פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 6)

התשובה היא שיש לנו אחריות, והסרבנות הזו תעלה ביוקר רב יותר מאשר המשך הלחימה והמשך הקמפיין להכרעת הנאציזם העזתי.

כעת אין בעזה אפילו חף מפשע אחד

לשמוח נקודתית עבורם. שחזרו.

אלה שחיים.

ואלו שיזכו לקבורה ולמנוחה.

מה הלאה?

עוד נראה...

להתנהג פעם אחת לנבל, כנבל - שאנחנו ננהג כבהסכם חודביה שכל מוסלמי גדל עליו וננצל את התירוץ הראשון כדי לחסל סופית את עזה על כל מרצחיה. עד היום עוד היה חשש לחיי החטופים, היום כבר אין. היום כבר אין בעזה אף חף מפשע חי.

בחלומי, מחר, שמחת תורה, 6:29 מדינת ישראל פותחת מהאוויר, מהים ומהיבשה באש תופת על כל חלקי עזה שאינם בשליטתנו, אש ללא הבחנה. בהכרזה רשמית שחסיד אומות העולם אחד אין שם (באוושוייץ היו כמה, בעזה לא היה אחד!).

לנקום את דם אחינו שנשפך כמים, את כבבוד אחיותנו שחולל, את זעקת היתומים והאלמנות, את ההעזה לקום על ד' ועל משיחו. אחרי שעה של אש ללא הבחנה, מודיעים שמי שעדיין חי מוזמן להגיע תוך שעתיים לנמל - אנחנו נספק אוניות שיקחו אותו לאן שרק ירצה.

ביום רביעי בישיבה חגיגית של הכנסת, מכריזים שעוד לפני טקס הזכרון ביום חמישי, מתקבלת החלטה על הקמת התיישבות מנסנית ועד רפיח. ת"ק על ת"ק אמה, במקום בו עמדה מפקדתו של סינואר שר"י, ישארו חרבים ומגודרים - זכרון למה יעשה לכל מי שאי פעם יחשוב לעלות עלינו.

לצערי, זה רק חלום. כמה קל להתמכר לאשליות השלום ולהמשיך לחלום.

רק כך בחשבון שטראמפ כבר בדרך לכאן, ככה שתצטרך ליירט את המטוס המאובטח בעולם..

הרי זה הסכם שנכפה על ממשלת נתניהו.

ממשלת נתניהו לא קבעה בו שום דבר, הוא למעשה תוכנית של אמיר קטאר.

אני מניח שהקטארים יכולים לשנות אותו לעצור אותו

במקלדת שלי אין מספיק חחחחחחחחחחחחחח.

האיש הזה צריך ללבוש שק ואפר ולבקש סליחה מ- 915 לוחמים ששילמו בחייהם.

ואחר כך הפסיד מיליון.

אבל בשלושה מקומות הוא הרויח.

התקווה היא שהיות שהוא לא יעשה זאת - צה"ל יכנס מחדש, כשאין את הרחיים של החטופים על הצוואר ויסיים לזרבב את עזה ממחסום ארז ועד מעבר רפיח והמהגרים הזמניים שיושבים שם יבינו סופית שעליהם לחזור לארצות מוצאם.

החשש הוא שהפעם העולם לא יתן לנו וילחץ ש'נחשיב' כל מיני בלופים כפירוק החמאס ועם הכח, הידע והמוטיבציה שיתן שחרור המוני המרצחים - יהיה טרור חזק ונחוש הרבה יותר, שימשיכו לרצוח, לשרוף, לאנוס, לערוף ולחטוף, כמו שהם עושים כבר אלף ארבע מאות שנה.

עד הסבב הבא

ולא הצליח.

ולכן חמאס ימשיך לחיות ולבעוט ולהכין תשתיות לטבח הבא.

חשבנו שהוא ידיד ישראל ומסתבר שהוא קרוב יותר לקפלן.

עצוב.

אם הכל ימשיך בנתיב הנוכחי, אז אנחנו פשוט הופכים את המלחמה הזו לסבב נוסף ברשימת הסבבים מול עזה.

בהיעדר הפתעות, הגורל כבר נחתם, לצערינו ולבושתנו.

לקראת קמפיין עצירת המלחמה כבר הודפסו.

הנאומים על חשיבות השלום והאיסור להיות יודונאצים כבר נכתבו. הראיונות על הזוועות שלוחמים ביצעו במחבלים תמימים כבר נקבעו. הדיבור על שלום ועל כמה הימין אוכל מוות וגזען כבר זלגו. אנחנו לקראת קמפיין אגרסיבי מאוד.

לא ננצח כל עוד שליחי חמאס בקפלן הם אזרחי מדינת ישראל. לפחות החטופים יהיו כאן, נראה לי.

החטופים שוחררו מאליהם

צהל ישמיד את  חמאס

ביבי ימסמס.

אציע לך סדר אחר:

ביבי ישחרר את החטופים בסיוע טראמפ

צהל של זמיר ידאג שהפנסיה התקציבית תועבר בזמן

קפלן ידאג שלא תיפול שערה משערות ראשו של חמאס.

סע לשלום

מטומטמים יש בכל הצדדים.

חבל לתת לקיצונים חסרי מוח וטאקט במה, ובטח שלא להשליך את ההתנהגות שלהם על אוכלוסיה גדולה וטובה.

אין שום צורך במלחמת אזרחים, הרוב המוחלט של העם טוב ובדעות די דומות.

אני נגד הדברים ששתיהן אמרו, אבל התופעה הזאת קיימת בשני הצדדים לצערי.

בטח לא בפוליטיקה המורכבת שלנו.

ואיך זה קשור לדיון? מי שהאמת בידו יכול להתבטא איך שבא לו?

כשטלי גוטליב קוראת למפגינים "משועממים, נשים אפורות ונטולות איפור" כשעומדות שם אימהות החטופים, שמפגינות בשביל הבנים שלהם שנמקים בעזה, זה סבבה?

וכשזה מגיע מנבחרי ציבור זה הרבה יותר חמור.

יש תורה אחת ועדיין, החרדים, הציונות הדתית, אנשים שבעד העסקה וגם סאטמרים שלוקחים חלק בהפגנות של פרו פלסטינים, כולם מאמינים באותה תורה ועדיין כל אחד מהם חושב אחרת.

(ובאופן כללי זה דיון שלא קשור

אני משאירה המון מקום לספק בקשר למושג 'אמת'.

האמונות והדעות שלנו מושפעות מאוד מהסביבה שגדלנו בה.

לרוב אדם לא ישנה את דעתו אלא אם כן הוא חווה טראומה או משבר גדול מהסביבה.

וכל אחד בטוח שהתמזל מזלו והאמת המוחלטת אצלו.

רק העובדה הזאת בעצמה גורמת לי להטיל ספק ברעיון של אמת מוחלטת.)

אז בואי נדבר על הבסיס.

מציאות ה'

שבת

המושג עם ישראל

וכו'

אלו דוגמאות לאמת

ציטוט מאמר שהתחברתי אליו, כתב ד"ר יואב שורק:

בניגוד להיגיון הרגיל שלפיו 'אין חצי הריון', כלומר יש נקודות שבהם מצב ביניים הוא בלתי אפשרי, אנו לומדים כעת שלפעמים יש. זו כנראה תולדה של הנסיבות המאוד מיוחדות ומאוד מורכבות, הן של המרחב הגיאופוליטי שאנו חיים בו, והן של הדינמיקה הפנים ישראלית.

וכך אנו מברכים הבוקר בהתרגשת על הסכם שישיב את החטופים, אמן ובמהרה, ומגלים שכנראה מסתיימת לה מלחמה ארוכה, מתישה ועקובה מדם באופן שאיננו ניצחון מובהק – אך גם איננו, חלילה, כניעה.

מלחמת שבע החזיתות מתקרבת לסיומה כאשר מצבנו האסטרטגי טוב לאין ערוך מאשר לפניה – למרות שלא עמדנו בשבועה של 'לעולם לא עוד' (עזה שקמה עלינו לכלותינו, אחרי שנתנו לה את עצם הקיום ואת האמצעים, ועשתה זאת באכזריות מחרידה – נותרת על עומדה, כישות ריבונית, והאוכלוסייה המבקשת להורגנו תישאר 'שכנה' שלנו); אבל 'חרבות ברזל' חרגה בהחלט ממדיניות הסבבים - אף שבסופו של דבר, לא הושבה כאן ההרתעה כראוי (ואדרבה, הוכח שניתן להתיש את ישראל במלחמה ארוכה גם ביחסי כוחות לא מאוזנים, ושחטיפה היא הנשק האולטימטיבי לסחוט אותנו דרכו).

התמונה המורכבת נכונה גם ביחס למאבק הפנים ישראלי המכריע. מצד אחד, אין ספק שעצם ההסכם מגלם את העדפת הצלת החטופים על פני הניצחון במלחמה, העדפה שגוש אחד הצליח – במאמץ אזרחי עצום ובהתגייסות מלאה של ממסדים רבים – להפוך ל'מובן מאליו' של החברה הישראלית; מצד שני, העיתוי שלו והפרטים שלו מגלמים את ההתעקשות של הממשלה להגיע לעיסקה כזו רק כאשר מצמצמים מאוד את הסיכון הביטחוני ומבטיחים שהוא לא יהפוך לקריסה אסטרטגית.

בתחילת המלחמה כתבתי שזה לא תלוי בנתניהו: למרות שהאישיות שלו כמנהיג בורחת מהכרעות ונמנעת ממלחמות, הוא יצא למלחמה מכריעה – פשוט כי שום מנהיג ישראלי לא יכול, אחרי האסון הנורא של אותה שבת חג, להסתפק בעוד 'סבב'. מבחינה אזורית, המשמעות האסטרטגית של תגובה ישראלית חלשה מדי היה עלול להיות, חלילה, תחילת שקיעתה של ישראל. הניצחון, כתבתי, הוא הכרח קיומי ישראלי.

כעת נראה שבסופו של דבר נתניהו חוזר לאזור הנוחות המוכר והמסוכן שלו: הסכם שמורח כמה בעיות יסוד, גיבוי אמריקני, שיווק שמחפה על כשלים עמוקים. זה אפשרי כי זה לא מביל לאותה קריסה אסטרטגית. למה? בזכות מה שקרה בינתיים הזירות האחרות: ההכרעות החשובות בלבנון, בסוריה ובאיראן, ובזכות האיש הבלתי צפוי בוושינגטון.

מה כל זה אומר?

זה אומר שהרוב עוד לפנינו. אחרי אנחת הרווחה שאני מתפלל שנוכל לשחרר עם חזרתם של חטופים חיים באמת, תתחיל תקופה ארוכה שבה נצטרך 'לפרש' את ההסכם, במעשינו, באופן שיהיה הישג אסרטרטגי וימנע את צמיחתה מחדש של עזה כאוייבת. בלבנון זה עבד יפה, כאן זה מסובך יותר – אבל עדיין, זה תלוי במעשינו ובמחדלינו, בגבולות ההכלה שלנו ובתבונה האסטרטגית שלנו.

לא פחות מכך, נוכל אחרי הסדרת הנשימה לעשות רגע רטרוספקטיבה אל הנזקים העצומים שנוצרו כאן ברקמה החברתית שלנו בשנים האחרונות. גם כאן, שאלת הפרשנות (מי הכריע את מי, מי פעל כראוי ומי פגע באינטרס הלאומי, ואולי בכלל אפשר לעבור הלאה) תהיה מכריעה. החלום הולך אחר פתרונו.

והקב"ה יפרוש עלינו סוכת שלומו  כל השנה.

תודה על הבאת המאמר. אבל, אינני סבורה שעזה תחדל להיות אויבת שלנו. כשיבוא המשיח - כן.

להגיד שזה תלוי באסטרטגיה שלנו זה בעיני 6.10 

ואני שמחה מאד שהמלחמה מסתיימת. שמחה מכל הלב, אנחת רווחה של ממש. יכולנו לסיים את המלחמה הזו בשבוע אם ב8.10 חיל האוויר שלנו היה מפציץ אותם ומשטח את עזה. כיוון שזה לא מתנהל לפי המוסר היהודי אלא לפי מוסר מעוות, אני שמחה מאד שהחיילים שלנו חוזרים הביתה. שילכו לשלום ויחזרו לשלום♥️

באמת מיותר שהמלחמה תימשך באמות מוסר רקובות שלפיקוד שלנו אכפת יותר מחפי מפשע שחלילה יפגעו מהפצצות בעזה ומעדיף במקום זה לסכן את חיילנו. באמת טוב שנגמר. הכל במדינה הזאת רקוב מהשורש

יוצא הלב על כל החיילים והמשפחות שלהם ומשפחות נפגעי הטרור שעכשיו זועקים בדממה בזמן שרוצח יקירהם יוצא לחופשי (כמובן עם תואר ביד ומשכורת שמנה מהרשפ)

מעורבים ופעילים בכל העשייה שמקרינה השפעה על התנהלות המדינה, צבא, תעשייה, כלכלה, אקדמיה, מערכת המשפט, תקשורת - הרוב השולט באותם מגזרים הוא זה  שנותן את הטון.  

את המצב

אבל אם כלל הציבור הדתי על כל זרמיו, כולל חרדים, ולא רק כיפות סרוגות (הכיפות הסרוגות הם ממש המיעוט שבציבור הדתי בארץ) יהיו מעורבים בכל התחומים והעשייה, המדינה תתנהל אחרת.  

למה בארה"ב החרדים כן יודעים להיות מעורבים בכל כך הרבה תחומים ונושאים? כולל אחוז מאוד ניכר אקדמאים ובעלי תארים. 

כשזה מגיע לניהול או לפיקוד, או לשיפוט- יש תקרת זכוכית. החרדים רוכשים מקצוע והמדינה מוכנה לשלם את הלימודים כמה מהם הצליחו לקבל השפעה ציבורית?

הוא רוצה לטוס לחו"ל ולחזור וחושש שיעצרו אותו ויזרקו אותו לכלא.

צריך פיקוד שאידאולוגית לא נופש בחו"ל 

טראמפ משחרר 48 חטופים.

נתניהו משחרר 2500 רוצחים כבדים.

ואני לצערי לא יכול לשלול על הסף

אבל השמאל מיהר לפרסם שזה לא מעשי כי הצבא תלוי בעסקאות נשק עם המערב.

זה כנראה כן היה מעשי כי הלחימה המשיכה עד שנתניהו הוזמן לטראמפ

לא החיים עצמם

ואנחנו לא משחררים נוחבה אחד ולא את ברגותי, סלאמה, א- סייד וחאמד.

זה פשוט חלום שמתגשם.

כי הנוחבות שיישארו או הקציני חמאס שציינתי שגם יישארו מבטיחים שהעסקה לא תגרום ל7 באוקטובר הבא.

לא יהיה את הנוחבות שיתקפו שוב, ולא יהיה את הקצין שיהיה הסינוואר הבא שישוחרר כמו יחיא סינוואר.

ספק אם יוציאו אותם להורג מכמה סיבות:

1. כדי לא להרגיז את קטארחמאס

2.כדי לא להרגיז את טראמפ, שמנע את הריגת ראשי החמאס בקטאר

3. כי לא הוציאו להורג מחבל עם 35 מאסרי עולם, וזו לא פרקטיקה אצלנו

4. כי ספק אם ממשלת הימין תישאר בשלטון

אין איך להתווכח עם אנשים שמחזיקים בדעות הזויות כאלה. העובדות הן רק המלצה לא אמינה בשבילם. ושלא תטעה, מדובר בבחור באמת חכם וביקורתי - אבל כאן זו פשוט נקודה עיוורת שאין מה לעשות איתה, חוץ מלהתפלל שהדעה הזו לעולם לא תתגשם.

הזרמים הרדיקליים, חמאס, הג’יהאד האיסלאמי, השלטון השיעי הרדיקלי באיראן, רואים במדינת ישראל ישות בלתי לגיטימית.

הם רואים בכל אדמת ישראל, פלסטין לשיטתם, “אדמת ווקף” (אדמה מוסלמית קדושה) שאסור לוותר עליה. מבחינתם, כל שלטון לא מוסלמי על אדמה זו הוא זמני ובלתי חוקי. לכן הם אינם רואים באפשרות של שלום או הכרה בישראל פתרון, אלא מצב שיש “לתקן” בג’יהאד (מלחמת קודש).  

ואין אפשרות מעשית לשנות את האידיאולוגיה הזו ולמגר את כלל האנשים המחזיקים באידאולוגיה זו.  

להחזיק מדינה (את ישראל) במצב של מלחמה מתמדת גם לא ניתן.  

ואז לא היה פוצה ומצפצף וכל העניין היה נגמר עם 250 חטופים מתים ביחד עם 2 מיליון עזתים במקום 913 חיילים הרוגים אחרי שנתיים של מלחמה מתמשכת וחמאס קיים וחזק

(אותן שתי מדינות שהן השושבינות של ההסכמים כעת)  וכמו שלא היה אכפת להם מהרג עשרות אלפי עזתים, לא היה אכפת להם ממותם של עוד כמה אלפים.

ואת חמאס זה לא היה גומר.  

אין ולא היה לצה"ל די רזרבת תחמושת להשמדה טוטאלית, הרס, של רצועת עזה. תלויים באספקה מארה"ב. 

והנשיא אז בבית הלבן היה ביידן.  

מה טראמפ יעשה לאחר שיתקבל הסירוב. אבל לא הייתה שאלה שיתקבל אחד כזה.

אמרו שבתוך 72 שעות כל החטופים ישוחחרו, ואחר כך ידונו בפרטים, כאשר אין לחמאס שום שוט לאיים בו ו/ או להכתיב תנאי המשך. אז אמרו.

אבל בינתיים אף אחד עוד לא שוחרר, ונתניהו מוכר לנו שקרים.

חמאס לא מובס אלא ההיפך הוא הנכון. זאת עובדה.

וגם, הוא לא יובס כי הטורקים איתו, המצרים איתו, כל המוסלמים איתו, קפלן איתו, וכו'.

לשאלה מה טראמפ יעשה, התשובה היא שהוא יאשים אם ישראל.

בשאר הדברים אני מסכים איתך, אבל השאלה היא טרמפ וזה באמת מוזר.

מה שכן, אני אומר לך מידיעה שתושבי העוטף ממש מרוצים. הם אולי יודעים משהו שאני לא יודע...

לא שזה יכול לעזור למישהו שלא האמת מעניינת אותו אלא וריאציה של קפלניזם

"תוך 72 שעות מהרגע שישראל תכריז פומבית על קבלת ההסכם, יוחזרו כל החטופים – החיים והמתים."

זה מה שפורסם רישמית בעת ביקור נתניהו בבית הלבן.

פורסם גם שקטאר נתנב ערבות לשחרור החטופים כאמור כנגד התנצלות פומבית של נתניהו.

אני רוצה להאמין שנתניהו ממתין להכרזת ועדת פרס נובל על זהותו של הזוכה בפרס, לפני שחוזרים לחרבו דרבו בעזה.

אף אחד לא מצפה שאם ישראל תאמר 'כן' אז מבחינת חמאס הור כבר מחויב. הכוונה, בעיניי, היא ברגע שמדינת ישראל תכריז על סיום המו"מ וקבלה של ההסכם *הסופי*.

אז צודקת האופוזיציה שאפשר היה להשיג הסכם דומה לפני שנה ולפני שנה וחצי.

הודיעו על חתימת הסכם - וביום ראשון לפי הלו"ז בעז"ה נראה את החטופים החיים חוזרים, והחל מיום שני גם את החללים.

מעולם קודם לכן לא הייתה אפשרות כזאת על השולחן - ולכן שום טענה כזאת לא מחזיקה מים.

להישאר ברצועה עד סוף העיסקה?

להכניס סעיף על פירוז ופירוק (לא שאני מאמין להם, אבל זה חשוב ברמה הבינלאומית)?

לחסל את סינוואר? להשיג מודיעין משמעותי שלא יסולא בפז?

מבצע הביפרים? חיסול נסראללה? חיסול צמרת החות'ים? תקיפה מדהימה באיראן ושינוי המשוואה? תקיפה בקטאר?

עזה היא רק השם של המלחמה, אבל המלחמה עצמה היא רבת אנפין והיו בה הישגים יוצאי דופן שבהחלט שינו את מעמדה של ישראל בעולם. את כל אלה היינו מפסידים אם היינו מקשיבים למחשבות יאיר לפיד שלך.

עכשיו בעיקר צריך לוודא שהאופוזיציה לא תביט למיסמוס של כל ההישגים האלה.

הרי גם לך ברור שחתימה ישראלית לא יכולה להכריח את חמאס להחזיר לך אפילו לא קצוות שיער של חטוף. את זה רק לחץ צבאי יוכל לעשות,  וגם זה רק אם יהיה אמיתי.

בס"ד

ככל הידוע לי - ההסכם טרם נחתם.

אני לא זוכר שמשהו דיבר על כך שידונו בפרטים רק אחרי שחרור החטופים (כפי שכתבת בהמשך), אלא להפך - זה היה רעיון של החמאס אחרי שהוא קיבל לידיו את יוזמת טראמפ.

אין לי יכולת לדעת לאן יתפתח המו"מ בקהיר, וברור שבחמאס יעשו הכל כדי למתוח את החבל - אבל לצחוק על ה-72 שעות זה פשוט לא נכון. מעולם אף אחד לא טען וחשב ש-72 שעות מרגע הצהרת טראמפ זה יקרה.

אין פודים את השבויים יתר על דמיהם

אבל נאנסנו להסכם הזה. כיוון שויתרנו על תע"ש ושמנו מבטחנו באמריקה לא יכולנו להיות אפילו ספרטה. הכל מיובא - חלקי חילוף, הטנקים שלנו ישנים, אין לנו מיגונים לרכבים וכל מה שקנו פה זה מטוסים להפציץ את אירן (תודה לקב"ה על שקנו). ברגע שהעולם ראה שאנחנו מביסים את חמאס כולם קמו עלינו כולל טראמפ שחשק בפרס נובל על חשבון הביטחון שלנו

תודה הייתי צריך את זה

מרגיש שאמות המוסר התפוגגו לחלוטין ולכולם זה רגיל

ישבתי בבית והשתגעתי אזז זה מה שיצא לי אחרי הרבה צנזורים...

אפשר וכדאי להפיץ... לי אין ווטסאפ וכאלה אז אם בא לכם להפיץ זה מעולה

בגלוי, זקן וחולה, שמולו 57 מדינות ערביות קשרו קשר נגדנו. איך אתה חושב הצליחו להחתים את כל השונאים שלנו? כשראה ברית מוסלמית נגדנו ורוב המערב כולל ארהב מחרימים אותנו מה בדיוק יכול היה לעשות. 

הוא פשוט מזער נזקים. 

הוציא מעזה את כל החפים מפשע - את החיילים ואת החטופים.

ניסה ליצור מנגנון חליפי לשלטון החמאס.

(לזה יש דווקא הסכמה איטליה הודיעה היום שמוכנה לשלוח חיילים, צריך שעוד מדינות יסכימו, אבל לפחות ניסה).

וכאלו כאלו פירוז. 

לא חמאס היה מבודד ועם הגב לקיר ונתניהו ידע את זה על פניו הייתה הבעת זוועה כשהוא וטראמפ 'בישרו' על ההסכם

נפלתם בתרגיל של נתניהו וטראמפ להציג שהוא התהפך עלינו ולהדהד שהוא נגדנו, כשבנתיים בשקט בשקט, התארגנו להשמדת הגרעין האירני.

אני לא באמת יודע מה יצא הערב, אם בכלל - אבל מציע לכל מי שיצא פיתה מברק רביד ועד איתן גיל, רק לפני קצת יותר משלושה חודשים והתברר שכל הפמפום שלו היה חלק מתרגיל הונאה מבריק של נתניהו וטראמפ ביחד להדמת אירן, להמתין קצת עם חזרה על אותן טענות של 'התהפך' וכו'.

חבל להפוך לבדיחה פעמיים.

רילוקיישן- יוק

שערי גהינום- יוק

התיישבות יהודית בעזה- יוק.

תמיד התחיל גבוה וגמר בכלום, אבל ביבי.

האיש הכי שנוא עליך ב- 1000 השנים האחרונות פתאום יודע לעשות תרגילים מבריקים.

גם הערב, אני ממתין ולא מכריז הכרזות נמהרות על המהלך באופן כללי. אני כן אומר בקול, שנתניהו לא היה צריך להתנצל בפני אמיר קטר וחרפה שהוא עשה זאת.

לא לסכן את המפציצים שעלות כל אחד מהם הוא 850 מיליון דולר.

דבר אחד בכל זאת יאמר לזכותו של טראמפ. הוא סגר את הברז הביידניסטי לקפלניסטים, וכפועל יוצא חוסלו כמעט לחלוטין חסימות הכבישים ופעולות טרור אחרות שהובילו הקפלניסטים.

יותר משהוא פרו ישראלי הוא אנטי ביידן. זהו.

התנצלות שלו היא חרפה.

ראשיו יחזרו להיות מטרה לגיטימית בקטאר, וקטאר תאלץ לגרש אותם.

ההתנצלות היא הנקודה ה- 21 במתווה של טראמפ, שדואג בראש ובראשונה לטראמפ, ולעסקי המשפחה הענפים שלו בקטאר.

באופן אירוני כולם מצפים לתגובת חמאס, וסמוטריץ' כאחד.

כן יפרוש... לא יפרוש.

ולכן לדעתי אין סיכוי שחמאס יסכים 

ולדעתי חמאס יסכים.

ואם לא יסכים - זה אפילו משרת טוב יותר את האינטרסים של מדינת ישראל.

היות שלממשלת ישראל לא היה אומץ להגדיר שמחזירים אחורה את טעויות ההתנתקות ואוסלו שהביאונו עד הלום.

אני חושש שהחמאס בעקרון 'יסכים', אבל ישחרר שלושה עשר חטופים חיים ועשרים גופות ויטען ש'אינו יודע' איפה האחרים. חלק (שמעולם לא הודה שאצלו) הוא בכלל לא מכיר ואם חלק 'אבד הקשר בגלל פעולת צה"ל', או שהמחבלים שהחזיקו בהם נהרגו ואף אחד לא יודע איפה הם.

אז נתניהו יעמוד ל'מבחן גולדה'. כששבועיים אחרי הסכם הפסקת האש של מלחמת ההתשה, המצרים קידמי טילים לאזור שהיה אסור לפי ההסכם - בממשלה עלתה דרישה לחזור ללחימה, אבל האמריקאים דרשו שלא וגולדה נכנעה תמורת הרבה סיוע.

התוצאה הישירה היתה שבפרוץ מלחמת יום כיפור - הם הצליחו להפיל את מטוסינו. לולי זה כל הגייסות שהעבירו היו מופצצות.

ברור שגם כאן, טראמפ ידרוש לא לקלקל את 'השלום בדורינו' שהוא השיג ויהיה מאוד קשה לעמוד מולו.

כי כאן קודם כל חמאס אמור לשחרר את כל החטופים ורק אז צה"ל יוצא מהרצועה. ככה שלחזור להלחם לא יהיה כ"כ קשה.

וגם בהסכמים הקודמים אמרו שאין סיכוי שירשו לנו לחזור להלחם, וראינו מה קרה.

אלא האם קשה מהותית לסרב לטראמפ.

בדיוק (אך הרבה פחות קריטי) עם מה שקרה בסוף עם כלביא.

1. הוכרזה הפסקת אש משבע בבוקר.

2. האירנים ירו מטח אחד בעשר.

3. מבחינת ישראל זו היתה הפרה ומבנה של חמישים מטוסים היה כבר בדרכו ללמד את האירנים לקח.

4. טראמפ התעורר ודרש פומבית שלא נקלקל לו את החגיגה. היה גם 'תירוץ', שבדיוק ממנו אני חושש, שבגלל ההפצצות שלנו בלילה נפגעה שרשרת הפיקוד והיורים 'לא ידעו' שכבר לא אמורים לירות.

5. נאלצנו להסתפק בהפצצה סמלית.

גם כאן עלול להתרחש אותו דבר:

1. יטען שחמאס קיבל את המתווה.

2. יעברו 72 שעות שבהן צה"ל לא תוקף והשבויים לא ישוחררו.

3. אנחנו נעשה איזה ירי אזהרה ופתאום תצא איזו הודה שחמאס 'עדיין מחפשים' את השבויים.

4. אחרי עוד 48 שעות של מריטת עצבים, ביקורות פנימיות וחיצוניות והתכסחות תקשורתית וציבורית בין ביביסטים לרל"ביסטים מימין ומשמאל, הפגנות וחסימות כבישים - השבויים מתחילים להשתחרר טיפים טיפים.

5. אחרי שבוע במהלכו צה"ל לא נלחם, הלחץ הבין לאומי להתחיל לסגת מתגבר, אך מסתבר ששוחררו רק 13 שבויים חיים ועשרים חללים (שניים מהם, ח"ו, מאלו שהיום ברור שחיים).

6. חמאס טוען שזה מה שיש לו, עם השאר אבד הקשר בגלל תקיפות צה"ל ולגבי כמה מהאחרים בכלל לא החזקנו בהם.

7. המדינה נקרעת - קולות מימין ומשמאל בעד ונגד חידוש הלחימה. משפחות חטופים מפורום תקווה קוראות להמטיר אש וגופרית על עזה, בעוד 'מטה המשפחות' מאשים שמי שירה רוצח את יקירינו. בנט מוציא הודעה לועגת על כישלון הממשלה, ליברמן עוקץ. סמוטריץ' ובן גביר מודיעים לנתניהו שהם לא מחוייבים לקואליציה אם לא חוזרים מיידית ללחימה בלי לעצור בעוד החרדים הופכים ליקירי התקשורת כשמודיעים שאם רוצים אותם אי פעם לא חוזרים ללחימה.

8. טראמפ מרים טלפון לנתניהו, שחבל לקלקל 'דברים כל כך נהדרים' ואחרי שהוא הוא 'הביא שלום בדורינו' (הביטוי במכוון) נתניהו לא יכול לקלקל לו.

9.המלחמה נעצרת, הממשלה נופלת

10. יוצאים לבחירות כשיש עדיין ארבע חטופים חיים נעדרים וחמישה עשר חללים שלא הובאו לקבר ישראל.

הימין מפוצל וכולם מאשימים את כולם. קמות מפלגות חדשות של כל מיני מתוסכלים. בנט, פייגלין, ליברמן ועוד כמה מילואימניקים מתחרים מי תוקף את נתניהו מימין וחוגגים על כשלונו בהחזרת החטופים.

11. הבחירות מסתיימות בלי הכרעה ברורה. בשמאל מחליטים ש'בשביל השלום' אפשר ללבוש גם שטריימל וגם כפייה - מקימים ממשלת שמאל-ערבים-חרדים. פורוש ופינדרוס משמעים קולות מחאה אבל את גפני-גולדקנוף-דרעי זה לא מעניין. חוק הגיוס עובר בשבעים קולות, התקציבים וההנחות זורמים בלי גיוס ובלי שום מניעה משפטית.

12. מחליטים 'לחזק את אבו מאזן' והוא מקבל את עזה עם הפסקת פעילות צה"ל בערי יו"ש ופינוי כל החוות והגבעות.

12. כשהנוח'בות פושטים על ערי גוש דן והשרון, יש כמה ימנים, שבדמעות, ממש לא בשמחה לאיד, אומרים "אמרנו לכם"...

נראה שאינו מסוגל... אולי מסיבות אובייקטיביות, אחרת לא היה דוחף ל"עסקה".

נתניהו שאינו טיפש שומע את התדרוכים הצהליים, ומגיע למסקנה שזה הזמן לגזור הפסדים, לפני שיהיה מתתאוחר מידי.

וזה מה שהוא עשה בחדר הסגלגל.

אודה ולא אבוש, חשבתי שזמיר הוא סוס דוהר, שמתי שהוא הממשלה תהיה חייבת לעצור מאילוצים מדיניים ואחרים, אלא שההפך הוא הנכון.

צהל לא מסוגל להביא נצחון בעזה מאותה סיבה שנבחרת ישראל בכדורגל לא מסוגלת להביא את הגביע העולמי.

קשה לחשוב שנתניהו וכץ היו כל כך תמימים, שלא בדקו איזה מאמרים פרסם המועמד שלהם ב'מערכות' ומה הראיה הרוחבית שלו.

הצד השני של המטבע הוא שלפורום המטה הכללי מגיעים מהצד הקפלניסטי של המפה, וחס וחלילה שתינתן דריסת רגל לקצין שחשוד כמחזיק בדעות אחרות.

מיותר להוסיף שראש הממשלה ושר הבטחון לא יכולים למנות רמטכ"ל (נועז) מתוך מאגר אלופי משנה ותתי אלופים.

1. אביעד גדות בהחלט הצביע על שני אלופים רלוונטיים ובאמת התקפיים מתוך המטה הכללי - רומן גרופמן ודוד זיני. הטענה הנגדית היתה שהם אמנם אלופים, אבל לא מספק וותיקים ומנוסים, נו שוויין, אחרי שכל המנוסים כשלו, זו לא טענה.

2. אחרי שבר כמו זה שהיה במחדל שמחת תורה, שכלל כשל חמור הן במודיעין, הן בפיקוד הבכיר באג"מ, בחיל האוויר ובכל הזרועות גם יחד -

בהחלט היה מקום לניעור המטכ"ל והקפצת תא"ל מתאים. אם למישהו במטה הכללי זה לא היה נראה, הוא היה מוכיח בזה שהוא מאלו שלא מסוגלים להשתחרר מהקונספציה ועל צה"ל להשתחרר ממנו.

(אגב, יש תא"ל אחד, כעת כבר במיל', שידוע לכולם שלפי כל הנתונים וההתאמה הוא היה אמור להיות אלוף וכנראה גם לכה"פ בתפקיד שני במטכ"ל אלוף פיקוד ומועמד לרמטכ"ל, לולי פקודת קרב מצוק איתן, שלא מצאה חן בעיני עיתון הארץ וחבורתו. אם באמת בממשלה היו מעיזים לגדל עמוד שדרה ולהשתחרר מהקונספציה, היה צריך להכניס אותו חזרה כרמטכ"ל, או לכה"פ כאלוף פיקוד דרום ומועמד לרמטכ"ל הבא, זה שיצטרך לבנות את צה"ל מחדש כצבא התקפי ומנצח).

שהיה נספח צה"ל בארה"ב, ורגע לפני סיום שרותו הצבאי.

זה היה בתקופה שבג"ץ לא התערב באיוש צמרת צה"ל, ואנחנו כידוע בתקופה אחרת.

בענייננו, רומן גרונפמן היה נבלם בבג"ץ של היום, וכמוהו דוד זיני. דומה שאין מי שיחלוק על כך.

כחלק מהפקת לקחים בימין מדובר עכשו על מסירת פיקוד המרכז לידי גרונפמן, והלכה למעשה מסלילים אותו לתפקיד הרמטכ"ל הבא בעוד שנתיים. 

ככל שמחנה הימין ירכיב את הממשלה הבאה אני מהמר שזמיר לא יקבל שנה רביעית כראש מטה כללי. ינמקו את סיום תפקידו בגילו המתקדם.

כך או כך, שני קצינים מבריקים, ולא יותר, בצמרת הפיקוד הבכיר הם תעודת עניות לימין הפוליטי. בכל הכבוד, ישראל כץ לא יוצא נקי בסיפור הזה. נראה שאין לו שום מועמד ריאלי להחליף את הפצ"רית, ביום מן הימים, וכמוה עוד כמה דמויות בעיתיות בצבא.

בשולי הדברים, הימין חייב לחשב מסלול מחדש בכל מה שקשור למינוי בכירים בשרות הציבורי. נבצר מבינתי להבין איך יכול להיות שיריב לוין אפילו לא מנסה להכניס לצמרת הפרקליטות אנשים שמתוכם יבחרו הבכירים הבאים, כברירת מחדל.

היחיד שלוקח את תפקידו ברצינות הוא שלמב קרעי, והוא אכן ראוי לכל ברכה.

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

אני אישית לא חושב שהבעיה העיקרית היא בטראמפ. הוא אדם פרקטי, וחשוב לו בגלל כל מיני סיבות שהמלחמה תיגמר כבר.

בהתחלה הוא נתן לנו אור ירוק לכסח כדי לגמור את המלחמה, וביבי והצבא (שאת הרמטכ"ל הפרווה שלו מינה ביבי) החליטו לא ללכת על זה, אז טראמפ הבין שכדי לגמור את המלחמה הוא צריך לעשות משהו אחר.

טראמפ רק משקף לנו, מבלי מודע, את החולשה שלנו.

זה כמו שהעולם טוען שאנחנו עושים רצח עם. אם בכל מקרה טוענים כלפינו את זה, איזו עוד סיבה יש להתחשבות המוגזמת ב"חפים מפשע" שמונעת נצחון מהיר שבהפוך על הפוך היה מסיים את המלחמה ואת הטענות נגדנו?  כי אצלנו כנראה לא רוצים באמת לנצח, לא רוצים לחשוב ולהרגיש ש"זו מלחמת דת וניצחנו".

ה"מה העולם יגיד" נובע מחוסר חיבור מספק לאמונה בצדקת הדרך ומפחד מההשלכות הדתיות- כי מה השלב הבא? הר הבית? מקדש? תן לנו להישאר מסורתיים וחילונים. וזה בדיוק מה שביבי בעצמו.

אני מקווה שההסכם הזה לא יצא לפועל, אבל אם כן זו כנראה דרך של ה' לדחוף אותנו לתקן דברים בצורה שורשית- שנעבוד כדי שהתודעה של העם והמנהיגים הנבחרים תשתנה.

בלי חיבור אמיתי ליהדות ולערכיה אי אפשר לנצח (כגון להילחם מתוך תפיסה נכונה של מטרת ומהות המלחמה, הבנה שהכלל קודם פרט, מוסר מלחמה יהודי).

נכון שהרבה מהעם התפכח וגם התחזק דתית, אבל ביבי מסובב אותם ועובד עליהם שהוא והוא והוא וכו' (ולכן הם לא עוזבים אותו ועוברים לסמוטריץ', שבאמת חושב את מה שהם חושבים). אותו דבר עם המפלגות החרדיות והרבנים שלהם שמסובבים את הציבור הפשוט בכל מיני אמירות לא נכונות בשם התורה על גיוס ועל הסכם חטופים ועל מה זו גאולה (או לחילופין מסכימים שהם צריכים להיות שותפים במלחמה אבל מבקרים מהצד את ההתנהלות של המלחמה ואת התנאים הדתיים, מבלי לחשוב שמוטל עליהם ולקום ולהשפיע ולשנות את דעת הקהל ואת הצביון, כי זה עניין של עם שהם חלק ממנו וזה גם אינטרס שלהם).

אם אכן ההסכם יצא לפועל, צריך לצאת חזק נגד ביבי שהציבור הימני המסורתי רואה אותו כ"איש ימין" וחושב שהישגי המלחמה קרו בזכות הרצון שלו, ולא מבין שבלי סמוטריץ' מאחורה ביבי מזמן היה נכנע לעסקאות מופקרות הרבה יותר.

צריך גם לעשות חריש עמוק בציבור המסורתי והחרדי ולחבר אותם ליהדות השורשית האותנטית, בשותפות עם מיעוט הרבנים החרדים שלא מפחדים ללכת נגד הזרם.

אני מקווה מאוד שבעז"ה חמאס יתנגד להסכם, טראמפ יתעצבן ויתן לביבי הוראה לגמור את החמאס ולחזור לתכנית ההגירה, וגם יתמוך בריבונות ביו"ש. ככה מבחינה פרקטית לא נצטרך את כל המלחמות נגד ביבי והחרדים ונוכל להשקיע יחד עם החרדים בדבר החשוב ביותר אחרי המלחמה- להחזיר כמה שיותר יהודים בתשובה. עד שתהיה לנו מסה קריטית שתוכל לנצח את ההגמוניה של השמאל החילוני, בדרך להר ולמקדש.

עכשיו השאלה האם אנחנו נעמוד על שלנו ונודיע להם שאם תוך 72 שעות לא כולם אצלנו, הכל מבוטל.

בסיפור הנוכחי, טראמפ יחליט ואנחנו רק נקווה שהחמאס יציל אותנו מעצמנו. אני רק תוהה מה היה קורה אילו היינו מממשים את האיום הקודם של טראמפ "עד 12 בצהרים בשבת".

כל עוד טראמפ נשיא ויש ערובה לקיום החלק שנוגע לביטחון ישראל. ברגע שטראמפ יתחלף עלול להיות מצב גרוע, 

אבל כשטראמפ יתחלף גם בלאו הכי אנחנו עלולים להימצא בסיטואציה בעייתית, ובלי הסכם עוד אפילו גרועה מאד

א. צריך לחשוב על העתיד

ב. מתי טראמפ אמור להתחלף?

עזה היתה ונשארה הבעיה הקטנה של ישראל.

72 שעות זה 72 שבועות, ואם תנג'ז יותר מידי, זה יהיה בעוד 72 שנים.

העיקר ש- @הסטורי מרוצה ממנו.

אפשר לדון אם זה טוב או רע, אפשר להתלבט האם זה באמת מה שהם בונים עליו או שיש כאן מהלך מתוחכם. אי אפשר להתעלם מזה שלדברי נתניהו עצמו, זה מהלך שלו.

השמדת החמאס היתה מטרת המלחמה המרכזית, ונתניהו, מסתבר, נסוג ממנה.

לגבי שחרור חטופים, ביום שני נוסע דרמר למצרים ויחזור ארצה באותו יום לפני כניסת החג. צא ולמד ששחרור החטופים יתחיל לכל המוקדם בעוד שבוע... איפה אנחנו ואיפה 72 שעות.

זה מחזיר אותנו לדיון אחר על תפקודו של זמיר כרמטכ"ל. כלומר, אם חמאס היה מוכרע צבאית, וחותם על כתב כניעה ללא תנאי, כמו אחותו הבכירה התנועה הנאצית בגרמניה. הנסיעה למצרים היתה מתייתרת וכמוה שחרור מאות רוצחים כבדים עם דם על הידים.

או במילים אחרות, בחלוף שנתיים למלחמה הארוכה בתולדות המדינה, המציאות מאלצת את נתניהו להסתפק בפרס ניחומים, ולשווק אותו כפסגת הישגיו המדיניים. אוי לאזניים שכך שומעות.

כן, כל ההשגות חוזרות לממשלה שלא באמת מסוגלת על הדיפ-סטייט. החל מחוות הדעת שמחייבת אותנו להכניס סיוע לאוייב ועד העובדה שכבר חודשים אין ראש שב"כ שלממשלה יש אמון בו. (בתקווה שסוף סוף זה ישתנה היום).

מתוך כתבה של שירית אביטן כהן בישראל היום