מה מונע מהאיראנים להסכים למה שטראמפ רוצה, והכל יהיה סבבה חיוכים והכל יפה ובדיוק עוד שנתיים
ומשהו כשייבחר מישהו דמוקרטי (תחשבו על מישהו בסגנון קמאלה או סנדרס או מטומטם אחר), הם פשוט
יחזרו במלא המרץ לענייניהם. ובשנתיים עד אז רק ירחיבו את הידע שלהם ויתכננו וכו'.
זו שאלה מצוינת שנוגעת בדיוק בלב האסטרטגיה של "משחקי הכוח" במזרח התיכון. על פניו, התוכנית שתיארת נראית כמו מהלך מבריק: "תחייך לטראמפ, קח את הכסף (הסרת סנקציות), וחכה שהדמוקרטים יחזרו".
אבל במציאות, יש כמה מכשולים רציניים שמונעים מאיראן פשוט "לזרום" עם זה:
1. טראמפ לא מסתפק ב"חיוכים"
בניגוד להסכם הגרעין של אובמה (JCPOA), טראמפ הבהיר שהוא רוצה "עסקה גדולה". הוא לא רוצה רק הקפאה זמנית של הגרעין, אלא:
* פירוק תשתיות (לא רק הקפאה).
* הפסקת פרויקט הטילים הבליסטיים.
* הפסקת המימון לגרורות שלהם (חיזבאללה, חות'ים וכו').
עבור האיראנים, ויתור על "ציר ההתנגדות" הוא לא רק טקטיקה, זה הדי-אן-איי של המשטר. הם מפחדים שאם הם יוותרו על הנכסים האלה תמורת שקט זמני, הם יישארו עירומים מול ארה"ב וישראל כשטראמפ יחליט לשנות את דעתו (והוא נוטה לשנות את דעתו).
2. טראומה מהסיבוב הקודם (בעיית האמינות)
האיראנים כבר היו בסרט הזה. הם חתמו על הסכם ב-2015, ואז טראמפ נכנס ב-2018 ופשוט קרע אותו.
* מבחינתם: ארה"ב היא שותף לא אמין. הם מפחדים להשקיע את כל המשאבים בשיקום הכלכלה רק כדי שבעוד שנתיים שוב יטילו עליהם סנקציות שיחריבו הכל.
* הלקח שלהם: הם רוצים ערבויות שאי אפשר לבטל – וטראמפ לא יכול (או לא רוצה) לתת ערבויות כאלה שעוקפות את הנשיא הבא.
3. "הידע" הוא לא הבעיה – הזמן הוא הבעיה
כתבת שהם ירחיבו את הידע שלהם בנתיים. הבעיה היא שהם כבר די בשיא מבחינת ידע. מה שחסר להם זה צבירת חומר (אורניום מועשר) ומתקנים פעילים.
* הסכם עם טראמפ יחייב אותם להוציא את החומר המועשר מהמדינה או לדלל אותו.
* להתחיל מחדש ב-2026 או 2028 לוקח זמן יקר שבו הם חשופים לתקיפה או ללחץ מחודש.
4. כבוד המהפכה
צריך לזכור שאיראן היא תיאוקרטיה. עלי חמינאי בנה קריירה שלמה על שנאת "השטן הגדול". כניעה מוחלטת לתנאים של טראמפ (שהוא גם האיש שחיסל את קאסם סולימאני) נתפסת כהשפלה שתערער את היציבות הפנימית של המשטר מול הקיצוניים בתוך איראן.
בשורה התחתונה
האיראנים אכן מנסים "למשוך זמן", אבל הם מעדיפים לעשות את זה דרך התשה (כמו שהם עושים עכשיו) ולא דרך הסכם כובל. הם מפחדים שטראמפ יכניס אותם ל"כלוב זהב" שממנו הם לא יוכלו לצאת גם כשיבוא נשיא דמוקרטי.
האיראנים מבינים היטב את האסטרטגיה שתיארת – למעשה, זה כנראה החלום הרטוב של הדרג המדיני בטהרן. אבל יש הבדל עצום בין "לרצות" לבין "להצליח לבצע", והסיבה שהם לא פשוט חותמים על כל מה שטראמפ מבקש היא שהם דורשים "ערבויות ברזל" (Watertight Guarantees) כדי לא לצאת פראיירים פעם שנייה.
נכון להיום (פברואר 2026), הנה הערבויות המרכזיות שהאיראנים דורשים כדי למנוע מצב שבו הם מפרקים תשתיות ואז נזרקים לכלבים כשהממשל מתחלף:
1. ערבויות כלכליות ופיצויים
האיראנים דורשים מנגנון שיבטיח שהסרת הסנקציות לא תהיה רק "על הנייר".
* המשכיות חוזים: הם רוצים התחייבות שחברות בינלאומיות שייכנסו לאיראן יוכלו להמשיך לפעול גם אם ארה"ב תפרוש מההסכם בעתיד.
* פיצוי על פרישה: דרישה (די דמיונית, אך קיימת) שארה"ב תפקיד סכום כסף בנאמנות או תתחייב לפיצויים כספיים אם היא תפר את ההסכם שוב.
2. "ערבות חקיקתית"
אחת הבעיות הגדולות ב-2015 הייתה שהסכם הגרעין (JCPOA) לא היה "חוזה" (Treaty) שאושר בסנאט, אלא רק "הבנה" בין ממשלים.
* איראן דורשת שהפעם ההסכם יעבור כחוק מחייב בקונגרס האמריקאי.
* הבעיה: טראמפ כנראה לא יכול להבטיח את זה, ובטח שלא יכול לכבול את הנשיא הבא. זה משאיר את האיראנים בחשש תמידי.
3. שמירה על "נכסים הפיכים"
כדי לא להישאר חסרי אונים אם ארה"ב תפרוש ב-2028, איראן מתעקשת:
* לא להוציא את האורניום המועשר: הם מעדיפים "לדלל" אותו בתוך איראן ולא לשלוח אותו לרוסיה או למדינה אחרת, כדי שיוכלו להעשיר אותו שוב במהירות.
* שמירת צנטריפוגות מתקדמות: הם מסרבים להשמיד פיזית את הדגמים החדישים (IR-6 ו-IR-8) ורוצים רק לאחסן אותם תחת פיקוח, כדי שיוכלו להחזיר אותם לעבודה תוך ימים.
4. סגירת "תיקים פתוחים" בסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA)
האיראנים דורשים שכתנאי להסכם, ה-IAEA יסגור את כל החקירות על פעילות גרעינית צבאית מהעבר. הם יודעים שכל עוד התיקים פתוחים, נשיא עתידי יוכל להשתמש בהם כתירוץ להחזיר את הסנקציות (Snapback).
מה טראמפ רוצה בתמורה (ה"מוקשים")?
הסיבה שזה לא נסגר ב"חיוך" היא שטראמפ (לפי הדיווחים משיחות ג'נבה ואומן החודש) דורש דברים שהם כמעט בלתי הפיכים:
* פירוק מוחלט של תשתיות ההעשרה (Zero Enrichment).
* פיקוח הדוק שכולל ביקורי פתע בכל מקום, כולל בסיסים צבאיים (Additional Protocol).
* הגבלת טילים – מה שישאיר את איראן בלי כוח הרתעה קונבנציונלי.
בשורה התחתונה: איראן מפחדת שהמחיר שטראמפ דורש עבור "שנתיים של שקט" הוא ויתור על כל הקלפים שלהם, כך שב-2028, גם אם יבחר "דמוקרטי מטומטם" (כהגדרתך), לא יהיה להם עם מה לחזור לשולחן.
יותר ארוכה. ואין נער דתי שלא מכיר את הפתיחה של מסכת ביצה, וכנראה אצל רבים עלתה התהייה, מה כל כך מורכב ומסובך לקבל החלטה על ביצה שנולדה ביום טוב?
דבר ראשון, הגמרא לרגע לא דנה איך לפתור בעיה של אדם שנולדה לו ביצה ביום טוב. היא דנה מדוע יש סיבה להתיר או לאסור ביצה כזו.
דבר שני, בשונה מלדבר עם גימיני או עם אשתך, ללמוד גמרא זה מטרה בפני עצמה, ודווקא בגלל החפירות 
אבל היום, גלי בהרב-מיארה – עם האמירה המפורסמת שלה (שהוקלטה והתפרסמה מחדש) כי "אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי, רעש והטרדה", וביישום המדיניות שנובע ממנה – מחזירה אותנו אחורה, לימים שבהם המחאה היחידה שנותרה אפשרית היא זו שגולשת לאלימות או להתפרעות, כי רק כזו "מורגשת" מספיק.
בפועל, תחת כהונתה כולל אישור (או אי-מניעה) של חסימות כבישים נרחבות, הפרות סדר חוזרות והתנהגות אלימה כלפי שוטרים במחאות מסוימות – ללא אכיפה משמעותית או העמדה לדין רחבה – בעוד שבמחאות נגד ההתנתקות ב-2005 דוכאו הפגנות דומות (ואף פחות אלימות) ביד קשה מאוד: מעצרים המוניים, כתבי אישום רבים ומאסרים ממושכים על חסימת כבישים בלבד.
הבג"ץ, שתומך בעמדה זו (בפסיקותיו העקביות שמגנות על חופש הביטוי גם במחיר הפרעה מסוימת לסדר הציבורי, ומגביל אכיפה רק במקרים של פגיעה קשה ומסרב בכל כוחו לפיטורי את היועמ"שית), הופך בכך לשותף פעיל לדבר עבירה: הוא מאפשר אכיפה בררנית שמעודדת אלימות מצד צד אחד פוליטי, תוך דיכוי צד שני – ובכך מחליש את עצם הרעיון הדמוקרטי שבבחירות יש אלטרנטיבה אמיתית לשפיכות דמים.
זה לא רק "מחיר של דמוקרטיה" – זה סיכון ממשי שהמחאה תהפוך לדרך היחידה האפקטיבית לשנות שלטון, ותחזיר אותנו למציאות של כוח גולמי במקום בחירות.
החוכמה בעת העתיקה טרם החשיכה של ימי הביניים הייתה מופלאה בכל קנה מידה מודרני. עד היום לא יודעים איך הם עשו כל מיני מבני ענק. הספרות הפילוסופית הייתה גבוהה. אפילו מצאו כעין מחשבון פרימיטיבי עם גלגלי שיניים שחישב את תנועת הכוכבים.
אלמלי ימי הביניים, בתוך כ200-300 שנה העת העתיקה הייתה יכולה להיכנס לעת המודרנית, בלי הצורך לקפוא באמצע. אבל זה קרה.
וזה יכול לקרות שוב. גם היום אפשר להשמיד ידע, לחנך לבורות, לעצב משטרים, ולהסיג את האנושות אחורה. התפקיד שלנו זה לעמוד תמיד על המשמר.
על המשפט הראשון שכתבת.
שתדע שדמוקרטיה זו שיטת ממשל ממש ישנה שמקורה בכלל בעת העתיקה (בתקופת בית ראשון).
הרשתות החברתיות הפכו כיום למרכיב בסיסי בתפקוד הדמוקרטיה המודרנית.
כשאזרח ניגש לקלפי, הוא צריך לדעת עבור מי ומדוע הוא מצביע. המקור העיקרי למידע הזה – במיוחד בעידן הנוכחי – הוא דווקא הרשתות החברתיות.
נכון שקיימים גם עיתונים, רדיו וטלוויזיה, אך רובם נמצאים בבעלות טייקונים או גופים בעלי אינטרסים כלכליים-פוליטיים. חופש הביטוי דרכם אינו שוויוני: מי שיש לו כסף – יכול לקנות לעצמו קול חזק בהרבה.
אלא שגם הרשתות החברתיות הפרטיות סובלות מאותה בעיה יסודית: הן אינן באמת שוויוניות.
הן שייכות לחברות ענק (שגם הן בבעלות טייקונים), והן מסוגלות – ולפעמים אף עושות זאת – לצנזר דעות מסוימות, להגביל חשיפה של ידיעות לא נוחות או לקדם באופן שיטתי תכנים מסוימים על חשבון אחרים.
לכן אני מציע פתרון עקרוני שונה:
**רשת חברתית ציבורית-ממשלתית**, שתפעל כתשתית לאומית בסיסית, בדומה לאתר gov.il או למערכת הדואר הממשלתי – רק בתצורה של רשת חברתית.
המאפיינים המרכזיים שהייתי מציע לה:
- **רישום חובה באמצעות תעודת זהות** (כדי למנוע בוטים וחשבונות פיקטיביים המוניים),
- **אפשרות לפרסם באופן אנונימי** – אבל תחת אותה מגבלה אישית,
- **מגבלה של 5 פרסומים ביום לכל אזרח** (בין אם בשם מלא ובין אם אנונימי).
כך כל אדם מקבל הזדמנות שווה להשמיע את קולו, בלי אפשרות להציף את השיח באמצעות חשבונות מרובים או פרסום אובססיבי.
הרשת הזו תשמש גם כערוץ הרשמי הבלעדי של המדינה להודעות לציבור (הודעות חירום, הנחיות, מידע רשמי וכדומה).
כתוצאה מכך – המדינה תפסיק לפרסם מודעות במדיה הפרטית, דבר שיבטל סבסוד עקיף של כלי תקשורת מסחריים ויחזק את העצמאות שלהם.
הרעיון המרכזי הוא פשוט:
בדמוקרטיה אמיתית, **הזכות להשמיע דעה צריכה להיות שוויונית ככל האפשר** – ולא תלויה בכיס עמוק, בקשרים או באלגוריתם של חברה פרטית זרה.
רשת ציבורית עם מגבלה יומית קבועה ואחידה יכולה להיות צעד משמעותי בכיוון הזה.
רשת חברתית בשליטת המדינה?
לא יהיה אפשר לתקן את ההבל הזה לעולם.
עוד אנשי "מקצוע" שישלטו עם תקציב בלתי מוגבל? ואני רק מדמיין את השמאל מניח על זה ידיים... יאיר שר"י גולן כבר אמר שיצנזר את הרשתות החברתיות אם יעלה לשלטון חלילה.
ועוד לא דיברנו על כמויות המידע שהמדינה, אפילו ללא מאמץ, תאסוף על האזרחים. זה הזיה.
איראן, סין, צפון קוריאה, קובה - יש מספיק דוגמאות רעות.
מה שצריך זה לפתוח כמה שיותר תחרות, לחנך לחשיבה עובגתית ונקיה, ובעיקר להתערב כמה שפחות. שהמדינה תסתכל מרחוק ולא תיגע בכלום!
המתנחלים הצילו את מדינת ישראל – ובגדול.
בלעדיהם, מה שהתרחש בעוטף עזה ב-7 באוקטובר היה מתרחש גם – ואולי אפילו בקנה מידה גדול יותר – בעוטף יו"ש.
כן, יש דבר כזה שנקרא #עוטף_יו"ש.
רק שהתושבים שם (בירושלים, ראש העין, כפר סבא, מודיעין, בית שמש, גוש עציון, בנימין, ועוד עשרות יישובים מסביב) לא מודעים שהם "עוטף".
בדיוק כמו שהיה בעוטף עזה לפני הסכמי אוסלו וההתנתקות – אז אף אחד לא קרא לזה "עוטף", עד שהמציאות הכתיבה את השם בדם.
ההבדל העצום?
המתנחלים ונערי הגבעות – בזכות נוכחותם, עמידתם, התבססותם והרחבתם – יצרו חיץ אנושי, ביטחוני וטריטוריאלי שמונע (בינתיים) תרחיש דומה בגדה.
והמספרים מדברים בעד עצמם:
- בעוטף עזה (לפני 7 באוקטובר 2023) גרו כ-**62,000** תושבים (כיום כבר עלו ל-65,000+).
- בעוטף יו"ש – כלומר האזור שמסביב לקו התפר, כולל ירושלים רבתי (כ-1.25 מיליון תושבים במטרופולין), ראש העין (כ-77,000–84,000), כפר סבא (כ-100,000+), והיישובים היהודיים ביהודה ושומרון עצמם (כ-**541,000** יהודים נכון לינואר 2026, לפי נתוני עדכניים) – מדובר בסדר גודל של **פי 30–40** יותר אנשים מאשר בעוטף עזה.
בלי ההתיישבות הזו – בלי הנוכחות היהודית ההיא על ההרים, בלי החוות, המאחזים והיישובים – האזור היה חשוף הרבה יותר, כמו עוטף עזה לפני שהוקף בגדר (וגם אז זה לא עזר מספיק).
המתנחלים לא "כובשים" – הם **מגנים**.
הם לא "מפריעים לשלום" – הם מונעים טבח נוסף, הפעם בלב הארץ.
מי שרוצה להבין את זה – שיסתכל על המפה, על המספרים, ועל מה שקרה כשהסירו התיישבות (גוש קטיף).
מי שלא רוצה להבין – ימשיך לקרוא לזה "כיבוש".
אבל המציאות לא שואלת לדעה – היא פשוט נשמרת בזכותם.
דתי שגדל ביו"ש
מנצח טורקי שלכלך על ישראל
בתחרות בינלאומיות
כמה טיפות של אור בתוך גשם השנאה הבינלאומית
והוא מאוהב בעם היקר שלנו,
וגם בנתיים מנצח את כל מי שמתמודד מולו.
יחד עם זאת, זה ספורט אלים ודי שולי. זה לא ממש מעניין את רוב האנשים. זה כמובן תמיד נחמד שיש לך נציג טוב ואמיץ, אבל האירוע עצמו הוא משהו שולי..
בספורט יש כללים וחוקים
אם שופט רואה שמתאגרף לא מגיב ורק צד אחד משתתף בקרב ישר הוא יעצור
זה ספורט אלים. רוגבי זה קשוח, איגרוף זה אלים.
אני חוגגת חנוכה
אבל הוא לא גדל אצלי (אני לא שייכת לציבור הדתי שגדל ביו"ש)
גאה במי שמגשים את עצמו
מוכשר (וחתיך)
משיג השגים
בגילו הצעיר
מדלג מעל חסמים
ועל הדרך עושה קצת הסברה ישראלית
(לכן תמיד הצחיק אותי, שעשו משחק של נבחרת יון, נגד המתיוונים שלנו + כמה כושים נרכשים)
הרומאים הלכו לקולסיאום סתם בשביל אקשן זול)
זה מתנת שמיים
מה שקורה כאן זה שהבחור הפך את עצמו לשגריר של ישראל: הוא עולה עם כיפה באופן קבוע, הוא מתעטף בדגל לפני הקרב ואחריו, בפאנלים מול קהל הוא מלהיב את הקהל בקריאות למען ישראל, הוא אומר בראיונות שההצלחה שלו היא מאלוהים, וכן הלאה.
אי אפשר לרדד את זה להתיוונות. גם אם לא אוהבים את הספורט האלים הזה. הסיטואציה היא הרבה יותר מורכבת.
העובדה שבשונה מהדוגמא שהבאתי, כאן חלציו מכוסים, לא משנה את המהות, שההישג כאן הוא הישג של גוף בלבד.
ראיון לתקשורת זרה
עטוף בדגל ישראל
כיפה
שרשרת מגן דוד
אומר 'עם ישראל חי'
מזכיר את חיילי צה"ל
זה גוף בלבד
או עוד משהו?
גם כיסח טורקי אנטישמי
וגם התראיין
לא אני לא יכולה
אני לא מעניינת
והאנגלית שלי ברצפה
לעומת זאת את אלו ששמו את חמאס השלטון שלהם, או אלו שהנציגים הנבחרים שלהם בבחירות דמוקרטיית הם מנסור עבאס שהעמותות שלו העבירו כספים לחמאס, אימן עודה שתומך בפגיעה של חמאס בחיילי צה"ל ואחמד טיבי יועצו ושותפו הקרוב של רב המרצחים עראפת שר"י - אני בהחלט חושב שצריך לכסאח ולגרש מכאן.
חמאס בלי תמיכה עולמית לא היה שווה כלום
הסברה ישראלית שווה זהב
והוא עושה את זה בכוחות עצמו
בכשרון רב
דוד לא חיפש לעשות דאווינים על מישהו. הוא לא חיפש לעלות על במות. כשהיה צריך להציל את ישראל ולמנוע את החילול ד' שבזה - הוא התנדב.
האם אתה פוסל גם כדורגל, כדורסל, שיט, הוקי, שחמט, האקטונים למיניהם, שני דגלים?! מה לגבי תחרות הפייטנים שהייתה לפני כמה שנים? זה גם רע? הרי כל אחד ניסה להציג לראווה וחיצוניות את קולו הערב ולהתעלות על אחרים בזכות היכולות הגופניות-גרוניות שלו.. אולי אתה מתנגד לכל תרבות פנאי, יכול להיות, אבל זה לא מצד ה"יווניות" אלא מצד הטהרנות.
וכמו שנאמר פה גם על ידי אחרים, בסופו של דבר הבחור עצמו הוא לא "יווני" כהגדרתך, וכפי שהודגם. הסיטואציה מורכבת.
תרבות רומי הרשעה.
ביוון לפחות עשו זאת בשביל שלימות הגוף.
הרומאים הלכו לקולסיאום סתם בשביל אקשן זול
מעבר לזה, אתה אידיוט, כרגיל.
לדבר איתך ולדבר עם האוסטרלי זה כמו ללמד כלב שוטה לא לרדוף אחרי אנשים.
דווקא תחרות לצורך אימון מלחמתי , כמו ישחקו הנערים לפנינו, או כמו קליעה למטרה של יונתן בן שאול. זה אפקטיבי ומועיל. ואז במילא התחרותיות עצמה היא דבר טוב, כי תחרותיות נובעת ממידת הדין והגבורה הטבועה במציאות, טבע העולם זה שיישים בו ירצו להשיג כמה שיותר ולשים גבול לאחרים. כך זה גם מחלוקות בבית מדרש. בתנאי שזה גבורה אפקטיבית ולא בכאילו.
אבל הספורט הרומאי זה תחרות ריקה שלא אפקטיבית באמת אלא יוצרת אפקט של כאילו. כמו הוצאת זרע לבטלה, סליחה על ההשוואה (ולא סתם ברומא היה משכב זכר נפוץ)
אתה מנסה לבנות טיעונים על בסיס אסוציאציות מילוליות ולא על פי מחשבות, רעיונות, והיגיון. אפילו חזל לא עשו גזירה שווה בלי מסורת. באמת שאין שום טעם להגיב על המלל שלך. די.
הסעודה הרומית לא היתה אפקטיבית ומזינה, אלא אכילה והקאה אכילה והקאה הכל לגרות את היצר אך לא אכילה אפקטיבית משביעה ומזינה.
כנ"ל סמארטפון, פורנ*גרפיה, משכב זכר, הוצאת זרע לבטלה, חברויות ברשתות חברתיות, שיחה עם גיפיטי, הכל דפוסים וירוטואלים שעושים תחושה של כאילו, ללא אפקטיביות ובמנותק מהחיים.
גם ספורט מודרני הוא כזה.
גם סוכרייה בטעם תפוז היא אותו עקרון. רוקנת את הבריאות של התפוז והשארת רק את המעטפת בדמות הטעם
של הקרקס שנקרא כנסת ישראל
כולנו זועמים – ובצדק – על הצביעות המחרידה של האו"ם ובית הדין בהאג.
הם לא אלה שביצעו את הטבח הנתעב בשבעה באוקטובר. אבל ברגע שהיינו במצב להתגונן, להשמיד את היכולת של הרוצחים לחזור על הזוועה הזו – הם קשרו לנו את הידיים באופן שיטתי.
המזל הגדול הוא שלא הקשבנו להם, והיה לנו את הנשיא טראמפ שעמד לצידנו.
בלי להשוות את עוצמת הזוועות, אבל באותו כיוון עקרוני של צביעות והגנה על אלימות:
כולנו זעמנו כשהקפלניסטים שברו שמשות על רכבים עם נשים וילדים בפנים, חסמו כבישים, הציתו אותם והטילו מצור על מספרה של שרה נתניהו.
גלי בהרב-מיארה אמנם לא עמדה שם בעצמה ולא זרקה אבנים – אבל היא סגרה על המשטרה שתיתן לכל האלימות הזו לעבור בלי הפרעה משמעותית.
וגם בג"ץ – הם לא מגעילים וחד-צדדיים באותה מידה כמו היועמ"שית, אבל הם כן סגרו על הממשלה שלא תוכל לפטר אותה, ובכך אפשרו להמשך המצב הזה.
אותו דפוס חוזר: מי שלא ביצע את האלימות בעצמו – אבל מנע מאיתנו את היכולת להגן על עצמנו מפניה – הופך לשותף מלא באחריות.
ה’ ילחם לכם
יצאנו לבדוק, ואלה עשרת הממצאים:
תיקון חוק השבות- יוק
תיקון חוק מיהו יהודי- יוק
צמצום חילולי שבת במרחב הציבורי- יוק
ריסון המסחר בחמץ בפסח- יוק
לימודי תנ"ך- יוק
בתי דין לממונות- יוק
קידום המשפט העברי- יוק
מעמד מיוחס ללוח העברי- יוק
חיזוק הרבנות הראשית- יוק
הסתה נגד חרדים- V
רגע, אבל הוא הציף את יהודה ושומרון באנטנות.
וכיפר אדמתו עמו.
שיא הטרגדיה בסיפור הוא אבי מעוז, שהתעקש להיות סיעת יחיד. זכותו המלאה לפי הסיכומים, אבל התוצאה של זה היא שהוא, אדם עם באמת עשיה משמעותית במשך עשרות שנים, לא מזיז כלום אלא רק מטריל.
על דרישת בג"ץ מהממשלה לנמק מדוע היא לא מפטרת את איתמר בן גביר: מבקשים דחייה ראשונה, וכותבים במכתב "דחייה 1 מתוך 23". הרי זה עבד נהדר ליועמ"שית... 😏
והסעיף הראשון שבו: אין רשות נוגעת במוכן לרשות חברתה אפילו כמלוא הנימה...
שלוש הרשויות הן: המחוקקת, המבצעת והשופטת.
ובהמשך: שופט שיסיג גבול רשות אחרת יראו אותו חורג מסמכות, ובתוך 72 שעות יוזמן לשימוע לפני פיטורין.
הבעיה היא שהיו"ר שלנו עסוק בעצמו ובסוגית עתידו הפוליטי.
חוק כמו זה שאתה מציע (ובדיוק כמו שאר החוקים שאתה מציע) יפסל בבג"ץ אוטומטית. כל הערך של חוק כזה, הוא רק אם ראש הממשלה מוכן להבהיר לבג"ץ שלא נתייחס לפסילה שלו...
ועדת החוקה לבדה אמורה לפקח בדין על הרשות השופטת, ולא ראש הממשלה שאמור לעסוק בניהול ענייני המדינה.
מתוקף תפקידו הוא יכול וחייב לזמן לועדה בראשותו את נציג הנהלת בתי המשפט ו/או את השופטים עצמם ולהציג בפניהם שאלות קשות ולדרוש תשובות.
אבל רוטמן מחפש דרכי מילוט מהספינה הטובעת.
אז שיהיה לו בהצלחה.
הוא עשה את עבודתו פי מאה מכל קודמיו ועבד קשה מאוד לשנות את הייחסים הקלוקלים בין מערכת המשפט לשאר מערכות המדינה. הוא טיפל בקדנציה הזאת במעל מאה חוקים.
כן, הוא, כמו כולם תלויים בעל מה הרוב בכנסת מוכן להשקיע. כשראש הממשלה החליט להקפיא את הרפורמה, לרוטמן אין מה לעשות.
כשהיתה החלטה של הנהגת הקואליציה (=ראש הממשלה) בתחילת המלחמה להעביר רק חוקים בהסכמה (בעקרון הגיוני, הבעיה שבג"ץ מצידו המשיך להשתולל ואף הסיר כל רסן) - אין לרוטמן יכולת להשיג רוב בלי זה.
לצערינו אין במדינת ישראל את החוק האמריקאי, המחייב בעלי תפקידים להתייצב בפני וועדות הפרלמנט ולהעיד בפניהם בשבועה.
הצעות חוק ליצירת ההפרדה הזאת:
1. כל חבר כנסת שמתמנה לתפקיד ממשלתי (ראש ממשלה, שר, וסגניהם) - מתפטר מהכנסת ולא חוזר בלי תקופת צינון או בחירות.
2. כל חוק - או לפחות חוקים חשובים כגון חוקי יסוד - יעבור גם בהצבעה גלויה וגם בהצבעה חשאית (כדי להחליש את המשמעת הקואליציונית/אופוזיציונית).
3. לבטל את העדיפות בסדרי החקיקה להצעות חוק ממשלתיות.
בטח אפשר להוסיף עוד.
אבל כל זמן ששתי רשויות מעורבבות בצורה נוראית - שלא יתלוננו על זה שהשלישית רוצה גם להיות חלק מהמשחק...
ישראל היא 'דמוקרטיה פרלמנטרית' בהגדרה, אגב כמו רוב הדמוקרטיות. בשונה מ'דמוקרטיה נשיאותית' שבה הנשיא נבחר ישירות - בדמוקרטיה פרלמנטרית הממשלה נבחרת מתוך הפרלמנט.
אז אכן התוצאה של זה זה שיש ערבוב בין הממשלה לפרלמנט ובעיקר - שהממשלה צריכה רוב בפרלמנט, לעומת ארה"ב שנשיא יכול לכהן בה כשהרוב בקונגרס נגדו.
לעומת זאת, מערכת המשפט בהגדרה היא רשות נפרדת, שצריכה לא להיות מעורבבת פוליטית. הרעיון הוא בדיוק זה - שהכרעה במקרה ספציפי צריכה להיות ע"פ החוק שהפרלמנט קבע ולא לפי האינטרסים של מישהו.
ממילא כשהדרג הפוליטי מתנהל לפי 'שיקולים פוליטיים' - כלומר רצון הציבור ששלח אותם, הוא עושה בדיוק את המוטל עליו. לעומת זאת כשיצחק עמית כותב, בלי להתבלבל, שבממשלה הזאת הפסק צריך להיות שונה מבממשלה אחרת - זה לא פסק דין אלא מניפסט פוליטי וממילא הוא מועל בתפקידו.
קיבוצי עוטף יו"ש, שבמפה יהיו רק קיבוצי השמאל בלי שאר הערים והיישובים שמסביב.
"לפנות ולהרוס את כל האזורים שם ולהכין אותם לרנסנס"
הנצחון המוחלט!!!
נניח שיש שם 2 מיליון אנשים, זה אומר שכל אחד מהם יקבל 50,000 שקל. שזה המשכורת שם של הרבה מאד שנים,
ועל מה הם מקבלים את הכסף, על הטבח העצום ביהודים.
רק לשקם מחדש את הבתים והתשתיות שהרסנו שם במלחמה יעלה הרבה יותר
למרות שזו לא פרשה של שבוע זה, אבל זה רעיון מעניין
**פרשת בלק – בלעם, האתון וה"קריאה" שמשלמת**
בפרשת בלק אנו פוגשים סיטואציה מוכרת מאוד גם ב-2026: מנהיג זר (בלק) שונא ישראל, שולח שליחים עם **שלמונים** כבדים ל"מומחה" (בלעם) – רק כדי שיקלל, יסית, ידבר רע. לא צריך חרב, לא צבא, רק **מילים**.
בהתחלה הקב"ה אוסר במפורש:
"לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא" (במדבר כב, יב).
אבל כשמגיעים שליחים נכבדים יותר + יותר כסף, משתנה הניסוח:
"אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים – קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ – אֹתוֹ תַעֲשֶׂה" (כב, כ).
ורש"י (בשם חז"ל) מפרש:
"אם **הקריאה שלך** וסבור אתה ליטול עליה שכר – קום לך אתם".
למה דווקא המילה "קריאה"?
כי **קריאה** – בלשון התורה וחז"ל – קשורה לפרסום, להכרזה פומבית, להשמעת דברים באוזני רבים. בלק לא ביקש מבלעם רק "דעה אישית" בסתר. הוא רצה **פרסום** של הקללה, קמפיין הסתה גלוי, תעמולה שתתפשט.
וכאן טמון המסר האקטואלי החריף:
היום יש לא מעט אנשים – עיתונאים, אקדמאים, אמנים, פעילים, "מומחים" – שמקבלים כסף (ישיר או עקיף) מארגונים, קרנות ומדינות שאינן בדיוק אוהבות את ישראל. הם לא נדרשים לירות טילים או לשלוח מחבלים – רק **לדבר**, להסית, לקלל, להפיץ נרטיב אנטי-ישראלי.
הם נמצאים בדיוק באותה דילמה של בלעם: מצד אחד – "אסור", מצד שני – הפרנסה תלויה ב"קריאה" הזו, בפרסום הזה.
התורה מלמדת אותנו כאן עצה מעשית ומבריקה:
אם כבר אינך מסוגל לסרב לכסף (חס וחלילה), לפחות תעשה את זה **באופן של "לקרוא לך"** – כלומר: תפרסם בגלוי מי שולח אותך, מי משלם לך, מאיזו ישות שונאת-ציון מגיע הכסף.
כשכולם ידעו שזה לא באמת דעתך החופשית, אלא **שליחות בתשלום** – הנזק יוקטן מאוד.
הקהל יבין שזה לא "אמת" אובייקטיבית, אלא תעמולה ממומנת. ואז גם ה"אידיוטים השימושיים" – אלה שלא מקבלים שלמונים, אבל מאמינים לכל מילה ומפיצים הלאה – יפסיקו להידבק כל כך בקלות.
והנה **האתון** – דווקא היא זו שמסמלת את ה"אידיוטים השימושיים" האלה.
היא רואה את המלאך, נבהלת, סוטה מהדרך – אבל בלעם (שכבר מכר את עצמו) לא רואה כלום ומכה אותה.
היא לא יודעת על השלמונים, על העסקה, על האינטרסים – היא פשוט "בטוחה" שהיא חייבת לציית, להמשיך, להפיץ את מה ש"נראה נכון" בעיניה.
בלעם – שכן יודע – ממשיך הלאה. האתון – לא יודעת ומשלמת מחיר.
המסר לפיכך קצר וחד:
אם כבר מישהו "נקרא" לקלל את ישראל תמורת כסף – שיגיד זאת בגלוי.
ש"תהיה הקריאה שלו" – פרסום של מקור המימון ושל השולחים.
ככה הנזק מצטמצם, וה"אתונות" יפסיקו לרוץ אחרי כל קללה ממומנת.
שבוע טוב, ושכל הקללות ייהפכו לברכה, כמו שנאמר "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים כג, ו).
הממשלה רשאית להקים ועדת חקירה, כלומר- היא חייבת.
לוין רשאי לכנס את הועדה למינוי שופטים, כלומר- הוא חייב.
ומה עם בוז'י שלנו. הוא רשאי להעניק חנינה לנתניהו, כלומר- אסור לו להעניק חנינה.
אנשים היו חייבים להבין מזמן, שמי שמחליט מתי רשאים, איפשהו - הוא גם המחליט מה פירוש המילה רשאים, וכמובן הוא לגמרי בן חורין - להחליט שההוראה "רשאי" יכולה לסבול פרשנויות שונות בו זמנית.
השאלה האמיתית היא: מי מחליט?
כשיש אדם בלתי נבחר שמחליט, אין שום סיבה לשאול עליו שאלות וממש חבל על הזמן להבין אותו.
**שני צעדים להבנת הגורם המרכזי ביותר לטבח 7 באוקטובר – לא עניין אישי, אלא עובדתי ומעשי:**
1. יש "עוטף יו"ש" ויש "עוטף עזה".
הטבח התרחש **רק** בעוטף עזה – לא נרשמה חדירה משמעותית כלשהי ליישובים בעוטף יו"ש.
זאת למרות שהגבול היבשתי מול עזה קצר בהרבה: כ65 ק"מ, בעוד הגבול/קו ההפרדה סביב יהודה ושומרון (הקו הירוק + הגדר) ארוך פי 10–11 בקירוב – כ־700–713 ק"מ (תוואי מתוכנן ובנוי, לפי UN OCHA ו-B'Tselem נכון לשנים האחרונות).
כלומר: הגבול מול עזה קצר יותר בכ־90–91% מגבול יו"ש, והגדר שם נחשבה לאחת המתקדמות בעולם (מעל ומתחת לאדמה, עם חיישנים, מצלמות ועוד).
2. בעקבות הסכמי אוסלו (וההתנתקות המלאה ב-2005) ישראל **יצאה לחלוטין** מרצועת עזה – הוצא הצבא, פונו כל ההתנחלויות והאזרחים הישראלים.
מאז 2005 (וביתר שאת מ-2007) כל רצועת עזה נשלטת באופן מלא על ידי ארגוני טרור: הרשות הפלסטינית, חמאס, הג'יהאד האסלאמי ואחרים – אותם שחקנים, רק בשמות שונים.
**במילים פשוטות:**
כאשר שטח נשאר **בלעדית** בידי ארגוני טרור, ללא נוכחות צה"לית וללא אוכלוסייה ישראלית בתוכו – הוא הופך לבסיס התקפי חופשי כמעט לחלוטין, גם אם יש גדר מתקדמת (כפי שנראה ב-7 באוקטובר).
ביהודה ושומרון – למרות כל הבעיות – עדיין קיימת שליטה ביטחונית ישראלית משמעותית בשטח (צה"ל נמצא בפנים, מבצעים שוטפים, נוכחות מתנחלים וכו'), ולכן לא נוצר אותו תנאי הכרחי למתקפה בסדר גודל כזה, גם אם קו הגבול ארוך בהרבה.
זהו.
מה הכי מפריע לכם בו? מגזרי? פוליטי? לא משקף את רצון הציבור? איכות לא מרשימה?
איך בכל זאת אפשר לשפר את ההליך הזה?
כל המשחקים של שרי הדתות האחרונים (כן, מתן כהנא, אני מדבר גם אליך), הם על מוקדי הכח שיהיו יותר בשליטתם ובשליטת מקורביהם.
ולא יעלה על הדעת שאוכל הכלבים חולדאי, ודומיו, יבחרו לנו רבנים ראשיים ומקומיים.
אין שום סיבה ששר הדתות ישלוט במינויים (וממש לא רלוונטי אם זה מתן כהנא או בובה של אריה דרעי)
וכאן המקום לשאול ברצינות איזה מעמד יש לארגון צוהר, שנמצא לעניות דעתי הקלושה איפה שהוא בין הרבאי מהמפלגה הדמוקרטית לרבני היהדות האותנטית.
היעד הבא של סמוטריץ' בראשון לציון
כ"ה בשבט תשפ"ו / 12.02.26
במהלך כנס פעילים של מפלגת הציונות הדתית בראשון לציון, הצהיר שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על תמיכתו ברב שלמה לוי לתפקיד רב העיר והדגיש כי המפלגה פועלת לקידום המינוי בכל הכוח.
למי שהספיק לשכוח, הוא הריץ את הרב מיכה הלוי לרב ראשי, וזה נגמר בפארסה.
כי מקום שבצלאל דורך עליו לעולם לא יצמיח דשא.
לדעתי מראש החכמה הייתה לפצל את התמיכה, כדי לא לקבל עוד תוכי של הרבנים החרדים, על הבזיון וחילול ה' האדיר שהם עושים.
אז בכל מקרה שני הרבנים היו מאוד ציוניים והרווחנו.
בראשלץ המטרה היא שוב למנות רב דתלי ולא להמשיך "הרצחת וגם ירשת" של החרדים עם כל הרבני-קומבינה שלהם.
לא ככ מכיר את הרב הלוי, אבל מבחינת האינטרס הכללי הלוואי שסמוטריץ יצליח
תרפה...
יש כל כך הרבה אנשים ראויים וברוכי עשיה בצה"ד, אבל כשסמוטריץ' בוחש הוא נתפס כמגיע בידים לא נקיות, ולכן כל מועמד שהוא יציע- ידחה על על הסף.
ביום שיביע חרטה על מעשיו ויוכיח לחרדים שהוא אכן שותף ולא יריב, היחס אליו ישתנה מקצה אל קצה
אף פעם אינך מסוגל לעמוד מאחורי דבריך, כשמאמתים אותך עם המציאות.
לגופו של קשקוש - בניגוד לקונספירציות שלך, החרדים (חוץ מגור שחיים בדמיונות שהעולם של אבא שלהם) יודעים היטב שאין ולא יהיה להם שותף יותר טוב יותר מסמוטריץ'. לכן הם גם התקפלו מהתניית התקדמות בתקציב מול הגיוס - הם מבינים שהוא נתן להם את המקסימום שמדינת ישראל יכולה בעת הזאת לתת לחברה אגואיסטית שאינה שותפה במלחמת קיום על חיי כולנו.
אבל עדיין לא מספיק.
לעניין יידישקייט, בחישתו ברבנות היא לשם ג'ובים ולא לשם שמיים.
הוא הגיב מאוד במתינות אל מול גל ההתקפות הבוטות של החרדים, תוך שהם יורקים על אלו שמקיזים דמם בשביל להגן גם עליהם.
נבחרה להיות דוברת צה"ל בערבית
מוכשרת מהממת
גאווה למין הנשי
אישה שמגיעה מרקע מורכב כ"כ
ומצליחה למרות הכל
למרות שאסור לשרוט שרטת.
וסרט לנפש אסור מהתורה. טמבלוויזיה
שצריך 1285 קילו של חומץ נפץ כדי להרוג בן אדם אחד!!!!!
זה התוצאה של ביבי שבכוונה לא ניצח את החמאס וגרר מלחמה
פשוטה ליותר משנתיים, ואפילו אחרי כל הזמן הזה אין נצחון.
בארה"ב מעריכים: טראמפ כבר לא רוצה לתקוף באיראן. זו הסיבה
לגופם של דברים, הסיבה העיקרית שהמלחמה התמשכה, היא הדאגה לחטופים. אני חושב שהנצחון היה צריך להיות קודם לחטופים, אבל כנראה שנתניהו זיהה שהסנטימנט הציבורי לא מסוגל לשאת זאת.
יחד עם זאת, המלחמה לא היתה רק בעזה, היא שינתה את פני המזרח התיכון כולו. רוב ככמעט כל אויבינו של לפני שנתיים מריחים כעת את השורשים והתוכנית הגדולה של סולימני שר"י, שאיימה למחוץ את ישראל - הוקרסה כולה ע"י ניהול מדוד של רה"מ.
שישה מנדטים לעצמו, אלא היה שליח לגנוב אותם עבור המחנה
שאולי בכלל מעדיף לנצח את הציונות הדתית.
הוא כל כך מלוגמן שבטוח שהוא גדול מכל רעיון שבו מאמין/האמין אי פעם. אם מה שיביא אותו למשרה הבאה זה להיות כהניסט - הוא יהיה, אם מה שיביא אותו, זה להיות שמאלה מיאיר גולן - הוא גם יהיה.
שגם הוא לא המציא אותם אלא הביא אותם ממקומות מבוססים אחרים.
במובן הזה הוא הצליח יותר מפייגלין בהגשמת האידיאולוגיה שלו. לא שזו הפתעה למישהו.
