פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 7)

מה שחשוב זה להצליח להחזיר אותם לתקופת האבן ובכך לשלול כל יכולת התקפית. שאלו פעם ראיון את ראזה פאלווי האם צריך להשמיד את הגרעין האיראני גם במקרה שהוא יחזור להיות מנהיג המדינה, והוא כמובן לא רצה להגיד כלום במפורש - אבל המסר היה שבהחלט כדאי שגם תחתיו לא יהיה גרעין. וזה לא משנה אם זה כי הוא חושש מהכוח שיפול לידיו או מהאפשרות שהמשטר שלו עצמו לא יחזיק מעמד ויפול שוב. 

משטר מהמאות שנים האחרונות כי אנו בתקופה מודרנית.

גם בצרפת עד לפני מאתיים שנה היתה דיקטטורה אבסולוטית עם בסטיליה, זה אומר משהו על צרפת המודרנית?

בגרמניה ובאיטליה עד לפני מאה שנה מעולם לא היתה דמוקרטיה מלאה, ובארהב עד לפני 150 שנה היתה עבדות. זה אומר משהו על ההווה?

פשוט אלו שאומרים "איראן בחיים לא תהחה דמוקרטית כי היא מעולם לא היתה" אני אומר  : רבותי , גם צרפת לפני 200 שנה מעולם לא היתה דמוקרטית, וגם יפן עד לפני 80 שנה.

בניגוד לזה - לערבים יש 20 מדינות והיו להם מלא הזדמנויות להיות דמוקרטיות ב100 שנה האחרונות והן לא היו. סימן שאצל הערבים לפחות כרגע לא מתאים דמוקרטיה. אבל מי אמר שגם אצל הפרסים זה ככה? פשוט לא היתה להם הזדמנות. היה להם שושלת מלוכה ואחר כך משטר איסלאמיסטי

אבל יותר נראה שטראמפ עצר את זה

אם רק מבינים נקודה אחת: השמאל הוא לא דמוקרטי ולא ליברלי ולא פלורליסטי ולא ציוני ולא כלום. השמאל, במהותו, הוא מהפכן ושתלטן והכלים שלו הם כל מיני ברגים בלי ראש שתקועים בכל מקום ומחכים ליום פקודה, או ליתר דיוק: לאיום שהם ישלבו זרועות ויטביעו לכולם את הספינה.

אני לא חושב שיש להם משהו בעד או נגד המחלקה היהודית בשבכ. גם עובדתית, רוב השמאל לא ממש מרחם או אוהב ערבים. הכל הצגות כדי ליצור חילוקי דעות ומהומות בציבור ותוך כדי להשתלט על עוד ועוד עמדות מפתח.

הנושא עם זיני, ועם כל אדם אחר - בעיקר בצבא ובאקדמיה - זה שהם מפחדים לאבד כל עמדת מפתח שעלולה לדחוק את רגליהם. הם צריכים המון סוכנים שבסופו של דבר נכשלים ומוטעים פעם אחר פעם ואפילו לא מגלים על כמה מטעני חבלה גדולים שמגיעים למרכז הארץ ומוכנסים לאוטובוסים, ועוד בזמן מלחמה... כי הסוכנים האלה הם הילדים שלהם שנהנים מהכסף ומהאחיזה בזרועות המדינה. במקביל כל הלוזרים האלה, במקום לטפל באויב הולכים לריב על איזו כבשה שאכלה עשב בגבעה.

את החינגה והשחיתות הזו ניתן לעצור בצורה מאוד פשוטה: מכניסים אגם מבחוץ, שרוצה להיות מקצועי ואין לו שום אינטרס לפרנס כל מיני דגנרטים מניר דוד. ובדיוק מזה מפחד השמאל.

אכתוב לך מה המקורות שלי ואשמח לדמוע על בסיס מה אתה אומר את דבריך:

1. השמאל באופן מוצהר נלחם כאן נגד שלטון העם ושיקוף של רצון העם במדיניות הממשלה. אגב, ראש השבכ לשעבר יורם כהן אמר את זה במפורש, שהוא מפחד שראש השבכ יהיה ממושמע לממשלה.

2. השמאל מדבר במפורש על מרי אזרחי, והוא מציין בכל דרך את היותו שולט בארגוני העובדים, בצבא ועוד. עובדתית, הסתדרות העובדים שבתה נגד הרפורמה המשפטית, וכמה אנשים די מבפנים אמרו דברים כמו "לא יהיה לכם צבא", "נפסיק לשרת" וכדו'.

3. השמאל ככלל ממנף את הקשרים והקומבינות שלו כדי לכופף לכולם את הידיים, והחוק ןשלטון החוק וכו הם בדיחה מבחינתו. באמת לא צריך דוגמות לאיפה ואיפה ויצירת מערכות שמסדרות ומכשירות/פוסלות כל דבר. אבל בשבילך, שב בבקשה ותצפה בסרט "פרשת המים" על פרשת נחל האסי, תראה איך הקיבוצים והאיגודים הגדולים גונבים את המים של המדינה בניגוד לחוק (הסרט הוא על ניר דוד, אבל תכלס זה אותו דבר חוף קליה והשימוש של מפעלי ים המלח וקיבוץ עין גדי במים של המדינה). והטענה היא שהם גיבורי ישראל אז מותר להם לעבור על החוק. וכמובן, אחרי שהם מתעשרים על חשבונך, הם עושים יד אחת כדי לכופף את החוק (או ליצר דיוק את פסיקת בית המשפט, כי החוק הוא אות מתה בכל מקרה) לטובתם.

4. מה שיותר קשה לי להוכיח לך, אבל אני מכיר היטב מהאקדמיה. גדולי האקדמאים מדברים בפירוש נגד ההקשבה לרצון העם, או במקרה הממש טוב הם יגידו שצריך ליצור מנגנונים שיגרמו לכך שהקול של העם יהיה מה שהם רוצים לשמוע. עם כל הכבוד קשה לי להביא לך לזה הוכחות, אבל שמעתי את זה המוןןן באקדמיה (כשהחוק לא הסתדר להם; כשהוא מסתדר הוא קדוש כמובן).

5. בלי קשר לכלום, מציע לך לקרוא את הספר "עין כמונים" ולהבין את הפואנטה. כשאתה קולט איך המנגנון עובד, פתאום התמונה נהיית בהירה...

אולי תספר לנו סוף סוף, מי זה ה'מנהיג עם שכל', שהיה מצליח לא להיכנע לביידן שנה שעברה, לשנות את כל מפת המזרח התיכון, לאיין את הכח של חיזבאלה, להחזיר את רוב החטופים בחיים להשמיד את רוב מנהיגי הטרור. כל מה שלא נעשה עשרות שנים.

תכנית המאה, כמו כל התכניות שטראמפ מציע, גם עכשיו, היא תוכנית של נתניהו עצמו ולמעשה זהה לנאום בר אילן. טוב מאוד שנפל לו האסימון שצריך לגנוז אותה, תמורת קצת ריבונות בבלונים על חוטים, היינו מקבלים שטחים עצומים, שחלקם הגדול מיושבים היום ביהודים - שאסור להתיישב בהם. ההסכם עם האמירויות, שנמכר לעולם כתמורה לריבונות, השיג דה-פקטו הרבה יותר מריבונות, הוא הוכיח שאפשר לעשות שלום עם העולם הערבי שבחוץ בלי וויתורים ובלי 'פתרון לסוגיה הפלסטינית'.

בנתיים בצלאל עובד יומם ולילה על ריבונות דה-פקטו, משנה את המפה במציאות. יותר ויותר בניה, יותר ויותר ישובים מוכרים יותר שטח בידיים יהודיות. E1 יוצא לבניה, כביש אלון יהודי מכל הכיוונים. השטחים הפתוחים (בזכות הרבה מסירות של החבר'ה בגבעות ובחוות ובתמיכה אקטיבית של המנהל/סמוטריץ') הרבה יותר בידינו, כולל כאלו שרגל יהודי כנראה לא דרכה בהם מאות שנים.

עזה מזורבבת כך שפחות משנה מה התכניות - לשלושה קילומטר משדרות או שלוש מאות מטר מכרם שלום - הם כבר לא יחזרו.

האירופאיםהאנטישמים יכולים להכיר במדינה פלסטינית, כמו שהם יכולים להכיר בזה שהירח עשוי מגבינה, כשהמדינה הזאת לא קיימת, אין לה כח אמיתי, אין לה גבולות שהיא שולטת בהם - זה חסר משמעות.

יוסי דגן עובד קשה בשומרון, אבל ארץ בנימין פחות מעניינת אותו, אם בכלל.

E1 יוצא לבניה, אבל אף דירה על הניר עדיין לא מוצעת שם למכירה.

דיבורים כמו חול על הרחבת השטח המוניציפלי של גבעת זאב, והכרזתה כעיר ואם בישראל, אבל בינתיים... אין מה לאכול.

יוסי דגן שהוזכר קודם, רוצה ריבונות, אבל בלי רמאללה, ובלי ג'נין, ובלי שכם, והלכה למעשה הוא מקדם את תכנית המאה של טראמפ בשינויים קלים. שבצלאל מקבל עכשו בהסכמה שבשתיקה.

מיליון יהודים יעברו מישראל הקטנה ליהודה ושומרון, אם יהיו שם מקומות תעסוקה שלא יחייבו הגעה לגוש דן. אפילו המכון הישראלי (הקפלניסטי) לדמוקרטיה מודה בזה.

ביום שהתלות של עם ישראל במדינת תל אביב תהפוך לנחלת העבר, הכח הפוליטי הקפלניסטי יתאדה כאבק פורח וכחלום יעוף.

אנטנה סלולרית פה ושם, משאת חייו של בצלאל, זה סבבה, אבל לא מספיק כדי לסמן לאויב הערבי שמקומו מחוץ לנחלת אבותינו.

גמר חתימה טובה.

בעצם זה שהוא נתן סמלי ישוב לאביתר ומלאכי השלום ומעודד את החוות בכל האזור. כך בבניית חומש ושא נור, כך בהרחבת ציר שישים, הציר הראשי של בנימין (משום מה אתה מתעלם ממנו) ובתמיכה אקטיבית בהרחבת הבניה בישובים ובגבעות סביבו. כך גם בגוש עציון ובהר חברון - זו ריבונות דה-פקטו לכל דבר ועניין, גם אם דה-יורו, צריך חתימה של אלוף הפיקוד.

אתה מאוד מוטרד דווקא מגבעת זאב, אז למרות שאני פחות מכיר טרחתי למענך לעשות גוגל ויצאו לי כמה וכמה פרוייקטים חדשים שם, של אלפי יח"ד, כולם אושרו בקדנציה הנוכחית. לדוגמא זה:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.nadlancenter.co.il/article/11718&ved=2ahUKEwjSoeS47_WPAxVh4AIHHXZmI8MQFnoECFkQAQ&sqi=2&usg=AOvVaw1AR5F0VQ6dIroP2g_5VYXs

על 443, סמוך לכניסה החדשה. עוד תלונות? רק רע כל היום?

בקדנציה הקודמת אלפי החסידים הצביעו לסמוטריץ' בהוראת הרבי, אבל אחר שפער את פיו ויצא נגדם בחרב ובחנית, הוא הפך בעיניהם למוקצה מחמת מיאוס, וכף רגלו לא תדרוך שם עוד.

כן, הרבי ביוזמתו פנה אל סמוטריץ' למטרת קידום בניה עוצמתית בגבעת זאב, אבל כעבור זמן הודיע לו: לא מעוקצך ולא מדובשך, מה שלא מפריע לסמוטריץ' למחזר את הרגלו הנקלה לקחת קרדיט על עשייה של אחרים.

לא בכדי מקבל סמוטריץ' בכל סקרי הבחירות, בין 3.5 ל- 4.5 מנדטים. 

אם לא יפרוש מהמירוץ בעוד מועד, ידידיו בנט ויאר גולן יהיו ברוטציה ראשי הממשלה הבאים. 

ויחד עם זאת, משער ששום מנהיג אחר לא היה יותר טוב מביבי. גם בנמצא אין אדם שיכול להיות ראש ממשלה וגם מעוניין לבצע את החזון של טראמפ (חוץ מפייגלין כמובן, שככל שתתרחב הלגליזציה יותר אנשים יאמינו שהוא בכלל אלוהים).

היה לנו כבר את הבוחדוזר, הימני, התקיף וה"משלנו", אריק שרון. היו גם ימניים ממש רציניים, אולמרט ובנט. ראינו מה יצא...

בסוף זה בעיקר כמה נכוון בתפילה לשלום המדינה. עובדתית כל אלה לכאורה עושים טעויות קשות וממש מטופשות....

למעשה, הוא הביא לבד מעל 100 אלף קולות, מה ששום פוליטיקאי מז'אנר הימין הלא ליכודניק לא הצליח מעולם .

(באותן בחירות, בנט ושקד יחד הביאו בסך הכול 15 אלף קולות יותר ממה שהוא הביא לבדו).

כוונתי שבסופו של דבר, פייגלין או סמוטריץ וכדו לא באמת יכולים לדבר באום ולשכנע ראשי מדינות ומנהיגים שונים. הם טובים כפוליטיקאים מקומיים והם בטח מקדמים דברים טובים ויפים, אבל בינתיים אין ממש תחליף טוב לביבי שגם אפשר לסמוך עליו (אם כי הרבה אנשים היו אומרים שאפשר מאוד לסמוך על שרון).

פייגלין, במקרה המאוד טוב, נמצא בקטגוריה של הפוליטיקאים המקומיים

שים לב לכמות הצפיות (והתגובות בשפות שונות) בסרטונים הבאים

אל תשכח שיש היום גם הערכה מחודשת דווקא לאנשים המדברים מתוך אמונה דתית (במיוחד כשהיא מתוקנת).

הוא הביא איתו עוד אנשים, עם מסרים שונים שדיברו לציבורים שונים. בסופו של דבר מה שאיחד את הרשימה שלו (ואת חבריה כולל זה שמתנגד לברית מילה) זה הליגליזציה לסמים. זה גם התנאי היחיד שהוא הציב להצטרפות לקואליציה - כנראה שזה גם היה הנושא שהביא את רוב המצביעים.

מעבר לזה ויותר חשוב מזה -

פייגלין הוא אלוף ברעיונות, אלוף בתיאוריות מבריקות. חלקן מדהימות, חלקן צריכות דיווק וליטוש, מה שטוב בהן זה שאף פעם הוא לא היה צריך להעמיד אותן במבחן המציאות. קל מאוד להציג תוכניות לניצחון מהיר, כשאתה לא אחראי לתוצאות. קל מאוד לדבר על איך צריך לפעול, כשלא אתה מטפל במקביל בכמות האמל"ח שיש לנו, או כשבכלל אין לך מושג כמה יש וכמה צריך כדי להלחם כמו שאתה מציע. קל לדבר על זה שעזה היתה צריכה להראות כמו דרזן יומיים אחרי שמחת תורה - כשלא אתה תצטרך להתמודד עם ההשלכות של אי הטלת ווטו במועצת הביטחון או של חרם יבוא תרופות של ארגון הבריאות העולמי שעלול להקריס כאן את מערכת הבריאות.

הרבה לפני שאדם הולך להיות ראש ממשלה, הוא צריך לעבור בתפקידים וצמתים של קבלת אחריות והחלטות תחת לחץ. לצבור נסיון במציאות שמצריכה שכלול נתונים וקביעת סדרי עדיפויות בהקשרים ציבוריים, כשהרבה פעמים המציאות היא שצריכים להחליט בין דחוף לחירום, בין חשוב מאוד לחשוב מאוד מאוד, בין יציאה למהלך עם מחירים כבדים לבין המחירים של וויתור על המהלך.

פייגלין, עם רעיונות חשובים מאוד, אבל גם עם מלוגמניה, ביטחון שהוא גדול מהרעיון וממילא הוא מדבר בגוף שלישי על 'מפלגת זהות והמועמד שלה לרשות הממשלה'. ממילא הוא התמודד שוב ושוב בהתמודדות עקרה מול נתניהו על ראשות הליכוד וגם היום הוא רק מחכה לרגע שיכתירו אותו לראשות הממשלה, בלי מוכנות להשתפשף במה שזה דורש בדרך (והרוב, לא מגיעים לפסגה וזה בסדר).

גם מי שהגיע בגלל הלגליזציה, זה הגיע עם חיבור בעיקר לפייגלין.

הוא כן היה חבר כנסת וסגן יו"ר הכנסת, צודק שהוא לא עמד הרבה בדברים מעשיים.

אןלי כדאי לתת לו כוח מעשי, וככה הוא יוכל גם "להשתפשף", סתם זורק רעיון מהפכני...

אם היתה לו את יכולת ההשפעה בכיוונים האלו, הוא היה נשאר בליכוד ומתמודד שוב בפעם הבאה.  אם היתה לו קצת פחות מלוגמניה, הוא היה מבין הרבה קודם, שבמקום התמודדיות עקרות ראש בראש על תפקיד יו"ר המפלגה, שגם מציגה יומרה להוביל מערכת שבכלל לא הכרת מבפנים וגם אוטומטית מסמנת אותך כאויב - היה צריך להתברג מלמטה ולהשפיע, כמו שעשו ועושים היום כמה וכמה שאינם 'אמוניים' פחות ממנו.

מה שכתבת בסוף, מגוחך בעיני. אין לי שום סיבה לבזבז את הכח שיש לי בזכות ההצבעה, על מישהו שאולי בזכות זה הוא ישתפשף ואולי יתברר יום אחד שהוא מצליח להזיז משהו.

כשיש לי זכות הצבעה וזה לא משנה אם זה לוועד הבית, למפלגה בכנסת, לראש מועצה, או בפריימריז פנימי של מפלגה שאני חבר בה - אצביע למועמד/מפלגה שאני חושב, שההצבעה לו תקדם באופן מעשי הכי טוב את העולם האידאלי אליו אני שואף.

לדוגמא היו בחירות מקומיות שאחד המועמדים היה הרבה יותר קרוב אלי ולדעותי מאחרים, אבל הצבעתי לאחר, שלהבנתי אף שהוא יותר רחוק, בחירה בו תקדם את המציאות יותר מבחירה בזה שיותר קרוב.

כך גם מועמד לכנסת/ממשלה. לא רואה שום סיבה לבחור במי שכל מה שיש לו להציג זה כתיבה פובלציסטית, גם אם מוצלחת ורעיונות תיאורתיים, גם אם יפים - כשהדבר היחיד שהוא הצליח באמת 'להרים' בלמעלה משלושים שנות ציבוריות, זה חסימת כבישים אי אז.

פייגלין, כמו גם מורי הרב ד"ר מיכאל בן ארי, לא מצליח בפוליטיקה. אלא שבן ארי הבין זאת וכיום השפעתו כאקדמאי על עולם הדעות, באמצעות פרסומיו בכתב ובע"פ גדולה ממה שהיתה השפעתו כח"כ. אין שום חובה לפעול דווקא מהעולם הפוליטי מפלגתי.

פייגלין תקוע. למעלה מחצי יובל, הוא עוסק באובססיביות ברעיון (שאגב, יזמו אחרים והוא הצטרף) של "הרצת מועמד אמוני לראשות הממשלה". בניגוד לפרסומים הראשונים בעלוני 'לכתחילא' שבהם דובר על מנהיג שיצמח מלמטה, מנהיג שהציבור יבחר כשיראה את הצלחתו בהובלת חיי המעשה לאור האידיאלים האלוקיים, מנהיג שכגדולי אומתנו, ייסרב להצעת השררה ויסכים רק ככניעה להפצרות הציבור - פייגלין נתקע ב'הרצת מועמד אמוני ששמו הפרטי משה ושם משפחתו פייגלין לראשות הממשלה'. הוא משוכנע שהכל תלוי בו, שרק הוא יכול לעשות זאת.  תשאל את כל שותפיו, למהלך של 'לכתחילא' למה עזבו אותו? למה הם כבר מזמן לא תומכים בו?

פייגלין הוליד, או לפחות הדהד הרבה רעיונות, שבהמשך, גם בזכותו קנו שביתה בדעת הציבור. בהחלט ראוי להוקיר אותו על כך. כשמצביעים, חבל לבזבז את הקול, כדאי להצביע למי שהרז'ומה מראה שיש לו הכי הרבה סיכוי - לממש את הרעיונות בזכות הכח שניתן לו.

1. אם לא נבצע שינוי רדיקלי אחרי ה7 באוקטובר, מתי נעשה?

יש גם מעלה במי שלא נמצא במערכת הקיימת ועדיין לא "השתפשף" בקונספציה.

2. פייגלין קיבל בהתמודדות מול ביבי מעל 30%, שזה בערך מה שסער קיבל בזמנו.

3. אל תתפלא אם בסוף פייגלין ירוץ עם בן ארי, יש רמזים לכך...

1. בוודאי שצריך שינוי ולכן אני מקווה שרבים יצביעו לאלו שכבר הוכיחו יכולות עשיה לטובת העם והארץ. העובדה שפייגלין 'לא היה במערכת' (למרות שכבר שלושים שנה הוא מנסה באובססיה), רק מדגישה את זה שהוא לא האדם המתאים לפעול בתוכה.

2. אז מה? אנשי פייגלין פקדו באגרסיביות רבה רבים שיצביעו לו.

כמעט כל מי שהתפקד אז, או עזב או התפקח והיום דוחף לרשימה אנשים כמו אביחי בוארון או עמית הלוי - שמביאים לוועדות ולחקיקה את העמדות האמוניות, אך לא מבזבזים את הזמן והכחות על התנגחות ראש בראש עם רה"מ והד.נ.אי הליכודי. (אגב, לענ"ד היה הרבה יותר משמעותי מכמה יחסית 'אמוניים' בליכוד, אם היו עוד ח"כים במפלגות הלויין, להן כח אמיתי מול רה"מ, אבל זה כבר דיון אחר).

3. כבר שנים מופצות שמועות על כל מיני איחודים שלא מגיעים למימוש. הפערים בסגנון ובדעות גדולים מאוד. גם אם כן, מסתבר שלא יעברו את אחוז החסימה ואם יעברו, יצערו מהאופוזיציה ויהיו חסרי משמעות...

גם פייגלין, בשעה וחצי שהיה בכנסת, היה חבר לכל דבר ועניין בקואליציה, גם כשצוק איתן הסתיים בתיקו שמקבע את הקונספציה לכל דבר ועניין. אין לי ביקורת עליו על כך - פוליטיקה היא אומנות האפשר והיכולת להשפיע במגרש הפוליטי דורשת את המסוגלות להשיג את המקסימום, בלי לקרוע את החבל.

מבחוץ מאוד קל להכריז באיזה ממשלות הוא לא ישב. כשהוא לא היה שותף לממשלות קונספציה, כלומר לא הזיק באותה מידה שלא הועיל בכלום. בזמן הזה סמוטריץ' וסטרוק שינו מציאות.

בן גביר הבין זאת, כש'חצה את הרוביקון' של תנועת כ"ך וומשיכה בפוליטיקה והסכים להכנס לקואליציה למרות...

פייגלין, במשך קדנציה שלמה פמפם שבגלל חוסר הסכמה על האידיאולוגיה מא-ת "תנועת זהות תתמוך לראשות הממשלה רק בעומד בראשה" (מדהים כמה אדם יכול להיות מלוגמן, כדי לדבר על עצמו בלשון נסתר פעמיים באותו משפט, כל אדם סביר הבין את המשפט כ "משה פייגלין שמחליט בתנועת זהות, יחליט לתמוך רק במשה פייגלין לראשות הממשלה"). ואז, כששניה וחצי לפני הבחירות מישהו הבהיר לו, שגם אם יעבור את אחוז החסימה הרי 61 לא יהיו לו, הוא פתאום החליט שיתמוך בראשון שיכריז על לגליזציה. כלומר אם הוא היה האצבע ה-61 בקואליציה של מירב מיכאלי, יאיר גולן ומנסור עבאס, הוא היה תומך תמורת לגליזציה.

ליחיד שצועק "המלך הוא עירום" 30 שנה רצוף, (והיום, דווקא החלק הכי "הזוי" במצע שלו שלבושתי גם לי עצמי היה נראה מעט הזוי, נהפך כמעט למיינסטרים) וגם מציג חזון מקיף לכלל הנושאים הציבוריים.

בן גביר ושות' אכן פועלים קצת, אבל אני לא בטוח שהם עושים שינוי מהותי במערכות כך שיישאר גם אחרי עזיבתם את עמדות ההשפעה בהן הם נמצאים.

לגבי פייגלין בכנסת, היו דברים שגם אז הוא עמד עליהם, וכולם כעסו על "הילד שלא מבין את הכללים", ואחר כך די הודו שצדק.

הנה דוגמה:
פייגלין מחרים: לא מסוגל לשמוע גרמנית בכנסת

פייגלין לחברי הבית היהודי: למה בכלל ישבתם שם מלכתחילה?

כדי להביא את העולם הערבי להסכם סילוק חמאס היה צריך להעלות רעיונות גרועים יותר עבורם, וטראמפ עשה את זה יפה, בכיוון מה שהוא רצה לעשות בלאו הכי בזמנו עם הנורמליזציה עם סעודיה.

יש דברים שאפשר לדרוש רק מהמשיח. כל מי שחשב שיהיה פה שינוי תפיסה מטאורי. על אחריותו בלבד.

ממה שאני מבין היא לא יצאה לפועל כי (למרבה הפלא..) לא הצליחו למצוא מדינות שיסכימו לקבל אותם

לא הגיוני שישראל לא הצליחה למצוא מדינה אחת מתוך 170 + מדינות.

יש כל כך הרבה מדינות מסכנות עניות בעולם. ישראל בכיף הייתה יכולה להציע 50 מיליארד שקל (זה רק שישית ממה שהמלחמה

עולה לפי פרסומים) + עזרה חקלאית + מתקני התפלת מים + לא חסר מה להציע ומדינות היו קופצות על זה.

כמו כן, יש הרבה מאד מדינות בעולם שצריכות כח אדם עובד ורק בשביל זה היו מסכימים.

לא הגיוני שישראל עם כל היצירתיות והמוח שלה וכו' וכו' נכשלה בכזה דבר, ולכן זה רק מה שנראה

הכי הגיוני - מסמוס של ביבי. 

אני קראתי פעמיים את כל הנקודות שאתה הצגת פה, ובהתחשבות בנסיבות שמדינת ישראל נמצאת בהן - לא מצאתי דבר אחד רע בכל אלו.

ערבות ברורה? ארה"ב הם לא אלוהים, וארגוני טרור לא משחקים לפי חוקי המשחק הבינלאומיים. בדיוק כמו שארה"ב לא יכולה להוציא הצרה לתושביה שמתקפות טרור לא יחולו לעולם בשטחה שלה, איך היא יכולה לקבוע איזה נימוק על ארגוני טרור בשטח אחר בעולם?

פרסים? בוא נזכור ונכניס לפרופורציות, זה לא שיוסי נתן סטירה לרמי והמורה נתנה ליוסי סוכריה. יוסי נתן סטירה לרמי, רמי החזיר לו סטירה של החיים, בעט לו בביצים והכניס לו פנס לעין, יוסי המשיך להיאבק בכל כוחו וסירב להתפייס עם רמי בכל מחיר, כי הוא ידע שחוסר ההתפייסות הזאת עולה לרמי הרבה יותר מאשר שהיא עולה לעצמו, בניסיון אחרון ובתיאום עם רמי, המורה הציעה ליוסי סוכריה כדי לפתותו להתפייס במעטה של שמירת שמץ כבוד עצמי אחרון.
 

מי אמר שתכנית טראפ להגירה הייתה אי פעם פתרון טוב יותר? יש משפט שאומר "שמור על חבריך קרובים, ועל אויבך קרובים יותר".

איפה הניצחון כאן? הניצחון הוא יחסי, הוא לא התוצאה האולטימטיבית שספק אם אי פעם היה יכול להיות. אבל הוא מונצח ככזה. זאת התמונה שמשודרת - ולכן מעתה היא יכולה להיות הנרטיב בעם.

"ישראל לא תכבוש או תספח את עזה" - לא משנה באיזה שלב של המלחמה, ולא משנה על ידי איזה פוליטיקאי זה נאמר, כיבוש וסיפוח הרצועה עם כל המשתמע מכך, מעולם לא היו יותר אולי מחלום רחוק בקרב חלק ממקבלי ההחלטות.

שום דבר ממה שכתבת אינו מדוייק - תכניות ההגירה לא יצאו לפועל בין כי לא מצאו לאן ובין כי היעוץ המשפטי אצלינו, הפיל כל נסיון לקדם אותן.

התנאים שהוצבו לשיתוף הרש"פ, הם תנאים שהיא לא רוצה ולא מסוגלת לעמוד בהן. לא יקרה.

מה שהרבה יותר סביר שיקרה, זה שכל הגורמים הבין-לאומיים יכשלו במשימתם וממילא, המילה האחרונה לא נאמרה בסיפור. צה"ל עוד ישתלט על כל הרצועה, כמו שהשתלט על דרום סוריה, כשהעיינים של העולם יהיו במקום אחר.

לפני שחמאס יענה אמן על תכנית טראמפ.

כך או כך, ההיסטוריה תשווה את צ'רצ'יל כהכי קרוב לנתניהו. בניגוד לקפלן שימשיכו לסמן אותו כצ'מברלין פלוס.

ברוך מרזל חושב שהראשון צודק,

יוסי דגן חושב שהשני צודק.

אז יש כאן שתי דעות. מה יותר פשוט מזה?

לעומתם הדור החדש, ההנהגה שצמחה בעיקר מימי המאבק בגירוש/לבנון השניה - לא מוכנה יותר שאנחנו היחידים שבאמת חיים תחת כיבוש, שמפקד צבאי צריך לאשר לנו לסלול כביש או שבמחי חותמת הוא מרחיק אנשים מהבית ומכל החברים ללא משפט וללא ראיות. לא יכולים לסבול יותר שהמדינה יודעת לגייס את יהודה הישראלי בצו 8, אבל כשהוא חוזר פצוע קשה אי אפשר להנגיש בשבילו את בית הוריו, כי עפרה עדיין מוגדר 'מחנה עובדים'.

כפי שציינתי למעלה, כמובן שיש חריגים - מציפי עניין הריבונות עוד הרבה לפני שמועצת יש"ע חשבה על כך, היו יהודית קצובר ונדיה מטר, שמי שזוכר הובילו את 'נשים בירוק' בימי האינתיפדות ואוסלו ולעומת זאת הצעירים שהולכים ומקימים חוות וגבעות, הם במידה רבה האבולוציה של 'גוש אמונים' ועדיין אפשר בכלליות להצביע על פער דורות משמעותי.

זו אמירה של בן גוריון מ- 1955 בהיותו שר בטחון, כדי לנגח את ראש הממשלה דאז, משה שרת. בן גוריון עצמו מעולם לא זלזל באום ובקהילה הבינלאומית אלא להיפך, ולראיה, כעבור שנה בהיותו ראש ממשלה הוא פלש לעזה והתקפל בתוך שבוע וחצי.

טוען אביעד ויסולי שלא חשוד כקפלניסט, שיוסי דגן וחבריו עושים בן גוריון, ואחת מטרתם לנגח ולהחליש את ראש הממשלה שהרבה סוגיות בוערות נמצאות על שולחנו.

אודה ולא אבוש, בסוגית ריבונות דה יורה ליבי חצוי.

קו הגבול עם ירדן עבר במרכזו של נהר הירדן, עד שפלשה ל"גדה המערבית" וסיפחה אותה לשטחה. שתי מדינות בלבד הכירו בסיפוח הירדני והן בריטניה ופקיסטן. כפועל יוצא הפכה ירדן לפלסטין, אבל גם הביאה על עצמה את ספטמבר השחור. חוסין מיהר לשחרר מעצמו את יהודה ושומרון כדי לשמור על ממלכתו מפני מבקשי רעתה.

אין חולק שפלסטין זו פיקציה שאחת מטרתה לאיין את מדינת היהודים, ולהעיף אותה מכאן.

כך או כך, הנכון הוא לדעתי, לקבע עובדות ביהודה ושומרון שלא תותירנה מקום לספקות באשר מיהו הריבון האמיתי.

לפי שעה, כעשרים אחוז בלבד מתושבי יהודה ושומרון הם יהודים. כאשר מספרם יגיע ל- 51 אחוזים, חזון מדינת אוייב בלב הארץ יעלה בעשן באופן סופי ומוחלט.

השאלה מה טוב לישראל היא קרדינלית, וטוב יעשו אנשי ההתיישבות אם יגבשו דעה אחידה בעניין זה בטרם הבאתו להצבעה בכנסת.

אף שלממשלה סמכות מלאה להכריז על ריבונות, הנוהל שהתקבע מחייב להביא להצבעה בכנסת, ולא בטוח שנכון לעכשו יהיה רוב בכנסת.

ההחלטה כמובן נמצאת בממשלה ולא במועצת יש"ע...

או מה שטוב ללחיאני ודומיו.

על יש"ע.

גם דיין.

גם הראל.

גם בנט...

כמו בנזין לבית בוער.

זה שלחש על אוזנו של גדעון 2014 להעביר את השלטון מימין לשמאל, ולבשל את אסון השבעה באוקטובר.

אלה העובדות שהנוכלים הבנטיסטים מתאמצים לטשטש.

בס"ד

אתמול יצא לי לדבר עם דמות, ששילמה מחיר כבד מאוד במלחמה הזאת. הוא תושב יהודה ושומרון, מכיר את אתגרי הריבונות, אבל בסוף הוא אומר, מה לעזאזל יוצאת משלחת של ראשי מועצת ישע ברגע כה קריטי ודרמטי בנוגע להמשך המלחמה?!

מבחינתו, ואני יכול להבין את התחושה שהוא מדבר עליה,  איך זה שבזמן קריטי של מלחמה, בזמן שטראמפ עומד להציג תוכנית שלפי הדיווחים מאוד לא טובה עבור מדינת ישראל, באים ראשי מועצת יש"ע כדי ללחוץ על ריבונות. בעוטף עזה יש ריבונות ישראלית, הוא הסביר, וזה לא מה שעזר להם שם.

ברור שנושא הריבונות הוא חשוב, אף אחד לא מזלזל בו, אבל יכול מאוד להיות שהקמפיין המסיבי והלחץ פועל לבסוף לרעת המהלך. מי שעקב לפני שבועיים פה בערוץ 7 היה  כנס בשיתוף של המועצה האזורית שומרון, בנושא ריבונות. יצא לי להיות שם במסגרת העבודה במאחורי הקלעים, וליוויתי את היום הזה מתחילתו ועד סופו. בזה אחר זה עלו שרים, וכל אחד סיפר איך המשרד שלו עושה ריבונות דה פקטו.

השר עמיחי אליהו במורשת, עידית סילמן באיכות הסביבה, וגילה גמליאל במשרד לאסטרטגיה וחדשנות. זה לא בהכרח רק סטרוק, מירי רגב שמשנה את התחבורה ביהודה ושומרון סמוטריץ', או שרים אחרים ששם באמת אפשר להצביע על התהליכים שהם מובילים, אלא גם השרים במשרדים הקטנים, כל מה שהם עושים, ובהצלחה רבה יש לומר שניכרת בשטח, מקדמים ריבונות דה פקטו בשטח.

לאור זה, האם נכון להפוך את נושא הריבונות לדבר הכי חשוב כרגע? אני לא יודע. ייתכן שזה המהלך הנכון כי לע תהיה עוד הזדמנות נוספת, וייתכן שלא כי הלחץ רק הורס את הפעילות השקטה (אגב, בשרשור אחר דובר על תוכנית המאה וההזדמנות שהייתה באותה תקופה - אז דווקא הקפיצה להכריז ריבונות "כבר ביום ראשון" ושל גורמים נוספים, היא זאת שבסוף סיכלה את המהלך). בסוף, רק ההיסטוריה תשפוט.

ולכן בעיניי השאלה פה היא לא קרב בין ברוך מרזל ליוסי דגן. השאלה פה היא הרבה יותר מהותית על סדר עדיפויות, על מה נכון בשלב הזאת. זה לא רק רעיונית, אלא גם אסטרטגית. הדיון פה צריך להיות הרבה יותר מעבר למה שמוצגת את השאלה, כי היא מוצגת בעיניי בפשטות מדי בין כאילו יש פה איזה קרב ראש וראש. זאת לא המציאות. סליחה.

אבל זה שהשרים עושים ריבונות דה פקטו זה לא מספיק, כי אם תקום ממשלה אחרת השרים יוכלו לחזור בחזרה אחורה. אבל אם מחילים ריבונות עפ"י חוק הם יהיו מחוייבים להתנהג ביו"ש כמו שמתנהגים השאר הארץ (פחות או יותר).

*כי ישובים שקיבלו הכרה וסמל ישובים, הם ישובים קיימים, שצריך חוק שעובר בכל תהליך החקיקה כדי לפנות. גם אם חוות יהיה אפשר לפנות יותר בקלות, בשלוש השנים האחרונות הסיגו את ההשתלטות הערבית שנים אחורה.

* כי תשתיות קימות, אף אחד לא ירוץ להרוס. אם תהיה קליטה סלולרית משופרת, היא תעזור גם בהמשך.

*כבישים שכבר יסללו, אף מירב מיכאלי לא תתקע.

*כי אם סילמן (מודה, מקבל בחילה מלכתוב בשבחה, אבל בכל זאת) תצליח להשלים את המהלך שישווה את האכיפה על משרפות מזהמות ביו"ש לאכיפה בשאר הארץ, גם אם זה יהיה מכח צו ולא כי החוק הישראלי הוחל במלואו, אף שר איכות סביבה עתידי לא יעז לפנות לאלוף הפיקוד ולבקש ממנו ש"וואלה, תחתום שמעכשיו מותר לזהם בלי חשבון!"...

טוען מרזל שמנהיגי העולם מפעילים לחץ בלתי פוסק על טראמפ לעצור את המלחמה, והוא נקרע בין תמיכתו לכאורה בישראל, לבין התחשבות בידידי אמריקה בכל יבשות תבל.

במצב דברים זה, העיסוק האובססיבי בריבונות תביא לכך שלא תהיה לנו לא ריבונות ולא נצחון על חמאס.

יוסי דגן משחק באש מסיבות השמורות עימו במקום להביא ליהודה ושומרון עוד מיליון וחצי יהודים שיהפכו את הרוב היהודי לעובדה מספרית מוגמרת ומוכחת.

אז זהו שבמקום מיליון וחצי יהודים הוא מביא שניים שלושה סנטורים אמריקאים שמוכנים להצטלם על רקע הרי השומרון.

לדעתי שניהם צודקים, ומרזל צודק יותק.

תחקיר ארגוני – ויקיפדיה 

צבאית- הצבא מפיק לקחים מכל אירוע בין אם הוא מצליח ובין אם הוא נכשל.

פוליטית- תמיד יהיה מי שילכלך.

ולכן אני נגד ועדות חקירה בראשות שופטי בגץ

ובאופן מקצועי בלבד. לכן לא ברור שכל שאר השיקולים מופיעים שם.

חוץ מזה משנה לשנה הציבור משפיע יותר על מהלך המלחמה, על הצבת היעדים, על הנחיות הדרג המדיני, על אופן ביצוע הפעולה, על ההסברה העולמית, ועוד ועוד. ממילא גם הוא יכול להסיק את מסקנותיו וללמוד מהן.

(הספורט של למצוא אשמים לא בטוח שמקדם משהו.)

יום. 
היום כבר היינו אחרי שחמאס לא קיים, החטופים משוחררים והביקורת הבינלאומית... 

הם אינם ילדים ויש ערך לאיום רק כשהוא רציני"

ואם היית מפעיל את האיום, איך החטופים היו יוצאים חיים לא הבנתי.. 

חוץ מזה אכן ביקורת עולמית יכולה להיות חלק מהשיקולים האסטרטגיים. כי יש גבול למה שאפשר למתוח את ה"סבלנות" של העולם. 

שלא לדבר על הקרע הפנימי שיהיה בעם בעקבות החלטה כל כך גדולה שקשה למצוא לה הסכמה רחבה.

הם היו יוצאים בחיים - אבל תחשוב כמה חיים היינו חוסכים. 

העולם שוכח הכל מאוד מאוד מהר וב-08.10, אפילו אנשי השמאל הכי קיצוניים תמכו בלהרעיב את עזה. (תראה איך יאיר גולן דיבר אז...). 

אולי עדיף לעשות משהו אחד עצום שיימשך דקה, מאשר לסבול מהריקושטים כמה שבועות ולחסוך בלאגן של שנים. 

אגב, גם הנזק וכמות ההרוגים הערבים בעזה גם היה נמוך בהרבה מאשר הוא עכשיו. 

#רק_אומר.

מה שכן, יש את הצעתו של פייגלין ועוד, לעשות מצור גמור מההתחלה, ומי שרוצה כוס מים-יוצא עם חטוף.

אבל כמה חיי חיילים היינו חוסכים? 

והוא ממש לא היה פוגע בעוטף עזה - זה תלוי בגודל ובמיקום. 

1. צריך לבדוק את הנושא ההלכתי, כידוע, ההלכה היא לכאורה שאסור להרוג יהודי אחד גם אם מצילים ככה הרבה (גילוי נאות, הח"מ גדל בחינוך חרדי, לא מכיר מספיק הלכות מלחמה ואולי מפספס בגדול).

2. אמרת שהיו מצילים את החטופים, אז בסך הכול זיקקתי את הטיעון הזה.

שחלקם חשבו בתמימות שעל ידי הקרבת מי שהנאצים מבקשים, "מצילים" את האחרים (זה יכול להישמע מגוחך, אבל אני מוצא לזה לצערי מקבילות מסוימות בעסקאות החטופים החלקיות).
הנה הרמב"ם, באדיבות המאמר הזה שמצאתי ברשת (לא התעמקתי, אבל דווקא לפי החזו"א המובא שם, יכול להיות שבמקרה שלנו זה אחרת).

הצלת נפש בנפש - עולמות

אם בפועל הורגים יהודים, אז בפועל הורגים יהודיים.

אין הבדל מהותי בין זה לבין מסירת יהודי לעכו"ם, למעט נושא הלכות מלחמה שהוא אולי שונה (לא מספיק מבין בזה).

שאז זאת פעולה ישירה שלנו שפוגעת בהן חלילה

לענ"ד, אם יש צעד שיגרום לנצח במלחמה ולהציל את חיי הכלל - היחידים לא אמורים להיות שיקול, כמו ששולחים חיילים לקרב, גם כשיודעים שחלקם לא יחזרו.

 כמובן שגם לזה צריך מקור, אבל זה יותר המגרש שלכם משלי (כמי שגדל בחינוך חרדי)

1. אתה לא רוצח יהודי בכוונה - אתה נלחם ועלול בטעות גם להרוג יהודי תוך כדי לחימה. 

2. לפחות בהתחלה - עד כמה שהבנתי - ידענו באיזה אזור רובם נמצאים. היה אפשר להימנע מאותו אזור. 

.

בעומק, עוד נושא מעיק מול עזה - הפחד באליטה הישראלית מהמושג 'כיבוש'. לכן כל כך נזהרים שלא לשלוט באוכלוסיה, מה שגורם שמאפשרים לחמאס להמשיך לשלוט בה. אם היו מקימים ממשל צבאי, שהוא בעצמו מחלק את המזון שאנו נאלצים לאפשר לאזרחים שם ותוך בדיקה שאינם שייכים לכחות האויב - כנראה היינו מזמן אחרי.

העובדה שבאירן, בלבנון ובסוריה פעלנו בצורה שגם אם עדיין צריך לנקש עשבים שוטים - סה"כ ברור וחד משמעי מי ניצח. שם אין חטופים ושם אנחנו לא צריכים להתחייב למשמעויות של שלטון על האזרחים.

ללא הקפלניזם ששולט אבסולוטית בתקשורת היינו מסתערים על עזה במתווה נחשון וקסמן, וגם אם מאתיים וחמישים חטופים היו משלמים בחייהם, הם כרבע ממספר החיילים שנפלו בעזה, ולמרבה הצער זה עדיין לא סוף פסוק.

חמאס היה נכנע וממוגר באופן סופי ומוחלט בשבוע הראשון או השני למלחמה, והישמעאלים היו מגורשים משם לכל הרוחות בזמן שדעת הקהל העולמית עדיין מזועזעת ממעשי הזוועות של הנאצים דוברי ערבית.

יודגש, גורל החטופים מעניין את קפלן כמו שאיכות הבננות בונצואלה מעניינת אותי... יצירת כאוס במדינה, ודה לגטימציה לכל מה שריח יהדות נודף ממנו מנשימות את הקפלניזם, ורק העילה מתעדכנת ומתחלפת... פעם זה יוקר המחיה, ופעם זה קורונה, ופעם זה רפורמה, ועכשו זה חטופים. 

וגם, החשש מרון ארד נוסף הכניע את הדרג המדיני והצבאי כאחד.

זלא"ד

וכן, היא היתה תקדים לזה שמדינת ישראל נכנעת לדרישות חוטפים.

בוודאי שיש גורמים פוליטיים שרוכבים על העניין, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש אצלינו סנטימנט ציבורי, שבו הדאגה לשבויים המוכרים, עם שם ופנים, משבשת את יכולת קבלת ההחלטות ההגיוני כמדינה וצבא.

אגב נחשון וקסמן הי"ד - הימ"מ טען שאין התכנות להצלחת הפעולה, אז שלחו את סיירת מטכ"ל, למרות שאינה מיומנת בפעולות כאלו.

מצד שני התעלמות מהרצון לכבוש, והתעלמות מהרצון לשחרר את השבויים- היתה קורעת את העם באופן שכנראה לא היה משתלם לטווח הארוך.

חוץ מזה באמת בשבועות הראשונים למלחמה היה יכול להיות יחסית קונצנזוס לכיבוש וגירוש מוחלט. רק שעניין השבויים עמד כנגדו.

אבל, הצבא פירש, אולי שלא בצדק את שתי המטרות כך שנמנע מכל פעולה צבאית באזור שאולי יש סימנים שיש באזור חטופים - מה שמנע הרבה פעולות צבאיות וסיכן שלא לצורך את כחותינו.

בסופו של דבר, אני מסכים. יש בחברה הישראלית רגישות גבוה לחטופים עם שם ופנים, רגישות שגורמים פוליטיים העצימו מסיבות בזויות. הרגישות הזאת מאוד מקשה.

אם לנתניהו היתה את הצעומה הפנימית, להבהיר ביום השני של המלחמה, שיפעל בסוגיית החטופים רק לפי מסקנות וועדת שמגר - כנראה כבר היינו מנצחים.

חלק ניכר מההתנהלות הושפע מביידן וצאצאיו האידאולוגיים, ופירות הבאושים של זה כבר התקבעו.

הרי גם השמאל המטורף, באותם רגעים ראשונים, דיבר כמו ימין שפוי. אם טראמפ היה באותו זמן, היינו יכולים לעשות מה שצריך. היה מומנטום, והוא נגמר.

המתפכחים התפכחו שוב, מה שנקרא, וחזרו לסורם.

עכשיו הרבה יותר קשה לעבוד.

אלא שהצדיקים הטהורים אייזנקוט וגנץ לא רצו להיכנס לעזה. וחיו בדימיונות ובשקרים ביודעין. ושלא נשכח, הכל אוסלו אבל הכל. וארור מי שהביא אותם לפה!!!!! אין סליחה ואין מחילה.

הוא שלא היה צריך לאפשר מזון מים חשמל לעזה. 

אבל שוין, אפילו על השקת אתר המסביר את הרפורמה המשפטית, ביבי לא חשב, שלא לדבר על פתרונות יצירתיים לגל ההתנגדות הקפלניסטית. האיש זקן, בטוח בכושר הרטורי של עצמו ומגלה אפס הבנה בתכנון לטווח ארוך.

עכשיו ביבי נזכר בחצי האי סיני שהופך לבסיס תקיפה עתידי. סא"ל אלי דקל עוקב ומדבר על כך שנים. 

קורה משהו טוב, תשמח.

למה לחפש את ההערות על כל דבר.

ולתשומת ליבך, אם אתה כל כך שונא איזה ח"כ, שתדע: ממש לא קשה להרוג ח"כ (אם הוא ימני), כבר ניסו וסוגשל הצליחו ואף אחד לא נשפט על זה. אחד הרוצחים היה אפילו דמות תרבותית חשובה (ראה כאן: דוד צבי פנקס – ויקיפדיה ותקרא גם בערך הרוצח: עמוס קינן – ויקיפדיה  ).

אז יאלה תהרוג אותו ותן לנו שקטטט

אדם שכתב שהוא רוצה לפגוע בביבי והמשטרה טיפלה בו בצורה אגרסיבית

תמיכה במחבלים?

מניעת פיטורי בהרב מיארה?

נו, היו ליועמ"שית גם כמה פדיחות בבג"ץ

הוא דיבר כללית על זה שנתניהו יוכל למנות ראש שב"כ.

אבל אני גם חושב שהם לא יצליחו לפסול את המינוי שלו.

חבל על כל יום שהם מתעכבים מלפגוש את הגהינום

ראיונות מלטפים, מאמרים שלו מתפרסמים במקור ראשון ובבמות אחרות, מזמינים אותו כנואם מכובד לימי עיון בהתיישבות.

צריך להדגיש, הוא לא היה סתם חייל ש'רק מילא פקודות', הוא פיקד על כל העסק. כאיש קבע הוא יכל לבקש לא לקבל את התפקיד, יתכן שזה היה מסיים לו את הקריירה, אבל כל הנרצחים בגלל מעשיו - גם סיימו את הקריירה.

אם היה לנו טיפה עמוד שדרה, הוא לא היה מעז להוציא את אפו מהבית. בטח שלו להציג את עצמו כמציל המפעל הציוני.

מה שהבנאדם הזה עשה

לערוץ 7 עניין לטשטש את פשע הגירוש בכלל ?

שמתם לב לכך שבערוץ הנכבד הזה כלל לא עוסקים ולא מדברים על הגירוש ?

ערוץ 7 לא מדבר על ה"גירוש", אלא משתמש במילה האלגנטית "התנתקות" ...

("קושיה" נוספת על ערוץ 7 יש לי בעניין התאריך שבו החלה המלחמה.

בערוץ חוזרים שוב ושוב על המונח "שבעה באוקטובר", ואותי זה ממש מקומם.

אאל"ט, אצלנו המלחמה התחילה ב**שמחת-תורה תשפ"ד**,

ולא בתאריך-הלועזי-חסר-המשמעות ההוא !!!)

האם ערוץ 7 מנסה לעשות לנו הנדסת-תודעה ???

זה כבר זמן ארוך ככה. לא ברור למה ואיך, אבל יש פערי ענק בין ערוץ 7 לעיתון בשבע.

הסדר הוא כזה:

הארץ

 |

סרוגים

 |

ערוץ 7

פעם אחרי סרוגים היה פשוט ריק, וערוץ 7 היה ברשימות אחרות. היום לצערינו לפעמים נראה כאילו יש תחרות סמויה עם סרוגים מי יהיה הסניף הדתי של הארץ.

עקירת גוש קטיף | ערוץ 7

בס"ד
 

כמה מילים שכתבתי במקום אחר, אחרי צפייה בפרק השני של סדרת ההתנתקות (אגב, בעניינו של גרשון, היה מוטב לו היה שותק ולא מזכיר לכולם שגם את הלבטים שהיה בסדרה - לו במציאות לא היה בכלל)

מבקרי סדרת ההתנתקות מהשמאל טוענים כי היא "מלבינה" את המציאות שהייתה בגוש קטיף ערב הפינוי. אלא שהם מתעלמים מהעובדה שמבחינת מי שחווה את הגירוש מן הצד הימני, יוצרי הסדרה דווקא חושפים פצע אחר לגמרי ומנסים להלבין אותו.
 

שילה מאז"ה מציג את סיפורו של מפקד הגירוש, גרשון הכהן. מאז"ה זה ר"ת מזרע האהרון הכהן, וגם מי שלא הבחין בכך בצפייה, לא יכול היה לפספס את דבריו של עמוס תמם בריאיון ל"ישראל שישבת" בסוף השבוע האחרון, שם הזכיר זאת במפורש.

הצפייה בסדרה מייצרת תחושה חזקה של אמפתיה כלפי שילה. יוצריה מצליחים לשכנע כי החלטתו לפעול "מבפנים" נבעה מרצון אמיתי למנוע מלחמת אחים, גם אם הדבר כרוך במחיר אישי. במקביל קשה להישאר אדישים לניכור שנעמה מאז"ה חווה מצד חברותיה ומטופליה.

חודש שעבר, במלאת 20 שנה לגירוש, שבו ועלו קולות המאשימים את מובילי ההתנתקות, בהם גם הכהן, על סירובם להתנצל. כך גם נפתחת הסדרה, בדמותו של שילה מאז"ה, חודשיים לאחר הפינוי, מול חבריו של בנו על גבעת טרשים בשומרון. הוא נשאל על כך ישירות על ידי בני הנוער - ומסרב להתנצל.

האם בזמן אמת מישהו מאיתנו היה מוכן שאשת מפקד הגירוש תיקח חלק באחד הרגעים המשמעותיים בחיינו? כנראה שלא. היום, המבט לאחור יוצר תחושת אי-נוחות, אך גם מספק פרספקטיבה צלולה יותר.

וזה לדעתי גם מה שמנסה לעשות כעת: היא מאפשרת לנו להיכנס לראשם של מבצעי ההתנתקות, להבין את הדילמות ולחוש את המתח. היא איננה ניסיון להציג את גוש קטיף כגן עדן אבוד, אלא ניסיון, אולי לראשונה,  לגעת בפצע שעדיין מדמם, בשאלת הסליחה והזיכרון.
 

הערה אחרונה: עיצוב הלבוש בסדרה נאמן למקור להפליא, המוזיקה קצת פחות. השילוב של קטעים מקוריים מגוש קטיף ומאירועי הפינוי מרגש ומעורר זיכרונות חזקים.

התנגדות עניינית - הפגנות ותקשורת היא מספיקה.

לא צריך לרדת לחיים אישיים של אנשים.

זה פגם מוסרי.

בגלל סיבות פוליטיות ואחרות אין הרבה קצינים בדרגת אלוף שמביעים עמדות ימניות. גרשון הוא כזה ולכן זה עוזר כדי "להלבין" את פשעיו בתקופת הגירוש.

בגדול קצינים כאלה לא מקודמים ונשארים אל"מ בדרך כלל ולפעמים סא"ל. בסיפור הזה גרשון הוא חריג וממילא כשצריך מרואיין עם רקע בטחוני הוא קופץ לשם יפה יפה.

אה, וכמובן שהוא מפרסם את המאמרים שלו בחינם ולא גובה עליהם תשלום. עוד סיבה.

(בורח...)

במקרה שלו כולם היו גאים בו בתור קצין והעובדה שהוא אומר "את הדברים הנכונים" עם דרגות של אלוף עושה נהדר את העבודה. והוא ידע את  זה מראש כשהיה תא"ל ורצה להתקדם לאלוף בתקופה הארורה ההיא.

האם יש התיחסות לזה שהכהן הפך אחרי ההתנתקות לאלוף. זה יכול להיות הסבר מצוין למה למרות  כל הלבטים המרגשים שלו. בפועל הוא קבל את התפקיד וביצע אותו בשלמות

הרב וייס שחלקו בגירוש לא מגיע לכדי עשירית מזה של הכהן, מוחרם ובצדק, ומנגד הכהן הפך ליקיר המגזר.

בושה וחרפה. אוי לאזניים שכך שומעות.

על כבישים אדומים שומעים שוב ושוב.

ומה עם צמתים אדומים?

דוברת הגירוש שומעת?

משפחות החטופים היו הראשונים לגנות את החיסול בדוחא.

(לא שייך לכאן, אבל אתה התחלת)

רק אדם אכזרי, יכול לקרוא למשפחות חטופים אוייב. משפחות החטופים ראויות לליווי ותמיכה, חיבוק ועזרה. כן, כמו שהומלץ בוועדות ווינוגרד ושמגר - צריך לנתק אותם לחלוטין ממקבלי ההחלטות, שצריכים לקבל החלטות בשום שכל ולא מהסטריה ריגשית מובנת ככל שתהיה.

או בתחנה מרכזית? אני לא חושב שזה סותר אחד את השני. 

אגב המקומות האלה הם כמעט התחנות המרכזיות של הרבה אנשים.

גם אם בכל תחנה יוצב לוחם סיירת, אין זה אומר שפיגועיים ייפסקו. המחבלים יעשו חושבים ויבחרו מקומות מוגנים פחות (מי אמר "בתי כנסת חרדיים"?).

מחמירות פחות..

יש אבטחה.
זה שהיא גרועה וחצי מהזמן גם לא פועלת זה משהו אחר, וכנראה מראה שזה לא הפיתרון...

עד עכשיו, לצערינו, מדינת ישראל כמו רבים במערב קיבלה דה-פקטו את הדו-פרצופיות של קטאר שמצד אחד נותנת חסות לטרור ומצד שני (בהשקעה כספית מרובה) משפיעה במערב וכביכול היא מתווכת הוגנת.

העובדה שמדינת ישראל תקפה שם בגלוי, פוצצה, לפחות מבחינתנו, את הבלון הזה וזה חשוב.

שנית, מנהיגי החמאס עד שלשום חשבו שבמדינות שאינן רשמית 'מדינות אויב', הם חסינים. העובדה שהם לא יכולים להפגש בשום מקום - חשובה לשבירה שלהם.

כמובן, האנשים הללו בני מוות ונמשיך להמתין לבשורות טובות. למרות הטענות על כשלון - אף אחד מהם לא יצא למצלמות עד לרגע זה. אבל גם אם הפעם הם נצלו ולא נצלו (תרתי משמע...), החשיבות של הפעולה בעצם קיומה.

עריכה: עכשיו רואה שכיוונתי לדבריו של עמנואל שילה:

גם אם לא פגענו – בשבע

(אגב, ממש חבל והרבה פחות נח שהפרידו את האתר של בשבע מספינת האם...)

מיותר. מחקתי.

אבל כנראה מקווים שהפמפום של זה בהקשר של פיגוע באזור שרובו חרדי - יגרום הזדהות עם החטיבה, מה שיעזור לחרדים מתנדנדים להבין שכדאי להתגייס.