פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1291)

הזהרו בתגובותיכם...

ושרשור כזה יכול לגרום להם לאי נוחות מסויימת.

 

רק אגיד שאני מכיר כמה חבר'ה מגמגים שהתחתנו

כך שבוודאי אין זה משהו שיעצור כליל

יש כאלה שזה יותר ופחות יפריע להם

אבל זה כך בכל דבר ועניי

 

דרך אגב אצל רובם הגמגום ירד משמעותית אחרי החתונה

 

ודווקא בגלל זה חשוב לי לשאול את השאלה, מתוך היכרותי מגמגמים מקרוב, ועקב כך חשש שמא יהיה להם קשה למצוא בן זוג. אז ברור שפה זה לא מדד לכלום, אבל עדיין הייתי רוצה לשמוע נקודות שלא חשבתי עליהם בנושא, זוויות ראייה חדשות, ועובדות/סיפורים שאנשים יספרו כאן (אולי) שיוסיף לי, ואולי גם לאחרים, בנושא...

 

אין לי שום עניין שהשרשור יפגע במגמגמים - ברגע שכל אחד יכתוב רק את דעתו לגבי מה ש-ה-ו-א היה עושה, בלי ח"ו להוסיף דברי בלע לכאן או לכאן - אני לא סבור שזה בעיה להגיב ולהעלות שרשור כזה...וכמובן, נכון - צריך להיות זהיר כשעונים.

 

אבל ניתן לענות. לא לפחד לענות. מגמגם שגולש פה ושאולי נפגע חלילה - מוזמן לפנות אליי באישי ואדבר איתו...

צריך להבין כמה דברים.
א. יש המון רמות בגמגום, יותר 'מ1 עד 10'
החל מהפרעה אסטטית בדיבור עם שטף רגיל לחלוטין, ועד לקושי ממשי לתקשר עם הסביבה
הגמגום הוא מאוד אינדיוידואלי, וקשור לאדם עצמו.
ב. אצל רוב המגמגמים הוא יורד דרסטית כשהם מדברים עם מישהו שמקשיב להם באמת ונותן להם את המקום שלהם,(עיין ערך 'אישה') למרות שסתם ככה עם הסביבה הם מגמגמים בצורה רצינית. ובאמת מנסיוני האישי
אני מדבר כמעט שוטף עם אנשים קרובים לליבי.
ג. עד היום לא מצאו, פגם גופני או מוטורי אצל מגמגמים, והחוקרים משערים שגמגום נובע או ממשקעים רגשיים פסיכומנטליים, או מבעיות בחיוות המוח ובשליחת פקודות לאיברי הדיבור, ידוע לי גם על נסיון של טיפול בגלים אלקטרומגנטיים לאונה השמלית של המוח.
ד. לעניין של דייטים, תראו, בסוף צריך להגיע לחתונה, והבחורה צריכה לשאול את עצמה עד כמה היא מוכנה לחיות עם זה, שוב, כל מקרה לגופו כמו שראינו לעיל בסעיף א'
הכי חשוב שהבחורה תמתין ותיראה את הצדדים הרבים של אישיותו, ותיתן לו הרגשה שהיא באמת מקשיבה ומתעניינת, והכי חשוב שתראה לו שהיא מאמינה וסומכת עליו, והיא מקבלת אותו איך שהוא, זה מאוד יכול לעזור, כי אז זה אהבה שאינה תלויה בדבר, ואז היא תיראה שהגמגום פוחת ואף נעלם, מנסיון.
ה. חשוב לציין שבסטטיסטיקה יש יותר בנים מגמגמים מבנות, אחוז מהגברים מגמגמים.
סליחה על האריכות, אבל ראיתי חשיבות גדולה לכתוב את זה, ואני באמת לא נפגע, הלוואי שזה היה הבעיה היחידה שלי.

שלרוב אישה טובה ומכילה מקלה מאד על תופעת הגימגום

מכירה אישית מישהו שהגמגום שלו לפני הנישואין היה נניח 9 והיום- כמעט ואין בכלל

אולי רק בזמן התרגשות הוא עד 1-2

השבוע היה לי בוחן על תקשורת של אחות עם המטופל והנה קטע שממש קשור:

 

תקשורת שאינה מילולית מסתמכת על מידע שאינו מכיל מילים מדוברות או כתובות. תקשורת זו כוללת מידע המושג מחמשת החושים. משערים שכ- 7% של מובנים מועברים על ידי מילים, 38%  מועברים על ידי רמזים פרא-מילולים כגון קול ו55%  מועברים על ידי רמזים גופניים. לעיתים תקשורת לא מילולית יכולה להעביר מובנים שאליהם התכוון הדובר בצורה יותר מדויקת מאשר מילים מדוברות. אנשים נוטים לומר את מה שהשומע רוצה לשמוע בעוד מסרים אמיתיים וכנים יותר מועברים דרך תקשורת שאינה מילולית.

 

טוב אז לשאלתך האם הייתי מסוגלת לצאת עם מגמגם. התשובה היא לא יודעת- ננסה ונראה. אני לא אפסול על זה. במהלך הדייט אני אראה האם יש התאמה בינינו מבחינת אידיאלים אופי וכו' כמו בכל דייט אחר. וכמו בכל דייט אחר אני גם אבחן את יכולת התקשורת בין שנינו. יכול להיות שהוא מגמגם אבל אנחנו מבינים אחד את השני, זורמים אחד עם השני וזה יתאים.

אבל יכול להיות שאני ארגיש חסרת סבלנות, שאין תקשורת טובה בינינו ואז אני אסיים את הקשר. (ויכול להיות שגם הוא יסיים את הקשר- זה שהוא מגמגם לא אומר שהוא לא יצור תבוני  שיש לו שאיפות ודרישות משלו)

 

ארוך

פשוט אף פעם לא ציטטתי מתוך מאמר בעבר בתגובות שלי...

אני גם מתכוון הרבה למהלך הדייט - האם בדייט, לדעתך, תתנהגי טבעי? תתני לו לסיים לבד משפטים בלי לנסות לדחוק בו? 

 

"אין תקשורת טובה" - צריך לנטרל רגע את הקטע של הפגם המוטורי מהתקשורת - כשאת אומרת ש"יכול להיות שאין תקשורת טובה בינינו" - את מתכוונת ללא קשר לגמגום, או שלדעתך יכול להיות לגמגום חלק בהרגשתך שאין תקשורת טובה ביניכם? (וזה המקום להדגיש שכן, עם כל הצער - זה לא דבר נורא, אבל זה מציאות- דיבור ארוך יחסית עם מגמגם הוא דבר שמצריך אורך רוח, וסבלנות מיוחדת).

שזה נקודה למחשבה..

הנושא נראלי גדול מידי בשביל תגובה..

שגמגום הוא הפיך! ולא הייתי פוסלת גם לי מתפלק לפעמים

בחסות הרב יצחק פנגר..
אמא ובן מגמגם היו גרים בקומה חמישים (בלי מעלית) וחזרו מהקניות עם האוטו.. התחילו לעלות למעלה..
והילד אומר לאמא: אי..אי..אי.אי..מא"
אמא:"מה חמוד?"
ילד:"אי..אי..אי..ממ..אא.."
אמא:מה? כבר מתחיחה לכעוס..
בקומה 50 אחרי שהגיעו למעלה אומר הילד:"אי..אי..אימא. שש..ששכחנו...א..אא. את..המפתחות באוטו"

ירדו למטה..
אומר הילד לאמא:"אי.אי.איי..."
אמא:"מה חמוד?"
והילד עונה לה:" אי..אי..אי..."
ועכשיו האמא ממש חסרת סבלנות..
מהה??
הגיעו למטה לאטוטו.. ואומר הילד לאמא:"אי..אי..איי.. אפשר לצחוק איתך?"

גם אם אני מדברת בצורה רהוטה, אני אף פעם לא מצפה לתשובה ב'שלוף' ומבחינתי כשהשיחות חשובות זה בסדר להמתין...וגם הרבה

א, דוד שלי מגמגם קל. וזה תענוג לדבר איתו. הוא חכם, עמוק, הרבה ניסיון חיים. אז מה שהוא לפעמים נתקע? שיתקע! שינשום וימשיך... 

ב, יש בחורה אחת בישוב אצלי עם שיתוק מוחין אם אני לא טועה, וגמגום ברמה של 10 פה.. ממש. "שלום" היא לא מצליחה להגיד.. ואני ממש נהנית לפגוש אותה ולדבר איתה היא מגניבה בטירוף!! עשתה שירות, עכשיו לומדת תאטרון!!!!!!!ף

 

אז כן,

ישלי סבלנות לגמגום. לגמרי.

ומלא פעמים המגמגמים גם צוחקים על עצמם בזה.

פגשתי כבר די הרבה אנשים שנתקעו, והיה להם מן משפט מובנה של תקיעות כזה, שהם כאלו התאמנו עליו כדי שהוא לא יתקע, של "מה לעשות? אני מגמגם.."

וזה הופך את הכל ליותר פשוט וכיף ונחמד

שמגמגמים. זה רק ההלם הראשוני שאתה לא מצפה, ואז לדעתי לא מפריעה. קצת סבלנות לפעמים ומה זה משנה?

העיקר הבן אדם עצמו. 

 

(פתאום עולה לי שבחור כזה מן הסתם יהיה יותר סבלן מבחור ממוצע אחר. דווקא תכונה טובה!)

מודה שיצאתי עם מגמגם וזה הפריע לי,אז הפסקתי את הקשר..במבט לאחור אני מבינה שזה היה טיפשי מיצידי.מי אני שאחליט על דבר כזה?! ברור שזה שוק ראשוני אבל ברגע שמכירים זה ממש לא מורגש.(וגם שמתי לב באופן מוזר שמאז שהפסקתי את הקשר, נתקעו לי המילים,וחשבתי לעצמי שאולי זה עונש..קרה לי גם עם צולע,שבוע אחרי נקעתי את הקרסול..).רק שלא יצא לי שם של אחת ששוללת...התבגרתי מאז ב"ה

אם הוא בחור זהב וזה הדבר היחיד אז ברור...

הדבר שהכי מפריע לי בחיים והייתי נותן הכול שזה ייעלם זה הגמגום!!!
אתם לא מביניןם עד כמה זה קשה כל הזמן לשתוק...כל הזמן לפלוט מילה או שניים כי ככה הסיכוי שתגמגם קטן בהרבה.....
אתם התייחסתם רק לסיטואציות עם נשים-דייטים, מה עם חיי היום יום - בעבודה ,עם החברים, עם המשפחה.
הגמגום מלווה אותך בכל שנייה מחייך , וגם אם הבנאדם מנסה להשלים עם זה- בנינו זה בלתי אפשרי!!
אני רציתי לעשות הרבה דברים בחיים שיכולתי לעשות אותם אילולא הגמגום שתמיד מחכה לי בפינה!!!
הכי קל לבוא ולהגיד משפטים כמו: "עד שלא תקבל את עצמך....לא יקבלו...", אבל זה לא באמת עוזר.
שלא תבינו לא נכון - אני בנאדם שיש לו חברים, אך אין ספק שהגמגום פוגע בי קשות בהתנהלות היומיומית וזה תמיד נמצא בראש מעייני בכל שניה ובכל צעד שאני עושה וכמובן בכל הגה שאני מוציא מהפה....הכול מחושב

שמלאים, ויש שכולים, ויש עם אסטמה ויש עם אפילפסיה ויש כאלו שמתקשים בלימודים וכ'ו.
עם הכלה וסובלנות אפשר לבנות הכל!
אני לא יכולה לדעת מה אני אעשה.
אבל זה דבר שנבנה.
המורה שלי סיפרה לנו שהיא התחתנה עם אדם שגמגם. היא כ"כ אוהבת אותו שזה כבר לא מפריעה לה, היא לא שמה לב לזה.

 

אגב, גמגום, כמו יופי, זה דבר שלרוב בא והולך.
 

אני משוטטת לפעמים כאן בפורום וקוראת שרשורים ומשהו קצת מפריע לי.. תמיד כשעולה שרשור של "האם הייתם מוכנים לצאת עם.." כולם עונים בהתלהבות "כן!" והופכים כל "חיסרון" למעלה, ואני תוהה לעצמי אם ה"כנים" המתלהבים האלה היו נשארים אם היתה הצעה כזאת בפועל..

 

הייתם יוצאים עם בחור שעשה שרות לאומי בגן ילדים? כן- זה אפילו מעלה!!

מעניין שכולם פה בפורום היו יוצאים עם מי שלא עשה צבא / עם ספרדי / אשכנזי/ אתיופי/ צולע/ מישהו יותר נמוך..

 

כמובן שבאידיאל עלינו לקבל כל אחד וכל הכבוד למי שמוכן להתחתן עם מישהו שיש לו איזושהי "בעיה" חיצונית כזו..

אבל במציאות- נישואין זה לא רק הגשמת אידיאלים של לקבל כל אחד וכו', זה הבנאדם שהולך להיות הכי קרוב אליך בעולם, ממש חלק ממך, אתה אמור לגור איתו, לאהוב אותו ושלא תהיה לך שום דחייה ממנו חלילה!! (אני נשואה..)

אני כן חושבת שיש דברים שכדאי לנסות ולפגוש כמו מראה חיצוני, אבל יש גם דברים שבהחלט יכולים להפריע.. ואפשר להודות בזה ולא להגיד דברים שאני בספק עד כמה עומדים בהם במציאות.

 

ולגבי הגמגום- אם זה גמגום רציני (אני לא מדברת על גמגום קל אלא גמגום שממש מפריע בתפקוד) זה בהחלט היה מפריע לי, וזה לא סותר את העובדה שיש מגמגמים מדהימים!! יש להבדיל  גם נכים יקרים ומדהימים שיש מה ללמוד מהם כ"כ הרבה, ובכל זאת לא כל אחד היה מסכים להצעה כזאת. אולי זה עצוב שכך העולם מתנהל.. אבל בנסיבות הקיימות בעיני זה לגיטימי.

 

אני, אישית, ומאמינה שגם כולם פה,

עונה כן רק על מה שכן.

[לדוגמא שאת הבאת- לא, לא הייתי יוצאת עם בחור שעשה ש"ל בגן ילדים. כן, כן הייתי יוצאת עם מגמגם או עם נכה (שפה תלוי מה רמת הנכות, כמובן. כי לא בקטעים שלי לצאת עם מישו כמעט סיעודי..)]

אם אני מוכנה לצאת איתו- כנראה שזה לא דוחה אותי, וזה לא ברמה של הגשמת אידיאל של קבלת השונה.

זה באידיאל והבנה שגמגום זה כולה פגם קטן, בדיוק כמו שיש אנשים עם דיסלקציה, אנשים היפראקטיביים, אנשים עם משקפיים במספר 15.

Who cares?

הוא מושלם, גם אם קשה לו לדבר. אז הוא יבין אותי כשאני לא אמצא את המילה להגיד באותו רגע. פרפקט

הוא לא יבין את מה שניסיתי להגיד. הוא יבין את זה שנתקעתי וזה קורה לי מלאא.

[ואז מתחילים להסביר "כן, אני טובה בהבעה בכתב, לא בע"פ. בגלל זה ירדה לי נקודה בבע"פ באנגלית.. לא, אני לא רוצה דף ועט, אני אסתדר.. נמשיך לדבר.. זה יצא מתישו..." ]

שבעבודה שלי נתקלתי במישהי מגמגמת, שהיא בעמדת  ניהול בכירה, מעבירה מצגות, מנהלת צוות גדול והכל- ככה, מגמגמת.

 

אני בטוחה שזה ניסיון קשה מאוד, אבל אפשר להתרומם ממנו. לגמרי.

חברה טובה מאוד שלי מגמגמת, ופשוט צריך טיפונת סבלנות..
מתרגלים מהר (:

כאילו זה דבר כ"כ נורא..

אולי כי זה היה בקטנה.. אולי כי הוא היה נחמד וערכי..

אדם זה עיסקת חבילה: עם מעלות וחסרונות

עם בו אדם שלפי הדירוג שלך הגמגום שלו הוא רמה 8-9.

 אנחנו חברים טובים (מגיל 0 בערך)- ואולי לכן זה לא הפריע לי.

לפחות הוא, יתכן שגם מגמגמים אחרים ישמחו שתשלים להם משפט.

להיפך אם תחכה עד שהוא יגמור הוא ירגיש חוסר נוחות.

אם אני לא מנסה להשלים אותו הוא עלול לגמור משפט באמצע

בהנחה שהבנתי מה הוא רוצה להגיד - כי פשוט אין לו כח להתאמץ כל כך הרבה על כל משפט.

 

לגבי עצם השאלה נראה לי שבהתחלה אולי יהיה קשה,

אבל אם נכנסים לקשר כזה צריך לדעת מראש, לדעתי,

שאתה מתכוון לקחת לפחות 3 פגישות שבהם אתה לא מסיים את הקשר עד שתתרגל.

 

אחרי הכרות עם כמה מגמגמים - אני חושב שסטטיסטית הם יותר חכמים.

לא נראה לי שזה יגרום לי לקטלג אותם.

(יש לי תאוריה שזה נובע מזה שהמחשבות רצות הרבה יותר מהר מהגוף הפיזיולוגי)

הם יותר שותקים= הם יותר חכמים

שמשום שהאונה השמאלית יותר גדולה , מגמגמים הם אנשים אינטלגנטים, חלק מהחוקרים סבורים שזה בגלל דברים אחרים.....
בשורה התחתונה רוב החוקרים מסכימים שמגמגמים יש להם יותר זיכרון והם בדכ אנטלגנטים.
אני בתור מגמגמם ביררתי וחקרתיי על העניין הזה בגלל שזה ככ מפריע לי.
חשוב לי להדגיש שחוץ מגמגום אנחנו אנשים נורמלים לחלוטין- כמו כל אחד ואחת ממכם!!!

נראה לך סביר שהשתנה?

ובצורה אובייקטיבית ככל האפשר עד כמה הטענה שלו אמינה.

 

זה כולל לברר מולו מה הוא עשה כדי להשתנות, אם התהליך כלל אנשים אחרים - לתחקר אותם, לבדוק אם במקומות שהנקודה היתה אמורה לבוא לידי ביטוי אכן ניכר שינוי, ועוד.

 

כדאי גם לבדוק אם הוא מודע עד הסוף לבעיה שהיתה ומכיר בכך שדברים שהוא עשה בעבר נבעו מהבעיה האמורה. אם מתברר שהוא לא ממש מבין מה היתה הבעיה, ספק גדול אם הוא הצליח לפתור אותה..

אם זה נראה לך סבבה תקבעו שוב דייט אחד.
תחשבי שאם אתם יוצאים שוב זה לא מחייב כלום..
ותראי בדייט בצורה ברורה אם זה באמת כמו שהוא אומר.

ההחלטה היתה שלא.. 

 

לא צריכה עצות מה לעשות 

 

רק רציתי לדעת מה א-ת-ם הייתם עושים?! ;) 

אז האמת שזה מה שהייתי עושה‎‎

אז אין בחור שהייתי מוכנה לחזור לקשר איתו.

 

אני מחשיבה רק את מי שהתפתח איתו קשר של ממש-

 

ולא, לא הייתי חוזרת לקשר עימם...

לדעתי,בדרך כלל הסיבה לפסילה היא לא קונקרטית ב100%. זו החלטה שמתקבלת לפי סיטואציה שיכולה להיות מורכבת מכמה גורמים.

לצורך העניין, הסיבה הרשמית לפסילה יכולה להיות "כיצד הוא רואה את שולחן השבת שלו" ובעצם גם הסיבות "הוא מתקמצן עלי" וגם "יש לי לחץ בעבודה ואין לי ממש כוח עכשיו" תופסות מקום.

 

אני הייתי שוקל את כל המצב מחדש, ובודק האם גם שאר הסיבות השתנו ונוצרה כאן סיטואציה שונה.

 

לפרט למה .. אבל יש לזה הסבר רציונלי

מהסיבה הפשוטה, במקרה שבחור היה מתקשר כדי להודיע שהשתנה, גם אם בנק' ספיציפית.. זה היה מעורר בי סוג של חשד מסויים. כי במידה ומישהו מודע ל'בעיה' שנמצאת בו מחובתו להשתנות בשביל עצמו ולצורך עצמו. ובמקרה הנ"ל זה נשמע כמו מישהו שהשתנה לטובת הקשר, או הצד השני.
לכן לא.

אם הבעיה הספציפית היא (לדוגמא) שהוא לא יודע לאכול עם סכין ומזלג וזה מפריע לה או שהוא אוכל עם פה פתוח/ מדבר עם אוכל בפה וכו' והוא הלך ולמד לאכול ככה במיוחד בגלל שהוא כן רוצה את הקשר הזה והוא 'עובד על הקשר', זה חשוב לו כי זה חשוב לה... 

לדעתי במקרה כזה זה רק אמור להוסיף לו נקודות זכות אצלה. 

את יכולה להגיד שהוא צריך לדעת לאכול כמו אדם מתורבת בשביל עצמו ולא בשביל אף אחת אבל לא חייב להיות שהוא יסכים איתך.. 

 

 

תלוי באיזה נושא מדובר

יש צורך לעשות שינויים כאלה ואחרים?
בשביל לחיות ביחד חייבים להתגמש לוותר ולהשתנות.
האידיאל זה לשנות דברים "רעים" בי בשביל עצמי. אבל רוב בני האדם מונעים מהסביבה.
אין פסול בלהשתנות בעקבות מישהו.

כשכבר בתוך הקשר.

מישהו שרק נפגשו - נשמע לי קצת אובססיבי לשנות בשבילו

זה לא שהיינו בקשר ואמרתי לו "מפריע לי X" אז הוא שינה את X..

 

נפגשנו פעם אחת ואחריה אמרתי לו שלא מתאים, בעיקר בגלל X

 

פתאום הוא שלוח הודעה שהשתנה ושהX כבר לא קיים..

 

 

היא לא ציינה באיזה שלב.

משהו שהגיוני שישתנה, מנסים שוב, לדעתי.

החלטתי שלא.
בעיקר בגלל שחתכתי אותו על דבר מאוד ספציפי ומאוד אישיותי, ועצם האמירה שלו '"השתנתי" מעידה על זה שהוא לא השתנה..
לקחתי כמה ימים לחשוב על זה, התייעצתי עם אנשים גדולים וחכמים ממני..
ובסוף אמרתי לו את הלא עם הסיבה בדיוק..

 

אם יש פה קוראים סמויים בטח גם הם חיכו לה

- אפשר להפגש עוד פעם עם כל אחד שנפגשו.

כי עבר זמן, והשתנו

 

ובקיצור - נגד

 

אלא אם כן יש מקרה ספציפי שחפשת משהו מסוים ולכן לא התאים, וכיום זה בדיוק מה שמחפש.

אבל אז כנראה בתור צד שני, אני הייתי נגד

אם הגיוני שהשינוי התבצע, סבבה, למה לא

התמונה השנייה
www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t590939#6568717

ב. אין לי הרבה זמן להתייחס ולכתוב לך ברצינות

אפשר אולי באישי עוד מעט...

אם הוא יודע את מה שעל ליבך,אז כדאי לנסות שוב.. בלי להלחיץ ת'בחור..כי לפעמים זה מה שעוזר לדעת שזה באמת נגמר! ואז תהיי הרבה יותר פתוחה להצעות אחרות..זה יקל עלייך(בהמשך כמובן..) בהצלחה רבה! מקווה שתקבלי תשובה חיובית

מי סגר את הקשר בפעם השנייה? ג"כ הוא? ואת יודעת מה הסיבה?

אם את יודעת שאם הוא ירצה הוא יצור קשר, אז לא נראה לי שאת צריכה לנסות שוב מצידך. נכון, מגיע לך ח"ח על האומץ והנסיונות (וזה חשוב לדעת לנסות!), אבל אם פעמיים ניסיתם ונתתם צ'אנס אבל הוא ראה לנכון להפסיק אני לא חושבת שצריך להמשיך ללחוץ מכיוונך.

אם הוא ירצה הוא יודע מה לעשות, אבל אם שום דבר לא השתנה (והוא כבר נתן ניסיון נוסף לראות אם כן) נראה לי שחבל לך על ההשקעה הנפשית והרגשית בנושא הזה.

וזה לא קשור רק להערכה. טוב לשמוע ששניכם חושבים דברים טובים זה על זו גם בלי קשר, אבל אולי יש דברים עמוקים יותר שמונעים ממנו להמשיך.

 

סליחה שהוצאתי לך את הרוח מהמפרשים.

דבר שני-אולי אפשר לשלוח לו מישו או מישהיא עם המסרים שאת רוצה להעביר?

תראי שמעתי כבר על זוגות שנפגשו ונפרדו פעמיים ובפעם השלישית החליטו שזה זה

 

רק מהצד ההפוך..

אחרי ניתוק מצידי, הבחור הציע שנחזור שוב..

 

אני ממש מבינה את הרצון הטוב שלך והמחשבה כי "זה זה".

אבל,

יש דברים שלא תלויים בנו.

כל הכבוד לבחור שנתן צ'אנס נוסף. אבל אם הוא עדיין החליט שלא כנראה שיש סיבה משמעותית.

 

בחזרה אלי,

אני ממש מעריכה את הרצון הטוב של אותו בחור שהציע שננסה פעם נוספת.

אבל, מצד שני- אני באמת חושבת שזה לא מתאים.

המחשבה הזו היא לא מחשבה אנוכית מצידי. זו מחשבה אחרי "שקלול של רווח" של שני הצדדים.

אם לי לא יהיה טוב בקשר- גם הוא יסבול מזה.

 

כנ"ל אצלך. את רוצה בחור שלא שלם עם החלטתו? 

יש משו "מקל" במצב שלך..את רוצה והוא בספקות..הקושי הגדול הוא הספק..

נראה שעשית השתדלות.

 

זו דעתי ממה שהבנתי בין השורות, אבל אם את חושבת באמת שההתקשרות שלך תעודד אותו..תפדל..

ד"א- אל תקחי מהעצות בפורום "הלכה למעשה", קחי אותן כנק' למחשבה ותחליטי מה שאת חושבת.

בהצלחה מתוקה

חסר לי הסיבה שבגללה הוא סגר.

 

ובלי קשר- אני הייתי בודקת שוב.

לא משפיל ולא פאדיחה.

אני במקרה כזה בדקתי שוב כעבור זמן ושוב (לא ספרתי כמה פעמים- יותר מ3)

עד שהרגשתי באמת יכולה לעבור הלאה

וכשהוא אמר שלא- אמרתי תודה רבה. ככה אני יודעת איפה אני עומדת.

יצא לי לחשוב על זה, הלוואי שהיה לי זמן לענות עכשיו

חייבת לעוף

המשך יבוא בעז"ה

או להתייעץ עם מישהו-

לשטוח מה קרה בכל קשר ולמצוא חוט מקשר

אבל אצלי נראה שזה א'
תמיד אני בא בגישה שזו אישתי עד שיוכח אחרת

(שיש לציין שהיא הולכת וצוברת יותר ויותר פופולריות).

 

אני בא עם מחשבה שיש סיכוי שזאת תהיה אשתי. אמנם זה כ"כ פשוט

ולא מקורי, אך כ"כ נכון (לענ"ד).

 

חבל שתקוותך תתפוצץ לך בפנים שוב ושוב (והלוואי שלא!).

באמת עם צבירת נסיון בתחום, האופתימיות הטבעית הולכת ונשחקת

ומכורח המציאות בטח גורמת לאכזבות שוב ושוב.

 

אני בגישה של לבוא ולהכיר בן אדם.

לאט ובנחת..

תוך כדי לשים לב אם הבן אדם הזה יתאים לתואר בעלי.. 

אני נוכחתי לדעת מנסיון שכשבאים במטרה להכיר אדם ולא בעל אז הרבה יותר כיף ויותר זורם.

כי הרי בעל זה מישו שיש לי קשר נפשי וחיבור עמוק וכשיוצאים לבליינד דייט אז הבחור שלפני שנייה לא ידעתי את שמו

לא יכול פתאום להיות בעל. וכשבאים בגישה של להכיר אדם ולא בעל  הכול זורם הרבה יותר בקלילות...

זה כמו שלא מדברים עם החברה הכי טובה כמו עם אדם מהרחוב,לא נפתחים אותו דבר. יש שלבים בחיים...

 

התכוונתי בכלל משהו אחר. שכשאני חושב אם הבחורה הזו מתאימה לי, אז אני לא מחפש סיבה להמשיך, אלא סיבה לחתוך. מה שמותיר את הברירה, שבד"כ אני ימשיך.
חוץ מזה שממש לא מלחיץ אותי לחשוב שאולי זו אישתי, אלא להפך הרבה יותר מרגיע.

מחזק אותך אחי!!!ככה אני חושב בעצמי לגמרי!

 

יש כאלה שבאים מראש בגישה של - טוב, אז למה להמשיך איתו/ה? למה למה למה למה?

 

במקום שיבואו בגישה - טוב, אז למה לחתוך איתה? איזו סיבה מוצדקת יש לחתוך?

 

ברגע שמשנים את הפיוז שבמוח וחושבים חיובי - נקודת המוצא היא שאני ממשיך איתה, אלא אם יש לי סיבה לחתוך - זה יכול להיות הרבה יותר טוב מאשר כשבאים לכתחילה במקום של - טוב, אני כנראה לא אמשיך איתה, ועכשיו נחפש סיבה אולי כן להמשיך איתה.

 

אדם שפועל בגישה תמיד של "למה להמשיך" - הדייטים שלו יהיו אומללים עד שיקלוט שהוא פועל לא נכון.

ברגע שאדם אומר, זה טוב, רק צריך לחפש למה לא..

אז הוא מחפש את הסיבות לחתוך.. בגלל שנקודת המוצא שלו היא כן, אז נשאר לחפש את הלא.. 

 

וזה בעיה.. כשמחפשים את הלא.. עסוקים בזה, שואלים שאלות שמחפשות את זה.. 

 

לקח לי זמן לעשות את המעבר מ-ראיון ל-פגישה.. על מנת להכיר, להקשיב, לשמוע, ואח"כ לבחון את המכלול...

באמת יפה!!

איך זה מסיבת חנוכה אם זה כבר נגמר חנוכה?

.

ומאז כבר לא אוכלים סופגניות ומסע "דיאטת אחרי החגים" מתחילה

 

אני תמיד הולך לפי הסדר. כי אף פעם א"א באמת לדעת. אם נראה לי משהו אז הולך עד הסוף, בלי לחשוב אולי ההיא יותר טובה.

יש מלא מצבים בחיים שיש לנו כל כך הרבה התלבטויות... זה אף פעם לא נגמר,

אם אתה יודע שהחלטת לצאת עם מישהי אז תן לה את הצ'אנס לפחות. איך היא תרגיש אם תבטל לה ברגע האחרון?

לי אישית ביטלו ברגע האחרון וזה ממש לא נעים.

אולי היא-היא הבחורה?

וכל שאר ההצעות ימתינו (במידה ואלו עדיין רלוונטיות). תחשוב איזה באסה שאתה קובע ואז מודיעים לך בסוף שלא נפגשים...במידה ועדיין לא נקבע כלום ולא התחייבת, אולי תשמע הצעות אחרות.

סתם לשמוע למקרה שזה לא ילך עם ההיא..

איך הולך הפתגם? פרה-פרה.... 

ברגע שכבר קבעתם להיפגש, ביטול - ייחשב כגניבת דעת חמורה ביותר.

 

ואני מתכוון - כאשר זה לא שנודע לך פתאום משהו שלא ידעת על אותה אחת, שקריטי לך - אם נודע לך דבר כזה אחרי הבירור, באשמתה או באשמתך שלא ידעת לפני - אז אולי באמת יש מקום לשקול לבטל - אבל ברגע שכבר קבעתם להיפגש, ומבחינת הידע שלך ע-ל-י-ה לא השתנה כלום, אלא שפתאום קיבלת הצעה אחרת שקוסמת לך יותר - לדעתי זה פשע לבטל את זה מפני זה.

 

כן - אני חושב שברגע שסגרת עם מישהי להיפגש, באותו רגע אתה צריך להרגיש כאילו ל-א קיימות יותר בנות בעולם, ואם מציעים לך אחרי שסגרתם להיפגש ולפני הפגישה, מישהי אחרת - אתה אומר - מצטער, אני באמצע קשר...

 

 

המרדף הזה אחרי ההכי טוב אף פעם לא יגמר!

אולי מה שנשמע יותר טוב לא הזיווג שלך בכלל?!

בלי השוואות.

מתוך מטרה אמיתית לנסות לבנות קשר

במידה ולא ילך, תמיד אפשר לנסות לחזור להצעה שהוצעה לאחר מכן

אם זה לא ילך אז בודקים עוד אופציות..

התחתנתם..אתם בשבוע הראשון לאחר החתונה.. עבר לכם ה"היי"..של החתונה

פתאום אתה מקבל סמס ממישהי שיצאת איתה ונורא רצית להמשיך והיא חתכה,

היא כותבת שהיא רוצה לחזור...מה תחליט לעשות?!

הוא נועד לפעול על שריר הרגש למרות שההקבלה די מעוותת במקרה הזה - למרות שגם אני מסכים שלא צריך לדחות מישהי בגלל מישהי אחרת, לאחר ש"סגרת" עם מישהי שאתה יוצא איתה (ועייני עוד בתגובה שלי למעלה לפותח השרשור...).

 

את עשית פה הקבלה ממש לא "פיירית" נקרא לזה. אדם שנשוי - זה כבר חיוב הלכתי לכל דבר. עכשיו זה לפרק בית וגט וכו' - שזה הרבה יותר מסובך ולא ראוי (הרי גם חכמים שואלים אדם למה הוא רוצה לפרק בית וכו'...) - והעיקר - זה אחרי שכבר קשרת את גורלך בגורל זאת שלצידך ומסתבר שאתה אוהב אותה.

 

במקרה שפותח השרשור הציג - עדיין אין מחוייבות הלכתית של קשורים זה בזו לעולם, ואותו אחד גם עדיין לא מכיר אישית את ההצעה הראשונה ולא נקשרה נפשו בנפשה - ככה שלכאורה הרבה יותר קל לחתוך ולהתחיל עם הקשר השני...

 

בקיצור - בתור מניפולציה רגשית זה נחמד, אבל לא מעבר לכך

המשל בא להעביר רעיון/מסר סמוי דרך סיפור, אל לך להיתפס לפרטים הקטנים (הלכות וכו').

הנתונים שהובאו במשל הוקצנו בכוונה תחילה על מנת להעביר את המסר בצורה ברורה,

שאינה משתמעת לשני אופנים.

 

עוד אנקדוטה קטנה, נראה שאתה כבר ותיק בפורום, (ט"ז ניסן, התשע"ג) לפני שמגיבים להודעה ראוי לבדוק אם הכותב הינו: היא או הוא. ואידך זיל גמור.

באותו שבוע.
כנראה משה יצטרך לאמץ את הרעיון שלי לעשות ניק גברי בכחול וניק נשי בורוד.

אני תפוסה לכל דבר...

 

גג אני יכולה לומר שזו התחלה ואולי אהיה פנויה בקרוב,

 

אבל זהו...

הכי טוב זה לבדוק כמה ביחד. חוסך המון זמן. מה הסיכוי שההצעה כרגע באמת מתאימה? תמיד צריך לשאוף הלאה, לבדוק גם הצעות אחרות. להסתכל מעבר למה שאני רואה. לבדוק כל אופציה אפשרית. לא לדחות שום דבר. הכל זה סימן משמיים!
(פשוט הופתעתי לגלות שרשור כלכך חדגוני, כולם אומרים אותו דבר. הייתי חייב להרוס...)

ככה לפחות אני הבנתי מהסוגריים שלו...

 

נכון טענגענס?

לק"י

כנראה שכשקראתי את זה אתמול באמצע הלילה לא שמתי לב..
תודה!

סליחה שלא שמתי סמיילי

לק"י

 

אבל יש מצב שהייתי קצת מתבעסת..

נשארת עם מי שקבעתי בתחילה
ואם לא הסתדר אז בודקים את האופציה השניה
(נ.ב וגם מתוך התחשבות בהצעה א')

שלפחות אישית - ואני נסמך גם על דעת רבנים כמובן - התשובה היא לרוב המוחלט ממש לא, אלא אם כן במקרי קיצון ממש של בחורים ממש מבוגרים וכו', ובהתייעצות עם איש מקצוע/רב/רב שהוא איש מקצוע

 

ככלל - זה באמת לא פייר לצד השני.

 

תחשוב האם היית רוצה/שמח לשמוע שעשו לך את הדבר ההפוך... לא נעים ממש...

 

"מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך"

ל2 במקביל

 

אם זה מוסרי, מוסרי כבר בכל גיל 

 

ואם לא מוסרי, איך קשור הגיל?

הרי לכל הדעות מדובר רק ב2-3 פגישות ראשונות ולא יותר

 

 

אין שום הבטחה שדווקא הההצעה הטובה תתגשם בסופו של דבר..

קודם תהיה ב"א, תעמוד מאחורי המילה שלך ותכבד את הבחורה שאיתה רצית להיפגש, אח"כ תנסה להתחתן..

אני חולה על אלה שרודפים אחרי הצעות 'איכותיות'.. כאילו רק שמה מתחתנים..

להתקשר אליו לפני שהוא הספיק. זה כאילו משדר שהוא כזה זוועה שלא לקח יותר מכמה שניות כדי להגיע להחלטה נחרצת שאת לא רוצה לראות אותו שוב לעולם..

 

לדעתי כדאי לחכות קצת ביום שלמחרת שהוא יתקשר. אפשר לקראת הערב לשלוח מסרון "הי! מתי בא לך לדבר?" או משהו כזה, כדי לזרז בעדינות את שיחת הסיום.

 

עדיף שתתני לו להתהלך קצת במחשבות מאשר לפגוע בו ואולי גם בתדמיתו בעיני עצמו..

אולי זה תלוי באופי של הבנאדם?

 

כמובן, שאם זה נחרץ לחכות לפחות עד היום למחרת לדעתי.. אם זה ממש מוחלט לחכות כמה שעות מהפגישה..

לדעתי..

בת.
מקווה שזה בסדר.
בעצם... במחשבה שניה, אולי פסימי צודק.
וואלה..

בשעה סבירה ולהגיד שזה לא מתאים.

למה הבחור צריך לחשוב שכן אם לא?

ולדעתי זה הרבה יותר משפיל שהוא מתקשר ואז את אומרת שלא...

מתי? זה כבר עניין של רגישות..

בוודאי שלא חייבים כמה דקות אחרי הפגישה, אבל כן חשוב שהשיחה הזו תגיע ממנה-

לדעתי מהצד המוסרי שבעניין..

ברור ואין ספקות, גם לו ברור. אבל אולי כמו שפסימי ריאלי כתב, ישנם בחורים שיקבלו את זה כעלבון.

אין טעם להשלות את הבחור.
הרבה אנשים לא אוהבים אי ודאות...

יכול לקבל את זה אחרת..אז מה תעשי?

תעשי מה שבאמת נראה לך נכון תוך התחשבות בצד השני שלא יפגע.

נשמע ממך שזה בא ממקום טוב ומוסרי ולא מהתנשאות ח"ו

סביבות 11 בבוקר של היום שאחרי..

את חושבת לחתוך?, תעמדי מאחורי המילה שלך.. לחכות עד שהוא יתקשר זה משדר פחדנות.

תעמדי מאחורי המילה שלך ותגידי יפה שלום... זה לא בושה.

הבעיה שאנשים לא אוהבים להתאכזב ומעדיפים לחסוך כמה שיותר מזה, בעיקר לאחר קשרים ארוכים (כל אחד שיגדיר לעצמו מה זה קשר ארוך). כמו כל דבר בחיים מתי שמרגישים מוכנים פשוט הולכים ובדרך לפעמים מועדים ונופלים והחכמה כאן שצריך לקום ולשכוח מה קרה ולהמשיך קדימה, אבל זה לא פשוט...

גם בעניין של הזרימה בפגישות צריך עבודה והרבה אמונה כי בסופו של דבר אנחנו רוצים את מה אנחנו חושבים שמתאים לנו ואם איפשהו מתברר שזה לא, קשה לדעת האם להמשיך או לא ויש המון התלבטויות. יש גם חשש שלא רוצים לאכזב את הצד השני וזה גם פוגע בזרימה כי רוצים שהכל ילך מושלם...

 

מה שכן אני חושב שיכול לעזור זה ללמד זכות על הצד השני (בגבול מסויים) כך שיגרום לרוגע נפשי אצלנו ופחות להקפיד ואולי הפגישות יראו יותר נינוחים ופחות מלחיצים.

בפרטים אולי אני אישית הייתי משפץ חלק מהדברים - כלומר, אני מסכים עם הרעיון הכללי, אך בירידה אל המציאות צריך להאים את האידיאל למציאות, לרוב...

 

אולי לא מובן לגמרי מה שכתבת, בכל מקרה - לי, זה מובן

לדעתי כשבאים לדייטים אז לא צריך כל הזמן לחשוב על חתונה אלה לחשוב אם נעים לי עם המדוייט, אם ארצה לראות אותו שוב..

מצד שני-כל הכללים האלה [שהבחור מתקשר,שואל אם את רוצה להמשיך וכו] נועדו כדי שיהיה יותר נעים. ז"א שהוא מתקשר ושואל אם את רוצה להמשיך את יכולה לומר לא ויש בנות שיעדיפו שישאלו אותן ולא שהן יצטרכו לומר את זה כי לא נעים להן.

 

לגבי השיפוץ..אשמח לשמוע ביותר מפורט

לפעמים כן צריך קצת כללים שיעשו סדר (במיוחד בהתחלה)

ורק אחרי שהבסיס מתפתח,לתת לרגש קצת לזרום

אבל אני מסכימה מאוד עם הקטע של הרוגע,חשוב להגיע לפגישות ראשונות עם רצון להכיר

רק אחרי הכרות מעמיקה עם הנשמה שנמצאת מולך-אפשר להחליט מתאים לי\לא מתאים לי

(זאת גם הסיבה שאני נמנעת בדר"כ מלחתוך אחרי פגישה ראשונה..)

בכל מקרה,כתבת יפה

 

 

אוהב לקרוא שירי געגועים,
המבטאים נפש קוראת ממעמקים.

עוד עולם שלם יתגלה אלייך,
שביל המתרחב לרגלי פעמייך.

קיץ יבוא ויציצו פרחים יפים,
שמריחם הנודף תבלי בנעימים.

עוד במדרגות סולם גבוה ונישא תעלי,
ואוצרות השמים יפתחו בפנייך ותתפעלי.

כוכבים מאירים יפלו משמים,
ותחבקי אחד ותתנחמי בכפליים!!!

יפה שהצלחת לקשר את זה עם הקיץ,הסולם הכוכבים וכל השאר

 

 

 

 

 

 

סתם כל אחד שכותב במילים גבוהות ובחרוזים הוא כבר כישרון?
אני שואל ברצינות. באמת שאין לי מושג

רואה בזה כישרון.

מבחינתי כישרון בכתיבה-זה הרבה מעבר לחרוזים ומילים. חרוזים ומילים הם רק כלי וקישוט.מה שהכי חשוב זה העומק שיש בתוכם.לקחת חרוזים וחזרת איתן על רעיון נדוש ומוכר? מבחינתי זה לא כשרון,זה רק תחביב.

לקחת חרוזים וביטאת איתם רעיונות חדשים? רגשות לב? לזה קוראים כשרון!

קראתי על זה פעם בספר שבכתיבה יפה מנסים להכניס כמה שיותר עומק בכמה שפחות מילים,תדמיינו את זה כמו כד עמוק וצר

סורי על ההתערבות,הייתי חייבת

שנובע מלבה הטהור, וגם מעטפת יפה לפענ"ד!!!

אהבתי בשיר וחשבתי שיש בו כישרון...

צודק,זה לא בדיוק ויכוח ומסכימה עם הקטע של המעטפת. בעצם,אין פה סתירה.שיר טוב-עדיף שיכיל את שניהם

לעניות דעתי,אף אחד לא יכול לדעת על הכישרון חוץ ממי שכתב את השיר

הוא היחיד שיכול להבדיל בין אוסף של מילים מקושטות לרעיון עמוק שהצליח לצאת מבפנים

 

 

הניתוח שלו מלמד על המנתח ולא על כותב השיר.

סוג של השיר הופך לבעלות הכלל מבחינת רגש והבבנה שלוץ

יש המון שירים שכשאני שמעתאני חושבת על דברים מסויימים בעוד שהם נכתבו על אחרים...

מהלב נכנסים ללב", אותו דבר בכתיבה. אם מחבר השיר מצליח להעביר לקורא באופן עמוק את רגשותיו, והוא עושה זאת עם מעטפת יפה. אז יש פה כישרון!

ברור שקשה להבחין בכל פרט מרגש המחבר, אבל כן אפשר לשאוב מהרוח הכללית של השיר, ולפעמים גם מפרטים מסוימים בה!

איזה כשרונית!

תודה  על הפירגון

מבטיחה לכם,השיר המשיך להתנגן לי בראש עד היום בבוקר

הזרים בי מאגרים של כוח

 

 

כתבת כל כך יפה.בעז"ה הוא באמת מתקרב  

כל מילה יהלום. תודה

כל אחת אחרת..

לי באופן אישי זה היה מפריע כנראה כי אני 1.68 וחשוב לי שהבחור יהיה גבוה יותר..

מה שבטוח- לאשתך זה לא יפריע

יש בנות שלא אכפת להן שהבחור באותו הגובה..או טיפה נמוך מהן

אבל לי לא היה מפריע כי אני 1.55 

אבל לא כדאי לקחת אותי כמדגם מייצג כי אני נמוכה

תכלס,כשאני חושבת גם על החברות שלי-לא חסרות בנות טובות ונמוכות

 

על החסרון של זה.. כאילו מול היתרונות.. בוא נגיד- זה לא מה שישבור אותי.. הגובה.
אם אנחנו באותו הראש והכל זורם ובסדר, כמעט בטוחה שלא הייתי פוסלת על זה.. בסופו של דבר, זה ר-ק גובה

גם אני חשבתי ככה בהתחלה, אבל במציאות זה מאד מציק שמישהו נמצא לך בגובה החזה ולא בגובה העיניים..

כמובן שמילימטרים לפה ולשם זה באמת לא משמעותי.

 

אבל אני לא הייתי רוצה גם מישהו גבוה מדי, ובאמת לא חסרות נמוכות מקסימות.

לא שמראש אני מעדיפה נמוכים כן..?! אבל זה לא יפריע..
אני לא חושבת שחוסר נוחות כמו-״לא נמצא לי בגובה העיניים״ זה דברים משמעותיים כמו פנימיות ואופי.. (או לפחות שמצריכים שיקולים של ׳להמשיך קשר או לא׳ אם הכל טוב ומצויין בניכם..)
דעתי בלבד.

יותר בכיוון של בגובה אמצע הראש ובדרך כלל ומעלה.בחורה גבוהה תגיע ל1.70 לא הרבה מעבר.

גבוהות ממני...ואני לא אספר לכם על פדיחות שהיו לי בנושא הזה... בו נגיד שזה נשמע רדוד ושטחי אבל אי אפשר להתעלם מזה...גם מהצד שלו וגם מהצד שלה..דבר קטן..תעשו טובה ותבדקו את הגובה לפני שאתם זורקים מספר ונכנסים למקומת פחות נעימים...באמת...באסה קצת להתארגן ולהשקיע ונסיות ועניינים ובסוף להתאקע בדייט שהיה "לא!" מהמבט הראשון. take it or leave it.

יש לך עוד זמן לגבוה.

כן, לא התעצלתי ונכנסתי לכרטיס האישי שלך 

אני כנראה לא אגבה יותר אם לא יהיה משהו חריג.גבהתי בשנתיים האחרונות ברך 2ס״מ. 

|חייבת להרוס את השרשור שלך|

וכבר סגרנו שעקבתי אותך,לא?

אני, אישית, לא חושבת לשאול על גובה כשאני מבררת.

ובכלל לא על מראה חיצוני...

יש דברים חשובים מזה

חסד

מידות

ערכים

אידיאלים

מסירות

אהבה

קדושה

שמחה

התחברות

ידידות

חביבות

תורה

 

אז לא, זה לא יפריע לך.

 

לו היית כדורסלן, 1.98 של

קרירות

חוסר אכפתיות

אנוכיות

עצלנות

סתגרנות

קשיחות

 

אז זה היה מפריע לך הכי בעולם.

יישר כח על הדברים. אולי לך הוא יקשיב..

 

אח שלי, אתה 3% גובה ו97% גבר!

 

 

אם האישיות בסדר הגובה הוא עניין שולי.

 

ומטר שישים ושתים זה גובה סביר לגמרי! פשוט תלך עם כתפיים זקופות וב"ה הכל יהיה בסדר.

במציאות, המון בנות מתקטננות על גובה.

 

אחת פסלה אותי מראש בגלל שהיא 1.80 ואני 1.765. אתה צודק ברמה העקרונית, מה לעשות שאת הבנות כנראה לא שכנעת..

עד כמה יפריע לך שהבחורה מטר שמונים ו..?

 

 

זה לא מוצג למכירה שחוטפים. מן הסתם היא תהיה מתאימה לך גם בגובה, (וגם אם תהא גבוהה בהרבה ממך, חוסר האכפת מזה יעיד על ההתאמה מן הסתם)

פשוט נכונה.ותשובה כ"כ יפה!אל דאגה,!

ב"ה

 

לפי מה שלי אמרו, זה היה הגובה המדויק שלו.

אגב, הוא התחתן.

ויצא לי לנסוע איתו כמה וכמה פעמים. דווקא אחלה נסיעה, יש לו חוש הומור בשמים, והוא ציני, אוהו...

אולי אנחנו מדברים על אותו אחד?!

פפ..

הייתה לך מורה רווקה בת יותר מ40.

 

ועד שאתה שומע שהיא זכתה להתחתן, כמה חודשים אחרי זה אתה שומע שיש גירושין כי הבעל התגלה כרמאי וכבעל בעיות נפשיות ככל הנראה, שלא סיפרו לה לפני זה

 

ואתה חושב - ה', כמה עוד סבל היא יכולה לסבול בחיים שלה?

 

לפחות אנחנו היינו כמו הילדים שלה... (מדובר בבית ספר יסודי, היא הייתה מחנכת שלי שנתיים).

לק"י

ואפילו יש לו ילד..אחד רק.

ואני מכירה עוד רווקים בסביבות הגיל הזה.
מה אני אגיד?! לא כיף גדול..

רק מה?! שיש אנשים שלא רוצים להתחתן.
אז אין מה לרחם עליהם (חתונה זה לא הכל בחיים).

זה שהם לא רוצים להתחתן זה סיבה לרחם עליהם

ויש להוסיף שיש כאלה שזה נובע אצלם מטראומת ילדות אפילו...

לא כל רווק זקן זה נובע דווקא מחוסר רצון, יש הרבה מניעות לא עלינו.

לק"י

 

באופן אישי אני מכירה רווקים מבוגרים שרוצים להתחתן, אבל הם עוד מחפשים..

ואני ממש לא שופטת אותם, לא כולם בררנים.

(ובכלל אני שונאת שאומרים עליהם שהם לא מתחתנים כי הם בררנים! יש מקרים שזה פשוט לא נכון).

לק"י

 

אני לא מכירה הרבה אנשים שלא רוצים להתחתן בכלל, אלא יותר אנשים שרוצים ומחפשים ומחפשים ומחפשים ולא מוצאים (ולא בהכרח כי הם בררנים!).

 

 

אתה אומר שאינם עניים אלא בדעת.

ואתה מוסיף שצריך לרחם עליהם.

 

זו לא סתירה?

 

מה עם דבריהם (סנהדרין צב.):

"כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו"?

מכיוון שהם עניים בדעת (ואריק, אני מדבר על אלו שיעל ראתה שלא רוצים להתחתן, אין פה שום שיפוט)

אז צריך לרחם עליהם, 

איך העובדה שהם עניים בדעת סותר את זה שצריך לרחם עליהם. 

 

ובנוגע לקושייתך מסנהדרין,

קושיא יפה, אין לי תשובה, אבל אני חושב שהגמרא לא מובנת נכון, 

הרי זה קצת להבין שדווקא אסור לרחם על המסכנים ביותר. 

אולי הגמרא מתכוונת בהקשר של מסגרת וגבולות, שאסור לרחם עליהם כי זה עלול לגרום להם להפגע עוד יותר. 

בהחלט אימרה מפתיעה שכל כולה אומרת דורשני.

 

אוכל לומר לך שניים מהפירושים שאני זוכר כעת:

 

א. המס"י גם הביאה בספרו, ומפרש שכאן מדובר על אדם

שהוא חסר דעת - מדעת. הוא באופן יזום להיות בן דעת.

ועל אדם כזה שפושע ומרשל בעצמו, אין אנו מצווים לרחם.

 

ב. עוד פירוש נאה ששמעתי, שההדרכה של הגמרא היא

בעצם עצה אסטרטגית על מנת לדרבנו שיעשה עם עצמו משהו,

שאם רק נרחם עליו ונאמר לו כמה מסכן הוא, הוא עתיד 

להתאהב בחום הזה שמורעף עליו וממילא יותר ויותר ילך

וישקע במצבו הנוכחי. לכן, דווקא על מנת לחלצו ממצבו,

אנו מצווים לא לרחם עליו.

ועוד המצווה הראשונה שניתנה בתורה.

 

לא סתם היא הראשונה.

 

וכל אידך זיל גמור.

 

יש את הר"ן הידוע ברפ"ב דקידושין שיש לה דין מסייע.

ויש את דברי התוס' בכמה מקומות בש"ס שחידשו שאשה מחוייבת בשבת.

ומלבד זאת יש את האיסור משום חשד.

באמת כ"כ מצער!

יש לי דודה מדהימה בת 37 באמת כלילת המעלות (ולא בגלל הקשר המשפחתי )

ה'!! עד מתי??

לא ידעתי אם היא רווקה או לא

ולא ידעתי בת כמה היא

 

אתמול גילתי שהיא רווקה בת 36

וכן כן, היא עדיין לא התייאשה 

היא יוצאת לדייטים

 

עוד שבועיים יש לה יום הולדת

כך היא אמרה

היא היתה שם עם חברות שלה

"בנות, תכינו את הצ'קים, עוד שבועיים בעז"ה"

 

ראיתי הבעת שמחה אצל אחת החברות

צ'קים למה? היא זרקה לה

 

עוד שבועיים יש לי יום הולדת 36

מה? את בת 36??

כן כן

טוב שיהיה מזל טוב

 

ראיתי שהחברה רצתה לשמוע שאת הצ'ק היא צריכה לתת לכבוד החתונה

אבל לא

זה לכבוד היומולדת

 

כואב

בעז"ה שזה ישתנה במהרה!

לק"י

 

מכירה אנשים שהתחתנו אחרי.

גם אצל החילוניים. ככה ש36 בשום פרמטר, לאף מגדר שהוא - זה לא "יחסית צעיר". הרוב המוחלט מתחתנים בגיל נמוך יותר, והרבה פחות.

לק"י

 

כשאני מכירה בת 50+ שעוד יוצאת לדייטים (והיא לא גרושה או אלמנה), אז 36 לידה זה עוד צעיר..

כמו שמישהו במצב קשה הוא יחסית בריא ליד מישהו במצב אנוש

לענ"ד לא כדאי להגיד יחסית צעיר

זה קשה להיות בגיל כזה רווקה וזהו

 

לק"

 

לרגע לא מזלזלת בקושי שלהם.

נישאה במכוון בגיל 49

(היא תמיד טענה שהחיים עוד לפנייה ואין מה להפסיד)

היום היא נשואה +3

 

אבל היא נראית סבתא שלהם

ואבא שלהם בכלל..

ב"ה שלפחות יש להם ילדים.

 

אלא אם כן עשתה הקפאת ביציות, ואז זה מובן יותר.

 

אבל בהיסטוריה הרפואית של מדינת ישראל - נדיר למצוא אישה שילדה בגיל מעל 50. אפילו גיל 45 הוא כבר גיל שלא כל כך יולדים בו - אבל מגיל 50, שלושה ילדים?

איתמהה.

אבל היא ילדה אותם..
חמודים אחד אחד!

או מעצמה- שתרמה כאשר הייתה צעירה יותר או מישהי  אחרת ולא מהארץ כי בארץ  אין בנק ביציות.

ודרך אגב כל הדיבורים על נשים שילדו בגילאים מאוחרים זה איזושהי אשליה.

לאישה שלא ילדה אף פעם יכולת הפוריות יורדת בצורה דרסטית מגיל 35. הזמן  בו הפוריות של האישה היא הטובה ביותר זה בין גיל 20-35.

לק"י

 

אבל זה לא המקום לדון בנושאים צנועים.

 

 

מתוך בחירה.. 

 

יש לה חבר קבוע כבר כמה שנים טובות.. בן 70+ אם תהיתם P=

 

אני מקווה שלפחות ההורים שלה לא לוחצים

מוזר. מה, ההורים לא לוחצים עדיין?‏

הגון! לא אומר כל יום, אבל יש נוהגים.
(השל"ה היה סבא סבא סבא רבה שלי דרך הסבתא שלי)

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שתמציא לי ברחמיך הרבים ובחסדיך הגדולים את זיווגי הראוי לי בזמנו. זיווג הראוי להוליד תלמיד חכם גדול בתורה וביראה, מזרע צדיקים ואנשי אמת ויראת חטא, כמו שהמצאת זיווגו לאדם הראשון, אברהם ויצחק ויעקב ומשה, כל אחד זיווגו בעיתו ובזמנו. ואותו איש שתמציא לי לזיווגי יהא איש טוב, אש נאה במעשיו, בעל מעשים טובים, בעל חן, איש משכיל וירא אלוקים, רודף צדקה וגומל חסד. ולא יהא בו שמץ פסול ומום ופגם, ולא יהא כעסן ורגזן, רק בעל ענווה ונמיכות רוח בריא ובעל כוח, ואל יעכב אכזריות הבריות ושונאים ומחשבותיהם ותחבולותיהם לעכב את בן זוגי המוכן לי. יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך, ה' צורי וגואלי."

 

בהצלחה

ואת זה:

אבל צריך גם השתדלות...

מעצמי. על כל דבר ובמיוחד על זה. מקסימום פרק תהילים בנוסף

משהו שלמדתי מהרב שלי,

לכוון על כל מה שצריך בברכת "שהכל נהיה בדברו".

כי עד כמה שהברכה הזו "פשוטה" ומברכים אותה בערך 4-10 פעמים ביום, מי ששם לב למילים שלה הן פשוט מדהימות.

ולא משנה מה הנושא הבוער כרגע, הכל נהיה בדברו!

 

זו אמנם ברכת הנהנין ולא בקשה (כמו שמע קולנו), אבל עצם העובדה שמפנימים שהעולם שייך לרבש"ע והוא זה שדואג לצמיחה של פירות, לירידת גשמים, לפתיחת עיניים בבוקר וכו' מספיק חזקה.

 

כל טוב.

 

(וחוץ מזה, מעולם לא אהבתי את הברכות ה-"ממוקדות מטרה", למעט הברכה על עצירת גשמים בתפילת לחש)

בימינו, זה מוגדר כתפילה בשעת צרה, ואז שייך תפילה ממוקדת לפי כל הדעות. ה' ירחיב לנו בעת צרה ויראה לכולנו את האור!!!

אם תפילה ממוקדת נתפסת כמו 'תשלום' בשביל לקבל ישועה.
אבל אם מבינים שכל העניין של תפילה זה דבקות בה', אז ברור שתפילה אם יש חוסר, נובעת מעומקי הלב, בכוונה הרבה יותר גדולה. ומתוך כך התפילה הרבה יותר משפיעה על האדם.

צריך להתכוון גם בדברים הקטנים,(אהבתי את הדוגמה שנתת)

ואני בכלל בעד תפילה במילים שלנו,דיבור ישיר מהלב עם הקב"ה,התבודדות

אבל זה לא סותר את התפילות האלה ש"ממוקדות מטרה",זה משמח אותי,זה כתוב לי במילים המדויקות של

מה שאני מחפשת ומבקשת מה',ורבנים גדולים כתבו את התפילות האלה אז יש בהן עניין.

 

לא כ"כ זוכר את פרטיו, אבל תורף העניין היה

שליהודי אחד היו הרבה בעיות ולכן פנה אל הרב

בבקשה שיואיל בטובו לשמוע את צרותיו ויהנה ממנו

עצה ותושייה. הרב קבע לו מועד שבו הוא יהיה פנוי.

כהגיע המועד הקיש האיש בדלת ביתו של הרב, הדלת נפתחה

והרב ביקש ממנו שימתין דקה-שתיים עד שיסיים לגמרי

את ענייניו. ביני וביני, שתה הרב כוס מים ובירך במתינות 

ובכוונה גדולה, כדרכו: "שהכל נהיה בדברו". לאחר שתמו

להן הדקותיים, פנה הרב אל היהודי: "כן, במה אוכל לעזור

ר' יהודי?". ענה הלה: "כבר אין צורך. קיבלתי תשובה...".

 

 

וממש אין צורך להרגיש שלא בנח עם התפילות הממוקדות מטרה,

כהגדרתך. אלוקים כ"כ גדול, שגם הפרטים הקטנים, גדולים אצלו.

החור בגרב שלך מעניינת אותו לא פחות מגורל הגרעין האירני.

מספר ר' נתן, תלמידו של ר' נחמן (שבחי הר"ן  אות רלג):

"כן שמעתי אני גם כן מפיו הקדוש על דבר קטן ופחות מאוד,

שהיה קצת מוכרח לי, ואמר: תתפלל על זה להשם יתברך!

ועמדתי משתומם, כי היה לי לדבר פלא בעיני להתפלל להשם יתברך

על דבר פחות כזה, וגם, כי לא היה מוכרח ביותר. ואמר: אין זה מכבודך

להתפלל להשם יתברך על דבר קטן כזה??". 

 

ובמיוחד בהקשר של התפילה בשרשור הזה - למיטב זכרוני, גם

ללאה אימנו הייתה תפילה מאוד ממוקדת מטרה, ואם אינני 

טועה אפילו היא התקבלה. 

ראשוני:

 

יום חמישי בין 9 ל11 בבקר.

 

בהצלחה.

קרה לי פעם אחת,ופשוט המשכתי כרגיל עד סוף הדייט כדי לכבד אותה.

ובערב התקשרתי והסברתי לה שזה לא יתאים ולא ילך....

וזה מה שאני משתדלת לעשות

לפעמים מרוב שאני ממשיכה כרגיל-אני משכנעת את עצמי שזה מתאים

(ואז בבית קולטת שלא ממש..)

והייתה פעמים אחת שברגעים הראשונים הייתי בהלם

ממש הרגשתי שאין מצב ובכל זאת המשכתי כרגיל

והסתבר שזה היה אחד הדייטים היותר מוצלחים

מסקנה: מעבר לרגישות ולטאקט,כדאי לתת צאנס!

 

(ובהערת סוגריים,ברור לי שהבעות פנים זה משהו שאי אפשר לשלוט עליו בצורה מוחלטת אבל באמת  חשוב שמעשה השתדלות...דמיינת אותי אחרת: עם נעלי עקב ונזם באף? סבבה! זאת עדיין לא סיבה להתחיל את הדייט בפרצוף כזה- )

 

להמשיך כרגיל, ולהשתדל שלפחות כלפי חוץ לא תופגן

שום נטייה לכאן או לכאן. כך שמצד אחד הוא לא ייפגע,

ומצד שני לא יוּשלה לחינם.

 

גם אם הגעת למסקנה ברורה שחתונה לא תצא מכאן, מצד המוסר

הבסיסי חשוב מאוד לכבד ולהכיר ולגמול טובה לצד השני, בין אם זה הבחור

שטרח ונסע, ובין אם זאת הבחורה שטרחה, התאפרה, התרגשה והכינה

את שאר ענייניה לפגישה. ולאו מילתא זוטרתא היא.

 

יש לזכור תמיד שעוד לפני שאנחנו מדוייטים, אנחנו יהודים, ועוד לפני 

כן - בני אדם. 

 

וכבר אמר החסיד בחובה"ל: "החסיד - דאגתו בלבו, וצהלתו בפניו" - כלומר

שלא כולם צריכים לסבול ממצב רוחך הנחות.

כאפה.

אם אני רואה שזה לא קשור, אז אני מתחילה להרגיש 'יותר בנח' ולשאול שאלות מתעניינות (שאלות שלא שואלים בדייט ראשון נניח) שבאמת מעניינות אותי והוא מצדו חושב שאני מתעניינת בו..אני כזאת גרועה, אני חייבת להפסיק את זה..

תודה על השאלה.

משהו אטרקטיבי שיהיה שווה לך להמשיך, לא חראם?
לא מנומס ולא לעניין לפוצץ דייט על דברים כאלה, מפוצצים דייט על התנהגות חריגה או הרהורי עבודה זרה שהיא מעלה פתאום, תרגיע אח שלו, לא יקרה שום דבר אם תחכה לסוף הערב.
חוץ מזה יש מצב שגם היא תחליט שזה לא מתאים ותחתוך לפניך ואז יצאת בקטע טוב כי ופלים לימון זה אמנם איכס אבל ההרגשה טובה יותר אפ זה לא מיוזמתך.

אישית,בשבילי ל"פסול"בדייט ראשון צריך שיהיה משהו מאוד קיצוני,אני מאמינה שדייט ראשון לא כל כך משקף באמת את"המציאות"-ותמיד נותנת צ'אנס נוסף.וגם אם יש לי תחושה שזה לא זה ,אני נותנת עוד דייט בשביל לדעת שיש לי סיבות אמיתיות שמפריעות לי,ולא שזה בגלל מין הרגשה.

נראה לי אני אחתוך גם אם היא רק תהרהר מחשבת פיגול

באופן טבעי אם לא משדרים על אותו גל, זה כנראה לא יימשך ארבע שעות.

 

אם כי כן קרה לי פעם שלא היה נראה לי, וזה נמשך די הרבה זמן. אולי זה היה לא בסדר לא לרמוז לאדון שלא נראה לי כל-כך, כי היה די ברור שלו זה כן נראה. התלבטתי לגבי זה.

חלק מהעניין הוא שכמעט אף פעם אני לא בטוחה במאה אחוזים לגבי ההחלטה עד לאחר הפגישה - שאז שוקלת בשקט ומחליטה. רק פעם אחת היה לי ברור לגמרי עוד בפגישה שזה יהיה "לא". פעמים אחרות ששללתי, בפגישה עצמה זה יכול לנוע בין מידות שונות של ביטחון שאינן מושלמות.

כמובן שכולכם צודקים שאנחנו קודם כל בני אדם ולא עושים דברים שיפגעו בצד השני כמו לחתוך אחרי כמה דקות וכאלה. אבל אני רציתי להעלות את העניין מזווית אחרת. לפעמים הרצון להיות טוב "מידי" פוגע לא פחות. היה לי מקרה שפגשתי משהי וכבר תוך דקה שתיים הבנתי שאין מצב שיצא מזה משהו ואז פעלתי לפי אינסטיקט שאמר לי כביכול "לפצות" את הבחורה, שאם אני יודע שזה לא מתאים אז לפחות אני אשדר דייט כיפי ונחמד. ונוצר מצב שאחרי הדייט הבנתי שהיא חשבה שלפי הדייט כנראה אני ממש בעניין וזה היה ממש הונאה. והרגשתי שלא הייתי פייר איתה שלא רמזתי אפילו בקצת שהכיוון לא מתאים לי.
והתובנה הזאת רק התחזקה אצלי אחרי שאני הייתי במקרה אחר בצד "הנפגע" והייתי מצפה שאם הבחורה יודעת תוך כדי הדייט שלא מתאים לה, אז שתמצא את הדרך לרמוז שזה הכיוון, שלא יהיו לי אשליות.
לכן המסקנה שלי היא לחשוב תמיד מה ההשלכות של המעשים שלנו, כולל אלה עם הכוונות הטובות.

בדיוק לזה התכוונתי..

באמת חשוב לשים לב לעניין ההונאה

יש משהו במה שאתם אומרים

אולי אפשר לעשות חלוקה כזאת:

עברו איזה 20 דקות מתחילת הדייט וברור לך ב-100% שזה לא שייך?

תנסה להכניס איזה רמז קטן (ברגישות!) כדי שלא להשלות את הצד השני

בכל מקרה אחר,צריך לתת צאנס

זאת דעתי

למרות שאני לא כ"כ שייכת לפורום הזה...

כמו שכבר כתבו פה, לדעתי פגישה ראשונה הרבה פעמים לא כ"כ משקפת את המציאות. יש עוד הרבה חשש\פדיחה\המון רצון שילך טוב, שלפעמים משנה את ההתנהגות שלי, וכו'. זה לא מצב טבעי.

ולכן, אם אין משהו נורא, נראה לי לא נכון להפסיק אחרי דייט ראשון.

 

במקרה שלי - נפגשתי עם בחור, 4 שעות שלא היתה בהן טיפת זרימה. סיוט מתמשך! בסוף הבחור הציע שכבר נקבע את הפגישה הבאה... מרוב פדיחה הסכמתי.

באתי לפגישה השניה רק כי פעלתי לפי הכלל שלא אומרים לא אחרי פגישה ראשונה..... (ואולי גם כדי להכיר יותר כדי לשדך לחברה..)

היום הוא בעלי..... ואם הייתי חותכת, מה הייתי מפסידה..... תנו צ'אנס!

 

ומצד שני, שמעתי ממש עכשיו, על דייט ראשון שהופסק באמצעו, כי לשניהם היה ברור שאין כיוון, אבל זה היה בצורה נעימה, ושניהם יצאו מזה בהרגשה מאד טובה, בלי פגיעה בכלל. כך שאם יש רגישות, ודיבור כנה, לפעמים גם אפשר לחתוך באמצע, בלי שזה יפגע...

 

בהצלחה רבה לכולם פה!

זה נשמע שקרה לך ממש נס.

 

או שממש התעלת על עצמך...

 

בכל אופן, זה מחזק לשמוע סיפורים גם כאלה.

 

תודה לך!!!!!

כי מבחינה הגיונית אם סובלים זה אמור להתקצר...

במיוחד שמדובר על דייט ראשון.

בדייט ראשון,אפילו שהוא מוצלח+,גם שעתיים וחצי מרגיש לי מוגזם כבר

דייט שהוא משעמם אותי הוא מקסימום שעה וחצי בכח
היה אחד של שעה וזה היה סיוט.

אני דיברתי על דייטים גרועים..

לא ראשון -שני, אבל נהנינו מכל רגע פחות או יותר. לפחות מהצד שלי. נראה לי שגם היא נהנתה אז.

 

בסוף הקשר הזה נגמר,לכן כמובן אני עדיין כאן ולא פורום אחד למטה, אבל זה כבר סיפור אחר

 

הכל תלוי עד כמה פתוחים ועד כמה יש גיוון (חצינו את כל ירושלים פחות או יותר בדייט) ונושאי שיחה משותפים.

עשר שעות???
חוצמזה שיש בזה מן הבזבוז זמן, כי בא נגיד 5 דייטים של שעתיים כ"א בהפרש של חצי שבוע, אפקטיבי פי אלף. וכמו שאמרת עובדה שזה בסוף לא הלך.

פשוט יצא, והיה נוח לשנינו וטוב.

 

ובוא נשאיר את זה שזה לא הלך בסוף  בצד, אוקי? (נרי יש גם כאלה אחרי אירוסין שזה לא הלך - אז מה???).

 

 

טוב אולי כי יש לי בעיית קשב...

זה קורה גם עם בנות

משהו שיותר חשוב לי לדעת האם יש אפשרות מוחלטת לדעת כבר בדייט ראשון שזה לא זה - כשזה דבר שלחלוטין לא היה ניתן לברר בבדיקות מקדימות, על ידי חברים ועל ידי שיחת טלפון מקדימה?

 

כי לפחות מבחינתי - אני מעוניין לבצע את הבדיקות שקריטיות לי לפני הפגישה הראשונה, ואזי, כאשר אני מגיע לדייט הראשון, בהנחהשהבדיקות המקדימות היו אמת משני הצדדים וזה התאים לי - אזי לא נראה לי שיהיה מקרה שכבר בדייט ראשון יהיה ברור לי שזה לא זה, כי תמיד תמיד אתן צ'אנס לדייט שני ולו רק בגלל ההבנה שבדייט ראשון הכל עוד בוסרי וקשה לקבל החלטה בגללו. ואם עלה משהו שלחלוטין היה שקר בפגישות המקדימות (נניח ואני שואל - הבחורה מעשנת? כי חשוב לי שלא, נגיד, וזה קריטי - ועונים לי שהיא לא מעשנת, ובפגישה היא מוציאה סיגריה מעשנת...) - אזי אכן התאקל היה בבדיקה המקדימה שרימו אותי, לא בגלל הדייט הראשון עצמו...

אתה מסכים לצאת עם מישהו למרות דבר X שהפריע לך (מהבירורים), כדי לתת צ'אנס ובפגישה, אכן אתה נוכח לדעת

שלא חששת לחינם וזה לא מתאים...

דוג'?

אתה יודע שיותר מתאים לך מישהי לא ביישנית ושקטה אבל בכל זאת הסכמת כי שאר הדברים נשמעו טוב והנה בפגישה אתה מגלה שזה אכן דבר מהותי שמפריע לך..

אבל אם אחרי בחורה אחת שפגשת והבנת שבאמת לא מתאים לך הביישנות והשקט - אזי אני לא רואה בשביל מה בפעם הבאה שיציעו לך בחורה כזאת שהיא שקטה,  - למרות שיש לה עוד תכונות טובות, אני לא רואה בשביל מה לך לתת לה צ'אנס - שהרי אם ביררת שזה כבר משהו שמפריע לך באמת, וגם ראית את זה במקרה שממש נתת צ'אנס - לדעתי כבר אין עניין לתת צ'אנס נוסף, כי זה באמת דבר שמפריע לך, ואולי יש בזה אפילו משהו מצד הונאה שאתה מגיע לקשר רק על סמך צ'אנס מראש, ולא על סמך להגיע ממקום נקי לגמרי... זוהי דעתי.

 

אז בכל מקרה - לפעם ראשונה, בסדר, מעבר לזה, לדעתי - עם בחורות נוספות לעשות אותו "צ'אנס" שייפול כבר בפגישה ראשונה אולי- זה עוול כלפי הבחורה לדעתי.

 

וכמובן זה היה לדוגמה הזאת, אבל לדעתי זה מתאים להרבה דוגמאות דומות אחרות...

כי זה מה"שטח האפור" שא"א לדעת מה כוונת המשדך..

לפעמים הם אומרים "שקט" אבל בשבילך הוא ממש לא שקט..

זה תכונה שצריך לבוא לפגישה ולבדוק..לא?

כי יש הרבה בנות שהן ביישניות ושקטות בפגישה ראשונה ולוקח להן זמן להיפתח. זה לא אומר שהן באמת כאלו.

 

ובקשר לעניין הבירורים- לא תמיד מי ששאלת וביררת יודע את התשובות למה ששאלת גם אם הוא חבר/ה טוב! אז יוצאים "על עיוור"- כדי לגלות בעצמי מה שחשוב ולפעמים אחרי שיחה קצרה מגלים שזה לא זה על סמך שיחה פתוחה וכנה.

 

אז מה עושים?

אני בד"כ ממשיכה בדייט (לא יותר משעה וחצי דייט ראשון אחרי פעם אחת שעשיתי את הטעות של 3 שעות וזה לא היה זה) ותוך כדי זה מדברת בעיקר על הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם- הוא כבר יבין בעצמו שאנחנו לא מתאימים וכך אני לא משלה אותו

 

פשוט לא היה קשור..
תמיד המשכתי בדייט.. ואח"כ כשדיברנו אמרתי שלא מתאים..
מה שכן כשהבנתי שזה פשוט לא זה, ניסיתי להראות שזה לא שייך ולא קשור.. (התקלתי בשאלות וכאלה..)

נחמד לחזור לכתוב פה מידי פעם..

מרשים לי? למרות שאני נשואה כבר?

אבל זה לא אומר שלא יכול להיות נחמד! אפשר לנצל את הזמן ולעשות דברים דביליים (דלא יפגעו בצד השני חלילה..) שיהיה מה לספר לנכדים

לקרוא את כל השרשור כדי להגיב... אז ככה:

 

אני תמיד ממשיכה בדייט כאילו הכל כרגיל... כי בתכלס, אני לא יודעת מה יהיה ההמשך...

והמילה הבאה שלו.

 

נראלי שרק פעמיים בחיים זה קרה לי שבשנייה שראיתי את הבנאדם ראיתי שזה לא זה.

 

והיה לי מאוד חשוב להנות (אני עצמי) בדייט הזה...

כי מספיק התבעסתי שהגעתי לדייט ואין שום קשר... אז עכשיו גם אסבול ?!?.... התשובה היא לא...

 

אני זורמת... מדברת... עד שעובר מספיק זמן (בעיני לפחות שעה וחצי , נועם, לעיונך!!!)

ואז אומרת שנדבר כבר מחר.

 

בחיים לא אתקשר לבחור באותו יום ואגיד לו שזה לא מתאים...

אם הוא יעשה את זה, סבבה...

אני לא.

 

 

בכ"מ אני יודעת שיש מצב שבנים נפגעו מיזה שאני זורמת ומדברת בדייט (ולהם מרגיש שיא הכיף כי אני מדברת וצוחקת , כי ככה אני בטבעי, לא בגללו!!)

 

אבל מה עדיף?! שנעשה דייט תשעה באב כזה??

ואראה לו שאני לא מעוניינת...?! אני באמת לא מבינה...

 

וגם, תמיד יש סיכוי שיצא מיזה משהו... אז אני נחמדה.

 

וכואב לי שאחכ הוא מתאכזב... אבל מה עדיף?!?!

 

סורי על האורך, עזבו, אל תקראו...חחחח  

פשוט עוול להזהיר אותנו רק בסוף ההודעה.
לענייננו- ^^^^^^^^ כל כל מה שכתבת.
רק שלי זה קרה פעם אחת, [(שראיתי שזה לא זה) מרוב שזה היה ברור]..

והסיוט היה כששעה אני מתוסכלת מכך שבבית אני מנהלת עם עצמי שיחה יותר מעמיקה, מועילה ומעניינת. קשה לדבר עם עצמך שעה לעיני בחור זר.

בעניינים שקצת בעייתיים ללמוד ביחד לפני החתונה..

בסדר ללמוד ביחד..

 

עם עצמו. וכמובן דינים שהצניעות יפה להם ברור שלא ללמוד ביחד לפני שמתחתנים.

 

ביחד לא יודעת..