פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1291)

זה קשה..

אבל דווקא ברגעים האלו אני אישית פשוט מדברת עם ה'..

והלוואי שתביני שכל הקשיים האלו התסכול והבדידות הנוראית 

מקרבים אותך עוד צעד לזיווג הראוי והנכון לך..

ב''הצלחה..

מבטיחה לך

אין לי מילים

בעזרת ה' הרגעים הכואבים

יהפכו לימים,חודשים ושנים מאושרות

ועד אז..המון כוחות

כל כך הרבה כאב בשיר אחד...

שתזכי בעז"ה עוד השנה לעמוד תחת החופה עם מי שנועד בשבילך...

כי הוא קיים! גם אם עכשיו את לא רואה אותו... גם אם עכשיו הוא נראה רחוק מאי פעם...

הוא קיים ואני בטוח שאת תזכי לפגוש אותו,ממש עוד מעט

 

 

נ.ב זה קצת ניצלו"ש אבל... ישלך כישרון כתיבה מדהים!

יקירה,הוצאת לי את המילים מהפה.

הרבה פעמים האמונה זה הדבר שמחזיק אותי.

 

מאחלת לך שהוא יבוא במהרה בעז"ה,ובזמן החופה שתבוא בעז"ה,תחייכי ותגידי לעצמך בלב "אשרי המאמין " ;)

ובעיקר גורם להזדהות עמוקה....

 

בהצלחה איש!

סתם, מזל טוב!

מזל טוב!

שיהיה בשמחה ובקלות לך

וזיווג הגון במהרה ממש אמן

שיזכו להקים בנין עדי עד בישראל

ול צדיקים ו ו

ב"ה

.

ואפילו מזדהה עם חלק... מפחיד להיות בררן

בעז"ה תמצאי את האחד שלך בקרוב.! ובלי יסורים ולחץ...







(אולי אם תנסי להנות מהתהליך עצמו, זה יקל
עליך.
קחי את זה אולי כ'בילוי' או כעבודת המידות...
אל תקחי את זה ללב יותר מידי מלכתחילה...
גם עצם הידיעה הזו, שהקב"ה מנהל אותך, ובאמת כל מהלך שלו מחושב הייטב, תועיל לך...)

לק"י

להתרעננות ולעשות חושבים קצת..
לברר עם עצמך מה קורה


וזהירות! אני אחרי סוג של הכרזה כזאת- הכרתי את הארוס שלי..

אין בן דוד בא אלא בהיסח דעת.... כמו שאמרו אולי עדיף לנוח ולעשות טיפה חושבים ואז כשזה מגיע, זה מגיע.

נבהלתי לרגע...

זה לא פשוט..

גם אני לצערי נמצאת באותו שלב בחיים..

אבל זה יוצר קשר מדהים עם ה' ..

לבקש ממנו, להתחנן ,

וזה יבוא פשוט להאמין שה' מכוון את הכל על הצד הטוב ביותר..

ב''הצלחה לכולנו

כל-כך אמיתי ונכון.

כבר אמר האדמו"ר הזקן: "שהעולם אומרים שעיקר השידוכין נעשין ע"י שקרים דשדכן".

צריך להיות עם ראש על הכתפיים ולא להאמין לכל מה שמוכרים..

לא חושב שהוא עודד שקרים..

ב"ה שיש גם שדכנים נורמלים!

אלא גם איך לרתות (מישהו יודע מה זה?).

 

הוא פשוט אמר בארוכה את מה שר' עקיבא ביטא בקצרה.

 

וסתם הערה - אני חושב שעל חיי נישואין מאושרים יכולים להעיד

רק בני הזוג עצמם (או ילדיהם), משום שהרבה פעמים התברר

שלא כל הנוצץ זהב הוא.

של המילה מ'הושע' יג, א 'כדבר אפרים רתת', וכן מהגמרא בבכורות לגבי כהן שרותת. ענינם זה חרדה שלפעמים גורם לגוף לרעוד. אבל כנראה התכוונת מובן אחר.

"לפרגן".

כשמעתי את זה לראשונה, עלתה לי המשנה בחגיגה, שלפי אחת

הגירסאות שם נאמר: "רתוי לו שלא בא לעולם", ופירש שם רש"י:

טוב, יפה. או מרוחם. ולפי זה יתכן שהמילה לרתות היא הטייה של

המילה רתוי למקור, וכמו שאומר שהוא "מייפה" לאחרים, גורם

לאחרים להיות "מרוחמים" ואהובים. יתכן. לא חקרתי את הנושא.

צריך לשאול מישהו שמבין בזה.

 

לגבי הסיפורים:

לי נחקק בראש אותו סיפור אודות אשה אחת שאיבדה את טבעת

נישואיה וכתצואה מכך היו עלולים להיעכר היחסים בין לבין חמותה,

ובעלה נהג באצילות נשגבת ועשה הכל כדי שתצא נקייה מכל 

הכיוונים, ומבלי שתדע שהוא עומד מאחורי הכל. אינני זוכר

את פרטי הסיפור, וגם ניסיתי לחפשו, ובקשתיהו ולא מצאתיהו.

אך מה שאני זוכר - שהתרגשתי מאוד מאוד מהתנהגותו האצילית

של הבעל. 

אם מישהו מכיר, אשמח שיעלה לכאן את הסיפור במלואו.

דווקא כאן באתר:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t134718

 

קצת ארוך, אבל שווה כל מילה. מנסיון.

עכשיו קראתי שוב לאחר כמה שנים, ושוב צפו דמעות.

 

מי יתן ונזכה.

הוא היה הרב של 'פוזן' וגדול הדור, ובהמון ישיבות מתעסקים הרבה בספריו:
"האם אשכח אהבת אשת נעורים יונתי תמתי... היא היתה בעוזרי ל-מעט תורת ה' אשר בקרבי... היא היתה שומרת לראשי להשגיח על גופי החלש והנדכה. היא הסתירה ממני דאגת הפרנסה שלא להשביתני מעבודת ה'... מי מקרוצי חומר יודע צדקתה וצניעותה יותר ממני. פעמים רבות היה לי משא ומתן עמה ביראת ה' עד חצי הלילה".

מעשה בגאון הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל שבא עם רעייתו אל הרופא ואמר לו: "אדוני הרופא, הרגל של אשתי כואבת לנו"...

לק"י

ההורים שלי.
לא שאני זוכרת יותר מידי, כי הייתי די קטנה כשאמא שלי נפטרה, אבל עצם זה שאבא שלי היה איתה ועשה בשבילה במשך כל התקופה שהיא הייתה חולה, מעיד רק על טוב.

מנחם בגין, בנאום הניצחון שלו בעקבות המהפך בבחירות ב 77' ,

יחד לאשתו משפט המראה את גודל הכרת התודה שלו,

על שהייתה איתו לאורך כל הדרך הקשה-

מהאצ"ל ועד ראשות הממשלה:

"זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר בארץ זרועת מוקשים.."

 

חיפשתי את הקטע המרגש ביוטיוב אבל לא מצאתי..מי שמוצא.. 

 

אחד מרבותי, הרב מנחם צבי וינגרטן שליט"א.

אשתו מאוד חולה, והוא מבוגר מאוד, והוא מתאמץ ומוסר את הנפש בשביל להקל על סיבלה כבר הרבה שנים

הוא עושה בשבילה דברים שממש לא יאמנו, שגם היו קשים מאוד לאדם צעיר,

ולא מעשה חד פעמי, אלא באופן יומיומי הוא דואג לה מאוד ולא בשביל שתהיה מאושרת, כי זה כנראה לא אפשרי

אלא כדי שתסבול פחות. הוא עושה דברים ממש קשים וגדולים בשבילה שפשוט לא יאמן, שיכולים לבוא רק מאדם

שאוהב בעוצמה אדירה. ומדובר ביהודי בן למעלה מ80, ה' יאריך ימיו. 

וכל הסביבה רואה איך האהבה שלו אליה ממש קורנת, ממש מחמם את הלב, מאיר את הנשמה. 

 

ההורים שלי, הם סיפור אהבה אחד ארוך, מבינים אחד את השני ודואגים אחד לשני 

ומגינים אחד לשני ומשתפים פעולה אחד עם השני. משקיעים בזמן איכות ביחד. ממש זוג יונים. 

 

ותמיד, גם עם הרב, גם אצל ההורים שלי,

וגם אצל עוד זוגות אוהבים, 

אני רואה שיש שוני, 

אני רואה שהיתה כאן עבודת המידות,

שזה לא בא עם כפית של כסף אלא הם התגברו והתבגרו 

ולמדו לאהוב ולקבל ולהכיל אחד את השני,

ובחרו להמשיך ביחד גם כשקשה,

והאהבה הגדולה צמחה דווקא מתוך זה. 

הרבנית חיה-רבקה, בנתה את ביתה בחכמת החיים השלוה שבה.

 

מעולם לא שאלה את בעלה, באיזה עניין באו האנשים שפקדו את הבית השכם וערב.

ומאידך, לא סיפרה לו דבר שהיה עלול להטרידו מלימודו.

מספר הבן הבכור:

"אמא היתה נזהרת אפילו מלהיכנס לחדר בו למד, לבל יופרע מריכוזו..

והכל, לא משום שחלמה פעם לגדל את גדול הדור,

אלא פשוט משום המצווה המיוחדת שרק ה י א יכולה לקיימה: לסייע לבעלה בלימוד התורה".

 

אני אישית התפעמתי. שנזכה.

היתה כל השנה חוסכת כסף כדי שתוכל בערב פסח בימים הלחוצים שהבית הפוך

לשלוח את בעלה לגלי צאנז שם יוכל ללמוד בשקט בלי שהמולת הערב חג תפריע לו

מאידך לא סותר את זה ששנה אחת היא היתה אחרי לידה והרב אמר:

"השנה פסח עלי". 

 

 

על זה במקום למה בעלי לא מספיק עוזר לי...

יומיים לפני שהיא נפטרה כמדומני,

היתה לה התקפת שיעול באמצע הזמן שהרב אלישיב ישן,

אז הי אזחלה על ארבע עד המרפסת ושם פרקה את השיעול כדי לא להפריע לו לישון..

תלמיד אחד של הגרש"ז אוירבך התלווה אליו בדרך לביתו, וכשהגיעו לסף הדלת

ראה את רבו שמסדר ומתקן את מלבושיו כראוי. אותו תלמיד חשב שכנראה יש 

בביתו של הגרש"ז אורחים חשובים ופנה ללכת. רבו העיר לו שאין אורחים, אלא

שכאשר הוא נכנס לביתו ופוגש את אשתו זה מבחינתו כהקבלת פני השכינה, ולכן

הוא עושה את ההכנות הללו...

 

עוד מסופר על הגרש"ז שבשעת הלוויתה של אשתו, נעמד ליד מיטתה והקהל ציפה

לבקשת המחילה, כנהוג. אולם הוא פתח את פיו ואמר שלא הוא צריך לבקש ממנה

מחילה ולא היא צריכה את מחילתו משום שמעולם לא הוא לא פגע בה ולא היא בו!

 

אמנם זה נשמע הזוי ורחוק מן ההגיון ששני בני אדם שחיו זה לצד זה עשרות שנים יכלו

לשמור על השלום האחוה והרעות לאורך כ"כ הרבה זמן, אך כנראה שזה היה כך.

וזאת למודעי - הגוזמה ההפלגה היו מן הגרש"ז אוירבך והלאה.

 

 

 

קראתי גם באחד הספרים "אביהם של ישראל" שהרב מרדכי אליהו זצוק"ל שיבח את אשתו..אבל אני לא מוצאת את זה כרגע..

שכויח על השרשור!!!

אני כותבת את זה רק למטרה אחת-

מרגישה שיותר מדי דואגים להזהיר ש'נשואים זה עבודה'
וזה לא קל
ויש רגעים קשים
וגבר ואישה הם שונים
וכו..

לדעתי להציג בעיקר את הצד הזה או לדבר עליו יותר מדי -
יוצר פחדים מיותרים.

אני כ'כ האמנתי לזה שאיפושהו בפנים אחרי החתונה לא האמנתי לטוב שפגשתי כי בטח תיכף הוא יעלם ותתחיל ההתמודדות..

אז מרגישה צורך לומר בקול רק על מנת לחזק-

להתחתן זה האושר הכי מתוק ועמוק בעולם.

והתמודדות עם דברים קיימת תמיד והיא בהתאם לכלים שלך.
ולדעתי מה שאתם מתמודדים כיום כרווקים זה יותר קשה.ובעיני אתם גיבורים אמיתיים.

אז רק רציתי לעודד-
שתחשבו חיובי. שלא תחשבו שעכשיו קשה וכשתתחתנו אז רק סוג הקושי יתחלף.
שתצפו באמת לישועה שלמה ולחיים מלאי שמחה.
ושתאמינו שזה אפשרי.
באמת.
לא רק בספורי צדיקים.

הזמן יכלה והמה לא יכלו.

 

חיי נישואין מאושרים וזוגיות מנצחת באים לידי ביטוי בעיקר בדברים ה"קטנים",

 

בחיי היוםיום, בהקשבה, בפרגון, בשיתוף הפעולה, בלהיות בשבילו/ה,

 

בגילויי החיבה, בלהבין, בלאהוב, בלדבר, בלגדל ביחד ולגדול ביחד, בלא לשפוט,

 

בלקבל אותו/תה כפי שהוא/היא, בלהעניק ברוח ובחומר, ב....ב...

 

המעשים הגדולים והאמירות המפוצצות הן חלק קטן מזוגיות מצליחה.

 

בכל מקרה,  הרעיון שלך לשרשור כזה ממש  יפה והנה אמירה נוספת,

נדמה לי שהאמירה מיוחסת לרב אויירבך  זצ"ל שאמר שהוא לא צריך לבקש סליחה מאשתו

שכן הא לא פ גע בה מעולם.

זה הגיוני מאוד ואפשר להיות מאושרים גם אם לפעמים "נפגעים" ואז לומדים לבקש סליחה והאהבה רק משתבחת וגדלה!

מסופר על ר' אברום זצ"ל תהיה מעביר שיעור בקצות. והיה נדמה כאילו אוכל סוכריות מרוב האושר הנסוך על פניו. וברגע שהרבנית הגיעה- ישר עצר. לא נתן לה לחכות רגע. מפני כבודה.

פעם היינו אצלו בשיעור, וזה נמשך עד מאוחר. הרבנית שהיתה דואגת מאוד לשלום ר' אברום, אמרה לנו שכואב לה שבעלה רק אוכל ב-9 בלילה. היא אמרה את זה בכזאת התרגשות עם המבטא שלה 'ראיתם מישהו אוכל ב-9 בלילה'!

עוד סיפור על ר' אהרון סולובייצ'יק. ר"א סולובייצ'יק היה אדם מאוד שקול בדעותיו, ורזה בגופו. בשבת לפעמים הוא נתן לעצמו להתענג בהרחבה על אוכל, גם כשהוא היה חולה. ישבנו פעם במלון רמדה בסעודה שלישית, ור' אהרון רצה לקחת פרי בסוף הארוחה, אשתו משום מה חשבה שזה לא בריא בשבילו, וכשהוא הושיט את היד לקחת, נתנה לו מכה קצת על היד. אני זוכר את המבע של הפנים שלו אז, הוא היה נראה כמו ילד קטן שמקבל בהכנעה את החלטת אמו.

לא רק אצל מפורסמים..

בעלי מדהים ומפנק ;)

הכי מתוק ומאושר אלו הרגעים הקטנים והיומיומיים..

לצחוק ביחד מהקטנה שלנו,

לקום מוקדם בשבת לילדים כדי שירוויח את הבוקר היחיד שהוא לא קם ב6..

לגלות שהוא חימם לך את האמבטיה לפני שנכנסת..

 

 

זה כיף חיים להיות רווקה, אבל פי מאה נשואה..

מתוך "צדיק יסוד עולם"

 

"בליל הכלולות ביקשתי מאשתי שתבטיחני דברים אחדים: שנחיה ונסתפק במה שיש לנו

               

שעל נזק כספי לא נצטער ולא נריב לעולם 

 

כי מביתנו א תצא צעקה

וכי ביתנו יושתת על אדני הויתור.

 

ואכן, הבטחותיה של רעייתי הצדקת לא היה צורך לעולם לממשן מאחר וויתור הדדי היה נר לרגלינו כל ימינו 

 

ובזכות את שרר השלם בביתנו ללא מצה ומריבה

כי לי תמיד היה קשה להאמין שאצליח כמותם

בכל זאת אני בדרגה אחרת..

 

אני יכולה לספר שגם אצל האנשים הפשוטים - 

זה תענוג צרוף!! ממליצה בחום!

יש למה להתפלל, להשתדל ולצפות..

וגיסי הם זוג מ ד ה י ם ...!!

 

גם עליות וירידות...

 

6 בנים... מדהימים! צדיקים!!

 

ואני לא אומרת סתם.. מי שמכיר אותי יודע כמה אני ביקורתית בעניין של זוגיות וכו... לא קל לשכנע אותי.

 

הם פשוט מכילים את השני ממש ממש!!

והם ממש עושים חשק להתחתן.

הם צנועים. זה מרגש תמיד!

וגיסי התחתן בן 32 ואחותי הייתה בת 24 ... עליהם נאמר, היה שווה לחכות!!

 

 

אני פחות אוהבת דוגמאות מצדיקים... אבל מי שזה עוזר לו.. למה לא?!

יש לי עוד סיכוי, אני קצת יותר צעיר מגיסך, והוא בגילו הצליח לבנות בית נפלא, עם ששה ילדים!

<צ>

אז גם לי יש עדות משלי

זוג מדהים שהתחתנו בגיל מאוחר (34\28)

הם הגיעו ממשפחות עם רקע שונה מאוד

ובכל זאת,הצליחו להקים משפחה לתפארת

מי שיש לו מידות טובות וטיפה חוש הומור אמור להצליח בעיקרון 

אין באינטרנט אבל מי שיש לו דרך להשיג את זה כדאי לקרוא.

אתה רק בן 19.5..
לך תהנה מהחיים!!

בנים יכולים גם להגיב...?

אם את לא זוכרת, תגידי לי ואשלח לך שוב

אבל אשלח לך יותר מאוחר באישי מה נראה לי.
רק שתדעי שהתייחסתי למה שכתבת.

יש גברים שמחפשים מישהי פשוטה וקונקרטית בלי עומק רגשי

ויש כאלה שדווקא מחפשים את העומק הרגשי שבדר"כ בא גם עם תופעות לוואי (זאת עסקת חבילה)

ויש כאלה שבכלל לא יודעים מה הם רוצים (אבל זה כבר נושא לשירשור אחר)

פשוט תהיי את,עם כל העומק והרגש שלך 

ובעז"ה תמצאי מישהו שיקבל ויאהב את זה (מהסוג השני)

כמובן,חשוב מאוד לעשות את זה בהדרגה

אם מישהי תתחיל לשפוך את כל צרותיה על הפגישות הראשונות,זה עשוי מאוד לעורר רתיעה

מצד שני,אם מישהי תשתף בקשיים שלה בשלב יותר מתקדם

זה אפילו יכול לחזק את הקשר

(הבחור ירגיש שהיא זקוקה לו וזה יעורר אותו לנתינה)

בהצלחה נשמה

 

לא זוכרת אבל...

כיף לי לשמוע

אגב,יש לי מין תסמונת כזאת

שאני חושדת בכל מיני ניקים שאולי אני מכירה אותם

במחשבה שניה,כבר עדיף שאני אשאל אותך באישי..

 

לק"י

ובקשר לכל הקטעים ההומוריסטיים על גברים/ נשים פשוט אל תקראי אותם. הם באים לגמרי בצחוק ואם הם מטרידים אותך תתעלמי מהם.

 

את אומרת שאת מנסה לעבוד על הקטעים היותר היסטריים-  אוקיי, מעולה. זה אומר שאת מודעת לזה שצריך איזושהי דרך אמצע ואת מנסה לעבוד על זה.

אנחנו לא מושלמות וגם אף גבר לא מושלם.  ולכן אנחנו בעולם הזה.

 

ואל תתנצלי, את לא צריכה להרגיש נטל ובטח לא "אובייקט" (חחח אני נשמעת פמיניסטית)

 

את מביאה איתך אישיות- לטוב ולרע וכך גם האחד שלך יבוא עם אישיות לטוב ולרע. (ואז עובדים ביחד על זה)

 

בהצלחה

בס"ד

הבעיה היא שאין לי כל כך הרבה עצות חוץ מפשוט לסמוך עליו כשהוא אומר לך שאת לא נטל...

וכמובן להבין שזה חלק מהחיים כל ה"תופעות לוואי" האלה...

ואם הוא איתך, ואומר לך שזה בסדר לו ואולי אפילו טוב לו, אז תסמכי עליו.

מה גם שהוא לא היה נשאר אם לא...

רק לדעתי כדאי להיזהר שהרגשת הנטל הזאת לא תמנע ממך להיות כנה איתו ולהיעזר בו...
כי לפעמים אנחנו לא רוצים לומר כדי לא להכאיב, אבל מה שאנחנו לא מבינות זה שהם רוצים לשמוע כדי לעזור, כדי שלנו לא יכאב..
גם אם בהתחלה יכאב לשנינו, בסוף לשנינו יהיה טוב, וזה עדיף להם משרק לך יכאב ולהם לא אז גם יהיה לך יותר קשה...

יש מצב שהגבתי לא קשור בכלל אבל...
לא עולה לי כסף
ב"הצלחה נשמה
ואם את רוצה את תמיד מוזמנת .

לדעתי, הענייה, עצם ההכרה שלך בזה, וכל מה שכתבת כאן כולל מה שאת משתדלת במיוחד גם בשביל הצד השני - זה מקסים ובאמת מראה על עומק רגשי ורגישות מופלאה לצרכיי הצד השני, בלי להזניח את האמת שלך.

 

ב"הצלחה!!! מאמין שתזכי במישהו גדול שיזכה מצידו במישהי גדולה לא פחות

ומי שתהיי שלו ירוויח מזה הכי הרבה -מי שרגישה כלפי עצמה גם רגישה למי שאיתה...

את לא מכירה את אשתי!!

ב. והכי חשוב: אני אוהב את זה שהיא כ"כ רגישה!!!

שכל, אבל כל הזוגות שמגיעים אליה לייעוץ

הגבר אומר משפט קבוע:

נכון שכל הנשים רגישות, אבל אשתי רגישה במיוחד...

 

מקווה שזה עוזר לך להרגיש טוב עם עצמך

[ואולי גם העניין שלפי החסידות הגבר הוא המשפיע והאשה המקבלת, וככל שתבקשי יותר- תקבלי יותר, וזה עושה רק טוב לזוגיות [מניסיון..]]

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/266668

אעיד על עצמי שרגישות אצל בנות חשובה..

נטל? ממש לא!
כל בניין של גבר ואשה הוא נס.. הקשר הזה בין שני העולמות ממבט ראשון נראה בלתי אפשרי.. איך אפשר אנחנו שואלים את עצמנו.. והוא ככה ואני ככה ועוד כל מיני מחשבות..
אבל ב"ה יש ניסים.. והנה אפשר לחיות ככה.. ודדוקא ההבדלים הם השלמת חסרונו של האחר..

בנים רוצים להיות במקום הזה של התומך. של העוזר. לדעת שיש מישהי שסומכת עליהם. והבת צריכה לדעת וחהרגיש שיש מישהו ששומר עליה שמקשיב לה..

אשריך!
לכי עם האמת שלך.
בהצלחה!

שאתה בסערת רגשות..

 

הזמן מרפא, אל תנסה לבדוק עכשיו אם אתה רואה את עצמך עם מישהי אחרת, לאט לאט..

 שאני לא רואה את עצמי עם מישהי אחרת כי בסוף לא תהיה ברירה ותהיה אחרת ואם זה יקרה זה מה שהיה אמור להיות. אני יודע שה' מסדר לכל אחד תוכנית משלו עם האשה שלו בסוף אבל כמה שאני רוצה אותה בתוכנית שלי אי אפשר לתאר וזה לא סתם אני מבחינתי מצאתי..

לגמרי...

"אני יודע שה' מסדר.."

 

רק צריך להתחזק בזה

 

ואני לא מנסה לשנות סדרי עולם ואני באמת מאמין שאם זה היא אמורה להיות אז זו תהיה היא. ואם לא אז בעז"ה תבוא לי מישהי אחרת שהיא באמת אמורה להיות שלי והיא תהיה הכי טובה בשבילי.. אבל זה בשכל אבל ברגש זה כבר עניין אחר לגמרי ואתה לא רוצה לוותר ולחשוב שבסוף תהיה מישהי אחרת שבסוף תצטרך להתחיל הכל מחדש ולדעת שמעכשיו אתה איתה ולא עם הקודמת ואין לך מה להסתכל אחורה כי למחוק אותה אני לא יכול 

זה יהיה זה, רק אם שניכם תבחרו זה בזו

לא מספיק שצד אחד בוחר

 

בע"ה תמצא במהרה ותהיה מאושר בה והיא בך, אם זו היא או לא

לפעמים מה שעוזר זה להרפות,ז"א להפסיק קצת לצאת לדייטים,לעצור קצת.
גם למחשבות של מה לומדים מהקשר שהיה ואיך זה מקדם אותך לבחורה המתאימה.
וגם קצת לצאת מזה,להנות,לעשות דברים שעושים לך טוב על הלב! אולי להיפגש עם חבר,ללכת לטייל..

שיהיה ממש בהצלחה! שב"ה תמצא בקלות את הבחורה הראויה לך!

אם כן, אז למה לא עכשיו?

כתבת שאתה מחכה ומצפה..למה אתה מצפה? שהיא תתקשר? אני מניחה שזה תלוי במי ש"חתך".. אם היא זו שנפרדה ממך אז אולי יש מקום לציפייה אבל אם אתה הוא זה שאמר את ה"לא" הסופי אז למה בדיוק אתה מצפה?

אתה בטוח שזו האחת שלך? תלחם עליה! (ולא משנה מי נפרד ממי) נכון שהקב"ה מתכנן לנו ת'חיים אבל אנחנו אלה שמביאים את התכנון לעולם המעשה. כן, יכול להיות שיום אחד תעלו בטעות על אותו אוטובוס או תפגשו במקרה בבית הקפה השכונתי, תדברו קצת, תגלו ששניכם עדיין פנויים ותחדשו את הקשר.. אבל בוא נהיה מציאותיים, הסיכויים לכך קלושים.. (אני לא אומרת שזה לא יכול לקרות.. אני בעצמי נדהמת כל יום מחדש איך הקב"ה יוצר צירופי מקרים אדירים!! אבל זה בדיוק ההבדל בין האדם הפסיבי לאקטיבי, בין האדם שיוצר לעצמו את המציאות לבין האדם שנגרר אחרי המציאות. לפעמים מומלץ להיות קצת יותר אקטיבים).

 

יחד עם זאת, שים לב שאתה רוצה אותה באמת ומהסיבות הנכונות (הן שכלית והן רגשית) ולא רק בגלל שאין לך כוח להתחיל קשר חדש כי אם זו הסיבה היחידה חבל על המאמץ.. ועם כל הקושי הכרוך בהתחלת קשר חדש, מוטב שתעשה את זה מאשר להשאר עם משהי שאתה לא באמת רוצה..

 

תחשוב עם עצמך למה נפרדתם, שהרי ודאי הייתה לכך סיבה הגיונית... אם אתה עדיין חושב שהסיבה הזו ממשית והשכל אומר לך להמשיך הלאה ולקבור את המחשבות על אותה בחורה, אז מוטב שתעשה זאת.

מנגד, אם אתה מגיע למסקנה שוב ושוב שזו האחת שלך והסיבה לפרידה אינה ממשית, תעשה את הצעד ותרים ת'טלפון (או כל דרך אחרת שנראה לך שדרכה  תצליח להחזיר אותה אליך).

מקווה שעזרתי...

בהצלחה!!

כי ברור לי שאני אלחם אבל אני לא יכול לעשות את זה עכשיו.. כי אני לא רוצה לפגוע בה, אני רוצה לתת לה את השקט שלה שתבנה את עצמה יותר ושבאמת תהיה מוכנה לחדש את הקשר. כי ברור שצריך את שתי הצדדים כדי להוציא מזה משהו.. וצריך ששתי הצדדים יהיו מוכנים ויגיעו לרצון משותף להקים בית בעז"ה.. אני יודע שעוד חודשיים שלוש אני אנסה עוד פעם ואני לא מפחד לקבל לא.. אבל זה ים זמן וזה מה שמשגע המחשבה שאיך אני אצליח לתת לה את השקט בלי להשבר ופתאום להפתיע אותה. אני יודע שזה הדבר הכי נכון לעשות ואסור לי לדפוק את זה ואסור לי לפגוע בה ולשחק בה, כי אם היא לא תהיה איתי בסוף אני רוצה בשבילה רק טוב. עוד חודשיים אני אנסה עוד פעם אבל לבינתיים אני די תלוש, לא בדכאון ועצבות אבל אתה רק מחכה כבר שהזמן יעבור או שהיא תעשה משו.. אבל הלבד הזה אחרי שהיה לך ככ טוב ובאמת הרגשת שכבר היה לך ביד זהב שהכרת בחורה זהב זה באמת רע. תודה על העזרה את נשמה טובה.. בעצם לכל מי שמנסה ותןמך תודה

אבל ידוע לך למה זה?
ואני מבין שהיא החליטה שלא- זה נראה לך נחרץ או שיש על מה לדבר (אמנם לא עכשיו אבל אח"כ).
אני אומר לך למה, כי למשל אצל מישהי קרובה שלי הבחור המשיך בחיזור על אף שהיא לא רצתה- וזה ממש הפריע לה להמשיך הלאה וגם לו.
אני לא רוצה לפגוע חלילה.
מקווה שאצלה זה זמני.

בהצלחה גבר!

ובא נגיד שזה מעין "הפסקה" וזה הבעיה שאני מת שהיא כבר תסתיים שהזמן הזה יעבור כבר וניתן עוד צ'אנס.. 

נותן נסיונות רק למי שיכול לעמוד בהם..אתה חזק..ואתה תעבור את זה...תנסה להתעסק כמה שיותא בדברים אחרים...לימודים, עבודה,תחביבים. אל תשאיר לך זמן פנוי

ובהצלחה לך בכל!

מכירה את זה מאוד! וב"ה השתחררתי (לאחר שנה שזה רדף אותי!)

 

ואצלי זה עוד היה קשר 'בקטנה' אבל לא הצלחתי להשתחרר..

במחשבה לאחור אני יודעת למה.

אני יודעת מה גרם לי להמשיך לחשוב עליו כל רגע ויודעת מה שחרר לי את זה.

 

כשקשר נסגר עם סימן שאלה בסופו, קשר שמהצד שלך אתה מעוניין מאד והצד השני לא ברור, בעיקרון לא אבל לא ברור שזה נסגר מסיבה אמיתית.

זה רודף! המחשבה שאולי אולי.. ושזה טעות.. פספוס.. אילו.. ותכלס- למה לא?!!!

 

איך זה נסגר אצלי?

נפגשנו שוב. (אחרי יותר מחצי שנה) וכשהוא אמר שלא ----- בררתי איתו עד הסוף (בצורה מביכה, חפרנית ואולי טיפה משפילה)

אבל אני שמחה על הברור הזה - היה חשוב לי להבין ----- ב א מ ת את הסיבה. שזה יסגר לי בסכל.

וב"ה הבנתי.

 

אנחנו גם צריכים לסמוך לפעמים על הצד השני שהוא מספיק בוגר ויודע מה עומד מולו ועם כל הכאב (וזה כואב!!) להבין שאם הוא היה מעוניין הוא היה נותן צ'אנס.

בהצלחה!!

 

 

חנוכה שמח ומאיר

חוזרים לשגרה

גשמים של ברכה

יום כיפי בירושלים

מסיבת חנוכה עם כל המשפחה

מפגש חברות מוצלח

עבודה שהגשתי סופסוף

פורום מקסים

 

השבוע אמרתי לו שאני מרגישה כבר הרבה זמן שהוא לא עוזר לי בדבר מסויים, והרי הוא יודע כמה אני צריכה את זה... שניה אחרי זה הוא האיר לי את השורש של העניין, ששם יהיה לי יותר קל לעבוד...! איזה טוב הוא.

היתה מסיבה כיפית עם החברות מהתיכון, ובזכות זה שהשתתפתי הן הפחיתו משמעותית בשירים הלועזיים... חמודות...

איזה טוב ה' שהוא עשה אותי שייכת לעם הזה... כמה אנשים טובים... גאווה...

היתה שבת נחמדה ממש עם אמא.

היתה עבודה קלה בשישי, הבוס שיחרר אותי להפסקה של שעה! הקליינטים היו חביבים...

איזה טוב ה'!!!

* הלכתי הרבה השבוע לכותל הקטן, להיות קרוב אל מקום השכינה.
* חבר טוב השלים אתי השבוע, וכבר התחלנו לעסוק ביחד שוב בדברים המועילים לעם-ישראל. [הביא לי בירה כאות השלמה, שתיתי חצי לכבודו, וזרקתי את השאר, כי אני לא אוהב בירה כ"כ]
*חדשתי חידושים השבוע בתורה.
* היו לי חוויות רוחניות חזקות. שרתי לה', והרגשתי חיבור חזק לה'.
* נזכרתי הרבה השבוע בר' אהרון סולובייצ'יק, וקראתי חידושים שלו. תמיד מחכים לקרוא את החידושים שלו, שמאוד גאוניים ויסודיים. תמיד מחמם את הלב להיזכר בו, כי הוא היה הרב של אבא שלי והסמיך אותו לדיינות, והיינו מאוד קרובים אליו כשגרנו בארה"ב, ואחרי זה כשבסוף ימיו, הוא היה מגיע לארץ הרבה. הוא תמיד התייחס אלי בדאגה עמוקה, ותמיד נטע בי את השאיפה להיות עצמאי בדעותיי ובחיבורי לה', ולשאוף לגדלות בתורה, ולהתיחס לכל יהודי פרטי כיהלום.
* למדתי קצת השבוע ב'עטרת כוהנים'. אני אוהב תמיד, לעמוד לפני הרב אבינר, ולהגיד לו שלום בכבוד. היו לנו בעבר התכבויות ושיחות ביחד שביררנו ענינים שלא סברתי כמותו, אבל אני עדיין מאוד מכבדו ואוהבו.

זכינו לטהר את העיניים בזכות נרות החנוכיה.

 

שמעתי בשורות טובות ב"ה.

 

למדתי משהו בדרך הקשה.

 

עברנו ב"ה שבת מיוחדת, עם המון פיוטים

 

 

 

 

היתה שבת שמחה!!

ב"ה

 

להגיע לעמק צורים. לסינון העפר מהר הבית.

חס ושלום.

 

אם הגעת עד עפר - זו ההזדמנות שלך, "מקימי מעפר"...

 

באמת כואב..

 

בשורות טובות ממש בקרוב.

הן הן הנקודות המשמעותיות בחיים.

רגעים שאתה אומר:

"ריבונו של עולם, אני תלוי בך, אין לי אחר מלבדך, רק אתה תושיע אותי.."

 

הלוואי ומתוך ה"אין" - נזכה לשפע "יש"

שאין מוצא ופיתרון, דוקא אז ה' עוזר ומושיע. משתתף עם הכאב שלך. מקווה לה', שיהיה לך ישועה כהרף עין!!!
(אני בא מישיבה חשובה מסויימת, ואני מכיר הרבה בחורים, אם תרצי אולי אוכל להכיר לך.)

[עכשיו ראיתי שזכיתי לכוון לדעה של 'מעיין חתום', בהודעה לפניי, שכתבה את אותו רעיון]

אלו אלו הנקודות של החיים!!

 

המשבר - מלשון משביר - מוציא מוליד.. יוסף הוא המשביר לכל ארץ מצרים..

"שברי לידה"

 

אין יאוש בעולם, כלל!

ב"ה

 אם זה מנחם אותך- גם אני לא מאמינה בזה שרווקים הם דווקא בררניים.

 

 

 

"במקום שנגמרת ההשתדלות מתחילה האמונה"
את עשית את ההשתדלות,ועכשיו הקבה יעזור לך וישלח לך את האדם המתאים והראוי לך!
ובסוף תגידי שהיה שווה לחכות..
שיהיה ממש בהצלחה‎‎‏ וקבלי חיבוק!

אני יכולה לומר לך על עצמי, שדווקא בזמנים הפחות קלים כשהתפילה יוצאת מעומק הלב מרגישים את עזרת ה׳ בצורה ברורה יותר.
אני מאחלת לך שה׳ ישמע לתפילותייך ותתרוממי גבוה...
הזכרת לי את הניק שלי
בחרתי במילים האלה כי הן מסמלות צמיחה, בנייה והתרוממות.
אל יאוש, ישועת ה׳ כהרף עין.
תצליחי.

השורה הראשונה - אני לא מאמין שהיא נכונה. ארבעים יום לפני שנוצר ההוא החמוד והמתוק שלך לשעתיד, יצאה בת קול וכבר שידכה אותך אליו. צריך למצוא, נכון, וזה קשה, ולוקח זמן - אבל הוא קיים. הכי חשוב לא לאבד אמונה.

 

ב"הצלחה אחות יקרה!!!מתפללים בשבילך, בשביל עצמנו, בשביל כל רווקי ורווקות עמו ישראל, למציאת זיווג הגון במהרה בימינו בקרוב!

 

(ואה, כן, בנוגע לשורה השלישית - נשואים!!!!!!!!!!!!!!!!זה התפקיד שלכם!!!!יש בעל עם חברים, יש אישה עם חברות - היידה, היידה - איזה שכר עצום בשמיים יהיה לכם אפילו אם אין שליש גן עדן אתם לא מבינים, ובנוסף אני בטוח שאושר כזה שאתם יודעים שעזרתם לשתי נשמות למצוא זו את זו - הוא ענק. וכן, בעזרת ה' עם הזמן הציבור שלנו גם יפנים שעבור הטרחה הזאת בסוף גם צריך לשלם סכום נאה גם בגשמי - אז מכל הכיוונים זה ישתלם, אז קדימה - נשואים, לעבודה )

הציעו לכם בעבר והייתים תפוסים\בהפסקה? תחזרו אליהם! עד היום אולי 2 אנשים מתוך הרבה מאד שקיבלו מאיתנו הצעות לא חזרו אלינו אלא אנחנו התקשרנו כמה פעמים "להזכיר" להם שיש לנו הצעה בשבילם..

משומה אני מרגישה שאני רודפת אחרי אנשים כדי לעזור להם והם במקרה הטוב עונים לי ב"אני לא יודע\ת, אני צריך\ה לחשוב על זה, אני אחזור אליך עם תשובה.." ואחרי שבוע כבר לא נעים לי ואני חוזרת אליהם.. 

 

אתם רוצים להתחתן? לפחות תתיחסו למי שרוצה לעזור לכם.

תעזרו לנו לעזור לכם..

 

לא ביקשתי תודה או כסף- רק שתחזרו עם תשובה- כן\לא, שתענו בכנות על שאלות- כדי שנדע אם זה מתאים או לא, שתחשבו קצת על מה שאתם מחפשים ולא תגידו רק "שיהיה יר"ש עם לב טוב.." וואלה, כי יש רק אחד כזה..

אני מרגישה לפעמים שאנשים לא מתיחסים לזה ברצינות ורוצים שתיפול להם בחורה על הסטנדר..

 

כמובן שגם הצד המחפש בעצמו כל אחד מחוייב לעשות כמה הוא יכול, מצד מידת חסידות (המשדך) או מצד המצווה נטו (הבחור/ה).

וזה כיף אם אחרי חודש חודשיים שואלים שוב.. כי לנו לא תמיד ככ נעים לחזור להצעה מכל מיני סיבות..

אני אישית שאני מנסה לשדך אז אני שואלת כל תקופה.. ומתנצלת שאני מנג'זת.. ובדכ אומרים : להיפך, טוב שחזרת ושאלת.. עכשיו זה מתאים..

והייתי שמחה אם היו נוהגים כך גם איתי..

המשודך יודע מתי הוא פנוי ומתי הוא בקטע לצאת ומתי חסרות לו הצעות.

אני לא.

כך שמה שיוצא מזה- זה שאני כל פעם עושה כמה טלפונים- ולרוב נשארת עם 0 הענות. כי הוא תפוס וההוא בהפסקה, ולהוא יש עומס של הצעות.

אם הם היו חוזרים אלי- זה אומר שבטוח הוא רוצה לשמוע. אבל מאחר וקרה לי גם לא מעט פעמים שחזרתי לאנשים והם היו פנויים ורצו לשמוע- או שב

 

ועוד דבר מעצבן- פונים אלי אנשים בבקשה למצוא להם, אני חושבת על רעיון, טוחנת אותי עם בעלי מכל הכיוונים כדי להיות בטוחה שזה יהיה קשור, מבררת אצל הבחורה אם היא פנויה- מקבלת תשובה של "אני צריך לחשוב על זה, יש לי עוד 3 הצעות, אני אודיע לך כבר.." אחרי 2-3 פרטים טכניים.. (וכמובן הוא לא חוזר)

וזה לא קרה לי עם אחד או 2, ועם כל מני סוגים של בחורים מכל המגזרים. (בעיקר בחורים, כי אני בקושי מגיעה לשלב של לדבר עם הבחורה, ואלו לרוב ביובש נוראי- שהן קופצות על כל הצעה..)

ראשית, כל  הכבוד לך על העשייה שלך עד כה, היא אינה מובנת מאליה, חווית קשיים

וקיבלת את ה"לא" ,התאכזבת מהצעות לא-רלוונטיות, ובכל זאת המשכת כפי שציינת "חברות, שדכנים, אתרים",

שוב, זה לא מובן מאליו וכל הכבוד על-כך.

 

הקב"ה רואה את הכל ודבר לא הולך לאיבוד, הטוב מופיע בזמנו, וכשהוא מופיע אי-אפשר לעצור אותו.

 

 מותר לקחת פסק-זמן, מותר  להרגיש שקשה לי ואני עדיין לא מצליחה, מותר לשפוך את הלב,

אבל לזכור: החושך הגדול הוא  בסוף הלילה והוא סימן לאור שיפציע  בקרוב.

 

שנית, אם את יכולה, תפילה תפילה ושוב תפילה, לדבר עם אבא שבשמיים, לבטא את הקושי, לשפוך אליו את הלב,

כמה שאפשר, כמה שאת יכולה.

 

שלישית, כשתוכלי, לחזור לעשייה, אפילו עשייה קטנה, אפילו עשייה כלשהיא,  לנסות לחזור לקשרים ישנים, לדבר עם כמה שיותר על מה את מחפשת, מה את רוצה, זה יביא אותו, זה חייב לקרות, כולן מתחתנות וגם לך זה יקרה, אל ייאוש.

 

בע"ה, בשורות טובות בקרוב.

 

תודה רבה על כל התגובות ועל העידוד! מכירים את האמירה שמי שמבקר חולים מוריד מהחולה חלק מהחולי? אז ככה אני מרגישה! אז ממש ממש תודה!

ותודה על החיזוק באמונה- באמת צריך גם לזכור לפנות אל ה' ולא רק לחברים ולכל השאר!

ותן טל- אני מסכימה איתך. באמת אשמח אם הם יתעוררו.

הקולה טובה- אני מסכימה גם איתך (פצל"ש). נכון שיש הרבה רווקים שלא עושים את כל ההשתדלות ואז מתלוננים.. אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני כן חוזרת אל ההצעות האלו... וככה עוד הרבה רווקים... (המצב קשה!) ולכן יש צורך בהשתדלות של 2 הצדדים.

ושוב פעם- תודה לכולם! (בגלל שהרבה עזרו אני לא מגיבה לכל אחד בנפרד ).

 

 

דווקא יאוש והבנה שאין באמת מה לעשות עם זה לחלוטין,

יכולה לגרום להפחתת לחץ ולהסתכלות אחרת על דברים.

ייאוש זה אומר שאין סיכוי ואבדה התיקווה.

עדיף להיות ריאלים ולא לחיות באשליות.

בת פלוני לפלוני - אחת מהבנות של פלוני - לפלוני. מישהו אמר שלכל הבנות יש זיווג?

שובניסט שכמוני.

 

חוץ מזה אולי יש כאלה שלא מכריזים עליהם.

הגמ' שם אומרת שמדובר על זיווג שני כמדומני.

המקורות לא מולי כעת אבל די ברור לי שזה לא נכתב כהבטחה.

 

ושחס וחלילה לא יובן ממני שבאתי לייאש!!

רק תהיתי מה המקור להבטחה.

 

לק"י

 

לא ממליצה לחיות בייאוש מוחלט, אבל להוריד לחץ ולתת לקב"ה גם את המקום שלו.

להתפלל, להתפלל, להתפלל ולצאת לדייטים בנחת.

 

הרבה כוחות ושמחה!

 

 

להסתכלות אחרת על הדברים,

אז זה לא יאוש.

בס"ד

מצטרף לכל הנ"ל...

ובעניין ההבדל בין ייאוש למרות נפש, זהו הבדל תהומי וחשוב מאוד. מי לנו כר' נחמן שהטביע את הביטוי "אין יאוש בעולם כלל", שבמקביל מסביר לנו שמרות- נפש זהו מצב, בעל פוטנציאל עצום שממנו רק צומחים. וכן מסביר הרב קוק שלכל המידות יש תיקון חוץ מעצבות.  שהיא מלשון התקבעות- מעוצב- סטטי. סתירה למהות האדם כבעל תנועה תמידית, הן פיזית והן רוחנית. לעומת זאת מרירות, מראה שאכפת שרוצים להתקדם שמאמינים שאפשר- וכך צריך להפוך את העצב למרירות נפש- שמוציאה מהאדם את כל כוחות נפשו לצורך המטרה- וכך כחנה בשעתה  עליה נאמר "מרת נפש"- מגיעים לתפילות עמוקות מאוד, ולקשר עמוק יותר עם הקב"ה. באמת כל הישועות כולם, ואין הקב"ה מנסה אדם בנסיון, בלי לתת לו את הכוחות לעמוד בו..

ההבדל בין צער לעצבות. בין שיברון לב לדיכאון. הוא דק מאד