פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 138)

קח הכל בפרופרציות אחי. ואם אתה לא מותאם למיינסטרים הדתי-לאומי
ומרגיש שבנות פוסלות אותך בגלל זה- אז תנסה לחפש בנות שיותר מותאמות לסגנון שלך במקומות אחרים.
בהצלחה!

"שזאת מחשבה של קבעון למציאות אחת נכונה", אני מאמינה שצריך למצוא אחת ובעבודה משותפת להפוך אותה לנכונה.

אבל בין השורות של מה שאתה כותב, אני קוראת כאן משהו אחר.

יכול להיות שאני טועה לחלוטין בקריאה שלי - לשיפוטך:

"בנות פשוט רואות בי מישהו בעל ערך נמוך"

"וכבר לא רוצות לצאת איתי"

"לפחות לוקוחות צעד אחורה"

"כמות הנות שבחרה להפסיק לצאת איתי היא אסטרונומית"

"כמות הבנות שבכלל לא היו מוכנות לצאת איתי מלכתחילה"

נראה שהבעייה שאתה מתאר היא עם הבנות, כי הרי "יש בי דברים טובים", מלבד העניין של המשפחה. אבל אני מכירה לא מעט אנשים עם עניינים משפחתיים מורכבים שנשואים - זה אולי מקשה את החיפוש, אבל לא מונע לחלוטין.

הנקודה היא שיש דברים שיש לנו שליטה עליהם, ויש דברים שאין לנו שליטה עליהם. אתה מתאר כאן שברגע שאתה חושף את העבר המשפחתי שלך, הערך העצמי שלך בעיני האחרת יורד (איך הערך העצמי של בעינייך? האם זה משהו שאתה מקרין? האם שאלת אותן? דיברת איתן על זה?), והן מנתקות את הקשר. כפי שכתב כאן מגיב אחר, קשר של כמה חודשים זה נחשב משמעותי במחוזותינו.

אז אולי יש כאן משהו אחר שיש לך שליטה עליו? נניח איך אתה מציג את העניין המשפחתי? מה פתאום קורה אחרי כמה חודשים שגורם לקשרים שלך להסתיים?

אני מציעה לפנות לאיש מקצוע. לנסות לפרק איתו את הדברים האלה. לנסות להבין איך אפשר לשפר ולשכלל את עצמך בקשר. נראה שיש כאן עבודה אישית משמעותית שאפשר לעשות, ולדעתי שווה להשקיע זמן וכסף באיש מקצוע כדי שייתן לך מבט חיצוני אובייקטיבי וייתן לך כלים להתמודדות. במיוחד שניסית כל כך הרבה, אולי הגיע לעשות את הדברים קצת אחרת?

עם סיפורי הרקע המשפחתי ודברי הביקורת על מגזר כזה או אחר? יש הבדל בין "שלום, שמי ישראל ישראל, אני אוהב מוזיקת פופ ורכיבה על אופניים, ומה איתך?" לבין "שלום, הוריי התגרשו, אבא התאסלם, אימא הצטרפה למחסום ווטש, וחוץ מזה אני סולד מאמונה בבאבות ובמקובלים" 

לא כתוב שם מתי מתחילים

הזדמנות מצוינת לשיחה על הלכות ייחוד למעשה.

ממש לא נעים להסתובב בחושך שיש שם, ובמיוחד עם כל הארנבים והשפנים שמתרוצצים בכל פינה.

ה' ישמור..

אבל כן

בפגישות נאלצנו לבחור מקומות אחרים

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

טעמת קצת מה עובר עלינו...

ואני נאלץ להקשיב, (או יותר נכון לתת לפלאפון להשמיע ולהנהן מידי פעם)

כאילו אני לגמרי בעד לשוחח ולהקשיב אבל שיהיה קונקרטי ומועיל לצד השני, לא יכול לשמוע סיפורים ארוכים אני מאבד את זה. 

(את יודעת מה, אני אתפלל שאשתי לא תהיה כזאת)

רגע אז התפללת שתיגמר לו הבטריה? חח

שתלוי בבחורה. אם היא ריקנית מבפנים זה מייאש

אם יש לה עולם פנימי עשיר והיא מבטאת אותו זה נפלא

פשוט אני קצת עם בעיה של קשב וריכוז

עוד לא יצא לי לפגוש חפירה עם עומק אז לא יודע חח

אני "וורבלית". זו המילה היפה לזה

אבל כשהמוח שלי מתחיל לאבד את זה והבנאדם ממשיך לדבר ולדבר

זה ליטרלי חפירה

לא מנסה לחקות ולא לעשות הפוך. פשוט מנה לעשות מה שטוב לי

האם כתבתי "לא משפיע"?

כתבתי "לא" - לא מנסה לחקות ולא מנסה להמנע

ברור שיש בתת מודע דברים שקורים, ברור שאני תוצר של החינוך המודע והלא מודע של ההורים שלי.

אבל זאת לא היתה השאלה. השאלה לא היתה "עד כמה ההורים שלכם משפיעים על מי שאתם היום ועל הבית שתקימו".

אין לי בעיה שתתקן אותי כשאני טועה, אבל כשאני לא טועה בבקשה תקרא בצורה מסודרת מה כתבתי

א. יש דברים שאני רוצה להעתיק ויש דברים שלא

ב. על אמון בילדים, כבוד לכל אדם ולבחירותיו באשר הוא, להיות קצת משוגעים, הומור, פתיחות

ג. את המתכון של הגעפילטע, הוא לא משו. וגם עוד דברים שאני בוחרת לא לשתף פה

ד. ערב טוב קיסריהה

אהבת אותו בפני עצמו? או לאור הדברים הקודמים שהוא לכאורה בא קצת בניגוד אליהם?

כוונתי היא שאדם יכיר במעלותיו ולא יתחמק או יתפתל כששואלים אותו עליהם. 

איך היית רוצה שהוא יגיב:

מה זו ענוה פסולה בהקשר של לנו?איפה זה יכול להתבטא? | ערוץ ７

ואם הוא אכן ככה אבל נמצא יומיומית עם אנשים עוד יותר מוכשרים ממנו?

אל תתחכם, 

אפשר להרגיש מתי אדם מדבר בצורה אובייקטיבית ואו סובייקטיבית ( כי למשל יש אנשים יותר חכמים ממנו בתחושה או באמת ) ומתי הוא סתם מנסה להצטנע שלא במקום. 

אני שואל בשיא הרצינות.

שבנאדם בפגישה כולו ענווה ועדינות כדי למצוא חן ולא מתנהג כמו שהוא באמת.

(טוב, זה תלוי האם חוסר ידיעת המעלות נכנס בהגדרה "ענווה פסולה" או שזה רק פסול בלי ענווה

אם נצמדים לפירוש ההגדרה הזאת ספציפית)

לחשוב שאתה לא ראוי לקבל משהו טוב..שהיא תמצא משהו יותר טוב ממך..

יש על זה דיבור חזק של רבי נחמן 

"כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה מַעֲלַת הָעֲנָוָה לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ בִּכְפִיפַת רֹאשׁ בְּדֶרֶךְ שְׁטוּת כְּאִלּוּ הוּא עָנָו, כִּי זֶה עֲנָוָה פְּסוּלָה, וְעִקַּר הָעֲנָוָה כְּשֶׁהִיא בְּחָכְמָה"

ענוה זה לא אומר שהאדם צריך להקטין את עצמו ולחשוב שהוא כלום, כי מחשבות כאלה באות מענווה פסולה 

מידת שפלות אמיתית צריכה להיות ממקום שכל הכוחות האלה שיש לו הם באים מהקב"ה ולא בזכות החכמה שלו או הכישרונות שלו

בביאור מידת הענווה

"כִּי בַתְּחִלָּה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם עָנָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הָעֲנָוִים,

כִּי אִם לֹא יִהְיֶה עָנָיו בְּדַעְתּוֹ, וְיִרְצֶה לִהְיוֹת עָנָיו בַּמַּעֲשֶׂה, לֹא יִהְיֶה אֶלָּא מִן הָעֲנָוִים הַמְדוּמִּים וְהָרָעִים שֶׁזָּכַרְנוּ לְמַעְלָה, שֶׁהֵם מִכְּלַל הַצְּבוּעִים אֲשֶׁר אֵין בָּעוֹלָם רַע מֵהֶם"

לא קורא את כל השרשור, פשוט אגיב את מה שאני חושב ואלך לישון...

זה נושא מאוד רחב מידת הענווה, אך בגדול זה אדם שלא מכיר בכוחות שלו ומגיע לזלזול בעצמו ובעצם נתקע ברמה מסויימת בזמן שאם יכיר בכוחות הגדולים שלו יוכל לפרוץ קדימה ולפרוח הרבה יותר, וזה מה שהרב כותב באורות התורה פרק י"ג פסקה א' כמדומני, על חכמי ארץ ישראל שיכירו במעלותיהם ולא יתחבאו ויסתתרו מאחורי הכלים, אלא ידעו את כוחם וילכו ויצעדו הלאה עם הכוחות שלהם.

ענווה זה לא לזלזל בעצמי ולחשוב שאני אפס, אלא להיפך, הר"ן אומר בדרשות שצריך לומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא גם צריך לזכור שהכל זה לא ממני, אלא ממנו, ואז אם האדם מבין שיש לו הרבה כוחות אלא שהכל ממנו יתברך הוא מתמלא אושר ומבין שחלק מהחובה שלו היא להשתמש בכוחות שלו בשביל לזכות את הרבים ולהשפיע עליהם, ומצד שני גם מתמלא שמחה על כך שהוא שייך לגודל הא-לוקי ולכן כוחותיו גדולים יותר ממה שהוא משער. שנזכה להיות ענווים באמת שיודעים את מקומם, מצד אחד לא להפריז במקומי ולא לנסות להיות איפה שאני לא, מצד שני לא לזלזל בעצמי ולדעת שאני יכול להיות הרבה יותר, ולשאוף גבוה ולהצמיח כוחות גדולים.

נשמע קצת מוזר. אחרי פגישה-שתיים אני יכול להבין שמתחבר כדי לענות בנימוס להודעות שנשלחות.

אחרי 5 פגישות כבר הייתי מקפיא את הכרטיס.

לא יודע איך להעלות את זה בצורה לא מביכה. נחכה למנוסות כאן שיגיבו.

ויראו ששניהם נכנסו כדי לבדוק מה עם השני...

ואל תבינו על זה שאנשים ישתנו... ב99% מהמקרים זה לא קורה ואתם נשארים עם הציפיות והתסכולים.

שהייתי במצבך זה מאוד תסכל אותי..

מה שכן אתם כבר 5 פגישות וזה יפה אך לא רצוי לשמור דברים בבטן, במיוחד לא בנושא הזה...

כדי שתצאי מזה הכי יפה אפשר לנסח משהו כזה:

היי שומע, נכנסתי לאתר...כי רציתי להקפיא את הכרטיס שלי, כי אני בודקת קשר איתך,

ולא יכלותי שלא לשים לב שאתה עדיין מתחבר לשם, אפשר לשאול מה הסיבה?? 

וזהו... תני לו לענות, אל תתני לעצמך להיות אפילו שנייה מתוסכלת, פשוט לשאול וזהו,

לדעתי הוא יעריך את הכנות והביטחון שיש לך וזכותך לשאול , זה לא פגישה 1..

כמובן לומר שנכנסת להקפיא ולא לסגור, שלא יעוף על עצמו שאת סגורה עליו..

ובכלל זה הזדמנות משמיים לעשות בדק בית אמנם קשר התחלתי אבל הוא נראה לך בחור כנה? משתף? פתוח?

נשמח שתעדכני כולם רושמים פה בעיות ומשאירים אותנו במתח

(וברצינות היה לי דייט כזה. בפעם הראשונה שהעזתי לפצות את פי בדייט ולומר שאני רעבה , לא דייט ראשון חלילהההה קיבלתי פריכיות עם קוטג')

למה הסכמת לזה? היית אומרת לו בוא נקנה משהו

אבל אל דאגה. זה לא נפל על זה.

היו שם דברים מהותיים הרבה יותר.

דווקא הקוטג' זכור לי לטובה.

פיכס

שנקראת "גלולס", והשמועות אומרות שיש שם מגוון גדול, טעם טוב, ומחירים טובים.

אם את שואלת, אני מניחה שהוא זה שזקוק לדיאטה הזו - אולי כדאי לשאול אותו מה הוא בד"כ אוכל? ממה הוא בד"כ שובע?

לפעמים הפוך. איך הולך בינתיים? טוב, נעים? את רואה את הקשר מתקדם?

דיברתם על הנושא שהלחיץ אותך?

כצעד ראשון כדאי לך לתת לזה מקום ולגיטמציה. זה נורמלי. מי לא נלחץ מהלא נודע? מתי דייטים מייצגים מסלול ברור וידוע? - מסקנה מתבקשת - זה נורמלי. הכל בסדר. זה תקין.

- זה כדי להרגע.

דבר שני - את אומרת שיש לך שאיפה להבין את עצמך. זה דבר נפלא. איך נראה לך תוכלי להבין את עצמך יותר טוב?

מה הציפיות שלך ביחס להבנה את עצמך? להבין 30% מהמחשבות וההתנהגות שלך? 50%? 70%? 

דבר שלישי - מאמין שזה קורה לכולם, גם כאלה שהרבה זמן בדייטים והם נקלעים לסיטואציה שהם לא נקלעו אליה כל שנותם בדייטים. מתישהו בקשר זה מתחייב (כי כל קשר שונה). זאת הזדמנות ללמוד מה יש כאן.

אם את מרגישה בנוח מספיק, תספרי לו. תדברי איתו על זה.

אולי הוא יסביר לך שאת דווקא נורא חשובה לו, אולי הוא יגיד שהוא כבר החליט ורק מחכה לך, אולי הוא סתם יבטיח שהוא לא יברח והוא רוצה למצות את הקשר...

זה בהחלט יקדם את הקשר.

ואת יכולה להמשיך בלי זה, ולהבין שהלחץ הזה הוא הכי נורמלי בעולם

ברוך ה' שאלו הצרות שלך יש גם צרות טובות.

לדעתי לשתף אותו זה מצויין, אפשר גם לבקש ממנו שיעזור לך להרגע (חוש הומור, פעילויות מהנות וכו').

אם יש דברים שאת יודעת שעוזרים לך תשתפי אותו בהם (בכלל טוב להעמקת הקשר).

כדאי גם לשמוע שיעורים\הרצאות על נושא הלחץ בקשרים.

בהצלחה רבה!

זה טבעי. וזה יעבור

מדובר בקשר רציני ראשון  (של שניכם כך נראה). פעם ראשונה שמישהו "נכנס פנימה" ובעצם יש לו "אמירה" כלפי המחשבות, הרגשות והרצונות שלך.

אתם נמצאים בטריטוריה לא מוכרת והתגובה הראשונית והטבעית היא של לחץ, בטח כמדובר על מקום פנימי ורגיש כל כך.

זה נורמלי לחלוטין, עצם מציאות לחץ לא משליכה על מהות הקשר. 

אחרי שמבינים ומפנימים את זה אז אפשר להתחיל לשאול את עצמך את השאלות שהפי כתבה בראש נקי. 

עצם ההגעה למצב שאלו השאלות שעומדות בפניך (ק"ו אם יש תשובות חיוביות, אפילו חלקיות) כבר תקדם אותך ואת הקשר למקום אחר.

א- לא כל מי שלומדת תואר קשה רוצה להיות קרייריסטית 

ב- גם אישה שעובדת עד 16:00-+  יכולה להיות אמא משמעותית

שעיקר והלב של  "הקריירה" שלה היא הבית.  ( זה נכון גם לנשים עם "קריירה" שנתפסת ראשונה- אף אחד לא יכול להתחרות על לב של אמא לילדים שלה) 

ג- לא שואלים על תכנון ילודה בבירורים, למה? כי זה דיי מגוחך.. זו שאלה שנרקמת ונספרת בכ"כ הרבה פרמטרים בין בני הזוג

אבל הנה לך כמה רעיונות על האווירה הכללית : 

האם היא טיפוס יותר ביתי או פועלת בחוץ? 
האם היא רוצה קריירה משמעותית? 

האם היא רואה את הבית במקום הראשון? 

האם היא רוצה להיות מפרנסת עיקרית? 

איך היא מדמיינת את הבית שלה.?

אלה לא שאלות "על האוירה הכללית".

יכולה להיות מישהי שרוצה הרבה ילדים אבל בונה על זה שהגבר יתן לה הזדמנות לבנות קריירה בזמן שהיא לא בחדר לידה

יכולה להיות מישהי שרוצה להיות בבית עם שני ילדים.

המושג "רוצה משפחה" או יותר גורע "חושבת על משפחה" הוא פשוט לא מוגדר.

אם השאלה היא "האם התכנון/מחשבה/שאיפה שלה היא למשפחה גדולה/מרובת ילדים" אז אפשר פשוט לשאול את זה או לשאול אם משהו ידוע בקשר לזה.

אם אין תשובה, תמיד אפשר לספר בדייט ראשון על עצמך כמה כיף לך שיש לך 12 אחים, ותראה איך היא מגיבה...

אפשר לקחת לדוגמה אנשים כמו ד"ר חנה קטן, שיש לה משפחה ברוכת ילדים וקריירה תובענית.

פגשתי לאחרונה מישהי שהכרתי מזמן, שהתחתנה בגיל צעיר, ולא ממש היה לי קשר איתה במשך השנים.

התענייתי מה קרה בשנים שעברו, ועשיתי טעות של חוסר רגישות, ואמרתי משהו על זה שבטח הילדים שלה כבר בגיל בר\בת מצווה.

ואז היא אמרה לי שלא תמיד התוכניות שלנו מתאימים לתוכניות של הקב"ה...

חוץ מהנקודה הזאת, צריך לתת את הדעת על עוד כמה דברים.

א. זה שלומדים תואר קשה, לא אומר שהעבודה גם קשה.

ב. גם בעבודה קשה, אפשר לעבוד ב-50% משרה.

ג. אם זה גם מקצוע מתגמל, יכול להיות שהיא הלכה לשם דווקא מתוך מחשבה שהיא תוכל לתמוך כלכלית במשפחה גדולה.

ד. יכול להיות שמקצוע הזה דווקא ממש קל ונחמד לה.

בקיצור, זה נראה לי לא הכיוון להסיק מסקנות ממנו.

ובכלל, לא זכור לי שזו נקודה שדיברתי עליה עם מישהו שיצאתי איתו אי פעם - ורוב הקשרים הרי הם קצרים, ובדייטים ראשונים זה לא משהו שעלה בכלל. אני גם לא חושבת שהחברות שלי היו יודעות לענות על השאלה הזאת במקומי.

ואולי, אולי, שווה לדבר על העניין עם מישהי שהם אם ברוכת ילדים\אם קריירסטית, ואחת שהיא שתיהן. לשאול באופן כללי על השילובים האלה, איך זה משליך על חיי המשפחה, הילדים, היציבות הכלכלית וכו', ואז מתוך זה לגשת מחדש לקשרים.

אבל צריך לקחת בחשבון דברים נוספים:

א. מה זה משפחה גדולה ומה זה משפחה קטנה?

אם אתה מגיע ממשפחה שיש בה 3 ילדים, יכול להיות ששבע ילדים זו משפחה ענקית בשבילך, ואם אתה מגיע ממשפחה של 18 ילדים, 7 זה קטן.

ב. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. 

הכל ישירות מול הבחור/ה- בלי בילבולי שכל מיותרים

כל צד מקיים מה שהוא מאמין בו

משתדלים שלא לפגוע בתחושות של הצד השני

מחנכים את הילדים ל"אבא מאמין כך ואמא מאמינה כך", או לאמונה משולבת כלשהי, לאחר דיון (כנראה שניהם)

בשם "התקשרות זוגית" שמסייעת לזוגות עם פערים דתיים משמעותיים.

אולי כדאי להרים אליהם טלפון:

ראשי - התקשרות ייעוץ זוגי

(ממה שזכור לי ששמעתי מראיונות עם זוגות של דתי-חילונית או להפך, הם ממליצים מלכתחילה לא להיכנס לקשר כזה, אבל אם כבר נמצאים בתוכו - ללכת לאנשי מקצוע שיעזרו להתמודד עם זה. וזה אפשרי.)

כך שהשאר לא כל כך רלוונטיות...

לא אומר שלא קרה פה ושם אבל ממש לא "מציפים". 

אחלה דרך לעשות אאוטינג למבוגרים כאן, אגב.

שבגדים יותר חשובים לכם מהבעל.

אבל זה כ יכול להרחיב את האפשרויות.

על את לובשת מכנסיים והוא חצאית...

גברים לא מסתובבים ברחובות אדינברו לבושים בקילט בחיי השגרה שלהם. זה בגד שנלבש רק בטקסים תחת קוד לבוש מחמיר.

לפני כמה שנים גבר בשם קייטילין ג'נר (שהכריז שהוא אישה לראשונה בגיל 65) קיבל פרס אשת השנה של איזשהו מגזין נחשב.

הייתי יכול להגיב לך באופן ענייני. כי הייתי מבין שאתה עצמך ענייני.

כי זה קורה דווקא כלפיי, באופן עקבי.