פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1385)

אולי...

צעד קדימה?

מי אמר שזה מתאים?...

מקום חשש...

שנאמר: פה חשדתי.

"לפום צערא אגרא".

ומלבד האיסור החמור - זה גם יכול להוזיל את כל הענין.

תזכרי שכעת אתם "אחרים", בן ובת. תתחתנו - תהיו משפחה; מתוך חיבור פנימי, קדוש, מחייב.

תשמרו מרחק פיזי, תוציאי את זה מכלל אפשרות לחלוטין, ותעבירי הכל ל"ראש", לפנים; להתרכז באישיות, בהתענינות ההדדית זה בזה.

וגם - אם הדברים בהירים כבר, אז לא להתעכב סתם.

שתתחתנו.. האירוסין לא משנים כלום בנושא שהעלית. זה לא יותר מותר - וגם לא בטוח ש"פותר" את זה יותר למי שמרגיש בעיה.

איזו אחריות מלחיץ לקחת? להתחתן?  ב"ה שמרגישים שזו אחריות. ובחור רציני שנראה לו מתאים - "המחוייבות" אינה מלחיצה אותו. הרי הוא מכיר כדי לבדוק אם מתאים להתחתן.

ולא צריך להיות בלחץ. אדרבה, תתמתני גם בנושא שכתבת, להעביר את הדברים לפסים יותר מיושבים ושקולים, להיזהר מראש לא להגיע בכלל לכל היסחפות בכיוון הזה. וכשהדברים יהיו יותר מתונים ומתוך קשר וחביבות נפשיים, יהיה יותר קל גם לו להחליט שזהו.

באמת ב''ה שהגעתם לשלב הזה! תשמחי בזה.אנ

אני מסכימה פה עם האמירות של להוציא מהראש את האופציה בכלל. אין מצב שזה קורה, לא בטעות, לא בכוונה. כלום!

אני  מסכימה עם הבחור שאת יוצאת איתו, כדאי לכם למרוח את תקופת היציאה ואת תקופת האירוסין לעשות הכי קצר שיש. ברגע שמתארסים הקשר מתקדם כאילו לוחצים בפול כוח על דוושת הגז, ואז לשמור נגיעה נהיה אפילו עוד יותר קשה.

בינתיים עד שאתם מתארסים תמעיטו בפגישות כמה שאתם יכולים. אחרי שמתארסים בד''כ נפגשים המון, אז בינתיים תיפגשו פעם בשבוע. וכמובן לשמור על דיני ייחוד לגמרי. זה ניסיון באמת קשה ואני ממש מאחלת לכם המון בהצלחה!

וגם תראו אם אולי יש זמן לפני שבועות.

ותזכרי שזה רק עוד ארבעה חודשים, זה לא כזה הרבה זמן. יש לדבר סוף, יש אור בקצה המנהרה. בהצלחה רבה!

יתכן אגב, שעצם ההתחלה של דיון על מיסוד הקשר,

גם אם המסקנה המחושבת היא ש"עדיין לא" -

עשויה לצנן את להבת הרומנטיקה קצת, אבל בקטע טוב.

(כמו ברזל מלובן שהוא חם אך קל לקבל צורה, לעומת ברזל שהתקרר והצורה החדשה קיימת בו)

לא פשוט בכלל בכלל!!!!!

תהיי חזקה

ו...תבקשי מהקב"ה כוחות..צריך אתם!

היא תפילה חזקה ביותר וממש עוזרת!

תתפללי על זה הרבה ומעומק הלב, זה כל כך משמעותי.

תפילה היא תמיד מאוד משמעותית, אבל כמדובר על התמודדות בנסיון של קדושה

היא עוצמתית ומשמעותית פי כמה מאשר בכל עניין אחר

לבכות משמחה או מתסכול יאלללה תתחתנו ובהצלחה!

אין לי מושג מה קרה שם, ביניכם, אבל באופן פשוט - אחרי שנפרדים, כדאי להמשיך הלאה. כשנפרדים, יש לזה סיבות בדרך כלל. והסיכוי שהן לא יהיו קיימות עוד מעט לא גבוה במיוחד.

צדיקה, אנחנו יהודים, מה שנותן לנו את התפקיד "כלים של אלוקים". אין דבר שאין לו סיבה בעולם הזה לגבינו, אבל לא בטוח שהסיבה היא בשבילנו. אני בטוח שנפגשתם ועשיתם יחד משהו בעולם, אבל מי אמר שאתם צריכים להמשיך לעשות בעולם ביחד? מי אמר שזה יהיה טוב - לכם, לאלוקים, לעולם?

תאמיני, אלוקים רוצה בשבילנו רק טוב! ונכון, לפעמים קשה לנו לראות את הטוב שבמה שקורה לנו - אבל בסוף, אחרי שאנחנו עוברים הלאה ויכולים להסתכל על זה אחורה, בתור משהו שעבר, אנחנו מסוגלים כמעט תמיד לראות במה זה עזר לנו לגדול ולהפוך לאנשים יותר שמחים, יותר טובים...

אני משער שרובנו מכירים לפחות זוג אחד שבו האשה החליטה שהיא רוצה "אותו" כבעלה, וכיום הם נשואים. אבל מי מבטיח לך שאת גם תצליחי לעשות את זה? ומעבר לזה, איזו ערובה יש לך שאלו יהיו נישואין טובים ובריאים?

בסוף - כמו שאומרים הברסלברים - יהיה טוב. רק תני לאלוקים להוביל אותך. עד כמה שזה קשה ומייסר כרגע.

בסוף זה ישתלם.

סתם כך אחרי שנתיים הבחור אומר שאתם לא מתאימים?נשמע לי מוזר!

וכן...זה נורא מבחינתך להמשיך לחשוב שהוא יחזור ויהיה טוב.

כי זה סתם יהיה לך יותר קשה!

את צריכה לנסות בכל דרך שהיא לשכוח אותו!

להמשיך להכיר בחורים  שייראו לך חמודים ולאט לאט זה יישכח ממך..

אני מאמינה שקשר של שנתיים זה לא יהיה קל!אבל לאט לאט!

את יכולה ללמוד מכל זה...

אם לא הייתם שנתיים הכאב היה פחות כואב!

אגב..למי שיש אמונה גדולה-

יכול לומר לעצמו..למה הקב"ה עשה לי את זה?מה אני לומדת מזה?

מה הוא רוצה להראות לי בזה?

מה היה יכול לקרות אם הייתי מתחתנת איתו?

או שהוא פשוט רצה להראות ששנתיים לא שייך להשאר עם מישהו...

תחשבי על זה!

ותאמיני בעצמך שאת יכולה לשנות את זווית הסתכלותך ואת תצליחי!!

למה הם צריכים לסבול בגלל שהיא סובלת?

הדבר דומה לבחור שכדי להחליט אם הוא בשל לנישואין הוא יוצא לדייט..

אם אתה לא יודע אם אתה בשל אז שב בלול!

למה לסבול?

מי אמר שהיא תסבול אם היא תצא?

את זה רק היא יכולה לומר ולהרגיש!

כלומר, אם היא תצא עם בחורים אחרים כשהיא לא מסוגלת לפנות מקום בתוכה למישהו אחר מלבד זה שנפרד ממנה זה יהיה ממש לא הוגן כלפי אותם בחורים.

מבין את הקושי, גם לי זה קרה, לא אחרי שנתיים אבל פתאום מרגישים אחרת כשרואים מישהו אחר

ולגבי הבחורים שהיא תצא איתם?

קודם כל יכול להיות שזה כן יצליח והבחורה תראה שפתאום היא לא חושבת עליו כמו פעם ואפשר גם לחשוב הלאה

וגם הם לומדים מכל קשר..

תשאיר את זה לקב"ה שהם לא יסבלו..

ונשאיר לאלוקים לוודא שהנפגעים לא יסבלו...?

יש לי הצעה אחרת:

במקום לתת לאלוקים לדאוג למי שאפגע בו בדרך, אדאג לא לפגוע בהם/ן בעצמי! נכון שזה רעיון מהפכני?

כלומר, אולי אחריות אישית בדייטים וקשרים אישיים אחרים זה לא דבר כ"כ נפוץ אצל חלקנו, אבל זה יכול לשפר את איכות הסביבה פלאים!

במקום להפיל את העבודה על אלוקים ועל אחרים, תנו לאלוקים ולאנשים שבדרך לבחור את העבודה שהם רוצים לעשות בעצמם...

אם אני יוצא לדייט עם בחורה אני רוצה להיות בטוח שהבחורה הזאת לא פוגשת אותי רק כדי לשכוח את מי שהיה איתה בפעם שעברה. ואני מאמין שחלק מהבנות פה יסכימו עם המשפט הזה.

רוצה להיות בטוח שהיא לא יוצאת איתך בכדי לשכוח בחור אחר??

נו באמת!

אז תתחיל מעכשיו לשאול כל בחורה שיוצאת איתך!

הרי היא לא פוגשת אותך בשביל לשכוח מישהו אחר וזהו!

היא פוגשת אותך בכדי למצוא לעצמה בחור...להתחתן!ולא סתם לשחק!

הסיבה שהיא צריכה לצאת זה לא רק כדי לשכוח..ח"ו..

אלא גם סיכוי הגיוני שיש מצב שזה יצליח גם עם אחרים..

היא מבינה את זה בתוך תוכה אבל זה קשה לשים לב לזה עד שפוגשים את זה..

וכולנו כשאנחנו יוצאים לפגישה אנחנו לוקחים בחשבון שאולי ניקשר מאוד אחד לשני ואז זה לא ילך וניפרד ונישבר ובכ"ז אנחנו יוצאים..

אם היא באה גם בשביל לבדוק אחרים- זה שווה את ה"סיכון" בפגיעה בבחורים האחרים..

אצל רובנו המחלט- אין ואקום.

זה לא שאני אוהבת מישהו, מפסיקה לאהוב ואז מתאהבת במישהו אחר.

זה שאם האהבה לא מתממשת (=לא הופכת לזוגיות) אז נשארת אצלי פינה חמה לאותו בחור, ורגשות, אבל הדרך שלהם לעבור היא להכיר מישהו אחר ולאהוב אותו.

ואז, זה לא שאני מרמה מישהו. אני משתדלת לבוא פתוחה למישהו חדש, ואני יודעת שהלב שלי רוצה להיות עם מישהו חדש, אבל עד שאין משהו חדש אז עוד יש התעסקות בישן.

אני לא יוצאת כדי לשכוח, אבל אני גם לא יכולה למחוק את כל מה שהיה לפניו, ואני מאמינה ויודעת שאהבה חדשה תשחרר ותגרום לסיפור הישן להגמר סופית.

אז ככה...

אין לי שום התנגדות ל"פינות חמות בלב". זה דבר נפלא כשלעצמו.

יש לי התנגדות ליציאה עם בחורים במצב ש-*#&למה?!*#& תיארה.

הסיכוי שהיא תצא עם בחור ותחליט שפתאום יש לה מקום בלב בשבילו קיים תמיד - אבל מה הסבירות שזה יקרה?

ניחוש: לא סבירות גבוהה. בייחוד אם נספור גם את האופציה שגם במצב נורמלי אנשים יכולים להגיע למסקנה שזה מתאים בשכל, אבל הרגש - מה לעשות - לא קיים.

מירב, אני כמובן לא אשאל אף אחת שאצא איתה. אבל יש פה עניין של מידות.

את מטריחה בחור להתארגן, לנסוע, ובאופן כללי להשקיע זמן ואנרגיות בקשר - כאשר את לא פנויה לזה נפשית? אני אישית חושב שזו בושה וחרפה. כמו שאני נותן מקום ומקפיד להיות פנוי נפשית כלפי כל בחורה שאני יוצא איתה, אני מצפה שהבחורה תעשה אותו הדבר בדיוק. אנחנו לא משחקים פה ב"חתן וכלה" אלא מנסים לעשות פה משהו רציני.

מקווה שהובנתי.

נ.ב.

וסליחה אם ההודעה יצאה קצת בוטה, אני פשוט המום עדיין מהלגיטימיות שאולי שמעתי לתופעה שכזו...

ואפילו נורמלי והגיוני,

העניין הוא שאין לך שום דרך לדעת מה יקרה בסוף.

ואם הוא יחליט רק בעוד שנתיים? ואם בעוד שבע? ואם בכלל בסוף הוא יתחתן עם מישהי אחרת?

את מוכנה לחכות ולראות?

אתמול אמרה לי חברה טובה, לאהוב- זה כמו להניח את לב על מגש, ולהיות מוכנים לאפשרות שמי שאת אוהבת יבוא, יסתכל, ויאמר- לא בא לי.

זה כואב בטירוף, להמשיך משם זה קשה מאוד. מאוד. אני לא יודעת בת כמה את, אבל אם זה מתחת לגיל 24, הייתי אומרת- קחי לך הפסקה, הייתם שנתיים ביחד, תכבדי את זה, תני לעצמך להתאושש. תחליטי שבחודשים הקרובים את לא מנסה.

לאט לאט  תבנה בך ההבנה שלחכות בלי לדעת מה קורה איתו,  בלי לדעת שתוך זמן קצוב הוא חוזר אלייך (ואיך אפשר לדעת כזה דבר?) לא יקח אותך לשום מקום. ושבמצב הזה, אולי עדיף לנסות מישהו אחר. שהלבד הזה והציפיה הזאת למשהו שאולי בחיים לא יקרה- לא יובילו אותך לשום מקום. ושעדיף להמשיך הלאה.

ושמקסים ככל שהוא יהיה, יש בחורים טובים לא פחות. שונים, אבל מקסימים בדרכם.

שיהיה בהצלחה!

קשר כה ארוך..אכן נשמע מצב לא פשוט  

קחי נשימה עמוקה..זה עלול להסתיים..ועלול להמשיך..

כולנו כאן איתך..גם ברגעים קשים אלה..

'חברים טובים'. אנחנו גם צעירים יחסית.. התיכון לא כ"כ רחוק מאיתנו... אגב- לפני 3 שעות בערך קיבלתי ממנו הודעה ראשונה מאז ההיעלמות הפתאומית שלו ובה כתוב: "בעז"ה." זה לא כתשובה למשהו, אני חושבת שהוא רצה להראות אות חיים. 

ולדעת איפה אתם עומדים, כי זה מאוד קשה להיות בחוסר ידיעה.

אם זה בחסוי, אם זה להתקשר הביתה ולבקש לדבר איתו, ואם ממש כבר נשבר אז אפשר להתקשר לחבר שלו(שאמור להיות איתו) ולבקש שיביא לו את הטלפון. הכול לפי רמת החוסר סבלנות וההתעלמות מפדיחות..

המצב שאת נמצאת בו קשה

קשה מאוד!

וצריך להגיד את האמת

הבחור לא בסדר

התעלמות זאת לא דרך התמודדות

זאת בריחה!

אבל מצד שני,

את לא יודעת מה בדיוק עובר עליו

את לא יודעת מה גרם לו לעשות את הצד הזה

אני משער לעצמי שהוא מאוד מתלבט בקשר לקשר

והוא לא רוצה ח"ו לפגוע בך

ולכן הוא בוחר בדרך הזאת

לא, הוא לא בסדר

הדרך הזאת לא טובה ולא נכונה

בעיקר בגלל שהיא מוציאה אותנו כלא מספיק חשובים

האי מודעות הורגת אותנו

ובסוף, יוצא ברוב הפעמים שהדרך הנ"ל פוגעת,

פוגעת יותר מהדרכים האחרות

אבל שוב,

ככל הנראה זה לא מגיע מתוך רצון לפגוע

אלא מתוך חוסר כלים להתמודדות עם המצב שהוא נמצא בו.

לדעתי מה שאת צריכה לעשות,

1. תכבדי אותו

אל תלחצי עליו, הלחץ לא עושה טוב לאף אחד.

החלטות שיגיעו אליו מתוך לחץ ופזיזות הן בדרך כלל לא טובות

נכון, הוא לא בסדר, ומה שהוא עושה לא בסדר

אבל תשפטי אותו לטובה (כמה שזה קשה)

ותכבדי את הרצונות שלו.

משמע:

לא חסויים, לא להתקשר לבית וכו'

2. תני לו את הזמן שהוא צריך בשביל לחשוב

כאמור, החלטות שמגיעות ברוגע ומתוך מחשבה הן הרבה יותר טובות

3. תעבירי לו מסר ברור שאת מעוניינת לדבר,

תעבירי לו מסר ברור שאת מעוניינת לדבר, אבל שוב, מתוך כבוד

משהו בסגנון: "שלום אורי, אשמח שנדבר בהקדם"

כך שמצד הוא יודע שאת שם, ואת דורשת לדבר

מצד שני הכדור בידיים שלו, והוא מרגיש שהוא שולט במצב

במידה והמצב ימשך עד סוף השבוע,

יכול להיות שיהיה צורך לשנות אסטרגיה

תחזרי לכאן ותכתבי את כל מה שקרה במהלך השבוע

וניתן לך עצות כדאי להתמודד

בהצלחה!

"...ואת דורשת לדבר..."- אני אישית חושבת שלאף אחד/ת יש את הזכות לדרוש משהו מבן אדם אחר.

קשר זוגי זה משהו שבנוי (לפי דעתי האישית) על כבוד ולהגיד למישהו שאתה דורש ממנו משהו זה חוסר כבוד בסיסי. לפי דעתי הייתי אומרת "שאת היית נורא שמחה אם הייתם מדברים".

המילה דורשת לא אמורה להיות שם.

צריך להחליף אותה במילה "רוצה"

אבל אפשר להבין את זה מהקשר שכתבתי

לא התכוונתי למילה דורשת

תודה רבה על הסבת תשומת הלב

ב"ה ב"ה ב"ה! ד' סידר את העניינים. דיברנו שבוע שעבר- וסגרנו על הפסקה לחודש. וזה הכי טוב שבעולם! זמן לחשוב קצת מה הכיוון שלנו בחיים, מה אנחנו באמת רוצים מעצמינו, אם להמשיך את הקשר הזה, אם אנחנו מתחתנים השנה או מחכים עוד שנתיים, וכו' וכו'.  מי שרוצה לשמוע עוד, לעזור ולעודד- אני באישי. 

שדיברתם!

שיח אמיתי מחולל פלאים.....

ב"הצלחה רבה!

הידועה.

אני חושב שאדם שהולך באמת על פי השיטה הזו.

רואה טוב ממעשיו.

אבל כדאי תמיד לדעת לא להיסחף, לא להגזים.

גם הרב טוען כי יש את ה"מגרשים" של הבעל, בהם הוא המציב עמדות ואשתו היא העזר.

ולעומת זאת, ה"מגרשים" של האישה, בהם הבעל הוא העוזר לה.

אני לא חושב שהבעל צריך להיות דיקטטור בביתו,

אפילו לא לגרד את זה.

אני מעריך מאוד את השיטה, בתנאי שהולכים בדיוק על פיה, ולא נסחפים,

אני מכיר כאלו שנסחפו.

הנאמר! (עכשיו כל מי ששורה בה רוח פמיניסטיות תקום )

יש לבעל הרבה חובות לעשות! 

ומוסיפה..

אני שמה לב הרבה פעמים שלבנות חשוב שיהיה לצידן 'גבר'- ז'א אחד שמוביל, שתופס יוזמה, יודע לקבל החלטות...

המסקנה הנ'ל על סמך כמה (וכמה) שיחות אפטר דייטים של חברות שלי, ששורה תחתונה, זה היה ה-דבר שהפריע להם.

היא היתה צריכה  להחליט לאיפה הם ילכו ואיפה ישבו, היא חיפשה כל פעם נושאי שיחה ובכללי תחושה שהם צריכות להיות המובילות.

לבנות (בהכללה) יש את הרצון לבעל עם 'גב יציב', שאפשר להישען עליו, לסמוך עליו. 

בנוגע לד', אישה לאו דווקא מצפה שיפתרו לה את הדילמה, לפעמים זה רצון שיקשיבו ויבינו אותה..

קודם כל אני רוצה להגיד שאני מאוד מכבדת את הרב,אבל הדרך שלו היא פשוט לא הדרך שלי,וגם לא הדרך של עוד רבנים רבים וציבור אחר..

אי אפשר להכליל את כל העניין הזה על כל הבנות. יש בנות יותר חלשות שמחפשות שבעלן יהיה החזק בבית והראש, ויש כאלו שברור שמצפות שהוא יהיה בשבילה גב,אבל גם היא גב בשבילו. גם אם לא נראה,גם לגברים יש נקודות חולשה והאישה שמשלימה אותם היא הגב בשבילם בנקודות האלו. זה לא חייב להיות שהאישה תהיה גברית בגלל זה. אני מכירה הרבה נשים נפלאות ונשיות מאוד אבל שהן שותפות בהחלט בהנהגת הבית והן גם גב לבעלן..

כבר כתבו הנציב והרשר הירש על הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו,אעשה לו עזר כנגדו" שהכוונה היא שהעזרה היא בזה שהיא כנגדו,שהיא משלימה אותו. וככה נוצרת השלמות. 

לגבי מה שהרב כתב שהאישה מצפה מבעלה שיפתור לה את הדילמה ולכן לא יגיד לה "תעשי מה שאת רוצה", זו הכללה ענקית. ברור שיש נשים שזאת הציפייה שלהן, אבל נשים רבות אחרות לא מצפות זאת מבעלן,אלא שיהיה דיון פורה ובסופו יגיעו למסקנה יחד ע"י כוחותיהם יחדיו. 

על הצעות נישואין..

הצלחות ושיהיה במזל טוב!

בדיוק בסגנון שהיא לא רוצה: "פירוטכניקה לסוגיה - מטוסים  וסילונים באויר או כתובות אש"

זה מאוד נחמד כל עניין הצעת נישואין, אני לא מה'מתנגדים',

אך גם לא מהמצפים להפקות ענק..

חשוב לזכור מה הטפל ומה העיקר ואיפה להוציא את רוב הכוחות..

מניחה שאחרי החלטה כזאת-

ליזום 'משהו' מפתיע ומרגש,

גם מצד הבחור וגם מצד הבחורה-

יכול להיות נחמד ביותר..

מזל טוב לקרוב משפחה.

לפנק אותה במשהו טעים, להגיש לה ורד ולשאול: "התנשאי לי"?

אחרי שהוא בירר איתה שהיא מעוניינת כן?

(לי היה ממש נחמד שבעלי הציע בצורה יצירתית ורומנטית... עשה לי את זה.. למרות שלא ציפיתי בכלל!!)

אבל בכללי דברים שנראים לי חשובים-

מה הכיוון שלו בחיים? הוא יודע מה הוא רוצה?

האם יש לו בחיים ילדים (אחים/ אחיינים/ חניכים)- מה היחס שלו אליהם/ איתם?

מה התחביבים שלו?

מה השאיפות שלו? (בכללי, לא בצורה פרטנית.זה בהמשך..)

האם יש משהו שחשוב לך לדעת עליו?- לדעתי, שאלת חובה לקראת סוף דייט ראשון, אם את בכיוון של להמשיך.

כי בתכל'ס, לפעמים את יכולה לגלות משהו בומבסטי שאיכשהו נפלט. אפילו "אני גרוש". או פשוט "אני טס עוד שבועיים ליפן להפוך לנזיר".מבינה?

מקווה שעזרתי.

וכמובן שלא צריך לשאול באופן ישיר..אלא פשוט לנגוע בנושאים האלה תוך כדי השיחה.

וכמובן- שאם הוא מעלה בעצמו- זה נותן לך פתח להכיר לו אותך.

וברור שלא אשאל שאלה אחר שאלה 

פשוט אני מרגישה לפעמיים שפספסתי מלשאול דברים חשובים.

תודה רבה!בהחלט עזרת!

ממש מוכר!!

אני זוכרת שלפני דייטים יש לי מלא שאלות שאני רוצה לדעת (לשאול ברגישות ובטאקט, כה?)

ובדייט- אני פשוט לא זוכרת כלום.....

לא נראה לי שרשימה של דברים תעזור לך.

דווקא נראה לי שכדאי לזרום יותר ופשוט לנסות להכיר ולהתעניין בכללי...

לעשות רשימה בכלל..

פשוט לרפרף בזה לפני פגישה..שאולי כמה דברים יעלו לי בזמן אמת

רק תבדקי שזה בסדר מבחינתו

למה לתכנן ולשכוח? תזרמי..

ויש לי רעיון:

כל מה שהוא שואל תשאלי בחזרה פינג פונג ככה תדעי המון!!!

או שתכתבי לך בפתק ותלמדי בע"פ את הרשימה למיקרה שתשכחי תלכי רגע לשירותים

בדרך כלל פגישות ראשונות שלי הן בחוץ ולא במקום עם שירותים ;)

המטרה של פגישה ראשונה- ליצור קשר. לא לעשות לו ראיון עבודה.

את מה שקריטי לך- תבררי לפני.

את כל השאר- תלמדי לאט בפגישות.

מה שבאמת חשוב- זה לא דברים שאפשר לשאול.

זה אינטרקציה (איך הביחד שלכם עובד)

זה אופי של הבנ"א- שאותו את מגלה מאיך הוא מתנהג במהלך הזמן.

וזה אמונות, מטרות, ציפיות, חלומות- שזה כבר נושאים לשיחה בפגישות מתקדמות יותר.

תזרמי עם מה שעולה לך לראש, לא צריך לחזור הביתה ולסמן וי על אינפורמציה..

אני חושבת שהעיקר בהתחלה זה ליצור קשר טוב, שיהיה לך נעים ותהיי בטוחה לידו, שיהיה אמון וכו'..

וכשתחשבי על זה אח"כ את תשימי לב עד כמה למדת עליו דברים חשובים גם בלי שו"ת. 

תאמיני לי שכל מה שתרצי לדעת את תדעי! רק בלי לחץ...!

בהצלחה

פיקניק?

נראה לי שאציע לך בכל-זאת את נמל ת"א... (אני מאוהבת במקום הזה!!!)

ויש את פארק לאומי בר"ג או גני יהושע... זה הכיוון?

הצלחה!

יש שם חנייה?בתשלום?לא בתשלום?

מה יש שם..?

בעבר נפגשתי עם אחת במגרש  הביתי שלה והאמת אחת הפגישות שלא רציתי שתיגמר

אבל  לצערנו אותו מקום היה סגור וחשוך  ובאזור די נידח .

אני כמו בייניש צעיר הרגשתי שהבעיה של ייחוד קיימת "למהדרין" ובאיסנקט אמרתי לה שכדאי לשוב העירה .

אני משער שהיא התאכזבה שהפגישה שהיא כ"כ השקיעה בה נגמרה מוקדם אבל ככה יצא  וגם אני התאכזבתי  בעיקר בשבילה

אבל הדבר האחרון שרציתי לעשות וזה גם לא כ"כ מתיישב עם האופי שלי היה להעלות את זה .

אני די בטוח שהעניין כלל לא עלה לה במחשבה .

אולי אם זה היה עולה היא היתה יותר מבינה אותי אז .

לכן בקשתנו לכן הבנות . תשתדלו לבחור מקום  שאין בו  בעיה של ייחוד בולטת

ותשתדלו לא להכניס אותנו למקומות לא הכי צנועים שהבגדים לא לגמרי תואמים את מידות לובשיהן

מקווה שתעריכו אותנו על בקשה זו . בהזדמנות זו טוב לדעת שנמל ת"א הוא מקום נחמד לפגישות של דוסים .

גם אנחנו מצידנו נשתדל להיות פחות מרובעים ויותר זורמים  .

בכ"א הגישה שלי היא שכשיש מציאת חן  בין המדוייטים לא כ"כ משנה איפה נפגשים 

בפארק הלאומי עד כמה שידוע לי החניה אינה בתשלום ואם כן אז זה עניין של העיריה (ואז אפשר פנגו)

(כשהיינו באים זה היה בשעות הערב...)

יש מוזיאונים

תצפית בעזריאלי

וכל הכבוד!

דייטים בטבע או בסביבה מעניינת פותחים את האפשרויות לשיחה זורמת יותר

בהצלחה!

גם אני מצאתי את עצמי במצב כזה (שהיה נחמד אבל מקום חשוך ובודד)

רק שזה יותר פאדיחה להגיד לבן דוס "תראה יש כאן בעיה של ייחוד"

כי כאילו פאדיחה לו שאני שמה לב והוא לא..

לצערי לא עזרתי אומץ להגיד וגם שכנעתי את עצמי שכל שניה יכול לבוא מישו (גן פתוח, רק שהפינה שישבנו הייתה סגורה ובודדה)

מה שבאמת קרה ..באמת הגיעו עוד מדוייטים ויישבו ליד ואז..

הוא חשב שאולי לא נעים לי שיש עוד אנשים (חחחח..)

בקיצור להבא המציא תרוץ ללכת למקום אחר ואם אין אפשרות בעז"ה יהיה אומץ

אם זה נכון, בטח אנשים אחרים שמו לב לזה כבר והעירו על זה... להגיע לגיל של דייטים בלי שזה השתנה- כנראה זה גם ישאר ככה..

שהיא כנראה עדיין לא מודעת לזה...ולא העירו לה ..ולכן ממשיכה כך.

דור מהצפון -יש בחורים שאוהבים את כל הרעש והצילצולים הללו,כנראה שהיא לא הסגנון שלך..

כי זה נראה כחלק ממנה.

גיסיתי גם מדברת בקול...ועוד עם הידיים..אחי לא אהב את זה וחשב שזה השתנה...

אבל לא...הוא פשוט מנסה לשושש אותה במקומות שקטים..שלא תבלוט יותר מידי...

אבל זה לא הולך היא טיפוס כזה

ולכן...כל אזור מגוריה מכיר אותה

תחשוב על זה....

כך שלהגיד לה 'שפרי את הטקט שלך' זה חסר משמעות.

אם יש דברים ספציפיים שאפשר להגדיר שאוהבים/לא אוהבים אפשר אם רוצים לעבוד עליהם במשך הזמן.

אני אגיד לך למה... אני בעיקרון גם בחיים בכלל וגם בדייטים בפרט ממש "בלי מסכות", אני לא אוהבת את כל ההתנהגות הרשמית וזה... ברור שבמיוחד בדייטים ראשונים אני לא מוציאה מהפה כל דבר שעולה לי לראש אבל בשונה מרבים אחרים- אני גם לא יתחיל לחשוב על כל משפט 4 פעמים בראש לפני... ולכן השירשור שלך ממש תפס את תשומת הלב שלי- מה בדיוק נאמר או נעשה ע"י הבחורה שגרם לך לחשוב שהיא חסרת טקט? אני מפחדת שגם את ההתנהגות שלי מפרשים כך, לכן אשמח לדעת...

אם שאר הפרטים מתאימים תמשיכו כי בטאקט ניתן  לטפל!תקרין לה כאשר היא פועלת בצורה חסרת טאקט ושתרגיש יותר פתוח איתה תשחיל את זה..אולי דרך בדיחה ואידך זיל גמור.זה מסוג הדברים שנאמר עליהם פתחו לי פתח כפיתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם

היא טיפוס כזה....

תסתכלו תגובה שלי למעלה..

האם זה הדבר היחידי שמפריע לך

או שזה כ"כ מפריע לך בגלל משהו נוסף שמפריע

תחשוב על זה קצת

בד"כ במצבים כאלה יש משהו אחר שיושב מאוחרה

לפעמים אפילו בתת מודע

לפחות ככה אשתי טענה ובכל זאת התחתנה איתי, אבל אח"כ טענה שאני עושה לה בושות בפורומים של המשפחה, חברים ולא היה כל כך נעים. והיו לנו כמה שנים קצת קשות.. לא היה לה נעים להיות אצל ההורים שלה בגללי וכו'. כל הזמן היא חשבה מה אחרים חושבים עליה. אח"כ הבטחון העצמי שלה גדל שזה בעלה שבו היא בחרה ולא אכפת לה מה אחרים חושבים וכנראה נוסף לי טיפה טקט וכיום באמת טוב לנו ולא אכפת לנו מה אחרים חושבים.

ככה שכדאי שתבדוק לא רק אם זה לא מציק לך אלא גם אם זה לא יגרום לך לפדיחות שיעכירו את הקשר ביניכם.

אני גם לא חושבת לפני כל משפט-

מנסה להיות אני ולזרום ..

מצד שני מפריע לי חוסר טאקט ועל זה אני בדר"כ חותכת..  (לי זה ממש חשוב, אני מחפשת מישהו סיכלי ובוגר)

שאפשר לקחת אותם לתחום של חיי הרווקים והיחס אליהם בחברה.

לדוגמא: I gotta make it to the other side

I'm tired of running

have mercy won't you take me home

I got a job then I got a another- קצת מזכיר את התחושה של "עוד דייט ועוד דייט ו...חלאס"

כיוונתי לדעת גדולים?

אבל פיספסת את *ה*משפט שתפס אותי...

there's no place for the misplaced

לאו דווקא מבחינה גיאוגרפית, אולי יותר רעיונית

התכוונתי לרשום גם אותו.

באמת מילים שתופסות אותך

הכל לפי הזמן והמקום..

מאחל לך שעוד רגע קט תעני גם את...

בעזהי"ת.

אם זו חברות של כמה שנים, אז ברור שבאים ביחד!!

ואם פחות אז שיא התלוי...

בכל מקרה לדעתי כשמאורסים כדאי ללכת ביחד. זה ממש מגבש וחוויה מסוג חדש אנחנו הלכנו לחתונה של בנדוד שלי, וזה ממש הראה קצה של חיים משותפים ביחד..

שלא אכפת להם מכלום..ובאים אפילו בלי אירוסים..

אבל אני בשביל פחות עיניים גדולות של אנשים(וממש לא מבושה או משהו..פשוט עדיף לחכות לאחרי החתונה )

הייתי מוותרת להביא אותו.

בעזהי"ת.

שהנשואים כבר התחתנו, והמאורסים מחכים לתאריך הגדול.

אני יודעת שמקצת אחרי ההחלטה-אירוסין כבר הרגשתי שזה סופי מבחינתי, ואין מה להסתיר. זה כאילו אתם נשואים, אבל לא.

אז מה יש לחשוש מעיניים גדולות של אנשים? כולם יודעים שאתם מאורסים, זה לא סוד...

וכן..לאנשים יש עיניים גדולות-עין רעה גדולה!

בעזהי"ת.

דבר ראשון, אומרים שמי שלא מאמין בעין הרע- אין עין הרע שולט בו. אז אני לא מאמינה [המקור של זה בגמרא אאל"ט]

וחוצמזה, ממה נפשך. אם יש עניין לחשוש מעין הרע- אז אל תגלה בכלל שהחלטתם להתחתן! ואם אין עניין של עין הרע- אז אפשר לבוא ביחד גם לאירועים.

יש מבין?

אבל לכי תנסי לשכנע ולשנות את המחשבה של אחת שגדלה במשפחה שהסבתא שלה מאוד מאמינה בעין רעה! ;)

הרי אם מגיע לך נזק- יגיע, ואם לא - גם אם כל העולם יסתכל אז לא יגיע.

אלא שהבעיה היא בנו.. יענו האם האם אנחנו נהיים ראוותנים ומשוויצים במה שיש לנו כלפי האחר..

אנשים מסתכלים ורואים ושואלים וואי אבל לא מגיע לו כזה דבר.. וזה פותחים את התיק בשמיים ובודקים מחדש

האם מגיע לאדם את הדבר הזה..

כך שהאדם מביא את זה על עצמו וזה פחות משהו שאין לנו שליטה בו...

לפי זה..

תלוי למה אתה בא לחתונה עם ארוסתך..

להשוויץ ביופי/צניעות/חכמה שבה?

או באמת כדי להרגיש עוד שלב בדרך לחיים משותפים..

אני אישית כן הבאתי מישהי לחתונה של בן דוד..והשתדלתי שזה יהיה מהסוג השני..

כשיצאנו לא הלכנו לארועים של חברים יחד. (וגם כשהינו מאורסים אבל זה כי פשוט לא יצא..)

אבל לאירועים משפחתיים- כשיצאנו וידעו שאנחנו יוצאים אז כן (לפני כן לא..) 

לאירועים של חברים משותפים- כן באנו ביחד

לאירועים של חברים מכל צד או משפחה- לא.

כלומר לא נמנענו מלהראות יחד, אבל גם לא הפכנו את זה לרשמי מידי

הסתובבתי עם מדוייטים איפה שבא לי, מתי שבא לי באיזה פגישה שבא לי..

חתונה לא יצא לי, אבל היו אירועים שהייתי ביחד עם דייט (לאו דווקא עם בעלי) הייתי עם בעלי במסיבת אירוסים של חבר שלו עוד לפני שהתארסנו. (והיה מצחיק כי מישהי שמכירה אותי היתה שם וקפצה עלי בהתלהבות "התארסת? מתי? מזל טוב!!" ואני כזה "לא, אנחנו רק חברים..") והיתה עוד פעם שהייתי עם מדויט (לא בעלי) באירוע משותף (אני הכרתי את הכלה והוא את החתן) ודיברנו שם, אבל לא הגענו ברשמי ביחד..

וכבר קרה שפתחו עיניים, או שבאו לחפור- נפנפתי אותם בנימוס. אם הם רוצים לחיות בסרט- זבש"ם.

אחרי האירוסים ברור שהלכנו ביחד לאירועים משפחתיים. מבחינתי אירוסים זה סגור וסופי..

בעלי לא הסכים לאחיו שיביא את חברתו לחתונה שלנו. (ואני עוד לא ידעתי עליה באותו זמן).

כשזוג מאורס - זה קצת אחרת. ובכל זאת, לא נראה לי שצריך לבוא לחתונות של חברים ביחד (אלא אם כן הולכים לבדוק את האולם)

לכל אחד תהיינה תשובות שונות לשאלות הנ"ל.

לדעתי צריך להדגיש את ההבדל בין מה שקוראים "דוסיוּת", לבין יראת שמיים.

יראת שמיים - כולנו היינו רוצים למצוא מישהו/י עם יראת שמיים יציבה.

אבל "דוסיוּת" - זה מאוד עניין של לבוש, של סגנון, של טעם...

(כמובן שיש הרבה מה ללמוד מה"דוסיוּת" ליראת שמיים - והחכם עיניו בראשו...)

אם השאלה היא אישית, אותי זה לא מטריד...

ובלבד שתהא יראת שמיים.

ומסייג את דבריו ואומר - כול עוד היא רוצה להתקדם, ולא להישאר באותו המקום, מבחינה דתית.

אם יש לה שאיפות להתקדמות, גם אם היא בתכלס לא נמצאת שם מבחינה רוחנית, אז זה לא היה מטריד אותי.

כמובן שלא מעט מהעניינים שציינתי בהקשר של דוסיוּת - קשורים בקשר חזק עם יראת שמיים.

למשל, לא להיצמד לקוּלות בכל דבר.

אני רק מציע לשים את יראת השמיים כמוקד הדיון,

כי דוסיוּת נתפסת כמשהו שאיננו רק יראת שמיים.

זה תואם את השאיפות שלך מעצמך, או שלגבי עצמך את מרוצה מהמקום הנוכחי בו את נמצאת ואין לך עניין (או יש לך עניין שלא) להשתנות?

אני משערת שגם אני הייתי רוצה להיות כזו, והשאיפה הכללית היא כזו, אם זאת יש כמה דברים שאני לא רואה אותם משתנים בזמן הקרוב

לק"י

אני באופן אישי רוצה מישו שיהיה פחות או יותר בראש שלי מבחינה דוסית..

אבל אם לך זה לא מפריע-נלכי על זה (רק תעשו תיאום ציפיות לגבי דברים עקרוניים).

אני היתי בודקת קריטריונים אחרים.

יחס להלכה, יחס לרבנים, יחס ל"הלכה חברתית" (כלומר- דברים שאינם הלכתיים, אבל גורמים לסטיגמות) יחס לחומרות\קולות, רב\נים שהוא הולך לפיהם, לאיזה ציבור הוא משייך את עצמו (או לשום ציבור..) חלומות, שאיפות, מטרות בחיים, איפה הוא רואה את עצמו ואת אשתו בעוד 10 שנים . 

ואם זה מתאים למה שאת רוצה- אז למה לא? 

בס"ד

יש כל מיני מודלים של זוגיות.

יש את הבנות שיעדיפו שבעל יהיה יותר מהן מבחינה תורנית, והוא כאילו נמצא טיפה לפניה, אבל זה טוב לה. יש לה לאן לשאוף והוא כביכול מראה לה את ה"משבצת" הבאה להתקדמות.

יש את הבנות שיאהבו שהוא והיא נמצאים באותה נק' פתיחה, וקצב ההתקדמות של שניהם הוא אותו קצב. הם מתקדמים במקביל ובמשותף אחד לשני.

ויש את הבנות שיאהבו שהבעל יהיה פחות מהן, לדעתי (ורק לענ"ד  ) זה עלול להיות נק 'תורפ בקשר. כי הבעל הוא לרוב זה שקובע את "הטון" בבית, והוא בד"כ קובע איך יראה הבית (בשורה התחתונה, אנחנו עושות את זה בפועל!!! ) את היראת שמים והתורה הוא מביא, אבל את החינוך של הילדים, להגיע לזה בתכלס האישה עושה.

ושמעתי בעבר שיעור של הרב עזרא שיינברג שאומר שמזווגים לו לאדם לפי דרגתו. דרגתו של מתי? הרי יש ימים שאנחנו יותר מקפידים על זה וקצת יותר מרפים בזה... אז איך?

אלא השאלה היא למה האדם מכוון. מהו מקור פסגת השאיפות שלו. לאיפה הוא שואף להגיע. ולפי זה משדכים לו אדם שירצה להתקדם איתון והתכוונן בעזהי"ת לאותו מקום. וזה תכלס מה שחשוב.

יכול להיות שהוא יהיה יותר ממך, יכול להיות שהוא יהיה פחות ממך ויכול להיות שהוא יהיה בדיוק כמוך. אבל מה שחשוב בשורה התחתונה זה שיהיה לכם טוב ביחד. שיהיה לכם רצון לשאוף ולהתקדם ושתכוונו לאותה מטרה (בית טהור, קדוש, שמח וכל העולה על רוחך בעז"ה) וההתקדמות של שתיכם (ולא משנה מהי הנק' פתיחה) תלויה בשניכם.

בחיזוקים שלכם האחד את השני, בעידוד להתקדם ובתמיכה ועידוד כאשר קצת מדשדשים במקום.

זה בדיוק ההבדל בין חבר נחת לחבר מעלה.

חבר נחת- טוב לכם ביחד, זה לא רק לתועלת (בניגוד לחבר תועלת שיש לכם רווח אחד מהשני...)

חבר מעלה זוהי הדרגה הגבוהה ביותר. שניכם מכוונים גבוה לאותו מקום. קצב ההתקדמות יכול להיות שונה, אבל נק' האופק היא זהה.

זה לענ"ד, יש חולקים

מקווה שעזרתי.   שיהיה בהצלחה רבה. אני תמיד זמינה באישי...

ושואל את המוכרים אם יש להם רעיון...

יש שם שפע של דברים שהוא ימצא כיעיל.

בעזהי"ת.

אז נראלי ידית הסתערות זה מגניב

ואפשר גם מצפן, או פנס ראש, שקיות חימום, חולצה טרמית...

לפני שהתחתנו, כשהיינו חברים קניתי לבעלי מצפן עם עור ותפרתי על זה את המילים "אל תאבד את הצפון" ומאחורה את השם שלו..

בנוסף, חיברתי בעצמי קטע על "הלוחמים האמיתיים בחיים", יצא מאלף!!

הוא תלה את זה בחדר בישיבה שלו והתלהב חבל על הזמן..

טיפ - 

לא משנה מה את קונה לו בסוף, תכתבי איזה משהו אישי שמצורף יחד עם זה, בהצלחה!!

לא בכל היחידות מותר לשים, וגם איפה שמותר לפעמים מותר רק לותיקים וכו'.

אז כדאי לברר מראש אם יהיה מותר לו להשתמש במתנה.

וכל הכבוד על היוזמה והרצון להשקיע!

זה לגמרי יוציא אותו מהשגרה, יעיף אותו באויר...

ניקך מתנוסס אחר כבוד בשרשור הנעוץ השלישי.

כמאמר חז"ל: "אין עושין נפשות (מצבות) לצדיקים (ולצדיקות), דבריהם הם זכרונם", וק"ל ואכמ"ל

בס"ד

מאז ומעולם, ולא ידוע עד מתי...

כן, גם אנחנו משתוקקים להיות אורחים פה ולא דיירים, וודאי שלא בעלי הבית...

הם האלה שעושים את הקופה (במקרה שלנ"ו - משדכנות )

ככה באמת תהיי בעלת הבית פה...

אני חושבת שאפשר להעזר בגורם שלישי שירמוז לו\ידבר איתו על זה.

זה יותר מקובל למרות שאם את מסוגלת בעצמך ליזום ואין לך בעיה עם זה לא נראה לי בעייתי, אבל אני לא גבר אז אני לא יודעת איך הם יגיבו אם יגנבו להם את התפקיד

לראות אותי כמה דקות לפני -

אני חושב שהייתי משתתק ממבוכה, מחוסר יכולת להגיב...

ברוכה הבאה חברה! מצטרפת לדברי יוטבתה...

ב"הצלחה רבה!

מי אמר שזה על בסיס לראות אותך כמה דקות לפני???

דסי- את בחתונה???

מפגש באוטובוס\ תחנה מרכזית\ טרמפיאדה\ קניות

אני הייתי מתפדחת  ברמות גם בתור בחורה אם בחור היה עושה לי את זה^^ ..

סתם זה לא נראה לי מה שדסי תיארה:

"הוא רוצה. אני רוצה"

ממפגש באוטובוס היא מצליחה לדעת את זה?

רק עכשיו הבנתי. את הראות אותה בהתחלה רגע לפניי...

אמא, מה קורה להבנת הנקרא שלי היום?!

|פלורוסנטית|

זה משהו אחר...

צודקת, באמת שלא קראתי נכון את השאלה.

הייתי זורם, למה לא?! (בהנחה שאת צודקת)

ובכול זאת אם את מנסה אז תשתדלי להימנע לעשות את זה במצבים שיכולים להביך אותו.

ואם עדיין קשה תמיד אפשר למצוא צד שלישי 

בהצלחה!

תודה לכולם..
למי ששאל- זו ממש לא היכרות ראשונה, אנחנו רואים אחד את השניה כבר די הרבה זמן וברור לי שהוא רוצה..

 

ואם קשה,

לבקש מגורם שלישי שיתווך

רק שצריך לזכור שלפעמים מראה עיניים קצת מטעה

ולא כל מה שאנחנו רואים הוא נכון

הרבה פעמים במצבים כאלה משום שאנחנו כ"כ מעורבים רגשית במצב

אנחנו רואים רק את הסימנים שמעידים שהצד השני רוצה

אני מכיר סיפור ששמעתי מבחור

שמתי הוא התארס

אחת החניכות שלו מבנ"ע הייתה כ"כ מופתעת, עד שבכתה במשך שבוע

היא הייתה בטוחה שיש בניהם משהו, רק שהוא מתבייש לפנות אליה ולהציע.

אני בעד ללבן את העניין הזה

ולו רק בשביל להיות בטוחים ולהסיר ספקות.

הרבה בהצלחה!

היו מקרים רבים כאלה.

תעשי את זה בעדינות.. תחשבי טוב ככה שיהיה לו "פתח מילוט" אם הוא לא באמת מעוניין.. וככה הוא יצא בכבוד.. וגם את...

את יודעת.. זה בכלל לא הזוי.. וגם יש לזה "אסמכתא תורנית":

תיזכרי רגע בטו באב ויום כיפור, שבנות ישראל יצאו לחולל בכרמים, ואמרו לבחור: תסתכל בייחוס שלי, תסתכל בחכמה שבי..

בלה בלה..

אני לא בדיוק זוכרת (בכל זאת אני לא כזו זקנה לא הייתי קיימת אז)

זאת אומרת שהן יזמו קשר!!

ב"הצלחה!!

הם אמרו לכלל הבחורים ומי שרצה מישהי- לקח אותה.

כלומר, הם יצרו את הסיטואציה, אבל לא יזמו ממש קשר.

הייתה רק אחת, ע"פ המדרש(אשתו של שאול), שנותרה אחרונה כי אף אחד לא "חטף אותה", כי ידוע ששאול היה מאוד ביישן,

ולכן היא בחרה בו ורדפה אחריו. שאול לא רואה זאת בעין יפה כ"כ, ושנים לאחר מכן הוא מקלל את יהונתן בנו כ"בן נעוות המרדות..ולבשת ערוות אימך".

אני חושבת שצריכים להיות מאוד זהירים ועדינים בעניינים האלה, ואם ממש אין שום דרך אחרת אז אולי כדאי לפנות לבחור ישירות בעדינות. בכל מקרה, אם ההיכרות היא יותר ארוכה, אז סביר להניח שאפשר למצוא איזה גורם שלישי שיעשה את העבודה עבורך וימנע גם אי נעימויות למקרה שהוא לא מעוניין...

סתם - בארור שיש, אבל גם תנודות יש.

זה לא התחום היחיד שחווים בו שינויים בחיים...

יש לזה כמה תשובות...

הרי אנחנו לא רוצים להרגיש אהבלים שהתחושות שלנו בוגדות בנו... ובכלל- אנחנו אומרים על כל אחד שהוא מתאים...

העניין הוא- שתחושת ההתאמה יכולה לנבוע מכל מיני סיבות;

גם מסיבות נכונות וגם מסיבות שלא.

(למשל- המשודך נראה מתאים כי הבין אותי והיו לנו שיחות/שחנ"שים מדהימים- ועכשיו פגשת אדם שאת מרגישה לידו ביטחון והוא מצחיק אותך...------ הכל נראה מתאים, למרות שזה שני אנשים שונים!)

וגם- יש כמה נשמות בעולם שיכולות להתאים לנשמה שלנו...

לכן- יש עניין של שילוב רגש ושכל והכי חשוב-----------

לסמוך על בורא עולם שנמצא איתך כל הזמן וכלום לא קורה בטעות!! כלוםכלוםכלום!!!

הצלחה!!

אבל לא יכולים לבדוק התאמה נשמתית

הקב"ה הוא זה שיודע איזה נשמות תואמות

ומגלגל את הדברים בהתאם.

בהתאמה רגשית / שכלית

לכל אחד יכול להיות הרבה יותר ממעומדת אחת פוטנציאלי

(ואני ממש מנסה ללמד עליה זכות שלא ענתה כל היום!)

ולשאול מתי יהיה נוח לה לדבר.

אבל הכי חשוב

תלמד זכות,

זה יעזור רבות לפיתוח הקשר

סיבות בכדי שתוכל ללמד זכות:

1. שכחה את הטלפון על שקט

2. הייתה עסוקה וראתה מספר לא מזוהה, ושכחה לחזור

3. נגמרה לה הבטריה

4. הטלפון תקול

5. הטלפון נשכח בעבודה

וכו'

אני תמיד מעדיפה בשיחות טל' בהתחלה, שישלח סמס מתי נוח לדבר.

זה מונע מרדפים שכאלה ואי נעימויות,

לפעמים צריך איזו הכנה נפשית קלה, ויותר נוח שמתאמים מראש את השיחה.

(לא יודעת אם כולן ככה, אבל נראה לי שאני לא היחידה).

ו...איזה סוג של מקומות את מחפשת בפרט?

אחר חיפושים ארוכים מצאתי את הקישור: http://www.mabtim.com/pgilist.asp -שיהיה לשימוש כולם...

אולי יהיה נחמד לנעוץ איזה שרשור בו ירוכזו כל הרעיונות למקומות לדייטים במקום שכל פעם ישאלו פה

http://www.mabtim.com/pgilist.asp

(סתם העפתי מבט, ומסעדה אחת נסגרה לפני שנה בערך..)

בכ"מ, רעיון טוב להוסיף למדריך....

למה הכוונה ב:"שנינו רוצים, אבל הוא לא עושה עם זה כלום"?

אם הוא רוצה, אז לכו על זה.

אם הוא לא רוצה, אז תיפרדו כבר.

אם הוא לא סגור על עצמו זה כבר יותר מורכב

כמה זה "תקופה ארוכה"?(אני מכיר זוג שאחרי שבוע וחצי של דייטים הם התארסו. פרק הזמן הזה היה ארוך מאוד מבחינתם)

את הבחורה הראשונה שהוא יוצא איתה?

משלב מסוים אפשר להתחיל ללחוץ, אבל קחי בחשבון שבדרך כלל אנשים לא מתפקדים טוב כשלוחצים עליהם. זה מתכון לא טוב במיוחד... אלא אם רוצים להיפרד וזהו.

נראה שאם באמת אתם כבר יוצאים הרבה זמן, שניכם רוצים להתחתן אחד עם השני ועכשיו אתם פשוט "נמרחים", כדאי לנסות להעביר לו איך את מרגישה עם המצב הנוכחי. אולי הוא מרגיש שנוח לו עם המצב הנוכחי, ולהתחיל להריץ חתונה זה מלחיץ אותו? אולי הוא מחכה שתקחי קצת יוזמה? ועוד ועוד... להמציא קונספירציות אפשר מעכשיו ועד שיהיה לי זקן לבן ארוך עד הברכיים ו-120 ילדים. רק שבדברים האלו יותר חשוב להישאר מציאותיים.

לעניות דעתי.

את בטוחה שהוא רוצה?

יכול להיות שהוא אומר שהוא רוצה..

כי הוא לא: לא רוצה".. אבל לא החליט עם עצמו לגמריי שאכן הוא רוצה..

אחות שלי מקוה בשבילך שהוא לא משקר אותך במילותיו...

ו..

 אולי גם הוא לא טיפוס יוזם?

אולי את צריכה לעשות בעצמך מעשה?

ו.. כמו שאמרו לפני: את הראשונה שלו? הוא בכלל בשל לנישואים? אולי הוא מפחד ואת צכה לעודד אותו?

ב"הצלחה רבה בעזרת ה!!!

והעיקר שלא תהיי בספק..

תראי, חתונה זה החלטה לא פשוטה. 

יכול להיות שיש לו כבר רגש, אבל הוא רוצה להכיר יותר טוב, להיות יותר בטוח.

אני הייתי פותחת שיחה בושא.

וטיפ חביב- אצלנו בעלי אחרי חודשיים פשוט בא והציע שכל אחד יגיד מה הוא חושב שהשני חושב.

זה ממש נותן ראיה טובה יותר, פתאום קלטתי איך הוא חושב שאני רואה את הדברים. וכל מני נקודות שעלו- כי לפעמים אנשים חושבים שהשני מתכוון לX כשבעצם הוא חושב Y.

אה, וכשאני החלטתי- פשוט ניסיתי להציע לו. (לא משנה שהוא הצליח להרוס הכל..)

מוזמנת לאישי בכיף

מותר לשמוע קצת יותר, איך ניסית?

בגדול- לקחתי אותו לים ותכננתי מה ואיך להגיד.

מה קרה אח"כ- חסוי 

באמת מצב לא נעים בכלל!

אני הייתי מאוד מתוסכלת מהעניין. בשלב כלשהו התחלתי לחשוש שאולי הוא סתם יוצא איתי כי טוב לו בסה"כ, אבל לא מוכן לקחת את זה צעד אחד (וגורלי) קדימה.

כבר לא האמנתי לו שטוב לו איתי ושרוב הסיכויים שהקשר יתקדם לחתונה, כי הוא כל הזמן דחה את עניין ההחלטה...

ישנן מס' אפשרויות לדחיית ההחלטה:

1) את הראשונה שלו / הרצינית הראשונה שלו => ייתכן שהוא מהסס אם זה לא מהיר מדיי להחליט עכשיו/אולי מתלבט אם יש עוד דברים שהוא צריך או רוצה לבחון לפני שמחליטים באופן רשמי/חושש מהצעד הגדול הזה (להתחתן זה לא עניין פעוט ...).

2) אם יש לו מקרה של גירושין במשפחה (הורים גרושים/נישואים שניים, אחים שהתגרשו ל"ע וכד') => זה עלול להרתיע אותו מלעשות את הצעד הזה עכשיו, ולשכנע אותו לצאת עוד כדי להיות ב-100% שאת "האחת" שלו (כאילו שיש 100% ).

3) ייתכן שהוא פשוט צריך את הזמן שלו.

את ב"ה כבר הגעת להחלטה, אבל הוא צריך עוד טיפה זמן כדי להיות שלם ב-100% עם זה.

[אני בטוחה שגם את לא רוצה שהוא ישר יציע לך, ורק אח"כ יתחיל להתלבט ול"ע לבטל....]

אני יודעת שזה קשה (!!!!!!!!!!) ליישם, אבל תשתדלי להיות סבלנית ולתת לו את הזמן שצריך.

מי כמוני יודעת עד כמה זה קשה (לוקח לי מעט זמן יחסית עד שאני מגיעה להחלטה... וזה לא כי אני פזיזה או משהו ... רק לפעמים ).

אם את משוכנעת שאיתו את רוצה לבלות עד סוף ימייך - תשתדלי ליהנות מהבילוי שלך איתו עכשיו, אפילו שאתם רק מדוייטים ולא מאורסים/נשואים. אי"ה כשהוא יהיה מוכן - הוא יציע.

אם לא תהיי בלחץ - זה יגיע מהר מהצפוי (ככה יועץ זוגי אמר לי פעם).

שיהיה הרבה הצלחה!!!!

בעז"ה מה שצריך לקרות - יקרה! סמכי על רבש"ע 

בשורות טובות!

הסביות הגיוניות, אבל אני עדיין בטוחה שזה פחד לקפוץ למים.

אני מנסה להיות סבלנית,

אבל למה זה לא ברור שהוא זה שצריך ליזום את זה ולהציע נישואים?

למה הוא רואה את זה כמובן מאליו?

האם יש משהו מונע?

משהו מפריע לך בי?

ולהתכונן שאולי תשמעי משהו מציק מעט

ואולי הוא פשוט לא מספיק קולט שאת רוצה אז הוא חושש להתקדם ולקבל סירוב

אני גם נתתי לבעלי דחיפונת "קטנה"

אומר שהכל ברור לו, אבל לא עושה כלום

ובכלל-מה זה דחיפונת?

הם לא יודעים שהם צריכים להציע?

אבל אולי הוא לא בטוח בכלל שאת גם בעניין? את אמרת לו במילים מה את חושבת ומרגישה?

מה זה דחיפונת? להעלות את הנושא. לשאול אותו מה הוא חושב על הקשר, איך הוא מרגיש בינתיים, מה שנקרא "שיחת יחסינו לאן" 

או אפילו- לפתוח בצד ההפוך, כמו שכתבתי למעלה- שכל אחד יגיד מה הוא חושב שהשני חושב.

לא חכם להכנס למשחקי תפקידים, המטרה שלך היא לדעת מה קורה, או שהמטרה שלך היא שהכל יתנהל "לפי הספר"? גם אם זה התפקיד שלו באותם חוקים לא כתובים- זה לא הלכה למשה מסיני. מותר לך (וכדאי לך) לפתוח את הנושא ולראות לאן זה ילך- כולל פתיחות שלך, בלי לפחד. ואם אחרי שאת פותחת את הנושא הוא עדיין לא מציע- אז תגידי את- "מה אתה חושב הלאה? לאן ממשיכים מכאן?" 

אם אשתי לא הייתה דוחפת לא יודע מתי ואם זה היה נגמר.

תמיד קשה לי לקבל החלטות והחלטה כזאת גורלית הייתה נראית ממש בלתי אפשרית, הרי זה עד 120 ואיך יודעים שזו ה"אחת" וכו' וכו'. לכן אשתי פשוט אמרה לי מה היא חושבת על הקשר ומה דעתה וביררה אם גם לי נראה. וב"ה טוב לנו!

עד היום היא מחכה להצעת נישואים..

העיקר התוצאה

חבל לבזבז זמן למשחקי כבוד ולכל מיני כללים ותפיסות.

שאת במצב של הרגשת חוסר אונים..

מצד אחד- רוצים ממש לשתף, ולפרוק, ובמקרה הזה- גם לגרום לו לזוז!

מצד שני..

הפחד להלחיץ, שזה לא במקום וכו'...

מובן לגמרי.

מה יכול לגרום לו להתעכב?

כמו שאמרו- כלמיני דברים!

לענ"ד זה לא מה שמשנה.... כדאי דווקא לתת לו את הזמן שיפנים ויכיל את הקשר יותר. (כמובן שאת יודעת איזה צעד ענק זה- אך הסבלנות כאן היא נחוצה עד הכרחית...)

יש מקום לדבר איתו ולשאול בכלליות על המצב ואיך הוא מרגיש בעניין, אבל לא יותר מזה...

בע"ה אחרי שהוא יחשוב על זה עוד- תבוא ההחלטה הכי טובה...

בשורות טובות!!

אני חושבת שאת צריכה ליצור שיחה בה הכל נמצא על השולחן, הדבר השני החשוב ביותר שלמדתי כשיצאתי עם בעלי - וכל הגברים, אם לא רובם המוחלט יעידו - שהם לא מבינים רמזים. נקודה. צריך להסביר להם הכל ולא לרמוז כי הם פשוט לא מבינים... בהצלחה רבה ובשורות טובות =)

אבל הנה הטלפון: 02-5386218

היא עונה בשעות הבוקר, אם בכלל..

בהצלחה!

לפחות מה שאני יודע

ואני לא מגלה!

תמיד אני לא יודעת מה אני אמורה להגיד.....

זאת א',

שמעתי עלייך מחברה שלי ואני מעוניינת להיפגש איתך.

משו כזה...