(היתה סטודנטית שערכה בזמנו משאל)

כחלק מהפרוייקט חשוב שם באיזור, שיהיה גם משו כזה.

צריך לשלוח להם...

למה שלא תחכה שבוע שבועיים ותדבר איתה שאולי בכ"ז?

אם זה אכן "עומס רגשי" זמני... למה לא?

בהצלחה

הרי לפי איך שזה נשמע, זה לא יעזוב אותך תוך שבוע, אז לכאורה אין סיבה שלא לחזור שוב אז,

ואם גם אז היא לא תרצה.... תן לזה להתפוגג... בין כך ובין כך זה לא יתפוגג לפנ"כ גם אם לא תדבר איתה,

ובעניין סיכויים (אולי זו השאלה שלך...)

אם היה חיבור שגם היא הרגישה בו- אולי תרגש אותה ה"נאמנות" שתפגין.... ה"עומס" ירד  והיא תשמח לחזור.

רק שיהיה ברור: אין לי שום נסיון בדייטים, זוהי רק דעתי

בנים? בנות(בעיקר)?

אפשר עוד קצת כיווני חשיבה ורעיונות ?

ראשית- מזל טוב להצטרפות לעולם הדייטים... שילך בקלות ובמהרה!

ולעניין-

דע לך שבנות זה עולם אחר.. ולא ממש בטוח שהבנת באמת את מה שעובר עליה (ממש לא בגללך! כי קשה להבין אותנו... לרוב, אנחנו לא יודעות מה אנחנו מרגישות...)

דבר נוסף, כשנפרדתם, מה היא אמרה? שהיא צריכה הפסקה? שהיא צריכה לסדר את המחשבות? שהיא כן חושבת שאתם מתאימים אבל עכשיו זה גדול עליה?

או שלא? היא פשוט חתכה?

בכ"מ, לדעתי יש מקום לבדוק עם גורם שלישי עוד כמה זמן מה איתה, אם היא פנויה והיא מוכנה לבדוק איתך שוב חידוש קשר....

בהצלחה ענקית!!

ומצד ההגינות והיושר היא לא יכולה להמשיך להיפגש איתי כרגע

בינתיים תנסה להירגע ולא לחשוב על יותר מדיי.

נסה למלא את המחשבות בדברים אחרים.

אם בעוד שבועיים ככה ירגיש לך שאת ה חייב- תפנה לגורם שלישי/חיצוני ותבדוק מה איתה.

לדעתי, אל תפנה אליה ישירות...

אם זה אמיתי,

או שהיא סתם מצאה תירוץ בשביל לסיים.

וכן, זה קורה...

לבדוק מה קורה איתה אחרי שבועיים נשמע הכי טוב.בעיקר רציתי להתייחס ולמר שאנחנו איתך ושיעבור במהרה ובהצלחה.

ממש מבינה אותך..

הייתי באותו סרט.

היה טוב. ואז גילה על עצמו שלא כשיר עדיין לקשר חדש אחרי הקשר הקודם.. 

מכירה את ההרגשה.

כואב כואב.

ולא ממש מובן על מה. אבל זה מה שקורה בלב..

ושנה שלימה אני חשבתי אם זה יכול לחזור או לא . אם הוא רוצה או שזה היה רק תירוץ..

וניסיתי למחוק ולשכוח. ויצאתי אם אחרים. אפילו קשרים ארוכים. אבל הוא היה לי בלב..

ועכשיו, אחרי שנה..חזרנו. בכוחות מחודשים. וטוב לנו..

אחר ומעניין ולא צפוי. אבל זה טוב.

אם אתה ממשיך לחשוב ולהרגיש, שבאמת יש עוד סיכוי. ממקום אמיתי בך. לך על זה..

תן לה זמן להרגע..לעבור את מה שהיא נמצאת בו עכשיו, ותנסה שוב.

באמת אולי עדיף דרך צד שלישי. חוסך אי נעימות.

תלוי בטיב וכנות הקשר שהיה לכם..

בהצלחה!! שה' יברך אותך..

יכולים לדבר על זה בינינו...

כנראה זה הכי טוב או שנעבור את זה ביחד או שהיא תיקח סוג של פסק זמן ונראה מה הלאה

תודה בכל מקרה לכל המנסים והתומכים

היא סופית אמרה שזה נגמר...

בנות-בקשה אחת יש לי מכן-אל תתחילו קשר חדש אם עוד לא סיימתן עם הבחור הקודם...

זה שובר אותנו...

אוי ואבוי!

[לוקחת את ההארה לתשומת הלב].

היה לה קשר ארוך-סיימה אותו,התחילה קשר איתי ואז אמרה שהיא חותכת אותי כי הקשר הקודם עדיין בראש שלה והיא רוצה לנסות אותו שוב...

היא לא עשתה את זה כדי לפגוע ולא הייתה מודעת לבאלגן הרגשי שזה יצור לה,היא באמת זהב מלאך ואיכותית-אבל כל זה לא גורע במאומה מהפגיעה שלי והשבר שנשבר לי בלב...

קח את זה באיזי... אם אתה רוצה תנסה לחזור אליה. אבל אל תיקח כלום בצורה כבדה מידי.

אי אפשר לשרוד בעולם הדייטים בגישה הזאת.

אבל מכון פוע"ה בטווווח יכולים לעזור...

בהצלחות!

ומבקשים לקבל ייעוץ גנטי..

מאוד מוסיף אם מביאים את בן הזוג,

כי כידוע הבדיקות שונות בהתאם לעדות השונות ולמוצאם של האבא והאמא של בן\בת הזוג.

שם יפנו אתכם לאחות שתסביר איזה בדיקות מומלצת בהתאם לעדות שלכם

בהצלחה!

לא יודעת למה, אבל כל אחד מעביר אותנו למישהו אחר.

אז אשמח לעזרה אם מישהו עבר את זה.

תודה!

הי. עשיתי את הבדיקות דרך קופ"ח כללית ואישתי עשתה דרך מכבי. אני לא כ"כ זוכר איך קבענו את הבדיקה אבל נראה לי שכל אחד מאיתנו התקשר למוקד של הקופה וברר דרך שם. במקום שלוקחים את הדם (אצלי זה היה בתוך בי"ח בלינסון) יש להם גם מומחים ששואלים אותך כל מיני שאלות ונותנים לך למלא טופס כדי לגעת איזה בדיקות צריך לעשות עם הדם. תהליך הבדיקה הוא פשוט. לוקחים ממך דם (דקירה קטנטנה) ואחרי שבועיים בערך מקבלים תשובות. 

נולדו לו ארבע ילדים:

וולברין, סופה, ג'ין וההוא על הכיסא נו... פרופסור מגנטו.

כתבתי גם בנוג"ה אז אכתוב כאן דברים אחרים:

-ביקרתי את החניכות שלי משבט איתן במחנה ביום חמישי. היה מ-ד-ה-י-ם!

-כיף לראות לאחר שנה, בסניף את חלק מהפירות לאחר ההדרכה שלי.

-ניגנתי קצת בפסנתר אחרי מלא זמן...

-שבת מקסימה!

תודה רבה ה'..

עדיין לא התחתנתי.

יש לי משפחה מתוקה ותומכת.

חברות טובות.

ב"ה!!

ועל הרבה דברים טובים ב"ה...

וקצרה היריעה מלפרט.

-היה שבוע נחמד קצת טיילנו המשפחה..

-היה לי יומולדת היום:p וניסיתי לנצל אותה לטוב בס"ד..

-ה' ממש טוב איזה כיף!!

למה מצחיק? כי הפסיכולוגיה כבר עשתה מחקרים על התופעה בה המטופלים 'נדלקים' על המטפלים (ולהיפך), מוכר כ'אפקט פלורנס נייטיגייל'..

השאלה במקרה שלנו היא האם זה בכלל קשור?

לשאלתך- לא הייתי מתייחס לעובדה שהיא נגעה בו, כי זה הרי לא אסור. אבל כן הייתי מברר עם עצמי (אולי בתור חבר תוכל לעזור לו לברר עם עצמו) מאיפה זה נובע... האם הוא הוקסם מהאישיות שלה, טוב הלב שבה ומשאר מידותיה הטובות... או שהוא נפל שולל לדמיונות של אותו תסמין פסיכולוגי...

אולי כדאי שמישהו יברר בשבילו אם זה באמת שייך (שהוא לא יברר בעצמו- הוא מוקסם, הבירור שהוא יעשה לא יעזור...) אם שייך שיגלגל את הלאה, אם לא שייך תוריד אותו מזה בתואנות שהוא יוכל לקבל...

יכול להיות שהוא התחבר אליה מהמצב המורכב שהוא היה בו- מצב חלש, של תלות, והיא עזרה לו מאד. זה לא בטוח, אבל זה מאד יכול להיות. ובמצב עדין כזה קשה לנו לשפוט באמת מה מתאים, וכל מי שעוזר מקבל אצלנו הרבה נקודות, לא משנה אם זה באמת מתאים או שלא כל כך..

הוא גם בטח לא יודע מה המצב אצלה מהבחינה הזו- פנויה, בקשר..

בכל זאת, כדאי שיחשוב על זה יותר לעומק, בצד השכלי וופחות ברגש (עד כמה שניתן) ואם עדיין נראה לו- שיתן לחבר / בן משפחה לברר עליה, ולפי זה ימשיך הלאה.. (תרתי משמע)

שנזכה לעשות הישר והטוב בעיני ה'. בהצלחה!

של ר' משה ברלינר (הוא פסיכולוג, ומומחה גם בענייני דייטים; השיעורים באתר ישיבת בית אל),

שהוא הזכיר מקרה כזה (שהאחות טיפלה במישהו והם התחתנו בהמשך) בנימה מאוד חיובית.

סתם כי שמעתי אז אני מציין.

לא יודעת אם היא טיפלה בו באופן אישי, אבל היא הכירה אותו בתור מאושפז בבי"ח שבו היא עבדה.

מסתבר שזה קורה..

שראית אצלה מספיק דברים חיוביים בשביל לברר עליה? אז קדימה! סע!

לגבי הנגיעה...

מבחינה הלכתית זה מותר, אז מבחינת הרגשה מה אנחנו יכולים לומר לך?

זה תלוי בהרגשה שלך (אם תציע לה לצאת אז זה יהיה גם תלוי בהרגשתה). אם זה מרגיש לך שזה בקטנה, אז זה בקטנה! ולהיפך.. 

אני בעד טבעיות... תשמח שזכית להכיר בדרך טבעית ולא "שידוכית"!

בהצלחה!

ב"ה

א' הוא יודע שהיא פנויה.

ב' ברור שהיה מותר לה לגעת, להלביש, לרחוץ אותו וכל זה, ואפילו היה עליה חובה לעשות זאת בצורה טובה נעימה והכל, הוא היה ביומיים הראשונים במצב קשה, כולל חוסר הכרה והתעלפויות, אבל הוא מרגיש שגם אם היה מותר לה זה גורם לזה שההרגשה נובעת מהקירבה והמגע שהוא אף פעם לא התנסה בה עם בחורה אחרת. ולכן יתכן שלא טוב לפתח קשר כזה שנובע מזה.

מה שכן, התמזל מזלו והיא דוסה ממש, חצאית ארוכה והכל, היא היית מידי פעם יושבת ליד מיטתו ואומרת תהילים (בטח זה שהוא הגיע על מדים גם הוסיף, זאת היית תאונה בצבא) ומטפלת בכל דבר שהוא צריך.

האמת, אם בשוב הוא יתחתן בזכות זה, היה שווה

האם הרגשת ה"התקשרןות" שלו נובעת מעצם העזרה והסיוע והרגשת התלות והתמיכה הפיזית והרגשית גורמת להתקשרות והוא רוצה לדעת(כיון שהיא באמת טובה והוא התפעל ממנה) אם זה נכון ,אם זה נובע מקשר אמיתי אולי? והיא יכולה להיות לו לאישה טובה ויהיהו להם חיים מאושרים?1 הוא מתלבט .טבעי שבמצב שלך תלות נוצר קשר רגשי גם

 קשר של רגש ואול יהוא חושב שהנישואים יכולי םלהיות מוצלחים, גם בלי תלות כי כבר הכיר אותה ויצא לו להתפעל מאישיותה.. אין בכך פסול אלא שיברור כמובן ע"י גורם אמצעי ולא ישיר כי זו הדרך..

גם רחצה אותו אולי רק תחבוש  לרגל וכו', לדעתי הגיוני שהם השאירו את התפקיד ל"כח עזר" (גבר) או לאח.. מה את כבר קובעת? אחות נותנת תרופות אינפוזיה תחבושת לרגל ווכו' אולי את מנחשת בחלק מה?תאורי טיפול"

את הסיפור הזה בכושר דמיונו הפורה

וברצונו לפתח דיון אצל בנים ובנות

על נושאים רגישים מאוד

ואם הוא היה מתכוין בתמימות רצינות מכיר כזה סיפור ניחא

אבל כיון שהוא רק מחפש כל היום לדון בעניני נגיעות ופגישות וכו'

הוא מייצר שטויות במיץ עגבניות

אם זה כל כך מביך את שני הצדדים למה לא דואגים להסדר כל שהוא?

הוא אפילו אמר שכשהיא רחצה אותו והוא היה ממש נבוך והסמיק ותופעות אחרות וכל זה היא אמרה לו שהוא לא צריך להרגיש לא נעים ושהיא ממש מבינה אותו אם הוא נבוך ושכולם מגיבים כמוהו.

לי זה נשמע מצב ממש בעייתי... גם אם מדובר בעבודת קודש

שהדמיון מתחיל לעבוד כאן שעות נוספות...

רק שזה לא יקרה לי! זה יגמור אותי!

וממילא אני לא יכול להביע את דעתי, לא נראה לי שאני קלאסי בזה.

לעניות דעתי  הבחור נמצא בהתרגשות בלי קשר לחיבור אמתי מכל עניין הנגיעה שחיבר אותו והטיפול המסור שקבל .. מה גם שציינתה שזאת החוויה הראשונה שלו ....

מסיבות שאינן תלויות בו אלא בגורם חיצוני אבל הם מתאימים בכל מקרה יכולי םלהתאים ולהינשא ולהצליח בנישואין כי הם כבר הכירו והוא התפעל מאישיותה

אולי היא מתאימה לו. ויש גם הכת הטוב. אז למה לא?

אבל למה הניסוח "מישהי שנגעה.." .זה לא נשמע כמישהי שטיפלה במישהו שזקוק לעזרה מסיבה רפואית, הניסוחל -יש בו טעם לפגם (או שאלי לא יכולת להתנסח אחרת..) 

ליחסים בין מטפל למטופל עד שנה לאחר מועד הטיפול... :O

אני לא מבין איך אף אחד לא העלה את זה קודם?

איך העלינו על דעתנו הרהורי עבירה חמורים כאלו, לעבור על חוקי מדינת ישראל הקדושה?!

אבל אני מלמד זכות על באי הפורום, ובטוחני שהבעיה אכן מטרידה את כולנו, לא פחות מאשר גידול החסה בשדות קזבלנקה.

(<צ> - למי שלא הבין)

ככל שאני קוראת אותה יותר ככה אני נגעלת יותר.

היא לא אמרה שזאת ה- בעיה אלא ציינה דבר נוסף שבאמת צריך לקחת כשיקול.

ובכלל, רובם המוחלט של הרבנים יגיד לך ברובם המוחלט של המקרים ללכת לפי חוקיי המדינה. גם הרבנים יתנו לזה יד אני בטוחה.

מה הקטע שלך?? חושב שזה לא העניין הרציני? תגיד את זה יפה ! כאילו שזה כן קודם לתורה עאלק.

אם כי אני בטוח שהוא לא התכוון, (צחקתי מקודם על הבדיחה עם שדות קזבלנקה.)

ממש לא התכוונתי לפגוע - הכל ברוח טובה!

אני מניח שזאת לא הפעם הראשונה שאת נתקלת בתגובה צינית... לא ממש הבנתי מה מגעיל במה שכתבתי.

אם מישהו נפגע מכך - אני מבקש סליחה ומחילה.

לגופו של עניין - את כל הנושא של חוקי המדינה בכלל וחוקים הקשורים להגבלות ביחסי זוגיות יש להבין בפרופורציה הנכונה.

אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת.

בנושא הפרטי הזה, של הגבלות ביחסי הזוגיות, ברור שלא ניתן לאכוף אותם ככתבם וכלשונם. אז למה הם קיימים? כדי למנוע מצבים של ניצול מרות וסחיטה. האכיפה של הדברים האלה מתחילה ברגע שמוגשת תלונה על הטרדה מינית או אונס. רק במקרים כאלה, תוכל המתלוננת לטעון כי הסכמתה נבעה מיחסי המטפל-מטופל וכדומה. זה החידוש של החוק הזה, ולכן אמרתי שזה "מאוד מעניין אותנו"...

ועוד דבר:

שימו לב ש"מדינתנו הקדושה, יסוד כיסא ה' בעולם" (<צ>), מתירה בחוקיה כל סוגי הפריצות הקיימים, כך שהחוק הזה מעורר לא מעט גיחוך. אם כבר להגביל - תתחילו עם איסור יחסים של אשת-איש עם איש זר. ברור שהערכים שלהם עקומים, ולכן כדאי לגלות לפחות מעט ביקורתיות כלפי חוקים, ולהבין שהם נכתבו בשביל אנשים עם סולם ערכים מאוד שונה מאתנו, ושחייהם פרוצים לחלוטין. יש חוקים - מה לעשות - שפשוט לא שייכים לאנשים תורניים.

אני לא אומרת כדי להוכיח אותך שוב, כבר התנצלת, אלא כי לא הבנת מה מגעיל במה שכתבת.

אולי לך לא מפריע שמזלזלים במה שאתה כותב, יש אנשים כאלה, אבל הרוב כן. גם אם לא מראים. הלבנת פנים יכולה להיות גם מעל דפיי האינטרנט. תשאל רבנים...

אני מציע שכל מי שלא מבין בדיחות, ידלג מראש על כל הודעה המכילה את הקוד <צ>
 

לגבי מה שכתבתי: "אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת."

אני חייב לסייג את דבריי: ההבדל בין חוקי המדינה לחוקי התורה הוא הבדל של שמיים וארץ! הרבה מעבר למה שכתבתי. ציינתי רק פן אחד מאוד קטן של ההבדל!

חוקי התורה הם חוקי ה', והמחויבות אליהם היא אבסולוטית, משום שעצם קיומינו מותנה בהם ("אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" - שבת פח ע"א, ועוד מדרשים רבים דומים), משום שהם ציווי ה', משום שהעולם נברא בהתאם לתורה, משום שהתורה היא התרופה הבלעדית ליצר הרע ועוד ועוד ועוד.

כל הנושא של חוקי המדינה, לעומת זאת, בדומה ל"תקנות קהל", נועד כדי לשמור על הסדר הציבורי, וזוהי הסיבה היחידה שהם מחייבים אותנו.

אני לא יודע מה הרבנים של הממלכתים אומרים, אבל ברור לכל שאין שום קדושה ב"חוקים" הללו, אפילו שהם של "מדינת ישראל". אפילו לחוקי מלכות דוד ושלמה אין תוקף מחייב הלכתית מלבד הצורך בסדר ציבורי, בדיוק כמו שהדבר לגבי חוקי הגויים בארצותיהם. כל הסיבה שאנחנו מקפידים על ייחוד עם פנויה, לדוגמא, היא מפני שכך תיקן בית דינו של דוד (היינו הסנהדרין שבזמנו) - ולא דוד עצמו!

אם יש למישהו מקור שסותר מה שכתבתי, אודה לו אם ישרשרו כאן.

אה, ו... סליחה על הניצלו"ש... זה היה בעיקר להבהרה, שבעיניי היא מאוד חשובה.

יש הגיון מאחורי החוקים האלה - 

אם חשבו בכלל על חוק כזה, כנראה יש סיבה, לא?

והיא - שזה קשר לא בריא (תרתי משמע...) לא בשביל המטפל ולא בשביל המטופל...

(וכן , חוק זה חוק. וצריך לכבד אותו ולציית לו.)

חוץ ממה שכתבתי שם, שזו תשובה מלאה בפני עצמה לשאלה הרטורית שלך (תקראי שם שוב - אל תתעצלי!), הריני מצהיר בזאת שאין לי שום כבוד והערכה למחוקקי החוקים. מהם יושבים בכלא על פשעים חמורים, מהם מושחתים שעדיין לא נתפסו ומהם סתם רודפי כבוד ושררה. כמה פוליטיקאים ישרים את מכירה?

לומר "כנראה שיש הגיון" - זה נכון לחוקי התורה, ולתקנות חז"ל, לא לקוחי המשפט החילוני.

אדרבא - עצם העובדה שחז"ל וחכמינו לדורותיהם לא ראו לגזור כאלה גזירות, היא ראיה מצוינת שאין מה לחשוש. אין לנו צורך במדינה כאמת מידה למוסר - בשביל זה יש לנו תורת חיים.

אבל שוב - ההגיון ברור ומובן לכל בר דעת, וכמו שכתבתי למעלה - זה לא אמור לעניין אותנו, אנשים דתיים בעלי מוסר שלא מנסים לנצל יחסי מטפל-מטופל באופן כל כך שפל.

לגבי "חוק זה חוק" - אז או שאת תמימה, או שזה סתם תירוץ. אין אף אדם נורמלי בעולם שמציית לכל חוק כי זה חוק (בגישה קיצונית כזו, שיש לציית לכל חוק ויהי מה, האמין סוקרטס, ואף פילוסוף בן ימינו לא נוקט כמוהו). מקובל לציית רק לחוקים שנאכפים, כמו שכתבתי בשרשור למעלה. יתירה מזו, הגישה הליבלית (ואחרות) נוקטת שיש לציית רק לחוק שעומד במבחן מצפוני. אנחנו, כאנשים שההלכה מעניינת אותנו, מחויבים לחוק רק אם הוא נועד לתכלית ראויה, שהוא נאכף ושהוא לא סותר את חוקי התורה.

ולא - חוקי המדינה אינם ערך עליון! הגישה הפשיסטית הזו אינה מקובלת היום באף מדינה מערבית ("נאורה") בעולם.

באופן כללי, בחקיקת חוק כזה המדינה ממלאת את תפקידה, גם אם בנושאים קרובים היא לא ממלאת אותו. על הציבור לתקן תקנות למנוע מעשי עוול וחטאים, לפי מה שהדור זקוק.

אגב, הרב זילברשטיין (בספר שיעורי תורה לרופאים) בהקשר לשאלה האם על רופא לדווח על ליקויי ראייה כדי למנוע מהם, כותב בשם הרב אלישיב שגם במקרה שהסיכון קטן, מכיוון שזכותו של הציבור לאסור על אדם לנהוג גם כדי למנוע את הסיכון הקטן, ולכן יש לדווח. (אם הבנתי נכון, מדובר במקרה שלשיטתו אין בו משום "לא תעמוד על דם רעך").

איני יודע מה בדיוק החוק אומר והאם הוא מוצדק לגמרי, ואני גם מוצא הגיון מסוים בדבריך שהחוק נועד לאפשר ענישה במקרים חריגים. כך שלא לגמרי ברורה לי המסקנה המעשית. 

אמרתי שמה שחז"ל גזרו - אסור, ומה שלא גזרו - לנו אסור היום להוסיף גזירות חדשות! (כשאין סנהדרין) חוץ מזה, שכל בר-דעת מבין שאין שום בעית צניעות להפגש לצורך שידוכים עם בחורה שטיפלה בי כאחות לפני חודשיים. (תביא לי רב אחד שיאסור את זה!)

אתה לא יכול לדמות דבר לדבר בעצמך ולהתייחס לזה כאיסור הלכתי, כל עוד אתה לא הוסמכת כפוסק הלכה, ואתה לא דן לפי כללי ההלכה.

לגבי מרידה במלכות - מה שכתבתי הוא לא מרידה. דיברתי על מצבים בהם לא ניתן לאכוף את החוק. זה לא נקרא מרידה, ולא יכול להיכנס בשום מצב לגדר הזה של מרידה. מרידה, מעצם הגדרתה, היא הכרזה בפומבי שאיני מקבל את סמכות המלך. כאן הדבר הזה לא קיים.

לגבי תקנות קהל - לא ברור בכלל שיש למדינה את הגדר הזה, אבל גם אם יש - התוקף של התקנות האלה הוא מוגבל, כמו שכתבתי, ושוב - תקנות קהל לא יכולות לקבל תוקף כשלא ניתן לאכוף אותן, כי ברור שלא לזה התכוונו. כתבתי את זה כבר יותר מדיי פעמים: חוקי המדינה הם לא מחייבים כמו חוקי ההלכה! תמיד מתבלבלים בזה. לך תשאל רב (עדיף לא ממלכתי, כי חלקם (בלי לפגוע בכבודם חלילה) נוטים לעתים לערב ענייני "השקפה" בפסיקת הלכה, באופן שמבלבל את השואל. אנחנו לא נביאים, ויש לנו כללים ברורים לפסיקת הלכה)

לגבי המקרה שהבאת בשם הרב זילברשטיין - זו דוגמא קלאסית לחוק הגיוני, בעל תכלית ראויה, ולכן הוא מחייב לחלוטין. יתירה מכך - במקרה הזה זה כבר נוגע בסכנת נפשות, שחומרתה ידועה, ועוד שזה דבר שבהחלט נאכף, ורופא מתרשל מסתכן בעונשים כבדים ובפסילת רשיונות.

כל פגישה כאילו מתחילה כמעט מההתחלה, אין המשכיות מספקת לקשר. צריך לשמור על הגחלת (גם היא חלשה...) בוערת, אחרת קשה לפתח משהו רציני.

וקשה מאד לדבר על זה.

ידוע שלאחד הצדדים יש קושי עם טל',לא מתחבר למכשיר הזה

אפילו תדברו 5-10 דקות ביומיים נניח זה גם בסדר לפחות להתחלת הקשר.

תגידי לו בנחת שאת מרגישה שזה קצת מרחיק אתכם הזמנים הריקים האלה, הוא בטוח יבין...

מה מונע?

פשוט לאחד הצדדים קשה עם מכשיר הטל' ולכן לא מתפתח דבר מעבר לפגישות

האם הקושי מונע מלדבר כמה דקות ביום?

(אני לא מצפה שתפרט/י את הקושי)

אם כן, אז מובן, ואם כל הקושי הזה צריך להתמודד ולבנות את הקשר

זה אפשרי, אבל קשה!

אם לא, מומלץ לנסות לדבר כל יום כמה דקות, כמה שאפשר

בהתחלה זה יהיה קשה, לאחר מכן מתרגלים לזה, ויותר קל לדבר שיחות ארוכות יותר

ועוד המלצה, שיחת וידאו יכולה מאוד לעזור

אומנם לא כמו פגישה, אבל מקלה בהרבה

טוב שיודעים שזו הבעיה!

מכירה מישהי שהיה לה קשה עם זה שלבחור היה קשה לדבר בטלפון. הוא ממש לא אוהב את זה! והוא תמיד קיצר. 

היא כמעט חתכה את הקשר בגלל זה...

אבל אז היא הבינה שזה לא שהוא לא רוצה לדבר איתה, אלא שהוא פשוט מקצר תמיד בשיחות טלפון, כי קשה לו והוא לא אוהב את זה. (לדוגמה, מתחממת לו האוזן, מציק לו.)

בחיי הנישואין זה כמעט לו בא לידי ביטוי. זה בא רק בזמן שהוא היה במילואים, והם קיצרו בשיחות.

ב"ה היום הם חיים באושר עם כמה ילדים

לדעתי - כדאי לדבר, אפילו מעט. בשיחה שבה קובעים את הפגישה הבאה לדבר מעט יותר, כמה שזה לא מציק לשני. 

וגם מסרונים כגון: בוקר טוב, יום טוב, לילה טוב, איך היה היום? וכו' יכולים להוסיף הרבה.

הצלחה!

רק שלא לקחת בחשבון שיש מקרים שפשוט אם גם ממש ירצו, אי אפשר לתקשר בעזרת טלפון רגיל

ולדוג', אנשים חרשים.

אין בעיה.

גם לי היה קשה עם טלפון ...

והתחתנו!

לא,אני לא כזה. אבל שדכנים..

לא פסלתי אתרי הכירויות,אבל ממבט חיצוני זה נראלי קצת מוזר. זתומרת-יש שם כל מיני דברים שיטחיים,אנלא רואה איך באמת לדעת על מה מדובר ככה.לא כשאין מישו שמכיר את שני הצדדים.

אבל על מפגשי פו"פ אני באמת שואל.

ונראלי שלמטה אפחד לא רואה את זה..

אני מודה שאין לי ניסיון בדייטים (הכרנו בכיתה י')

אבל לדעתי הקב"ה רוצה שנעשה מאמצים בכל דבר ולא רק נחכה לעזרה מבחוץ (חברים/שדכנים)

אני אישית מכירה חברה שהתחתנה במפגש שהיה.

יש דברים טובים שכדאי לנסות (שוב פעם - אני לא מכירה אישית אז צריך לעשות בירורים אילו דברים יש) ולעשות השתדלות..

בהצלחה!

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

ובוגרת, לא רואה בזה שום בעיה.

לא מכירה אישית איך המפגשים מתנהלים, ומניחה שזה משתנה מאחד לשני.

בעיניי אם זה איכותי, והמטרה ידועה אין בזה בעיה, להיפך, זה אולי יתרון.

מנצלת לשאול- איפה מוצאים דברים כאלה?

אם למפגש יש תוכנית וזה לא סתם מריחה, אז למה לא?!

זה שאני מחפש בת לא אומר  שאני צריך להסתובב על החוף ולחפש,נכון?

יש פהhttps://www.facebook.com/groups/348244505234734/

חפש את המפגשים המתוכננים,אלה עם תוכנית ולא החסרי פואנטה.

הסיכוי שיבואו בנות תורניות למפגש רציני יותר מבחינת התוכן הוא פשוט גבוה יותר..

ולך תדע, הרבה דרכים למקום ;)

"מנוחה ושמחה, אור ליהודים...."

השבת אנחנו במפגש פורום בהר ברכה לרגל הבר מצווה של אחיין שלי

לענ"ד,(הבאמת עניה)

תחשבי איך את רואה את הבית שלך,ואת הדברים הכי חשובים שיבואו לידי ביטוי בזה-

אם את רואה אותו עם בעל שיושב כל היום ולומד,ומצידך למסור את הנפש על זה,

או עם אחד שלומד חצי יום,עובד חצי יום,או אחד שעובד,אבל לא זז מקביעת העיתים שלו..וכו'.

ואולי לספר איזה אידיאלים הכי חשובים ל-ך,שעליהם לא תוותרי,וממש תרצי שגם לבעלך יהיו-

א"י,עמ"י,תורה-לכל אחד ואחת יש מסירות נפש שונה לכל אחד מהאידיאלים האלה,וזה בא לידי ביטוי בצורות שונות..מי שיש לו מסירות נפש לא"י,אז הוא ירצה אחת כזו,וכן לעמ"י,וכן לתורה.

לוידע עם עזרתי,אולי בכלל לא..

להחליט על 3 דברים בלבד, שהם הכי חשובים לי, ורק עליהם אני פוסלת בשלבים ראשונים.

אך ורק 3.

את כל הדמיונות שיש לי בראש, והדמות של האדם המושלם שאותו אני רוצה - לעמעם.

להפתח.

אבל זה כל-כך קשה. שכלית, זה נשמע רעיון טוב!

בתוך המעגל הפנימי, יופיעו תכונות שהן קו אדום.. בלעדיהן אין מה להתחיל..

במעגל האמצעי יופיעו תכונות חשובות, אך אפשר לוותר עליהן בהתאם לנסיבות..

ואילו במעגל החיצוני יופיעו תכונות שהן 'פלוסים' בלבד.. ואין להן משקל בהכרעה..

התרשים הנ"ל יכול לעזור מאוד גם לאחר שמתחילים קשר, בשלב כזה קשה מאוד להיות אובייקטיביים, משום שהרבה פעמים נכנסים למערבולת של תחושות.. אז אפשר להוציא את התרשים, ולעשות התאמה, וכך זה יכול לעזור..

לגבי השדכנית, תשפכי כל מה שיש לך, רק שלצד כל תכונה תצייני אם היא קריטית, או שרק היית שמחה בבחור עם תכונה כזו..

רעיון טוב!!

תודה

כי המוח סתם כך יכול לטחון - המון מחשבות ורצונות שאינם בהכרח שלנו.

אבל בבהירות של הלב הדברים נראים אחרת

(אין הכוונה ל"לב" במובן הרגשי, אלא במובן של החכמה הפנימית - הלב המבין)

בתוך הלב את יכולה למצוא בדיוק את מי שמחכה לך.

כשיש בהירות - מה שרוצים מופיע.

      .    .

נראה לי יש תקלה באתר. מבאס בהחלט.

http://a7.org/MailAttach.aspx?act=im&f=77549&name=%u05DE%u05D9%u05DD.jpg

http://a7.org/MailAttach.aspx?act=im&f=77550&name=%u05E6%u05E0%u05D7%u05E0%u05D9%u05DD.jpg

המעצבייניש, לא של שבוע שעבר? |תוהה|

הם משלמים לי.

אבל בכל זאת, חשוב לשים לטובת אלה שלא הצליחו להשיג את העלון

את כל העלון..

כאן- http://giluydaat.co.il/

זה אולי נכון.

אבל שמתי גם את תורה-מן של שבוע הבא. ואת זה אין באינטרנט.

לי אין ופייסבוק ואני נכנס חופשייייי

אצלינו אין את גילוי דעת

בס"ד

דבר תורה לפרשת עקב

בדרך כלל כשהקב"ה מנסה את האדם במקרא זה במצב של חיסרון: עקדת יצחק לאברהם אבינו, חוסר מים לעם לשתות במדבר, וכו... לעומת זאת בפרשתנו אנחנו קוראים: “המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך” (דברים ח, טז), הנסיון כאן מתבטא בנתינת המן. איזה מן ענוי זה? היכן הנסיון בכך שהקב"ה נותן מן לעמו?

הספורנו מסביר: “אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך שלא בצער”. במציאות, אנחנו רואים שהאדם נוטה לפנות אל הקב"ה כשהוא נמצא במצב של קשיים, כשיש לו בעיות, מלחמות או אבלות ל"ע, אבל כשיש לאדם שיפע האדם מרגיש כמלך, ולא כ"כ משתף את הקב"ה בטובו. מדוע?

ישנן שתי סיבות מרכזיות לכך: ההרגל והגאווה. הבן אדם מתרגל. קמים בכל יום, אוכלים, פועלים, ומפסיקים להתפעל על דברים שנראים טבעיים כמו גידול העגבניות, ילידת הילדים, פעולות הגוף, ושוכחים שיד ה’ נמצאת בהם, שוכחים שגם בדברים טבעיים הקב"ה משתף פעולה. וזאת כוונת הספורנו, שבנסיון המן, נבחנים על אמונתנו בהקב"ה גם במצב ש“לא תחסר כל בה”.

הגאווה היא הסיבה השנייה של שיכחת ה’: “פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה’ אלוקיך”. האדם לומד, עובד, בונה, לוחם ומרגיש כמלך, כבעל השדה. הוא עלול לחשוב שכל הצלחותיו הן רק בזכות מעשה ידיו - “כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה”. ולהתנתק מהקב"ה. ולכן כנגד שתי הסיבות האלה הקב"ה צווה לנו לברך על האוכל, להזכיר לנו שהוא המקור של כל הטוב.

ולכן אפשר לחשוב שמכיוון שהקב"ה הוא המקור של כל הטוב, אפשר להיות פסיבי, להתפלל ולקבל את הכל ממנו! בגמרא במסכת נידה, נשאלת השאלה: מה יעשה האדם ויתעשר? ירבה בבסחורה, וישא ויתן באמונה. הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. אם האדם צריך להתפלל כדי להתעשר, למה הגמרא הזכירה שהאדם גם צריך להרבות בסחורה? אלא שיש שני רכיבים: ההשתדלות האישית – החלק האנושי, והתפילה - החלק האלוקי. הרב קוק זצ"ל על השאלה, מה היחס בין ביטחון בה’ להשתדלות עצמית, עונה ששניהם אינם חילופיים אלא מצטרפים: האדם צריך גם לעשות את כל ההשדלויות וגם לבטוח בכל כוחו בה’.

הר"ן (דרשה עשירית) וגם רבנו אברבנאל (דברים ח) מקשרים את הפסוק: "כחי ועצם ידי עשה לי את החייל הזה” לפסוק שלאחריו: ”וזכרת את ה’ אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חייל”, ואומרים שאין להבין שאסור להגיד "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא יש מצווה לאומרו! מה פשט הדברים? להבין שה’ פועל בכל מעשי אדם, להבין שה’ לא רק נמצא במקור, אלא גם באמצעים, ולכן במצב תקין אדם צריך להיות מודע על כל הכוחות שה’ נתן לו, וגם לדעת שדרכם הקב"ה פועל. במצב כזה אדם חיי דבקות ה’ אמיתית כי הוא מצליח לשתף את הקב"ב בכל מעשה ידיו.

שבת שלום!

זה לא מטעמי נוחות...זה בכוונה ככה <צ>

כשצריך אנחנו <ר> וכשצריך אנחנו <צ>..

אל תדאגי, גם הבנים מתפללים.. אבל לא מתוך נוסח שהועלה על הכתב

הנשמה היא תמיד מתפללת...

אבל היה עוד משהו חוץ מנתונים שנראו לך מתאימים? ("מידות... תורני...")

או שעל הנייר זה אמור להתאים ומפתיע אותך שזה לא מלהיב...

מה זה פגישות "זורמות"? מה פירוש זורמות? שלא מצאת סתירה בנתונים? 

הבחור מבחינתי מושלם (כל מה שאני רוצה שיהיה בבעלי-נמצאים בו).

יכול להיות שפשוט בשבוע האחרון הוא עסוק יותר מהרגיל? ואז אני מרגישה שהוא לא משקיע בי מספיק?

הלוואי וזאת הסיבה. 

"פגישה זורמת" מבחינתי היא פגישה ששני הצדדים מדברים, ופתוחים אחד עם השני והזמן עובר בלי ששמים לב בכלל

לדעתי יש 2 אפשרויות שזה קורה:

1. פחד כללי להפסיד אופציות טובות וזה משהו שיקרה בכל קשר שהוא וזה משהו שצריך ייעוץ.

הוא מקשיב לי, שומע, תומך, אוהב, מצחיק, מכבד, מעריך, עם חכמת חיים, מסתדר עם אנשים, תקשורת טובה ועוד הרבה תכונות טובות. אבל תמיד יהיה שם ברקע.. אולי אני אמצא מישהו טוב יותר...

במקום לחשוב שדווקא הפעם זו הזדמנות טובה ואולי הבחור/ה הבא/ה יהיו פחות טובים.

מושלם יש רק באגדות או בעולם הבא..

אני ח"ו לא אומרת שצריך להתפשר אלא לבדוק טוב שזה לא איזה פחד שמלווה אותנו או איזה מחסום ריגשי שצריך להסיר..

ואז נכנסים לספקות ומחפשים מה לא מסתדר ומרגישים שזה לא זה.. 

2. הוא לא באמת בישבילך לכן זו התחושה, ועם כל כמה שהוא נחמד צריך לאזור אומץ ולהמשיך הלאה.

ד"א זוגיות זו עבודה תמידית אסור לשכוח את זה..

שיעור של הרב עזרא שיינברג שליט"א, הוא אמר שלפעמים קורה שמבחינה שכלית הכל מתאים, יש את כל מה שחיפשנו, אבל מרגישים שזה לא זה. הוא אמר שזה יכול לנבוע מכך שיש שורש נשמות שונה..

(ד"א יש סדרת שיעורים שלו באתר ישיבת בית אל, מומלץ. אולי כדאי לך לשמוע שם את הדברים בפנים)

בהצלחה!

(נצל"ש, אני חדש פה..)

האמת היא שבכלל כדאי לשמוע שיעורים על כל הענין הזה של שורש הנשמות, צינורות הנשמות וכדו' אם זה נושא שמעסיק/מעניין אותך

(אני יכול להעיד שאותי זה עניין)

עדיף למי שלא מבין בעניניים האלו לא להתעסק איתם בכלל.

יש יחידים בכל דור שמסוגלים להתמודד עם זה.

באמת תמהני על הרבנים שמעלים שיעורים בנושאים אלו לרשת וכל אחד יכול לשמוע.

ניתן להסביר בצורה הרבה יותר פשוטה

ובלי להשתמש במושגים ערטילאים, שפשוט רגשית לא התחברתם

זה קורה.

לא כל מה שטוב על הנייר עובד במציאות

דבר נוסף, הדבר ידוע שאצל רוב בני האדם יש נטיה ל"ענפים" שונים ודרכים שונות בלימוד התורה ועל דבר זה כבר אמרו חז"ל: "חנוך לנער על פי דרכו".

כל עוד זה נמצא בתחומי התורה, יש לך רב שממנו אתה לומד ואתה לומד את זה כי זה טוב לך ומתאים לך - אף אחד(לפחות אף רב בשיעור קומה כלשהו) לא יאסור עליך ללמוד את זה.

זה^ היה בלי קשר לדיון עצמו, אלא רק כתגובה למה שכתב "שורש וגרביים".

יש מדרגות בלימוד.

פרד"ס.

אי אפשר לקפוץ מיד לנסתרות כמו שורש נשמות.

ארבעה נכנסו לפרד"ס...

(ארבעה גדולי עולם, ותראה מה קרה להם)

ענפים בלימוד? כמובן.

יש הרבה תחומים, סגנונות, השקפות, רבנים.

ממש קשה לשמר קשר כייפי בפגישות בנאליות.

קראתי שוב ושוב את מה שכתבת, נראה שאת ממש ממש רוצה אותו!

ולא רק בגלל הנתונים.גם רגשית את אתו.

את מאד חוששת שזה לא יהיה זה.

אם הוא יגיד לא, לא תרגישי הקלה "הוא פתר לי את הספקות" אלא תחושת החמצה.

תנודות ברגש הם דבר מקובל. זוגות רבים יוכלו לספר לך על "פגישה תקועה" שהגיעה דוקא אחרי מספר פגישות מוצלחות מאד.

בסך הכל אנחנו לא רובוטים, והרגש הוא לא דבר סטאטי.

יתכן שמיציתם את השלב של לדבר סתם על סתם נושאים, וזה כבר לא מספק אותכם. אתם באמת רוצים ובשלים לעבור לשיחות יותר עמוקות, יותר אישיות, יותר קרובות, אבל לא ממש מעיזים.

ואז נוצרת תחושה של דריכה במקום והתקדמות לשום מקום.

אל תקבלי כעת החלטה, לא לכן ולא ללא.

המשיכי בפגישות לא מחיבות. יתכן שהגל הזה יעבור, ושוב תרגישי שאת רוצה את הביחד, ושזה הוא. (יתכן גם שלא, לכן נפגשים ובודקים).

אולי, אם תצליחי לשתף אותו בהרגשתך - זה ישנה.

בהצלחה

ובשורות טובות!

באמת נתתם לי נקוודת למחשבה

לשמוע את הרב יהושע שפירא על חידושיות בדייטים.

הכי חשוב לא לתת לזה להתמצות, לא רק בשביל לקדם את הקשר ולסגור אולם תוך שבועיים, אלא בשביל להתקדם, כל אחד בעצמו, בתחומי התקשורת והיכולות של האדם להנות מחברת בנאדם אחר.

זה בונה.

ואז תמשיכי בקשר וכשיהיו רגשות בתקוה גם לא יהיו חששות