פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 15)

ולא בהכרח מעיד על ההמשך כנשואים..

ברור שמי שמצליח לפתור עניינים לפי שמתחתנים- יש פה סימן טוב אבל זאת לא ערובה להמשך

ודווקא הרבה זוגות שכבר נשואים ו'מתאימים' לא תמיד מצליחים לפתור מה שעולה

אלה החיים ויש הרבה גוונים באמצע

אם יודעים לגשר ולדבר  המשבר יעבור והם יצמחו ממנו 

אתה רוצה לבדוק אם היא מתאימה לך

תגרום למשבר ותראו איך אתם מתמודדים?

רשמתי לעצמי

אני רק אומר שבמקרה ויהיה משבר זה ייבחן בצורת ההתנהלות בתוכו ואיך הם יגשרו  עליו

היה בהומור אח שלו הצדיק

מטורף ? לא נראלי מתאים
אבל נגע לי עמוק בלב

אבל בימים חמים עדיין היינו צריכים רעיונות.

קולולולוווווו

למשל בהזמנות לבני הזוג כהן כותבים ביעד:

Mr and Mrs Yossi Cohen

(מתעלמים משם האישה)

גם בכלים ובהורדת הזבל. 

קודם אשתי היקרה.

לכם (:

לך ולה, ולה ולך.

בשמחות אצל כולם בקרוב בעז"ה!

כמה הייתי צריך בזמנו להתווכח עם שדכנים, שפתאום היו נזכרים בין כסה לעשור בהצעת המאה, אבל דחוף דחוף דחוף. היה דייט שנאלצתי להפסיק בגלל סליחות, אבל אחרי הטיפשות הזו - שבאמת פוגעת בבחורה, אבל מאוד מעצבנת בחור שרואה מישהי שלא מבינה מה זה סליחות ולמה צריך להפסיק בגלל זה דייט בחצות - קבעתי עם עצמי פשוט לא לאפשר את זה יותר. אין דייטים מתחילת סליחות אשכנז ועד אחרי שמחת תורה (אסרו חג מותר). עם הספרדים הסליחה, קשה לבקש מכם בלי סליחות כל אלול, אז תוותרו ערב אחד על עננו.

לא צריך להיפגש מ9 עד 12 בלילה.

או שתקבעו מראש בשעה מוקדמת יותר או שתגיד לה שיש סליחות אז אתה תצטרך ללכת עד שעה מסויימת.

כמובן שלגיטימי אם בחורה לא תבין למה אתה קובע דייט ל9 או 10 בלילה ומתנפנף ב12. בחרת בשעה מאוחרת? תלך לסליחות בבוקר. תתחשב בבחורה.

אם היא לא מבינה את הערך של ללכת לסליחות, וזה חשוב לך, היא כנראה לא בשבילך.

(ואגב, לצאת בתקופה של החגים זה בכללי מורכב)

כשראיתי שלא תהיה הבנה לעניין מסוים, התרחקתי מהעניין המסוים.
אף אחד לא חייב לצאת לדייט ביום מסוים, לילה מסוים או חודש מסוים.
את נשמעת כמו השדכנים... "אתה לא חייב לצאת... בשעה שנוחה או שמתאימה או שצריך... תעשה משהו אחר..."
שכל אחד ואחת יעשה ותעשה מה שטוב. אולי אפילו יהיו התאמות יותר נכונות (אבל לצערי ראיתי במקרים רבים שזה לא אינטרס של שדכנים).

אם אני אישית בהפסקה? לא.

איזה כיף לנו שהתחלת לכתוב אצלנו!(:

זכות גדולה עבורי 🙏

חשוב שישמע הקול הזה הרבה במרחב של החיפוש זוגיות

אבל עד כמה זה ריאלי רוב הזמן אפילו?

אני יכול לנסות להשתפר בזה, אבל האם אצליח תמיד?

לא מחפשים את המושלם כאמור

לא חייבים להצליח תמיד

ההשתדלות היא החשובה כאן

כל פעם אחת שכן מצליחים חשובה כאן

ה"תמיד" הזה הוא המושלם הזה - ואנחנו לא מחפשים אותו. אלא את הכוונה, הלב, המאמץ, ההשתדלות.

וגם בתוך העבודה הזו - זה יכול להיות פחות ופחות קשה עם הזמן, כיוון שאנו מאמנים בעצם את שריר המחשבה שלנו, את שריר המבט שלנו, את שריר הפרשנות שלנו, את שריר ראיית האחר שלנו.

וככל שנאמן יותר את השריר - זה יהפוך לנו עם הזמן להרגל.

בדומה ממש אם אדם עושה עכשיו 5 כפיפות בטן כאשר לא עשה לפני כלום - הוא יכול ללכת תפוס שבוע אח"כ,

אבל אם יתמיד ויעשה כל יום עוד 5 ועוד 5, ככה כל יום - אחרי שבועיים הוא יעשה זאת בלי בעיה ואפילו יוכל לעלות ל10.

אז כמו שיכולים לאמן את שרירי הגוף יכולים לאמן את שרירי הנפש, הרגש, המנטליות, המחשבה.

וזה ממש לסגל לעצמנו דפוס חדש ומקדם ב"ה.

ממש לדמיין את עצמנו במבט-על על הסיטואציה - רואים מלמעלה אותי ואת בן/בת הזוג - ומנסים רגע לשים את הזרקור על בן/בת הזוג.

להיכנס רגע לראש שלהם, לנעליים שלהם, 

להתחלף איתם רגע בדמיון ולנסות לראות האם ומה קשה להם עכשיו? מה הם צריכים או מבקשים שם?

לראות רגע וממש להביט לנשמה שלהם,

וכאשר העבודה הזו היא הדדית של שני בני הזוג זו מתיקות נפלאה שמתרחשת שכל אחד רואה את האחר,

ממש כמו שהרב אריה לוין זצ"ל אמר לרופא: "הרגל של אשתי כואבת *לנו*". הוא ממש הרגיש את הכאב של אשתו, הוא ממש ראה אותה עד כדי כך.

וחשוב לדייק עוד שראיית האחר בשום פנים לא צריכה לבוא על חשבון או במקום הראייה שלנו את עצמנו, הניראות לעצמינו, אלא בנוסף.

לראות את עצמי, לאהוב את עצמי, להיות מעובד/ת עם עצמי -

ואז לראות את האחר, את האנושיות שלו, את הלב שלו, את הרצון שלו, אותו - יכול לחולל פלאים ב"ה.

רק חשוב להגעד שזו לא סיסמא וגם לא משהו קל ליישום.

בלא מעט מקרים (אני לא רוצה להכליל, אבל נראה שיש הרבה גברים כאלה), הבן אדם מעוניין לא לריב ולהשאיר אווירה טובה וכביכול מעוניין "לקנות שקט", מתוך איזושהי מחשבה מוטעית שעימות בין תחושות/ דעות הוא דבר רע וכואב.

וכאן יש טעות גדולה, כי הצבת גבולות היא דבר חשוב, גם לזוגיות - כי חיים בלי גבולות לא טובים לשום "צד", וגם לאדם - שחי באיזושהי תפיסה של "שבירת המידות" אבל למעשה נמנע ממפגש עם הרגשות העמוקים של בת זוגו.

בקיצור, להבין את הסיטואציה ואת האופן שבו הגוף שלנו ושל זולתינו מגיב, זה מדהים וחשוב. אבל יחד עם זאת, יש הרבה דברים שדומים לגישה הזו והם הרסניים.

שלפעמים אנחנו חושבים שאנחנו רואים את האחר, אבל בעצם אנחנו מבטלים את הדעה/ רצון/ מטרות שלנו, ואז זה מאוד מזיק ולא מביא שום תועלת (ציינתי שלהערכתי זו בעיה בעיקר של גברים בעלי אופי מסוים שנשואים לנשים עם אופי מסוים).

אלו דבריי בקיצור, אם תרצה יותר פירוט אשמח לתת

יש למלא מקום ויש לפנות מקום כשממלאים את המקום את החלל אנחנו לא רואים את האחר אנחנו רק ממלאים את החלל במה שיש לנו לשאול ולומר אבל אם נפנה מקום נשים את עצמינו בפרופורציות וניתן גם לצד השני למלא קצת מקום נראה אותו ונקבל אותו

ואף קודמת.

ואכן הדגשתי זאת בפוסט בהתחלה במילים: "ולראות גם אותי. וזה חשוב לא פחות. זה גם כוח-על לתת לעצמי ולמתחולל בי ניראות.

ואחרי שאני רואה את עצמי

אני מבין/ה גם ובנוסף -..."

לראות את האחר זה אף פעם לא במקום לראות את עצמי.

להיפך, קודם הניראות לעצמי - 

לראות אותי

להבין אותי

לחמול עליי

להכיל אותי

לאהוב אותי

לתת לי מקום

לעבד את עצמי עם עצמי -

ואז גם ראיית הזולת יכולה להיות יותר משודרגת.

ממש בבחינת "ואהבת לרעך כמוך" - אם לא תאהב את עצמך איך תוכל לאהוב את האחר? לכן קודם כל תאהב את עצמך ואז את רעך כמוך.

ועל גבי הניראות העצמית, שהיא יכולת חשובה לפיתוח בפני עצמה וקודמת לכל כאמור, חשוב לפתח גם את יכולת ראיית האחר. ובזה עסק הפוסט הספציפי

"ואהבת לרעך כמוך"- כעצם כמוך  כמו שאבר אחד באדם שלא יהיה טוב ויעשה שלא כרצונו האם יכה את האבר זה, כן כל בני ישראל כולם אחד, ולכן נצרך לאהוב את כל איש, ועי"ז יחזיר אותו למוטב.(בשם הרבי מניקולשבורג)  כולנו גוף אחד ולכן צריך לדעת לאהוב את האחר כי הוא חלק מהגוף שלך

מה שהבאתי בשם ראש הישיבה התיכונית שבה למדתי הוא שלב נוסף אחרי שאני מבין את המקום שלי בתוך הקש ושאני מכיל את הצד השני שהוא "חלק ממני" 

קשר מתקדם תלוי גם במספר הפגישות וגם באיכות הפגישות,

אם מדברים מספרית אני חושבת ש7-6 נחשב מתקדם (וזה באמת תלוי כמה נפגשים אצלכם עד שסוגרים)

מבחינת העמקה אני לא יודעת כי לא הגעתי לשלב הזה אבל אני מניחה שזה כשמתחילים לדבר בצורה יותר רצינית על חתונה ועתיד משותף ומרגישים ביטחון בקשר.

בשלבים האלה זה כבר טבעי לשלוח הודעות ולהתעניין בין הדייטים.

לדעתי גם קשר שלא הגיע לקשר מתקדם מהר מאוד שוכחים, לעומת קשר מתקדם שצריך אחרי זה הפסקה לפני שממשיכים לקשר חדש.

מה?? 🙊

אם הוא לא היה שולח הודעות ומתענייו בשלב מוקדם יותר, כנראה שלא היינו מגיעים לדייט השביעי... (;

 ולא להקיש מזה ככלל כדי להחליט אם אני בקשר מתקדם או לא 😂

לא חושב שיש קשר למספר הפגישות, יכולה להיות פגישה 1 ששניהם ירגישו וואו וכאילו זו לא פעם ראשונה שהם נפגשו ובאמת יש התאמה..לא יודע להגדיר באיזה שלב פשוט מרגישים

אתה לא יכול לקרוא לקשר של דייט אחד "מתקדם", לא?

ולא בגלל שאין ציפיות חח

בעצם כשיש כבר בסיס לקשר שמבינים שעל סמך דייט אחד פחות טוב לא חותכים, אלא על סמך תחושות רחבות וכלליות יותר.

מקווה שאני ברורה.

מישהי שנפגשתי איתה גם סיפרה לי על משהו כזה.

שאלתי למה המשיכה? אמרה שניסתה בכח כי כבר נמאס לה להיות רווקה. 

של "היה נחמד, אשמח להמשיך" או "אני חושב שלא מתאים"

לק"י

אין מילים.

השיחה הראשונה הייתה טובה מאוד וסגרנו שנפגשים. 
השניה הייתה חצי קלילה וחצי טכנית כדי לראות איפה נפגשים שיהיה לה נוח. 
אני חושב שאולי זה שאני שקט זה היה תירוץ לחזור בה. 
היו לא מעט פעמים שבנות ביטלו לי דייט וחתכו אחרי שכבר קבענו, אפילו ערב לפני או כמה שעות לפני הדייט. 

ליבי איתך אח יקר,

מתפלל שבשנה הקרובה תזכה לישועה

ואולי הבחורה עצמה היא ... אבל אלול עכשיו לא רוצה להיכנס לפרטים.

אמרתי לו .. למה אתה צועק אבל?

אמר מהמלחמה ..

זה חמוד

וצריך שם חיבה כלשהו

מה תקראי לו אליעזר?

קשה להגדיר, אבל זה מוזר

כלומר אם הוא רוצה לצאת משם בחיים..

כי זה ערסי כזה

רק לבנות אפשר לקרוא מאמי

היא קוראת גם לגברים "מאמי"

"תקשיב מאמי"

כן קצת מפתיע שחודש וחצי לא דיברתם על חינוך ושאר הנושאים שהעלית?

כן אחי פשוט סתם ככה לשאול ואם מרגיש לך לא מתאים אז אפשר "איפה למדת?" ואם כבר אמרה לך איפה למדה אז תשאל איך היה שם ותתעניין כזה ואז תשאל היית רוצה שהילדים שלך ילמדו גם במסגרות כאלו? ומשם תפתח את הנושא

אבל מצטרף להסטורי מעניין שחודש וחצי לא דיברתם על נושאים כאלו ואתה מרגיש שזה זה.

וכן אח יכול להיות שזו אשתך זה שאנשים בחוץ חווים קשיים ונפגשים המון לא אומר שגם אצלך או אצל כל אחד אחר זה מה שצריך להיות, אפשר שיהיה פשוט וזהו. אם טוב אז תגיד תודה להשם ותמשיכו, לא צריך שיהיה קשה בכח.

ולגבי לדעת מה היא חושבת על הקשר אל תפיל עליה בבום את כל מה שאתה מרגיש כדי לבדוק אם גם היא שם זה יכול קצת להלחיץ, פשוט תנסה לאט "ממש כיף לי איתך" ולראות איך היא מגיבה. ועוד שלל דברים שאפשר להגיד כדי לבדוק. או פשוט להסתכל על דברים שהיא אומרת ולהבין איפה היא עומדת ואם אתם באותו ראש, לרוב זה בא לבד אבל אם לא אז ממליץ על אופציה א אח

נשמע כיוון מאוד חיובי דוד המון בהצלחה ותבוא לבשר אותנו בקרוב ממש

אתה מצוין, ואני אישית לא מזדהה עם האחרים בשרשור (הגם שרובם נשואים ואני - טרם)

להרגיש שהיא האישה זו הרגשה מטורפת, אשריך שזכית, תדבוק בהרגשה הזו ותאמין בוודאות שלך! אין לנו על מי להישען!

לגבי איך ייראה הבית, אני חושב שכשיש אהבה והדדיות הכל גמיש ואנשים טובים יישתנו ויגדלו וייתפתחו כמה שצריך בשביל בן הזוג. כל עוד הבסיס של הבסיס טוב, אל תגדיר איך הבית שלך צריך להיראות. יכול להיות שלא הכל יעלה כמו שדמיינת אבל גם ההורים הדוסים הכי חיים בסרט מתפלאים פתאום לגלות שהחינוך שלהם לא נטמע והילדים מדתל"שים כמו זבובים.

העיקר - האם היא אדם לגדול איתו. האם היא נראית לך כמו אדם שמוכן להתפתח. האם האהבה ביניכם תוכל להיות הערך הכי גבוה והיחיד שמשנה. אם כן אז עדיף שלא תדברו על בית עתידי כי זה סתם יכניס ספקות שנובעים מקיבעון על ציורים לא בהכרח כדאיים

כשיש אהבה אנשים ישתנו כמה שצריך - מי אמור להשתנות? היא או הוא? לצפות שהיא תשתנה זה כמובן לא מתכון מוצלח לנישואין. אם הוא מוכן בעצמו להשתנות (כי האהבה היא הערך היחיד שמשנה), לכאורה בסדר... אבל יש הרבה נשים שלא היו שמחות בקשר כזה.

- "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ. אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה - בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ."

- "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ."

- "אין האדם מוכשר לשום כח רוחני שבעולם בשלמות גדולה כזאת שהוא מוכשר לאמונה ולאהבה, וזהו אות, שבכחות אלו מונחים כל יסודות הויות מהותיותו." (אורות התחיה י"ז)

טיעון הנגד שמדובר בסיסמאות ייתקבל בהבנה, אבל אם שואלים אותי על מה אני שם את הכסף - אני שם את הכסף על האהבה.

-

לגבי מי יישתנה מבני הזוג - אני מופתע שברור לכם שאדם לפני החתונה יודע איך ייראה הבית שלו אחרי החתונה. מעבר לזה שאני אישית בתהליך של גדילה והתפתחות, ומשתדל להיות פתוח ודינמי ולא מקובע ודוגמטי...

לכן ברור שהוא יישתנה וברור שהיא תשתנה, כי במסע הזה של הגילוי עצמי והרעות המשותפת שלהם הם יתפתחו, יעמיקו, יזוזו...

אם אישה לא שותפה לתדר הזה אז או שאפשר יהיה לעבור איתה תהליך ולהצליח לשחרר אותה מהקיבעון, מפני שזה לא קשור לסגנון אלא למהות, או שמראש זה יתברר כלא מתאים כי היא תכניס את הדוגמטיות הזו לקשר וזה ייתפרק

כמובן שגדלים, כמובן שמשתנים, אבל בסיס ערכי משותף הוא קריטי ואני בהחלט מתעקש על שתי הדוגמאות שהבאתי - אחת לאומית ואחת מצוותית, שברור שכשיש בסיס ערכי משותף, אז מתוך האהבה יוצאים למלחמה ומתוך אהבה שומרים ביחד על מצוות התורה גם כשקשה. אבל אם המשותף הוא רק אהבה, אז באיזה זכות אתה מקשה עליה?

למה הטיעון של מלחמה מקשה על האהבה? כשאוהבים מביאים את עצמך לקשר וגדלים יחד עם מושא האהבה. אהבה =/= לוותר ולהתפשר, אלא לגדול ולהתחבר ולהתברר... אפשר לאהוב ועדיין להיות אכזר על בניו כעורב, אם זה מה שיועיל... אבל להיות כל כולך מסור אך ורק אליהם, אל טובתם, אל ייחודיותם - זה טוב...

ואגב, גם לדוסים "by the book" שהאישה מברברת על כל עולם הערכים ה"מסומנב" שהיא צריכה לעמוד בו - גם לה מילואים יהיו קשים ואם היא תהיה אותנטית יכול להיות שהיא תגיד לבעלה שהיא לא יכולה עוד... בכל מקרה גם כשגבר יוצא למילואים הוא צריך לשבור את הראש איך הוא לא שובר לאשתו את הלב, ואיך זה לא פוגע באהבה אלא רק מגדיל אותה ואת האמון ההדדי

משותף

בוודאי שקשה שהבעל והאבא יוצא למילואים, כמובן שכשאפשר כדאי לראות איך מקלים.

אבל ,בסופו של דבר, דוס או פחות דוס או בכלל לא דתי - כשבעל ואבא מסתער מול הכדורים, או יוצא שוב בצו שמונה בערב ראש השנה - צריך להצדיק את זה עולם ערכי (וזה פחות משנה לדיון אם זה דברי הרמב"ם או ערכי לאום) שהוא גדול מהאהבה הפרטית שלנו.

האמת היא שאני לא בטוחה שבעלי ואני שוחחנו ממש על "לאיזה בתי ספר לשלוח את הילדים" באופן קונקרטי.

הכרנו אחד את השני, שזה אומר להכיר את הערכים זה של זו ואיך כל אחד רואה את העולם, את האישיות ואת הנטיות וכו'. מתוך כך הבנו שהבית שנרצה לבנות והחינוך שנרצה להעניק לילדים יהיה דומה מספיק כך שלא יתעוררו מחלוקות קשות.

יכול להיות שגם דיברנו על זה - אני לא זוכרת, וזה לא היה משהו שהקפדתי "לבדוק" באופן ספציפי ונפרד.

אני אומרת את זה כי עם כל מה שכתבת אני בטוחה שאתה גם מתכוון למשל לבחורה שומרת מצוות, ולא אחת שבמוצהר איננה. אז אולי אתה בכלל מתכוון למישהו או מישהי שקבעו כבר מראש שם של שכונה ספציפית שהם היו רוצים לגור בה, ובית ספר ספציפי שאליו הם רוצים לשלוח את ילדיהם... כלומר, ברור שיש תכנון-מראש שהוא קבעון לא בריא, אבל גם אתה לא התכוונת בוודאי למצב ש"הכל פתוח" ונתון לשינוי.

מתוך הדינמיקה והמפגש האותנטי שכל אחד מביא בקשר. זה ההפך המוחלט של המלאכותיות של התיאום ציפיות המהונדס הזה... כל אחד מביא את עצמו וזה מדליק את ההתלהבות והמשיכה להעמיק בקשר לקראת חתונה.

לגבי בחורה לא שומרת תורה ומצוות - זה טריקי פעמיים:

- אם היא לא שומרת תורה ומצוות בצורה מוצהרת = כלומר נעולה על זה, אז אין דיבור כי זו עקשנות רעה שבכל מקרה עם כל אדם אי אפשר לעבוד מול זה... אבל זה אותו הדבר מול בחורה שומרת תורה ומצוות שנעולה על סגנון פלוני. עצם המקובעות תפריע למפגש

- אנחנו אנשים טבעיים, ופועלים עלינו המון שיקולים חיצוניים. שיקול סוציולוגי של "מה יגידו" וגמישות מוגבלת עד כמה אפשר להתקרב לסגנונות שונים. לכן מעשית ולכתחילה עדיף לכוון לסקטור של ההשתייכות הטבעית, כלומר לבנות זוג פוטנציאליות פחות או יותר מאותו סגנון שלך. אבל אם קרה מקרה ונוצר קשר עם בחורה מאזור אחר, ויש בסיס מיוחד שמבוסס ברובו על אינטואיציה והתלהבות בריאה עליה - אז אהבה יכולה לעבוד ולקיים בית שבו אחד מבני הזוג לא דתי. אבל זה פשוט קשה יותר ולכן לכתחילה עדיף שלא

כמובן, צריך שיח, צריך הקשבה, יתגלו עם השנים נושאים שידרשו ליבון משמעותי. אף אחד גם לא דורש עכשיו לרשום לבית ספר - אבל בסיס ערכי משותף לכאן ולכאן בהחלט צריך.

ולא - כמובן שצריך אהבה ואחווה ושלום וריעות, אבל זה לא *הכי* חשוב. כשיהיה צריך ללבוש מדים ולצאת למלחמה, זה יעשה למרות האהבה וכשיהיה ע"פ התורה אסור לגעת לעיתים במשך זמנים ארוכים, אז מצוות ד' גוברת על הלכאו' אהבה (באמת זה לא סותר את האהבה, אבל אם היא מוצבת כערך *הכי* חשוב, עלולים לטעות שם).

משפט חזק ששמעתי השבוע בשם מישהו שאני מעדיף לא לצטט אבל אקבל את האמת ממי שאמרה -

בעולם הגויי מתארים איך בני הזוג מסתכלים זה על זו, אצלינו כמובן שיש את זה בינהם, אבל בחופה עומדים ביחד לכיוון ירושלים!

הייתי ממליץ לך יותר להתקרב ולפתוח את העניין מבחינה ריגשית ולא מבחינה שיכלית.

מבחינה שיכלית - אתה רוצה להתחתן לצורך העניין.

מבחינה ריגשית - אתה אוהב אותה

לכן לא יודע אם חייב שתגיד לה ישר שאתה אוהב אותה אבל כן תגיד לה על הקרבה שעושה לך טוב (לכל הפחות) ותשאל אותה איך זה אצלה

אם אתה מרגיש שזו האישה לחתונה זו הרגשה מצויינת! זה מאוד הגיוני וסביר!

אבל

לא בטוח שמיד כדאי לומר לה את זה,

חשוב להתנהל באופן זהיר,

יכול להיות שמבחינתך חודש וחצי-חודשיים זה זמן טוב להתארס,

ומבחינתה ממש לא...

בכל מקרה,

אין לחץ,

בעז"ה היא תהייה אשתך,

אבל תקחו את הזמן,

לא חייב לקחת את זה קדימה כבר מעכשיו,

אפשר גם לצאת עוד חצי שנה בנחת (אפשר גם עוד שבועיים כן? אין מסגרות זמן) ולהנות,

העיקר שהלבבות ייפתחו והדברים יעלו מעצמם.

בקצב שלהם.

ולגבי נושאים מסויימים אם להעלות זה באמת תלוי מאוד בדינמיקה בקשר ביניכם,

אין שחור ולבן,

לא ברור לי כמו כותבים אחרים שבהכרח קריטי לדבר על זה מיד,

זה נושאים חשובים,

שחייב שיעלו,

צריך לנהל את זה חכם.

בהצלחה אח יקר!

מעניין אותי אם יש גם בנות שהיו רוצות לצאת עם מישהו שלא מתאים להם בכלל רק כדי לעבור את המדוייט הראשון.

וגם בנים אם הייתה לכם גם את התחושה הזאת.

זו התנועת נפש הנכונה

האם מותר לצאת בפעם הראשונה אם משהו שעל הנייר לא בהכרח מושלם

כן

דברים משתנים.. 

אבל אי אפשר אם אתה מתלבט אם בכלל אתה רוצה קשר 

מה שהופך אהבה אמיתית זה שאתה מחויב 

אם היא תהיה טובה ? והוא פשוט יברח?

כי הוא לא מוכן רגשית?

ויש כאלה

אני הייתי פעם הראשונה של בחור .  זה היה הקשר ספציפית הכי טוב שהיה לי.

לא חושבת שפגעו בי ככה כמו שהוא ..

מסקנה : הוא רצה פשוט לא באותה תקופה ..

נשים שנכנסות לזה מביאות לך ככה את הלב שלהן.

לפעמים ה" מביא לך שפע .. ואתה צריך להכין את הכלי

אם אתה בחרדה לא תמיד הכלי יהיה מוכן

התפקיד שלו זה כן להיות מכוון לקשר

אתה מפחד שיהיה לך טוב? מעולה תטפל בזה

הוא מרגיש שהוא לא בשל לזוגיות? לא להיכנס

יש פה נשמות זה לא משחק

והתלהבתי ממנו ואמרתי לעצמי טוב זה כנראה בגלל שהוא הראשון, אבל אחרי שנפגשתי עוד אחריו הבנתי שזה לא נכון.

אם אוהבים את הראשון אז אוהבים, זה לא סתם, זה יושב על משהו אמיתי.

אני ב"ה התחתנתי עם הראשון (לא הייתי הראשונה שלו) וכן היה שלב כזה ששאלתי את עצמי אם אולי פשוט אני זורמת ועם כל אחד היה יכול להיות ככה טוב. כמובן שעד היום אני לא יודעת את התשובה, אבל עם השנים מתבהר כמה הסיווג הזה הוא מדוייק.

ככה שממש לא מסכימה שהראשון/ה הוא בשביל "לעבור"

זה טענה כ"כ חסרת הגיון בעיניי

מה זה "אולי היא לא ממש מתאימה"?

אתה יוצא עם מישהי? טוב לכם ביחד? רוצים להקים בית באותו כיוון בכללי? אוהבים? אז יאללה אפשר להתחתן

אם אדם הוא כ"כ חסר מודעות והוא לא יודע אם טוב לו עם מישהי אז זה לא יעזור גם אם היא תהיה העשירית שלו

זה נכון שעם הדייטים אדם יותר מתברר ויותר מבין מה טוב לו ומה הוא צריך ומחפש ואיזה דברים מפריעים לו

אבל זה לא אומר שלא יכול להיות לך פשוט טוב עם הראשונה שלך ותתחתנו ותהיו מאושרים ביחד

אם האדם מפחד שפשוט אחרי החתונה הוא יהיה כל הזמן בספקות אולי לא בחרתי נכון

אז זה פשוט משהו שמצריך טיפול בעיניי

זה באמת אחת מהמחלות של הדור שלנו, שמרוב שפע חופש ובחירה, אז הרבה אנשים או כבר לא יודעים להנות ממה שיש להם כי הם תמיד בפחד ולחץ שאולי יש יותר טוב ואולי אני מפספס ואולי אני לא יודע ואולי אלף דברים אחרים

או שהם פשוט לא מסוגלים לבחור ולהתחייב

אין לנו דרך לדעת את כל האופציות.

ב"ה אנחנו חיים בעולם של שפע, והשפע מבלבל.

היכולת שלנו להעריך ולמדוד את כל האופציות בעולם - לא תמיד קיימת.

אם אנחנו נסתובב עם המחשבה הזאת, שאולי יש מישהי טובה יותר, שאיתה יכולתי לבנות זוגיות מוצלחת יותר - הקול הזה לא ייעלם אחרי האירוסין והנישואין.

אולי צריך לשאול משהו אחר.

מיהי מישהי מתאימה? מה הופך אותה לכזאת? האם יש רק אחת ויחידה כזאת בעולם?

בעיני, מה שהופך מישהו למתאים - זו הבחירה ההדדית לצאת לדרך משותפת, ויש הרבה יותר מאחד כזה.

כן, עם אנשים אחרים המסע הזה כנראה יראה אחרת לחלוטין - אבל הבחירה שלנו פוסלת את כל שאר הנתיבים, הם לא קיימים יותר.

לדעתי, יש גם משהו מאוד כבד בלצאת כאשר עומדת בראש השאלה הגורלית - להחתתן איתה או לא. 

רגע. שנייה. תנשום. אתה עוד לא מתחתן עם אף אחת. אנחנו יוצאים להכיר בן אדם, ורוצים להוריד את העול, את המשקל, את הרישמיות, את הכבדות, ולראות אם יש כאן מקום לבנייה זוגית משותפת.

לא נראה לי שקשה לו עם זה

כשזה מתאים לא מסתכלים על מה היה אם

זה מי שמתאים לי וזהו

אתה לא צריך מלא בחורות צריך רק אחת

זה כאילו - קיבלתי הצעה טובה אבל מן הסתם היא תיפול ולו בגלל שזה דייט ראשון, לא חבל לפספס את ההצעה?

מטומטם למדי אבל שיקול (;

החיפוש הזה הוא תקופה לא קלה

לא יודעת, אולי היינו תמימות אז, אבל החלום היה לגמרי להכיר מישהו ולהתחתן. לא מעניין שהוא הראשון, ואפילו עדיף. אם זה מתאים זה מתאים.

מי רוצה למשוך את הזמן עד קריאת ים סוף??

אבל לא מסכים, כמו שכבר כתבו לפני, אם הולך טוב אז מעולה - מה הפחד? הוא לא באמת רציונאלי... אע"פ שהוא מובן.

אני מבין את הדילמה. עם הרבה מאוד אנשים יכול להיות נחמד בהתחלה אבל אחר־כך נחשפים פערים משמעותיים שלא קיימים אצל אחרים, פשוט כי האופי יותר מתאים ולא חשבנו על זה בהתחלה.

מצד שני, בכל בחירה אפשר להיות ככה: לבדוק 100 דירות לפני שמשכירים (וגם לטרוח להגיע לכל אחת... כמה פעמים...), לנסות את כל ישיבות ההסדר בארץ לפני שנרשמים, לנסוע בכל דגם של רכב... אם לנסות לבחור את "הכי טוב", אין לדבר סוף, ואולי כבר עברנו את הכי טוב. אולי הכי טוב זה בכלל משהו שיוצרים עם הזמן (הרבה דירות אפשר לסדר ולרהט יפה).

לכן כמובן השאלה צריכה להיות: האם זה מתאים? נוח? סבבה? נחמד? אבל כדי לדעת אם זה מתאים ונוח ונחמד, אדם צריך להכיר את עצמו, את הגבולות שלו, ולהיות עם טיפונת שכל ומודעות. להיות אדם שיכול להגיד שוואלה גם אם היא יפה חכמה מצחיקה ומקסימה, אבל יש לה גישה או סוג חשיבה שחוצים קו אדום, זה לא זה. אם החלק הזה לא מפותח, אז כן, אני חושב שיש צורך קצת להתבשל. אבל אפשר גם לעשות את הבירור הזה לבד: אילו סוגי התנהגויות באנשים סביבי מוציאות אותי מדעתי? מהם הדברים שנוגדים אותי במהות? מה אני כן מעריך ואוהב? זהו, מעבר לזה סבורני שאין צורך בהתחרבשות נוספת.

איך להתמודד עם בעיות כאלה אבל האמת שלא הייתי ממליצה בכלל

בעיית המזכירה – ויקיפדיה

אבל ככלל, זה שלב אחר לגמרי בחיים

"הכל עוד אפשרי אם רק תבחר"

רק כמובן צריך הרבה סימני שאלה לפני

לבדוק שזה באמת מתאים ויסתדר

אין דין 29 ו19 כ39 ו29

לדעתי שווה לנסות.

בדרך כלל גם בחורים בגיל הזה יותר מיושבים ומקורקעים.

שימי לב שיש אנשים עם אופי זקן, שעייפים כזה מהמסע. אבל אם הוא לא כזה, אני לא הייתי נותנת לפער הזה למנוע ממני לצאת איתו.

יצאתי עם בחור כזה ולא הסתדר מסיבות אחרות, אבל הוא אחד הטובים שהכרתי. 

מרגיש לי תלוש גג 5 -6 

תראה לא רוצה להכליל כי לך תדע 

אבל יש פער בהסתכלות על העולם לפעמים מטרות וגם בשיח הפשוט.

יש הבדל עצום בין זוג בגילי 29 ו-19,

לבין זוג בגילי 35 ו-25.

כי נכתבו כאן שתי שאלות: האם 10 שנים זה הפרש גדול מידי, וספציפית לגבי הגילים האלה

כשכולם עונים "כן" בלי להרחיב, נשמע שבכל מקרה התשובה היא כן.  

לכן עניתי מה שעניתי. אולי הייתי צריך להרחיב יותר 

לגבי הגילים שהם התחתנו/ הכירו

אחד הזוגות הכירו בגיל 37 - 25 והתחתנו תוך חצי שנה

הזוג השני (לא דתיים) הכירו בגיל כמדומני 31 -20 והתחתנו משהו כמו 3 שנים אחרי זה

כנראה לרוב האנשים זה פחות יתאים אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל (ואם כבר מתחתנים זה אומר שזה לא הפריע להם

ברמה האישית אני מעדיפה שלבחורים יציעו בחורות סביב הגיל שלהם או אפילו קצת יותר גדולות ולא קטנות בהרבה. כי זה מנרמל מוסכמה כזו שבגללה בנות בוגרות יותר מקבלות הצעות עם פערי גיל לא מכבדים (נכון יותר לגילאי 35 ומעלה)

הרוב המוחלט לא מסכים איתך. גם הביולוגיה.

ויש הבדל עצום בין בחור בין 40 לבחורה באותו הגיל מבחינת ילדים. 

באישה בגיל הפוריות המוקדם

זה לגמרי ליגיטימי

מצד אחד זה מצער שהרווקות המאוחרות נשארות בלי הרבה הצעות (מכירה מקרוב. יש לי חברה בת 41 שמציעים לה גברים בני 50) אבל מצד שני, יש בזה הגיון מסוים.. נושא כואב

היא 19 הוא 31

אבל זה באמת חריג

השאלה היא אם זה מתאים לך.

יש אנשים כאלה שזה סבבה להם, ויש שלא. מה זה משנה?

שמעת פעם על יונתן רזאל? או אהרן רזאל? או ריקה רזאל?

יש להם עוד אח, קוראים לו יהודה רזאל.

"בגיל 18 הוא התחתן עם אלמנה בת 28, שהייתה אמא לשני ילדים קטנים. הוא היה חבר של אחיו הקטן של הנפטר והתאהב בה. יחד הם ילדו עוד עשרה ילדים" (מכאן: https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5065200,00.html)

בסופו של דבר זוגיות בונים עם אדם, ולא עם גיל\הפרש מסוים. אמנם, הרבה מהאישיות של האדם מושפעת ממסלול חייו, מהדרך שהוא עבר, מהניסינות וההתמודדויות שלו בחיים. לרוב, פער של עשר שנים בגילאים שהוצגו מייצג שלב אחר ורחוק במסע החיים - אבל אם שאר הדברים שחשובים לך נמצאים, למה לא לנסות לפגוש את האדם שעומד מאחוריהם? בלי התחייבות להתחתן, רק לראות אם יש אפשרות לשיח עם האדם.

היתרון הגדול - מבחינה כלכלית, ככל הנראה הוא נמצא במקום יציב יותר ממך.

חיסרון הגדול - תוחלת החיים של גברים נמוכה משל נשים.

ב90 אחוז מהמקרים זה יהיה פער גדול מדי, בחורה צעירה צריכה מישהו עם נפש צעירה והסיפורים על זה שבנות יותר בוגרות מבנים הם אגדות במיוחד בפער המדובר כאן. לי זה נראה חבל.

לכתחילה, למה שתצאי עם פער כזה? חסר לך בחורים צעירים יותר?

זוהי נקודת המוצא.

אם עכשיו את אומרת שמצאת בבחור הזה משהו שאין באף אחד אחר, שהוא עונה בדיוק על מה שאת מחפשת, שכבר נקשרת אליו, -זה כבר משהו אחר ואפשר לבדוק.

וגם בכללי 19 נראה לי גם גיל צעיר מכדי להיות בלחץ ולחשוב שזה ההצעה הכי טובה בחיים ולא יהיו עוד הצעות.

זה מתאים ל-2 הצדדים מה זה משנה הפער?

לא משנה מה הפרש הגילאים 

למעשה ברגע שאמרת שהכל נראה מתאים

מה עוד יש לומר? בין אם הוא ענק והיא גמדה

הוא צעיר והיא מבוגרת, היא אלמנה+ והוא רווק

אם הכל מתאים לכם מה הבעיה?

זה חיים שלכם עניין שלכם.

מצב יש אפשרות לומר שיש מישהו יותר מתאים

אם קראתי נכון הכותבת רשמה שיש התאמה ביניהם

רק שיש פער בגילאים 

אני שם דגש על כך שהזוג הכיר וזה מתאים להם

אתה שם דגש שבגלל הפער הם לא מתאימים

אע"פ שהם אומרים שהם מתאימים.

אם הם מצאו שהם מתאימים מי אנחנו שנאמר להם שהם טועים

אז מה יש להתלבט...

זה אומר שאין פער

אני חושב שבאמת צריך להפסיק להיות ילדים..

זה לא אומר שלא לחשוב ולא לשקול דברים...

בני אדם זה לא רובוטים לא מתחתנים עם מדדים...

אם שני אנשים מתאימים אחד לשני ושמחים אחד בשני....אז מה זה משנה...

אם הוא היה יכול להיות אבא שלה סבא שלה וכד' או קרוב לשם אז נכון זה כבר לא מתאים כמו לא יקח זקן ילדה...

אולי הוא חיכה לה את כל השנים האלו?

בקיצור לפסול רק על הגיל זה בעיני הדבר הכי מטופש שיש...

תדמיינו שהם היו נפגשים בלי לדעת את הגילאים מה היה קורה אם הם באמת מתאימים...

הם היו מתחתנים...מה לא חבל להפסיד?

היא קו ההתחלה. מרוב שאנחנו מחפשים כל כך הרבה זמן אנחנו עלולים לשכוח את זה.

וכן, יש פערים מאוד משמעותיים בגילאים האלו. צריך לדעת את זה מראש ולשקול טוב טוב.

זה לא אומר שזה חסר סיכוי - מכיר אישית זוג שהתחתנו בני 30 ו20. הבחור לא רצה לשמוע בכלל והבחורה התעקשה והיום הם נשואים באושר.

אולי באמת כדאי לשאול בפורום נשואים טריים. 

זו לא יועיל לשאול אנשים...

זה פשוט להכיר את האדם....

זו בדיוק הנקודה שאני מדבר עליה...

מה יש להתייעץ על זה הם לא מכירים לא אותו ולא אותה...

חוץ מזה מפגש בין שני אנשים יכול להוליד דברים מעניינים וטובים בלי כל השקלולים הלוגיים.

נכון חתונה זה לא קו הסיום.

ולא אני לא חושב שמרוב שאנחנו מחפשים אנחנו שוכחים את זה...

לפחות אני ממש לא....

קו הסיום הוא לא החתונה אבל לעולם לא יעזור לך לעשות חישובים....זוגיות בונים:

נעימות חיבור הדדיות כבוד גמישות זה דברים שבונים זוגיות....אם יש לך את זה בתודעה וכך אתה משתדל לחיות אז תפסת הנקודה העיקרית ואם לא זה לא יעזור כל שאר החישובים...

דברים צפים...

הבעיה הגדולה היא שאנשים נכנסים לזוגיות וחושבים שלא יצפו דברים ואז הם חוטפים מחילה סטירה בפרצוף...

ואני אומר את הדברים מאנשים נשואים שאמרו אתה מתחתן עם מישהי אחת ויומיים אחרי החתונה זו מישהי אחרת...

זה נשמע מפחיד...

האם זה רע? לא...הם חיים בשמחה ובאישר מה שמאךשר על זה את זו התובנה והתודעה שככה זה...מה שצריך שכל אחד יהיה מוכן לכך."לסיכון הזה". דרך אגב זו לדעתי אחת מהסיבות הפסיכולוגיות לכך שאנשים לא מתחתנים..כי הם לא מבינים שההתאמה המושלמת המדוייקת לא תביא להם זוגיות טובה.והם ממשיכים לחפש...

וגם אם הם ימצאו זה לא באמת יהיה טוב גי מה שיקרה שבתוך המציאות של החיים דברים ישתנו...

ככה החיים עובדים לא רק בחתונה...

העולם דינאמי דברים משתנים צריך לדעת לזרום איתם....

כשהייתי בת 23 הכרתי מישהו 10 שנים מעליי, וזה היה לא מתאים בעליל. אם יש התאמה זה אחרת..

אבל עדיין זה הפרש גילאים שיכול להיות מאתגר בכל מיני דברים

גם את הקישור תודה!❤

ובשמחה ממש 🙏

ב"ה

תוהה לעצמי איפה הדברים פוגשים אותי

זה בהחלט חשוב וטוב להזכר בכך. בכללי מרגיש לי שכל המסע הזה הוא עבודה ישירה על כוח הדמיון. הרבה עבודה ב"ה חח וכן, מי שעובד בתחום הזה גם לא מן הנמנע שיראה התקדמות. ההתקדמות בודאי תעזור לכל נושא שקשור בחיים, גם לתחום הזוגיות שהוא מאוד מרכזי.

ביחס לשיתוף האישי שלך -

מעניין אותי להתייחס לעניין החברתי בהתמודדות עם הרווקות.

זוגיות, חתונה ונישואין הן סוג של סטנדרט בחברה האנושית. בחברה דתית שמקדשת את ערך המשפחה אז הסטנדט יותר גבוה ויותר מורגש.

לפיכך, יש גיל נישואין מסויים שכל מי שסוטה ממנו יחשב לחריג. ככה זה העניין הזה וככה זה ביחס לכל נורמה חברתית בכל נושא אשר יהיה.

אבל מה שאף נורמה חברתית לא תראה - את צפונות לב האדם. כל הנורמות החברתיות רואות תיוג בעניין חיצוניים.

אפשר לתייג בנאדם על פי סטטוס (רווק/נשוי/גרוש/אלמן), לפי השכלה אקדמית, לפי רקע סוציואקונומי וכו' אבל אי אפשר לתייג אדם לפי רמת טיב הזוגיות, כי זה רק בינו לבין אשתו.

לכן מרגיש לי הרבה פעמים הנורמה החברתית מאוד מדגישה את הגיל, כי זה מה שאפשר למדוד ולתייג על פיו. וזה בסדר, כי זאת דרכה של נורמה כאמור.

מתי מתחילה להיות בעיה? כאשר אותו תיוג חיצוני נכנס ללב שלנו בצורה רצינית מדי. 

בתור רווק, פחות מטריד אותי באיזה גיל אתחתן. זאת האמת. 

חוסר הודאות הוא מטריד אותי. מאוד מטריד אותי.

יותר אכפת לי שאכנס למערכת יחסים טובה ובריאה מאשר אם זה יקרה שנתיים לפה שנתיים לשם.

לכן ששתפת את הסיפור של ההורים שלך שהתחתנו בגיל שנחשב למתקדם, זה עורר בי תופעה שאני רואה הרבה -

יש רווקים מאוד מוטרדים מהגיל שלהם. מסתבר לי שזה בעיקר בגלל התיוג החברתי, שזאת סיבה טובה מאוד להרגיש חוסר נוחות, רק כדאי להבין אותה כדי שלא תצא מגובולת הגזרה שלה.

למען האמת, הגיל זה בין הדברים האחרונים בעיני צריכים להטריד אותנו בהקשר הזה. 

אין אפס, הגיל בסוף קובע את היחס שלנו בחברה, השנים של הבדידות לא קלות בכלל וככל שהן מתארכות זה ממש לא פשוט, אך מה שאני בא לומר - הגיל הוא בעיקרו ביטוי של דברים אחרים שמפריעים.

אם היה מסר שהייתי אומר לרווקים הוא - תסתכלו על הדברים שמטרידים ומפריעים לכם באופן אישי ותתמודדו איתם. אל תתנו לסטטוס החברתי למעוך אתכם בלי שאתם שמים לב לזה.

מראש ההסתכלות האישית האידיאלית היא שהגיל לא אומר שום דבר על טיב האישיות או על טיב הזוגיות, תחושת חוסר הלגיטימציה ביחס לכך היא חברתית. 

לצערי ראיתי ואני רואה רווקים ורווקות נפלאים עם חוסר בטחון רק בגלל זה.

גם לי זה מחלחל, ב"ה אני לא חסין מפני זה. חשוב להזכר בגורם לזה.

כל מילה ומילה

כמה חשוב, עמוק ונכון

ישר כוח גדול

אכן החוכמה היא לא רק להתחתן, שאת זה יכלו לעשות כל אנשי ונשות העולם,

אלא גם להישאר נשוי

וגם להישאר נשוי בשמחה ובאהבה

וזו החוכמה והתורה השלמה

ולזה אנו מקווים ומייחלים

לבית

אמיתי

שלם

לאחד או לאחת שאיתם נבנה אותו

וזה יהיה נכון ומדויק ומאיר ואוהב

ואכן הגיל הוא כלל לא פקטור שאומר מי זכה או יזכה בכך,

וכל עוד אנו חותרים לשלמות האמיתית והעמוקה הזו זה באמת מה שחשוב.

והיטבת לתאר במילותיך את כל העניין.

ובהחלט, חוסר הוודאות

וחוסר הידיעה

הם אלה שאולי הכי קשים במסע

כי אף אחד בעצם לא אומר לנו "תקשיבי בעוד X שנים את תתחתני עם אהבת חייך ותהיו מאושרים"

שהרי אם היו אומרים זאת היה הרבה יותר קל לעבור את ההווה...

ואנחנו צריכים בעצם להמשיך בכל הכוח גם בלי זה

בלי הידיעה הזו

בלי הוודאות הזו

וזה יכול לפעמים פשוט לחרפן 

להציף

לשגע

להכאיב עד מאוד

כי מתי?

ואם חס וחלילה אף פעם לא?

מי מבטיח לי?

ומה אעשה?

ומה עם הלבד?

ומה עם הזמן שעובר?

ומה עם החצי השני שלי?

ומה עם הילדים שמחכים לי להיות אמא או אבא שלהם?

אבא רחמן מה עם כל אלה?

אני רוצה לדעת!

אז האמונה הזו גם בתוך אי הוודאות היא מצרך חשוב מאוד מאוד

וגם אם נופלים ומתייאשים - לא להיבהל

כי תמיד נוכל לקום מחדש

ומותר לפעמים להישבר

זה באמת באמת קשה

זה לא אומר עלינו כלום חוץ מזה שאנחנו אנושיים ואנושיות

אז גם אם נפלתי - קמתי

וכי אשב בחושך - ה' אור לי!

וב"ה נמשיך להתחזק

שזה יגיע!

כן כן כן

הוודאות הפנימית הזו

אנחנו ניצור לעצמנו אותה

ב"ה 🙏

כוח הדמיון, וואו

או יותר נכון בראש במקרה הזה

ובאמת הרבנית ימימה מזרחי היא אור עצום לעולם הזה

כשמה כן היא - כ"כ מאירה כמו שמש באור יום

כמה שהיא חיזקה אותי ועוד המון המון המון

זוכרת שדיברה גם על אמא רחל, רחל אימנו, שהיא האמא של כל המחכות (מקווה שמדייקת כמה שאפשר בדברייה) והמצפות,

שקבורה בדרך דווקא ולא במערת המכפלה כמו שאר האמהות והאבות,

כדי להזכיר לכל אחת ואחת,

וכמובן לכל אחד ואחד

שגם בדרך 

גם בהמתנה

גם בלחכות

יש אור

יש מי ששומע

ואמא רחל גם מתפללת איתנו ועלינו לקב"ה שיושיע כל אחת ואחת וכל אחד ואחד

והרי בידיו הכל

ושלו הכל

וממנו הכל

והוא אוהב אותנו אהבת עולם

וזה יגיע!!!

ב"ה במתיקות ובטוב גלוי זה יגיע

ישועת ה' כהרף עין

❤

להזכירה.

תודה רבה, אני אף פעם לא מתייאש כי בטוחים בה'  ובטובו האינוספי משפיע עלינו תמיד, לפעמים זה גלוי ומוחשי ולפעמים צריך לבטוח שהטוב שם, אז תודה כי עכשיו אני קצת בטוב נסתר, טוב שצריך להתגלות, ובעז"ה יתגלה בקרוב, ובהחלט שידוכים דייטים וכו' זו תקופה קשה מאוד של בירור נפשי, אז תודה!

שולחת חיזוק והמון כוחות

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

לפי התוכנית שלי הייתי אמור להיות נשוי בגיל הזה, אני אופטימי לגמרי אבל סתם זה שורט.

זוכר ת'עצמי בגיל התיכון מתבעס שצריך לחכות לגיל 18 כדי להתחתן חחח....

אי אפשר להגיד לך מה לעשות. אבל אני רוצה לצעוק אלייך להיפרד.

זה יוצר רכבת הרים רגשית מטורפת. קשה לעמוד בזה. באמת.  ואם זה ימשיך ככה, ככל שיעבור יותר זמן, יהיה לך יותר קשה להיפרד, ורק תיכנסי לזה יותר.

מה שתבחרי, בהצלחה❤️

זה הקשר הראשון הרציני שלי

וכן יש דברים שאפשר לומר שבלעתי ושלא תאמו את הפנטזיה שלי על הבחור המושלם

כי בסך הכל הוא אדם מדהים עם נשמה גבוהה ממש

ואני תוהה אם הייתי צריכה אולי לא להתפשר

האם עדיין היה קשה לך להתקדם לשלב הבא?

חוץ מזה, ייעוץ חד פעמי יכול מאוד לעזור! לא מנסיון (לפחות לא בתחום הזה)

אני ממש הרגשתי ככה כשנפגשתי עם בעלי.

נאחזתי ברגעי הוודאות, והפ נתנו לי טת הכח.

ב"ה זו היתה ההחלטה הכי מדהימה שיש!!

כי המצב התודעתי שלך עוד לא התקבע סביבו.

תנסי לבדוק בין הרגשות מה עיקרי וחזק יותר ומה זה סתם רגש רגעי וצדדי.

כיף שמתקדם!

הרבה פעמים נתקעים על ביטוי מסוים. 

אבל לא כל הבנות יחד נתקעות על אותו ביטוי..

אני חושבת שבמילים אחרות היא התכוונה לדיוק.