שיהיה שבת שלום וברכה 

בשורות טובות!

יישר כח על הסיפור,

והכתבה על יהודי המדאן הייתה אפילו יותר מרתקת.

תודה רבה!

להעיף מהר מהבית

שמעתי על זוג שיתגדש בסוף בגלל אישב כזאת שנכנסה להם הביתה

אבל במקרה הזה זה נכון באמת להעיף אותה מהבית.

צריך לעשות מצוות והכל אבל לא על חשבון זוגיות והמשפחה

בס"ד

לצערנו לא מאפשרת "הכנסת אורחים" כמו של פעם..

פעם גם לא היו נועלים את הבית (אם היה בית..;) ) וגם לאוהל היו 7 פתחים...

נראה לי שהייתי מתקשר למשטרה (למרות שבמדינת ישראל גם על הגוף הזה כבר אי אפשר לסמוך...)

זה לא נגמר שם טוב!!!

בעזהי"ת.

קוראים לי צביקי גרין / חיים ולדר.

ב"ה

איך? זה יותר מורכב. לא  ברור אם היא בריאה בנפשה. לא ברור אם היא לא לוקחת חומרים חשודים...

פשוט להסביר לה יפה שאתם לא נמצאים בבית וזהו,

לא יודעת לכי תדעי מה היא יכולה להולל בבית,בחדר שתישן,(יכולה לקחת דברים,או משהו כזה..)

לא יודעת,מלחיץ..

              המון ב"הצלחה

ב"ה

קודם כל, תקחו כמה שיותר פרטים עליה.

שתעיף את האישה הזאת קמה שיותר מהר!! כמו שאומרת הגמרא עם יש לך רק מימיה אחת במדבר ל2 אנשים האיש ששייכת לו המימיה שותה לבד!! אחותך חייבת לחשוב קודם כול על ביטחונה האישי בלבד!!!!! לא נותנים כשיש סכנה בנפש אין לדעת מה האישה הזאת יכולה לעשות!!!!!

במקרה הזה-

לקבל עיצה ומענה מהרשויות המתאימות-

לשכת הרווחה המקומית

או משטרה

או לפחות- רב או איש חכם שסומכים עליו- שיתן עיצה איך נכון להוציא אותה...

אני מלכתחילא לא הייתי מסכימה לה להכנס אלי הביתה.....

אולי אני סגורה מידי לזרים ומפסידה חסד- אולי אני חשדנית מידי

אולי העולם שלנו הזוי מדי מכדי להיות תמימים

אולי אני מכירה שלא לכל משימה- יש לי את הכוחות

קודם כל זה תלוי בהמון משתנים, כמו:

האם היא בת 90 או 20?לכמה זמן היא צריכה בית?האם בעלת הבית תמיד בבית? ועוד...

אבל ישר לומר לזרוק? מיד? אין גמילות חסדים יותר בעולם? או שגמילות חסדים זה רק לגברים? הכנסת אורחים נעלמה אחרי אברהם אבינו?!

ו... המציאות של היום?! כאילו מה, נהינו רפורמים? חוצמזה מה שונה בכלל?!

חברה, הדת שלנו היא היהדות, לא הזוגיות. אז לא לאבד את הראש בבקשה. תודה.

עמדת בסיטואציה הזו? כנראה שלא ולפי איך שהיא מתארת זה ממש לא נעים ודבר כזה מפריע לזוגיות שהיא יותר חשובה  מהדברים שהזכרת לכן עם כל הכבוד במקרה הזה אין מקום להכניס לבית 

מישהי ביקשה ממני ברחוב אם היא יכולה לבוא לישון אצלנו...

אמרתי לה "אני לא גרה באזור"

אז היא אומרת לי "שקרנית" ועברה לבחורה הבאה..

ב"ה

לא יכולה לומר מה הייתי עושה [מכניסה או לא] נראה לי שהחשדנות שלי היתה גוברת...
אך גם אם הייתי מכניסה לא הייתי ישנה כל הלילה בגלל החשדות מה היה כאשר העצום עיין.

משלי>  מה קרה ביום המחרת? כאשר אחותך כמה בבוקר?
איך התגלגל הסיפור??

מישהי שפשוט הכריחה אותנו להכניס אותה הביתה לישון. היא רצתה לישון בחדר לבד, שיהיה שקט. היא התקשרה לחברות ושיגעה אותנו..ואז גם רצתה להישאר שבת-אז הסברנו לה שממש לא מתאים לנו, והיא התעצבנה ואמרה שיהודים זה עם רע שלא יודע להכניס אורחים....אבל לפחות אח"כ היה לנו  זיכרון משעשע שצחקנו ממנו שבועות... תעיפו אותה בעדינות, (טוב,נו,אם היא לא מבינה-אז בלי עדינות) ותשתדלו להשתעשע.

ופעם,עוד לפני החתונה, ישבנו בלילה באוטו לדבר ליד הבית שלי, ופתאום נכנסת אישה למושב האחורי ומתיישבת. אנחנו ממשיכים לדבר ופתאום קפצתי מהכיסא. בעלי שאל אותי מה קרה? (הוא חשב שהיא חברה שלי או איזה דודה כי היא נכנסה טבעי) אז אמרתי לו שיש לנו אישה במכונית. היא היתה נראת הזויה לחלוטין. בעלי שאל אותה מי היא? אז היא ענתה שהיא משיחה, והיא רוצה שניקח אותה עכשיו למלון המרכז. והיא דיברה בקול מ-פ-ח-י-ד. ב"ה שבעלי גבר- העיף אותה החוצה ואמר לה שתיקח מונית. אח"כ הוא ליווה אותי עד הבית ממש.... וווווווווווווואאאאאאאאאאאייייי זה היה שופך.

חודשים אח"כ עוד צחקנו...

כשחושבים על זה-אנחנו מגנט לאנשים מעניינים ומוזרים...

ההכנסת אורחים והאידיאלים שאנחנו גדלנו עליהם???

אני מסכימה עם זה שהיום המצב קצת מסוכן (פיגועים, גניבות רצח וכד'..)

אבל אם רואים שהיא באה בלי נשק או סכין ושהיא באמת מסכנה- אז בכבוד רב!!!!!!!!!!!!!!!!

אנחנו מתפללים כל יום (בבירכות השחר..)  ואומרים- מצוות ששכרן בעולם הבא-

"הכנסת אורחים וביקור חולים ולווית המת.." שנדע לחיות את מה שאנחנו 'קוראים' כל יום.. (:

האחות של משלי שהכניסה את האישה הזרה - נקרא לה ג'

 עשתה תרגיל עם האחות הבכורה - נקרא לה ש'

משיחה עם האישה הזרה ג' הבינה שהיא פוחדת מלשכת הרווחה, ולכן היא עשתה תרגיל עם ש':

ש התחזתה לעובדת סוציאלית [בטלפון] וג' שמה אותה על רמקול. הם דיברו שכביכול ש תבוא למחרת לביקור בית.

האישה הזרה נלחצה מאד וביקשה מ-ג לבטל את הפגישה.

ואז ש' "הודיעה" שהיא תגיע יותר מוקדם.

אח"כ הם הודיעו לאישה שבבוקר מוקדם הם צריכים ללכת לעבודה. [היא קצת התעצבנה] אך בסופו של דבר, זה וגם הפחד המוזר שלה מעובדות סוציאליות הכריע את הכף.

בבוקר, ג' ובעלה הקפיצו אותה למקום חפצה בשלום 

וכך תם ונשלם [בתקווה שבאת כך הגיע הסיפור ההזוי הזה אל קיצו - כי היא הרי יודעת איפה הם גרים...]

זה בקצרה, אם למשלי יהיה כוח הוא יספר את הפרטים המדויקים

[אגב משלי-זיהיתי אותך! סיפורים כאלה גורמים לאאוטינג ]

ב"ה

את ומשלי?
או שהוא בן דוד רבה שלך? [בדיחה פנימית]
 

מקווה שבאמת הסוף טוב.
והיא אישה הגונה שיכולה להיות אחראית על מעשיה...

להזמין משטרה.

ושהם יילוו אותה לכתובת של האשה המבוגרת.

הם גם יכולים ליצור קשר עם מישהו מהרווחה שיכול לטפל (ואם הרווחה בשביתה - אז האחריות על המשטרה ולא על אחותך).

יום שישי אחד, אשה אחת ניגשה אלי וביקשה לבוא אלינו הביתה, ואפילו רצתה להישאר לשבת. הכנסנו אותה הביתה ושוחחנו איתה, והתברר שהיא סובלת מדכאון קליני. יצרנו קשר עם הפסיכיאטר שלה, והיא דיברה אתו בטלפון, ואחר כך הודתה שיש לה אחות בשכונה. ליוויתי אתה חלק מהדרך ועודדתי אותה שהיא עוד תתגבר על זה.

זה היה מאוד מלחיץ!

עצתי - לפנות לאיש מקצוע - פסיכולוג/פסיכיאטר! (אם אין אפשרות לפנות ללשכת הרווחה)

דודים שלי הכניסו לביתם אישה וילדה שסיפרו שאין להן איך להגיע הביתה ואין להן איפה לישון ולא דעת מה... וכשהם קמו בבוקר שתיהן נעלמו יחד עם הרבה כסף וכלים יקרים!!

עיר מקלט לא ... ובהרבה מהמקרים זה נגמר במקרי התעללות .... זה לא פשוט בכלל אני למדתי כבר להתרחק ממש !

אם יש לך ילדים אתה לא יכול לקחת סיכון .אפשר לתת צדקה אפשר לעזור לה לתפוס טרמפ ואפשר באמת להוביל אתה למקום שיכול לעזור לה אבל לא להכניס אותה הביתה .

עצם העובדה שאדם זר מבקש להכנס לבית של אנשים שזרים לו אומר דרשני ....

שרית

ולא תמיד לתת ל'כלל' ול'אידאלים הנשגבים' לשלוט עלינו, כאשר אלו מדכאים את הרגש הפשוט, הבסיסי, האנושי.

לק"י

חייל יודע שהוא עכשיו במשימה, מקריב שלוש שנים מהחיים שלו למען הכלל כשהוא יודע שיש אפשרות שהוא ימות במהלכן.. וכן שיקרו לו דברים כאלו ואחרים [ל"ע].

בשונה מכך הוא אזרח [שיתכן שגם הוא היה פעם חייל] שהוא חי את חייו במסגרת מצומצת ואישית הרבה יותר מחייל שמקריב את עצמו למען הכלל, והוא יודע שהוא עושה את זה ברגע שהוא מתגייס.

אני לא מזלזלת ח"ו בחייהם של חיילים, אבל זה שונה! את/ה לא יכול/ה להתכחש לכך..

ואם את/ה עושה את זה, זה מנקודת המבט המאוד אישית שלך..

וכל שכן, על איזה כפירה את/ה מדבר/ת?

בטח שאין פה שום עניין בכאב אישי, זהו כאב מאוד כללי, של חילול ה', שיהודי נרצח בגלל שהוא יהודי זה חילול ה' גדול מאוד. וזה הצער הגדול שיש. 

זה לא רק רגש זה גם המון שכל.

 על המשפט הראשון שלך.

אוי ואבוי שכך אתה חושב!!!!!!!!!!!!!!!

אפילו לא המשכתי לקרוא את התגובה שלך...

הבנת המעשים מורידה מהאסון, מהאבל,  מהנוראיות שבדבר. זה מביא לסלחנות ההבנה הארורה הזו.

לא קרה פה שום דבר לגיטימי! כלום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני פשוט בשוק! אני בהלם שיש עוד אנשים שחושבים ככה!!!!!!!!!!!!

נראה לי שמי שיש לו חיסרון בסיסי בהבנה זה אתה.

וסליחה על הבוטות.

אני מסכימה מאוד עם ונסי!!

אמור לכאוב לנו באותה מידה על רצח תינוקות ועל רצח חיילים!

כמו שאמרה גלוק- כל יהודי שנרצח באשר הוא יהודי זה חילול ה' ועל כך אנחנו כואבים!!

המבקש- אתה אומר דברים חמורים מאוד!!

ההגדרה היחידה לאויב- הוא מי שמבקש לפגוע בכיסא ה' בעולם!!

ולכן אנחנו לא יכולים להיות אויב! 

וכשערבי רוצח יהודי- הוא רוצח שליח ובן לה'!! - אזי הוא נקרא אויב!! ומצוה גדולה להרוג אותו!!

לא רק האכזריות של הערבים היא בעייתית.

גם אם יהודי נורה ומת במקום - זה אסון!

זה חיסרון בלגיונותיו של המלך.

זה ל-א לגיטימי- גם לא מבחינתו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אסור- אסור -אסור להגיד - "טוב, מבחינתו זה לגיטימי"

ה' ישמור ה' ישמור ושוב- ה' ישמור.

זה חסר רגישות לגמרי לכתוב תגובה כזו , בזמן כזה במיוחד.

לא לגיטימי לחטוף, לא לגיטימי לרצוח. לא לגיטימי לירות, לא לגיטימי לדקור,  לא לגיטימי לזרוק עלינו אבנים ולא לגיטימי לירות,. לא לגיטימי להכנס לבית של משפחה ולרצוח אחד אחד. פשוט לא.  זה נורא לחשוב את זה. שוב- אתה מוריד מחומרת המעשה כשאתה אומר כך.

תקרא את דבריה של אלירז, תראה מזה אויב.

ה' ישמור אותנו.

אשמיל (וסורי על המשל, לא מורידה בגרוש מהרצח של המשפחה, ובכלל... ) לבחורה שנאנסת, שתנסה לראות את הצד שלו.  אסור! אסור! ושוב פעם אסור! אדם שנדרס ממשהו שנהג תחת השפעת סמים - אלכוהול- שגם ינסה לראות את הצד השני?? (אם הוא עדיין חי בכלל.

שואה - אני לא מסוגלת להוציא את זה מהפה שלי , אבל אני מאד מקווה שאתה לא אומר אותו הדבר על זה.

נראה לי שזה אותו עקרון, פשוט במימדים שונים.

ה' !! תגאל אותנו כבר!!

בעזהי"ת.

אין לי שמץ מה ההגדרה האמיתית והנכונה, אבל אני חושבת ש"המבקש" התכוון לפרש את המילה הזאת כ"הגיוני, מובן".

המחבל שעשה את המעשה הנבזי הזה- הוא ממש ממש מגעיל, אבל תבינו שעומדת מאחורי זה תפיסת עולם שלמה.

הם רואים בנו- היהודים באשר הם- אויבים.

ומה עושים לאויבים? רוצחים. הלא כן?

כמובן כמובן שרצח נשים וילדים זה מעשה שפל עד מאוד, אבל אם הם הכריזו (גם אם לא במסיבת עיתונאים) עלינו מלחמת חורמה- הם אמורים לפעול תחת ההגדרה הזאת.

ב.  זה שיש להם חלק בזה.... צודק. אבל עכשיו (אני לפחות) לא ממש עסוקה באשמים. מנסה (למרות שבנתיים לא הולך לי ) לעשות תשובה ולהתפלל, להכין את עצמי לפורים, לפורר את כל הכאב והספקות שתקועים לי בגוף ומעיקים.

בשורות טובות,

ישועות ונחמות בעז"ה...

יחד עם זאת יש שליחים, זה לא סותר...

"...הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ה' שמרך ה' צילך ..."

אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקד שומר.

ואחזור על זה שוב - אני לא מסכימה איתך בהגדרת "אויב". 

לכן אין שום לגיטמציה בעיני לרצח.

מזדהה איתך לגמרי.

לא תמיד אורך הקשר מראה על איכותו או על החיבור שנוצר, עובדה שרבים אומרים שבפגישה הראשונה ידעו שזה "זה" 

אני מכיר על בשרי היכרות קצרה, שבסופה ננעצה לי סכין בלב...

היא לא ראויה - מנהלים -> למחוק אותה.

את תוותרי לו!

תגידי לו שאת רוצה מאוד.

אבל לא שאת נעולה עליו.

ואז אולי הקשר יתהדק לו.

ככה זה תמיד....

אבל בסופו של דבר תיפגשו.

כמו שהוחלט 40 יום לפני שהוא נולד.

רק דבר אחד מפריע לי:

למה ידעת עמוק בפנים שזה לא ילך????

תאמיני בטוב.

הוא יבוא.

עין- גם אתה טיפה נפלת ל"בור" הזה.... של קצת- יאושר

עמוק בפנים- כן

יום אחד זה ילך

אולי לא תהיה וודאות

ואלי לא יהיו אורות

אולי לא יהיה מייד רצון כזה חזק

....זה יבוא כמו שהטבע רגיל
אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא
להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו.

אלישבע- |חיבוק|

נשואה

היא באמת נשואה והיא לא מתיימרת להסתיר את זה,

אתה יכול לראות בעצמך בכרטיס האישי שלה,

ומה? מי שנשוי אין לו זכות ייעוץ והקשבה פה בפורום?!

כל טוב ובשורות טובות!

כן אני נשואה ב"ה

ולא מעט זמן

וב"ה שה כתוב היטב בכרטיס אישי שלי...

וגם מי שמכיר טיפה- יודע מי מהכינויים פה- הוא בעלי שיחיה

אז למה אני פה?

א. כי התחלתי פה -פעם פעם- בתור רווקה... ואז מצאתי את בעלי פה- ואז נשארתי פה... ואז נהייתי מנהלת פה...

ואז.. ואז ...

ואז אתה באת ואמרת- היי! היא נשואה!!

ולהעיר לו שהוא איבד תקווה..

בחיים לא עברת משהו דומה..

היא עשתה את זה יפה!

וגם נשואים יכולים להגיד דברים מאוד מחזקים!

וחוץ מזה - מאיפה אתה יודע מה היה לפני?

אולי בגלל שבדיוק כן עברתי בחיים משו- ובדיוק כי אני כבר לא בתוך זה- יש לי יכולת לעודד?

נא לעיין היטב במשל גן המבוכה במסילת-ישרים 

חוצמזה לכל אדם בחיים יש קושי- וכל אדם יש לו לאן ליפול לייאוש

וכל אדם יכול לחזק אדם אחר לקוות אל השם-

לא משנה מה מושא התקוות

חוצמזה אבא! אתה יכול גם לתרום כמה מילות עידוד לעמ"י ולא רק לתת ביקורת...

זה באמת קשה כ"כ... אין מה להגיד או מה לעשות חוץ מבאמת באמת להאמין ש...הכל לטובה

זה לא באמת קרה לי אף פעם, אבל אני בטוחה שאפשר באמת להרגיש כ"כ חיבור בהתחלה..

כמה קל להגיד, כמה קשה לבצע... הדבר היחיד שיכול לחזק אותנו בבאסה כזאת זה הידיעה שדווקא שקשה לנו,זה לא אומר שהקב"ה לא שם, אלא שהוא  מרים אותנו על הכתפיים שלו (כן,עקבות בחול)

קחי נשימה ארוכה ארוכה, ריצה מהירה או הליכה בחוץ ברוח, ואז מקלחת מרגיעה ....כבר מרגישים יותר טוב

אומרים שהזמן מרפא..הלואי שזה אמיתי...

(רק משו קטנטן- אם החלטת ששווה להתחזק "בשבילו" ,אוליי שווה יותר להתחזק בשבילך , וכשזה בלי דד ליין ומטרה מסויימת, זה הרבה הרבה יותר אמיתי....)

ובהצלחה

באמת.

כל כך.

הלואי שבקרוב תהיה לך ישועה כזאת גדולה.

לפני כמעט חצי שנה נפרדנו ועדיין היא נמצאת אצלי בחיים (רגשית)...ואשמח לחזור....אבל לא נראה שזהו גם רצונה....פרקתי את זה כאן ( http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t345681#4235783 ) בעבר...

כמעט חצי שנה עברה-

עדיין יש שקט, דממה.

לא עוד שיח נפשות בטלפון-

ולא עוד מבט לחוץ על השעון.

וכבר בלי סמסים לאורך הלילה-

כי זהו,נגמר! אני כבר לא שלה.

כן, זה היה, קשר קצר ועוצמתי-

עם הרבה תקוות, ונראה אמיתי.

רק שבוע הוא נמשך-

אך פגע בליבי וקרבי נחתך.

אני נפגעתי,וודאי היא גם-

אך הטוב בעיניה-מעיניי נעלם.

זוכר את הלילה האחרון-

זה שהיה לפני המסרון.

זוכר שחשבתי שארצה רק אותה-

ונרדם וחולם לי איך אני איתה.

רואה בה את המידות הטובות-

שנמשיך בם יחד בדרכי אמהות ואבות.

לתפילת השחר בבוקר משכים-

להודות ולבקש על רגעים מתוקים.

ולרגע הרגשתי חשש קל בלב-

שהתפילין של יד לא כנגד הלב.

שרצוננו בארץ זה לזו להתאים-

נגזר למעלה שכעת איננו מתאים.

וכשקיבלתי מסרון בהלה בי קיננה-

אך לא עלה הי שעוד אגיד קינה.

הוא היה תמים, עם רצון למפגש-

ונתן בי שמחה ודחה החשש.

ונפגשנו, ואמרת לי שהחלטת לעזוב-

וש- לי אין עוד את מי לאהוב.

נדמה היה לי זה כבשורת איוב-

אך אפילו לו השאיר ה' אישה לאהוב.

ונפלה רוחי אל תהום הייאוש-

וכיסתה העצבות גופי כלבוש.

אך מיד התנערתי ואזרתי כח-

ודחיתי רגש ולב מפני מח.

כי ידעתי שיש להודות על רעה כטובה-

כי מלפני ה' גם היא נחשבה.

ואדע שגם פרידתינו היא מאת אב הרחמים-

שמתאים זיווגו של אדם לפי המעשים.

ואתלה תקווה באל חי נעלם-

שישיבך ואזכה ל-  וארסתיך לי לעולם! 

© כל הזכויות שמורות למחבר (אני).

שיהיה לך הרבה בהצלחה... כשתנסי לעשות קאמבק....

נשמע שזה היה קשר מהיר, אם הוא היה רק שבוע בלבד.

כנראה נפגשתם ככה איזה 3 פגישות באותו שבוע,

ויש להניח שהיא נבהלה מהמהירות..

שפתאום היא מוצאת את עצמה בקשר כ"כ חזק עם מישהו שלפני יומיים היא בכלל לא הכירה.

אין מה לעשות.

לא עשית טעות.

זה העם של הבנות, הוא עובד בצורה מוזרה..

למרות שהיא רוצה ורוצה ורוצה - היא תגיד לא..

או למרות שהיא ממש לא רוצה היא תגיד כן.. גם כאלה יש..

"ברוך שלא עשאני אשה"

ותפקיד הגבר כנראה- לכוון את רצונותיו לרצונו של הקב"ה..

.

..

שימחת!

שלא עשני שלא כרצונו -

זה בעברית שעשני כרצונו.

ככה זה עם שלילה כפולה,  בסוף אתה נשאר עם המשמעות המקורית.

אם כבר, אז 'שעשני שלא כרצונו'

או 'שלא עשני כרצונו'.

וזה אחד השרשורים שלא היה לי התענוג שלא להגיב עליו....

לבקש פגישה נוספת ולדבר על זה? אם הוא אומר שהוא בעצמו לא יודע מה מפריע, אבל הוא יודע שזה ימנע מכם להתקדם?

את כותבת שהיית מוכנה להתחזק בשבילו. האם ייתכן שזה מה שבאמת מפריע לו, רק הוא לא חושב שתסכימי להתחזק?

שהוא דווקא לא הרגיש את הפערים ביננו ולא היה כל כך מודע אליהם. הוא הרגיש שמבחינה דתית ומבחינת השקפות אנחנו ממש באותו המקום ובאותו הכיוון והכל זורם.

הוא לא רצה להמשיך עוד פגישה כי הוא טוען שהוא לא רוצה לפגוע בי (כאילו שאחרי פגישה שניה זה לא פוגע).

אני פשוט חושבת שהוא אחד הבנים האלה שמחפשים שיהיה מושלם ויהיו אורות וברקים כבר על ההתחלה.

במקרה שלנו הייתה התאמה גבוהה מאד אבל ממש לא מאה אחוז והייתה כימיה מצוינת אבל לא אורות וברקים וזה כנראה לא מספיק בשבילו.

היה לי מקרה מאד דומה בקיץ שבו ביקשתי מהבחור עוד פגישה כדי לראות אם זה זורם ובסוף זה הסתיים כעבור 6 פגישות בצורה ממש לא נעימה אז אני כבר מעדיפה לא לנסות ופשוט להמשיך הלאה.

אולי הוא פשוט עדין לא בשל לנישואין למרות שהוא לא ממש צעיר. יש בחורים כאלה שלמרות שהם מאד תורנים ועוסקים כל היום בחינוך תורני, הם לא בשלים לאחת המצוות הכי חשובות- הקמת משפחה.

שלחו לי את זה למייל...

בי אפילו הכת הזאת לא מעוניינית

יותר דומה לעוד אתר של טיולים עבור "צפונים" למיניהם שחוץ מרמת אביב לא ראו כלום מימיהם...

(מקבל פרסום כזה קבוע בעבודה)

זה ברור כל כך שזה מחליא

בס"ד לק"י

אם אתם מקבלים 9 מילים בדואר ללא אישור ממכם- אתם רשאים לתבוע.

שלום וברוכה הבאה!

אין לי נסיון בזה ב"ה..אבל ממה ששמעתי שדבר כזה מפריע מאוד לחיי נישואין וחייבים לטפל בזה לפני זה..

כדאי ללכת למישהי מקצועית שעוסקת בזה..

בהצלחה!

ראיתי את זה אצל חברה שפעמיים (!) ביטלה אירוסין בגלל הפחד שהיה לה מגברים.

היא עברה טיפול במשך חצי שנה והיום היא ב"ה בקשר מתקדם ובריא עם בחור שמודע למה שהיא עברה.

אבל בכל המקרים רצוי מאוד!!!

הטרדה זה כשבחור מחזר אחרייך כשאת לא רוצה, וכשאמרת לו.

תקיפה מלווה במעשה,ואז השאלה היא מה רמת המעשה.

אם נחשפת למראות שלא רצית לראות, שזה לא נעים ומגעיל אבל נראה לי שאפשר להתמודד עם זה, או שמישהו פגע בך ממש. ואז- זה תלוי כמובן בכמה הוא פגע בך ובכמה זה עוצר אותך בקשר עם בחורים. ולפי זה להחליט אם דרוש פה טיפול או לא (אני מציעה לדסקס את זה עם מישהי שמכירה אותך ויותר בפרוטרוט כדי להחליט).

מה שכן- אני חושבת שבשם ההגינות צריך מתישהו לספר על זה לבחור שאת יוצאת איתו, וגם להיות מודעת מאוד לזה שאם אחרי החתונה יש בעיות בתחום- לא לחכות ולהתחיל לטפל מיד. מיד.

לכן כשאת אומרת ש"לך נראה שאפשר..." לך כן. ויכול להיות שלה זה שינה את החיים מקצה לקצה.

"תלוי כמה הוא פגע בך" - כ-ל סוג של פגיעה, גם שריקה ברחוב, גם לזרוק איזה משפט דוחה ומשפיל, גם הסתכלות לא ראוייה וכו'...יכולה להיות פגיעה משמעותית (שעלי, או עלייך, לא תשפיע, אבל על משהי אחרת כן.) לכן אני חושבת שאין כזה דבר "תלוי כמה פגע בך" במובן אובייקטיבי בהקשר של טיפול.

לא משו נגדך, אבל אני לא בטוחה שהיא חייבת לספר לו. לא בטוח שמה שפותחת השרשור עברה ישפיע לה על המשך החיים בצורה כזו שהיא חייבת שיתוף.

ולפותחת השרשור היקרה,

קודם כל מיליוני חיבוקים.

הקב"ה מעמיד אדם בניסיון- ונותן כוחות יחד איתו.

זה כ"כ כ"כ קשה, ואת כ"כ כ"כ כ"כ גיבורה!

את מלכה!!

את נסיכה!!

אני אגיד , למרות שלפי ההודעה שלי נראה לי שאת יודעת, ששום דבר ממה שקרה הוא לא אשמתך, זה התיק של הנבלה, לא קשור אליך במובן האחריות על המעשה. זה לא פוגע בטוהר שלך, ההפך, עם כזה ניסיון הקב"ה עוד יותר קרוב אליך, עוד יותר יחד איתך, שאת ממש ממש בצל השכינה. אני מתפללת איתך שהקב"ה ירפא לך את הפצעים עד כמה שאפשר. ינקה אותך מכל הסיפור הזה, שתרגישי חופשייה, ששום דבר לא מעיק עליה יותר.

לפי מה שהבנתי ממך..

כמו רבים בשרשור, ממליצה ללכת לטיפול. (לאו דווקא פסיכולוגי)

לא כי את לא בסדר.

כי את כ"כ בסדר, שלא מגיע לך לסחוב את זה איתך עוד הרבה שנים קדימה.

בשורות טובות.

בעז"ה בקרוב ממש.

מאיזה רקע היא באה, ואיך היא לקחה את מה שקרה לה....

אם זה שאלה תיאורטית - אני לא חושב שהיא צריכה להיות דיון בפורום.

ואם זה שאלה קונקרטית - תמצאי מישהו מקצועי שיטפל.

בייחוד שברור שהיא שואלת כי היא בכיוון של קשר.

ואני לא מבין מה הבעיה, השאלה לגיטימית לחלוטין, היא כנראה התעוררה לזה בקשר להכרויות, אז אין מקום יותר מתאים, אז חלאס עם הגחמות האלה על המזרוחניקים, זה פשוט לא שייך!

הפורום הוא לא מקום ל- "מה שמתעורר לי ואין לי את מי לשאול"

אלא מקום להתיעצות בשאלות, תהיות, שמחות וכאבים בנושאי זוגיות.

אם יש נושא שהצינעה יפה לו או שעדין מכדי לעמוד לדיון ציבורי-

תפקידינו להיות רגישים ולהפנות אותו הצידה.

לא אמרנו שהשאלה לא בסדר..

רק שאין מקום לדיון לעיני כל ישראל.

לבעיה צניעותית.

אין פה שום תיאור לא צנוע!

אני גם חושבת שעדיך לשאול משהו - ולא פורום.

אבל אחרי שהיא כבר שאלה.

דווקא מפני הרגישות, א-ס-ו-ר להפנות את הנושא הצידה!!!

ה' ישמור, קורה שבנות לא מספרות- כי זה לא צנוע, והן מתביישות.

חייבים לדבר, חייבים לצעוק.

ואסור להשתיק.

סליחה על התקיפות. לא אישי נגדך.

אוף, נהיה לי עצוב

ואנשים כותבים תגובות לפעמים בלי לדעת מה הם אומרים וכמה הם מכאיבים!!

אני האחרונה שאשים את הנושא הזה בטיוח..

אני הבנתי כך כי את כתבת- "אם יש נושא שהצנעה יפה לו..."

אם פותחת השרשור הרגישה שהיא רוצה לפתוח את זה פה, גם אם אנחנו חושבים שכדאי בצורה אחרת, תפקידינו הוא לתמוך, ואולי גם להפנות לעזרה מקצועית , אבל להשקיט? לדעתי- בחיים לא.

אלירז- לפי ההודעות שלך בפורום- אני בטוחה שאת אחלה בחורה- ואת כל הזמן מאד נחמדה פה- זה לא אישי נגדך

לאו דווקא נוגעים לדברים צנועים בענייני לבוש/גוף וכאלו...

בעיקרון הפנינו לעזרה מקצועית ולאישי..

לדעתי אחרי דבר כזה אפשר לסגור דיון..

אבל איך שאתם חושבים.

אושר את נהדרת! לא נפגעתי..זה דיון יפה וענייני.

ב"ה

זה נושא שטבעי שיעלה. לעניות דעתי שאלה כזו לא מחפשת לשתף אלא איך אחרים מתמודדים. לא שידברו 1 על1. אם היא הייתה מחפשת 1 על 1 יעוץ היה הדבר הראשון שהיה עולה על הפרק.

מה לעשות. לא תמיד זה הנושא הכי מטופל בשעות חינוך, ולא תמיד החברות הן הכתובת לעשות דיון.

ולשואלת: ממש לא אכפת לי אם את שואלת פקטיבי או על באמת. מה שהעלת כאן הוא נושא שמוכיח  עד כמה בני אדם צריכים להיות ר-ג-י-ש-י-ם אחד לשני. לשתף חברות? יש כאלו שעוד לא התבגרו משמע, זה תלוי בחברה. ללכת על יעוץ? אני מאחלת לך שיהיה לך את האדם הכי טוב בשביל זה. הרי גם זה תלוי במטפלת. שווה להשקיע לחפש יעוץ תורני.

בקיצור, בבקשה, מכל מי שקרא עד כאן, תהפכו את העולם לעולם יותר קשוב!

במיוחד בציבור שמסתיר הרבה דברים בשם הצניעות...

בעיניי אין שום בעיה שיהיה על זה שיח ציבורי כי זה משו שקיים בציבור שלנו במספרים גדולים והולכים

פשוט בשם הצניעות בנות לא מדברות על זה ולא מתלוננות על זה

בדיוק לא מזמן שמעתי על רב שהיה אונס כלות בשם לימוד יחסי על אישות...

וזה קרה במשך שנים ואף אחת לא העיזה להתלונן...

זה לא נושא שהצנעה יפה לו לדעתי,

זה נושא כואב שהיום לצערי קורה הרבה

מספיק לבדוק את הסטטיסטיקות

(משהו כמו אחת מכל 3 נשים)

ואין במה להתבייש בזה.

לטאטא את זה מתחת לשטיח ולא לדון,

מה אני אגיד לך זה מעליב ופוגע

אותי בכלל זה מקומם.

הבחורה ביקשה עזרה,

אפשר לדון בזה כמו מבוגרים.

בנושא הזה אפשר לעזור לה

שאת מבקשת לא לדון בזה כאן

את בעצם אומרת שזה לא נושא לגיטימי

כאילו זה משהו לא בסדר

וזה גישה לא נכונה

אין לי משהו נגדך יקירה,

אלא אני נגד הגישה הזאת.

אני מסכימה  איתך.

אין דין הטרדה קטנה ומציקה ברחוב כדין אונס וכיוצ"ב.

אם מדובר בקשר או "קשר" לא בריא שהיה בעבר, נחוץ ביותר לעבור את זה עם חבר/ה שמבינה או איש מקצוע, גם כדי להתמודד עם מה שהיה וגם ובעיקר כדי למנוע מזה לקרות שוב והפעם עם חופה וקידושין.

זה לא קל, אבל כנראה שגם לא בלתי אפשרי.

יש בהחלט הבדל בין תקיפה מינית להטרדה

באופי הפגיעה ובנזק.

הטרדה מינית היא מילולית

ולכן אפשר להתמודד עימה בצורה יותר מעשית

וזאת פגיעה רגשית ולא גופנית.

תקיפה זה בעצם אלימות ופגיעה רגשית.

כשאת חווה אלימות על הבשר

זה מזעזע שם בפנים את הנפש,

זה הדבר הכי משתק שיכולים לעשות לבן אדם

וזה יכול לגרור איתו תגובה פוסט טראומתית

של רתיעה קיצונית ממגע, למשל

ופחד וחוסר אמון

דברים שנתקלתי בהם על בשרי

כשזכיתי לחוות בדבר המזוויע הזה.

אי אפשר לחוות מה מידת הקושי

שתהיה לך בדייטים

אבל מה שכן את נמצאת בקצה

היחסית נחמד של סקלת הפגיעות

ובמצב כזה אני מאמינה שאת יכולה

לבנות קשר טוב.

אני ממליצה מה שהמליצו לי,

שעד היום לא הצלחתי לעשות.

תנסי לפתוח את זה עם מישהו

מקצועי, זה משחרר

ונותן הסתכלות שונה.

בהצלחה!

שהזמן שלה הוא בדיוק הרגעים שהזכרת: הדייטים, הנישואים. כל מה שקשור לזוגיות. 

כמובן, אין לזלזל בפגיעה של הטרדות מיניות בנפש גם בזמנים אחרים, אבל סביר מאוד להניח שבזמן ובמקום של זוגיות, זה יעלה ביתר שאת. 

תנסה לתאר לעצמך תמצב הכי זוועתי שעברת אי פעם-

תאונה קטלנית, בגידה של חבר טוב, אנערף... (זה עוד סתם דוגמאות קטנות לעומת האונס)

ותחשוב רגע, כל דבר קטן שנוגע לאותו מקרה ישר מקפיץ לך אותו לזיכרון.

ניקח תדוגמא של התאונה- ברגע שתראה אוטו אדום כמו זה שאתה היית בו, ישר תעלה לך התמונה בראש.

מבין? אז ברגע שהבחורה מתחילה קשר עם גבר, שפעם בעבר גבר אחר פגע בה, אני בטוחה שזה איפשהו

משפיע. אבל כמובן כל בחורה תיסחף עם זה לגבולות שלה.... אחת תשמור בבטן, אחרת תפחד לקשר בכלל לא עלינו.

אני מקוווה בשבילך שלא אתה ולא החברה שך בסרט הזה...

(אגב- לא דברתי על הטרדות של דיבורים, אלא של מעשים....) שבוע מצויין לכולנו

פתאום יש לי הרגשה שזה משהו, שיוצא עם משהי- שסיפרה לו- הצתה מאוחרת מידי.

ורק לדעתי אין בעיה לדבר על זה פה.. רק בשיחה אישית ראיתי כמה אנשים חווים את זה ולא מטפלים בזה, וכמה היו יכולים להעזר פה אם זה היה יותר לגיטימי לדבר על זה פה..

וממש תודה רבה לכולם! באמת!

שולחת שוב מלאנטה כוחות, מלאנטה אהבה, מלאנטה שמחה, ישועה, תפילה...

את מלכה !!

ומעתיקה שוב משפט שכתבתי לך בתחילת השרשור:

"עם כזה ניסיון הקב"ה עוד יותר קרוב אליך, עוד יותר יחד איתך, שאת ממש ממש בצל השכינה."

תתפללי על עצמך ועל כולנו יחד איתך...

הרבנית ימימה אמרה השבוע בשיעור שכשאדם  נושע- נושעים איתו עוד הרבה באותה הבעיה. הוא מתפלל בשביל ויחד עם כולם. את ממש לא לבד. וכשתוושעי מזה כבר (בעז"ה בקרוב!!!!) יוושעו עוד המון נשים במצב שלך.

לגיטימי לדבר על זה פה, אם את רוצה עוד- אפשר פה או באישי.

בשורות טובות!

והיום מי שלא קם לתפילה והניח תפילין..יש הזדמנות במנחה בלי להתפדאח...חחח

זה נכון שכשמתחתנים צריך להשקיע יותר בבית,

וגם באופן טיבעי החבריפ םפחות מעניינים..

אבל,

אני חושבת שכדי לשמור על קשר (וזה לא חייב להיות באותו מינון כמו לפני החתונה)

2 הצדדים צריכים להתאמץ בשביל זה.

(וגם אם הרווק מתקשר לפעמים יותר זה לא נורא,

אבל שגם הנשוי יביע התעניינות ויתקשר לפעמים---ולהפך )

בהצלחה לכווולם!!

בשורות טובות!!

שבת שלום

שהקשר עם האשה נבנה וגם שהם קולטים פתאום שאין תחליף לחברים

לא יודעת על ה"שנתיים".

אבל באמת- אין תחליך לחברים, אני יודעת על בנות , שעכשיו, כמה שנים אחורה- מצטערות על זה שלא שמרו על קשר... עכשיו זה חסר.

יא, חברות /ים  נוטשים זה דבר קשה

לא יודעת מי אתה - אבל אותי ריגשת.

כייף לקרוא כזו הודעה! פשוט כייף!!

תודה שכתבת

ממש חוויה שכיף לחזור אליה,

 ב"הצלחה בהמשך הקשר

ולדוגמאות כיצד- פנו אליו

ב"ה שזכית מחדש בחבר שלך.....

מזל טוב להם

ורק לי נחמץ מעט הלב

הם עברו שנתיים של ציפיה

שנתיים של סיוט- אולי, סביר להניח

ולא היה לבנאדם את החבר שלו- כדי לתמוך בו הרגעים קשים....

כי החבר היקר- הגדיר את עצמו רווק- והתרחק....

מה חבל

וב"ה שהיה ונגמר

באמת משמח!

שבת שלום

ומה עם הלב הרווק הנחמץ?

בכל פעם שאישתו/ בעלה בטלפון, במוצי פוצי ואפילו בעצבים..

ולא שחס ושלום לא שמחים בשביל החבר'ה הנשואים

אבל לפעמים זה לוחץ על מקומות רגישים אצל ה'רווק/ה'....

זו התרחקות של שני הצדדים!!

צריך שניים בשביל לרקוד טנגו!

מעבר לזה- חוויה מתקנת!- פשוט שימחת אותי!!

תודה רבה על השיתוף..באמת כיף לקרוא כל מילה!

שבעז"ה תמצא גם אתה את שאהבה לבך!!!!!!!!!!!!!!!!!!

רציתי לומר לצדיקה אחותך, ששנתיים מהחתונה משמעו ציפייה של שנה ושלושה חודשים להריון...

אז לא צריך להיות כל כך לחוצים, כלומר, בשבילם... ברוך ה' שזכו בילדה, אבל בלי לדעת במי מדובר קשה להיכנס לפרטים..

ואני מסכימה שאין כמו חברים/חברות....

הלוואי שכל הרווקים ה"נטושים" היו יודעים עד כמה הם אהובים וחשובים לחבריהם [הנשואים]שמתגעגעים, מחפשים שידוכים [גם כשזה לא מתבטא בשטח] וסתם חושבים עליהם...

שבוע טוב ובשורות טובות.!...

ממש ממש חימם ושימח אותי לקרוא את התגובות!!

אור77- עכשיו את מבינה למה פתחתי ניק זמני?

          אם הייתי כותב מהניק שלי לא הייתי כותב את מה שאני מרגיש,

          לא הייתי באמת יכול להתלהב כמו שאני מתלהב במציאות!

אליסף- זה לא מחייב, אבל זה לרוב המציאות...

צדיקה- כאב לי לקרוא את מה שכתבת, לרוב את כותבת יותר לעניין...

         עד כמה שרציתי לשמור על קשר גם ידעתי את מקומי...

         ידעתי שאני מספר 2, זו לא בושה להודות על האמת,

         לא הגדרתי את עצמי "רווק מתרחק", הייתי שם, אבל בעדיפות שניה...

         אני חושב שזה לא המקום של ה"חבר רווק" להקשיב לבעיות "צניעות"...

אסתרי'ה- גם אני פחדתי שקשה להם מידי, אבל מהשיחה איתו גיליתי שלא!

            הם נבנו, נהנו ולמדו מהזמן, מהביחד וגם מהלבד...

            בראיה לאחור הם הכי מאושרים שבעולם על הזמן שהיה להם כזוג...

שרבוב, עדיאל, **אושר**, ט', !!מירב!!, דניאלה.יע., אלירז ולמען שמו!-

אנשים אתם פשוט מתוקים מדבש!! תודה רבה על הפרגונים והתובנות!!

איזה כיף זה לכתוב מניק זמני! ככה אפשר לפרגן ולאהוב את כולם באמת ובלי לדפוק חשבון!!

יהי רצון שה' יתברך ישלח שלווה ורפואת הנפש לילדי משפחת פוגל...

שנזכה לראות עיין בעין בשוב ה' ציון ושנזכה לראות את הכל מתהפך לטובה...

שבוע טוב ישועות נקמות ונחמות...

פשוט לחזור להיות חברים כמו פעם

וצדיקה אחותך- זה ממש לא תלוי רק ברווק קשר חברי הוא דו צדדי

נגעת בנושא כאוב.מזדהה.

תודה!

אפשר לשלוח שמות גם אלי...

ו...בעיתה - ישר כח עצום!!

חודש שמייח ובשורות טובות!!

זה ברור שזב קשה מאוד, וברור שזה כנגד ההיגיון. אבל אנו חייבים לשמוח בפורים, כי לא משנה מה החיות אדם האלה יעשו לנו, הם לא יעלימו לנו את השמחה שעם ישראל שמח בה במשך כ-2000 שנה. גם בגלות היו פוגרומים, גם בגלות היו לצערינו רציחות ועלילות דם, חטיפות ועינוי יהודים סתם כי הם יהודים.

ובכול זאת היהודים שם חגגו את פורים כל שנה, עשו משתה ושמחו על הנס שהתרחש בשושן, על זה שהמן ביקש להשמיד את העם היהודי ולא עלה בידו.

גם הם רוצים להשמיד את העם היהודי ולא יעלה בידם.

נכון שזה כואב נכון שצועקים למה עד לב השמים ולא בטוחים שנקבל תשובה.

אבל אנחנו נשמח, כי אנחנו צריכים לשמוח על זה שיש בורא עולם שלא יתן לנו ליפול לעולם. ואני יודע מה חלק מה"פנאטים" יגידו, אבל כן, גם צריך לשמוח על זה שיש לנו מדינה. ונכון שכרע אנחנו לא במצב האידיאלי של המדינה אבל אנחנו בדרך. עם ישראל הוא תינוק עכשיו אחרי הגלות, יקח לו זמן עד שהוא יגדל ויהיה עצמאי ממש בלי התחשבות בדעותיהם של ה"מבוגרים", עד שתהיה לו תפיסת עולם משלו. אבל בסוף זה יקרה.

וכמו שאומרים: "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" 

יש עוד הרבה מה לכתוב בעניין. בהצלחה לכולנו.

והוא אולי מסתיר את פניו כרגע

אבל אנחנו יודעים שכל מה שהוא עושה- זה טוב!! טוב צרוף!!

רק אנחנו עיוורים לראות את זה..

רק להאמין שיבוא יום - נסתכל אחורה ונראה כמה זה היה טוב..

בס"ד לק"י

לצערנו, קרוב לפורים קרו פיגועים רבים.

וכשראו את הרב אלי סדן שמח שמחה אמיתית של פורים ומחזיק 'ספר' מסוים לאחר פיגוע זה היה תמוה בעינהם.

וכששאלו אותו מה פשר מעשיו אמר: אני מחזיק בידי ספר קינות ושמח שמחה אמיתית.

והסביר: עמישראל תמיד יהיה מלווה בצער וכאב אך מצד אחר, בשמחה ובטוב.

אך חובה עלינו לזכור, שגם כשקורה משהו רע, עצוב, משהו שאנו איננו יכולים להבין, צריכים לקחת את הצער, העצב הזה, להחזיק אותו בשתיי ידיים, לחבק אותו.

ולשמוח. לשמוח.

אבא שם למעלה יודע מה הוא עושה. ולנו רק נשאר לחבק את הצרה

ולהאמין..

למה עמישראל יהיה תמיד מלווה בכאב ובצער?

למה לחבק את הצער בשתי ידיים?

למה קמעא קמעא?

איזה הנאה מזוכיסטית יש לכם מלהתענג על זה?

כל יהודי נורמלי היה אומר לאבא שם בשמיים שיודע מה הוא עושה:

אבא!!!!!!!!!!!!!

אנחנו לא רוצים את זה יותר!

רוצים רק שמחה, רק גאולה!

אין לנו אפילו שניה לחכות!

עם הנצח עוד רגע מנוצח!

ובמקום זה, מה הם אומרים?

לא נורא, נחכה עוד קצת, אחרי החושך יהיה אור, נחבק את הכאב.....

אז לא.

לא נצדיק יותר חורבן יישובים ורצח יהודים

בתורות גאולה גלותיות וסכיזופרניות שלא ברור מאיפה הם צצו.

את הקושיות נוכל להסביר אח"כ.

אחרי התרוצים.

בס"ד לק"י

אני יכולה לענות לך בשני אופנים;
אענה באופן אחד:

עם ישראל לאורך כל מהלך קיומם חווים מכות כמו שחווים שמחות.

ויש לציין שבמיוחד הוא. אך למרות כל זאת,

אנחנו לא אלה שניתן דין וחשבון אבל הוא יתן. והוא יחליט מתי ואיך.

אנחנו, הבני אדם כאן בארץ, כואב לנו לקבל את המכה ואפילו את הסטירות לחי,

זה כואב. כל כך.

ברור שאנחנו לא רוצים את זה יותר,

וברור שאנחנו רוצים רק שמחה וגאולה,

וברור שאנחנו לא רוצים אפילו שניה לחכות.

אבל הופ. הופ. רגע.

מי אתה שתחליט תגיד לי?

לכולנו זה זועק. זה כואב.

אני רוצה גאולה. אתה רוצה גאולה.

אבל אם הכאב כאן, כנראה שהוא צריך להיות כאן.

וכאן יש לך 2 בחירות:

- לבכות. להישבר.

- לזעוק מהלב אך לחבק אותו, את הכאב.

זה חלק מהתהליך, זה חלק מהמהות.

זו הגדולה שלנו, של עם ישראל.

כשקורה פיגוע, אסון (ח"ו),עם ישראל כואב את זה. בכל גופו.

אך כאב עם אמונה. כאב שמחבק. כאב שיודע שככה, רק ככה נגיע לגאולה.

זה לא חלק מהתהליך.

זה לא צריך להיות ככה.

זה שיש לנו הרבה אמונה, לא אומר שככה צריך להיות.

לחבק את הכאב?

מה זה השטויות האלה?

מפני חטאינו גלינו מארצנו

מה יש לחבק בזה?

זה בדיוק מה שהתכוונתי תורות גלותיות.

רק מי שעדיין מרגיש בגלות מחבק כל זפטה.

מי שמרגיש שהגאולה מעבר לדלת מגיב כמו משה רבנו:

"למה הרעות???"

ומי שחושב שהוא בורא עולם, מרשה לעצמו להגיד לאנשים משפטים כמו:

"בואו נחכה, נקבל בהבנה, נחבק את המוות, השכול, הדם, הסבל והכאב...."

בס"ד לק"י

אולי תספר לכולנו איך זה צריך להיות?

שנדע להתאים את עצמנו, ומי יודע, אולי בסוף היום יגיע המשיח..

אם כבר יש כאב- לנסות לקבל בהבנה ובאמונה.

קטנותו של האדם שהוא בא בטענות כלפי הקב"ה.

ברור שאפשר לזעוק מכאב, זה מותר, אך מצד האחר גם להאמין במצב.

שכן, אם כבר דיברת על משה, אז כמו שנאמר לו; "המקום שאתה דורך עליו- קודש הוא".

פירושו;

שכרגע, המקום שעמישראל נמצא בו- הוא קדוש.

גם אם קורה משהו טוב וגם אם קורה משהו רע. זה קודש. למה? כי זה חלק מהתהליך.

זה קרה כי זה היה צריך לקרות. זו גדולה לקבל את הכאב באהבה.

וזה לא סותר את זה שכמובן צריך לעשות מעשים ו'לדרוש' גאולה.

לפעול כנגד הרשעה, ולנקום - בגאווה יהודית!! בתחושת מלכות! -

לא סותר לדעת בתור אדם פרטי לעמוד מול שמיא ולומר

"ריבונו של עולם אני לא מבין/ה את המהלך הכואב הזה שלך אבל אני יודע/ת שהוא טוב!"

כשאני מפספסת את האוטובוס- אפשרי.

כשמרצה מתעצבנת עלי מול כל הכיתה- ואני מובכת- זה גם אפשרי.

כשנקרעת לי חצאית חדשה - זה גם אפשרי.

כשאני מתכנננת לסוע ... וזה מתבטל כי .... זה גם אפשרי.

כשאני לא מרגישה טוב דווקא בימים שכבר אני לא יכולה להחסיר בהם- זה גם אפשרי...

וכו' וכו'...

כל אלה שטויות.

אבל להרים את הראש לקב"ה ולהגיד לו על חמשת הנרצחים - "אבא, לא מבינה את זה בכלל!! בכלל לא!! ואני מבולבלת!! וקשה לי!! ואני לא מבינה למה עשית את זה! ואני כנראה גם לא אבין אף פעם......"
אני אתפלל על המשפחה שנשארה וכו'...

אבל אני לא מסוגלת להמשיך- "אני יודעת שזה טוב..."

אני יכולה להגיד שאני לא מבינה כלום.

וכמו שאחד המספידים אמרו בלוויה- יש מוסר אלוקי- שאותו אנחנו לא מבינים.

אבל בעיניים שלי זה רע-רע-רע-רע מאד!!!!

זה שהקב"ה תמיד יודע מה עושה- נכון.

אבל זה לא מסתדר לי עם כלום.

וזה נגמר בזה ש- אני לא מבינה כלום, ואני מקבלת את זה.

כתבתי לך אתמול תגובה- משום מה אני רואה שהיא לא פה.

אני כ"כ מזדהה.

אני לא יודעת לגמרי מה נכון פה.

אבל יש לי כמה הארות ( בכוונה ב"א" )-

מי שמחבק את החיים- זה מי שמכיל- נראה לי. - זה שאי אפשר להכיל דברים כאלה- זה משו אחר.

גם אם טוענים שאפשר - זה שמכילים- לא סותר את הצעקה (!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) לקב"ה!!!!

והאמירה ש"תמיד עמ"י יהיה עם...." - לא מבינה אותה בכלל.

לא כך למדתי.

אבל יאללה- יש מספיק דברים אחרים שמטרידים אותי עכשיו מאשר מה - איזה -רב- אמר. 

אבל אני מבינה שזה הסתר פנים!!

וכן- אני מסוגלת לומר את זה! [גם על רצח של קרובים יותר שנרצחו באכזריות]

מה שאני לא מסוגלת לעשות-

הוא לבכות בבית כל היום כמו יהודי בגלות שאין לו אפשרות לפעול תחת הפריץ!!

אני מנתבת את זה לעשייה אחרת.

כול תקווה שהכאב הנכון האמיתי והעמוק פה של כולם-

לא יישאר בגדר כאב ובלבול- אלא יתורגם לעשייה אמיתית!

ולא רק להפגנות מטופשות ולבזבוז כוחות לריק.

לחבק את הכאב וכו', זה נשמע קלישאות.

כשאין מה להגיד, כמו במקרה נורא כזה - עדיף לשתוק מאשר להתפלסף על חיבוקים וכאבים.

בס"ד לק"י

אתם לוקחים את ההגדרה למצב אחר, מצב שאינו אידיאלי, מצב רע.

יודעים מה, יותר מזה, שמענו על "חיבוק כאב" אצל יהונתן פולארד ועדיין;

"קמו כמה יהודים טובים, יקרים, שהתחילו לחבק את הכאב שלו, שהתחילו לדמיין מה עובר עליו בכלא. הרב שלמה אבינר כתב מספר מאמרים שהחלו להביא אנשים לשאול "מה קורה פה?". על ידי זה שכמה אנשים מחבקים את הכאב, זה הסוד. הסוד זה לחבק את הכאב של אחיך כמו שהוא חיבק את הכאב שלך. אפילו שהכאב עוד לא קרה לך, הוא רק דמיין מה יקרה אם ישראל תופצץ. הוא חיבק את הכאב. ברגע שאנחנו מחבקים את הכאב שלו, אנחנו מגלים שנבראנו בצלם אלוקים, שנבראנו עם כוחות, שנבראנו עם עוצמות. ואז אותו כוח מתפשט באומה. ובעז"ה ע"י שעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד יחבק את הכאב – זה יתפשט. אז ברוך ה' עכשיו התחלנו להתעורר."

וכך, כך נתעורר.

יודעים מה? זו גדולה. 

מי שחי במציאות שרואה רק דרך השכל- אני מבינה למה הוא טוען שזו קלישאה.

מי שחי במציאות יותר אמונית, יותר נרחבת- יבין, מהי מהות "חיבוק הכאב"..

"לחבק את הכאב", זה באמת היה המוטו של אלי יוסף,

שהוא העלה את המודעות לנושא של יהונתן פולארד,

כידוע לכם יהונתן היה בכלא איזה 19 שנה ככה, ולא כ"כ דיברו על זה.

ואז אלי יוסף הי"ו, התחיל לפעול בעניינו ולעורר את הציבור ובאמת אין מה לומר הוא הצליח

להחיות את הנושא, ולהפוך אותו לנושא שבוער לכולנו.

וכן הרב אבינר, עורר את הנושא הזה הרבה ב"אהבה ובאמונה" שלו. וכל הכבוד להם באמת.

עכשיו באמת לפי התורה משמע שהאדם אם באו עליו יסורים מהקב"ה,

הוא אמור לקבל אותם באהבה, ולא לבעט בהם.

ואם הוא אפילו שמח ביסורים עוד יותר..

"הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים,

עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".

לענ"ד כל זה בשיחה הפרטית של בן אדם עם בוראו, על הייסורים הפרטיים שלו.

אבל האם זה שייך בצער הכלל?

אני יכול לשמוח ביסורים שבאים על מישהו אחר?

אני יכול לשמוח ביסורים שעם ישראל קיבל?

הרי ה' בעצמו מצטער מאוד מאוד, שזה יקרה "בשעה שאדם מישראל בצער, שכינה צווחת קלני מראשי קלני מזרועי"

עכשיו תשאלי, אם ה' כ"כ מצטער אז איך זה קרה, הרי הוא לא מנע את הרוצחים..

טוב, זה שאלה שבאמת אני לא כ"כ יודע..

אני חושב שכשבאים יסורים על עם ישראל בכללותו, וכן על אדם אחר, לא שייך לשמוח,

ולאהוב את הייסורין?

את הכאב שלך, את יכולה לאהוב, ולשמוח שה' מזכך אותך, ואת מתקרבת לה', וזה מדרגה גדולה ורצויה.

אבל לשמוח בייסורים של מישהו אחר?

והנושא שמדובר עליו כאן הוא היחס לה' על הכאב של הצרה.

הנושא הוא לא היחס למציאות,

ומה אני פועל, למניעת כאב עתידי,

ולהרבות כבוד ישראל וכבוד שמים..

נא לא לערבב.

(לא להציע פתרונות תג-מחיר למינהם.. - זה נושא אחר, "איך פועלים")

דרך אגב מישהו הבין?

בס"ד לק"י

איני חושבת שדברייך סתרו את שלי.

את הייסורים שלי כמו שאמרתי אני מקבלת,

וגם אני לפעמים מרימה ידיים לשמיים ואומרת "קטונתי". 

אך את יסוריי חברי? אני לא שמחה ח"ו, אפילו לא קרוב.

אך אני רוצה להראות לך צד בנושא זה, קצת עמוק.

אנחנו עם אחד. עם- ישראל.

שמעת פעם על המושג "מהכלל אל הפרטים"? (הרב קוק) בכ"מ, 

לעולם שלנו יש נטיה לראות כל דבר כפרטו, ואז לחבר דבר ועוד דבר וכך נוצר מצב כלשהוא.

(לדוג' ספר, איך אנחנו קוראים? דף ועוד דף ועוד דף, ורק בסוף אומרים "סיימנו את הספר")

מהפרט ---> אל הכלל.

אך ההפך הוא הנכון. צריך ללכת מהכלל אל הפרטים הרב קוק אומר ומדבר על עליונות.

להבין שהכלל היא הסיבה שתתגלה בסוף הפרטים. (כלל- תמצית של כל הפרטים שיצאו ממנו הפרטים)

הסבר:

כשקורה מקרה בעם ישראל, אם פיגוע ח"ו,

אם נביט בו כמנהגו של עולם נביט עליו כפרטו, נכאב עליו. נזעק עליו ואפילו נתקומם.

אך אם נביט עליו "מלמעלה ללמטה" כמו שהרב קוק אומר, זו גדולה.

צריך להבין שהפרטים הקטנים שקורים יוצאים מתמצית כלל אחד ולכן יש קשר בין כל המקרים, והפרטים.

ולכן, המדרגה העליונה כאן: אם אביט למבט מעמיק - כל מקרה שקורה הוא רצף שמחובר ל'כלל' ולכן הוא קשור גם אלי. ואם אמרנו שעל מציאות רעה שבאה אליי אני יכולה לקבל באהבה אז הגדולה הנסערת היא לקבל גם את מקרה של חברי באהבה.

תראה, 

זה לא אומר שלא בכיתי, כי אשקר אם אכחיש זאת.

לא אשקר שהיו לי זעקות וקריאות.

לא אגיד שהיה לי קל לשמוע על זה.

לא אכחיש שפחדתי כמעט למוות.

בכיתי. זעקתי. קראתי. פחדתי.

אבל כן, אני אנושית.

אני קטנה. קשה לתפוס. קשה לעכל. 

צריך לזעוק. צריך למחות. צריך לעשות.

אבל הכל, עם הרבה אמונה..

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" -  וכי עלה על דעתנו שמא אולי לא להרבות בשמחה ?!

בוודאי! כשעם ישראל מוקף בצרות ואיננו במצבו האידיאלי בא"י וקל וחומר בגלות- מה הסיבה לשמוח על הצלה זמנית אם עדיין נשארנו עבדי אחשורוש?!

משל לאדם ששהה בבור ובזמן שהותו בבור גם ניצל מחיה רעה, - כשיוצא מן הבור האם הוא עושה יום שמחה על אותו יום שניצל מחיה רעה ?! הוא שמח על היציאה מן הבור וכל מה שזה כולל.

כך נס פורים הוא רק אור שמאיר בחושך גדול , אלא שסיבת הריבוי בשמחה היא על נצח ישראל, שאף שהגענו לשפלות וכמעט לאבדון מוחלט, נצח ישראל תמיד עולה ומאיר. עם ישראל ניצח , ממשיך וימשיך לנצח וכעם הנצח שהניצחון מובטח לו , גם זמנים של שפל וסתר המדרגה בסופו של דבר מתהפכים לטובה , מאפלה לאורה, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ! (הרעיון בשם הרב שרקי)

האדמו"ר בעל 'מי השילוח' כותב ש"נס" מורכב מנ' – נפילה וס' – סמיכה, "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים"- תכף לנפילה יש סמיכה וחלילה לנו ליפול ברוחנו יותר ממה שאויבנו מנסים להפילנו ומה שסוברים אויבנו לשלוט בנו "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" - אם כך בחו"ל בשיא השפל, על אחת כמה וכמה בא"י השמחה עם בניה ! 

כאשר הוא נפגש עם מזכיר ממשלת המנדט לאחר פרעות תרפ"ט -

סרב ללחוץ את ידו באומרו "ידך מגואלת בדם"....

הרב קוק דבר הרבה על כלל - אבל ידע שהכלל לא מוחק את הפרט...

את יודעת איך קוראים לאנשים שחושבים שהכלל מבטל את הפרט?

פאשיסטים.

בשם הפאשיזם הקדוש הזה, מוחקים אנשים מסוימים כל כאב,

כל מחאה, כל התנגדות שיכולה להועיל משהו.

ואני לא מתכוון לחיילים או שוטרים.

החשבון הצדקני הזה בו עם ישראל שווה יותר מסך נרצחיו,

או צבא קדשנו שווה יותר מסך האנשים אותם הוא מגרש,

חצה מזמן כל שיקול דעת וכל הגיון סביר.

אולי, ממש אולי, פעם אחת לא יהיו לאנשים האלה חיזוקים חסרי תועלת

בסגנון 'אתם סובלים למען הכלל'?

אולי פעם אחת, נשמע אותם פשוט זועקים מדם ליבם,

בלי להסביר לצאן מרעיתם את החשבון הגדול והאמיתי

המסתתר מאחורי המציאות אותה רק הם הצליחו להבין....

יענו אתה יוצא מהכלל ועושה את הפרטים בשביל הכלל.

ולא להפך- "פרט וכלל ופרט", שזה שאתה עושה את הכלל שליח בשביל הפרט המצומצם שלך.

וזה הסבר ,למרות שבשעה כזו כושר הביטוי שלי לא במיטבו..

השבוע- בתחילת שבוע- הרגשתי כאילו

אין לי שמץ מוזג מה זה פורים באמת

יש פה תופעה- כמעט כל שנה בסביבות פורים- יש איזה אסון לעמ"י

אז כנראה יש פה משו שהוא לא מקרה- אלא חלק מהמשמעות של פורים- יש פה משו עמוק מאוד להבין אותו

(לא שאני אומרת ח"ו!! שפורים שאין לפני בלגאן- הוא לא.. חלילה- אבל זה קורה מספיק ממילא- שיש מה להתבונן)

אחרי כמה ימים והכוונה של  כמה אנשים ואנשות מלומדים וצדיקים-

נראה לי התשובה זה תענית אסתר (כלומר מחר!- יום חמישי)

אולי אנסה לסדר את זה עפ"י מובאות מהגמרא מגילה-  (כל המובאות מפרק ראשון- אני לא מציינת דפים עמ"נ לא להטריח את עצמי...)

אולי זה גם יתחיל לעזור לי סדר בעצמי- מה קורה פה... מה למדתי בעצם

 ויהי בימי אחשורוש ...ושמואל אמר (ויקרא כו) לא מאסתים ולא געלתים לכלותם

לא מאסתים בימי יוונים ולא געלתים בימי אספסיינוס לכלותם בימי המן להפר בריתי אתם בימי
<פרסיים> {רומיים} כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג במתניתא תנא... לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר

להפר בריתי אתם בימי <פרסיים> {רומיים} שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם

אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישבה דעתו אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא ... .כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מיפרקי אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו

בא שטן וריקד ביניהן והרג את ושתי

אנחנו מדברים על תק' שהיא ראשית צמיחת גאולה- כבר בא כורש והכריז על התחלת בניית הבית, כבר עלו לארץ כמה אנשים

ואז- נסיגה נוראית בגאולה

כשעמ"י מצטרפים לסעודתו של אותו רשע ונהנים שם- הם נותנים הסכמה למהלך שאותו רשע מוביל- של ייאוש מהגאולה!

לא תהיה שיבה לציון- אין סיבה לא להשתמש בכלי המקדש לשתיה ומסיבות ראווה

ונתחייבו כליה

זה יותר נורא מהשואה- זה יותר נורא מגזרות השמד- זה יותר נורא מפרעות תח-תט, זה יותר נורא מגירוש ספרד

זה יותר נורא מחורבן בית שני

ז-ה האיום הנוראי שמרחף על ראשי עמ"י בתק' מרדכי ואסתר

אחר הדברים האלה <אחר מאי> [מאי אחר] אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר
ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה שנאמר (הושע ז) כרפאי לישראל- ונגלה עון אפרים

ומה היא אותה רפואה שהשם בורא?

אני חשבתי-

זה שאסתר נבחרה למלכה.

האם אמנם זו היא רפואה?!?!?!?!?!

אונס בת ישראל צדיקה בידי גוי רשע- זה רפואה לצרה?!?!? זו צרה בפני עצמה!

אלא יש פה משו להתבונן -----

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל
לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים  

מגיד מראשית -אחרית- סידר שכבר במעשה המשכן- יהיה לעמ"י תשובה לשקליו של אותו עמלקי

כבר אי אז מתחילת מלחמת מחיית עמלק- עוד במדבר- הקב"ה תכנן לנו רפואה

לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר לא כדת אמר רבי אבא שלא כדת היה שבכל יום ויום
עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך
ויעבור מרדכי אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית ...

למה תענית?

שלא יאמרו -אחות לנו בבית המלך- היא כבר תסדר לנו... היא כבר תעשה השתדלות

לא!  תרגישו -שאין לכם מנדטים מספיקים בממשלה כדי להשפיע באמת, שאין לכם דרך של שתדלנות\ לובינג פרלמנטארי- לא!

רק על השם יש לנו להשען

ויהי ביום השלישי ....ותעמד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה
אמרה (תהילים כב)

  לַמְנַצֵּחַ עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר    מִזְמוֹר לְדָוִד.

ב  אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי  ????????????  רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. ג  אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה !!   וְלַיְלָה וְלֹא-דֻמִיָּה לִי.

ד  וְאַתָּה קָדוֹשׁ   יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. ה  בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ    בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ. ו  אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ    בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ.

ז  וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא-אִישׁ    חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם. ח  כָּל-רֹאַי יַלְעִגוּ לִי    יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ.

ט  גֹּל אֶל-יְהוָה יְפַלְּטֵהוּ    יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ.

י  כִּי-אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן    מַבְטִיחִי עַל-שְׁדֵי אִמִּי. יא  עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם    מִבֶּטֶן אִמִּי אֵלִי אָתָּה.

יב  אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי-צָרָה קְרוֹבָה    כִּי-אֵין עוֹזֵר.

יג  סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים    אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. יד  פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם    אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג. טו  כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי   וְהִתְפָּרְדוּ כָּל-עַצְמוֹתָיהָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג    נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי. טז  יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי    וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. יז  כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים    עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. יח  אֲסַפֵּר כָּל-עַצְמוֹתָי    הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ-בִי. יט   יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם    וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל.

כ  וְאַתָּה יְהוָה אַל-תִּרְחָק    אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה. כא  הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי    מִיַּד-כֶּלֶב יְחִידָתִי. כב  הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה    וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי. כג  אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי    בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. כד  יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ   כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּוְגוּרוּ מִמֶּנּוּ    כָּל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל.

כה  כִּי לֹא-בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי   וְלֹא-הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּוּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו    שָׁמֵעַ.

כו  מֵאִתְּךָ תְּהִלָּתִי    בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו. כז  יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ   יְהַלְלוּ יְהוָה דֹּרְשָׁיויְחִי לְבַבְכֶם    לָעַד. כח  יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל-יְהוָה   כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץוְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ    כָּל-מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם. כט  כִּי לַיהוָה הַמְּלוּכָה    וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם. ל  אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל-דִּשְׁנֵי-אֶרֶץ   לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָרוְנַפְשׁוֹ    לֹא חִיָּה. לא  זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ    יְסֻפַּר לַאדֹנָי לַדּוֹר. לב  יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ    לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה.

ואז -הגיע הישועה

רשות- להלחם על נפשם

לא בוטלה הגזרה- רק ניתנה ליהודים רשות- לאסוף נשק, להתאמן, להיות מוכנים ליום קרב

  בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ
הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם.  ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ
לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים. ...  ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם.

על זה העירה הרבנית שלי- ולא כתוב- כמה יהודים נהרגו במהלך הקרבות!!!

ולא כתוב- האם באמת כל היהודים חזרו בשלום מהקרב?

ובכל אופן- לא נמנעו היהודים לחגוג למחרת יום טוב

ולשנה אחרת- לחגוג יום טוב זכר לנס

איזה נס?

שהקב"ה בורא רפואה למכה

שהוא מביט בכל הדורות- וכל המהלכים המדיניים ארציים- הכל גזור מלפניו

שלא יכול להיות יהודי רחוק מידי מהקב"ה- אי אפשר להיות מושלך מלפני השם!

שכל מי שמפנה פניו וליבו אל השם- השם איתו!!!  (זה משמעות רוח הקודש שלבשבה את אסתר המלכה -היא סייתא דשמיא)

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה
שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה מאי דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה
ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן ... רבא אמר בשלמא התם (תהילים קיג)
הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן!!

ואנחנו?

עבדי אחשוורוש אנחנו?

כל פעם שאני קוראת את המילים האלו של האמורא רבא- אני כולי מתרגשת- רוצה לצעוק- בסערת נפש גדולה

אבל אנחנו לא!!!!!!!!!!!

אנחנו לא עבדי אחשוורוש! אנחנו  תחת ממשלה של יהודים!

מה שלא זכו לו מרדכי ואסתר- מה שלא זכה לו רבא- אנחנו זוכים!

תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר ....

אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו שנאמר קימו וקבלו קימו למעלה מה שקיבלו למטה

אמר רבא לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא ...

רב יוסף אמר מהכא (אסתר ט) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים

רב נחמן בר יצחק אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם

מה מקור קדושתה של מגילת אסתר? מדוע היא זכתה להכנס לכתבי הקודש?

מכוח קדושתם של ישראל

מה שקיבלו על עצמם יהידים בעולם הזה- הסכימו למעלה עימהם

(ע"ע מנהג ישראל- דין)

מכוח נצחיותם של ישראל

שימי הפורים- לעד ישמרו, לא יחדלו ימים מחגיגות יום זה

יד לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

טו כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.  (ירמיהו טז)

יציאת מצרים- היא יציאה בחיפזון- כהרף עין ממש- כמו שביקשת אתה- עין הקורא

אבל- חמושים עלו בני ישראל

יציאת גלות אדום- היא יציאה קמעה קמעה- יש בה צער וייסורים- יש בה כאב

יש בה מי שמנהיג את כל המהלך - לאסוף כל נידחי וכל נדכאי ישראל.

פורים הוא חג המסכות. חג שבו מסיכת העולם- מלשון העלם, סתר- נגלל ומתגלה-

מתגלה שכל העולם באמת מונהג ע"י השם. שבאמת יש מי שעושה "ניגון" מכל המאורעות!

יום כיפור הוא בסוד- כ-פורים

בפורים אנחנו מתוודים- "טראנטע- אבל- לפנייך"

גם בפורים-

המצב- טראנטע -חושך-- אבל- אנחנו לפני השם!

ועל זה שמחים

זה התחלה של הגיגים, כמה מחשבות

בעיקר זה לא לחשוב את זה- אלא לחוות את זה ממש באורו של פורים שיאיר לנו לכל השנה

ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן

תדעי שמורדכי השביע את לילי-ת בשביל שתתחפש לאסתר ורק בסוף היא הלכה בעצמה לחשוורוש בגלל זה כתוב כאשר אבדתי אבדתי

לא יודעת אם הצלחתי לגמרי להבין את המהלך... אבל שכוייעח...

נחבא הדרך,

איה גאון עוזך

הנפלא ברועים-

המיטיב עם ברואים

צאנך דואב,

כיתום סובב

תוהה, גועה, כבכית אומה.

ובהיסתר האור,הייתי כשה עיוור

מתקשה לחוש את זוועת ההיעדר.

וגעייתי לא נשמעה פשוט כי לא היתה.

וכאבתי לצערי רק את כהות החושים...

*****

כן, זו התחושה שלי. כהות חושים.

כמו לב אטום שאפילו לא קולט את הזוועה.

הלוואי וכאבתי עם כל עמ"י.

אני יודעת שקשה בכלל לשמוע שקיים דבר כזה, אז כמו שאתם רואים זה מפריע גם לי.

אשמח לתגובותיכם. (אין צורך בביקורתיות- יש מספיק מזה גם בלי שתוסיפו)

יש עיניין גם ברצון- לרצות

אני עייפה מידי לחשוב יותר על הרחבה לנושא הזה....

אבל בקיערון זה ככה

(גם לי יש והיו תקופות של כהות כזו- שלא הזיז לי כבר..... צריך לקבל גם את זה כתגובה- שהנפש ממגנת את עצמה- כדי להצליח להמשיך- אז כלום לא חודר... ככה נראה לי)

אולי עיצומו של יום פורים יעשה לך בלגאן- שיפרוץ את הסכר ויתן ללב להרגיש....

אבל אני עדיין מוטרד....

דבר ראשון, גם בגאולת מצרים היתה נסיגה.

ודבר שני - גם בגאולת מצרים זה כאב ובני ישראל צעקו!

וזה מה שמפריע לי.

יש כאן חילופי תפקידים לדעתי.

רבש"ע מנהיג את העולם.

הוא רואה את המהלך הכללי מלמעלה, ושום דבר הוא לא רע באמת.

אבל,

משה רבנו, אדון הנביאים, שראה מה שלא ראה בן אנוש לפניו ואחריו,

יודע שהתפקיד שלו הוא לא להגיד

"זה המהלך האלוקי ואנחנו לא מבינים."

אלא לצעוק "למה הרעות לעם הזה!!!"

ורבש"ע מודה לו בסופו של דבר!

לעומת זאת,

במקום אחר בתנ"ך,

יש ויכוח בין רבש"ע ואליהו.

רבש"ע שואל "מה לך פה אליהו?"

ואליהו עונה "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ."

וחוזר על זה עוד פעם.

ואז רבש"ע אומר לו - "לך ומשחת..ואת אלישע בן שפט

תמשח לנביא תחתיך".

כביכול רבש"ע אומר לנו:

אני לא צריך נביאים שיגידו לי מה האמת, או מה צריך להיות.

את זה אני יודע מספיק טוב בעצמי.

אני רוצה נביאים שיבינו בני צריכים, איפה הם נמצאים!

נביאים שידפקו לי על השולחן ויגידו

"רבש"ע, לא כך הבטחתנו בתורתך?"

נביאים שיגידו "רחם על עמך ישראל צאן מרעיתך!"

אבל כאשר יש בלבול,

ובמקום לעשות את התפקיד שלנו

אנחנו מנסים לעשות את התפקיד של רבש"ע,

ובמקום לצעוק אנחנו מסבירים למה זה טוב,

אז למה שרבש"ע יגאל אותנו?

טוב לנו!

אז נמשוך עוד קצת!

לא נפחד מדרך ארוכה!

ויהיה עוד רצח

ועוד פיגוע

ועוד פינוי

ואת כולם נסביר מאוד יפה....

ורבש"ע בסה"כ מחכה שנגיד

"אבא! א"א יותר ככה!"

בלי מהלכים גדולים ובלי נסיגות מתוכננות.

פשוט גאולה שלמה.

זה כמו בשידוכים.

ברור שהכל מכוון מלמעלה.

ברור שכל אחד מתחתן בדיוק מתי שה' רוצה,

ויש פעמים שזה נראה כמו נסיגה או אכזבה נוראה.

אבל האם רבש"ע רוצה שנגיד "טוב נו, אז היום לא נתחתן"?

ברור שלא!

הוא רוצה את התפילה והזעקה שלנו!

מי שטוב לו ברווקות  - נשאר רווק בד"כ,

והגאולה לא ממהרת להגיע אליו.

גם מי שמתפלל יכול להתעכב כמובן, אבל זה לא מרגיע אותו,

להפך,

זה רק מגדיל את הזעקה

"אי שמים! מה נשתנינו מכל אומה ולשון...."

זהו, חפרתי.

2 האמירות האלו לא סותרות.

כשאדם "מסביר" לעצמו כביכול את חשבונות שמיים-

זה במצב שהוא פוחד ליפול לעצבות, ליאוש מכלה.

כשאדם זועק זה ממקום של כאב ושברון לב..ושם זה נכון!

וזה קורה שניהם בו זמנית.

כי אנחנו חייבים להרגיע את עצמנו מצד אחד שהכל טוב, כדי לא לשקוע לבור תחתיות,

ומצד שני- אנחנו זועקים לאבא מהקושי!! שיציל אותנו!

חידשת לי. הצלחת להסעיר אותי- במיקוד שלך

מה הקולות שעולים מתוכנו

 ואיזה עבודה עלינו לעבוד

די לנו

זה מתבטא במישור הארצי-

רוצים מלחמה , רוצים יום נקם, רוצים שכל באי עולם ידעו ויפחדו- שדם יהודי אינו הפקר

רוצים להרחיב את ההתישבות- לא לפחד לשבת בארצנו, להיאחז בה היתר תוקף

די לנו לשקוט

ובמישור הרוחני- מה שאתה מחדד

לבוא לפני המלך- ולומר לו

במידת אברהם אבינו ומשה רבינו

די לנו מהצרות!

(לעיון נוסף- דניאל פרק ט- אני לא מצטטת פה כדי לא להאריך..

 http://www.kirjasilta.net/tanakh/Dan.9.html 

"אני לדודי ודודי לי"

אם אנחנו מדברים את מה שהריבונו אמור לאמר- אולי הוא יאמר את מה שאנחנו לא אומרים

בני יקירי אהובי- די לכם מהצרות, נחמו נחמו עמי

(תתפנקי על אנטר נשממי- אני לא הצלחתי לקרוא...)

לק"י .

הוא אבד לי במעמקי הפלא' כשאני מנסה למצוא אותו בהתחברות למחשב.

בכ"א חצרוני מדבר על זה שבכל חודשי השנה הקב"ה מביא לנו 100% שמחה לאותו החודש,

חוץ מבחודש אדר שבו הוא נותן לנו 80% ובחודש אב 120% שמחה.

לכן בחודש אדר אנחנו מצווים להרבות בשמחה, להגיע ל100% ובחודש אב אנחנו צריכים להמעיט, גם כדי להיות ב100%.

וזה למה? מעיקרם של החודשים חודש אדר הוא חודש מועד לפורענות, חודש לא כ"כ טוב לעמ"י, בניגוד לחודש אב, שבו יש הרבה יותר טוב לישראל [וידוע שיבוא יום שיהפוך את ט' באב ליום חג ושמחה גדולה!]. מה שכן, באותם אירועים שהפכו את החודשים הנ"ל לההיפך ממה שהם, הם שינו את העניין של החודש. אבל לא את מקורו ממש.

אני מתנצלת אם דבריי לא היו ברורים מספיק, אני אשתדל להעלות את ההקלטה בקרוב.

תימנים? רוב?

אין סיכוי...

אבל ספרדים תמצאי שם בשפע... בעצם, זה אחד מתנאי הקבלה שם..

בס"ד

052-8232723 

כלומר- מהישיבה בשדרות! (רציני, אני אשמח..

תודה!

בכל הרצינות!

שנזכה לשדך קצת..

פשוט להתקשר ולהציע??

מגניב!! מזל טוב

לא ברור..

אבל ידוע שהכל הולך ונהיה קשה יותר בדרך לגאולה..

כי הסטרא חארטה יודע שזה הסוף שלו

אז הוא מנסה למנוע כל דרך של התגלות שכינה בעולם.

אחת הדרכים זה נישואין וזוגיות תקינה.

בידוע שקשרים ארוכים שמשאירים עלינו רשמים חזקים מאוד ופוגעים בטוהר נפשנו כשלא מסתיימים בטוב.

לרוב גם בקשר האמיתי שמתוכנן לנו..

והנה המגעילול השיג את שלו..

לפחות ככה אני מסבירה את זה לעצמי..

אפשר לנסות לומר שהחברה המתירנית מאפשרת את זה,

אבל דברים כאלו קורים גם לדוסים טרור,

אז באמת כמו שאמרתי בהתחלה -

לא כ"כ ברור..

"אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבר בה האדם, ר' אליעזר אומר עין טובה, ר' יהושוע אומר חבר טוב

ר' יוסי אומר שכן טוב, ר' שמעון אומר הרואה את הנולד, ר' אלעזר אומר לב טוב.

אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדברכם בכלל דבריו, דבריכם."

"אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם, ר' אליעזר אומר עין רעה, ר' יהושוע אומר חבר רע

ר' יוסי אומר שכן רע, ר' שמעון אומר הלוה ואינו משלם... ר' אלעזר אומר לב רע.

אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו, דברכם"

זה מה שנא' בפרקי אבות.. וגם דעתי.. שאר המידות זה שונה מההגדרה של 'לב טו' או 'לב רע' אלא הנהגות ומידות טובות.

זה אדם שלא יכול להיות שלאחר כואב, גם אתם זה בע"ח.

שלא יכול לפגוע סתם ככה במישהו,

שמחפש להיטיב לאחרים, ללא צורך בתמורה.

אדם שפתוח לשמוע מה שיש לאחר לומר, ולא רק להשמיע את דבריו הוא.

אדם שמחפש איך לתמוך ולתת,

ושתמיד נמצא שם כדי לעזור למי שזקוק.

זה מה שעלה לי כרגע. 

בהצלחה!

חג פורים שמייח לכולם!

וננסה למקד אותכם, עיקר שאלתה נסובה על -

איזה מעשים או מילים שבחור או בחורה עושים או אומרים מעידים ש"אין" להם לב טוב, או שיש להם מעט מדי..

חן חן לכם..

 - ובמיוחד לאנשים שנותנים שירותים (כמו מלצר, או פקיד וכד')

אני לא מדברת על מצבים שנותני השירותים מתנהגים רע מאוד, אלא פשוט התנשאות סתם - בלי סיבה - עליהם.

שאדם שלא מתייחס ברגישות אפילו לא לבע"ח, 

יש איזה שהיא בעיה,

ולא, אני לא מתכוונת לאמץ כל גור שמוצאים,

אלא לא לבעוט בו סתם כי הוא בדרך..

לענ"יד זה אומר המון על האופי שלו...

כי מי שמתעלל בבע"ח, כנראה גם לבני"א אין לו רגישות.

לצערי כבר יצא לי לפגוש כל מיני שהיו ממש לא בסדר

אצלי - כאלו שמחכים 100 שנה עד שהם מתקשרים, או שלא מתקשרים בכלל, או שאומרים כן ואח"כ אומרים שוב לחכות

כאלו שחותכים בהודעה (ועוד קשר ארוך..)

וחוץ מזה -

ללכת יותר מדי כשלבחורה אין כח

לשים מזגן קפוא באוטו בלי לברר אם קר לה

וכו'....

הערה: לפעמים זה מחוסר ידיעה או חוסר תשומת לב, אבל לא תמיד.....

אדם שמוותר מעצמו בלי להראות לשני או לתת לו הרגשה לא נעימה

אדם שאוהב לתת לשני לגרום לו להרגיש טוב

אדם שרוצה לראות את הטוב בכל דבר

אדם שישתדל לא לפגוע באחר גם אם זה קשה

והיפוכו בלב פחות טוב...

אולי זה נשמע קצת...

אבל אדם שמחובר לקב"ה- בדר"כ יש לו לב טוב...

אדם עם לב טוב זה משהו שרואים פשוט.

יש אנשים שיש לך "פנים טובות"...

משהו בתחושה האישית..

מסכים שלא מגדירים. 

אבל בכל זאת אפשר לתת סימנים פרקטיים:

כמו לשמור על האפודים כשכולם אוכלים,

או לנקות חדר אוכל בישיבה שהתורנים שכחו וכולי...

וזה - בניגוד לסתם לומר "לב טוב" לא מובן מאליו,,, זה מעלה!