פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 426)

מה שכן אני יכול להמליץ על כרטישיח, זה אחלה בשביל להיפתח ולהתכוונן.

לי לקח המון זמן, ויש לי עוד הרבה לאן להשתפר.
את מרגישה שזה כלפייך, או שזה מה שהוא?

אני חושב שאולי תנסי לשתף אותו בתחושה שלך שאת מרגישה שהוא פחות פתוח כזה..
דבר שני,לנסות לשאול אותו שאלות קטנות יותר...

בנים בד"כ(לא כולם) עונים מאוד עיניינית.(וככה מספרים את הממב הכללי) של מה שקרה.(לא תחושות,רגשות).

לדוגמא:מה איתך איך היה לך היום?מה עשית?
הוא יענה: וואלה היה אחלה..
היום עשינו בעבודה 1,2,3 והיה סבבה..

ופה את תנסי יותר לפתוח אותו.
דוגמא:מה עשיתם בעבודה עצמה?היית עם עוד אנשים?זה עבודה קשה או קלה ?מה קל/קשה בה?

ממש לנבור בכל תשובה שהוא נותן לך שככה תנדבי ממנו עוד פרטים.
יש פעמים שנפתחים עם הזמן.
יש כאלה שזה באופי שלהם.(כמובן שאפשר לעבוד על כך).
ויש כאלה שמספיק אמרת להם והארת את תשומת ליבם והם יתחילו לפרט יותר..

מה שכן יותר נפוץ שהאישה קל לה לדבר זה טבעי אצלה..
איך מישהו שהעביר מולנו הרצאה אמר ואי ואי חזרתי מישיבה חשבתי רועש שם ...
עד שנכנסתי לפה (;
אבל כן לפעמים זה ככה ולפעמים ככה בדרך כלל לבנים יותר קשה למצוא את המילים הנכונות
לדעתי..
וכן גם אתה שתבוא להגיד לי" לא נכון" אז כן בכל אחד יש אופי נשי וגברי..
בגדול לדבר לפטפט.. זה התמקצעות של נשים

דווקא נראלי שלבנות יותר קשה להיפתח.
כמובן שלפטפט..🙃

תנסי להיפתח בעצמך, לשתף, לשדר לו את הרמה של פתיחות שאת רוצה. בדרך כלל הוא יחזיר באותו מטבע.
לפעמים צריך ללמוד את השיח המשותף שלכם. את יכולה לעזור לשניכם בעניין.

בהצלחה!
(את מרגישה שאת פתוחה? לפחות כמו שאת דורשת ממנו?)

 

בהכללה מאוד גסה, אני אפילו מסכימה איתך !

 

 

אבל היא לא כזו גסה,
בטח שלא מאוד😁

פשוט בנים הם יותר ת'כלסיים לרוב, אנחנו יכולות בד"כ להמציא שיחה מכלום (יותר קל לנו). העניין שאנחנו יכולות לדבר הרבה עד שזה מגיע למקומות הפנימיים שלנו שיותר קשה להגיע לשם לפעמים מחשש לפגיעות יתר וסערת רגשות.
אצל בנים זה פשוט יותר, זאת המילה- פשוט.עם הטוב ועם הקושי שבזה, ענייני, ממוקד יותר, ואז זה יוצר עבודה משותפת של תקשורת..
נראה לי שכמו שכתבו פה לשאול יותר שאלות פתוחות שמעוררות שיח על חוויות אישיות ולא שהתשובה עליהן תיהיה קצרה ותכליתית. או פשוט לומר לו את זה.

באמת שזיווג זה נפלאות הבריאה, כל פעם מחדש אני נפעמת מזה. ישתבח שמו

נושאים משותפים
תגידי לו שכנ"ל לגבייך .
זה לא קורה בהתחלה מכירה מנסיון אלא יותר בהמשך

עידוד שיכול אולי לעזור בכיל 24 25
אחרי 10 שנים של חיפושים ממש לא.
לא אחרי ששמעת כל כך הרבה לא או חוסר התאמה מצד שלך.
מצטערת זה תגובה שגם אני שומעת שגורמת לי לחשוב אם שווה לרצות את המטרה אם ה"הכנה" כזו בלתי נגמרת ונסבלת.

בכל זאת חושבת שיש בזה משהו מעודד.

את תהיה עצוב, זה לא שווה את זה.

 

כל התמונה יכולה להשתנות תוך רגע. הצעה מתאימה אחת וגמרנו.

משתתף בצערך ונמשיך בתפילות ובשמחה!

אולי יכול קצת לעזור לך פחות להשקיע מאמצים בתחום
ורק להתפלל
בשמחות בקרוב !

לפעמים באמת לא מובן אפילו לפעמים הוא הפוך
כי הרי לא מי שטוב וצדיק התחתן ולא בהכרח שמי שהתחתן עבד על המידות שלו יותר..
אנחנו צריכים לזכור שאנחנו לא יודעים כלום ולמרות הכל אבא שבשמיים רוצה להטיב איתנו .. וגם כל המכשולים והרע ממנו וזה קשה וזה הכי מעצבן בעולם..
אבל העניין הוא שאנחנו לא מבינים כלום הכל זה רק חלקיק מהתמונה .
וכואב לי איתך באמת אבל הדבר הכי קשה שאפשר לעשות זה לאבד את התקווה
בשבילך אל תאבד אותה תלחם עליה היא מגיעה לך

במיוחד שההנחיות משתנות מיום ליום ואי אפשר לדעת אם לטוב או למוטב

מותר לצאת אפילו ללק ג'ל אז לדייטים לא?!

עכשיו כשאפשר לעשות לק ג'ל אפשר לצאת לדייט

😝

לא כולם מבדילים בין לק ג׳ל לרגיל, ולא קריטי לנו אם זה בניה או ציפורניים שלך...

אנחנו עושות לק ג'ל בשביל עצמנו כי אנחנו אוהבות את זה..לא בשבילכם...כן?

ברור שזו הסיבה.
בלי קשר לזה שאפשר לצאת לדייטים כי עכשיו יש לק ג׳ל..

שיהיה לנו בהצלחה⁦✌️⁩

בוטלה היום ההגבלה על המרחק וזה
אז אפשר להיפגש

אפשר קישור לזה?
הבנתי שארדן רצה ולא הסכימו איתו.

בכל מקרה.
צריך לשמור על עצמינו.
להבין שהקורונה זה לא רק חוק והגבלות, אלא השמירה על החיים שלנו.

פשוט בדקתי שוב.

אבל אני חושב שזה רק לספורט, לא סתם להסתובב.

ואיפה בכלל רואים את מסמך עם ההקלות האלה?
ביקשתיהו ולא מצאתיהו, לא קראתיו...

 

נגיף הקורונה - משרד הבריאות

קראתיו ולא ענני

אבל כולם כאן מדברים על זה כאילו זה כבר כאל טרק מחכה לחול,
ואילו אני בחיפושיי אחר ההקלות, לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה

אני בקשר רציני ברוך ה' עוד מלפני הקורונה..
האמת אנחנו החלטנו לחכות מעט.

עוד לא לגמרי ברור מה המצב עם הקורונה ויכול להיות שבעקבות הסרת ההגבלות תהיה התפרצות רצינית יותר..

לא נפגשנו יותר מחודש. מאז שהתחיל כל הבאלגן.. ממש קשה.

אבל אני חושבת ששווה לחכות עכשיו עוד קצת.

בהצלחה לכולנו~

תוך כדי הקפדה על מרחק מתאים ובזהירות מירבית. ניהול סיכונים... בכל מקרה מחמישי אושר ביטול ה500 מטר

כבר חודשיים וחצי בהפסקה...

הקורונה תפסה אותי בדיוק כשתכננתי לחזור

היו הצעות בשלבים המאוד ראשוניים של הקורונה, והסיבה שבגללה אמרת אז שלא מתאים כרגע לצערי תקפה גם היום-

יש בבית קבוצת סיכון.

 

אני עדיין לא בטוחה שזה מותר/נכון/אופציה גם מצד ההנחיות העדכניות, אבל מאמינה שאם דברים ישתנו ננה לחשוב יחד מה לעשות. כרגע בכ"מ זאת לא באמת אופציה מאף בחינה..

 

הרצון הוא רק מתעצם. היאוש והתסכול שאת מציגה הוא לא מהרצון אלא מנסיונות החוזרים ונשנים.

 

כי זה סרט שאנחנו חיים בתוכו לכן יש לנו תפיסה של קטנות ביחס לכל הנושא. אסביר -

מי שמסתכל מהצד יראה בחור/ה שיוצא/ת ויגיד פסדר גם אם לא בבחור הוא אלא בבחור הבא גם אם לא בחודש הזה אולי בחודש הבא, גם אם לא בשנה הזאת אולי בשנה אולי בעוד שנתיים אולי שלוש וכן זה על הדרך...

זאת הסתכלות על הדבר מבחוץ. אך מי שבתוך זה, זה הרבה יותר קשה להסתכל ככה.

 

כל חלום שאנחנו רוצים להגשים הוא פועל מהדמיון שלנו, שהוא מושפע מהחוויות שלנו. וברגע שאנחנו מתייחסים לכל דייט (או כל קשר רציני לצורך העניין) שלא צלח ככשלון אז מראש אנחנו אוגרים חוויות שליליות וזה משפיע על הדמיון שלנו. אנחנו לא נדמיין את הסוף הטוב של הסרט, כי עדיין לא חווינו את זה. אולי להתפרע בדמיון יעזור. לצייר את החלום כפי שהוא, אע"פ שלא חווינו. לדמיין את הטוב הכסוף שיגיע בסוף ואליו אנחנו חותרים, בהתעלמות מוחלטת מכל השאר. אחרי שעושים זאת חוזרים למציאות ורואים את המחירים שצריכים להשקיע בדרך, ובגלל הרגשת החלום, הרבה יותר קל לשלם אותם באהבה. 

מקווה שעזר קצת..

שכל העניין זה פשוט לדמיין?

ככל שעוברות השנים הדמיון יותר נתקע לי באמת, ומאוד קשה לי להגיע לזה כי אני אומרת לעצמי מה זה כבר יעזור ושהייתי בסרט הזה כבר וכו'. זה מדכא כל ניסיון להכנס לזה שוב.


(ותודה על התגובה המאירה והאבחנה..)

תינוק שהוא לומד לעמוד ואח"כ ללכת הוא משתמש בדמיון שלו. הוא רואה את עצמו עומד, הולך. כולם עושים את זה, אז גם אני רוצה לעשות את זה! ובאמת הדמיון של תינוק הוא הרבה יותר משתכלל משל אדם מבוגר שכבר חושב שהוא מכיר את העולם והוא כבר למד אותו. התינוק כל יום מופתע מחדש הגילויים השונים שהוא מגלה על העולם.

כל חלום הוא מתחיל בדמיון. לעבור לחשיבה חיובית, לדמיון שלא תלוי במחקר ה-לא אמין שיצרנו לעצמנו על המציאות שלנו.

איפה אני אהיה מופתע היום? מה יפתיע אותי? זה מתחיל לסקרן... הדמיון םפותח אותנו לאופציות חדשות בחיים.

הארת לי, לקחתי את זה לעבודה, בעזרת ה'.

ובאמת שליבי איתך
זה להאמין במשהו לתת לו תקווה ומרוב שהאמנת
זה התפוצץ
ולא הלכת צעד אחורה
הלכת אלף צעדים אחורה
כאילו לקחת מעצמך את האופציה לחלום ולקוות
שזה לא כיף
אנחנו עושים את זה לפעמים בגלל מגננות
אני לא יודעת מי את
כן מגננות לפעמים מגנות עלינו אבל לפעמים הם לוקחות את הדבר הכי בסיסי שלנו
ובשבילך תלחמי על זה שאת מאמינה את לא יודעת מה איך ומתי
אבל את לא מוותרת לעצמך (;
כמובן בנחת בשמחה ♥

מהממת, תודה ❤

♥♥♥

מבחינת מה? הגיל? השירות?
ברמת העיקרון זה תלוי במוכנות שלך.
(למרות שאני מכיר מקומות שהבנות מתחייבות לשנתיים ושהן לא יוצאות באמצע)

(כאילו זה ברור מאליו.. אבל לדעתי פה בפורום הרבה שיענו לך לא יענו לך תשובות שאת מחפשת (כי הם לא יודעים- בנים למשל...)- כדאי פשוט למקד את השאלה, זה מה שניסיתי בעצם לעשות)

במיוחד עכשיו אחרי פסח
תחשבי גם מה את מתכננת לעשות בשנה הבאה : את שנה ראשונה ? שנייה?

מה התקן? יש תקנים ששואבים מאוד 

חכם? תלוי בבת

בסופו של דבר את צריכה לרצות להתחתן בגיל צעיר 

 

ואם את מוכנה לזה- שתבשרי בשורות טובות 

בת כמה את?

 

סתם משו שתהיתי לגביו מכמה וכמה שרשורים....

בהחלט אפשרי, ודווקא כיף.

דייטים זה דבר שואב, יש לך מספיק כוחות להשקיע גם בהם וגם בשירות?
יש לי חברות שיצאו תוך כדי והרגישו שהן הפסידו חלק מהשירות.

ברוב המקומות נראלי כן אבל בבתי ילד וחלק מהפנימיות והדברים אם הלב שלך או הראש יהיו על הבחור רוב הזמן ירגישו שאין לך פניות רגשית אליהם וחבל בכלל שאת שם כי יכלה להיות מישהי מדהימה אחרת עם הפניות (היתה לי מדריכה כזו בשמינית והיה מבאס בשבילנו ובשבילה )

יצא לי לדבר עם חברות שעשו בגרעינים, שהיו קומונריות ושהיו מדריכות.
זה יכול להתאים, אבל אם מישהי באה לשנת שירות כדי לתרום, אז בעיני, זה לא הזמן.

לפני זה - זה לא שאלה אם את יכולה אלא האם כדאי לך. יכול להיות שאת יכולה אבל לא כדאי לך.

 

ההשאלה מתחלקת לשני חלקים -

 

1. את מוכנה לסוגיות עמוקה בשלב זה בחיים? אשכרה להכניס עוד בנאדם לחיים שלך? את רוצה להתחתן? להקים בית?

 

2. יהיה לך מספיק כוחות גם להיות מחוייבת בשירות וגם לקשר? 

לדוגמא יש שירות שבו עושים גם שבתות ויוצאים בימי שישי או חמישי בערב וממש קשה לנהל ככה קשר, כי יש רצון לראות גם את המשפחה ואי אפשר להפגש הרבה בכלל וגם מתי שאפשר אז המשפחה וחברות נכנסות לתמונה. אפשר לצאת עדיין, אבל צריך לדעת את המחיר שצריך לשלם בשביל זה ולשלם אותו באהבה.

הגיל/ מקום בחיים? מבחינה טכנית?
יש התחייבות לשנתיים?
מקום שנמצאים בו 24/7?

מבחינה טכנית ברוב המקומות זה "הזמן"- נסיעות חינם ויחסית זמן פנוי יותר משל סטודנטית למשל .....
אבל זה תלוי במקום השרות .....

אפשרי.

השאלה האם את לא רוצה להיות מרוכזת כל כולך בשירות ובלתת מעצמך למקום שתשרתי בו או שזה לא עקרוני לך..
לצאת תוך כדי שירות לפגישות יכול לגרום לך לא להיות לגמרי נוכחת בשירות.
זה אפשרי לגמריי! אבל זה לא קל.. (כמו כל דבר בחיים.)
אז לשיקולך~

כמובן שזה גם תלוי במה את עושה שירות, יש מקומות שירות יותר אינטנסיבים ויש שפחות.

ותחשבי גם מבחינת בשלות ומוכנות האם את מוכנה לצאת לפגישות בשלב זה בחייך.

הרבה בהצלחה.
שבוע מבורך~

א. אם את בשירות אינטנסיבי קשה לשלב..
ב. תנועת הנפש בשירות לאומי היא של עם, של נתינה מעצמי , לצאת החוצה מ"האגואיסטיות", חשיבה כללית.
מול תנועת נפש של התכנסות פנימה וחשיבה על הבית הפרטי שלך..
ח"ו זה לא אומר שאת צריכה להזניח את עצמך ( מעל הבחינות) בשירות לאומי.. אבל זה זמן התפתחות של רובד מסויים בנפש שלך.
זה מבלבל ודורש ממך כוחות נוספים..
כמובן תלוי אם את לקראת סוף שירות או בתחילתו..
בהצלחה!

מבחינה בשלות -
את רוצה להתחתן כרגע? את חושבת שאת מוכנה?
מבחינת התקן -
מסתדר לך עם השעות? העומס?
מבחינתך -
דייטים דורשים השקעה של זמן וכוחות נפש. האם את מעט הזמן שיש לך לחזור בו הבייתה, לפגוש משפחה וחברות תרצי להעביר בחברת בחור שבהתחלה הוא זר? האם זוגיות מתאימה לך כרגע או שאת צריכה יותר פניות לתהליכים אישיים?
מבחינת לוח השנה -
את שואלת על שנה הבאה? ואם בעז"ה הראשון שתפגשי יהיה האיש שלך? תעזבי את השירות באמצע? תמרחי קשר? או על השנה - ככה את רוצה לסיים את השנה? אולי את שואלת בגלל הקורונה שגורמת לך להיות בבית ולא עם החניכים ולכן יש יותר פנאי טכני ונפשי?

זה מאוד תלוי בך ובאופי השירות שלך. שירות אינטסיבי יכול להיות הן מבחינת היקף השעות, והן מבחינת העומס הרגשי.

האם באמת יש לך מקום בלב לעבור תהליכים משמעותיים גם עם הבחור וגם עם חניכים שלך?

קשר גם יכול להיות מעולה בזמן השירות, אם הפגישות טובות ונרקם קשר, זה יכול ממש להיות נפלא. הבחור יכול לתמוך בך ולעזור לך עם כל הדברים שאת מן הסתם חווה ותחווי בשירות.

מסקנה - אינדיבידואלי ביותר.

שיהיה בעז"ה הרבה בהצלחה

קחי בחשבון שככל שמתחתנים תוך כדי השירות, אחרי זה יהיה אותי קשה עד בלתי אפשרי להמשיך את השירות לפחות במתכונתו עד אז. אבל גם אפשר לצאת ולהתחתן רק בהמשך ועוד...

את מרגישה שכן?
מה את מרגישה(:?

יותר תורני מבית ההורים?

אולי עדיף להגיד לו לדייק מה הוא מתכוון השקפת עולם?

אבל אחרי שתמצא את האחת בעז"ה יש 2 אפשרויות - 

או שתשכח לגמרי את כל האכזבות והקנאה, ותחיה עם המאושרת כאילו היא תמיד הייתה שם והזמן ישכיח הכל

או שתזכור לגמרי כל אכזבה כל תסכול וכל קנאה, ותבין במה זכית כשהקב"ה ישלח לך את מי שאיתה לא תצטרך עוד לקנא ולהתאכזב, והידיעה איך החיים בלעדיה תגרום לך רק לאהוב אותה יותר

 

ימים יגידו מה מהם יקרה

למה אתה מצפה ממך שתהיה שמח? כמה זמן אתה מכיר אותו? אתה מרגיש קשור אליו ממש?

לא תמיד חברותא צעירה זה הרומן הכי סוחף שיש.. גם אם זה נחמד.

וכיוון אחר -

מה קורה לך שאתה רואה בחור צעיר מהישיבה מדבר על דייטים? 

כאילו יש מי ש'הצליח בחיים' והתחתן מוקדם ויש מי ש'באסה לו' ונמרח כמה שנים.. ולכן הוא 'פחות שווה'.

בית מדרש זה מקום עם לחץ חברתי ענק. ישר שאתה נכנס לבית מדרש אתה מרגיש את זה, בטח לכן יש את התפילה בכניסה. עם כל הלחץ חברתי הזה צריך נביעה עצמית שתהיה מסוגלת לא להגרר מכל ההמולה אלא 'לשחות' באופן עצמאי בתוכה.

אבל תצא לעולם שבחוץ ותראה אנשים שמתחתנים 20 ויש כאלה בגיל 25 ויש כאלה בגיל 30. כולם אהובים כולם גיבורים כולם קדושים. קורה. המיתוג הזה של 'שיעור ח' 'שיעור ט'' 'שיעור י' הוא אשליה. אין באמת הבדל עקרוני בין שלושתם.

לפעמים כדאי לצאת החוצה מעצמי לשאול כמה שאלות ולענות עליהם ואז לחזור לעצמי ולהרגיש יותר טוב

נשמע לי שאתה יותר מבואס על עצמך,
'איך זה קורה לי, לבחור ישיבה צדיק שכמוני?'.
(הענווה שלך לא מרשה לך לומר את זה בקול, מכיר..).

אז יש נפילות, אחי.
גם לי הייתה היום אחת כזאת.
מה עושים?
מתאוששים קצת, לוקחים נשימה,
מהרהרים בזה: 'מה זה לימד אותי על עצמי?'.
עכשיו מנסים לחשוב קצת על דרכים להשתפר,
ותוך כדי לעשות משהו אחר שישמח אותנו
(אצלי זה היה שיעור של הרב איתמר גרבוז בכירה,
אבל כל אחד ומה שממתיק לו את הגלולה..).

אם תרצה משהו בפרטי, בשמחה.
אשמח ללמוד איתך קצת על הנושא הזה,
מניח שיש לך מה ללמד אותי מהעבודה שאתה עושה.
בהצלחה רבה רבה!

יש מה לשמוח בזה שאתה רוצה גם להתחתן ולגדול.
זו לא קנאה שנובעת ממקום לא טוב, להיפך, זה מקום שרוצה להוסיף חיים.
זה הכי מובן, ואני מאמינה שעם הזמן תוכל לקבל את זה יותר ולשמוח איתו.
ובעז"ה שתגיע לטוב שלך בקרוב.

מאוד שמחתי, אבל אני מניח שזה בגלל שאני לא עוד לא יוצא ולא מתבוסס עדיין בתוך התהליך הזה.

אבל אל תשכח מה שכותב הרמחל במסילת ישרים על אדם שנכווה מחופתו של חבירו..
הכי לגיטימי שיש, במיוחד שזה אדם קרוב.

אל תתבאס גם על היותך בן אדם, אנושי, חתול, כמו כולנו

אתה מלך אחינו, הכל טוב

"מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו, כי אין זה מטעם הקנאה... אלא מפני ראותו עצמו חסר מן מדרגה שהיה יכול להשיגה, כמו חברו" (מסלש, פ"ד)

תיקח את הקנאה הזאת למקום של תפילה
מבחינתי זה יהיה הכי אמיתי וטהור שיש..

להבדיל זה כמו שחברה שלי מזמן שכעסה על ה' לא רצתה להתפלל .. ככה ימים.
ואמרנו לה תגידי לה' אני כועסת ולמה ותפללי מתוך הכעס שלך
אין עניין להסתיר רגשות מה" הוא יודע הכל הוא מרגיש וחווה איתך
הוא רוצה שעם כל הרגשות האלה תפלל אליו!! אותך הוא רוצה...

והתעורר דיון גדול בנושא

זכור לי ממסכת כתובות שצריך לשערך מחדש את סכום הכתובה. אז למה לעשות זאת בלי גירושים????

אם הייתה שווה מנה/מתאיים היא תישאר כך אם ישערכו את המחיר

מאתיים זוז הוא לפי שווי חצי שעורה כסף,
כשמכפילים אותו עד שמגיעים למאתיים זוז
(לא סגור עכשיו על כל החשבון, מודה..).

עריכה: אם הסכום כתוב באופן ספציפי,
לא ברור (או לפחות אותו ת"ח חשש) שכיוון שזו כתובה אוטומטית הוא לפחות מאתיים זוז.

שהוא ממילא הליך הכרחי, מה הבעייה בכתובה???

מניח שעם עו"ד טוב הוא היה יכול לצאת מזה..

שמי שהבטיח סכום בלירות חייב לשלם בשווי של היום

אבל צריך לשערך זה אוטומטי או חובה?
למה להניח שזה קורה מעצמו?
לכן הוא כתב כתובה חדשה עם סכום אחר.

ולמה הרבנות כמונופול קשורה?
זה הסכם שנחתם ביניהם.
אתה טוען שזה נכלל ב'אדעתא דרבנן'?. קצת רחוק, לכאורה.

מתוך פסק דין:

20200426020425.docx

גם הערך שלהם משתנה כמו השקל וכמו כל מטבע שהערך יורד ב40 שנה האחרונות משום מה

אני מבינה למה אתן חשתן פגועות, אבל מי יודע אם זו הסיבה למצב שלה היום?
תמיד חשוב להשתדל לא לפגוע, אני לא חולקת.

יכול להיות, וזה ממש בגדר השערה בלבד, שהסיבה לפרידה שלהם היא אלימות מצד הבעל. אחד הסימנים לזה הוא ניתוק של האשה מהחברות ומהמשפחה. יכול להיות שההתעלמות שלה מכן היתה בגלל לחץ מצידו.

איתי ועם 2 חברות היא לא דיברה.
גם לא ענתה שאמרנו לה בוקר טוב, שלום , היי

שהיא התעלמה מכן כי היא פחדה לפרוץ בבכי אם ישאלו אותה מה שלומה. יכול להיות שהיא היתה כל כך טרודה בחיי הזוגיות שלה, שהיא לא שמה לב.

באופן כללי, כשיש אי הבנה או תחושה של פגיעה, חשוב לא להסיק מסקנות רק על סמך מה שאני חווה, אלא לשאול.
יכול להיות שאם הייתן שואלות אותה (אולי דרך חברה אחרת, או בהודעה) היה אפשר לשפר את הקשר שלכן.

ממש סיפור עצוב

אנחנו לא יכולים לדעת..

@אורית יעל- המסר שלך, הפותחת, נכון וחשוב- בהחלט! רק שלא בהכרח שזה הענין בסיפור.

בכל אופן ישר כח על העלאת הנושא והמודעות!

 

 

נ.ב. אני לא בטוח שתמיד נכון לכתוב פרטים אישיים כאלה כמו שכתבת כאן- אבל זו לגמרי בחירה ושיקול דעת שלך. רק רוצה לעורר תשומת לב, אם לא בשבילך- אז בשביל אחרים שקוראים

לשפוט ולעשות חשבונות שמיים.
את לא יכולה לדעת מה עומד מאחורי ההתעלמויות שלה, זה השערות שלך. וכמובן שאת לא יכולה לדעת למה ה' בחר להביא אותה לידי הניסיון של חיי זוגיות כושלים.

מסכימה כמובן רק עם השורה התחתונה שצריך להיזהר בכבוד הבריות ולא לפגוע, אבל בלי קשר לסיפור הספציפי הזה.

אומנם היא לא התייחסה אליכן יפה
אך אני חושבת שזה לא עניין שלכן, זה חשובונות שמיים.
אתן לא יכולות לדעת מה ואיך קרה ובעקבות אלו דברים..

הרבה בהצלחה.

זה לא שרשור ראשון על סיפור של בת שהתחתנה ומתעלמת מהחברות הרווקות

מישהי מוכנה להסביר מה עומד מאחורי. הדבר הזה?

מה שכן כן יש משפטים מצחיקים תתחתני שווה לך וכזה..

<צ><צ><צ> 

התעלמות טוטאלית כמו מה שפותחת השרשור תיארה זה לדעתי משהוא חריג שלא קורה הרבה, לפחות לא משהוא שאני חוויתי. מה שאני כן חוויתי מחברות שלי שהתחתנו זה יותר שהקשר התרופף, פחות זמינות טלפונית,נפגשים בתדירות יותר נמוכה.
זה סהכ הגיוני, כל עוד זה לא מגיע למצבי קיצון. ואגב זה לדעתי גם קורה אצל גברים שמתחתנים ולא רק אצל בנות.

יש לי המון חברים נשואים שממש שומרים על קשר איתי ממש כמו תמיד כולל אחד שממש לאחרונה עזר לי בעצות דחופות עם המחשב ממש לפני שבת ואנחנו הולכים ביחד לקולנוע והמון דברים. לא תמיד יש לו זמן והוא משקיע בשביל זה (ואני מניח שהוא לא יודע כמה אני מעריך אותו על זה)

כי לא הבנתי ממה אני אמורה לשכוח ..

א. לא אמרתי שנשואים מזלזלים ברווקים אלא שהקשר בניהם מתרופף.
ב. הקשר הרפוי שציינתי כמובן לא מתייחס באופן גורף לכל אוכלוסיית הגברים הנשואים, אלא בתור תופעה שעשויה לקרות באותה מידה כמו שקורת אצל נשים.
אז אצל חברים שלך- לא, איזה כיף לשמוע.
אצל אחים שלי וידידים שלי- שמעתי גם מקרים אחרים

שאותה חברה הייתה עצובה מבולבלת ממצבה ואתן פרשתן את ההבעות פנים הלא שמחות שלה כהתרחקות או התנשאות.
באופן כללי מציעה לא למהר לשפוט עד שלא שמעת ממנה במפורש. זה קורה לפעמים שאנשים מפרשים מצב של אדם של מרגיש טוב או מדוכדך קצת כמשהו אישי נגדם וזה בכלל לא.

כל המדרג הזה של 'הוא שווה יותר' 'הוא שווה פחות', הוא מגוח, מיותר ופוגע

ואני מתאר לעצמי שאתן כועסות אסור להקפיד על אנשים לכי תדעי מה עבר לה בראש אולי היא כעסה על משהו שאתן כלל לא ידעתן או אולי היא עברה משהו נוראי מאז שהתחתנה ולא היה לה חשק כבר לדבר איתכן או עם אף אחת אחרת כי בעלה היה מתנהג אליה מגעיל והיה מרביץ לה מי יודע והראיה שהיא התגרשה לא סתם מתגרשים

אי אפשר לדעת וגם אנחנו לא מחשבנים חשבונות שמיים תמחלו לה כולכן בלב שלם 

קודם כל תודה לכולכם על התגובות קראתי את התגובות של כולם
אתם צודקים , זה גם פוגע וכן גם כואב לי עליה על המצב שלה.
זה ישב לי כן על הלב וכעסתי עליה, אבל החלטתי לסלוח לה ולשכוח מזה.
לגבי פרטים אישיים אני לא כתבתי שם, עיר משפחה וכן שיניתי מעט מהפרטים אבל הפרטים שרשמתי זה בעיקרון , כמו שכתבתי
נכון אני דנה כל אדם לכף זכות .
ומאמינה שרק בורא עולם יודע מה הלך שם.
היה לי מסר להעביר שתשימו לב לא לפגוע באנשים יש גלגל חוזר בעולם .
וגם מי שלא התחתן הוא כביכול לא פחות מאף אחד.
לכל אדם יש את הזמן שהוא יזכה בעז"ה לעמוד מתחת לחופה בזמן שלו, וברגע שלו.

חודש טוב מבורך !

לא מכיר כלל את התופעה של התעלמות מחבר/ה רווק/ה (כמו שציינתי בתגובה לשרשור כאן) לכן אולי אני לא באמת יכול להגיב בעניין, מצד שני התעלמות כמו שאת מתארת נראית כה קיצונית עד שאני הייתי ממש נוטה להאמין שיש נסיבות מקלות. אבל הם כנראה לא מצדיקות לגמרי את המעשה כי לא משנה מה עובר עליה, אתן לא אשמות. 

נפגשת רק עם מי שסיימו צבא.
שתי האופציות קשות.
גיסי עשה צבא אחרי החתונה, כשכבר היה להם ילד בן שנה.
זה נורא קשה.

ואגב, אל תהיה בטוח שבתור נשוי ואולי אבא תשרת שלוש שנים +. יכול להיות שתחליטו שמתאים לך לקצר את השירות.

אז את לא נפגשת עם קצינים בתפקיד?

 

לא בנויה לקשר מרחוק, ובעיקר לא בנויה ללחיות כמה ימים טובים בחודש לבד.

מה גם שאם אצליח לשלב את זה עם המקצוע שלי זה יהיה בגדר נס.
אחד הדברים שאני אברר עוד לפני שפגשתי את הבנאדם זה האם הוא מודע למה שאני לומדת ומה שזה דורש מהן הזוג..

רגע שאני אבין בנות , אתן לא תצאו עם מישהו בקבע בהגדרה?!?

כידוע לכולם, ולכן כל אחת תחשוב אם זה מתאים לה לחיות ככה ולפי זה תחליט אם כן או לא.

גם אני לא.

צריך להאמין בצבא ובאידיאל ברמה שתהיי מוכנה להקריב את חיים שלך בשביל זה, ואני בכלל לא שם.

ולדעתי זו החלטה שצריכה להיות משותפת של שני בני הזוג..

נראלי כולן בסופו של דבר היו שמחות לראות את בעליהן כל יום , אבל מה לעשות שיש משימות וערכים שהם מעל לנוחות הפרטית שלנו..לפסול על זה שידוך ?! אודה שזה נשמע לי ממש לא רציני ומחילה אפילו מעיד על אגואיסטיות..{ עדיין לא קצין }

שגרמתי לך בחילה.

 

אם אתה רוצה, אני יכולה להסביר לך בפרטי בדיוק למה ואני חושבת שתוכל להבין, והסיבות שלי לא אגואיסטיות (למרות שסיכוי גדול שאני אגואיסטית בכל מקרה)

 

ויש בנות שיסכימו, אבל זה הולך להיות יותר מאתגר וצריך לדעת את זה.

 

באמת, אשרייך על המסירות והרצון.

 

ולגבי השאלה הפותחת, יש בחינה שאחרי ששנה אחת בניתם את הזוגיות יותר קל להכנס לאתגר של חיים לצד איש קבע.

אבל אין סיבה שמישהי שמתקשה לחיות בצורה הזאת תכנס לזה

או לשירות בקבע, אדרבה, זה ערך חשוב ואני מעריכה את כל המשרתים.
אני מודעת לזה שלי זה לא מתאים, ולכן מראש פוסלת הצעות על זה.

כל אחד והמשימת חיים שלו ! חסדי ה' שנתן לכל אדם כוחות שונים שעל ידיהם הוא יכול לתרום לעמ"י בדרכים שונות ומגוונות. ממש לגיטימי שבת תחליט ששליחות מסויימת גדולה עליה . אם זאת השליחות שאתה רואה את עצמך בה אז מעולה ! תחפש מישהי שמוכנה הכי לעוף איתך גבוה איתה ! אבל אל תזלזל במי שלא, יש לה ב"ה שליחות אחרת בחיים. לגיטימי סה"כ.

אני מבין זה מורכב וקשה, אבל לא חשבי {ועדיין } שזו עילה לפסילת שידוך.

וזה סבבה לגמרי שאתה אומר שזה אגואיסטי.
כי אכן כן, בסוף אני אחיה עם האדם הזה, ואני צריכה לחשוב אם -לי- זה יתאים.

אויי נו אל תהיי קטנונית..

זה לא אגואיסטיות.
בגדול רוב הקרביים (באחוזים) רווקים.
לא סתם כתוב נקי יהיה לביתו
וחוץ מזה שלכל אחד ואחת כזוג יש את השליחות שלהם. אותה אחת שלא תרצה לצאת עם קצין ולך זה יראה אגואיסטי, תרצה למשל לצאת עם אברך ולחיות אידיאל של בית של תורה.

כמו שאני רואה את זה, בדיוק כמו שיש אנשים שמוכנים להקריב יותר מהשנתיים ו-8 מינימום שצריך, ולחתום קבע, ולעומתם יש כאלה שלא מוכנים לחתום, כי הם מרגישים שזה לא בשבילם, אבל זה לא אומר שהם לא רואים בזה ערך גדול, אבל הקרבה גדולה מדי בשבילם שהם לא מוכנים לוותר עליה. ככה יש גם נשים שאמנם רואות בזה ערך, אבל ההקרבה בשבילן היא הרבה יותר קשה מלקיים את הערך הזה, ולכן לפי ההיכרות שלהן עם עצמן - הן יפסלו מראש, וזה בסדר גמור. (אגב בהרבה מהמקרים ההקרבה היא הרבה יותר קשה לאישה בסיטואציה הזו, לדעתי.)

מי יודע מה יוליד יום.. אבל כרגע כן.
אני יודעת שהמקצוע שלי לא מסתדר עם זה, ואני חפצה שהילדים שלי יגדלו עם ההורים שלהם, ופחות עם אנשים זרים..

יש הרבה כאלה! וברור לכולם שהם פוסלים את זה

 זה מפריע לך?

 

כי קבע זה שליחות, ואידיאל מטורף, אבל הקרבה עצמית גדולה

והוא לא מתאים לכל אחד.

אבל כמו שהרבה אנשים לא יוצאים לקצינים כי מרגישים שזה יהיה להם קשה מדי.

או אפילו חושבים שהשליחות שלהם בחיים זה לעשות משהו אחר.

 

גם בנות יש כאלה שלא רוצות להקריב כל כך הרבה בשביל האידיאל הזה

כי אין להן מספיק כוחות, או כי הן רוצות לשמור אותם לדברים אחרים. וזה הכי לגיטימי בעולם!!

 

אז הכי לגיטימי בעולם שהיא תגיד זה לא המסלול שלי, ואני לא אלך בו. למה לא לפסול על הסף?

 

 

(נ.ב - אותו דבר בקטן אפשר להגיד גם על נשות אברכים, למי ששאל בשרשור השני)

לכל החלטה יש מחיר.
ודאי יותר נוח אחרי הצבא,
אבל אמרו חז"לינו בן שמונה עשרה לחופה,
ואם מאריכים מדי בשמונה עשרה -
מפסידים קדושה, כידוע.

אתה מרגיש מוכן? בכבוד,
סמוך על הקב"ה שייתן לך מה שאתה צריך בדיוק בזמן.
שתי האפשרויות לא פשוטות,
קשרים בצבא זה מזעזע, לבן ולבת,
ונישואין בצבא קרבי הולכים ונהיים קשים ככל שהזמן עובר
(עד שמקבלים תפקיד עם ת"ש הולם).

ברכת ה' עליך!
בהצלחה!

או קרבי בחצי או בכאילו.. שחברים שלו יצטרכו לסגור בשבילו שבתות..

או שזה לעבור למפקדה- שאין עם זה שום בעיה דרך אגב, כל אחד יתרום איפה שהוא יכול, רק צריך להיות מוכן שחלום הנשוי+ קרבי הרבה פעמים נגמרים:

או בלא קרבי

או שכן קרבי והנישואים עצמם- לא פשוטים לאף אחד.. 

להתחתן שיש כלה

שניה לא לפני

הצבא בגדול הוא מערכת שדורשת ממך את כל האנרגיות שיש לך. יש כאלה שמצליחים לחיות חיי נישואין תקינים בצבא, אבל לדעתי זה ממש לא מתאים לכל אחד וזאת החלטה שצריך לקבל. אני ממש לא מבין איך אפשר לקבל כזאת החלטה בלי להכיר את עצמך בתוך המערכת הצבאית, ובלי להכיר את עצמך בתוך חיי נישואין עם כל האנרגיות ששתי המערכות האלה דורשות ממך.

חוץ מזה בשמונת החודשים הראשונים של הצבא(הכשרה. ואם אתה רוצה סיירת אז בין שנה וחודשיים לשלוש שנים) הרבה יותר קשה. במשך יום שלם סוחטים לך את כל האנרגיות, מקדרים אותך, משפילים אותך, ונותנים לך שבתות ושעות ביציאה על כל שטות. אתה לא. אתה חי בערפל מידע מטורף ככה שאין לך מושג אם יקפיצו אותך עוד רבע שעה ומתי יעירו אותך. בנוסף לוקחים לך את הפלאפון ומביאים לך אותו רק בשעת ת"ש שזאת חצי שעה עד שעה שאתה צריך להספיק בה גם להתקלח, לצחצח שיניים, לסדר את הדברים שלך ולהתאורר קצת, ככה שבמקסימום תוכל להשקיע באשתך ביום רבע שעה של שיחת טלפון כשאתה גמור, בלחץ זמן ובאפס פרטיות.

בקיצור. מאוד לא ממליץ להתחיל לפני צבא. תתגייס ואז תראה עם מה יש לך עסק ותחליט. אני אישית לפני הצבא חשבתי להתחיל אחרי ההכשרה, והבנתי מאוחר יותר שכדאי לחכות עד לשחרור. בהצלחה!

בעז"ה

יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
קא-קיב
קיט-קכא
קלא-קמ
קמא-קנ ויהי רצון

יא-כ
כא-ל
לא-מ
מא-נ
נא-ס
עא-פ
קא-קיב

אנחנו חיים די במצב שהוא נעלם ז"א עד שלא יהיה חיסון החיים לא יחזרו למה שהיו ונצטרך לחיות בצורה שונה , בכאב גדול אני אומר את זה ... אומר לך את דעתי עשיתי חושבים עם עצמי והחלטתי שעדיף שלא,  אלמלא ההצעה די קרובה לאזור שלי ... אז אני חושב שדי אפשר להתגמש  אך שוב  לכתחילה עדיף שלא כל כך ...

אני מרגישה כמו חול המועד ארוך..
אנשים יותר ממנגלים ונהנים עם המשפחה שלהם בבית, ויוצאת החוצה פתאום רואים אנשים מהשכונה שלא ראית שנים, מטיילים עושים הליכות

אני אוהבת את זה דווקא, עוד נתגעגע לתקופה הזאת בלי הלחץ המטורף של החיים והשגרה

כן אני כבר יצאתי

אין חשש אבל?
כי ההיתר כרגע זה רק מרחק מוגבל מהבית או לספורט...😕

מבחינה בריאותית אנחנו שומרים על מרחק, שמים מסכה כשיש עוד אנשים בסביבה.
מבחינת פקחים - אנחנו באמת חרגנו מההנחיות כי יצאנו למקום שהיה יותר מ 500 מטר לאחד מאיתנו , ולקחנו את זה בחשבון וזו הייתה החלטה משותפת של שנינו. הסתמכנו על כך שהאכיפה לגבי המרחק היא לא פרקטית, פקחים לא יתחילו לעצור אנשים ברחוב ולשאול אותם איפה הם גרים.(לפחות לא בסתם שכונה, אולי בפארקים ציבוריים ומקומות הומי אדם בדרכ).

כי לאט לאט מתירים לפגוש יותר אנשים.
פותחים עוד ועוד חנויות
וממילא רמת החשיפה שלנו לאנשים הולכת ועולה.

שכל צד שבי אומר אחרת, מניח שככה זה גם אצל אנשים אחרים. אנסה לתאר (אני לא כ''כ מוכשר בניתוחים כאלה.. אני אנסה קצת בכל זאת)

האמונה, האופטימיות שלי והעין טובה על המציאות אומרים- שכן, בודאי. הרי כל המהלך הזה הוא לטובה ובדאי ה' מאחד את כל המהלכים וכל מה שקורה מדוייק. אז לא ייתכן! לא ייתכן שה' לא ייתן לנו להיפגש בשביל המטרה הנעלה של בניית בתים ובנין ירושלים. בונה ירושלים ה'! בכל מהלך שלו הוא בונה, גם במה שנראה לנו רע מצד מציאותו הפרטית שלא כחלק מהמכלול השלם.

השכל, האנושי- אומר שזה לא 'ריאלי'. על סמך הנתונים שהוא רואה ועל סמך דפוסי החשיבה שלו וכו'. ומה שהוא קולט מבחוץ.

הרגש מוריד את השכל לנפש, אל הלב, וכואב את זה שאי אפשר עכשיו להיפגש.. הוא רוצה להיפגש! הוא משתוקק להיות שלם, והרי השלימות שלו (לעומת המצב הנוכחי.. תמיד יש יותר מה להשתלם. אבל כוונתי למדרגה הבאה) היא כשהוא במקומו, קרי- כשאני אתחתן ואהיה אדם שלם! אז כל חלק מחלקי האדם מקבל מקום שלם יותר, מדוייק יותר.


ואז במצב של סתירה כזאת, לדעתי, וזה מה שאני מעדיף ומשתדל לעשות- צריך לרומם את השכל. וברגע שהשכל יתרומם כך גם הרגש- כי הרגש מקבל מהשכל (המושגים שהרגש מכיר הם אלו שהוא מתייחס אליהם ומגיב בצורה מסויימת). במצב הזה, לדעתי מילת המפתח היא פרופורציות- לדעת לשים גבולות לשכל במקומות הנכונים.
ואני מתכוון לשני מישורים:
א'. צריך להשתמש בשכל, המתנה הנפלאה שה' נתן לנו שעל ידה אנחנו מנהיגים את עצמנו. אבל בפרופורציות נכונות. עכשיו אני לא נפגש? אני אעסוק בדברים אחרים שמקדמים אותי. אתם יודעים מה אני חושב (וכתוצאה מכך גם מרגיש את זה)? איזה מתנה מדהימה הקב"ה נתן לנו!! כשאנחנו במירוץ החיים והדייטים, אין לנו פניות לחשוב על עצמנו- במה אפשר להשתפר, איך אני יכול להיות מתוקן יותר במידות. אני יותר עסוק בלהציג את עצמי למדוייטת (עם רצון שהיא לא תשנה אותי ותקבל אותי כמו שאני- כמו שאומרים הילדים ביומולדת- 'שתהיה תמיד כמו שאתה'...) ופחות בלקדם את עצמי, להשתלם במידות הטובות וכו'. זה דבר גדול מאוד! עכשיו אין לנו תירוצים, ויש זמן. אני מרגיש שזאת תקופה שאני בונה את עצמי. זה מקל מאוד מאוד על הרגש. הידיעה שאני לא אותו אדם של לפני חודשיים!

ונקודה נוספת היא בקשר למקרה האובייקטיבי הזה- הרי אנחנו לא באמת יודעים על הנגיף הזה ב100%. כך שמי אמר שזה יימשך עוד הרבה זמן? אולי זה ייעלם כלעומת שבא כמו הנגיף הקודם- הסארס? מניין לי?
אני לא יודע באמת. ולכן לא צריך להיות מודאגים/ בצער- זה גם כן לא 'ריאלי'.. את המציאות כרגע יודע האחד ב''ה. אף אחד מלבדו לא יודע.

ב'. עם כל השימוש בשכל בפרופורציות הנכונות- צריך גם לשים פרופורציות לשכל. אם ישאלו אותי- עם איזה חלק מבין השלושה אני הכי מזדהה? אני אגיד כמובן שאי אפשר להניח בצד אף חלק. אי אפשר בלי רגש, אי אפשר בלי שכל ובודאי שאי אפשר בלי אמונה.
אבל, וכאן האבל הגדול- הבסיס של השכל שלי הוא האמונה בה'. פירושו של דבר לגבינו בענין הזה הוא שהשכל הוא מוגבל. יש מקום להגביל אותו!
הרי מקודם הבנו שהשכל שלי לא יודע הכל, הוא יודע לפי יכולת הקיבול שלו ולפי היחודיות שלי- יכולת הקליטה הפרטית המיוחדת שלי. מה שהוא לא יודע- הוא לא יודע. והוא יותר לא יודע מאשר יודע.
כאן המקום שצריכה להיכנס האמונה. ופה מי שצריכה לנהל אותי זו האמונה, לא השכל. שלימות הידיעה היא הידיעה שאני לא יודע הכל. לעניות דעתי, זה המשפט הכי מדוייק שאפשר לומר לגבי השכל.

האמונה משפיעה על השכל, שמשפיע על הרגש. לא יודע אם זה 100% מדוייק מה שכתבתי במשפט הזה אבל ככה אני רואה את זה בכל אופן. ככה אני הרבה יותר שלם עם המצב החדש הזה.


לסיכום. אני מאמין, ומקווה שה' יזכה אותי להאמין באמונה שלימה, שיהיה טוב. וכל המהלך הזה רק יקדם אותי לבניית בית.
אפשר לומר במילים ברורות: אני מאמין שבקרוב יהיה אפשר לצאת, ואם לא- כשיגיע הזמן שנוכל לצאת נהיה שלמים ומוכנים הרבה יותר. כיחידים וכחברה. בעזרתו יתברך


(סליחה אם זה היה קצת חופר וארוך)

 

________

נ.ב. המלצה: יש הרבה שיעורים בנושא עבודת המידות בערוץ מאיר (ואפילו סדנאות כאלה של עבודה אישית) ואני מאוד נהנה מהם. אם מישהו ירצה הכוונה ספציפית לשיעורים שאני התחברתי אליהם- בשמחה שיפנה אלי בפרטי