המטיילת בארץ
ברוקולי
ארצ'יבלדאחרונהוכשאין לה כח, אז בסביבות החצי
שלום לכולם,
פגשתי בחור נחמד.. השאיפה איזה בית בונים- פחות או יותר זהה,
המראה החיצוני- נחמד,
השיח- נחמד, זורם..
מבחינת יר"ש בחור ברמה טובה, חזק, קצת יותר חזק ממני שבעיניי זה מה שצריך.. יש דברים מצוינים מבחינת שאיפות, מבחינת יציבות, בגרות..
יש דברים שקצת מוזרים לי, אני מרגישה שיש דברים שאני אמורה לשים לב אליהם, סימני אזהרה, אבל אולי אני מתעלמת או לא כ"כ מצליחה לזהות מה בדיוק מפריע לי.
למשל:
1. כשיוצאים לבית קפה אז הוא אפעם לא מציע לי שום דבר חוץ משתיה, אני תה באופן קבוע והוא קפה הפוך קטן, קבוע. הוא לא מנסה לומר 'את רוצה לאכול משהו..? אולי את רעבה..?'
אני תמיד מעדיפה שלא לאכול יחד בהתחלה אז אני לא אגיד כן, אבל למה לא להציע..? זה אומר משהו..? אולי קמצן?
2. נשמע מאוד קיצוני בדעות שלו, יש כשרויות שהוא לא אוכל, לא בעד לטוס לחו"ל- לי באופן אישי אין בעיה וגם יצא לי פעם לשאול דעת תורה לגבי זה, אמרו לי שלרווקות עדיף שלא, אבל אחרי החתונה- אין שום בעיה עם הבעל.
אמרתי לו את זה, הוא אמר 'צריך לשאול את הרב שלי'.. אבל הרגע אמרתי ששאלתי רב, שהוא מכיר ואין עליו עוררין מבחינת שנינו.
נשמע עקשן בעקרונות שלו ולא בא לו להתגמש.
שזה מעולה שהוא חזק, אבל אם נגיד אני בתור בחורה מתפללת 3 תפילות ביום, בתור רווקה תעשי מה שאת רוצה אבל אם בתור נשואה זה מפריע לך ובמקום לבשל לבעלך את מתפללת אז החומרא הזו היא לא לעניין היא באה על ח-ן דברים אחרים שבתור זוג החומרא הזו לא לעניין. אז בתור רווק בסדר, תחמיר, אל תצא לחו"ל ואל תלך למסעדות ותחמיר, מצוין אבל אם זה בא על ח-ן דברים שמפרים את החוסר נוחות ומפרים את הנעימות..? לא כדאי לא להחמיר..?
3. שמתי לב שהוא לא כ"כ אומר תודה למלצרים וכו', אולי כי נתקלנו רק במלצריות אז מפאת הצניעות..? לא יודעת..
מצד אחד בהתחלה אמר שאם הוא לא היה אוהב לבשל הוא לא היה נכנס למטבח מתוך עיקרון שגבר מקומו לא במטבח. אחרי זה אמר ש..'לא הבנת אותי נכון, התכוונתי שאם מדובר בבנאדם שזה העיקרון שלו, אני אבין אותו. אצלי זה לא עקרון, אני בעד שזוג יעזור אחד לשני ואין מקום לאגו.' אבל אני לא יודעת אם אני מאמינה לו, אולי פשוט הוא הרגיש ממני שזה מפריע לי אז ניסה לשנות עמדה..
לא מרגיש שהוא בחור חם..
אולי אני סתם חופרת ונוברת ובעצם הכל טוב..
מרגישה שצריך עוד זמן להמשיך להיפגש אבל מצד שני לא רוצה יותר מידי, כי באיזשהו מקום זה מאבד את האפקט, מאבדת את האובייקטיביות לבחון..
אוף, ממש מתלבטת..
לא יודעת אם רשמתי הכל.. אולי שכחתי עוד פרטים..
תודה לכל העונים..
בפורום נשואים טריים, תקבלי שם תגובות אחרות לחלוטין.
אולי הגמישות כאן נובעת מחוסר ניסיון אז אפשר לחרטט סברות בלי סוף.
תסמכי על תחושות הבטן שלך.
מחקרים מראים שאנשים מזהים דברים שנכונים או לא נכונים להם ומרגישים אותם אינטואיטיבית כשהם עדיין לא יודעים להסביר את זה והרבה לפני שהם יכולים לשים את האצבע על הנקודה המדויקת.
נשמע שאת במקום הרבה יותר 'מתקדם' מזה: את כבר שמה את האצבע על כל מיני דברים שלא נראים לך, שבאמת נראים קצת מוזרים ושמעידים על אופי, למרות שאת עדיין לא מצליחה לחבר את הכל לתמונה שלמה וברורה.
תנסי קודם כל להפריד בין דברים הלכתיים - טיסה לחו"ל, כשרות, לפי איזה רב הולכים, ובין דברים אנושיים- לומר תודה למלצרית, אופי חם, חוסר אכפתיות/תשומת לב (? כמו לא להציע לך לאכול אף פעם).
הדברים ההלכתיים זה משהו אחד ואת צריכה להחליט כמה קשוחים את רוצה שיהיו החיים שלך מבחינה דתית.
מבחינה אנושית זה כבר משהו אחר ואת מתארת דברים שבהחלט בהחלט יכולים להדליק נורה אדומה. במיוחד שאת מציינת שאת לא יודעת אם את מאמינה לו (זה המשפט שהזכיר לי את המחקר מתחילת התגובה). ואולי יש דברים שאת צריכה לדבר איתו עליהם, אבל יש דברים שאת יכולה לראות איך הוא מגיב בכל מיני סיטואציות- לדוגמא, אתם מסתובבים איפשהו? תגידי שאת רעבה ותראי אם הוא כן מציע לך משהו לאכול (אולי הוא חשב עד עכשיו שאם תרצי תגידי?).
נראה שאת קצת מבולבלת. לא יודעת מה מתאים במקום שאת נמצאת בו עכשיו, אבל מה עם לקחת הפסקה ולבחון את הדברים קצת מרחוק?
אולי כדאי גם לברר עליו קצת יותר לעומק, עם חברים? אולי גם להעלות את עניין המידות שלו (אמירת תודה לדוגמא)?
אולי כדאי לך לכתוב את כל מה שאת חושבת ומרגישה, בלי לסנן ולראות מה יוצא?
בכל מצב לא הייתי ממליצה לך להתקדם הלאה אם את לא בטוחה במאה אחוז שאין לך ספקות. נשמע שאת מאד מודעת לעצמך ומאד כנה עם עצמך. אל תתעלמי מזה. אינטואיציה היא כלי סופר חשוב (כמו שרואים במחקר הנ"ל), וכמו שמישהו חכם אמר לי פעם - "תחושת בטן היא הדרך של השכל שלנו להזהיר כשמשהו דחוף ואין לו עדיין את ההסבר המבוסס"
בהצלחה!
תאמיני לגמרי לאינטאואיציה שלך!!!
בתור אחת שלא מזמן סיימה קשר עם דברים דומים, אני גם ניסיתי להתעלם מסימנים כאלה ובסוף כבר לא יכולתי וגיליתי הרבה דברים מכוערים..
לא מציעה לך להמשיך, מה שכתבת מלמד על הבנאדם ועל המידות שלו.. תחשבי אם זה מה שאת רוצה בתור בעל.
נראה שיש בינך לבינו חוסר תיאום שהוא משמעותי.
מהכיוון שלך ממה שאת מספרת, אי אפשר לדעת אם מהכיוון שלו.
הכי טוב זה הכי דוגרי, תעלי פער שאת מרגישה שתשאלי אותו מה הוא חושב על זה.
אחרת קשה לי לראות איך מתקנים חוסר תיאום.
לברר ביחד זה הכי טוב! לא צריך לנחש חח..
לגבי הנקודות שציינת
1 שאלה של הרגל. יכול להיות שהוא לא רגיל לבתי קפה ומבחינתו זה פשוט להכנס לבית קפה וכדי שיהיה אפשר לשבת שם צריך לשתות משהו. ובכלל לא עובר לו בראש שאנשים באמ אוכלים בבתי קפה. אם תגידי לו שאת היית שמחה להכנס לבית קפה או מסעדה לאכול, אולי התגובה שלו תלמד משהו. בכל מקרה, זה באמת משהו שקשה ללמד, כי זה לא נובע מחוסר אכפתיות אלא מהרגל וסגנון חיים
2 לא מוזר בכלל. הגיוני לגמרי
3 גם כאן יכולות להיות הרבה סיבות.
גבר לא שייך למטבח - תחליטי בין האמירה הראשונה או התיקון מה מהם אמין בעינייך, ואיך זה בשבילך
בקיצור, הוא בהחלט לא דואג לחזק את הרצון שלך, אבל לדעתי הוא עדיין לא עבר שום קו אדום
הוא טוב לב?
אם הא לא טוב לב
וכל הרגשות הפנימיים שלך זועקים את זה,
מה משאיר אותך איתו?
יש פה בהחלט נק' שיכולות להצביע על אדם שתלטן עם פוטנציאל לאלימות
חוסר אדיבות,
דבקות בעקרונות לא נצרכים
ציפיה ממך להתיישר לפי ההחלטות שלו
פחות הקשבה לצרכים שלך
פסילה מסוימת של מי שלא מתנהג לפי אמות המידה שלו....
ועם מה שכתבתי, זו מסקנה לא מקצועית לומר שהוא כזה רק מהתיאור שלך.
מה אומר הלב שלך?
מה אומרת השכלתנית שבך?
מה אומרת הזורמת?
מה אומרת הדאגנית?
מה אומרת האופטימית?
מה אומרת הפסימית?
תקשיבי לכל הקולות שבך,
ותראי מה רובם חושבים
ובסוף - האם האינטואיציה שלך איתם או ממש לא?
אוכל גם בפרטי לעזור לך לסדר ת המחשבות הסותרות אם תצטרכי
הרבה אור ובהירות יקרה
אולי בעיה בהתאמה ביניכם, או "אצלך" ביחס למושגים שלו.
דבר רגיל לגמרי, שלא מציעים לאכול אלא שתיה חמה. ענין של מושגים. עדיין לא החלטתם על כיוון, אז הוא לא סועד איתך.
לגבי היציאה לחו"ל - עוד יותר. מה קשור שאת שאלת רב.. מי שאמר לך ש"אחרי החתונה עם הבעל אין כל בעיה"... אינני יודע מאין המציא את זה.
ההיפך - הדבר הזה, שבתור רווקה לא - אין שמץ הלכה כזו. לכל היותר, המלצה צניעותית.
אבל הדעה שלא יוצאים לחו"ל שלא לדברים המובהקים שהותרו - זו דעה רצינית ביותר. וכך גם סבר מו"ר הרצי"ה זצ"ל. וכך מגדולי הפוסקים. וזו פשטות לשונו של הרמב"ם. החידוש הוא שיש שמסבירים שאם כדי לחזור, אז מותר גם לטיול. זה לחלוטין לא ברור.
אז אולי ההיפך? שהבחור היה שואל, איזו בחורה זו שכאשר אני אומר שצריך לשאול רב על דבר כזה מובן מאליו - דהינו הולך לקראתה.. היא עוד חושבת שזה מוגזם..
וכאלה שלא אוכלים אלא מכשרויות מסויימות - ממש מצוי לחלוטין. זה נקרא עקשן?
אני לא רוצה לומר שהבעיה היא אצלך - כי אולי אתם פשוט שונים. אבל זו בהחלט בעיה לקרוא לדבר כזה "עקשנות". ולא בעיה אצלו....
מה שלא אמר תודה למלצריות - אולי באמת בגלל מה שאמרת. אי אפשר לדעת.
מה שאמר על ה"מטבח", גם לא בעיה. מי שלא מתאים לה - אין צורך.. כל אחד עם דעותיו. זו דעה לגיטימית לגמרי.
הדבר היחידי הענייני בכל זה - הוא שאת לא מרגישה שהוא "בחור חם". זה כבר ענין שלך, וזכותך לגמרי לרצות בחור חם.
אלא שלאור השיפוטיות הבעייתי של מה שלפני כן - כדא לבדוק האם זה באמת כך.
אם אכן - אז בוודאי שלגיטימי לגמרי לרצות בחור חם..
שההשקפות צריכות להיקבע דווקא לפי "העולם המודרני". "העולם המודרני" אינו הלכה.
ב"עולם המודרני" יש גם השקפות מאד מקולקלות ביחס לגברים, נשים, משפחה ועוד כל מיני דברים.
"שיתופיות" אינה תלויה בעולם מודרני או לא. גם כיום, בד"כ מי שעובד יותר שעות מחוץ לבית, למשל, הוא האיש. וזה לא סותר כל שיתופיות. כל אחד עם תפקידו ואופיו.
הוא לא אמר שמקומה הבלעדי של האשה זה המטבח, אלא שהוא מבין השקפה שזה לא מקומו של האיש. מי אמר שזו "בעיה" או "לא לגיטימי".. דומני שברוב הבתים - דתיים ושאינם - אכן המטבח הוא בעיקר ממלכתה של האשה.. כנראה ענין ששייך לטבע האדם, על אף שבאמת יש גברים שמבשלים מצוין וגם אוהבים לעשות את זה.
אם "הלב שלה" אומר לה למשל שסתם הבחור לא מתאים לה, או כמו שאמרה "לא בחור חם", זה דבר אחד.
אבל הטיעונים שהעלתה לגבי יציאה לחו"ל, או הקפדה על כשרויות - הם דברים שפשוט הפוכים לגמרי מהאמת.
אדרבה, אני מעריך שבחור ממוצע שמקפיד על דברים כאלה - והיה שומע שבחורה קוראת לכך "התעקשות".. לא היה רוצה להמשיך איתה. היה רואה בזה חוסר סובלנות מינימלי לדברים שנחשבים בסיסיים לחלוטין אצל אנשים רבים.
[אבל, כבר כתבתי מקודם, אם יש כזה פער, שאצלה דברים פשוטים נחשבים ל"עקשנות".. אולי באמת אינם מתאימים?...]
פוסלים?
מה מבין האפשרויות הבאות היה הכי קרוב למציאות?
אפשרות 1:
את: "אתה רוצה שאני אבוא לאסוף אותך?" (בבקשה תהיה גבר ותגיד לא)
הוא: "כן, אפשר".
את: (אוף, הוא לא קולט רמזים)
אפשרות 2:
את: "אז איפה נפגשים?"
הוא: "כמו בפעם שעברה, הכי נח, נכון?"
את: טוב 
אפשרות 3:
את: "בוא ניפגש הפעם קרוב אליי"
הוא: "אני אצטרך לנסוע בכמה אוטובוסים"
את: "בכל זאת, בשביל הגיוון"
הוא: "אממ..."
ולרוב התשובה לזה באה עם היכרות
אהלן, פעם ראשונה שכותב כאן, הרב שלי במילואים ואני מרגיש חייב לפרוק/להתייעץ.
יצאנו שלוש פעמים, היה באמת אחלה, אווירה נעימה, שיחות זורמות, בין הפגישות דיברנו כמעט כל ערב למעלה משעה, ואתמול בפגישה הרביעית משהו שם חזר אחורה לגמרי.
תראו הפגישות לפני זה לא היו מושלמות, כן היו רגעים של שקט, אבל דיי מהר חזרה הזרימה, החיוכים והצחוקים.
בפגישה הרביעית נפגשנו בבית קפה, ואני לא יודע עדיין להחליט עם עצמי מה קרה שם. אני מוצף בשאלות..היה טוב? היא הרגישה בנוח? דיברתי יותר מידי? דיברנו על נושאים משעממים? גרמתי לה למבוכה? אולי בגלל שדיברנו יותר מידי בפעמים הקודמות כבר לא נשאר לנו על מה לדבר?
הכל מרגיש לי מעורפל. יכול מאוד להיות שמהצד שלה הכל בסדר, הקטע שהיא לא אומרת את זה. היא לא יוזמת שיחות/הודעות בכלל, ועד עכשיו קיבלתי את זה כי אולי זה לגיטימי מבחינת ביישנות או שהגבר צריך ליזום, אבל מה זה צריך להיות כזה חד-צדדי?
עכשיו אני מתלבט במלא דברים, להעלות את זה לשיחה איתה? או אולי סתם אני בדמיונות ולהמשיך כאילו הכל בסדר? זה קורה שפתאום אחרי כמה פגישות טובות יש הרגשה של מבוכה של דייט ראשון? להמשיך ליזום הודעות ושיחות מהצד שלי בלבד?
זה רק חלק קטן מהפרטים, לא רציתי לחפור יותר מידי, אבל צריך לא אכפת לי לפרט יותר, זה חשוב לי.
תודה רבה לכם!
צהריםבין כמה דייטים מעולים יכול להיות דייט גרוע ממש
ועדיין יכולים להתחתן.
גם לזוג נשוי יש עליות ומורדות ברגש.
אולי רק כאב לה הראש
אולי הייתה מוטרדת
אולי ואולי ואולי....
ויכול גם להיות,שאתה נחסמת קצת כי הדייט התחיל צולע
וזה לא בגלל עניין מהותי
והתוצאה - הרגשה נאחס בסוף הדייט
בלי סיבה נראית לעין.
תהיה הכי עם עין טובה שאתה יכול
ותנסה לחשוב מה כבר יכל לקרות?
ואתן לך נוסחא
נ - נח - נחמ - נחמד
נחמד + נחמד = נחמד מאד
נחמד מאד + נחמד מאד = מתקדם
מתקדם + מתקדם = מעולה
מעולה + מעולה = ממש מצוין
וכו'....
ובין לבין, יש לפעמים דייט דפוק. לא להיבהל מזה.
ולדעתי חוסר הזרימה שהרגשת זה בגלל שדיברתם בטלפון כל ערב.. זה יותר מדי. ממה שהבנתי בשב כזה כמה שפחות שיחות טלפון יותר טוב
בנות, עשיתן את זה פעם? וזה משנה אם זה פגישה ראשונה או לא?
בנים, אתם שמים לה בכלל איזה נעליים אנחנו נועלות?
כי לפי המוזמנים ידעתי שאני שייך לרשימה
בעל השמחה שמח שבאתי.
לא זכור לי אם עשיתי אותו דבר לגבי חתונה
ערב טוב לכולם ! , היום הציעו לי הצעה אך זו בין ההצעות המשונות ביותר ששמעתי !!, אז ככה היא בחורה תורנית ( אורך חצאית הכל בסדר וביררתי את רוב הפרטים ) והיא מחפשת מישהו שלומד ואחר כך יעבוד ובנוסף היא באה ממשפחה תורנית , אך היא רוצה לשים כיסוי ראש חלקי בקיצור אני ממש אשמח אם מישהו נתקל בכזה דבר שישתף אותי...
תחשבי מה את מנסה להשיג
ואחר כך תבדקי מה הנזקים שיכולים להגרם
ותחליטי אם כל המעורבים יסכימו לקבל את הנזק בשביל התועלת
אם כן - תעשי. אם לא - לא כדאי
נשמע לי שהתשובה היא "כן"
אם הוא לא רוצה אותך - הוא הוחמא מזה שאת רוצה אותו (ומגיע לו, לא? הוא בחור מדהים), ואת סגרת את הפינה הזאת
אם הוא ירצה - את אומרת שהיתרונות הם יותר מהחסרונות. השאלה רק אם יש לך האומץ להכנס לזה. זה לגמרי בלב שלך.
בהצלחה!
בס"ד
היי, מה נשמע?
סליחה על השעה, מניחה שאתה לא ישן עדיין אבל בכל זאת, אולי אתה עסוק או משהו, אחרי הכל- מבינה שקצת קשה לך בתקופה האחרונה..
לא יודעת כל כך איך להתחיל, פשוט רציתי קצת לשתף ולומר שאני די מבולבלת.. המפגש איתך די סחרר אותי ואני חושבת עליך הרבה.
אולי אפילו די באובססיביות. בזמן האחרון אני מנסה להפסיק אבל הלב אומר לי לא לשכוח והראש כל פעם מריץ סרטים איך כן נוכל אולי לנסות.. מפחדת לגשת. בעיקר מעצמי יש לומר. אני כנראה אסמיק, אתבלבל ואהיה שקופה מדי וזה לא נוח לי..
מנסה בדרכים עקיפות לעזור לך אבל לא להעיק יותר מדי. מעניין אם אתה רואה אותי בצורה מיוחדת..
מעניין בכללי מה איתך, מה שלומך? אני כל כך מתפדחת לשאול אבל באמת רוצה לדעת. איך אתה מרגיש? בכללי, בלי קשר אלי.
ראיתי היום שקצת הסתבכת, לא יודעת איך הסתדרת בסוף. חשבתי עליך הרבה, שתדע- התפללתי שתרגיש טוב. שתמצא אנשים טובים שיעזרו לך, הם הרי רק ירוויחו.
ותגיד, איך זה שנפל עליך כל כך הרבה? ואיך זה שאתה כל כך לבד בברוך הזה? ואיך זה שאתה לבד בכללי? שתדע שאני מאמינה בך מאוד. שאני רואה בך המון טוב. המון טוהר ואצילות, רואה על הפנים שלך מידות טובות. ענווה, סבלנות, יראת שמיים, עדינות, שאתה איש משפחה, חבר טוב. ועם זאת עמידה על דעתך, הבנת מורכבות ובעל עוז רוח שכזה, שעומד נגד הזרם אבל שנמצא איתך כשאתה צריך.
יצא לי לדמיין את המשפחה שנקים למרות שברור לי שזה כנראה רק יפגע בי דמיונות שכאלו כי הרי זה קשר חד צדדי שכנראה יוביל לאכזבה. וגם אם בעז"ה יתממש- אני לא רוצה לדלג על תהליכים, אבל כל כך קשה לי להתנתק מהדמיונות המתוקים והממכרים האלה. על הביחד שלנו, על הטיולים, השבתות וגם סתם על השגרה שלנו. ושלא נדבר על הילדים.. מאוד מנסה להפסיק, מאוד. אבל זה פוגש אותי בהרבה הזדמנויות.
כשאני פוגשת אותך אני מתנתקת מהן בכוח כדי לא לחשוף שום דבר בטעות. כשאני מסתכלת עליך כצופה מהצד אני נפעמת מטוהר מידותיך.
ואולי אלו סתם חלומות שיכולים להתפר על כל אחד, אני לא יודעת.. אבל תדע שמתגעגעת ודואגת לך הרבה. שבתפילות שלי אתה נמצא שם. ולא רק בקשר אליי, אתה באמת חשוב לי.
תראה, אני מצטערת שאני אומרת את זה ככה אבל אם אני אראה שזה ישאר בצורה כזאת עוד כמה זמן אני אעבור הלאה עם כל הכאב בזה.. ויהיה כאב.
קשה לי להמתין, לצפות. אני באמת רוצה לבנות בית. מה איתך? אני בטוחה שגם אתה. האם אתה בכלל חשבת עליי כאופציה? אתה יודע הרי שבגלל הנסיבות אני לא אוכל לפנות אליך.. אז מה איתך? האם זה לא נראה לך? או שאתה מחכה עוד קצת? או שבכלל לא חשבת על זה?..
אני מצטערת אם נפלתי עליך בצורה כזאת, כבר כמה זמן שאתה בראש ובלב שלי והרגשתי צורך לשתף אותך.. אל תרגיש מחויב לענות, זה בסדר. הכל בסדר.
שיהיה לך לילה טוב, תשמור על עצמך.
אני ממליצה בחום ובאהבה לשפץ קצת את המכתב שיהיה קצת יותר ענייני לטובת שני הצדדים בסופו של דבר(לדעתי..)כי בכל זאת..עת לכל חפץ.
וגם היא לא יודעת מה קורה בצד השני בכלל.
וגם מה שמדמיינים לפני שמכירים מקרוב לפעמים לא תואם את מה שמגלים מקרוב אח"כ לכאן או לכאן.
או להעדיף לשלוח צד ג.
בהצלחה לפותחת. (וסליחה אם ציננתי ,אני פשוט מאמינה שזה מה שנכון).
לא יודע מה הנסיבות שלא מאפשרות לך לפנות אליו. אבל מקווה שתצליחי
נשמע מהמכתב שהוא חשוב לך והוא בליבך.
ניסית פעם לכתוב לעצמך מה תרוויחי/ ומה תפסידי מלשלוח?
כשתכתבי לעצמך רוווחים והפסדים יהיה לך יותר קל להחליט.
חז"ל אמרו : "אין שמחה כהתרת הספיקות"
נשמע שאת בספק גדול.
הרבה פעמים כתיבת מכתב כזה עוזרת.
כי בעקבות המכתב או שתתאפשר חזרה
או שלפחות תדעי שניסית והוא לא מעוניין ויהיה לך יותר קל לשחרר אותו כי אם ניסית כ"כ והוא לא רוצה
כנראה בעלך יהיה מישהו טוב אחר.
אם תחליטי לא לשלוח חשוב שתראי שאת מצליחה להיפרד באמת ולהתחיל קשר חדש.
בכל מקרה הכי חשוב להחליט משהו. חוסר החלטה זה החסם הכי גדול..
בהצלחה וה' איתך! שיהיו לך הרבה שמחות בקרוב בעז"ה!
האומץ שלך מחכה לך שרק תקחי אותו ותצעדי קדימה. הוא מחכה בנחת, שתהיי מוכנה לזה. הוא מבשיל וממתין לך. אבל הוא נמצא. ברגע שתהיי מוכנה להשתמש באומץ שלך, הוא יופיע לצידך.
המון הצלחה!
המכתב שלך היה כל כך נוגע בנפש, כי הוא יצא מן הלב, וכי הוא אמיתי. אז בהצלחה, שתוכלי ליישם את הרגשות העמוקים והעדינים האלה בקשר שיבשיל למציאות!
אנוננימיתשידבר איתי מחר, כי אני בדיוק גומרת קשר.
שאני של פעם מאד מזדהה איתך
הייתי מאד משתדלת להתפלל על זה, לקרוא על זה ספרים, לעשות את כל הדברים שכדאי לעשות לפני שמתחתנים, להיות עסוקה, להתפלל על זה, לחכות שזה יבוא וגם להינות מהרגע
בסוף זה יקרה, אתה תהיה מוכן ותמצא את אשתך ותתחתן ויהיה בסדר
רק שתדע שהרצון הזה בריא מאד , ובאמת הלוואי שלא היה צריך לחכות עם זה כי מה שאתה מרגיש זה הכי טבעי בעולם
חתונה היא האופן הרצוי שבו זוגיות יוצאת לפועל.
לכן, אני מרשה לעצמי להתבונן על הרצון שלך בזוגיות כעל רצון להתחתן. טבעי ונפלא.
מהצד השני, אני בהחלט מאמין לך שאתה לא בכיוון של חתונה עכשיו, ואפילו יכול להסכים איתך (כלומר, אולי הייתי יכול, אם הייתי מכיר אותך אישית...) שבאמת עדיין לא מתאים שתתחתן, ושמצוין שאתה משקיע בעיסוקים אחרים.
ובכן, יש לנו רצון חזק אחד להתחתן, ורצון חזק אחר שלא להתחתן, כלומר יש לנו... קונפליקט! אני באמת מקווה שתקרא את זה בנימה של חיבה, כמו שזה נכתב, ולא בנימה של התנשאות חלילה: ברוך הבא. נחתנו בעולם מלא־מלא קונפליקטים.
אז מה עושים?
שיקול דעת מחושב, מה עדיף על מה ומתי.
יש כמה סיבות שיכולות להיות לרצון שלא להתחתן. חוסר בשלות, שעלולה לגרור זוגיות מתוסבכת; חוסר יכולת לשאת באחריות כלכלית או אחרת של משפחה; רצון להספיק לבלות / ללמוד / להתמקצע; אי־רצון לשבור נורמה חברתית (במיוחד בנוגע לחתונה בגיל צעיר); תדמית שלילית על נישואין והורות; ועוד, ועוד, ועוד. בכולן יש הגיון. אבל כדאי לזהות אילו סיבות רלוונטיות אצלך, כדי לדעת לשקול אותן נכון מול הרצון להתחתן, שבסופו של דבר קיים אצלך כפי שאתר מתאר. (זה לפני שאנחנו מדברים על הקמת משפחה כמטרה חשובה בפני עצמה, שגם את זה כדאי לזכור.)
שיהיו החלטות נבונות, ובהצלחה בעז"ה!
[הוספה בעריכה: כמובן - רציתי לכתוב על זה ושכחתי - אם מגיעים בחיים למסקנה שצריך לדחות רצון כלשהו, או לפעמים לוותר עליו לגמרי, זה מאוד, מאוד, קשה. וזה מובן לחלוטין. צריך לחפש דברים שיאפשרו לנו להחזיק. בכל מקרה, בהצלחה רבה, והלוואי שיהיה בעז"ה בקלות, לכולנו.]
יכול להיות גם בן 30 שלא כ"כ בוגר.
תראה מה אתה עושה עם החיים שלך שתתקדם ליעד הזהנ.
1 צוחק מדברים - את עדיין לא מכירה אותו. יכול להיות שהוא משתמש בזה כדי שהאוירה תהיה קלילה יותר (בין אם זה מצליח או לא), או מסיבות אחרות.
2 התיאור הכללי שאת כותבת הוא מצוין. את כותבת שאת ממשיכה, וטוב שכך
3 אנשים שונים מתחברים בקצב שונה. אני יודע בעיקר שבנים יותר מהר ובנות יותר לאט, יודע גם שיש מקרים הפוכים. שמעתי על כאלה שבשבילן שלשה חודשים זה לדעת אם הבחור בכלל בכיוון. אז אל תרגישי לא נוח אם זה לוקח לך זמן. שמעתי מאדם חכם ש"חושבים שכשמיד יש חיבור מצוין, זה טוב. אבל זה לא נכון. הכי טוב כשזה נבנה לאט".
חודש נשמע לי כמו זמן ממש סביר. ברור שאם הוא לא קשור בכלל אז לא צריך חודש כדי להגיע למסקנה (וגם אם הוא ממש מיוחד..) אבל באופן עקרוני כדי לבנות חיבור עם ביטחון ויציבות חודש נשמע לי טוב.
4 את כותבת שתמיד את חתכת קשרים. עקרונית הייתי ממליץ לך לבדוק מה הסיפור ולמה זה קורה (או למה מציעים לך בחורים כאלה), אבל למקרה הנוכחי זה לא רלוונטי. ובעז"ה שלא תצטרכי לבדוק את הנושא (תמיד כדאי להבין כדי להבין את עצמך, אבל זה כבר לא יהיה צורך דחוף)
באופן כללי אני מתרשם שאת מבינה מה את עושה. תמשיכי ככה.
אני לא יודעת אם אני צודקת אבל זה נשמע שאת קופצת נורא מהר למסקנות בענייני דייטים, בין אם זה עם בחורים שנראים לך לא מתאימים ובין אם כאלה שנראים לך כן מתאימים.
נכון שהכי מגרה זה לקפוץ מהר למסקנות (גם אני מתפתה לעשות את זה המון פעמים), אבל זה מאוד לא מומלץ באופן כללי, ובטח שלא בדייטים. קשר זוגי נבנה לאט, צריך לתת לו את הזמן להתפתח.
אני ממליצה לך מאוד לא לקפוץ למסקנות, ולא לצפות לרגע הזה שבו "תדעי אם זה כן או לא". תהני מהבחור, תהני מהפגישות, וההחלטה פשוט תגיע - בין אם זה תוך שבועיים ובין אם תוך חצי שנה (או יותר). הזמן הוא לא מדד בכלל בעניין הזה.
בהצלחה גדולה!!
"א"ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה: האיכא בית עבודה זרה באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואייתי מטרא, שחטו לה גברא ואתי מטרא. א"ל: השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא דאמר רב מאי דכתיב 'אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים'? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם, והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב 'אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן'? - בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו"
אבל האמת היא שהרוב המוחלט זה פשוט בטווח הסטטיסטיקה, מניפולציה של מספרים (סגולה נגד הקורונה, שממילא 98 אחוז מחלימים) ופסיכולוגיה (שאנשים זוכרים רק את ה'הצלחות' שמוכיחות את מה שחשבו ממילא).
שבגמ בחולין אמר ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה אסר לן דמא שרא שרא לן כבדא וכ' אסר ע"ז והתיר סגולות
