פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 82)

תגיד זה לא לא תנחשו או משהו כזה?

לגבי מה שכתבת

לפעמים להיות ביחד ולהרגיש שזה לא מתאים זה הרבה הרבה יותר כואב מאשר להיות לבד , אני באמת מאחלת לך אחת שתתאים לך ותעשה לך טוב על הלב .

שחז"ל אמרו על התנאי שאליעזר עשה

שלמרות שזה עבד לו, הוא לקח סיכון שיכל גם לגרום להביא ליצחק אשה לא ראויה.

תענית דף ד'

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן; לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן:

אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי:

אליעזר עבד אברהם - דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו' יכול אפילו חיגרת אפילו סומא? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה

לפי הפת"ש בריש אבה"ע.

יש לך את כל הלגיטימציה לפרוק רגשות איך בא לך בינך לבין עצמך וגם בגבולות מסויימים בינך לבין אנשים אחרים.

אאמממההה

כדאי מאוד מאוד לא לערבב בין הרגשות לשכל. או לכל הפחות לעשות הבחנה ביניהם.

מתי שכואב - להתעסק בכאב בלי קשר לשום עניין שיכלי. מגיע לך את כל האמפתיה ואהבה כי כואב לך בלי שום סיבה אחרת וגם אם אין כרגע פתרון באופק.

מתי שמתכווננים לפרקטיקה - לשמוע לדיווח מהרגש מה הוא אומר ולשכלל את במחבן הבחינה השיכלית.

בהצלחה!

כאילו הלוואי והבן אדם הבא שאני נפגשת איתו יהיה זה שנתחתן איתו

ולפעמים גם הפרטים ממש נשמעים טובים ממש

אבל אז אותו בן אדם פותח את הפה או המראה שלו או גם וגם ואז אומרים זה בחיים לא גם במחיר של להישאר לבד לנצח

אבל לא תמיד משהו עוזר. לפעמים נשארים שם וזהו. 

להיות בקושי, כמה שצריך.

בסוף הכל עובר.

שכל זמן שאני "מתעכבת" יש לי יותר זמן להיות מוכנה, יותר לעבוד על המידות... ובע"ה יהיה לי יותר קל בהמשך

חתונה זה לא סוף פסוק, לפעמים יותר קשה ומתגעגעים לרווקות... אז מעדיפה לנצל את זה עכשיו

גם מבחינת הכיף אבל בעיקר מבחינת גדילה ומוכנות

ובסוף אין מה לעשות, החיים הם כמו גלים, פעם הקושי מתחזק ועומדים לטבוע ופעם צפים על הגב בנחת מבסוטים. צריך לזכור את שני הצדדים, כשאנחנו בירידה לזכור שתהיה עליה וכשאנחנו בעליה לזכור שלא לעולם חוסן.

גם עוזרת לנפש להתחזק מול הקושי מעצם התפילה עדיף משהו משלך דיבור עם ה.וגם האמונה שהתפילה באמת פועלת.

אחרי ההרגשה של הקושי עד למקום שזה מעיק.לעצור ולהסתכל על הדברים הטובים שיש אפילו על זה שכרגע העיניים רואות...

על ה'.

"השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך". "בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען".

מאוד חשוב להורים שלי שיהיה לי פרטיות.

כיף עם כל האחיינים בחופש.

💞

שלוש אותיות, שיכולות לבטא כל אנחה שבעולם.

שכל אחד ייקח למקום שמתאים לו.

לא צריך סיבה מיוחדת.

אל תצטער הרבה.

ה' ימלא חסרונך.

(סתם מעניין מה כבר אפשר להקריב חוץ מזמן, אנרגיה וכו )

לא לתת כללים לאנשים.

תמיד יש יוצאים מן הכלל.

אפילו בתורה יש רק מצווה אחת שאין לה יוצאים מן הכלל.

וזה כבר מתחיל לגלוש לחתיכת נצלו"ש...

(יש גם גמרא שאומרת משהו דומה על עשיית צורת חמה ולבנה, בהקשר לדמות לבנה שהיתה לרבן גמליאל לעדות החודש. אבל לא על עבודה עצמה.)

בסוף יש יותר סיכוי שחץ אחד יפגע במטרה

שבחצי השנה האחרונה התארסו שם 60 זוגות. הם מאוד הרימו את הקצב.

בכלל זו קצת "רמאות" כי בפועל מאגדים שם מיליון אנשים תחת אותו מיזם אבל זה עדיף על כלום.

וכפי שנאמר - לירות לכל הכיוונים.

היו דברים טובים? יש דברים שכן נראה לך היית רוצה לבוא בשבילם לפגישה שניה?

מה גרם לך לא לרצות? 

בגדול - אני חושב תמיד שמאוד קשה לדעת בפגישה ראשונה. אני משתדל כמעט תמיד לתת צ'אנס לפגישה שניה אלא אם כן:

1. קווים אדומים שבשום אופן לא מתאימים לי (אצלי זה צניעות בעיקר).

2. חוסר התאמה בולט מאוד בהשקפה\ רצון. נניח אם ראינו שממש על כל נושא שעלה ראינו שיש לנו דעות סותרות.

3. חוסר רצון לראות אותה שוב.. נראה לי שזה בעיקר שייך לעניינו. צריך לראות האם זה מדוייק או שפשוט לא קלטנו מספיק טוב את זה שמולנו, אולי הוא התבייש וכו'.

זו עבודה שצריך לדעת לעשות. ועין טובה. תמיד עין טובה.

מצד שני אני לא בטוחה שהייתי נותנת צ'אנס אם רק הייתי סובלת כל הזמן 

והשאלה איזה פוטנציאל ראית ?

חוץ מזה שיכול להיות שמה שהשפיע עלייך או עליו באותו זמן זה משהו זמני בלי קשר, כמו מצב רוח לא טוב וכאלה.

אלא אם כן קלטת דברים אובייקטיבים שמראים לך שזה לא מה שחיפשת, נגיד שהוא לא בסגנון שלך מבחינה מגזרית/רמה דתית

הכיף הוא לא המדד הראשוני זו בסה"כ פעם ראשונה אלא אם כן מדובר באדם לא נחמד תוקפני או כל דבר שלילי....

אבל אם בכללי לא היה כיף זה עדיין לא אומר על העתיד של הקשר או על הבית העתידי שיכול להיבנות....

יכול להיות אדם כליל המעלות ומדהים והדברים לא הופיעו בפועל בגלל המון סיבות....

יש אנשים שמוכשרים בליצור כיף ליצור קשר מחבר עם מישהו אחר זה עדיין לא מעיד על כך שתסתדרי איתו יותר טוב....

בהחלט בסופו של דבר צריך גם לשמוח בזה שנפגשים איתו אבל אם באופן כולל יש דברים טובים אני חושב שכדאי פשוט לחוות את החוויה בלי לנסות לחפש את הכיף להרפות ואז הרבה פעמים אפשר דברים נפתחים והתוצאה טובה... 

להמשיך לדייט שני, זה לא אחת מעשרת הדיברות.

שקלת את זה בבגרות והיגיון ולא נראה לך? אין סיבה להמשיך.

יש עוד דגים בים

אם המטרה המוצהרת שיהיה כיף אז המסקנה היא הדייט לא מימש את המטרה שלו.

לכן אולי יש צורך לחדד את המטרה. בעיני, המטרה של דייט ראשון היא לעורר סקרנות ביחס לאדם העומד מולי.

סקרנות נוצרת על ידי עניין מסויים שנמצא בו ויש לי זיקה כלפיו. הוא חכם, יפה, צדיק, עשיר, וואטאבר.. העיקר שיש משהו בו שיוצר בי עניין.

אם היתה ציפייה לעניין מסויים שהוא לא קיים - הגיוני שתהיה אכזבה ומכך תחושה לא נעימה. תחושה לא נעימה מאפשר מרחב מאוד מצומצם לפתוח את הלב אליו.

לכן חשוב לבוא עם ציפיות עיקריות וראליות ביחס לרמת ההיכרות.

אני יכול לבוא עם ציפייה שזאת יכולה להיות אישתי אבל אני צריך גם לבוא בציפייה מסויימת שהיא יכולה להיות עוד בחורה שישלי היכרות שיטחית איתה. למה? קודם כל - כי זה מה שמשקף את המציאות שאני נתון בה כרגע. ויש בזה גם תועלת - אני לא אתכזב מדברים שלא הייתי 'חייב' לצפות.

כאשר ישנו מרחב מאפשר ויש עניין מסויים, נוצרת סקרנות, כאשר ישנה סקרנות - למה לא? (סקרנות בהקשר של זוגיות כמובן)

כאשר אין סקרנות - למה כן? מה יצא מלפגוש בנאד םכדי לא להכיר אותו יותר טוב.

כל אחד יודע כלפי מה הוא סקרן פחות או יותר. ויש עניין לגרות את סקרנות במידה סבירה. לא לנסות בכח להסתקרן כי אין כזה דבר ולא לדכא את הסקרנות על ידי רגשות שליליים שקשורים למה שאני צפיתי שיהיה לי בפגישה בלי קשר לעיקר מה שאני מחפש ומה שאני מצפה מהפגישה.

וגם כשיש חלקים שרוצים ללכת בהם לא אומר שאין פוטנציאל..

נסי לדמיין את הדייט השני- מבחינתך את ממש תסבלי מהשנייה הראשונה? תרצי לעוף באותו רגע? לא בא לך לראות אותו?

אם התשובה היא כן- אז לא כדאי להיפגש שוב... תחסכי לשניכם

1. בתכלס לומדים את זה תוך כדי תנועה נראה לי. את הידע התיאורטי של חינוך אפשר ללמוד תמיד.

ממליץ מאוד על הספר של הרב זאב קרוב בחינוך ילדים.

2. לא יודע, לא נראה לי שאפשר להכניס מסר כולל במילים.

1. כנראה

2. אושר הוא בחירה 

1. כיום כן ב"ה.

2. אתם טובים ומדהימים כמו שאתם. תאהבו את עצמיכם.

אוף קשהההההה

מבינה אותך ממש.

וזה בסדר להתפרק לפעמים. וזה בסדר לבקש איזה חופש כדי למלא מצברים. אנחנו בני אדם.

חיבוק.

לא פשוט בכלל,

שולח כחות מכאן

שטויות שנובעות מאגו של אחד הצדדים?

שתתחתני תמצאי את עצמך בהרבה מקומות של

"אין לי כוח לשטויות האלה גאד".

אז לא מאוד נורא, את סך הכל מתרגלת,

ושוקלת על כמה שטויות כאלה גאד את מוכנה להתפשר...

ילכו ולא ייעפו

לא יודעת מה קרה ל@חסדי הים, זה נראה לי בתחום שיפוט שלך

וטיפה ברצינות:

בתהליך הזה יש הרבה דברים ששואבים כוחות.

אני חושבת שחשוב להקדיש לעצמך זמן לאזור כוחות, זמן להטעין את עצמך, לעשות דברים שאת אוהבת וממלאים אותך.

היה חסר התהילים שבוע שעבר...

שבת שלום!

נשמע פה שיח מאוד לא כנה. ברגע שהיא מעלה האשמה כזאת מופרכת צריך לדבר על זה לעומק. נשמע שבאמת משהו תקוע, אבל נשמע גם שלא הצליחו עדיין לגעת בנקודה שתוקעת ולכן הם מתבחבשים בינם לבין עצמם עד אין קץ.

בכללי נשמע שיש הרבה מטעניים רגשיים וזה גם תוקע את השיחה. שקיפות זה אובייס בשביל קשר בריא.

וכן, יש רצון לקרבה ולא יודעים איך לבטא אותו - זה קשה. מאוד.

ותודה לך! 

;)

חלק 2

(שנינו ערים עד השעות הקטנות של הלילה. אני יודע שגם היא עוקבת אחרי ה"מחובר/ת" שלי.)

(היא מקליד/ה).

(תגובה על סטטוס שלי להתרמה למחנה קיץ :  ) "היי עמית, תקשיב, בדיוק חיפשתי איפה לשים מעשר כספים ואני רוצה לתרום אבל הקישור לא נפתח לי!"

(כאילו מה? אנחנו ילדים?) תכתבי באינטרנט תוכלי למצוא את הקישור להתרמה.

"אתה לא יכול לשלוח לי פה שוב?"

(אני לא יודע עם החיבוק הוירטואלי הזה חונק או נעים.) (מה אני אגיד לה? שלא?) בטח. (-שולח את הקישור-).

"תודה עמית!"

על לא דבר.

(-שוב עוברת דקה-ושתיים-וחמש-והיא מחובר/ת-).

"איך אתה קשור לקייטנה שם?"

בואי, עדי, מה זה משנה. (כאילו אני צריך להגיד לה באופן יותר בוטה שתפסיק כי חתכנו?)

"אני רוצה לדעת בשביל לשים את הכסף"

(כן, בטח.) זה לא אמור להיות משנה לך לתרומה, אבל אם את רוצה לדעת אז הקומונרית לשעבר של הסניף שלי מארגנת את הנופשון הזה כל שנה.

"אה סבבה"

(כן, בטח סבבה). (עוברת דקה-שתיים-חמש).

"גלית? זאת שאני מכירה? זכור לי שהזכרת אותה, זאת זאת?"

עדי...

"עמית...?"

(אוי, ה"תמימות" שלה עוד תהרוג אותי. איך היא מסוגלת לעבוד על עצמה ברמות כאלה גבוהות. הלוואי עליי. היה חוסך לי הרבה כאב)

כן זאת היא. אני יכול לברר לך את המספר שלה אם את רוצה לדבר איתה בקשר לקייטנה.

"מה? אה לא, סתם שאלתי, אתה יודע. אני אתרום".

(היא לא מבינה. אבל היא אשכרה משלמת כסף בשביל שהקשר שלנו יימשך. או יותר נכון שהגחלים שלו עדיין ילחשו... אני  מרחם עליה, בוודאי, אבל אני יותר מרחם על עצמי. אני לא מסוגל לדחות אותה. אני אוהב את גילויי התלותיות הבלתי מודעים האלה שלה. הם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. שווה משהו. לפחות שווה תרומת "מעשרות" למחנה קיץ).

חלק 3

(אנחנו באמצע שיחה והיא שוב נכנסת בי)

"וכששאלתי אותך מה אתה חושב על המראה שלי?? אפילו להיישיר מבט לא יכולת! כאילו כל הזמן הזה היה אכפת לך ממני! כאילו מה היה כואב לך להגיד שאני מכוערת ולחתוך כבר אז?? סתם רצית להתעלל בי? אתה יודע שאני לא יוצאת עם בנים סתם, ואני לוקחת ברצינות את הקשרים שלי, אמרתי לך את זה בדייט הראשון, כי ידעתי שלך לא היו קשרים רציניים לפני ואתה לא יודע מה זה. אז בשביל מה? תן לי לבשר לך שהיית ונשארת הילד שהיית. תצא עם מישהי כשתתבגר, בינתיים אתה סתם שובר לבבות"

(באופן מוזר, כשהיא כועסת, מתפרצת באמוציות, אני כן מסוגל להיישיר אליה מבט. ממש ממש אל תוך העיינים שלה, חלון הנפש שלה. מן הסתם, לזה היא לא שמה לב.)

עדי! מה הקשר? את יודעת שאני לא חושב שאת מכוערת! ובואי ננסה להירגע, את יודעת שלפעמים כשהרגשות סוערים אנחנו מדברים לא לעניין, חבל שנגיד ככה דברים שאחר כך נתחרט עליהם. ניקח רגע לנשום.

(אני תמיד מפחד שדברים כאלה מעצבנים עוד יותר. אותי הם כן. אם היא דיברה על ילדותיות, מרגיש לי שמילים כאלה הן יחס לילד. להזכיר לו שצריך להירגע ולנשום. אבל אני שום מגלה כמה היא שונה בקטע הזה, כשהיא שותקת, וסומק הפנים שלה מתאזן).

אני מנסה להקליל, בסדר? רצית קודם לנסות לשתף מה שדודה שלך אמרה לך בקשר להחלטה להיפרד? נכון? בואי ננסה לעשות את זה חכם וטוב, ובלתי פוגע לשנינו.

(אגל זיעה קטן מחליק על הרכה שלה, ואני מהופנט. אני לא רוצה באמת להרגיע אותה. הכעס שלה מזכיר לי למה כל כך "התחברתי" אליה מלכתחילה. וגילוי נאות, לא באמת לא יכולתי להיישיר אליה מבט כשהיא דיברה על המראה שלה. לא הייתי נבוך בכלל. האמת, שהיא זאת שהייתה נבוכה. אם היא לא הרימה את הראש, איך היא יכלה להקשיב באמת לתשובה שלי אז? היא שמעה רק מילים יבשות. אני אמור להתחרט שהייתי עדין מידיי אז? שלא אמרתי בצורה יותר ברורה שהיא מדהימה כמו שהיא? (ובמונחים מקובלים היא רחוקה מלהיות כזאת)).

(היא ממשיכה לשתוק ולהסתכל על הנוף, כמעט לגמרי בצד השני שלי).

 "אוף. אני יודעת, עמית, אני יודעת...!"

מה את יודעת עדי?

"אתה יודע מה אני יודעת, בוא לא נדבר, בוא נשתוק ונחשוב רגע"

אוקיי.

(דקה-שתיים-חמש-שבע)

"אל תהיה קר עכשיו, על מה אתה חושב?"

שאת צריכה להקשיב לדודה שלך. (אני בסך הכל מנסה לעזור לה, כמו תמיד.)

"אבל עמית, אל תבטל את עצמך עכשיו, מה *אתה* מרגיש? מה *אתה* חושב? גם אתה חלק מהעניין פה, גם אתה צד פה. ואני מנסה להיות פתוחה וכנה, תמיד".

(אני יודע שהיא מנסה להיות כנה, אבל היא לא מודעת שהיא מדברת באוויר עכשיו, רק בגלל שהיא לא קיבלה את התשובה שהיא רצתה או ציפתה לה). אני לא מבטל את עצמי עדי, גם לי זה קשה, אבל אני חושב שדודה שלך חכמה, ולפעמים צריכים להסתכל על התמונה מבחוץ, במבט על, כדי לראות מה נכון לעשות, איפה אפשר לעזור ולשפר.

"אם היית מכיר אותה היית יודע שלא כל הידע בעולם נמצא אצלה. וחוץ מזה, היא לא יודעת את כל הפרטים? למה שהיא תדע יותר טוב מאיתנו?"

(אין "מאיתנו" פה. ובכלל, להקטין את הדודה עכשיו כי לא מוצא חן בעינייך מה שהיא אמרה זה כל כך שיטחי). עדי, ברור שהיא לא יודעת הכל והיא גם לא מתיימרת לדעת הכל. ואני בטווח שאפש להגיד עליה הרבה דברים, אבל אי אפשר להגיד שלא אכפת לה ממך, מאוד. את בעצמך סיפרת לי שהיא כמעט כמו אמא בשבילך.

"אוף."

(-שתיקה-)

"אכפת לה ממני"

(ברכותיי שהגיעה למסקנה המתבקשת).

וגם לי אכפת ממך.

(היא מרימה במהירות את הראש וחודרת בעיניים השחורות העמוקות ישר אל תוך הנשמה שלי, כמעט בציפייה מיידית למשהו לא ברור. נדמה כאילו בתנועה בלתי רצונית היד שלה כמעט נשלחת אליי. לא הייתי אמור להגיד את זה? קילקלתי עכשיו?).

"תודה"

(-אני מחייך אליה באילוץ-).

חלק 4

אוקיי אני שמח שהסכמת להגיע, זה היה חשוב לי.

(מחייכת, מקלילה). "בטח שאגיע!" (עם כזה "בטח" היה אפשר להאמין שלא עברנו כמעט שבוע של שכנועים בשביל לקיים את הפגישה הזאת).

אני רוצה להגיד לך כמה דברים.

(היא כבר יודעת שזה הסוף. ו-וואלה, אני גאה בעצמי שסוף סוף הצלחתי להביא אותה למקום שהיא לא מפחדת ממנו).

"אוקיי עמית, אני מקשיבה"

(היא עניינית וזה טוב). אז,

אני שמח שהתגברת על כל מה שהיית צריכה, ושהגעת למקום הזה ולשלב הזה, ושאנחנו משוחררים מכל מיני כבלים ומטענים מיותרים.

(מחייכת. והפעם, החיוך שלה אותנטי).

אני מאוד מעריך את השיחה שהייתה לנו אתמול ואת ההבנות שהגענו ביחד אליהן. זה היה חשוב לשנינו. ותראי שה' יעזור לשנינו, ויהיה טוב, נגלה שהכל היה לטובה.

(היא מהנהנת ושותקת. אם היא מאמינה לזה, אני את שלי עשיתי.)

(אני מרכין ראש, כאילו מנסה להיזכר מה רציתי לומר, ואז מרים אותו שוב אליה).

אבל,

(אני מדבר לאט, והעיניים שלה נפערות לאט, בציפייה).

עדי,

אני לא ישן טוב בלילות לאחרונה. ולא בגלל שאני לא בטוח יותר מה נכון. לא יכול להיות בטוח ממני שהגענו להחלטה נבונה. אני לא ישן טוב בלילות, כי אני מרגיש שלקראת הסוף, לא הייתי לגמרי אמיתי איתך.

"מה זאת אומרת??"

(אני חייב לפעול מהר. אם אני אתן לעוד אחד מפרצי הזעם שלה להתפתח כאן אני אמצא את עצמי בלופ שיחזור על עצמו עוד השד יודע כמה זמן).

תראי, נתתי לך את הרושם הלא נכון. אני מסיר את כל החסמים עכשיו, מסיר את האבן הזאת מהלב שלי, כדי לשלח אותך לדרכך, אמרתי לך שאני אוהב אותך, ובאותו זמן זאת הייתה האמת שלי. אבל היא השתנתה. מה שאני הולך להגיד יפגע בך, וכנראה ישאיר אותך מצולקת לזמן ארוך, אבל אני לא מסוגל שלא להגיד אותו. אני יכול להתנצל מראש, ולהתנצל אלף פעמים בדיעבד, אבל אני פשוט לא. אני לא מתנצל, כי אני עושה את זה בכוונה, ובמודעות מלאה ושלימות עצמית. -

-"את מה אתה עושה? לא הבנתי מה אתה--"

(אני מרים את היד, יחד עם הקול שלי, וקוטע אותה, אולי בפעם הראשונה מאז אנחנו מדברים).

אני לא אוהב אותך יותר. ואני לא אוהב אותך בכלל. הנה, אמרתי את זה. אני אסיר תודה שלא התחתנתי איתך ונכנסתי לכלא לכל החיים, כי גם אחרי שהייתי מתגרש ממך היית רודפת אחריי וממררת לי את החיים. איך את מצפה בכלל להקים בית, לחנך ילדים, כשאת בעצמך ילדה, ונראה שלא תתבגרי אף פעם? השקעתי המון בקשר הזה. את כל האנרגיות שלי בכל החודשים האחרונים כדי למצוא את צירופי המילים הנכונים שיביאו אותך לשלימות, ואל הטוב האמיתי. אבל את רוצה לדעת מה אני באמת חושב? את חסרת תקנה. אני מרחם על הגבר שייקח אותך. אם הייתי יכול, הייתי משלם את כל כספי כדי למחוק אותך מהזיכרון שלי לנצח, אבל הרשעות שבך, אני יודע שהיא תמשיך להתעלל בי גם הרבה אחרי שהמשפטים שלך יפסיקו להדהד לי במוח. ואוי, הלוואי שזה יקרה, אני לא רוצה לפתוח פה לשטן, כי אם יש שטן, כנראה יש לך הרבה "זכויות" אצלו. בהתחלה חשבתי שזה טוב שאנחנו גרים כל כך קרוב, עכשיו? הייתי מוכן לזרוק את הכל ולעבור לחו"ל רק כדי שמעולם לא הייתי פוגש אותך. בחיי, אני מפחד להיתקל בך במקרה גם מקילומטר בקצה השני של הרחוב. אני מפחד לראות בחורה שבמקרה תזכיר לי קצת אותך, בקול, או במראה. ובאופי? אני מקווה שלא קיימת בכלל בחורה שמזכירה אותך באופי. זה הפסד לעולם, ובזבוז זמן לכל הגברים שאי פעם ייצאו איתה. בערך באמצע הקשר, עוד השתעשעתי כשהיית מופיעה בחלומות שלי, התמלאתי במבוכה של כמה מקום את תופסת בראש שלי. עכשיו אני כבר לא מגדיר אותם כחלומות, אלא כסיוטים. ומה שיושב כאן למולי הוא סיוט מתגשם. אם היינו חילונים, אם לא היה אכפת לי לשמור צניעות ונגיעה, אני בטוח שגם הייתי מבטא את התסכול שלי בצורה פיזית. זה היה שווה אלף תלונות במשטרה. והקטע הוא, שגם אחרי כל מה שאמרתי ואחרי כל מה שאני עוד יכול להגיד על מגילות שלמות, את מסוגלת לחשוב שאת עדיין שווה משהו. עד כדי כך את לא קולטת סיטואציות. ואת יודעת מה? כל עוד אני מפנה לך את הגב והולך ולא רואה אותך לעולם לא אכפת לי. לזרוק אותך זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי, ומעבר לזה את לא שווה עוד ביזבוז אחד של אוויר. אז תעשי טובה לעצמך, לכי הביתה ותתחבאי מתחת לפוך עד שתפנימי שאת לא מביאה שום תועלת לעולם בזה שאי פעם תצאי ממנו. תודה, להתראות, "שמחתי" להכיר.

--

(סכר הדמעות שלה כבר ממזמן נפתח. הנשימות שלה כבר ממזמן לא סדירות, והיא מתקשה לשלוט בתנועות הגוף שלה.)

(אני יודע איך היא מרגישה עכשיו. היא לא רואה יותר את הפארק, היא לא רואה יותר רחוב, היא לא רואה מכוניות ואנשים. אין צבעים. הכל שחור.)

(שחור. ולבן. כי כל העולם שלה עכשיו שחור משחור. והיא כולה רועדת, חסרת פעימה חסרת חיות, כאילו כל דמה נשפך.)

חיוורת, לבנה,

יפה מאי פעם.

ובטח בחלק הבאה הם יחזרו להיות ביחד.

יש לך יופי של כישרון כתיבה, אבל למה להתבוסס באומללות הזאת?

יש ז'אנר כזה של ספרות רומנטית (וגם סרטים כמובן) שהזוג שונאים זה את זה-מתחילים להתאהב- נפרדים- חוזרים- נפרדים-חוזרים- פוגעים אחד בשני בצורה הכי אינטימית וכואבת שיש- חוזרים- (אם הם חילונים גם בוגדים זה בזה, ובכללי מעורבת שם הרבה מאוד אינטימיות גופנית)- נפרדים- חוזרים- נפרדים- חוזרים. ובסוף הקהל אמור להריע לסוף הטוב הזה שאחרי 34 כרכים הזוג משמיים הזה מגיע לאושר ועושר שלו (לפחות לשבוע הקרוב).

אני באמת לא מבינה מה מושך אנשים להתבוסס בכל זה, אבל זה ז'אנר מאוד פופולארי. חבל שאתה מנצל את הכישרון שלך לדבר כל כך אומלל.

אין חלק הבא. זה סוף הסיפור. אבל אם היה, הייתי מהמר איתך, שאת צודקת.

למה להתבוסס באומללות כזאת? כדי להעלות מודעות, שהיא קייימת, מערכת יחסים תלותית וכפייתית.

כמובן הכוונה הייתה שזה יהיה אכזרי. ולא חשבתי לתאר את זה ככה, אבל אני מודה לך!

אני לא רואה דבר רע בלכתוב על זה. זה לא ביזבוז כי השקעתי בזה הרבה וממילא לא היה לי דבר טוב יותר לעשות. הייתה לי השראה, טישבתי על המחשב.

אני כן יכול להבין מה מושך אנשים בזה. אני בעצמי נמשך לזה. אבל אני לא יכול להסביר. (לפחות כרגע). אולי יבוא אחד ויעשה חסד ויסביר.

יותר נכון, ההפך שלה. שוב, למרות כל הפגיעות והצער, בדרך כלל המסקנה הסופית בדברים האלו היא שהם זוג משמיים וכל פעם שחוזרים להיות ביחד זה מוצג בתור דבר טוב ומשמח. אפילו אתה הדגשת כמה הוא חושב שהיא יפה דווקא כשהיא כועסת ומתחרפנת.

אחד הנזקים הגדולים כאן הוא רומנטיזיה של סוג הקשר הזה, במיוחד לקהל צעיר יותר, מה שעלול למשוך אנשים שאוהבים את כל זה לזוגיות מתעללת ואפילו אלימה פיזית (וכמובן אלימה רגשית).

אבל לדעתי סוף טראגי *תמיד* נותן יותר אמירה. ואני יכול לחשוב על כמה דוגמאות שמפאת צנעת הפרט לא אגיד.

אם הארסיות במערכת היחסים היא מה שמושכת את האדם (או הקהל), הציפייה לסוף טראגי היא מתבקשת.

אני לא חושב שעל אף אחד שלא יודע ומכיר מקרוב, מכלי ראשון, על מה מדובר, פועלת פה "רומנטיזציה" של סוג הקשר הזה. הם מתייחסים אל זה כעוד סיפור קיצוני כמו אלף ואחד אחרים, בנושאים אחרים. מי שכן יודע ומכיר, זה אכן יכול לפעול עליו. מצד אחד. מצד שני, אי אפשר לשתוק. אי אפשר שלא לשתף, כי זה חלק מהתהליך הפסיכולגי (/הסיפוק מההתעללות הנפשית) הרפיטטיבי שהאדם עובר עם עצמו ועם הצד השני,  ואי אפשר לשתוק על עצם הקיום של דבר כזה. אז קצת "אוי לי אם אומר ואוי לי אם לא אומר".

וכואב מדי מדי מה שפה הוא אמר לה, שאין תועלת לעולם בזה שהיא תצא החוצה. גם אם זה הגיע מהרבה מאד כעס ועצבים שלו.

אמירה כזו לבן אדם- מרסקת לו את החיים. צריך להיות מרושע ממש לשדר דבר כזה. וכל שכן להגיד מפורשות...

אתה שואל משהו? פורק? __?

קראתי הכל. זה מיוחד ונוגע ממש. מובע פה הרבה מאד כאב... ומועבר חד וברור. כאבתי יחד עם הדמויות...

האמת, לא הבנתי בסיפור שעדי גרמה לו כ"כ הרבה כאב. רק בסוף, כשהוא כ"כ יצא עליה.

אתה כותב יפה ממש! הייתי מציעה לך להעלות לפרוזה גם...

והכל פה שפיט ונתון לדיון. מי אמר שהיא גרמה לו סבל? אולי הוא סתם מרושע כלפיה?

ומדהים מה ששעמום יכול לעשות.

הגבר והאישה פה הם מאוד ורסטיליים.

זהו שלא התחברתי לאופי של אף אחד מהם, אלא לנקודות אחרות.

כלומר, בסוף הסיפור לצורך העניין- התחברתי מאד עם הדמות של האישה. שסופגת כ"כ הרבה כאב מצידו, מוצדק או שלא. לכן כ"כ התחברתי לסיפור עצמו... דווקא בגלל הכאב שבו...

אבל בעוד כל מיני נקודות, יש דברים שתופסים במיוחד. זה ביטא את הרגשות והפחדים שלי, גם אם לא המעשים..

אני יכול להבין לגמרי למה...

ותכלס שמח לקרוא את התגובות שלך

לא אוהב להיות משועמם

אבל לקחתי את זה כמחמאה

אבל כתבת יפה מאד. יש לך כישרון לזה.

לסגנון כזה של מערכת יחסים:

דפוסי התקשרות בלתי מאורגנת

או BPD

(עם קווים נרקסיסטיים בולטים)

הכתיבה יפה.

הרבה בריאות.

של חברי הפורום.

או של גוגל.

מוזמנים לחפש.

התקשרות בלתי מאורגנת וזוגיות

Bpd וזוגיות

נרקסיזם וזוגיות.

יהיה לך חומר לעוד כמה סשנים כאלה.

ברור שמי שרוצה יש לו את גוגל. 

אבל אנשים עצלנים.

הם כן יקראו תגובה קצרה, אבל לא יחפשו עכשיו בגוגל אלא אם כן תהיה להם סיבה ספציפית,

או שזה ממש יעניין אותם.

דוגמא לעצלנות זה לכתוב שורה של הגדרה.

אני לא מאשים אותך,

אפילו ציפיתי לתגובה כזאת,

אז זה לא מאכזב אפילו.

ותודה,
אני לא מחפש חומר ל"סשנים" כאלו.

ואת מבינה שהכוונה הייתה לא להאשמה בעוול אלא להאשמה בתכונה.

במקרה הזה עצלנות.

Let Me Google That

נראלי שחסדי הזכיר משהו על טו באב...

עכשיו זה יתפתח שוב לדיון של "האם צילה רצתה להתחתן עם מתושלח.."

לפי כמות הא' ב"לא"🤭🤭🤭🤭🤭🤭

אז מה אתם עושים לט"ו באב? - לקראת נישואין וזוגיות

זה שרשור שחסדי פתח...

ולא ידעתי שזה משוייך לבנות. מילא שמונת אלפים אימוג'ים..

הנה. עכשיו הראתי עוד משהו. גם הרבה סימני שאלה מאפיינים בנות, וגם חזרה על אותה אות מלאאאאא פעמים🤭🤭🤭🤭🤭

וכמובן מלא סמיילים. שזה ברור מאליו🙃🙃

אבל רגע, היית צריך להגיד לי שאני צודקת!!!! (על זה שחסדי פתח את השרשור הכוונה)

אם כבר בת אז עד הסוף

אני חושב שאת טועה 😁 - צעירים מעל עשרים

אפרים הראובני וחנה הראובני ייחסו את החג דווקא להתחלת פריחת החצב והבשלת הזיתים. לטענתם, הכרמים בשילה הם כרמי זית ולא כרמי ענבים, שכן אלו יותר מתאימים למארב לחטיפה. הראובני מציינים שזמן ט"ו באב מתאים לחג בגלל ההפוגה בעבודות החקלאיות, בין עונת הבציר והקטיף לעונת האסיף והחריש[18].

שלא היו ימים טובים לישראל כימים שבהם היו בנות ישראל יוצאות למפגשי פו"פ.

וחשבתי על האפשרות האחרת להסביר, אבל הצירוף בין יום כיפור לט"ו באב נשמע לי מוזר מדי בשביל זה. 

שראיתי את זה בטלוזיה חשבתי איזה חמוד הוא שהוא בא איך שבא לו

זה לא סוג של בית משפט ? כי חייב לבוא עם מכופתר לבן לגבר

רוב הסיכויים לפי ימים

אני אשתבץ למה שישאר

יהי רצון בהתחלה+ראשון

שני- @רגש 

שלישי

רביעי

חמישי

שישי

שבת+ יהי רצון בסוף

יישר כח

אז תעשו מאמץ שנשלים ספר בשביל כולנו?

יהי רצון בהתחלה+ראשון-

שני- @רגש 

שלישי- @הרמוניה 

רביעי- @הרמוניה 

חמישי-

שישי- @נוגע, לא נוגע 

שבת+ יהי רצון בסוף

להאריך את זה גם להיום

לא יודעת אם זה נחשב אבל אין לי בעיה לקרוא עוד יום ושגם את תקראי ונגמור ספר

אני קוראת את שבת ויהי רצון של הסוף אז אם באלך, תקראי את ראשון