פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 861)

זה כמו רימון פורומי בחינם!  

@Admin

זה הכיבוד במפגש

לא באמת קשור ללנ"ו..

לי אין, אז לפחות אני מברך אותך

הכל אינטרסים...

ול@בת מלך!!!! - מסכים עם הייזל.

את לא אשמה בזה שהיא לא הזמינה את החברה.

שישברו את הראש לבד.

תהני מהשליש שלך, ותחפשי את השליש השלישי, אחרי הייזל...

ישר כח על כך שחשבת על החברה ורצית להציע וב"ה בסוף זה הבשיל לכדי מעשה.

באשר לחברה שעצובה על כך שלא הזמינו אותה לוורט, אינני מבין מה טענתה. הייתה לה חשיבה מסויימת, וכשהיא התייעצה איתך אמרת לה שנראה לך שעדיף כיוון אחר.

מכאן ואילך, למעט נתינת מספר הטלפון (לפחות לפי דברייך) היא לא עשתה דבר..

חוץ מזה, כן להיות מוזמנים לוורט או לא להיות מוזמנים לוורט מה זה משנה? העיקר שב"ה יוקם עוד בית בישראל!

אינך צריכה להרגיש רגשות אשמה האם ללכת או להימנע. להיפך. לכי ושמחי את חברתך.

החברה שנתנה את המספר תוזמן בע"ה לאירוסין\ לחתונה

הבה ונתעלה קצת מעל הוזמנתי לא הוזמנתי.

בשמחות אצל כולם ובלב שמח.

לא דיברתי על כבוד מהצד שלך. חלילה. להיפך נשמע שאת רוצה לברוח מזה ממש.

יקח לה קצת זמן להתגבר על עצמה- אני מאמין שהכל יהיה בסדר. העיקר התוצאה הסופית (סוטה מ, א): "ומאי נפקא ליך מינה? מיני ומניה יתקלס עילאה". העיקר שנרבה כבוד שמים ונקים בתים נאמנים בישראל.

אם החברה תדע קצת יותר לפרגן או לא תדע - זה קצת פחות תלוי בך.. לא את קבעת את רשימת המוזמנים לוורט..

תלכי לוורט, תשמחי את חברתך. בשמחות.

ולא. את לא הבעיה ואת לא אשמה. אבל שאני רואה בשורה הראשונה: בסוף כמו תמיד אני "הבעיה" אז כנראה זה דפוס חוזר על עצמו שאת מאשימה את עצמך בכל דבר.

(מבקש סליחה אם פגעתי אבל זה הפריע לי)

אם הוא אומר דברים בוטים ולא במקום, זאת בעיה.

אם הוא אומר דברים שגברים אומרים מחוסר מודעות, זה דבר חולף

אם היא נפגעת מכל דבר שזז, אולי כדאי שלא תצא בכלל ותבדוק את הסיבה...

אני מחלק את התשובה שלי להלכה ולמעשה.

להלכה, אם הוא באמת לא מתכוון לפגוע וההתנצלות שלו היא התנצלות כנה, הוא ראוי שתסלחי לו, למרות שזה פוגע. לפעמים דברים נאמרים בחוסר תשומת לב, בהתרגשות, בלחץ... כמובן, זה גם תלוי במה הוא אמר ובהקשר. אם זה באמת לא בר תיקון, יש מקום לשקול את המשך הקשר, כי בסך הכל גם את 50% ממנו.

למעשה, אם אפשר למנוע את אי-הנעימות הזאת מלכתחילה ודאי שעדיף. אם את יכולה, דברי איתו. תפתחי את הנושא. "נחמד לי בקשר, אבל לפעמים אתה אומר דברים שפוגעים בי וזה גורם לי להתלבט... מה אתה חושב?". הניסוח יכול להיות שלך, העיקר שלא תהיה אווירה של האשמה, אלא של שיתוף. דברי עלייך, לא עליו. מי יודע, אדרבה, אולי הפתירה של המכשול הזה דווקא תביא לקירוב.

כמה זמן אתם נפגשים?

ובכל מקרה, חצי מהפסקה הראשונה הייתה סיוג לאפשרות המחילה.

(לא משנה אם זו אכן שיטה אלימה מצדו או סתם אי נעימות מצדה).

להציע להיפרד גם זו לא תמיד הצעה נכונה כשלא מכירים את הזוג.

כל בחירה תהיה הרת גורל.

אני חושב שדייקתי.

וכיצד זה מתרחש פחות או יותר...

אבל אולי כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולא עם הפורום.

בהצלחה!!

פשוט קצת ציני.. או חסר טאקט או כל הגדרה אחרת שהיא לא מפחיד

זאת אומרת הרעיון ממש יפה,ואין לי לדעת חשבונות שמיים.

אבל לפעמים מרגיש לי שהכי קל להגיד - כנראה שזה רצון ה' עכשיו.(ובאמת כנראה זה רצון ה')

אני תמיד זאת שתגיד שצריך להגיד תודה על הכל,גם על זה שכרגע אני רווקה,ויש סיבה לזה וכ'ו וכ'ו.

באמת.

אבל לפעמים אני חושבת שזה יותר מדי להשלים ולהיות באיזון עם המציאות.

הכי קל להודות על זה שכרגע אני רווקה,כי זה אומר שהכל טוב,שאני לא צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמי,כי הכל מאת ה',וזה מה שהוא רוצה,שגם אני ארגיש תחורבן,ואת העניין שאין לו בית,אין בית לשכינה.

שוב אני מסכימה ומבינה וזה אותם סיסמאות שאני אומרת לעצמי.

אבל רצון ה' זה שנתחתן ונקים בית לא?

לפעמים מרגיש לי שאנחנו מנסים למצוא כל מיני הסברים מתוקים (שוב! לא אומרת שהם לא נכונים!!) למציאות שלנו שבסוף אנחנו לא נשואים, הרי החוסר שלנו כל כך כגדול,ולשמוע הסבר כמו שאנחנו באמת ב"ה חווים את החוסר בבית כמו הקב"ה לא גורם למלא את החוסר שלנו בסוף ולא גורם לו לשמוע הגיוני,או מרכך תחוסר.

אני לא יודעת להסביר את מה שאני אומרת,אנחנו לא נשואים כי אנחנו לא נשואים- צריכים תמיד להמשיך להתפלל לבטוח בה' ולעשות השתדלות.

אבל לפעמים מרגיש לי שמביאים כל מיני משפטים שנחמדים לשמוע(שבאמת נכונים...) אבל זה לא שהם עוזרים באמת.

כי אם היו אומרים לך יום לפני ט' באב(בהנחה והלכתית זה היה מותר)שאת מתחתנת,היית אומרת לא כי את רוצה להרגיש את צער השכינה?

זה מזכיר לי פעם פוסט שמישהי מעותניאל נדמה לי כתבה,שנמאס להם להיות גיבורים,כי הם לא רוצים להיות גיבורים,הם פשוט רוצים לחיות בשקט.

שוב,אני באמת הכי מאמינה

 בדברים שהכותבת כתבה,וזה מה שאני אומרת לעצמי,ואומרת לחברות..

אבל לפעמים מנסים לקחת כאב בגודל של פיל, ולנסות עם תמיכה בגודל של זבוב להשקיט אותו.

אם כואב,מותר שיכאב,ומותר שמתוך הכאב להגיד לה',אני רוצה בית.

ושני רוצה להרגיש את צער השכינה,בגלל צער השכינה,וולא בגלל שאין לי בית 

 זה עוזר יותר להבין את צער השכינה, את העניין שגם לקב"ה אין בית. 

בייחוד בתקופה זו. 

אני מסכימה עם מה שכתבת וכמובן שאם זה היה תלוי בי, הייתי נשואה מזמן

ולא הייתי מוותרת על זה כדי להרגיש את צער השכינה, כי אני אנושית וזה דברים שגדולים עלינו בכמה מידות. 

(לבטל את הרצונות הפנימיים שלנו בשביל משהו שאנחנו לא מבינים ותכלס גם לא תלוי בנו). 

כרגע זה לא קרה וכנראה שיש לי תפקיד בתור רווקה - להתפלל יותר, לבכות יותר, להעצים את עצמי יותר.. 

יודעת מה, אפילו אם לא לחוש ולהזדהות עם צער השכינה, זה גורם לי להיות יותר רגישה לחברות במצבי.

 ובעז"ה גם כשאתחתן, אבין יותר את הקושי והכמיהה לזה, מאשר חברה שזה בא לה בקלות ולא יודעת מה זה לחכות ולצפות לדבר שלא תלוי בך. 

יש סיבה לזה. 

נכון, לפעמים זה קשה ומילות נחמה כמו - 'את כואבת את צער השכינה' לא יעזרו.. 

ובכל זאת.. זה מנחם ולו במעט - 

שאבא שלך כואב איתך. 

נראה לי אפשר להגיד את מה שכתוב שם, בצורה טיפה שונה, אבל בעיני היא עושה הבדל גדול..

אני לא אומרת: תודה ה' שאני רווקה ושאני יכולה לכאוב את כאבך, איזה מזל שזה המצב.

אבל במצב הנתון, זה שאני יכולה להרגיש את צער השכינה- יכול קצת לנחם אותי.

כשאדם צריך נחמה- הוא כנראה לא נמצא במצב אידאלי מבחינתו. הוא כנראה היה שמח אם המצב היה שונה. אבל הנחמה עוזרת לו להרגיש קצת יותר טוב במצב הגרוע\כואב\מעצבן הנוכחי.

ברור שכולנו היינו שמחים ומעדיפים לכאוב את צער השכינה בגלל הצער שלה, ובלי להכניס את הצער שלנו.

אבל אנחנו אומרים, לפחות אני יכול קצת להזדהות.

הייתי מעדיף שלא יהיה כך? בודאי שהייתי מעדיף.

ועוד משהו יש לי להגיד לך,

כתבת: 

"הכי קל להודות על זה שכרגע אני רווקה,כי זה אומר שהכל טוב,שאני לא צריכה לעשות חשבון נפש עם עצמי,כי הכל מאת ה..

...אבל רצון ה' זה שנתחתן ונקים בית "

למה את צריכה לעשות חשבון נפש על זה שאת עדיין רווקה?

את לא בחרת בזה.

ואם את עושה את ההשתדלות שלך בכיוון- את עושה את רצון ה'!!

לא תדע עד כמה זה משמח אותך!

בחתונות שהקהל מאוד מגוון זה יכול גם לגרור מריבות שעלולות להדרדר.

אז ממילא לא רואה במיוחד מה הרווח...

על השיער שלי..

ובאופן כללי מעונינת להחליט בעצמי מראש באיזה דרכים ישמחו אותי,

ולא שיפתיעו אותי עם כל מיני אפקטים מוזרים

אין לי ענין להפגש כשברור לי שזה לא

למה להיפגש כדי להגיד "לא"?

ומשתדלת שהם יהיו אנשים שאני סומכת עליהם ועל שיקול דעתם.

וברור שתמיד כדאי אנשים שמכירים את הבחור היום, ולא שהכירו אותו לפני 8 שנים. (אם מדובר באנשים מהעבר- אני כן אתיחס לדבריהם לגבי סגנון אישיות למשל, אבל פחות לגבי רמה דתית.)

תמיד כדאי לברר בצורה אוביקטיבית ולא סוביקטיבית-

להשתדל למצא שאלות שהתשובה עליהן לא תלויה בחוות דעת של העונה.

וכדי להוריד אני כן ארצה להיות בטוחה שהפרט הזה נכון, ולא רק השערה.

כמה טיפים קטנים, מבעל ניסיונות (יותר מדי ניסיונות...):

- לתת ל'גורם' לתאר אותו פרי-סטייל:

אם חשובה לך תכונה מסוימת והיא לא נאמרה - כנראה היא לא מרכזית.

- לשאול שאלות פתוחות:

ככה ה'גורם' לא מכוונן למה שאתה מחפש.

- לשאול שאלות בהן בשני הצדדים יש משהו:

'היא בחורה מרכזית בחברה, או שהיא דווקא יותר שקטה, עדינה'?

לא יודע אם השומע מבין מה אני מחפש מתוך השאלה,

בטח אם האינטונציה מספיק טובה, כלומר לא מוטה.

גם כשנפגשתי אחרי שהסתפקתי בבירורים

(כי לא היו הצעות, או כי משהו דחף אותי לעשות זאת) -

ראיתי בדיוק את המורכבויות שהסקתי מתוך הבירורים.

בהצלחה!!

אברהם אבינו הכיר דרך המשפחה,

יצחק הכיר דרך שידוך

ויעקב אבינו הכיר אחת על הבאר,

ואת השניה החליפו לו בעל כרחו.

בקיצור, כל הדרכים כשרות

(שמעתי מרב אבינר והרב שרקי, נראה לי ממניטו או הרצי"ה).

בסוף - העיקר בהתחזקות זה לנהל את הפגישות ע"פ התורה,

ולבדוק איך מקימים בצורה הכי יעילה בית שהשלום ישרור בו.

כמו כן, צריך ללמוד טוב על מה חשוב להקפיד ועל מה ניתן לוותר,

לנפות דמיונות שאינם מבוררים שהגיעו אל תודעתנו,

ולפתח את השריר החשוב ביותר - האמונה והביטחון בקב"ה,

שמכוון אותנו למקום טוב,

גם אם אין לנו מושג למה צריך את כל העיקופים האלה...

רוב הקשרים שלי היו מהצעות של חברים,

שאני חבר שלו והיא חברה שלה,

או מישהי שחבר שלי נפגש איתה וחשב שיתאים לי.

היו גם כמה משדכנים, או שמישהו מהמשפחה הציע.

המון הצלחה!!

זיווג נכון משורש נשמתך, בזמנו ובעיתו!

לגבי הדרך הלא מאולצת - לא בטוח שזה יגיע אלייך ככה, אז מה? דמייני את הבחור שלך עומד מולך, את רואה את עצמך דוחה אותו רק כי פנה אלייך דרך אתר היכרויות ולא בדרך ההוליוודית? חלילה!

ולשאלתך? קודם כל כדאי להפיץ את השמועה שאת מחפשת. חברות נשואות, קרובי משפחה. ה' מסדר את הדברים, לכי תדעי מאיפה זה יכול להגיע.

להירשם אצל שדכנים, 

יש גם כל מיני מיזמי היכרויות מגניבים, קבוצות בווטסאפ...

להירשם לאתרי היכרויות - ולהראות נוכחות! לא סתם לפתוח כרטיס ולהיכנס פעם בחצי שנה! להתחבר, לקרוא, להתעניין, להגיב.

והעיקר, הכי חשוב - להאמין שזה יגיע, ובע"ה בקרוב.

מוזמנת לפנות אליי בפרטי לשאלות והתייעצויות!

בהחלט נתתם כמה נקודות חשובות למחשבה!

ממש לא משנה אם זה דרך חברים, אתר היכרויות או חבר דמיוני מהחלל....

תתפללי רק שזה יהיה בדרך נעימה וקלה זה הכל. (ויש שיאמרו שדרך חברים שמכירים אותך זאת הדרך הכי נעימה...)

מנסיון הכירו לי מכל מיני דרכים וגם מסיפורים ששמעתי, והתוצאות היו לכאן ולכאן.

לסיכום: תפילה תפילה ושוב תפילה..

תברר אם יש להן שדכנית

והחלום יכול להתגשם

כתוב מקסים.

.

בזכותך מצאתי באַשערט - Wiktionary

וכל המרבה הרי זה משובח.

תרגום כפי הבנתי, לא מתחייבת על דיוק.

בעיקרון זה מי שאת/ה אמור/ה להתחתן איתו

הזיווג שלך, בעברית דתית וחרדית.

קלעת בתרגום המילולי אגב, זה בא מגרמנית מהמילה מיועד/ת

טוב, האמת גם בהקשר לשידוך לא ממש יוצא לי לשמוע את המילה הזאת בחיי היומיום

אבל חשבתי שזה קשור רק לזיווג..

ובתרגום חופשי 'המיועד משמיים',

אבל חשבתי שזה להקשר מאד מסוים.

כן נראה לי שמי שעדיין משתמש בזה ממש ברצינות כן מתכוונים לשידוך. (חסידים משתמשים בביטוי הזה)

(אני מתכוונת, אולי גם שני אנשים שאומרים שהיה באשערט שנפגשנו מתכוונים ברצינות, אבל זה ביטוי מושאל)

יש לך רגש כלפיה, מחכה לראות ולשמוע אותה? טוב לך איתה, מתפתח רגש של אהבה? מי אמר שצריך מעבר לזה?

להתחיל לבחון "משיכה" זה דבר מיותר בעיני.

בגדול, זה רצון לקירבה.

אבל,

אם אין דחייה מהמראה שלה - תמשיך,

ותשאיר את החקירות החשובות,

האם זה 'דין במשיכה' או 'דין ברגש',

בצד..

המון הצלחה!