פורום הורות (עמוד 113)

נסיעה טובה.

וגם מסבירה לו עם כל החוסר נעימות שזה לא נעים להם ואנחנו לא נוהגים ככה. אם הוא רוצה שייתן להם כיף.

אדם חם גם באופיו הייתי פחות מודאגת. יש אנשים חמים ממש, שכל היום מרימים את הילדים, מחבקים וכו'. אם הוא רגיל אבל נוגע הרבה זה כבר משהו אחר

הילדים נבוכים ומכונסים כשהוא נוגע בהם, ומעבר לזה לא חינוכי בעיניי שיעשה זאת בצורה מוגזמת כזו (כלפי הבנות)

אם זה חיבוק שלא נעים לילדים, את ובעלך עומדים על כך שלא! כמובן שלהשתדל בדרכי נועם, אבל אם לא עוזר - אז בחד משמעייות. כל זה נכון בין כלפי הבנים ובין כלפי הבנות. במקביל, חשוב ללמד את הילדים לסרב לכל מה שלא נעים להם, או אפילו למה שנעים - אם מרגישים שלא מתאים.
בנוסף, לא ציינת בנות כמה הבנות, אבל אם הן מעל גיל חמש-שש, לא רואה שום היתר שהוא יגע בהן בכלל.

מציק לי מאד לראות איך גיסי החדש נוגע בילדים שלי אבל לא יודעת איך להגיב/להעיר בצורה שלא תפגע באחותי האהובה - הם תמיד ביחד כשאנחנו נפגשים, אין מצב להעיר לו בלי שהיא תהיה נוכחת

 

הילדים לא תופסים שהמגע שלו מוזר או חריג אבל לי מהצד זה כן נראה ככה, מוגזם ולא מספיק שומר על גבולות של איפה מתאים לגעת ואיפה לא. לא מצליחה להבין ממה זה נובע החוסר הבנה הזה

 

אז פחות מתאים האופציה של ללמד את הילדים לומר לו כי אני רק אסבך אותם, הם קטנים ולא מרגישים שמשהו לא תקין או לא נעים להם

 

 

ילד מגיל שמבין שהגוף פרטי.
אף אחד לא יכול לחבק או לנשק בלי לקבל רשות.
ותגידי לו פעם אחת- תקשיב לי זה נראה פחות מתאים, גם בעלי לא נוגע ככה בילדים של אחרים.

זה אמנם ממש לא נעים אבל זו אחריות שלך לשמור על הילדים שלך.

הסברתי להם מהצד הפשוט שלכל אחד יש את הגוף שלו, ואם לא נעים לנו משהו אפשר לבקש להפסיק.

לא חושבת שאני צריכה מעבר לזה להוסיף להם.. מה גם שהם קטנים הם לא בדיוק יודעים לעמוד על שלהם, ואני מאמינה שהשלב הזה בו ילמדו להגיד לא ולעמוד על שלהם- יקח זמן. אני חושבת שאולי בעלי יקח פיקוד ופשוט יעיר לו שזה לא נגדו, אלא שכך אנו נוהגים..

זה לעיתים אפילו מביך ומוגזם..

 

 

קרה שהגענו והוא הושיב על הברכיים ליטף בשיער, חיבק חיבוקים גדולים, נישק כל פעם שהתחשק, ליפף יד מאחורי הגב.. בעיניי חריג מאוד

 

1. לצעוק לא
2. לדחוף
3 לרוץ למבוגר אחראי- אמא, אבא , גננת, מורה.

לא רק בנגיעות של ליטוף, גם כשמישהו מרביץ להם

להגיד לגיס בצורה ברורה.
אנחנו מחנכים את הילדים לשמירה על הגוף, כדי שלא יהיה להם בלבול אבקש שרק תתן להם כיף.

הילד חייב לראות תגובה מצידכם כי הוא לא יעשה דבר כשרואה שאתם רואים את הנעשה ולא מגיבים! זה ממש ממש גרוע ויכול להגיע למקומות מאד לא נעימים ובכוונה אני מגזימה כי יש ככ הרבה סיפורים שה ישמור! ואת עוד כותבת שהילדים מתכווצים כשהוא נוגע!! תעצרו זאת מיד תגני על הילדים שלך ולא אכפת מהגיס!!

אז בדרכי נועם, אבל גם בחד משמעיות, להגיד באופן ברור, אפילו ליד אחותך - שהחיבוקים הללו לא מקובלים עליכם. אחריותך לשלום ילדייך, קודמת לרצון, הנכון באמת, לא לפגוע באחותך.

כבר המון שנים יש אפשרות לבטל.

קשה לי להאמין שהוא ישן כמו שלי..

תבררו במוסך.

לא רואה פתרון אחר.

דרך אגב, את תצליחי להידחס בין שני כיסאות בטיחות מאחור?? את כנראה מאד רזה.

ובודקים מה נכנס.

בינתיים עדיין לא נתקלנו ברכב של הצלחנו להכניס 3 כסאות כלשהם, וניסינו די הרבה רכבים😁. דווקא הרכבים הישנים קצת יותר רחבים.

לנו יש 2 כסאות קוסקו סנרה, שהם צרים יחסית, והשלישי לפי המקום - כסא בטיחות נוסף (מסיבי או עוד קוסקו סנרה) / בוסטר עם רצועות.

אולי תנסו להעביר את הגדול לבוסטר עם רצועות פנימיות, יש כזה (לא זוכרת את שם החברה) צר מאוד.

יש ברכב שלושה כסאות נפרדים, כך שאפשר להזיז אחד קצת אחורה אחד קצת קדימה, ולשים 3 כסאות.

 

ממש לא הייתי מעבירה ילדה בת שנתיים לבוסטר, נראה לי גדול עליה וממש לא בטיחותי.  

הבוסטרים עם הגב מתאימים מגובה ומשקל מסוים.   וילד בן שנתיים עוד קטנטן.

 

ואולי באמת הכסא החדש לקנות כסא צר.

 

 

לא בדקתי.
בגיל 2 ו-3 אפשר להעביר לבוסטרים.

הוא מאד דומה לכיסא הבטיחות כשהוא עם כל החלקים והחגורות שלו.

אפשר בהדרגה לפי הגיל והגודל להוריד את הרצועות/החלק העליון של הגב,, ובסוף נשארים רק עם הגבהה.

הרכב שהיה אז דווקא היה די צר- אבל הסתדרנו. לקחנו את 3 הדגמים הכי צרים.

היה להם דגם צר של בוסטר גב רגיל, ועוד דגם צר של פישר פרייס של בוסטר גב עם רצועות שזה בעצם מתאים מגיל שנה עד גיל שש- בהתחלה משתמשים ברצועות של הכסא ואח''כ בחגורת בטיחות של הרכב.

בדיוק מהסיבה של הרוחב.הוא בהחלט צר ויש לו רצועות כך שמתאים לילד בן שנתיים

באמת רעיון טוב.
בכל מקרה לברר, אולי אפשר בכל זאת לבטל רק את הכרית הדרושה.

לגבי הרכב שלי שבוע שעבר.

אודות מופע: אמריכאן - מחזמר למגזר הדתי: בימות - משרד כרטיסים

(האתר של בימות חסום לי, לכן לא יכולתי לקרוא שם...)

ועל שולי רנד אני סומכת - השאלה לאיזה קהל הוא מכוון כאן...

כמו יוסל'ה קמצן קדוש, ושער הזהב אם את מכירה..

ראיתי את שער הזהב, לדוגמא, השחקנים בנים בלבד, ללא בנות, והתוכן איכותי בנושא אהבת הארץ

אגב כנל גם כאן מבחינת התוכן..

גם את שער הזהב ראינו - ופחות אהבתי... כל מיני רמזים מסרטים של דיסני וכדומה, שהילדים שלי בכלל לא מכירים...

בכל אופן הרעיון הוא אהבת ארץ ישראל, וגם בהצגה המדוברת. לדעתי אפשר לסמוך ממש..

פונה לילדים וגם להורים

לילדים מראה להם בקיצוניות איך נראים ילדים כל היום מול מסכים וגאנקפוד.

וגם קצת להורים שחושבים שחינוך זה לתת לילד כל מה שהוא רוצה וכך מחנכים אותם...

אפילו רק פתק דיינו: ) תמיד כיף לשמוע מילה טובה מהורה: )

מניח גם שאם הבאת פעם אז זה סבבה ומתקבל משו אצלכם, כך שבטח אפשר ויפה מצידך..
ונראהלי עדיף אפילו בצורה כללית למה חלק שומרות על גיזרה ובדרכ הבנים בתחום אוכלים ללא אבחנה וזה, כך שאחת שתקבל עוגה ספיישל ישמצב תסתבך עם עצמה ח יצא לי להיתקל בסצנה

וכן יש זמן לאכול.. בגן ובמעון, בגן בשעת הארוחת בוקר/כשהילדים בחצר/מפגש/בזמן אחר שהגננת אוכלת א. בוקר, הצוות מנשנש דברים.. לגן גם עדיף להביא אולי בשקית לא מסגירה כדי לא להדליק לשווא את הילדים: )
וכן במעון בארוחת בוקר/כשהצוציקים בחוץ וכו.. כשבמעון יותר קל לאכול כי הם מבינים יותר טוב תמושג "זה שלי";)
ממה שלי יצא להכיר בשתי מסגרות אלו שזכיתי להיות ב"ה

גננת לשעבר

בע"ה אעשה זאת

שנה שעברה?

שמנו בפנים כל מיני שוקולדים/סוכריות/גומים

עטפתי יפה וצירפתי פתק

משהו מוכן כזה או שממש עיצבת בעצמך?

את מכירה סקיצה כזו של קופסת-סביבון?

 

4 ריבועים צמודים, מתחתם 4 משולשים. לאחת הריבועים מוצמד עוד ריבוע למעלה:

[ ]

[ ][ ][ ][ ]

/\ /\ /\ /\

משהו כזה.

להשאיר שוליים מסביב לשים דבק, ואז למעלה להדביק מקל (או להכין מבריסטול על אותו רעיון

 

אני מקווה שיצא מובן.

הילדים קישטו ויצא ממש מקסים 

קחי בחשבון רק שכדאי פרווה כך אם אוכלות בשרי אז לא תהיה בעיה עם העוגה חלבית.
עונה בתור מטפלת במעון כבר חמש שנים

"חוות ארץ האיילים", נדמה לי.

בחופשות יש באזורים חרדיים לונה פארק נייד כזה.
בטח בחנוכה יהיה אז תבררו

מאיזה איזור את?
נראה לי תנסי לברר עם אנשים שגרים בריכוז גדול של אוכלוסייה חרדית באזורים שרלוונטיים לך

לא הייתי שם אבל אני יודעת שהרבה קבוצות דתיות וחרדיות מגיעות לשם.

בחנוכה בהרבה מקומות באמת יש ימים מותאמים לציבור הדתי אפשר להתקשר לברר

אני כותבת בזהירות מכיוון שאיני מכירה את אשתך ואותך מקרוב, אבל אולי יש מקום ליעוץ פסיכולוגי ואולי גם פסיכיאטרי בשבילה , באופן אישי. אולי יעזור לה ללמד לשלט בכעסים, וללמד ליצור עם הילדים קשר בריא.
אם היא מודעת לבעיה יהיה לה קל יותר ללכת לייעוץ אישי ולנסות לשנות. אם אין מודעות לבעיה ואתה מרגיש שהילדים ממש נפגעים , ואתה לא מוצא שום דרך לשכנע אותה לפנות לטיפול, רק אז יש מקום לערב גורם חיצוני כמו רווחה כדי " להכריח" אותה לעשות שינוי וללכת לטיפול.

אולי לקחת את הילד הפגוע לטיפול?
מה אמרו לכם בטיפול הזוגי?
האם היא גם חושבת/מבינה שזה רע? רוצה להפסיק?
ההכרה בבעיה זה שלב ראשון.
אם היא תחליט שכן היא תצטרך ללכת לטיפול אישי.
כמו כן כדאי ללכת להדרכת הורים פרטנית לא סדנא או שיעור כלליים.
באופן כללי אדם צועק כשכואב לו. נסה לבדוק איתה לגבי המצב הרגשי האישי שלה
בתקופות שהיא צועקת ולנתב אותה גם לטפל ולהקל על עצמה בהן.
בהצלחה באמת כואב.


ובינתיים אני מקווה שאתה מהווה כתובת עבור ילדיך ומקור לאור אהבה וקבלה

האם זה קורה בלי סיבה? נגיד היא קמה ברגל שמאל , כואב לה ראש ואז היא מוציאה הכל על ילדים?

אם ככה אז צריך לעשות משהו, ולהגן על ילדים כמובן כי זה נורא

אפשרות שנייה שלילדים אין גבולות ואין חובות ובסוף היא צורחת מחוסר אונים. במקרה כזה צריך ללמוד להציב גבולות בנועם

עוד נקודה - מה חלוקת תפקידים בבית, האם יש לה עזרה, האם היא עומדת בעומס, האם יש לה אפשרות להתאוורר, האם יש לה אפשרות לנוח, לישון?

עצה, אם היא רואה שהיא כבר לא יכולה אז אתה יכול לקחת ילדים לחדר אחר ולתת לה להירגע.  

אבל לזלזל ולרדת עליהם זה נשמע פחות טוב

אתה לא יכול להתערב תוך כדי?

נגיד ילד שופך משהוא והיא צורחת. מפגר, לא מוצלח, יש לך חורים בידים, תמיד אתה מפיל דברים וכו...

אז אתה  יכול להגיד תוך כדי. לדוגמא: יוסי לא נורא כולנו בני אדם קורה שנפל לך הכוס מים ונשפך על הריצפה קח סמרטוט ותנקה...

כאילו תוך כדי להיכנס ולהקטין את צורת דיבור המזלזלת

אתה מחפש כביש עוקף.. שלא יפתור..
א. האם יש לילדים חוויות נעימות עם אמא?
ב. רווחה אין עניין- למה להכניס גם אותם, מה יעזרו?? תפקידם לא 'איום לחץ'..
ג. כנל גירושין- מה שייך?? אכן יפגע גם בילדים, גם בך וגם באשתך.
ד. ויסות חיצוני, ייעוץ?? בהצלחה

1. הייתי בודק אם זה קשור לילדות שלה. האם ההורים שלה הביאו לה יחס דומה. זה מאוד חשוב להבין מאיפה השורש של ההתנהגות שלה מתחיל.

2. הייתי בודק אם בחיים שלה באופן כללי היא בעומס מטורף מרמת חוסר שעות שינה עד העבודה וכו

3. הייתי מציע לכם לבדוק אם היא בדיכאון..

4. לא לוותר ללכת שוב ליעוץ ומה שצריך..

5ץ כתבת שגרושים יזיקו לילדים ולכן לא.. מציע לך לקבל עוד כוון חשיבה. אתה אוהב אותה? רוצה לחיות לידה?

מאמין בה? זוכר שאתה והיא מתחת לחופה נגעתם בנצח? אם עדין התשובות שלך הם כן לא הייתי מוותר

וממשיך לחשוב רק איך לשפר את הדברים..

 

בהצלחה רבה לילה טוב

הרבה הורים חושבים שכך טוב לילדים, וזה החינוך הטוב, לעיתים כך ראו בבית וכדומה, הייתי ממליץ להפגש עם יועץ חינוכי טוב שיסביר לה את הנזק שהיא גורמת לילדים.

0542538969

מדבריך, הבעיה רק מול הילדים (ומילדים לא מתגרשים, כידוע).

ועוד נורה אדומה - שעל הנישואים שלכם לא כתבת מילה.

אתם נשואים עם כמה ילדים. אבל איך הנישואים שלכם?

וכמה אתה אוהב אותה?

וכמה היא אותך?

ובכלל איך לכם ביחד?

 

מרגיש לי משהו מפוספס פה, בלי קשר לילדים.

הילדים כידוע הם כמו מראה שמשקפת לנו חלקים לא נעימים, והרבה פעמים פורקים עליהם תסכולים מזירות אחרות של החיים.

הביקורת המתמדת, "לרדת עליהם", זלזול - זה ממש לא טוב.

 

גם צעקות תדירות זה לא טוב. אם כי לפעמים ילדים "מתרגלים" שכך האמא מדברת..

 

ה"לעיתים רחוקות מאד פיסית", אם הכוונה למכה, זה כנראה הכי פחות חמור במכלול...

 

 

האם היא מודעת לבעיה? היא מודעת לכך שילד שמבקרים אותו, זה עלול לגרום אח"כ לבעיות, שאפילו היא עצמה תצטער לראות אותן?  היא מודעת כמה מסכן הילד הספציפי?

 

אם אינה מודעת - אז צריך לנהל איתה שיחה, שתבהיר בנחת, איך הילד מצידו מרגיש. מה זה עושה. וכו'.

 

 

אבל, אם היא כן מודעת - כמו שלכאורה נראה מדבריך שהייתם בסדנאות וכו' - אז אולי זה מראה על מצוקה פנימית שלה? אולי על מצ"ר מאד קשה, ר"ל, שאינה משתלטת על ההוצאת תסכולה כך, מרוב שמַר לה בפנים.

 

צריך לשאול אותה. מודעת לעצם הענין? אם כן, יש לך הסבר למה זה פתאום מתפרץ? זה קורה כשיש מצ"ר קשה? תשאל אותה.

 

אם יתברר שזה אכן בגלל איזה דכדוך או כד' שלה, אז זה כבר מישור אחר. פסיכולוגי/פסיכיאטרי-תרופתי. במקביל להבנה של של "רציונאל", למה זה ממש לא טוב.

 

כמובן, הכל אחרי שמוודאים אם בכלל יש מודעות. אם אינה חושב משום מה שזו הדרך. שאז צריך הסבר מאד בהירה למה זה שלול לחלוטין.

 

בהצלחה.

מעבר למה שנכתב פה, כמה עיצות פרקטיות:
- להוציא את הילדים כמה שיותר. לא להשאר בבית, זה ממתן את שני הצדדים. גם אם גשום יוצאים עם מטריות ומגפיים - חוויה ..
- להזמין חברים אליכם. זה מעסיק את הילדים, ובמידה מסוימת מפחית עול מהאמא.
- איפה אתה בכל זה? לא ראיתי התייחסות לכך. חשוב לשדר לה הערכה וחום ולסייע כמה שאפשר.

זה תמיד היה ככה?

כי לפעמים שיבושים הורמונליים גורמים לקיצוניות של רגשות. אם היא על גלולות- שתפסיק אותן מיד ותמצאו פיתרון אחר. 

זה דבר ראשון! להוציא כל מה שיכול לקלקל מהבחינה הזאת.

 

דבר שני- נשמע שיש לה קושי רגשי. ובאמת לא פירטת. אם היא לבד עם הילדים כל אחהצ והם משגעים את השכל..אז די ברור.. אבל עדיין צריך למצוא לזה פיתרון, ללמוד תגובות הולמות, לדעת להתעלם מדברים וכו'

אני חושבת שהנחיה פרטית אישית בשבילה תעזור לה מאד. או להיות נחושים ולהעזר בספרים ולעשות זאת לבד... 

אבל בהחלט יש לה פה קושי, שאתה יכול לעזור לה בו מאד. תדברו, תציפו את הקשיים (לאו דווקא מול הילדים ואל תתחיל את השיחה איתה ב-את כל הזמן מבקרת וצועקת על הילדים כי זה יחסום אותה...בדיוק מה שלא צריך. פשוט תשאל מה שלומה ושאתה מרגיש שמשהו מציק לה..)

בהצלחה!

תעצים את הילדים בהזדמנויות אחרות. תהיה יותר בבית.

בהצלחה שוב

מה עם המקום של האישיות שלה..
חפשו ביחד מנוע משותף למקום של שינוי
חשיבה שלה בנוסף האם זה ככה בכל תחומי החיים שלה..? או רק מול הילדים..???

לא מכירה אותכם ולא את הפרטים
באופן כללי מאמינה שה' לא מפגיש אותנו במציאות שאין לה קשר לעבודה שאנו צריכים לעשות עם עצמנו...
אולי היא צריכה יותר עזרה ממך?

ממש תודה רבה לכולכם על המאמץ שהשקעתם בהתייחסות לפניה שלי.

באמת הארתם נקודות חשובות, וחבל שאני לא יכול להתייחס לכולם.

היאוש שלי הוא גדול כיון שאנחנו מתמודדים עם זה הרבה זמן, ובאמת "תקפנו" את זה מהרבה כיוונים, שחלקם הגדול גם העליתם, אבל אין באמת התקדמות.

אני אקרא שוב את הדברים שכתבתם לחשיבה מחודשת, ומקוה שה' יאיר לי... באמת שקשה.

 

גם אם עליתם על הנק' (למרות שנראה מדבריך שלא עליתם עליה עדיין)

אבל זאת עבודת חיים. זאת עבודת המידות..

הרבה תמיכה ממך מאד תעזור לה.

הרבה מחמאות והערכה בכללי לכולם וגם במיוחד לאשתך, זה ממש עושה טוב בבית ויאיר את הבית.

וכמים הפנים לפנים- כן לב האדם לאדם!

לא לשכוח, זה מאד חשוב, וזה משהו ששוכחים במשך היום. תזכורות בפלא' יעזרו.

 

כנראה לאישתך לא טוב. עשה כל שביכולתך לעשות לה טוב. לא הזכרת עליה אף מילה טובה. אני בטוחה שיש בה משהו, אפילו קטן, שהוא טוב. סליחה על המילים הישירות אבל זה נראה שכמו שאתה מתאר את היחס שלה לילדים באותה העין אתה מסתכל עליה, בביקורת מההתחלה עד הסוף. עשה שינוי קודם כל אצלך, ראה את נקודות הטוב שלה, האר אותם, העצם אותם. תפתח את הלב לאישתך, תאמר לה מילים טובות, תחבק, קנה לה פינוקים, אפילו קטנים, שוקולד עם מילה טובה "מעריך את..." "אני רואה את השקעתך ב..." פרגן לה בוקר או יום חופשי. תאמר אני עם הילדים, לכי תבלי. תנוחי.
צא איתה לסרט, למסעדה, לטיול. תעודד אוצה לצאת להליכה, לחברות, לחוג שהיא אוהבת. תשאל אות מב יעשה לה טוב.
אחרי שתפתח את הלב ואת העין הטובה תוכל להעלות את ענין הילדים. לא בצורה ביקורתית "קשה לך וזה לא בסדר שאת... ואל תעשי", זה רק מעורר ריחוק. תפתח ב"מה אני יכול לעשות כדי לעזור ולהקל, כי אני רואה שלנו לא פשוט".
אני חושבת ששינוי אצלך, אפילו רק בנקודת "העין הטובה" כלפיה. אבל באמת, לא כדי "שהיא תשתנה" יכולה לעשות לכולכם טוב.

ויש ספר מצויין על הורות. הוא קצת ישן אבל נהדר ממש. נקרא "ילדים-האתגר". אפשר להשיג אותו דרך האינטרנט.

ומילה אחרונה, אם כבר ככה קשה. קחו הפסקה בעניין הבאת הילדים (אני לא יודעת מה גישתכם אבל אני רושמת מדעתי). כל ילד עולם ומלואו ומצריך הרבה כוחות. ואם כרגע המצב מורכב. תתמודדו עם מי שיש בלי להוסיף עוד.

ולסיום, זכור שמילה טובה היא כמו כדור שלג. ככול שאנו מקבלים מילים טובות, אנו יכולים לתת אותם לאחרים.
ואתה כאבא צור אתה עם הילדים את הקשר בו אתה מעוניין. אתה משמעותי לאין ערוך. מבחינתך מלא אתה את החסר. במיוחד עם הילד הספציפי שהזכרת. אבל, שוב, בבקשה לא "בהתרסה" אלא במקום של "עימו אנוכי בצרה". אנחנו משפחה, כולנו יחד, וכולנו נותנים יש האחד לשני.

רק טוב בעזרת ה'

ולהתחיל אולי בהורדת העומס שעליה- נערה שתצא עם הילדים לשעתיים ותאפשר לה לנוח או עוזרת בית קצת.. וכמובן הערכה גדולה מצידך למה שהיא משקיעה.  בהצלחה רבה לשניכם

פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה לגרום לעצבים מטורפים. שווה לבדוק

עצבני, לא להכיר.

שקשה לה.כבד עליה העול בבית עם הילדים והיא מצפה ממך לעזרה וכשזה לא קורה היא פורקת את התסכול על הילדים.כתבת שזה משתפר לתקופה ושוב חוזר-אולי כי באותה תקופה אתה עוזר/תומך/מתחשב ובזכות זה היא רגועה כי היא מרגישה שהיא לא לבד.

https://www.facebook.com/דבורה-קיציס-שירה-חדשה-כאן-מורשת-1562094570747854/

https://www.facebook.com/Kanmoreshet/

(ומצאתי במוצ"ש הקלטה של התוכנית)

הרובע היהודי הוא קצת מאתגר אם זה ילד בכיסא גלגלים...
אבל יש שם איזור שלם של אוכל יותר מהיר
ויש ליד קופיקס מסעדה חדשה חלבית שעושה רושם טוב
ויש עוד אחת ישנה ברחבה החדשה.
לא יודעת כתובות לצערי

בשרי - מפגש האש.

 

חלבי - בוש בייגלס (יש 2 סניפים באיזור גאולה)

 

כשר למהדרין והעיקר אסתטי

לפעמים יש אנשים שהם פשוט איטיים יותר, האם הוא איטי בעוד דברים? כשהוא מתלבש? במשחקים? וכו'
אם הוא לא מספיק להעתיק הכל, כדאי לדבר עם המורה שיסכמו ביניהם שהוא מעתיק רק חלק, או משהו כזה

בהתאגנות קצת איטי, לא במידה ניכרת

לא מרגיש לי נכון לבקש שיעתיק רק חלק, זה אולי פתרון ביניים אבל לא נוכל כל החיים לרפד לו ולחסוך לו את ההתמודדות

 נראה לי שצריך לפתור את הבעיה מהשורש, אני מנסה להבין מה יכולה להיות הבעיה

אני אכן מתוסכלת כי אין לי דרך איך לעבוד איתו

אני לא מחפשת פתרונות קסם

גם אם יש עצות טובות, אני מניחה שבדר"כ מדובר בתהליך וזה בסדר גמור הבעיה והתסכול הגדול שלי שאני לא יודעת איזה תהליך לעשות איתו

 

אני יכולה לדבר עם המורה שירפה ולא יתן לו לכתוב בהפסקה ושיתן לו עוד זמן למבחן

 

אבל מעבר לזה, איך אני יכולה לעזור לו באמת לשפר את המצב? כי ברור שמשהו פה לא לגמרי תקין, זה לא אמור להיות ככה

והעומס הלימודי מן הסתם רק הולך וגדל במשך השנים

 

אצל מומחה עינים ילדים, כנראה שזאת לא הבעיה

תודה בכולופן

יש את שלומוביץ בכנפי נשרים בירושלים. יכול להיות מאוד שזה זה.
איפה הוא יושב בכיתה? תבקשי מהמורה שתושיס אותו ראשון

יש כמה גישות
1. גישה מתקנת - לפתור מהשורש כמו שאת מעוניינת. גישה זו מחייבת להעמיק את האבחון להבין מה הגורמים ולעבוד עליהם.
בשביל זה אתם צריכים לחזור למרפאה בעיסוק שזו ההתמחות שלה והיא מנוסה.
היתרון: נותן פיתרון ארוך טווח
החיסרון: מצריך המון עבודה ותרגול אינטנסיבי יומיומי
מחייב מוטיבציה רבה מצד הילד
לא תמיד מצליח בגיל כזה

2. גישה של התאמה ופיצוי
לא פותרים את הבעיה מהשורש אלא מוצאים פתרונות למצב הקיים. משלימים עם זה שיש קושי ספציפי בעניין קצב הכתיבה ומנסים לפתור נקודתי. הרי לא כותבים כמויות בקצב מהיר כל החיים.. זה רק לתקופת הלימודים.
דוגמאות להתאמות אפשריות:
לאפשר הקלדה במחשב נייד.
לצלם את הלוח במכשיר פלאפון (אולי של המורה) לשלוח כקובץ תמונה ובבית הילד יסיים להעתיק מה שלא הספיק.
להדפיס את קובץ התמונה הנ"ל ולהדביק במחברת כמו שיכפול
ישנן עוד התאמות. גם את זה מומלץ לעשות עם מרפאה בעיסוק.
בכל מקרה להישאר בהפסקה להעתיק זאת ל-א אופציה בשום פנים ואופן. הילד חייב זמן התאווררות מכל הבחינות וזה רק ישניא עליו את הכתיבה ,יגרום לו לא להתרכז בשיעורים שלאחר מכן, עלול לגרור בידוד חברתי, ירידה במוטיבציה הלימודית, תסכול ועוד ועוד...

עשית לי רע לגבי ההפסקות. אבל את באמת צודקת מאד. אני צריכה לדבר עם המורה דחוף שלא ישאיר אותו בהפסקות.

שאולי הוא חושב הרבה על מה שהוא כותב כדי לא לכתוב בשגיאות כתיב וזה מה שמעכב אותו

 

איך לדעתכם צריך להתייחס לשגיאות כתיב בכיתה ג' ? אני מתכוונת גם כהורים וגם כמורים

 

וכל ההארות רק הורידו לי את הביטחון העצמי

נגיד כל יום בצהריים את נותנת לו להעתיק קטע מספר מעניין או לכתוב לך סיפור בהמשכים שתקראי בעניין. כשהוא יכתוב הרבה גם הקצב יבוא. כך אני חושבת. או משחק התכתבות אתך או אחים אחרים בבית

עם יותר מילד אחד, ומצבים קשים יותר ממה שאת מתארת.

 

מזדהה מאוד עם גישה 2 שהביאה מעין אמונה בתגובה שלה, וככה גם התנהלנו עד לשיפור גדול בעזרת שיטת נילי רביב.

וגם להעצים את הילד בתחומים אחרים שהוא טוב בהם, לתת משקל קטן גם מבחינת חשיבות וגם מבחינת זמן התעסקות בקושי. והרבה חום אהבה והערכה.

 

בהצלחה רבה. 

נשמע מעניין, את ממליצה על השיטה?

 

אצלנו זה היה יותר מורכב - גם דיסלקציה ועוד לקויות על הקשת.

והשיטה עזרה להכל.

תתייעצי איתם, אבל תנסי למצוא מטפלת בשיטה שלמדה אצלם אבל לא מצוות המכון - נראה לי יותר זול ויותר קצר.

 

עם הילדים הקטנים יותר נעזרתי בהומאופתיה - זאת גם אפשרות טובה, תלוי במצב.

דברתי עם המורה, היה מאד קשוב ומוכן לבוא לקראת הילד

 

סכמנו שהמורה לא יקפיד על שגיאות כתיב בכלל (ואם הוא בכל זאת ירצה שנעבוד על זה הילד יביא את המחברת הביתה ואני אשב איתו על זה) 

דברנו שהילד לא יצטרך להשלים בהפסקות ומה שכן יצטרך להשלים יביא הביתה.

 

בנוסף דברתי עם הילד על תמריץ קטן בכל יום שהוא מספר לי שהספיק לכתוב הכל בשיעור (זה מדבר אליו..)

 

מקוה שנראה שיפור בעז"ה

 

תודה לכולם!

 

אני לא כותבת. דבר ידוע ומקובל הוא ש"כבשה" לא כותבת .

בגיל 9 איבחנו לי דיסגרפיה התגלה אחרי שקימצתי במילים במבחן (עד כיתה ג' לא היו מבחנים)

הראשון שעשו לנו , וקיבלתי ציון נמוך, אמא שלי והמורה התפלאו מאוד 

כי הייתי ילדה ידענית וחכמה , המורה עשתה לי מבחן בעל פה ידעתי הכל . 

עברתי אבחון דידקטי כדי לגלות לקות למידה, בתקופה שזה ממש היה לא רווח ולא מוכר כמו היום (כמעט 20 שנה אחורה) 

ואובחנה דיסגרפיה. (לקות למידה בכתיבה)

כשהיה צריך לכתוב הייתי אומללה, כל המורות ויתרו לי על כתיבה ובחינות בכתב ובחנו אותי בעל פה, חוץ

ממורה בת מעל 60 שפשוט לא הצליחה להבין איך ילדה חכמה לא כותבת. תיסכל מאוד,

במיוחד שבמקביל היו לי הפרעות שינה, תסמונת טורט והפרעות קשב וריכוז. 

למדתי להקליד בזריזות והשתמשתי בעיקר במחשב, צילמו לי חומר ועזרו לי הרבה בבית ספר

כדי למצות את הכישורים הרבים שהיו לי בתחום הלימודי. בבחינות נבחנתי בעל פה. 

היום כל התחום של מחשבים מפותח הרבה יותר ויותר קל לילדים עם דיסגרפיה .

היום אני עושה תואר שני ככה שזה לא מה שהפריע לי להתקדם בחיים,

היה יותר קשה, אבל באמת שהצלחתי... ב"ה

שמחה לשמוע שידעו איך להתייחס לעניין לפני 20 שנה ומקסים לשמוע איך הצלחת

הרבה ילדים נפלו אז בין הכסאות והמערכת לא הבינה אותם ולא ידעה להתמודד איתם

 

 

לא קראתי הכל...

אני מתכוונת, מתי היא מתארחת בפורום?

1.יש שם אופציה לאנונימי למי שרוצה לא להזדהות

2.היא תשתדל לענות בימים הקרובים (היום-מחר)

היא משלנו ככה שזה יותר גמיש

 

מחכים לכם

שם יש יותר פירוט.בשמחה ובהצלחה

(ואם יש לך עוד שאלות בנושאים אחרים מוזמנת גם)

יוני לביא יש לו אצר וגם מוקד כזה

בטח ידע לענות

כשיש חום אז למחרת ילד צריך להישאר בבית, למעקב.

38.5 זה לגמרי חום...🤔

אז לדעתי לא בעיה לשלוח למטפלת שזה אחת לאחת שיכולה לשים יותר עין עליה.
אם כמה מחר עם חום..זה כבר ללכת לבדוק למה יש חום..
אבל אם יורד.לדעתי אין בעיה לשלוח

שתהיה בריאה!

אם אחרים ידבקו ממנה...

אצל מטפלת.
אין היום כמעט מציאות של מטפלת על ילד בודד

לגן ברור שצריך לחכות 24 שעות לפחות שאין חום.
ואז לשלוח
כך גם דרשנו ששלחנו ילד עם חום😌

ויש הרבה מטפלות שמטפלות בבית על ילד/תינוק אחד😁לכן כנראה הבנתי אחרת.

משהו כמו אחת לארבע.

 

התייעצנו בסוף עם המטפלת-

 

ואמרה- שכך כולם עושים...

להורי היה שנה שעברה חתונת הכסף, 25 שנה לחתונה.

עשינו מסיבה יפה עם אוכל מושקע, עריכה יפה ומכובדת, הזמנה שמזמינה אותם ל"חתונת הכסף" וכו'.

עשינו אלבום דיגיטלי כמתנה, אספנו מלא תמונות של ההורים מאז שנולדו ועד היום- כל עמוד ארוע מיוחד= לידה. ילדות, וורט, אירוסין חתונה וכו,

וכן עמוד לכל ילד עם ברכה מיוחדת מהילד להורים. וכן עמוד של נכדים

יצא מדהים! ההורים התרגשו מאוד!

 

בהצלחה

 

 

 

הייתי מספר מה עשינו שנה שעברה להורים, אבל חושש לאאוטינג, אם תרצי אפשר בפרטי.

שכל ילד ישתף אותנו בהחלטה טובה שהוא קיבל על עצמו

לטובת הבית, המשפחה והאחים.

 

וכמובן אלבום משפחתי עם ברכה אישית מכל אחד.

 

זה ממש מהדברים שעושים לי נחת...

מזל טוב!!!!

קנבס עם חמישים תודות שכל אחד מהילדים כתב... הם ממש התרגשו!! כי זה דברים שלא תמיד יוצא לומר תודה..

זה מה שאני הייתי רוצה

לוח שנה מעוצב עם תמונות של כל המשפחה

פליימאגר זו חברה טובה.
100 חלקים ב130 זה מחיר טוב.
אפשר לפעמים למצוא בפחות (120 או אפילו 100).

ויסודי רק למשפחות שאני מכירה ושאני יודעת שהאמא בבית, פשוט כי אני אמא היסטרית.
יש אמהות שמסכימות שהילדים שלהן יבואו אלינו גם כשאני לא נמצאת ורק בעלי עם הילדים.
בעלי ממש מקסים ואפשר לחלוטין לסמוך עליו בעיניים עצומות אבל זה ממש הרגשה אישית של כל אמא. אני באופן אישי נמנעת שהילדים שלי ילכו אם האמא לא נמצאת

שבדר''כ אם מישהו פוגע מינית בילדים זה יהיה גבר ולא אישה. בכללי תמיד יותר צריך להיזהר מגברים מאשר נשים..

גברים פוגעים מינית יותר בגלל שיש דברים שהם יעשו ויחשבו פגיעה מינית ואם אישה תעשה- לא.

מעדיפה שיבואו אלינו. לא קיצוני בכלל.. לא שולחת לא רק מטעמי בטיחות פיזית, אלא גם "בטיחות" נפשית.. לא כל דבר שיש בבתים אחרים מוסכם ומקובל

דווקא מנסיוני גיל 5-6 זה הכי אידיאלי לשלוח כי הם מספרים והם יחסית "בענינים" ואפשר לסמוך על ה"עדות".
בגילאים גדולים כבר הרבה הרבה יותר קשה להגביל ובעיקר גם אין להורים ידע.
ככה אם זה ילד שהלגו אליו בגיל 5-6 את לפחות יודעת....
(אגב אם יש קשר בין ההורים דווקא מקובל לבקש שלא יראו סרטים או סרט מסוים אבל זה אפשר לעשות בגיל קטן לא בגיל 10....).

ואני רואה את זה הפוך

בגלל שבגיל גדול יותר קשה להגביל, מחובתי בגיל הזה להקנות כמה שיותר טוב

ולא בגלל שבגיל גדול קשה להגביל, אז הגבולות נפרצים כבר מעכשו

כאשר ילד בגיל 5 הולך לחבר הוא מספר למה נחשף ולהורים יש ידע למה נחשפים באותו בית.
בגיל 10 הידע הזה לא מגיע להורים כי הילד לא מספר.
לפחות במקום מגורי מאד קשה לדעת למה הילד נחשף ולמה לא כבר הופתעתי לטובה ולרעה (ל2 הכיוונים) המון פעמים.
ובגיל 5-6 הרבה פעמים אפשר לבקש או לרמוז לאמא של החבר שאת לא רוצה שיחשף לתוכן מסוים. תלוי בקשר בין ההורים....
בגיל 10 יותר קשה לעשות את זה.....
אגב, כל מה שילד יחשף אליו בבית של חבר הוא נחשף אליו כבר בגן. אם לא עכשיו אז עוד שנה. דווקא אני מעדיפה גיל קטן שהילד משתפף ופתוח לשמוע דעות ובלי האנטי של גיל ההתבגרות.

לא כל מה שילד נחשף בבית של חבר, כנראה כבר נחשף בגן.. סרטים מסוימים, תרבות התנהגות ולבוש של ההורים/ אחים.

ושוב- זה יפה שהוא משתף אבל לא אומר שבגלל שהוא משתף, אכניס אותו לכל מקום בלי בקרה

וגם ליידע בקשר לאלרגיות או רמת כשרות.
רק שזה יהיה דו-צדדי. נתקלתי באימא אחת שביקשה לא סרטים, לא אוכל, ושילכו אליה. ובסוף התברר שיש לה אינטרנט לא מסונן ודלוק בלי הגבלה, ילדים גם מתקשרים מטלפון שלה ומשגעים את כל הבניין, ועל ילדים אורחים היא בעצם לא לוקחת אחריות.

ויש מקומות שפחות. יש מקומות שבהם יש המון סגנונות של משפחות ויש כאלה מקומות שבהם פלוס מינוס כולם אותו הדבר(עיר/יישוב), כך שזה מקל במידה מסוימת. 

ברחוב, בגן ובגן שעשועים.
הסרטים זה באמת הדבר היחיד שנחשפים אליו בצורה מלאה בבית של חבר (את הקדימונים הוא בהחלט מקבל בגן).

זה אומר שעליי לשדר לו שזה לגיטימי? חולקת עלייך

חבר הוא לגיטימי. בית של חבר הוא כמו רחוב, גן שעשועים הוא לא מוסד חינוכי.

לא בכל גיל ילד מגיע עם תובנות כלכך מורכבות כמו שאת מתארת. במה שתזיני ותשקי אותו, כך הוא יגדל. חושבת שהבנו אחת את השניה. תודה על דיון מעניין. שמוצה

שבטח תקבלי תשובות שונות מאנשים שגרים בישוב לעומת אנשים שגרים בעיר..

אפשר להזמין עם אימא פעם ראשונה כדי להכיר. אבל הרבה פעמים אנחנו לא מכירים לעומק רב המשפחות.  

אם מרגישים שמשהו לא מתאים אז כמובן לסרב. 

 

אם את מזמינה ילד אחר אבל מסרבת שילד שלך ילך אליו זה ייראה מוזר. את כאילו אומרת לאימא שנייה שהיא צריכה לסמוך עלייך ואת עליה לא סומכת. למה שהיא תרשה לילד שלה לבוא אלייך?

לאו דווקא הכרות מעמיקה.
בעקרון משפחה שאני די לא מכירה אני אגיד שזה פעם ראשונה אז ננסה חצי שעה וכד'...
היתרון בעיני לשלוח בגיל 4+ שהם די מספרים ולא מסתירים, לפעמים מזמינים גם את האמא ואז זה אידיאלי וגם נעים להקציב זמן מועט.

תמיד רק בקרבת הבית,

בגילאים האלו מלווים עד לבית אא"כ הילד עצמאי וכבר היה שם כמה פעמים ומכיר את הדרך ללא כביש.

מתאמת מראש לזמן מוקצב, בהתחלה לזמן קצר.

 

אם אני יודעת שיש דברים שלא לפי הדרך שלנו - בד"כ לא שולחת שוב ומזמינה אלינו,

אם הילד בוגר אני כן אדריך אותו מה אנו מרשים ומה לא.

 

לא מאפשרת להם לצאת מהבית ללא השגחת מבוגר.

 

גם עם ילדים בגילאי בי"ס אני די מקפידה על כללים

כמו לא להסתובב ברחוב, להיות רק בבית החבר או בחצר שלו - אם יש.

אא"כ יש פעילות מוגדרת מראש שיוצאים אליה.

 

ובוודאי שאם הם רוצים לחזור לפני הזמן המסוכם - אני אומרת להם שיאמרו שהם רוצים לחזור או להתקשר.

 

 

עקרונית - כיום הרבה דברים שפעם היו נחשבים קיצוניים, לצערנו הכרחיים מטעמי בטיחות וביטחון.

בגילאים הנמוכים אנו נוטים לשמור את הילדים יותר קרוב אלינו וזה מצוין.

יהיו להם מספיק שנים להתרחק מהבית ומאיתנו. באופן טבעי הם חווים תהליך של פרידה.

אז צריך להקשיב לנפש הילד ולראות מצד אחד לא לחנוק ולאפשר לו חופש כמה שצריך,

אך גם לא לדחוף אותו החוצה אם לא מבקש זאת.

גם היום בגיל 8 . שולחת רק למי שהכרתי את ההורים והם נראים לי בסדר.

בטח בגיל גן רק למי שמכירה את ההורים.  וברור ששיש מישהו בוגר בבית.

 

דיברו פה על אבא נמצא לעומת אמא >> צריך להזהר מפגיעה מינית,  ויש יותר פגיעות על ידי גברים.

מה שבטוח לא שולחת לישון בבית של מישהו שאני לא מכירה ממש ממש טוב, ולא בגיל גן.

גם הורה של ילד מהגן נחשב מןכר
ועל כן כל מי שטוענת כי מכירה את ההורה עצמו היא לא טענה רלוונטית.ולא טענה מגנה.
צריך בעיקר לשוחח עים הילד על גופו..

(מעל 50%).
סיכוי נמוך יותר לאדם מוכר שהוא לא קרוב משפחה.
סיכוי נמוך יותר לאדם לא מוכר.

זה לא סותר שאני מסכימה למה שאת אומרת....

ודולחים אלי הרבה מבלי להכיר
אני לא שולחת אבל מטעמי בעיה בריאותית