פורום הורות (עמוד 126)

להיות כל היום במזגן. הרבה יותר קל.

אם הילדים יכולים לצאת לגינה לבד, כדאי שיעשו את זה שישתחררו קצת.

חוץ מזה משחקי קופסא, ספרים, יש סרטים על בית המקדש ביוטיוב, יש סרטים בילדודס פה שאפשר להראות, דפי צביעה, כל דבר אחר שהם אוהבים

אם יש היענות- לשבת איתם על תוכנית לפי שעות ולשלוח אותם לקנות חומרים.

אפשר גם להכין סיכה/ מדבקת מדריך

ככה גם הגדולים מרגישים אחריות ולא מציקים לקטנים,

והקטנים מקבלים את סמכות אחיהם הגדולים.

אם מדבר אלייך אכתוב רעיונות לפעילויות.

הכנת עוגיות- יש מתכון של קרין גורן לעוגיות שחור לבן-

מכינים בצק, חצי ממנו מערבבים בקקאו (או כל חומר אחד שיכול לצבוע בצק- אם יש לכם אומץ אפילו סלק או תיונים)

כשיש שני גושי בצק בשני צבעים (או יותר) כל חניך מקבל גוש ועושים מזה צורות- סמיילי וכל העולה על רוחם 

הבן שלי למשל הכין שעון- רק זה העסיק אותו כמעט שעה...

להשתדל שיהיה פרופורציה בין העוגיות אחרת זה בעייתי באפייה- תמיד אפשר שה"מדריך" יוסיף בסיס לעוגיה אם היא יצאה קטנה מדי.

חול צבעוני- שמים מעט מלח בצלחות חד"פ לבנות (הכי פשוטות המחוספסות) ועל זה מגרדים גירים- ויוצא חול צבעוני- אפשר לעשות ציור של ים עם שמש, דשא וכו' למרוח דבק ולפזר את החול בצבע המתאים.

(אם אין גירים אפשר לנסות בגואש או צבעי מים אבל ממש מעט מים שהמלח לא יימס)

אוריגמי

הכנת משחקי קלפים- כל משחק אפשרי- דומינו, משחק זיכרון, לוח סולמות ונחשים משפחתי (שיאספו ארגז קרטון מבחוץ לבסיס)

משחקי מים (במרפסת או בגינה בחוץ)- בלונים שממלאים אותם במים מהברז או רובי מים או שקיות סנדוויץ עם מים או כל רעיון אחר (תנו ליצירתיות לזרום)

הכנת כובעים- מציירים עיגול גדול על בריסטול או דף (אפשר לחבר שניים לגודל A3)

גוזרים על קו הרדיוס מקצה העיגול עד הנקודה המרכזית- מקפלים כמו חרוט= מהדקים/ מדביקים והנה כובע (אפשר לקשט לפני/ אחרי)

משחקי קפיצות וגלגולים- אוספים מזרונים ממיטות הילדים לסלון הבית והנה משטח לקפיצות/ גלגולים-

עושים תחרות בתורות כל פעם עם אתגר אחר- קפיצות על רגל אחת, הליכת צפרדע, גלגול על כדור, הליכה עם כפית בפה שעליה יש חפץ קטן שאסור להפיל אותו וכד'.

יצירה מגולגולים של קרפים או גזרי נייר- אם יש דפים צבעוניים- אז שיגזרו לחתיכות קטנות ויעשו ערימות לפי צבעים- ואז ידביקו על היצירה. אם אין- אז שיצבעו את הדפים קודם- זה כבר תעסוקה...

אפשר לעשות גם מעיתונים.

יצירות מבקבוקים- אם יש לכם מחזור בקבוקים שיאספו ויקשטו ויכינו באולינג או רעשן או כל קשקוש אחר

עיסת נייר- מערבבים דבק פלסטי עם מים ומרטיבים חתיכת עיתון בפנים- כשזה רטוב עוטפים משהו (בלון, בקבוק פלסטיק, כוס.

עושים שכבות על שכבות- מייבשים ויוצא עציץ/ כדור/ קישוט אחר

משחק משפחתי- טאקי/ מלחמה/ סולמות ונחשים/מונופול/ מה שיש בבית והרבה זמן לא שיחקו כולם יחד...

שעת סיפור עם שאלות בסוף (אם הילדים חרשו על הספרים שלכם אפשר להשאיל משכנים)

אפשר גם להמציא סיפור או להקריא סיפור מוכר ולהחסיר מילים והקטנים צריכים להשלים את המילה החסרה.

משחק הרכבה- אצלנו למשל ממשחק קשים או לגו אפשר לעשות המון דברים מגניבים אם רק יושבים עם הילדים- אז אם כולם בונים יחד זה ממש כיף. (שוב, אם מיצו את שלכם אפשר להחליף עם השכנים)

משחק שירים- המדריך אומר מילה וצריך לחשוב על שיר עם המילה הזאת.

משחקים משפחתיים במעגל- לשים מטפחת/ מי גנב את העוגיות מהקופסה/ משחק התנועות

בניית אוהל- בעזרת סדינים+אטבי כביסה+מקלות של מגב ומטאטא, ותסמכי על היצירתיות של הילדים- אחלה אוהל אפשר לבנות ולשחק בפנים (לאמיצים גם להרשות לאכול משהו בפנים בשביל לדרבן)

יציאה למכולת

שמרתי לי למקרה הצורך

יש ספר שמלמד איך להכין חיות מפלסטלינה, ילדים אוהבים את זה מאוד.

אפשר לבנות עולמות שלמים - משטח ועליו דשא, אגם וחיות ועצים כיד הדמיון הטובה

איכה רבה

עיבוד מאולתר לילדים עפ"י השיחה שלמטה

אתם יודעים שהמלאכים ואברהם אבינו ומשה 

באו לקב"ה וניסו לשכנע אותו שלא יכעס עלינו אחרי שהתנהגנו לא יפה 

וד' לא השתכנע כל כך. 

ואז באה אמא שלנו, רחל אמנו והיא אמרה לד' 

שאתה זוכר שויתרתי לאחותי על משהו מאד מאד חשוב לי

ולמרות שהיה מגיע לי לקבל

אני אמרתי עליה דברים טובים כל הזמן וגם בלב לא כעסתי עליה שלקחה לי

ואפילו התאמצי כדי שתקבל את החתן שלי

ואז ד' אמר לה: אל תדאגי! זה יקח קצת זמן אבל בסוף כל היהודים 

יחזרו לבית שלהם ויבנו את בית המקדש. בזכות זה שהסכמת גם 

לקבל את זה שלא תמיד הכל מושלם. ושצריך כל הזמן לדון לכף זכות 

ולהסתכל בעין טובה ולא ההפך.

ואתם יודעים חמודים גם היום יש אנשים שנקראים שומרי החומות 

והם כל הזמן רק מסתכלים על הדברים הטובים שעשינו 

ובכלל לא מסתכלים על זה שלפעמים אנחנו קצת לא מצליחים להיות טובים 

ולעשות את כל מה שד' רוצה שנעשה. 

כמו אמא טובה שרואה שעשיתי טעות אבל יודעת שבפנים אני ילד זהב 

והאנשים החשובים האלה הם יהיו כמו משה רבינו הם יקחו את עם ישראל 

ויובילו אותו לתפילה אחת גדולה כוווווולם בכותל 

ואז תהיה חגיגה גדולה ונתחיל לבנות את בית המקדש.

בשנה הבאה בירושלים הבנויה

בס''ד

יותר לכיוון קינג ג'ורג'? או יותר לכיוון התחנה המרכזית? במדרכה של השוק או במדרכה ממול? מכירה היטב את האזור אבל לא מצליחה להבין איפה זה... (האם זאת החנות שמוכרת את כל סוגי החוטים, למטה ברחוב קרוב יותר לקינג ג'ורג'?)

שוב תודה!

עדיף לקחת חתיכת בד ולעשות טלאי אמיתי.

או יותר טוב מראש לקנות מכנסיים חזקות יותר.

אני עד היום זרקתי מכנסיים לפח עם חור בברך. ממש חבל אבל לא ידעתי מה לעשות עם זה

צריך לשים משהו בשביל זה או שהטלאי עשוי מחומר שנדבק בגיהוץ?

בס''ד

אין לי מכונת תפירה...

מי חמצן, פניסטיל ג'ל, תכשיר נגד עקיצות, מי מלח לאף.

כמו שרשמו לפני

פניסטיל לעקיצות, מי מלח, שמן פראפין, נורופן בד"כ בסירופ אבל יש גם נרות למקרה והילדים מקיאים או שקשה להם לקחת. 

1. אזוב (מיורן) מיובש. תרופת פלא לכל קלקול קיבה או וירוס בטן. פשוט מציל אותנו ואת השכנים.

2. תרחיף קלמין- מרגיע עקיצות וגירויי עור. (נראה לי יחסית טבעי)

3. משחת קלנדולה- מעולה לפצעים, שריטות וכד'.

4. משחה אנטיביוטית- למקרים של שריטות ועקיצות שמתחילות להזדהם. 

5. בחורף- משתדלת להכין שמן פיגם למקרים של כאבי אזניים.

לדלקות אוזניים יש נטיה להתעורר דוקא בשעות הלילה.

לא היית רוצה להתקע עם ילד שצורח מכאב באוזניים באמצע הלילה בלי אוטידין.

וויטה מרפן 

ומלא נשיקות

חלב אם

שמן זית

מנסה להזכר מה עוד...

א. את מתארת בהתחלה כמה וכמה בעיות, ואח"כ אומרת ש"ב"ה בסה"כ המצב סביר".

אם הוא מרים קול באופן קבוע, "מילים", מרביץ, לא משתתף בסעודה וכו' - אז לכאורה צריך להבין מה מפריע לו; מה גורם את זה. זה קודם ל"איך מוכיחים".

ב. להגיד "ילד רוצה להיות שייך ולהתנהג כמו שצריך", זה קצת נאיבי, לדעתי. אם משהו מפריע לו, הוא מגיב כמו שמגיב. אפשר כמובן להעיר ולהציב גבולות, בהנחה שמה שההורים אומרים שם מעצור במידה מסויימת. אבל זה לא שאם תגידי "בבית אצלנו", אז הוא ירצה להיות שייך ולכן יתנהג כראוי.. זו פשוט צורה של תוכחה שמציבה נורמה. וצריך לראות לגופו של ענין מתי זה עוזר ומתי לא. 

וגם כשנאמר, תלוי איך נאמר. לפעמים מתקבל אצל ילד במובן של "לא מסכימים שתתנהג כך", ולפעמים יכול ליוצר הרגשה של אתה לא בסדר, לא ב"נורמה". תלוי ב"ניגון".

ג. מכל מקום, מתוך מעט-מאד הנתונים שיש כאן, לא נראה שבאמת הבעיה היא "איך מוכיחים ואומרים מה מקובל".. זה נראה שהוא כבר יודע בע"פ מה אתם רואים כמקובל ומה לא. לכאורה, משהו מפריע לו, שבגלל זה הוא נוהג כך. אז מסתבר ששווה לנסות להבין מה הבעיה. הנקודה זה לא איזה "משפט שניים" שתגידו בתוך ההתנהגות.

ולבינתיים, סביר שטוב שירגיש מכם, משניכם, יחס חם לא מותנה. זמן אליו שלא תלוי בקטנים יותר. מתוך יחס חם אפשר גם יותר להעיר בנחת על דברים נקודתיים שרוצים. כדאי לנסות לדובב אותו, אם משהו מרגיש אותו, להבין למה לא רוצה לשבת לשולחן שבת וכו'.

גם לבדוק האם בביה"ס אכן הכל בסדר; יכול להתרכז ולשבת במנוחה בשיעור, יחס עם חברים. אם באמת שם הכל בסדר, זה יכול לעזור לנסות להבין יותר מה נשתנה בבית.

וגם חשוב, שבינך לבין בעלך יהיה תיאום בנחת ביחס לילדים. הרבה פחות חשוב "איזה משפט אומרים", מאשר שילד מרגיש שאין מחלוקת ביחס אליו ובכלל.

תודה על התשובה המפורטת.

ראשית, בעלי ואני מתואמים.. שנינו מנסים לקרב, להכיל ולתת לו הרגשה רצויה. בדיוק בגלל זה שאלתי מכיוון שבעלי טען שהאמירות שלי אינן נכונות וזו לא המטרה שלנו..

שנית, "מה מפריע לו", הפיזיולוגיה שלו מאתגרת מאוד. יש לו בעיות בוויסות חושי שמפריעות לו מאוד, לשבת ליד שולחן זו משימה אדירה מבחינת הגרייה שהוא מקבל, להגיב באופן מותאם (קול/מכות) קשה לו כי הוא חווה את הכל עוצמתי ומאיים.. ולכן אמרתי שהמצב סביר.. בסה"כ, אם ניקח בחשבון את הפיזיולוגיה שלו, איך שהוא התנהג בעבר ואיפה שהוא היום, המצב סביר. הוא יושב לרגעים קצרים בשולחן, מקשיב מהשטיח לפעמים לדברי תורה, מבחינת אחוזים פחות מכה את האחים (עדין יותר מהנורמה ופחות מעברו), בכתה הוא אינו מפריע, יש תקופות שהוא מצליח ממש להשתתף..

הבעיות בוויסות מתאזנות בד"כ עם הגיל.. מטרתנו היא להרעיף עליו אהבה, לקרב אותו ולשמור עליו בנורמה עד שהזמן יעשה את שלו.. 

מצד שני השגרה שוחקת, ההתמודדות מתישה ולפעמים אומרים/עושים דברים הפוכים..

לכן אשמח אם תאמר לי מנקודת מבטך אם האמירות שלי מרחיקות/מקרבות/ניטרליות.

קודם כל - חום, יחס סימפטי, לחבק מפעם לפעם (פיזית), לדבר בנחת על כל מיני דברים, לשאול בהתענינות על מה שקורה בביה"ס וכו' - לא "מה היה", אלא עם שאלות ממוקדות יותר, שיגרום לו רצון לשתף - השתדלות לתקשורת תדירה, טבעית.

"מקשיב מהשטיח" - מעולה... להתייחס כאילו שם הכסא שלו, לשתף אותו משם, באופן טבעי, אחרי שמיצה את יכולת הישיבה שלו ליד השולחן. גם בבי"ס יש לפעמים ילדים כאלה; מורה חכם ישתף אותם בשיעור מתחת לשולחן שלהם.. במקום לבזבז את כל האנרגיה על "תשב במקום" הבלתי-אפשרי עבור הילד הספציפי.

זה שה"שגרה שוחקת" ולפעמים עושים ההיפך ממה שרוצים, לא צריך להיבהל מזה מידי. בד"כ, עם ילדים ראשונים אנחנו רוצים להיות "מושלמים".. לא צריך לדאוג, הילד קולט את הרצון הטוב של ההורים, את האיכפתיות ממנו, את האהבה, וגם שההורים בני אדם ולפעמים הוא מעצבן אותם.. ומקבל את הגערה ה"לא מדוייקת" בפרופורציה.

סביר שלכתחילה, הטוב זה לומר בנחת, לדוגמה, "לא אומרים כך, זה מעליב. אתה רוצה לומר ש.."? ואז עוברים אל השתתפות במה שהוא רוצה בעצם; רוצה משחק מסוים שאצל מישהו מהאחים וכד'.

וגם זה, "פעמים שאתה מתעלם". לפעמים יותר טוב "לא לשמוע". אי אפשר למלא את החיים של הילד בגערות, זה גם לא אפקטיבי.

וגם על צעקות אי אפשר להעיר יותר מידי בתדירות. זו הדרך שהוא פורק כעת. אלא שאפשר לנסות מפעם לפעם - רגע, תסביר מה מפריע, אני שומעת, לא צריך לצעוק.. יתרגל מהנסיון המצטבר שכך מקשיבים יותר ומבינים יותר.

האמירה "אצלנו בבית", כשהיא לא נאמרת בתדירות מופרזת, נתפסת לכאורה אצל ילד במובן של "ככה הכללים אצלנו". לא כמו אורח שבא ומיידעים אותו שכאן לא מתנהגים ככה. והילד מבין שזו הדרישה של ההורים. לא בגלל שהוא "רוצה להשתייך" ולא כי "רוצה להתנהג יפה". אלא מבין שההורים אומרים, ככה זה צריך להיותת בבית שלנו, זה החינוך שלנו.  אם חשים שבגלל שהוא מרגיז, אז האמירה נאמרת בדקות של טון כזה שמשמעו, "אתה חריג כאן".. (שזה מה שהתכוונתי שתלוי בניגון), אז עדיף לוותר על ה"אצלנו בבית" ופשוט לומר בנחת, כנ"ל, לא אומרים כך, זה לא נעים.. ולנתב לכיוון של התוכן שרצה להביע.

וככלל, לא להתעסק יותר מידי עם ה"לא".

הצלחה רבה. סה"כ, נראה שאתם מתמודדים יפה.

תודה על התגובות.

אשתמש במה שנכתב לעיל..

ניסיתי מספר פעמים דרך הקופה והפרוצדורה הייתה מייאשת (להגיע להתפתחות הילד לאבחון כולל).

טיפלנו בקלינאית לתיקון שיבושים שהיו וחלפו בעזרת הטיפול.

טיפלנו בריפוי בעיסוק פרטי לצורך בעיה ספציפית שהתעוררה.

טיפלנו בפיזיותרפיה אך היא לא ידעה ממש איך לעזור לנו (לדבריה).

השנה היה בחוג נגרות (3 ילדים בקבוצה) באוריינטציה טיפולית

טיפול רגשי עדין לא פגש אותנו.. אני חושבת שזה רעיון ממש טוב.. אתחיל לטפל בעניין..

תודה.

אשמח אם תפרט כיצד לעשות זאת בחיי היומיום ובכתה.

תודה

נראה לי שהבנתי את העיקרון..

בגדול עושים חלק מהדברים אך זה מחדד יותר..

תודה

אבל אם זה בכל זאת דומה,

וזה יכול לתרום משהו, אז - 

לנו יש בן בכור בגיל 11 ומתחתיו ילד בן 9.

הבן השני מתנהג בצורה דומה למה שתיארת בתחילת השרשור.

בביה"ס למשל זה לא בא לידי ביטוי. הוא אחד הילדים הטובים והרגועים בכיתה.

זה כואב מאוד.

לצערי, אצלנו זה הרבה ממקום שהבכור חוסם אותו ומוריד לו את הדימוי העצמי.

הוא מעיר לו על כל דבר שהוא אומר או עושה,

דבר שגורם לשני לשתוק ופחות לדבר, לשתף, לבטא את תחושותיו

ואז זה מתפרץ באלימות - מכות, מילים, כל דבר מפרש נגדו.

מה שאנחנו אישית משתדלים לעשות זה לתת לו יחס וזמן לבד עם אבא או עם אמא.

לעשות איתו דברים שהוא אוהב, שמרגיעים אותו,

לדבר איתו ולנסות להמליל איתו רגשות אישיים וביחס לאחים.

לפעמים ליזום יציאה של הבן הגדול מהבית כדי שתהיה לו במה לספר לנו דברים בלי הערות והפרעות וכן הלאה.

כמובן שצריך לזכור את הנתונים האובייקטיביים שהוא נולד אתם (ויסות חושי לקוי).. שגורמים לפתיל שלו להיות קצר מאוד..

הבכורה היא מוצלחת מאוד, ילדה טובה, מצליחה בלימודים, מקשיבה, קשובה.. הבת שכל אמא הייתה רוצה..

ולחמוד שלי זה ממש קשה.. והוא מביע את זה בדרכים שונות.. בעיקר מתנכל אליה.. אך בעיקר מתוסכל שהולך לה בקלות מה שדורש ממנו התמודדות רבה (אגב מבחינה קוגניטיבית הוא עולה עליה בהרבה).

הם כל כך שונים שאין בכלל מקום להשוואה.. 

והיום (יום ראשון שהחמוד בחופש) הם משחקים בבית כל הבוקר כל כך יפה.. ביחד.. משחק דמיוני הכולל פליימוביל, קפלות, רכבות וכדומה שהקשיים מקבלים פרופורציות..

ושוב אחזור על משפט מההתחלה "המצב בסה"כ סביר"..

אבל יצא לי הרבה פעמים לקרוא על התופעה של מתבגרים רעבים כל הזמן, בגלל הגדילה המואצת. 

וגם, ראיתי את זה על אחותי הקטנה. כשהתחילה את גיל ההתבגרות נהייתה זללנית אמיתית. ולא, לא השמינה בכלל...

את יכולה להחליט איתה מראש על נשנושים בריאים שיתאימו לשעות האלה, משהו קליל כמו פרי, ירקות חתוכים, יוגורט עם כמה כפות גרנולה וכדו'...

כשבתי בת התשע מכריזה שהיא רעבה ולי אין כוחות אני אומרת לה שהיא יכולה לפתוח את המקרר ולקחת לה משהו (פרי/ירק/מעדן/קוטג) או את ארון המזונות (קרונפלקס/בסקוויטים/קרקרים/לחמית)..

או להכין פרוסה עם משהו..

מסבירה לה שאין לי כוחות להכין משהו ואם היא רעבה באמת היא יכולה להסתדר עם ההיצע שיש..

לפעמים הולך בקלות ולפעמים היא מתלוננת..

בכל אופן אני לא מסוגלת לעשות משהו אחר..

ונראה לי חינוכי שהיא תבין שאמא לא עובדת אצלה וגם לאמא נגמר הכח בערב (אחרי ארוחת ערב ומקלחות).

אם זה בריא שהיא תאכל שוב ארוחה ועוד לפני שינה...

האם זה הגיוני שהיא באמת כ"כ רעבה?

שבעה לאורך יותר זמן?

אפשר דוגמא בבקשה?

אני לא מכירה את הבת שלך,

ואני כותבת רק על סמך ה

"ארוחת ערב לכולם - לרוב טוסטים/ פיצה/ דייסה וכדו' ארוחה חלבית מלאה."

שנשמע בעיר , לחם/בצק/קוואקר

לא יודעת כמה גבינה, טונה, ביצה, טחינה, ירקות וכו' יש

שווה לנסות בעיני, זה גם יותר איכותי לכולם

אבל גם אם זה לא יצליח, תני לה.

אולי תפתחי לה מרחב לדאוג לעצה בשעות המאוחרות, עם הצעות מראש של מה שיש כמו שכתבו כנ"ל. אם היא יכולה לעבוד בקיטנה, אז הגיוני שהיא יכולה לדאוג לעצמה לנשנוש ליל

בהצלחה

גם את הצורך של הילדה לאכול מאוחר יותר ואת את הצורך שלי כאמא שהבית ייכנס לאווירה של הירדמות ולא כולם יתחילו ארוחה לילית.

אני אישית סיכמתי עם הבן שלי (11) שהוא מחכה שהאחים שלו יירדמו ואז הוא יכול לאכול שוב.

כמו שאומרים ב-שו שו

ומה בתפריט?

רוב הזמן אני לא במשוואה הזו כי הכוח והסבלנות שלי יצאו למנוחה לילית,

אז בד"כ הוא יודע שזה עניין שלו, הוא חושב מה הוא רוצה ובא לשאול אותי אם אפשר.

אם יש רשות עקרונית הוא מכין לעצמו.

אולי אצל מי שמקפיד לאכול בריא זה מסובך יותר אם מחפשים משהו משביע,

אצלנו זה יכול להיות גם טוסט עם גבינה צהובה, פרוסה מרוחה בחמאה, פריכיות אורז או אפילו מלפפון שלם יכול לרצות אותו.

חשוב לזכור, שבגיל הזה הם גם מחפשים וזקוקים להרגיש גדולים ושיש להם אפשרות להחליט מה ומתי לאכול,

אז לפעמים מספיק להם שהם יודעים שהם יכולים לאכול מאוחר יותר, ולא תמיד הם זקוקים לאוכל עצמו, או לפחות במינון נמוך יותר ממה שהם מבקשים כשאנחנו לחוצים לא לתת להם.

באמת ראיתי שכשהבת שלי יודעת שהיא יכולה לאכול מאוחר יותר, היא לא אוכלת או אוכלת פחות...

וגם אצלנו זה בשו שו ורק כשכולם כבר במיטות...

שנינו- בעלי ואני מעולם לא הבנו מה יש לעשות בקייטנה אחרי כיתה ג'....ועוד קייטנה בבית ספר...נמאס...

וגם הבת שלנו כבר ביקשה את הבית.

אז הצענו לה להתנדב בקייטנה ואנחנו נשלם לה. (בשנים קודמות 100 ש"ח, השנה זה בהתנדבות מלאה, היא לא ביקשה תשלום)

וזה עובד נהדר כבר מהחופש של כיתה ד'...

היא נהניית מהפעילויות ונהניית מהאחריות שנותנים לה.

היא מתפקדת כסייעת לכל דבר ותורמת ממרצה, זמנה וכישרונותיה.

טווח הגילאים בבית לא מאפשר למשוך ארוחה אחרי 6.

והכוחות שלי כרגע (הריון)  לא מאפשרים לי לפתוח שולחן כל שעה...

הפיתרון כרגע הוא שאני באמת מאפשרת לה עצמאות במטבח בשעה מאוחרת יותר.

רק צפיפות הארוחות נראתה לי תמוהה.

אבל לפי מה שמתארים פה זה הגיוני...

זכור לי רעב מתמיד

זה עבר...

מניחה שזה בגלל גיל ההתבגרות

הגוף צריך את זה לגדול..

היתי אוכלת בארוחה חצי כיכר לחם

ואני רזה מקל.

לא השמנתי מזה

תודה לכל מי ששיתף והציע רעיונות.

אאפשר לה לאכול סביב 9 בשקט במטבח ובלבד שהקטנים לא יראו ושהיא תדאג לעצמה לארוחה...

בתפילה לגאולה שלמה כבר בימים הקרובים!

תתפללי שיהיה לילד טוב איפה  שיהיה.

תאמיני לי, גם כיתות פחות טובות יכולות להשתנות. ופתאום נוצרים גיבוש ואחווה.

חברים בגילאים האלה (ובכלל) מתחלפים כמו גרביים. הילד שלך נשמע זורם וחברותי ומוצלח, הוא יסתדר.

פארק הירקון (גני יהושוע), הפארק הלאומי, פארק וולפסון, מקורות הירקון (לא זוכרת אם בתשלום), טיול ליפו, שלולית החורף בנתניה, ים, ויש את הגיל שהולכים לגינה אחרת וזה כבר חידוש מרענן

כל הכבוד על הגישה שלך! ברכה בפרנסה!

יש שם גם כמה חיות נחמדות 

יש בחופש את הפעילות של "מיני-סיטי" לילדים בקניון השרון שנמצא בסוף הוד השרון

הילדים לא מוותרים ללכת לשם כל שנה- פעילות ממש מהנה ונחמדה לילדים וזה בחינם! התחנות נמצאות ברחבי הקניון

והם הוסיפו השנה גם מתחם גדול של ממטרות ומתקני מים בחוץ

הבעיה היחידה שיש שם תורים גדולים אז צריך הרבה סבלנות..

תודה רבה!!

לא מבטיחה כלום אבל אצלי זה עבד.

היתה לי סרבנית בקבוקים איומה!

המטפלת לימדה אותה איך לקחת בקבוק.

היא שמה אותה בעגלה חצי שוכבת

שמה לה את הבקבוק בפה ותמכה בו עם בקבקוק

וסיבבה את העגלה שהיא לא תראה אף אחד.

היא היתה לוקחת ככה את הבקבוק

עד הרגע שהיא ראתה מישהו- אז היא ירקה הכל החוצה והתחילה לצרוח.

ככה זה עבד עש היא התרגלה לבקבוק ואז יכלנו לתת לה גם כשהחזקנו אותה בידיים

אנסה, תודה!

אם יש עוד עצות אשמח לשמוע

אפשר לתת לה לשתות מכוס.

את בתנו הגדולה שלחנו למשפחתון שתפקד בתור גן ילדים למופת, כולל חוגים, טיולים בגינות הסמוכות, מסיבות ימי הולדת וכו'. הבן הקטן הולך למשפחתון סטנדרטי, דירה + חצר עם צעצועים, בלי יותר מתי פעילויות מאתגרות. לעניות דעתי, הבן מרוצה באותה מידה כמו השבת הייתה מרוצה אז, במשפחתון המשודרג. הרי מה כבר הילדים צריכים בגיל זה? השגחה, צעצועים וחברים למשחק. 

זה לא רק קצת יותר דידקטיקה

יש לי בת בגיל 1 ועשרה

 וביביסיטר לא מתאים כבר

צריך הפעלות צריך שפע משחקים צריך סדר יום

ומהיותי במשפחתון במילוי מקום

ראיתי שהגדולה ביותר שם ממש השתעממה

היו שם תינוק בן כמה חודשים(אחיה של הגדולה)

בת 9 חודשים בן שנה ורבע והגדולה בת 2 וחצי

בסוף העבירו את הגדולה למעון

והיא פורחת

למדה לדבר יותר.לשחק להשתובב

(סוג של עקבתי אחריה...

חח אני מ"מ במקומות חינוך..)

בקיצור דעתי זה שווה..

אלא אם כן לאמא-הפותחת יהיה קשה ביותר

רוב הילדים נמצאים בצהרון אחר מהבוקר(חוץ ממעון)

לא קרה כלום לא מבלבל כי זה קבוע

והעיקר הם עסוקים ומתפתחים

זה גיל קריטי לדעתי של טרום גן

ומחייב הכנה לגן...

ראיתי את הבנות שבאות מבית לגן

מתקשות להשתלב בחברה לא מבינות מהגננת מה היא רוצה בכלל...

(ובבקשה לא לראות בזה כאילו אמרתי שלא טוב להיות בבית או בביביסטר

כי זה תלוי מאוד בילד..)

וכאן אני שואלת את הפותחת 

מה הסגנון של הילדה?האם יש דברים שהמטפלת היותר גננת  תוכל לפתח בה ולעזור

לפני הגן .איך היא מבחינה התפתחותית?

ומה היכולות שלך כאמא.יש לך נכונות לכל המעברים יש לך כח?

הילדה שלי סקרנית ופעלתנית, לכן הייתה לי ממש התלבטות אם לטרטר את שתינו לטובת יותר עניין או לא.

ב"ה גיליתי שיש צהרון בכניסה אחת של הבניין בו הגן הראשון, כך שהגננת אמרה שאין לה בעיה להעביר את הילדה בסוף היום לשם (:
ב"ה שהסתדר!

לא הייתי שלמה עם כל אחת מהאפשרויות ועכשיו אני יותר רגועה (:

תודה רבה לכולם!!!

בגיל הזה זה ממש חשוב.

הם מבינים וקולטים ולומדים המון!!

חמותי היתה בהלם לראות שבמעון של הבן שלי ממש מלמדים אותם המון דברים כמו בגן (כמובן שברמה שלהם)

אבל יש להם תוכנית לימודים מסודרת ממש. (היא עבדה איזה שנה אחת במעון והמטפלות שם היו בעיקר בייביסיטר..)

כדי שלא יצפה. אני חושבת שכדאי להנמיך בעדינות לו את הציפיה . 

צודקים.. אני כנראה צריכה להתגבר על הרצון שלי שיחווה את התחושה של התפללתי ונושעתי ככה בגלוי. לראות איך לחזק אותו שלא ייחלש בלימוד ויתאכזב מהתפילה שלא נענתה.

היכולת לקבל את המורכבות והאכזבה- זה ממש עניין של גיל ומסוגלות.

אם יזכה - אז יופי.

אם לא - אז לומר לו, קודם כל, תדע לך שאף תפילה לא הולכת לאיבוד. זה שביקשת מה', אפילו אם לא קרה מה שרצית בדיוק - אבל זה עשה אותך יותר קרוב לה', מבין שצריך את עזרתו - ולא תמיד אנחנו יודעים מה יהיה בסוף. אנחנו לא יודעים את כל הסיבות מי זוכה. אולי יש סיבה שטוב שהשני יזכה, לא יודעים.

אבל בגלל שממש השתדלת - אנחנו קונים לך מתנה. ואולי גם זה שהרעיון הזה עלה לנו בראש, זה חלק ממה שה' נענה לתפילה שלך.. מי יודע.

אני כאמא חוויתי תחושות וחוויות דומות עם הבכור שלנו.

אני חושבת שרוב ההתייחסות צריכה להיעשות לפני ההגרלה.

חשוב מאוד מאוד להדגיש לילד שאם מישהו זוכה או לא זוכה בפרס, זה לא מעיד על הלימוד שלו כלום.

להסביר מה מטרת הפרס - לעודד ילדים ללמוד.

שיש ילדים שילמדו בלי פרס, ויש כאלה שרק עם פרס

ויש שילמדו עוד יותר כשיהיה פרס.

זו הזדמנות בשבילנו כהורים ללמוד את הילד שלנו - לאיזו קבוצה הוא שייך?

האם רק פרסים מניעים אותו?

חשוב לאתר את זה. אנחנו עם השנים למשל גילינו שפרסים מצד אחד מניעים את הבן שלנו מאוד טוב, מצד שני - הוא לא יודע להכיל אכזבות, כשהוא לא זוכה - אין לו מוטיבציה להשקיע.

לכן חשוב גם בחיי היומיום לבנות חשיבות עצמית למעשים שלנו ולנתק אותם מפרסים/תגמולים.

להסביר מה זה הגרלה.

שלא כמו שראיתי פה התייחסות, לפי התנ"ך גורל זה לא מזל, להיפך!

בגורל דווקא ה' הוא זה שמדייק ונותן למי שהוא מתכוון בדיוק.

לכן, בכל גיל חשוב להדגיש לילד - מי שיזכה בהגרלה זה מי שאמור לקבל את הפרס.

יש לרב ארוש ספר טוב על תפילה לילדים, אני לא זוכרת בדיוק, אולי מישהו פה יודע.

אפשר לקרוא יחד ולדבר על זה.

הילד שם מתנסח באופן ש"נותן בחירה" לקב"ה האם להיענות לבקשתו- 

הוא מבין שיש גם אפשרות אחרת ממה שהוא רואה.

הלוואי ונזכה בעצמנו וגם לחנך את ילדינו להכיל מורכבות בחיים ולראות כמה צדדים ואפשרויות להתנהלות החיים.

ולקבל הכל באהבה.

אז לסיכום -

ריכוך התוצאה, במידה ולא יזכה, יהיה משמעותי יותר לפני ההגרלה.

אח"כ זה לדבר אל הקירות במקרה הטוב. הוא כבר עלול להתבצר בתחושותיו.

לא חייבים לחכות להגרלה כדי לצ'פר על הלימוד מצד ההורים.

אפשר ואולי כדאי כבר עכשיו לקנות פרס שווה שהוא מאוד יאהב ולומר לו - זה על ההשקעה שלך, על הרצון שלך, על התפילות שלך.

לה' יש הרבה שליחים לשלוח לך טוב - אנחנו ההורים אחד מהם.

כמובן שגם אחר כך חשוב להקשיב לרגשות שצפים וכשנרגעים לנסות להבין ולשנות גישה.

בחיידר של ילדי עורכים מבצעים עם הגרלות פרסים למתמידים פעם בחודש- חודשיים..

לאחר שבני חזר מהחיידר בוכה שהוא לא זכה בהגרלה וכל עמלו היה לשווא (לדבריו) הוא באמת עמל קשה מאוד בכדי להשתתף בהגרלה..

החלטנו יחד שמי שעמל בתורה תמיד זוכה!! או מההגרלה או מאמא..

אם הוא לא זוכה בהגרלה (קרה עד היום תמיד) הוא הולך איתי לסטוק ובוחר משחק..

כי זה מה שאני רוצה שיהיה חרוט לו בזיכרון (בכל החושים שקיימים) שמי שעמל בתורה תמיד זוכה!!

כשיגדל יבין בהדרגה בהתאם להתפתחות האישיות והקוגניציה שהדברים אינם מוחשיים כמו שהוא חווה עד היום..

בהצלחה.

אבל, כדאי תמיד להגיד לו: עמלך לא היה לשווא, כי הפרס הגדול זה שאתה יודע תורה. זה נשאר לך בראש גם אחרי שהפרסים הקטנים נגמרים. הרי למה מחלקים פרסים? כי יודעים שהחשוב זה התורה, ונותנים פרסים כדי לעודד את הילדים, שישמחו בדבר שהם מרגישים, וזה יעזור להם לשמוח גם בתורה.

אז אנחנו תמיד ניתן פרס, כי זה דבר שמשמח ומגיע לך שהתאמצת - אבל תזכור, הפרס הגדול באמת, זה הלימוד תורה, אפילו אם כעת אתה עוד לא כ"כ מרגיש את זה..

זה נותן "רציונאל", ביחד עם אי התעלמות ממה שהא מרגיש היום. וגם נותן כבר כיוון לעתיד.

[אני לא אוהב את הדבר הזה שעושים "הגרלה".. תמיד יש מאוכזבים. צריך לדאוג לכך שכל מי שעמל - יזכה]

הארה נהדרת.

לא עשיתי את זה עד היום.

תודה

ואני גם לא אוהבת את ההגרלות האלו.. אני פשוט לא מבינה את זה.. איך אפשר לשאת את אכזבת הרוב המוחלט של הילדים?! והכי לא ברור לי זה איך יש ילדים קבועים שזוכרים בהגרלות?! (נניח לזה..).

אולי במיוחד עם הבכורים/גדולים יותר.

אך גם בזה ,מעז יצא מתוק,,

אני רואה הבדל בהתנהלות בחיים בין הילד שחששתי לו מאוד בכל הנושא של הגרלות, אכזבות וכו'

ובין הילדים שפחות ייחסתי משמעות לכל זה ואני השלמתי עם זה שלא זכו בהגרלות

ואני רואה שהילד הגדול מתקשה להתמודד עם חוסר הצלחה בכלל בחיים

ושאר הילדים פחות לוקחים קשה ופחות מתייאשים וממשיכים לנסות.

אז העבודה היא קודם כל אצלנו

באמת לפעמים הגדולים מרגישים ש"עוטפים" אותם יותר ומגיבים בהתאם. בעוד אלו שאח"כ לא כ"כ מתרגשים, הם והוריהם (וגם בגלל הוריהם).. 

ועם זה, כשלא מדובר על איזו "הגרלת פורים" לכל מי שרוכש כרטיס.. אלא על חידון על מה שלמדו - ראוי לת"ת לדאוג לכך ש"לפום צערא אגרא", ומי שלמד יזכה, ללא הגרלה. 

תודה רבה על ההארות והדיוקים.

הוא לא זכה בהגרלה..

השתמשנו בהרבה אמירות מפה..

דורש קצת עבודה ולכן את חייבת להכין בערב.

ארוחות משוקעות בדרך כלל יותר מתאימות בתשעת הימים לצהרים או לערב, כידי שיהיו שבעים

4 כוסות קמח מלא

2 כוסות קוואקר

בערך 3/4 ק"ג טחינה גולמית מלאה

2- 3 ביצים

1.75 כוסות סוכר

1 אבקת אפיה

מים - לא המון, אולי חצי כוס, אולי יותר, עד שהבצק טוב. 

שוקולד צ'יפס כי שהילדים ישמחו לאכול את עוגיות הבריאות האלו. (אצלינו קוראים להן עוגיות עם שוקולד, אחד הילדים לא יאכל אם נקרא לזה עוגיות טחינה....)

משטחת בתבנית, אופה וחותכת. 

זו כמות גדולה, אני מקפיאה ומוציאה. 

עוגיות בריאות (וטעימות כמובן) - אני מכינה בסטוקים

ככה כשקמים בבוקר, כשחוזרים מבי"ס אם צריכים לחכות לארוחה וכו - יש משהו משביע טעים ויחסית בריא

כמובן גם פירות למי שאוהב...

אני ממש לא רוצה על הבוקר להתעסק עם ילדים רעבים

אחכ כשכבר התאוששתי טיפה אני בדכ מכינה (רק בחופש כמובן) - חביתות, צנימים, ירקות חתוכים וכו

כל גיל זה קצת שונה..

משחקי הרכבה: לגו, צינורות, קליקס, ברגים

חול קינטי- מעולה! מעסיק להרבה זמן וטוב לתחושתי... מוכרים היום גם ארגז קטן אז זה לא כזה בלאגן...

פאזלים- לפי הרמה

מלא משחקים מפתחים של להתאים 2 חלקים מתאימים למשל חיה והגור שלה, הפכים, מה מתאים למה, מה כל חיה אוכלת וכו...יש מלא...

פטריות, משושים, בצק

הילדים בני שנתיים וחמש

זה משחק מקסים שממש עוזר לפתח את החשיבה והדימיון את הקטנטנים,

לנו יש אותו והקטנות משחקות בו בלי סוף,

יש לו גם מלא ערכות ככה שכל הזמן אפשר לחדש

בס"ד

תלוי אילו ואילו.
ומי יושב עם הילד עליהם.
 

בס"ד

שימוש בעכבר וכו'.
כדוגמה כמובן.
 

לדעתי כדאי לחשוב באופן ממוקד יותר על איזה מיומנויות היית רוצה שהם ירכשו.

וכמובן שזה גם תלוי גיל.

דוגמאות למיומנויות ולצעצועים:

מוטוריקה עדינה:

* צעצועי ערימה/ מגדלים 

* קוביות 

* משחקי השחלה 

* פליידו ומשחקי בצק

* צבעי פנדה (יש גם צבעים מיוחדים לפעוטות)

מוטוריקה גסה:

* מנהרת זחילה או קורה לשיווי משקל

* אופניים ללא פדלים לפעוטות/ בימבה

* שק אגרוף

* צלחת טיפולית

* כדור גומי/ ספוג

* חישוק הולה-הופ

* כדור קפיצה

פיתוח שפה ומחשבה:

* סדרת 'הספר הראשון שלי' (חיות, צורות, צבעים, מספרים)

* משחקי קלפים לפי רמה (לוטו, זיכרון, הפכים, חרוזים וכו')

* משחקי קופסה (תירס חם, עת לאיית, טריוויה, טאבו...)

* פאזלים

פיתוח דמיון וכישורים חברתיים:

* ערכת תחפושות

* מטבחון וכלי בישול

* כלי עבודה/ ארגז כלים

* בובות/ בית בובות

כמו שציינו, כל משחק מעודד התפתחות כלשהי (גם משחקי מחשב)..והאמת רוב המשחקים מפתחים יותר ממיומנות אחת.

אולי כדאי באמת לחלק את המיומנויות שאת רוצה לפתח ולקנות משחק/ צעצוע אחד מכל קטגוריה.

בהחלט תשובה מדהימה ומושקעת. תודה רבה!!

עזרתם לי מאוד 

סליחה על הפלישה..

אחים שלי הכינו שיר,

ואז כל אחד מהאחים\גיסות נתנו לי "שובר" שאני יכולה לנצל אותו.

לדוג': יום טיול ופיקניק, ערב יצירה+א. ערב, יציאה לפיצה, סרט, גלידה, טיול וכו וכו'...

זה היה ממש מתוק!

מזל טוב!

שיר או איזשהו קטע הצגתי חמוד יכול להיות רעיון נחמד. 

אולי קליפ?

אבל זה לא המזון העיקרי שלו. רק מדי פעם מקבל.

המטרה אינה שקט אלא לפתח את הילד ולהעשיר את חייו עד כמה שניתן. אם יש לו זמן פנוי זאת הזדמנות מעולה לפתח תחביבים, ללכת לחוגים, ללכת לחברים. חבל סתם להעביר את החיים ולא לחיות אותם.

אני לא סמכות, רק אומרת את דעתי, גם אין לי עדיין הרבה ילדים - רק ילד אחד בן כמעט 3 חודשים, אז לא התנסיתי בזה. אבל נראה לי שאם זה מדי פעם כמו שאת אומרת אז זה בסדר, זה גם כן מעשיר אותו, אם הוא עושה גם הרבה דברים אחרים בכללי ומפתחים אותו, למה לא?

"שירים וסרטים"?..

שימי דיסקים/קלטות של שמע.

ישמע שירים, או סיפורים, בלי תלות ב,מרצד" הזה מול העיניים (בתקוה שעדיין יסכים להורבה ב"רמת השירות" אחרי  שכבר צפה במחשב..)

ומאד נהניתי. יש ערכיים מאד, גם בעברית וגם באנגלית. רוב שנות הילדות לא היתה אצלנו טלויזיה וגם אינטרנט עוד לא היה.

לי זה ברור שעדיף להשקיע כוחות וזמן לפעילויות יותר אקטיביות ופחות פאסיביות מול המחשב,

אבל:

* כולנו בני אדם, ולפעמים לא פנויים לתת מענה לצרכי התעסוקה של הילד,

אז אם האלטנרטיבה למחשב היא מריבות ומעשים שליליים,

אז עדיף מחשב.

אם המחיר הוא רק שעמום או חוסר ניצול זמן -

לדעתי כדאי לוותר על המחשב ברוב המקרים.

* היום יש גם תכנים מאוד טובים, עם מסרים שאנחנו כהורים רוצים מאוד להעביר לילדים, אך לא תמיד מצליחים.

סרט חוויתי יכול לעשות בשבילנו את העבודה.

(לאחרונה נחשפתי לסרטים "צור משלנו" של הידברות. יש שם כל כך הרבה טוב, דוגמאות מהחיים, מודעות לרגשות ואיך מתמודדים איתם)

* חוץ מזה, ובלי קשר לתכנים - אני חושבת שיש אמירה כזו שששהות ממושכת מול המסך עלולה להזיק למוח ולעיניים. 

מציע ממש שלא.

תמצאו משחקים "ממשיים". אוטו, כבישים, קפלה, לגו וכו'. 

אפשר גם סיפורים בדיסק-שמע.

יש חינוכיים וטובים צריך לדעת לבחור. לא כל דבר "דתי" הוא אוטומאטית טוב. צריך מישהו עם קול נעים. יש סיפורי צדיקים נחמדים מאד. תופסים את הילדים]

דומני שבחבקוק בירושלים יש, בגאולה.

דיסקים של הרב עימנואל תהילה.

מספר בצורה מאד מענינת סיפורי תנ"ך ומדרשי חז"ל. הילדים מאד נהנים, ובהמשך מגלים שזה הוסיף להם ידע מטורף

וגם מאד זול - 12 ש"ח לדיסק

מאד מאד מומלץ!!

כלומר- האם טובת הילד הוא שיהיה בשקט?

נכון שזה טובתכם עכשיו, אבל האם לטווח הרחוק זה מה שאת רוצה?

שיתרגל לנדנד כדי שיראה סרט?

נשמע לי יותר נכון לצאת איתו לגינה- ולתת לו לפרוק שם בצורה הגיונית וטבעית את האנרגיות שלו. 

ושימוש במדיה צריך להיות מחושב ומבוקר. לא "יאללה אין לי כח".

מה רואים, כמה זמן רואים, באיזו תדירות רואים.

לדעתי בגיל שלו- לא כדאי שיראה יותר מרבע שעה כל פעם. ופעם בשבוע זה די והותר.

 יותר מזה זה לדעתי ממש לא טוב.

ובשביל שקט של רבע שעה בלבד- לא שווה להראות סרט....

1. קניתי בסין נגן MP3 קטן עם רמקולים, שמתי בו כרטיס זיכרון והוא מנגן רק קבצי שמע (וכאלה יש באינטרנט בשפע, רק לדעת לחפש).

בגיל 0 הייתי מרדים אותו עם אחד כזה עם מוסיקה, וכשהוא מת פשוט הוצאתי חדש מהארון.

אחר כך התחכמתי.

2. חיברתי את המחשב שלו דרך BT לרמקול (אחר), במחשב או בסמארטפון אני מפעיל סיפור/שיר/סרט/מה שלא יהיה, והוא מחזיק אצלו מכשיר שרק מנגן ואין לו מושג שיש סרט מאחורי זה.

ועדיין התני שלי רואה יותר מדי סרטים, אבל קשה מאוד להגיד לילד לא כשאבא כל היום מול המסך בעצמו.

מחקרים מראים ששהייה של ילד מול מסכים זמן ממושך מידי יוצרת כל מיני בעיות לא נחמדות,

עד בעיות קשב וריכוז בהמשך.

אני עבדתי עם מורת שילוב שאמרה לי שזה יוצר פגיעה מאוד גדולה ביכולת של הקליטה המרחבית וראיית עומק בהמשך.

ובנוסף עלול לייצר בעיות שינה כי האור שבמחשב לא מאפשר לפעילות מוחית תקינה וירידה של הורמוני ערות.

יש עוד כמה עניינים שנפגעים מהסיפור...

(גם ערכים לדעתי, הכי טובים שיש עלולים להיות לא משהו כשיש תכנית שעניינה לצבור רייטניג...)

ובכל זאת אצלנו יש שעה אחת של מחשב בשבוע כששוטפים את הבית לכבוד שבת...

רואים בה כל מיני סרטונים של מסיבות סידור וסיום של הילדים.

מאמינה ששעה אחת לא מייצרת נזק אמיתי.

אם זה נדיר אז אין בעיה, אבל לא מומלץ על בסיס קבוע

יכול להיות מצפייה במסכים: בעיות ראייה, קשב וריכוז, חוסר תקשורת, פאסיביות וכו'.

אבל מדי פעם להראות לילד - לא נראה לי שיזיק, במיוחד שיש תוכניות חינוכיות כמו של ערוץ מאיר לילדים.