היי,
פתחתי משתמש אחר כדי לא להיחשף כאן,
יש לי צורך לחפש אחרי אנשי מקצוע לבריאות הנפש,
האם מישהו מכיר/שמע/יכול להמליץ על מישהו בשם נתן מיידלר?
אשמח לשמוע מכם מאוד.
*אני מקווה שאין כאן עבירה על חוקי הפורום.
היי,
פתחתי משתמש אחר כדי לא להיחשף כאן,
יש לי צורך לחפש אחרי אנשי מקצוע לבריאות הנפש,
האם מישהו מכיר/שמע/יכול להמליץ על מישהו בשם נתן מיידלר?
אשמח לשמוע מכם מאוד.
*אני מקווה שאין כאן עבירה על חוקי הפורום.
מישהו היה ב"יער האיילים" או ב"פארק הדייג מעיין צבי"?
באפשרות של הקמה עצמאית של אוהלים / שימוש בפתרונות הנוספים שמוצעים...
(יש אפשרות ללינה בחדר ממוזג ב500 שח. שזה כבר כמעט כמו צימר ללילה... מה אומרים על זה?
ההבדל הוא שזה כולל אטרקציות באותו יום ולמחרת...)
מחפשת המלצות על המקומות הנל או בסגנון
(לא דברים שדורשים הפרדה כמו חמת גדר. אין לנו אפשרות להתפצל...)
ב"ה
קבוצה בלי מכירות, כל הורה מעלה רעיון מקורי
לפעילות בחופש, המלצות למקומות וכו.
יש כבר כמה קבוצות פעילות ומלאות.
להרשמה לקבוצה מספר 5:
https://chat.whatsapp.com/
צבי יהודה
אשמח לשמוע מניסיונכם:
הגדולה שלי בת 10 עולה לכיתה ו'.
היא עובדת בקייטנה ביישוב ולכן סדר הארוחות שלה הוא
:10:00 ארוחת בוקר-סנדוויץ' ופרי.
14:00 ארוחת צהריים מלאה (בדר"כ מרק או שניצל עם תוספת וכדו')
16:00 "ארוחת מנחה" - מנשנשת פירות או קורנפלקס עם חלב
18:00 ארוחת ערב לכולם - לרוב טוסטים/ פיצה/ דייסה וכדו' ארוחה חלבית מלאה.
ומה השאלה?
הרבה פעמים קורה שבין השעות 20:00-22:00 היא טוענת שהיא שוב רעבה.
חשוב לציין שהיא קמה שבעה מהשולחן, כך היא גם מעידה על עצמה.
אבל שוב מתעורר רעב לארוחה מלאה שעתיים אחרי ארוחת ערב מלאה ומשביעה.
זה הגיוני?
קרה לכם דבר דומה?
זה בריא כי היא מתבגרת או משהוא בסגנון?
ב"ה היא לא שמנה בכלל.
אוכלת מאוד בריא ומודעת לכך שארוחה בשעה מאוחרת כ"כ היא לא בריאה, אבל טוענת שהיא רעבה.
הבעיה שלי היא בעיקר שאין לי כח כבר בשעות האלה להכין עוד ארוחה ובטח שלא מתאים לי שהילדים הקטנים יראו ויצטרפו לחגיגה...
אני רוצה להבין עם הבעיה אצלי שאין לי כח וכו' ולכן אני מתנגדת לשתף עם זה פעולה או שזה באמת לא סביר ולכן נכון לעצור את זה ולא לאפשר לה לאכול בשעות האלה.
אשמח לשמוע מניסיונכם.
אבל יצא לי הרבה פעמים לקרוא על התופעה של מתבגרים רעבים כל הזמן, בגלל הגדילה המואצת.
וגם, ראיתי את זה על אחותי הקטנה. כשהתחילה את גיל ההתבגרות נהייתה זללנית אמיתית. ולא, לא השמינה בכלל...
את יכולה להחליט איתה מראש על נשנושים בריאים שיתאימו לשעות האלה, משהו קליל כמו פרי, ירקות חתוכים, יוגורט עם כמה כפות גרנולה וכדו'...
כשבתי בת התשע מכריזה שהיא רעבה ולי אין כוחות אני אומרת לה שהיא יכולה לפתוח את המקרר ולקחת לה משהו (פרי/ירק/מעדן/קוטג) או את ארון המזונות (קרונפלקס/בסקוויטים/קרקרים/לחמית)..
או להכין פרוסה עם משהו..
מסבירה לה שאין לי כוחות להכין משהו ואם היא רעבה באמת היא יכולה להסתדר עם ההיצע שיש..
לפעמים הולך בקלות ולפעמים היא מתלוננת..
בכל אופן אני לא מסוגלת לעשות משהו אחר..
ונראה לי חינוכי שהיא תבין שאמא לא עובדת אצלה וגם לאמא נגמר הכח בערב (אחרי ארוחת ערב ומקלחות).
אם זה בריא שהיא תאכל שוב ארוחה ועוד לפני שינה...
האם זה הגיוני שהיא באמת כ"כ רעבה?
שבעה לאורך יותר זמן?
אפשר דוגמא בבקשה?
אני לא מכירה את הבת שלך,
ואני כותבת רק על סמך ה
"ארוחת ערב לכולם - לרוב טוסטים/ פיצה/ דייסה וכדו' ארוחה חלבית מלאה."
שנשמע בעיר , לחם/בצק/קוואקר
לא יודעת כמה גבינה, טונה, ביצה, טחינה, ירקות וכו' יש
שווה לנסות בעיני, זה גם יותר איכותי לכולם
אבל גם אם זה לא יצליח, תני לה.
אולי תפתחי לה מרחב לדאוג לעצה בשעות המאוחרות, עם הצעות מראש של מה שיש כמו שכתבו כנ"ל. אם היא יכולה לעבוד בקיטנה, אז הגיוני שהיא יכולה לדאוג לעצמה לנשנוש ליל
בהצלחה
גם את הצורך של הילדה לאכול מאוחר יותר ואת את הצורך שלי כאמא שהבית ייכנס לאווירה של הירדמות ולא כולם יתחילו ארוחה לילית.
אני אישית סיכמתי עם הבן שלי (11) שהוא מחכה שהאחים שלו יירדמו ואז הוא יכול לאכול שוב.
כמו שאומרים ב-שו שו
ומה בתפריט?
רוב הזמן אני לא במשוואה הזו כי הכוח והסבלנות שלי יצאו למנוחה לילית,
אז בד"כ הוא יודע שזה עניין שלו, הוא חושב מה הוא רוצה ובא לשאול אותי אם אפשר.
אם יש רשות עקרונית הוא מכין לעצמו.
אולי אצל מי שמקפיד לאכול בריא זה מסובך יותר אם מחפשים משהו משביע,
אצלנו זה יכול להיות גם טוסט עם גבינה צהובה, פרוסה מרוחה בחמאה, פריכיות אורז או אפילו מלפפון שלם יכול לרצות אותו.
חשוב לזכור, שבגיל הזה הם גם מחפשים וזקוקים להרגיש גדולים ושיש להם אפשרות להחליט מה ומתי לאכול,
אז לפעמים מספיק להם שהם יודעים שהם יכולים לאכול מאוחר יותר, ולא תמיד הם זקוקים לאוכל עצמו, או לפחות במינון נמוך יותר ממה שהם מבקשים כשאנחנו לחוצים לא לתת להם.
באמת ראיתי שכשהבת שלי יודעת שהיא יכולה לאכול מאוחר יותר, היא לא אוכלת או אוכלת פחות...
וגם אצלנו זה בשו שו ורק כשכולם כבר במיטות...
שנינו- בעלי ואני מעולם לא הבנו מה יש לעשות בקייטנה אחרי כיתה ג'....ועוד קייטנה בבית ספר...נמאס...
וגם הבת שלנו כבר ביקשה את הבית.
אז הצענו לה להתנדב בקייטנה ואנחנו נשלם לה. (בשנים קודמות 100 ש"ח, השנה זה בהתנדבות מלאה, היא לא ביקשה תשלום)
וזה עובד נהדר כבר מהחופש של כיתה ד'...
היא נהניית מהפעילויות ונהניית מהאחריות שנותנים לה.
היא מתפקדת כסייעת לכל דבר ותורמת ממרצה, זמנה וכישרונותיה.
טווח הגילאים בבית לא מאפשר למשוך ארוחה אחרי 6.
והכוחות שלי כרגע (הריון) לא מאפשרים לי לפתוח שולחן כל שעה...
הפיתרון כרגע הוא שאני באמת מאפשרת לה עצמאות במטבח בשעה מאוחרת יותר.
רק צפיפות הארוחות נראתה לי תמוהה.
אבל לפי מה שמתארים פה זה הגיוני...
זכור לי רעב מתמיד
זה עבר...
מניחה שזה בגלל גיל ההתבגרות
הגוף צריך את זה לגדול..
היתי אוכלת בארוחה חצי כיכר לחם
ואני רזה מקל.
לא השמנתי מזה
תודה לכל מי ששיתף והציע רעיונות.
אאפשר לה לאכול סביב 9 בשקט במטבח ובלבד שהקטנים לא יראו ושהיא תדאג לעצמה לארוחה...
בתפילה לגאולה שלמה כבר בימים הקרובים!
תתפללי שיהיה לילד טוב איפה שיהיה.
תאמיני לי, גם כיתות פחות טובות יכולות להשתנות. ופתאום נוצרים גיבוש ואחווה.
חברים בגילאים האלה (ובכלל) מתחלפים כמו גרביים. הילד שלך נשמע זורם וחברותי ומוצלח, הוא יסתדר.
פארק הירקון (גני יהושוע), הפארק הלאומי, פארק וולפסון, מקורות הירקון (לא זוכרת אם בתשלום), טיול ליפו, שלולית החורף בנתניה, ים, ויש את הגיל שהולכים לגינה אחרת וזה כבר חידוש מרענן 
כל הכבוד על הגישה שלך!
ברכה בפרנסה!
יש שם גם כמה חיות נחמדות
יש בחופש את הפעילות של "מיני-סיטי" לילדים בקניון השרון שנמצא בסוף הוד השרון
הילדים לא מוותרים ללכת לשם כל שנה- פעילות ממש מהנה ונחמדה לילדים וזה בחינם! התחנות נמצאות ברחבי הקניון
והם הוסיפו השנה גם מתחם גדול של ממטרות ומתקני מים בחוץ
הבעיה היחידה שיש שם תורים גדולים אז צריך הרבה סבלנות..
שלום לכולם,
לאחר הנישואים הוצאנו את הטלויזיה מהבית.
הגדול שלי נולד לתוך מציאות של 'אין טלויזיה בבית'.
אנחנו שולחים אותו למסגרת חינוכית (גן) דתית, ועדיין לרבים מחבריו לגן יש טלויזיה.
לאחרונה שמתי לב שהוא מסכים ללכת הרבה לחברים, אפילו כאלה שהוא לא כל כך אוהב- ויש לי הרגשה שזה בעיקר בגלל שהם רואים שם יחד טלויזיה (הוא חוזר ומספר לי שישבו וראו..)
ואני לא כל כך בטוחה מה דעתי על זה
מצד אחד אני לא רוצה שיהיה "אואטסיידר" חברתי, ואם זה מה שעושים בבית של החבר אז אולי אפשר להתיר את זה? (כמובן כשהתוכן מתאים..)
אולי זה לא כזה נורא כשזה נמצא אצל החבר ולא נכנס לשגרת היום יום?
מצד שני קצת מוזר שהילד הולך לחבר שהוא פחות אוהב רק כדי לראות טלויזיה- אז לא עדיף כבר להראות לו בבית??
ובכלל, קשה לי גם עם התוכן אבל גם עם עצם העניין של לשבת במשך עשרים דקות ולבהות במסך ממש נורא בעיניי
מצד אחר אני לא רוצה להגיד שאסור לו לראות, כי אני מפחדת שזה "יאדיר" את כוחה של הטלויזיה. וברור לי שגם אם אבקש מהאמא שלא להראות לו טלויזיה הוא יבין בדיעבד שאני ביקשתי את זה, וזה יגרום לטלויזיה להיות "נחשקת" יותר.
האמת היא שגם קצת עצוב לי שזה עד כדי כך חסר לו שהוא הולך לחבר רק בשביל לראות טלויזיה.
הבוקר הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת אחה"צ לחבר X (שהוא לא כ"כ מסתדר איתו) ושאל: "אבל אמא זה יהיה בסדר אם אני גם אראה שם קצת טלויזיה?"
אוף..
אשמח לתובנות.
תודה לעונים.
תודה רבה!!
יש לי תינוקת בת חצי שנה, עד לפני חודשיים בערך עם הנקה מלאה בלבד, עכשיו גם קצת פירות וירקות.
אבל היא ממש לא מוכנה לשתות מבקבוק! ניסיתי לתת חלב שאוב מספר פעמים כדי שאוכל לצאת בלעדיה, ללא הצלחה. גם שבעלי ייתן לה במקומי לא מצליח. מטרנה עוד לא ניסיתי לתת... אבל עכשיו שנורא חם והיא יונקת קצת פחות אני ממש רוצה לתת לה קצת מים והיא לא יודעת מה לעשות עם הבקבוק!
היא כל פעם נושכת את הפטמה (מוציאה שיניים) וחושבת שזה נשכן, לא מבינה שצריך למצוץ, ואז כשמוצצת פעם אחת ויוצא קצת מים היא משתעלת ולא מבינה מה קורה...
ניסיתי כמה חברות וכמה סוגים של פטמות כולל כוס אימון של מאמ(עם פטמה רכה כמו של בקבוק) והיא שתתה אולי 3 שלוקים בקושי.
מה עושים?! איך מלמדים אותה לשתות מבקבוק???
לא מבטיחה כלום אבל אצלי זה עבד.
היתה לי סרבנית בקבוקים איומה!
המטפלת לימדה אותה איך לקחת בקבוק.
היא שמה אותה בעגלה חצי שוכבת
שמה לה את הבקבוק בפה ותמכה בו עם בקבקוק
וסיבבה את העגלה שהיא לא תראה אף אחד.
היא היתה לוקחת ככה את הבקבוק
עד הרגע שהיא ראתה מישהו- אז היא ירקה הכל החוצה והתחילה לצרוח.
ככה זה עבד עש היא התרגלה לבקבוק ואז יכלנו לתת לה גם כשהחזקנו אותה בידיים
אנסה, תודה!
אם יש עוד עצות אשמח לשמוע
אפשר לתת לה לשתות מכוס.
2 אפשרויות למסגרות לשנה הבאה, מה עדיף לבת 2.5?
1. מטפלת מדהימה, פעילות שמאתגרת את הילדים, עם סדר יום ופעילויות עד 13:30 ואח"כ צהרון במקום אחר (יש הליכה ביניהם) עד 4 (טרם בדקתי את המקום), הגישה לא כ"כ נוחה בתחבורה ציבורית
2. מטפלת מקסימה אבל הרגשה של בייביסיטר שמעבירה את הזמן ולא מאתגרת את הילדים, אין יותר מדי סדר יום ופעילויות, אבל זה עד 4 עם גישה נוחה של אוטובוסים
השאלה, מה עדיף?
כמה חשוב שיהיה מסגרת רציפה בלי מעברי מקום?
כמה חשוב שיהיה מעניין ומלמד?
כמה חשוב סדר יום?
כמה חשוב שתהיה לי גישה נוחה (והגעה מהירה ל/מהעבודה)?
תודה!!!
את בתנו הגדולה שלחנו למשפחתון שתפקד בתור גן ילדים למופת, כולל חוגים, טיולים בגינות הסמוכות, מסיבות ימי הולדת וכו'. הבן הקטן הולך למשפחתון סטנדרטי, דירה + חצר עם צעצועים, בלי יותר מתי פעילויות מאתגרות. לעניות דעתי, הבן מרוצה באותה מידה כמו השבת הייתה מרוצה אז, במשפחתון המשודרג. הרי מה כבר הילדים צריכים בגיל זה? השגחה, צעצועים וחברים למשחק.
זה לא רק קצת יותר דידקטיקה
יש לי בת בגיל 1 ועשרה
וביביסיטר לא מתאים כבר
צריך הפעלות צריך שפע משחקים צריך סדר יום
ומהיותי במשפחתון במילוי מקום
ראיתי שהגדולה ביותר שם ממש השתעממה
היו שם תינוק בן כמה חודשים(אחיה של הגדולה)
בת 9 חודשים בן שנה ורבע והגדולה בת 2 וחצי
בסוף העבירו את הגדולה למעון
והיא פורחת
למדה לדבר יותר.לשחק להשתובב
(סוג של עקבתי אחריה...
חח אני מ"מ במקומות חינוך..)
בקיצור דעתי זה שווה..
אלא אם כן לאמא-הפותחת יהיה קשה ביותר
רוב הילדים נמצאים בצהרון אחר מהבוקר(חוץ ממעון)
לא קרה כלום לא מבלבל כי זה קבוע
והעיקר הם עסוקים ומתפתחים
זה גיל קריטי לדעתי של טרום גן
ומחייב הכנה לגן...
ראיתי את הבנות שבאות מבית לגן
מתקשות להשתלב בחברה לא מבינות מהגננת מה היא רוצה בכלל...
(ובבקשה לא לראות בזה כאילו אמרתי שלא טוב להיות בבית או בביביסטר
כי זה תלוי מאוד בילד..)
וכאן אני שואלת את הפותחת
מה הסגנון של הילדה?האם יש דברים שהמטפלת היותר גננת תוכל לפתח בה ולעזור
לפני הגן .איך היא מבחינה התפתחותית?
ומה היכולות שלך כאמא.יש לך נכונות לכל המעברים יש לך כח?
הילדה שלי סקרנית ופעלתנית, לכן הייתה לי ממש התלבטות אם לטרטר את שתינו לטובת יותר עניין או לא.
ב"ה גיליתי שיש צהרון בכניסה אחת של הבניין בו הגן הראשון, כך שהגננת אמרה שאין לה בעיה להעביר את הילדה בסוף היום לשם (:
ב"ה שהסתדר!
לא הייתי שלמה עם כל אחת מהאפשרויות ועכשיו אני יותר רגועה (:
תודה רבה לכולם!!!
בגיל הזה זה ממש חשוב.
הם מבינים וקולטים ולומדים המון!!
חמותי היתה בהלם לראות שבמעון של הבן שלי ממש מלמדים אותם המון דברים כמו בגן (כמובן שברמה שלהם)
אבל יש להם תוכנית לימודים מסודרת ממש. (היא עבדה איזה שנה אחת במעון והמטפלות שם היו בעיקר בייביסיטר..)
לבן שלי יש הגרלה בכיתה לחיזוק המתמידים שהוא מאוד מחכה לה, מקווה ולא מפסיק להתפלל שיזכה.
בגלל שהוא ככ משתדל בתפילות- חשבנו איך אפשר לצמצם את האכזבה שלו במקרה שלא יזכה-
ללכת איתו לחנות ולפרגן לו מתנה שווה בעיקר על ההשתדלות בלימוד. או
לפברק זכיה - שנקנה את המתנה ובית הספר יגריל את השם שלו- זה בשביל להשאיר לו מתיקות של "התפללתי ו הקבה נענה לי."
מה דעתכם?
כדי שלא יצפה. אני חושבת שכדאי להנמיך בעדינות לו את הציפיה .
צודקים.. אני כנראה צריכה להתגבר על הרצון שלי שיחווה את התחושה של התפללתי ונושעתי ככה בגלוי. לראות איך לחזק אותו שלא ייחלש בלימוד ויתאכזב מהתפילה שלא נענתה.

היכולת לקבל את המורכבות והאכזבה- זה ממש עניין של גיל ומסוגלות.
אם יזכה - אז יופי.
אם לא - אז לומר לו, קודם כל, תדע לך שאף תפילה לא הולכת לאיבוד. זה שביקשת מה', אפילו אם לא קרה מה שרצית בדיוק - אבל זה עשה אותך יותר קרוב לה', מבין שצריך את עזרתו - ולא תמיד אנחנו יודעים מה יהיה בסוף. אנחנו לא יודעים את כל הסיבות מי זוכה. אולי יש סיבה שטוב שהשני יזכה, לא יודעים.
אבל בגלל שממש השתדלת - אנחנו קונים לך מתנה. ואולי גם זה שהרעיון הזה עלה לנו בראש, זה חלק ממה שה' נענה לתפילה שלך.. מי יודע.
אני כאמא חוויתי תחושות וחוויות דומות עם הבכור שלנו.
אני חושבת שרוב ההתייחסות צריכה להיעשות לפני ההגרלה.
חשוב מאוד מאוד להדגיש לילד שאם מישהו זוכה או לא זוכה בפרס, זה לא מעיד על הלימוד שלו כלום.
להסביר מה מטרת הפרס - לעודד ילדים ללמוד.
שיש ילדים שילמדו בלי פרס, ויש כאלה שרק עם פרס
ויש שילמדו עוד יותר כשיהיה פרס.
זו הזדמנות בשבילנו כהורים ללמוד את הילד שלנו - לאיזו קבוצה הוא שייך?
האם רק פרסים מניעים אותו?
חשוב לאתר את זה. אנחנו עם השנים למשל גילינו שפרסים מצד אחד מניעים את הבן שלנו מאוד טוב, מצד שני - הוא לא יודע להכיל אכזבות, כשהוא לא זוכה - אין לו מוטיבציה להשקיע.
לכן חשוב גם בחיי היומיום לבנות חשיבות עצמית למעשים שלנו ולנתק אותם מפרסים/תגמולים.
להסביר מה זה הגרלה.
שלא כמו שראיתי פה התייחסות, לפי התנ"ך גורל זה לא מזל, להיפך!
בגורל דווקא ה' הוא זה שמדייק ונותן למי שהוא מתכוון בדיוק.
לכן, בכל גיל חשוב להדגיש לילד - מי שיזכה בהגרלה זה מי שאמור לקבל את הפרס.
יש לרב ארוש ספר טוב על תפילה לילדים, אני לא זוכרת בדיוק, אולי מישהו פה יודע.
אפשר לקרוא יחד ולדבר על זה.
הילד שם מתנסח באופן ש"נותן בחירה" לקב"ה האם להיענות לבקשתו-
הוא מבין שיש גם אפשרות אחרת ממה שהוא רואה.
הלוואי ונזכה בעצמנו וגם לחנך את ילדינו להכיל מורכבות בחיים ולראות כמה צדדים ואפשרויות להתנהלות החיים.
ולקבל הכל באהבה.
אז לסיכום -
ריכוך התוצאה, במידה ולא יזכה, יהיה משמעותי יותר לפני ההגרלה.
אח"כ זה לדבר אל הקירות במקרה הטוב. הוא כבר עלול להתבצר בתחושותיו.
לא חייבים לחכות להגרלה כדי לצ'פר על הלימוד מצד ההורים.
אפשר ואולי כדאי כבר עכשיו לקנות פרס שווה שהוא מאוד יאהב ולומר לו - זה על ההשקעה שלך, על הרצון שלך, על התפילות שלך.
לה' יש הרבה שליחים לשלוח לך טוב - אנחנו ההורים אחד מהם.
כמובן שגם אחר כך חשוב להקשיב לרגשות שצפים וכשנרגעים לנסות להבין ולשנות גישה.
בחיידר של ילדי עורכים מבצעים עם הגרלות פרסים למתמידים פעם בחודש- חודשיים..
לאחר שבני חזר מהחיידר בוכה שהוא לא זכה בהגרלה וכל עמלו היה לשווא (לדבריו) הוא באמת עמל קשה מאוד בכדי להשתתף בהגרלה..
החלטנו יחד שמי שעמל בתורה תמיד זוכה!! או מההגרלה או מאמא..
אם הוא לא זוכה בהגרלה (קרה עד היום תמיד) הוא הולך איתי לסטוק ובוחר משחק..
כי זה מה שאני רוצה שיהיה חרוט לו בזיכרון (בכל החושים שקיימים) שמי שעמל בתורה תמיד זוכה!!
כשיגדל יבין בהדרגה בהתאם להתפתחות האישיות והקוגניציה שהדברים אינם מוחשיים כמו שהוא חווה עד היום..
בהצלחה.
אבל, כדאי תמיד להגיד לו: עמלך לא היה לשווא, כי הפרס הגדול זה שאתה יודע תורה. זה נשאר לך בראש גם אחרי שהפרסים הקטנים נגמרים. הרי למה מחלקים פרסים? כי יודעים שהחשוב זה התורה, ונותנים פרסים כדי לעודד את הילדים, שישמחו בדבר שהם מרגישים, וזה יעזור להם לשמוח גם בתורה.
אז אנחנו תמיד ניתן פרס, כי זה דבר שמשמח ומגיע לך שהתאמצת - אבל תזכור, הפרס הגדול באמת, זה הלימוד תורה, אפילו אם כעת אתה עוד לא כ"כ מרגיש את זה..
זה נותן "רציונאל", ביחד עם אי התעלמות ממה שהא מרגיש היום. וגם נותן כבר כיוון לעתיד.
[אני לא אוהב את הדבר הזה שעושים "הגרלה".. תמיד יש מאוכזבים. צריך לדאוג לכך שכל מי שעמל - יזכה]
הארה נהדרת.
לא עשיתי את זה עד היום.
תודה
ואני גם לא אוהבת את ההגרלות האלו.. אני פשוט לא מבינה את זה.. איך אפשר לשאת את אכזבת הרוב המוחלט של הילדים?! והכי לא ברור לי זה איך יש ילדים קבועים שזוכרים בהגרלות?! (נניח לזה..).
אולי במיוחד עם הבכורים/גדולים יותר.
אך גם בזה ,מעז יצא מתוק,,
אני רואה הבדל בהתנהלות בחיים בין הילד שחששתי לו מאוד בכל הנושא של הגרלות, אכזבות וכו'
ובין הילדים שפחות ייחסתי משמעות לכל זה ואני השלמתי עם זה שלא זכו בהגרלות
ואני רואה שהילד הגדול מתקשה להתמודד עם חוסר הצלחה בכלל בחיים
ושאר הילדים פחות לוקחים קשה ופחות מתייאשים וממשיכים לנסות.
אז העבודה היא קודם כל אצלנו
באמת לפעמים הגדולים מרגישים ש"עוטפים" אותם יותר ומגיבים בהתאם. בעוד אלו שאח"כ לא כ"כ מתרגשים, הם והוריהם (וגם בגלל הוריהם)..
ועם זה, כשלא מדובר על איזו "הגרלת פורים" לכל מי שרוכש כרטיס.. אלא על חידון על מה שלמדו - ראוי לת"ת לדאוג לכך ש"לפום צערא אגרא", ומי שלמד יזכה, ללא הגרלה.
תודה רבה על ההארות והדיוקים.
הוא לא זכה בהגרלה..
השתמשנו בהרבה אמירות מפה..
דורש קצת עבודה ולכן את חייבת להכין בערב.
ארוחות משוקעות בדרך כלל יותר מתאימות בתשעת הימים לצהרים או לערב, כידי שיהיו שבעים
4 כוסות קמח מלא
2 כוסות קוואקר
בערך 3/4 ק"ג טחינה גולמית מלאה
2- 3 ביצים
1.75 כוסות סוכר
1 אבקת אפיה
מים - לא המון, אולי חצי כוס, אולי יותר, עד שהבצק טוב.
שוקולד צ'יפס כי שהילדים ישמחו לאכול את עוגיות הבריאות האלו. (אצלינו קוראים להן עוגיות עם שוקולד, אחד הילדים לא יאכל אם נקרא לזה עוגיות טחינה....)
משטחת בתבנית, אופה וחותכת.
זו כמות גדולה, אני מקפיאה ומוציאה.
עוגיות בריאות (וטעימות כמובן) - אני מכינה בסטוקים
ככה כשקמים בבוקר, כשחוזרים מבי"ס אם צריכים לחכות לארוחה וכו - יש משהו משביע טעים ויחסית בריא
כמובן גם פירות למי שאוהב...
אני ממש לא רוצה על הבוקר להתעסק עם ילדים רעבים
אחכ כשכבר התאוששתי טיפה אני בדכ מכינה (רק בחופש כמובן) - חביתות, צנימים, ירקות חתוכים וכו
מחפשת לקנות ללילדים שלי צעצועים חדשים..
חשוב לי לפחות להשתדל שאלו יהיו צעצועים מעודדי התפתחות.
אשמח לקבל המלצות במה הילדים שלכם אוהבים לשחק..
תודה
כל גיל זה קצת שונה..
משחקי הרכבה: לגו, צינורות, קליקס, ברגים
חול קינטי- מעולה! מעסיק להרבה זמן וטוב לתחושתי... מוכרים היום גם ארגז קטן אז זה לא כזה בלאגן...
פאזלים- לפי הרמה
מלא משחקים מפתחים של להתאים 2 חלקים מתאימים למשל חיה והגור שלה, הפכים, מה מתאים למה, מה כל חיה אוכלת וכו...יש מלא...
פטריות, משושים, בצק
הילדים בני שנתיים וחמש
זה משחק מקסים שממש עוזר לפתח את החשיבה והדימיון את הקטנטנים,
לנו יש אותו והקטנות משחקות בו בלי סוף,
יש לו גם מלא ערכות ככה שכל הזמן אפשר לחדש
בס"ד
תלוי אילו ואילו.
ומי יושב עם הילד עליהם.
בס"ד
שימוש בעכבר וכו'.
כדוגמה כמובן.
לדעתי כדאי לחשוב באופן ממוקד יותר על איזה מיומנויות היית רוצה שהם ירכשו.
וכמובן שזה גם תלוי גיל.
דוגמאות למיומנויות ולצעצועים:
מוטוריקה עדינה:
* צעצועי ערימה/ מגדלים
* קוביות
* משחקי השחלה
* פליידו ומשחקי בצק
* צבעי פנדה (יש גם צבעים מיוחדים לפעוטות)
מוטוריקה גסה:
* מנהרת זחילה או קורה לשיווי משקל
* אופניים ללא פדלים לפעוטות/ בימבה
* שק אגרוף
* צלחת טיפולית
* כדור גומי/ ספוג
* חישוק הולה-הופ
* כדור קפיצה
פיתוח שפה ומחשבה:
* סדרת 'הספר הראשון שלי' (חיות, צורות, צבעים, מספרים)
* משחקי קלפים לפי רמה (לוטו, זיכרון, הפכים, חרוזים וכו')
* משחקי קופסה (תירס חם, עת לאיית, טריוויה, טאבו...)
* פאזלים
פיתוח דמיון וכישורים חברתיים:
* ערכת תחפושות
* מטבחון וכלי בישול
* כלי עבודה/ ארגז כלים
* בובות/ בית בובות
כמו שציינו, כל משחק מעודד התפתחות כלשהי (גם משחקי מחשב)..והאמת רוב המשחקים מפתחים יותר ממיומנות אחת.
אולי כדאי באמת לחלק את המיומנויות שאת רוצה לפתח ולקנות משחק/ צעצוע אחד מכל קטגוריה.
שואל שאלותבהחלט תשובה מדהימה ומושקעת. תודה רבה!!
עזרתם לי מאוד
מחפשת דרך מקורית ויפה שהאחים יברכו את אחותם בת המצווה... אשמח לשמוע פה רעיונות...
סליחה על הפלישה..
אחים שלי הכינו שיר,
ואז כל אחד מהאחים\גיסות נתנו לי "שובר" שאני יכולה לנצל אותו.
לדוג': יום טיול ופיקניק, ערב יצירה+א. ערב, יציאה לפיצה, סרט, גלידה, טיול וכו וכו'...
זה היה ממש מתוק!
מזל טוב!
שיר או איזשהו קטע הצגתי חמוד יכול להיות רעיון נחמד.
אולי קליפ?
אבל זה לא המזון העיקרי שלו. רק מדי פעם מקבל.
המטרה אינה שקט אלא לפתח את הילד ולהעשיר את חייו עד כמה שניתן. אם יש לו זמן פנוי זאת הזדמנות מעולה לפתח תחביבים, ללכת לחוגים, ללכת לחברים. חבל סתם להעביר את החיים ולא לחיות אותם.
אני לא סמכות, רק אומרת את דעתי, גם אין לי עדיין הרבה ילדים - רק ילד אחד בן כמעט 3 חודשים, אז לא התנסיתי בזה. אבל נראה לי שאם זה מדי פעם כמו שאת אומרת אז זה בסדר, זה גם כן מעשיר אותו, אם הוא עושה גם הרבה דברים אחרים בכללי ומפתחים אותו, למה לא?
"שירים וסרטים"?..
שימי דיסקים/קלטות של שמע.
ישמע שירים, או סיפורים, בלי תלות ב,מרצד" הזה מול העיניים (בתקוה שעדיין יסכים להורבה ב"רמת השירות" אחרי שכבר צפה במחשב..)
ומאד נהניתי. יש ערכיים מאד, גם בעברית וגם באנגלית. רוב שנות הילדות לא היתה אצלנו טלויזיה וגם אינטרנט עוד לא היה.
לי זה ברור שעדיף להשקיע כוחות וזמן לפעילויות יותר אקטיביות ופחות פאסיביות מול המחשב,
אבל:
* כולנו בני אדם, ולפעמים לא פנויים לתת מענה לצרכי התעסוקה של הילד,
אז אם האלטנרטיבה למחשב היא מריבות ומעשים שליליים,
אז עדיף מחשב.
אם המחיר הוא רק שעמום או חוסר ניצול זמן -
לדעתי כדאי לוותר על המחשב ברוב המקרים.
* היום יש גם תכנים מאוד טובים, עם מסרים שאנחנו כהורים רוצים מאוד להעביר לילדים, אך לא תמיד מצליחים.
סרט חוויתי יכול לעשות בשבילנו את העבודה.
(לאחרונה נחשפתי לסרטים "צור משלנו" של הידברות. יש שם כל כך הרבה טוב, דוגמאות מהחיים, מודעות לרגשות ואיך מתמודדים איתם)
* חוץ מזה, ובלי קשר לתכנים - אני חושבת שיש אמירה כזו שששהות ממושכת מול המסך עלולה להזיק למוח ולעיניים.
מציע ממש שלא.
תמצאו משחקים "ממשיים". אוטו, כבישים, קפלה, לגו וכו'.
אפשר גם סיפורים בדיסק-שמע.
יש חינוכיים וטובים צריך לדעת לבחור. לא כל דבר "דתי" הוא אוטומאטית טוב. צריך מישהו עם קול נעים. יש סיפורי צדיקים נחמדים מאד. תופסים את הילדים]
דומני שבחבקוק בירושלים יש, בגאולה.
דיסקים של הרב עימנואל תהילה.
מספר בצורה מאד מענינת סיפורי תנ"ך ומדרשי חז"ל. הילדים מאד נהנים, ובהמשך מגלים שזה הוסיף להם ידע מטורף
וגם מאד זול - 12 ש"ח לדיסק
מאד מאד מומלץ!!
כלומר- האם טובת הילד הוא שיהיה בשקט?
נכון שזה טובתכם עכשיו, אבל האם לטווח הרחוק זה מה שאת רוצה?
שיתרגל לנדנד כדי שיראה סרט?
נשמע לי יותר נכון לצאת איתו לגינה- ולתת לו לפרוק שם בצורה הגיונית וטבעית את האנרגיות שלו.
ושימוש במדיה צריך להיות מחושב ומבוקר. לא "יאללה אין לי כח".
מה רואים, כמה זמן רואים, באיזו תדירות רואים.
לדעתי בגיל שלו- לא כדאי שיראה יותר מרבע שעה כל פעם. ופעם בשבוע זה די והותר.
יותר מזה זה לדעתי ממש לא טוב.
ובשביל שקט של רבע שעה בלבד- לא שווה להראות סרט....
1. קניתי בסין נגן MP3 קטן עם רמקולים, שמתי בו כרטיס זיכרון והוא מנגן רק קבצי שמע (וכאלה יש באינטרנט בשפע, רק לדעת לחפש).
בגיל 0 הייתי מרדים אותו עם אחד כזה עם מוסיקה, וכשהוא מת פשוט הוצאתי חדש מהארון.
אחר כך התחכמתי.
2. חיברתי את המחשב שלו דרך BT לרמקול (אחר), במחשב או בסמארטפון אני מפעיל סיפור/שיר/סרט/מה שלא יהיה, והוא מחזיק אצלו מכשיר שרק מנגן ואין לו מושג שיש סרט מאחורי זה.
ועדיין התני שלי רואה יותר מדי סרטים, אבל קשה מאוד להגיד לילד לא כשאבא כל היום מול המסך בעצמו.
מחקרים מראים ששהייה של ילד מול מסכים זמן ממושך מידי יוצרת כל מיני בעיות לא נחמדות,
עד בעיות קשב וריכוז בהמשך.
אני עבדתי עם מורת שילוב שאמרה לי שזה יוצר פגיעה מאוד גדולה ביכולת של הקליטה המרחבית וראיית עומק בהמשך.
ובנוסף עלול לייצר בעיות שינה כי האור שבמחשב לא מאפשר לפעילות מוחית תקינה וירידה של הורמוני ערות.
יש עוד כמה עניינים שנפגעים מהסיפור...
(גם ערכים לדעתי, הכי טובים שיש עלולים להיות לא משהו כשיש תכנית שעניינה לצבור רייטניג...)
ובכל זאת אצלנו יש שעה אחת של מחשב בשבוע כששוטפים את הבית לכבוד שבת...
רואים בה כל מיני סרטונים של מסיבות סידור וסיום של הילדים.
מאמינה ששעה אחת לא מייצרת נזק אמיתי.
אם זה נדיר אז אין בעיה, אבל לא מומלץ על בסיס קבוע
יכול להיות מצפייה במסכים: בעיות ראייה, קשב וריכוז, חוסר תקשורת, פאסיביות וכו'.
אבל מדי פעם להראות לילד - לא נראה לי שיזיק, במיוחד שיש תוכניות חינוכיות כמו של ערוץ מאיר לילדים.
אני ואשתי במצב מביך שכזה. ב"ה אנחנו מדרבנים את הילדים שלנו לשתף אותנו בחוויות שלהם במשחקים עם החברים. שלשום נחרדנו אחרי שהגדול שלנו בן 10 שיתף אותנו בשיחה שהייתה לו עם חבריו. הבוגר מביניהם בן 11-12 טען בגאווה שהיה לו מגע אינטימי עם "חברה" שלו ושההורים שלה יודעים על זה ו"מסכימים" כביכול.
הילדה הזאת כולה בת 10, לומדת בחינוך מיוחד והמשפחה שלה די תורנית שעלתה לארץ לפני שנים אחדות. אם ח"ו קרה משהו קשה לי להאמין שזה היה בידיעה מלאה של הורי הילדה ובטח שלא בהסכמה שלהם. מאד כאב לנו לשמוע על זה ואנחנו מזועזעים ומבולבלים. אנחנו רוצים להגיב אבל ההיכרות שלנו עם משפחתה של הילדה היא די שטחית. מקנן בי החשש שמא שיחה עם הוריה בלבד לא תועיל.
האם עלינו לפנות אליהם ישירות ולספר להם על השמועות?
האם לדווח על הילדה ישירות לבית הספר שלה או לרווחה?
אם הייתי שומע על זה לפני יותר מעשר שנים הייתי מתייחס לזה כמוך. אני מכיר טוב מאד את הנטייה הזו להשוויץ ולהמציא בעניין הזה.
בעוונתי נחשפתי מאז להמון המון מקרים עצובים שהתחילו ממשחקים אסורים בגילים האלה ממש. גם לי לקח זמן לעכל שזאת המציאות אבל ראיתי נשים בוגרות שסוחבות טראומה שיכלה להימנע אם רק המבוגרים שסביבן לא היו מגיבים באדישות. אני לא יודע מה חומרת המקרה שקרה אבל אם הוא קרה הוא מהווה פתח לחוויות טראומטיות בהמשך.
אני מאמין ובטוח שאם נתערב זה לא יהרוס את החיים לאף אחד. החיים של הילד לא יהרסו וגם לא של הילדה. אני רק לא רוצה לפגוש אותה בעוד 10 15 שנה ולהכות על החטא.
ליידע גורם אחראי שמקורב למשפחה של הילדה אם בעיניך לא יעיל ליידע את המשפחה ישירות.
מצד אחד לא להיכנס לסרטים, מצד שני לא לעבור לסדר היום.
כמו ש rivki כתבה.
הגענו למסקנה שממש לא שייך לפנות להורים בעניין חינוכי כ"כ אישי שלא קשור אלינו ישירות. סיפרנו על ההיכרות שלנו עם הילדה במסגרת של הקהילה ועל מה ששמענו.
גם היועצת חושבת שבגיל הזה זה לרוב הכל דיבורים וקישקושים שאפיינים לבנים. הדאגה האמיתית שלה לבנות מתחילה בשלב הוסת וההורמונים בגילים 12 13 שאז חלקן מועדות לפורענות.
שילד שלכם אמר, כדי לא לערב אותו.
בית ספר אחראי רק על מה שקורה אצלו או בהסעה, ולא בטוח שבאמת אכפת להם.
פגיעה יכולה לקרות בכל גיל. ולא הבנתי למה לא להגיד להורים, מפני שהם עולים? אז מה?
לבתי הספר יש עניין במה שעובר על התלמידים גם מחוץ לשעות הלימודים. החוק מחייב אותם לפעול בשיתוף עם הרווחה כשהם מזהים משהו חשוד.
א. ההיכרות שלנו איתם היא שטחית ולא רכשנו את אמונם ברמה שנרגיש בנוח לחדור לפרטיות של התא המשפחתי שלהם. אנחנו לא בטוחים שהם יקבלו בשמחה את ההתערבות שלנו בענייני החינוך שלהם.
ב. אנחנו חוששים שמא המצב בו ההורים מבינים שאנשים ממעגל שני/שלישי/רביעי יודעים דברים רגישים על הילדים שלהם, יבייש אותם מאד ויערער את הקשר שלהם לקהילה עד לרמה של עזיבה. עוד משהו. כמו שכתבתי קודם אנחנו פחות תורניים מהמשפחה של הילדה. עצם השיתוף יפגע בשם הטוב שיש להם.
ג. אם נשתף אותם במידע שקיבלנו מהבן שלנו זה יביך גם אותנו בתור הורים שרוצים לתת חינוך תורני טוב וגם את הילדים שלנו שיראו כפושטקים.
ד. לו יצויר שיש טיפת אמת במה שאותו ילד אמר לגבי ה"ידיעה" וה"הסכמה" של הורי הילדה (הרי ידוע שהוא והיא היו "חברים" לפרק זמן כלשהו), אז ההתערבות שלנו תהפוך לתוכחה צדקנית על עניין שבו ההורים חלוקים עלינו.
בבית ספר בשכונה שלנו הייתה פגיעה, עד שהורים לא התלוננו ולא דרשו ממנהל לעשות משהו הוא לא עשה כלום. לאף אחד חוץ מהורים של ילדים לא היה אכפת. מנהל התחיל לפעול רק אחרי שהתלוננו כמה הורים ודיברו גם עם מורים. כל עוד זה היה בינו לבין אחת המשפחות לא עשה כלום.
בקשר לשם הטוב - אם זה באמת קורה אז ילדים ששמעו את זה או ראו את זה יעבירו את זה הלאה.
כמו שבן שלכם סיפר גם ילדים אחרים יספרו.
בהיותי סטודנטית התנדבתי אצל מישהי שבת שלה הייתה בחינוך מיוחד. ובת שלה עברה פגיעה בבית ספר שלה, אבל שם זה מסגרת חילונית מעורבת.
בקשר לפגיעות סעד ועובדות סוציאליות. נתקלתי אישית בכמה שפשוט לא אכפת להן מכלום. מבחינתה יש לה קביעות והיא מחכה לפנסיה
ידוע שיש אנשי מקצוע לא יוצלחים אבל להם לפחות יש את ההכשרה והכלים שלנו אין. מבחינתנו זה אירוע חד פעמי שהועבר לטיפול. אם ח"ו זה יהפוך למתמשך נשקול שוב מה לעשות.
"נער הייתי..." ואני חושש שבלי התיווך המתאים והנכון של גורמי החינוך אותם הורים עלולים להגיב בכעס רב על הבת שלהם ולראות בה כישלון חינוכי שידרדר אותה עוד יותר. בעיני דבר כזה הוא קשה וכואב כמו המקרה עצמו אם לא יותר.
הם אמנם אנשים נחמדים וידידותיים מאד אבל זה לא עניין רגיל ופשוט. אין לנו ניסיון בדברים האלה חוץ מדברים קשים שנחשפנו אליהם בדיעבד בלי שהיינו מודעים לכך בזמן אמת. אנחנו באמת לא רוצים לפגוע באף אחד וגם לא להיפגע.
אותי מפליא הגיל של הילדה. על קשרים בינו לבינה ממשפחות סופר תורניות כבר מזמן אני לא מתפלא.
הורים, או גורם מביה"ס שלו
אם יש חשד שהוא ניסה לפגוע בילדה צעירה ממנו, ייתכן מאד מאד שזה על רקע פגיעה שהוא עבר בעצמו.
והתגובה של היוצעת לא נשמעת מספיקה
גם אם לא נראה לה שזה באמת מדאיג, עדיין- עלה פה חשד, תבדקי אותו עד הסוף. עדיף לעבוד לשווא, מאשר לפספס מקרים.
נרשמתי במיוחד כדי להגיב - לגמרי במקרה נכנסתי לכאן בחיפוש אחרי משהו אחר ונתקלתי בשרשור הזה.
הבת שלי בת 3 וכמעט הותקפה מינית על ידי ילד בן 7, אלמלא הכנה מתאימה זה לא היה 'כמעט' אלא 'ודאי'. לדעתי צריך לדווח למשפחה של הילדה.
(פשוט תחשבו מה הייתם רוצים שיקרה אם ח"ו זה היה קורה לילדה שלכם, וזוג הורים אחר היה שומע על זה.)
ובלי קשר, כדאי לקרוא את זה:
שמעו שמישהו אמר שהוא אמר... לא פותחים על זה חקירה, ועוד נגד ילד בגיל 11


מה כשהוא מרביץ לילדים אחרים? ואני נוכחת
איך אז הכי נכון להגיב?
מישהו מכיר איפה אפשר למצוא חוג שחייה לתינוקות קטנים (כמה חודשים), או מדריכת שחייה - שבו ממש מלמדים לשחות, מתחילים מהמיומנויות אבל המטרה היא ממש לימוד שחייה ולא סתם פעילות מוטורית מהנה?
שלום לכולם, מצטער מראש על האורך...
אני גבר נשוי עם 2 ילדים מקסימים,
ראשית ברצוני לומר שאנחנו זוג חילוני. אבל כשאני מחפש באינטרנט על קשרים סבוכים משפחתיים אני תמיד מגיע לאתרים דתיים או של שומרי מסורת. ואני אוהב את מה שאני קורא, לכן החלטתי לכתוב כאן ולקבל עצות מכם.
אני זקוק לעזרתכם דחוף כי המצב עם אשתי יצא מכלל שליטה והגיע לנקודה קשה מאוד בקשר.
אנחנו נשואים כשבע שנים ומאז שאני זוכר את הקשר בינינו אשתי לא אהבה את אחי ואת אשתו.
תמיד היא ראתה אותם כגורם עויין.
רוב המריבות הגדולות שלי ושל אשתי הן בגלל אחי או דברים שהוא עושה.
קודם כל אתן רקע קצר על אשתי ועברה, אשתי חוותה טראומה קשה מאוד בילדותה היא איבדה את אמה ז"ל כשהייתה בת 14. אמה הייתה כל עולמה והיא אהבה והעריצה אותה עד אין קץ.
אבא שלה לא ממש ידע להתמודד עם 2 ילדים קטנים ברח ואף הכיר נשים אחרות ולא התנהג כמו אב.
וכתוצאה מכך אשתי נאלצה ללכת לפרנס את עצמה ואת אחותה הקטנה.
היא היוותה מעין אמא עבור אחותה הקטנה והגנה עליה מכל דבר, אפשר לומר שהקריבה את חייה למענה.
אין לי מושג איך הרווחה לא התערבה ואיך לא טופלה על ידי פסיכולוג אבל זהו המצב.
עליי לציין שאני ואחי התחתנו בהפרש של שבועיים אחד מהשני וגם זה דבר שהציק לאשתי כי בתאריך שהתחתנו
חברה טובה שלה בעצם כמו אחותה הייתה כבר צריכה ללדת ולא יכלה להיות נוכחת בחתונתנו.
עשינו את החתונות קרובות אחת לשנייה בגלל שאחותי באה מארה"ב ורצינו שכמובן היא תהיה נוכחת בשתי החתונות.
אשתי לא הסכימה לדחות את החתונה בחצי שנה, הייתה מאוד לחוצה להתחתן בתאריך שבחרה, ואני הייתי מוכן להמתין.
לאורך כל השנים היו הרבה מריבות עם אחי והמון מתח וקנאה אבל אף פעם לא הגיע לרמה שהגיע לפני שבוע.
אח שלי רחוק מלהיות מושלם, הוא לא כל כך מוצא את עצמו בעבודה ומחליף הרבה עבודות, הוא ואשתו דיי בזבזנים ולא יודעים להיות מחושבים והוא מבקש מאבא שלי כספים לעזרה במשק הבית או שהוא עושה קניות להורים שלי ועל הדרך עושה גם קניות עבור ביתו שלו, לאחי יש 2 ילדים.
הוא ואשתו גרים בבית שאבא שלי נתן לו אבל לא חושב שרשום על שמו.
אני ואשתי רכשנו בית בעזרתו של אבי שנתן מחצית מסכום הבית. בית יותר גדול משל אחי.
אבא שלי גם נתן את האוטו הישן שלו לאחי במקום שאחי ישאל את האוטו ממנו כל הזמן או שיבקש שיסיע אותו לכל מקום הוא החליט לאחר לידת הילד השני לתת לו את הרכב הישן שלו.
כל הדברים האלה גורמים לאשתי לשנוא את אחי ומשפחתו ולפחד מהתנהלותו של אחי.
עליי לציין שאח שלי אינו אדם רע הוא רק אינו אדם שמתנהל בצורה בוגרת אלא ילדותית ולא מבין אחריות מהי.
אשתי מאוד נקשרה להוריי ואוהבת אותם ודואגת שלא יאונה להם כל רע גם מפני בנם שלהם, שהיא סבורה שהוא מנצל אותם.
ההורים שלי לצערי הרב כבר מבוגרים ואינם בקו הבריאות ולאחרונה אבי היה מאושפז בבית החולים כ-3 חודשים במצב קשה ברוך השם כיום הוא בבית ויצא מזה. ואימי נותרה לבדה בבית עם העובדת הזרה.
במהלך השלושה חודשים האלה אשתי עשתה ועזרה המון, דאגה לא להשאיר את אמא שלי לבד, דאגה לקניית תרופות וקניות לבית וסידורים לכן האוטו של אבי שימש אותה לכל הדברים האלה בזמן שאני ואח שלי היינו עם אבא לסירוגין.
בתקופה הזאת הייתה מתיחות גדולה וכולנו דאגנו, בתקופה זו של אי וודאות בנוגע לאבי אח שלי רצה ליישר את ההדורים עם אשתי ולהשלים והם מעין 'השלימו' אבל אשתי הסכימה בחצי פה
היא לא רצתה שאחי 'יעזור' כי פחדה שישתמש בכרטיס האשראי של אבי לקניות לביתו. כמו-כן היא לא רצתה שישתמש ברכבו של אבי מפני שפחדה שישתלט על הרכב וייקח אותו לעצמו ולכן רוב הסידורים והטיפול באימי 'נפל' עליי ועל אשתי.
לאשתי יש כל מיני פחדים ודאגות כאלה, ולכן גם אם אח שלי רצה לעזור יותר, לא הייתה לו ממש אפשרות.
כל דבר שאח שלי עושה היא חושבת שיש אינטרס מוסתר מאחוריי זה, לא סומכת כלל עליו ועל אשתו.
כיום ברוך השם אבא יצא הביתה ומתאושש לאט לאט אך עדיין לא נוהג. ואני ואחי לוקחים אותו לסירוגין לבדיקות אצל הרופא. פעם האחרונה לפני כשבועיים אחי לקח אותו לרופא עם האוטו של אבי, ואבא שלי הרשה או אמר לו שייקח את הרכב לכמה ימים, גם משום שהייתה תקלה באוטו של אחי.
שלושה ימים אחריי זה אנחנו כולנו אצל ההורים שמחים ואז יורדים למטה לגן המשחקים ואשתי קולטת את האוטו של אבא שלי אצל אחי ומתחילה לרתוח היא אומרת לו שהיא צריכה את האוטו ליום ראשון ואז אחי שואל אותה למה, ואז העניינים מתלהטים אומרת לו אני לא חייבת לך דין וחשבון, אני צריכה את האוטו וזהו. כל זה נעשה מול אשתו של אחי וילדיו הקטנים והיה לא נעים, אני בדיעבד מצטער שלא ניסיתי להרגיע אותה ולקחת אותה לאוטו שלנו, אבל אמרתי ניתן להם צ'אנס לפתור את זה ביניהם. נמאס לי להיות בין הפטיש לסדן כל הזמן...
לאחר שחזרנו הביתה ואשתי כעוסה מאוד ממש התהפכה אחי התקשר אליה לברר מה קרה למה היא כל כך כועסת עליו ומתייחסת אליו ככה, פה היא כבר לא סתמה את הפה והתחילו חילופי דברים קשים, דיברה על הירושה של אבא שלי שתודה לאל חי וטענה שאחי לא ייראה ממנה כלום ושהיא יודעת שזה רק מה שהוא רוצה את הכסף של ההורים, אמרה לו שהוא אפס ועוד מילים, אינני יודע בדיוק מה אחי אמר אבל ייתכן שהוא גם אמר מילים לא יפות.
לאחר מכן אשתי התקשרה לאבי ושאלה אותו למה האוטו היה אצל אחי, הריי הוא אמר שיישאר אצלה שביקשה ממנו, כמו-כן אמרה שאם הוא מחלק ירושה גם היא רוצה. אינני יודע למה קפאתי ונתתי לה לדבר ככה לאבא.
לאחר יומיים אחי התקשר אליי רותח וכועס ואמר שהוא לא רוצה לשמוע עליה לראות אותה שהיא שטן ושלא תדבר בחיים על ירושה, שזה רק בין שלושת האחים והיא לא צריכה לדבר על זה בכלל זה לא עניינה. הוא אמר שאני סמרטוט וצריך להעמיד אותה במקום אחת ולתמיד.
שבוע לאחר מכן היינו בארוע של קרובי משפחה ולטיפשותי חשבתי שאחריי שבוע אחי קצת יירגע, אבל אחי בא רותח וכעוס ורצה לעשות לה בושות וסצנות על יד כל האורחים.
דיברתי איתו ביקשתי ממנו סליחה ושיירגע אך דבר לא עזר גם דודה שלי שישבה איתנו בשולחן ניסתה להרגיע אותו אך ללא הועיל...
כשביקשתי ממנו שיחזיר את ההורים הביתה כי אני צריך להישאר עם אשתי והילדים הוא סרב והכריח אותי לקחת אותם, אמר לי לא וחייך, אשתי אמרה לו אתה בטח מרוצה עכשיו, אז הוא התפרץ עליה והתחיל לצעוק ולדפוק על השולחן קרא לה את אפס את רפש הוא רצה לקום והיא אמרה לו תבוא נראה אותך, אבא שלי, דודה שלי וגם אני קמתי ואמרתי לו שאני לא מוכן שיתנהג ככה וידבר אל אשתי ככה. לנוכח ההמולה אנשים בשולחנות הצמודים שאלו מה קרה ואשתי אמרה שאחי משוגע ואיים עליה, הם הציעו לה את הטלפונים שלהם לעדות והיא לקחה בשמחה...
יצאנו בבושת פנים ואחי נשאר שם כעוס וכואב.
לאחר שהגענו הביתה אשתי אמרה לי שהיא לא רוצה יותר להיות חלק מהמשפחה שלי ושאני לא הגנתי עליה ועמדתי לצידה ושהיא רוצה לפנות למשטרה כי היא מאויימת... במהלך כל הסופ"ש פחדה ודאגה והתקשרה לעו"ד קרוב משפחה והתייעצה, בשום פנים ואופן לא יצאה החוצה לבדה משום שפחדה שאחי יערוב לה ויתקוף אותה או את הילדים, מה שכמובן לא היה מתוכנן ואחי בכלל לא עושה דברים כאלה אבל היא הייתה מבועתת ובפרנויה.
אני נהייתי חולה ועצוב מאוד מכל המצב, מצד אחד אשתי שאני צריך להגן עליה כועסת עליי ומאוכזבת ממני ואף שוקלת להיפרד ממני, ואחי שגם רותח עליי ואני באמצע בין שניהם ושניהם כועסים מאוד עליי. אחי כועס שלא הרגעתי את אשתי ושמתי אותה במקום ואשתי שלא הוצאתי את אחי מהאולם ברגע שהתנהג כמו שהתנהג...
כרגע אשתי לא רוצה שהיא והילדים יהיו בקשר עם המשפחה שלי, לא רוצה כמובן שאחי יהיה נוכח כשהילדים אצל ההורים בבית או בכל מקום שאני עם הילדים, לא מוכנה שנהיה תחת אותה קורת גג יחד. לא רוצה שאחי או משפחתו יתקרבו לרחוב שלנו. היא כמובן אמרה לדודה שלי שהיא מחוקה וגם ההורים שלי היא לא הולכת לבקרם יותר.
סופ"ש האחרון הילדים בכו ואמרו שרוצים לסבא וסבתא והיא כעסה עליהם ואמרה אין יותר סבא וסבתא שלא נראה אותם הרבה זמן. אני כמובן לא מסכים לזה ואמרתי לה לא לדבר ככה מול הילדים אך לא ממש הועיל אחריי זה היא ירדה גם על אחי ואמרה שאף פעם לא נראה אותו שהוא היסטוריה.
יום למחרת אמרתי לה שאני רוצה ללכת להורים ולקחת את הילדים היא אמרה לי ללכת לבד להורים אבל ביקשתי ממנה ואמרתי לה שהילדים לא צד בסכסוך והם לא צריכים לשלם את המחיר על מריבות בינה לבין אחי וגם ההורים שלי מתגעגעים ואני לוקח אותם להורים, לבסוף היא הסכימה בתנאי שאחי לא ייכנס לבית כשאנחנו שם הסכמתי.
זהו המצב עכשיו מאוד שביר אשתי כועסת עליי ורוצה להגיש תלונה נגד אחי שאני מנסה למנוע אבל באמת אין שום עילה לתלונה בעיניי. אינני יודע כיצד להמשיך עכשיו ואשתי ואני חושבים ללכת לרבנות. כי מאוד קשה לי המצב הזה שכל פעם מתפוצץ ועכשיו התפוצץ בצורה מכוערת שאין לי מושג אפילו אם ניתן לתקן... אשתי נוטרת טינה ואמרה שאחי לעולם לא ידרוך בביתנו וגם אחי גם טיפוס שנוטר טינה ולא רוצה לראות אותה אבל לא אמר שלא נדרוך בביתו.
אני כועס על שניהם אני באמת חושב שאשתי הגזימה במשחקי שליטה ואגו וביחס ובמילים שהיא אמרה לאחי, ואני כועס על אחי שלא יכל לשתוק והיה חייב להתפרץ עליה בארוע משפחתי בשולחן מול כל האנשים ואמר מילים קשים.
אני אובד עצות מה לעשות עכשיו, אינני יודע האם להתגרש מאשתי בעקבות הסכסוך עם אחי כי באמת נמאס לי מכל המצב הזה ואני מרגיש בודד ומנותק. אני אוהב את משפחתי ואני מרגיש שאנחנו מתרחקים וגם אני סבור שאשתי הלכה רחוק מידיי. הבעיה שקשה מאוד לשים לאשתי גבולות אינני מצליח....
אנא מכם מה אתם ממליצים לי לעשות אנחנו כבר מטופלים מזה כמה חודשים בייעוץ זוגי דרך העירייה אבל לא מצליחים עדיין לגעת בדברים המלוכלכים כל הזמן מרגיש לי שאנחנו מסתובבים סביב הנקודה ולא פוגעים בה.
ואשתי אומרת שאני לא מיישם שום דבר שמדברים עליו במפגשים. אבל אינני מצליח לדבר איתה בערבים היא מאוד רגישה ונעלבת ומילה אחת לא במקום היא נפגעת מסתגרת והולכת...
יש לנו חוסר בתקשורת ולא מצליחים לגשר....
האם ללכת לייעוץ זוגי פרטי אנחנו גרים בחיפה מישהו יכול להמליץ על יועץ מעולה לא פחות מזה, אפילו רב אני מוכן ללכת לפתור את הבעיה הסבוכה הזאת אחת ולתמיד. אני אוהב את משפחתי ואת אשתי ולא רוצה לאבד אף אחד מהם...
אשתי מאיימת בגירושין לא פעם ראשונה וזה בעצם מקפיא אותי זה הפחד שמשתק אותי, לכן אני חושב אני נענה לשגעונות שלה ונותן לה ל'השתלט' ...
אינני יכול לחשוב לגור בבית אחר בנפרד מילדיי אני קשור אליהם מאוד והם קשורים אליי מאוד מאוד והמחשבה לא להיות איתם קורעת את ליבי ומעציבה אותי.
אודה לעזרתכם.
גבר42
התפללתי עלייך![]()
