פורום הורות (עמוד 127)

אני ואשתי במצב מביך שכזה. ב"ה אנחנו מדרבנים את הילדים שלנו לשתף אותנו בחוויות שלהם במשחקים עם החברים. שלשום נחרדנו אחרי שהגדול שלנו בן 10 שיתף אותנו בשיחה שהייתה לו עם חבריו. הבוגר מביניהם בן 11-12 טען בגאווה שהיה לו מגע אינטימי עם "חברה" שלו ושההורים שלה יודעים על זה ו"מסכימים" כביכול. 

הילדה הזאת כולה בת 10, לומדת בחינוך מיוחד והמשפחה שלה די תורנית שעלתה לארץ לפני שנים אחדות. אם ח"ו קרה משהו קשה לי להאמין שזה היה בידיעה מלאה של הורי הילדה ובטח שלא בהסכמה שלהם. מאד כאב לנו לשמוע על זה ואנחנו מזועזעים ומבולבלים. אנחנו רוצים להגיב אבל ההיכרות שלנו עם משפחתה של הילדה היא די שטחית. מקנן בי החשש שמא שיחה עם הוריה בלבד לא תועיל. 

האם עלינו לפנות אליהם ישירות ולספר להם על השמועות?

האם לדווח על הילדה ישירות לבית הספר שלה או לרווחה? 

אם הייתי שומע על זה לפני יותר מעשר שנים הייתי מתייחס לזה כמוך. אני מכיר טוב מאד את הנטייה הזו להשוויץ ולהמציא בעניין הזה. 

בעוונתי נחשפתי מאז להמון המון מקרים עצובים שהתחילו ממשחקים אסורים בגילים האלה ממש. גם לי לקח זמן לעכל שזאת המציאות אבל ראיתי נשים בוגרות שסוחבות טראומה שיכלה להימנע אם רק המבוגרים שסביבן לא היו מגיבים באדישות. אני לא יודע מה חומרת המקרה שקרה אבל אם הוא קרה הוא מהווה פתח לחוויות טראומטיות בהמשך. 

אני מאמין ובטוח שאם נתערב זה לא יהרוס את החיים לאף אחד. החיים של הילד לא יהרסו וגם לא של הילדה. אני רק לא רוצה לפגוש אותה בעוד 10 15 שנה ולהכות על החטא.  

ליידע גורם אחראי שמקורב למשפחה של הילדה אם בעיניך לא יעיל ליידע את המשפחה ישירות.

מצד אחד לא להיכנס לסרטים, מצד שני לא לעבור לסדר היום.

כמו ש rivki כתבה.

הגענו למסקנה שממש לא שייך לפנות להורים בעניין חינוכי כ"כ אישי שלא קשור אלינו ישירות. סיפרנו על ההיכרות שלנו עם הילדה במסגרת של הקהילה ועל מה ששמענו.

גם היועצת חושבת שבגיל הזה זה לרוב הכל דיבורים וקישקושים שאפיינים לבנים. הדאגה האמיתית שלה לבנות מתחילה בשלב הוסת וההורמונים בגילים 12 13 שאז חלקן מועדות לפורענות. 

שילד שלכם אמר, כדי לא לערב אותו. 

בית ספר אחראי רק על מה שקורה אצלו או בהסעה, ולא בטוח שבאמת אכפת להם. 

פגיעה יכולה לקרות בכל גיל. ולא הבנתי למה לא להגיד להורים, מפני שהם עולים? אז מה?

לבתי הספר יש עניין במה שעובר על התלמידים גם מחוץ לשעות הלימודים. החוק מחייב אותם לפעול בשיתוף עם הרווחה כשהם מזהים משהו חשוד. 

א. ההיכרות שלנו איתם היא שטחית ולא רכשנו את אמונם ברמה שנרגיש בנוח לחדור לפרטיות של התא המשפחתי שלהם. אנחנו לא בטוחים שהם יקבלו בשמחה את ההתערבות שלנו בענייני החינוך שלהם.

ב. אנחנו חוששים שמא המצב בו ההורים מבינים שאנשים ממעגל שני/שלישי/רביעי יודעים דברים רגישים על הילדים שלהם, יבייש אותם מאד ויערער את הקשר שלהם לקהילה עד לרמה של עזיבה. עוד משהו. כמו שכתבתי קודם אנחנו פחות תורניים מהמשפחה של הילדה. עצם השיתוף יפגע בשם הטוב שיש להם. 

ג. אם נשתף אותם במידע שקיבלנו מהבן שלנו זה יביך גם אותנו בתור הורים שרוצים לתת חינוך תורני טוב וגם את הילדים שלנו שיראו כפושטקים.   

ד. לו יצויר שיש טיפת אמת במה שאותו ילד אמר לגבי ה"ידיעה" וה"הסכמה" של הורי הילדה (הרי ידוע שהוא והיא היו "חברים" לפרק זמן כלשהו), אז ההתערבות שלנו תהפוך לתוכחה צדקנית על עניין שבו ההורים חלוקים עלינו.

בבית ספר בשכונה שלנו הייתה פגיעה, עד שהורים לא התלוננו ולא דרשו ממנהל לעשות משהו הוא לא עשה כלום. לאף אחד חוץ מהורים של ילדים לא היה אכפת. מנהל התחיל לפעול רק אחרי שהתלוננו כמה הורים ודיברו גם עם מורים. כל עוד זה היה בינו לבין אחת המשפחות לא עשה כלום. 

בקשר לשם הטוב - אם זה באמת קורה אז ילדים ששמעו את זה או ראו את זה יעבירו את זה הלאה. 

כמו שבן שלכם סיפר גם ילדים אחרים יספרו. 

בהיותי סטודנטית התנדבתי אצל מישהי שבת שלה הייתה בחינוך מיוחד. ובת שלה עברה פגיעה בבית ספר שלה, אבל שם זה מסגרת חילונית מעורבת.  

בקשר לפגיעות סעד ועובדות סוציאליות. נתקלתי אישית בכמה שפשוט לא אכפת להן מכלום. מבחינתה יש לה קביעות והיא מחכה לפנסיה

ידוע שיש אנשי מקצוע לא יוצלחים אבל להם לפחות יש את ההכשרה והכלים שלנו אין. מבחינתנו זה אירוע חד פעמי שהועבר לטיפול. אם ח"ו זה יהפוך למתמשך נשקול שוב מה לעשות. 

"נער הייתי..." ואני חושש שבלי התיווך המתאים והנכון של גורמי החינוך אותם הורים עלולים להגיב בכעס רב על הבת שלהם ולראות בה כישלון חינוכי שידרדר אותה עוד יותר. בעיני דבר כזה הוא קשה וכואב כמו המקרה עצמו אם לא יותר.   

הם אמנם אנשים נחמדים וידידותיים מאד אבל זה לא עניין רגיל ופשוט. אין לנו ניסיון בדברים האלה חוץ מדברים קשים שנחשפנו אליהם בדיעבד בלי שהיינו מודעים לכך בזמן אמת. אנחנו באמת לא רוצים לפגוע באף אחד וגם לא להיפגע. 

אותי מפליא הגיל של הילדה. על קשרים בינו לבינה ממשפחות סופר תורניות כבר מזמן אני לא מתפלא.  

הורים, או גורם מביה"ס שלו

אם יש חשד שהוא ניסה לפגוע בילדה צעירה ממנו, ייתכן מאד מאד שזה על רקע פגיעה שהוא עבר בעצמו.

והתגובה של היוצעת לא נשמעת מספיקה

גם אם לא נראה לה שזה באמת מדאיג, עדיין- עלה פה חשד, תבדקי אותו עד הסוף. עדיף לעבוד לשווא, מאשר לפספס מקרים.

נרשמתי במיוחד כדי להגיב - לגמרי במקרה נכנסתי לכאן בחיפוש אחרי משהו אחר ונתקלתי בשרשור הזה.

הבת שלי בת 3 וכמעט הותקפה מינית על ידי ילד בן 7, אלמלא הכנה מתאימה זה לא היה 'כמעט' אלא 'ודאי'. לדעתי צריך לדווח למשפחה של הילדה.

(פשוט תחשבו מה הייתם רוצים שיקרה אם ח"ו זה היה קורה לילדה שלכם, וזוג הורים אחר היה שומע על זה.)

ובלי קשר, כדאי לקרוא את זה:

איך להגן על הילדים מפני פדופילים ותקיפות מיניות.

שמעו שמישהו אמר שהוא אמר... לא פותחים על זה חקירה, ועוד נגד ילד בגיל 11

מה כשהוא מרביץ לילדים אחרים? ואני נוכחת

איך אז הכי נכון להגיב?

פתוחים להצעות

אומנם רגילים שזה קשור לגיל הינקות,

אך יש ילדים וגם מבוגרים שיש להם לשון קשורה עם השלכות לתחום הדיבור, האכילה, השינה ועוד.

האם עולה לגן חובה או לכיתה א'?

בכל אופן אפשר להשתמש באחד מהם כגורם מדרבן לגמילה. הכנה לשנה הבאה.

אם יש צורך במציצה, הרעיון של מסטיק לדעתי מאוד יכול לענות על הצורך הזה. אומנם סוכריה על מקל אולי יותר דומה, אך בגלל הנזקים הבריאותיים הייתי נמנעת.

לא נראה לי שיש בעיה להתחיל לטפל כשהוא עדיין עם מוצץ (אבל אני רק סטודנטית... )

אבל אם יש לך תור לקלינאית מסוימת- אולי כדאי לשאול אותה כבר עכשיו, כדי לדעת עד כמה את צריכה להיות לחוצה על זה.

באופן כללי לא נשמע לי שאמור להיות קשר בין המוצץ לבעיות שתארת, בטח לא להחלפה בין צ' לס'. (לגבי הל' לא כתבת מה בדיוק הבעיה... אז לא יודעת)

באופן כללי-

אם כבר מוצץ, כדאי מוצץ קטן יחסית, של תינוקות קטנים, יש לו פחות השפעה שלילית על מנשך- שיכול להיות קשור גם לבעיות אורתודנטיות וגם לדחיקת לשון.

נכון שלא תמיד יש לנו את הכח לזכור את זה,

אבל זה יכול לעודד במצבים מסויימים.

הילדים "הרגילים" (אין באמת כאלה, אלא אלה שיחסית זורמים עם הכללים והמסגרת)

נותנים לנו יותר מרחב נשימה וביטחון עצמי כהורים,

אך אלו שקיבלו נשמות מיוחדות ופעילות, יש להם תפקיד מסויים בעולם,

הם מחוללים הרבה שינויים וחידושים בעולם,

והם זקוקים לטמפרמנט הזה כדי להוציא אותו לפועל.,

אנחנו נבחרנו כהורים לעזור להם בכך.

מעבר לכך אני יכולה עוד להמליץ על התייעצות עם מרפאה בעיסוק שתיתן מגוון פעילויות שיכולות להוציא מרץ בצורה חיובים בהתאם לגיל.

לצאת הרבה לגני שעשועים,

לנסות לשלוח אותו מידי פעם עם בייביסיטר אישית שתיתן לו מרחב ומקום להוציא מרץ ולך קצת זמן לצבור כוחות.

לפעמים כאימהות יש לנו נטיה לקחת על עצמנו את המשימות הקשות יותר,

ולהשאיר לאחרים מה שקל יותר.

לא תמיד זה נכון לטווח רחוק.

בשבילו הוא צריך רגועה וסבלנית.

מעריכה אותך מאוד ובעזרת ה' תראי שכר בעמלך!

כשגדלים, מעסיקים אחד את השני (כמובן, ההורים ברקע: תגידי לו...)

להוציא קצת מרץ.

למרות שזה גיל שצריך להשגיח עליהם כל הזמן במתקנים.... שלא יקפצו מאיזה גובה בטעות..

או אולי בלי מתקנים- רק בימבה באיזה רחבה

לתת לו משימות כמו לרוץ ולחזור

לשחק בכדור

וכד'...

ובבית- הוא מתעסק עם משחקים או משהו? אולי לנסות לעניין אותו עם קופסאות פלסטיק מהמטבח או כלי מטבח מפלסטיק וכו' או סירים-לתופף עליהם...

גם אצל הבנות שלי תסמיני גיל שנתיים התחילו מגיל שנה וחצי בערך.

הרבה רצון לעצמאות, הרבה עמידה על שלהם, הרבה צעקות כשלא מתאים להם...

זה מאפין אותו?

אף פעם לא מדדתי כמה זמן זה לוקח.

אבל קחי נשימה עמוקה- תזכירי לעצמך שזה פשוט שלב (חשוב) בהתפתחות שלו, מעין גיל התבגרות קטן (שיחזור על עצמו גם בגיל 4 וגם בגיל 12 ואולי עוד כמה פעמים בדרך..).

מנסיוני-

א. לשקול כל "לא" האם הוא הכרחי- כדי לא להיכנס לעימותים

ב. לא להתרגש...אפילו להנות ולצחוק.

ג. להקפיד על הגבולות הקיימים גם אם זה עולה בצרחות ורקיעות- ולעשות את זה בנחת ולא בעצבים.

ד. ליזום מעצמך פעולות שהוא יכול לעשות באופן עצמאי- "רוצה לעשות לבד?" 

ה. לתת הרבה חיבוקים ונשיקות ודגדוגים וכו'..

הילד בן שנתיים וחצי, וזהו שהוא לפעמים יכול לשחק במשחק אחד בלבד ולפעמים בכמה צעצועים ביחד..

אני מנסה להסביר לו את ההשלכות- שזה שזה לא כיף כשיש בלאגן ושאחר כך הוא מאבד כל מיני חלקי משחק, אולי זה לא הגיל עדיין אבל חשוב לי לשקף לו..

למשל- את יכולה להסביר שעכשיו אוספים כדי שיהיה נעים יותר ויחד עם זה- לא לוותר לו, וגם אם מוציא משחק אחר או מנסה "להתחמק" אז להתעקש (בצורה נעימה) עד שיאסוף. (רק לשים לב לא להגזים. לילד עייף או רעב זה לא מתאים..)

או- ליצור משחק מהאיסוף- אני אוספת כחולים ואתה אוסף אדומים, או קליעה לקופסה ושאר רעיונות יצירתיים.

בכל שינוי שנרצה לחולל בבית, אם הדבר ברור לנו והחלטי ללא ספקות והתלבטויות, המסר ייקלט ויתקבל.

עם הבכור שלנו רק בגיל 3 וחצי הצלחנו להיפרד מהמוצץ, הוא היה כבר גדול והצענו לו לקבל אופניים של גדולים כשיהיה מסוגל להיפרד מהמוצץ. היו כמה ימים של התלבטות, נתנו לו את המרחב להחליט ויום אחד הוא פשוט החליט שהוא יכול.

המון המון הצלחה!!!

הוא זמן טוב לדעתי להחליט בשבילה.

מכמה סיבות:

*לפני כניסה לגן כדאי מאוד שתהיה בלי, ייתן לה תחושה של ילדה גדולה וימנע מבוכות בגן  או סצינות רגשיות.

*בחופש יש ימים שבהם אנו מפעילים יותר את הילדים והם הולכים לישון עייפים יותר. יש סיכוי שתוכל להירדם יותר בקלות בלי המוצץ כשהיא עייפה יותר מתמיד.

* יש יותר גירויים שיכולים לעזור לנו להשכיח ממנה את התלות במוצץ.

מקווה שעניתי

לא בקטע לחוץ, אלא בכיף.

לא חייבים להעביר ללבנים, אפשר להישאר עם טיטול, כי אולי בגלל הגיל יילחץ כשירגיש את הבגד נרטב והכל מטפטף.

כן כדאי בשלב ראשון, כשעדיין אומר רק אחרי שעשה,

להוריד טיטול, לקחת לסיר/שירותים, מה שמתאים לך, ולנסות לעשות, שיראה ויחווה זאת בלי טיטול,

ואז להחזיר טיטול ולומר לו, כשיהיה עוד - נלך לשירותים.

עם הזמן אולי יתחיל לומר תוך כדי שעושה או לפני.

אני כרגע יותר דואגת מאשר שמחה.

זה כל כך לא הגיוני בעיני, שאני לא מצליחה לשמוח.

באמת. 

אני רוצה קודם לדעת שזה הגיוני ואין סיבה לדאגה, אחר כך תגיע סעודת ההודיה 

בטוח הן לא מתחבאות לך מאחורי הדלת

העיקר לא על הראש של הבת שלי.
זה בערך חלומה של כל אמא, אני יודעת. 

ואם זה אפשרי והגיוני- אז אני שמחה עד הגג. 

העניין הוא שמעולם לא שמעתי שדבר כזה קרה- 
וכפי שעניתי לMP8 כשמשהו לא הגיוני מתרחש- אני דואגת.

אני באמת ובתמים מנסה להבין אם זה אפשרי, אם מישהי נתקלה במצב כזה...

בעיקר מסרק סמיך ובדיקת שיער.

השתמשת בשמנים כמו רוזמרין או אניס? כי זאת יכולה בהחלט להיות התשובה.

לא כתבת בת כמה הילדה, אבל הינה הסבר אפשרי - ילדה שנדבקת רק לקראת סיום השנה, כנראה שהיתה במתח גדול לקראת סיום השנה דווקא - מתח שואב הרבה ויטמין B12 מהגוף - כשהריח האופייני של B12 לא מנודף בזיעה על הקרקפת, מתרחשת הדבקה.

כשמסתיימת תקופת המתח, ומשלימים B12, הריח האופייני (שבערך רק הכינים יודעות לזהות ) חוזר לנדוף - הכינים הבוגרות, אם נשארו, מסתלקות, והביצים מתות.

והסבר עוד יותר פשוט: אם את אומרת שביצים יש ויש והן חיות, כנראה שאת הכינים הבוגרות הוצאת, והכמה ימים שלא בדקת הם ימים שבהם הביצים מבשילות ועדיין לא בקעו.

אם זה התרחיש, כדאי לנקות גם מביצים.

ותודה רבה על ההסבר המפורט!!
ההסבר הפשוט יותר לא הגיוני מבחינתי, מכיוון שכל התקופה שסרקתי במסרק הסמיך תמיד יצאו כינים ואף פעם לא הייתה הפסקה שבה הוצאתי את כל הכינים והביצים עדיין לא בקעו.

הבת שלי בת 11 וחצי אם זה עוזר למשהו.

שמן ארומטי במיוחד הורג את הביצים. גם אם הן מלאות, התכולה שלהן הופכת למיימית (סליחה על התיאור).

ויכול להיות ההסבר הרגשי.

11.5 זה בטח מסיבת סוף שנה או מסיבת בת מצווה רוויית מתח חברתי.

העיקר בשורה התחתונה אין כינים. אין מה לדאוג במיוחד .

תודה רבה.

נרגעתי קצת  

יש כינים - נלחצת.

אין כינים - דואגת...

בסוף התייאשתי. בגיל 3 הוא ביקש לבד להוריד את הטיטול ולעשות בשירותים. לא נרשמו פיספוסים ולא דרמות. מאז.. לא גומלת עד שהילד לא מבקש. חבל על ההתעסקות ועל הבעיות הפסיכולוגיות

ולפעמים ההתאפקות הזאת עלולה להביא לסכנת נפשות כמו חסימת מעיים וזה פשוט לא שווה את זה. זה שהיא מסכימה להוריד טיטול ולשבת על השרותים רק בתנאי שהיא מתאפקת כל היום מקביל, בעיני, לחוסר בשלות.

ניסיתי להוריד לו באזור פורים ואז הוא התנגד והתחיל לבכות שהוא רוצה להיות תינוק.

בפסח ניסיתי שוב וזה היה פיספוסים בלי סוף ובסוף החזרתי. והחלטתי בלב שעד שהוא לא מבקש לעשות בשירותים אני לא מורידה לו. חודשיים אחר כך הוא ביקש להוריד ולעשות בטיטול

הבת שלי בת שנתיים וחצי ועדיין עם טיטול.

הציעו לי לעשות את זה בהדרגה.

אז מידי פעם אני מורידה לה את הטיטול לכמה שעות והיא עושה בסיר..

מידי כמה זמן תשאלי אותה אם היא צריכה ואז להגיד לה שתשב בסיר.

ממה ששמתי לב אצלי כשעושים את זה בלחץ זה גורם לה להילחץ ולא לשתף פעולה,

צריך ממש להיות סבלניים ורגועים וכך גם היא תרגיש.

בנוסף הקטע שהיא מתאפקת,היה גם אצלנו,

מה שצריך לפעמים זה לא להיות צמדה אליה.

לדוגמא היא יושבת בסיר,בינתיים תעשי משהו אחר ואז היא לא מרגישה את הלחץ שעומדים ומחכים שתעשה.

ואם בורח לה על הרצפה,להשתדל לא לכעוס רק להסביר לה שעושים בסיר ולא על הרצפה.

בהצלחה!

לי יש טויוטה ורסו.

יש לשים לב את מי צריך להסיע ברכב.   האם צריך כסאות בטיחות וכמה.  תא מטען.  צריכת דלק, טיפולים ותקלות ובטיחות.

אני הייתי צריכה לשים שלושה כסאות בטיחות.  קשה למצוא רכב שברוחב יכול להכניס 3 כסאות.

היתרון של הורסו היה בכך שהכסאות בשורה השניה מופרדים.  אפשר להזיז כל כסא קדימה /אחורה, וכך לשים שלושה כסאות בטיחות.

המינוס - שני  הכסאות מאחורה מיועדים רק לילדים.  אדם מבוגר יתקשה לשבת בהם.

הבאגז ברוב המכוניות האלה, נהפך ללא קיים כאשר משתמשים בשבעת הכסאות.  (למיצובישי גרנדיס, יש קצת יותר מרחב בבגאז, ונדמה לי גם יותר מרחב לכסאות ה 6 ו-7).

מבחינת בטיחות הורסו טובה.

בדקתי מבחני בטיחות שנעשו בחו"ל (דרך אתרים של חו"ל ולא דרך הארץ)

אם אני מסיעה ילדים, נראה לי ששוה להשקיע בבטיחות.

מבחינת צריכת הדלק, כל המכוניות האלה לא משהו.  צורך בתוך העיר משהו כמו 1 ל-8

ומחוץ לעיר 1 ל 10.

(בענין הדאצ'ה - בזמנו היה את הלוגו - בדקתי אותה והתברר שמבחינת בטיחות בקושי קיבלה ציון 3, ולכן ויתרתי).

בכללי במכוניות של המזרח הרחוק הטיפולים זולים יותר, יש גם יותר מהן בארץ וכך יש פחות בעיה עם חלקי חילוף.  הטויוטה, מיצובישי, סוברו, קיה .... גם די אמינות.

בהצלחה.

אבל הוא נוח מאוד, וחסכוני מאוד. 

פז'ו פרטנר או ברלינגו 7 מקומות (זה אותו רכב עם שתי זהויות..)

מזכיר לי שאחד הילדים שלי גזר שטר לחלקים כדי להכין ממנו פאזל .

מזל שזה היה שטר של עשרים שקלים בלבד.

השטר אצלנו היה דמי פורים שהילד קיבל ערב קודם בסעודת פורים מסבתא.

עוד לא הספקנו לשוחח על מה יעשה בכסף, איפה ישמור אותו, ולהזכיר לתת מעשר.

זריז מקדים למצוות ..קם בבוקר והכין ממנו פאזל.

כל שטר הוא 100 יואן שזה 13 דולרים בערך.

[בנק מחליף שטרות פגומים]

 לא פלא שהיא רוצה לכרות את ראשיו של מי שזה לא יהיה שם על השטר.

אגב, איזה מטבע זה? לא נראה לא יורו ולא דולר

אין מסגרת לא חרדית או חבדניקי"ת?

הבנתי שאולי יש משהו של נעמ"ת ברמת שרת?

מה שעולה לי כרגע- להמחיש סיפורים 

אני מקריאה את הסיפור ואחד הילדים מתחבא מאחורי הספה ומציג את הסיפור עם אביזרים,

שנאספו מראש כמובן,

למשל בסיפור "הביצה שהתחפשה" הוא לוקח ביצה (קשה כמובן..) וכדור פינג פונג ומציג את

הכדור קופץ מעל הביצה

כל יום עושים פעילות ויצירה לפי האות של אותו יום.

יום א אוכלים אבטיח, מכינים אוהל,  

יום ב' נוסעים בבימבות, אוכלים במבה, יום בריכה

יום ג - צובעים בגואש, אוכלים גזר או גלידה, אנחנו הכנו גדר לגינה.

וכן הלאה...

יש סדר, והילדים מציעים רעיונות וזה מאוד גמיש ונחמד.

אפשר לחילופין על יום ארץ אחרת. או אות באנגלית.

צבעים - לעשות דברים באותו צבע .

טבע - דברים של טבע- פיקנק , אוהל , משחקים בדשא /גינה ....

להכין חיות מפלסטלינה .( יש לנו ספר שמסביר איך להכין את החיות , שלב אחרי שלב )

* לא מתאים לקטנים מדי (אלה אם את מכינה אותם )

** בת ה8 וחצי שלי עושה לבד.

יושבים לשולחן לפחות 4 משתתפים. אם יש המון אפשר לשבת בקבוצות 4-6 זה מצויין.

לוקחים דפים ומכשירי כתיבה. כותבים בצד מילות שאלה כמו: כמה , למה, מה, איך מתי וכו'.

מחילים ביחד. כל משתתף כותב על דף, שאלה - עם מילת השאלה שנבחרה. למשל "מה- מה אכלתי היום בבוקר?" או "מה- מה הכין אברהם אבינו למלאכים?" הרמה וסוג השאלות ממש לא חשוב. חשוב שמי שכתב את השאלה ידע גם לענות עליה.

אחרי שכולם כתבו את השאלה שלהם מקפלים את הקצה העליון של הדף ומכסים את השאלה. מעבירים את הדף עם השאלה המכוסה למי שיושב לידי. כל אחד עונה את התשובה לשאלה שכתב, אבל על דף עם שאלה של מישהו אחר. 

כך עוברים שאלה שאלה לפי מילות השאלה שבחרנו בהתחלה.

בסוף פותחים כל הדפים. כל אחד מקריא את השאלות והתשובות בדף האחרון שקיבל.

מתגלגלים מצחוק. לפעמים יוצאים דברים מעניינים והכל כיף כי זה כמו הפתעה לראות מה יוצא בסוף.

מקווה שהסברתי היטב.

בשנה שעברה עשיתי קיטנת ארצות היה מקסים כל יום עשינו משהו אחר בקשר לארץ אחרת 

ביום הראשון יצרנו דגלים מגואש פלסטלינה נייר צבעוני וכדו' וקישטנו את הבית 

יום השני היה יום שוויץ יצרנו עם שוקולדים 

יום שלישי איטליה עשינו שרשראות מפסטה צבועה ועשינו פיצה 

יום רביעי צרפת עשינו קולז' מקרעי עיתון מסביב לתמונה של הילד

יום אחד הבאתי ארנבת ואוגרים הביתה וקראתי לזה יום ג'ונגל

עשינו תחרויות עם מים וקראתי לזה שם של ארץ נוספת לא ממש זוכרת... (העיקר הרעיון)

לדעתי, עדיף לא לעשות אותם ברצף של ימים זה מאוד מעייף ומוציא את החשק נראה לי שכדי יום כן יום לא 

ובין לבין הם מעסיקים את עצמם או יוצאים איתם לטיול קצר.

בהצלחה.

אצלי הילדים אמנם בקייטנות עכשיו.

אבל יש את קייטנת אמא/סבות = בחודש אוגוסט.

אז אני מחפשת רעיונות ודברים מעניניים לעשות אתם.

כל ילד בוחר תחביב או כשרון שמאפיין אותו, ואז מכין הופעה בנושא:מי שאוהב לשיר עושה הופעת שירה ,דרמה,ציור -יכול לעשות לכולם סדנא\קומיקס,מי שאוהב לרקוד מכין ריקוד עם שיר ואפשר לעוף עם זה...

אבל הכוח כבר נגמר לי בילד החמישי.

קייטנת א"ב מקסים!!!

עשיתי עם 2 הגדולים.

עכשיו אני אומרת להם - החופש הוא שלכם,

אם אתם רוצים שיהיה לכם כיף - תעשו כיף!

אני אוהבת מידי פעם לתת רעיונות קטנים,

אך כבר לא במקום של להפעיל אותם.

אני אישית אוהבת מיחזור,

אז יש המון דברים שאפשר לעשות מבקבוקי פלסטיק וגלילים,

הם גם אוהבים להרגיש גדולים אז הם לפעמים "עושים קייטנה" לקטנים

ופעילות של 10 דקות הופכת להיות שעה.

ללכת לספריה או להביא ספרים

להחליף משחק עם שכנים

אם יש גדולים (כמו אצל מתנת חינם) אז באמת הם יכלים לעזור ולהפעיל את הקטנים.

לא יודעת בני כמה הם, אם הם אוהבים את זה אז בכייף.

קניתי הים כמה דברים בסיים - גואש ודבק חם.

ונזרום אם יצירות , (יש  לנו ספר יצירות - העני של תלמה - משהו כזה, ועוד רעיונות ...)

לאפות /להכין אוכל כמובן.

* כדורי שוקולד

* עוגיות /חלות

* פיצה ביתי.

* הכנת ארטיק קרח (כוס אם מיץ במקפיא).

 ובגדול זהו.

אה שכחתי כולל חוברות /דפי עבודה, מחשב מדי פעמם, משחקים מהמדף בבית.

השבוע כשאספתי את הבן שלי מהמעון ראיתי שהם עשו כביש על הריצפה. גליל של שקיות זבל שחורות שפתחו אבל לא הפרידו את השקיות כך שהיתה רצועה ארוכה ברוחב בערך 40 ס"מ. עם דבק חשמל לבן יצרו פסי הפרדה והילדים שחקו עם מכוניות. בגלל שהפלסטיק היה עבה מספיק זה לא נקרע. נראה היה שהילדים מאוד נהנים.

אם ילדים גדולים יותר אפשר להכין שטיח מכוניות. על גליון נייר גדול. משרטטים כבישים. זט גם הזדמנות ללמד אותם על זהירות בדרכים: לשלב תמרורים, רמזורים וכו'. אפשר לעשות למינציה ולהשתמש הרבה פעמים.

קשור אליה: להוריד כלי אוכל אחרי הארוחה, לשים כביסה בסל המתאים, לסדר שולחן וחדר שלה.

אוהבת: לשטוף כלים, לערוך שולחן שבת, לטאטא, לשחק עם אח קטן, וכו'...

בשמחה, באהבה, מתוך הקשבה ושיתוף.

בהצלחה!

להוריד מהשולחן לכיור למשל , או לשים בסל כביסה ארחי המקלחת, או לערוך שולחן לשבת. 

(אלו דברים שהיא עושה רק כאשר אני מזכירה /אומרת לה )

* לשטף כלים אני מתכננת ללמד אותם הקיץ. הודעתי ואמרתי לילדים שלי.

מקווה שזה יהיה בסדר מבחינתה

לי יש ילדה שיותר בענין של בישול, אפיה וכלים והשניה יותר אוהבת לסדר.

באופן כללי- שמתי לב שצריך לפרוט לפרטים את המשימה. נניח: לסדר את החדר. זה כולל המון פרטים, שצריך ללמד. לסדר מיטות, לעשות ערימה של כל מה שיש  על הרצפה, לאסוף בגדים לכביסה, להרים משחקים למקום וכו' וכו'. 

כמובן שצ'יפור מאוד עוזר. ולא להכריח, כדי שלא ישנאו את זה.

לדעתי בגילאי א-ג יכולים לטאטא ולשטוף, לשטוף כלים- תלוי בילדה, לתלות ולהוריד כביסה, לסדר בגדים בארון, לשים פירות וירקות במקום אחרי קניות שבועיות, להשקות עציצים וצמחים בגינה, לחתוך ירקות לסלט, להכין עוגיות, לארגן שולחן מבולגן מכל מה שיש עליו, לסדר ספרים בספריה.

בהצלחה!

בת 6 , סיימה גן.

אני עומדת על זה שהיא תוריד את הכלים שלה מהשולחן לכיור בעצמה,

 היא עושה את זה בשמחה. אם היא מגישה לי שאני אוריד לה אני מבקשת שתשים בעצמה בכיור.

לזרוק חיתולים לפח היה הג'וב שלה עד לא מזמן, כרגע אין חיתולים..

סיימה לשחק, שתאסוף.. לא כזה אוהבת לאסוף , צריך לדרבן אותה אבל היא אוספת בסוף יפה.

לטאטא אני נותנת לה גם והיא שמחה, אבל בגלל הגיל הצעיר זה יותר

מטעמי חינוך ולא באמת שהיא מצליחה לטאטא כמו שצריך. 

לא נותנת לשטוף כי זה יהפוך להיות חגיגת יום המים... עדיף לי לשטוף זריז בעצמי וזהו.

דברים שמתאימים לגיל : לדעתי ילדה שעולה לג' יכולה כבר להוריד כביסה וללמוד לתלות כביסה ולקפל כביסה אם זה לא במרפסת בקומה גבוהה.. אלא בתוך הבית או החצר. 

לשטוף כלים לא הייתי נותנת לפני כיתה ה' אם לא בא לי שכל הבית יקבל צהבת או משהו כזה.

אבל לפרק מדיח ולשים בארונות את הכלים אם יש מדיח אפשר וגם אני הייתי עושה את זה בגיל הזה.

לשים את הבגדים שלה בסל כביסה. 

לסדר את החדר ברמה שהיא מצליחה.

להוריד את המצעים כשמחליפים מצעים ולהעביר לסל כביסה. (להציע מיטות היא לא אמורה בגיל כזה, אפילו לי זה קשה..)

לעזור בעריכת השולחן לשבת

לטאטא .

אפשר להחליט נניח ששלוש משימות בשבוע, באופן קבוע, הם האחריות שלה וזו עזרה בבית, לדוגמה: לקפל את הכביסה של אותו יום מסויים בשבוע ולהכניס לארונות. ולעזור בעריכת השולחן לשבת, ולטאטא את הריצפה אחרי ארוחת ערב כל יום, שעל שלושת הדברים האלה מקפידים , ואפילו אם היא בדיוק רואה סרט או משחקת או שסתם לא בא לה כרגע, היא צריכה כי אלה התפקידים שלה בבית. 

ודברים שמובן מאליו שהם "שלה" ואין על זה דיון בכלל כי זה שלה, לדוגמה, לפנות את הכלים שלה אחרי הארוחה, לסדר את הבלגן שהיא עשתה, לטאטא את הריצפה שהיא ליכלכה וכד' .    

על שאר הדברים מותר לה להגיד "לא עכשיו" או "אחר כך" או "לא" אבל זה לא יפה להגיד באופן קבוע לא כשאמא/אבא מבקשים אפילו אם זה לא התפקיד המוגדר שלה. נתון לשיקול דעתה ולהדגיש שזה יפה וחשוב לעשות דברים מעבר...  אפשר לפתח כאן שיחה ...

ברור שהיא רוצה לחקות אותך, וגם ברור שלא תבני על מה שהיא עושה.

בגיל 6-7-8- והלאה זה כבר אחרת. 

יש רצון שהילד ישתתף באמת בתחזוק הבית. שאם מסדר את החדר- יעשה את זה באמת. אמנם לא חייב להיות ברמה שלי, אבל בהחלט ברמה המניחה את הדעת. 

ובגיל הזה גם "לא בא לי". 

מה שאת עושה זה מעולה- משתפת בגיל צעיר ומלמדת. יש דברים שצריך הרבה סבלנות כדי ללמד ולא לעשות בעצמי, אבל בסוף רואים תוצאות. 

גם הילדות שלי עשו דברים מגיל צעיר ועדיין לא תמיד יש להן חשק לעשות...

אבל מותר להן, הן ילדות.

רק שזה לא קו ישיר בין מה שעשו בגיל שנתיים למה שעושים בגיל חמש. כל גיל והמאפיינים שלו.

יש שנותנים תפקיד מוגדר לכל ילד. יש ילדים שזה עוזר להם לא להרגיש עומס מטלות (מצד שני יכול ליצור מצב קיצוני של התעלמות מצרכים אחרים, לומר: זה לא התפקיד שלי אז...)

יש שנותנים תפקיד כל פעם שמחדש, תלוי בצורך של אותו רגע. זה מצריך גמישות מצד הילד (דבר חשוב לחיים), אך גם יכול לעורר התנגדות (למה אני כך והוא כך, למה רק אני...)

לפעמים אנחנו עושים חלוקה של חדרים - אתה מארגן את הסלון, חדר וכו'.

בטח יש עוד...

חשבי מה מתאים לך כאמא, ולכי עם זה עד הסוף.

לא כל הילדים יודעים להסתדר עם מטלות טכניות, יש כאלה שיש להם יותר כישרון לזה.

אך אנו כהורים, צריכים לא להסתמך רק על הילדים שזה הולך להם בקלות כדי להרוויח מהר יותר בית מסודר,

גם כדי שהם לא ירגישו שהכל נופל עליהם

וגם כדי שאלה שלא הולך להם בקלות יוכלו להתנסות לאט לאט וללמוד להתייעל,

כי כבוגרים והורים בעצמם הם עלולים לומר - אני לא טוב בזה, אז אני לא עושה. (כמו בכל דבר בחיים)

עצם התהליך חשוב, יותר מהתוצר.

אני אישית אומרת לילדים הגדולים יותר (11,9) - החדר שלכם באחריותכם. ועומדת על כך שייראה מסודר באופן סביר ולא הסטרי, שיתייחסו אליו פעם ביום או כשממש צריך יחס. מידי פעם אני מפנקת אותם כשהוא ממש מסודר ושוטפת אותו באמצע היום כך שהוא נראה מבריק ומחמיאה ש"איזה כיף להיכנס לחדר כזה".

מעבר לזה יש אחריות לסדר אחרי פעולות שלהם - כמו מקלחת, יצירה, ארוחה וכו'.

מבחינתי זה לא עניין טכני או חינוך לעזרה, אלא עניין חינוכי משמעותי של לקיחת אחריות על המעשים שלי,

ושאין סיבה שמישהו אחר יצטרך לעבוד יותר בגללי.

 אני אישית לא ממש הקפדתי אם הילדים שלי יותר מדי.

לסדר משחקים זה ברור ודי עומדת בזה. בגדול זה הכול.

מדי פעם מבקשה מהגדולה (עוד מעט בת 9 -עולה לג') לסדר את השולחן כתיבה שהוא שלה.

אחרי שהוא נראה ממש מבולגן. הבן הקטן של בן החמש מאוד רוצה לעזור.

כל שניה אמא מה אפשר לעזור..... אז אני מבשלת /מטגנת. תוצאי את השמן מהארון, תביא ירקות מהמקרר,

עוזר לפרק קניות בכייף בקש לשטוף את הבית איתי בית (עשנו פעמים )עם מגב גדול רגיל ....

ביום שיש עורך כמעט לבד את שולחן שבת (עם עזרה במפת ומפת הניילון השקופה והיין כמובן).

הוא גם מאוד אוהב להפעיל את המכונה כביסה. בגדים אנחנו מכנסים ביחד (לא תמיד באה לו).

הכפתורים הפעלה יותר מעניין.... אז הוא לוחץ ומפעיל , כמובן שלידי.

כלים גם פעם אחת ניסתי לאחר נדנו ובקוש ממנו ....

לכן חשבתי שעכשיו זה חופש גדול וכדי להתחיל ללמד אותם עוד דברים.

הצעתי שנשטוף כלים ביחד (גם הגדולה). ושלאט לאט אביא משימות גם לגדולה.

אולי משהו יותר מוגדר כמו שכתבו כאן. זה לא שהיא לא עושה. פשוט אין משהו קבוע.

כשהיא מורידה בגדים בערב במקלחת אז אני מבקשת לשם בסל הכביסה.

לפעמים מבקשת להוריד כלים מהשולחן או לפרק קניות. אז היא כמובן עוזרת.

עורך מדי פעם שולחן שבת כשאני מבקשת ויש לחץ (לא מספיקה ...).

בגדול כך זה אצלנו. וחשבתי לנסות להרגיל אותם לקצת יותר עזרה בבית.

במיוחד לאור העובדה שהקטן ממש רוצה /אוהב לעזור.

יש דברים שהיא פחות מתחברת (לפרק קניות למשל ), אז נראה מה היא אוהבת ורוצה לעשות.

אז איך כדי להתחיל , אני רוצה שהיא תעזור קצת יותר .....

לדבר איתם /אתה - ולשאול מה היא רוצה לעשות ?

מה היא אוהבת /מוכנה לעשות ?

לעשות טבלה ?

לא רוצה שזה הה בכוח /באי רצון ולעשות לי טובה.

היום למשל בקשתי ממנה לעזור בלפרק קניות ,לא התלהבה במיוחד עשתה פרצופים, מעיין טובה ....

מעדיפה שזה יבוא בכייף ושמחה לא בריב/ טוב נו אמא ....

אשמח לשמוע מכם.

רק דבר אחד- שזה מאוד הגיוני שהחרדה הזאת הופיעה בגיל שמונה חודשים- כי זה הגיל הקלאסי לחרדת נטישה, עד גיל שנה בערך.

אולי, יכול להיות שהפעם הוא יגיב אחרת פשוט כי הוא כבר לא בגיל הזה.

בהצלחה!!

אובססיבי מאוד לאבא שלו..
בעלי רק הולך לשירותים והוא מתחיל לקרוא לו, זה נכון שגם אחרי הקורס הקודם בעלי עובד במשמרות והם לא מתראים הרבה אבל כמעט כל יום הם מתראים לפחות בבוקר\בערב וכשבעלי בבית הוא ממש נמצא עם הילד- מקלחות, ארוחות..
ובשבתות הם ביחד הרבה.
ואם זה ככה בלי הקורס אני ממש דואגת מה יהיה כשבעלי יגיע רק בסופי שבוע

להיעזר בהומאופתיה. יקל עליו מאוד.

עברנו תקופה דומה, אמנם עם נסיבות שונות, ואחד הקטנים סבל מאוד.

נתנו הומאופתיה, וגם היינו עם האצבע על הדופק לגבי ויטמינים כי סערות הנפש האלה שואבות ויטמינים מהמאגרים

אם צריך להגדיר כ"חרדת נטישה",

או שהוא סתם מאד אוהב את אבא, חסר לו כשהוא לא נמצא, ומנצל את הזמן שנמצא להשלים "זמן אבא"..  מרגיש את החסר. מסכן.. לא פשוט. וזה גם צל"ש לאבא, כנראה..

נקוה שתמצאו דרך להקל עליו.

ויכול לתת עצה..