פורום הורות (עמוד 244)

בהנהלת:
שרשור חדש
ש: עד מתי כדי /רצוי ללבוש מכנסיים לבנות ....?אבני חן

בתי בת החמש וחצי בגן חובה .

כמעט ואין לה מכנסיים, זוג או 2 (היא קטנה ממדים אז סוחבת בגדים מהעונה שעברה .....).

לאחרונה היא בקשה שאקנה לה כי חברות שלה בגן גם לובשות עדין מכנסים לבד .

אז קניתי עוד 4 זוגות טייץ  (שהם גם לפי'זמה  בלילה ) .

 

ואני חושבת עד מתי להמשיך אם מכנסיים בכלל ?

חשבתי שלכיתה א' (שנה הבאה ) היא תלך רק אם חצאיות (בחורף הקר פוטר כמובן !) במשך השנה .

ולא ידעתי /חשבתי שילדים מהגיל הזה כבר מושפעים מחברים /חברות ....

 

מה להגיד לה את כבר גדולה לכן את תלכי רק אם חצאית ? (כי אם חבות שלה ילכו אם מכנסיים ?)

ואותו דבר לגבי חולצת 3/4 .... מתי כדי ורצוי להתחיל גם סביב כיתה א' נכון ?

(שכבר קניתי לה והיא לובש אותן בלי בעיה , בעיקר עכשיו בעונת המעבר ....)

 

נ.ב

מה אתן חושבות .

אשמח לשמוע אתכן .

ומה אתן עושות אם הבנות שלכן .

נראה לי גיל 3 מתאים למעבר לחצאיות.גב'
עד גיל 3 היא עדיין פעוטה, ומגיל 3 היא כבר ממש ילדה.
לדעתי....44444

לדעתי מכנסיים "צנועות" (הכוונה שהבעייתיות בהם זה רק המכנסיים, ז"א לא מכנסיים צמודות מידי, קצרות מידי וכד'...) אפשר עד כיתה א' (לא כולל). הלכתית לא נראה לי שאפילו מתחילה להיות בעיה עד גיל 6.

בכל מקרה מכנסיים לפי דעתי צנועות יותר בגיל הזה. הייתי שמה מכנסיים גם מתחת לחצאית.

 

לגבי חולצות. לפי דעתי חולצות עד המרפק לא בעיתיות עד גיל 9-12 תלוי בילדה.

בפועל, גם ככה אין כמעט חולצות עד למרפק (מעבר לטי-שירטים) ולכן בפועל לרב נקנה 3/4.

 

חולצות קצרות יותר (לא גופיות) ההיתי מלבישה עד כיתה א' (לא כולל).

בגדול גם אני חושבת כך .... גילית שיש חולצות מרפק .אבני חן

אנחנו הולכים לפי הגישהמתואמת
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך י"ב בחשון תשע"ה 17:32

שאומרת שמגיל 3 הילדה צריכה להתלבש בצניעות כמו שאמה מתלבשת, כלומר: חולצה בעלת שרוולים מעבר למרפק, חצאית ארוכה מספיק וגרביים שמכסות את הרגליים.

אני יודעת שזה מחמיר מאוד, ואכן לעתים הרשיתי לבת שלי "לחפף" (כי באמת לא כל חברותיה הלכו כך, ובהחלט יש 'לחץ חברתי' בגיל הזה...). עכשיו כשהיא בכיתה א' כבר לא, וגם בבית-הספר שלה אלה הכללים ללבוש.

(וכדי שלא ישתמע אחרת - אני מאוד מסכימה עם הגישה הזאת, ונוהגת כך בשמחה).

תוהה לגבי חצאיתכבשה מתולתלת

הבת שלי בת שלוש, והיא נראת לי גמרי פיצית...

היא נגמלה בגיל שנתיים וחצי, ואין מצב בעולם שהיא תצליח להסתדר בגן עיריה שלה

כשאין מי שיעזור לה להרים את החצאית ולהוריד את הטייץ / גרביון וכל הבלגן הזה 

כשהיא הולכת לשירותים.

אני מלבישה לה שמלות וחצאיות בתור בגד שבת וחג או בגד חגיגי אחר"צ כשנוסעים לאנשהו

ואז אני או מבוגר אחר יכולים לעזור לה.

אני תוהה איך הפעוטות שהולכות עם גרביונים וחצאיות מתחת לברך כבר בגיל שנתיים וחצי-שלוש-שלוש וחצי

מסתדרות כשהן צריכות לשירותים בגן ואין מי שיעזור להן.

 

איפה שאני גרה מאוד מקובל אצל המשפחות המאוד תורניות בקנה מידה מקומי (זה לא חרשה פה...)

שהילדות בגן חובה הולכות עם מכנסיים וגם בכיתה א' בחורף, אחר כך עם חצאיות.

נראה לי שבנות שלוש הן ממש קטנות ואני יודעת שיש דעות שכבר בגיל שלוש צריך להקפיד (המשנה ברורה אני חושבת,

לא לסמוך עלי ב100% ) ושלפי החזון איש מגיל 6 (שוב, לא לסמוך עלי ב100%, זה פורום, לא שו"ת הלכה..) 

אני מלבישה לה טייצים, חולצות קצרות, שורטים, גופיות וסראפנים בלי חולצה מתחת בקיץ האחרון שהיא הייתה כבר בת שלוש, ונראה לי שאני אמשיך עם זה עד גן חובה, זו הסביבה שאני חיה בה וככה היה גם בנורמה לפני 20-30 שנה אצל תורניים מאיתנו. הצניעות לילדות הקצינה בשני העשורים האחרונים, כתגובה לכל הפריצות מסביב, ואני לא בעד שההקצנה הזו תהיה אצלי בבית.

כמובן שאני מכבדת מאוד את מי שמקפיד על ההלכה ועל צניעות לילדות קטנות.

בכיתה א'-ב'-ג' מכנסיים צנועים בחורף וחצאיות בקיץ, ומכיתה ד' חצאיות ושרוולים בסטנדרטים שלי, זו כבר השנה שמתחילים בנ"ע והם יותר בוגרים. ככה נראה לי שיהיה... אין לדעת מה ילד יום והכל יכול להתשנות ...

 

 

 

 

 

את מגוש טלמונים אולי ?אבני חן

לדעתי מוגזם.ד.
למקרה ששאלת על הגן, הסייעת אצלינו היתה עוזרתפנסאי
לילדות בשירותים אם צריך...
יש לי משו חשוב לומר, גם אם אין לי בנות עדייןמאמע צאדיקה

ראיתי את זה כשהייתי בגן ילדים בשירות לאומי, 

ומאז אני מפיצה את הבשורה בעולם

 

חובה ממש!! מצד ההיגיינה והצניעות- להלביש לכל ילדה שמלבישים לה חצאית- גם מכנסיים מתחת 

ולא, תחתונים זה לא מספיק כדי לשמור על ההיגיינה של כל מה שצריך לשמור שם... 

יושבות בארגז חול- רגל פה רגל שם חצאית פה ושם והחול--- החול.... 

איכס

 

 

 

לגבי השאלה של עד איזה גיל להלביש לילדה מכנסיים בלי חצאית

בדכ לבנות שגרות בחברה דתית או בבית דתי- יש רגש טבעי של מתי היא רוצה להתלבש כמו אמא, להתלבש כמו בת גדולה

וגם אם זה בא קצת מאוחר יותר- זה בא בצורה זורמת, וזה טוב יותר ממלחמותץ 

ויותר חשוב מנושא מתי את משנה לה את הלבוש-

איזה מילים ואיזה מסרים היא מקבלת

אם זה מלחמות, אם זה צניעות שהיא לא מבינה בכלל- אז זה יישאר מלחמות

אם זה כבוד, ולבוש הולם לבת ישראל, ובהתאם לאיך שהיא מרגישה עם זה עובדים- אז זה מנוע גדילה לשנים ארוכות. 

 

זה נכון מאוד...בת 30אחרונה

גם ענין הטייץ מתחת. להגיינה וצניעות כאחד

וגם ענין הרוח שמאחורי. וכל ילדה היא קצת שונה.

 

ובכל זאת- שדר מההורים הוא גם בענין הגבולות. יש לי ילדה שלא אוהבת שמלה וחצאית ומעיפה אותה הרגע שהיא מגיעה הביתה. אבל ברור לה בלי שום מלחמות שלגן היא הולכת עם חצאית.

אני מקפידה מגיל 3+mp8
פוחדת לשלוח את הילדה לגןאנונימי (פותח)

אני כותבת מאנונימי, כי הרבה שכנות יודעות מה שקרה ולכתוב מהניק זה אאוטינג ודאי...

 

אני מנסה לישון כבר כמה שעות ולא נרדמת מהמחשבות על מה שקרה לבת שלי בגן.

ביום שישי, כשכל ההורים באו לקחת את הילדים מהגן והצוות היה מוסח, 

ומדובר על שתי סייעות וגננת בצוות , ו22 ילדים בני 3-4 . (טרום טרום חובה) .

הבת שלי בת השלוש יצאה מהדלת של הגן ומהשער והלכה על השביל, 

במרחק דקה הליכה משם יש כביש, לא סואן, אבל לא צריך יותר ממכונית אחת בשביל לדרוס ילד בגובה 95 סנטימטר.

אני בדיוק הגעתי וראיתי אותה בערך 4 מטרים מהשער של הגן, 

שאלתי אותה מי הוציא אותה והיא אמרה "יצאתי לבד". היא הייתה ליד עוד הורים שהוציאו ילדים,

אבל ראו אותי מגיעה אז אף אחד לא התייחס לזה שהיא יצאה. 

שכנה אמרה לי שיצא לה לראות כמה פעמים את אחד הילדים יוצא החוצה מהגן ושהיא החזירה אותו חזרה.

נכנסתי איתה פנימה ליידע אותן שהיא יצאה לבד מהשער והן התנצלו ממש.

לא כעסתי עליהן בפנים, למרות שבהרגשה מאוד כעסתי.

אז נכון, זו לא עיר עם תנועה סואנת של עיר , אבל אין חסינות מיוחדת למושבים מפני אסונות

אני מפחדת לשלוח אותה לגן, היא בת 3, אין לה שיקול דעת ואני לא יכולה לסמוך עליה שלא תצא מהגן אם תהיה לה הזדמנות.

הרבה פעמים כשאני עוברת שם באמצע היום, וזה קורה כל יום שאני עוברת ליד הגן באמצע היום בדרך לעבודה/מהעבודה, אני רואה את השער פתוח וסוגרת אותו. 

אני לא רוצה ולא יכולה לעשות מלחמות מול הצוות של הגן, 

מסיבות שאני לא יכולה לפרט כאן , אבל הן מהותיות.

כבר שעות שאני לא מצליחה להירדם ומריצה סרטים של מה היה קורה אם היא הייתה נעלמת או נדרסת. 

הגן הוא גן טוב, עם צוות טוב, חוץ מהעובדה, המאוד מהותית, שאין הקפדה על סגירה של השער והדלת של הגן 

ושרמת המודעות לדברים האלה מאוד לוקה בחסר. 

עוד דבר היה שהגננת יצאה איתם לדשא ליד הגן, והראתה להם דברים, בין השאר פיטריות שצמחו אחרי הגשם,

בדיוק שבאתי לאסוף את הילדה, אחרי זה הילדים שבצהרון חזרו לגן, (כמעט כולם ) ואני נכנסתי עם הבת שלי לקחת את הסוודר מבפנים.

אחד הילדים הראה לי כבר כשהיינו בתוך הגן פיטריה שהוא קטף, סביר להניח שרעילה, אמרתי לסייעת והיא לקחה לו אותה.

הבת שלי ראתה פטריה לפני כן בדשא ובאה לקטוף אותה, המזל הוא שאני כבר הייתי איתה והשגחתי עליה שלא תקטוף אותה, והסברתי לה שזה רעיל ומסוכן, לא כמו הפטריות שקונים הביתה. 

היא מכניסה דברים לפה, וברור לי שאם הייתה קוטפת את הפטריה הזו היא הייתה גם אוכלת אותה,

כי מבחינתה פטריות זה אוכל שרואים בבית. 

אם לא הייתי איתה בדיוק שם משגיחה עליה שלא תקטוף ומסבירה לה שזה רעיל, היא הייתה קוטפת ואוכלת את זה. 

הגננת לא שמה לב כשילד אחר קטף פטריה... 

אני לא יודעת איך להגיב על מה שקרה ואיך להיות רגועה כשהיא בגן אחרי המקרה הזה. 

 

 

אני מנחשת שאת גרה באותו ישוב שיתכן שגר בו הצוותמתעלה אליו

והם אפילו שכנים שלך.....

ליזום אסיפה של ההורים עם הצוות כדי למצוא פתרונות לנקודות שהעלת

חוסר אחריות של מי שחושב ששלוש עובדות יכולות לטפל ב22 ילדים

הבטיחות לפני הכלגננת

מתעלה אליו, חוסר אחריות של מי שחושב ששלוש עובדות יכולות לטפל ב22 ילדים?

בגן שלי יש 35 ילדים ואני עובדת עם סייעת אחת בלבד.

נכון. זה לא המצב האידיאלי.

בגלל שיש אצלנו הרבה ילדים, קשה להגיע לכל ילד באופן אישי. הילדים וודאי מפסידים בקטעים הרגשיים והלימודיים.

אבל מבחינה בטיחותית, נשמע לי שאצלנו הילדים שמורים הרבה יותר מאשר מהגן שכתבה עליו הפותחת.

בכל מקרה איש צוות לכל 7-8 ילדים, זה מצוין! אם היינו עובדים ככה, הילדים אצלנו היו מקבלים עולם ומלואו!

 

פותחת יקרה, אילו הכללים:

החל משבע וחצי , הסייעת חייבת לדאוג שהילדים יהיו בתוך הגן, ועליה להסתכל כל הזמן שהילדים לא יוצאים.

בשעה 7:55 הגננת חייבת להיות בגן, וביחד עם הסייעת לשמור שכל הילדים יהיו בתוך הגן. אחת מהן צריכה כל הזמן להסתכל לכיוון הדלת.

בשעה 8:30 השער ננעל. לא עם בריח, עם מנעול. השער ימשיך להיות נעול עד סיום יום הלימודים.

בגן שבו אין אינטרקום, אחרי 8:30, א"א להכניס ילדים לגן באופן חופשי אלא רק בשעות הפתיחה. שעות הפתיחה לילדים מאחרים הם: 8:45, 9:00, 9:15. (כמובן שבמקרים חריגים אפשר להיכנס גם יותר מאוחר)

 

איך מונעים בריחה של ילדים בסוף היום?

קודם כל מבהירים להורים שבסוף היום הגננת והסייעת לא פנויות לשיחות עם ההורים. הורה שרוצה יכול לחכות מספר דקות, אחרי שרב הילדים התפזרו, הגננת יכולה לשוחח.

בשעת פיזור הילדים, הגננת יושבת עם הילדים בריכוז, הסייעת עומדת ליד הדלת וקוראת לילדים. ההורים מחכים בחצר  ולא נכנסים אל הגן, כך שהגננת רואה רק את הילדים. אם ההורים נכנסים, נהיה עומס, והעומס יוצר בלבול.

בשיטה זו. אין מצב שילד יברח, אפילו אם יש בגן יותר מ-40 ילד. (פעם בזמן חירום, הביאו לי לגן 8 ילדים, נוסף על ה-35 הקבועים. אלו ילדים שפיזרו בכמה גנים, היות שבגן שלהם אין ממ"ד! צרפו לי סייעת לא מנוסה, כי הגננת והסייעת הקבועה הלכו לגנים אחרים שבהם פיזרו את הילדים. זה היה יום מאוד קשה. אבל אף ילד לא ברח!)

 

ובקשר לנושאים הבטיחותיים האחרים, חבל שהגננת של הבת שלך לא מגיעה פעם בשנה ליום הערכות לפתיחת שנת הלימודים עם מפקחת טובה. מפקחת טובה מזכירה לגננות שוב ושוב: לפני כל מטרה לימודית, רגשית, חברתית, אנו שמים דגש על שלומם של הילדים! ההורים מפקידים בידינו את היקר להם מכל, עלינו להחזיר להם ילדים שלמים ובריאים! עדיף לא ללמד אותיות וגם לא מספרים, קודם כל בריאות הילד!

 

לדעתי, אין ברירה, אלא לפתוח את הדברים מול הגננת.

לא לפנות לסייעות, כי זו פגיעה בגננת.

לפנות באופן אישי או ע"י אסיפת הורים. לשוחח בנועם אבל עם דעה ברורה ומוצקה. תזכרי שבזמן העבודה של צוות הגן. הן מחוייבות בראש ובאשונה לדאוג לשלומם של הילדים, וכל שאר העיסוקים, טפלים!

 

עוד מדברי המפקחות: מעולם הורים לא תבעו גננות על שלא הכינו את הילד כראוי לכיתה א' (התלוננו - כן. תביעה משפטית - לא!), אבל הרבה תביעות היו, בגלל בעיות בטיחות.

 

 

אני קוראת את ההודעה שלך מעבר לכל המללמתעלה אליו

ורואה שבעצם הסכמת איתי שכן המצב לא אידיאלי ורצוי לעשות אסיפת הורים אז לא כתבת שום דבר שונה ממה שאני כתבתי

המפקחות?אם הן היו עושות את העבודה שלהן כמו שצריך אז מראש לא היו מגיעים למצב הלא אידיאלי אבל זו מערכת חולה שלא אכפת לה מהילדים וההורים קולטים את זה לכן הם משאירים שער פתוח כי הרי תמיד אפשר להאשים את הש.ג כלומר הצוות ולא לא הצדקתי את הצוות פשוט התבססתי על מה שהפותחת כתבה ואני מנחשת שהם כולם גרים באותו מקום ולכן זה הרבה יותר מורכב

ממש מזעזע.+mp8

 

ואת דורשת עירנות רבה יותר.

ואסרטיביות אין פירושה מלחמה.

אפשר להגיד בצורה יפה מאוד אך מספיק בטוחה בעצמך -

שפסיעה קטנה הפרידה בין ביתך לבין אסון.

 

לא לוותר ולא לגמגם.

להגיד בצורה לא מלחמתית אבל בהחלט בביטחון בצידקת דרכך.

מפחיד!כוכב לכת

אולי תפני ישירות למפקחת שתחדד את נהלי הבטיחות? ספרי לה מה קרה ותדגישי שאת רוצה להישאר אנונימית מבחינת הגננות.

 

 

דברי עם הגננתאנונימי (3)

בנעם אבל באסרטיביות ותסבירי שאת פונה הלאה גם לגורם שמעליה.

אפשר להציג את הדברים כך שאת מעוניינת שיהיה דיון מסודר בנושא שבסופו נהלים ברורים.

 

מנסיון - אם תדברי עם הגננת בלבד, זה לא יספיק.את מתארת גננת יצירתית וזורמת - אלו בהחלט תכונות יקרות.יחד עם זה ניכר מהתיאור שמדובר בגננת לא אחראית מספיק - בלשון המעטה.

 

אל תשאירי את הדברים ככה. 

מוסיפה:אנונימי (3)

אם קשה לך לגשת לזה, תכניסי את בעלך לתמונה.

אולי אפילו לכתחילה. כדי שיהיה תוקף לדברים.

לא צריך "מלחמות"..ד.

את צריכה לומר לצוות הגן בפירוט על מה מדובר- כשהכלל הוא חוסר מודעות מספקת לנושא הבטיחות, להדגיש שחוץ מזה את מאד מרוצה, לפרט מה צריך לתקן ולומר שאת מקווה שזה ממש ישתפר ובגלל שזה פיקוח נפש אז את מתכוונת לשים לב לענין.

 

תשימי לב יום אחרי יום, כמה ימים. אם יש שיפור גמור בנושא - מצוין.

 

אם לא - תפני למפקחת, תסבירי את הצדדים השונים ושזה פיקו"נ, ותבקשי התערבות מיידית.  תגידי לה גם שאת שקלת פניה לגורמי הבטיחות במשרד, אבל בגלל ההערכה לגננות חשבת שעדיף דרכה (זה רמז למפקחת שתזדרז גם היא).

 

פיקוח נפש - זה דבר שלא מתמהמהים איתו. כמה שאפשר- באופן שלאיפגע בצוות, לא ע"י הבטיחות הבסיסית.

בתור אחת שהייתה מטפלת במעון-אנונימי (4)

יש הורים שפשוט לא סוגרים את השער!

באמת יש הרבה עבודה, ולפעמים הילדים יוצאים לבד. כל 2 דקות הסתכלנו שכל מי שצריך להשאר נמצא.  אבל לפעמים יצא ילד לבד החוצה. פעם אחת אפילו ילד הגיע  הבייתה לבד.

אם גם ההורים ישימו לב ויסגרו את השער  זה לא יקרה..

זה גן,ד.

לא מעון.

 

אחת הסייעות יכולה לעמוד ליד השער.

 

מלבד שנכון שגם ההורים צריכים לסגור.

גם בגן זה לא פשוט, אבל חייבים למצוא פתרונות.גננת

אני עובדת בגן שאין בו אינטרקום והשער נסגר עם מנעןל ידני בלבד.

הסייעת לא תעמוד כל הזמן ליד השער, (כפי שכתב ד.) כי היא צריכה להיות בגן עם הילדים. (יש לנו 35 ילדים!) אבל בזמן שהשער פתוח, הילדים נמצאים בתוך הגן, ואחת מאתנו כל הזמן ליד הדלת.

בסופו של דבר הבטיחות של הילדים, באחריות הצוותגננת

כשקורה חלילה אסון, האנשים שעומדים לדין הם:

*הצוות שהיה בפועל בגן.

*גננת האם (גם אם לא הייתה בגן בגלל מחלה, או יום חופשי, או כי זה קרה בשעת הצהרון)

*מנהלת מדור גנים של הרשות המקומית.

*המפקחת של הגן

 

בבית המשפט, לא יקבלו את הטיעון:

"אימא של רוני לא סגרה את השער, ולכן רועי נדרס"

האחריות היא של הצוות!

 

איך לוקחים אחריות?

את זה כתבתי תחת הכותרת: 'בטיחות לפני הכל'.

למטפלת במעון -כלומר אתם לא מצליחים לשמור על ילדיםl666

מה זאת אומרת - ילד יצא החוצה לפעמים? אם זה בלתי אפשרי לשמור שילדים לא יברחו אז תגידו להורים ותתפטרו

הגננת היא גננת מצויינתאנונימי (פותח)

הגננת היא גננת הכי טובה שיכולתי לבקש,

עוד לפני שהספקתי לדבר איתה היום ולא בגלל המקרה הספציפי שלי

אלא בגלל שהיו כמה מקרים כאלה לאחרונה,

היא שלחה הודעה לכל ההורים ועיקרה בתמצות הוא שהשער סגור בזמן האיסוף

ואת הילדים מוציאים החוצה לשער. 

זהו.. אין לי מה לדאוג יותר, ב"ה העניין נפתר לטובה.

 

אז תחזקי את המומנטוםמאמע צאדיקה

שיהיה לה ברור שזה חשוב לך, שאת מעריכה שהיא טיפלה בנושא (ושיש לך עין פקוחה) 

 

גננת יקרה- תודה על ההודעה ששלחת אתמול לכל ההורים, הבטיחות של הילדים חשובה לנו ויישר כוח על העשיה שלך כדי לדאוג לזה

או ניסוח דומה... 

עדיף- ניסוח שייראה על ידי ההורים גם... 

עדיף לי כמה שפחות לעשות מיזה ענייןאנונימי (פותח)

יש הורים שלא ישמחו עם הנהלים החדשים,

ולא רוצה שיצא לי שם של היסטרית שבגללה קרו הנהלים החדשים,

שכן, זה ריבוי של מקרים והמקרה שלה הוא האחרון. זה לא קרה דווקא בגלל המקרה שלה. 

הודתי לה כבר.. היא באמת נכס הגננת הזאת. אוהב

שמחה בשבילכםמתעלה אליו

אז שלא ישמחו,למזלם הגננת כניראה דואגת לילדים שלהם יותר מאשר הם

+1מאמע צאדיקהאחרונה
להעניש ילד על התנהגות ע"י מניעת מסיבת יום הולדתortal1

אשמח לעצתכם,

לבני הבכור ימלאו השבוע בע"ה 8 שנים.

עד היום לא חגגנו לא יום הולדת בבית עם חברים מהכיתה (בתקופת הגן חגגנו בגן), בבית תמיד חגגנו עם המשפחה הקצת מורחבת ובני הדודים בני גילו, בד"כ בשבת.

השנה הוא ממש רוצה יום הולדת בבית עם חברים מהכיתה, "כמו כולם" בעצם.

 

האמת, שאני רוצה לעשות לו, גם לי כילדה תמיד חגגו בבית עם החברות וקרובי משפחה ושימח אותי מאוד.

הבעיה היא, שכבר לפני כחודש החדרתי לו שלשם כך הוא חייב לשפר את התנהגותו וייחסו אלינו-ההורים ואל אחיו הקטנים וכמובן שזה גם חלק מיום ההולדת- לקבל על עצמך מעשים טובים וכוונות להשתפר.

אך עד עכשיו ואף עד אתמול- בשבת (למרות שחגגנו לו בשבת עם המשפחה שלי, ואמא שלי פינקה אותו בעוגה בדיוק כמו שהוא רוצה) התנהגותו ממש לא משביעה רצון, אפילו לא נדמה שהוא משתדל, רק כשאני מעירה לו שיום ההולדת שלו יתכן ויבוטל הוא רץ אליי ומחבק אותי בבקשה שהוא רוצה ומגיע לו.

זה לא עוזר שמיד אח"כ הוא ממשיך בעיסוקו ומה שביקשתי/ אמרתי לו כאילו לא נאמר...

יש עוד הרבה דברים חוץ מ"לעשות מה שבא לו-ועכשיו" עד כדיי זלזול בי, באביו ובאחיו.

 

אני ממש לא יודעת אם נכון וראוי באמת לבטל (או אפילו לדחות) את יום ההולדת כעונש עד לשיפור ההתנהגות והוכחת נכונות להשתפר.

 

בעלי מתנגד בכלל לחגיגת יום ההולדת הזו, נצטרך להשקיעה בה זמן, כח וכסף שממש אין לנו מיותר. אצלו במשפחה לא היו נוהגים לעשות מיום -הולדת כזה סיפור והוא לא רואה בכך צורך. חוץ מהעניין שממש לא מגיע לו.

אני לעומת זאת חושבת שבגילאים כאלו כן יש מקום לחגיגת יום הולדת עם חברים למרות כל זה. ואני ממש לא מתכוונת להביא קוסם/ליצן/מפעיל וכד' אלא רק משחקי חברה וארוחה קלה (ללא שוקולדים וסוכריות!!!)

אמא שלי חושבת ואף לוחצת שזה ממש לא פייר לעשות כך לילד ולקשור את יום ההולדת כתנאי להתנהגותו, מה גם שכל חבריו חגגו ויחגגו, אז למה הוא חייב להיות שונה...

כל העניין הזה גורם למתח מעצבן ומיותר בבית...

 

עצות יתקבלו בברכה,

תודה.

 

 

 

אולי הדרישות שלך ממנו רבות מדי?פאז

(מציעה, אני לא יודעת בדיוק מה הם..)

אולי צריך להעמיד את הגבולות בדרך אחרת? לתת לו להלחם מול עצמו ולא מולך..

לגרש את היצר הרע- ולא לחשוש מהעונשים של אמא.

נותן הרבה יותר כלים לחיים, סיפוק עצמי,

כח להתגבר ויחסים טובים עם ההורים.. חצי חיוך

מיטת מעבר?!אגק

אשמח לשמוע את דעתכם 
מה היתרונות של מיטת מעבר? למה לא לעבור מיד למיטת נוער?
תודה!

יתרונות, בעיניי:אור היום

נמוכה יותר, והילד עולה ויורד בקלות (תלוי בגיל הילד. אם מעבירים לפני גיל 3 היתרון הזה יותר מורגש).

קצרה יותר (תופסת פחות מקום בחדר).

ובד"כ עוברת אח"כ לילד הבא, בעז"ה, אז זה לא ביזבוז.

אצלי אף פעם לא הייתה מיטת מעבר, עוברים ממיטתצוללת צהובה

תינוק למיטת נוער/ילדים.

כנ"ל ^^^ שקלתי את זה פעם במקרה של חוסר מקום+mp8
שימו לב ש...גב'
הרבה מיטות תינוק יכולות להפוך למיטת מעבר על ידי הורדת הדופן שעולה ויורדת!
אני קניתי שתי מיטות מעברמשיח עכשיו!

אני קונה לילד מיטת מעבר כשאני צריכה את המיטת תינוק לתינוק החדש... ככה שבגיל שנה וחצי -שנתיים אני מעבירה למיטת מעבר.

היתרונות-1. היא קטנה ולא תופסת הרבה מקום , 2. וגם נוחה מאד לילד קטן

החסרונות- 1. בכל מקרה צריך לקנות מיטת נוער, כ2. תוב שהיא עד גיל 6 אבל אני רואה על הבן 3 וחצי שלי שהיא כבר די קטנה לו...

בדיעבד הייתי קונה מיטת קומותיים או משהו

 

אנחנו עברנו ישר למיטה רגיל /נוער .אבני חן

לא רואה יתרוןחן ס

אני מעבירה מיד למיטת נוער.

 

נכון שמיטת מעבר קטנה יותר ותופסת פחות מקום אבל בכל מקרה נצטרך לקנות מיטת נוער אז מה זה משנה?

תלוי באיזה גילאמאשוניאחרונה

אצלינו בגיל שנה כבר הצליח לצאת מהלול. סחבנו עוד קצת חודשים אבל היה ברור שיצטרך מיטה קטנה יותר עם מעקה ושהוא יוכל להיכנס למיטה לבד.

סעודת בר מצוה לילד נזקקאנונימי (פותח)

רציתי לבקש מכם, אם יש מישהו שיודע על ארגון, שעורך סעודת בר מצוה לילד נזקק?

הילד בן להורים גרושים.

האימא נטשה את המשפחה בעקבות דיכאון לאחר לידה.

האבא לא ממש משתלט על המצב בבית, ואין לו משפחה שתתמוך בו. 

(הוריו של האב נפטרו לפני זמן רב) 

ילד הבר מצוה עצמו, הוא תלמיד בכיתת חנ"מ בתוך ת"ת רגיל.

בגלל חוסר אמצעים, האבא הציע לעשות במקום סעודת בר-מצוה קידוש בית הכנסת.

הבעיה שהילד אינו יושב בתפילה בבית הכנסת (בגלל מוגבלותו) ועל כן הוא ממש לא אוהב את חברת מתפללי בית-הכנסת.

הילד הודיע לאביו שהוא לא יגיע לקידוש בבית הכנסת, אפילו אם לא יחגגו לו בר מצוה כלל.

אם למישהו יש רעיון, אשמח לקבל.

יש לי רעיוןמפלצולה

תפנה בפרטי

אכן, ידוע שחסדי נעומי מארגנים אירועים ליתומים אבלנויה חן

אכן, ידוע שחסדי נעומי מארגנים אירועים ליתומים אבלנויה חן

לא לילדים של הורים גרושים.

 

אולי יסכימו בערוץ לתרום?מעיין טוהראחרונה
באחד מהערוצים הסגורים היה מקרה אחר והרבה תרמו! אני מוכנה לתרום סכום קטן , אולי עוד יסכימו. אנחנו עשינו סעודת בר מצווה בשבת רק למשפחה, היה מוצלח ולא יקר.
מה אם לבקש מהשכנות לתרום מזמנן כדי לבשל?
שובבות של ילד, איך מתמודדים?אנונימי (פותח)

יש  לי  ילד  מתוק  בן  שלוש.  אך  הוא  נהנה  לאתגר  אותי  במבחנים.  מבחינתו  אסור  או  לא  שלי  זה  מומלץ  מאוד  מבחינתו.  ותגובה  כעוסה  שלי  גוררת  השתוללות  נוספת.  דוגמאות?  בבקשה:  בקבוק  סבון  על  הרצפה  בתוספת  שתי  ספלי  מים,  כיפה  וגרביים  לתוך  השרותים  והורדת  מים  שלא  יישאר  זכר,  שקית  אורז  לתוך  הכיור,  שקית חלב  על  הרצפה  ורוקד  בתוכה  ומי  סופר  כבר  את  האוכל  שמתעופף  על  הרצפה  מהצלחת  מתי  שהלה  החליט  שנסתיימה  ארוחתו.  ולא  מדובר  בילד  קופצני.  אלא  פשוט  במציאת  אתגר  ותעסוקה,  שכמובן  לא  כוללת  משחקים  שהוצעו  על  ידי,  איך  אומרים?  לא  רואה  בעיניים.  אני  מודה  לה'  שיש  לי  ילד  שמח  וחיוני  אבל  עכשיו  קצת  אובדת  או  מחפשת  עצות  לגבולות,  תעזרו  לי?

תודה  מראש  לכולכם! 

גבולותיהושבעט5

האם הוא בודק גבולות רק בבית או גם בגן?

אם בדיקת הגבולות היא רק בבית,צריך לדבר על גבולות.

בית שלא עושים ...,לנסח כללי התנהגות בחיוב.

להסביר שמי שעובר ל הכללים מפסיד.

אפשר להושיב אותו לפסק זמן,או שהוא יפסיד משהוא.צופר קטן.

או שיפסיד בגלל תוצאהטבעית,הוא לכלך .בלגן הוא צריך לסדר.לנקות ואז כבר מאוחר לצאת לגינה כי חושך(לדוגמא)

אם הוא עושה בלגאן או מלכלך עליו לנקות,צריך לדרוש ממנו באסרטיביות  ובטון שקט,לכלת תקנה,לא להציב את זה לדיון.

אם הוא לא רוצה אז מנקים יחד,את מחזיקה את הידיים שלו ומכוונת אותו לנקות לאסוף.

עד שהוא סידר .ניקה את הבלגאן לא לדבר איתו לא ליצור קשר עין

אחרי זה אפשר להמשיך את הערב כרגיל.

את יכולה גם לאחר שהילד הבין שיש גבולות,להכין לוח נקודות ולצפר אותו.

 

עוד דברבת 30

נשמע מהתיאורים המלבבים שלך שהכל בבית נגיש וזמין לו.

אולי תשקלו לחסום גישה לחלק מהדברים. נניח- נעילת המקרר וארונות המטבח.

או- העברת פריטים חיוניים למדפים גבוהים יותר.

 

זה על דרך ה"סור מרע".

ו"עשה טוב"- כנראה שהוא צריך את העיסוק הזה. אז אולי תחשבו איך לתת לו אותו בצורה חיובית- לאפשר לו לאסוף גרוטאות ואז לפרק אותן או לבנות מהן דברים כרצונו, לתת לו לשחק  במים עם כלים ושפריצים בלי הגבלה (לנצל ימים חמים..), וכד'.

הבן שלי בן שנתיים וגם בודק גבלות ....אבני חן

כשקראתי מה שכתבת , זה הזכיר לי קצת את הבן שלי .

אמנם לא עד כדי כך ....

 

הוא למשל הולך לחשמל ולשקעים ולכל מני חוטי חשמל או טלפון שמנך על הרצפה ....

ואנחנו אומרים לו 120 פעם שאסור ולוקחים אותו משם .

 או שהוא אוהב ללכת לארון המגבות וכלי ההבדלה ולהוציא משם את התוכן .

אז אני אומרת לו שאסור וישכניס לארון  בחזרה .

(בפעמים הריאשונות הכנסנו ביחד , הוא לא אהב את זה ..... אבל לאט לאט למד )

או לזחול ולגעת בתנור גם אנחנו אמרים לו שאסור (גם כאשר התנור לו עובד ....) ומעיפים אותו .

צריך להגיד לו הרבה פעמים . הוא מסתכל ומסתובב אלנו ומחייך (אוקי הבנתי אותכם ) וממשיך .
עד שאבא ואמא שלו מתקרבים לקחת אותו משם ....

מוצא מהמדפים הנמוכים משחקים וזורק .... אז מחזיר אתו /אמרים לו תאסוף אתי ביחד .

זה עובד מדי פעם (זה בתהליכים של לסדר מה שבלגן ).

 

בהצלחה

אני הפותחתאנונימי (פותח)

תודה  לכן  על  העיצות  המועילות.  אני  בהחלט  רואה  שיפור  בהתנהגות.  בת  30  קצת  העלבת  את הבן  שלי  מגיל  שנה  וחצי  הוא  מתמודד בהצלחה  עם  כל  מני  סוגרים  זה  רק  מעלה  את  רמת  האתגר.  ולטפס  על  השיש    זה  באמת  לא  פרוייקט  מסובך  בשבילו.  כך  שהגובה  הוא  לא  כ"כ  אינדקציה.  אבל  העצה  של  העשה טוב  שלך  הייתה  מעולה  ואתמול הוא  שיחק  במרפסת  במשך  חצי  שעה  בספל מים  ובכוס שהוא  שפך  ושופך...וגם  מנגב,  בשבילו  זה  גם  חוויה.  כך  שזה לא מפחיד אותו  שהוא  צריך  לנקות אחריו, הוא  עושה את  זה בהתלהבות. אבל  בהחלט  עזרת  לי  יהושבעט  כאשר  הצבתי לו  גבולות  באסרטיביות וגם את  ההפסד  שיקפתי  לו  באסרטיביות.  למרות שהוא  משחק  אותה  גבר,  כאשר הוא מפסיד  כנראה זה  חודר.       

סליחה על העלבון...בת 30

חיוך.

לפתוח מקרר נעול הוא גם יודע?

לאיזה נעילת מקרר את מתכוונת?רבקה שיין

יש נעילה מפלסטיק שקונים בחנויות של מוצרי תינוקות, ויש נעילה עם מנעול ממש שגם מבוגר לא יכול לפתוח. מבירור שאני עשיתי, אמרו לי שבשביל נעילה אמיתית אני צריכה לקנות מקרר של חברת שארפ. אשמח לשמוע אם יש לך פיתרון אחר לנעילה. כי בתי האוטיסטית היא כבר לא ילדה קטנה, אבל שובבה גדולה... הלוואי השייתי יכולה לנעול את המקרר!

 

לפותחת השרשור, יש לי בשבילך רעיון שיכול לעזור חלקית: לנעול כל חדר שאפשר בעזרת מפתח 0. חדר שינה, אמבטיה וכו'. כמובן צריך להיזהר שגם המפתח לא יגיע לידיים שובבות. בכל אופן לנו יש פתרון, אם חלילה ילד נועל את עצמו בחדר. על המפתחות 0 עושים חריץ בקצה המפתח (אם אני לא טועה, בעזרת מסור חשמלי) אם הדלת נעולה והמפתח תחוב במנעול, אפשר להכניס מברגה. המברגה נכנסת בחריץ, ומעיפה את המפתח! מהצד השני אפשר כמובן לפתוח את הדלת עם מפתח 0 אחר.

 

נשמע תאור של הבן שליאם-אם

היום הוא בן 5 ומאוד התמתן.

ולא, עדיין לא מצאתי שיטת קסם לילדים שאוהבים לבדוק את כח המשיכה

גבולות והצעותפיגא

הילדים המוגדרים שובבים הם בדרך כלל ילדים מאוד חכמים שמשעמם להם. הם מדענים צעירים שבודקים כל דבר. 

אם יש לכם כח, אפשר לבדוק יחד איתו ולכוון את תוצאות הניסוי.  אפשר לדבר איתו על "ניסויים מוכלים,"  כדי לשמור על שלמות הבית והסביבה ועל בריאות הנפש של אמא ;)

 

בנוסף, אפשר לקרוא ספר משהים של חיים עומר - "לשיקום הסמכות ההורית".  ספר מדהים.  אחת ההצעות הפשוטות לביצוע והיעילות מאוד היא חיבוק דב.  כשילד חורג מהגבולות, ההורה חייב לחבק אותו "חיבוק דב", חיבוק של ידיו ואולי גם רגליו של הילד, עם הידיים והרגליים שלנו.  המטרה היא להעביר מסר גופני לילד - חרגת מהגבול, עכשיו אנו מצמצמים אותך חזרה לגבול - החיבוק.  כל ילד שמתפרע או עושה מעשה שהוא יודע שאסור אבל צוחק עלינו, יכול להנות מהחיבוק.  החיבוק צריך להיות חזק אבל לא מכאיב.  חייבים להיזהר שילד עצבני לא יעיף את ראשו לאחור וחלילה נקבל מכה חזקה בסנטר.

ההמלצה בספר היא לחיבוק של שעה בהתחלה.  מנסיוני, כשילד השתולל והיה צריך הרגעה (ילד בן 2-3 וגם 7-8) חיבקתי אותו והוא התנגד, אך כעבור דקות בודדות הילד נרגע, עדיין מחובק, ולאחר זמן מועט ביותר הסתובב בעדינות בתוך החיבוק וביקש.... חיבוק!  נכון!   בתוך החיבוק שנועד להציב גבול, הילד ביקש חיבוק מתוך רכות וחיבה.  כמובן שנעניתי מיד!

וכשהילד הרגיש רגוע מספיק כדי להמשיך בשגרת היום, לאחר החיבוק המלטף, הוא פשוט קם.  בדרך כלל אחרי שקיבלתי נשיקה על הלחי.

הילד יודע כשהוא חורג מהגבולות המותרים ורוצה שמבוגר אחראי ישגיח ויחזיר אותו למסגרת הראויה והרצויה.

 

יחד עם זאת, ילד חכם במיוחד צריך "גבולות ניסויים".  חשבת ללמד אותו לקרוא?  נכון הוא "רק" בן 3, אבל אולי הוא מעוניין ומסוגל?

בן של חברה שלי ענה על כל התיאורים שלך לגבי בנך, עד שהוא למד לקרוא.  מאז, הוא צמוד לספר, שקט וחמוד.  נכון, מדי פעם הוא יוצא לטיול הרפתקני במיוחד עם חבר'ה, ואימו שוב דואגת.  היום הוא ב"ה לקראת סוף לימודי רפואה...

 

תנסי להנות, בין קטסטרופה אחת לשניה, ואולי יש פנסיונר או פנסיונרית חביבים בשכנותכם שישמח להקדיש לילד מזמנו\ה, עם ניסויים מעניינים, או "סתם" זמן לשיחה, טיול או הרפתקאה מעניינת.

בהצלחה!

מוסיפה- איך מציבים גבולותשירה515

פעם שמעתי בבנין שלם הרצאה בנושא.

 

כשמשהו מפריע לנו ואנו רוצים להציב גבול לילד, צריך לשים לב:

שהגבול הזה טוב לילד.

שאנחנו חושבים שהוא יכול לעמוד בזה.

ולהציב בכל פעם גבול אחד. (אני לא עומדת בזה...)

 

וכשמציבים גבול חשוב להיות עקביים מאוד ולעמוד על זה, גם אם אני באמצע משהו אחר. אחרת הילד מבין שאמנם אני רוצה שלא ישפוך את הצעצועים, אבל זה לא חשוב מספיק כדי שאפסיק שיחת טלפון, למשל.

 

 

בהצלחה!

נכון, רק מוסיף שלילדהורות משמעותית
בוגר יותר רצוי גם לאפשר בנק חריגה מגבולות וכן להסביר לו את הצורך בהצבת הגבולות.
גישת שפראנונימי (3)

 

יש מאות אימהות במצבך. אך יש גם אלפי אימהות שלמדו הסתכלות חדשה על הדינאמיקה בין הורים לילדים. לגישת "שפר" יש כמה דברים ללמד אימהות שבאמת מעוניינות בשינוי. אני בטוחה שאפשר למצוא חוג באזור מגורייך, כי יש עשרות מנחות בכל הארץ. אין שום סיבה שבעולם שלא ליהנות מכל רגע באימהות, שלא לחיות במשפחה משתפת פעולה, ולחייך מבוקר ועד ערב. אין שום סיבה שבעולם להיות אובדת עצות או מותשת. בחוג אחד בו השתתפתי, ראיתי כל כך הרבה שינויים בכל כך הרבה בתים. מצעקות ומריבות, לשיתוף פעולה ואחווה. מחוסר אונים לאימהות בוטחת בדרכה.

 

"להנות מכל רגע באמהות ולחייך מבוקר עד ערב"בת 30

גדול!!!

הרגעים המהנים ביותר באמהותי:

  • הפעם הרביעית בלילה שאני קמה להחליף פיג'מה ומצעים רטובים, ועוד שעה הקטנה כבר קמה לינוק   (באמת "אין שום סיבה שבעולם להיות מותשת". אא"כ את נותנת לילדה לצרוח שעה וחצי כי קשה לה להחליף הכל לבד והיא גם ככה היסטרית מההרטבה)
  • הרגע הזה אחר הצהריים שבו אני גם משמשת כמתקן לגלגולים, גם עושה ש.ב עם הגדולה, גם מנסה לשטוף כלים, גם צריכה ללכת לשרותים לנגב טוסיק חמוד, וגם לחשוב על מה להכין לארוחת ערב. אה, וגם להישאר שפויה ולהכין שיעור למחר...

  ("באמת אין שום סיבה בעולם להיות אובדת עצות". אני דווקא אשמח במצבים כאלה לקבל כמה עצות שאבדו לי בדרך...)

 

מחילה על הציניות, אבל גם מי שעשתה את סדנאות שפר לא מחייכת מבוקר עד ערב (זה די מעייף לחייך כל הזמן), ואני בטוחה שיש רגעים שבהם היא רוצה שיעזבו אותה בשקט ויתנו לה ללכת לישון.

אז אולי שיטת שפר היא עוזרת לחלק מהאמהות, אבל בואי לא נעשה ממנה כזו אוטופיה.

לפי מה שהבנתירבקה כהן

זה אכן הבעיה של חסידות שפר - שהן רואות בזה את השיטה היחידה הפועלת ומתכון יחיד לחיים מאושרים. אין שום שיטה שמאפשרת לחייך כל היום. תודה בת 30.

הילד נשמע חמוד לגמרי ושובב לגמרי, ונורמלי וסקרן.

נראה לי שחלק מהצבת גבולות זה שתהיה להן סיבה אמתית. אני מצאתי, לדוגמה, עם הגדול יותר, כשהתעצבנתי עליו כשהוא התעצל ללמוד לאיזה מבחן שהייתי חייבת להגדיר לעצמי למה זה חשוב בכלל. הרי אם הוא לא ידע אנגלית הוא לא יהיה אדם פחות טוב. בסוף הגעתי לזה שמה שחשוב מאוד (מאוד במקרה שלו!) זה שיתרגל לעשות מאמץ כדי להגיע לדברים.

אז אסור לשפוך חלב על הרצפה כי זה אוכל, וה' נתן לנו אוכל לאכול, ולא כדי להשמיד. ואילו לשפוך מים וסבון על הרצפה ייתכן שאפשר בסיטואציות מסוימות כמו שטיפת רצפה.

אפשר אגב להוסיף משפט שמבאר שאת מבינה את הצד שלו (זה כיף לא נורמלי הרי לשפוך שקית חלב שלמה על הרצפה ולהשתולל בה), ולכן את מבינה שהוא נורא נהנה, אבל בבית אי אפשר לעשות דברים כאלה כי....ואם זה יחזור על עצמו תהיה תוצאה מסויימת (לפרט ב-ד-י-ו-ק מה תהיה התוצאה ולעמוד בה אחר כך!). 

בהצלחה רבה!

אגב, לגבי החיבוק דב, זה אף פעם לא עבד עם הילדים שלי, אבל חברה אמרה שאצלה זה עשה דברים יפים.

בת שלושים את גדולה :-dאנונימי (4)
להנות מכל רגע באימהותאנונימי (3)

 

שמחתי על תגובתך.

אין כמוך, אמא יקרה. שירבו כמותך בישראל.

לגבי שפר: 

לפעמים,כדאי  לעבור את החוג פעם שנייה, מועיל מאוד, והאסימונים יורדים.

כשהילדים משתפים פעולה, עדיין צריך לעשות את כל הדברים האלו, אבל ההרגשה שונה. 

אם שני ילדים הפסיקו להרטיב במשך החוג, והבת המתבגרת חוזרת בזמן שהוקצב לה, ועוד, יש אופק. יש תקווה. 

אפשר גם להיפטר מחוסר האונים ומרגשי האשמה. ואם קל על הלב, באווירה טובה, גם המעשים קלים יותר. 

אם הסדנה עוזרת לחלק מהאימהות, כפי שכתבת, תמיד אפשר להיות בחלק הזה, של הנעזרים. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש לי שיעורים על חינוך שמשותף(חובה)לזה שלום בית...שלומיקו

 

אשמח לתת את השיעורים זה ממלא את כל השאלות ממש מפורט ברור מופשט שאין מצב שלא נבין!

 

ללא כל תשלום !!!!!!

 

ברוך ה' אני הולך עם זה ורואה את ההצלחה ממש בעינו פורחת!!! בלי עין הרע!!

 

וחובה על שני ההורים לשמוע ולשנן שלא נעשה טעות (זה לא מבחן בהיסטוריה) זה לבנות את האישיות של הילד וזווית הראיה שלו 

 

מומלץ בחום

 

zipeit778@walla.com

חינוך ילדים-הרב עוזיהו אלכורת-לי זה שינה את החייםשלומיקואחרונה
יש משהו ער??שמח זה הכל
למה לא ישנה?שמח זה הכלאחרונה
גמילה ממוצץ וחפץ מעבר, ומסיבת יומולדת לבת 4אור היום

הגדולה שלנו (תכף בת ארבע) עדיין עם מוצץ וחפץ מעבר (חיתול בד). היא משתמשת בהם בעיקר כשהיא הולכת לישון. לעיתים (שהולכות ונעשות רחוקות, יחסית) גם באמצע היום.

חשבתי שלקראת גיל 4, זה זמן מתאים, לא מוקדם ולא מאוחר, לגמול אותה ממוצץ.

יש למישהו ניסיון עם גמילה בגיל הזה?

וגם לגבי החיתול בד- חשבתי שאפשר להיפרד גם ממנו. האם כדאי להמשיך איתו (לא לגמול בבת אחת גם ממנו וגם ממוצץ), או לא? או שאולי כדאי להיפרד ממנו בעוד חודש-חודשיים?

 

לגבי יום ההולדת- בעז"ה נחגוג אותו בקרוב. אשמח לרעיונות לדברים שאפשר לעשות (נהיה בעיקר מבוגרים, ושלושה ילדים כנראה).

אשמח גם לקבל רעיונות למשחק או שניים שאפשר לתת לילדים לשחק בו, שקשור קצת ליומולדת (או סתם משחק קליל). חוץ מהגדולה, תהיה גם אחותה הקטנה (בת 2.5), ואולי ילד מהגן.

 

אה, ועוד משהו- מתי עשיתם תספורת ראשונה לבת? השיער של הגדולה מתחיל להיות ארוך (יותר סירוק, יותר קשרים), ואני רוצה מתישהו לקחת אותה לתספורת אצל ספרית (כי אני רוצה שזה יהיה ישר ויפה, אז תספורת ביתית זה לא ממש אופציה). עוד עצות והכוונות בנושא יעזרו מאוד.

 

תודה רבה רבה

מוסיפה שאלה על התאמת נעלי שבת...אור היום

קנינו לגדולה נעלי שבת מידה 25, שזו המידה שלה (כבר שנה). זה היה לה צר.

החלפנו לדגם אחר, יותר רחב, וגם מידה 26. הגדולה אמרה שגם זה לוחץ, אבל קצת (בטח לוחץ קצת בצדדים).

אני מתלבטת אם להחליף למידה 25, כי ממדידה שעשיתי (רגל מול נעל, כמו ראי, כביכול), נראה שזה גדול עליה. מצד שני, אם אחליף זה אולי יהיה קטן, או ייעשה קטן תוך זמן קצר.

 

אז- עד כמה זה נורא להישאר עם נעל שהיא קצת גדולה? (עוד שיקול- זו נעל לשבת, ששמים לכל היותר יום בשבוע ).

לגבי הנעליים- לא כזה נורא+mp8
מניסיןני זה מאוד מהר נהיה טוב.
ואולי עכשיו כשמתחילים עם גרבי חורף עבות יותר זה יהיה ממש בסדר?

בדיוק מה שרציתי לשמוע . תודה!אור היום
לגבי הגמילה -מתואמת

אין לי הרבה הבנות - רק מהבת שלי: גם מצצה מוצץ והייתה מחוברת לחיתול. מהמוצץ גמלנו בסביבות גיל 4.5 (יחד עם אחיה הקטן ממנה בשנה וחצי), אבל מהחיתול לא ראיתי עניין. עכשיו (בת 6.5) היא ישנה איתו לפעמים בלילה - וזה לא נורא כל-כך, לדעתי. לגבי המוצץ - כשגמלנו היא ביקשה במקום למצוץ אצבע. הרשיתי לה, כי לא חשבתי שבגיל כזה היא תתמכר למשהו חדש. טעיתי... כרגע לצערי היא עדיין מוצצת אצבע בלילה וכשהיא עייפה/רעבה/עצבנית. וגמילה מאצבע קשה יותר ממוצץ... 

אז רק לתשומת לבכם, העניין הזה.

אנחנו גמלנו את בן ה3.9 ממוצץ (ביום!) ככה-בדילמה

בסוכות אמרנו לו שמאחרי סוכות (לומר זמן מסויים, לא "עוד מעט") הוא יקבל מוצץ רק בלילה

ולא ביום "כי אתה כבר כ"כ גדול ובוגר, רק ילדים כ"כ גדולים יכולים.."(הכנה מראש)

ובאמת אחרי סוכות קיבל רק ביום ונתנו לו הפתעה כל ערב

בזמן הזה הכנו אותו לזה ש"מאחרי שבת" הוא כבר לא יקבל הפתעה על זה שהוא בלי מוצץ

וב"ה זה עבר חלק

אם קשה לה אפשר לשבת לידה בלילה עד שתרדם (אבל אח"כ צריך לגמול אותה גם מזהקורץ)

 

והכי חשוב- להיות עקביים- החלטתם שהיא יכולה אז גם אם היא בוכה וכו' היא עדיין יכולה!

וגם - להסיח את הדעת במשהו אחר כשרוצה מוצץ.

תודה לשתיכן....אור היום

בדילמה- גמלתם אותו כבר ממוצץ בלילה או עוד לא?

 

מתואמת-איך עשיתם את הגמילה בפועל?

(וגם אני חשבתי על זה שהיא אולי תעבור למציצת אצבע. כבר קרה בעבר שהמוצץ לא היה בטווח ראיה, והיא נעזרה באצבעות להשלמת החסר . אם זה יקרה כמה פעמים, אולי נצטרך לחזור למוצץ כי אני לא רוצה שהיא תתחיל עם מציצת אצבע. באמת יותר קשה לגמול מזה).

 

ושוב תודה

למען האמת - אני כבר לא זוכרת...מתואמת

כנראה שפשוט הוצאנו את כל המוצצים שלהם מהבית... (ידענו שזה לא יעבוד לגמול רק אחד מהם, כל עוד השני עם מוצץ). או שבעצם - בדיוק אז נולדו התאומים שלנו, אז אולי אמרנו להם שהמוצצים שייכים עכשיו לתינוקות...

לדעתי הגדול בהחלט צריך ויכול להביןבדילמה

שהוא לא מקבל כי הוא גדול והקטנים כן מקבלים

(להסביר לו גם את היתרונות של היותו גדול- אתה יודע לעשות x/y/z/וכו')

זה רעיון,אור היום

למרות שמאוד חשוב לי לא לומר לגדולה "את גדולה, אז את כבר לא צריכה מוצץ". לא לנמק את אי נתינת המוצץ בזה שהיא גדולה, כי זה לא נכון (חוץ מזה, זה עלול לגרום לה לחשוב שבגלל זה לא כיף להיות גדולים, וזה לא שווה, כי לא נותנים לך מוצץ כשאתה רוצה ומוצץ זה הרי כיף ).

דיברתי איתה היום על זה שהיא גדולה ולכן היא כבר לא צריכה מוצץ כדי להירגע. מוצץ עוזר להרגיש רגוע והיא מצליחה להירגע בכוחות עצמה, בלי מוצץ (נתתי כדוגמא התנגשות כואבת שהייתה לה היום במשקוף הדלת, שהיא מאוד בכתה אחריה אבל התגברה. אמרתי לה שהיא, הנה בוגרת ומתגברת גם בלי מוצץ (ואיך היא הייתה מבסוטה מעצמה )).

 

ותודה, בכל אופן.

צודקת, תודה! זה נכון להדגיש את זה שהיא מצליחהבדילמה

להתגבר בכוחות עצמה

עוד לא גמלנו בלילה אבל נראה לי נעשה אותו דברבדילמה

ואם יהיה צורך גם נשב לידו עד שירדם

אוהו, לשם אנחנו לא חוזרים, בעז"ה...אור היום

באמצע שבוע שעבר "גמלתי" את הבנות מזה שאני יושבת לידן עד שהן נרדמות (וכך נפרדת משעה או יותר כל לילה, של זמני הפנוי). אז לא נחזור לזה. אני מקווה וחושבת שהגדולה תצליח להירדם גם בלי מוצץ. אם לא, סימן שהיא לא מוכנה, אבל לא נחזור לישיבות הליליות...

לא מבינה מה דחוף בגמילה ממוצץaima

היא לאט לאט נגמלת בעצמה. ביום היא כמעט לא צריכה. אולי אפשר לחכות כמה חודשים ולראות אם זה קורה לבד.

 

גילוי נאות, אני באופן עקרוני לא נותנת מוצצים כלל.

אני לא מרגישה דחיפות...אור היום

לא מציבה דד-ליין לגמילה, ולא מרגישה דחיפות לגמול.

אני כן חושבת שגיל 4 מתאים לגמילה, עבור הבכורה שלי, כי היא מצליחה להירגע יפה בלי המוצץ (שתפקידו לעזור להירגע). ומנגד, כשהיא בוכה ולא רגועה, היא לא מחפשת ומבקשת את המוצץ.

אני רוצה לגמול כי אני מרגישה שלפעמים היא סתם שמה אותו בפה, ש"יהיה ברקע", בלי צורך באמת (ואז קשה להבין אותה וקשה לשכנע אותה להוציא אותו מרצונה. להשתמש בכח אני לא רוצה).

אה, וכמובן, אני לא רוצה שזה יגרום לה לשיניים עקומות. אני לא בטוחה שזה יגרום, אבל אם יש סיכון שכן, כדאי לחסוך את זה.

זה בדיוק מה שאני חושבתaima

שבגיל הזה לאט לאט זה עובר לבד. מנסיון עם חפצי מעבר אחרים.

 

אפשר אולי להציע שתחזיק את המוצץ ביד כשהיא הולכת לישון.

שבוע שעבר הפסקת לשת לידן לפני השינה, אזמדי פעם פה

לדעתי תני להן חודש לפחות להסתגל לפני הגמילה הבאה.

זה כבר לפני שבועיים וחצי אור היוםאחרונה
חסרת ניסיון עם בנות, ובכ"ז: בת נוגה

1. יצא לי להיות בפארק עם אחי, גיסתי, בניי ובנותיהם,

טווח הגילים היה מ2.5 עד 7.5 , להוציא אותנו כמובן,

ושיחקנו כולם על הדשא... מה זה היה?.... אה המשחק הישן הזה "לשים מטפחת כדי לקחת"

המטפחת היתה פלאפון

כל אחד בתורו שם מאחורי אחד המשתתפים

ואז מי שאצלו הוחבא - צריך לרוץ ולנסות לתפןס את המחביא - או להיפך - הסתבכתי

בכולופן הפואנטה - זה היה כיף לא נורמלי וממש מצחיק

כולם רצו בתורם למגדול ועד קטון

והיה פשוט חמוד!!!

 

מסקנתי - עם רוח קלילה ומצב רוח טוב

משחק משותף עם הילדים, בגובה העיניים - נהיה תענוג!!

 

2. תספורת - נראה לי אחלה זמן לרענון!!

למה לא  תלכי איתה לספרית לכבוד יום ההולדת שתספר אותה ואולי אפילו תשים לה קישוט או פרח לחגיגה?

(סתם נשמע לי מהנה מאד....)

 

3. מזל טוב לך! את אמא כבר ארבע שנים!!..

תודה!אור היום

חמודה את

 

נראה לי שבאמת צריך למצוא רעיון טוב למשחק.

זכור לי המשחק של מציאת טופי בודד בתוך ערימת במבה על צלחת, אבל זה קצת משחק לא ראוי באוכל. זכור לי גם המשחק של עטיפת ילד בגליל של נייר טואלט אבל זה דורש יותר קואורדינציה וגודל, שעוד אין לה

אולי יהיה לי רעיון אחר.

 

תספורת- בינתיים היא קצת פוחדת מזה (אמרתי לה שאולי נספר אותה, אבל זה יצא לי בהיסח הדעת אז נתפס אצלה כמבהיל, ולא נשאר מספיק זמן עד יום ההולדת, אז נחכה עם זה).

בכל אופן, לאיזה אורך בכלל כדאי לספר? קארה? יותר ארוך?

 

ותודה! מי היה מאמין, נדמה שזה היה אתמול... הזמן טסססס...

אם לוקחים - לא הכל ביחד...ד.
מהניסיון שלנו ככל שאנחנו יותר בטוחים זה כך זה עובראנונימי (2)

יותר חלק...

אצלנו עד גיל שנה אין בעיה.

מגיל שנתיים מוצץ רק במיטה ובגיל 3 עושים את טקס זריקת המוצץ לפח.

מה הכוונה?

לפני כל שלב בערך חודש לפני מכינים את הילד למה יהיה, לדוג' לפני גיל שנתיים אומרים עוד מעט אפשר רק במיטה וכדו'.

ואח"כ מגיל שנתיים אם הילד חומד לו את המוצץ הוא יכול ללכת למיטה...לרוב הם מעדיפים לוותר....

ואם הוא במקרה מחוץ למיטה עם המוצץ די שנושיט יד ונשאל בטונציה הומוריסטית אני מרשווווה? והילד הוציא את המוצץ והושיט לידנו שיכנס לכיס או שהיינו מאפשרים לו לבחור לאיזה כיס זה יכנס שלו או שלנו...

לקראת יומולדת 3 אנחנו מדברם עם הילד שבגיל 3 הוא כבר גדול ויפרד מהמוצץ כמו גדול (!) וכאן באמת צריך נחישות לכן בעלי עושה את זה.

ביומולדת שלוש בערב לפני השינה הוא הולך עם הילד לפח המרכזי של השכונה והילד זורק את המוצץ.

עם הילדה הראשונה אני קצת חששתי והיא חשה בזה ולכן יומיים קצת התגעגעה וזהו.

עם כל השאר (כבר 3 ב"ה כן ירבו הלע"ה....) הלך חלק...

את הבנות שלי אני לא מספרת, לגדולה עשיתי פעם אחת תספורת בבית כי כבר השתגעתי מהכינים... ובסוף החלטנו ביחד שאנחנו מעדיפות לגדל ולטפח ולכן אני משקיעה במרכך פנטאן שהוא היחיד שמצליח להתמודד עם הקשרים (שיער מתולתל...)

אחרי כל קלחת חופפים, מסרקים והולכים לישון עם שיער אסוף, הכי טוב צמה....

לגבי יום ההולדת אפשר לעשות חבילה עוברת או איזשהוא משחק נושא- כלומר לדוג' מניחים 4 חישוקים/ דפים צבעוניים על הרצפה ומשמיעים מוזיקה, הילד מדלג בין החישוקים עד שהמוזיקה נעצרת ואז הוא פותח בלון/חלון בצבע שעליו הוא נעצר ובבלון/ חלון מסתתרת משימה- זה יכול להיות ברכה/ משחק/ סיפור וכך הילד מקבל תשומת לב ראויה וגם המבוגרים נהנים...

אצלנו נהוג שכל אחד שמקבל עוגה מברך את ילד יום ההולדת.

וגם כשיש לי כוח אני מנפחת בלונים ובתוך הבלונים משימות  וילד יום ההולדת מפוצץ את הבלונים ועוקב אחר המשימות כמצויין למעלה...

ב"הצלחה!

 

תודה רבה רבה על התגובה הארוכה והמפורטת!אור היום

לקחתי לתשומת ליבי

אמנם לא אמאמרב.
אבל לאמא שלי יש כלל-
גמילה ממוצץ ומחפצים- כשהילד רוצה.
אחותי עכשיו בת 4.5, מתקרבת ל5 בצעדי ענק, עדיין עם מוצץ ו"שמיכי"- מטפחת ישנה.
היא איתם מהרגע שהיא חוזרת מהגן ועד שהיא הולכת אליו ("כי בגן לא צריך מוצץ, כי אנחנו גדולים כבר. ושמיכי תאבד בגן כי משחקים משחקים אחרים")
וזה לא מפריע.
היא הרי לא תשאר כל החיים עם מוצץ וחתיכת בד ישן, נכון? וזה לא משהו שצריך *ללמד* לעשות כמו גמילה מטיטולים שזה ממש עניין של לשים לב ולרוץ לשירותים ומה בדיוק לעשות...
זה תהליך טבעי יותר של התבגרות נפשית וחברתית, והיא בעצמה תעזוב את זה.
"ביום הולדת חמש שלי אני אקח את כל המוצצים ואשים בפח כי אני כבר אהיה גדולה וכמעט בגן חובה, אבל את שמיכי נראה לי שאני אשמור שתחכה לי במיטה בלילה..."
(ועם זה אני, וההורים שלי, לא רואים בעיה.. אני ישנה עד היום מחבקת דובי וכרית קטנה חוץ מהכרית והשמיכה שלי... ככה נוח לי לישון, מה הבעיה?)
איןנתנאל ואודיה

בעיה בעצם הקשר לחפצים, הבעיה היא עם מבנה הלסת כמו שנכתב למעלה..

אני גם במצב דומה- האמצעית שלי בת 3 וקצת לא נרדמת בלי בקבוק.

אצלי מגיל קטן מאד(חצי שנה בערך) אני מתחילה להרגיל לשתות מכוס ולכן מראש הבקבוק הוא רק בלילה, ורק עם מים.

ומוצץ- לא נתתי להם לדבר כשהוא בפה.. כשהם דיברו אמרתי שאני לא מבינה מה הם אומרים והם פשוט התרגלו שרב היום המוצץ לא בפה. הוא בעיקר לשינה.

עכשיו אני לא מצליחה לגמול מהבקבוק בלילה למרות שהצלחתי להפחית 6-7 בקבוקי מים ל1-2 לפני השינה.

ובגלל הבקבוק אני לא מצליחה לגמול גם מטיטול בלילה, וזו ילדה שקמה בוקר אחד והחליטה שהיא מורידה טיטול, ומאז היא יבשה! ביום..

 

תודה על התגובה (:אור היום
לגבי החיתול- תני לה תחליף דובי או בובהortal1

בתי בת ה-3 מגיל 4 חודשים נקשרה "לשמיכי" שלה מאוד. היה הכי מצחיק לראות תינוקת כה קטנה רואה את השמיכה שלה מרחוק וישר מוצצת אצבע...

בקיצור עד היום ה"שמיכי" והאצבע זה דבר לא נפרד ורק זה מרגיע אותה.

לפני כמה שבועות הגעתי למסקנה שכדי לגמול אותה מהאצבע היא חייבת להגמל מהשמיכה (ואולי אולי זה יעזור לגמילה מהטיטול ותלך לשירותים כמו שצריך...(הלוואי!))

כדי לגמול אותה מהשמיכה, שעשויה מקטיפה, הבאתי לה כתחליף דובי שגם הוא עשוי מקטיפה והחלטנו ביחד שהשמיכה היא רק לתינוקות קטנים שצריך לעטוף והיא כבר גדולה, לכן ניתן אותה לתינוקת שלנו (בנתיים אין לנו אחת כזו ואחיה הקטן כבר בן שנתיים אוטוטו אז ניתן אותה לבת הדודה שלה שנולדה לא מזמן והיא "התינוקת שלנו" לצורך כך...)

ב"ה בנתיים זה דיי עובד, היא מתגעגעת ל"שמיכי" מידי פעם ואם היא מצאה אותה במקרה היא ישר מחבקת אותה עם אצבע בפה, אבל רוב הזמן היא גם בלי הדובי וכשהיא רוצה לחבק משהו היא מחפשת אותו במיטה (כי צריך אותו רק בלילה כשהולכים לישון).

נראה לי שלדובי או בובה פחות נקשרים כמו שמיכה או חיתול שהולך לכל מקום, אז תחשבי על משהו כזה.

 

בהצלחה.

תודה על העצה...אור היום

אני לא חושבת שזה יעבוד אצלנו כי יש לנו הרבה בובות שמסתובבות בבית, והבנות משחקות בהן, אבל אין בובה מסוימת שהגדולה "נתפסה" אליה (לקטנה כן יש אחת שהיא מאוד אוהבת).

הגדולה לא מסתובבת עם החיתול שלה כל הזמן. היא כן לוקחת אותו לגן, אבל בתוך התיק, ומוציאה אותו רק בלילה לפני שהיא הולכת לישון. נראה לי שאניח לזה לעת-עתה ואתמקד בגמילה מהמוצץ.

 

תודה

גירושין של בתי היהודייה שנשואה לצרפתי חצי מוסלמירין

שלום רב,

הבת שלי נולדה בישראל התחתנה עם אזרח צרפתי, קבלה אזרחות צרפתית, נמצאת בטרום גירושין מבעלה (אמו מוסלמית אפריקאית, אביו נוצרי צרפתי)

יש להם שני ילדים משותפים. בעלה מתכוון לעזוב את ביתם המשותף.

מי יכול לעזור לה מבחינה משפטית בתהליך הגירושין ?

כיצד אפשר להגיע למצב  שהיא תחזור לארץ עם שני ילדיה.

מי יכול לעזור לה בכל ההליך, מהארץ או בצרפת.

הם גרים ליד פריז.

בתודה מראש

רינת

נראה לי שכדאי לך להתייעץ עם 'יד לאחים'רבקה שיין

אפילו שלא מדובר באישה שנמצאת בשבי, אני מאמינה שישמחו לתת יעוץ, כדי לסיים נישואי תערובת.

1800-620-640

אשמח לעזורעורכת הדין קרן

שלום רינת.

אכן מדובר במקרה מצער. אשמח לנסות לעזור.

את מוזמנת להתקשר- 050-8756345

 

קרן.

המצב בענף כ"כ קשה?אלעד
קוראים לזה שידולאנונימי (2)
ואם מישהו ידווח עלייך ללשכה את בצרות..
אולי היא התכוונה לעזור בהתנדבות?נווה מדבראחרונה
שמירה בין בשר לחלב..אנונימי (פותח)

מאיזה גיל צריך להקפיד עם הילדים על שמירת הזמן שהמבוגרים שומרים בין בשר וחלב?

 

לפעמים אחרי ארוחה בשרית הבת שלי מאוד רוצה שוקולד חלבי או משהו אחר חלבי,

 

לווא דווקא מיד אח"כ, אבל אם היא תיתקל במשהו חלבי יכול להיות שהיא תרצה..

 

אז כמה זמן צריך לחכות?

צריך לשאול רב.רבקה שיין

ידוע לי על 2 דיעות:

1. מתחילים שעה 1 בגיל שנה ובכל שנה מוסיפים שנה. בגיל 6 מגיעים ל6 שעות.

2. תחילים לחנך להמתנה מגיל שנתיים או שלוש בהדרגתיות. רק בגיל 9 צריך להגיע ל6 שעות.

 

אני שמחה שהרב שלי אמר לי את הדעה השניה. אצלי קורה לא פעם שאני נותנת לפעוט לאכול בשרי. הוא אוכל כמה פירורים ומפסיק לאכול, ואז הוא לא שבע ורוצה את הדייסה החלבית...

תלוי בו כמה הילד/ה .....אבני חן

צריך לחנך אותם לשמור בין בשר לחלב לפי היכולת וההבנה שלהם .

הדעה השנייה שהמגיבה הקודמת אמרה נראה לי הגיונית ....

לעומת הראשונה שלא ניראת לי בכלל, מה ילד בן שנה מחכה שעה?

 

בכל מקרה לבת הגדולה שלי שהיא בת חמש , יום אחד רצת שוקולד לאחר שניצל של ארוחת הצהריים .

ואחרי זמנן מה הבאתי לה כחצי שעה או שעה לא זוכת ממש ....

 

*היא אמרה לי אמא נכון ילדים לא מחכים בין בשר לחלב ?

ואני אמרתי לה : תלוי איזה ילדים , מה כמו אח שלך (בן שנתיים ) אז הוא לא צריך לחכות ....

ואם זה ילדים גדולים כמוך אז מחכים קצת .... זה לפי הגיל .

 

זה תלוי בחינוך שלכם בבית , מתי להתחיל ללמד , בדרך כלל כשהם מתחילים להבין /לשאול על הנושא .

ההיגיון הוא קצב העיכולחיה רוז
לפי הדעה הזו בהלכה
כמו שלא נותנים אוכל לא כשר גם לא נותנים חלב אחרי בשר.
אבל בגלל שהעיכול יותר מהיר אצל ילדים אז הטווח קצר יותר בהתאם לגיל. כשככל שהגיל עולה קצב העיכול מאט לקצב של המבוגרים בממוצע.
זה בנוסף לקטע הרגשי שלא מספיק בוגר עדיין.
לא מדויק..ד.

זה לא כמו שלא נותנים אוכל לא כשר..

 

 

ילד מתחנך למצוות ועדיין אינו חייב בהם מהתורה. חייבים להפרישו מאיסור - וגם לחנכו במצוות, בהדרגה לפי השלבים שבהלכה;

 

ובמקרה של צורכי קטן מקלים לפעמים.

 

מעתיק משמירת שבת הישן (חינוך הבנים למצוות):

 

"אף בבית שבו ממתינים שש שעות בין בשר לחלב, מותר להשקות חלב את הילד הזקוק לכך כבר שעה אחת אחרי אכילת הבשר, והוא שברך ברכה אחרונה אחרי אכילתו הראשונה"

 

ואם אינו יכול לברך - מועיל "סילוק השולחן" בלבד.

 

בערוך השולחן כתוב "נער ונערה כחושים ורפואתם בכך" יכולים לשתות חלב אחרי שעה.

 

בשו"ת חלקת יעקב כתב שעד גיל 9, אפשר להמתין שעה, אם מדובר שהוא תאב לאכול דווקא חלבי ולא מסכים בקלות למשהו אחר.

 

הרב עובדיה יוסף כותב (מעיון כללי. צריך ללמוד את זה) ביביע אומר, שאפשר להקל אחרי שעה בדבר כשצריך לכך. אבל סתם בשביל ממתק שאין בו צורך, אז לא. אבל דן לגבי תינוק שאינו בר הבנה - ומסקנתו דומני שבמקרה כזה אפשר להקל גם בכך.

 

 

אשר על כן, כדאי שתשאלו רב שאתם פוסקים לפיו - ויורה לכם מה ראוי לעשות.

מסכימה שהניסוח לא היה מדויקחיה רוז

אבל העיקרון נכון.

החינוך למצוות. הרצון שגם אם מותר, הילד יאכל רק מהודר. 

וההבדל בעיכול.

לא נכון.ד.

מה זה יאכל "רק מהודר"?..

 

ילד זה לא מבוגר - אין ענין "להחמיר" עליו.

 

יש שיקול של בריאות. ילד נחשב לא פעם כ"חולה" לכמה דברים.

 

גם בצום אסור להחמיר עליו.

 

וההבדל בעיכול - זו הסברה אחת. יש לה מקור.

 

זו לא ההסברה היחידה.

 

יש אומרים שבהיות שבכלל כל ההמתנה היא חומרה, או מעין נדר שקיבלו עליהם, אין להחמיר עליו (לא אומר הלכה למעשה. רק להראות שלא נכון לדון כך).

 

צריך לשאול הלכה למעשה - ולפי זה לנהוג.  וחלילה להחמיר על ילד בן 4 במה שלא צריך, בוודאי בענייני אכילתו.

 

וזה לא אותו עיקרון כמו מאכלים אסורים, שיש בהם גם משהו סגולי שמכניסים טומאה בנפש. מה שאין כן בשר וחלב שמותרים מצד עצמם.

הדעה הראשונה נראית לי קצת מוגזמת להתחלה.....44444

בנוסף גיל 6, 6 שעות זה המון. זה לא מסתדר טכנית עם הארוחות.

 

אף פעם לא שמעתי על הדעה הנ"ל.

תלוי בת כמה היא.ד.

ואז יש כמה פרטים.

היא בת 4אנונימי (פותח)
לענ"ד זה תלוי בתפיסת הזמן של הילדבת 30

להגיד לילד "שש שעות" או "שעה וחצי" זה אותו דבר מבחינת הילד, כל עוד הוא לא יודע מהי שעה ולא מבין בכלל איך עובד השעון.

כן כדאי לעשות הפסקה. נניח- פרק זמן סביר אחרי אוכל בשרי, שיתן תחושה שלא אוכלים חלב אחרי בשר. לא להגיש קינוח חלבי אחרי העוף... אבל אם הילד כבר עבר למשהו אחר ועברה שעה מהארוחה- נראה לי סביר.

ברגע שילד מתחיל לקרוא שעון- אפשר להראות לו עם המחוגים "כשהמחוג הקצר השמן יגיע ל...- תוכל לאכול משהו חלבי"

אצל הבן שלי בן 3 וחצי אני פשוט מפרידה לפי זמני44444

הארוחות.

ארוחת צהריים- בשרית, ערב- חלבי.

מצוין שיש לך סדר בהרגלי האכילה.רבקה שיין

סדרי ארוחות קבועים עוזרים לך בהמתנה בין בשרי לחלבי, אבל זה הרגל בריא מכל הבחינות: בריאותי, רגשי, התנהגותי.

הרבה אימהות לא מבינות כמה ביטחון הילד מקבל מארוחות מסודרות וקבועות.

הרבה אימהות שואלות את ילדיהן בכל יום , מה הם רוצים לאכול, ולפי החלטת הילדים נקבע אם הארוחה תהיה חלבית או בשרית...

ילדים מבקשים פינוקים, אבל באמת זקוקים להרגלים וקביעות.

מסכימה עם בת שלושיםאם יהודיה

כשבני הבכור היה בן 4 (לפני 20 שנה כמעט) הוא היה "חייב" בקבוק שוקו אחרי הארוחה.

שאלתי את הרב שלנו והוא אמר שבאמת אין לו תפיסת זמן, העיקר שירגיש שהוא מחכה פרק זמן סביר לגילו, חצי שעה או שעה.

כמו שאמרה בת שלושים, הייתי מראה לו בשעון, מתי הוא יוכל לשתות את השוקו שלו- "כשהמחוג הזה יגיע למספר הזה" וכו'.

יש עוד דברים שאנחנו מסכימות עליהן?בת 30

חיוךחיוךחיוך

 

יש עוד כמהאם יהודיה

נשיקה

יש דברים שלא עובדים בנראה לי. אלא בפסק הלכהחיה רוז
אישית לנו הרב פסק כמו שכבר ציינו כאן- להוסיף שעה לפי הגיל.
אני עושה אותו הדבר לבת שלי , כשהשעון יגיע ל....אבני חן

הבת שלי בת חמש ורצת פעם אחת שוקולד או וופל לאחר ארוחת צהרים בשרית .

אמרתי לה לחכות שעה או שעה וחצי ....

בשלוש וחצי לפני שנצא לחוג /או לפני שנלך לגינה ....את יכלה לאכול את השוקולד /וופל .

 

זהו , ילדה בת חמש וחצי ... יש לה עוד זמן .

(אנחנו שומרים שלוש שעות אז יש לי פחות שעות לחלק צוחק )

 

 

3 שעות זה ספרדים? חלקם?חיה רוז

סתם לידע הכללי

נראה לי שזה דווקא לאשכנזים, לא?גב'
יקים (יוצאי גרמניה). ואולי יש עוד עדות.אנונימי (3)

אבל רוב האשכנזים לדעתי שומרים שש - כמו ספרדים.

נכון יקים שמרים שלוש ! (בעלי ממשפחה יקית )אבני חןאחרונה

לתינוק מחכים כמו שהרווח אצלו בין הארוחותשואל שאלות

הרב שלנו אמר שאם רגיל לינוק/ לקחת בקבוק כל שעה, אז אפשר שעה אחרי סעודת שבת- לתת לו בקבוק...

ואח"כ כפי שהוזכר, להקפיד על שעה.

רק מגיל 9 צריך להוסיף.

(-זה באמת קשה 6 שעות בגיל 6. זה אומר שאם אכלו לצהריים בשרי, צריך א.ערב בשרית או פרווה...)

רק לציין שחלב אם הוא פרווהאנונימי (3)
האם נכון לצפות מילד כמעט בן 3 להעסיק את עצמו 10-15אמאשוני

דקות לבד בלי להפריע?

הוא ילד חכם לגילו. מבחינת התנהגות- ממוצע.

 

ובהרחבה:

במהלך מלחמת צוק איתן לא הייתה לי ברירה הייתי חייבת ללמד אותו לא להפריע לי להניק כי התינוקת סירבה לבקבוקים, שניהם היו איתי 24 שעות והיא לא היתה מתרכזת באוכל אם הוא היה נוכח בחדר.

לימדתי אותו בדרכים נעימות ופחות נעימות- לא לקרוא לי ולהסתדר בעצמו.

 

עכשיו לא קורה הרבה שאני ערב שלם עם שניהם בבית בלי בעלי. בד"כ הוא מגיע אחרי שעתיים- שלוש אז מקסימום אם לפני כן היא לא אכלה טוב אני מחכה שבעלי יחזור. אבל לפעמים זה קורה שאני לבד וא"א למשוך את הארוחה שלה. יש לי אפשרות לתת לה בקבוק השאלה מה נכון לעשות.

הבן בגיל שנתיים ו10 חוד'.

התינוקת בת חצי שנה וההנקה זה האוכל העיקרי שלה.

 

מה אתם אומרים?

 

נראה לי שכן,אור היום

אבל תנסי ותראי מה קורה בפועל (הרי לא באמת יעיזור שכולנו נסכים שנכון לצפות, ובפועל הבן שלך לא יצליח).

 

לדעתי- נכון לצפות וראוי לנסות ולראות מה קורה (כמובן, עם הסבר לפני והכנה מראש של משחק שהוא אוהב במיוחד, ולדבר איתו מהחדר הסמוך).

תודה. מחדדת את השאלהאמאשוני

מבחינה מעשית- בד"כ זה מצליח, אין לו ברירה הייתי קשוחה איתו.

אבל הוא עצוב ומסכן כזה.

לפעמים הוא מעסיק את עצמו ממש יפה ואז אין שום בעיה.

לפעמים הוא נכנס לקריזה או להיפך מופנם באופן קיצוני ואז אני יוצאת אליו מהר או דוחה את ההנקה.

 

רוב הפעמים זה פרווה כזה. אני נועלת את החדר שאני נמצאת. הוא חוזר לסלון ומשחק אבל עצוב או שהוא יושב מחוץ לדלת ומחכה לי.

השאלה היא אם באופן כללי הוא אמור להיות "בשל" להתמודדות כזאת?

 

אציין כי הוא מקבל הרבה תשומת לב. הרבה יותר מהתינוקת. גם כשאני מטפלת בה או מבשלת זה בשיתוף איתו ובזמן הפנוי אני תמיד איתו. הקטנה מעסיקה את עצמה עם הצעצועים ואני משחקת איתו. כשיוצאים החוצה- היא בעגלה ואני מדברת ומתייחסת אליו.

אין אפשרות להניק כשהוא נוכחמינימאוס2

זה באמת דרישה קשה מהילד 

אמא הולכת לבד עם התינוקת לחדר אחר והוא לא מוזמן

את שואלת?אמאשוני

כי אצלנו אין שום אפשרות להניק כשהוא נמצא. ניסיתי הרבה שיטות ומקומות.

פעם הייתי יוצאת איתו לגן שעשועים ואז הוא היה מתלהב ולא שם לב בכלל שאני מניקה אבל עכשיו היא לא מתרכזת שם בגלל הרעש.

כשהיא הייתה קטנה יותר הייתי מכניסה אותו איתי ומניקה אחרי חצי שעה של הסברים שצריך להיות בדממה. מרוב שקט המכוניות שלו היו נוסעות באוויר כי על הארון/ הקיר זה היה עושה רעש.. 

אבל עכשיו היא קולטת שהוא באיזור והיא מתה עליו אז אין סיכוי שהיא חוזרת לאכול אחרי "התגלית" היא מחייכת אליו ומאושרת וזה קורה גם כשהיא מאוד רעבה.

 

שיקול נוסף שקיים לפעמים- זה שאם אתן בקבוק אהיה גדושה ברמה שגורמת לחוסר סבלנות ואז מה הועלנו... (לא תמיד יש את השיקול הזה, לפעמים אין השפעה עלי)

 

הנקה לא במקום תחושת הביטחון של הילד הגדול.רבקה שיין

אצלי ילדים בני שלוש בד"כ מסוגלים להעסיק את עצמם לטווח הזמן של הנקה. (למרות שלפעמים יש זמנים יוצאי דופן)

אבל האפשרות שאימא נועלת את עצמה בחדר ומשאירה את הילד בן שלוש לבד ללא כל מבוגר, נראית לי לא סבירה, מבחינת תחושת הביטחון שילד צעיר צריך לחוש. נוכחות מבוגר, זה עדין צורך בסיסי אצל ילד כל כך קטן!

זה לא עניין של תעסוקה עצמית, ולא של מידת תשומת לב. ילד שנשאר לבד אפילו לעשר דקות, לדעתי עלול לפתח חרדות.

אצלי התינוקות תמיד ינקו גם ברעש, ועם כל הפטפוטים של האחים שישבו לידי בזמן ההנקה.

אני חושבת שאם הייתה לי תינוקת שיונקת רק בשקט, הייתי מעדיפה לתת לה תחליף חלב, בשעות אחר הצהריים באופן קבוע, ולהמשיך את ההנקה רק בשעות בהן הילדים לא בשטח.

אני חושבת שכדאי לך לתת לתינוקת לינוק כמה שתצליח למרות הרעש, ולהשלים את הארוחה בבקבוק. נכון שבתחילה תהיי גדושה, אבל לאט לאט הגוף יתרגל, אם זה יהיה בשעה קבועה. (אפשר גם לשים עלי כרוב, זה מוריד את תחושת הגודש)

אני הנקתי תמיד, לפחות עד גיל שנה. אבל עדיין אני חושבת, שלא כדאי לשלם מחיר כל כך כבד בשביל ההנקה.

 

מה שכתבתי מדובר כמובן על התקופה הנוכחית, כשהילד ודאי נמצא בבוקר במסגרת. אך במבט לאחור, על צוק איתן, יתכן שהיה שווה אז להפסיק את ההנקה (חוץ מהזמן שהפעוט ישן) כדי לא לפתח חרדות אצל הילד. דווקא בתקופת מלחמה ילדים צריכים אותנו לידם.

זה לא קבועאמאשוני

אחר"צ אני מסתדרת.

זה יותר בשעות הערב אם בעלי צריך לצאת.

על הנקת הבוקר כבר ויתרתי כי זה באמת קבוע וגם בבוקר הוא יותר צריך אותי.

 

וזה לא שאני נעלמת. גם לרוב הוא מדבר נניח הוא שואל אם סיימתי ואז אני עונה לו במנגינה של שיר שהקטנה לא תשים לב למשהו חריג. וגם כשהוא צריך לשירותים הוא כן בא ומבקש. ואם הוא ממש לא במצב של להישאר לבד הוא בועט בדלת (כמו שהוא עושה הרבה פעמים כשאני נכנסת לשירותים)

אני גם שומעת מה הוא עושה זה לא שהוא בלי השגחה.

רעיון שעולה כסף, אבל שווהרבקה שיין

אחרי הלידה השלישית הייתי הגדולה שלי הייתה בת שלוש. בחודשים הראשונים, הייתה מגיעה אלי שלוש פעמים בשבוע נערה צעירה לעזור בזמן המקלחות וארוחת הערב. כיון שבשעות האלה התינוקת הקטנה לא הפסיקה לצרוח... (היא הייתה צרחנית מעבר לנורמה... לימים התברר לי שהייתה סיבה לצרחות, אבל זה כבר נושא לשרשור אחר)

ככה לפחות שני הגדולים קיבלו את שלהם.

תודה על הרעיונותאמאשוני

גם אני חשבתי על משהו כזה, אבל זה בדיוק לרבע שעה שגם קשה לי לנבא מתי בדיוק זה יהיה.

לו רק היו לנו שכנים בבנין שהייתי יכולה לשים אותו שם לכמה רגעים זה היה פותר את כל השאלה.

עם כל שאר הדברים- מקלחות וארוחת ערב אני מסתדרת לבד. זה רק ההנקה. (לכן גם אני מרדימה אותה אחרי שהוא הולך לישון)

ושוב- זה ממש לא קבוע!

פשוט לפעמים בעלי רוצה לצאת לאנשהו בערב סידורים או נסיעה מחוץ לעיר ואני לא רוצה להגביל אותו.

אולי פעם בשבועיים. נגיד בחגים עם כל התפילות היו יותר מצבים כאלו אבל עכשיו פחות.

איזה עצובמשיח עכשיו!

ילד בן 3 שבזמן מסוים ביום אמא שלו לכאורה מתעלמת ממנו ונותנת תשומת לב בלעדית לאחותו הקטנה קצת בא לי לבכות...

מצטערת, אני ממש מרחמת עליו, בבקשה בבקשה אל תעשי את זה יותר.

 

אפשר להיכנס לחדר אחר אבל לא לסגור (ובטח לא לנעול) את הדלת. הוא רק בן 3...

אישית, יש לי 3 ילד:ים הגדול בן 3 וחצי הקטן בן 3 חודשים ואת כולם הנקתי גם ברעשים חזקים  ולא היתה בעיה. אני מבינה שהתינוקת שלך רגישה יותר, אז אולי אפשר להניק אותה תחת סינר הנקה כך שיהיה לה מין תחושה שהיא רק איתך, או פשוט לבקש מהגדול לשחק בשקט/ לצייר וכו'..

ואם לא אפשרי אז אולי לשאוב ומיד לתת לה בזמן הזה?

היא לא מוכנהאמאשוני

ניסיתי. סינר הנקה אין מה לדבר מזמן הוא מפריע לה והיא מעיפה.

חוץ מעניין הגיל שאני באמת מתלבטת עליו, לא רואה בעיה שהקטנה תקבל קצת תשומת לב בלעדית. הוא מקבל שעות! והיא כולה רבע שעה.

ולגבי שאיבה גם ניסיתי הוא לא נותן. לשאוב לוקח הרבה זמן (גם אם זה רק להקלה) והוא מתחיל לשחק בכפתור של המשאבה ומוציא את זה מהחשמל.

 

אני נועלת כי אם זה פתוח הוא תוך שניה נכנס. לא משנה כמה הכנה אעשה לו הוא תמיד ינסה להציץ, ואז להיכנס קצת, ואז עוד קצת.. אם אני נועלת אני יכולה באמת לבדוק עד כמה הוא מסוגל לעמוד בזה כי אם הוא לא מסוגל הוא יעשה רעש וינסה לפתוח את הדלת בכח ואז ברור שאני מוותרת. ואם הוא יכול אז הוא ינסה קצת, יראה שסגור, ישאל אם אני שם ומתי אני יוצאת, לפעמים יחזור לסלון לשחק, לפעמים ישאר שם וידבר לעצמו ומדי פעם שואל מתי אני יוצאת ואני עונה לו ומספרת לו מה נעשה אח"כ.

לענ"ד,ד.

את נוהגת נכון.

 

כל זמן שאת מסבירה בקול סבלני מה קורה כשהוא שואל, ושעוד מעט, ויש לך "סימנים" לזהות אם זה יותר מידי ואז את יוצאת אליו - זה בסדר. בפרט כפי שאמרת, שזה לא דבר קבוע - רק כשאבא לא נמצא.

 

וכדאי לפני כן להסביר, כמו לילד, שהיא אוהבת אותך וכשאתה נמצא היא רוצה להסתכל עליך ולא אוכלת - אז תחכה רגע בחוץ שהיא תאכל, ואז נשחק וכו'. כך ישלו "רציונאל" שהכל מדברים טובים. לא "נדחה" מפניה..

שירים במחשב בזמן ההנקהגםזולטובה

את יושבת על הספה מניקה ,הבן מכורבל לימינך/שמאלך  ושלושתכם רואים בווליום נמוך שירים של ביבי אינשטיין/ שירים ראשונים ביוטוב.. התחושה החמימה הזאת של משפחתיות ובטחון יפצה בגדול על נזקי הצפיה במסך...

את בטח חוששת שהשירים יסיחו את הקטנה , אז היא גם יכולה לפזול למסך בזמן ההנקה, או שמיכת הנקה או משהו כזה והיא תהנה לשמוע שירים ולהיות מכורבלת איתכם ...

וכן לדעתי עדיף לתת בקבוק שאוב /תמ"ל מאשר לנעול את הילד מחוץ לחדר ושיהיה לבד, לגמרי לגמרי לא משנה כמה תשומת לב את נותנת לו במשך היום זהו סתירה יותר כאובת עבורו מאשר סתירה פיזית.. וילדים הכי לא יודעים להעסיק את עצמם כשהם יודעים שאמא צריכה ספייס(מרחק)  הבנים שלי מעסיקים את עצמם יפה 20 דקות כשרגוע בבית ואני סתם יושבת ובוהה בהם, אבל כשאני צריכה לעשות משהו כמו שרותים חלילה או לבשל אז שניהם פתאום דביקים ביותר... קוראים לזה יחס מקשר, הבן הכי בודק כמה את עדיין אוהבת אותו כשאת אומרת לו לך תעסיק את עצמך...

והתינוקת חייבת להתרגל לרעש סביר סביבה בזמן ההנקה

מעניין מה שאת אומרתאמאשוני

זה בדיוק ככה עם השירותים. אז מה את עושה באמת? אני פשוט מתאפקת עד שאני לא יכולה...

איפה אפשר לקרוא על זה?

אנסה את השירים. לא כל רעש מפריע לה. זה ספיציפית רק הוא כי היא ממש מתלהבת לשמוע את הקול שלו ומחפשת אותו ורוצה רק אותו.

אם אצליח לסדר את זה שהוא באמת יהיה עסוק בשירים והיא לא תדע שהוא באיזור זה יכול להיות טוב.

גםזולטובה

סליחה על התיאור, אך כאן קבוצה של הורים, היום הייתי בשרותים והיה לי קהל של 4 זוגות עיניים, אני מנסה כמה שיותר להתפנות בצניעות כשהם שם, כשהם בשרותים איתי אני מפנה אותם להתעסק עם הארונית שמתחת לכיור (שאין שם דברים מסוכנים)...

מבינה אותךחן סאחרונה

גם אצלי התינוקות מגיל מסוים לא יונקים כשיש דיבורים ברקע ואני חייבת להניק שקט.

 

מה עם האופציה של לשים לו סרט קצר?

 

אני לא בעד צפיה יומיומית או ארוכה אבל איך שאת מתארת זה לא קורה כל יום.

 

לדעתי אם הוא ישב מול סרט הזמן יעבור לו בכיף והוא לא ירגיש בחסרונך.

 

זה מה שאני הייתי עושה- הייתה לי הנקה אחת ביום שבעלי לא נמצא, הייתי שמה לגדולה סרט קצר במחשב ומניקה בנחת.

באיזה גיל ילדים מבחינים בצבעים?חגבית הסלע

הקטנצ'יק יודע להגיד את כל שמות הצבעים ומדבר חופשי

אך לא יודע לקשר בין צבע שהוא רואה לשמו.

לפי מה שזכור לי-צביה22

ילד בן שלוש שיודע רק את הצבע אדום- זה נורמה. יש הרבה שמקדימים יותר, אבל אם הוא עומד בקריטריון הזה (עוד לא בן שלוש ולא יודע צבעים, או שכבר בן שלוש ויודע את הצבע אדום) אז אין צורך להילחץ.

כדי לדעת אם הוא באמת מבחין בין צבעים שונים אפשר לתת לו למיין חפצים לפי צבעים, בלי לשיים את שמות הצבעים.

בטיפת חלב אמרו לי שאפשר עד גיל 5אור היום

שילד יתבלבל בין צבעים (כך אמרו בטיפת חלב! כן כן! ).

 

בגדול, נראה לי שעד גיל 4 ילד כבר די מזהה (אולי עוד קודם, אולי אח"כ).

נכון.בת 30
רוצה רגע לדייק-אור היום

התכוונתי לגיל שבו ילד יודע לקרוא לצבע בשמו הנכון, בלי להתבלבל בין שמות הצבעים השונים.

לגבי הבחנה בין צבעים- אני לא יודעת.

מעניין, אצלי דווקא הפוך:מתואמת

אחד התאומים, עוד לא בן שנתיים וחצי, ושמתי לב שהוא יודע להבחין בין צבעים. הם עוד בקושי מדברים, אבל כשהוא בונה בקליקס - הוא עושה משטחים לפי צבעים, כל משטח בצבע אחר.

אבל תסמכי על התגובות שנתנו לך פה...

בן כמה הוא?כבשה מתולתלת

נראה לי שלפני גיל שלוש זה נורמלי ביותר לא לקשר בין הצבע לשם שלו.

שלי דיברה שוטף לפני גיל שנתיים ואמרה את שמות כל הצבעים ורק בשנתיים ושלושה חודשים בערך התחילה לקשר כמו שצריך בין צבע לשם. ככה שדיבור שוטף לא בהכרח אמור לגרום לקישור בין צבע לשם הצבע. 

 

 

עוד לא שנתיים אבל מדבר שוטףחגבית הסלע
ילדים מבחינים בין צבעים->אנונימי (2)

בואו נבדיל בין במושג "לזהות צבע" לבין המושג "לקרוא לו בשמו".

מזהים צבעים בגיל צעיר. תניחו מול הילד מספר קוביות בצבעים שונים ותבקשו "תביא לי את הצבע ה__" אם היא מביא, הוא מזהה את הצבע.

 

כשהם לומדים את שמות הצבעים, הם נוטים לקרוא לכל הצבעים בשם  אחד. כמטע תמיד הם אומרים "אדום". במילים אחרות- המילה "אדום" משמעה יכול להיות המושג "צבע" או צבע מסוים כלשהו.

 

לאחר מכן הם מגבשים שמות לכל צבע.

 

מקלידה מתוך מחברת:

בגיל2-3 ילדים מזהים שיש צבעים. הם קוראים לכל הצבעים בשם של צבע אחד, בדר"כ אדום. הם אמורים לזהות 4 צבעים בסיסיים וביניהם צהוב ואדום, יש אומרים גם כחול וירוק. אבל זה בסדר אם השניים האחרים שונים. בגיל 4 הוא אמור לשיי'ם (לקרוא בשם) ארבעה צבעים.

 

במקרה של קושי בתחום- אשת/איש המקצוע בתחום היא/הוא קלינאי/ת תקשורת.

תודה על ההזדמנות לפתוח מחברות.

(למדתי חינוך לגיל הרך)אנונימי (2)

חחח.. הבת שלי גאונה!אנונימי (3)אחרונה

בגיל שנתיים הלכתי איתה לקנות נעלי חורף. הגברת לא הסכימה למדוד שום נעלים . 'סגול' היא דרשה בתוקף...

 

אני התעקשתי והראתי לה נעלים בצבעים שונים... היא קמה והלכה למדף והביאה זוג סגול...

 

'כזה' היא אמרה... 

 

נו אתם חושבים שלא קניתי לה?

 

אנונימי מחשש עינא בישא...כאילו מוציא לשון

באיזה גיל מתחילים להבחין בצד דומיננטי?פנסאי
הבת שלי אוכלת בשתי הידיים. היא אוחזת את הכפית גם בימין וגם בשמאל.

אני יודעת שזה תקין ואפילו בריא, רק מעניין אותי ממתי נתחיל להבחין בצד דומיננטי יותר.
נראה לי שנתיים בערךמינימאוס2
יש כאלה שמבחינים יותר מקדם ......אבני חן

 כשהבן שלי היה בן 8 חודשים  הוא נפגע ע"י החיידק האלים ...... הינו כ 7 חודשים בבית חולים ושיקום . 

הגפיים התחתנות (חצי רגל , וכף הרגל השנייה) שלו נפגעו , וגם חלק מהאצבעות .

אחת מהאחות /רופאות /מטפלות ....אמרה ראים שהוא ימני , ועכשיו הוא יצתרך ללמוד לעשות בדרים ביד שמואל ...

זה היה כמה חדשים שהינו כבר מאושפזים , בהמשך (לא בגיל 8 חודשים , אולי קרוב לשנה /שנה ומשהו ....).

 

נ.ב

כיום הוא בן שנתיים  וקצת .

והוא כן מנסה לעבוד עם היד הימנית שלו , למורות שחסר בה את האגודל והאצבע לא ממש מתפקדת (רק 3 אצבעות פעילות ).

וקשה ממש קשה לו אז הוא עובר ליד השנייה . נראה מה היה בסוף ..... הוא עוד צעיר .עגלה

אצלי בגיל 6. אאל"ט עד גיל 6 זה נורמאלי להיות44444

דו- ידי.

היום אני ימנית אבל אני משתמשת בסכו"ם "הפוך".

תודה על התשובות. פנסאיאחרונה
היא בת שנה וחצי. אז כנראה זה קצת מוקדם...
מטפלת בעייתית, והתלבטותאנונימי (פותח)

הסיפור קרה בשנה שעברה.

אדר.

המטפלת של הבת שלי (בת שנה) ילדה בשעה טובה, והעבירה את הילדים לאחותה,

שגרה רחוק מדי בשבילנו, וחיפשנו מישהי קרובה וטובה.

קיבלתי המלצות על מישהי.

ההמלצות היו משלוש נשים שאני מאוד מעריכה את דעתן - מורה בחינוך מיוחד, גננת. בקיצור - נשים רציניות.

הכנסתי את הבת שלי למשפחתון הנ"ל והיא היתה ממש שמחה, הלכה כל בוקר בכיף ונהנתה.

גם המטפלת אהבה אותה מאוד, סיפרה לי כל יום את החוכמות שלה, דיווח ממש מדוקדק.

ההגיינה לא היתה בשמים וזה הפריע לי אבל חוץ מזה הילדה היתה כל כך שמחה שאיכשהו ויתרתי.

המשבר קרה אחרי פסח.

שמתי לב שהמטפלת "נעלמת". בבוקר בעלה פותח את הדלת.

בצהרים כשאני באה לאסוף - הבת שלה בת 10 פותחת את הדלת ו"אמא נחה".

אח"כ יצאה ל-3 ימי חופש, כך סתם באמצע החיים. פה זה כבר ממש לא נראה לי הגיוני.

אבל הקש ששבר את גב הגמל היה יום אחד כשהבאתי את הבת קצת מאוחר.

בתחנת האוטובוס יושבת לה המטפלת, עם תיק פלסטיק ורוד שזועק "בריכה". ואכן.

היא אישרה לי בחיוך שהיא בדרך לבריכה ובעלה שומר על הילדים (והיא תחזור תוך שעה). הייתי בהלם. אבל אני עובדת, מה יכולתי לעשות? השארתי את הילדה, בלב כבד, וכבר החלטתי לא לעבור בשתיקה.

בצהרים דיברתי איתה והיא ממש לא הבינה מה אני רוצה ממנה. מה הבעיה לצאת מדי פעם? לא חשבה שיש צורך ליידע את האמהות (!). הבהרתי לה שזה לא מקובל בכלל, ושאני מוציאה את הבת שלי. היא די כעסה, באמת לא הבינה וזה הדליק לי מיליון נורות אדומות. ברור שיש פה חוסר אחריות משווע. ומעילה בתפקיד (מילא אם הייתה מודיעה לי מראש ונותנת לי להחליט, אבל היא עשתה מאחורי גבי).

אחרי שעתיים היא מתקשרת, מתנצלת, אומרת שדיברה עם חברה שלה שהיא גם מטפלת - והבינה שהייתה לה טעות. ושבאמת לא עושים דבר כזה.

כמובן שהילדה חזרה הביתה, ואני נאלצתי להפסיד ימי עבודה עד שמצאתי לה סידור.

 

לקח לי כמה חודשים להירגע מהנושא.

ערב ר"ה ניגשה אלי אחת השכנות ואמרה שאותה גב' מאוד כועסת עלי, היא נפגעה עמוקות, ובגללי גם נכנסה לדיכאון וחודשיים לא תיפקדה. מתברר שכמה וכמה שכנות כבר שמעו על העוול שעשיתי לה (אני לא מאלה שיושבות על הספסלים אחה"צ, אז לא הייתי בעניינים...)

ברור לי שלא עשיתי דבר לא טוב. בשום מחיר לא הייתי משאירה את הבת שלי אצל מטפלת לא יציבה נפשית, וחסרת אחריות.

אבל מתוך רחמים על האישה המסכנה הזו קניתי לה מתנה קטנה, ותכננתי לכתוב לה מכתב.

אבל...

הרגשות הקשים עוד לא נרגעו. את המתנה כבר מזמן ארזתי. מכתב לא כתבתי כי אני... לא יודעת מה לכתוב.

התנצלות נראית לי לא הגיונית, אבל אולי זה כן נכון?

האשכול הזה הוא להתייעצות מה לעשות עם המתנה, המכתב, וגם להאיר את עיניהן של אמהות -

אם יש לכן תחושת בטן לא טובה, אל תהססו. תעשו מה שנכון לעשות.

רק נק' למחשבה..הדס123
אם ח"ו ח"ו היה מתגלה שהבעל של המטפלת הנ"ל עשה משהו לא הולם באותו זמן. (תאורטי לגמרי. ושכל אחת תיקח לכיוונה) גם אז היית אומרת "זה תלוי חוזה?". יש כאן הגינות בסיסית לפני חוזה. את עובדת במשפחתון פרטי? אז את עובדת הרבה(!) יותר זמן. וגם יותר קשה- אבל את גם בהחלט אמורה לקבל תשלום הוגן. זו דעתי
אפשר ללמד ילדה בת 11 חודשים שמשהו אסור?צביה22

באופן כללי אין כמעט דברים אסורים בבית- כל מה שאנחנו לא רוצים שהיא תגיע אנחנו שמים במקום פחות נגיש.

יש רק מקום אחד שאין אפשרות לחסום או להזיז- מאחורי הספה יש מקבץ של שקעים, וגם השקע של הטלפון והאינטרנט, והמתוקה ממש אוהבת לטפס על הספה ולמשוך שם את החוטים (בעיקר להוציא את החוט של האינטרנט).

אנחנו כל פעם אומרים לה שאסור ומורידים אותה מהספה. היא כבר מכירה את התגובה שלנו, וכל פעם שמטפסת על הספה מסתכלת אחורה בחיוך לראות איך אנחנו מגיבים..

המשחק שלה שם לא מהווה סכנה מיידית (אחרת הייתי מגיבה באופן יותר קיצוני, ואולי היא היתה נבהלת ולא מתקרבת יותר), אבל אני ממש לא רוצה שהיא תתרגל לשחק שם.

יש דרך נוספת לגרום להבין שזה לא מקום למשחק? או שנמשיך בדרך שהיתה עד עכשיו?

 

[במאמר מוסגר- היא למדה יפה מאוד כבר לפני כמה חודשים שלא מתקרבים לתנור כשהוא חם. לא על ידי כעס, אלא כי כשהוא היה חם הראיתי לה איך אני מנה להתקרב ובורחת (באופן מאוד דרמטי, בתוספת אמירת 'אוי אוי אוי!! זה חם!'). היא כן קלטה שלא תמיד הוא חם, ואפילו כשאני רק מדליקה אותו היא יודעת שעדיין מותר לגעת, אבל בהמשך אני אומרת לה 'עכשיו התנור חם, לא להתקרב' והיא נזהרת לזחול מסביב בלי להתקרב..

הבעיה היא שעל החשמל אי אפשר לעשות הצגות כאלו כי היא תדע שאנחנו עובדים עליה, כי באמת לא קורההמשהו מייד כשמשחקים שם..]

נהניתי מהתיאורים.אנונימי (2)

מתוקה.

 

אולי הכי פשוט להזיז את הספה ולכסות באמצעותה את השקעים?

 

כמו שאת כותבת לעשות הצגות אי אפשר - וגם כדאי לשמור את הדרמה למקרים הנצרכים ביותר.

זה ממש שלב בהתפתחות שבו אין טעם לכעוס או להסביר, ואם אני זוכרת נכון, זה שלב קצר. לא שהיא לא תנסה אותך בחיוך... אבל יגיע שלב שאפשר יהיה לעמוד על זה.

אם היה אפשר לכסות איכשהו את השקעים היינו מכסים..צביה22

הבעיה היא שהם בדיוק בגובה שמעל משענת הספה (ואם נזיז את הספה למקום אחר אז כל החוטים ישתרבבו למטה לרצפה החשופה, כשעכשיו הם מאחורי הספה). הפתרון היחיד זה אולי לקנות ספה יותר גבוהה, וזה לא שייך כרגע..

תודה בכל אופן..חיוך גדול

יש מכסי שקעים שעולים גרושים ומתלבשים ממש בתוך השקעלשם שבו ואחלמה

בהום סנטר והיפר רוזנפלד וכאלה

רעיון נכון אבל לא מעשי לנוצביה22

מדובר על שקע שיש בו מפצל, כך שמכסים לא מתלבשים עליו, וגם לשקע של הטלפון לא ידוע לי על מכסה שימנע את משיכת החוט מהשקע.

לא בטוחה שאפשר ללמד..~א.ל

אבל אפשר להתמיד בטון דיבור כלשהו שיראה שזה אסור.

את הטון דיבור הם מבינים יותר.. אך הם תמיד ונהנים כל פעם מחדש להתנסות ולמשוך את הגבולות (ואת חוטי הטלפון מסתבר)

די ברור שהיא מבינה שזה אסור..צביה22

אני משתדלת שמטון הדיבור יהיה ברור שזה אסור, אבל האמת שלרוב אני לא מתאפקת וגם מחייכת, הפרצוף שלה כשהיא מסכלת אחורה ומחכה לתגובה שלנו מצחיק אותי כל פעם מחדש..אוהב

זה הגיל.. היא לא באמת עושה "דווקא"..~א.ל

זו הדרך שלהם להכיר את סביבתם. אז כהורים צריך פשוט להיות שם ולהשגיח. אפשר להגיד שאסור בטון שיובן להם.. אבל לא לצפות שלא יחזרו על אותה הפעולה שוב למחרת, או כעבור כמה דקות אפילו..

הם לא מבינים שאם לפני כמה דקות היה אסור, אז גם אסור עכשו..

בע"ה יעבור תהנו מהמתוקה!

אין ענין..ד.

וגם "דרמטי" כמו שעשית, לעשות במתינות ורוך. 

תודה על התגובהצביה22

וגם על ההערה.. אני חושבת שזה היה בסדר- התגובה שלי לחום של התנור לא היתה מכוונת כלפיה, אלא יותר כהצגה (אני 'נבהלתי' כי לי היה 'חם', בלי קשר למה שהיא עושה), היא פשוט למדה מהתגובה שלי שגם לה לא כדאי לגעת.

כן,ד.

התכוונתי שעקרונית, גם "רתיעות" כאלה צריך לעשות בצורה לא מופרזת. ילד יכול לקלוט גם אם זה לא "מבהיל".

הרב יעקובסון בשיעור שלו על משמעתשירה..!
אומר שהגיל האידיאלי להתחיל לחנך למשמעת זה מרגע שתינוק מתחיל לזחול. הדרך שלו זה לא בצעקות ולא על כל דבר, אלא לבחור משהו אחד שבו אסור לגעת, כמו השקע שלכם ורק עליו לעבוד. איך עושים את זה? כשהילד מתקרב לשם אומרים בנחת ובתקיפות "לא" ומעבירים אותו מקום. הוא יזחל לשם שוב, ושוב " לא" בנחת ומעבירים. אין כוח לזה? עוברים לחדר אחר וממשיכים בפעם הבאה..
זה ייקח עשרות פעמים אבל בסוף ילמד, ומלבד הערך של ההתרחקות מסכנה הוא יתח יל להפנים את ענין המשמעת, שח,וב מאוד לחינוכו.
^^את פניך אבקש
אמנם אני לא אמא עדיין, אבל יש לי אחיינים ובהחלט זה נכון כשפועלים איתם ככה.
ואני לא שמעתי את זה מהרב אלא מאמי מורתי...
ומדהים עד כמה הילדים מבינים...
מצטרפת לכל מילה בתגובה של שירה
חינוך חייב להיות לא מידתיאלעד
אם תגיבי בחומרה זהה לחומרת המעשה אזי לא תהיה רתיעה.
לכן אתגר התנור עבר בהצלחה ואתגר חוטי החשמל לא.
הכוונה היא שצריך להגיב יותר או פחות?אם-אם
יותראלעד
יש להפגין זעזוע של ממש, או להעניש מעבר לחומרת המעשה האמיתית
חס ושלום בגיל כזה.ד.

וגם מעבר לו - זה לא כלל נכון לדעתי.

ולדעתי כן אלעד

מעשים שבכל יום

מעשים שבכל יום אינם ראיה..ד.

אפשר לחלוק בעיקרון, כמובן.

 

אך לדעתי והמנסיון, זה לא טוב. כמובן בצורה שיש בה הגזמה (זעזוע של ממש. מעבר לחומרת המעשה האמיתית).

 

ולגיל 11 חודש, לדעתי זה ממש פשע כלפי הילד.

 

אפילו לאפרושי מאיסורא זה מגיל שילד מבין מה זה "לא". ומובא בשמירת שבת הישן - שנתיים-שלש.. (אני מכיר את התשובה שהוא מבין כי עובדה שאם יגידו בקול מאיים או בצירוף מכה הוא לא יחזור. זה לא "מבין" כלום - אלא רפלקס מותנה, שיש להבדיל גם לבע"ח..)

^^^ כל מילה!+mp8
זה לוקח זמן .אחרי מספיק פעמים שתגידו לא - היא תלמדמינימאוס2
אין ענין להגיד הרבה "לא" בגיל 11 חודש, לענ"ד.ד.
כמובן שהתכוונתי על הדבר האחד הספציפימינימאוס2

אצלינו זה היה הפח

אצלהם התקעים

 

כאן יש הצעה (כללית וגם ספציפית בעניין שקעים)בהתהוות

 

תראי אם את מתחברת:

ההודעה הראשונה בדף .

 

 

כיוון מעניין! תודה על ההפניה צביה22

כיוון לא שגרתי ומעניין, אבל דווקא יש בזה היגיון..

לא בטוחה שזה ממש מתאים לנו כרגע כי היא בעיקר מושכת את החוט של הטלפון ומשחקת בשעון שבת של המזגן, ולהכניס דברים לשקעים בכלל לא מעניין אותה (ואני גם לא בטוחה שהיא מסוגלת מוטורית בשלב זה), אבל אולי להמשך זה יהיה שייך ליישום.

כשאומרים "אסור" לעשות את זה עם פרצוף אטוםלשם שבו ואחלמה

להוריד אותה בזריזות מהספה בלי להסתכל עליה בכלל

וגם את ה"אסור" להגיד קצת בקול בטון חמור

ואחרי שמורידים לא לתת לה תשומת לב. 

היא תבין ככה שזה לא משחק, היא לא תהנה מזה, ותפסיק לעשות את זה. 

הבעיה אצלנו עם בת 11 חודשים+mp8
שכל איסור/ אזהרה גורר נאום תגובה בג'יבריש מהגברת מלווה בתנועות ידיים מזהירות,
מה שלא מאפשר לנו להישאר רציניים מידי הרבה זמן....
אם-אםאחרונה
עזרה בבית, ילדים גדולים, ילדים קטניםאנונימי (פותח)

אני כל הזמן מתלבטת כמה לבקש מהילדים עזרה במטלות הבית. הבעיה היא כזאת:

הילד הצעיר (לא הכי צעיר, אבל התינוקת לא חלק מהמשוואה) - יש לי תחושה פנימית מאוד חזקה שלו, של מה שנכון לו, ומאוד ברור לי שכרגע לא כדאי להציב לו דרישות ומטלות, והדרך הטובה כרגע להוביל אותו לעזרה בבית היא בהצעות ידידותיות מדי פעם כשאני מרגישה שמתאים, ובלהפוך את זמן העזרה שלו לזמן שכיף ונעים לו, שירצה עוד.

הילדים הבוגרים יותר, איתם כבר לא עובד כזה סוג של 'לזרום', והם מעצמם מאוד מחפשים מסגרות, הגדרות, כללים. הם רוצים לדעת מה אני מצפה מהם ומה לא, שזה יהיה ברור ועקבי. אם אני אומרת להם שצריך לעשות בבית כך וכך, הם יעשו יפה. ילדים טובים. אבל אם אני רק רומזת שאשמח לעזרה, מציעה וכדו' - הם ממש לא בעניין. מבחינתם כשחייבים חייבים, כשלא חייבים יש להם העדפות אחרות. ובפני עצמו זה בסדר, אני מכבדת את זה.

אז כשמדובר במטלות שבהם כל אחד לעצמו - למשל לפנות את הצלחת לכיור בסוף הארוחה, זה עובד בסדר, כל אחד ברמתו. לגדולים יש ריטואל קבוע, עם הקטן אני זורמת כנ"ל - כשמתאים הוא מפנה בשמחה, כשלא מתאים אני עושה את זה. ואם פעם ב- מישהו מהגדולים מרים גבה, אני מסבירה בנחת שגם כשהם היו בגילו הם לא פינו צלחת על בסיס קבוע. וזה מתקבל בהבנה.

אז איפה הבעיה? הבעיה היא כשיש משימה 'ציבורית'. למשל לסדר את הבית בסוף היום. אם רק הקטן היה בבית בשעה הזאת, הייתי בכיף זורמת איתו איך שמתאים לו. אם רק הגדולים היו - הייתי מציבה עובדה שעכשיו כולם עוזבים את כל עיסוקיהם ומסדרים ביחד, והם היו חיים עם זה בשלום. אבל כשהמצב הוא שכולם בבית באותו זמן, זה מאוד צורם שהם יסדרו והוא לא. מצד שני כאמור אני ממש ממש מרגישה שיש זמנים שלא כדאי לדרוש זאת ממנו וזה סתם יוביל לעימות מיותר ולא בריא. אז יוצא שאני מוותרת גם להם ולא קוראת להם לסדר, כדי שלא ירגישו מקופחים (זוכרת תחושה כזאת כילדה - מאוד לא נעים!) אז אני מסדרת לבד ומרגישה ממורמרת, שיש כאלה ילדים גדולים בבית ואמא צריכה לעשות את כל העבודה... לפעמים אני פונה אליהם בנועם, מציעה שיעזרו, אבל היקים הקטנים האלה ישר מנסים להעמיד דברים על דיוקם, להבין את המצב בוודאות - "זה לבחירתנו או חייבים?" אם לבחירתם - הם לא יבואו. כאמור אני לא כועסת עליהם על זה, אני מבינה שכרגע חשובים להם כללים ברורים, אבל מבחינתי אני די הולכת לאיבוד, וכל יום משנה את דעתי איך כדאי להתייחס לעניין.

עצות, מישהו?

 

(כדי לחסוך טרחה מראש - אין טעם להציע לי פרסים, אני ממש לא בעניין. וכנ"ל אין טעם להציע לי את שיטת שפר. תודה!)

 

אולי תפרטי א גילאי הילדים? יכול לעזוראמאשוני

ולעצם השאלה:

אולי תפרידי בין המטלות של הקטן למטלות של הגדולים או אפילו כל ילד- כל אחד אחראי על איזור אחר בבית, כל אחד לפי יכולתו והעדפותיו.

אפשר גם להגדיר שאת והקטן מסדרים יחד. למרות שבפועל את עושה 90% והוא 10%.

אצלנו נניח אם בעלי אומר לילד לסדר ואני רואה שהילד ממש לא במצב לסדר כי הוא עייף מדי או משהו כזה (בן 3)

אז אני אומרת לו בוא נסדר ביחד ובפועל מסדר את הכלוהוא אולי צעצוע אחד העיקר לא לשבור את המילה של אבא, אולי גם אצלכם הילדים יראו שגם לקטן יש מטלות ובהחלט אפשר להסביר להם שכל ילד לפי יכולותיו העיקר שלא יחשבו שהוא ממש לא עושה כלום.

אני מבקשת מהבת שלי (בת 4) הרבה דברים והיא עוזרתאנונימי (3)

היא עוזרת בכיף, למשל אני מבקשת ממנה: את יכולה להחזיר את הלחם למטבח?

 

והיא עושה.

 

אם היא לא רוצה, אני לא מכירחה אותה.

 

אני שואלת אוצה: רצה לעזור לי לסדר את הבית?

 

אם היא אומרת, לא אין לי כוח, אני לא מכריחה אותה, 

 

כי לדעתי היא עדיין קטנה ואני לא צריכה לחייב אותה.

 

אבל גם הקטן, בן שנתיים, מרוב הרגל, שהוא רואה אתנו כל הזמן מסדרים,

 

כשאני אומרת לו: שים את הנעליים במקום, הוא שם במקום.

כתבת שהם מקבלים בהבנה כשהקטן לא מפנה את הצלחתבת 30
עבר עריכה על ידי בת 30 בתאריך ח' בחשון תשע"ה 21:46

אז למה בעצם שלא יקבלו בהבנה שגם בדברים אחרים של סדר וארגון הוא לא תמיד שותף ב100%?

הרי האמירה שכשהם היו בגיל הזה הם לא נדרשו תמיד לסדר היא גם נכונה.

גם הבת שלי בת חמש וחצי אני מבקשת לעזור .....אבני חן

טוב לי יש רק שתי ילדים . היא הגדולה בת חמש וחצי ובן 2.

אני אומרת באו נסדר ביחד (אז אני והקטן בן השנתיים מסדרים ..... בפועל זה אני והוא קצת עוזר )

אני מסבירה לה שהוא עוד קטן ולא יוכל לסדר את המשחקים ..... לכן אני אוספת במקום,

את מה שהוא שחק /בלגן והיא את מה שהיא שחקה.

והיא מבינה את זה . גם כשהיא עייפה ואין כוח אז אני מסדרת לבד .

 

אני מבינה אותך .... במיוחד שיש יותר ילדים והבלגן גדול .

כי זה שונהאנונימי (פותח)

פינוי צלחת - זה כל אחד בנפרד. כל אחד גומר לאכול בזמן שלו, לכל אחד יש הכלים שלו. כשילדה מפנה צלחת ורואה את אחיה עדיין אוכל או לחילופין משחק בסלון - זה מצב נורמלי ושגרתי, ולא מעורר תמיהה. רק אם במקרה ממש עוקבים אחריו ורואים שכשהוא גמר הוא לא פינה לפעמים עולים סימני שאלה, אבל זה לא צורם או מעורר התמרמרות, והם מקבלים את התשובה הפשוטה שלי.

לעומת זאת לסדר זו משימה 'ציבורית', וכשמסדרים כולם אמורים לעשות את זה ביחד, ואם הגדולים מסדרים והקטן יושב באמצע הסלון ומשחק זה לגמרי בולט ותקוע ומעורר קנאה. אפילו שהאמירה בעיקרון נכונה גם לכאן.

תודה רבה על התגובות, אשמח לעוד. לגבי גילאים:אנונימי (פותח)

הקטן בן חמש, הגדולים שמונה ומעלה. אבל נראה לי שזה עניין של אופי לא פחות מגיל.

אני הייתי נותנת לו משימה קטנה- לפי מידתו כשישפנסאי
משימה ציבורית.

לסדר את הבית- לבקש ממנו להרים משחק או שניים, להשליך כמה ניירות לפח אשפה.

זה לא אמור להיות קשה, ומצד שני הוא מבין שהוא חלק מהמטלה הציבורית, והילדים הגדולים מרגישים שגם הוא שותף, גם אם לא באותה רמה...

לדעתי הלא מנוסה...אור היום

(הגדולה שלי קטנה מהקטן שלך, ובכל זאת)- ראוי מתישהו לשבת עם הגדולים יותר, שמהם את מצפה ליותר, ולהסביר בצורה נעימה, בוגרת ומכבדת את ההבדל ביחס שלך אל בן החמש ואליהם. את לא צריכה לומר להם לגבי התחושה הפנימית החזקה שלך לגבי מה נכון לבן החמש ומה לא (כי יש בזה מעין הצטדקות).

מה שכן כדאי לומר להם הוא שמכיוון שאת אמא שלהם, של דני ויוסי ומיכאל, ומכירה אותם מגיל קטן ויודעת מה טוב ונכון להם, את מחליטה כמה כל אחד עוזר בבית. את מבינה שזה אולי נראה להם מוזר או לא הוגן שדני הקטן עושה פחות מהם, אבל את, בתור אמא שלהם ושלו, יודעת מה טוב ונכון לו.

כמובן, זה גם המקום להוסיף שאת מאוד מעריכה אותם ואת היכולות שלהם- איך את מתייחסים יפה ל-xxxx, איך הם עוזרים בבית יפה וכו'. ואת מרגישה שמכיוון שהם ילדים גדולים יותר, ובוגרים יותר, יש לך יותר אמון בהם וביכולות שלהם. לכן לפעמים את מצפה ליותר עזרה מהם, מאשר עזרה מדני- כי את סומכת עליהם שהם יכולים לעזור ולסדר כשצריך.

 

עוד רעיון- אפשר לומר להם שהם מקבלים דברים שבן החמש לא מקבל (ולהדגים להם מה. בטוח יש דוגמאות לדברים כאלו). אפשר לומר להם שכשם שהם מקבלים יותר דברים ויותר זכויות, כך את מצפה מהם ליותר עזרה. זה חלק מלהיות בוגר יותר.

 

ועוד דבר אחרון- כתבת שהם אוהבים שהדברים מוגדרים מראש, אז אולי אפשר להגדיר מראש שכל ערב, בשעה מסוימת, כולם מתגייסים לסדר את הבית.

אפשר גם להגדיר מי מסדר מה (איזה חלק בבית, או איזה דבר (צעצועים/צבעים/אחר). אפשר גם לעשות סבב, כל פעם ילד אחר יסדר משהו אחר (שאף אחד לא ירגיש שהוא "נדפק" לסדר את החלק הכי קשה כל פעם).

לשים מוזיקה שמחה שהם אוהבים- ולעבודה

 

בהצלחה!

תודה רבה רבה לעונות! נתתן לי כיווני מחשבה מעולים.אנונימי (פותח)
אולי עוד רעיוןמימיקאחרונה

קודם כל, אני חושבת שגדולים בהחלט מבינים את ההבדל בינם לבין אח קטן

נכון שלפעמים הם מרגישים "לא פייר" אבל אפשר מדי פעם לצ'פר אותם (ממתק או ארטיק, לא בתור תשלום אלא בתור צ'ופר)

להזכיר להם שבתור גדולים יש להם גם הרבה זכויות שהקטן לא מקבל עדיין

(אצלנו למשל - מנוי לספריה שהם הולכים לבד ומבלים שם בכיף, לצאת לפעמים לארועים כמו בר מצוות וכאלה שהקטנים נשארים עם בייביסיטר, טיול מאוד שווה שאבא לקח רק אותם)

 

להזכיר שזה הבית של כולם וכולם מתגייסים לעזור\לסדר כדי שיהיה לכולנו נעים

 

ודבר אחרון, יש תרגיל קטן וחמוד לאיסוף חפצים (סליחה אם אני חוזרת על מה שכתבו לא קראתי הכל)

אני אומרת בקול רם, ובטון מאוד אטרקטיבי -

"בואו נראה מי אוסף הכי מהר מהסלון 5 דברים ששייכים לחדר ילדים"

(זה יכול להיות גם 5 עפרונות, לא אכפת לי)

אחרי שסיימו - עוד סיבוב. אם הבלגן ממש חוגג - כל סיבוב 10 דברים.

מנסיון - בערך החל מגיל 5 זה מאוד מדרבן אותם, לא צריך פרס, הם נהנים מהמשחק (אפשר להכריז בסוף על מצטיין)

(כמובן, לא תמיד יש לי כח וסבלנות ומצב רוח, אבל כשיש - זה ממש עובד מדהים)

חמוד לראות איך הם מוצאים פתרונות לקחת כמה שיותר חפצים כמו -

להעמיס על עגלת בובות, למלא אוטובוס במלא אנשי פליימוביל

ולא לשכוח שכל מי שמביא דברים לחדר גם צריך לסדר אותם במקום, ולא סתם לזרוק על הרצפה

 

 

עיצות!אנונימי (פותח)

הבת שלי בת שנתיים וחצי ועוד לא גמולה אפילו לא בדרך..

פעמים בודדות היא רוצה להוריד טיטול לבד, ומגלה עניין בסיר/שירותים.במרבית הזמן כשאני מציעה לה היא אומרת בנחרצות שהיא לא רוצה.. אני מנסה להציע הפתעה בסיום והיא פשוט מתנגדת.האם זה טבעי שגם בגיל כזה היא אפילו לא תראה כיוון?(בכורה אם זה משנה..) ומה ניתן לעשות?

לדעתי לעזוב אותה עד שזה יבוא ממנהאמאשוני

אני אומרת שהבן שלי גמל את עצמו. חודשיים אחרי כל החברים בגן החליט להוריד לעצמו את הטיטול ולא הסכים שנחזיר לו.

ב"ה התהליך היה קצר ופשוט.

מסכימה ^^^^+mp8אחרונה
בשלב הזה- להרפות.אור היום

היא לא צריכה להיות כבר גמולה. אם היא מוכנה ורוצה- מצוין. אם לא, לחכות שזה יבוא ממנה, ואז זה יילך הרבה יותר בקלות (במיוחד אם עכשיו היא אומרת לך בנחרצות שהיא לא רוצה).

 

הבכורה שלי בגיל הזה גם כן לא הייתה מוכנה לגמילה ולא ניסיתי להתחיל. חיכיתי עד שהיא סיימה את המעון ואז גמלתי (ממש לפני הגן, תוך שלושה שבועות, כשהיא הייתה בת 2.9-2.10).

בכלל, נראה לי שלפעמים עם ילדים בכורים זה לוקח יותר זמן כי אין להם אח שישמש דוגמא אישית (גם אם בתך הולכת איתך, זה פחות דוגמא אישית מאשר אח).

 

[הקטנה שלי, לעומתה, הייתה מוכנה לגמילה בגיל 2.3 בערך, והיא גמולה כבר חודשיים. אבל- זה בא ממנה. היא רצתה וביקשה. מובן שהסכמתי ועודדתי. אבל חשוב להיות רגועים ולשדר רוגע לגבי הנושא, כדי שהילד יצליח להיגמל בצורה נעימה ורגועה, בלי לחץ וכו'.]

היא כבר עשתה פעם?רבקה שיין

היא כבר עשתה פעם בסיר/בשירותים?

יתכן שמפחדת לעשות.

בכל מקרה, עכשיו מתחיל חורף, אז בטח שכדאי לחכות לעונה חמה יותר.

לגן עיריה - לא מומלץ להיכנס - לא גמולים.

אמנם הגננת מחויבת לקבל ילד לא גמול, והסייעת מחויבת להחליף טיטול, אבל אין להם תנאים בסיסים לטפל בילדים בלתי גמולים.

אם גם בקיץ המצב לא ישתפר, כדאי לפנות ליעוץ.

אם נראה שיש חרדות, אני ממליצה על טיפול של מח-אחד. (רק אצל מטפלת באמת טובה!)

לא תובנות, רק הרגעות:מתואמת

שני הגדולים שלי נגמלו אחרי גיל 3, ולא ניסיתי להתחיל לפני.

ובאמת, בחורף זה יותר מסובך - גם בשבילך, כי אם יש פספוסים, צריך להחליף יותר שכבות של בגדים, וגם הילדה עלולה להצטנן אם לא עושים את זה מהר...

רוצה להמליץ על חוברת לשמיטהבהתהוות

 

לפני כמה שבועות ביקשתי כאן המלצה לחומר לימודי לילדים לשמיטה, והעמדתי רף די גבוה של דרישות. קיבלתי הרבה תגובות ואני שוב מודה לכולם. בסופו של דבר בחרנו מבין ההמלצות את 'מסע בעולם השמיטה' של הרב י"צ רימון, ועכשיו חזרתי כדי להמליץ עליה בחום לכל מי שמחפש איך להעשיר את הילדים בשמיטה. החוברת עונה על כל הדרישות שלי לעילא ולעילא. ממש מקיפה, מוקפדת, בהירה, מושכת את הלב... מלאה אהבת תורה ואהבת הארץ ואהבה וכבוד לילדים הלומדים. אני ממש ממש מרוצה מהבחירה.

 

 

בעקבות כל השרשורים על יופי ואופי...אני123

סקר:

 

כמה מכם התחתנו עם חלום חייהם מבחינת מראה חיצוני?אישהדוס

 

השאלה מופנית גם לנשים, נמאס לי שאתם חושבים שהאשה צריכה להיות מינימום דוגמנית, והגבר יגדל לו כרס ויתלגלג. פטיש

ולהלן האפשרויות לתשובה:

 

1) אשתי/ בעלי הם משאת חלומותי מבחינת המראה, הדוגמן/נית המושלם/ת

 

2) לא מה שחלמתי אבל נאה בהחלט.

 

3) מה לעשות, בגיל 19.5 אתה כבר לא יכול להיות בררן, זה מה שיש, אבל זורמים.

ואני עונה ראשונה..אני123

2) לא מה שחלמתי, אבל בהחלט נאה. הוא חתיך בדרך שלו.מלך

 

פירוט אולי בהמשך..

הסגנון לא נראה לי, ובכל זאת אענהאנונימי (2)

כמובן שלא התגשם החלום הילדותי שהאיש ייראה בדיוק כמו שדמיינתי, ברור שלא. אבל חלילה חלילה וחס מהרעיון שהתחתנתי איתו כי "כבר אי אפשר להיות בררנית" וכי זאת ברירת מחדל. איך אפשר להעלות על הדעת רעיון כזה? התחתנתי איתו כי יש בו דברים הרבה יותר חשובים מהמראה שלו, שגורמים לאהוב אותו בכל לבי, וגרמו לכך שכשכבר הכרתי אותו לעומק התחלתי לאהוב בכל לבי גם את המראה שלו, כמו כל דבר אחר שקשור בו! ככה זה כשאוהבים! (אהבה אמיתית, לא היצריות שמוכרים לך בפרסומות)

בכלל לא ספרתי את המראהמתעלה אליו

כי באמת זה לא מענין

1- חוץ מהזקןמשיח עכשיו!

בחיים לא דמיינתי שאתחתן עם מישהו עם זקן, אבל בגיל 18 אי אפשר כבר להיות בררן

לאנונימי, יותר לא בסדר מבחינתי חלק מהתגובות בשרשוראני123

על יופי של בת דודה, אם יוצאים מנק' הנחה שזה פורום דתי שלא אמור לעודד דיעות לא לנו,

 

אז איך זה שמגיבים כמו "חכמת ישישים" למשל:

 

אם העובדות הן בדיוק כפי שמוצג כאן, האישה סתם קנאית כי הרי בעלה רק רצה לשבח את "הסחורה" [המועמדת לשידוך] בפני "הלקוח" [המועמד להשתדך]. אם הבעל היה מעונין בה לעצמו, הוא לא היה מנסה לשדך אותה למישהו אחר...

 

נוצרה תחושה שלגבר מותר להחמיא למראה חיצוני של אשה באופן חופשי לעומת זאת, הגבר לא היה נשאר אדיש אילו אשתו היתה מתארת באופן דומה מראה של גבר זר.

 

אני אמנם הגבתי שממילא הוא לא הולך להתחתן עם הבת דודה, אז שיגיד עד מחר שהיא יפה, כי הגישה שלי היא, שאם האשה תשדר אדישות לגבי זה, אז הגבר יפסיק עם זה.

 

בכל אופן השרשור נפתח גם בכדי ללמד את אלה שעדיין מחפשים את החצי השני, שלא המראה החיצוני הוא הפרמטר שצריך להכריע אותם בהחלטה, וגם קצת הומור לא מזיק קורץ

 

חברה טובה שלי התייעצה איתי לפני שהיא התחתנה ושאלה אותי: "איך הצלחת לשכוח ממה שתמיד רצית (לגבי מראה חיצוני) והתחתנת"?

 

אמרתי לה: "מתחתנים עם נשמה, לא עם מראה חיצוני, מתחתנים עם בנ"א עם אופי, עם מידות, ובעל מקסים שווה זהב, בעל עם מידות טובות שווה יותר מכל דוגמן צמרת, כנ"ל לגבי אשה, אשה טובה, עם מידות טובות, יראת שמיים שתחנך את ילדיך טוב, זה הדבר הנכון וזה המפתח לזוגיות טובה בעיני"

 

וכמובן, שצריך להתחתן מתוך הרגשה של אהבה כלפי המועמד/ת, ומתוך משיכה פיזית.

כי גברים יותר יחשיבו מראה חיצוני ונשים יותר את....מתעלה אליו

הפנימיות וצריך להתחשב בזה

מחילה, אני לא מבינה על איזה שרשור את מדברתאנונימי (2)

זה ממש לא הסגנון פה בפורום, עד כמה שאני מכירה...

(אני האנונימית מלמעלה)

מאיפה מגיעים החלומות האלו???אמאשוני

אולי זה באמת הבסיס לבעיות?

למה לי לחלום על מראה חיצוני? המום מה זה הפקה לסרט?

צריך לדעת מראש מה מחפשים מבחינת תכונות אופי, מידות וכד' ולפי זה לבדוק הצעות.

אם יש משהו חיצוני מסוים שמפריע- ומבקשים שהמועמד לא יהיה כזה- ניחא (וגם אז החיסרון הוא במבקש ולא במוצע)

אבל לבנות מראש תבנית חיצונית של האדם שאיתו אתחתן? למה בדיוק זה יועיל?

 

וכסקר נגדי- כל מי שענה 1-

עד כמה התחתנתם עם חלום חייכם מבחינה פנימית? ומה יותר משמעותי בחיים?

 

ועוד תובנה מהיממה האחרונה- כשבעלי עצוב הוא מכוער חיצונית, המצח מקומט, הלחיים נפולות. כשהוא מאושר הפרצוף שלו קורן, החיוך שלו מושלם והגומות שלו ממיסות..והוא כזה חתיך!!

 

אגב, זה בכוונה בהורות ולא בנישואים טריים?

אולי כי אנחנו אנושיים???משיח עכשיו!

מה לעשות שחלק מתכונות האדם זה להימשך לאסטטיות? ולא בתם כבר נאמר "דירה נאה, כלים נאים ואישה נאה מרחיבים דעתו של האדם"

אף אחד לא בונה מראש "תבנית" (נראה לי) אבל בד"כ יש סיגנון של משהו שאוהבים כמו צבע, גובה, וכו'

אסור להתחתן מבלי שתהיה משיכת הלב!!! זה חלק בסיסי ביותר בנישואין

בטעות זה בהורות, התכוונתי שזה יהיה ב"נשואים טריים"אני123

אמאשוני, זה נכון שאנחנו לא צריכים להיות חומריים כ"כ. וזה מה שגם אני כתבתי.

 

אבל למה כתוב שאם מצא בה ערוות דבר, רשאי להתגרש?

 

אם הבנתי נכון, זה מדבר על חיצוניות, ואולי יבואו עכשיו מפרשים ויגידו שזה מדבר על פנימיות,

 

בכל אופן, גם היהדות לא מתעלמת מהעניין החיצוני.

לא אמרתי להתעלם מחיצוניות!אמאשוני

אמרתי לא להכנס לתבניות.

שימו לב לניסוח- התחתנתם עם החלום- קודם היה "חלום"= תבנית מסוימת, ואח"כ רואים את הבנאדם ובודקים אם הוא עונה לתבנית.

אני אומרת- צאו מהתבנית, תכירו את האדם ותראו אם מתחברים, גם לחיצוניות.

גם דירה אני לא "חולמת" חלומות. כי חלומות רק יזיקו.

יש לי קווים כלליים שאותם אשקול כמו סביבה דתית, לא קומות גבוהות בגלל שבת וכד' אבל ממש לא אתחיל לחשוב על איך המטבח שלי יראה. (וכן, גם אני נגועה קצת ולפעמים חולמת על חדרים רחבי ידיים ועל "אי" במטבח עם שיש וכיור רחב ידיים, אבל אני יודעת שזה ר-ק חלומות וממש לא אסנן דירות לפי זה. יש לי קווים בסיסיים, ואח"כ זה לפי מכלול השיקולים. כמובן שהדירה תצטרך למצוא חן בעיני בסה"כ אבל לא מראש...)

וזה הבדל גדול ומשמעותי.

גם צבע, גם גובה וגם עוד 3 פרמטרים זה תבניתאמאשוני

אם יש משהו ספציפי שלא אוהבים לא נמוכה או לא שמנה- מילא.

אבל הגם וגם וגם וגם- (תלוי כמה "וגם") יסנן המון בחורות מצוינות. לא עדיף מראש לא להיכנס לתבנית?

אגב, גם בתכונות אופי- לי למשל היה 3-4 תכונות שהכרחיות 3-4 תכונות שלעולם לא,

כל השאר בסקאלה רחבה שרואים לפי שקלול.

אם אדמיין לי תבנית של תכונות אופי- גם זה חבל, כי לפעמים מגלים תכונה שחשבתי שלא אסתדר איתה, יש תכונות אחרות שמכפות עליה ולא חשבתי על זה.

לעניות דעתיאנונימי (3)

המתקפה הזו של שירשורים כאלו בפורום היא מגמתית ואינה תמימה.

 

אולי היא באה מצד גופים עם אג'נדה מסויימת.

לא הייתי מתרגשת מהשירשורים האלו.

 

יפה שחכמי הפורום עומדים במתקפה בכבוד והדברים מתלבנים לתועלת כולנו.

תודה לך אנונימי, אבל אני לא טרול ולא שום ארגוןאני123

ולא שום ארגון מגמתי עם אג'נדה מסויימת.

 

למה את חושבת שלמישהו יהיה אינטרס כזה???חושב

חלילה .לא התכוונתי אליך.אנונימי (3)

להיפך, את מסיבה את תשומת הלב לעודף השירשורים הללו.

 

אני לא רוצה להרחיב בזה.

בקצרה אפשר לומר שיש מספיק כאלו שמנסים לחבל בצניעות ובתמימות ובאמון בין איש ואשתו שמאפיינות את הציבור שלנו. שבו משתדלים להשתדך בגיל סביר מתוך נשיאת חן אבל גם מתוך ברירת העיקר מן הטפל.

 

בכל השירשורים הללו מדגישים את הלחץ החברתי הכבד שהופעל על המשודך להתחתן, כאילו כל הצעירים שנישאים בשמחה ומקימים בתים נאמנים הם למעשה קורבנות הנורמה החברתית בציבור שלנו ואינם מסוגלים - בגילם הצעיר - להפעיל שיקול דעת. וכו' וכו'.

אמרת דברי חכמה, יכול להיות שאת צודקתאני123אחרונה

שיש איזו שהיא מגמתיות בשרשורים האלה,

 

ואני אגיד אפילו יותר מזה, שאני מכירה זוג שהתחתן, ושניהם היו נראים מעולה לכל הדיעות..

 

ומה לעשות ה' ישמור.. התגרשו מהר מאוד...

 

ולגבי הבררנים, שמחפשים אחר המושלם/ת גם אלה שמתחתנים בגיל מאוחר יחסית, לא מתחתנים עם אדם מושלם,

 

מסתבר שהם מוצאים מישהו שמתאים להם אבל לא בהכרח עונה לרשימת מכולת שהם יצרו לעצמם.

 

ובעז"ה שכל רווקי ורווקות עמ"י ימצאו את זיווגם ההגון להם..בלח

סליחה על הבורות איך מצחצחים שיניים לילדה בתתתתתת
שנה ושבעה חודשים? אשמח להסבר מפורט וגם צריך להשקיע לקנות מברשת של חברה מוכרת או אפשר מברשת פשוטה? תודה רבה
תנסי לתת לה את המברשת לצחצח בעצמה ואח"כאם-אם

אחרי כמה ימים תתחילי לצחצח יחד איתה עד שתתרגל.

יש ילדים שמאוד אוהבים את הצחצוח. אלה שפחות אוהבים, יתכן שיצטרכו אותו יותר

(לצחצוח שיניים יתרונות נילוים של עיסוי חניכיים ולשון שזה טוב לדיבור ולהיגוי )

כמה משחה לשים ואיך לשטוף?תתתתת
צריכה הסבר מפורט...
נראה לי שבגיל הזה לא שמים משחה בכלללימונית

כי הם עוד לא יודעים לירוק.

 

יש לה מברשת מיוחדת שלה היא מצחצחת לבד.פרפר לבן
ואני עוזרת לה קצת. בלי משחה רק עם מים.
מברשת בעלת סיבים רכים~א.ל

( כתוב soft), קטנה, ולא גדולה כדי שתתאים למבנה הפה

את יכולה לתת לה לשחק עם מברשת השיניים, אפילו לשים אותה כחלק מארגז הצעצועים, כדי שהיא תכיר אותה ותתעניין

ואחר כך לצחצח לה בצורה יותר יסודית.

אני מצחצחת בלי משחה, אלא רק עם מים. עד שיגדלו ויוכלו להשתמש במשחות הלא ממותקות למינהן..

לצחצח במשחה עם ממתיקים זה בדיוק כמו לצחצח עם סוכריה על מקל..

מברשת של קטנים ... (כתוב 0-2 /0-3 )אבני חן

אצלנו בעלי מצחצייח  לילד (בן ה-2 ) לו שינים . הוא לא ממש אהב ובוכה ....

בעלי מצא פתרון , קנינו שתי מברשות שינים .

אחד שבעלי מצחצייח לו שינים ואחד שהוא (מנסה ) עושה לבובה עם המברשת .

 

אנחנו עושים בלי משחה .... בהצלחה

רעיון יפה.. תודהבדילמה
בלי משחה מחשש להרעלת פלואורידמינימאוס2

כל עדו ילד לא יודע לירוק אסור לתת לו משחתת שיניים רגילה

יש ל weleda  משחת שיניים בלי פלואוריד שמתאימה משן ראשונה

גיליתי אותה שבוע שעבר והבן נורא אוהב אותה 

 

לא חשוב החברהחילזון 123אחרונה

אבל חשוב שתהיה בגודל קטן ועם סיבים רכים. בד"כ כתוב על המברשת לאיזה גיל זה.

ממש לא חייבים משחה. עדיף רק עם מים. העיקר זה הציחצוח.

ממליצה שדבר ראשון היא תראה אנשים אחרים מצחצחים שיניים! וכשהיא תרצה גם תתני לה מברשת ביד ושתתעסק עם זה קצת.

חוץ מזה אם את שוטפת לה פנים או ידיים וכד', תושיבי אותה עליך ותנסי לצחצח בעדינות.

תדגימי לה איך להראות את השיניים וכשהיא תחקה אותך תצחצחי מהר.

חוץ מזה אפשר קצת להצחיק אותה ואז כשהיא פותחת את הפה לצחצח מהר מה שמספיקים.

ברור שזה לא יהיה מושלם בהתחלה... ושלא תמיד יתחשק לה לפתוח פה וכו'...

 

 

תגידו שזה לא שופך! (ואגב, אתם באיזה צד של התמונהלשם שבו ואחלמה