הסיפור קרה בשנה שעברה.
אדר.
המטפלת של הבת שלי (בת שנה) ילדה בשעה טובה, והעבירה את הילדים לאחותה,
שגרה רחוק מדי בשבילנו, וחיפשנו מישהי קרובה וטובה.
קיבלתי המלצות על מישהי.
ההמלצות היו משלוש נשים שאני מאוד מעריכה את דעתן - מורה בחינוך מיוחד, גננת. בקיצור - נשים רציניות.
הכנסתי את הבת שלי למשפחתון הנ"ל והיא היתה ממש שמחה, הלכה כל בוקר בכיף ונהנתה.
גם המטפלת אהבה אותה מאוד, סיפרה לי כל יום את החוכמות שלה, דיווח ממש מדוקדק.
ההגיינה לא היתה בשמים וזה הפריע לי אבל חוץ מזה הילדה היתה כל כך שמחה שאיכשהו ויתרתי.
המשבר קרה אחרי פסח.
שמתי לב שהמטפלת "נעלמת". בבוקר בעלה פותח את הדלת.
בצהרים כשאני באה לאסוף - הבת שלה בת 10 פותחת את הדלת ו"אמא נחה".
אח"כ יצאה ל-3 ימי חופש, כך סתם באמצע החיים. פה זה כבר ממש לא נראה לי הגיוני.
אבל הקש ששבר את גב הגמל היה יום אחד כשהבאתי את הבת קצת מאוחר.
בתחנת האוטובוס יושבת לה המטפלת, עם תיק פלסטיק ורוד שזועק "בריכה". ואכן.
היא אישרה לי בחיוך שהיא בדרך לבריכה ובעלה שומר על הילדים (והיא תחזור תוך שעה). הייתי בהלם. אבל אני עובדת, מה יכולתי לעשות? השארתי את הילדה, בלב כבד, וכבר החלטתי לא לעבור בשתיקה.
בצהרים דיברתי איתה והיא ממש לא הבינה מה אני רוצה ממנה. מה הבעיה לצאת מדי פעם? לא חשבה שיש צורך ליידע את האמהות (!). הבהרתי לה שזה לא מקובל בכלל, ושאני מוציאה את הבת שלי. היא די כעסה, באמת לא הבינה וזה הדליק לי מיליון נורות אדומות. ברור שיש פה חוסר אחריות משווע. ומעילה בתפקיד (מילא אם הייתה מודיעה לי מראש ונותנת לי להחליט, אבל היא עשתה מאחורי גבי).
אחרי שעתיים היא מתקשרת, מתנצלת, אומרת שדיברה עם חברה שלה שהיא גם מטפלת - והבינה שהייתה לה טעות. ושבאמת לא עושים דבר כזה.
כמובן שהילדה חזרה הביתה, ואני נאלצתי להפסיד ימי עבודה עד שמצאתי לה סידור.
לקח לי כמה חודשים להירגע מהנושא.
ערב ר"ה ניגשה אלי אחת השכנות ואמרה שאותה גב' מאוד כועסת עלי, היא נפגעה עמוקות, ובגללי גם נכנסה לדיכאון וחודשיים לא תיפקדה. מתברר שכמה וכמה שכנות כבר שמעו על העוול שעשיתי לה (אני לא מאלה שיושבות על הספסלים אחה"צ, אז לא הייתי בעניינים...)
ברור לי שלא עשיתי דבר לא טוב. בשום מחיר לא הייתי משאירה את הבת שלי אצל מטפלת לא יציבה נפשית, וחסרת אחריות.
אבל מתוך רחמים על האישה המסכנה הזו קניתי לה מתנה קטנה, ותכננתי לכתוב לה מכתב.
אבל...
הרגשות הקשים עוד לא נרגעו. את המתנה כבר מזמן ארזתי. מכתב לא כתבתי כי אני... לא יודעת מה לכתוב.
התנצלות נראית לי לא הגיונית, אבל אולי זה כן נכון?
האשכול הזה הוא להתייעצות מה לעשות עם המתנה, המכתב, וגם להאיר את עיניהן של אמהות -
אם יש לכן תחושת בטן לא טובה, אל תהססו. תעשו מה שנכון לעשות.
)
תהנו מהמתוקה!
מה זה הפקה לסרט?
