פורום הורות (עמוד 245)

למשל תיק אורתופדי.

נסי גם לשוחח עם הורים נוספים,

אם הם נתקלים בבעיה דומה, ניתן לשוחח עם המורה ולבקש לארגן ארונית( אפילו בתשלום סימלי של כל אחד מהתלמידים), עבור ספרי לימוד. כך שסוחבים רק את שנצרך להכנת שיעורי בית וכו'..

נשמע שמה שמתרחש שם יכול להיות מפתח להבנת ההתנהגות שלו

זה הדבר הראשון שעשיתי.

היא אומרת שהסיבה היא שהוא עבר ממסגרת של בית למסגרת של ילדים שהשפה שלהם פיזית. 

 

 בגלל שההתנהגות שלו קיצונית מאד. אני לא מקבלת את זה.

 

הוא לא הראשון שעובר בגיל כזה למסגרת. ילדים לא אמורים להגיב כך.

 

 

"שפה פיזית"?....

 

הילד לא אמור לחוות בגן אף נגיעה שאינה נעימה לו. לא מהצוות ולא מהילדים.

 

שינוי מסגרת יכול לגרום לאי שקט מסויים; אבל בפשטות, הוא משדר תחושה של מצוקה/אי נוחות.

 

את צריכה לדעתי לגשת למעון - באמצע היום וללא התראה מוקדמת, ולבדוק קודם כל מה האווירה שם. מה קורה.

 

[וחבל לחשוב שהוא "מבין מה שילדים אחרים בגילו לא מבינים ואת מסבירה לו שאסור".. זה לא גיל רלוונטי ל"הבנה" כזו. צריך לבדוק מה מפריע לו]

 

 

 

 

 

 

זה מוזר אבל זאת האמת. הוא לא רוצה לעזוב את הגן. בבית הוא היחיד (אין לו אחים ואחיות בנתיים..) כך שכל העניין נמצא בגן. עד כמה שאני לא יהיה נחמדה וחייכנית ואתן לו משחקים וצומת לב אני לא ימלא את התפקיד של החברה שהוא זקוק לה. ואותה הוא ימצא רק בגן.

 

כך שאם לפי דבריך דן לילד יש מצוקה בגן הוא היה רוצה מאד לחזור איתי הביתה בסוף היום. אבל ממש לא. הוא פשוט בועט בי ולא מוכן לצאת מהגן. פשוט תסכול.

 

הגננת אומרת שילדים בגיל הזה לוקחים בכוח כשהם רוצים משהו, ונושכים לפעמים וכנראה זאת הסיבה...

ההסבר ל"שפה פיזית" שקיבלתי ממנה.

מנסיון- גם אם טוב לו בגן לפעמים עצם המעבר למסגרת גורם לתגובה רגשית וגם לבדיקת גבולות- מה מותר ואסור לי בגן, מה מותר ואסור לי בבית?

 

חוץ מזה שאתם נכנסים לתקופת גיל שנתיים הנורא זמן של בדיקת גבולות וניסיון לעצמאות.

 

אני ממליצה שתחשבו ביחד, את ובעלך, על הגבולות- מה ממש אסור בשום אופן מבחינתכם, מה הייתם מעדיפים שלא אבל אפשר להתגמש, ומה חוקי.

 

למשל- להרביץ ממש אסור, להוציא את כל הבגדים מהארון עדיף שלא אבל אפשר להתגמש, מותר לשחק וכו'...

 

ברגע שאתם תהיו סגורים על הכללים ותעמדו על זה יהיה לו יותר להבין אותם.

 

כמו כן תחשבו מה אתם עושים כשעושה משהו שברשימת האסור בהחלט, ושוב- תתמידו בזה.

יכול להיות שבגלל ה"קצב" של הגן, אז בבית הוא לא כ"כ מאוזן. רוצה יותר פעילות.  ועדיין מתקשה להכיל את השינוי.

 

אז במקרה כזה, כדאי ליזום פעילות, לשחק איתו. כאשר מגיב בצורה "פרועה", לדוגמה מכה, אז תופסים בעדינות את היד, אומרים בנחת, אנחנו לא מרביצים.. ומציעים חלופה למשחק וכד'. מסגרת מעודנת.

 

עם זה, צריך קודם לוודא שבפעוטון אין התנהגות שלא אמורה להיות. ילד יכול לקבל כ"נורמה" שכך ילדים מתנהגים - ואת זה לשדר בבית.  צריך לבדוק, לצפות. בלי לחץ - אבל לראות.

עזרתם לי מאד! מבטיחה ליישם כל אחת מהעצות המחכימות!

 

והכי חשוב הרגעתם אותי...

 

תודה

לדעתי חבל לא לקנות ארון גדול (כומבן אם יש מקום לשים אותו )

אבל אם כבר שאלת- לי יש ארון 6 דלתות.

2 לבגדים של הילדים , 2 למשחקים, ו 2 למצעים\מגבות

ובארונות העליונים- 4 דלתות לבגדים שלהם

 

צד אחד מדפים- לכל ילד יש מדף עם הבגדים שלו (זה מדפים גדולים יש מקום למלא בגדים)

ומדף לשמיכות.

בצד השני - תליה ומגרות- לגרביים, טיטולים וכדו'.

ולמעלה יש בכל צד עוד 2 מדפים לבגדים לעונות הבאות, תיקים וכדו'.

 

סה"כ יש מקום בשפע.

 

הערת אגב- למשחקים יש לי ארון נפרד. הארון הזה רק לבגדים

שלכל אחת מהן יש ערימות בגדים, בלי להגזים - למשל חולצות תלבושת ל4 בנות: 30 חולצות (חוץ מכמות זהה של חולצות לא תלבושת, בגדי שבת ועוד).

עברנו מבית גדול עם שני ארונות - ובארגון מתאים כמעט הכל נכנס לבית הקטן

שהם קטנים לא צריך כמעט תלייה אפשר במקום לעשות מדפים.... ולגהץ מראש אם צריך.

לנו יש חדר ארונות לילדים ( שני בנים) יחסית גדול עם 6 מגירות והשאר מדפים (בערך 17 מדפים) ללא תליה בכלל כך שיש הרבה מקום.

ויש שם גם מגבות

ואון 4 דלתות צר מהסטנדרט ל2 בנות

וגם שם יש משחקים וגם מצעים

וגם 2 מדפים ריקים עדיין

אבל זה לא נראה משהו...
סליחה...

מה את רוצה לאחסן ? איזה משחקים , קופסאות /פזאלים?

או לגו או בבות ?

של כתר.

 

או קופסאות מאיקאה,

 

וזו לא פרסומת, אבל באיקאה באמת יש שלל אפשרויות אחסון בזול או ביוקר.

 

קניתי שם דלי מפסלטיק ב7 ש"ח לאחסון צעצועים...

 

ויש גם קופסאות בד נראה לי ב25 ש"ח בכל מיני צבעים...

גם משפחות שהגיעו לשמיטה ולא בפעם הראשונה -

שוכחות ולא אוחזות את מרבית ההלכות.

 

כל בתי הכנסת היו מלאים בחודש האחרון הדרכות לשמיטה

מרבית הנשים שסביבי חרדיות מלידה שואלות שאלות בורות מא' ב'.

 

ככה זה שבע שנים מצליחות להשכיח הכל...

 

ויש כל כך הרבה שיטות וגישות וחילוקי הלכות שלא נראה לי שמישהו יכול לענות לך מה בדיוק לעשות...

הרבה חומר רלוונטי על שנת שמיטה: www.keren-hashviit.org.il

הספיקה לי הפעם היחידה שבה הגענו יחד לאירוסין של חבר שלו והייתי אישה יחידה בשולחן גברי.

וגם בעלי לא בא איתי לאירועים של חברות.

ובכלל, רוב האירועים הם בנפרד, אז גם ככה לא יושבים ביחד

הלכתי עם בעלי לחתונות של חברים .... ורוב הפעמים ישבתי לבד (עם גברים בשולחן ) .

כי הנשים לא מגיעות בכלל .

 

אז לכן השאלה . (כי יש חתונה של חבר בקרוב .... ומתלבטת עם ללכת )

אין לי בעיה ללכת , זה נחמד לצא קצת לחתונה לרקוד קצת לעשות שמח ....

אבל סתם ערב שלם וכמעט שאין אם מי לדבר .

 

של חברים.. זה גם נחשב מבחינתנו ליציאה.
גם זה לשבור שגרה ולראות חברים מחוץ לתחום העבודה.
לבנתיים יש ילד אחד שאפשר להסתדר עם אמא שלי ששומרת.

אין לי כ"כ מה לעשות שם....

השני גם צריך לשמור על הילדים.....

ולא לייבש אותה

להשפריץ מי מלח, לפתח חלון כשהוא לבוש בהתאם כמובן

או תרופה מבוססת טימין שמתאימה לגיל הזה יכולים לעזור, כי טימין מכייח- ועוזר לנזלת לצאת.

את גם יכולה לנסות לטפטף חלב שלך לאף.

לעניות דעתי תה טימין זה יותר כשהליחה היא בריאות, אבל אני לא ממש מבינה גדולה

בכל אופן, אם זה רק נזלת ולא שיעול ליחתי - מי מלח (יש תכשיר שמשפריץ לאף, מומלץ) ואדים חמים (עם שמן אקליפטוס עוד יותר טוב), להגביה את המיטה (לא כרית על המזרון, אלא משהו מתחת למזרון)

ולהיאזר בסבלנות.

 

אם המצב ממש קשה- לכי לרופא א.א.ג.

 

תרגישו טוב.

 

הוא לגמרי לא אוכל פרות וירקות? זה קצת קשה....אולי בכל זאת תנסי להציע לו - לארוחת ביניים למשל-צלחת של פרות חתוכים ומסודרים יפה, או אולי פירות יבשים כמו תמרים וחמוציות.

לבוקר או לערב - אפשר להכין דייסה על בסיס מים (אני מכינה מקוואקר טחון)- להמתיק עם דבש או סילאן ולהוסיף "הפתעות"- חמוציות, בננה, תמר, תפוח וכל מה שעולה על דעתך.

לערב- אפשר חביתה, מרק כלשהוא (עדשים, ירקות, אפונה, וכו'), או פסטה.

אולי אפשר גם לקנות מעדנים על בסיס סויה במקום על בסיס חלב.

 

אם את לא רוצה להציע ביסקוויטים או קרקרים- את יכולה להכין בעצמך עוגיות בריאות (עם קוואקר, טחינה וכד') וגם קרקרים, ואז את יודעת שהוא מקבל משהו עם ערך תזונתי אמיתי.

 

באותו גיל-

 

פיתה (אולי את זה יסכים לאכול..?) עם ממרחים שונים- חומוס, ריבה, טחינה...

 

לחם מטוגן? 

 

פירות- ניסית מגוון? כי יש כל כך הרבה, לדוגמה הבן שלי חולה על רימונים! מחסל אותם. כנ"ל תמרים, פומלה, קלמנטינה.

 

מה עם מרקים טחונים? ככה הוא לא מרגיש את הירקות? בחורף זה מאוד נחמד. אפשר מרק עגבניות, מרק כתום, סתם מרק ירקות, מרק עדשים?

 

דייסת קוואקר על בסיס מים?

 

וסתם עצה, חשוב לנסות מדי פעם כן לתת לו דברים שכבר ניסית ולא היה הצלחה, טעם זה דבר משתנה, והם גם שוכחים.. עם הבן שלי זה ממש עובד.

אם יש לך שקדיה את יכולה לדלל אותה במים ולהביא לו את זה במקום חלב

אם השיקול התקציבי אצלך פחות משחק את יכוהל לקנות חלב שקדים\אגוזים\אורז\

ממליצה במיוחד על חלב אורז עם קוקוס יש לו טעם עשיר יחסית לחלבים הנ"ל

נתתן לי כמה רעיונות ממש טובים, שלא חשבתי עליהם...
אני רושמת לי את הדברים!!
מינימאוס- מה זה חלב אורז עם קוקוס? זה נמכר ככה או שמערבבים חלב אורז עם חלב קוקוס?
תודה!
ננסה בע״ה ונקווה שבאמת יצליח... תודה!!

קוטג' וגם לא את היוגורט. שניהם חשובים.

ואם הוא חולה על זה, זה כנראה חיוני לו.

 

את יכולה במקום חלב פרה להכין לו שתיה חמה עם חלב עיזים. ככה אנחנו עשינו עם אחד הילדים שההעדפות שלו היו כמו של הבן שלך.

 

מה עם דייסה? דיסת סולת או קווקר חמה - טעים, מרגיע, משביע - מתאים לארוחת ערב, ואפשר על בסיס חלב עיזים.

 

באמת עוגיות קווקר, כמו שהציעו כאן. ואם לא קווקר, אז לפחות מחיטה מלאה או לכל הפחות עוגיות ביתיות מקמח לבן - יותר טוב מתעשייתי.

 

ואגב, ריבוי ליחה יכול להיגרם גם מרגישות למוצרים נוספים - סויה למשל. עדיף להוריד את הביסקוויטים והקרקרים שמכילים גם קמח סויה וגם לציטין הסויה (חומר מתחלב).

לנסות לעניין אותו בלחם מאפה בית או אפילו בלחם השחור הכי פשוט. הלחם הפרוס שנמכר באריזה מכיל המון סויה. יתכן שבגלל זה הוא לא מעוניין.

אפשר גם למצוא פיתות מחיטה מלאה או אפילו מקמח לבן אבל לבדוק ברכיבים שלא מכיל לציטין.

 

אם את מוצאת לחם שמוצא חן בעיניו, את יכולה להכין ממנו לחם מטוגן. או טוסט עם גבינת עיזים.

גם פנקייק זה רעיון טוב - לארוחת ערב למשל או אפילו לחמם לכמה דקות בבוקר פנקייק שהכנת מהערב.

בכלל, לפחות ביצה ליום זה חשוב מאוד.

 

תפ"א הוא אוהב? אל תחששי - אם זה טוב לו, זה לא מה שיגרום לליחה. גם תפ"א חשובים.

אם הוא אוהב, אפשר מדי פעם להכין לו צ'יפס.

 

פסטה זו גם אפשרות לארוחת ערב.

 

העיקרון הוא לבדוק דבר דבר, לראות מה גורם לליחה.

 

ואחרון חביב - מרק ירקות מרוסק. אפילו עם שקדי מרק כדי שיהנה מהטעם ויסכים להתרגל.

 

 

ביצים (קשה או חביתה )

לחם /פיתה עם חמאת בוטנים , ממרח שקדים .

עגבנייה

 

 

זה מה שהבן שלי בן שנתיים  וחודשיים אוכל . ( + מוצרי חלב : גבינה צהובה /לבנה יוגרט )

יכול להיות שלא כל-כך שלט בעוצמת הדחיפה (וזה לא בסדר) - אבל כשרואים ילד שמרים אבן כדי לזרוק אותה על חברו, הדבר הראשון שצריך לעשות זה למנוע ממנו את זה בדרך כלשהי, ולדחוף אותו הצידה זו דרך הגיונית.

שוב, יכול להיות שהוא קצת הגזים ודחף אותו חזק מדי (דרך אגב, הילד נפגע מהנפילה?) - אבל אני לא חושבת שהוא לגמרי לא בסדר.

ואכן - צריך לטפל ביחסים בין הילדים. זה נשמע לא תקין בעליל...

זריקת אבן - מסוכנת. 

הוא היה צריך למנוע זאת.

כמו שכתבה 'מתואמת', יתכן שהאב הגזים בעוצמת הדחיפה, אבל בטוח שבאותו רגע, היה צריך לפעול בכח פיזי, ולא רק במילים.

כעת, הבעיה כאן, היא לא רק איך להסתדר עם השכנים, אלא שני הצדדים צריכים לחשוב, על שינוי חד בחינוך הילדים. אם נראה לכם ולשכנים שיש "קצת בעיות עם הילדים" אז תדעו שיש לילדים בעיה רצינית. כי האלימות מסוכנת!

מסכימה עם מתואמת שלהורה שמגיע בלי רקע לתוך זירת קרב שבה בנו עומד בפני התקפה- הדיפת התוקף הפוטנציאלי היא פעולה מובנת. כמובן, תלוי באיזו עוצמה ואופן, ומה היה ההמשך (האם עזר לבנך לקום? האם המשיך להגן על בנו? וכדומה).

 

ממה שכתבת שהשכן מאוד התנצל אפשר להבין שמאוד לא נעים לו עם התגובה האינסטינקטיבית שלו.

אני מציעה שתשבו אתם (את ובעלך) עם השכנים (הבעל והאישה) ותמצאו פתרון לכל המצב הזה. אלא אם אתם או השכנים מתכננים לעבור דירה בקרוב, לא טוב לתת ליריבות הזו להמשיך.

 

בהצלחה.

לא היית הודפת אותו?

לא רואה סיבה שאת צריכה לצעוק על השכן. אלא לשמוח שיש מי שעצר את הבלאגן לפני שקרה משהו מסוכן.

וזה בכלל לא משנה מי התחיל וכו' ונשמע שלשני הצדדים יש פה חלק בהיווצרות הבעיה...

נשמע שדווקא השכן מנסה לפשר ולגמור את הסיפור. לא מבינה למה את לא משתפת איתו פעולה.

הוא מנע פגיעה.

הוא לא המשיך להכות בו אחר כך.

להיפך- לקח אחריות והתקשר.

 

תגידי את קראת מה שכתבתי או רק מה שהגיבו והגבת בהתאם??

הילד שלו זרק אבן לפני כן על הבן שלי! ופגע!! אגב הבן שלי אומר שהוא ראה את זה שהבן שלו זורק, אז אולי שידחוף את הבן שלו קודם?? או שירחיק אותו לפחות בתור מבוגר שנמצא שם? והוא דחף אותו תוך כדי שהוא אומר לו"אני אראה לך מה זה", הבן שלי נזרק על הריצפה ונחבט!!שיראה לילד שלו מה זה. או שיש כאן מישהי מהמגיבות שהיתה רוצה שיגיבו לילד שלה ככה? אם כן בכיף.

אני בהלם שיש כאן כאלה שחושבות שזה לגיטימי

אם בנך מסתבך במקרי אלימות רק עם המשפחה הזו, צריך לנתק את בנך מקשר כל שהוא עם שכנים אלו. אך אם הוא מגיע למקרי אלימות עם ילדים נוספים, (אפילו אחת לכמה חודשים) יש לטפל בבעיה מהשורש. זה לא משנה מי התחיל ואיך הגיב השכן. ילד בריא צריך לדעת שמאלימות צריך להתרחק.

וטוב שלאחר מכן התנצל.


אני מציע שתתחילי לחנך את הילד לא להתקוטט עם אחרים, נשמע שזה נורמה אצלכם ונחשב כסוג של שגרה מבחינתך

ואם הבן שלו זרק-
הוא אמור לצפות בשלווה איך עומדים לזרוק עליו בחזרה??!

ומה את יודעת איך הוא הגיב כלפי בנו אחר כך??

ולא ראה את השתלשלות העניינים

אם ילדים של שכנים מציקים בקביעות לילדים שלך ואת בטוחה כמעט במאה שהם אלה שמתחילים אז תפני למשטרה

לדעתי זו בעיה רצינית כשנער בן  13 בועט בילדה בת 9. כנראה שכן הזה גיבור רק על ילדי שכנים ולילדים שלו מרשה יותר מדי

הרי במקרה הזה הבן שלו צריך להתנצל ולא סולחה

היא פתחה את ההודעה בזה שהבן שלה מרבה לריב עם ילדים ממשפחה מסוימת. זה לא שיש פה משפחה תוקפנית ומשפחה תמימה "קורבן תמיד".

 

אם הילד שלך ידע שאת תגבי כל מעשה שהוא עושה, הוא ירשה לעצמו לעשות דברים יותר ויותר גרועים.

(ואני בכוונה לא מתייחסת למקרה המסוים שהעלת, כי חכמים ממני נתנו תשובות טובות לזה)

 

 

הילדים שלך. אבל לפי התיאור שלך לא מדובר על שכן אלים באופן עקרוני. תנשמי עמוק. תחשבי בהיגיון איך משלימים עם השכנים, ויותר חשוב, איך מונעים את המריבה הבאה בין הילדים, שאגב, זה מאוד נורמלי רק צריך ללמוד איך מתמודדים

עריכה: אין צורך ולא שייך לכתוב כאן את הקללות עצמן. נא לשים לב להבא

זה גועלי לפנות למשטרה על דבר שהוא חד פעמי. תדוני אותו לכף זכות. היום מקדשים את הילד ויוצא מצב אבסורד שילד פחות מגיל 11 יכול להרביץ חופשי למבוגר ואי אפשר לעשות לו כלום והיה לי מקרה שתלמיד בגיל 10 היכה אותי וחבט בי ובמנהל והמשטרה לא הגיעה כי אמרה שלא יכולה לעשות כלום . לעומת שמקרה שמבוגר שסטר לילד שקילל את המבוגר עצרו את המבוגר ומגישים נגדו כתב אישום. ועל זה נאמר וזקנים מפני נערים יעמודו
 
לכן  אני מציע לך קודם להירגע לקחת את המקרה למקום שיצמח ויקדם את הבן שלך ולא למקום שיהרוס אותו. בכך שתגישי תלונה את   ה ו ר ס ת   את החינוך של בנך. מה הוא יבין שהוא יכול לעשות מה שבא לו ואוי ויי ווי אם יהיה איזה מבוגר שיגיע בו. אה אם תאמרי לנו בתור מותר לגעת אז שלא מבחינת ה"חוק" הפלילי אסור להורה להרים יד על ילדיו ושמענו על מקרים שהאבא התנגד להתנהגות של בנו וסטר לבנו על שקילל אותו. הילד היה בכיתה ג' והילד התקשר למשטרה והאבא ישב במעצר על סטירה חינוכית לבן שלו.  כך שאם את מתלוננת על השכן , גלגל חוזר בעולם . בבוא העת בנך או בתך יתלוננו עליך או בעלך.

זה שאמרתי לו שאני אלך למשטרה לא אומר שבאמת הייתי עושה את זה, אלא כדי להרתיע שהתנהגות כזו כלפי ילד זה לא הפקרות. למי ששאל אם לא הייתי הודפת את הילד שלו במצב הזה? לא, לא הייתי הודפת. הייתי מכניסה את הילד שלי מהר הביתה ופונה אחר כך להורים. וכן, הילדים שלו כמעט תמיד מתחילים, זה כמה בנים וכולם יותר גדולים מהבן שלי, ולא, מריבות אלימות זה לא משהו נורמלי אצלינו. והילד שלי יודע היטב מה אני מגבה ומה אני לא מגבה, לכן אמרתי לשכן בתחילת השיחה שאטפל עד לרגע ששמעתי על התקיפה, הילד שלי היה בהלם שמבוגר דחף אותו, ולעולם לא הייתי עושה דבר כזה אם המצב היה הפוך ואני זו שהיתה שם, לא כלפי הילד שלי ולא כלפי ילד של מישהו אחר. הסיבה שלא פניתי למשטרה היא באמת כדי לא לסבך את השכן על מקרה חד פעמי, אבל אם לא היה מתנצל בוודאי שהייתי עושה את זה, וגם אם זה לא היה פעם ראשונה.

מעניין אותי לחשוב אם המגיבים כאן באמת מוכנים שמישהו יתקוף את הילד שלהם ברחוב, או שרק כשזה נוגע למישהו אחר אז זה בסדר? בכלל לא ציפיתי לרמה כזאת של תגובות פה כי בדרך כלל אני מקבלת, וגם נותנת כאן תגובות ברמה אחרת לגמרי, ממש לא ציפיתי שיגבו כאן את מה שהוא עשה. אולי זה סוג של להגרר אחרי תגובה אחת ולהגיב באותה רוח אחרת אין לי הסבר לזה, בקיצור שלא תתנסו בעצמכם כדי להבין שאתם טועים, כי בינתים אף אחד לא אמר כאן שאם זה היה הילד שלו הוא היה עושה לו נו נו נו פעם הבאה אל תרגיז את השכן, שבסך הכל מנע תקיפה.....

לא חשוב, מבחינתי אפשר לסגור את הנושא, התכוונתי רק לקבל כמה תגובות פרופורציונליות, לא התכוונתי שיגידו לי להכניס אותו למאסר עולם, אבל לגיבוי נורמטיבי, אולי הסתכלות אחרת אבל ברוח יותר מגבה, כן ציפיתי. שכל אחד יעשה מה שנראה לו כשזה נוגע לילדים שלו...מבלי לעבור את גבולות הטעם הטוב וגם החוק כלפי ילדים של מישהו אחר.

בס"ד

 

גיבוי זה בונוס.

 

כן, יכול להיות שאנחנו חושבים שהוא היה לא בסדר.

אבל את לא באמת יודעת מה היה שם, גם ע"פ הפרטים של הילד שלך ועד ראיה.

מאיך שאת הצגת את המקרה, ה"דחיפה" של אותו האבא הייתה לגיטימית לאותה נקודת זמן.

ומכאן ועד לפתוח עליו בצרחות זה עניין אחר.

 

יצא לי להיות בדבר דומה. ככה שאני יכול לתאר לעצמי את הסיטואציה.

הדחיפה שלו לדעתך לא בגבול הטעם הטוב, מבחינתנו כן. 

אין לך מושג מה הוא אמר לילד שלו לאחר מכן. אבן זה דבר מסוכן.

הילד שלך לא פחות בסדר. גם אם התכוון רק "להחזיר".

הנה משהו להסתכל עליו - אם הילד שלך לא היה מנסה לזרוק אבן, האבא של השני לא היה דוחף אותו, וממילא יכלת פשוט לוודא שהילד השני יענש כמו שצריך.

ואין בזה משום הצדקת הילד השני, רק אבא שלו.

 

ואם את רוצה גיבוי - כן, דחיפה של ילד שלך זה לא משהו שאמור להתקבל,  והנה מה עשית עם זה:

 הילד השני כבר חטף עונש או משהו דומה, אבא שלו התנצל  ולאחר מכן צעקת עליו - כן ככה צריך. הוא הבין את העניין. אבל זה לא מוביל אותך לשום מקום אם תמשיכי לצעוק עליו.

מעבר לזה, אין לנו עוד פרטים במקרה זה, מה הקשר שלך עם ההורים שלו? של הילד? מהם תנאי הסביבה? משהו שאפשר על פיו לשפוט אותו מעבר לתמונה הצרה שהבאת לנו?

חלילה וחס לי מלהגיד את זה שהילד השני זרק אבן על הילד שלך. אני בטוח שאף אחד מהמגיבים לעיל לא ניסה להצדיק את העניין. פשוט התמקדו בזמן הההווה.

שבתור מי שמכירה יותר את העובדות (בד"כ ילדי השכן מתחילים במריבה, כולם גדולים יותר מבנך ועוד), השיפוט שלך הוא שונה משלנו. יכול להיות שאם הייתה לנו תמונה מלאה, התגובות היו קצת אחרות. יכול להיות שלא.

 

בכל מקרה, אם את שלמה עם התגובה שלך לשכן, אז לכי עם זה.

ואני עדיין מציעה לנסות למצוא פתרון קבע למצב הזה (הרי לא אפשרי שהילדים שלך יחיו, באיזושהי בחינה) תחת איום וחשש.

אספר לך סיפור על בני, שהיה סה"כ בן 5, ובגן שעשועים רצה לתת תור לחברה שלו להתנדנד, אך ילדה בת שנתיים תפסה את הנדנדה, אז הוא הרים אבן גדולה, זרק עליה ומזל שפספס. תאמיני לי שהייתי שמחה אם מישהו היה הודף אותו מלעשות זאת ולא שילדה קטנה תיפגע בגללו. אבן היא דבר מסוכן, גם אם רוצים לפגוע בך באבן - תסתלק ואל תחזיר, ותעביר את זה לטיפול מבוגרים. אבן היא דבר מסוכן ויכולה להרוג! זה המסר העיקרי שאת צריכה לומר לילד שלך (וגם המשפחה השניה לילדים שלהם, כמובן).

ובהקשר לבן שלי, אמנם לא הספיקו לעצור בעדו, אך היתה שם מישהי שהתחילה לצעוק עליו (אני הייתי בקצה השני של הגינה, אם בת נוספת ותינוק, ורק ראיתי מרחוק משהו קורה, ואותו רץ אלי). היא צעקה שהיא מזמינה משטרה ושהוא כמעט הרג אותה, ושילד כמוהו צריך להיות בהשגחה צמודה או במוסד טיפולי ועוד דברים נוראיים (והילד כולה בן 5...) נכון שיכלתי לצעוק עליה בחזרה, אבל הרגשתי שזה לא חינוכי בעליל. הילד צריך להפנים שאבן היא דבר מסוכן! אז נכון, במשך כמה ימים היה לו פחד שהמשטרה תבוא ותיקח אותו, ואני אמרתי לו שבפעמים הבאות, הוא צמוד אלי בגן שעשועים ולא מתרחק מטר. כמובן שגם ניסיתי להרגיע אותו וחיבקתי אותו כי הוא היה ממש בטראומה מהצעקות שלה, הוא פחד בימים הבאים מכל ניידת משטרה שתיקח אותו לכלא... ואני הרגעתי אותו, אבל גם הייתי מאוד ברורה והסברתי לו שמזל שדבר לא קרה לילדה כי אם היה קורה, הוא באמת יכל להסתבך עם המשטרה. רציתי שהוא יפחד, שלא יעז לעשות דברים כאלה יותר. אז אולי היתה לו טראומה לכמה ימים, אבל יותר לא תראי אותו זורק אבנים (הים הוא בן 8, ואני בטוחה שהוא כבר לא זוכר את הסיפור הזה)

בעלי, כששמע על האישה הזו, רצה ליצור איתה קשר ולצעוק עליה, אבל אז הוא סיפר את הסיפור לחבר שאמר לו - טוב מאוד, אולי הבן שלכם עבר משהו לא נעים, אבל את הלקח הוא למד בצורה טובה, הרבה יותר מאשר אם אתם הייתם צועקים עליו או מענישים אותו.. והוא ממש צודק. אולי (בעצם בטוח) אני לא הייתי מתנהגת כמוה - אבל אני לא חושבת שהבן שלי נפגע מזה לטווח הרחוק אלא להיפך!

נקודה למחשבה...

אלא שבשבילי זה לא יותר מדי רלוונטי, כי כן, אוי ואבוי(!) שמבוגר יתקוף את הילד שלי מבחינתי. והתלמיד שתקף אותך אני לא יודעת באיזה מוסד מדובר (רק אני מקווה בשבילכם שזה לא מהמוסדות האלה שכמה כאפות לתלמיד זה חינוכי....מיותר לציין שהילדים שלי לא ממש דורכים במקומות כאלה) אצלינו זה לא המקרה, ולא שמעתי בסביבתי הקרובה על מקרים כאלה בכלל, אז ממש אין לך סיבה להשוות. אולי זה סוג אחר לגמרי של סביבה.

" איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם? רבי יוסי אומר שכו טוב"אבות פרק ב

 

איך אדם יכול לבחור שכן טוב הרי אנשים באים והולכים ? 

ראיתי באיזשהו מקום שלמעשה ההכוונה היא - תהיה אתה שכן טוב!!!

בעית האלימות היא קשה וראוי שתשבו אתם ההורים עם השכנים ותשוחחו ע"כ .

כיצד ניתן להמעיט? ואח"כ אולי עם הילדים ותעשו פעילויות משותפות . בקיצור אם הילדים אלימים זה בלפי זה זה בעיה שלכם

בהצלחה

 

לא יודעת להכריע אבל גם לא יודעת אם פניה למשטרה תועיל או תזיק. כשהייתי בערך בת 10 העלבתי שכנה שלא היו לה ילדים והיא בתגובה תקפה אותי פיזית וחנקה אותי. הלכתי לקרוא לאבא שלי ובמקום להעמיד אותה במקום או לקרוא למשטרה הוא עשה סולחה. מאוד כעסתי, אבל היום במבט לאחור אני לא יודעת אם זה באמת היה מועיל לפנות למשטרה, ואולי טוב שזה נגמר בסולחה. וזה לא סותר שאולי באמת השכנים שלך תוקפניים אבל לדעתי עם שכנים צריך להיות סופר זהירים.

קיבלו פה מסר שמותר להם לתקוף וגם אם אבנים ואם מישהו יעז להחזיר להם אז אבא יתערב ואחר כך אולי יעשו סולחה

אם זה ימשיך ככה אז כן לפנות למשטרה. ולא מסכימה אם גברת שהגיבה אחרי. לא נראה לי שכל ריב מטרתו היא צומי של הורים, זה סתם ריב. וחוץ מזה אם מישהו באמת ירצה להשיג ככה צומי אז הוא באמת יקצין עד כדי כך שכבר לא יהיה ניתן להתעלם

ואני לא מאמינה ששכן לא ראה שום דבר אבל ברגע שבן שלו היה כאילו בסכנה הוא פתאום הופיע בדרך נס ברגע הנכון והציל את בנו. כנראה בתחילת המריבה כשזרקו אבן על ילד אחר, הוא לא חשב לנכון להתערב, אחר כך הרי אפשר לעשות סולחה...

ברור שהבן שלו הוא זה שהתחיל אבל כשהוא הגיע ל'זירה' הוא לא ידע מה היה לפני כן.
לגבי כל המריבות הבלתי נגמרות, המשטרה לא תמיד הפתרון, תנסי לדבר עם השכן ולהגיע להבנות. אולי תגיעו למסקנה שהילדים שלכם צריכים לא להיפגש. לטובת כל הצדדים.

באמת יש כאן כמה תגובות מזוויות שונות שלקחתי לתשומת ליבי (וגם כמה שממש לא) אבל תודה לכולם.

סליחה,

התחושה שלי לאחר שקראתי את התגובות עד כה, היא שאתם המבוגרים לא ממש יודעים איך להתנהג, וכמובן - איך ידעו הילדים ??

ילדים שגרים בשכנות לא צריכים לריב זה עם זה, כמו שמבוגרים שגרים בשכנות לא צריכים לריב. אם ישנו מתח קבוע - ישנה בעיה, וצריך לעזור לילדים להכיר את רגשותיהם ולטפל ברגשות אלו.

בתוספת לכך יש ללמד אותם, שגם אם אני מרגיש רגש כלשהוא כלפי שכן, למשל קנאה, ואני לא מצליח להתמודד עם אותו רגש, אני עדיין צריך לדעת להתאפק ולא להתנכל לשכן או לפגוע בו בדרך כלשהיא.

גם אם השכן הוא זה שפוגע ראשונה ילד צריך לדעת איך להגיב- להגיד לו אל תעשה את זה בבקשה, אחכ לידע את ההורים וכו'..

האם לימדתם את הלדים את כל זה ??

אולי כדאי שתחשבו על זה אתם המבוגרים לפני שתדברו עם הילדים ...

אגב, המתח הזה גורם לילדים שריטות לא פשוטות בנפש גם אם אין שריטות בגוף, וחבל..

בהצלחה,

אלי

ומאוד מעריכה את נקודת ההסתכלות האחראית שלך!

מקבלים כסף מהצבא.. תשמש. בעלי עדיין חייל אבל אוטוטו משתחרר וחוזר לישיבה ובעזרתו יתברך ימשיך התשמש. אבל!!!!!! אנחנו חוסכים כמה אנחנו מסוגלים לשנים הבאות..

נניח- יש כאלה שההורים עוזרים בצורה משמעותית- כולל קניות שבועיות, חשבונות,קנית בית וכד'.

      יש כאלה שמקבלים קצבאות מיוחדות מביטוח לאומי

      יש כאלה שחיים במינוס גדול כל הזמן (טוב, אבל זה גם אנשים שיש להם הרבה כסף עושים...)

      יש כאלה שקונים הרבה פחות דברים חדשים ממה שאת קונה

      ורוב המשפחות הללו גרות במקומות עם שכירות יחסית נמוכה- וזה נתח די משמעותי בהוצאות.

 

לא מאמינה שיש זוג שהוא אברך והיא בבית וקונים בעצמם בגדי מותגים חדשים לילדים. יכול להיות שהשכנה של הסבתא מעבירה להם בגדים כאלה כל עונה, יכול להיות עוד הרבה דברים.  

 

אבל אחרי הכל- לא רואה צורך לערוך השוואות בין רמת החיים שלי לזו של אחרים.    

לא נראה לי שיש זוג שגם בקושי מכניס כסף, וגם מרשה לעצמו רמת חיים גבוהה.

 

אישית, אחי הוא אברך כבר הרבה שנים ויש לו ולאשתו שלושה ילדים ברוך ה'. היא כרגע בבית, ושני הגדולים בגנים.

אחי מדי פעם עובד.

לא פעם אני תוהה איך הם מסתדרים וממה הם חיים, אבל אלו תהיות שנשארות ביני לבין עצמי. לכל היותר אשתף את בעלי, וזהו.

אני סומכת על אחי שאם הם יצטרכו, הם יעבדו יותר. זה סדר העדיפויות שלהם והשיקולים שלהם. אפילו שאני קצת דואגת להם, אני סומכת על אחי ועל אשתו כבני אדם בוגרים שיידעו לכלכל את עצמם (אולי המשפחה של גיסתי עוזרת קצת. אולי סבתא.)

 

לדעתי, הכי טוב לא להסתכל על אחרים. בשביל מה? כדי להתמרמר ולהצטער במה שיש? אלו הבחירות שלהם, עם רווחיהן ומחיריהן.

תעשו אתם את שיקוליכם ממקום שלם, ואל תדאגו משיקולי אחרים.

יש דברים שאין בהם בחירה כי אם אני אבחר כמוהם אני אצטרך לקבץ נדבות ברחוב

יש גם ענין של ברכה בכסף.

 

 

אבל בוודאי שיש בחירה.

יש בחירה איפה לגור- האם לשלם שכירות של 1000 ש"ח בחודש בקרוון או של 4000 ש"ח בחודש בעיר.

האם לקנות בית במליון ארבע מאות, או רק ב600-700 אלף.

האם לקנות קניות שבועיות מצומצמות- חומרי גלם או לקנות גם קורנפלקס, שניצלים מוכנים, ממרחים וכד'.

האם להשיג את רוב הבגדים מחברות או חנויות יד שניה או לקנות על עונה מחדש

האם לשלוח כל ילד לחוג או שלא

האם לשלוח ילד קטן למעון או לעשות לו גן סבב אמהות

וגם- האם לחסוך לכל ילד סכום עבור לימודים גבוהים וקנית דירה, או לתת לילדים לממן לבד את הלימודים והדירה.

 

זה מורכב מהמון פרטים קטנים של החיים.

 

ובאמת שגם אני לא בוחרת כמוהם, כי אותי אישית זה יחנוק לגמרי.

אבל זה בהחלט ענין של בחירה

אני עובדת בעבודה של אנשים שמרווחים הרבה הרבה מעל הממוצע

ורובם לא דתים

והם כל הזמן מתלוננים שקשה להם לקנות דירה וקשה וקשה

והם כבר עובדים פה 15 שנה עם משכורת +++

ויאן להם דירה והם לא רואים את עצמם קונים כזו איפעם כי אין מאין...

אבל הם כן יוצאים פעם בשנתיים לפחות כל המשפחה לטיול בחול , יש חוגים וכו'.. וכו'.. וכו'...

 

ומנגד אני רואה חברות שחיות על הגרוש היא עובדת בעבודה ממש שבקושי מספיקה לשכר דירה(כי הם עדין לא נכנסו לדירה שלהם שבבניה) הוא אברך שמרוויח בסביבות ה2000 ש"ח מקסימום וההורים עוזרים קצת בכסף כל חודש והן כבר רכשו דירה וחיות מצוין

בגדים יד 2 שמוסרים להן, אוכל איפה שזול , מכינים לפי מה שזול...

אין כמעט נופש אי פעם אלא אולי אבא ואמא הלכו יומים לצפון עם אוהל על החוף וכו'.. הם מצליחים לשרוד!

מצוין!

יש מדי פעם מכירות זולות , יש עבודות מזדמנות שהם לוקחים על עצמם...

אבל רמת החיים שלהם מאפשרת לשרוד ככה ! נקקודה ....

 

 

נכון לא לכל אברך יש משפחה שיכולה לתת אפילו 400 ש"ח לחודש

ולא כל אחד מסכים לחיות עם רמת חיים כל כך בסיסית

ולא כולם מסכימים לערכים האלו

 

אבל הם שורדים מצוין!!!!!

אני מכירה כאלה אישית (נכון שבורב המיכירם שאני מכירה וחיים טוב ומצויין זה  לפחות שאישה עובדת, או שבמת ההורים עוזרים בלי סוף , אבל יש לי כמה כאלו שממש הבעל היה אברך והיא סטודנטית)

 

בעל אברך וסטודנטית - הם היו הולכים שבתות להורים חיים בדירת 2 חדרים פיצית בסביבות 2,000 ש"ח לחודש לה יש מילגה קטנה שגם כלכלה אותם בסכום של כמה מאות שקלים בעלה הכניס 2,000 ש"ח בערך למילגת אברך , וחוצמזה משהוא היה צריך להחזיר להם הלוואה בסך 1,200 ש"ח בחודש (הם הלוו לו לפני שנישאו מעבודות שעבדו קודם לכן)

קנו רק במכירות מוסלות ומסובסדות ויסתדרו בשמחה ומצוין!!!!

 

ועכשיו שהיא יצא לעבוד מרשים לעצמם יותר ובדיוק כשהיא מצאה עבודה הסתימו ההחזרים של הלוואה שלהם

אז כן יש השגחה פרטית רואים אותה !

רוצה להמליץ לך על הספר "לאהוב את מה שיש". יכול להיות שבאיזשהו מקום, מה שחסר לך הוא לא הכסף, אלא לשמוח במציאות הנוכחית שלך כרגע.

 

מאחלת לך הרבה טוב והשלמה שמחה עם החיים

אם תמצאי תשובה- ספרי לי עליה.
בעלי משתוקק לשוב לספסלי הכולל ואני- לעבוד רק בחצי משרה.

נשמח לדעת איך חיים ככה (ואחכ גם קונים דירות לילדים, כי ה' עןזר...)

כל זוג לגופו. אתן לך כמה דוגמאות שאני מכירה אישית:

אברך + עקרת מקבלים קצבת נכות גבוהה עקב מחלה 

אברך + מורה מזדמנת עם הכנסה נמוכה- עזרה רבה ביותר מההורים

אברך + עקרת בית - כולל שמשלם סכום גבוה מהרגיל

וכן על זה הדרך

אבל האמת היא שאף אחד מהזוגות האלו לא חי ברמה גבוהה. כולם חיים מאוד מאוד צנוע

 

מהצד זה באמת נראה מוזר איך אנחנו מצליחים להתקיים, ועוד ברמה גבוהה למדי...

למעשה - ההורים שלו מפרנסים אותנו. הם אלה שקונים לנו את כל הדברים היקרים, וגם מכניסים לנו כספים לחשבון.

(לולא זה, כנראה באמת היינו צריכים למצוא דרכים להתקיים).

לא היינו מסתדרים בתקופה שלמדתי בלי העזרה של ההורים.

בעלי אברך ובכולל שלו כמעט לא משלמים, הוא הרוויח קצת כסף מתלמיד שהוא למד איתו שעה ביום, היו לי קצת חסכונות מלפני החתונה וקצת כסף שקיבלנו  מתנה לחתונה שנגמר די מהר...

 

 

עזרה מסיבית ממש מההורים של בעלי. בלי זה, כנראה שהיינו מתנהלים אחרת לגמרי מבחינת מקום מגורים, קניות, ביגוד וכו׳.....

לגמרי עצבנתם אותי 

כי לא התכוותני לכאלה שהאישה עובדת או ההורים עוזרים או שיש חסכונות(במקרה של ההלוואה שהחזירו להם- 

זה כמו שהיה להם חיסכון כי זה בעצם כסף שהיה להם בצד- לא משנה אם הם הלוו אותו או לא)

וגם לא התכוונתי למי שעדיין בלי ילדים

התכוונתי לכאלה שמילגת האברך היא ההכנסה היחידה שלהם. (ואני יודעת שבאמת אין להם עוד משהו)- תסכימו איתי 

שזה לא מספיק לצרכים הבסיסיים ביותר, גם אם הם קונים במכירות מוזלות וכו'

ולא- אני לא יכולה לבחור כמוהם כי כמוהם זה אומר לא לעבוד ובכ"ז לא לקבץ נדבות 

(משום מה לא נראה לי שהם מקבצים נדבות..)- ואין אפשרות כזאת (אז לא ברור איך לאחרים יש אותה)

 

שלא קיים כזה דבר שאין כמעט הכנסות וחיים כרגיל,

זה לא הגיוני

ואם הם אומרים לך שהם מסתדרים ככה אז כנראה לא מספרים את כל מה שקורה בדיוק (חובות, צדקה שמקבלים, חיים בלי כלום ממש...)

 בית אל ברובע היהודי בירושלים, שבהיותם זוג צעיר הוא הסתובב ברחובות עיר צרפתית ששהו בה טרם העליה לארץ בצווארון בלבד! מתחת למעיל לא היתה לו חולצה. 

 

אני מביאה את הסיפור הזה להמחיש את מסירות הנפש ללימוד ולגידול ילדים מצד אחד, ומצד שני את ההשתדלות שעשו להיראות מכובדים כיאה לתלמיד חכם ודמות רבנית כפי שהיה הרב זצוק"ל.

 

אולי זה יניח מעט את דעתך.

זה לא הגיוני המצב אותו תיארת בפתיחת דברייך...

את רצית לדעת תמונה ראלית אז כל  אחד ניסה להביא לך מימי שהוא מכיר סביבו או מעצמו.

 

להגיד לך איך אלו שאין להם כלום חיים לא נוכל כי זה לא הגיוני אם אין עזרה

אז או שכל האוכל בא ממה שמקבלים בכולל או ממה שמשפחה סבבי שולחת

המילגה מכסה את שכר הדירה לדירת חדר וחצי

וזהו הם אוכלים יותר אוויר ממים...

 

אבל לפי מה שידוע לי רוב האנשים האלו שכן ברמה רוחנית וביטחון בה' גבוה

מתחילים את החודש ולא יודעים ממה יחיו

ואז הםפ בוטחים בהקב"ה ומתחזקים בזה

ופתאום הדודה מחו"ל שולחת בגדים לחורף

נתנו עוד תוספת של 300 ש"ח במילגה ...

חברה קיבלה הרבה ירקות ומעבריה לאשת האברך

מצאו ביוק מבצע על כנפי העוף

 

כהה הם שורדים

לא לכולם זה מתאים

אבל עובדה שהם שורדים

 

אבל זה הרבה אמונה

 

אנחנו מנסים להסביר לך

אבל את רוצה לשמוע שהם רועבים

אנחנו מבינים את חוסר ההגיון שבדבר מנסים להסביר איפה כן

ואת מתעצבנת

נו באמת!

מה את רוצה שנכיר לך מלאך מסתורי שהוא מחלק סלי מזון בבוקר ובערב ...

שנביא לך כתובת לנגיד נודע ונסתר שמחלק מילגות גבהות וסתם כספים לסטודנטיותץ אברכיות

 

לא אנחנו לא מכירים כאלה...

אז חבל לך להתעצבן!

כי מה נראה לך שבאמת כל חודש פתאום הם קיבלו תוספות?

זה דרגה רוחנית שלא כ"כ מצויה היום- אמונה כ"כ חזקה שממש גורמת לניסים

וגם אם כן אז אל תשכח\י שזה סכום של אלפי שקלים בחודשולא 300 ש"ח או כמה ירקות...

אז צריכים לקרות להם 20-30 ניסים כאלה  כל חודש..

שמיקימאוס יצא לעבוד?!?!??!? אלוקים בחיים לא יסלח לי. מיקימאוס הוא ת"ח רציני

אז ככה. חיים עם המשכרות שלי המלגוצת שלו וניסים

 

 

"אלוקים בחיים לא יסלח לי"??

התמיהה אותי האמירה הזו. זה בגלל שאלוקים כביכול משגיח על בעלך צמוד שלא יפסיק ללמוד, או משהו אחר?

 

(בלי קשר, אני מכבדת את אורח החיים שלכם ואין לי שום ביקורת עליו. התפלאתי רק על האמירה שציטטתי, בגלל מה שמשתמע ממנה. סליחה אם נפגעת).

אם מיקימאוס יצא לעבוד

ולא ממש לא נפגעתי

 

תמיד אני קוראת לו ככה בפורומים

ובאמת זה קצת מגוכך ופעם שאלו אותי אם לא אכפת לו אהמממ הוא אמר שלא

 

 

אני חיה ככה. עובדת ברצינות אבל היום הכנסה של אחד לא מספיק

והיתר ?! בניסים!! ממש ככה

מידי פעם אני מעלה לפורום קצת מנפלאות הניסים הנ"ל

 

לך כנראה- זה לא נכון.

למי שחי ככה ומצליח לחיות בשמחה ובנחת- כנראה שזה כן נכון.

 

וחוצמזה שיש המון נסים. כל הזמן.

אנחנו עברנו תקופות שעד היום אין לי מושג איך סגרנו כל חודש. אבל עשינו את זה. ותמיד היה לנו מה ללבוש, מה לאכול, ואיפה לגור...

בכנות,

 

לא להקשות על עצמך עם "קושיה" כזו..

 

הרי את אומרת בעצמך שחלק ממה שמכביד על ההתמודדות זה "איך אחרים מסתדרים"...

 

לאדם רגיל, אין "ניסים" ביום-יום כדי לקנות מותרות.

 

וכסף זה לא "גועל נפש".. "הדבר המגעיל הזה"..   תלוי מה עושים איתו.  כסף זה אמצעי, אפשר לעשות איתו צדקה, אפשר לקיים משפחה, אפשר הרבה דברים טובים. ואפשר, חלילה, גם להיסחף אחריו ולעשות ממנו עיקר, ואז זה "גועל נפש".. כמו עוד הרבה דברים בעולם. ה' ברא את עולמו - ונתן לאדם אפשרות להעלותו ולשכללו.  

ולא פעם אלו שמכנים זאת כך, נהיים דווקא אלו שזה תופס אצלם יותר מידי מקום בראש..

 

ו"לא לעשות השתדלות בפרנסה ובכל זאת להרשות לעצמי מה שאני רוצה", זה באמת נוגע ללב; אבל זה לא המצב הרגיל של העולם אחרי חטא אדם הראשון, "הרעותי מעשי וקיפחתי את פרנסתי".  הרי שאלתך נשאלה כבר:

 

"רבי שמעון בן אלעזר אומר: מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל, ושועל חנוני, והם מתפרנסים שלא בצער, והם לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני. מה אלו, שלא נבראו אלא לשמשני, מתפרנסים שלא בצער, ואני, שנבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער? שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, שנאמר 'עונותיכם הטו'."

אז נכון שבעל אברך ואישה עקרת בית זה באמת מוגזם ולא ברור איך הם חיים.

 

אבל אני יכולה להעיד על עצמי, שבעלי אברך ואני עובדת משרה מלאה ואנחנו חיים יפה מאד עם המשכורת שלי, ומצליחים לחסוך אפילו סכום נכבד כל חודש.

 

ומנגד, אני רואה ושומעת על הרבה זוגות חילוניים ששניהם עובדים ומכניסים יפה מאד וישם להם מעט ילדים, ולא מצליחים לרכוש דירה או לצאת מהמינוס!!

 

אז צריך להכניס לכאן עוד "משתנה" - עזרה אלוקית!

אתם לא יוצאים כל ערב לסרטים ומסעדות, לא טסים לחול, לא יוצאים למלונות

מן הסתם לא מחזיקים שתי רכבים...

אנחנו עם 3 ילדים והרביעי בדרך ב"ה,

שנינו עובדים במשרה מלאה עם משכורות טובות יחסית (לא בשמיים....)

לא חיים בדוחק וצמצום אבל לא על מותרות 

לא יוצאים לסרטים מסעדות, וחופשות זה בדר"כ כשההורים מזמינים

האמת שיש לנו משכנתא גבוהה מאוד... כי להורים לא היה לעזור לנו בקניית הבית.

 

ומסבבינו יש הרבה זוגות שרק הבעל עובד והאישה בבית,

ולעיתים הבעל הוא מורה, ככה שהמשכורת היא לא של איש הייטק

 

מה שבטוח שההורים שם עוזרים המון ביום יום,

או שההורים קנו להם דירה וכשאין משכנתא מספיקה הכנסה יפה אחת.

 

אבל כל אחד והחיים שלו, וזה הניסיון שהקב"ה זימן לנו...

בימינו אלו בשביל לקנות רק בגדים ואוכל ברמה נורמלית צריך טונות של כסף...

 

 

הכסף הזה הרבה פעמים מגיעה מההורים (בצורה ישירה ועקיפה ).

 

מסכימה איתך.

גם אני תמיד תוהה לעצמי למה המשאבים פיזיים לגידול ילדים (להלן כסף) לא מדוברים כמעט בשרשורים האלו.....

 

גם אותי משגע שמתרגמים כסף = מותרות. כאשר בכסף קונים אוכל, בית וחינוך (גם הבסיסי ביותר).

בניקיון וביביסיטר ושאר עבודות מזדמנות, 

מכירה די הרבה אברכים ששוטפים מדרגות בלילה אלא שלא מספרים את זה לכולם

יש הרבה שלוקחים הלוואה כדי שאישה תשלים לימודיה

אני מכירה גם כמה זוגות שלא הלך להם ובסוף הם יצאו לעבוד

 

אני לא יודעת להסביר את התופעה המתסכלת הזאת.

וגם אין לי עצה טובה בשבילך, זה פשוט עבר מתישהוא...

בהצלחה!

גם שלי ישנה לילה כמעט שלם (מ11וחצי עד 10 בבוקר.קמה פעם אחת לינוק)מהלידה עד גיל 3.5 חודשים.
ואז היו כמה ימי שינוי שגרה ומאז קמה-בדר'כ 3-4 פעמים.
ובשבוע האחרון-כל שעה..7-8 פעמים בלילה..
זה באמת טרוף!

לשלי יש עצירות וגזים..מניחה שזה קשור..

אני מזדהה ממש.
זה קשה פיזית.ובעיקר נפשית-קשה להתחיל יום חדש כשעוד סוחבים עיפות מאתמול..
גם זה שהיא מתעוררת בלי שום סדר- אחרי חצי שעה ,אחרי שעה,אחרי שעתיים..

..

תינוק עד גיל 3 חודשים לא אמור לחכות בתור.

אז במקום לחכות בצד ולכסות את התינוק בן היומיים בשמיכה מחניקה ולברוח מכל שיעול בסביבה

תדעו שמותר לכם להכנס בלי תור!!

 

ואיזה  כיף זה לומר את צירוף המילים הזה: "הבת שלי" 

(בת ראשונה)

עד לרגע זה לא ידעתי את זה, אבל כבר ראיתי איך לקוחות ממתינים עשו אמבוש על אשה נכה שרצתה להיות ראשונה בתור מתוקף זכאותה. מה גם שהרבה פעמים הרוקחים למרבה הצער בכלל לא מכירים את החוק. 

האלו שמחזיקות את התינוקות בני יומם ומחכות כמו טאטאלך בתור הארוך והחולה - אני נגשת ומיידעת אותן על הזכאות הזאת.

תמיד יש מי שמתעצבן- ואני אומרת בשקט - זה החוק, והתינוק לא צריך לקבל פה מחלות מכל החדר החנוק הזה.

 

ואני אף פעם לא מעירה לאנשים שאני לא מכירה. אבל עם המקרה הזה יש לי נסיון קצת עצוב ולכן אני אוזרת אומץ.

 

אם כל האנשים יכירו את החוק הזה - אף אחד לא יתעצבן ולא יריב. כי ידעו שזה החוק ואין מה לעשות.

כמו שכולם יודעים שצריך להשאיר את הספסל הראשון באוטובוס עבור נכים וזקנים

כדי שיצא בקמפיין פרסום לחוק. אחרת זה מתכון לבלגנים.

כאימא לילדה נכה, קיבלתי את התעודה בדואר מביטוח לאומי. התעודה נכנסה לתוקף ביולי 2014, התעודה תקפה בכל מקום בו התור מתבצע במקום כגון: בית מרקחת, חנויות, כניסה למתקני לונה פארק וכד'. התעודה לא תקפה לתורות שנקבעים מראש כמו כניסה לרופא. הילדה שלי אוטיסטית, והרבה אנשים לא מבינים את הקושי. אני תמיד הולכת לקניות וסידורים בלעדיה. קשה לה לחכות בתור אפילו שתי דקות. מאז שקיבלתי את התעודה, השתמשתי בה רק פעם אחת, כשהייתי צריכה לקנות לה תרופה בדחיפות. היו אנשים שהתלוננו, אבל הרוקח גיבה אותי וזה הספיק לי.

כשראיתי את האשה הנכה הזאת שכולם ירדו עליה, כל כך ריחמתי עליה, אז גיביתי אותה כמובן. ברור שהיא היתה ראשונה בתור, אבל היא גם יצאה משם בטעם רע מאוד. צודק מי שכתב שצריך לעורר מודעות בדברים האלו. זה פשוט עצוב כמה שלא אכפת לאנשים. 

למשל 'קיפצובה' כותבים באתר שלהם שאצלם ילדים נכים נכנסים ללא תור. הלוואי שבכל מקום יהיה כך. כמו שמפרסמים במרפאות, את זכויותיו של מטופל רגיל, צריך לכתוב בשלטים שיש להקדים נכים ותינוקות!

חיפשתי באינטרנט ולא מצאתי. ממש מעניין!

אין לי מקור אחר. אבל המזכירה של רופא הילדים שהייתי אצלה בעבר ממש מקפידה על זה, ויישר כח לה.

באמת מענין לשאול אותה מאיפה היא שאבה את המידע הזה

בסוף נהיה תור לתינוקות ותור לזקנים

תבדקי אם בשלך יש.

קודם כל, שימי מרכך כביסה. דבר שני- אם יש לך מייבש כביסה, ייבשי בו את השמיכה.

מנסיון- יוצא ממש רך.

פותח לזה את הסיבים ומחזירהאת הרכות.

אחרי שסיימת לטפל בו, להחליף ולהאכיל וכו.. לא מפריע לו כלום

תשימי אותו במיטה בבטחון שעשית את כל מה שהוא צריך ואת יודעת מה טוב בשבילו. ועכשיו לישון.

 

 

רואים שתינוקות סובלים מעצם הבכי (ולבכי וסטרס ממושך גם יש לפעמים מחיר בריאותי) - אף תינוק שפוי לא היה בוכה אם לא מפריע לו כלום.

האם הצרכים של כל תינוק עלי אדמות, תמיד, מסתכמים ברשימה הקטנה שכתבת?

 

יש תינוקות שסובלים מרגישות יתר תחושתית,

יש תינוקות שסובלים מריפלוקס גלוי או סמוי,

יש תינוקות שסובלים מרגישות ללקטוז ( בעיקר אוכלי תמ"ל) ואז סובלים מכאבי בטן

נכון שרב ה"בעיות" של תינוקות מסתכמים בדברים שגרתיים ונפתרים ע"י הזנה מתאימה, תנוחת שינה שנוחה להם, זמן ידיים מספק וכד'--- אבל לא אצל כולם.

 

מסכימה עם כל מילה, ורק מוסיפה לרשימת הצרכים השגרתיים (כלומר לא כאלה שהם מצבים מיוחדים): מגע, המון המון מגע. היום כולם יודעים כמה שזה חשוב לבריאות הפיזית והנפשית ולהתפתחות.

לקפל בעדינות רגליים לכיוון הבטן ולשחרר.
מסז עדין בבטן כדי לנסות לשחרר גזים.

וקפיצות על כדור הפיזיו

והליכה עם מנשא

וסימיקול ברגעים הקשים

וקיפול הרגליים לכיוון הבטן

והמון המון תקווה שהתקופה הזאת תעבור

 

לתינוקות קטנים - מנשא ערסול.

 

 

אצלנו כשהיה להם גזים ......

עגלה לננדנד /לנוסע אתה בחדר/סלון .....(הכין שבאה ) מחוץ לבית אם את בבית פרטי .

* יש כאלה שנוסעיים  במכונית (שמעתי על זה , לא מכירה מקרוב ).

תרופות נגד גזים מבית מרקחת  למשל ( סימיקול  - אנחנו נעזרנו בזה המון )

וכמון ידיים ....

 

עד גיל 3 חודשים באמת קשה לנחש אותם, ככל שהוא יגדל את יותר תדעי לזהות אותו

חווץ מזה - הרבה על הידים, אמבטיה טובה, טיול בחוץ

יכול גם להיות שמשעמם לו- יש לך בשבילו אוניברסיטה \ מובייל?! ממליצה על שתיהם

יכול להיות שהוא סתם רוצה צומי - שירים סיפורים ושאר גרגורים וקשקושים

הצרכים הפיזים שלו הם אוכל ושינה. לחשוב לפי הסדר הזה- 

 

1. רעב-יודעים לפי הזמן שעבר מהארוחה הקודמת

(אם את מניקה לוודא שמקבל מספיק חלב) ולהקפיד על גרפסים

אא"כ הוא תינוק שלא כ"כ עושה

2. שינה- אם לא רעב מנסים להשכיב, אם הוא ממש קטנצ'יק

הוא יכול להיות עייף גם אם ישן כבר הרבה

3. אחרי שוידאת שהאוכל והשינה בסדר. אם לא נרדם. נשארו 2 אפשרויות-

או שמשהו מציק לו (גזים בד"כ) או שזה צורך נפשי. כשזה גזים בד"כ הוא מתפתל

אבל לא תמיד מזהים אז תנסי משהו שעוזר לגזים

4. ואם לא עוזר- נשאר הצורך הנפשי ואז- מרימים על הידיים (או שזה בכ"ז גזים שלא עברו אבל זה לא

משנה כי הטיפול הוא אותו טיפול- על הידיים)

 

ובלי קשר לבכי אני ממליצה להרים הרבה על הידיים! בהצלחה!

 

 

לפעמים הם רעבים למרות שעבר זמן מועט מהארוחה הקודמת (בהנקה זה מאוד נפוץ, וגם בבקבוק- אולי לא סיימו, אולי הכמות לא הספיקה...), ולפעמים שבעים למרות שעבר יחסית הרבה זמן.

 

לפעמים תינוק עייף כל כך שהוא לא מצליח להרדם, גם אם מנסים הרבה זמן. אבל זה ממש לא סימן שהוא לא צריך לישון...

בנוסף תינוקות קטנטנים אפשר להרדים גם כשהם לא כל כך עייפים (לדוגמה, בוכים מרעב, האמא מנסה להרדים והוא אכן נרדם...)

 

וגם יש עוד סיבות לבכי ואי נוחות- חם / קר לתינוק, כאבי אוזניים שיניים וכו', שיעמום, רעש או גירוי לא נעים...

 

 

הכללים שכתבת נכונים מאוד, כל עוד יודעים שהם לא מוכרחים, ויכול להיות גם אחרת...

 

 

מסכימה מאוד לגבי המגע והידיים 

20141021180453.doc

הקטן שלי בן 4 שבועות והוא לא נירגע לא אחרי אוכל לא אחרי שנה וגם שמחזיקים אותו על הידיים הוא צורך לפעמיים 

חשבתי שזה גזיים ונירא לי שזה נכון אבל שאני נותנת לו משהו אומופטי לגזים הוא רק טועם ונירגע ישר שזה ממש לא הגיוני 

מה שמוזר שזה ממש לא מרעב ואחרי כמה דקות צורך שוב . 

 

אצילווו כבר לילות  וימים שאין שנה כמו שצריך 

זה עם שומר שאמור להרגיע. צריך לתת את זה אבל לפני האוכל! 

אצלי זה הרגיע ליותר מכמה דקות... וכמובן תערסלי אותו במנשא, זה עוזר שהוא מרגיש אותך קרוב אליו... 

זה עובר בסוף, זה לא אומר שזה רעב. פשוט שבכי זאת הדרך תקשורת שלהם עם העולם. 

אף אחד לא מכין אותנו לגדל ילד,

הוא לא בא עם ספר הדרכה...

לי זה עוזר לזכור שהקב"ה הפקיד בידיי איש קטן, 

זה עוזר לערסל אותם, בידיים, במנשא, בערסל או בפוף.

עוזר לדבר אליהם ולספר מה עושים או לשקף את הרגש שנראה שעולה.

ממש כואב לך עכשיו, זה נורא מתסכל...

יש תקופות מאוד קשות, הרבה בכי, זה מאוד מתסכל כי אנחנו רוצים להקל עליהם ולא יודעים איך.

מנשא, הנקה והרבה תנועה (כדור פיזיו) לדוגמא באמת יכולים לעזור.

אם תרצי להתייעץ עוד בפרטי את מוזמנת.

1. משקל! המדד העיקרי לצריכה מספקת של מזון בגיל הזה

2. רופא- האם יתכן שיש ריפלוקס סמוי? אולי בטן כאובה?

אגב- ממה הוא ניזון? מהנקה? מתמ"ל? זה מאד משמעותי כדי לתת הכוונה

 

 

איזו התאמצות. אשרייך.

 

את לא מבינה איזה נחת זה בטוח עושה בשמיים - התאמצות גם להיות אמא טובה, גם להתפלל בכוונה, גם כל פרטיה ודקדוקיה..  כתוב באיזה מאמרי חסידים, אינני זוכר בשם מי, שכאשר יהודי עוסק המלאכה בשוק, ופתאום רואה שהשמש עוד מעט שוקעת ואומר, אוי - עוד לא התפללתי מנחה, זה עושה רעש גדול בשמיים...

 

לעצם הענין - לענ"ד מצוותך הראשית עכשיו זה גידול ילדייך. 

 

שלא לדבר על הקטנצ'יק שכל מזונותיו תלויים בך.

 

אשר על כן, קודם כל - שלוה פנימית. את לא "מתבטלת". העוסק במצוה פטור מן המצוה.

 

הגאון ר' לייב, בן החפץ חיים (החפץ חיים פסק במ"ב שנשים צריכות להתפלל שחרית ומנחה, ושחרית בה כולל כמה וכמה דברים), אמר שהח"ח פטר את אימו מלהתפלל כי היא מטופלת בילדיה..

 

אז אני לא אומר שלא תתפללי - אבל להיות שמחה במצוותך קודם כל.

 

לא רואה סיבה לא להתפלל בהנקה, חוץ משמונה עשרה שזה מטריד תוך כדי. ולא רואה צורך הלכתי להתאמץ על "כיסויים".

 

כתוב שאדם לא ינשק לבניו בביהכ"נ לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום. מניין שלא בשעת התפילה בבית? (שוב - אולי לא שמונה עשרה, שאז זה מוציא מהריכוז ועומדים מול ה').

 

אני מציע לך לשאול רב שאתם פוסקים לפיו, ממש לפרטים, מה עלייך לעשות. כך תדעי יותר טוב מה נדחה ממה: האם להחליף באמצע, או שמא להפסיק ולחכות שיגמור וכו'.

 

כשיודעים ברור מה צריך ומה לא - יותר קל. ויותר קל לתכנן. כמובן, ניתן לנסות לתכנן לזמן שהקטן ישן..

 

העיקר - לזכור שמדובר על שתי מצוות. לא כמו רווקה - רשות מול מצוה..

 

 

 

 

וגם כיוונת: אכן לפני שכתבתי כאן פניתי לרב עם שאלה מפורטת מאוד בענייני החלפת חיתול בזמן התפילה, ואני מצפה לתשובתו.

אין חובה להחליף חיתול וניתן להמשיך להתפלל...

 

המצב שאת מתארת הוא אבסורד. הרי מטרת התפילה היא להתחבר ולבקש. לכן אישה פטורה ממצוות שהזמן גרמן. תתפללי כשאצ יכולה ורק אז תוכלי להתפלל. עד אז תביני שהמצווה לגדל ילדים היא מרכז העשיה שלך עכשיו, ושיהיה לך בהצלחה בדב הכי חשוב שאת עושב כרגע

אנחנו מנסות.
מתכננים את הזמן ודואגים לסידור ותעסוקה לקטנים.
הצליח? שיתקבלו התפילות לרצון.
לא הצליח? יעלו השירים והמשחקים, הטיטולים וההנקות לפני אדון כל וימליצו טוב בעדנו.
מהולדת התאומים התחלתי להתפלל תפילת נשים - קטעים שהרב הגדיר לנו כמועדפים.
כשיש אפשרות לוקחת פסק זמן אבל זה לא עם אותה פניות כמו בעבר.
וכשאני רואה את אמא שלי ,שגילה 11ילדים צפופים ושובבים, היום מקפידה על תפילות ותהילים, נוסעת ל קברי צדיקים ולומדת אני מבינה היטב את משמעות דברי החכם באדם " לכל זמן ועת תחת השמיים ".
ובדיוק היום צחקתי עם חברה שהחגים האלה היו לי המון התחלות של תפילות

בתפילות...

נראה לי אולי כדאי לכם לבדוק את זה שוב.

 

מוכנה לכתוב לי מה נכלל בתפילת נשים?

ברכות השחר
ברכות התורה
פרשת התמיד
קריאת שמע
ברכת אמת ויציב עד גאל ישראל
שמונה עשרה
עלינו לשבח

תפילת נשים- הרב מלמד.

ברכות השחר והתורה,

עמידה.

עדיף גם פסוק ראשון של קריאת שמע.

 

ואם קשה אפילו זה- אז ברכות השחר וברכות התורה

 

( זה מה שאני מספיקה כיום, ועוד הרבה תפילות לא סדורות בדרך... המון...( הרמב"ם ממש חשב עלי כנראה כשהוא כתב על תפילת נשים...) ב"ה על העומס המבורך! שעבודתנו תהיה עבודה לכבודו יתברך. שנזכה לגדל דור שעוד יתפללו לפניו מיליוני תפילות)

מה שאני עושה- משכימה לפניהם (בסביבות 6, גם אם אחד מתעורר זה לא כמו כולם) או מתפללת אחרי שהם יוצאים למסגרות.

מנחה אני לא מתפללת

אבל אפשר במקום ערבית- אחרי שהם נרדמים

 

ובשורה תחתונה- יום שעובר בלי תפילה אני משתדלת לקרוא תהילים ולהתפלל על עמ"י והילדים

ואני משתדלת להפנים את העובדה שה' שמח בזה לא פחות

ואומרת לעצמי שהפרפקציוניזם הזה הוא שלי, והביקורת העצמית הגבוהה של עצמי, 

אבל זה לא אומר שסיימתי עם הקב"ה ואיכזבתי אותו חס ושלום אלא שהוא טוב ומיטיב ורואה ללבב.

 

אצלי הם במסגרות גן ומעון ואני משתדלת להתפלל שחרית - ברכות השחר .

אחרי שהם הולכים למסגרות ותוך כדי סדור הבית מוצאת קצת זמן.

 

בהצלחה רבה !

 

 

הפסק הוא ששחרית ומנחה הם חובה, וערבית רשות. אפשר להתפלל ערבית, אבל זה לא מחליף שחרית או מנחה.

בכל מקרה מה שבעיקר קשה לי זה שחרית...

כי בדיוק אבל בדיוק בגלל זה נשים פטורות מתפילה 

 

אני חושבת שגם לפי הפסיקות שאישה חייבת בתפילה

הכוונה רק לתפילת שמונה עשרה

ולמה להתפלל דווקא בהנקה? תניקי וכשתגמרי תתפללי

 

ובסוגריים- לי קצת קשה עם זה שלפעמים המצוות שלנו הן על חשבון הילדים

(שמצד אחד להלכה כן חשוב מדברים כאלה,

מחללים שבת יותר בקלות אם זה בשביל תינוק למשל)

ומצד שני אישה צריכה לצום ביו"כ גם אם לתינוק היונק יהיה פחות חלב

ולברך ברהמ"ז גם אם התינוק צורח ברקע וכו'

אבל אני מקבלת את זה כי פשוט- זאת ההלכה וזה נכון גם אם אני לא מבינה

 

בדרך כלל אשה פטורה כמעט מהכול כדי שתוכל להתמסר לילדים ולטפל בהם כמו שצריך

לא מבחינה טכנית, כל שזה לא משנה אם זה קצת או הרבה

 

למה בהנקה? (א) ומה אעשה כשאני מתפללת ופתאום הקטן מתחיל לבכות? אתעלם? (ב) אני גם מעדיפה שיינק בזמן התפילה, ואז לא אצטרך תוך כדי תפילה להשגיח על כל הנזקים שהוא כבר יודע לחולל... (ג) אין לי המון זמן. הילדים מחכים שאכין ארוחת בוקר. גם הנקת בוקר וגם תפילה יוצא הרבה זמן.

וסתם שתדעי לגבי יום כיפור יש דעות שונות. יש רבנים חשובים עם שיעור קומה (כגון הרב נבנצל, הרב ליאור, הרב רבינוביץ ועוד) שכן פוסקים שמותר או שאפילו חובה למניקה לשתות אם התינוק עוד קטן.

ולגבי ברהמ"ז - אפשר לקחת תינוק בידיים בזמן ברהמ"ז, לא?

 

 

צום יום כיפור הוא מדאורייתא! כן, גם לנשים בהריון ומניקות.

תפילה לנשים מעבר לחובה הבסיסית זה חומרה.

 החובה הבסיסית למי ששאלה-

ברכות השחר, ברכות התורה ופסוק ראשון של שמע

ואם אפשר גם תפילת עמידה אחת ביום. לאו דווקא שחרית - סה"כ 10 דקות

(מי שרוצה לראות מקורות ולהעמיק בהלכה מוזמנת לפתוח פניני הלכה תפילת נשים-

ספר שלם בשבילכן. יפתור הרבה שאלות שעלו בשירשור הזה)

 

מה ההגיון להקל בצום יום כיפור ולהחמיר בתפילה על חשבון כ"כ הרבה ערכים אחרים?

לא יודעת מה פוסקים בזה למעשה 

הרי נשים בהריון בסיכון כן שותות לשיעורים לדוג' 

יש הבדל בין מה שאנונימית כתבה:

פוסקים שמותר או שאפילו חובה למניקה לשתות אם התינוק עוד קטן.

לבין מקרה של פיקוח נפש.

צריך להיזהר מאוד מפסיקת הלכה בפורומים...

איך יכול להיות?!

 

אבל אחרי שאני גומרת לכתוב בציניות אני קולטת שזה באמת מענין-

מי זה הרב שמחייב אותך בשתי תפילות ביום

ידועה מחלוקת הפוסקים (ברמה של רמב"ם מול רמב"ן) אם יש מצווה מהתורה להתפלל. דעת הרמב"ם (וכל פוסקי הספרדים) שיש מצות עשה של  תורה (שלא הזמן גרמא) להתפלל פעם אחת ביום ולכן נשים חייבות להתפלל פעם אחת ביום-לא משנה מתי. ותקנת חכמים להתפלל בזמנים מסויימים ובזה אישה פטורה ואכמ"ל, וכן פסק מרן בשולחנו הטהור.

לעומת כל זה, דעת הרמב"ן (בהשגות על ספר המצוות לרמב"ם)וסיעתו (כל פוסקי אשכנז) שאין מצוה מהתורה להתפלל, אלא בזמן צרה מיוחדת יש מצוה לזעוק ולהריע. על פי דעתו, נשים חייבות בתפילה (עפ"י תקנת חכמים פעמיים ביום-שחרית ומנחה) משום שתפילה "רחמי נינהו" וגם נשים צריכות לבקש רחמים. אגב דעת רש"י על הגמ' בברכות שא"א לקרוא למצוה מדרבנן "מצוות עשה", ולכן אין לאישה פטור מתפילה משום מ"ע שהזמן גרמן. (ותוס' דחה את דבריו על אתר (ושוב) אכמ"ל.)

מינימאוס-אם הבנת את מה שכתוב פה, אז המסקנה ברורה. אם לא הבנת, המסקנה היא שאם רב כל שהוא אמר משהו, כנראה שיש לזה סיבה וצריך להזהר בכבוד ת"ח.

זה לא אומר שאין גורמים אחרים שיפטרו אישה מתפילה, כטיפול בילדים וצורכי הבית. אני לא מכיר פסיקה שמחמירה גם בזה-אבל זה לא אומר.

בחיים לא שמעתי שמישהו מחמיר בזה, וכן אני מתנצלת התנסחתי לא בסדר 

 

 

 

אני דווקא כן שמעתי...

(שנשים מחויבות בה) אין לה גדר מסויים וזה לא חייב להיות "תפילת עמידה" (המכונה שמונה עשרה)

 

זה יכול להיות תפילה בשפה שלך ואפילו בשני משפטים (המכונה "התבודדות")

ואומרים גם במבנה של שבח בקשה הודאה 

מדאורייתא חייבים שזה יהיה במבנה הנ"ל.
לפי הרמב"ם כדי לצאת מדאורייתא מספיק להגיד "השם בבקשה תשלח לי כסף" אני המון פעמים כשאני נצרך להפריד בין תפילת ערבית לקריאת שמע וברכותיה אומר את הברכות קורא קריאת שמע ועושה התבודדות קצרצרה כדי לסמוך גאולה לתפילה

קודם כל- כל הכבוד לך שאת מנסה... הרבה נשים פשוט הורידו את הניסיון לעמוד בזה... 

 

לדעתי תנסי משו מהפכני

לדבר עם בעלך על זה

לראות איך הוא מתגייס בבית כדי לעזור לך לקיים את המצווה שאת חייבת בה

(כמו שאת מתגייסת כדי לשלוח אותו לתפילות שהוא חייב בהם...) 

אם זה אומר שהוא לוקח אחריות על הבית ל10 דק' פעמיים ביום

אם זה אומר ש--- משו אחר

 

 

תקבלי תשובות מפורטות יותר

בד"כ במכתב שחרור מבי"ח כותבים מתי צריך להגיע פעם ראשונה לשקילה. אם לא כתוב- תתקשרי אליהם לשאול.

חיסון ראשון בגיל חודש. (אח"כ בגיל חודשיים, 4 חוד', חצי שנה וכו')

אם לפני גיל חודש תהיו בבית שלכם תלכי לטיפת חלב ששם תהיי קבוע ותשאלי שם את כ-ל השאלות שלך. רק שימי לב שיש תחנות שהאחיות שם מקסימות ואמהיות והכי כיף איתן ויש מקומות שלא... וזה קשה רגשית אחרי לידה וכאמא טריה לעמוד בניכור ולכן כדאי פעם ראשונה לבוא עם בעל/ הורה/ חברה שיוכלו לתמוך אם האחות לא תהיה נחמדה.

 

השתייכות לטיפת חלב זה לפי איזור מגורים אז תתקשרי לברר לפני שאת מגיעה.

 

חוץ מחיסונים ושקילה יש מדי פעם בדיקת התפתחות ע"י רופא ילדים ואחות. בכל ביקור יקבעו לך תור לביקור הבא ויגידו לך מה יהיה באותו ביקור.

 

מזל טוב!

 

זה ללכת אחרי שבוע בערך לטיפת חלב לשקילה לראות מה המצב ולפתוח תיק.

אחרי חודש- שוב שקילה וחיסון ראשון, ואז כבר די נכנסים למעקב סדיר (האחות שם קובעת לך תור בכל פעם כך שאת לא צריכה לדאוג מתי לבוא. כבר יאמרו לך).

 

כמו שציינו, ביקור בטיפת חלב יכול להיות נעים ויכול להיות גם לא. במידה שלא- אל תתרגשי. תזכרי שאת אמא טובה. כן תקחי את העצות הטובות.

ו... אני למדתי עם הזמן לשאול את האחות על מה היא תשאל אותי בפעם הבאה, כדי להגיע מוכנה (כל ביקור יש שאלות על מה שהתינוק עושה/לא עושה עדיין, ולא תמיד שמים לב בבית. אם האחות אומרת מראש למה לשים לב, יותר קל להתמקד בזה ולהגיע מוכנים עם תשובות ).

 

אה, ובכל ביקור כדאי להביא את פנקס החיסונים לטיפת חלב, שלא תצטרכי לבוא פעם נוספת.

 

גידול קל!

החיסונים - מאוד חשובים.

לשקילה גם יש חשיבות, הבעיה היא שבנושא הזה האחיות אוהבות להלחיץ בלי פרופורציות.

בקשר להתפתחות הילד - מנסיוני זה תחום מאוד חשוב, שלאחיות אין בו מספיק מקצועיות. אצלי יש ילדה אחת שאמרו עליה בטיפת חלב שיש לה עיכוב התפתחותי, היות שלא דיברה מספיק טוב, ולא ידעה את מה שהאחות רצתה שתדע. היום היא ילדה המצטיינת ביותר בכיתה! עם ילדה אחרת הייתי מודאגת כיון שהייתה בת שנה ושמונה ולא דיברה בכלל, וגם לא ידעה להסביר את עצמה בתנועות ידיים. האחות אמרה לי "אל תדאגי, היא תדבר" ופטרה אותי בזה. אך אני לא ויתרתי ועשיתי בירורים לגבי המצב שלה. תוך זמן קצר הגעתי לשניידר, וקיבלתי את האבחנה של אוטיזם. האחות לא צדקה. הילדה שלי כבר בבית הספר, ולא מדברת!!

 

בנוסף- יש הדרכה מסודרת ומקיפה באתר של משרד הבריאות המחלקה לאם ולילד

בייחוד אם זה מפריע לו לנהל חיים תקינים ומטריד.

תבקשי הפניה מהרופא שלו לאבחון דרך הקופה

כדאי לבדוק ולהיות רגועים.

זה מפריע לו להתרכז בדברים, אבל למשל בשינה הוא לא מתעורר מרעשים.

בד"כ זה מפריע לו עד שהוא מקבל הסבר מניח את הדעת מה מקור הרעש ואז הוא חוזר לעיסוקו.

אם זה רעש מתמשך אז הוא נצמד אלי ואומר שהוא מפחד.

מקסימום זה כלום

 

ולגבי שינה- יש ילדים שישנים ממש חזק וגם אם בשעות העירות הם רגישים- הם לא יתעורר בקלות.

 

הרעשים שמפריעים לו הם חזקים? הם מפריעים  גם לך?

יש דברים אחרים שמפריעים לו להתרכז?

הזכרת את האזעקות ב"צוק איתן", הייתם באזור שהיו בו הרבה אזעקות בזמן המבצע? זה בהחלט מבהיל ומשאיר רושם חזק על הילדים בעיקר כשהם רגישים גם ככה לרעשים.

 

 

 

זוכרת שהבת הגדולה שלנו (כיום בת 5.5 ) היתה נלחצת מרעש מסוים שהפריע לה .

כמו ששכנים קודחים או ממטס שטס עד שהסברנו לה מה זה הרעש וכו .....ולאט לאט זה עבר (נראה לי ) .

כיום יש רעשים שקצת מלחצים / מפריעים לה   , אבל כשהם נפסקים זה בסדר .

למשל יום אחד השכנים שלנו (אנחנו בבית פרטי ,דו משפחות  יש קיר משותף לנו ולעוד שכנים .)

קדחו בקיר זה הפריע לה ,אמא שיפסיקו זה מציק לי /לא אוהבת .....

 

כאשר היא היתה קטן פחד ונצמדה אלנו ההורים .....

כיום היא אומרת מפריע /מציק /לא אוהבת ושיפסיקו .....

זהו בזה זה נגמר .

אבל גם במצב דומה!
רעש מהשכנים למעלה, תינוק שבוכה בחוץ, מכוניות, הכל!
כל רעש שיש הוא מסתכל עלי ומצביע על האוזן שלו ואומר- ״אש, אש!״ (רעש)..
אבל לא חשבתי שזה אמור להדאיג אותי יותר מדי....

אבל לאט לאט זה עובר לו

בעיקר חשוב לעשות את מה שאת עושה - להסביר להראות לו, אם אפשר גם לעשות איתו

(לדפוק איתו בפטיש, במקדחה וכו')

 

כאשר הפניה לגורם המקצועי תהיה לייעוץ.. ובע"ה שלא  תצטרכי יותר מזה

בס"ד

יש לנו נכד עם סיפור דומה. כדאי לכם לפנות למרפאה בעיסוק לברור הנושא.

עם אמך ושאתה לא מעביר לה הודעות. לחתוך חד וחלק.

בתור אחת שהרטיבה עד גיל מאדמאד מאוחר, הבושה היא העונש הכי גדול שיכול להיות
בושה מעצמי בעיקר ובושה מהמשפחה
בחיים לא ישנתי בגלל זה אצל חברה
ורעדתי אפילו להתחתן..
כנראה זה יושב על רקע רגשי, אבל זה לא צריך להיות משהו רגשי עמוק כדי שזה יקרה.
העיקר לא לעשות מזה עסק
אני החבאתי את המצעים שלא יגלו וכיבסתי בעצמי מבושה.
אבל בסוף התדירות יורדת..
לשאול אותה אם היא רוצה ללכת לרופא לבדוק מה אפשר לעשות אם זה ולא לחייב.
זה הגוף שלה וצריך להיות מאד עדינים עם זה כי זה מספיק לא נעים לה גם ככה.
בהצלחה

אני אפילו לא מייעצת מה הטיפול הנכון כי אצלי לא עזר כלום. אבל דבר אחד אני אגיד לך שמאחרי החתונה זה ממש ממש פחת זה אומר שהפחד שיגלו את זה גרם לגוף להתעורר ולא לישון מאד חזק.

צ

1. אני לא עונה ומתאמצת להתרכז ואחרי התפילה מזכירה לילד שכשאימא מתפללת א מברכת- לא פונים אליה כי היא מדברת עם ה' (גילאי גן)

 

2. הייתי שואלת רב או מנקה אח"כ... ברכת המזון זה דאורייתא...

 

3. כן

 

4. היא קטנה, הייתי אומרת פעם אחת שאסור, אך לא מתעקשת איתה... אני בטוחה שה' סולח לה...

לעשות סימן עם האצבע.  אח"כ להסביר שאנחנו לא שואלים כשאמא באמצע לברך לה' או להתפלל אליו.

 

2. לענ"ד - לגמור ברכה אחת (נניח הזן את הכל), להושיב בלי לדבר, ולהמשיך.

 

3. לא צריך לומר לילדים. והם לא מתכוונים לשם ה'. את לא תגידי. כשיגיעו לגיל הבנה שזה שם ה', תסבירי בנחת.

 

4. לקטנים כאלה לדעתי לא צריך לומר. זה לא יעזור ויעשה רק ההיפך. בגיל יותר גדול, אפשר להסביר בנחת שבגלל שהשם זה קדוש - לא אומרים סתם, אלא בברכה או פסוק.

 

 

1 לעשות סימן אם היד ואח"כ להסביר שלא מדברים כאשר אמא בתפילה /ברכה ....(ילדה בגן חובה ),

((למורות שזה לא תמיד עוזר .... לפעמים היא מנסה לדבר /לשאול דברים אז שום לסמן אם היד ולא לענות  , כדי ללמד ))

 

 

2-3 לא יודעת .....לא נתקלתי בזה עדיין .

 

 

4 תלוי בגיל הילד ... אם הוא גדול יחסית בגן טרום חובה או חובה והלאה ....

אז אפשר (אולי ) לנסות להסביר לו . 

שלי בגן חובה (בת 5.5 ) ואני מנסה להסביר לה ....לא יודעת עד כמה היא מבינה ....