במסגרת עבודה סמינריונית של בעלי, אנחנו זקוקים לאנשים בוגרים שאובחנו כבעלי לקות למידה לצורך מענה על שאלון.
בשבילכם אלו 5 דקות, בשבילנו זו הדך אל התואר...
ממש ממש תודה!!!
קישור לשאלון-
https://docs.google.com/forms/d/1glAJkltLyjHc30VT_PLJ_G8t866QYBg1sVS9UrHoy3g/edit#
הילד. יש לי ילד ביסודי אז אני יודעת שבמשך השנים (בגנים וגם ביסודי) זה קורה. לאף אחת לא מתאים שיציקו לילד שלה, אך לצערנו בחיים יש אי נעימויות כאלו, גם לנו המבוגרים יש לפעמים אי נעימויות עם הסובבים אותנו, נכון?
השאלה היא המינון, אם זה הצקות ש"נורמליות" לגילאים שאת מדברת עליהם- תמיד רבים על צעצועים וכו' או חלילה משהו קשה וחריג, שאז צריך לחפש מסגרות אחרות... תלוי גם איך הגננות מתמודדות...
בכל אופן חשוב לחזק את הילד, לתת לו עצות וכלים איך להתמודד עם המציקים...בהצלחה ובנעימות בע"ה!
גם הילדים שלי במעון, והגדולה בגן.
ואין מה לעשות הם חייבים ללמוד להגן על עצמם.
לפי דעתי זה בלתי נמנע,
וחוץ מזה, גם בבית הספר בעז"ה הם יאלצו להגן על עצמם.
בשביל זה הגננת נמצאת שם...
מפחדים להסתבך איתם...
סתם.
כמו שאמרה אחת מעלי- בכל מקום שאת נמצאת בו מקבלים את פנייך בחיוך? לא קורה שמישהו מדבר אלייך בצורה לא הכי נעימה? זה קורה בכל מקום בעולם המבוגרים, וכמובן גם בעולם הילדים, רק ששם הביטוי הוא אחר.
ואם דיברו אלייך לא יפה, אז מה? את לא מסוגלת להיות במקום הזה יותר? לא, את לומדת להתמודד למרות שזה לא הכי נעים.
אני חושבת שחשוב לאפשר לילדים לחוות חוויות נורמליות של חיים, כדי שהם יוכלו ללמוד להתמודד!
את מכירה את הילדים האלה שכל החיים ריפדו להם את כל הקירות שהם היו יכולים להתנגש בהם ואז כשהם גדלים הם חוטפים את הזאפטה של החיים? כואב הלב.
אז אני לא ממש דואגת מזה שיציקו לילד שלי במעון. ברור שיש מריבות קטנות, אבל הוא ילמד להסתדר עם החברים שלו (בדיוק כמו שהוא לומד להסתדר עם האחים שלו בבית) ויהנה מכל הדברים הטובים שיש למסגרת לתת לו.
ונקודונת:
נראה לי שככל שהאמא דואגת יותר לילד שלה - שלא יציקו לו, איך הוא יסתדר וכו', הוא חוטף יותר ומסכן יותר.
יש לי רעיון להסביר למה זה ככה, בהזדמנות.
לא צריך יותר מידי "לאפשר לחוות חוויות נורמליות של החיים", במובן הזה... לדעתי.
בעיני, זה כמו להגיד שפרח שמגדלים בחממה - צריך "לחוות חוויות נורמליות" של צמח גדול מחוץ לה.. לא - בשביל זה הוא מוגן בחממה, שיוכל לגדול בלי צורך "להתמודד" עם מה שלא מתאים לשלב הזה.
זה לא אומר שצריך ב"היסטריה" על כל ענין קטנצ'יק, אבל זה אומר הרבה מאד.
לא מחנכים לתרבות של אלימות.
אולי חלק מהתיאור של "עולם המבוגרים", בא ממבוגרים ש"התחנכו" כך..
[זה נכון, שגם אם מקצינים ב"חרדות" שמא תהיה אלימות עלולים להקרין זאת לילד - אבל זה ענין אחר]
בתור אמא לילדה שסבלה מהצקות ומכות במעון. ברור לי שהמטפלת שמרה עליה, הרחיקה את הפוגע, וגם עודדה את הבת שלי להרחיק את הילד המכה (הבת שלי למדה לצעוק עליו, או קצת להרביץ בחזרה. לא מדובר במכות חזקות).
שלא יהיו מכות, חטיפה של משחקים וכו'.
הבעיה שלא תמיד זה אפשרי. נשיכה למשל זה משהו של שניה וזהו, לא מספיקים להגיב.
בכל מקרה, בד"כ דברים כאלה לא קורים.
יש את הילד הביישן והמפוחד ולכן אוהבים להציק לו!!
לא שלא תחשבו לרגע שאני בעד להציק חס ושלום אבל זו המציאות המרה ,
יש כאלה שלטנים כבר מגיל הגן ויש כאלה שבצד זה חלק מהחיים. וצריך
כמה שיותר לעודד את הילד הפגוע שיהיה לו מקום מוגן אצלכם ואז הוא יוכל יותר להתמודד מול האנשים שסביבו!!!
ואם משאירים את הילד עד גיל שלוש בבית (כמו אצלי ) הם יותר מחוסנים נפשית אפילו שהם שברירים להתמודד עם העולם
שסביבם!!
בהצלחה!!
יש גננות, מטפלות וכו'.
חמור מאד בעיני אם זה "חלק מהחיים" במעון..
אסור שיהיה.
אל "תשלימי" עם דבר כזה.
מה זה? את שולחת אותו לגן-חיות?...
[אני לא "אמא" - אבל בכ"ז כתבתי..]
והילדים שלי לא סובלים מכך.
אם את מדברת על דחיפונת קטנה פעם בהמון- המון זמן כשרבים על בובה מסויימת- אני לא מתרגשת מכך...
אבל ממש הצקות ומכות- ממש לא!!!
היתה שנה אחת שהיה ילד די "אלים" בקבוצה ולכן המטפלת בערך "עמדה" עליו כל הזמן שלא יצליח לפגוע באחרים ובאמת שנה אח"כ כבר לא הסכימה שימשיך אצלה.... אבל שום ילד לא סבל מכך, פשוט המטפלת כל הזמן עמדה בגבורה על המשמר!!
ואף פעם לא נמאס.... כל הורה צריך לשמוע כל לילה לפני השינה...
מילים ולחן: הדס וחנן בן ארי.
הנרות הללו אנו מדליקים
כמו הילדים המתוקים שאנו מולידים,
אפשר לשים בהם את השמן ולהיטיב הפתילות
אבל משם זה רק תפילות.
הילדים הללו אנו מגדלים
וזה קצת קשה לראות אותם מהצד לפעמים,
צריך לשמור מפני הרוח ולשמור על עירנות
אבל משם זה סבלנות...
ואין לנו רשות להשתמש בהם (להתאכזב מהם)
רק לאהוב בלבד
ולהתפלל לנס, כמו בימים ההם-
בזמן הזה (בסבך הזה).
אז מנסים בתוך הבית להוסיף עוד אור
אבל בחוץ החושך נהיה שחור משחור
וסימני השאלה צפים ועולים,
ומבלבלים.
ובחיוך שלהם מתגלות כל התשובות
שלמעלה מן הזמן הן כבר היו כתובות.
יש כד קטן חתום בחותם של כהן גדול,
הוא לא ייתן להם ליפול-
יצא ממנו אור גדול.
ואין לנו רשות...
ריבונו של עולם, בורא מאורות ואדם.
עזור לנו להבין עד כמה גדולים ומאירים הנרות שנתת לנו.
ותן בנו הכח לאהוב אותם ללא תנאי, ולהיטיב עימם ואותם-
שיוכלו לעמוד איתן מול רוחות עזות הנושבות בחוץ.
שידעו הם עצמם, שכל אחד ואחד מהם
יכול להאיר עולם.
אמיתי כל-כך 
לבדוק מיידית מה קורה בגן.
ילד בן שנתיים לא אמור להיות מהגן עם "חוויות" שגורמות לו לצרוח בשינה.
לא "לגיטימי" בגלל הסיבה..
אם ילד סתם היה מגיע לגיל שהוא צועק בשינה, אז היינו מנסים קודם לבוא ולהרגיע, לאפשר המשך שינה טובה ולראות אם עובר.
אבל "תיזמון" צמוד להתחלת הגן, מצריך בדיקה.
כך נראה לענ"ד.
מסכים לדברי דן, פשוט לשוחח עם הגננת, יחד עם זאת כדאי לדובב את הילד ולנסות להבין מה מפריע לו אולי משהו מפחיד אותו, בנוסף, לדאוג לכך שהוא יירדם עם חפץ שהוא אוהב, לא ציינת אם הוא נרדם מהר או שקשה לו להירדם, האם הוא מפחד להגיע למיטה בלילה, איך הוא נפרד מכם בכניסה לגן (יש ילדים שחווים חרדת נטישה), האם הוא שמח להגיע לגן, כדאי לבחון את הנקודות הללו.
יצירת תהליך השכבה רגוע (לא תלותי בהורים) משחררת חרדות, תהליך כזה כולל שיחה קלה לפני השינה, חיבוקים נשיקות והרבה אהבה המקנים לילד ביטחון בהוריו ואח"כ הילד נרדם לבד (לא להגיע למצב של משחקים וכד' זה יעורר אותו).
השכבה רגועה אמורה להסיר את התחושות והחוויות המעוררות חרדה שחווינו במשך היום.
בהצלחה
בס"ד
בצרחות באמצע הלילה.
לענ"ד:
-לבדוק עם הגננת אם אין משהו חריג בגן שמפריע לו
-חלומות- בגיל הזה הם מתחילים לחלום. כאשר הוא מתעורר, ללכת לידו, לדבר איתו בשקט שאמא פה ואתה יכול לחזור לישון.
-טקס לילה רגוע. מקלחת, מוזיקה רגועה וכו'.
-אנחנו גילינו שהרבה פעמים חוסר המנוחה של הילדה התחיל כשהיא ראתה את אבא שלה במדים. מאז שעלינו על זה, אנחנו מדברים איתה המון שאבא שלנו הולך לעבודה, הוא יחזור בעז"ה, נצייר לו ציור וכו'. הרגיע אותה מאוד. לבדוק אם חוץ מהמעון הוא התחיל משהו חדש- שמפריע לו.
-טיפות לשינה: יש טיפות הומאופטיות לשינה רגועה. מטפטפים כמה טיפות לפני שהולכים לישון וזה עוזר לשינה רגועה. [לא בבית מרקחת רגיל, בהומאופטיה. אם את ירושלמית אשמח להגיד לך איפה אנחנו קנינו]
לילה טוב ורגוע!
איננה חייבת להבין ב"התפתחות הילד". לא בידוק הבנתי למה בן שנתיים שבוכה בלילה, זה אומר שצריך לקחתו לשם.
אח קטן מלפני חודשיים - בהחלט מצדיק הקדשת זמן מיוחדת ביום רק לגדול יותר, וגם "לקבל ביחד" את הקטן.
לגבי הגן - צריך תשובה מופרטת שלה: לא מרביצים? לא "חוטפים"?
ככלל, כדאי להזדמן מידי פעם לגן באמצע היום, בלי הודעה מוקדמת, להקשיב קצת את האוירה מבחוץ, וגם לראות מה קורה.
כמובן, ההנחה היא שבעז"ה הכל בסדר, אבל בכל זאת כדאי לראות.
[ואגב, כתבת שזה "מאז שנכנס לגן" - האם זה גם "מאז אחרי הלידה" בדיוק?... אז באמת משמעותי לשים לב, מה השינוי שמשפיע. ואולי שניהם.. "הלוך להרגיעו"..]
בתהליך השינה האדם חווה מחדש את היום שלו ומתמודד מחדש עם כל הקשיים שלו.
כל הדברים שהוא הדחיק במהלך היום לתת המודע, צפים ועולים מחדש במהלך השינה.
באופן עקרוני, שינה היא תהליך בריא שבסופו הנפש בריאה יותר.
מחד אפשר להניח שזו ההתמודדות של בנך עם הקשיים שחווה, מאידך, בגיל שנתיים לא הייתי מצפה לקשיים שיצריכו צרחות.
עם זאת, יש לשים לב לסוג הצרחות- יש צרחות של עצבים- הוא לקח לי ואני לא יודע לדבר אז אני צורח בחוסר אונים, לעומת זאת יש צרחות וזעקות של כאב- לצרחות מסוג כזה הייתי מתייחסת.
דבר אחר, אצלנו בגיל שנתיים ילד עדיין בפעוטון, בגיל כזה בדר"כ לא שולחים להתפתחות הילד אלא אם יש קשיים מוטריים ושפתיים מאוד חמורים- מסורבלות, חוסר תקשורת, התפתחות בעייתית באופן קיצוני לבני גילו וכדו'.
תמוהה בעיניי שהגננת רוצה לשלוח אותו לאיבחון בגיל צעיר כ"כ, עד כמה שאני יודעת, בדר"כ מתחילים בגיל 3 ומעלה באיבחונים והפסיכולוג של הגן צופה בילד ומפנה במידת הצורך לגורמים המתאימים.
שוב, אלא אם את מבחינה גם בעין שאינה מקצועית בקשיים שהזכרתי.
גם הילד חווה תהליך של לידה כשנוסף לו אח/אחות.
אלו שתי נקודות שדורשות התייחסות כי אם הוא לא מפחד ללכת לישון ותהליך ההירדמות רגוע יתכן שבזה טמון הקושי.
לסיכום:
אני חוזרת לעניין הצרחות, אם אלו צרחות של זעקה יש מקום לבחון את הנקודות שהזכרת- הגן והלידה, אם אלו צרחות "רגילות" שילד בן שנתיים חווה במהלך היום כתצאה מהמפגש עם חבריו בגן, יש מקום להניח שאין בעיה אך רצוי לברר עם לעומק איך הוא מרגיש בגן אולי לא באופן ישיר אלא דרך הסייעת....
לצרחות שלו האם הוא מדבר על דברים קשורים לגן וכו ,מריבות,הוא מזכיר שמות של ילדים? לא ברור לי למה ילד בן שנתים נמצא בגן ילדים בגיל הזה בד"כ הם במעון.ולמה הגננת טוענת שהוא צריך ללכת להתפתחות לילד.תנסי להיזכר האם הוא התנהג ככה לפני הלידה או הכניסה לגן.בתור אמא ל5 ילדים לא כל מה שהגננת אומרת צריך לעשות את מכירה את בנך מצוין יותר טוב מהגננת. דרך אגב עולה לי עוד רעיון הבת שלי היתה צורחת באמצע הלילה והיא היתה מאוד עצבנית ולא הבנתי למה עד שעליתי על זה שיש לה תולעים ובלילה התולעים מתפרצים החוצה וזה שיא הכאב ואז הילד צורח.תנסי לבדוק האם אולי זה הבעיה.
ב"ה עבר אחרי תקופת מה...
זה מאוד מאוד מפחיד כשזה קורה,
אבל לפי מה שבררנו זה תהליך טבעי שקורה מדי פעם ולא צריך להילחץ.
כן חשוב לנסות לברר מה התהליכים שעוברים עליו בגן.
א. מה פירוש "הוא בגן"? של ילדים גדולים יותר? או של בני שנתיים.
ב. המקצוע של גננת אינו מאבחנת, בוודאי לא של גננת לבני שנתיים. לפעמים, מהניסיון, היא יכולה להבחין בדברים ולפעמים לא בדיוק. לשמוע ולשקול.
ג. יש לך ילד חדש, תהיי נינוחה, אל שניהם; תשימי לב היטב מה קורה בגן - כולל להגיע ולראות האם למישהו יש מגע עם הילדים חוץ מהגננת, ומה עם הילדים שסביבו. והכל יסתדר. את לא תאבדי אותו בחינוך ולא כלום. סה"כ בן שנתיים שצורח בשינה. לא סוף העולם - צריך לבדוק בנחת.
ד. אם בדקת את האופציות הסבירות שהוזכרו, כולל מה קורה בגן, ואת שמה לב להקדיש לו תשומת לב מעבר לתינוק החדש, אז בסדר. אם צורח בלילה או נבהל - ניגשים, מרגיעים - וזהו.
זה שאת לא תילחצי מידי, טוב גם בשבילו.
נכון זה מאד מלחיץ, רק כדי לסבר את האוזן ישנם מקרים ש"נראים" קשים יותר, הילד ממש נראה כאילו התעורר ומתנהג באגרסיביות ולעיתים אף קם ומטייל בבית תוך כדי צרחות.
אני מדגיש שזה "נראה" קשה יותר אולם זו אותה תופעה של ביעותי לילה.
מס'י סמפטומים מאפינים את התופעה ומבדילים אותה מתופעה דומה שהיא סיוטי לילה:
א. החשוב משניהם הוא שהילד לא זוכר כלל שהוא התעורר אפילו במקרים שהוא ממש קם, אגב, לכן ההמלצה היא לא להגיב בזמן האירוע זה רק יחמיר את המצב.
ב. בדר"כ זה קורה בתחילת הלילה.
ג. בדר"כ זה לא קורה כל לילה (למרות שציינת שזה כל לילה, האם זה עדיין כך?)
שללת את הסיבות הסבירות שניתן למגר ( הבדל נוסף בין סיוטי לילה לביעותי לילה נמצא בשאלות שנתבקשת לשלול) כך שמה שנשאר זה להמתין לכך שהביעותים ייעלמו כלא היו וזה קורה בדר"כ תוך מס' שבועות.
אם את עדיין לחוצה ניתן לפנות ליועצי שינה/ מעבדת שינה במתמחה בילדים.
לילה טוב 
הוא בן 8 והיתה תקופה שפעם בשבוע הוא היה מתעורר וצורח. נסיתי להרגיע אותו אבל הוא לא נתן לי לגעת בו.
הוא לא ידע למה הוא התעורר (פעם שאלתי אותו בסוף ההתקפה אם כואב לו משהו והוא ענה שלא).
בהמשך זה קרה פעם בחודשיים-שלושה. ועכשיו הפסקה ב"ה של חצי שנה.
לקחתי אותו לשירותים והוא סירב לעשות שם.
הדבר היחיד שהרגיע אותו היה חיבוק חזק דוקא והתנהגות תקיפה. אם לא תפסיק לצרוח
ולהעיר את כל הבית אתן לך מכה (דוקא זה עזר למרות שלא הגעתי לזה).
בבוקר הוא לא זכר בכלל שזה קרה.
רק להדגיש
אין לשאול מדוע הוא קם זה רק יזיק הוא אפילו לא זוכר, אין להגיב פשוט להשגיח ואם הוא זז באגרסיביות רק לחבק.
אין להעיר למרות שחושבים שהם ערים הם באמת רדומים (רק לעיתים הם באמת ערים ולא תמיד ניתן אפילו לדעת).
זה יעבור סבלנות....
ולא ראיתי תולעים, והיא איתי בבית ולא בגן..
אחרי תקופה לקחתי אותה לרופא והוא אמר שזה כן תולעים ונתן משחה.
יומיים ועברו הצרחות...
אם זה תולעים,בזמן שהוא צורח תפתחי את הטיטול ותסתכלי בפי הטבעת אם את רואה כמו מין חוטים לבנים ,אם כן זה תולעים.והתרופה המיידית זה קודם לנקות אותם עם מגבון ולזרוק לפח ,לחתוך חתיכה פיצית של שום להכניס לבפנים ותוך דקה יהיה דממה.זהירות זה מאוד מדבק לשטוף ידים טוב בסבון.התיאור שתיארת ממש הזכיר את מה שהיה לבתי צרחות אייי וכו,ודרך אגב לא צריך את התרופה שנותנים לזה הוא מר ומגעיל...בהצלחה והכי חשוב תהיי את רגועה ופחות לחוצה,הלחץ שלך מוקרן אל הילד אוטומטית והוא מרגיש אותך יותר מידי טוב....
מכירים את הכלים האלה שהם נראים כמו כסף אבל הם לא? זולים כאלה.. יש פמוטים , חנוכיות..
איך מנקים אותם? זה ממש השחיר..
תודה
ואז כנראה שמנקים את זה כמו כלי כסף
יש בחנויות בקבוקים קטנים להברקה של נחושת או כסף ואני מניחה שיש עוד סוגים למתכות שונות.
צריך להיות באיזור חומרי הניקיון. כתוב את ההוראות על הבקבוק, זה ניגוב עם מטלית ספוגה בחומר ואז ניגוב ושיפשופים על פני כל השטח עם מטלית היבשה.
כיוון שאת לא יודעת מהו החומר בדיוק- כדאי לנסות קודם בפינה נסתרת.
בילדותי, לפני פסח, היינו יושבים בחצר עם חצאי לימון וחול ומנגבים ומלטפים ומשפשפים את כל תצוגת הכלים הנחושתיים- עד שהיינו מסתנוורים מרוב הבוהק. זה ממש כיף לראות את הלפני והאחרי 
ומשחת שיניים כן, כן מנסיון זה מנקה יופי יופי!
בהצלחה!!
לא נראה לי שזה יעבוד..~א.לאו שזו תהיה עבודת נמלים.. אולי להשרות את הכלים במים חמים עם מעט סבון
מן הסתם זה מה שמשפיע ולא הסיבוב של המכונה.
ו אגב, לכן כתבתי- עם סבון..~א.לאשמח לשמוע מה הועיל!
אז עשיתי עם חומר לניקוי כסף כי לא היה לי רעיון אחר...
זה הבריק יפה אבל לא לגמרי. מקווה שלא הרסתי את זה כי אח"כ ראיתי שכתבו לא להשתמש בחומר הזה..
סליחה על התאור-
משהו מכיר שיש וירוס והשלשול עם ריר?
אני יודעת שזה מעיד על חיידק, אבל אמרו לי שזה גם מופיע בוירוס. נכון?
פליז תרגיעו אותי אני בלחץ מזה
ב"ה התופעה חלפה אחרי יום וגם החום.
אבל השלשולים עדיין כאן.. כבר יותר משבוע..
מחר באמת נלך לרופא.
מאד שאני מביאה לילד שלי כל יומיים ממתק מויטמין C, הפסיקו לו השילשולים. אין לי מושג אם יש קשר... אבל זה עוזר
קונים בבית מרקחת ללא מרשם רופא ומוסיפים למים\מיץ\מעדן
מקווה שעבר הענין זה לא פשוט כלל!!!
אם אפשר כמה שיותר נשנושים לא משמינים או לפחות נשנושים הרבה פחות משמינים מהנשנושים המקובלים והיותר משמינים.
תודה לכל מי שהגיב
בחלקם יש כמות מזערית של סוכר או דבש.
זה גם תלוי למי מיועדים הנשנושים לילדים או להורים?
אני ירדתי לפני שנה וחצי 8 ק' כי הורדתי לגמרי מהתפריט סוכר וקמח חיטה (זו שיטה ידועה) ואני שומרת על זה.
אז כשבא לי לנשנש אני אוכלת שקדים/ אגוזים/ פירות במינון נכון- לא בהפרזה.
ב"ה אין לנו זמן...
התעוררתי הלילה ורוצה לשתף.
פעם היה פה שירשור על ספרי ילדים ויצירה עצמית שלהם.
מצאתי לאחרונה בבית הוריי ספר מהילדות המוקדמת (איך שרד???) שריגש אותי לראות אותו שוב.
זו כריכת קרטון, שכשפותחים , אז עולה ציור גזור כמו תלת מימד. הוא מקופל בכריכה כשהוא סגור. צבעוני, מרהיב ומורכב - יש לו כמה זויות ויש הרבה פרטים להסתכל.
אז חשבתי להציע לעשות - עם ילדים בוגרים אפשר לתת להם להכין בעצמם. (תלוי בגיל-לעצמם או לכבוד האחים הקטנים). זה יכול להיות פעילות בחנוכה או כהכנה -כשחנוכה הוא הנושא.
זה אמצע הלילה עכשיו אז לתת הוראות הכנה מדוייקות - לא עכשיו. מצריך מחשבה ודיוק...
גם אני מציעה לקחת תמונות של המשפחה - לנו יש אוסף מכל השנים, של צילומים בהדלקת נרות אצל סבא וסבתא ואצלינו. תמונות שאיתן אפשר ליצור סיפור או ללמד על חנוכה או להשתמש לספר הנפתח הנ"ל.
לילה טוב וחנוכה שמח ומלא אור !
כיף לקרוא גם כשלא כותבים.
ועוד יש אחיות בגיל העשרה האם אתן מרגישות חופשי או כפוי במיוחד בעניני אוכל...
לי זה ממש מבאס כל פעם מחדש שלא נותנים לי חופשי לקחת דברי אוכל
כאשר אנחנו נמצאים תקופה די ארוכה כמו שבועיים (אחרי לידה).
אציין שיש כמה אלרגניים במשפחה ובמיוחד אחת שחושבת שכל דבר שזז בבית רק שיך לה מה הייתם עושים??
מקווה שהובנתי. ותודה לעונות
אם לא נהגתי כשורה אשמח לתובנות!!
לא לגמרי הבנתי את הסיטואציה
מה גורם לך לאי נוחות?
היחס של חמותך?
היחס של הגיסות שלך?
בושה שאת מרגישה מבפנים- בלי קשר כמה הן נחמדות?
התנהגות לא-נורמאטיבית שיש בבית שלהם?
האוכל פתוח לכולם, כל אחד מה שרוצה (וגם קונים צ'ופרים שאהובים עלי במיוחד שאני בהיריון) לכן, אין לך מה ללמוד מזה שאצלי מאד מאד נח לי אצל חמותי.
עצתי לך- אם לא נח לך, אם לא נותנים לך לאכול חופשי- למה את מגיעה לשם לתקופות ארוכות? תבואי לשבת (עם סנדוויצי'ם בתיק...) ובמוצ"ש תגישי יפה שלום. אל תהיי במקום שלא נח לך בו, להיות ככה שבועיים ועוד אחרי לידה, כשאת לא מרגישה חופשי, למה? תלכי הביתה, ותקחי משהי לעזרה, עדחף מלהיות במקום שאת לא מרגישה משוחררת. זו דעתי.
אז אני מרגישה מספיק בנוח לקחת שם חופשי
והיא טיפוס מארח כזה עם לב רחב, של תבואו ותאכלו כמה שבא לכם.
זה בית כזה שהילדים של השכנים היו אוכלים שם וכל נדחי עמו ישראל שצריכים עזרה
באים אליה לצהריים והיא גם שולחת להם הביתה במגשיות. אז זה לא דוגמה.
הגיסים והגיסות שלי שגרים בבית ולא עזבו הם מסוג האנשים שאוכלים בעיקר אוויר ואור שמש,
ואין כזה דבר אוכל שלהם, אני לא בטוחה אם הם אוכלים משהו יותר מכוס מיץ וטוסט ביום.
אם לא טוב לך שם, אל תהיי שם כל כך הרבה זמן.
אולי תנסי לדבר עם בעלך לגבי מישהי שתבוא לעזור לך בבית שלך ולשאול את דעתו.
אני הייתי משתגעת אם הייתי שבועיים בבית שאני לא יכולה להכין לי לאכול אלא לחכות שיציעו לי.
1. למה הולכים לשויגער לשבועיים
2. הרבה פעמים אנשים שמוגבלים באוכל מתרגזים שלוקחים ממה שמותר להם . מוכר ומעצבן.
3. האם יש לך אפשרות שיהיה לך את הדברים שלך
כאשר אני מגיעה לבית חמותי אני בלחץ בעניני האוכל שם חמי וחמותי אנשים נפלאים אך כאלה אשר אינם מעירים מיד על דבר שקורה בשטח
ויש שם שתי בנות אחת כבר התמתנה אבל השניה עוד מתעקשת על כל דבר אם היא צריכה בעניני אוכל לא לגעת כלל לא משנה שיש הרבה או קצת
והיה מקרה שהיה במזווה משהו ששיך לה ולא עלה בדעתי שזה שלה ושאלה מי לקח עשיתי טעות ואמרתי לה שאני ולא חלמתי שזה שלה היא היתחילה לצעוק עלי פשוט כך לצעוק שאין לי רשות לקחת מה שלא שייך לי ואני אנא אני באה הייתי בעלבון גמור אך לא עניתי
מה הייתם עושים בכזה מצב??
זה מתכון לבעיות, לחיכוכים, למריבות.
אני תמיד מעדיפה את הבית שלי על פני בתי קרובי משפחה, גם אם זה הורים.
קצת מתאמצים ולוקחים אחריות על החיים, וכולם מרווחים!
לדבר עם אחותו, לדבר עם אימא שלו, וגם להביא לך לאכול כשאת רוצה, כשאתם שם.
דברי איתה. תגידי לה שאת ממש לא רוצה לקחת בטעות דברים שלה,
אז שתשים אותם במקום מסוים או לשכתוב שם ואת מצידך תשתדלי לשאול אותה לפני כן
אישית, אחרי לידות אני תמיד חוזרת לבית הפרטי שלי.
במצב שלך, אם מעיזים לצעוק עלייך, הייתי קמה ובורחת משם תוך שניות....
ואני לא מתכוונת להתנהגות ש"זה האוכל שלי- אל תיגעו" (כי באיזה שהוא מקום ניתן לקבל את זה) אלא להתהנגות של להעז לצעוק על אישה אחרי לידה, הן לך מה לעשות שם, בטח ובטח לא לתקפות ארוכות ובטח שלא לאחרי לידה.
ככה אני חושבת
במקומך הייתי משלמת מאות שקלים לבייביסיטר ולאוכל מוכן , ולא מגיעה לשם (ואני יודעת מה זה שאין תקציב. אצלנו רק בעלי עובד...)
ככה אני הייתי עושה. את צריכה לעשות חושבים אם את ממשיכה עם המצב הקיים או לא. זה תלוי באופי שלך. ובתמיכה מבעלך
אגב, מה בעלך אומר בעניין?
בעלי גם נעלב בשבילי ונמשך הכאוס רק יומיים !! סך הכל הם אחים ולא יצאו הכאסך להרבה זמן אבל אני נשארתי מלא כעס עד עכשיו!!
(היה זה לפני חצי שנה והיא לא ניסתה אפילו להתנצל בפני אבל איך שהוא קנתה לבני שהיה לו יום הולדת מתנה ובלי שום התנצלות כאילו המתנה שווה את ההתנצלות!!)
ונראה אולי אני באמת אעשה צעד דרסתי ולא אלך אחרי הלידה אליהם!!
לא יודעת באיזו קהילה אתם גרים
הנה כמה רעיונות:
העיקר - שיהיה בשעה טובה ובשמחה!
אפילו לכמה שעות, אחרי הגן שבעלך יקח את הילדים לחמותך יאכלו שם ארוחת צהרים . שיאכלו שם גם ארוחת ערב, שיתקלחו,
ואם יש אפשרות שישינו שם גם ,אם אין אפשרות שישנו שם עם בעלך, ואת גם רוצה לראות אותם כל יום, אז שיבואו בשבע בערב, כבר מוכנים לשינה, ורק ילכו לישון! השלוש שעות בן ארבע לשבע לא יהיו בבית, ככה את נחה כל הבוקר, הם אוכלים אצל הסבתא, ויש לך גם את מנוחת אחה"צ. אולי חלק מהילדים כן יחזרו הביתה וחלק ילכו לסבתא.
ככה הבית לא מתכלכך, כי המשפחה כמעט לא בבית, אין בישולים,מה שנשאר זה רק כביסות......
או שפשוט תתעלמי מהגיסה הזאת, זה לא תמיד דוקא נגדך, יכול להיות שהיא מתוסכלת מדברים שלה.
ולאין כמו אמא אין לי אפשרות כזאת מכיוון שהם גרים בעיר אחרת!!
ולא הולכים למסגרת? אז איזה מנוחה זאת? עדיף להשאר בבית שלך ויש לך לפחות את הבוקר לנוח.
אלא אם כן במשך השנה יש ילדים שנשארים איתך בבית ובמילא הם לא במסגרת. תחפשי להם מסגרת לחודשיים שלשה של אחרי הלידה שתנוחי לבד בבית עם התינוק החדש. (אולי הגזמתי בחודשיים שלשה , אז לפחות מסגרת לחודש, זה שווה כל אגורה)
אין סיכוי שהייתי עושה את זה! ואני לא מסוגלת להיות שם יותר מכמה ימים רצוף. בלאגן שם, לא כ"כ נקי, רעש, ואני אוהבת נקיון ורוגע
האוכל שם בסדר, נישנושים יש קצת פחות. אם אני צריכה אני פשוט מביאה איתי נשנושים שאני אוהבת ואוכלת בחדר שלנו בשקט....
חמותי מקסימה ומיוחדת, נעימה ועדיה ולא מעירה, יש לי חופשיות לנהוג כרצוני ולאכול מה ואיך שמתיאם לי. היא קונה בשבילי במיוחד דברים שאני אוהבת לאכול, אני ממש בכיף איתה. רק ההתנהלות של הבית לא נוחה לי ובגלל זה לא אוהבת להיות שם יותר מידי.
לא מכירה מצב כמו שאת מתארת...
אפשרות ללכת לאימי כך שהאופציה זה או בבית או אצל החמות, חוץ מזה שזה יהיה בחופש הלידה....
הי
מישהו יודע אם קיים גרעין בקריית ביאליק? מה סגנון האנשים שם? איך החינוך? יש עם מי ליצור קשר?
תודה
או לחפש באינטרנט- גרעינים תורניים בישראל, בחיפה יש.
המחיר של 600 ש"ח חושב על מחירי רצפה של 1.5 למלפפון ו-2.5 לעגבניה וכו'
המחיר הזול של העוף היה כ-12 ש"ח לק"ג עוף ... וחישבתי עוף רק בשבת בלי אפילו מוצר עוף כלשהו לאורך השבוע.
עם כל החסכוניות הכי חסכונית אי אפשר לחצות את מחיר קניות בסיסי ברשת אושר עד לכאלו סכומים. אפילו במכירות המוזלות. (ואני מכירה אותם. הם גם לא מחלקים בחינם. וגם לא במחיר עלות נטו)
הסכומים שציינתי שהראו כמה זה מגוחך היו בשיא הצימצום האפשרי לפני רעב ממש ולא כללו אפילו לבן או עוגיה..... והכל היה במחירים זיל הזול (שאני אפילו לא יודעת אם יש באושר עד)
והיא ציינה שהם קונים הכל באושר עד...
עדיין ערים לי פה ?למה? כי רעבים!!
מה אכלנו לא. ערב? לחם-צנימים עם קוטג' וחביתה מקושקשת (כל אחד כמה שרצה!!3 ביצים אפילו ) וכן גם חתכתי סלט יפה!!!!
ועכשיו אני כועסת עליהם וצועקת עליהם. מסכנים! אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך
אז אשמח מאוד אם יש לך טיפים לילדים גדולים כבר
איך להרגיל בכל זאת לישון יפה
והאם לכם זה עובד כמו קסם ז"א: ילדים לילה טוב!! נשיקה. כיבוי אורות והשקט והשלווה בבית???
תזכו למצוות!
בס"ד
אולי מוזיקה רגועה תעזור?
גם אצלי יש ימים כאלה. ונראה לי ש3 ביצים זה כבד מידי, לילד, ועוד בערב. אולי זה מפריע להם בבטן והם מתרגמים את זה כרעב?
אולי הם מערבבים צימאון ברעב והם רק צמאים?
הקושי שהצגת נובע מאי הצבת גבולות, כפי שציינת "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך".
האמת שהצבת גבולות אינה רק לנוחות ההורים אלא היא מועילה בראש ובראשונה לילדים, היא מעניקה להם ביטחון, פרופורציות נכונות, הם יודעים מה מותר ומה אסור ומה צפוי להם אם יחצו את הגבול.
בנוסף, לא כתבת את גילאי הילדים רק הזכרת שהם גדולים. בכל מקרה יש כאן מס' כללים שניתן להיעזר בהם.
הצבת גבולות באופן נכון נעשית במספר צעדים:
א. קבלת החלטה מהם התחומים בהם נציב גבולות- זמנים (זמני שינה, יקיצה, ארוחות וכו'). פעילויות (מקומות מותרים ואסורים ליציאה מחוץ לבית, סוגי מדיה מותרים ואסורים לצפייה וכו'). אכילה (סוגי אוכל מותרים, צורת אכילה, מקום אכילה וכו'). למידה (הכנת ש.ב., הכנה למבחנים וכו'). אלו רק מקצת דוגמאות לתחומי הצבת גבולות.
ב. תכנון, בניית ועריכת שיחה עם הילד- הורים רבים מציבים גבולות ללא הודעה מראש וללא הכרת מקומו של הילד, מבחינת הילד יש כאן פקודות שניתנות בשל נוחות ההורה והשיגעונות שלו, ההורה נחשב כעריץ המצווה ציוויים לצרכיו בלבד ללא התחשבות בו. לבניית שיחה נכונה היעזר בדף ניהול שיחה באתר.
ג. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.
ניתן גם ליצור בנק של בחירה חופשית והילד ינצל אותו לפי רצונו, דוגמה לכך, רכישת 10 כניסות לבריכה בחופש והילד ינצלן מתי שיבחר, או יותר מכך, הצבתם גבול של זמן חזרה לבית, ניתן מראש לסכם שיש אפשרות חריגה של שעתיים בשבוע והוא יחליט אם לנצלן ומתי, שוב, הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית.
קישור להרחבה https://sites.google.com/site/winningparenting/101
בהצלחה.
ב"ה הרגלתי אותם לסדר קבוע של א. ערב (לא ממש מסודר כי לא תמיד כולם רעבים) מקלחת, צחצוח שיניים ולמיטה. קריאת שמע כל אחד אומר בתורו, ולישון.
לפעמים הם מדברים ביניהם ואני קצת כועסת. בד"כ הם סחוטים ונרדמים.
בד"כ הם במיטה ב19:00-19:30..
הקטן שעוד לא בן שנה עושה לנו בעיות.. (כמובן שהסדר שאני מנסה לעשות לו לא קשור בכלל לסדר של הגדולים.. אבל אין לו סדר קבוע עדיין) לכן אמרתי שתלוי בגיל. (הגדול שלנו בכיתה א' אם זה משנה..)
אוי, הרגע ראיתי שביקשת לילדים גדולים.. טוב אולי זה יועיל לאחרות..
בהצלחה לך!
ברגעאשתדל לזכור להשים מוזיקת רקע רגועה שאני אוהבת וזה יכול להרגיע את האוירה
דווקא כשכתבתי השקעתי בא'. ערב כדי שלא יגידו שהם רעבים/צמאים!!!
אכן יש לי קושי בהצבת גבולות-תודה על ההדרכה והדרכים להתקרב לזה!
ואשתו של ... הבאת טיפים מאוד יפים תודה! (זה קצת פחות אבל האזור של הגילאים)
תודה לכולם ועכשיו נשאר "רק" ליישם.........
ברגעבין 5 ל6 ארוחת ערב,
בין 6 ל7 מקלחות
בין 7- ל8 סרט קצר ולמיטות.
אני בכוונה מקדישה שעה לכל דבר כדי שלא אהיה בלחץ של זמן והם לא יהיו עייפים מידיי וסדר ערב יתחיל בעצבים...
כמו"כ יש כללים ברורים:
1. אין אוכל אחרי ארוחת הערב. כדי לוודא זאת אני מוודאת איתם בשאלה- אתה שבע? אם התשובה היא לא, לא קמים מהשולחן.
2. מי שקם מהשולחן שלא לשרותים, משמע שהוא שבע ואני לוקחת לו את הצלחת.
3. אם בכל זאת נראה לי שילד מאוד רעב בערב אחרי המקלחות והכל , מותר לאכול רק פרוסת לחם בלי כלום.
כל זה נבע מנסיון מר של נסיונות הילדים להשיג צומי בדרכים מסוג כזה (זה תלוי גיל...אני לא מתרגשת...פשוט היה חשוב להציב בנושא גבולות ברורים...)
ואל דאגה כל אחד מקבל ספיישל קריאת שמע עם אמא איחולים ונשיקות לפני השינה... זה לא שחסר להם צומי או משהוא...זה שאני לא מוכנה לתת אותו לפי התכתיבים והשגעונות שלהם....
גם אני מתחילה מוקדם כדי לא להיות בלחץ שאני לא עומדת בזמנים.
אוכלים ארוחת ערב, אם נשאר זמן אז סיפור או משחק, מקלחת וישר למיטה. אצלי הם עוד קטנים ומתלבשים במיטה ולא באמבטיה, אז זה כבר עושה את העבודה של להכניס לאווירת שינה. שמע ישראל עם כל אחד ולילה טוב.
אני לא לוקחת את הצלחת - זה נראה לי נוקשה מידי, אבל אחרי ארוחת ערב אין אוכל - זה ברור.
סדר קבוע לפני השינה מאוד עוזר, זה יוצר אצלם מעין שעון ביולוגי ועכשיו הם יודעים שהולכים לישון בלי משחקים.
וכן, צריך להוריד כל מה שמושך צומי ונסיון 'להרוויח' עוד כמה דקות לפני השינה.
הקושי אצלי זה עם השובב שלי - אחרי שהולכים לישון הוא קם, עובר למיטות של האחרים, מגיע לסלון ומפריע לאחרים לישון, מדבר, שר, וגם מרביץ.... לא יודעת מה לעשות איתו, הוא שובב בכל דבר, לא רק בשינה
אמא שלי לא השכיבה אותנו לישון מעולם. היא מספרת בצחוק שהיא התייאשה כשאני הייתי בת חודשיים (ואני הבכורה מתוך עשרה!). זאת אומרת שלא חייבים להשכיב ילדים לישון. אצלי יש שעה שבה הולכים לישון והכל, אבל בעיקר כי אני מורה וצריכה את השקט בערב כדי להתכונן למחר, אחרת- בואו נמשיך להנות ביחד!
מה באתי לומר- שהאמירה "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך" צריכה בדיקה. זה מאוד אישי, לכל אמא מתאים משהו אחר, ואם היה לך נוח בשלב מסוים בחיים לא להכריח אותם ללכת לישון זה ממש בסדר.
ויחד עם זה, ממש הגיוני שהיום את רוצה שהם ילכו לישון בשעה מסוימת, ואין שום סיבה שזה לא יקרה, לילדים יש גמישות שאנחנו היינו חולמים שתהיה לנו (רק תחשבי כמה זמן לוקח לילד להתאקלם בסביבה חדשה וכמה זמן לוקח להורים שלו...)
הנקודה היא שיש לך רגשות אשמה, הם לא הולכים לישון בצורה נורמלית ומקובלת, למרות שהבהרת להם למה את מצפה, ומי אשם בזה?
את?
את יכולה להעצים להם את העיניים? להפיל עליהם תרדמה? להכריח אותם להישאר במיטה?
זה החלטה שלהם אם ללכת לישון או לא, אנחנו יכולות רק לעזור- בסיפור, בקביעת הכללים, בצעקות....
אבל אם את לוקחת מהם את האחריות למה שהם עושים- יוצא שהם לא אחראים על ההתנהגות שלהם ולא צריכים לעשות כלום, רק אמא שלהם צריכה למצוא פטנטים להפעלה נאותה שלהם....
ברור שהילדים שלך הרבה יותר גדולים ומסוגלים מזה!!
ולכן, הטיפ שאני הייתי נותנת, ולדעתי הוא נכון לעוד הרבה סיטואציות בחיים (נוסה בהצלחה אצלינו...), הוא פשוט להחזיר את האחריות לילדים. זה חייב להיות מתוך אמון בזה שהם רוצים טוב- רוצים ללכת לישון בזמן, רוצים לשמח את אמא וכו' אחרת זה ממש הפקרות-אתה לא נותן אחריות למישהו שאתה לא מאמין שהוא מסוגל לשאת אותה...
האמון שאנחנו נותנים בילדים שלנו כשאנחנו מצפים מהם להתנהגות הטובה, כשאנחנו יודעים הם רוצים טוב- אי אפשר לכמת את הערך שלו.
את אמא נהדרת, תפסיקי לחשוב שאת יכולה לשלוט בכל- את עושה את המיטב שביכולתך, והם בוחרים מה לעשות עם זה הלאה!
תצליחי!
אחרת, כמו שכתבת זה חסר אחריות...
הגדולה שלי בכיתה ב'...
מה גיל הילדים של "ברגע"?
ברור שילדים צריכים ללכת לישון עד שעה מסוימת. לא בגלל שצריך שיהיה שקט בבית, אלא בגלל שהם צריכים לישון מספר מסוים של שעות שינה כדי לתפקד כמו שצריך ביום למחרת.
לכן, צריך לעזור להם כמה שניתן ללכת לישון בשעה סבירה (משתנה מילד לילד, אבל עדיין צורך קיים).
זה הכל
הגדול שלי בן ארבעה וחצי אבל אולי בכל אופן אוכל לעזור לך או לנשים נוספות כי אצלי היתה בעיה וברוך ה' היום מקסים!
דבר ראשון צריך השכבה רגועה לא להעיף את הילדים למיטות. אצלי זה עובד עם סיפור והפתעה. ואני אפרט. ההפתעה היא שהילד שלי מחכה לי במיטה, לבוש בפיז'מה כמובן ואני מחפשת אותו בדרמטיות בכל הבית. עובד נהדר. אחר כך מספרים סיפור קריאת שמע המון חיבוקים ולישון. אבל להפתעה ולסיפור יש תנאי. אני מקציבה לא זמן עד שעה מסויימת יש סיפור והפתעה אחר-כך רק סיפור ומשעה מסויימת אין כלום. (רק קריאת שמע, כי זה מצווה) עד שהילדים יתרגלו לרעיו אל תקציבו זמנים כדי שהם ילמדו לאהוב את זה. אבל אחר כך תקציבו ותראו שאתם עומדים בזה כפי שאני עשיתי, הראתי לא שאין חכמות אם עבר הזמן היום ההתארגנות לוקחת שתי דקות. ובקשר לדברים שתוקפים אותם. הבן שלי אמר לי משפט שכנראה שדרתי לו, שאני חוזרת עליו לפני שהוא שם פיז'מה אחרי שהולכים לישון אין רעב, צמא צריך לשרותים! כמה פעמים עומדים על זה ואחר כך הם פשוט לומדים להתארגן לפני.
והעיקר לזכור שיש לנו אוצרות! בהצלחה!
עקב כמה תהיות שעלו לי, רציתי לשאול בענייני השכבת ילדים (כלומר סדרי אחה"צ,
ארוחת ערב, מקלחות והשכבה לישון..)\
1. מי אצלכם אחראי ונמצא מבין ההורים בזמן הנ"ל? אבא? אמא? שניהם?
2. מה העיסוק העיקרי של העונה?
3. האם זה תמיד כך? האם זה היה ברור לכם מאליו?? האם כך היה גם בבית הוריכם?
תודה!
1. רק אמא (כלומר, אני ).
2. מורה. וגם לי לקח זמן לפענח את הכוונה
3. נראה לי שכן.
בבית הוריי, גם אבא שלי היה נוכח חלק מהזמן (היה מגיע הביתה ב-17, 18).
בבית חמי וחמותי, כנראה היה אותו דבר כמו אצלנו בבית.
איתם רוב הזמן,
פעמיים בשבוע יוצאת לעבודה אחה"צ לשעתיים בערך (הגדולים שומרים על הקטנים), חוזרת לארוחת ערב.
בעלי מגיע בין 6:30 ל7:30 ואז עוזר לי בהשכבות, שיעורי בית עם הגדולים והכנות למחר (הוא מכין את הסנדוויצים...)
האמת שביקשתי ממנו שכשאני עובדת אחה"צ יבוא מוקדם יותר כדי שהילדים יתחילו לאכול יותר מוקדם ולא יחכו לי,
אבל מבחינת העבודה הוא לא יכול- אז מה לעשות, מסתדרים. הוא בכל זאת המפרנס העיקרי בבית.
1. אני
2. אמא, במשרה מלאה 
3. יש מקרים יוצאי דופן, אבל לרוב זה אני, וזאת כי אני מצויה יותר
אמא במשרה מלאה
תמיד אני חוץ משישי ומוצ"ש
נדיר שאני בקניות או בסידורים בשעות כאלה ואם זה קורה אז בעלי ופעם באלף שנה ביביסיטר
אבל אם זה מתאים לכן זה נשמע סביר. מה גם שהיא תהיה בבית שלה ותוכל לעשות דברים וכו'.
בגלל שהיא תהיה איתה לבד זה נשמע קצת זול אולי. אבל תלוי בכל שאר המשתנים.
נגיד לפני איזה 4-5 שנים הבת שלי היתה במשפחתון ביתי של 5 ילדים, 5 ימים בשבוע, מ7 עד 4, חופשים של מעון, כולל אוכל וזה עלה 1600. והיה יחסית זול לשאר האפשרויות.
בשנה אחרת היא הייתה במשפחתון דומה שעלה 1800 או אולי 1900.
ראיתי מישהי אצלינו שלוקחת 2-3 ילדים מ8 עד 4 ולוקחת 2000 מכל אחד (זה כולל חופשות כמו של מעון).
(ויש מעונות פרטיים שלוקחים יותר מ2000 ליום מלא. במרכז יש מעונות גם של 2600 לחודש...)
את צריכה לשים גם לב לפרטים שיכולים להשפיע על ההגדרה של המחיר.
כמו האם התשלום הוא גלובלי או לא. מה קורה בחופשות כמו פסח, חנוכה וכו'. מה קורה בחופש הגדול. האם זה כולל אוכל (תלוי בגיל של התינוק מן הסתם). מה קורה אם היא חולה ח"ו.
יכול להיות שבגלל שהמטפלת היא חברה שלך, היא לא מרגישה נעים לבקש יותר. ויכול להיות שהיא הייתה רוצה/מצפה לקבל יותר.
לכן, תחשבי בינך לבין עצמך (או עם בעלך) אם את יכולה ומוכנה לשלם יותר, ותציעי לה, אם כן.
(לדעתי האישית, זה ראוי. אבל תעשי מה שטוב לך).
וכדאי גם להביא בחשבון מצבים שונים (כמו שחילזון פירטה בפסקה האחרונה), מבחינת התשלום באותם מצבים, כדי להחליט.
לא עדיף כבר גן? באותו מחיר כמעט את מקבלת 6 ימים עד השעה 4....
אבל המחיר הוא גם פונקציה של כמה אתם מוכנים לשלם, ומה מקובל באותו אזור.
אם את שלמה עם המחיר, אז זה מצוין
ומאוד יפה מצידך שהעלית לה.
למחירי המרכז.
אני הייתי משלמת לה את המחיר הממוצע באזור, גם כדי להיות הוגנת וגם כדי שהיא לא תפזול לעבודות אחרות ואני אשאר בלי מטפלת. וגם כי אם משלמים טוב וכו', אז היא תתייחס יפה לילד שלך, זה עובד.....
אבל לשעה לוקחים במרכז 25-30
שלום רב,
אני בת למשפחה חרדית קלאסית, לפני כ 23 שנה בהיותי בחורה בת 16 היה לי קשר עם בחור במשך שנתיים (כן חרדית, גם זה קורה). זה היה קשר עמוק ורציני עם הרבה אהבה. לאחר כשנתיים הבנו שלא נמסד את הקשר בנינו בשל הבדלי מנטליות ועוד ונפרדנו. לאחר כשנתיים וחצי נשאתי לבעלי. באיזה שהיא הזדמנות ספרתי לו שהיה לי קשר עם בחור ואני לא גאה בזה ולא רוצה לפרט רק שידע ויכבד את בקשתי לא לדון בזה יותר.
לפני כשבוע קיבלתי טלפון מאותו בחור שהיום נשוי ויש לו 5 ילדים, עבודה טובה, הטלפון התחיל בזה שלשמוע מה שלומך ואיך עברו עליך השנים, התעדכנו כל אחד בחיים של השני ובזה הסתיימה השיחה. סיפרתי לבעלי על הטלפון, הוא נדרך שאל מספר שאלות ואחרי שהבין שאין לי היום שום רגשות כלפיו והשיחה היתה בין שני אנשים בוגרים עם חיים משלהם עבר לסדר היום. מה שקורה בפועל, זה שמידי פעם יש בנינו תקשורת של אסמסים , מיילים וגם ראיתי אותו ברחוב ושוחחנו מספר דקות. מסתבר שעם השנים חלם לפגוש אותי שוב, וחשב עלי הרבה (בניגוד אלי) החיים האישיים שלו גרועים אין לו קשר עם אשתו בכלל והוא מאוד מאוד בודד. מצד אחד אני אומרת לעצמי אני בן אדם בוגר ולא קרה כלום שאני מתכתבת איתו מידי פעם, מתרפקים על העבר, מעודדת אותו על העתיד. וןמצד שני אני לא מספרת על זה לבעלי מחשש לתגובתו ואני מרגישה עם זה נורא נורא נורא המצפון שלי הורג אותי ברמות מטורפות ומצד שני מושך אותי פה ושם לכתוב לו ולשמוע ממנו.
מה אני עושה??? אני הורסת לעצמי את החייים? מה דעתכם?
אם הילד לא רוצה ומתעקש למרות שניסית את כל הדרכים, אני הייתי מוותרת על זה לגמרי בשלב הזה.
ככל שיהיה אכפת לך יותר (גם אם רק בלב)- כך הילד יסרב יותר...
ממה שאני ראיתי, אם לא לוחצים על הילד בכלל, בסוף הוא יודע מה טוב לו...
בהנחה כמובן- שמגישים עופות בארוחה וכולם אוכלים והוא יכול לבחור.
וכמובן- אם נמשך לאורך זמן- כדאי לפנות לבדיקות דם לראות שלא חסר ברזל וB12.
אם את נלחמת- גם הוא ילחם
ואכן לפעמים ילד לא רוצה בשרי כי חסר לו ברזל
בזכותו כל המשפחה תאכל יותר בריא
הרבה פירות וירקות, לפעמים קטניות, אפשר גם אגוזים ופירות יבשים...
אפשר לחיות (יותר) טוב בלי בשר!
יש הבדל בין מבוגר לילד בעניין הבשרי
למבוגרים שייך להיות טבעוני לילד זה עלול להיות מסוכן
(המקור שלי: חוברת הטבעונות של הקופ"ח .
הם הסבירו איך להיות טבעונים\צמחונים ומה להחליף במה ושלילדים זה מאוד לא מומלץ)
בכל אופן - מה ששלחת היה גם מעניין מאוד
יש לך משהו על החוברת של מאוחדת?
יוקטנהאין לי את זה בשלוף
וכבר הפרכתי את כל הטענות השקריות שמופיעות שם אחת לאחת.
עכשיו את ממחזרת?
חידה לילד:
נכתב בחוברת: "במקרים אחרונים נמצא קשר בין צריכת חלב ומוצרי חלב דלי שומן לבין הפחתת משקל, הפחתת אחוזי שומן בגוף וצמצום היקף המותניים…."
ומה נשאל באתר הקונספירציה?
"אבל אם זה נכון, מדוע קבע משרד משרד החקלאות האמריקני עוד בשנת 2010 שלצריכת חלב ומוצריו אין כל תפקיד בשמירת משקל גוף תקין?"
חדי העין שביניכם עשויים לגלות הבדל של 2 מילים מהותיות בין 2 הפסקאות - במיוחד כשמדובר על נושא ספציפי כמו משקל גוף.
מי רוצה לנחש מהן?
תשובה: "דלי שומן".
וככה מפיצים דיסאינפורמציה באמצעות שימוש בדמגוגיה. כל מה שמופיע בקישור הזה לוקה באותן בעיות שעליהן כבר דנו בשרשור אחר.
נראה לי שהתבלבלת והגבת פבלובית.
כדאי שתנגב את זה - לא נעים לראות.
לזה התייחסתי. (ובסוף קצת על סויה).
כשאביא את החומר מהחוברת ההיא יהיה הרבה על מה להתווכח
בינתיים חבל שנעלה שוב את הווכוח על החלב.
יוקטנה בעצם טוענת שקופות החולים מפרסמות חוברות שכותרתן היא איך לשמור על בריאות בעוד שבפועל, קופות החולים, ממניעים זרים, למעשה כותבות בחוברות אלה עצות שפוגעות בבריאות.
למה זה דומה?
לחברת ביטוח רכב שתפיץ בקרב מבוטחיה חוברת ובה עצות והדרכות איך לא לעשות תאונות דרכים ובין ההמלצות היא תכתוב שיש לנסוע על 150 קמ"ש, לא לציית לתמרורים ולעבור צמתים באור אדם.
הרי חברת הביטוח רק מפסידה מתאונה שעושה המבוטח - כיוון שאז הוא משתמש בביטוח - אז מה ההגיון שלה לגרום לו לעשות תאונות ולהשתמש בביטוח??? הביטוח הרי מפסיד מזה.
לי נראה, שמי שמונע כאן ממניעים זרים הם לא קופות החולים.
הרי אלו קופות החולים,
שישלמו עשרת מונים על כל טעות שהם יעשו עם מטופל, כל טעות שתגרור אחריה הוצאות רפואיות רבות לאין שיעור יותר מאשר הן ירוויחו אם הוא כן יצרוך חלב או לא יצרוך חלב.
פרק 2:
אז אולי, פרק 3?...
כמעט הכל מדבר על חלב (וכמה מילים על דברים אחרים) - ואין בכלל ספר - זה בסה"כ כמה קשקושים שמישהו כתב בפייסבוק.
אם הוא לא רוצה לאכול, הוא לא יאכל - אז תשאלי תזונאית מוסמכת מהן החלופות ואם זה הכרחי לאור המאכלים האחרים שהוא אוכל.
הוא אוכל דגים? ביצים? גבינה? חשוב לאכול חלבון מן החי בשביל B12.
מה עם קציצות טעימות? אפשר להכין מכל סוגי הבשר הטחון (למשל הודו) או מדגים (אפילו בטונה בשימורים יש מרכיבים חשובים).
אצלנו בבית כמעט ולא אוכלים בשרי במשך השבוע. גם לא מוצרי חלב. הילדים "טוחנים" טחינה, ירקות קטניות ופחמימות מלאות מגוונות (קמח אורז קינואה וכו). אוכלים כמה ביצים בשבוע. פעם-פעמיים בשבוע אוכלים משהו בשרי (שניצל). ברוך ה' לא נראה לי שחסר להם משהו.
אני כילדה הייתי צמחונית. אני חושבת שילד יודע להרגיש מה טוב לו. בשרי זה לא כזה בריא. בשביל ילד שאחרת יאכל רק פסטה לבנה וצ'יפס-אז חשוב שיאכל את השניצל. ילד שאוכל אוכל מלא ומגוון, עם חלבונים שונים - אפשר להיות רגועים. ואפשר גם לבקש מהרופאה הפניה לבדיקת דם פשוטה, כדי לוודא שלא חסרים לו דברים חשובים (המוגלובין, B12 וכד)
בבשר כן יש ברזל ובעוף לא, עוף זה בעיקר חלבונים, אז שיאכל חלבונים ממקורות אחרים. וגם תנסי דגים
א. בבשר יש בעיקר חלבון, ברזל וויטמין B12. לכל הדברים הללו אפשר למצוא חלופה:
חלבון- ביצים, מוצרי חלב אם אתם אוכלים, וקטניות- שעועית, עדשים, חומוס. גם בטחינה יש חלבון.
ברזל- יש בטחינה, אגוזים וכו'.
ויטמין B12- אם הוא אוכל ביצים אז מן הסתם הוא מקבל מה שהוא צריך.
ב. יש לי ילדה שממש לא מתלהבת ממוצרי חלבון מהחי באופן כללי, ולעומת זאת טוחנת ירקות ופירות ללא הפסקה..
שמתי לב שמדי פעם יש לה תאבון גדול לבשר או עוף. ומכיוון שבדיקות דם שעשיתי לה לא מזמן יצאו יותר מתקינות (ערכי ברזל גבוהים), אני מניחה שהגוף שלה מקבל מה שהיא צריכה, ואם חסר- אז הוא משלים לה בתאבון לבשר...
אגב, היא גם אוכלת די הרבה טחינה.
כרגע ראיתי בשרשור שננעל, הודעה חמורה, מבחילה ונוראה כנגד "רבנים"..
אני מודיע פומבית, כדין, שאני מוחה על כך. לא אתייחס עוד לאף הודעה שלך הכותבת עד שלא תתנצל כאן פומבית. לא אתייחס גם אם תגיב להודעתי זאת שלא בהתנצלות ללא "תירוצים".
מי שמדבר נגד "אלימות" ומתבטא באלימות פראית וחסרת-אחריות כזו, זה יותר גרוע מרוב ה"אלימויות" כביכול שהוזכרו פה.
אלעדיש לנו 4 ילדים,3 צריכים בוסטר ברכב ו-1 סלקל. אנו צריכים להשכיר רכב לתקופה קצרה,
בעלי אומר שאפשר להשכיר רכב עם 3 מקומות לילדים ולשים את כולם מאחור- פשוט אחד לא לחגור.
כשדיברתי על בטיחות הוא טען, ובצדק- מה ההבדל ממונית?
כך שנשארה הטענה "אם יתפוס אותך שוטר", מישהו עשה כזה דבר ויכול להחכים אותי?
1. לא יודעת
2. תשובה דומה לזו קיבלתי במייל שלי לאחר ששלחתי שאלה כזו
תשאלי את וגם את תקבלי תשובה ותדפיסי אותה
