פורום הורות (עמוד 292)

ב"ה התופעה חלפה אחרי יום וגם החום.

אבל השלשולים עדיין כאן.. כבר יותר משבוע..

מחר באמת נלך לרופא.

מאד שאני מביאה לילד שלי כל יומיים ממתק מויטמין C, הפסיקו לו השילשולים. אין לי מושג אם יש קשר... אבל זה עוזר

קונים בבית מרקחת ללא מרשם רופא ומוסיפים למים\מיץ\מעדן

מקווה שעבר הענין זה לא פשוט כלל!!!

בחלקם יש כמות מזערית של סוכר או דבש.

זה גם תלוי למי מיועדים הנשנושים לילדים או להורים?

אני ירדתי לפני שנה וחצי 8 ק' כי הורדתי לגמרי מהתפריט סוכר וקמח חיטה (זו שיטה ידועה) ואני שומרת על זה.

אז כשבא לי לנשנש אני אוכלת שקדים/ אגוזים/ פירות במינון נכון- לא בהפרזה.

לא לגמרי הבנתי את הסיטואציה

מה גורם לך לאי נוחות?

היחס של חמותך? 

היחס של הגיסות שלך? 

בושה שאת מרגישה מבפנים- בלי קשר כמה הן נחמדות? 

התנהגות לא-נורמאטיבית שיש בבית שלהם? 

האוכל פתוח לכולם, כל אחד מה שרוצה (וגם קונים צ'ופרים שאהובים עלי במיוחד שאני בהיריון) לכן, אין לך מה ללמוד מזה שאצלי מאד מאד נח לי אצל חמותי.

עצתי לך- אם לא נח לך, אם לא נותנים לך לאכול חופשי- למה את מגיעה לשם לתקופות ארוכות? תבואי לשבת (עם סנדוויצי'ם בתיק...) ובמוצ"ש תגישי יפה שלום. אל תהיי במקום שלא נח לך בו, להיות ככה שבועיים ועוד אחרי לידה, כשאת לא מרגישה חופשי, למה? תלכי הביתה, ותקחי משהי לעזרה, עדחף מלהיות במקום שאת לא מרגישה משוחררת. זו דעתי.

אז אני מרגישה מספיק בנוח לקחת שם חופשי

והיא טיפוס מארח כזה עם לב רחב, של תבואו ותאכלו כמה שבא לכם.

זה בית כזה שהילדים של השכנים היו אוכלים שם וכל נדחי עמו ישראל שצריכים עזרה

באים אליה לצהריים והיא גם שולחת להם הביתה במגשיות. אז זה לא דוגמה.

הגיסים והגיסות שלי שגרים בבית ולא עזבו הם מסוג האנשים שאוכלים בעיקר אוויר ואור שמש,

ואין כזה דבר אוכל שלהם, אני לא בטוחה אם הם אוכלים משהו יותר מכוס מיץ וטוסט ביום.

אם לא טוב לך שם, אל תהיי שם כל כך הרבה זמן.

אולי תנסי לדבר עם בעלך לגבי מישהי שתבוא לעזור לך בבית שלך ולשאול את דעתו.

אני הייתי משתגעת אם הייתי שבועיים בבית שאני לא יכולה להכין לי לאכול אלא לחכות שיציעו לי.

1. למה הולכים לשויגער לשבועיים

2. הרבה פעמים אנשים שמוגבלים באוכל מתרגזים שלוקחים ממה שמותר להם . מוכר ומעצבן.

3. האם יש לך אפשרות שיהיה לך את הדברים שלך 

כאשר אני מגיעה לבית חמותי אני בלחץ בעניני האוכל שם חמי וחמותי אנשים נפלאים אך כאלה אשר אינם מעירים מיד  על דבר שקורה בשטח

ויש שם שתי בנות אחת כבר התמתנה אבל השניה עוד מתעקשת על כל דבר אם היא צריכה בעניני אוכל לא לגעת כלל לא משנה שיש הרבה או קצת

והיה מקרה שהיה במזווה משהו ששיך לה ולא עלה בדעתי שזה שלה ושאלה מי לקח עשיתי טעות ואמרתי לה שאני ולא חלמתי שזה שלה היא היתחילה לצעוק עלי פשוט כך לצעוק שאין לי רשות לקחת מה שלא שייך לי ואני אנא אני באה הייתי בעלבון גמור אך לא עניתי

מה הייתם עושים בכזה מצב??

עוד דבר אני הולכת לשם כי אין לי אפשרות ללכת לצד שלי מסיבות שונות ואין לי מימון לעזרה אחרי הלידה!!

זה מתכון לבעיות, לחיכוכים, למריבות.

אני תמיד מעדיפה את הבית שלי על פני בתי קרובי משפחה, גם אם זה הורים.

קצת מתאמצים ולוקחים אחריות על החיים, וכולם מרווחים!

לדבר עם אחותו, לדבר עם אימא שלו, וגם להביא לך לאכול כשאת רוצה, כשאתם שם.

דברי איתה. תגידי לה שאת ממש לא רוצה לקחת בטעות דברים שלה,

אז שתשים אותם במקום מסוים או לשכתוב שם ואת מצידך תשתדלי לשאול אותה לפני כן 

וכן דיברתי איתה לשים במקום ששיך אך לה ולא עוזר הרבה...

ואולי באמת אתן לבעלי את הענינים לטיפול אבל ההרגשה עויינת מאד!!

תודה מודדת כובעים על החידוד שבדברים!!

אישית, אחרי לידות אני תמיד חוזרת לבית הפרטי שלי.

במצב שלך, אם מעיזים לצעוק עלייך, הייתי קמה ובורחת משם תוך שניות....

חלשה מאד מאד אחרי לידה ואין לי מי שישמור על הילדים אז זה המוצא היחיד שלי

ואין לי תקציב לעזרה !! אבל קבוע אומרת שהשנה לא אהיה שם וזה לא פשוט כמו שזה נשמע כעת אני גם בהריון ובסוף השנה

אני יולדת!!

אז מה אעשה? אם יש לכם עצות או לך משיח עכשיו אשמח לכל רעיון!!

ואני לא מתכוונת להתנהגות ש"זה האוכל שלי- אל תיגעו" (כי באיזה שהוא מקום ניתן לקבל את זה) אלא להתהנגות של להעז לצעוק על אישה אחרי לידה, הן לך מה לעשות שם, בטח ובטח לא לתקפות ארוכות ובטח שלא לאחרי לידה.

ככה אני חושבת

במקומך הייתי משלמת מאות שקלים לבייביסיטר ולאוכל מוכן , ולא מגיעה לשם (ואני יודעת מה זה שאין תקציב. אצלנו רק בעלי עובד...)

ככה אני הייתי עושה. את צריכה לעשות חושבים אם את ממשיכה עם המצב הקיים או לא. זה תלוי באופי שלך. ובתמיכה מבעלך

אגב, מה בעלך אומר בעניין?

בעלי גם נעלב בשבילי ונמשך הכאוס רק יומיים !! סך הכל הם אחים ולא יצאו הכאסך להרבה זמן אבל אני נשארתי מלא כעס עד עכשיו!!

(היה זה לפני חצי שנה והיא לא ניסתה אפילו להתנצל בפני אבל איך שהוא קנתה לבני שהיה לו יום הולדת מתנה ובלי שום התנצלות כאילו המתנה שווה את ההתנצלות!!)

ונראה אולי אני באמת אעשה צעד דרסתי ולא אלך אחרי הלידה אליהם!!

לא יודעת באיזו קהילה אתם גרים

הנה כמה רעיונות:

• לבקש מראש עזרה מחברה טובה, שתארגן עבורך ארוחות צהרים (עבור שכנות זה לא מסובך להכין רק ארוחה אחת, אבל צריך מישהי שתיקח יוזמה ותתקשר ותארגן זאת)
• לבקש מחברה שהילדים יגיעו אליה אחרי הלימודים לכמה שעות, בימים הראשונים שאת חוזרת
• למצוא בחורה שמוכנה לעשות בייביסיטר בזול, אפילו בתוך הבית שלך, רק שתוכלי לנוח
• לבקש מחמותך לבוא אליכם ליום או יומיים
• להכין מראש אוכל במקפיא, ארוז בקופסאות - להפשיר ולחמם
• יש ארגוני עזרה ליולדות, אולי יש באזור שלך? (במקומות שונים נותנים דברים שונים אבל לדוגמה מה שאפשר לקבל: ארוחות חמות לצהרים, בנות מתנדבות שבאות לשמור על הילדים, נשים מתנדבות שבאות לנקות ולארגן את הבית, סעודות שבת, עזרה כספית, מימון של "בית החלמה")

העיקר - שיהיה בשעה טובה ובשמחה!

אפילו לכמה שעות, אחרי הגן שבעלך יקח את הילדים לחמותך יאכלו שם ארוחת צהרים . שיאכלו שם גם ארוחת ערב, שיתקלחו,

ואם יש אפשרות שישינו שם גם ,אם אין אפשרות שישנו שם עם בעלך, ואת גם רוצה לראות אותם כל יום, אז שיבואו בשבע בערב, כבר מוכנים לשינה, ורק ילכו לישון! השלוש שעות בן ארבע לשבע לא יהיו בבית, ככה את נחה כל הבוקר, הם אוכלים אצל הסבתא, ויש לך גם את מנוחת אחה"צ. אולי חלק מהילדים כן יחזרו הביתה וחלק ילכו לסבתא.

ככה הבית לא מתכלכך, כי המשפחה כמעט לא בבית, אין בישולים,מה שנשאר זה רק כביסות......

או שפשוט תתעלמי מהגיסה הזאת, זה לא תמיד דוקא נגדך, יכול להיות שהיא מתוסכלת מדברים שלה.

ולאין כמו אמא אין לי אפשרות כזאת מכיוון שהם גרים בעיר אחרת!!

ולא הולכים למסגרת? אז איזה מנוחה זאת? עדיף להשאר בבית שלך ויש לך לפחות את הבוקר לנוח.

אלא אם כן  במשך השנה יש ילדים שנשארים איתך בבית ובמילא הם לא במסגרת. תחפשי להם מסגרת לחודשיים שלשה של אחרי הלידה שתנוחי לבד בבית עם התינוק החדש. (אולי הגזמתי בחודשיים שלשה , אז לפחות מסגרת לחודש, זה שווה כל אגורה)

אין סיכוי שהייתי עושה את זה! ואני לא מסוגלת להיות שם יותר מכמה ימים רצוף. בלאגן שם, לא כ"כ נקי, רעש, ואני אוהבת נקיון ורוגע

 האוכל שם בסדר, נישנושים יש קצת פחות. אם אני צריכה אני פשוט מביאה איתי נשנושים שאני אוהבת ואוכלת בחדר שלנו בשקט....

חמותי מקסימה ומיוחדת, נעימה ועדיה ולא מעירה, יש לי חופשיות לנהוג כרצוני ולאכול מה ואיך שמתיאם לי. היא קונה בשבילי במיוחד דברים שאני אוהבת לאכול, אני ממש בכיף איתה. רק ההתנהלות של הבית לא נוחה לי ובגלל זה לא אוהבת להיות שם יותר מידי.

לא מכירה מצב כמו שאת מתארת...

אפשרות ללכת לאימי כך שהאופציה זה או בבית או אצל החמות, חוץ מזה שזה יהיה בחופש הלידה....

או לחפש באינטרנט- גרעינים תורניים בישראל, בחיפה יש.

בס"ד

אולי מוזיקה רגועה תעזור?

גם אצלי יש ימים כאלה. ונראה לי ש3 ביצים זה כבד מידי, לילד, ועוד בערב. אולי זה מפריע להם בבטן והם מתרגמים את זה כרעב?

אולי הם מערבבים צימאון ברעב והם רק  צמאים?

הקושי שהצגת נובע מאי הצבת גבולות, כפי שציינת "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך".

האמת שהצבת גבולות אינה רק לנוחות ההורים אלא היא מועילה בראש ובראשונה לילדים, היא מעניקה להם ביטחון, פרופורציות נכונות, הם יודעים מה מותר ומה אסור ומה צפוי להם אם יחצו את הגבול.

בנוסף, לא כתבת את גילאי הילדים רק הזכרת שהם גדולים. בכל מקרה יש כאן מס' כללים שניתן להיעזר בהם.

הצבת גבולות באופן נכון נעשית במספר צעדים:

א. קבלת החלטה מהם התחומים בהם נציב גבולות- זמנים (זמני שינה, יקיצה, ארוחות וכו'). פעילויות (מקומות מותרים ואסורים ליציאה מחוץ לבית, סוגי מדיה מותרים ואסורים לצפייה וכו'). אכילה (סוגי אוכל מותרים, צורת אכילה, מקום אכילה וכו'). למידה (הכנת ש.ב., הכנה למבחנים וכו'). אלו רק מקצת דוגמאות לתחומי הצבת גבולות.

ב. תכנון, בניית ועריכת שיחה עם הילד- הורים רבים מציבים גבולות ללא הודעה מראש וללא הכרת מקומו של הילד, מבחינת הילד יש כאן פקודות שניתנות בשל נוחות ההורה והשיגעונות שלו, ההורה נחשב כעריץ המצווה ציוויים לצרכיו בלבד ללא התחשבות בו. לבניית שיחה נכונה היעזר בדף ניהול שיחה באתר.

ג. אפשרו בחירה חופשית- ילדכם זקוק לחופש בחירה, אתם יכולים להעניק לו חופש בחירה ויחד עם זאת להציב גבולות, כיצד ??? תארו לעצמכם סיטואציה של ויכוח על מה ללבוש בבוקר, הילד רוצה לבוש מסויים וההורה רוצה אחר, אם ההורה יתכנן מראש הוא יכול להניח לפני הילד מספר פרטי לבוש אותם הוא בחר ולאפשר לילד לבחור מביניהם, או אם הילד רוצה אוכל מסויים וההורה כבר הכין אוכל אחר, אפשרו לו לבחור זמן אחר בו יקבל את האוכל שהוא רוצה, זו הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית, הילד יכבד אתכם על-כך.
ניתן גם ליצור בנק של בחירה חופשית והילד ינצל אותו לפי רצונו, דוגמה לכך, רכישת 10 כניסות לבריכה בחופש והילד ינצלן מתי שיבחר, או יותר מכך, הצבתם גבול של זמן חזרה לבית, ניתן מראש לסכם שיש אפשרות חריגה של שעתיים בשבוע והוא יחליט אם לנצלן ומתי, שוב, הצבת גבולות ביחד עם בחירה חופשית.
 

קישור להרחבה https://sites.google.com/site/winningparenting/101

בהצלחה.

ב"ה הרגלתי אותם לסדר קבוע של א. ערב (לא ממש מסודר כי לא תמיד כולם רעבים) מקלחת, צחצוח שיניים ולמיטה. קריאת שמע כל אחד אומר בתורו, ולישון. 

לפעמים הם מדברים ביניהם ואני קצת כועסת. בד"כ הם סחוטים ונרדמים. 

בד"כ הם במיטה ב19:00-19:30..

הקטן שעוד לא בן שנה עושה לנו בעיות.. (כמובן שהסדר שאני מנסה לעשות לו לא קשור בכלל לסדר של הגדולים.. אבל אין לו סדר קבוע עדיין) לכן אמרתי שתלוי בגיל. (הגדול שלנו בכיתה א' אם זה משנה..)

אוי, הרגע ראיתי שביקשת לילדים גדולים.. טוב אולי זה יועיל לאחרות..

בהצלחה לך!

אשתדל לזכור להשים מוזיקת רקע רגועה שאני אוהבת  וזה יכול להרגיע את האוירה 

דווקא כשכתבתי השקעתי בא'. ערב כדי שלא יגידו שהם רעבים/צמאים!!!

אכן יש לי קושי בהצבת גבולות-תודה על ההדרכה והדרכים להתקרב לזה!

ואשתו של ...  הבאת טיפים מאוד יפים תודה! (זה קצת פחות אבל האזור של הגילאים)

תודה לכולם ועכשיו נשאר "רק" ליישם.........

בין 5 ל6 ארוחת ערב, 

בין 6 ל7 מקלחות

בין 7- ל8 סרט קצר ולמיטות.

אני בכוונה מקדישה שעה לכל דבר כדי שלא אהיה בלחץ של זמן והם לא יהיו עייפים מידיי וסדר ערב יתחיל בעצבים...

כמו"כ יש כללים ברורים: 

1. אין אוכל אחרי ארוחת הערב. כדי לוודא זאת אני מוודאת איתם בשאלה- אתה שבע? אם התשובה היא לא, לא קמים מהשולחן.

2. מי שקם מהשולחן שלא לשרותים, משמע שהוא שבע ואני לוקחת לו את הצלחת.

3. אם בכל זאת נראה לי שילד מאוד רעב בערב אחרי המקלחות והכל , מותר לאכול רק פרוסת לחם בלי כלום.

כל זה נבע מנסיון מר של נסיונות הילדים להשיג צומי בדרכים מסוג כזה (זה תלוי גיל...אני לא מתרגשת...פשוט היה חשוב להציב בנושא גבולות ברורים...)

ואל דאגה כל אחד מקבל ספיישל קריאת שמע עם אמא איחולים ונשיקות לפני השינה... זה לא שחסר להם צומי או משהוא...זה שאני לא מוכנה לתת אותו לפי התכתיבים והשגעונות שלהם....

גם אני מתחילה מוקדם כדי לא להיות בלחץ שאני לא עומדת בזמנים.

אוכלים ארוחת ערב, אם נשאר זמן אז סיפור או משחק, מקלחת וישר למיטה. אצלי הם עוד קטנים ומתלבשים במיטה ולא באמבטיה, אז זה כבר עושה את העבודה של להכניס לאווירת שינה. שמע ישראל עם כל אחד ולילה טוב.

אני לא לוקחת את הצלחת - זה נראה לי נוקשה מידי, אבל אחרי ארוחת ערב אין אוכל - זה ברור.

סדר קבוע לפני השינה מאוד עוזר, זה יוצר אצלם מעין שעון ביולוגי ועכשיו הם יודעים שהולכים לישון בלי משחקים.

וכן, צריך להוריד כל מה שמושך צומי ונסיון 'להרוויח' עוד כמה דקות לפני השינה.

הקושי אצלי זה עם השובב שלי - אחרי שהולכים לישון הוא קם, עובר למיטות של האחרים, מגיע לסלון ומפריע לאחרים לישון, מדבר, שר, וגם מרביץ.... לא יודעת מה לעשות איתו, הוא שובב בכל דבר, לא רק בשינה

אמא שלי לא השכיבה אותנו לישון מעולם. היא מספרת בצחוק שהיא התייאשה כשאני הייתי בת חודשיים (ואני הבכורה מתוך עשרה!). זאת אומרת שלא חייבים להשכיב ילדים לישון. אצלי יש שעה שבה הולכים לישון והכל, אבל בעיקר כי אני מורה וצריכה את השקט בערב כדי להתכונן למחר, אחרת- בואו נמשיך להנות ביחד!

מה באתי לומר- שהאמירה "אני זאת שלא הרגלתי אותם לישון כמו שצריך" צריכה בדיקה. זה מאוד אישי, לכל אמא מתאים משהו אחר, ואם היה לך נוח בשלב מסוים בחיים לא להכריח אותם ללכת לישון זה ממש בסדר.

ויחד עם זה, ממש הגיוני שהיום את רוצה שהם ילכו לישון בשעה מסוימת, ואין שום סיבה שזה לא יקרה, לילדים יש גמישות שאנחנו היינו חולמים שתהיה לנו (רק תחשבי כמה זמן לוקח לילד להתאקלם בסביבה חדשה וכמה זמן לוקח להורים שלו...)

הנקודה היא שיש לך רגשות אשמה, הם לא הולכים לישון בצורה נורמלית ומקובלת, למרות שהבהרת להם למה את מצפה, ומי אשם בזה? 

את?

את יכולה להעצים להם את העיניים? להפיל עליהם תרדמה? להכריח אותם להישאר במיטה?

זה החלטה שלהם אם ללכת לישון או לא, אנחנו יכולות רק לעזור- בסיפור, בקביעת הכללים, בצעקות....

אבל אם את לוקחת מהם את האחריות למה שהם עושים- יוצא שהם לא אחראים על ההתנהגות שלהם ולא צריכים לעשות כלום, רק אמא שלהם צריכה למצוא פטנטים להפעלה נאותה שלהם....

ברור שהילדים שלך הרבה יותר גדולים ומסוגלים מזה!!

ולכן, הטיפ שאני הייתי נותנת, ולדעתי הוא נכון לעוד הרבה סיטואציות בחיים (נוסה בהצלחה אצלינו...), הוא פשוט להחזיר את האחריות לילדים. זה חייב להיות מתוך אמון בזה שהם רוצים טוב- רוצים ללכת לישון בזמן, רוצים לשמח את אמא וכו' אחרת זה ממש הפקרות-אתה לא נותן אחריות למישהו שאתה לא מאמין שהוא מסוגל לשאת אותה...

האמון שאנחנו נותנים בילדים שלנו כשאנחנו מצפים מהם להתנהגות הטובה, כשאנחנו יודעים הם רוצים טוב- אי אפשר לכמת את הערך שלו.

את אמא נהדרת, תפסיקי לחשוב שאת יכולה לשלוט בכל- את עושה את המיטב שביכולתך, והם בוחרים מה לעשות עם זה הלאה!

תצליחי!

אחרת, כמו שכתבת זה חסר אחריות...

הגדולה שלי בכיתה ב'...

מה גיל הילדים של "ברגע"?

ברור שילדים צריכים ללכת לישון עד שעה מסוימת. לא בגלל שצריך שיהיה שקט בבית, אלא בגלל שהם צריכים לישון מספר מסוים של שעות שינה כדי לתפקד כמו שצריך ביום למחרת.

לכן, צריך לעזור להם כמה שניתן ללכת לישון בשעה סבירה (משתנה מילד לילד, אבל עדיין צורך קיים).

זה הכל

הגדול שלי  בן  ארבעה   וחצי  אבל  אולי  בכל  אופן  אוכל  לעזור  לך  או  לנשים  נוספות  כי  אצלי  היתה  בעיה  וברוך  ה'  היום  מקסים!

דבר  ראשון  צריך  השכבה  רגועה  לא  להעיף  את  הילדים  למיטות.  אצלי  זה  עובד  עם  סיפור  והפתעה.  ואני  אפרט.  ההפתעה  היא  שהילד  שלי  מחכה  לי  במיטה,  לבוש  בפיז'מה  כמובן  ואני  מחפשת  אותו  בדרמטיות  בכל הבית.  עובד  נהדר.  אחר  כך  מספרים  סיפור  קריאת  שמע  המון  חיבוקים  ולישון.  אבל  להפתעה ולסיפור  יש  תנאי.  אני  מקציבה  לא  זמן  עד  שעה  מסויימת יש  סיפור  והפתעה  אחר-כך  רק  סיפור  ומשעה  מסויימת  אין  כלום.  (רק  קריאת  שמע,  כי  זה  מצווה) עד  שהילדים  יתרגלו  לרעיו  אל  תקציבו  זמנים   כדי  שהם  ילמדו  לאהוב  את  זה.  אבל  אחר  כך  תקציבו  ותראו  שאתם  עומדים  בזה  כפי  שאני  עשיתי,  הראתי  לא  שאין  חכמות  אם  עבר  הזמן  היום  ההתארגנות  לוקחת  שתי  דקות.  ובקשר  לדברים  שתוקפים  אותם.  הבן  שלי  אמר  לי  משפט  שכנראה  שדרתי  לו,  שאני  חוזרת  עליו  לפני  שהוא  שם  פיז'מה  אחרי  שהולכים  לישון  אין  רעב,  צמא צריך  לשרותים!  כמה  פעמים עומדים  על  זה  ואחר  כך  הם  פשוט  לומדים  להתארגן  לפני.

                                                                     והעיקר  לזכור  שיש  לנו אוצרות!  בהצלחה! 

הילד שלי עושה זאת מתוך שינה יש לכם מושג אולי למה?

1.בד"כ אני, כשבעלי מספיק לחזור מהעבודה אז גם הוא... לפעמים גם באה הנערה שעוזרת לי

2.(איזה עונה? חורף?) בנתיים עוד אין חורף לצערנו, אבל בחורף האמיתי זה זורם- משחקים, יצירות....

3. (מה ברור מאליו? לא כ"כ הבנתי.. ענין ההשכבות?) אני שונה ל-ג-מ-ר-י ממהורים שלי....

1. רק אמא (כלומר, אני ).

2. מורה. וגם לי לקח זמן לפענח את הכוונה

3. נראה לי שכן.

בבית הוריי, גם אבא שלי היה נוכח חלק מהזמן (היה מגיע הביתה ב-17, 18).

בבית חמי וחמותי, כנראה היה אותו דבר כמו אצלנו בבית.

איתם רוב הזמן,

פעמיים בשבוע יוצאת לעבודה אחה"צ  לשעתיים בערך (הגדולים שומרים על הקטנים), חוזרת לארוחת ערב.

בעלי מגיע בין 6:30 ל7:30 ואז עוזר לי בהשכבות, שיעורי בית עם הגדולים והכנות למחר (הוא מכין את הסנדוויצים...)

האמת שביקשתי ממנו שכשאני עובדת אחה"צ יבוא מוקדם יותר כדי שהילדים יתחילו לאכול יותר מוקדם ולא יחכו לי,

אבל מבחינת העבודה הוא לא יכול- אז מה לעשות, מסתדרים. הוא בכל זאת המפרנס העיקרי בבית.

אחרי צהרים אני נמצאת בבית- ארוחת ערב מקלחת וכו'

לגבי ההשכבה עצמה לפעמים כשאני מיואשת ממנה אני מחכה לבעלי שיחזור וישכיב

עובדת במשרד

זה תמיד כך אלא אם כן בעלי בחופש , זה ברור כי הוא לא בבית ואצל ההורים שלי זה גם היה ככה 

1. אני

2. אמא, במשרה מלאה 

3. יש מקרים יוצאי דופן, אבל לרוב זה אני, וזאת כי אני מצויה יותר

אמא במשרה מלאה 

תמיד אני חוץ משישי ומוצ"ש 

נדיר שאני בקניות או בסידורים בשעות כאלה ואם זה קורה אז בעלי ופעם באלף שנה ביביסיטר 

אנחנו גרים ברעננה ומשלמים 25 ש"ח לשעה באותה כמות של שעות.

והיא נחשבת זולה כאן.......

אבל אם זה מתאים לכן זה נשמע סביר. מה גם שהיא תהיה בבית שלה ותוכל לעשות דברים וכו'.

בגלל שהיא תהיה איתה לבד זה נשמע קצת זול אולי. אבל תלוי בכל שאר המשתנים.

נגיד לפני איזה 4-5 שנים הבת שלי היתה במשפחתון ביתי של 5 ילדים, 5 ימים בשבוע,  מ7 עד 4, חופשים של מעון, כולל אוכל וזה עלה 1600. והיה יחסית זול לשאר האפשרויות.

בשנה אחרת היא הייתה במשפחתון דומה שעלה 1800 או אולי 1900.

ראיתי מישהי אצלינו שלוקחת 2-3 ילדים מ8 עד 4 ולוקחת 2000 מכל אחד (זה כולל חופשות כמו של מעון).

(ויש מעונות פרטיים שלוקחים יותר מ2000 ליום מלא. במרכז יש מעונות גם של 2600 לחודש...)

את צריכה לשים גם לב לפרטים שיכולים להשפיע על ההגדרה של המחיר.

כמו האם התשלום הוא גלובלי או לא. מה קורה בחופשות כמו פסח, חנוכה וכו'. מה קורה בחופש הגדול. האם זה כולל אוכל (תלוי בגיל של התינוק מן הסתם). מה קורה אם היא חולה ח"ו. 

יכול להיות שבגלל שהמטפלת היא חברה שלך, היא לא מרגישה נעים לבקש יותר. ויכול להיות שהיא הייתה רוצה/מצפה לקבל יותר.

לכן, תחשבי בינך לבין עצמך (או עם בעלך) אם את יכולה ומוכנה לשלם יותר, ותציעי לה, אם כן.

(לדעתי האישית, זה ראוי. אבל תעשי מה שטוב לך).

וכדאי גם להביא בחשבון מצבים שונים (כמו שחילזון פירטה בפסקה האחרונה), מבחינת התשלום באותם מצבים, כדי להחליט.

לא עדיף כבר גן? באותו מחיר כמעט את מקבלת 6 ימים עד השעה 4....

אבל המחיר הוא גם פונקציה של כמה אתם מוכנים לשלם, ומה מקובל באותו אזור.

אם את שלמה עם המחיר, אז זה מצוין

ומאוד יפה מצידך שהעלית לה.

למחירי המרכז.

אני הייתי משלמת לה את המחיר הממוצע באזור, גם כדי להיות הוגנת וגם כדי שהיא לא תפזול לעבודות אחרות ואני אשאר בלי מטפלת. וגם כי אם משלמים טוב וכו', אז היא תתייחס יפה לילד שלך, זה עובד.....

אבל לשעה לוקחים במרכז 25-30

אם הילד לא רוצה ומתעקש למרות שניסית את כל הדרכים, אני הייתי מוותרת על זה לגמרי בשלב הזה.

ככל שיהיה אכפת לך יותר (גם אם רק בלב)- כך הילד יסרב יותר...

ממה שאני ראיתי, אם לא לוחצים על הילד בכלל, בסוף הוא יודע מה טוב לו...

בהנחה כמובן- שמגישים עופות בארוחה וכולם אוכלים והוא יכול לבחור.

וכמובן- אם נמשך לאורך זמן- כדאי לפנות לבדיקות דם לראות שלא חסר ברזל וB12.

אם את נלחמת- גם הוא ילחם

ואכן לפעמים ילד לא רוצה בשרי כי חסר לו ברזל 

בזכותו כל המשפחה תאכל יותר בריא

הרבה פירות וירקות, לפעמים קטניות, אפשר גם אגוזים ופירות יבשים...

אפשר לחיות (יותר) טוב בלי בשר!

יש הבדל בין מבוגר לילד בעניין הבשרי

למבוגרים שייך להיות טבעוני לילד זה עלול להיות מסוכן

(המקור שלי: חוברת הטבעונות של הקופ"ח .

הם הסבירו איך להיות טבעונים\צמחונים ומה להחליף במה ושלילדים זה מאוד לא מומלץ)

בכל אופן - מה ששלחת היה גם מעניין מאוד

יש לך משהו על החוברת של מאוחדת?

אין לי את זה בשלוף

וכבר הפרכתי את כל הטענות השקריות שמופיעות שם אחת לאחת. 

עכשיו את ממחזרת?

חידה לילד:
נכתב בחוברת: "במקרים אחרונים נמצא קשר בין צריכת חלב ומוצרי חלב דלי שומן לבין הפחתת משקל, הפחתת אחוזי שומן בגוף וצמצום היקף המותניים…."

ומה נשאל באתר הקונספירציה? 

"אבל אם זה נכון, מדוע קבע משרד משרד החקלאות האמריקני עוד בשנת 2010 שלצריכת חלב ומוצריו אין כל תפקיד בשמירת משקל גוף תקין?"
 

חדי העין שביניכם עשויים לגלות הבדל של 2 מילים מהותיות בין 2 הפסקאות - במיוחד כשמדובר על נושא ספציפי כמו משקל גוף. 

מי רוצה לנחש מהן? 

תשובה: "דלי שומן".

וככה מפיצים דיסאינפורמציה באמצעות שימוש בדמגוגיה. כל מה שמופיע בקישור הזה לוקה באותן בעיות שעליהן כבר דנו בשרשור אחר. 

נראה לי שהתבלבלת והגבת פבלובית.

כדאי שתנגב את זה - לא נעים לראות.

לזה התייחסתי. (ובסוף קצת על סויה). 

כשאביא את החומר מהחוברת ההיא יהיה הרבה על מה להתווכח

בינתיים חבל שנעלה שוב את הווכוח על החלב.

יוקטנה בעצם טוענת שקופות החולים מפרסמות חוברות שכותרתן היא איך לשמור על בריאות בעוד שבפועל, קופות החולים, ממניעים זרים, למעשה כותבות בחוברות אלה עצות שפוגעות בבריאות. 

למה זה דומה? 
לחברת ביטוח רכב שתפיץ בקרב מבוטחיה חוברת ובה עצות והדרכות איך לא לעשות תאונות דרכים ובין ההמלצות היא תכתוב שיש לנסוע על 150 קמ"ש, לא לציית לתמרורים ולעבור צמתים באור אדם. 

הרי חברת הביטוח רק מפסידה מתאונה שעושה המבוטח - כיוון שאז הוא משתמש בביטוח - אז מה ההגיון שלה לגרום לו לעשות תאונות ולהשתמש בביטוח??? הביטוח הרי מפסיד מזה. 

לי נראה, שמי שמונע כאן ממניעים זרים הם לא קופות החולים.  

הרי אלו קופות החולים,

שישלמו עשרת מונים על כל טעות שהם יעשו עם מטופל, כל טעות שתגרור אחריה הוצאות רפואיות רבות לאין שיעור יותר מאשר הן ירוויחו אם הוא כן יצרוך חלב או לא יצרוך חלב.

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=638469429507734&set=a.477832365571442.98040.477820532239292&type=1&theater

פרק 2: 

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=641191809235496&set=a.477832365571442.98040.477820532239292&type=1&theater

אז אולי, פרק 3?... 

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=641191809235496&set=a.477832365571442.98040.477820532239292&type=1&theater

כמעט הכל מדבר על חלב (וכמה מילים על דברים אחרים) - ואין בכלל ספר - זה בסה"כ כמה קשקושים שמישהו כתב בפייסבוק. 

אם הוא לא רוצה לאכול, הוא לא יאכל - אז תשאלי תזונאית מוסמכת מהן החלופות ואם זה הכרחי לאור המאכלים האחרים שהוא אוכל. 

הוא אוכל דגים? ביצים? גבינה? חשוב לאכול חלבון מן החי בשביל B12.

מה עם קציצות טעימות? אפשר להכין מכל סוגי הבשר הטחון (למשל הודו) או מדגים (אפילו בטונה בשימורים יש מרכיבים חשובים).

אצלנו בבית כמעט ולא אוכלים בשרי במשך השבוע. גם לא מוצרי חלב. הילדים "טוחנים"  טחינה, ירקות קטניות ופחמימות מלאות מגוונות (קמח אורז קינואה וכו). אוכלים כמה ביצים בשבוע. פעם-פעמיים בשבוע אוכלים משהו בשרי (שניצל). ברוך ה' לא נראה לי שחסר להם משהו.

אני כילדה הייתי צמחונית. אני חושבת שילד יודע להרגיש מה טוב לו. בשרי זה לא כזה בריא. בשביל ילד שאחרת יאכל רק פסטה לבנה וצ'יפס-אז חשוב שיאכל את השניצל. ילד שאוכל אוכל מלא ומגוון, עם חלבונים שונים - אפשר להיות רגועים. ואפשר גם לבקש מהרופאה הפניה לבדיקת דם פשוטה, כדי לוודא שלא חסרים לו דברים חשובים (המוגלובין, B12 וכד)

בבשר כן יש ברזל ובעוף לא, עוף זה בעיקר חלבונים, אז שיאכל חלבונים ממקורות אחרים. וגם תנסי דגים

א. בבשר יש בעיקר חלבון, ברזל וויטמין B12. לכל הדברים הללו אפשר למצוא חלופה:

חלבון- ביצים, מוצרי חלב אם אתם אוכלים, וקטניות- שעועית, עדשים, חומוס. גם בטחינה יש חלבון.

ברזל- יש בטחינה, אגוזים וכו'.

ויטמין B12- אם הוא אוכל ביצים אז מן הסתם הוא מקבל מה שהוא צריך.

ב. יש לי ילדה שממש לא מתלהבת ממוצרי חלבון מהחי באופן כללי, ולעומת זאת טוחנת ירקות ופירות ללא הפסקה..

שמתי לב שמדי פעם יש לה תאבון גדול לבשר או עוף. ומכיוון שבדיקות דם שעשיתי לה לא מזמן יצאו יותר מתקינות (ערכי ברזל גבוהים), אני מניחה שהגוף שלה מקבל מה שהיא צריכה, ואם חסר- אז הוא משלים לה בתאבון לבשר...

אגב, היא גם אוכלת די הרבה טחינה.

למה לסבול? וגננת כן צריכה לשמור על אווירה סבירה בגן

אם היא לא מצליחה אז אין טעם לשלח למקום כזה גם בעתיד

מאשר שהוא ילמד.

הרבה דברים אפשר להשלים אחר כך, בשנים הבאות, אם הילד התפתח בצורה תקינה מבחינה רגשית ואם הוא בשל ללמידה. (לדוגמא- יש ילדים שלומדים קריאה תוך מספר שבועות, כי הם הגיעו לשלב שהם בשלים).

מצד שני, אם לילד לא טוב בגן, הוא לא יתפתח גם אם זה גן ששם הרבה מאד דגש על התפתחות, כי הוא לא פנוי ללמידה.

כך שאם אין לילדה שלך בעיה התפתחותית כלשהי, עדיף לשלוח אותה למקום שבו יהיה לה טוב והיא תתפתח מבחינה רגשית, ואת שאר הדברים היא תרכוש בהמשך. (ומהצד את יכולה כמובן לתת משימות התפתחותיות בבית)

ומנסיון אישי- בעיות חברתיות יכולות לגרום לחוסר ביטחון עצמי, וכשאין לילד ביטחון עצמי הוא לא יצליח להתפתח בכלום (כי הוא לא מאמין בעצמו) והייתי כזו בעצמי וגם לימדתי ילדים כאלה.

[אני אומנם לא אמא לילדים, אבל אני בכורה במשפחה ברוכת ילדים, וגם למדתי חינוך מיוחד..]

באופן עקרוני, לדעתי, עדיף שהילדה תרגיש בטוחה ורגועה! זה שווה הרבה יותר מכל מה שהיא יכולה ללמוד בגן.

אבל, כדאי לבדוק את המצב ככל הניתן.

האם אתם בטוחים שהגורם לתחושה של הילדה זה דווקא הגן?

האם אתם בטוחים שהגורם המפריעה בגן הוא גיל הילדים והאלימות?

האם אתם מכירים את הגן השני? האם הילדים שמחים בו?

אם אתם בטוחים (או כמעט בטוחים), הייתי ממליצה להעביר גן ללא ספק.

ואם לא, צריך לבדוק כמיטב יכולתכם מה מקשה על הילדה... תתפללו להארת עיניים...

בהצלחה רבה!

גם תחושה של פחד ואוירה אלימה מעכבים התפתחות

ואף עלולים לגרום רגרסיה בגלל הקושי הרגשי

במקום בו היא תרגיש בטוחה היא תפרח בעז"ה!

וגם תעניקי לה תחושת בטחון כשתראי לה שהיא מוגנת ואת דואגת לה לסביבה טובה ורגועה.

אין קשר.

אבל אם מעבירים - לעשות את זה בשכל.

קודם כל, לברר היטב על המקום החדש. לבקר. שלא יהיה " מן הפח אל הפחת".

אם מתאים - לעשות את זה לא ב"היסטריה", שלא יישאר לילדה כטראומה. לומר לה, בנחת, את ילדה שמאד אוהבת חברים, ובגן הזה לא טוב לך, כי יש שם יותר מידי ילדים שעוד לא למדו להתנהג אפילו שהם נראים גדולים. נעביר לגן שיהיה לך נעים, עם ילדים שתרגישי איתם טוב יותר, ובעז"ה גם הילדים האלה, כשיגדלו, כבר ילמדו איך משחקים ומדברים כמו שצריך..

פרקתי והחכמתי...

רוב תודות

רקע- בכורתינו היתה שנה שעברה בגן שהרושם שלי היה שפחות טוב לה בו. לא קיצוני כפי שאת מתארת אבל כששאלו אותה מה היה בגן היא בעיקר סיפרה על הצקות וכדו' (גן של בנות) בנוסף היא היתה עצבנית ונרגזת כל אחרי הצהרים, עיפה וכדו.

היה לה גם קשה עם מעמד של צעירה בגן מול "הבוגרות" שהיו שנה שניה. זה העמיד אותה כל השנה במקום פחות שממש לא התאים לה. (גם מבחינת יכולות היא התאימה ליכולות של הגדולות, כמו כן לדעתי הגננת טעתה בתיוג של בוגרות וצעירות)

לא העברנו אותה- כולם היללו ושיבחו את הגן הזה ואני הייתי בטוחה שסתם יש לי עין רעה ואני לא סומכת מספיק על המערכת. (גם במעון הרגשתי שזה לא מספיק טוב לבת שלי).

השנה- עברנו דירה, וכמובן עברנו גן. הילדה בגן עם בנים (כלומר יש אלמנט של מכות והצקות) אבל היא פורחת. היא הולכת שמחה וחוזרת שמחה (אפילו שזה גן עד 4 כשבגן הקודם היא רק חיכתה שניקח אותה ב1:30). היא מספרת מה קרה בגן עם חיוך ואפילו על ההצקות היא מספרת בנעימות.

יש לה גננת מהממת והיום אני יודעת שההרגשה שלי שהגן הוא לא המקום שהכי טוב בשבילה בשנה שעברה היתה הרגשה נכונה (אני יודעת שגם יש ענין של בשלות, ובכל זאת - שמים וארץ בין שנה שעברה להשנה)

במסגרת מעבר הדירה - גם הבנים התחילו מסגרות חדשות (בני שנתיים ושנה +/-), והרגשנו דווקא שהמסגרת שלהם לא טובה להם. ממש עכשיו העברנו אותם וב"ה ההרגשה היא הרבה יותר טובה (לאור הנסיון עם הגדולה החלטנו שאנחנו הולכים עם הלב שלנו ופחות נותנים חשבון למערכת ויותר סומכים על ההרגשה שלנו גם אם זה ידרוש התאקלמות חדשה.

כמובן שקודם בדקנו טוב טוב את המסגרת אליה העברנו והבאנו אותם עצמם להתרשמות ודיברנו איתם לקראת המעבר (עם הגדול ביניהם)

אני חושבת שבגיל 4 את יכולה ממש לבדוק עם הילדה מה דעתה על הענין. דבר נוסף - אם את מדברת איתה חשוב לא למשוך את זה הרבה זמן כי זה מאוד מבלבל שמתחילים לדון על גן חדש ולבקר בו ובפועל לוקח עוד כמה שבועות עד שזה יוצא אל הפועל.

בהצלחה

לא להרשות לה ללכת על המדרכה בלי לתת לך יד. להחזיק חזק.

ב. כשאין אפשרות, אז לא להרשות לצאת מהבית. להסביר שכביש זה מסוכן. טוב שיש מכוניות שיכולים לנסוע בהן, אבל אם מישהו הולך לכביש, אז הן יכולות לפגוע בו, וזה יכול לכאוב מאד-מאד. לכן את לא יכולה להרשות לה.

היא תבטיח שכן, אז את תתני את זה בניסיון מבוקר..  תלכי איתה עם יד, תגידי לה שאנחנו מנסים, תתני קצת ללכת לבד, ואת על ידה ללא האחות. אם תנסה - מיד תתפסי חזק, והביתה.. אם הבינה - אז להמשיך באופן מבוקר.

לא משחקים עם נפשות (אגב, דוגמה קלאסית למה שהוזכר בשרשור אחר. ילד שהדבר היחיד שהיה עוזר לו במקרה כזה הוא "פ'ץ" הגון בישבן - אז זו היתה מצוה גדולה.. אבל לדעתי, אם תעשי כנ"ל זה יושג גם בלי זה..)

כי בדרך חזרה מהמעון והגן, יש גם עגלה וגם את האחות הקטנה, אז אין לי כ"כ יד פנויה,

והגדולה יכולה פשוט לרוץ לכביש (היא חושבת שזה משחק ושכיף להיות שובבה קצת, למרות הסבריי).

אני פשוט חוששת שהיא תרוץ לכביש ולא אספיק לתפוס אותה בזמן ח"ו.

טוב, נראה מה יהיה מחר.

תודה רבה.

[יש אפשרות לתפוס יד עם היד שתופסת את העגלה. על היד שלה.. דבר רגיל אצל משפחות עם כמה קטנים..]

אם מתעקשים איתם מאד, הם נותנים יד לעגלה ולא עוזבים אותה לעולם.

אבל בהתחלה לא הייתי סומך על זה, והייתי עושה כמו שאמר דן - נותן יד עם העגלה.

ובדרך אגב על מה שאמר דן

היה פעם אחת שהבן שלי עבר כביש בלי לבקש שיעבירו אותו, וראיתי מרחוק, וכשהוא התקרב שאלתי אותו מה קרה, אז הוא אמר שהוא חיכה מלא זמן ואף אחד לא העביר אותו.

ואז ביקשתי ממנו להוריד את המשקפיים, והעפתי לו סטירה שהוא לא שכח שנים אח"כ. 

והענין שהוא אח"כ בכה מאד לא בגלל הסטירה אלא שהוא הרגיש אשם, ואמרתי לו שיבקש סליחה, והוא ביקש סליחה ואז הוא נרגע!!!

[בגלל שהזכרת את זה בהקשר לדברי..]

אני לא הייתי מעיף לו סטירה...

אני חושב שהייתי מצליח להעביר את המסר במילים (למרות שהדאגה למנוע-בוודאות ברורה לגמרי)

כל אחד והשיקול דעת שלו, בסיטואציה שלו.

אני לא חושב שהשיטה שלי היא היחידה ושהיא מתאימה לכולם.

אבל לדעתי מי שנשאר אדיש מספיק כדי שהיד שלו לא תתעופף מאליה להכות ילד שעושה משחקים עם הכביש - יכול להיות שהוא באמת -שונא בנו-.

יש דבר כזה- כאילו זה משו שאפשר לקנות בחנויות

שכאילו קושר את הילד אליך, ואז הוא לא יכול לברוח רחוק מידי

אולי זה נראה או נשמע קצת מוזר, אבל במצבים מסוכנים זה יכול להיות יעיל... 

הללו- עגלת תאומים.

על הספסל ויהיו לך ידיים פנויות

או לשים את הקטנה בעגלה רק לצורך העברת כביש

לדעתי אם קטנה גם ככה לא בעגלה אז לא צריך אותה

ובהחלט להסביר לילדה שזה מסוכן ואני כן הייתי שוללת ממתק או משהו כזה

שזה קורה- אם את רצה לכביש- חוזרים הביתה/תהיי בעגלה/נישאר מראש בבית.

כן חושבת שצריך מאוד להרתיע ילדים מכביש. שיהיה להם ברור שעם זה לא משחקים (כמו שלא מכניסים דברים לשקע ולא מנופפים בסכין של הלחם ליד התינוק).

אפשר לשדר מסר מאוד מרתיע גם בלי מכה פיזית. להעמיד פנים מאוד כועסות כשזה קורה, לא להמשיך הלאה אלא לתת לה הרגשה שזה לא דבר שעוברים עליו לסדר היום. אפשר לדעתי גם להעניש בצורה שמתאימה להבנתה (למשל "ירדת לכביש, את לא הראית שאת יודעת לאן מותר ללכת אז עכשיו את חייבת להחזיק לי את היד עד שנגיע הביתה" - לדעתי זה "עונש" שמאוד מובן לילד)

משהו יפה ששמעתי על גבולות - גבול (לילד) צריך להציב, לא מספיק לומר אלא גם צריך לגרום לכך שהוא לא ייחצה. הרי הוא גבול!  גבול - אין מצב שעוברים. (מקוה שהייתי מובנת. כשמשהו מספיק חשוב לי - המסר יעבור גם לילדיי).

דברתי על הנושא הזה עם חברה שהיא גם גננת

בגיל קטן הדרך הכי ברורה להסביר לילד שמה שהוא עושה זה מסוכן הוא פאצ'

לא כעונש אלא כהבהרה שמה שעשית זה משהו חמור מאוד

טוב מובן שהורים שמרביצים תמיד העונש הנ"ל מאבד מהאפקט שלו

אבל אם יש זמן שהוא המקום להשתמש בזה זה אז

אם נותנים מכה לא כ"כ כואבת אז מה שמשנה זה הטון (ואז ממילא לא צריך את המכה)

ואם נותנים מכה כן כואבת אז זה כבר לא בדיוק "פאצ' "...

גם בגיל קטן, הדרך הכי ברורה להסביר לילד שמה שהוא עושה זה מסוכן - הוא ע"י דיבור נכון. 

ולא כמו שחושבים "דיבור כועס", אדרבה - לעיתים זה מעורר ההיפך. גם זה "מענין" לנסות שוב.. וגם - צריך לבדוק: מה, הם באמת לא אוהבים אותי בגלל משהו?...

אלא שאני מסכים, שלפעמים לא כל אחד יודע איך לעשות את זה, ולפעמים זה נרכש עם הזמן ומס' הילדים. ולעיתים - אין ברירה ולא הלך אחרת בפרק הזמן המיידי הנדרש. אז אם יש סכנה - מוטב פאץ' בלי טינה אלא גוער-עניינית, וילד חי, מאשר בלי פאץ' ועם תאונת דרכים ח"ו..

אבל כאמור, זה לא "ברירת מחדל"...

ואני לא מחזיק בנושא הזה מגננות שחושבות שזו "הדרך הכי ברורה".. 

[ולשם ההבהרה, גם אני אבא וגם אני עובד גם עם גנים, אמנם לא באינטנסיביות כמו הניסיון שגננת ממוצעת צריכה לעמוד בו..]

ואני מסכימה עם חילזון. בפעמים שנתתי מכות עדינות לבת שלי, לא הרגשתי שזה היה אפקטיבי, או אפקטיבי יותר מדיבור תקיף (שלפעמים גורם לבת שלי לפרש את הדברים כמשחק, משום מה).

אני באמת תוהה למה מכה נחשבת יותר יעילה. מה מרתיע בה? הכאב הפיזי? מה?