תודה
לט.גיהודית פוגל
אני חושבת שלא ניתן לגמול ילד בן שנה. מה בוער לך? ידוע לי שבימים עברו התחילו לגמול בגיל הזה עקב הקושי לכבס חיתולים - על הפרימוס וכו', ואז התהליך נמשך שנה שלמה! (כך היה עם הגיס הכי צעיר שלי, כאשר התחתנו הוא היה בן שנה וחמותי עליה השלום החליטה לגמול אותו כי אפילו מכונת כביסה לא היתה לה, הילד המסכן ישב על הסיר כמעט כל היום, נראה לי שאפילו קשרה אותו לסורגי המיטה כדי שהסיר יקלוט את ההפרשות שלו, ובסוף השנה זה היה נקרא שהוא גמול. רק בנס כנראה הוא יצא אדם נחמד מאוד...) זוהי רק דוגמה אחת. אני גמלתי את ילדי היקרים בגיל בין 2-2.5 וב"ה הכל היה חלק וטוב בלי הרבה עצבים. יחד עם זאת, יוקטנה מדברת פה על איזושהיא שיטה חדשה- אולי היא תיתן רעיונות. אני אומרת נחרצות, לחכות עד שהילד בשל! בהצלחה!
אמרו לי פעםצורי שראל
שברוסיה היו גומלין עוד לפני גיל שנה. מישהו יודע אם זה נכון? איך הם היו עושים את זה?
יהודית יקרה הצלחת להצחיק אותי בנוגע לגיסךאנונימי (פותח)
זה לנו ילד ראשון ב"ה ומה לעשות צריך לשאול?
לפני חודש פגשתי בחנות טבע זוג שילדם בן 10 חודשים היה כבר גמול יום ולילה.גמול בשיטה "הטבעית" לראות תינוק ללא חיתול זה מעורר התפעלות לא?
והם לא היו מרוסיה.
לעניינו איך אדע שהוא בשל?
תודה על תשובתך המהירה והמשעשעת
לפני חודש פגשתי בחנות טבע זוג שילדם בן 10 חודשים היה כבר גמול יום ולילה.גמול בשיטה "הטבעית" לראות תינוק ללא חיתול זה מעורר התפעלות לא?
והם לא היו מרוסיה.
לעניינו איך אדע שהוא בשל?
תודה על תשובתך המהירה והמשעשעת
לט.ג., איפה יוקטנה?? יהודית פוגל
זה ממש מעניין, למה לא שאלת אותם איך הם עשו זאת? ואיך הוא מאותת להם שהוא "צריך"?? אם הייתי רואה את הזוג הזה הייתי מתחקרת אותם ביסודיות, לוקחת מס' טלפון ומפרסמת, למה שלא כולם יהנו? אבל לי זה ממש נשמע פנטסטי. עכ"פ לי לא ידועה שום שיטה המאפשרת לילד בן 10 חדשים לקחת אחריות על הענין הזה! איפה יוקטנה?,
ישנה שיטה לגמילה מגיל הרבה יותר צעירבלה
אני לא מבינה בשיטה עצמה אבל היא נפוצה בחוגים של הורות טבעית.
זה אפשרי אבל צריך להיות מאוד מסורים לעניין וללמוד בדיוק איך עושים את זה.
זה אפשרי אבל צריך להיות מאוד מסורים לעניין וללמוד בדיוק איך עושים את זה.
שאלתיאנונימי (פותח)
והם אמרו לי שפשוט הילד הלך כל היום רק עם חולצה וכך גם עושים במספר ארצות בארופה גם כשקר. בעיני זה קצת מטורף אבל בקיץ עוד איך שהוא אפשר זה דורש מעקב של האם כשהילד מאותת באמצעות העיניים. כל אמא אם רק תשים לב תדע מתי הילד שלה צריך. אבל אני לא יודעת איך זה משפיע על הילד לרוץ איתו בכל פעם (כמובן שיש גם שעות קבועות)(לכן שאלתי אותך כי חשבתי אולי יש דרך נורמטיבית יותר
תודה לך
תודה לך
יש אתר שלם עם הוראות והכלאנונימי (פותח)
תחפשי בגוגל- "גמילה", "באופן טבעי"- נראה לי שזה שם. בכל אופן- שתדעי שז מצריך תשומת לב מ-ל-א-ה של האמא לילד ולאיתותים שלו, ואני לא יודעת אם כל אחת בנויה לזה. מה כל כך נורא בלחתל עד גיל שנה ועשר-שנתים וקצת? אני הייתי משתגעת אם הייתי צריכה לקפוץ מכל פיפס של כל ילד. לדעתי יותר הגיוני לגמול בגיל שהם יכולים ללכת בעצמם (פחות או יותר..) לשרותים.
בהצלחה רבה!!!
בהצלחה רבה!!!
הנה יוקטנה - בלי אינטרנט בבית כבר שבוע 
יוקטנה
הנה אני קופצת לבקר מהמחשב של אבא שלי, סוף סוף! הגמילה מהרשת קשה מאוד ;)
הנה קישור להודעה שלי בנושא "לגדל ילדים בלי חיתולים":
Forum/Forum.aspx/t26122#354768
ואחרי שתקרא אותה אני מפנה אתכם לדף באתר באופן טבעי שעוסק בהתחלה מאוחרת של "בלי חיתולים":
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E1%EC%E9_%E7%E9%FA%E5%EC%E9%ED_%E4%FA%E7%EC%E4_%EE%E0%E5%E7%F8%FA
וגם גמילה מוקדמת מחיתולים:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E2%EE%E9%EC%E4_%EE%E7%E9%FA%E5%EC%E9%ED_%E1%E2%E9%EC_%F6%F2%E9%F8
באופן אישי אני חושבת שמדובר בעיקר בנכונות שלנו להתייחס בשוויון נפש לפיפי וקקי על הרצפה, ונכונות שלנו להתעסק איתו. אני מאוד שלווה, בדרך כלל, וכשלא - אני עוטפת בחיתול. רק עכשיו ניגבתי איזה 4 פיפי מהרצפה אצל אבא שלי, ואחד היא עשתה בסיר, ב"ה! סופגים עם משהו מסל הכביסה (חולצה של הבעל הכי טוב ;)) ומעבירים מגבון. עניין של שתי דקות גג.
בהצלחה!
הנה קישור להודעה שלי בנושא "לגדל ילדים בלי חיתולים":
Forum/Forum.aspx/t26122#354768
ואחרי שתקרא אותה אני מפנה אתכם לדף באתר באופן טבעי שעוסק בהתחלה מאוחרת של "בלי חיתולים":
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E1%EC%E9_%E7%E9%FA%E5%EC%E9%ED_%E4%FA%E7%EC%E4_%EE%E0%E5%E7%F8%FA
וגם גמילה מוקדמת מחיתולים:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E2%EE%E9%EC%E4_%EE%E7%E9%FA%E5%EC%E9%ED_%E1%E2%E9%EC_%F6%F2%E9%F8
באופן אישי אני חושבת שמדובר בעיקר בנכונות שלנו להתייחס בשוויון נפש לפיפי וקקי על הרצפה, ונכונות שלנו להתעסק איתו. אני מאוד שלווה, בדרך כלל, וכשלא - אני עוטפת בחיתול. רק עכשיו ניגבתי איזה 4 פיפי מהרצפה אצל אבא שלי, ואחד היא עשתה בסיר, ב"ה! סופגים עם משהו מסל הכביסה (חולצה של הבעל הכי טוב ;)) ומעבירים מגבון. עניין של שתי דקות גג.
בהצלחה!
קראתי את מה שכתבת(הקישור הראשון)אנונימי (פותח)
והתגובה האחרונה - לא זוכרת של מי - היא :"זה מתאים רק לאישה שנמצאת בבית".
הייתי רוצה להוסיף לזה המשך : זה מתאים רק לאישה שנמצאת בבית, ושמוכנה באמת להתמסר לגמילה המוקדמת.
זה דורש התמסרות פיזית והקשבתית מאד גדולה, ואישה צריכה לשקול האם היא באמת מוכנה לעשות את זה.
להבדיל או לא, חברה שלי הלכה על עיקרון הרצף ונשאה את תינוקה כל הזמן על גופה, בהתמסרות מלאה, עד שנשבר לה מזה והיא עברה משבר מאד גדול ודחתה את התינוק.
לא לשכוח: חשוב מאד שאישה תהיה קשובה לעצמה מאד מאד!
אמא שקשובה לעצמה זה מסר מאד חיובי ובונה עבור ילדים.
(לא שחלילה אני חושבת שאינך קשובה לעצמך - אם זה השתמע מדבריי. אני אומרת את זה בכלליות.)
הייתי רוצה להוסיף לזה המשך : זה מתאים רק לאישה שנמצאת בבית, ושמוכנה באמת להתמסר לגמילה המוקדמת.
זה דורש התמסרות פיזית והקשבתית מאד גדולה, ואישה צריכה לשקול האם היא באמת מוכנה לעשות את זה.
להבדיל או לא, חברה שלי הלכה על עיקרון הרצף ונשאה את תינוקה כל הזמן על גופה, בהתמסרות מלאה, עד שנשבר לה מזה והיא עברה משבר מאד גדול ודחתה את התינוק.
לא לשכוח: חשוב מאד שאישה תהיה קשובה לעצמה מאד מאד!
אמא שקשובה לעצמה זה מסר מאד חיובי ובונה עבור ילדים.
(לא שחלילה אני חושבת שאינך קשובה לעצמך - אם זה השתמע מדבריי. אני אומרת את זה בכלליות.)
מסכימה איתך לחלוטין! אני לא מיישמת באופן מלאיוקטנה
בדיוק בגלל זה. כשאני מרגישה שאני לא מסוגלת - אני שמה חיתול רב פעמי, וכשאני מרגישה שאני בכלל בכלל לא מסוגלת - אני שמה חיתול חד פעמי! 
לא צריך לעשות עניין משום דבר, ולא חתמתי על התחייבות לשום דבר - ככה בדיוק אני מתייחסת לזה, ולעוד הרבה דברים. מאוד עוזר בחיים ;)
לא צריך לעשות עניין משום דבר, ולא חתמתי על התחייבות לשום דבר - ככה בדיוק אני מתייחסת לזה, ולעוד הרבה דברים. מאוד עוזר בחיים ;)
ליוקטנה - ברוך שובךיהודית פוגל
אז אם היא כל הזמן עושה על הרצפה אז איך היא גמולה? ומה, הכל נרטב ומתלכלך? מכנסיים, גרביונים, ואיך את מרימה ילד שכל הזמן רטוב ומלוכלך? חשבתי שיש שיטה שהילד ל ו ק ח א ח ר י ו ת והולך לסיר כמו גדול.... אבל לספוג את הפנצרים כל הזמן, זה לא נראה לי גמילה. מצטערת.
זו לא גמילה - זו לקיחת אחריות שלי 
יוקטנהאחרונה
מסכימה עם כל מה שאמרת:
היא לא גמולה (כי היא עדיין תלויה בי במידה רבה בעשיית צרכיה. במקום להיות תלויה בחיתול.);
הכל נרטב ומתלכלך (אבל לומדים איך לעשות "בקרת נזקים" עוד סוודר ובלי מכנסיים, לדוגמא);
המטרה היא לא לעשות לי חיים קלים יותר, אלא לעשות לתינוק חיים קלים יותר. בלי חיתול מציק, ולהענות לצורך הזה שלהם, ממש כמו שאני נענית לצורך שלהם לאכילה, מגע ותנועה. ממש לא מתאים לכולם, וגם לי לא תמיד, כמו שאמרתי. הנה ממש כרגע היא בחיתול חד פעמי, לא עלינו ;)
היא לא גמולה (כי היא עדיין תלויה בי במידה רבה בעשיית צרכיה. במקום להיות תלויה בחיתול.);
הכל נרטב ומתלכלך (אבל לומדים איך לעשות "בקרת נזקים" עוד סוודר ובלי מכנסיים, לדוגמא);
המטרה היא לא לעשות לי חיים קלים יותר, אלא לעשות לתינוק חיים קלים יותר. בלי חיתול מציק, ולהענות לצורך הזה שלהם, ממש כמו שאני נענית לצורך שלהם לאכילה, מגע ותנועה. ממש לא מתאים לכולם, וגם לי לא תמיד, כמו שאמרתי. הנה ממש כרגע היא בחיתול חד פעמי, לא עלינו ;)
לצורי שראליהודית פוגל
מאוד מסקרן אותי לדעת למה אתה מוסיף פרטים על המישקעים בסוף כל הודעה שלך? יש לך ענין מיוחד בזה? אתה מעונין שיתפללו על הגשמים??
זה החתימה שלו...פלספנית
תינוקת בת שבועיים...אנונימי (פותח)
ב"ה יש לנו ילדה חמודה ומקסימה שנולדה לפני שבועיים. הבעיה שלנו היא שברגע שמניחים אותה בעריסה היא מתחילה להרגיש לא בנוח ואז לבכות עד מרימים אותה. ככה גם בלילה היא ישנה רק לידי ובשום פנים לא בעריסה. כמובן,גם במשך היום היא "על הידיים".
האם זה נורמלי? או שיש מה לעשות בעניין? מתי בכלל מתחילים "לחנך"? היא נראית לי כל כך חסרת אונים...
מה אפשר לעשות?תודה!
תמיד הם ירצו על הידייםזוג+2
כרגע, לך הרבה יותר נוח שהיא נרגעת על הידים, אבל כשהיא תגדל את תראי שזה עול לא קטן (להרדים ילד בן שנה על הידיים זה קצת כבד, או תחשבי על ללכת לשרותים עם צרחות ברקע).
ככל שתגמלי אותה מ"על הידיים" יותר מהר יהיה יותר קל לשתיכן. לך- כי תראי איך את יכולה לעשות המון דברים יחד עם התינוקת, ולא להיות מושבתת לידה, ולה- כי ככל שיותר קטנים קל יותר לחנך לדברים חדשים.
בהתחלה כשתניחי אותה בעריסה היא תבכה (בד"כ 10-20 דק', שאחרי 2 דק' את תחשבי שעברה שעה. פשוט תשימי לב בשעון כמה היא בוכה), אבל ככל שתתמידי, היא תבכה פחות ופחות עד שהיא תתרגל וממש תאהב את העריסה.
בהצלחה ומזל טוב!
נב.
תנסי אולי להניח אותה בעגלה, זה עובד לפעמים..
ככל שתגמלי אותה מ"על הידיים" יותר מהר יהיה יותר קל לשתיכן. לך- כי תראי איך את יכולה לעשות המון דברים יחד עם התינוקת, ולא להיות מושבתת לידה, ולה- כי ככל שיותר קטנים קל יותר לחנך לדברים חדשים.
בהתחלה כשתניחי אותה בעריסה היא תבכה (בד"כ 10-20 דק', שאחרי 2 דק' את תחשבי שעברה שעה. פשוט תשימי לב בשעון כמה היא בוכה), אבל ככל שתתמידי, היא תבכה פחות ופחות עד שהיא תתרגל וממש תאהב את העריסה.
בהצלחה ומזל טוב!
נב.
תנסי אולי להניח אותה בעגלה, זה עובד לפעמים..
דברים משתניםאנונימי (פותח)
יש תינוקות שבהתחלה רוצים רק על הידיים ובגיל כמה שבועות/חודשים מתרגלים להירדם במיטה/עגלה.
לא כדאי לך להילחץ ולחשוש. הרגלים אפשר לשנות.
היא נראית לך חסרת אונים ואכן היא כזו. בגיל כ"כ קטן אני לא משאירה תינוקות בוכים.
20-10 דקות?! זה המון!!! בגיל שבועיים?
בגיל הזה אין מה לחנך תינוקות. אין להם עדיין את התפיסה שאם אמא הלכה היא גם תחזור. התפיסה הזו מתפתחת קצת יותר מאוחר, ולכן בגיל כה קטן חשוב להיענות לצרכיו של התינוק תוך זמן קצר.
לא כדאי לך להילחץ ולחשוש. הרגלים אפשר לשנות.
היא נראית לך חסרת אונים ואכן היא כזו. בגיל כ"כ קטן אני לא משאירה תינוקות בוכים.
20-10 דקות?! זה המון!!! בגיל שבועיים?
בגיל הזה אין מה לחנך תינוקות. אין להם עדיין את התפיסה שאם אמא הלכה היא גם תחזור. התפיסה הזו מתפתחת קצת יותר מאוחר, ולכן בגיל כה קטן חשוב להיענות לצרכיו של התינוק תוך זמן קצר.
מזל טוב לאמא החדשהאנונימי (פותח)
רק לפני שבועיים יצאה מהרחם המוגן והחם התנוקת צריכה להרגיש מוגנת. לא בגיל כה קטן מחנכים והבכי הוא בשביל לאותת לך שמשהו מפריע אולי היא עוד רעבה? אולי חם|קר להחליף טיטול וכו'
תנסי לעטוף אותה בשמיכה בקשר סבתא אומרים שבהתחלה תינוקות אוהבים שעוטפים אותם חזק זה יוצר הרגשה של מוגנות ושליטה על רפלקסים במקום שהידים ינועו לכל עבר
אפשר גם להתיעץ עם אחות טיפת חלב או רופא ילדים כי ילד שבוכה הרבה יתכן ולא מרגיש טוב. אני מאמינה שהכל בסדר אבל צריך לראות מה מפריע
בהצלחה
הרבה כח ולב שמח
תנסי לעטוף אותה בשמיכה בקשר סבתא אומרים שבהתחלה תינוקות אוהבים שעוטפים אותם חזק זה יוצר הרגשה של מוגנות ושליטה על רפלקסים במקום שהידים ינועו לכל עבר
אפשר גם להתיעץ עם אחות טיפת חלב או רופא ילדים כי ילד שבוכה הרבה יתכן ולא מרגיש טוב. אני מאמינה שהכל בסדר אבל צריך לראות מה מפריע
בהצלחה
הרבה כח ולב שמח
אסור (כן אסור) לתת לבת שבועיים לבכות כ"כ הרבה, וגםאנונימי (פותח)
לא לבת חודשיים,
הצורך שלהם במגע לא נופל מהצורך שלהם בחמצן, מזון ושינה.
זה לא הגיל "לגמול" מ"על הידיים", והשיטה שאת מציעה גורמת לייאוש אצל התינוק, ושיעור שלעולם לא אכפת מהבכי שלו.
כמו כן הבכי של התינוק היא אמצעי התקשורת היחיד שלו עם העולם. האם את היית רוצה, בגילך המופלגכ, שיתעלמו מבכייך במשך 20 דק"?
האם המטרה שלנו לגדל תינוקות שאינם בוכים?
בתי היתומים במזרח אירופה שקטים להפליא - אף אחד לא בוכה, משום שהם יודעים שאף אחד לא מגיע.
הצורך שלהם במגע לא נופל מהצורך שלהם בחמצן, מזון ושינה.
זה לא הגיל "לגמול" מ"על הידיים", והשיטה שאת מציעה גורמת לייאוש אצל התינוק, ושיעור שלעולם לא אכפת מהבכי שלו.
כמו כן הבכי של התינוק היא אמצעי התקשורת היחיד שלו עם העולם. האם את היית רוצה, בגילך המופלגכ, שיתעלמו מבכייך במשך 20 דק"?
האם המטרה שלנו לגדל תינוקות שאינם בוכים?
בתי היתומים במזרח אירופה שקטים להפליא - אף אחד לא בוכה, משום שהם יודעים שאף אחד לא מגיע.
מזל טוב להולדת האוצר יוקטנה
התינוקת שלכם ללא ספק חכמה! היא יודעת מה טוב לה, ומבקשת את זה כך שתבינו אותה ;)
מחקרים חדשים מראים שתינוק שמושאר ללא מגע ותנועה, הנוירונים שלו מפסיקים להיווצר ולעבור בין ארבעת חלקי המח שלו. במילים אחרות - תינוק שמושאר ללא מגע ותנועה - מוחו מפסיק להתפתח! רק כיום המדע מראה בתמונות ברורות של סריקות מח, מה שכל אמא מבינה בעצמה משחר בריאת האדם: תינוק צריך להיות מחובק! זה ממש צורך פיזי בשבילו. ללא מגע (ותנועה) התפתחותו נפגעת, ולא יועילו כל המוביילים וספרי התמונות. המח צריך תנועה ומגע כדי להתפתח.
קשה מאוד לעמוד במשימה החשובה הזו! קשה מאוד לספק את צרכיו של תינוק אדם קטן! כיצד נוכל להקל על עצמנו?
בראש ובראשונה על ידי ציפיות מציאותיות. התינוק צריך (לא "רוצה"! צריך!) לקבל המון מגע ותנועה בחודשים הראשונים של חייו. עלינו, כהורים, לשנות את כל סדר העדיפויות שלנו כך שנוכל לספק את הצורך הראשוני והחשוב והחדש הזה שנכנס לחיינו. במילים אחרות: שהכלים יחכו! התינוק יותר חשוב! הוא גם יותר חשוב מהחלפת מצעים בכל שבועיים, ומניקוי אבק מעל לספריה, ומעוד הרבה "משימות" שאנחנו פשוט "חייבים" לעשות, ו"עכשיו!". התינוק חשוב, האבק לא. פשוט! עכשיו תאספי לך אותו בזרועותייך, קחי איתך איזה ספר או עיתון, וצאי לשבת על הספסל מתחת לאיזה עץ! גם את וגם היא נהנות! את לא אוהבת לקרוא? צאי להליכה איתה מכורבלת במנשא נח, מעיל על שתיכן. איזו אמא לא רוצה לשמור על הגזרה אחרי הלידה? ;) הליכה קצרה תועיל לשתיכן ותרגיע את שתיכן! וארוחת הערב? לא חייבים לעשות משהו מפואר! נחפף כבר משהו. התינוקת יותר חשובה!
אני שמחה לשמוע שאת כל כך חשובה לתינוקת שלך, ולא ל"אמרו לי" ולא ל"צריך". התינוקת שלך יודעת מה היא צריכה, היא יודעת לספר לך את זה, ואת יודעת להקשיב! אמא קשובה היא אמא שכל תינוק ותינוקת צריכים להתברך בה!
גם בלילה, מקומם הטבעי של התינוקות הוא לצד הוריהם. מחקרים מראים ששינה עם תינוקות מגינה עליהם מפני מוות בעריסה! כל עוד ההורה איננו מסומם או שתוי, חלילה, כמובן. בעצם העובדה שאת ישנה יאתה, את גם מגינה עליה מפני מוות בעריסה, גם מספקת את הצורך שלה במגע, וגם מקילה עליך! אין את צריכה להיטלטל ממיטתך באמצע הלילה. אני ממליצה על הספר "הורים גם בלילה" מאת ד"ר וויליאם סירס, רופא הילדים הנודע.
עוד ספר שיכול לעודד, להרגיע, וגם לתת רעיונות נהדרים להקלה על ההפתעה הגדולה שלא ניתן להתכונן עליה - הפיכתנו להורים! הספר נקרא "תינוקות באופן טבעי" וניתן להזמין אותו באינטרנט. אם תרצי אשים קישור לשני הספרים.
עוד רעיון הוא להקיף את עצמך באנשים בוגרים. התינוקת היא אהובה וחמודה, אבל האדם הוא יצור חברתי וחשוב מאוד להיות מסוגלים לנהל שיחה במהלך היום. סעי לאמא, סעי לחמותך, סעי לאחותך, הזמיני את חברתך - מצאי לך חברות חדשות מאזור מגורייך דרך האינטרנט והיפגשו בפארק! כל דבר! אל תישארי לבד.
אשמח לתת עצות יותר ספציפיות אם תתארי מצבים יותר ספציפיים, וכמובן אני שולחת המון חיבוקים וכוחות לעבור את החודשים הראשונים הקשים הללו...
מחקרים חדשים מראים שתינוק שמושאר ללא מגע ותנועה, הנוירונים שלו מפסיקים להיווצר ולעבור בין ארבעת חלקי המח שלו. במילים אחרות - תינוק שמושאר ללא מגע ותנועה - מוחו מפסיק להתפתח! רק כיום המדע מראה בתמונות ברורות של סריקות מח, מה שכל אמא מבינה בעצמה משחר בריאת האדם: תינוק צריך להיות מחובק! זה ממש צורך פיזי בשבילו. ללא מגע (ותנועה) התפתחותו נפגעת, ולא יועילו כל המוביילים וספרי התמונות. המח צריך תנועה ומגע כדי להתפתח.
קשה מאוד לעמוד במשימה החשובה הזו! קשה מאוד לספק את צרכיו של תינוק אדם קטן! כיצד נוכל להקל על עצמנו?
בראש ובראשונה על ידי ציפיות מציאותיות. התינוק צריך (לא "רוצה"! צריך!) לקבל המון מגע ותנועה בחודשים הראשונים של חייו. עלינו, כהורים, לשנות את כל סדר העדיפויות שלנו כך שנוכל לספק את הצורך הראשוני והחשוב והחדש הזה שנכנס לחיינו. במילים אחרות: שהכלים יחכו! התינוק יותר חשוב! הוא גם יותר חשוב מהחלפת מצעים בכל שבועיים, ומניקוי אבק מעל לספריה, ומעוד הרבה "משימות" שאנחנו פשוט "חייבים" לעשות, ו"עכשיו!". התינוק חשוב, האבק לא. פשוט! עכשיו תאספי לך אותו בזרועותייך, קחי איתך איזה ספר או עיתון, וצאי לשבת על הספסל מתחת לאיזה עץ! גם את וגם היא נהנות! את לא אוהבת לקרוא? צאי להליכה איתה מכורבלת במנשא נח, מעיל על שתיכן. איזו אמא לא רוצה לשמור על הגזרה אחרי הלידה? ;) הליכה קצרה תועיל לשתיכן ותרגיע את שתיכן! וארוחת הערב? לא חייבים לעשות משהו מפואר! נחפף כבר משהו. התינוקת יותר חשובה!
אני שמחה לשמוע שאת כל כך חשובה לתינוקת שלך, ולא ל"אמרו לי" ולא ל"צריך". התינוקת שלך יודעת מה היא צריכה, היא יודעת לספר לך את זה, ואת יודעת להקשיב! אמא קשובה היא אמא שכל תינוק ותינוקת צריכים להתברך בה!
גם בלילה, מקומם הטבעי של התינוקות הוא לצד הוריהם. מחקרים מראים ששינה עם תינוקות מגינה עליהם מפני מוות בעריסה! כל עוד ההורה איננו מסומם או שתוי, חלילה, כמובן. בעצם העובדה שאת ישנה יאתה, את גם מגינה עליה מפני מוות בעריסה, גם מספקת את הצורך שלה במגע, וגם מקילה עליך! אין את צריכה להיטלטל ממיטתך באמצע הלילה. אני ממליצה על הספר "הורים גם בלילה" מאת ד"ר וויליאם סירס, רופא הילדים הנודע.
עוד ספר שיכול לעודד, להרגיע, וגם לתת רעיונות נהדרים להקלה על ההפתעה הגדולה שלא ניתן להתכונן עליה - הפיכתנו להורים! הספר נקרא "תינוקות באופן טבעי" וניתן להזמין אותו באינטרנט. אם תרצי אשים קישור לשני הספרים.
עוד רעיון הוא להקיף את עצמך באנשים בוגרים. התינוקת היא אהובה וחמודה, אבל האדם הוא יצור חברתי וחשוב מאוד להיות מסוגלים לנהל שיחה במהלך היום. סעי לאמא, סעי לחמותך, סעי לאחותך, הזמיני את חברתך - מצאי לך חברות חדשות מאזור מגורייך דרך האינטרנט והיפגשו בפארק! כל דבר! אל תישארי לבד.
אשמח לתת עצות יותר ספציפיות אם תתארי מצבים יותר ספציפיים, וכמובן אני שולחת המון חיבוקים וכוחות לעבור את החודשים הראשונים הקשים הללו...
את ממש נהדרת וחיזקת גם אותי...תודה רבה לך יוקטנהקומפית
אוי תודה, חיזקת אותי בחזרה יוקטנה
את מי החוקרים שאלו, את התינוק?!אנונימי (פותח)
א. אני בטוח שאמא של איינשטיין לא הרימה אותו בכל פעם שהוא בכה, ובכל זאת הוא יצא גאון כזה.
ב. אם המחקר הזה היה נכון, היית צריכה לראות המון אנשים שלא יודעים ללכת או לדבר כי המח שלהם הפסיק להתפתח, את לא חושבת ככה?
ג. האם התינוק יותר חשוב מתשומת הלב לאחים הגדולים, לבעל, לחברים לעצמך? נכון, שהוא דורש יותר צומי מהשאר, אבל לא את כל תשומת הלב שלך. זה רק יוצר קנאה מיותרת.
ד. ממתי תינוקות יודעים מה שטוב להם? אם תינוק יתנגד להחלפת חיתול, לא ירצה לאכול או שהוא כבר יותר גדול, (בן חצי שנה) ירצה לדחוף את האצבעות לשקע, עדיין תגידי שהוא יודע יותר טוב מאיתנו? מתי הידע הזה עובר, אם בכלל, לדעתך, לפני שהוא מדליק סיגריה או אחרי שהוא דוקר במועדון? (אני יודע שאני מקצין, אבל הבנת למה אני מתכוון)
ה. נורא מסוכן לישון עם תינוק שלא מסוגל לזוז! (קצת כן, וזה אפילו כיף) מה יקרה אם חלילה האבא קצת, בואי נאמר, "עבה" והוא בטעות בשינה יתגלגל על התינוק? את לא חושבת ככה?
תחשבי על זה, אל תבטלי אותי כי אני גבר ("מה הוא מבין בחינוך בכלל, זה תפקיד מסורתי וטבעי של האישה"), כי יש דבר או שניים שאני יודע.
ב. אם המחקר הזה היה נכון, היית צריכה לראות המון אנשים שלא יודעים ללכת או לדבר כי המח שלהם הפסיק להתפתח, את לא חושבת ככה?
ג. האם התינוק יותר חשוב מתשומת הלב לאחים הגדולים, לבעל, לחברים לעצמך? נכון, שהוא דורש יותר צומי מהשאר, אבל לא את כל תשומת הלב שלך. זה רק יוצר קנאה מיותרת.
ד. ממתי תינוקות יודעים מה שטוב להם? אם תינוק יתנגד להחלפת חיתול, לא ירצה לאכול או שהוא כבר יותר גדול, (בן חצי שנה) ירצה לדחוף את האצבעות לשקע, עדיין תגידי שהוא יודע יותר טוב מאיתנו? מתי הידע הזה עובר, אם בכלל, לדעתך, לפני שהוא מדליק סיגריה או אחרי שהוא דוקר במועדון? (אני יודע שאני מקצין, אבל הבנת למה אני מתכוון)
ה. נורא מסוכן לישון עם תינוק שלא מסוגל לזוז! (קצת כן, וזה אפילו כיף) מה יקרה אם חלילה האבא קצת, בואי נאמר, "עבה" והוא בטעות בשינה יתגלגל על התינוק? את לא חושבת ככה?
תחשבי על זה, אל תבטלי אותי כי אני גבר ("מה הוא מבין בחינוך בכלל, זה תפקיד מסורתי וטבעי של האישה"), כי יש דבר או שניים שאני יודע.
החוקרים ערכו סריקות מח יוקטנה
אבל אני לא כאן בשביל המחקר. אני לא צריכה שוםמחקר בשביל לנהוג לפי צו הלב שלי ובשביל להענות לצרכי התינוק שלי כפי שהוא מביע אותם. בעצם, פעם לא נהגתי כך ואני מצירה על כך בכל פעם שאני נזכרת בכל רגעי החיבוק שהחמצתי עם הגדולים שלי. אז הנה, זה לא בגלל ש"אתה גבר". יש גם הרבה נשים שמרגישות כמוך.
אני מודעת לכך שהנושא הזה מעורר רגשות סוערים, ולכן אני שמחה על שאת תגובתך הצלחת לנסח בצורה כל כך יפה ועדינה.@-- (זה אמור להיות פרח)
אנסה לענות בכבוד גם אני
סעיף א' ו-ב': אז תתאר לעצמך איך איינשטיין והאנושות היתה נראית אם כל האמהות היו נוהגות כך
ג'. כן. צרכי התינוק קיצוניים בהרבה מצרכי כל אדם אחר. הוא חסר ישע לחלוטין (בניגוד לאח, שיכול לעשות עבור עצמו חלק מהדברים), הוא לא מביו עדיין היטב את מושג הזמן, ולכן לא יודע עדיין להמתין. הוא פשוט מניח שאם אין עכשיו, אזכבר לא יגיע לעולם. אח גדול יודע לחכות יותר זמן מאחיו התינוק. בנוסף, תינוק מבצע את התפתחותו הגדולה ביותר בסמוך ללידתו (ובעצם קודם לכן, עוד ברחם). המח כמעט לא משתנה אחרי גיל שנתיים, לדוגמא. התינוק מכפיל את משקלו בשלושת החודשים הראשונים לדוגמא, ובפעם הבאה אחרי 9 חודשים נוספים. בשנה הבאה יוסיף רק 2 ק"ג למשקלו! מה שלא "מכניסים" בחודשים הראשונים והאינטנסיביים הללו, קשה מאוד לתקן.
תינוקות שגדלו בבתי יתומים לדוגמא (ולהקצנה), סובלים מהזנחה מאודגדולה. מחקר שעורר הרבה רעש בקהילת האימוץ הראה ש-40% מהילדים הללו סובלים מבעיות פסיכיאטריות. הנה קישור לשלושת חלקי הכתבה הסרוקה:
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16741964.pdf
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16742024.pdf
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16742076.pdf
אז זו באמת הקצנה, אבל אני מרגישה שלכל תינוק סף רגישות מסוים. יש תינוקות שניתן "לחפף" הרבה והם לא ייפגעו, ויש תינוקות שאפילו "חיפוף" קטן יפגע בהם בצורה קשה. כמו שישאנשים שיחטפו סרטן בעקבות עישון של 5 סיגריות ביום, ויש אנשים שיעשנו 3 קופסאות ביום ובסוף יידרסו למוות בגיל 70. זה הימור - אתה לא יודע מראש את סף הרגישות (של התינוק או של המעשן).
ד. אני מרגישה שתינוקות תמיד יודעים מה טוב להם. עניין החיתולים שהעלת הוא דוגמא מצויינת ואני מפנה אותך להודעה שלי בנושא שיטת בלי חיתולים:
Forum/Forum.aspx/t26122#354768
גם בעניין האוכל! מערכת העיכול של כל תינוק מבשילה במועד אחר, ממש כמו שלכל אדם גובה אחר. מה, כל התינוקות חייבים לאכול בגיל שישה חודשים ויום? כשאנחנו קשובים לסימנים שלהם, ניתן לראות בברור מתי הילד צריך להתחיל לאכול - הוא פשוט "מבקש": עוקב בעיניים אחרי הכפית שעושה את דרכה אל הפה שלנו, שולח יד, משמיע קריאות התרגשות... כשאנחנו לא נותנים אמון בילד, הוא מאבד אמון בעצמו ולא ידע בעצמו מתי הוא רעב ועד כמה.
ה. כמו שאני לא מתגלגלת מהמיטה, ככה אני לא מתגלגחלת על התינוקות שלי. לגבי מקל עודף - במשקים מאוד עודפים אכן קיימת סכנה מסויימת, ואני מודה לך על שהזכקרת לי, לצד מצב של סמים או אלכוהול, חלילה. בכל שאר המקרים הילד יצא נשכר מלינה משפחתית, והיא אף תגן עליו מפני מוות בעריסה.
ואחרון: אכן, אתה יודע. כל אם (ואפילו אב) יודעים מה הכי נכון לילד הספציפי שלהם. חשוב לי להשמיע את דעתי, על מנת לתת גיבוי לתחושותיה של אם שמרגישה שתינוקה זקוק לה אולי יותר מאשר תינוקך זקוק לך
אז הנה, זה לא בגלל ש"אתה גבר". יש גם הרבה נשים שמרגישות כמוך. אני מודעת לכך שהנושא הזה מעורר רגשות סוערים, ולכן אני שמחה על שאת תגובתך הצלחת לנסח בצורה כל כך יפה ועדינה.@-- (זה אמור להיות פרח)
אנסה לענות בכבוד גם אני
סעיף א' ו-ב': אז תתאר לעצמך איך איינשטיין והאנושות היתה נראית אם כל האמהות היו נוהגות כך
ג'. כן. צרכי התינוק קיצוניים בהרבה מצרכי כל אדם אחר. הוא חסר ישע לחלוטין (בניגוד לאח, שיכול לעשות עבור עצמו חלק מהדברים), הוא לא מביו עדיין היטב את מושג הזמן, ולכן לא יודע עדיין להמתין. הוא פשוט מניח שאם אין עכשיו, אזכבר לא יגיע לעולם. אח גדול יודע לחכות יותר זמן מאחיו התינוק. בנוסף, תינוק מבצע את התפתחותו הגדולה ביותר בסמוך ללידתו (ובעצם קודם לכן, עוד ברחם). המח כמעט לא משתנה אחרי גיל שנתיים, לדוגמא. התינוק מכפיל את משקלו בשלושת החודשים הראשונים לדוגמא, ובפעם הבאה אחרי 9 חודשים נוספים. בשנה הבאה יוסיף רק 2 ק"ג למשקלו! מה שלא "מכניסים" בחודשים הראשונים והאינטנסיביים הללו, קשה מאוד לתקן.
תינוקות שגדלו בבתי יתומים לדוגמא (ולהקצנה), סובלים מהזנחה מאודגדולה. מחקר שעורר הרבה רעש בקהילת האימוץ הראה ש-40% מהילדים הללו סובלים מבעיות פסיכיאטריות. הנה קישור לשלושת חלקי הכתבה הסרוקה:
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16741964.pdf
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16742024.pdf
http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/16742076.pdf
אז זו באמת הקצנה, אבל אני מרגישה שלכל תינוק סף רגישות מסוים. יש תינוקות שניתן "לחפף" הרבה והם לא ייפגעו, ויש תינוקות שאפילו "חיפוף" קטן יפגע בהם בצורה קשה. כמו שישאנשים שיחטפו סרטן בעקבות עישון של 5 סיגריות ביום, ויש אנשים שיעשנו 3 קופסאות ביום ובסוף יידרסו למוות בגיל 70. זה הימור - אתה לא יודע מראש את סף הרגישות (של התינוק או של המעשן).
ד. אני מרגישה שתינוקות תמיד יודעים מה טוב להם. עניין החיתולים שהעלת הוא דוגמא מצויינת ואני מפנה אותך להודעה שלי בנושא שיטת בלי חיתולים:
Forum/Forum.aspx/t26122#354768
גם בעניין האוכל! מערכת העיכול של כל תינוק מבשילה במועד אחר, ממש כמו שלכל אדם גובה אחר. מה, כל התינוקות חייבים לאכול בגיל שישה חודשים ויום? כשאנחנו קשובים לסימנים שלהם, ניתן לראות בברור מתי הילד צריך להתחיל לאכול - הוא פשוט "מבקש": עוקב בעיניים אחרי הכפית שעושה את דרכה אל הפה שלנו, שולח יד, משמיע קריאות התרגשות... כשאנחנו לא נותנים אמון בילד, הוא מאבד אמון בעצמו ולא ידע בעצמו מתי הוא רעב ועד כמה.
ה. כמו שאני לא מתגלגלת מהמיטה, ככה אני לא מתגלגחלת על התינוקות שלי. לגבי מקל עודף - במשקים מאוד עודפים אכן קיימת סכנה מסויימת, ואני מודה לך על שהזכקרת לי, לצד מצב של סמים או אלכוהול, חלילה. בכל שאר המקרים הילד יצא נשכר מלינה משפחתית, והיא אף תגן עליו מפני מוות בעריסה.
ואחרון: אכן, אתה יודע. כל אם (ואפילו אב
) יודעים מה הכי נכון לילד הספציפי שלהם. חשוב לי להשמיע את דעתי, על מנת לתת גיבוי לתחושותיה של אם שמרגישה שתינוקה זקוק לה אולי יותר מאשר תינוקך זקוק לך תודה רבה!אנונימי (פותח)
באמת תודה רבה!
בינתיים היא איתי כל היום וגם ישנה לידי בלילה, חשבתי שזה לא הכי טוב אבל משמח לראות שזו באמת הדרך הטבעית. (ככה גם הרגשתי אבל תמיד טוב לקבל חיזוקים).
אנחנו גרים בשדרות (וגם חורף) אז לצאת החצה לסיבוב לא תמיד בא בחשבון אז רוב הזמן אנחנו בבית...
העלת לי נקודה חשובה שבאמת חשוב לאמץ את העניין לצאת יותר!
אשמח אם תצרפי קישורים לשני הספרים.
ממש תודה רבה!
בינתיים היא איתי כל היום וגם ישנה לידי בלילה, חשבתי שזה לא הכי טוב אבל משמח לראות שזו באמת הדרך הטבעית. (ככה גם הרגשתי אבל תמיד טוב לקבל חיזוקים).
אנחנו גרים בשדרות (וגם חורף) אז לצאת החצה לסיבוב לא תמיד בא בחשבון אז רוב הזמן אנחנו בבית...
העלת לי נקודה חשובה שבאמת חשוב לאמץ את העניין לצאת יותר!
אשמח אם תצרפי קישורים לשני הספרים.
ממש תודה רבה!
המון מזל טוב!אם הבנים12
יש מנשאים מאוד נוחים לך ולתינוקת. אני הייתי עושה הכל עם ילדי במנשא והם ישנו שם הכי טוב. עטופים בחום של אמא. מומלץ מאוד!
רוב ברכות!
רוב ברכות!
מינשאיםאנונימי (פותח)
בילדתי הראשונה השתמשתי במנשא מובנה שהשאלתי מחברה שהיה נוח אך לא במאה אחוז.
ילדתי השניה כרגע בת חודש וקניתי מנשא קשירה(אלו מהבד הארוך) שהופתעתי לטובה כי תמיד היה נראה לי מסובך ולא נוח, אני רוצה להגיד לך שזה הדבר הכי נוח בעולם התינוק יושב עליך ביציבות והגב לא נשבר, וגם הקשירה ממש לא מסובכת.
יש כמה מנשאי הקשירה בחנויות- תינוכיס,מנשארי ועוד. אני קניתי את של בייבי מישל שהוא יותר זול אך בדיוק אותו הדבר כמו הנ"ל ועד כה אני מרוצה מאוד.
ילדתי השניה כרגע בת חודש וקניתי מנשא קשירה(אלו מהבד הארוך) שהופתעתי לטובה כי תמיד היה נראה לי מסובך ולא נוח, אני רוצה להגיד לך שזה הדבר הכי נוח בעולם התינוק יושב עליך ביציבות והגב לא נשבר, וגם הקשירה ממש לא מסובכת.
יש כמה מנשאי הקשירה בחנויות- תינוכיס,מנשארי ועוד. אני קניתי את של בייבי מישל שהוא יותר זול אך בדיוק אותו הדבר כמו הנ"ל ועד כה אני מרוצה מאוד.
תינוקת בת שבועייםיהודית פוגל
לפעמים מרוב שהיא "על הידים" היא לא מגיעה לשינה טובה ומרעננת, והיא בוכה פשוט מעייפות כי על הידיים אי אפשר לישון שינה רגועה של כמה שעות בין האכלה להאכלה. לכן, אם היא אכלה, פלטה גזים, ונקיה, יש להשכיבה במיטה, לעמוד לידה כמה דקות וללטף לה את הבטן/הראש כדי שלא תרגיש זנוחה, ומיד היא תירדם ותישן עד שתרגיש שוב רעבה! מנסיון! אבל, פעם אחת ביממה, היא אולי לא תירגע בין האכלה להאכלה ותהיה נודניקית קצת. לי זה היה קורה בד"כ בשעות אחה"צ, ואז מתמרנים, קצת על הידים, קצת בסל-קל, קצת עם המובייל המנגן, אז גם אהבתי לתת את הרחצה היומית, אבל חוץ מפעם אחת ביממה של כמה זמן של אי שקט, הם ישנו נפלא כמעט כל היום והלילה. ולא נפלנו למלכודת של על הידיים 24 שעות ביממה.
הנה קישוריםיוקטנה
לספר תינוקות באופן טבעי:
http://www.b-shvilenu.co.il/index_sub.asp?top_cat=4&cat_id=655
לספר הורים גם בלילה:
http://www.bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=417-1179
מאוד קשה כל היום בבית! באמת לא פשוט לחיות ככה (מכל הבחינות, אני מתכוונת) - חיזקו ואימצו!
http://www.b-shvilenu.co.il/index_sub.asp?top_cat=4&cat_id=655
לספר הורים גם בלילה:
http://www.bookme.co.il/Books/Item_Details.aspx?Barcode=417-1179
מאוד קשה כל היום בבית! באמת לא פשוט לחיות ככה (מכל הבחינות, אני מתכוונת) - חיזקו ואימצו!
אולי מציק לה משהו????אודי-האחרונה
אני מתפלאה שאני הראשונה שכותבת - אבל אם את מניקה, יכול להיות שמשהו שהיא אוכלת לא טוב לה.
לי יש ילד אחד שלא היה רגיש והוא ישן מצויין והילד השני שהיה רגיש בכה יותר והיה צריך יותר נדנודים עד שגיליתי את הרגישות!
אמנם זה עדיין מוקדם לפתח תלות וזה רצוי בגיל הזה להרים את התינוקת הרבה, אבל זה עדיין לא נשמע הגיוני שתינוקת לא תישן בלי שירימו אותה.
לי יש ילד אחד שלא היה רגיש והוא ישן מצויין והילד השני שהיה רגיש בכה יותר והיה צריך יותר נדנודים עד שגיליתי את הרגישות!
אמנם זה עדיין מוקדם לפתח תלות וזה רצוי בגיל הזה להרים את התינוקת הרבה, אבל זה עדיין לא נשמע הגיוני שתינוקת לא תישן בלי שירימו אותה.
הוריםללה2005
יהודית שלום, אני כבת שלושים עם ילד אחד בן שנתיים,יל דטוב ונחמד.לאחר טיפולים מרובים נולד לנו. עם זאת, ההריון היה קשה מאוד ולווה בדיכאון שנמשך עד היום-אם כי קל יותר בהרבה. יש לציין שאני בטיפול שעוזר לי מאוד. עם זאת, גישתו של המטפל הינה שכדאי לקחת טיפול תרופתי וחבל לסבול. אני חוששת מאוד מטיפול תרופתי,כי איני יודעת איך ישפיע, איך יעזור לי להתגבר על דברים שמפחידים אותי בהורות-ושחלק מהם התבררו ונפתרו לי עם הזמן שחולף-ביעוץ וטיפול.חלק גדול מהכאב הנפשי שחוויתי ושאותו אני חווה הינו הקשר הבעיתי עם הורי, דבר שגורם לי לפחד מלהביא עוד ילד לעולם כי אני חוששת שאזדקק לעזרתם ותמיכתם (נפשית ופיזית) ושאינם מסוגלים לתת, וכיום כשיש לי יותר מחויבויות מההריון הקודם אני פשוט חשה חוסר אונים. הקשר עם אימי כואב מאחר ואינה יודעת לבטא רגשות ולפרגן. לדוג': אם אגיד לה שאני חלשה... היא יכולה לאמר לי "עוד שעתיים יעבור..." בזמן שאני מחפשת הבנה... לא פתרונות וזאת אינה יודעת לתת... אני חוששת ממצב רגשי קשה, ומוכנה לקחת טיפול תרופתי כדי להיכנס להליך של טיפולי פוריות וילד נוסף. אך השאלה אם זה לא מסוכן חלילה??? האם באמת זה יעזור לי להתגבר על הכאב הנובע מחסך גדול באהבת אם??? האם זה יעזור לי לחוש פחות??? בנוסף, מה לדעתך הכלים שיכולים לעזור לי להתגבר על הכמיהה לאהבתה והבנתה שקשים מאוד להשגה??? אני לא טיפוס חברותי!!!
ללה היקרהיהודית פוגל
אני דווקא מאוד בעד טיפול תרופתי העשוי לקצר תהליכים וסבל. כמובן עם פיקוח רפואי מלא. באשר לחסכים באהבת אם, עליך לדעת שישנם שני דברים חשובים: 1. הצורך שלך באהבה ו-2. המסוגלות שלה לתת אותה. אם אין לה את המסוגלות שאת מחפשת, דברי עם המטפל שלך שיעזור לך לשדרג את המסוגלות המסוימת שכן יש לה. לדוג': אם היא נותנת לך פתרונות בעוד את מחפשת הקשבה, אימרי לה בעדינות: אמא יקרה, אני זקוקה רק להקשבה! ובמילים אחרות, נסי ללמד אותה ולגרום לה (עם הרבה כבוד ואהבה) להיות האמא שאת מחפשת. זה מאוד מצליח בד"כ, אני עוברת תהליך זה עם הרבה אנשים, ובגישה הנכונה הם מצליחים לקבל מההורים/אמא/אבא/בן/בת הזוג את מה שהם זקוקים לו באמת. חיזקי ואימצי!
המשךללה2005
יהודית יקרה, כמה ניסיתי, כמה בכיתי, כמה ביקשתי את הבנתה ותמיכתה, היא מסוגלת לתת מעט או כשיש צורך גדול מאוד, אולם ברגיל אני כבר לא מבקשת כמעט. אני מאוד אוהבת את העצה שלך ואנסה ליישם אותה, אולם תביני שיש בי המון כעס כלפיה, כי זה כל פעם להתחנן מחדש למילה טובה (כשלה יש מנטרה "אני לא יודעת לפרגן..." וזהו, קיר-בלוק).
אני מודה שגם איתי לא קל כי אני באמת מחפשת משהו שאין לה, ומתקשה להשלים עם חסרונו, וכשאני מקבלת מעט יחס וחום במקום להרגיע אותי זה מגדיל את הצורך, עוד מהמתוק הזה... ואין!!! לפחות לא אצלה. אני משתדלת לפרגן לעצמי ולהיות לעצמי טובה ומפרגנת, אולם עדיין חשה את החסך. אציין שיש לה יכולות נתינה גדולות בדברים טכניים, ואת זה אולי אני לא מספיק מעריכה... כי אני חשה צורך בהבנה ובתמיכה.
עוד אציין כי אחד מהדברים שניסיתי הוא למשל לומר לה תודה על כל דבר, ויצאתי בפחי נפש, כי לא קיבלתי פידבק או הכרה בכך שאני מעריכה או מפרגנת, ואז ניסיתי בכעס ובריחוק גדול, וגם זה כואב, כי אני כן זקוקה לה.
להגיד לה מילים טובות למשל זה לא עוזר כי היא תאמר שהיא באמת כזאת וכאילו לא הוספתי לה כלום...
האם הבנת מעט את המאפיינים שלך, האם יש לך עוד עצות??? היא לא מכבדת ולא מעריכה, תמיד משווה ומעט משפילה.ובכל זאת- יש משהו בה שאין באף אחד אחר- היא אמא שלי!!! אולי יש לך רעיונות לתחליף אמא??? מישהי שתמיד תאהב אותי ותאמר מילה טובה???
אני מודה שגם איתי לא קל כי אני באמת מחפשת משהו שאין לה, ומתקשה להשלים עם חסרונו, וכשאני מקבלת מעט יחס וחום במקום להרגיע אותי זה מגדיל את הצורך, עוד מהמתוק הזה... ואין!!! לפחות לא אצלה. אני משתדלת לפרגן לעצמי ולהיות לעצמי טובה ומפרגנת, אולם עדיין חשה את החסך. אציין שיש לה יכולות נתינה גדולות בדברים טכניים, ואת זה אולי אני לא מספיק מעריכה... כי אני חשה צורך בהבנה ובתמיכה.
עוד אציין כי אחד מהדברים שניסיתי הוא למשל לומר לה תודה על כל דבר, ויצאתי בפחי נפש, כי לא קיבלתי פידבק או הכרה בכך שאני מעריכה או מפרגנת, ואז ניסיתי בכעס ובריחוק גדול, וגם זה כואב, כי אני כן זקוקה לה.
להגיד לה מילים טובות למשל זה לא עוזר כי היא תאמר שהיא באמת כזאת וכאילו לא הוספתי לה כלום...
האם הבנת מעט את המאפיינים שלך, האם יש לך עוד עצות??? היא לא מכבדת ולא מעריכה, תמיד משווה ומעט משפילה.ובכל זאת- יש משהו בה שאין באף אחד אחר- היא אמא שלי!!! אולי יש לך רעיונות לתחליף אמא??? מישהי שתמיד תאהב אותי ותאמר מילה טובה???
ללה היקרהיהודית פוגל
האם ניסית לטפל בענין הזה בצורה מקצועית??
בוודאיללה2005
אני מטופלת באופן קבוע אצל פסיכולוג, ורואה הישגים והתקדמויות, אבל לקראת טיפולי פוריות נוספים והרחבת המשפחה אני מתמלאה בחששות שאצטרך עזרה- ורוצה לדעת שאקבל עזרה נדרשת.
המשךללה2005
יהודית שלום, בהמשך לכך שכתבתי לך כי יש לי חרדות מכל הנושא של הריון (הקטע הפיזי), אציין כי אני עובדת במשרה חלקית, וכי יש לי צורך בתעסוקה נוספת (לא עבודה) שתעשה לי טוב ותדרבן אותי לעשיה וליציאה מהמחשבות.(אם כי אני יוצאת הרבה לטיולי כיף ולהתאוורר).
האם יש לך רעיונות לתעסוקות קלות שאוכל לעשות כדי לא לשקוע בעצמי ובחרדות חלילה???
כמו כן הייתי רוצה מסגרת תומכת של אולי זוג מבוגר וסובלני שאוכל לבקר מדי פעם ולקבל קצת שקט, חום ואמפטיה, וגם בוודאי הם יקבלו מזה.
בברכה, ללה.
האם יש לך רעיונות לתעסוקות קלות שאוכל לעשות כדי לא לשקוע בעצמי ובחרדות חלילה???
כמו כן הייתי רוצה מסגרת תומכת של אולי זוג מבוגר וסובלני שאוכל לבקר מדי פעם ולקבל קצת שקט, חום ואמפטיה, וגם בוודאי הם יקבלו מזה.
בברכה, ללה.
ללה היקרהיהודית פוגל
נסי למצוא בסביבת מקום מגוריך מין אמא מאמצת כזו. הכמיהה שלך לחום ואהבה נוגעת ללב. חישבי על הרעיון הבא: אם אין כ"כ מי שיתן לך חום ואהבה, תני אותם לעצמך ובשפע!
הו, את זה רציתי לקרוא-חיזוק לך לה היקרהאנונימי (פותח)
מצבך לה היקרה, מוכר לי מאוד,
אני למדתי על עצמי שברגע שאני מצליחה(ואני מצליחה ב"ה) אחרי עבודה רבה, לקבל, להעריך ולאהוב אותי, יותר קל לא להזדקק לזה מאחרים.
הייתי במצב דומה, בו הייתי זקוקה נואשות להכרה ופירגון מאימי. כשלמדתי בעזרת שיעורים במודעות וכמה פגישות עם מטפלת מקצועית להפנות את המאמץ פנימה, ללמוד מהי קבלה. קבלה של עצמי, קבלה של הוריי כמו שהם, בלי הצורך לשנות אותם, אחרי הרבה עבודה הצלחתי למחול, למחול באמת!!!! על כל מה שהיה בעבר , בהווה, שרציתי שיהיה ולא הגיע וכו'
ותאמיני או לא, אימי התרככה, לפחות כך הרגשתי, בלי מילים, בלי נסיונת שכנוע, כאילו היא רצתה תמיד שכך יקרה שאני יעבור את התהליך הזה.
אני למדתי שלפעמים מרב נסיון לשנות ואפילו לטובה, להתקדם לכאורה, אנחנו נשארים תקועים במקום ואפילו נסוגים.
ותמיד הקבלה,לכאורה מתוך מקום של- לא לשנות כלום, מביאה להתקדמות אותה ניסינו להשיג.
בהצלחה רבה לך, הייתי מציעה לך ללכת חוץ מפסיכולוג גם לקורס במודעות זה פלא כמה אפשר לגלות על עצמינו ולשפר את איכות החיים הנפשיים ומתוכם גם הפיזיולוגים שלנו.
גופנפש זה מחובר לא יעזור....
שוב ברכה והצלחה
אני למדתי על עצמי שברגע שאני מצליחה(ואני מצליחה ב"ה) אחרי עבודה רבה, לקבל, להעריך ולאהוב אותי, יותר קל לא להזדקק לזה מאחרים.
הייתי במצב דומה, בו הייתי זקוקה נואשות להכרה ופירגון מאימי. כשלמדתי בעזרת שיעורים במודעות וכמה פגישות עם מטפלת מקצועית להפנות את המאמץ פנימה, ללמוד מהי קבלה. קבלה של עצמי, קבלה של הוריי כמו שהם, בלי הצורך לשנות אותם, אחרי הרבה עבודה הצלחתי למחול, למחול באמת!!!! על כל מה שהיה בעבר , בהווה, שרציתי שיהיה ולא הגיע וכו'
ותאמיני או לא, אימי התרככה, לפחות כך הרגשתי, בלי מילים, בלי נסיונת שכנוע, כאילו היא רצתה תמיד שכך יקרה שאני יעבור את התהליך הזה.
אני למדתי שלפעמים מרב נסיון לשנות ואפילו לטובה, להתקדם לכאורה, אנחנו נשארים תקועים במקום ואפילו נסוגים.
ותמיד הקבלה,לכאורה מתוך מקום של- לא לשנות כלום, מביאה להתקדמות אותה ניסינו להשיג.
בהצלחה רבה לך, הייתי מציעה לך ללכת חוץ מפסיכולוג גם לקורס במודעות זה פלא כמה אפשר לגלות על עצמינו ולשפר את איכות החיים הנפשיים ומתוכם גם הפיזיולוגים שלנו.
גופנפש זה מחובר לא יעזור....
שוב ברכה והצלחה
תודהללה2005
כמה מדהים ונעים לקבל תגובות חמות, שמראות לי שעם כל הקושי אני ראויה ליחס טוב ואוהד.אשמח להמשיך לכתוב לך במסר אישי כדי לא להיחשף עוד. איזה קורס מודעות??? וכד'.
אני מאוד מסכימה עם מה שאת כותבת והצלחתי ליישם על עצמי בעבר וזה באמת הי' תקופה ארוכה של יחסים טובים ונעימים, אבל לאחרונה בשל תקופה אישית לחוצה חזרו בכעסים והכאב, ואני מתמודדת שוב..ד' יעזור.
אני מאוד מסכימה עם מה שאת כותבת והצלחתי ליישם על עצמי בעבר וזה באמת הי' תקופה ארוכה של יחסים טובים ונעימים, אבל לאחרונה בשל תקופה אישית לחוצה חזרו בכעסים והכאב, ואני מתמודדת שוב..ד' יעזור.
המשךללה2005
יהודית שלום, בהמשך לתגובתך, האם יש לך רעיון למישהי באיזור המרכז שתוכל לעזור לי כתומכת ומלווה???
ללה יקירה, התקשרי אלי ונדבריהודית פוגלאחרונה
חלב לילד בן 8 חודשיםananas
אני רוצה להכניס לבן שלי (8 חודשים) דייסה על בסיס חלב לארוחת ערב. שמעתי שבעקרון יש בעיה עם חלב עד גיל שנה. מישהי יודעת האם זה נכון ומה הסיבה. ואם אני אבשל חצי חלב חצי מים זה יעזור?
תודה!
תודה!
ממה שאני יודעת ממש לא כדאי חלבאנונימי (פותח)
אני משתדלת למנוע מילדיי חלב גם בגיל יותר גדול.
ידוע כיום שזה גורם לדלקות במערכות הריריות של הגוף, לדוגמא נזלת והיא רק סימפטום אחד של חלב.
תכתבי בגוגל "חלב מזיק" ותמצאי המון על זה.....
-כמובן שצריך לדאוג לתחליפי סידן (בטחינה למשל יש פי כמה סידן מבמוצרי חלב)
-מוצרי חלב(גבינה, אשל) הרבה פחות מזיקים מחלב ניגר(נוזלי)
אני מכינה לילדים שלי דייסות עם מים סוכר וקינמון וזה מאד טעים.
וכמובן שאם תבשלי חצי חלב חצי מים זה עדיף מהכל חלב.
ידוע כיום שזה גורם לדלקות במערכות הריריות של הגוף, לדוגמא נזלת והיא רק סימפטום אחד של חלב.
תכתבי בגוגל "חלב מזיק" ותמצאי המון על זה.....
-כמובן שצריך לדאוג לתחליפי סידן (בטחינה למשל יש פי כמה סידן מבמוצרי חלב)
-מוצרי חלב(גבינה, אשל) הרבה פחות מזיקים מחלב ניגר(נוזלי)
אני מכינה לילדים שלי דייסות עם מים סוכר וקינמון וזה מאד טעים.
וכמובן שאם תבשלי חצי חלב חצי מים זה עדיף מהכל חלב.
מצטרפת. אם את עדיין מניקהיוקטנה
אז אפשר גם לבשל עם חלב שלך ;) ברצינות!
ואם לא, אז באמת אפשר מים - למה צריך חלב?
ובכלל - למה צריך דייסה? אפשר למעוך כמה ירקות או פירות עם אורז או טחינה, או פשוט לתת מה שאפשר מהאוכל שלכם. לי ממש קשה להכין לקטנים אוכל במיוחד, אז אני משתדלת לתבל פחות את שלנו, ומקפידה לזרוק שם תמיד משהו שיהיה לתת גם לקטנים.
ואם לא, אז באמת אפשר מים - למה צריך חלב?
ובכלל - למה צריך דייסה? אפשר למעוך כמה ירקות או פירות עם אורז או טחינה, או פשוט לתת מה שאפשר מהאוכל שלכם. לי ממש קשה להכין לקטנים אוכל במיוחד, אז אני משתדלת לתבל פחות את שלנו, ומקפידה לזרוק שם תמיד משהו שיהיה לתת גם לקטנים.
תודה לכולן!ananas
זה בסדר רק קוואקר עם מים? נראה לי חלב יותר מזין ומשביע, לא? אני כבר לא מניקה, אז חלב של עצמי זה קצת קשה, אבל אולי עם הילד הבא בעז"ה.
פירות וירקות הוא מקבל בשאר הארוחות, חשבתי לגוון...
ושוב תודה לכולכן.
פירות וירקות הוא מקבל בשאר הארוחות, חשבתי לגוון...
ושוב תודה לכולכן.
חלב בכלל לא מזין ואפילו מזיקיוקטנהאחרונה
הנה קישור לספר שכתב ד"ר אריה אבני בנושא:
http://www.health-pages.co.il/article.php?article_id=9087
אהבתי שהרופא הזה אמר באיזה ראיון שקראתי: "תראו את הפיל והג'ירפה, איזה עומס העצמות שלהם מחזיקות, והם בכלל אוכלים רק ירק"
בשביל סידן אוכלים ירוק! הרבה ירוק! (ואפשר גם טחינה)
http://www.health-pages.co.il/article.php?article_id=9087
אהבתי שהרופא הזה אמר באיזה ראיון שקראתי: "תראו את הפיל והג'ירפה, איזה עומס העצמות שלהם מחזיקות, והם בכלל אוכלים רק ירק"
בשביל סידן אוכלים ירוק! הרבה ירוק! (ואפשר גם טחינה)
ברוכה הבאה יישר כח על הצפיפות!יוקטנהאחרונה
אני זוכרת שזה לא פשוט בהתחלה - כל התינוקות האלה ביחד... מקווה שאת יודעת לעגל פינות, איפה שרק אפשר, ולהתאוורר!
גיל ההתבגרותאנונימי (פותח)
אני אם ל5 ילדים. בת וארבעה בנים.ביתי הגדולה,13, מעסיקה אותי לאחרונה רבות.אני מוטרדת ממנה מאוד.
ביתי נוטה להתחצף ואני כתגובה שוללת ממנה זכויות.לאחרונה התחצפה גם למורתה והדבר גרם להדים שליליים.
שלילת הזכויות מביתי. גוררת אחריה ברוגז מצידה , אי עשיה בבית ,והתרחקות ביני לבינה.אציין כי יצאתי איתה כמה פעמים ביחידות כגון לפיצה ושוחחנו בנושא אך הפקת לקחים והתמודדות מול הבעייה -אין
אני כל הזמן מטיחה בה שהיא אינה עובדת על מדותיה,היא מודעת לבעיה וזה כבר מחצית פתרון אך אני חייבת לציין שכל פעם שקורה דבר כזה בבית ,הריחוק והניקור מוציאים אותי מדעתי שנכשלתי חלילה בחינוכה של ביתי.
אוסיף כי מערכת היחסים ביני לבין בני שונה לחלוטין.חיבוקים ונישוקים כל היום ועם ביתי קרח.ניסיתי הרבה
פעמים מצידי לחבקה ולנשקה אך היא לא יוזמת דבר. רק שהיא צריכה ממני דבר מה היא מפתחת שיחה עימי.
אני כואבת מאוד יש לי בת אחת בלבד והיחסים איתה מאוד קרירים.מה אעשה? וכיצד אשדלה לשמור על טוהר המילה והמידות?
דברי אם הרב ארוש (חוט של חסד)מכאל 2 3
לאולפנה היקרהיהודית פוגל
אני מבינה את דאגתך ואת התיסכולים שלך. נסי לענות לעצמך על השאלות הבאות בכנות וביושר: 1. מה היא בעצם רוצה, ממני, מעצמה, מהחיים, מהסביבה. 2. למה היא כועסת. 3. מה צריך לקרות כדי שיהיה לה טוב. 4. איך אוכל ואיך צריך להפעיל סמכות הורית בגיל ההתבגרות. 5. למה אני כועסת עליה. אחרי שתהיינה לך תשובות מספקות, שבי עליהן וחישבי על דרכי פעולה. זיכרי שני דברים חשובים: א. היא בגיל ההתבגרות, ב. תקראי/תאזיני לכל מה שאת יכולה בנושאי חינוך, סמכות הורית וגיל ההתבגרות כדי לקבל כלים. מאוד ממליצה על חוג הנחית הורים. ב ה צ ל ח ה .
אני יודעת שזה לא הפורום ממש לגילי אבל.....אנונימי (פותח)
אני ילדה מתבגרת, ואני ממש מבינה את ההתנהגות של הילדה שלך!
אני לפעמים נוטה סתם להתעצבן, ואני מרגישה בלב כאילו ממש רע לי בעולם ואף אחד לא אוהב אותי, ואז אני מתחילה לכעוס על כולם. על ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי וגם המורות שלי.
אני זוכרת שכשההורים שלי כעסו עלי בחזרה, או ניסו להעמיד אותי במקום, אני הרגשתי נפגעת, וזה ממש אבל ממש לא עזר לי! זה אפילו גרם לי עוד יותר לרצות לכעוס על כולם.....
אני מקווה שזה עזר לך להבין גם את הצד שלנו, הילדים....
נ.ב.
כדאי לך לנסות להיכנס "לנעליים שלו". זה יעזור לך להבין אותו!
אני לפעמים נוטה סתם להתעצבן, ואני מרגישה בלב כאילו ממש רע לי בעולם ואף אחד לא אוהב אותי, ואז אני מתחילה לכעוס על כולם. על ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי וגם המורות שלי.
אני זוכרת שכשההורים שלי כעסו עלי בחזרה, או ניסו להעמיד אותי במקום, אני הרגשתי נפגעת, וזה ממש אבל ממש לא עזר לי! זה אפילו גרם לי עוד יותר לרצות לכעוס על כולם.....
אני מקווה שזה עזר לך להבין גם את הצד שלנו, הילדים....
נ.ב.
כדאי לך לנסות להיכנס "לנעליים שלו". זה יעזור לך להבין אותו!
אני מזדהה עם איילתאנונימי (פותח)
כשקראתי את השאלה חשבתי על עצמי כשהייתי מתבגרת, אם מישהו היה אומר לי שאיני עובדת על מידותיי, גם אם זה היה נכון, זה לא היה עוזר וזה היה גורם רק להתרחקות וכעס מצידי.
ואז חשבתי, שבעצם, לא רק כמתבגרת. גם היום (אני אמא) זה היה ממש מרגיז אותי.
לדעתי הדרך היא לא לתת שיפוט. כמובן שיש לשים גבולות לילד, להבהיר לו איך מותר לדבר אלי ואיך לא, ולעמוד על כך בתוקף. אבל לצפות ממנו שיעבור על מידותיו נראה לי לא יעיל.
עבודת מידות נעשית מתוך רצון פנימי חופשי.
ואז חשבתי, שבעצם, לא רק כמתבגרת. גם היום (אני אמא) זה היה ממש מרגיז אותי.
לדעתי הדרך היא לא לתת שיפוט. כמובן שיש לשים גבולות לילד, להבהיר לו איך מותר לדבר אלי ואיך לא, ולעמוד על כך בתוקף. אבל לצפות ממנו שיעבור על מידותיו נראה לי לא יעיל.
עבודת מידות נעשית מתוך רצון פנימי חופשי.
אולפנא יקרה!אנונימי (פותח)
1.באמת מצב מתסכל ולא נעים.
2. מסכימה שלהגיד לילדה תעבדי על המידות זה מקומם וזה גם דבר לא מוגדר. מה לעבוד? איך לעבוד? אנחנו יודעים מה זה לעבוד?
-ק"ו שבמהלך וויכוח /חוצפה את בטח לא מצפה שהיא תגיד בקול או לעצמה טוב אימי היקרה מעכשיו אעבוד על מידת הזהירות הכעס וכדו..
3. אני הקטנה פחות חושבת שצריך לחשוב מה היא חשה וכו'.. אלא: ילדתי היקרה והאהובה כל פעם שתדברי אל אמא בצורה לא מכובדת יקרה כך וכך. היא צריכה לדעת את ההשלכה המדויקת למה שיקרה.למה שהיא תפסיד.
4. נראה לי מאוד שכאשר אנחנו לא סגורים על עצמנו ועל העונש שאנחנו נותנים הילד מרגיש את זה - ויכולת התגובה שלו מעל לכל דימיון שביתות מחאה, קרירות בריחה מהבית ועוד..(לא ניתן עוד רעיונות...למרות שאני בטוחה שלא חסר להם..) וכך הוא עובד לאימא על המצפון ומסובב אותה. לכן תני עונש שאת שלמה איתו. ואם זה גורם לניכור מצידה-התגובה שלך- הגיוני חמודה שלי, מותר לך לכעוס,אני מרשה לך . כמובן לשדר את הדברים ולא לאמר. אני בטוחה שהיא מרגישה שאת אוהבת אותה. והכי חשוב את לא הילדה הרעה ולעולם אבל לעולם את לא תגרמי לי לחשוב דבר כזה עליך. עונש גם ילדים טובים מקבלים.
הכי חשוב בלי יסורי מצפון. גם אם היא לא תבין את זה עכשיו היא תבין את זה בסוף אבל אמא מבולבלת זה אחד הדברים הגרועים ביותר לדעתי. שלא תסחוט את רגשותייך. בהצלחה את אמא טובה! לא סתם ה' שם אותך בתפקיד הזה.
2. מסכימה שלהגיד לילדה תעבדי על המידות זה מקומם וזה גם דבר לא מוגדר. מה לעבוד? איך לעבוד? אנחנו יודעים מה זה לעבוד?
-ק"ו שבמהלך וויכוח /חוצפה את בטח לא מצפה שהיא תגיד בקול או לעצמה טוב אימי היקרה מעכשיו אעבוד על מידת הזהירות הכעס וכדו..
3. אני הקטנה פחות חושבת שצריך לחשוב מה היא חשה וכו'.. אלא: ילדתי היקרה והאהובה כל פעם שתדברי אל אמא בצורה לא מכובדת יקרה כך וכך. היא צריכה לדעת את ההשלכה המדויקת למה שיקרה.למה שהיא תפסיד.
4. נראה לי מאוד שכאשר אנחנו לא סגורים על עצמנו ועל העונש שאנחנו נותנים הילד מרגיש את זה - ויכולת התגובה שלו מעל לכל דימיון שביתות מחאה, קרירות בריחה מהבית ועוד..(לא ניתן עוד רעיונות...למרות שאני בטוחה שלא חסר להם..) וכך הוא עובד לאימא על המצפון ומסובב אותה. לכן תני עונש שאת שלמה איתו. ואם זה גורם לניכור מצידה-התגובה שלך- הגיוני חמודה שלי, מותר לך לכעוס,אני מרשה לך . כמובן לשדר את הדברים ולא לאמר. אני בטוחה שהיא מרגישה שאת אוהבת אותה. והכי חשוב את לא הילדה הרעה ולעולם אבל לעולם את לא תגרמי לי לחשוב דבר כזה עליך. עונש גם ילדים טובים מקבלים.
הכי חשוב בלי יסורי מצפון. גם אם היא לא תבין את זה עכשיו היא תבין את זה בסוף אבל אמא מבולבלת זה אחד הדברים הגרועים ביותר לדעתי. שלא תסחוט את רגשותייך. בהצלחה את אמא טובה! לא סתם ה' שם אותך בתפקיד הזה.
לאיילת לוייהודית פוגל
מאוד אהבתי את מה שכתבת. אבל איך היית רוצה שההורים יתיחסו למתבגר שמתחצף, מתמרד, צועק, לוקח סיכונים מיותרים, ובכלל, מקשה על החיים בבית. אז נכון, כולנו יודעים שזה גיל התבגרות, אבל העולם לא נגמר כאן, עדיין יש צו אלוקי של "כבד.." עדיין צריך ללמוד, להתרחץ, להתלבש בצורה סבירה, אז איך את מציעה להורים להגיע לזה ללא מלחמות ומועקות? נשמח לשמוע ממך בקרוב!
ליהודיתאנונימי (פותח)
א. זה מצב זמני בלבד! כל ילד יעבור את זה מתישהו, ועדיף לא לכעוס עליו כשהו עובר תהליך טבעי של התבגרות.
ב. כדאי להמשיך לא משנה מה, להראות שאתם אוהבים את הילד, גם אם הוא עושה דברים ממש גרועים.(אם זה באמת מאוד מתדרדר, אפשר ומומלץ להראות לו בדרך תקיפה שזהו, אבל לא לשכוח גם לאהוב אותו)
ג. אם המצב אכן מתדרדר, אולי כדאי ללכת למישהו שמבין בענינים כאלה (כגון פסיכולוג, יועץ משפחתי וכו'), ואולי דווקא כשאתם לא נמצאים, הוא יוציא את ריגשותיו ויגיד מה באמת מפריע לו.
ד.יש לי חברה שהיא ממש התדרדרה. היא התחילה לשתות, לעשן, ולהתעלם לחלוטין מהוריה! היא דרשה לעבור לאולפנה אחרת, שם היו חברותיה ה"רעות" כלומר האלה שגם כן התדרדרו. לאחר שלהורים לא היתה כל דרך להשתלט עליה, הם לקחו אותה למנהל האולפנה, והשאירו אותה שם לבד. כעבור בערך שעה היא יצאה בוכה אל הוריה וביקשה סליחה על התנהגותה.
מסתבר שהמנהל הוציא ממנה בדרך יפה את מה שמפריע לה, ושכנע אותה שלא כדאי לה לעשות דברים רעים וכו'. לאחר שיחה ארוכה, היא החליטה שזהו. היא לא רוצה להיות ילדה רעה.
לעומת זאת אני שמעתי שעוד ילדה, שהיתה בדיוק במצבה של הילדה בסיפור הקודם, כל הזמן הוריה כעסו עליה, וצעקו עליה, ואסרו עליה לצאת מהחדר עד שתרגע וכו' והיא התדרדרה עוד יותר! היא לקחה סמים!!!!! היום היא במרכז גמילה, אך סתם בשביל שתבינו את ההבדל......
מקווה שעזרתי לכן,
איילת
ב. כדאי להמשיך לא משנה מה, להראות שאתם אוהבים את הילד, גם אם הוא עושה דברים ממש גרועים.(אם זה באמת מאוד מתדרדר, אפשר ומומלץ להראות לו בדרך תקיפה שזהו, אבל לא לשכוח גם לאהוב אותו)
ג. אם המצב אכן מתדרדר, אולי כדאי ללכת למישהו שמבין בענינים כאלה (כגון פסיכולוג, יועץ משפחתי וכו'), ואולי דווקא כשאתם לא נמצאים, הוא יוציא את ריגשותיו ויגיד מה באמת מפריע לו.
ד.יש לי חברה שהיא ממש התדרדרה. היא התחילה לשתות, לעשן, ולהתעלם לחלוטין מהוריה! היא דרשה לעבור לאולפנה אחרת, שם היו חברותיה ה"רעות" כלומר האלה שגם כן התדרדרו. לאחר שלהורים לא היתה כל דרך להשתלט עליה, הם לקחו אותה למנהל האולפנה, והשאירו אותה שם לבד. כעבור בערך שעה היא יצאה בוכה אל הוריה וביקשה סליחה על התנהגותה.
מסתבר שהמנהל הוציא ממנה בדרך יפה את מה שמפריע לה, ושכנע אותה שלא כדאי לה לעשות דברים רעים וכו'. לאחר שיחה ארוכה, היא החליטה שזהו. היא לא רוצה להיות ילדה רעה.
לעומת זאת אני שמעתי שעוד ילדה, שהיתה בדיוק במצבה של הילדה בסיפור הקודם, כל הזמן הוריה כעסו עליה, וצעקו עליה, ואסרו עליה לצאת מהחדר עד שתרגע וכו' והיא התדרדרה עוד יותר! היא לקחה סמים!!!!! היום היא במרכז גמילה, אך סתם בשביל שתבינו את ההבדל......
מקווה שעזרתי לכן,
איילת
לגבי התגובה הקודמת שלי.....אנונימי (פותח)
חשבתי על מה שכתבתי, והבנתי שאולי לא הסברתי את עצמי נכון.
לדוגמא: אם ילדכם מבקש ממכם להרשות לו ללכת ל"סתם שינה על החוף" ואתם יודעים שזה לא יהיה לטובתו, אל תרשו לו כדי להראות לו שאתם אוהבים אותו! זה יהיה לרעתו! הוא יתרגל שהכל אתם מרשים לו, ואז כשלא תרשו, הקשר ביניכם יקרוס.
מה שכן כדאי לעשות זה לומר לא, אך להציע דבר חלופי, למשל:
"לא ולא, אנחנו לא מרשים לך ללכת לישון על החוף, אבל מה דעתך שנלך כולנו יחד לראות סרט טוב בקולנוע?"
דבר כזה יגרום לו לא לכעוס עליכם כי אתם לא מרשים לו, ואפילו יקרב את הקשר ביניכם!!!
מקווה שהסברתי את עצמי עכשיו,
איילת
לדוגמא: אם ילדכם מבקש ממכם להרשות לו ללכת ל"סתם שינה על החוף" ואתם יודעים שזה לא יהיה לטובתו, אל תרשו לו כדי להראות לו שאתם אוהבים אותו! זה יהיה לרעתו! הוא יתרגל שהכל אתם מרשים לו, ואז כשלא תרשו, הקשר ביניכם יקרוס.
מה שכן כדאי לעשות זה לומר לא, אך להציע דבר חלופי, למשל:
"לא ולא, אנחנו לא מרשים לך ללכת לישון על החוף, אבל מה דעתך שנלך כולנו יחד לראות סרט טוב בקולנוע?"
דבר כזה יגרום לו לא לכעוס עליכם כי אתם לא מרשים לו, ואפילו יקרב את הקשר ביניכם!!!
מקווה שהסברתי את עצמי עכשיו,
איילת
איילת היקרה, הסברת את הדברים בצורה נםלאה ואני מקוהיהודית פוגלאחרונה
שהורים יקראו ויפנימו. חן חן
בן מתבגראנונימי (פותח)
בני הבכור בן 13.5 מרבה להתחצף אלינו. הוא עונה בצורה לא יפה וטוען שיש לו המון כעס עלינו. כאשר אנו נותנים לו תשומת לב אישית, השיחה גולשת, נעים וכיף לשוחח. הוא גם נהנה מאוד "לצאת" איתנו ביחד או לחוד לבלות - לאכול בחוץ ולקבל כך המון תשומת לב ופינוק. זה קורה אחת לשבועיים - שלושה. הוא שמח מאוד לצאת עם אביו לסידורים וקניות ובסך הכל אנו משתדלים מאוד לא להעיק עליו אלא ליצור כמה שיותר חיכוך נעים. אני באופן אישי מאוד נפגעת מהחוצפה, מהתשובות והתגובות הפוגעניות, וממש לא מבינה כיצד ילד מסוגל לדבר כך אל אמו??? בבוקר כשהוא יוצא מהבית הוא אינו אומר שלום - אך אני מתעקשת לברך אותו בצאתו גם אם הוא לא יענה לי. וכשהוא מגיע הוא שוב זועף כולו משום מה אך אני מברכת אותו עם שובו. בקיצור, אני מבולבלת מאוד. לעיתים אני מתפוצצת עליו מרוב כעס - וזה קורה כשאני ממש לא שולטת על עצמי כבר - במיוחד כאשר הוא נורא נורא נורא מציק לאחיו הקטנים ממנו באלימות פיסית לעיתים חסרת גבולות וגם באלימות מילולית. מה לעשות? כיצד ניתן להתמודד עם התהפוכות האלה?
לממושקהיהודית פוגל
האם ברור לו איזו התנהגות תקבלו ואיזה לא? מדוע הוא מרשה לעצמו להתנהג כך? הוא פוחד ממכם או שאתם פוחדים ממנו? אם הוא היה רוצה ללכת לבהי"ס עירום זה היה עובר אצלכם? באותה מידה צריך שיהיה לו ברור שחוצפה היא דבר בלתי עביר מבחינתכם. יש הרבה דרכים להתמודד עם חוצפה ולהבהיר לו על מה לא תוותרו בשו"א. נראה לי כי אתם זקוקים לשיחה אישית כדי לברראיפה אתם עומדים, מי הוא ומי אתם ולהכניס סדר בדברים.
ילד בכוראנונימי (פותח)
הרבה נכתב על גידול וחינוך הבכור, נדמה לי שכשנולד וגדל הילד הראשון, עוד אין לנו אומץ ואמונה שאנחנו יכולים ומותר לנו ואנחנו חייבים לחנך משהו אחר, ואז הרבה מהגבולות וכל השאר לא מספיק ברורים. בהמשך אנחנו מבינים יותר את זכותינו וחובתינו להיות מחנכים ואז כבר יותר שלמים עם המקום שלנו. לכן יותר קשה עם הראשון שעבר את ההתפקחות הזאת איתנו.
יעל
יעל
זה מצחיק, אני הולכת בדיוק הפוך יוקטנה
עם כל ילד אני מבינה שלא צריך לחנך, אלא רק לעשות שיהיה לו ממי ללמוד (כלומר, להתנהג בדרך שאנחנו רוצים שהוא ינהג), ושהאתגר הגדול בהורות הוא דווקא "לא לקלקל" את מה שונוצר והגיע כל כך מושלם לעולם הזה...
עם כל ילד אני נוהגת יותר בחופשיות ומאפשרת, ומילד לילד אני נדהמת לראות כמה שזה פשוט וכמה שהדברים קורים כאילו מעצמם, וכמה זמן ועצבים אני חוסכת בכך שאני לא מטרידה את עצמי במה שאני רואה שאיננו התפקיד שלי.
כמו שאני לא דואגת למתוח את ילדי כדי שיצמחו, אלא רק מגישה להם מזון טוב, ככה אני בטוחה שהגדילה הרוחנית שלהם קורית מעצמה (או בעצם לא מעצמה, אבל לא באמצעותי בכל אופן), תוך כדי שאני מציגה להם כיצד אני חושבת שראוי לנהוג.
זו הגישה שמתאימה לי, בכל אופן כל אמא בוחרת את הדרך שמתאימה לה ולמשפחתה ביותר
עם כל ילד אני נוהגת יותר בחופשיות ומאפשרת, ומילד לילד אני נדהמת לראות כמה שזה פשוט וכמה שהדברים קורים כאילו מעצמם, וכמה זמן ועצבים אני חוסכת בכך שאני לא מטרידה את עצמי במה שאני רואה שאיננו התפקיד שלי.
כמו שאני לא דואגת למתוח את ילדי כדי שיצמחו, אלא רק מגישה להם מזון טוב, ככה אני בטוחה שהגדילה הרוחנית שלהם קורית מעצמה (או בעצם לא מעצמה, אבל לא באמצעותי בכל אופן), תוך כדי שאני מציגה להם כיצד אני חושבת שראוי לנהוג.
זו הגישה שמתאימה לי, בכל אופן
כל אמא בוחרת את הדרך שמתאימה לה ולמשפחתה ביותרהילדים שלי עוד קטנים - זה כנראה לא מתאים לכאןיוקטנה
אבל אני אתן שתי דוגמאות קטנות:
1. עם הגדולים בכל פעם שהם קיבלו משהו אמרתי להם"תגידו תודה!" וזה ממש לא נעים ולא מכבד. תחשבו שכשהקופאית מחזירה לכם את הכרטיס אשראי היא פתאום מושכת את ידה ואז היתה אומרת לכם: "קודם תגידי תודה!" בושות!
עם רחלי אני פשוט אומרת בשמה "תודה!" בכל פעם, וזו אחת המילים הראשונות שהיא למדה להגיד! בהתחלה "דה", וחשבתי שלא הגיוני שהיא מתכוונת לזה, אבל זה היה עקבי, ועכשיו הפך לממש "תודה" חמוד כזה...
2. לחמותי יש מדרגות בבית. שלושה ילדים טרחתי ועבדתי ולימדתי איך לרדת במדרגות. סובבתי אותם עם הגב לכיוון הירידה, משכתי רגל, גוף, עוד רגל, וככה עוד מדרגה ועוד מדרגה, עוד פעם ועוד פעם. עם רחלי כבר לא היה לי זמן להשקיע ככה, ויום אחד אני רואה אותה מסתובבת ויורדת ככה מהמיטה שלי! בלי שאף אחד טרח ולימד אותה!
אני חושבת שכמו שאין צורך לעשות לתינוקות (בריאים) שיעורי "תחזיר חיוך" ולא "שיעורי הליכה", וכל דבר מגיע בעיתו, גם הדברים האחרים קורים לבד, אם על ידי חיקוי, ואם מכיוון שכך נבראנו ולכך נועדנו - בני אדם הולכים, מחייכים, חברותיים.
אבל באמת שקטונתי מלייעץ להורים לבני עשרה - אני עוד בהדחקה שגם הילדים שלי יגיעו פעם לגילאים האלה! התגובה שלי היתה מכוונת אך ורק לדברים שנכתבו מעל להודעה הקודמת שלי...
1. עם הגדולים בכל פעם שהם קיבלו משהו אמרתי להם"תגידו תודה!" וזה ממש לא נעים ולא מכבד. תחשבו שכשהקופאית מחזירה לכם את הכרטיס אשראי היא פתאום מושכת את ידה ואז היתה אומרת לכם: "קודם תגידי תודה!"
בושות!עם רחלי אני פשוט אומרת בשמה "תודה!" בכל פעם, וזו אחת המילים הראשונות שהיא למדה להגיד! בהתחלה "דה", וחשבתי שלא הגיוני שהיא מתכוונת לזה, אבל זה היה עקבי, ועכשיו הפך לממש "תודה" חמוד כזה...
2. לחמותי יש מדרגות בבית. שלושה ילדים טרחתי ועבדתי ולימדתי איך לרדת במדרגות. סובבתי אותם עם הגב לכיוון הירידה, משכתי רגל, גוף, עוד רגל, וככה עוד מדרגה ועוד מדרגה, עוד פעם ועוד פעם. עם רחלי כבר לא היה לי זמן להשקיע ככה, ויום אחד אני רואה אותה מסתובבת ויורדת ככה מהמיטה שלי! בלי שאף אחד טרח ולימד אותה!
אני חושבת שכמו שאין צורך לעשות לתינוקות (בריאים) שיעורי "תחזיר חיוך" ולא "שיעורי הליכה", וכל דבר מגיע בעיתו, גם הדברים האחרים קורים לבד, אם על ידי חיקוי, ואם מכיוון שכך נבראנו ולכך נועדנו - בני אדם הולכים, מחייכים, חברותיים.
אבל באמת שקטונתי מלייעץ להורים לבני עשרה - אני עוד בהדחקה שגם הילדים שלי יגיעו פעם לגילאים האלה!
התגובה שלי היתה מכוונת אך ורק לדברים שנכתבו מעל להודעה הקודמת שלי...לממושקהיהודית פוגל
אשמח לשמוע/לקרוא דוגמאות על איפה קשה לך עם בני העשרה שלך. תודה
זה לאו דווקא הפוךאנונימי (פותח)
משום שכשאני אומרת שאנחנו יותר בטוחים במקום שלנו בדיוק למה שאת כתבת אני מתכוונת.
מרב הנסיונות להרגיש הורים, מחנכים וכו... מתפספס המקום האמיתי של פשוט להיות הורים בטוחים במקומם ובדרכם.
את הילד הראשון, בתחושה שלי ניסיתי לעצב כדי לנסות לחזק באיזשהו מקום את עצמי.
אח"כ הבנתי את מקומי, את חובתי וזכותי לתת לו לגדול להיות מישהוא, והכל נהיה פחות מלאכותי, יותר אמיתי.
כשאני אומרת גבולות אני לא מתכוונת לצורך שלי לומר 10 פעמים תגיד תודה,
מרב הנסיונות להרגיש הורים, מחנכים וכו... מתפספס המקום האמיתי של פשוט להיות הורים בטוחים במקומם ובדרכם.
את הילד הראשון, בתחושה שלי ניסיתי לעצב כדי לנסות לחזק באיזשהו מקום את עצמי.
אח"כ הבנתי את מקומי, את חובתי וזכותי לתת לו לגדול להיות מישהוא, והכל נהיה פחות מלאכותי, יותר אמיתי.
כשאני אומרת גבולות אני לא מתכוונת לצורך שלי לומר 10 פעמים תגיד תודה,
העלית לי הרבה זכרונות!יוקטנה
מאוד דיבר אלי מה שכתבת אודות עיצוב האחר לשם חיזוק העצמי. מאוד חידדת לי את התהליך הזה של השחרור... מאוד נכון לגבי!
גם לנו יש ילד שמתנהג בצורה כזו בדיוקאנונימי (פותח)
רק שהוא בן 8 ! ואנו בתור הורים החלטנו האופן חד משמעי ( אחרי שנמאס לנו כמובן ) שאנו מציבים גבולות מאוד ברורים . ישבנו בעלי ואני קודם והחלטנו מהם הגבולות - איפו אנו לא מותרים ואיפו באים לקראתו . אחר כך קראנו לו לשיחה ( שהוא כמובן לא בגיע אליה כל כך ברצון ...) ושיתפנו אותו בהחלטות שלנו ההורים - בלי לתת לו זכות השתתפות ובחירה בתכנים ( בדרך כלל אנו משתדלים לתת לילדים פתח קטן להביע את דעתם על הנושא ומנסים להתחשב בדעתם ---ופה חד משמעית שללנו ממנו את זכות התגובה עד שהוא יתאפס על עצמו ויחזור להתנהג כמו שאנו מצפים ממנו ) אחרי שבוע קשה קשה שהוא ניסה אותנו בלי סוף ... אנו מקווים שהוא מתחיל לחזור להתנהגות נורמלית ...
אבל על דאגה .. אומרים שילדים זה שמחה...
אבל על דאגה .. אומרים שילדים זה שמחה...
חיבוק ענק על כל הצלחהאנונימי (פותח)
הגדול שלי בן כמעט 12, ויש בו המון דברים מעולים ומקסימים אבל גם...
התמודדויות...
בשלבים כאלה של הצבת גבול הסוד הוא- בנועם!!!!
ו... לראות את ההצלחות ולהגיב עליהם, אנחנו(אני) הרבה פעמים נוטים להתייחס למעשים הטובים והעמידה בכללים כמובנים מאליהם. ונראה לי שהם בכלל לא!! זו התגברות לשמה !!! והילדים צריכים לקבל ח' ח' גדול כדי להמשיך לרצות בכך.
בהצלחה לכולנו
התמודדויות...
בשלבים כאלה של הצבת גבול הסוד הוא- בנועם!!!!
ו... לראות את ההצלחות ולהגיב עליהם, אנחנו(אני) הרבה פעמים נוטים להתייחס למעשים הטובים והעמידה בכללים כמובנים מאליהם. ונראה לי שהם בכלל לא!! זו התגברות לשמה !!! והילדים צריכים לקבל ח' ח' גדול כדי להמשיך לרצות בכך.
בהצלחה לכולנו
אני יודעת שזה לא הפורום לגילי אבל....אנונימי (פותח)
אני ילדה מתבגרת, ואני ממש מבינה את ההתנהגות של הילדה שלך!
אני לפעמים נוטה סתם להתעצבן, ואני מרגישה בלב כאילו ממש רע לי בעולם ואף אחד לא אוהב אותי, ואז אני מתחילה לכעוס על כולם. על ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי וגם המורות שלי.
אני זוכרת שכשההורים שלי כעסו עלי בחזרה, או ניסו להעמיד אותי במקום, אני הרגשתי נפגעת, וזה ממש אבל ממש לא עזר לי! זה אפילו גרם לי עוד יותר לרצות לכעוס על כולם..... הרגשתי אז שבאמת אף אחד לא אוהב אותי.....
ב"ה זה עבר לי, אבל כדאי שתבינו, שלכעוס עלינו לא יעזור!
אני מקווה שזה עזר לך להבין גם את הצד שלנו, הילדים....
נ.ב.
כדאי לך לנסות להיכנס "לנעליים שלו". זה יעזור לך להבין אותו!
אני לפעמים נוטה סתם להתעצבן, ואני מרגישה בלב כאילו ממש רע לי בעולם ואף אחד לא אוהב אותי, ואז אני מתחילה לכעוס על כולם. על ההורים שלי, האחים שלי, החברות שלי וגם המורות שלי.
אני זוכרת שכשההורים שלי כעסו עלי בחזרה, או ניסו להעמיד אותי במקום, אני הרגשתי נפגעת, וזה ממש אבל ממש לא עזר לי! זה אפילו גרם לי עוד יותר לרצות לכעוס על כולם..... הרגשתי אז שבאמת אף אחד לא אוהב אותי.....
ב"ה זה עבר לי, אבל כדאי שתבינו, שלכעוס עלינו לא יעזור!
אני מקווה שזה עזר לך להבין גם את הצד שלנו, הילדים....
נ.ב.
כדאי לך לנסות להיכנס "לנעליים שלו". זה יעזור לך להבין אותו!
בובות לילדיםעמית-טליה
מה הגיל המקסימלי שבנות צריכות לשחק עם בובות?
חשוב לציין שמדובר על בובות ולא על ברבריות וכדומה.
האם זה נורמלי שילדה בגיל 10 משחקת עדיין עם בובות וממש בתוך זה עד כדי כך שמרבה לדבר עליהן רבות?
האם צריך להתחיל לגמול אותה מכך ולהביא לה תחלופה כמו של ברבריות וכדומה,או שזה נורמלי ויעבור לה לבד?
תודה על התשובות,שבוע טוב.
וואו 14 זה מממממממש מאוחר וגם 10..הכלטובה!
אני לא שיחקתי בבבות
לעמיתיהודית פוגל
גיל 10 עדיין סביר. אני מכירה נשים מבוגרות שמטפחות אוסף בובות, זה קצת שונה אולי, אבל קשור. צריך לבדוק איפה היא מבחינה חברתית, לימודית, תפקידים בבית, שמחה ומצב רוח טוב, אם הכל נראה תקין אין מקום לנקוט בפעולה כרגע. היא תזנח אותן מעצמה בשלב כלשהוא.
ליהודיתעמית-טליה
זה שונה האוסף שאת מדברת עליהם,
גם לי בחדר יש בובות פורצלן אבל עדיין לא חשבתי להחליף להן טיטול
לדאוג להן לכסא בשולחן שבת
או שלא יעשו לי רעש בחדר כי עלולים להעיר אותן
כל זה דוגמאות של אותה עלמה קטנה
לדוג' סבתא שלי היתה אצלנו שבת והיא במשך חצי שעה סיפרה לה שהילד הזה אכל ממש טוב היום,וכל מיני דוגמאות
שאותנו מבדרות אבל עדיין צריכות בדיקה.
בכללי בכל מה שנקבת היא בסדר גמור
גם מבחינה חברתית לימודית היא גם מאוד בוגרת
יחסית לגילה היא מסדרת את החדר לבד ולפעמים רוצה לעשות כלים
וגם כאני מדברת איתה על החברות והלימודים היא עונה לי תשובות ממש חכמות
ויחד עם זאת כשחברות שלה באות והיא מראה להן את הבובה שהיא אוהבת הן אומרות "מה את עדיין משחקת בבובות"
ז"א אצלהן זה כבר לא קורה.
גם אצלי בגיל הזה עברתי לברביות כמדומני.
אז שוב מספר שאלות:
האם להעלים לה לאט לאט בובות ולנווט אותה לבחור בדברים יותר בוגרים?
או לתת לה להמשיך ברצונה ומתישהו זה יעלם לבד?
האם נורמלי לקנות לה בובות או שלהפסיק עם זה?
תודה על התשובות.
גם לי בחדר יש בובות פורצלן אבל עדיין לא חשבתי להחליף להן טיטול
לדאוג להן לכסא בשולחן שבת
או שלא יעשו לי רעש בחדר כי עלולים להעיר אותן
כל זה דוגמאות של אותה עלמה קטנה
לדוג' סבתא שלי היתה אצלנו שבת והיא במשך חצי שעה סיפרה לה שהילד הזה אכל ממש טוב היום,וכל מיני דוגמאות
שאותנו מבדרות אבל עדיין צריכות בדיקה.
בכללי בכל מה שנקבת היא בסדר גמור
גם מבחינה חברתית לימודית היא גם מאוד בוגרת
יחסית לגילה היא מסדרת את החדר לבד ולפעמים רוצה לעשות כלים
וגם כאני מדברת איתה על החברות והלימודים היא עונה לי תשובות ממש חכמות
ויחד עם זאת כשחברות שלה באות והיא מראה להן את הבובה שהיא אוהבת הן אומרות "מה את עדיין משחקת בבובות"
ז"א אצלהן זה כבר לא קורה.
גם אצלי בגיל הזה עברתי לברביות כמדומני.
אז שוב מספר שאלות:
האם להעלים לה לאט לאט בובות ולנווט אותה לבחור בדברים יותר בוגרים?
או לתת לה להמשיך ברצונה ומתישהו זה יעלם לבד?
האם נורמלי לקנות לה בובות או שלהפסיק עם זה?
תודה על התשובות.
כןעמית-טליה
זה הדרישות שלך למשהו יותר בוגר.
כמו שילדים קטנים יראו סרטים מצויירים ועם הזמן יראו סרטים לא מצויירים ויותר אמיתיים ומוחשיים.
ויש את גיל המעבר הזה שעוברים מבובות ובקבוקים לברבריות וצמות.
זה הנשיות גודלת ועם זה גם הדרישות והכל משתנה..
אפשר גם לראות את זה בדרישות לבוש
בהתחלה אין יותר מידי ויכוחים על צורת הלבוש
עם הגיל הילד\ה כבר דורש לבחור בגדים יותר באופנה וכדומה.
כמו שילדים קטנים יראו סרטים מצויירים ועם הזמן יראו סרטים לא מצויירים ויותר אמיתיים ומוחשיים.
ויש את גיל המעבר הזה שעוברים מבובות ובקבוקים לברבריות וצמות.
זה הנשיות גודלת ועם זה גם הדרישות והכל משתנה..
אפשר גם לראות את זה בדרישות לבוש
בהתחלה אין יותר מידי ויכוחים על צורת הלבוש
עם הגיל הילד\ה כבר דורש לבחור בגדים יותר באופנה וכדומה.
השרשור הנ"לעמית-טליה
לא עוסק בשיעורי לשון וגם לא בשיעורי הלכה.
קשה לי להאמיןעמית-טליה
שהרב אבינר יסתובב כאן,
בכל מקרה גם אם אני מסכימה איתך וגם אם לאו זה לא הנושא שדנו בו כעת.
בכל מקרה גם אם אני מסכימה איתך וגם אם לאו זה לא הנושא שדנו בו כעת.
עמית היקרהיהודית פוגל
האם ניסית לשוחח איתה ברצינות על הנושא? ואני מתכונת להזמין אותה לפיצה מחוץ לבית ולאמר לה בערך כך: תראי, אם את מתעסקת קצת בבובות שלך בינך לבין עצמך פה ושם זה איכשהוא בסדר, אבל לספר עליהן ולהכניס אותן לשיחה עם סבתא וחברות כאילו היו תינוקות או ילדים אמיתיים זה כבר חורג מגבולות הטעם הטוב והייתי רוצה שלא תעשי זאת. נראה כי זוהי הדרך שלה להשיג צומי. האם יש לך מושג איזה חסר/מקום ממלאות הבובות אצלה? איפה היא ממוקמת במשפחה? לא הייתי מעלימה בובות, אבל גם לא קונה עוד, וממש שמה גבול: רק בינך לבין עצמך, הבובות שלך הן לא נושא בשום פורום.
בדיוק מה שאמרתיעמית-טליה
לאמי,שחסרים לה את האחים הקטנים..
טוב אאמץ את מה שנתת לי,תודה רבה.
והבובות שלי ליופי בלבד.
טוב אאמץ את מה שנתת לי,תודה רבה.
והבובות שלי ליופי בלבד.
עמית, נכון שבובות פורצלן הן משהוא נפלא.. גם בובותיהודית פוגל
בילבי, רק חבל שנכדותי הקטנות הורסות אותן, לא נורא, אפשר תמיד לקנות אחרות...
=]עמית-טליה
עדיין לא זכינו לנכדים,אבל אוטוטו בעז"ה.
נכדים ממך?צורי שראל
יש משהו בדרך?
גם אם כןעמית-טליה
וגם אם לא
לא נראה לי שאתה היית יודע מזה.
לא נראה לי שאתה היית יודע מזה.
ליהודיתצורי שראל
האם זה לא משהו שההורים אמורים לעשות ולא האחות? מבחינת סמכות הורית וכל זה?
זו הבת שלך?נשארת חסויה
אחותי הקטנהעמית-טליה
ומה ההורים שלה אומרים?צורי שראל
הם ביקשו שהבת שלהם תספר את זה בפורום של ערוץ 7 ותשאל מה לעשות עם האחות? זה הם דואגים או שזה הכל רעיון שלך? את צודקת שצריך יותר לדון לכף זכות אבל תעזרי לנו קצת....
לא הייתי עושה דברעמית-טליה
לא אישור הוריי,במקרה ממש אמי פה באה לקרוא.
מה הם אומרים?אמא שלי אומרת שזה לגיטימי,אבא שלי אומר שזה מוגזם והוא לא זוכר את בנותיו האחרות כך.
בכלליות אמא שלי עוסקת בחינוך אז ניתן ואפשרי לסמוך עליה.
ובכל זאת אמרנו שנשאל דעה אובייקטיבית של אדם מקצועי.
ולכן זה נעשה
בושה זה לא,כי ילדים כן נוהגים לשחק בבובות.
ולהבא באמת לא ראוי להתערב בעסקי המשפחות.
כמו שראית כתוב בכרטיס אישי בחורה בת 18,לרוב בחורות כאלה עם קצת חוכמת חיים והיגיון ויודעות מה נכון לעשות ומה לא.
מה הם אומרים?אמא שלי אומרת שזה לגיטימי,אבא שלי אומר שזה מוגזם והוא לא זוכר את בנותיו האחרות כך.
בכלליות אמא שלי עוסקת בחינוך אז ניתן ואפשרי לסמוך עליה.
ובכל זאת אמרנו שנשאל דעה אובייקטיבית של אדם מקצועי.
ולכן זה נעשה
בושה זה לא,כי ילדים כן נוהגים לשחק בבובות.
ולהבא באמת לא ראוי להתערב בעסקי המשפחות.
כמו שראית כתוב בכרטיס אישי בחורה בת 18,לרוב בחורות כאלה עם קצת חוכמת חיים והיגיון ויודעות מה נכון לעשות ומה לא.
טוב, את לא יכולה להאשים אותי...צורי שראל
אחרי שקראתי הודעות רבות שלך, איך יכולתי לחשוב על שיקול דעת, אחריות, חכמת חיים או חכמה בכלל?? לכן ביקשתי שתעזרי לי לא לחשוד בכשרים.
מן הראויעמית-טליה
שלהודעה הזאת לא אענה.רק אבקש שלהבא פשוט אל תגיב לדעותיי ואני לא אגיב לדעותיך.
הרבה טוב ועל הדרך גם רפואה שלמה!
הרבה טוב ועל הדרך גם רפואה שלמה!
בכרטיס שלה כתוב שהיא בת 18צורי שראל
אז איך יש לה ילדה בת 10??
מישהו אמר שזה הבת שלה?תפוזה 1
בס"ד
אולי אחותה או משו..
אולי אחותה או משו..
אם זאת לא הבת שלהצורי שראל
למה היא צריכה להתערב לה בחינוך?? לילדים יש אבא ואמא שיודעים להסתדר איתם גם בלי התערבות של ילדה בת 18. זה פשוט מקומם אותי הדחיפת אף הזו לאן שלא צריך ולא ביקשו ממנה.
חבר יקרעמית-טליה
"קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים"
מה שאמרת לי לא לעשות עשית בדיוק!! בהודעה שלך.
אתה לא יודע אם ביקשו ממני לברר,
אם שאלו אם אני מכירה אשת מקצוע,
אם התייעצו איתי בדבר הנ"ל
או שמה חלילה אני באמת חטטנית
להבא,חשוב לשקול את מה שמוצאים מהפה,או במקרה הנ"ל מהמקלדת.
מה שאמרת לי לא לעשות עשית בדיוק!! בהודעה שלך.
אתה לא יודע אם ביקשו ממני לברר,
אם שאלו אם אני מכירה אשת מקצוע,
אם התייעצו איתי בדבר הנ"ל
או שמה חלילה אני באמת חטטנית
להבא,חשוב לשקול את מה שמוצאים מהפה,או במקרה הנ"ל מהמקלדת.
הוכח תוכיח.עמית-טליה
לפעמים צריך והכרחי לעשות דבר שכזה.
במיוחד במקרה שהוכיחו אותי על דבר שהוא עושה.
וחבל יש לך שם של רב גדול ונפלא,חבל לגרום לשם כזה לא לייצג את הרב הצדיק כראוי.
במיוחד במקרה שהוכיחו אותי על דבר שהוא עושה.
וחבל יש לך שם של רב גדול ונפלא,חבל לגרום לשם כזה לא לייצג את הרב הצדיק כראוי.
אם כבר אז כברעמית-טליה
הוכח תוכיח את עמיתך
אין שום חובה לעשות את זה בסתר
אלא ה"תנאי" שצריך להיות זה שצריך להוכיח ועדיין לדאוג שהוא ישאר עמית שלך(חבר שלך)
שלא יהיה כעוס עלייך וכדומה.
אז ההוכחה שלי נעשתה בגלוי,ולפעמים זה הכרחי ורצוי
אבל לא באה לפגוע או להכעיס.
ולכן השני משפטים האחרונים שלך מבוטלים בעליל מפני שאתה בעצמך לא יודע את ההלכות במפורש.
אין שום חובה לעשות את זה בסתר
אלא ה"תנאי" שצריך להיות זה שצריך להוכיח ועדיין לדאוג שהוא ישאר עמית שלך(חבר שלך)
שלא יהיה כעוס עלייך וכדומה.
אז ההוכחה שלי נעשתה בגלוי,ולפעמים זה הכרחי ורצוי
אבל לא באה לפגוע או להכעיס.
ולכן השני משפטים האחרונים שלך מבוטלים בעליל מפני שאתה בעצמך לא יודע את ההלכות במפורש.
סיפור קצרעמית-טליה
לפני שאני הולכת לסדר ערב
רב אחד מהר המור התווכח עם חרדי והחרדי הגיע למצב שביזה את הרב זצ"ל
אותו רב באמצע תחנת אוטובוס סטר לבחור לעיני כולם
על ביזוי הרב
החרדי תבע את הרב לדין תורה הטענה שלו היתה "הלבנת פנים"
בסופו של דבר הרב יצא זכאי על אף שהלבין את פניו והוכיח אותו בדרכים כאלה ואחרות.
מה המסקנה?
שהתורה היא לא שחור ולבן,והרמב"ם לא הפוסק היחידי.
שיהיה ערב וסדר נפלא!
רב אחד מהר המור התווכח עם חרדי והחרדי הגיע למצב שביזה את הרב זצ"ל
אותו רב באמצע תחנת אוטובוס סטר לבחור לעיני כולם
על ביזוי הרב
החרדי תבע את הרב לדין תורה הטענה שלו היתה "הלבנת פנים"
בסופו של דבר הרב יצא זכאי על אף שהלבין את פניו והוכיח אותו בדרכים כאלה ואחרות.
מה המסקנה?
שהתורה היא לא שחור ולבן,והרמב"ם לא הפוסק היחידי.
שיהיה ערב וסדר נפלא!
אם הייתעמית-טליה
הרב אבינר באמת
היית נזכר בסיפור שסיפרת לנו במדרשה
שכאשר הרב צבי יהודה זצ"ל היה בא להעיר לתלמידיו על התפילין היה קודם כל בודק את התפילין שלו.
ואז היית מוצא לנכון לבקר את מי שהעיר לי ונהג כך בעצמו.
אבל בגלל שאתה רחוק וה' יודע כמה מלהיות הרב אבינר שליט"א
אני לא מצפה ליותר מידי.
יאלה חבר כל טוב.
"והאמת והשלום אהבו"
ד"א אם תרצה לברר עם אותו רב מהר המור רק תבקש יש לי את הטלפון שלו.
היית נזכר בסיפור שסיפרת לנו במדרשה
שכאשר הרב צבי יהודה זצ"ל היה בא להעיר לתלמידיו על התפילין היה קודם כל בודק את התפילין שלו.
ואז היית מוצא לנכון לבקר את מי שהעיר לי ונהג כך בעצמו.
אבל בגלל שאתה רחוק וה' יודע כמה מלהיות הרב אבינר שליט"א
אני לא מצפה ליותר מידי.
יאלה חבר כל טוב.
"והאמת והשלום אהבו"
ד"א אם תרצה לברר עם אותו רב מהר המור רק תבקש יש לי את הטלפון שלו.
לא מבינה מה ההבעיה עם הבובותאנונימי (פותח)
עמית, אני לא מבינה מה הבעיה. תני לילדה שלך לשחק במה שהיא רוצה. את קובעת לה משחקים לכל גיל? ילדות אוהבות לתת תשומת לב ו"לשחק באמא" וזה חלק מההתפתחות שלהן. העיקר שלא תילחצי. אני שחקתי בבובות כל השנים. בתיחלה בובות רגילות, ואח"כ אהבתי דוקא בובות של בנים, ושיחקתי להם בבולבולים כי הייתי מתבגרת מאד חרמנית (די קשה היה להשיג -במיוחד עם בולבולים). הבובה היא רק ראי של מה שעובר עליך. היום יש לי ילדים קטנים, ואני רואה איך דרך המשחקים שלהם מה מענין אותם. אגב,עמית, יש לך עוד ילדים? מקווה שעזרתי
נעמה
נעמה
תקראי בכלל מה היא כתבהצורי שראל
זה לא הבת שלה, זה אחותה. גם לה יש אוסף של בובות אבל מסוג אחר, כמו שלך אולי. אני באמת לא הבנתי מה הקטע.
תרגיעי כשאת מדברת על רבנים!צורי שראל
בושה איך שאת נגררת לביזוי תלמידי חכמים!
קטעים חבר'ה. איזה שרשור מצחיק!אני12345
התחיל עניינית וגלש וגלש.. נו, טוב, ככה זה שרשורים.
אהמ...נשארת חסויה
כן, נסחפתם קצת...
משחק בבובות זה בנשמה של הילדות!תהלאחרונה
זה בהחלט נורמלי! זה אפילו צורך רגשי. הן מתבטאות ומוציאות מעצמן כל כך הרבה דברים טובים דרך המשחק. ראיתי גם בנות מצוה מתעסקות בבובות ומשכללות את המשחק בהתאם לרמתן.
אם תשקיפי מהצד תוכלי לגלות הרבה דברים מעניינים על בתך ועל עצמך...
בפסיכולוגיה של ילדים משתמשים בזה כדי לאבחן אותם.
כשבתי הגיעה לגיל 6 בעלי חשב שזה כבר מוגזם לקנות עוד בובות כמתנה אבל פשוט גיליתי : א.שזה הכי מעניין ומעסיק בנות ב. שזה נורמלי ולא מוריד מרמת האינטלגנציה...
וזה לא משנה אם זה ברביות, זה כבר סדר עדיפות שלך.
אם תשקיפי מהצד תוכלי לגלות הרבה דברים מעניינים על בתך ועל עצמך...
בפסיכולוגיה של ילדים משתמשים בזה כדי לאבחן אותם.
כשבתי הגיעה לגיל 6 בעלי חשב שזה כבר מוגזם לקנות עוד בובות כמתנה אבל פשוט גיליתי : א.שזה הכי מעניין ומעסיק בנות ב. שזה נורמלי ולא מוריד מרמת האינטלגנציה...
וזה לא משנה אם זה ברביות, זה כבר סדר עדיפות שלך.
קיבלנו תעודות!תהל
איך להגיב אם לא נראה לי השיקול דעת של המורה בנתינת הציונים? (חושבת שהיא לא מנוסה וצעירה מדי! )
לילדה הראיתי שהכל מקסים ומצוין! אבל בפנים הרגשתי רע! היא כל כך מתאמצת והציונים שלה מעולים אז למה המורה לא נתנה לה את הציון המקסימלי? לא רואה סיבה למה??? וכל כך מגיע לה!
אני כל כך לא אוהבת לבקר את המורה! (בעלי מורה ואני יודעת מה זה הורים...)
מה לעשות? נוסף לכל זאת אחותה הקטנה יותר מוכשרת והכל בא לה בקלות, בלי מאמץ קיבלה תעודה מצויינת ומעלה (!) אני חוששת מאד שהגדולה אוכלת את עצמה מבפנים, היא לא משתפת אף אחד ברגשות שלה - זה מדאיג אותי!
שאלת את המורה?נשארת חסויה
שאלת את המורה?נשארת חסויה
לתהליהודית פוגל
השאלות שאת מעלה חשובות ביותר. גם הדילמה על מה לתת ציון על ההישיגים או על ההשקעה. כרגע נראה לי כי הציונים ניתנים על התוצאה ולא על ההשקעה וצריך להשלים עם זה. בידי מי היית רוצה להיות: בידים של רופא בעל י ד ע נרחב או בידים של רופא שלמד יומם ולילה אבל הדברים לא נכנסו לראשו ? והידע שלו חלש? התפקיד שלכם לחזק את הילדה עם הציונים שהיא משיגה, לטפח את הכישורים שלה, לשקול עזרה מסודרת בלימודים ובכל מה שיעזור לדימוי העצמי שלה. בקשר לזה שאחותה יותר מוצלחת, אני מפצירה בכם לא לחשוב על זה בכלל כי המחשבות שלכם עוברות ישירות אליה! הדרך הנכונה היא להצביע ולטפח כל ילד עם כישוריו הוא, ללא השוואות כלל, אפילו לא בלב! לחפש את הדברים שהיא טובה בהם ולדבר ע ל י ה ם ולא על מה שהיא פחות טובה, וכן על זה הדרך. כל טוב ובהצלחה.
יהודית, תודה על תשובתךתהל
זה בדיוק הענין שהיא התאמצה בעזרתנו יוםיום והגיעה לתוצאות מעולות. אז מה בגלל שהיא לא מבריקה לא מגיע ציון מקסימלי?
לדוג': בהערכה של הכנת ש.ב. קיבלה - נאות. לא חסרו לה אף פעם ש.ב. מושלמים ומסודרים. (אנחנו מקפידים ע"כ גם כשחסרה השלימה) אז למה לא מגיע לה ראויה לשבח? והיא קבלה ראויה לשבח בהליכות. לכן זה בולט כאילו שמשהו חסר...
באיזה דרך אפשר לחזק לה את הביטחון? דימוי עצמי?
לדוג': בהערכה של הכנת ש.ב. קיבלה - נאות. לא חסרו לה אף פעם ש.ב. מושלמים ומסודרים. (אנחנו מקפידים ע"כ גם כשחסרה השלימה) אז למה לא מגיע לה ראויה לשבח? והיא קבלה ראויה לשבח בהליכות. לכן זה בולט כאילו שמשהו חסר...
באיזה דרך אפשר לחזק לה את הביטחון? דימוי עצמי?
לתהליהודית פוגל
כאן אולי כן הייתי שואלת למה נתנה לה המורה בש.ב. רק נאות, אם הש.ב. הוכנו כראוי התוכן נכון, והמחברת מסודרת, ואת דואגת אישית שלא יחסר כלום, זה באמת מעצבן ואפשר לברר עם המורה. דימוי עצמי אפשר לחזק כמובן דרך התמקדות על ההצלחות, וכן לחפש הרבה דרכים שיגרמו לה לחוות הצלחות, הצלחות, אפילו קטנות הן מרשם בטוח להעלאת הדימוי העצמי. אבל יש עוד דרכים, וע"כ בהמשך.
יהודית,הצלחת להבין אותי!תהלאחרונה
אברר אצל המורה, אני לא אוהבת את זה אבל אעשה זאת.
באופן כללי במשך כל המחצית הרגשתי שהגישה שלה לא מתאימה לילדות כל-כך צעירות. מ ס ו ת של ש.ב. - שלא מותירות זמן למשחקים אחה"צ... מבחנים בהתראות קצרות עם דף (30!) שאלות חזרה שצריך לענות עליו ב כ ת ב מהיום למחר... חוץ משאר הש.ב. בשאר המקצועות. ויש מבצעים עם משימות פרס שחייבות את עזרת ההורים! ילדה בת 8 רוצה גם לצאת לשחק!
באופן כללי במשך כל המחצית הרגשתי שהגישה שלה לא מתאימה לילדות כל-כך צעירות. מ ס ו ת של ש.ב. - שלא מותירות זמן למשחקים אחה"צ... מבחנים בהתראות קצרות עם דף (30!) שאלות חזרה שצריך לענות עליו ב כ ת ב מהיום למחר... חוץ משאר הש.ב. בשאר המקצועות. ויש מבצעים עם משימות פרס שחייבות את עזרת ההורים! ילדה בת 8 רוצה גם לצאת לשחק!
מפסיק למצוץ...אנונימי (פותח)
היי,
ילדתי תאומים (בן ובת) לפני כ-7 חודשים. הבן מצץ מוצץ ואכל חלב אם מבקבוק (שאיבה), הבת ינקה ולא מצצה מוצץ.
בגיל 6 חודשים הבת החלה למצוץ מוצץ בעוד שהבן הפסיק למצוץ ונראה שגם מבקבוק הוא מפסיק לאכול (למצוץ). לוקח לו הרבה מאוד זמן לגמור בקבוק, הוא כמעט ולא מפעיל פעולת מציצה ומה שמטפטף הוא אוכל.
האם יתכן דבר כזה? פתאום התינוק מפסיק למצוץ?
מה עושים? האם מישהי התנסתה בתופעה כזו?
לא התנסתי אבל למדתי תרגיל שיכול לעזוראנונימי (פותח)אחרונה
תכניסי את הזרת אל החיך וכך יגורה החיך ויתחיל למצוץ כך עושים לתינוקות שרק נולדו.או שכן או שלא.
תבדקי את פטמת הבקבוק אם קל או קשה למשוך מהם אוכל ותחליפי בהתאם יש פטמות לגיל 6 חודשים ומעלה יכול להיות שהפטמה הישנה קטנה לו ואולי זה קשה לו.
את יכולה לראות בזה אור חיובי כי מגיל 6 חודשים אפשר להאכיל ירקות ופירות מרוסקים. שלי שתה בכוס כבר אז אולי כוס יכולה להוות תחליף.
בהצלחה
תבדקי את פטמת הבקבוק אם קל או קשה למשוך מהם אוכל ותחליפי בהתאם יש פטמות לגיל 6 חודשים ומעלה יכול להיות שהפטמה הישנה קטנה לו ואולי זה קשה לו.
את יכולה לראות בזה אור חיובי כי מגיל 6 חודשים אפשר להאכיל ירקות ופירות מרוסקים. שלי שתה בכוס כבר אז אולי כוס יכולה להוות תחליף.
בהצלחה
משפחה ברוכת ילדיםאנונימי (פותח)
אנחנו משפחה עם 8 ילדים "צפופים" (מגיל 14 ומטה), ואנו לא מצליחים להשתלט על העסק: מרוב עיסוק עם הקטנים לא מגיעים לשיחות עם כל הילדים, התעניינות אמיתית בהם וכו'. אנו מרגישים שהילדים "בורחים" לנו תחת הידיים... והם מרגישים זאת היטב, וחלקם (במיוחד הגדולה) כבר אמרה זאת במפורש מס' פעמים: חבל שיש כ"כ הרבה ילדים בבית.
מצבו הטבעי של הבית (הקטן יחסית) הוא - בלגן שלא מצליחים להשתלט עליו (עד שמסדרים מקום אחד - דואגים הילדים להפוך פינה אחרת, כ"כ כביסות שלא נגמרות וכו') ולכן הילדים הגדולים המודעים לכך ממעטים להביא חברים אלינו. הם רואים אצל חבריהם בתים מסודרים ומטופחים עם מספר ילדים קטן - ומקנאים... בנוסף לכך - גם המצב הכלכלי לא מקל עלינו, והמשכורות (שאינן גבוהות בלשון המעטה) צריכות להתחלק בין אנשים רבים ובאופן טבעי כל אחד מקבל פחות.
שיהיה ברור: אין אנו מתרעמים ח"ו על מתנת ה' שנתן לנו משפחה ברוכת ילדים, אך נשמח לשמוע עצות איך להתמודד עם המצב הנתון?
אני בכורה למשפחה בת 10 ילדים,ב"היונה
כולנו כבר לא ילדים,ורובנו כבר הורים.
בגיל העשרה התבטאתי כמו בתך הגדולה.
בהחלט היה לא קל.
מצד שני,היום אני יודעת שבני נוער בגיל העשרה תמיד מוצאים על מה להתלונן ולתקוף את ההורים,אז לא צריך להתרגש מזה יותר מדי.
היום אני מודה לקב"ה על המשפחה הגדולה שלי, זו באמת ברכה אמיתית.
וזה גם המסר שאתם צריכים להעביר לילדים שלכם,לדעתי.
נכון שיש היום בלגן וצפיפות, אבל התקופה הזו תעבור.
כולנו נשמח במשפחה מורחבת ומאושרת ,ועוד נתגעגע לימים האלה.
שתזכו לגדל את כולם ,בשמחה ונחת,לתורה לחופה ולמעשים טובים,עד 120 !!!
שבת שלום ומבורך
בגיל העשרה התבטאתי כמו בתך הגדולה.
בהחלט היה לא קל.
מצד שני,היום אני יודעת שבני נוער בגיל העשרה תמיד מוצאים על מה להתלונן ולתקוף את ההורים,אז לא צריך להתרגש מזה יותר מדי.
היום אני מודה לקב"ה על המשפחה הגדולה שלי, זו באמת ברכה אמיתית.
וזה גם המסר שאתם צריכים להעביר לילדים שלכם,לדעתי.
נכון שיש היום בלגן וצפיפות, אבל התקופה הזו תעבור.
כולנו נשמח במשפחה מורחבת ומאושרת ,ועוד נתגעגע לימים האלה.
שתזכו לגדל את כולם ,בשמחה ונחת,לתורה לחופה ולמעשים טובים,עד 120 !!!
שבת שלום ומבורך
הכי טוב זה לדבר עם הורים אחרים למשפחות גדולותבלה
כמו שאומרים אין חכם מבעל נסיון ואלו משפחות שיוכלו לתת לך טיפים שישפרו לכם את החיים. לא כדאי לוותר לא חייבים להגיע למצב כזה גם עם משפחה גדולה. תנסי לדבר ולהתייעץ עם כמה שיותר הורים באותו המצב,זה הזמן לעצור ולחשוב מה ניתן לעשות ,ותמיד יש פתרונות יצירתיים צריך רק לחקור מספיק טוב כדי למצוא אותם.
משפחה ברוכהיהודית פוגל
עבר עריכה על ידי יהודית פוגל בתאריך י"ט שבט תשס"ח 21:13
קודם כל אברך אתכם על משפחתכם. יה"ר שיגדלו בקלות ותרוו רוב שמחה ונחת מכולם. עם זאת יש מאוד לשים לב למה שהגדולים אומרים, ועד כמה שאפשר לפתור את מצוקותיהם. כי ניתן להבין שילדה שרוצה להזמין חברה הביתה אבל הבית בליע"ה מלא תינוקות, רעש והמולה ואין פינה שקטה לארח חברה, זה יוצר אצלה הרגשת קיפוח והחמצה. אין גם להורים רגע זמן לדבר עם הגדולים כי הקטנים וצרכיהם תובעניים ביותר, ואמא תמיד או לפני או אחרי..היום יודעים כי לילדים מסויימים לא מספיקה האוירה החמה, השמחה והעליזות של בית מבורך, אלא הם זקוקים לעוד דברים וצריך מאוד לכל הפחות לשמוע אותם ולא להטיף להם על היופי והאושר שבמשפחה גדולה. לא כולם מסוגלים להבין זאת והם יותר מתחברים לצורך להסתפק במועט, ולעבודה הבלתי נגמרת, לצורך כל הזמן לעשות בייבי סיטינג וכו' זה יוצר אצלם תיסכולים שחשוב מאוד לשמוע אותם ולנסות לתת מענה ככל האפשר. עצם ההאזנה למצוקות, האמפטיה וההבנה לפעמים כבר מורידות אחוזים ניכרים מהתיסכולים. חיזקו ואימצו. צריך גם לחפש פתרונות לכמות העבודה הפיזית והטכנית הרבה כדי שלא תיווצר אצל הגדולים חוויה של שיעבוד ועבודה בלתי פוסקת. אם אין תקציב לעוזרת ניתן לבדוק אפשרות של בנות המתנדבות בבתים מטופלים, סבתות שיכולות ומוכנות לתת יד בכביסות הבלתי נגמרות, אירוח לשבת לגדולים יותר, ומתן זכות קדימה לנשמות, מה קורה שם? מה עובר עליהן וכו'.לשבת ולדבר ערב אחד עם הגדוליםו...אנונימי (פותח)
לנסות לקבוע כללים לסדר , להסביר להם שקשה לך לעשות הכל לבד מה הם מציעים , ומה כל אחד לוקח על עצמו לעשות באותו היום .
ולגבי יחס לגדולים הרעיון שלי הוא אם יש לך יום חופשי בעבודה פעם בכמה זמן לקחת איך את אחד הילדים ליום כיף , ואפילו להשאר ביחד בבית ולדבר וכן ערב אחד או אפילו 2 ערבים שבהם את מרשה להם ללכת לישון מאוחר קצת ומקדישה להם לפחות 1/2 שעה.
בהצלחה.
ולגבי יחס לגדולים הרעיון שלי הוא אם יש לך יום חופשי בעבודה פעם בכמה זמן לקחת איך את אחד הילדים ליום כיף , ואפילו להשאר ביחד בבית ולדבר וכן ערב אחד או אפילו 2 ערבים שבהם את מרשה להם ללכת לישון מאוחר קצת ומקדישה להם לפחות 1/2 שעה.
בהצלחה.
רעיון מתוק ששמעתי לאחרונהאנונימי (פותח)אחרונה
א. אשריכם שקבלתם זכות כזו לגדל ולטפח נשמות מתוקות.
ב. טרם יישמתי את הרעיון, אבל סיפרה לי חברה שבכל סעודה שלישית בשבת הם עושים סבב בין כולם וכל אחד אומר מה הוא עשה למען אחד מבני הבית במשך השבוע ומה הוא נתן. הקטנים ודאי לא מסוגלים לשתך ולהשתתך אבל מגיל 4-5 (יש לי גם בגיל זה) מסוגלים לפי רמתם להגיד, ולהקשיב, הסבב צריך להיות קצר וענייני כדי שכל אחד יוכל להגיד ולשמוע מבלי לאבד סבלנות , אינני מונה את היתרונות של הדבר אך אני סומכת על כל רגש אמהי ולב אוהב שיבינו את החשיבות שבהבנה ובאמירה. בהצלחה.
ב. טרם יישמתי את הרעיון, אבל סיפרה לי חברה שבכל סעודה שלישית בשבת הם עושים סבב בין כולם וכל אחד אומר מה הוא עשה למען אחד מבני הבית במשך השבוע ומה הוא נתן. הקטנים ודאי לא מסוגלים לשתך ולהשתתך אבל מגיל 4-5 (יש לי גם בגיל זה) מסוגלים לפי רמתם להגיד, ולהקשיב, הסבב צריך להיות קצר וענייני כדי שכל אחד יוכל להגיד ולשמוע מבלי לאבד סבלנות , אינני מונה את היתרונות של הדבר אך אני סומכת על כל רגש אמהי ולב אוהב שיבינו את החשיבות שבהבנה ובאמירה. בהצלחה.
הרטבת לילה , אנא עזרו!elerner
יש לי שלושה ילדים בגיל בי"ס יסודי שמרטיבים כמעט כל לילה. עם הגדול ניסינו 3 סוגי טיפול שונים לפני מספר שנים ולא עזר כלום. התרגלנו לכביסות. אנחנו לא קמים בלילה כי אף אחד מהם לא מתעורר מזה.
לפני כמה שבועות היה פרסום בעיתון בשבע של יועצת הרטבה מבני ברק שעובדת לשם גמילות חסדים ורק משלמים על המכשיר. הילדים מעוניינים לנסות אך איבדתי את מספר הטלפון והמודעה לא מופיעה כבר. אולי מישהו מכיר ויכול לתת פרטים?
את המספר של היועצת אין לי... אבל יש כדורים שמקבליםבחור זהב
אצל רופא ילדים/משפחה והם פשוט יעילים!!!!!! בצורה מטורפת (מנסיון זה עבד אצל אחד מהאחים שלי) שווה לנסות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
הרטבות לילהיהודית פוגל
מעיון מעמיק בנושא אני חושבת שהכי טוב והכי יעיל הוא אותו מכשיר המצפצף/רוטט כאשר יוצאת טיפת השתן הראשונה. מרטיבים קשים ומבוגרים יחסית נגמלו דרך זה. יש בכל מקום אינפורמציה על המכשירים ולא קשה לקבל אותה, גם באינטרנט. לדעתי כדורים לא יעזרו בכלל בהרטבה, כי מה? אין כאן בעיה של השלפוחית אלא קושי בהתעוררות. בהצלחה.
מה שאני מצאתי:יוקטנה
תשאלו שם:
אמת-מכשירים למניעת הרטבה
הר סיני 24, בני ברק 51642
אולי?
אמת-מכשירים למניעת הרטבה
הר סיני 24, בני ברק 51642
אולי?
תודה יוקטנהelerner
בסוף מצאתי את המספר תודות לעזרה ממערכת בשבע , וזה אכן בכתובת שציינת. אם יש עוד אנשים שמתעניינים קוראים להם dry night ויש להם אתר באינטרנט כך שאפשר להתרשם.
אכן גברת פוגל היקרה, ניסינו טיפול עם זמזם לפני כמה שנים עם הילד הבכור והוא לא התעורר מזה. אחרי שנה התייאשנו - ניסינו טיפול של אורולוג שגם לא עזר וטיפול הומואופתי דווקא עזר לתקופה קצרה, עד שהכל חזר.
כרגע הבכור מנסה את המכשיר החדש. האזעקה באמת נשמעת עם הטיפה הראשונה, ובנוסף יש צמיד שרוטט והוא לרוב אכן מתעורר ומצליח להתאפק עד שהוא מגיע לשירותים. אכן התקדמות מופלאה בזמן קצר, אך יש עוד כברת דרך עד לגמילה. הילדים האחרים מחכים מאד לקבל את המכשיר אחריו ( אני לא רוצה שיעירו אחד את השני עם אותו מכשיר כששניים מהם ישנים באותו חדר)
הבשורה אינה רק המכשיר עם האזעקה החזקה והרטט אלא גם האמינות של היועצת והדרכות נוספות חשובות ... התקווה חזרה לבתינו!
שבוע טוב ובהצלחה לכולם
אכן גברת פוגל היקרה, ניסינו טיפול עם זמזם לפני כמה שנים עם הילד הבכור והוא לא התעורר מזה. אחרי שנה התייאשנו - ניסינו טיפול של אורולוג שגם לא עזר וטיפול הומואופתי דווקא עזר לתקופה קצרה, עד שהכל חזר.
כרגע הבכור מנסה את המכשיר החדש. האזעקה באמת נשמעת עם הטיפה הראשונה, ובנוסף יש צמיד שרוטט והוא לרוב אכן מתעורר ומצליח להתאפק עד שהוא מגיע לשירותים. אכן התקדמות מופלאה בזמן קצר, אך יש עוד כברת דרך עד לגמילה. הילדים האחרים מחכים מאד לקבל את המכשיר אחריו ( אני לא רוצה שיעירו אחד את השני עם אותו מכשיר כששניים מהם ישנים באותו חדר)
הבשורה אינה רק המכשיר עם האזעקה החזקה והרטט אלא גם האמינות של היועצת והדרכות נוספות חשובות ... התקווה חזרה לבתינו!
שבוע טוב ובהצלחה לכולם
שיהיה בהצלחה!יוקטנה
דווקא הופתעתי לטובהelerner
בלילה הראשון זה העיר אותו ואף ילד אחר לא התעורר...
בינתיים היה לנו שבוע שלם של יובש (לאחר שבועיים של התנסות).
הייתי מאוד סקפטית לפני שניסינו - בהחלט שווה לנסות.
זה לא רק המכשיר, ההדרכה גם מצוינת, והילדים האחרים מחכים כבר לתורם!
יש להם אתר באינטרנט
http://www.ybay1.co.il/index26.aspx?sHome=patenti-plus&pg=1164
בינתיים היה לנו שבוע שלם של יובש (לאחר שבועיים של התנסות).
הייתי מאוד סקפטית לפני שניסינו - בהחלט שווה לנסות.
זה לא רק המכשיר, ההדרכה גם מצוינת, והילדים האחרים מחכים כבר לתורם!
יש להם אתר באינטרנט
http://www.ybay1.co.il/index26.aspx?sHome=patenti-plus&pg=1164
הרטבת לילהיהודית פוגל
אומנם לא התנסיתי אישית, אבל משיחות עם הרבה מאוד משפחות מתמודדות, הזמזם הוא האמצעי היעיל היותר. רק להתמיד ובעז"ה תצליחו!
הזמזם ממש לא יעילבלה
תלוי באיזה גיל הילד,לפעמים השלפוחית לא בשלה גם בגיל מאוחר מאוד!
זה קשה ומתסכל הכי חשוב לא לצלק את הילד כי זה לא אשמתו!
זה קשה ומתסכל הכי חשוב לא לצלק את הילד כי זה לא אשמתו!
זה מאד תלוי איזה זמזם!elerner
הזמזם של דר קושניר לא עזר, ושמעתי על אחרים שלא הצליחו עם דר שגיא - וב"ה מאז שהגענו לפטנטי פלוס ראינו ברכה!
מומלץ מאד!
מומלץ מאד!
הרטבת לילה-\לק''י\אחרונה
הבן שלי בן 5 התחיל להרטיב המון, ולא משנה כמה פעמים לקחנו אותו לשירותים.
לפני זמן לא רב (שבועיים בערך) הקשבתי לקלטת בנושא חינוך ילדים של הרב יעקובסון, ושם שמעתי בין השאר על מקרה שקרה לו כשבאו אליו עם ילד בן 11 שמרטיב כל לילה, ושום מכשיר לא עזר לו. הרב יעקובסון דיבר עם הילד, ואמר לו בתקיפות (לא בתוקפנות) "הלילה אתה הולך לישון וקם מחר יבש- אתה לא מרטיב בשום פנים ואופן!" - הילד קם למחרת יבש! גם למחרת, ובכל השבוע הבא אחר כך- הרב התקשר אליו יום יום ואמר לו "הלילה אתה לא מרטיב- אתה קם מחר יבש!" -ואכן הילד קם יבש כל השבוע שאחר כך-
ההורים לא הבינו את הפלא שהתרחש שם! הרי הם ניסו את כל השיטות האפשריות- ומה קרה עכשיו???
הרב הסביר להם שעניין ההרטבה הוא נמצא בתת ההכרה- אם אתם תדרשו מהילד שהוא יקום יבש- זה ייכנס לו לתת ההכרה והוא יקום יבש.
לי זה נשמע קצת מוזר, ואפילו הזוי-- אבל ניסית יבכל זאת לעשות כך- אמרתי לבן שלי שמחר הוא יקום יבש- ולא ירטיב- ולהפתעתי הרבה הוא קם יבש לחלוטין- ועד עכשיו הילד נשאר יבש ולא מרטיב בכלל!! (כבר שבועיים שלמים ללא פספוס אחד אפילו,
הרבה הצלחה!
לפני זמן לא רב (שבועיים בערך) הקשבתי לקלטת בנושא חינוך ילדים של הרב יעקובסון, ושם שמעתי בין השאר על מקרה שקרה לו כשבאו אליו עם ילד בן 11 שמרטיב כל לילה, ושום מכשיר לא עזר לו. הרב יעקובסון דיבר עם הילד, ואמר לו בתקיפות (לא בתוקפנות) "הלילה אתה הולך לישון וקם מחר יבש- אתה לא מרטיב בשום פנים ואופן!" - הילד קם למחרת יבש! גם למחרת, ובכל השבוע הבא אחר כך- הרב התקשר אליו יום יום ואמר לו "הלילה אתה לא מרטיב- אתה קם מחר יבש!" -ואכן הילד קם יבש כל השבוע שאחר כך-
ההורים לא הבינו את הפלא שהתרחש שם! הרי הם ניסו את כל השיטות האפשריות- ומה קרה עכשיו???
הרב הסביר להם שעניין ההרטבה הוא נמצא בתת ההכרה- אם אתם תדרשו מהילד שהוא יקום יבש- זה ייכנס לו לתת ההכרה והוא יקום יבש.
לי זה נשמע קצת מוזר, ואפילו הזוי-- אבל ניסית יבכל זאת לעשות כך- אמרתי לבן שלי שמחר הוא יקום יבש- ולא ירטיב- ולהפתעתי הרבה הוא קם יבש לחלוטין- ועד עכשיו הילד נשאר יבש ולא מרטיב בכלל!! (כבר שבועיים שלמים ללא פספוס אחד אפילו,
הרבה הצלחה!
חבר של הילד שלי "משחק" בואנונימי (פותח)
יש לי ילד בן 5 שיש לו חבר בן 5.5 אבל הרבה יותר "חזק" ממנו, והילד הזה גם מאד מתוחכם. יש לו נטיה להשתלט ולהיות זה שמחליט, וזו התמודדות טובה מצד אחד לילד שלי.
הילד שלי מאד מחזיק ממנו ורוצה להיות בקרבתו.
אותי זה משגע שפעם הוא"חבר" של הילד שלי ופעם לא. והילד שלי - לפי הקריזות שלו! לוקח מה שמקבל. הוא כאילו מעדיף את המעט שיש. קשה לי לראות את הילד שלי "מנוצל". יום אחד הילד שלי פגש אותו עם עוד ילד, גדול יותר, ושניהם יחד הציקו לילד שלי ובעטו בו.
יש בי צורך לומר לילד שלי: "כשבועטים בך - תתרחק" ויש בי גם צורך לעשות דה-לגיטימציה לילד הזה.
כשאני הייתי ילדה, מי שהתעלל בי - התרחקתי ממנו. קשה לי לראות את הילד שלי נופל שוב ושוב בפח.
מצד שני אני שואלת את עצמי, האם ככה זה יחסים בין ילדים ועלי לקבל את זה?
בואי ננסה לסמוך על הילדים שלנואנונימי (פותח)
הם יודעים לא פחות מאיתנו עם מי נעים להם לשחק ועם מי לא .
אפשר גם לומר להם את זה במילים מפורשות שאנחנו סומכים עליהם שהם ימצאו חברים שיהיה להם נעים לשחק איתם ולא חברים שמנצלים אותם - האם באמת הם הילדים היחידים בשכונה ? ואולי אפשר לעשות מאמץ ולהסיע אותם לחברים רחוקים יותר או לחילופין להזמין חברים הביתה .
אפשר גם לומר להם את זה במילים מפורשות שאנחנו סומכים עליהם שהם ימצאו חברים שיהיה להם נעים לשחק איתם ולא חברים שמנצלים אותם - האם באמת הם הילדים היחידים בשכונה ? ואולי אפשר לעשות מאמץ ולהסיע אותם לחברים רחוקים יותר או לחילופין להזמין חברים הביתה .
אני חושבת שגם וגםאנונימי (פותח)
אני חושבת שמצד אחד אכן צריך לתת אמון בילד. ולא להתערב לו מדי. להשתדל שזה יהיה אמיתי. אבל כמובן שיש מצבים שאתה לא יכול להגיד אני לא מתערב אני מתעלם ועוצם עינים בכח- צריך לעזור לילד בן 5 וכן לתת לו כלים להתמודד ואם לא עכשיו אימתי. נראה לי שמאוד חשוב לברר עם הילד אם כיף לו עם הילד הזה ולראות אם בכלל מציקה לו הדינמיקה עם אותו חבר. אני לא בטוחה שהוא ידע לבטא בדיוק את עמקי רגשותיו אבל כדאי לתת הזדמנות לשאול לכוון ולהוציא- בגבול הטעם הטוב כמובן.. אם זה מפריע לו- לנסות להציע לו רעיונות איך להתמודד בסטואציות מסוימות- לדוג' אתה לא חייב לוותר, אתה יכול גם להגיד אני לא רוצה לשחק איתך עכשיו- אם הוא מסוגל לכך.. ואם הוא לא מרגיש שרע לו -שמחי שטוב לו, תמשיכי לעקוב ואם את רואה שזו אכן בעיה אמיתית ולא תסכולים שלנו מהעבר ולחצים שלנו שלפעמים אנו משליכים על ילדנו את יכולה אולי להזמין אותו אליכם ולכוון את הילד שלך מדי פעם לכוון שאת רוצה וכדו' אבל כמו שאמרתי קודם לברר עם הילד! שיהיה בהצלחה וברוגע.
תודה על עצותיכןאנונימי (פותח)אחרונה
באמת ראיתי בכמה סיטואציות שבני כן עומד על שלו מול החבר, וגם אמר לו כשהם רבו על איזה משחק:"אז אני לא משחק ותלך הביתה" וזה מאד הרגיע אותי.
פתחתי איתו הערב בשיחה על זה ושאלתי אותו איך הוא מרגיש איתו ואם כיף לו איתו, הוא אמר שלא תמיד כיף, ונתן לי דוגמאות, וחיזקתי אותו מאד על הפעמים שעמד על שלו ולא וויתר.
זו היתה שיחה ממש טובה, נתתן לי השראה, תודה!
פתחתי איתו הערב בשיחה על זה ושאלתי אותו איך הוא מרגיש איתו ואם כיף לו איתו, הוא אמר שלא תמיד כיף, ונתן לי דוגמאות, וחיזקתי אותו מאד על הפעמים שעמד על שלו ולא וויתר.
זו היתה שיחה ממש טובה, נתתן לי השראה, תודה!
אשמח לעזור ...אנונימי (פותח)
אשמח לעזור ...
בנוסף לעצת מומחה/מנהל הפורום ושאר החברים.
יעד גישור www.yaadgishur.co.il
ירון 054-20-222-20
ברכה והצלחה
משתתפי פורום יקרים!אנונימי (פותח)
ברצוני לנצל במה זו (ברשותכם, כמובן), למען כל אותן משפחות צעירות שתוהות אם יש מקום שבו אפשר לגדל ילדים בשמחה ובנחת (יחסיים...), ולהציע את הישוב המקסים שלנו: מבואות- יריחו, כמועמד ראוי העונה להגדרה זו.
"מבואות" הוא יישוב קטן בן 21 משפחות, בדרום בקעת הירדן.
החברה מקסימה, הנוף מטריף, ויש גם הרבה מקום לעשייה חלוצית...
מעניין? אתם מוזמנים ליצור קשר: 052-5312360, או במייל: daromash@gmail.com
ברכות וישועות.
:
איך להפסיק קימה בלילה?אנונימי (פותח)
שלום לכולם,
אנחנו הורים לילדה מקסימה בת שנה וחודשיים..
ילדתנו עדיין קמה מידי לילה, מקבלת בקבוק מטרנה חמים וחוזרת לישון.
אנחנו צריכים לקום כל לילה (בתורנות), להכין את הבקבוק ללת לה ולחכות שהיא תגמור לשתות ורק אח"כ חוזרים לישון. היינו שמחים מאוד להפסיק את הקימות האלו בלילה (שלעיתים עולות על פעם אחת).
האם זה באמת נכון לעשות זאת (או שיש לתת לה להמשיך להתעורר בלילות)?
ואם כן: כיצד אפשר להפסיק זאת?
תודה רבה מראש.
פשוט להפסיק לקום!h"g b"sh
אמא יקרה, בדיוק כמו שאת אוכלת ארוחת ערב, מתקלחת מצחצחת שיניים הולכת למיטה אומרת שמע ישראל ונרדמת, בדיוק, אבל בדיוק כך צריך לקרות עם הילדים. תינוק בריא, שאוכל ארוחת ערב מזינה, נקי (וכן, גם הוא מצחצח שיניים!!!!!!!) לובש פיג'מה אומרים אתו שמע ישראל, הוא אמור לישון. ההתעוררויות של תינוק בלילה לבקבוק או לכל צורך אחר - אינה נצרכת בכלל!
מה עושים?
לדעתי פשוט לא קמים!
לילה ראשון יהיה בכי, לילה שנ שוב וכן כמה לילות, ואם תתמידו להמשיך לישון כי עכשו לילה, תזכו ללילות שלמים ורגועים!
זה מניסיון עם 6 שיהיו בראים!!
כל טוב
מה עושים?
לדעתי פשוט לא קמים!
לילה ראשון יהיה בכי, לילה שנ שוב וכן כמה לילות, ואם תתמידו להמשיך לישון כי עכשו לילה, תזכו ללילות שלמים ורגועים!
זה מניסיון עם 6 שיהיו בראים!!
כל טוב
אני מרגישה שחשוב לתת לילדים המון תמיכה בתהליךיוקטנה
אני מסכימה עם הכותבת השניה שבגיל הזה מדובר לא בצורך פיזי. אני חושבת שכדי להפיק את זה, היא תצטרך את עזרתכם ותמיכתכם - בשביל זה אלוהים נתן לה הורים אוהבים ומסורים!
כשאצלנו בבית מרגישים שהגיע הרגע לגמול ילד מקימה בלילה אנחנו בוחרים בסופשבוע, מכיוון שבלילות הראשונים קשה לילד להתגבברר ולחזור לישון. הוא עובבר תהליך, ואנחנו אוהבים להיות שם בשבילו - לתת כתף, להקשיב, לנחם.
אני מרגישה שיש לחבק את הילדה, להסביר לה: "בלילה לא אוכלים", "בלילה זמן לישון" לשקף את רגשותיה ולתת להם שם: "לזרובבלה עצוב... זרובבלה רוצה בקבוק... זרובבלה עצובה...". לתת חיבוק, להקשיב לבכיה, לעזור לה לחזור ולישון. בלילה הראשון זה ייקח זמן, לכדאי לצפות לכך, על מנת לגייס את הסבלנות והרצון הטוב הדרושים על מנת לתת לקטנה אתהתמיכה שהיא כה זקוקה לה. לאחר מספר לילות היא תוכל לחזור ולישון בעצמה - אני מבטיחה!
עוד טיפ קטן: תינוקות קטנים מתעוררים בלילה כשהם עושים פיפי בחיתול, ולאחר מכן הם מתקשים לחזור ולישון. אני ממליצה לא לתת לילדה שתיה ומזון כשעתיים לפני השעה שבה היא נרדמת. אולי זה יעזור לה לדלג על ההתעוררות לפיפי באמצע הלילה.
שיהיה בהצלחה ובקלות - גם לכם, אבל גם לקטנטונת!
כשאצלנו בבית מרגישים שהגיע הרגע לגמול ילד מקימה בלילה אנחנו בוחרים בסופשבוע, מכיוון שבלילות הראשונים קשה לילד להתגבברר ולחזור לישון. הוא עובבר תהליך, ואנחנו אוהבים להיות שם בשבילו - לתת כתף, להקשיב, לנחם.
אני מרגישה שיש לחבק את הילדה, להסביר לה: "בלילה לא אוכלים", "בלילה זמן לישון" לשקף את רגשותיה ולתת להם שם: "לזרובבלה עצוב... זרובבלה רוצה בקבוק... זרובבלה עצובה...". לתת חיבוק, להקשיב לבכיה, לעזור לה לחזור ולישון. בלילה הראשון זה ייקח זמן, לכדאי לצפות לכך, על מנת לגייס את הסבלנות והרצון הטוב הדרושים על מנת לתת לקטנה אתהתמיכה שהיא כה זקוקה לה. לאחר מספר לילות היא תוכל לחזור ולישון בעצמה - אני מבטיחה!
עוד טיפ קטן: תינוקות קטנים מתעוררים בלילה כשהם עושים פיפי בחיתול, ולאחר מכן הם מתקשים לחזור ולישון. אני ממליצה לא לתת לילדה שתיה ומזון כשעתיים לפני השעה שבה היא נרדמת. אולי זה יעזור לה לדלג על ההתעוררות לפיפי באמצע הלילה.
שיהיה בהצלחה ובקלות - גם לכם, אבל גם לקטנטונת!
לדלל את המטרנהאנונימי (פותח)
זה לא עצה איך להפסיק את הקימה אבל כן כדאי בהדרגתיות להפחית את כמות האבקה, עד שבסוף התינוק מקבל רק מים, וכמו כן לתת אותה פחות ופחות חמה.
המטרה של זה, א - מטרנה לא טוב לשיניים (יש בה סוכר) ואמצע הלילה לשתות זה אומר שאח"כ התינוק נרדם עם המטרנה בפה.
ב - אם נותנים את זה פושר>קר ולא חם, תהיה לכם פחות עבודה.
ג - כשזה יהיה מים ולא מטרנה יותר קל נפשית להורים להפסיק את זה כי אז הם יודעים בוודאות שזה לא רעב.
המטרה של זה, א - מטרנה לא טוב לשיניים (יש בה סוכר) ואמצע הלילה לשתות זה אומר שאח"כ התינוק נרדם עם המטרנה בפה.
ב - אם נותנים את זה פושר>קר ולא חם, תהיה לכם פחות עבודה.
ג - כשזה יהיה מים ולא מטרנה יותר קל נפשית להורים להפסיק את זה כי אז הם יודעים בוודאות שזה לא רעב.
נכון, הדרך הכי טובה היא בהדרגתיותבלה
עם הילד הראשון זה בד"כ נראה הרבה יותר מסובך ממה שזה באמת.
צריך לדלל את המטרנה עד שמגיעים למצב שהיא מקבלת בלילה רק מים . ואח"כ גם לא לתת את זה.לדבר איתה ולהסביר לה שעכשיו לילה ועכשיו הולכים לישון.תהיי בטוחה שאם הילדה אכלה את הארוחות שלה במשך היום היא מתעוררת לבקבוק רק מתוך הרגל.
מן הסתם תצתרכו לעבור שלב של מחאות מצידה ובכיות בלילה אבל אם תהיו חזקים תוך כמה ימים היא תוותר ותפסיק להתעורר.זה שלב קצת קשה במיוחד עם ילד ראשון, אבל אפשר לפתור את זה תוך מספר ימים עם קצת כוח רצון.
צריך לדלל את המטרנה עד שמגיעים למצב שהיא מקבלת בלילה רק מים . ואח"כ גם לא לתת את זה.לדבר איתה ולהסביר לה שעכשיו לילה ועכשיו הולכים לישון.תהיי בטוחה שאם הילדה אכלה את הארוחות שלה במשך היום היא מתעוררת לבקבוק רק מתוך הרגל.
מן הסתם תצתרכו לעבור שלב של מחאות מצידה ובכיות בלילה אבל אם תהיו חזקים תוך כמה ימים היא תוותר ותפסיק להתעורר.זה שלב קצת קשה במיוחד עם ילד ראשון, אבל אפשר לפתור את זה תוך מספר ימים עם קצת כוח רצון.
קימה בלילהיהודית פוגל
איך להפסיק אותה? הדרך הכי יעילה היא ל א להתחיל אותה בכלל. בילד הבא כבר בודאי תלמדי.אין לכאורה שום סיבה לקימה בלילה, כמו אצל מבוגר ילד אמור ליהנות משנת לילה טובה ולא לטשטש את התחומים בין יום ובין לילה. כל העיצות שנתנו לך למעלה טובות, הלואי ויעזרו לך. בהצלחה,
כמדריכת הנקה עלי להסתייג מעצתך המסוכנת!יוקטנה
תינוקות קטנים (לפחות עד גיל חצי שנה, ואפילו לאחר מכן) זקוקים להאכלה גם בשעות הלילה, מדי שעה וחצי עד שלוש שעות לכל היותר. הורים שלא נענים לתביעה זו מסכנים את בריאות ילדיהם ואפילו את חייהם! שלושה תינוקות קיפחו חייהם לפני שנים אחדות בשל מחסור של וויטמין אחד ויחיד במה שנזכור בשם "פרשת רמדיה", ועוד עשרות נשארו פגועים ברמה זו או אחרת. מניעת מזון של תינוק בעקביות מדי יום למשך שעות ארוכות מעמיד אותו בסכנת תת תזונה ואפילו מוות וראוי בעיני להיקרא בשם "הזנחה פושעת" – לא פחות! בל נשכח שמזונם של התינוקות כולל גם את כל הנוזלים ושומר עליהם מהתייבשות, עוד לפני סכנת החסכים התזונתיים!
אני מצטערת על הדברים הקשים, אבל ההמלצה המסוכנת להרעיב תינוק בן יומו (רעב פיזי ונפשי – אינני יודעת מה מסוכן יותר) החרידה אותי כאשת מקצוע וכאם. אני מקווה שכולנו נדע למלא את כל חובותינו כלפי האנשים שתלויים בנו כל כך, ולמלא את כלל צרכיהם – הפיזיים וגם הנפשיים (וגם בין שמונה בערב לשמונה בבוקר).
אתם יכולים לומר: "הורי לא ניגשו אלי בלילה ויצאתי בסדר גמור" ממש כמו אותו הורה מכה שטוען: "גם אני קיבלתי פליקים ויצאתי בסדר גמור". ובכן לא! יצאת לחלוטין לא בסדר! יצאת הורה מכה! גדלת להיות אדם שדוגל בשימוש אלימות! גדלת לחשוב שהכאת ילדים קטנים מותרת (ואף רצויה והכרחית?)! ולהבדיל במקרה שלנו – גדלת להיות הורה שנוטש את תינוקו במצוקתו, ושחושב שזה בסדר.
מעבר לזה, הורה שלא נענה לקריאת ילדו לעזרה (והמצוקה של התינוק היא אמיתית מאוד בעיניו, לא משנה מה אנחנו חושבים עליה), אל לו לצפות שבעתיד ילדו יידע לפנות אליו לעזרה בשעת צרה "אמיתית". הורה כזה יכול לדקלם באזני ילדו ללא הרף: "אתה תמיד יכול לבקש את עזרתי. אני תמיד אהיה כאן בשבילך", אבל מעשיו כבר דיברו בשמו בקול ברור ורם ואמיתי. המבחן כבר נגמר – ההורה נכשל. התינוק ביקש עזרה ולא נענה. ברגע האמת הוא יבחר "לא להטריד את הוריו" (ממש כמו שלימדנו אותו לא להפריע את מנוחתנו הקדושה) ו"להתמודד בעצמו" (ממש כמו שהצלחנו להרגיל אותו, לאחר כמה שעות ולילות של זעקות מרות לעזרה). מוחו של אדם גדל ומתעצב בעיקר בשנתיים הראשונות של חייו. המסר מוטבע היטב ולעומק וקשה מאוד להפוך אותו.
קשה, כל כך קשה להיות הורים! אנחנו משוועים להפסקה, מנוחה, לשתות כוס קפה אחת בשקט, לעבור לילה אחד מבלי שנוזעק למשמרתנו! גם לנו "מגיע" – ומי ידאג לנו?! קשה לנו יותר מפני שאנחנו בתורנו לא קיבלנו. צרכינו שלנו הוזנחו ולא מולאו (לא מתוך כוונה רעה, חלילה, אלא פשוט מתוך חוסר ידע ותמיכה), ואת מה שלא קיבלנו – אין לנו לתת (או לפחות קשה מאוד). ילדינו שלנו, שאנחנו מטפחים באהבה ודואגים לכל מחסורם (הפיזי והנפשי), יצליחו בתורם להתפנות ביתר קלות לילדיהם שלהם, ובזה יהיה שכרינו.
אני מצטערת על הדברים הקשים, אבל ההמלצה המסוכנת להרעיב תינוק בן יומו (רעב פיזי ונפשי – אינני יודעת מה מסוכן יותר) החרידה אותי כאשת מקצוע וכאם. אני מקווה שכולנו נדע למלא את כל חובותינו כלפי האנשים שתלויים בנו כל כך, ולמלא את כלל צרכיהם – הפיזיים וגם הנפשיים (וגם בין שמונה בערב לשמונה בבוקר).
אתם יכולים לומר: "הורי לא ניגשו אלי בלילה ויצאתי בסדר גמור" ממש כמו אותו הורה מכה שטוען: "גם אני קיבלתי פליקים ויצאתי בסדר גמור". ובכן לא! יצאת לחלוטין לא בסדר! יצאת הורה מכה! גדלת להיות אדם שדוגל בשימוש אלימות! גדלת לחשוב שהכאת ילדים קטנים מותרת (ואף רצויה והכרחית?)! ולהבדיל במקרה שלנו – גדלת להיות הורה שנוטש את תינוקו במצוקתו, ושחושב שזה בסדר.
מעבר לזה, הורה שלא נענה לקריאת ילדו לעזרה (והמצוקה של התינוק היא אמיתית מאוד בעיניו, לא משנה מה אנחנו חושבים עליה), אל לו לצפות שבעתיד ילדו יידע לפנות אליו לעזרה בשעת צרה "אמיתית". הורה כזה יכול לדקלם באזני ילדו ללא הרף: "אתה תמיד יכול לבקש את עזרתי. אני תמיד אהיה כאן בשבילך", אבל מעשיו כבר דיברו בשמו בקול ברור ורם ואמיתי. המבחן כבר נגמר – ההורה נכשל. התינוק ביקש עזרה ולא נענה. ברגע האמת הוא יבחר "לא להטריד את הוריו" (ממש כמו שלימדנו אותו לא להפריע את מנוחתנו הקדושה) ו"להתמודד בעצמו" (ממש כמו שהצלחנו להרגיל אותו, לאחר כמה שעות ולילות של זעקות מרות לעזרה). מוחו של אדם גדל ומתעצב בעיקר בשנתיים הראשונות של חייו. המסר מוטבע היטב ולעומק וקשה מאוד להפוך אותו.
קשה, כל כך קשה להיות הורים! אנחנו משוועים להפסקה, מנוחה, לשתות כוס קפה אחת בשקט, לעבור לילה אחד מבלי שנוזעק למשמרתנו! גם לנו "מגיע" – ומי ידאג לנו?! קשה לנו יותר מפני שאנחנו בתורנו לא קיבלנו. צרכינו שלנו הוזנחו ולא מולאו (לא מתוך כוונה רעה, חלילה, אלא פשוט מתוך חוסר ידע ותמיכה), ואת מה שלא קיבלנו – אין לנו לתת (או לפחות קשה מאוד). ילדינו שלנו, שאנחנו מטפחים באהבה ודואגים לכל מחסורם (הפיזי והנפשי), יצליחו בתורם להתפנות ביתר קלות לילדיהם שלהם, ובזה יהיה שכרינו.
(צריך להיות "תומכת הנקה" ולא "מדריכת הנקה")יוקטנה
ההכשרה שעברתי הינה ברמה של "תומכת" ולא ברמה של "מדריכה" - סליחה).
יישר כח,יוקטנהיונה
ליוקטנה היקרהיהודית פוגל
למען השם, הירגעי, וכי אמרתי לא להאכיל תינוק בן שבועיים שעדיין צריך לאכול בלילה? אבל ילד בן למעלה משנה עם משקל גוף טוב א י ן שום סיבה שיאכל בלילה, רק פינוק וחוסר גבולות ויכולת להבחין בין יום ולילה! תינוק יונק שעדיין רק יונק בגיל של למעלה משנה חייבים להרגיל אותו לאכול דייסה טובה לפני השינה ולישון את ה-8 שעות!, ואם לא השכילו להגיע לזה עם התינוק הראשון אז לפחות בבאים אחריו בעז"ה, ובהצלחה לכולם.
צר לי על שלא הבנתי נכון ונבהלתייוקטנהאחרונה
מאחר וכתבת "אין סיבה להתחיל", בעוד שלמרבה הצער אצל רוב התינוקות מתחילים לקום בלילה מהלילה הראשון (חוץ מההורים של הילד השכן - זה שלא קם בלילה אף פעם, נגמל בעצמו בגיל שנתיים, יונק פעם בשלוש שעות ומעסיק את עצמו שעות באוניברסיטה...).
אני לא מרגישה שבגיל שנה "חייבים" משהו, כל עוד לא מרגישים שהסידור הנוכחי לא נח למישהו.
להורה אחד נמאס בגיל שנה, לאחר בגיל שנתיים, יש תינוק שבעצמו מפסיק פתאום להתעורר... כל ילד ומשפחה ולוחות הזמנים שלהם. אכן, השואלת הביעה חוסר שביעות רצון, ועל כן הגיע הרגע בו על המשפחה למצוא את הדרך המתחשבת ביותר להגיע לסידור נח חדש.
ובילד הבא? מי יודע? אני מוצאת שעם כל ילד קל לי דווקא יותר בגיל הינקות. בילד הראשון והשניה חשבתי שילדים צריכים להגיע בגיל שנתיים, אבל מאז כל העסק של התינוקות נעשה יותר פשוט ונח, וכשהציפיות מתגמדות אז המציאות פשוטה יותר ביומיום! אני כבר יודעת לצפות לכך שתינוק מתעורר 3-5 פעמים בלילה, ולכן לא מופתעת ולא מתרעמת כאשר זה קורה (בניגוד לילדים הראשונים).
ומתנצלת בשנית - באמת נבהלתי מאוד!
אני לא מרגישה שבגיל שנה "חייבים" משהו, כל עוד לא מרגישים שהסידור הנוכחי לא נח למישהו.
להורה אחד נמאס בגיל שנה, לאחר בגיל שנתיים, יש תינוק שבעצמו מפסיק פתאום להתעורר... כל ילד ומשפחה ולוחות הזמנים שלהם. אכן, השואלת הביעה חוסר שביעות רצון, ועל כן הגיע הרגע בו על המשפחה למצוא את הדרך המתחשבת ביותר להגיע לסידור נח חדש.
ובילד הבא? מי יודע? אני מוצאת שעם כל ילד קל לי דווקא יותר בגיל הינקות. בילד הראשון והשניה חשבתי שילדים צריכים להגיע בגיל שנתיים, אבל מאז כל העסק של התינוקות נעשה יותר פשוט ונח, וכשהציפיות מתגמדות אז המציאות פשוטה יותר ביומיום! אני כבר יודעת לצפות לכך שתינוק מתעורר 3-5 פעמים בלילה, ולכן לא מופתעת ולא מתרעמת כאשר זה קורה (בניגוד לילדים הראשונים).
ומתנצלת בשנית - באמת נבהלתי מאוד!
גם לנו זה קורהאנונימי (פותח)
גם ליאל שלנו בת שנה וחודשיים והיא מתעוררת בלילה, היא נרדמת רק אחרי ששותה מטרנה, אני יודעת שזה אשמתי, אבל קשה לי, ואני מדגישה "לי" פשוט יותר קל לי לתת לה ולהרדים אותה מאשר להתחיל לגמול אותה, ואני יודעת שהגאולה תבוא רק ממני!
מקווה שנצליח לפתור את הבעיה בקרוב כי עוד ארבעה חודשים מגיע תינוק חדש בע"ה ולקום לשתיים אני לא מוכנה!!!!!
ננסה לאמץ את כל ההמלצות ונראה איך הולך.
רותי
מקווה שנצליח לפתור את הבעיה בקרוב כי עוד ארבעה חודשים מגיע תינוק חדש בע"ה ולקום לשתיים אני לא מוכנה!!!!!
ננסה לאמץ את כל ההמלצות ונראה איך הולך.
רותי
אנחנו היינו יושבים ליד הילד שלנואנונימי (פותח)
לפעמים אפילו חצי שעה, פעמיים בלילה, כי החלטנו שלא מתאים לנו שיישן איתנו יותר כי עמדתי ללדת (הוא היה בן שנה ו8).
היינו מספרים לו סיפורים שהמצאנו באותו רגע וקשורים למצב שלו- רק על חיות (כי הוא מאד אהב חיות)"ועכשיו העז הולכת לישון....". וזה עבד. הוא קלט שאנחנו אוהבים אותו ושאנחנו איתו, אבל שאין מצב לישון איתנו. וכך הפסיק את הקימות. לא זוכרת כמה זמן זה לקח אבל זה דרש הרבה עבודה וסבלנות.
היינו מספרים לו סיפורים שהמצאנו באותו רגע וקשורים למצב שלו- רק על חיות (כי הוא מאד אהב חיות)"ועכשיו העז הולכת לישון....". וזה עבד. הוא קלט שאנחנו אוהבים אותו ושאנחנו איתו, אבל שאין מצב לישון איתנו. וכך הפסיק את הקימות. לא זוכרת כמה זמן זה לקח אבל זה דרש הרבה עבודה וסבלנות.
"ברית מילה רפואית" באתר שורשיונה
איזה משחקים חשוב שיהיו בבית?בלה
מדובר על גילאי שנתיים וארבע
מה זהבלה
אטבים עם קופסא
ובעצם כל מה שהצעת נשמע מחומרים ביתיים את יכולה לפרט?
אין לי ממש כסף לקנות דברים יקרים אני צריכה ללמוד לאלתר
תודה מראש!
ובעצם כל מה שהצעת נשמע מחומרים ביתיים את יכולה לפרט?
אין לי ממש כסף לקנות דברים יקרים אני צריכה ללמוד לאלתר
תודה מראש!
הסבראנונימי (פותח)
אטבים: קחי אטבים רגילים של כביסה ותני לילד והוא ישים את כולם על קופסת נעליים לדוגמא, כלומר לכל אורך הדפנות שלה. או לחילופין על קערת פלסטיק, כל מה שיש לו דפנות דקים יתאים לזה.
נעצים: רק תראי שזה לא מסוכן ושהוא לא יכניס לפה(יש סוגים של נעצים עם בסיס יולר גדול והם פחות מסוכנים). הילד יתקע את הנעצים על קלקר או על גוש פלסטלינה, וגם יוציא אותם.
עוד משהו אפשר לנעוץ בגוש פלסטלינה או קלקר זה גפרורים או קיסמים.
פאזלים גם הולך ויש בחנויות פאזלים ב10 שח.
ואגב יש חנויות יד שניה למשחקים, אני לא יודעת איפה את גרה, אבל אם יש בסביבתך משהו כזה זה אחלה.
מקוה שעזרתי ואם יש לך עוד שאלות אשמח לענות!
נעצים: רק תראי שזה לא מסוכן ושהוא לא יכניס לפה(יש סוגים של נעצים עם בסיס יולר גדול והם פחות מסוכנים). הילד יתקע את הנעצים על קלקר או על גוש פלסטלינה, וגם יוציא אותם.
עוד משהו אפשר לנעוץ בגוש פלסטלינה או קלקר זה גפרורים או קיסמים.
פאזלים גם הולך ויש בחנויות פאזלים ב10 שח.
ואגב יש חנויות יד שניה למשחקים, אני לא יודעת איפה את גרה, אבל אם יש בסביבתך משהו כזה זה אחלה.
מקוה שעזרתי ואם יש לך עוד שאלות אשמח לענות!
אחלה רעיון!בלה
תודה!
אני ממש צריכה רעיונות לאילתורים ביתיים
אני ממש צריכה רעיונות לאילתורים ביתיים
יד שניהמיכיה
איפה יש חנויות צעצועים יד שניה? יד שניה
אצלנו הולך מטבחיוקטנה
צלחות, כוסות, סכו"ם, כיריים קטנים, סירים ומחבתות.
זה מה שביקשנו כמתנות יומולדת של אחד הילדים לאחרונה! הם מאוד אוהבים לשחק בזה הרה זמן.
זה מה שביקשנו כמתנות יומולדת של אחד הילדים לאחרונה! הם מאוד אוהבים לשחק בזה הרה זמן.
ארגזאנונימי (פותח)
את יכולה לקחת ארגז גדול (כמו של מקרר או משהו כזה) והילדים יקשטו אותו מבפנים ומבחוץ ותחתכי להם חלון ודלת. ואפשר לשים בפנים שטיח קטן וכלי בית ויהיה להם בית (משהו כמו הבית של יעל). בכלל אפשר לעשות הרבה דברים מארגזים כמו תיבת נח או משה בתיבה ואפשר להכין ממנו אוטו. והם גם סתם אוהבים לשבת בתוך ארגז שמתאים למידה שלהם.
חמוד מאודבלה
אם למישהו יש עו רעיונות כאלה זה מאוד עוזר לי!
וגם אוהל משמיכות וסדינים בחדריוקטנה
בעזרת מקלות כביסה ושאר אילתורים פורשים את השמיכות או הסדינים והילדים זוחלים אל תוך ה"אוהל". אפשר גם להחשיך את החדר ולחלק פנסים.
תודה,אפילו רעיונות כאלו פשוטים עוזרים לי!בלה
אפיה וניקיוןאנונימי (פותח)
בימי החורף יש לי יום אחד (רביעי) שבאופן קבוע אנו מכינים עוגיות עם הילדים. את הבצק אני מכינה מראש ואני נותנת להם צורות להכין או שהם מגלגלים ומורחים ריבה או שוקולד. יש המון סוגים של עוגיות שאפשר להכין איתם. זה פותר שתי בעיות. 1 תעסוקה כשאי אפשר לצאת מהבית. 2 יש תמיד עוגיות ביתיות שהם גם יותר בריאות מהקנויות וגם יותר טעימות. חשוב לדעת שעם הגילגולים של הילדים אז העוגיות לא יוצאות משהו - אבל זה ממש לא חשוב!