אשמח לעזור ...
בנוסף לעצת מומחה/מנהל הפורום ושאר החברים.
יעד גישור www.yaadgishur.co.il
ירון 054-20-222-20
ברכה והצלחה
משתתפי פורום יקרים!אנונימי (פותח)
ברצוני לנצל במה זו (ברשותכם, כמובן), למען כל אותן משפחות צעירות שתוהות אם יש מקום שבו אפשר לגדל ילדים בשמחה ובנחת (יחסיים...), ולהציע את הישוב המקסים שלנו: מבואות- יריחו, כמועמד ראוי העונה להגדרה זו.
"מבואות" הוא יישוב קטן בן 21 משפחות, בדרום בקעת הירדן.
החברה מקסימה, הנוף מטריף, ויש גם הרבה מקום לעשייה חלוצית...
מעניין? אתם מוזמנים ליצור קשר: 052-5312360, או במייל: daromash@gmail.com
ברכות וישועות.
:
איך להפסיק קימה בלילה?אנונימי (פותח)
שלום לכולם,
אנחנו הורים לילדה מקסימה בת שנה וחודשיים..
ילדתנו עדיין קמה מידי לילה, מקבלת בקבוק מטרנה חמים וחוזרת לישון.
אנחנו צריכים לקום כל לילה (בתורנות), להכין את הבקבוק ללת לה ולחכות שהיא תגמור לשתות ורק אח"כ חוזרים לישון. היינו שמחים מאוד להפסיק את הקימות האלו בלילה (שלעיתים עולות על פעם אחת).
האם זה באמת נכון לעשות זאת (או שיש לתת לה להמשיך להתעורר בלילות)?
ואם כן: כיצד אפשר להפסיק זאת?
תודה רבה מראש.
פשוט להפסיק לקום!h"g b"sh
אמא יקרה, בדיוק כמו שאת אוכלת ארוחת ערב, מתקלחת מצחצחת שיניים הולכת למיטה אומרת שמע ישראל ונרדמת, בדיוק, אבל בדיוק כך צריך לקרות עם הילדים. תינוק בריא, שאוכל ארוחת ערב מזינה, נקי (וכן, גם הוא מצחצח שיניים!!!!!!!) לובש פיג'מה אומרים אתו שמע ישראל, הוא אמור לישון. ההתעוררויות של תינוק בלילה לבקבוק או לכל צורך אחר - אינה נצרכת בכלל!
מה עושים?
לדעתי פשוט לא קמים!
לילה ראשון יהיה בכי, לילה שנ שוב וכן כמה לילות, ואם תתמידו להמשיך לישון כי עכשו לילה, תזכו ללילות שלמים ורגועים!
זה מניסיון עם 6 שיהיו בראים!!
כל טוב
מה עושים?
לדעתי פשוט לא קמים!
לילה ראשון יהיה בכי, לילה שנ שוב וכן כמה לילות, ואם תתמידו להמשיך לישון כי עכשו לילה, תזכו ללילות שלמים ורגועים!
זה מניסיון עם 6 שיהיו בראים!!
כל טוב
אני מרגישה שחשוב לתת לילדים המון תמיכה בתהליךיוקטנה
אני מסכימה עם הכותבת השניה שבגיל הזה מדובר לא בצורך פיזי. אני חושבת שכדי להפיק את זה, היא תצטרך את עזרתכם ותמיכתכם - בשביל זה אלוהים נתן לה הורים אוהבים ומסורים!
כשאצלנו בבית מרגישים שהגיע הרגע לגמול ילד מקימה בלילה אנחנו בוחרים בסופשבוע, מכיוון שבלילות הראשונים קשה לילד להתגבברר ולחזור לישון. הוא עובבר תהליך, ואנחנו אוהבים להיות שם בשבילו - לתת כתף, להקשיב, לנחם.
אני מרגישה שיש לחבק את הילדה, להסביר לה: "בלילה לא אוכלים", "בלילה זמן לישון" לשקף את רגשותיה ולתת להם שם: "לזרובבלה עצוב... זרובבלה רוצה בקבוק... זרובבלה עצובה...". לתת חיבוק, להקשיב לבכיה, לעזור לה לחזור ולישון. בלילה הראשון זה ייקח זמן, לכדאי לצפות לכך, על מנת לגייס את הסבלנות והרצון הטוב הדרושים על מנת לתת לקטנה אתהתמיכה שהיא כה זקוקה לה. לאחר מספר לילות היא תוכל לחזור ולישון בעצמה - אני מבטיחה!
עוד טיפ קטן: תינוקות קטנים מתעוררים בלילה כשהם עושים פיפי בחיתול, ולאחר מכן הם מתקשים לחזור ולישון. אני ממליצה לא לתת לילדה שתיה ומזון כשעתיים לפני השעה שבה היא נרדמת. אולי זה יעזור לה לדלג על ההתעוררות לפיפי באמצע הלילה.
שיהיה בהצלחה ובקלות - גם לכם, אבל גם לקטנטונת!
כשאצלנו בבית מרגישים שהגיע הרגע לגמול ילד מקימה בלילה אנחנו בוחרים בסופשבוע, מכיוון שבלילות הראשונים קשה לילד להתגבברר ולחזור לישון. הוא עובבר תהליך, ואנחנו אוהבים להיות שם בשבילו - לתת כתף, להקשיב, לנחם.
אני מרגישה שיש לחבק את הילדה, להסביר לה: "בלילה לא אוכלים", "בלילה זמן לישון" לשקף את רגשותיה ולתת להם שם: "לזרובבלה עצוב... זרובבלה רוצה בקבוק... זרובבלה עצובה...". לתת חיבוק, להקשיב לבכיה, לעזור לה לחזור ולישון. בלילה הראשון זה ייקח זמן, לכדאי לצפות לכך, על מנת לגייס את הסבלנות והרצון הטוב הדרושים על מנת לתת לקטנה אתהתמיכה שהיא כה זקוקה לה. לאחר מספר לילות היא תוכל לחזור ולישון בעצמה - אני מבטיחה!
עוד טיפ קטן: תינוקות קטנים מתעוררים בלילה כשהם עושים פיפי בחיתול, ולאחר מכן הם מתקשים לחזור ולישון. אני ממליצה לא לתת לילדה שתיה ומזון כשעתיים לפני השעה שבה היא נרדמת. אולי זה יעזור לה לדלג על ההתעוררות לפיפי באמצע הלילה.
שיהיה בהצלחה ובקלות - גם לכם, אבל גם לקטנטונת!
לדלל את המטרנהאנונימי (פותח)
זה לא עצה איך להפסיק את הקימה אבל כן כדאי בהדרגתיות להפחית את כמות האבקה, עד שבסוף התינוק מקבל רק מים, וכמו כן לתת אותה פחות ופחות חמה.
המטרה של זה, א - מטרנה לא טוב לשיניים (יש בה סוכר) ואמצע הלילה לשתות זה אומר שאח"כ התינוק נרדם עם המטרנה בפה.
ב - אם נותנים את זה פושר>קר ולא חם, תהיה לכם פחות עבודה.
ג - כשזה יהיה מים ולא מטרנה יותר קל נפשית להורים להפסיק את זה כי אז הם יודעים בוודאות שזה לא רעב.
המטרה של זה, א - מטרנה לא טוב לשיניים (יש בה סוכר) ואמצע הלילה לשתות זה אומר שאח"כ התינוק נרדם עם המטרנה בפה.
ב - אם נותנים את זה פושר>קר ולא חם, תהיה לכם פחות עבודה.
ג - כשזה יהיה מים ולא מטרנה יותר קל נפשית להורים להפסיק את זה כי אז הם יודעים בוודאות שזה לא רעב.
נכון, הדרך הכי טובה היא בהדרגתיותבלה
עם הילד הראשון זה בד"כ נראה הרבה יותר מסובך ממה שזה באמת.
צריך לדלל את המטרנה עד שמגיעים למצב שהיא מקבלת בלילה רק מים . ואח"כ גם לא לתת את זה.לדבר איתה ולהסביר לה שעכשיו לילה ועכשיו הולכים לישון.תהיי בטוחה שאם הילדה אכלה את הארוחות שלה במשך היום היא מתעוררת לבקבוק רק מתוך הרגל.
מן הסתם תצתרכו לעבור שלב של מחאות מצידה ובכיות בלילה אבל אם תהיו חזקים תוך כמה ימים היא תוותר ותפסיק להתעורר.זה שלב קצת קשה במיוחד עם ילד ראשון, אבל אפשר לפתור את זה תוך מספר ימים עם קצת כוח רצון.
צריך לדלל את המטרנה עד שמגיעים למצב שהיא מקבלת בלילה רק מים . ואח"כ גם לא לתת את זה.לדבר איתה ולהסביר לה שעכשיו לילה ועכשיו הולכים לישון.תהיי בטוחה שאם הילדה אכלה את הארוחות שלה במשך היום היא מתעוררת לבקבוק רק מתוך הרגל.
מן הסתם תצתרכו לעבור שלב של מחאות מצידה ובכיות בלילה אבל אם תהיו חזקים תוך כמה ימים היא תוותר ותפסיק להתעורר.זה שלב קצת קשה במיוחד עם ילד ראשון, אבל אפשר לפתור את זה תוך מספר ימים עם קצת כוח רצון.
קימה בלילהיהודית פוגל
איך להפסיק אותה? הדרך הכי יעילה היא ל א להתחיל אותה בכלל. בילד הבא כבר בודאי תלמדי.אין לכאורה שום סיבה לקימה בלילה, כמו אצל מבוגר ילד אמור ליהנות משנת לילה טובה ולא לטשטש את התחומים בין יום ובין לילה. כל העיצות שנתנו לך למעלה טובות, הלואי ויעזרו לך. בהצלחה,
כמדריכת הנקה עלי להסתייג מעצתך המסוכנת!יוקטנה
תינוקות קטנים (לפחות עד גיל חצי שנה, ואפילו לאחר מכן) זקוקים להאכלה גם בשעות הלילה, מדי שעה וחצי עד שלוש שעות לכל היותר. הורים שלא נענים לתביעה זו מסכנים את בריאות ילדיהם ואפילו את חייהם! שלושה תינוקות קיפחו חייהם לפני שנים אחדות בשל מחסור של וויטמין אחד ויחיד במה שנזכור בשם "פרשת רמדיה", ועוד עשרות נשארו פגועים ברמה זו או אחרת. מניעת מזון של תינוק בעקביות מדי יום למשך שעות ארוכות מעמיד אותו בסכנת תת תזונה ואפילו מוות וראוי בעיני להיקרא בשם "הזנחה פושעת" – לא פחות! בל נשכח שמזונם של התינוקות כולל גם את כל הנוזלים ושומר עליהם מהתייבשות, עוד לפני סכנת החסכים התזונתיים!
אני מצטערת על הדברים הקשים, אבל ההמלצה המסוכנת להרעיב תינוק בן יומו (רעב פיזי ונפשי – אינני יודעת מה מסוכן יותר) החרידה אותי כאשת מקצוע וכאם. אני מקווה שכולנו נדע למלא את כל חובותינו כלפי האנשים שתלויים בנו כל כך, ולמלא את כלל צרכיהם – הפיזיים וגם הנפשיים (וגם בין שמונה בערב לשמונה בבוקר).
אתם יכולים לומר: "הורי לא ניגשו אלי בלילה ויצאתי בסדר גמור" ממש כמו אותו הורה מכה שטוען: "גם אני קיבלתי פליקים ויצאתי בסדר גמור". ובכן לא! יצאת לחלוטין לא בסדר! יצאת הורה מכה! גדלת להיות אדם שדוגל בשימוש אלימות! גדלת לחשוב שהכאת ילדים קטנים מותרת (ואף רצויה והכרחית?)! ולהבדיל במקרה שלנו – גדלת להיות הורה שנוטש את תינוקו במצוקתו, ושחושב שזה בסדר.
מעבר לזה, הורה שלא נענה לקריאת ילדו לעזרה (והמצוקה של התינוק היא אמיתית מאוד בעיניו, לא משנה מה אנחנו חושבים עליה), אל לו לצפות שבעתיד ילדו יידע לפנות אליו לעזרה בשעת צרה "אמיתית". הורה כזה יכול לדקלם באזני ילדו ללא הרף: "אתה תמיד יכול לבקש את עזרתי. אני תמיד אהיה כאן בשבילך", אבל מעשיו כבר דיברו בשמו בקול ברור ורם ואמיתי. המבחן כבר נגמר – ההורה נכשל. התינוק ביקש עזרה ולא נענה. ברגע האמת הוא יבחר "לא להטריד את הוריו" (ממש כמו שלימדנו אותו לא להפריע את מנוחתנו הקדושה) ו"להתמודד בעצמו" (ממש כמו שהצלחנו להרגיל אותו, לאחר כמה שעות ולילות של זעקות מרות לעזרה). מוחו של אדם גדל ומתעצב בעיקר בשנתיים הראשונות של חייו. המסר מוטבע היטב ולעומק וקשה מאוד להפוך אותו.
קשה, כל כך קשה להיות הורים! אנחנו משוועים להפסקה, מנוחה, לשתות כוס קפה אחת בשקט, לעבור לילה אחד מבלי שנוזעק למשמרתנו! גם לנו "מגיע" – ומי ידאג לנו?! קשה לנו יותר מפני שאנחנו בתורנו לא קיבלנו. צרכינו שלנו הוזנחו ולא מולאו (לא מתוך כוונה רעה, חלילה, אלא פשוט מתוך חוסר ידע ותמיכה), ואת מה שלא קיבלנו – אין לנו לתת (או לפחות קשה מאוד). ילדינו שלנו, שאנחנו מטפחים באהבה ודואגים לכל מחסורם (הפיזי והנפשי), יצליחו בתורם להתפנות ביתר קלות לילדיהם שלהם, ובזה יהיה שכרינו.
אני מצטערת על הדברים הקשים, אבל ההמלצה המסוכנת להרעיב תינוק בן יומו (רעב פיזי ונפשי – אינני יודעת מה מסוכן יותר) החרידה אותי כאשת מקצוע וכאם. אני מקווה שכולנו נדע למלא את כל חובותינו כלפי האנשים שתלויים בנו כל כך, ולמלא את כלל צרכיהם – הפיזיים וגם הנפשיים (וגם בין שמונה בערב לשמונה בבוקר).
אתם יכולים לומר: "הורי לא ניגשו אלי בלילה ויצאתי בסדר גמור" ממש כמו אותו הורה מכה שטוען: "גם אני קיבלתי פליקים ויצאתי בסדר גמור". ובכן לא! יצאת לחלוטין לא בסדר! יצאת הורה מכה! גדלת להיות אדם שדוגל בשימוש אלימות! גדלת לחשוב שהכאת ילדים קטנים מותרת (ואף רצויה והכרחית?)! ולהבדיל במקרה שלנו – גדלת להיות הורה שנוטש את תינוקו במצוקתו, ושחושב שזה בסדר.
מעבר לזה, הורה שלא נענה לקריאת ילדו לעזרה (והמצוקה של התינוק היא אמיתית מאוד בעיניו, לא משנה מה אנחנו חושבים עליה), אל לו לצפות שבעתיד ילדו יידע לפנות אליו לעזרה בשעת צרה "אמיתית". הורה כזה יכול לדקלם באזני ילדו ללא הרף: "אתה תמיד יכול לבקש את עזרתי. אני תמיד אהיה כאן בשבילך", אבל מעשיו כבר דיברו בשמו בקול ברור ורם ואמיתי. המבחן כבר נגמר – ההורה נכשל. התינוק ביקש עזרה ולא נענה. ברגע האמת הוא יבחר "לא להטריד את הוריו" (ממש כמו שלימדנו אותו לא להפריע את מנוחתנו הקדושה) ו"להתמודד בעצמו" (ממש כמו שהצלחנו להרגיל אותו, לאחר כמה שעות ולילות של זעקות מרות לעזרה). מוחו של אדם גדל ומתעצב בעיקר בשנתיים הראשונות של חייו. המסר מוטבע היטב ולעומק וקשה מאוד להפוך אותו.
קשה, כל כך קשה להיות הורים! אנחנו משוועים להפסקה, מנוחה, לשתות כוס קפה אחת בשקט, לעבור לילה אחד מבלי שנוזעק למשמרתנו! גם לנו "מגיע" – ומי ידאג לנו?! קשה לנו יותר מפני שאנחנו בתורנו לא קיבלנו. צרכינו שלנו הוזנחו ולא מולאו (לא מתוך כוונה רעה, חלילה, אלא פשוט מתוך חוסר ידע ותמיכה), ואת מה שלא קיבלנו – אין לנו לתת (או לפחות קשה מאוד). ילדינו שלנו, שאנחנו מטפחים באהבה ודואגים לכל מחסורם (הפיזי והנפשי), יצליחו בתורם להתפנות ביתר קלות לילדיהם שלהם, ובזה יהיה שכרינו.
(צריך להיות "תומכת הנקה" ולא "מדריכת הנקה")יוקטנה
ההכשרה שעברתי הינה ברמה של "תומכת" ולא ברמה של "מדריכה" - סליחה).
יישר כח,יוקטנהיונה
ליוקטנה היקרהיהודית פוגל
למען השם, הירגעי, וכי אמרתי לא להאכיל תינוק בן שבועיים שעדיין צריך לאכול בלילה? אבל ילד בן למעלה משנה עם משקל גוף טוב א י ן שום סיבה שיאכל בלילה, רק פינוק וחוסר גבולות ויכולת להבחין בין יום ולילה! תינוק יונק שעדיין רק יונק בגיל של למעלה משנה חייבים להרגיל אותו לאכול דייסה טובה לפני השינה ולישון את ה-8 שעות!, ואם לא השכילו להגיע לזה עם התינוק הראשון אז לפחות בבאים אחריו בעז"ה, ובהצלחה לכולם.
צר לי על שלא הבנתי נכון ונבהלתייוקטנהאחרונה
מאחר וכתבת "אין סיבה להתחיל", בעוד שלמרבה הצער אצל רוב התינוקות מתחילים לקום בלילה מהלילה הראשון (חוץ מההורים של הילד השכן - זה שלא קם בלילה אף פעם, נגמל בעצמו בגיל שנתיים, יונק פעם בשלוש שעות ומעסיק את עצמו שעות באוניברסיטה...).
אני לא מרגישה שבגיל שנה "חייבים" משהו, כל עוד לא מרגישים שהסידור הנוכחי לא נח למישהו.
להורה אחד נמאס בגיל שנה, לאחר בגיל שנתיים, יש תינוק שבעצמו מפסיק פתאום להתעורר... כל ילד ומשפחה ולוחות הזמנים שלהם. אכן, השואלת הביעה חוסר שביעות רצון, ועל כן הגיע הרגע בו על המשפחה למצוא את הדרך המתחשבת ביותר להגיע לסידור נח חדש.
ובילד הבא? מי יודע? אני מוצאת שעם כל ילד קל לי דווקא יותר בגיל הינקות. בילד הראשון והשניה חשבתי שילדים צריכים להגיע בגיל שנתיים, אבל מאז כל העסק של התינוקות נעשה יותר פשוט ונח, וכשהציפיות מתגמדות אז המציאות פשוטה יותר ביומיום! אני כבר יודעת לצפות לכך שתינוק מתעורר 3-5 פעמים בלילה, ולכן לא מופתעת ולא מתרעמת כאשר זה קורה (בניגוד לילדים הראשונים).
ומתנצלת בשנית - באמת נבהלתי מאוד!
אני לא מרגישה שבגיל שנה "חייבים" משהו, כל עוד לא מרגישים שהסידור הנוכחי לא נח למישהו.
להורה אחד נמאס בגיל שנה, לאחר בגיל שנתיים, יש תינוק שבעצמו מפסיק פתאום להתעורר... כל ילד ומשפחה ולוחות הזמנים שלהם. אכן, השואלת הביעה חוסר שביעות רצון, ועל כן הגיע הרגע בו על המשפחה למצוא את הדרך המתחשבת ביותר להגיע לסידור נח חדש.
ובילד הבא? מי יודע? אני מוצאת שעם כל ילד קל לי דווקא יותר בגיל הינקות. בילד הראשון והשניה חשבתי שילדים צריכים להגיע בגיל שנתיים, אבל מאז כל העסק של התינוקות נעשה יותר פשוט ונח, וכשהציפיות מתגמדות אז המציאות פשוטה יותר ביומיום! אני כבר יודעת לצפות לכך שתינוק מתעורר 3-5 פעמים בלילה, ולכן לא מופתעת ולא מתרעמת כאשר זה קורה (בניגוד לילדים הראשונים).
ומתנצלת בשנית - באמת נבהלתי מאוד!
גם לנו זה קורהאנונימי (פותח)
גם ליאל שלנו בת שנה וחודשיים והיא מתעוררת בלילה, היא נרדמת רק אחרי ששותה מטרנה, אני יודעת שזה אשמתי, אבל קשה לי, ואני מדגישה "לי" פשוט יותר קל לי לתת לה ולהרדים אותה מאשר להתחיל לגמול אותה, ואני יודעת שהגאולה תבוא רק ממני!
מקווה שנצליח לפתור את הבעיה בקרוב כי עוד ארבעה חודשים מגיע תינוק חדש בע"ה ולקום לשתיים אני לא מוכנה!!!!!
ננסה לאמץ את כל ההמלצות ונראה איך הולך.
רותי
מקווה שנצליח לפתור את הבעיה בקרוב כי עוד ארבעה חודשים מגיע תינוק חדש בע"ה ולקום לשתיים אני לא מוכנה!!!!!
ננסה לאמץ את כל ההמלצות ונראה איך הולך.
רותי
אנחנו היינו יושבים ליד הילד שלנואנונימי (פותח)
לפעמים אפילו חצי שעה, פעמיים בלילה, כי החלטנו שלא מתאים לנו שיישן איתנו יותר כי עמדתי ללדת (הוא היה בן שנה ו8).
היינו מספרים לו סיפורים שהמצאנו באותו רגע וקשורים למצב שלו- רק על חיות (כי הוא מאד אהב חיות)"ועכשיו העז הולכת לישון....". וזה עבד. הוא קלט שאנחנו אוהבים אותו ושאנחנו איתו, אבל שאין מצב לישון איתנו. וכך הפסיק את הקימות. לא זוכרת כמה זמן זה לקח אבל זה דרש הרבה עבודה וסבלנות.
היינו מספרים לו סיפורים שהמצאנו באותו רגע וקשורים למצב שלו- רק על חיות (כי הוא מאד אהב חיות)"ועכשיו העז הולכת לישון....". וזה עבד. הוא קלט שאנחנו אוהבים אותו ושאנחנו איתו, אבל שאין מצב לישון איתנו. וכך הפסיק את הקימות. לא זוכרת כמה זמן זה לקח אבל זה דרש הרבה עבודה וסבלנות.
"ברית מילה רפואית" באתר שורשיונה
איזה משחקים חשוב שיהיו בבית?בלה
מדובר על גילאי שנתיים וארבע
מה זהבלה
אטבים עם קופסא
ובעצם כל מה שהצעת נשמע מחומרים ביתיים את יכולה לפרט?
אין לי ממש כסף לקנות דברים יקרים אני צריכה ללמוד לאלתר
תודה מראש!
ובעצם כל מה שהצעת נשמע מחומרים ביתיים את יכולה לפרט?
אין לי ממש כסף לקנות דברים יקרים אני צריכה ללמוד לאלתר
תודה מראש!
הסבראנונימי (פותח)
אטבים: קחי אטבים רגילים של כביסה ותני לילד והוא ישים את כולם על קופסת נעליים לדוגמא, כלומר לכל אורך הדפנות שלה. או לחילופין על קערת פלסטיק, כל מה שיש לו דפנות דקים יתאים לזה.
נעצים: רק תראי שזה לא מסוכן ושהוא לא יכניס לפה(יש סוגים של נעצים עם בסיס יולר גדול והם פחות מסוכנים). הילד יתקע את הנעצים על קלקר או על גוש פלסטלינה, וגם יוציא אותם.
עוד משהו אפשר לנעוץ בגוש פלסטלינה או קלקר זה גפרורים או קיסמים.
פאזלים גם הולך ויש בחנויות פאזלים ב10 שח.
ואגב יש חנויות יד שניה למשחקים, אני לא יודעת איפה את גרה, אבל אם יש בסביבתך משהו כזה זה אחלה.
מקוה שעזרתי ואם יש לך עוד שאלות אשמח לענות!
נעצים: רק תראי שזה לא מסוכן ושהוא לא יכניס לפה(יש סוגים של נעצים עם בסיס יולר גדול והם פחות מסוכנים). הילד יתקע את הנעצים על קלקר או על גוש פלסטלינה, וגם יוציא אותם.
עוד משהו אפשר לנעוץ בגוש פלסטלינה או קלקר זה גפרורים או קיסמים.
פאזלים גם הולך ויש בחנויות פאזלים ב10 שח.
ואגב יש חנויות יד שניה למשחקים, אני לא יודעת איפה את גרה, אבל אם יש בסביבתך משהו כזה זה אחלה.
מקוה שעזרתי ואם יש לך עוד שאלות אשמח לענות!
אחלה רעיון!בלה
תודה!
אני ממש צריכה רעיונות לאילתורים ביתיים
אני ממש צריכה רעיונות לאילתורים ביתיים
יד שניהמיכיה
איפה יש חנויות צעצועים יד שניה? יד שניה
אצלנו הולך מטבחיוקטנה
צלחות, כוסות, סכו"ם, כיריים קטנים, סירים ומחבתות.
זה מה שביקשנו כמתנות יומולדת של אחד הילדים לאחרונה! הם מאוד אוהבים לשחק בזה הרה זמן.
זה מה שביקשנו כמתנות יומולדת של אחד הילדים לאחרונה! הם מאוד אוהבים לשחק בזה הרה זמן.
ארגזאנונימי (פותח)
את יכולה לקחת ארגז גדול (כמו של מקרר או משהו כזה) והילדים יקשטו אותו מבפנים ומבחוץ ותחתכי להם חלון ודלת. ואפשר לשים בפנים שטיח קטן וכלי בית ויהיה להם בית (משהו כמו הבית של יעל). בכלל אפשר לעשות הרבה דברים מארגזים כמו תיבת נח או משה בתיבה ואפשר להכין ממנו אוטו. והם גם סתם אוהבים לשבת בתוך ארגז שמתאים למידה שלהם.
חמוד מאודבלה
אם למישהו יש עו רעיונות כאלה זה מאוד עוזר לי!
וגם אוהל משמיכות וסדינים בחדריוקטנה
בעזרת מקלות כביסה ושאר אילתורים פורשים את השמיכות או הסדינים והילדים זוחלים אל תוך ה"אוהל". אפשר גם להחשיך את החדר ולחלק פנסים.
תודה,אפילו רעיונות כאלו פשוטים עוזרים לי!בלה
אפיה וניקיוןאנונימי (פותח)
בימי החורף יש לי יום אחד (רביעי) שבאופן קבוע אנו מכינים עוגיות עם הילדים. את הבצק אני מכינה מראש ואני נותנת להם צורות להכין או שהם מגלגלים ומורחים ריבה או שוקולד. יש המון סוגים של עוגיות שאפשר להכין איתם. זה פותר שתי בעיות. 1 תעסוקה כשאי אפשר לצאת מהבית. 2 יש תמיד עוגיות ביתיות שהם גם יותר בריאות מהקנויות וגם יותר טעימות. חשוב לדעת שעם הגילגולים של הילדים אז העוגיות לא יוצאות משהו - אבל זה ממש לא חשוב!
לתכלת - אי פריוןיהודית פוגל
ראיתי את ההודעה שלך וחשבתי עם עצמי הרבה למה את זקוקה, מה את רוצה לשמוע. הרי ש-5 ילדים בליע"ה הם אוצר ועולם מלא מן הסתם את יודעת, זה שצריך לקבל באהבה את מה שה' נותן ולהגיד תודה את כנראה גם יודעת. ומה אני יכולה להוסיף? שתשמחי במתנות הנפלאות שקבלת, שתהיי מאוד גאה בעצמך שלא וותרת, הלכת לטיפולים והתאמצת ונתת את כולך, את צריכה להרגיש הרבה מאוד אושר וסיפוק על הברכה שראית בעמלך, ויתן ה' שתזכו לגדלם לתורה, לחופה ולמעש"ט, ונשמח כמובן אם תשתפי אותנו בחויות הנהדרות בגידול ילדיך היקרים. בקשר לקבוצת תמיכה, לא ידוע לי כרגע, אם אדע אודיע כאן. כל טוב לך.
גילי דר, תומכת לידה ומדריכת הכנה ללידהיוקטנה
מנחת קבוצות תמיכה בנושא טיפולי פוריות.
היא עצמה אמא לשלוש בנות שנולדו לאחר טיפולים רבים ואכזבות קשות ועצובות.
אני שמה הפניה לאתר שלה, דרכו תוכלי לפנות אליה ולהתעניין!
http://www.hamasa.co.il/expertise.html
היא עצמה אמא לשלוש בנות שנולדו לאחר טיפולים רבים ואכזבות קשות ועצובות.
אני שמה הפניה לאתר שלה, דרכו תוכלי לפנות אליה ולהתעניין!
http://www.hamasa.co.il/expertise.html
שכחתי להגיד שעשיתי איתה את קורס תומכות לידהיוקטנהאחרונה
ומשם אני מכירה אותה 
זהירות! כוויות מפיקות!אנונימי (פותח)
לפני כשנה בני בן ה-5 נפצע לקראת פורים מ... פיקות פשוטות (אדומות עגולות) שהיו בכיסו. הוא נכווה בידו ובשתי רגליו ועברנו תקופה סיוטית של החלפת תחבושות יומיומית וכאבים קשים. ברוך ה' אנחנו אחרי, עם מעט צלקות וטראומה קלה. הסיפור יכול היה, ר"ל, להסתיים הרבה יותר גרוע, אם המכנסיים היו מתלקחים כתוצאה מהפיצוץ וכו'. בכל מקרה, הנקודה היא שבבית החולים פגשנו עוד ילדים עם פציעה דומה, שהאחיות הגדירו כ"סטנדרטית"- פציעה בגפיים כתוצאה מפיצוץ פיקות בכיס. מסתבר שעל החבילה אכן הופיעה באותיות פצפונות אזהרה לא להכניס את הפיקות לכיס. כנראה הן מתחממות שם או משהו... אבל העובדה היא ששם כל הילדים שומרים את הפיקות וזה ממש מסוכן. חוץ מזה אני אישית מכירה שתי אמהות הילדים הכניסו את הפיקות לאקדח, ועד לפני שסיימו האקדח התלקח להם ביד! כלומר החומר מסוכן, על אף שנראה תמים יחסית לנפצים וכו...
למישהו יש עצה טובה איך לפרסם ולהזהיר את הציבור?
להרדם 'על הידיים' של אמא ואבאאנונימי (פותח)
אנחנו הורים לראשונה. השמחה גדולה מאוד ב"ה, אך גם השאלות גדולות.
אחת השאלות שמעסיקות את מוחי היא השינה...
הבן שלנו בן חודש וחצי, נרדם רק 'על הידיים'.
מצד אחד אני מאמינה שזה מה שהוא צריך בגיל כזה: הרבה חום ואהבה, תחושת ביטחון וכו'.
אבל מצד שני - בגלל שהוא לא יודע להרדם לבד, אז לוקח לו הרבה זמן להרדם ולפעמים מתעורר ברגע שאני שמה אותו במיטה. הדבר קשה לי במיוחד כשהוא מתעורר בלילה להנקה ומתקשה לחזור להרדם...
מאיזה גיל צריך להתחיל להקנות הרגלי שינה לילד כדי שילמד לישון לבד? איך עושים את זה בצורה ה'קלה' ביותר עבור הילד?
אשמח ממש לתגובות...
עד לא מזמןיונה
הוא היה רגיל להרדם *בתוך* אמא, מה את רוצה ממנו? קצת סבלנות.....
עוד רעיונות להקליוקטנה
בואי נסכים שבגיל 15 הוא כבר ילך לישון בעצמו ;) ועד אז... למה לתכנן מהיום? את יודעת איך תרגישי מחר? או איך התינוק ירגיש בעוד חצי שנה?
אני ממליצה לך לנסות ולהניק בשכיבה. אני מניחה את רחלי (בת שנה) לישון במיטתה בערב, ובהתעוררות הראשונה שלה בלילה אני לוקחת אותה לצידי ונרדמת איתה בהנקה בשכיבה. גם בהנקות הבאות אני בקושי מתעוררת מצאתי את הדרך הנוחה ביותר לשתינו (כיום. זה משתנה כל הזמן).
עוד - אצלי זמני ההנקה הן זמני מנוחה ופינוק בשבילי! במיוחד כשבעלי בבית ואז הוא מטפל בכל האחרים (לך אין עדיין "אחרים"). אני קוראת ספר או עיתון בזמן ההנקה, גולשת באינטרנט (כמו עכשיו, לדוגמא
אני מצטיינת בהקלדה ביד אחת!), צופה בטלוויזיה... לפעמים אני שמה אותה על הגב ויוצאת עם כולם לסיבוב בחוץ, עד שהיא נרדמת - לכולנו נעים!
אני לא אומרת שתמיד קל - חלילה! אני אומרת שניתן להתחשב בצרכיו של התינוק ולכבד אותם ולמלא אותם במידת האפשר, מכיוון שבניגוד אלינו - הוא תינוק! ואני אימו, ולכן אעשה ככל יכולתי למלא את צרכיו, אבל בהחלט אשתדל כל העת למצוא את שביל הזהב שלי, שלו ושל המשפחה שלנו.
מאחלת המון כוחות וגם רגעי אושר ושלווה!
אני ממליצה לך לנסות ולהניק בשכיבה. אני מניחה את רחלי (בת שנה) לישון במיטתה בערב, ובהתעוררות הראשונה שלה בלילה אני לוקחת אותה לצידי ונרדמת איתה בהנקה בשכיבה. גם בהנקות הבאות אני בקושי מתעוררת
מצאתי את הדרך הנוחה ביותר לשתינו (כיום. זה משתנה כל הזמן). עוד - אצלי זמני ההנקה הן זמני מנוחה ופינוק בשבילי! במיוחד כשבעלי בבית ואז הוא מטפל בכל האחרים (לך אין עדיין "אחרים"). אני קוראת ספר או עיתון בזמן ההנקה, גולשת באינטרנט (כמו עכשיו, לדוגמא
אני מצטיינת בהקלדה ביד אחת!), צופה בטלוויזיה... לפעמים אני שמה אותה על הגב ויוצאת עם כולם לסיבוב בחוץ, עד שהיא נרדמת - לכולנו נעים! אני לא אומרת שתמיד קל - חלילה! אני אומרת שניתן להתחשב בצרכיו של התינוק ולכבד אותם ולמלא אותם במידת האפשר, מכיוון שבניגוד אלינו - הוא תינוק! ואני אימו, ולכן אעשה ככל יכולתי למלא את צרכיו, אבל בהחלט אשתדל כל העת למצוא את שביל הזהב שלי, שלו ושל המשפחה שלנו.
מאחלת המון כוחות וגם רגעי אושר ושלווה!
לגבי הנקה בשכיבה-חשוב!!!אנונימי (פותח)
מקרה שהיה עם בתי (בת שנה) שהשתעלה מאוד עד כדי חנק ולבסוף הגענו איתה לרופא מומחה. הוא טען שהשיעול הוא כתוצאה מהנקה בשכיבה. לאחר גיל חצי שנה או שהתינוק מתחיל לאכול מוצקים הרפלקס שמטה את החלב לוושט נחלש ובמצב זה החלב עלול להכנס לריאות. באותו לילה לא הנקתי בשכיבה ופתאום השיעולים נפסקו לאחר חודשים ללא שינה זכיתי סופסוף לישון!
הרדמות על הידייםיהודית פוגל
מאוד לא אוהבת את זה. תינוק זקוק לשעות שינה ולרוגע. הדבר משול בעיני למבוגר שבסופו של יום טוב ומלא פעילות הוא שמח לשכב לישון ואף עושה זאת באנחת רווחה וכייף. זה לא אמור להיות שונה עם תינוקות וילדים. הלואי ותגיעו לזה גם עם התינוק שלכם, ליבי ליבי עליכם אם לא תוכלו גם אתם לנוח מספר שעות בין לבין אלא תצטרכו כל הזמן ל"הרדים" אותו, וברגע שתניחו אותו הוא יתעורר..תרגעו אתם, וגם אם הוא יבכה מס' דקות, הוא חייב לדעת שישנים במיטה או בעריסה, וכייף לעשות את זה. ילדי נהגו לישון מההתחלה יפה מאוד ללא שום הרדמות, ואילו חלק מנכדי שיהיו בריאים זקוקים שירדימו אותם אפילו עד גיל מאוחר ומרבים להתעורר בלילה ולדרוש את חברת ההורים. אני ממש מתנגדת לזה ומאוד חסה על ההורים ששנתם מופרעת כל לילה. זה הזמן להקנות לו הרגלי שינה ברורים. תינוקות בד"כ בוכים מגזים בשעות אחה"צ, ובערב, אחרי ארוחה ואמבטיה טובה הם אמורים לישון ולישון טוב. מאוד מאחלת לכם שתצליחו להגיע לזה, מזל טוב והרבה נחת.
מזל טוב! חבל שאי אפשר להעלות כאן תמונות...יוקטנה
היינו רוצים לראות את האפרוח החדש הזה!
כמה יפה לשמוע אמא שהיא קשובה מאוד לצרכים של התינוק שלה ומבינה אותם, כמו שאת תארת כל כך יפה ובפשטות: חום, אהבה, ביטחון...
מחקרים חדשים מראים שלאחר זמן שמה שתינוק מושאר ללא מגע וללא תנועה, נוירוני המח שלו מפסיקים להיווצר ולעבור. במילים אחרות - תינוק שמושאר לבדו לזמן רב מדי - מוחו מפסיק להתפתח. כיום ניתן לראות בסקירות מח של ממש, את מה שאת מבינה בלי אמצעים כאלה, רק מתוך הקשבה וכבוד לתינוק שלך! אכן, אמא היא ללא ספק המכונה הכי מתוחכמת שהומצאה עד כה ;)
קשה להישאר קשובה כך לצרכים של התינוק, למסרים שהוא מעביר, כאשר המסרים המתקבלים מהסביבה הם לעיתים שונים לגמרי. צריך הרבה תמיכה וחיזוקים, ואני מקווה שאת מוצאת לך דרך לקבל אותם! אני שולחת לך מכאן חיבוק גדול ומקווה שזה עוזר!
מה עוד עוזר, חוץ מחיבוק ותמיכה לאמא, כדי שתוכל בזמנה לחבק ולתמוך בתינוקה? לי מאוד מאוד עוזר מנשא! לי מאוד נח מנשא מסוג "6 מטר בד" (יש מותגים שונים: מינשארי, מאיה של הורות טבעית, תינוכיס...) בשלב הראשון, ולאחר מספר חודשים נהניתי להעביר את רחלי, התינוקת הרביעית שלי, על הגב במנשא שנקרא "יאמו" ומיוצר בישראל. אבל זה לחודשים הבאים, ובאמת לחודשים הראשונים אני נהנית מאוד מהתינוכיס, במיוחד בחודשי החורף... אין כמו טיול חורפי נעים עם התינוקי במנשא, מחובק בחיבוק ארוך וחם, שנינו בתוך מעיל הפליז... וכמובן שהוא נרדם שם - איך אפשר אחרת? ככה הוא נרדם "על הידיים", אבל הידיים למעשה חופשיות! כמובן, זה לא ממש מרגיש בלי תינוק באמת, אבל כל כך חיכינו לתינוק הזה - מי רוצה עכשיו להרגיש "בלי"?!
מתי "צריך" להקנות הרגלי שינה לילד? יש תשובות שונות, ולכל תינוק, משפחה ואם מתאימה תשובה אחרת, ומוטל עליהם למצוא אותה לבד. איך? ע"י הקשבה וכבוד, ממש כמו שאת כבר יודעת לעשות בעצמך
את יכולה לפעמים להניח את התינוק בעריסתו, ולראות - אולי הוא נרדם? לפעמים כן, בדרך כלל לא, אבל בכל פעם שזה קורה, הוא "לומד", ויום אחד הוא יעשה זאת בכל פעם! חשוב להרים אותו מיד כשהוא קורא לך, כדי שלא יקשר את ההליכה לישון בעצמו עם תחושת מצוקה ונטישה.
חשוב לזכור שהשאיפה של התינוק היא לקחת את המפתחות של האוטו ולצאת לבלות לבדו מעכשיו ועד שזה יקרה יום אחד, בעוד כ-18 שנה, הוא עובר תהליך ארוך ואיטי של רכישת עצמאות. עד לפני חודש וחצי הוא אפילו לא ידע לנשום ולראות ולווסת את חום גופו! וגם עכשיו יש עוד הרה צרכים בהם הוא תלוי בנוף וימשיך להיות תלוי בנו למשך זמן מה. אבל שאיפתו היא לרכוש את העצמאות הזו, ואת זה חשוב לזכור ברגעים הקשים.
שוב חיבוק גדול (חבל שאין פה יותר אייקונים!!!).
כמה יפה לשמוע אמא שהיא קשובה מאוד לצרכים של התינוק שלה ומבינה אותם, כמו שאת תארת כל כך יפה ובפשטות: חום, אהבה, ביטחון...
מחקרים חדשים מראים שלאחר זמן שמה שתינוק מושאר ללא מגע וללא תנועה, נוירוני המח שלו מפסיקים להיווצר ולעבור. במילים אחרות - תינוק שמושאר לבדו לזמן רב מדי - מוחו מפסיק להתפתח. כיום ניתן לראות בסקירות מח של ממש, את מה שאת מבינה בלי אמצעים כאלה, רק מתוך הקשבה וכבוד לתינוק שלך! אכן, אמא היא ללא ספק המכונה הכי מתוחכמת שהומצאה עד כה ;)
קשה להישאר קשובה כך לצרכים של התינוק, למסרים שהוא מעביר, כאשר המסרים המתקבלים מהסביבה הם לעיתים שונים לגמרי. צריך הרבה תמיכה וחיזוקים, ואני מקווה שאת מוצאת לך דרך לקבל אותם! אני שולחת לך מכאן חיבוק גדול ומקווה שזה עוזר!
מה עוד עוזר, חוץ מחיבוק ותמיכה לאמא, כדי שתוכל בזמנה לחבק ולתמוך בתינוקה? לי מאוד מאוד עוזר מנשא! לי מאוד נח מנשא מסוג "6 מטר בד" (יש מותגים שונים: מינשארי, מאיה של הורות טבעית, תינוכיס...) בשלב הראשון, ולאחר מספר חודשים נהניתי להעביר את רחלי, התינוקת הרביעית שלי, על הגב במנשא שנקרא "יאמו" ומיוצר בישראל. אבל זה לחודשים הבאים, ובאמת לחודשים הראשונים אני נהנית מאוד מהתינוכיס, במיוחד בחודשי החורף... אין כמו טיול חורפי נעים עם התינוקי במנשא, מחובק בחיבוק ארוך וחם, שנינו בתוך מעיל הפליז... וכמובן שהוא נרדם שם - איך אפשר אחרת? ככה הוא נרדם "על הידיים", אבל הידיים למעשה חופשיות! כמובן, זה לא ממש מרגיש בלי תינוק באמת, אבל כל כך חיכינו לתינוק הזה - מי רוצה עכשיו להרגיש "בלי"?!
מתי "צריך" להקנות הרגלי שינה לילד? יש תשובות שונות, ולכל תינוק, משפחה ואם מתאימה תשובה אחרת, ומוטל עליהם למצוא אותה לבד. איך? ע"י הקשבה וכבוד, ממש כמו שאת כבר יודעת לעשות בעצמך
את יכולה לפעמים להניח את התינוק בעריסתו, ולראות - אולי הוא נרדם? לפעמים כן, בדרך כלל לא, אבל בכל פעם שזה קורה, הוא "לומד", ויום אחד הוא יעשה זאת בכל פעם! חשוב להרים אותו מיד כשהוא קורא לך, כדי שלא יקשר את ההליכה לישון בעצמו עם תחושת מצוקה ונטישה.
חשוב לזכור שהשאיפה של התינוק היא לקחת את המפתחות של האוטו ולצאת לבלות לבדו
מעכשיו ועד שזה יקרה יום אחד, בעוד כ-18 שנה, הוא עובר תהליך ארוך ואיטי של רכישת עצמאות. עד לפני חודש וחצי הוא אפילו לא ידע לנשום ולראות ולווסת את חום גופו! וגם עכשיו יש עוד הרה צרכים בהם הוא תלוי בנוף וימשיך להיות תלוי בנו למשך זמן מה. אבל שאיפתו היא לרכוש את העצמאות הזו, ואת זה חשוב לזכור ברגעים הקשים. שוב חיבוק גדול (חבל שאין פה יותר אייקונים!!!).
מצטרפת לכל מילה של יוקטנה,וכמובן בעיקר ל"מזל טוב"יונה
איך יכולתי לשכוח להגיד את זה ??
תודה על התזכורת,יוקטנה..
תודה על התזכורת,יוקטנה..
ואילו אני מצטרפת ל...יוקטנה
"נשוב בעוז לעזה"
;)
;)
מה עם נדנוד?אנונימי (פותח)
מנסיוני הדל, תינוקותי (שנים) אהבו להרדם בעגלה (יש לי עגלת אמבטיה גדולה ונוחה) תוך כדי נדנוד, ועם הזמן פשוט הלכו לישון גם ללא הצורךבנדנוד. מה שכן - הקפדתי להשכיב לישון רק כשהיה ברור לי שהם נורא עייפים וישמחו להרדם. אצל הקטן המיטה היתה מיותרת לחלוטין עד גיל ארבעה חודשים, הוא ישן רק בעגלה.
לשיר הלל ולאמא - שליהודית פוגל
אהבתי את השורה שאומרת השכבתי לישון רק כשהיה ברור לי שהם עייפים ורוצים לישון, הוא שאמרתי, תינוק שמטפלים בו נכון, אוכל בזמן, טיטול בזמן, משחק וחיבוק בזמן, טיול בחוץ בזמן, רוך ואהבה בזמן שמח ללכת לישון כפן מסיים לחוויות טובות ולהרבה רוגע ובטחון. כלומר, הוא מקבל את כל צרכיו בזמני העירות שלו ובשפע, כך שההליכה לישון לא נראית לו כעונש או כנטישה. והאמינו לי אפשר ואפשר להגיע לזה. אפשר לגדל ילדים עם שעת השכבה נפלאה ללא טראומות ומלחמות כפי שלצערנו קורה בהרבה בתים. בהצלחה לכולנו.
מצטרפת - הכי חשוב בלי מלחמות וטראומות.יוקטנה
אני חושבת שזה עניין של אופי -של הילדelerner
ילדיי הראשונים התעוררו כל שעתיים לינוק עד גיל שנה ולמדתי להניק אותם בשכיבה ,,מתוך שינה במיטה שלי, ולחסוך כוחות ליום שלמחרת. באזשהו שלב הם הפסיקו להתעורר בלילה ולא נזקקו להנקה להירדם וגם לא לבקבוק - אני לא זוכרת באיזה שלה או גיל זה קרה או באיזה אופן. כשנולדו לי תאומות היה ברור שאניק אותן (המשכתי עד גיל שנה וחודשיים, עד שהתחילו להוציא אחת לשנייה עיניים ואוזניים במשך ההנקה) ותיכננתי כיצד אוכל לתמרן בינהן בלילות. נהגתי לקחת את הראשונה שהתעוררה אלי למיטה ולשיון איתה תוך כדי הנקה, ולהחליף בינהן כאשר השנייה התעוררה. להפתעתי מגיל חודשיים אחת מהן חדלה להתעורר בלילה והשנייה נהגה להתעורר פעם אחת באמצע הלילה . הראשונה היתה נרדמת רק מהנקה, גם ביום, ואילו השנייה, כאשר היתה עייפה הייתי מניחה אותה במיטה והיא שמחה ללכת לישון.בגיל חצי שנה הראשונה התחילה להתעורר מדי פעם בלילה . כאשר הפסקתי להניק אותן, התחלתי לתת להם בקבוק לפני השינה, היה להם קשה ובכו בלילות הראשונים ואחר כך שמחו. כאשר גם זה לא עזר, בעלי נהג לקחת אותם לסיבוב בעגלה עד שנרדמו ואז העברנו אותן למיטות. היום הן כמעט בנות שלוש, וכאשר הן עייפות הן הןלכות לישון במיטותיהן וישנות עד הבוקר ( וכך זה כבר הרבה זמן) - הבעייה היום שזה מאד מאוחר עד שהן מתעייפות כי הן ישנות בצהרים במעון, אבל זוהי סוגייה אחרת.
עכשיו יש לי תינוק שגם ישן לילה מגיל חודש עד סביבות גיל חצי שנה, והיה ישן מצויין גם ביום. כיום הוא כמעט בן 10 חודשים ומתעורר כל לילה לינוק - כמובן במיטה שלי . ביום הוא ישן בעיקר בטיולון ולפעמים במיטתו. ככה בינתיים, עד שיעבור לו, אני מניחה....
עכשיו יש לי תינוק שגם ישן לילה מגיל חודש עד סביבות גיל חצי שנה, והיה ישן מצויין גם ביום. כיום הוא כמעט בן 10 חודשים ומתעורר כל לילה לינוק - כמובן במיטה שלי . ביום הוא ישן בעיקר בטיולון ולפעמים במיטתו. ככה בינתיים, עד שיעבור לו, אני מניחה....
את נשמעת ממש אמא מסורה ורגועה!יוקטנה
וואו... תאומות... איזה אתגר! ועוד להניק תאומות! ועוד עם אחים גדולים בבית! יישר כח גדול!
מצחיק מאוד התאור שלך על התאומות היונקות בצוותא (אם כי אולי בזמן אמת זה יכול להיות מאוד מתסכל ומעצבן!).
מצחיק מאוד התאור שלך על התאומות היונקות בצוותא (אם כי אולי בזמן אמת זה יכול להיות מאוד מתסכל ומעצבן!).
אופי של אמאאנונימי (פותח)אחרונה
מסכימה עם כל מילה של יהודית. ילד צריך לישון טוב ואנחנו צריכות להאמין בכך ובו שהוא יכול.
יש לי מספר ילדים ב"ה(6) ואני לא נותנת להם לישון במיטה שלי כבר מגיל 0 אני קמה להניק או מניקה בישיבה במיטה ומחזירה למיטה. ברגע שזה הדפוס מגיל צעיר הם לומדים שכך זה נורמלי..
גם הבן הבכור שלי בא למיטה שלנו באיזשהו שלב אבל תמיד החזרנו. ותאמינו או לא , זה נגמר יותר מהר ממה שחושבים.
לא מקבלת שזה קשור לאופי של ילד. זה קשור למצב של האמא באותו הזמן, עייפה, נחושה, קלילה וכו'...
כל ילד צריך כמה שיותר חיבוקים ונשיקות ואהבה עד אין סוף. וכל ילד צריך לישון בלילה!!! להאמין לזה , זה עובד!!!
יש לי מספר ילדים ב"ה(6) ואני לא נותנת להם לישון במיטה שלי כבר מגיל 0 אני קמה להניק או מניקה בישיבה במיטה ומחזירה למיטה. ברגע שזה הדפוס מגיל צעיר הם לומדים שכך זה נורמלי..
גם הבן הבכור שלי בא למיטה שלנו באיזשהו שלב אבל תמיד החזרנו. ותאמינו או לא , זה נגמר יותר מהר ממה שחושבים.
לא מקבלת שזה קשור לאופי של ילד. זה קשור למצב של האמא באותו הזמן, עייפה, נחושה, קלילה וכו'...
כל ילד צריך כמה שיותר חיבוקים ונשיקות ואהבה עד אין סוף. וכל ילד צריך לישון בלילה!!! להאמין לזה , זה עובד!!!
כל הכבוד לך!קומפית
חזקי ואמצי שאת ילדת חמישה ילדים ואת עוד רוצה עוד, הלוואי שכולן יהיו כמוך!
זה עצוב שאת לא יכולה ללדת עוד ואני מאד מבינה את הצער שלך,או לפחות מנסה להבין ומאחלת לך שגם אם לא תצליחי ללדת עוד ילדים, לפחות שתהיה לך שמחה ממה שכן יש לך...
שוב, ישר כחך! המון שמחה!
זה עצוב שאת לא יכולה ללדת עוד ואני מאד מבינה את הצער שלך,או לפחות מנסה להבין ומאחלת לך שגם אם לא תצליחי ללדת עוד ילדים, לפחות שתהיה לך שמחה ממה שכן יש לך...
שוב, ישר כחך! המון שמחה!
אולי תשקלי גם עניין של אימוץ ילדים, אולי זה יקלקומפיתאחרונה
עלייך ועל תחושותייך...
אני מצאתי דרך נהדרת להתגבר על זה ;)יוקטנה
פשוט מחליטים שלא צריך לעשות כל כך הרבה
מחליטים להיות מאושרים ולהסתפק בסטנדרטים נמוכים יותר
הנה דף טוב בנושא מהאתר באופן טבעי:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%F4%E7%E5%FA_%F2%E1%E5%E3%E5%FA_%E1%E9%FA
מקווה שידבר אליך - לי זה מאוד עזר להוריד את הדאגה הזו מהראש.
(וכמובן, גם להחליט שאת מלכה ושזו הממלכה שלך וכדומה...)
מחליטים להיות מאושרים ולהסתפק בסטנדרטים נמוכים יותר
הנה דף טוב בנושא מהאתר באופן טבעי:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%F4%E7%E5%FA_%F2%E1%E5%E3%E5%FA_%E1%E9%FA
מקווה שידבר אליך - לי זה מאוד עזר להוריד את הדאגה הזו מהראש.
(וכמובן, גם להחליט שאת מלכה ושזו הממלכה שלך וכדומה...)
גם לי!אנונימי (פותח)
לעצלנית כמוני גם עצה טובה כמו של יהודית היתה יותר מידי. להתחיל ולסיים פינה אחת שלמה?! (הפינות שלנו היו מאוד מבולגנות....)
אז לי יש שיטה קצת שונה, שהיא וריאציה על ספר שנקרא פליי ליידי.
למשל, אם הכיור ממש מלא, לגשת ולשטוף רק 4 פריטים (4 כוסות, 4 צלחות ו4 סכום).
אחרי זה לעזוב את הכיור ולקפל 4 פריטים מערימת הכביסה (4 שלך, 4 שלו, 4 של כ"א מהילדים).
אחרי זה לבחור 4 פריטים שלא שייכים לחדר בו את נמצאת - ולהחזיר למקום, כך לגבי כל החדרים, אח"כ לנוח עם כוס קפה או כל צ'ופר אחר, ולהתחיל שוב את הסבב.....לעשות רשימה של מטלות "גדולות" (שירותים, חלונות) וכשיש פרצי אנרגיה לעשות אותם.
את יכולה לבחור כל מספר שהוא לא מאיים, לאט לאט את תשכנעי את עצמך שאם את כבר ליד הכיור והידיים רטובות....אז למה לא לשטוף עוד כמה, ואולי בכלל לגמור את הכל.
למצוא זמן מת שניתן לעשות בו דברים - הזמן בו לוקח למים בקומקום לרתוח, לארוחה בתנור להתחמם. כשמבשלים תמיד יש "זמן מת" - לשטוף כמה כלים כדי לא להשאר בסוף עם ערימה. הזמן בו הילדים מצחצחים שיניים - אפשר לשטוף בזריזות את כל הכלים של א"ע כדי להתעורר לכיור נקי (תענוג!)
לבדוק מה הם אזורי האסון בבית (אלה שנאגר בהם בלאגאן) כדי להיות ממוקדת במימדי והיקף הבעיה.
וואו, זה פשוט נשפך ממני, בתור עצלנית גדולה הנושא מאוד נוגע לליבי.
אחרי יותר משנתיים אני עדיין סופרת כמה כלים אני שוטפת וכשאני עייפה או ממהרת חוזרת לשטוף רק 4. רק שכעת כבר אין כיור עמוס, כי לא יוצא לי לאגור.
המלחהמ בעצלות היא יומיומית - ממליצה על הרבה מאוד תפילות. כשאני נזכרת להתפלל פתאום אני גומרת אזור בלאגאן שלם בלי לשים לב........
אז לי יש שיטה קצת שונה, שהיא וריאציה על ספר שנקרא פליי ליידי.
למשל, אם הכיור ממש מלא, לגשת ולשטוף רק 4 פריטים (4 כוסות, 4 צלחות ו4 סכום).
אחרי זה לעזוב את הכיור ולקפל 4 פריטים מערימת הכביסה (4 שלך, 4 שלו, 4 של כ"א מהילדים).
אחרי זה לבחור 4 פריטים שלא שייכים לחדר בו את נמצאת - ולהחזיר למקום, כך לגבי כל החדרים, אח"כ לנוח עם כוס קפה או כל צ'ופר אחר, ולהתחיל שוב את הסבב.....לעשות רשימה של מטלות "גדולות" (שירותים, חלונות) וכשיש פרצי אנרגיה לעשות אותם.
את יכולה לבחור כל מספר שהוא לא מאיים, לאט לאט את תשכנעי את עצמך שאם את כבר ליד הכיור והידיים רטובות....אז למה לא לשטוף עוד כמה, ואולי בכלל לגמור את הכל.
למצוא זמן מת שניתן לעשות בו דברים - הזמן בו לוקח למים בקומקום לרתוח, לארוחה בתנור להתחמם. כשמבשלים תמיד יש "זמן מת" - לשטוף כמה כלים כדי לא להשאר בסוף עם ערימה. הזמן בו הילדים מצחצחים שיניים - אפשר לשטוף בזריזות את כל הכלים של א"ע כדי להתעורר לכיור נקי (תענוג!)
לבדוק מה הם אזורי האסון בבית (אלה שנאגר בהם בלאגאן) כדי להיות ממוקדת במימדי והיקף הבעיה.
וואו, זה פשוט נשפך ממני, בתור עצלנית גדולה הנושא מאוד נוגע לליבי.
אחרי יותר משנתיים אני עדיין סופרת כמה כלים אני שוטפת
וכשאני עייפה או ממהרת חוזרת לשטוף רק 4. רק שכעת כבר אין כיור עמוס, כי לא יוצא לי לאגור.המלחהמ בעצלות היא יומיומית - ממליצה על הרבה מאוד תפילות. כשאני נזכרת להתפלל פתאום אני גומרת אזור בלאגאן שלם בלי לשים לב........
גם לא לעבור מחדר לחדר בידיים ריקות!יוקטנה
אני כבר ממש רגילה לחפש בעיניים משהו לקחת ביד כשאני עוברת מהסלון לאחד החדרים (ולפעמים יש גם מה לקחת בבדרך חזרה).
עוד טיפ של פליי ליידי החמודה: אם הילדים עושים "לא רוצים לצאת מהאוטו" - זה בדיוק הזמן לעשות קצת סדר ונקיון במכונית! הם משחקים להם, ואת מסדרת!
עוד טיפ של פליי ליידי החמודה: אם הילדים עושים "לא רוצים לצאת מהאוטו" - זה בדיוק הזמן לעשות קצת סדר ונקיון במכונית! הם משחקים להם, ואת מסדרת!
לסימיסייהודית פוגל
עבר עריכה על ידי פועה בתאריך י' שבט תשס"ח 09:41
נסי את השיטה הזו: אמרי לעצמך : אני עושה ר ק דבר אחד. מתגברת רק על מוקד מבולגן אחד. כאשר תראי את הסדר והיופי שהשלטת, תקבלי אנרגיות לעוד מטלה, אבל שוב, רק אחת. וכן על זה הדרך. כי כאשר מצטבר בלאגן גדול הוא מאוד מרפה את הידים ואין כח וחשק להתגבר. עוד טיפ: מוסיקה ממריצה, תכניות מלל שמעסיקות את המחשבה והידיים עובדות כאילו מבלי משים... המשך יבוא אחרי שתעדכני מה דעתך על הטיפים הנ"ל.תודה, חמודהיהודית פוגלאחרונה
חמולהאנונימי (פותח)
יהודית שלום,
הייתי שמחה לשמוע את דעתך (וגם לא אכפת לי לשמוע דעות נוספות)באשר למגורים קרוב מאד להורים,
מדובר בהורים לא מתערבים,נחמדים ורק עוזרים,הקשר ברוך השם מצוין,
האם יש איזה בעיה בלגור צמוד מאד להורים כאלה?
יש לנו מספר ילדים וזה נוח מאד,הקשר לא מעיק בכלל,
האם יש ענין בעצמאות שיכולה להיגרע במקרה כזה של מגורים כל כך קרובים?
הרי סוף סוף כתוב על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו..(מדובר על קרבה להורי הבעל)
אשמח לשמוע את דעתך.
בדויה יקרה,יהודית פוגל
אוי כמה שרעננת אותי עכשיו, לשמוע על כך ש י ש (כן, יש) הורים נחמדים, לא מתערבים ורק עוזרים זה כ"כ נפלא!! כל הזמן אני שומעת על הורים קשים, גורמים נזקים, צריך להתרחק מהם ועוד דברים קשים מאוד כגון דא. לשאלתך: ברור כי אין כל רע בכך שתגורו צמוד להורים בתנאים האלו. תהנו וייהנו הם מכם, ואשריכם!! לאורך ימים ושנים טובות!
לבדויהקומפית
לדעתי, בכדי שהמצב ישאר טוב כמות שהוא, תישארו היכן שאתם.
בהצלחה
בהצלחה
לבדויה היקרה!\לק''י\
שלום לך!
אני נשואה כבר 10 שנים ויש לי ב"ה 5 ילדים מתוקים.
אני גרתי במשך כמה שנים קרוב לבית הורי... זה היה נהדר- ההורים שלי הם בכלל לא התערבו לנון בחיים- אדרבה- הייתי צריכה להתחנן אליהם כדי שיבואו אלי מידי פעם.
ההורים שלי הם ממש מבינים ומקסימים!!!
הבעיה הייתה שתמיד כשהיו ביני ובין בעלי חילוקו דעות - הוא טען שזה בגלל שאני עדיין בסינר של אמא שלי- ושהוא מרגיש נספח...
אינני יודעת אם זה קשור לכך שהוא גדל בלי אמא מגיל קטן ולכן יש לו תסביך נחיתות כלשהוא... כי מה שהוא אמר היה לגמרי לא נכון.
תמיד אמא שלי לא הסכימה להיכנס לנו לחיי המשפחה ואמרה שזה לא יהיה טוב ובריא אם הם יבואו אלינו הרבה וכו' וכו'.
ועכשיו בגלל שבעלי כל כך לחץ והמצב נהיה בלתי נסבל- (לפני כשנתיים) עברנו דירה למרות שהיה לי נפלא שם (הייתה לי שם גם עבודה נוחה) ...שני ילדים נולדו לנו לאחר המעבר,
אם יש בין בני הזוג מחלוקות כלשהן- הכל "באשמת ההורים", הוא ידע רק לקבל מהם- (והם עזרו המון מבחוץ) אבל במקביל אני הייתי "עדיין בסינר" "חושבת אחרת בגללם" וכו'.
נו, שיהיה לך הרבה הצלחה ושה' יכוון את דרכך למקום הכי טוב בשבילך.
אני נשואה כבר 10 שנים ויש לי ב"ה 5 ילדים מתוקים.
אני גרתי במשך כמה שנים קרוב לבית הורי... זה היה נהדר- ההורים שלי הם בכלל לא התערבו לנון בחיים- אדרבה- הייתי צריכה להתחנן אליהם כדי שיבואו אלי מידי פעם.
ההורים שלי הם ממש מבינים ומקסימים!!!
הבעיה הייתה שתמיד כשהיו ביני ובין בעלי חילוקו דעות - הוא טען שזה בגלל שאני עדיין בסינר של אמא שלי- ושהוא מרגיש נספח...
אינני יודעת אם זה קשור לכך שהוא גדל בלי אמא מגיל קטן ולכן יש לו תסביך נחיתות כלשהוא... כי מה שהוא אמר היה לגמרי לא נכון.
תמיד אמא שלי לא הסכימה להיכנס לנו לחיי המשפחה ואמרה שזה לא יהיה טוב ובריא אם הם יבואו אלינו הרבה וכו' וכו'.
ועכשיו בגלל שבעלי כל כך לחץ והמצב נהיה בלתי נסבל- (לפני כשנתיים) עברנו דירה למרות שהיה לי נפלא שם (הייתה לי שם גם עבודה נוחה) ...שני ילדים נולדו לנו לאחר המעבר,
אם יש בין בני הזוג מחלוקות כלשהן- הכל "באשמת ההורים", הוא ידע רק לקבל מהם- (והם עזרו המון מבחוץ) אבל במקביל אני הייתי "עדיין בסינר" "חושבת אחרת בגללם" וכו'.
נו, שיהיה לך הרבה הצלחה ושה' יכוון את דרכך למקום הכי טוב בשבילך.
סליחה נלחץ לי אינטר באמצע..-המשך-אנונימי (פותח)
תלוי איך מתנהגים- אם יודעים להציב גבולות ברורים, זה הבית שלנו, זה הבית של ההורים- אני לא כל היום אצלם, נותנת מקום לבעלי, לילדים נעזרת בהורים כשצריך ההורים גם יודעים לא "להכנס" מדי לחיי ילדיהם-אז מעולה! אבל אם ח"ו מתחילים לקטר על הבעל עם אמא או נמצאים שם על חשבון הבית שאני בונה- ובו אני מתמקדת - אז חבל...באמת כדאי לעבור דירה. הבעל והילדים ממש מרגישים אם זה בא על חשבונם או לא - לפעמים הם לא ידעו להגדיר בדיוק אבל זה יתפרץ במקום אחר.. לי נראה שאם גרים ליד ההורים צריך לשים כל הזמן יד על הדופק ושלא נסחפים. לי נראה שטוב לך כרגע וזה אומר שאתם מצליחים לשמור על אינטראקציה "בריאה".אז כמו שאיחלו קודומתי- ב ה צ ל ח ה בהמשך בנית ביתכם!
תודה רבה על התגובות!אנונימי (פותח)אחרונה
בת שחר,יש משהו במה שאת אומרת בענין הגבולות,כי להם הגבולות ברורים הם כמעט לא באים אלינו,אבל אנו באים אליהם המון גם בימי חול וגם בשבת,לא נראה שזה מעיק עליהם,
פשוט זה מאד מפתה לילדים ללכת כל פעם לבית של סבתא שיש שם הרבה ילדים הרבה משחקים ויותר כיף מאשר בבית שלנו היותר שקט,
חשבתי שאולי אנחנו מפספסים משהו בקטע של בנית ביתנו הפרטי העצמאי עם קרבה כזו להורים,זו היתה הסיבה שהעליתי כאן את הנושא.
פשוט זה מאד מפתה לילדים ללכת כל פעם לבית של סבתא שיש שם הרבה ילדים הרבה משחקים ויותר כיף מאשר בבית שלנו היותר שקט,
חשבתי שאולי אנחנו מפספסים משהו בקטע של בנית ביתנו הפרטי העצמאי עם קרבה כזו להורים,זו היתה הסיבה שהעליתי כאן את הנושא.
לא לשלם בעד פרסום זה ממש כמו לגנוב יוקטנהאחרונה
איך היית מרגישה אם היו לוקחים ממך דברים בלי לשלם?
מקווה שמנהלת הפורום תגיע ותמחק אותך בקרוב מאוד, ומפנה אותך למחלקת הםרסום של ערוץ 7, על מנת שתוכלי לרכוש שטח פרסום באתר היפה והחזק שלהם, כמו כל המפרמים האחרים!
מקווה שמנהלת הפורום תגיע ותמחק אותך בקרוב מאוד, ומפנה אותך למחלקת הםרסום של ערוץ 7, על מנת שתוכלי לרכוש שטח פרסום באתר היפה והחזק שלהם, כמו כל המפרמים האחרים!
ביתי בת השלוש. וקצת..אנונימי (פותח)
יש לי בת מקסימה- שמתנהגת מאוד מאוד יפה בגן.
1.לאחרונה כמעט כל פעם שאני שואלת אותה איך היה היום בגן ? היא עונה לי: הוא הרביץ לי (כמעט אין ילד בגן שלא הרביץ לה) א. אני יודעת שהיא ילדה מאוד רגישה ב. הייתי מאוד אמפאטית אליה בהתחלה ו"הבנתי" אותה מאוד ניסיתי גם לתת לה כלים להתמודד עם זה( את יכולה להחזיר, ללכת לגננת וכו'..) כיון שחששתי שהסקתי שהתייחסתי יותר מדי ברצינות ולכן ראתה את זה כקטע של "צומי" ממני עברתי לכיוון אחר והתחלתי להגיב: אה אם הוא עושה כך וכך תגידי לו אל תאמר כך וכך תגיבי בצחוק.. אני לא יודעת אם אני עושה נכון.. לא נראה לי משהו.. חוץ מזה חשוב לי לאמר שאני ממש משתדלת להוציא ממנה עוד דברים נחמדים שקורים בגן - אבל לא כ"כ הולך לי- אני לא רוצה שלילדה שלי יהיה מבט קודר על העולם וכל היום תתעסק בהרבצות ובמכות-ג. חוץ מזה באופן כללי היא ממש ילדה שמחה , חברותית ומוכשרת(כן רואים את זה כבר מעכשיו....) ותמיד בחברה היא בעמדה יותר פאסיבית מחכה שיגידו לה מה לעשות- איך אני מפתחת אצלה יותר אקטיביות -לדעתי זה לא רק ענין של בטחון עצמי- אז מה עוד?(סתם משהו לא קשור...-פעם הגננת אמרה לי שהיא לא הקשיבה ועשתה משהו שהיא ביקשה אז אמרתי לה טוב מאוד שלא תעשה..סוף סוף..- בבית היא לא כזאת תתאלאך אך חשוב לה לעשות רושם טוב- בדוק!
מחכה מאוד לתשובתכם אני די בלחץ מהקטע.. תודה רבה!
לבת שחריהודית פוגל
נראה לי שאת יותר מידי מעורבת ריגשית ומילולית, ולא נותנת לדברים להתרחש בקצב של עצמם. הרגיע, אל תשאלי אותה באינטנסיביות כזו על מה שקורה בגן, ברור שהיא מאוד אוהבת את ההתעסקות המסיבית הזו בה ובעניניה. ואולי מעצימה ומרחיבה התרחשויות בנאליות לכאורה כדי לקבל את כל הצומי, כדבריך. בקשר לרצונך שהיא תהיה יותר אקטיבית, תני לה עוד קצת זמן. אם היא באופיה כזו הדחיפה שלך עשויה רק לקלקל ולבלבל אותה. עם הזמן ובשיחות אגביות את יכולה לפענח איפה היא מרגישה הכי טוב, בקטע האקטיבי או הפסיבי. האמיני לי לא זה מה שחשוב בחיים. לכל אחד יש את הנישה שלו שבה הוא מרגיש טוב ומקבל ממנה כוחות לבצע את המטלות שלו בחיים, ואם נוציא אותו מהנישה הזו בכוח, לא בטוח שעשינו לו טובה. חיזקי ואימצי!
אני הייתי מתייחסת לחוויהיוקטנה
ולאו דווקא פותחת בייעוץ
כלומר, הייתי עונה: "אוי... כאב לך? נעלבת?" ככה את גם נותנת לה כלים להסיר את רגשותיה בעצמה - לאו דווקא בסיטואציה דומה. אולי זה מה שהיא מחפשת? אישור לרגשות שלה בחווייה שהיא עברה? גם אם לא, עדיין שווה "להשקיע" בדיבור על רגשות - אינטיליגנציה רגשית וכל זה
כלומר, הייתי עונה: "אוי... כאב לך? נעלבת?" ככה את גם נותנת לה כלים להסיר את רגשותיה בעצמה - לאו דווקא בסיטואציה דומה. אולי זה מה שהיא מחפשת? אישור לרגשות שלה בחווייה שהיא עברה? גם אם לא, עדיין שווה "להשקיע" בדיבור על רגשות - אינטיליגנציה רגשית וכל זה
לבת שחריהודית פוגל
אימרי לה בפשטות: כנראה ש-איקס לא יודע עדיין שאסור להרביץ... ואל תעשי עסק. בהזדמנות את יכולה לשאול את הגננת איך היא בחברה. חיזקי ואימצי.
תודה ליהודית וליוקטנהאנונימי (פותח)
זה ממש עושה טוב שיש עם מי להתייעץ!
יש לי שני דברים:
1. ליהודית- מצא חן בעיני מה שאמרת אבל אני חוששת שהיא לא תשתף אותי אם אני לא אדובב אותה. (אני יודעת שזה מצחיק... אבל יש לי בראש שהבעיות של חוסר תקשורת עם הנוער מתחילות מזה שלא בונים מערכת יחסים של פתיחות החל מגיל כזה קטן..
הילדה מעצמה בהתחלה לא סיפרה ולכן התחלתי לדובב אותה- כנראה שהגזמתי... אבל לגמרי- להתעלם ממה שקורה איתה חצי יום אני מנסה אבל לא שלמה עם זה לגמרי, שוב, כי אני חוששת שהיא לא תרגיש שיש בנינו מערכת יחסים של :"אמא יודעת כל מה שקורה איתי, יודעת מה עובר עלי, ואם תהיה לי בעיה אפנה אליה"... -החל מעכשיו וגם כשתגדל.
2. ליוקטנה- נראה לי שהבעיה שלי שהבנתי אותה,נתתי לגיטימציה לרגשות שלה- רק מאוחר יותר כשהיא התחילה מעצמה לאמר שמרביצים לה וכו' רציתי לתת לה כלים איך להתמודד .. ואז התחלתי עם ההצעות. אבל נראה לי שמרב שהתעסקתי ברגשות שלה היא לא "שחררה" וזהו, אלא כמו שיהודית אמרה,התעצמו אצלה גם דברים בנאלים.- אבל ממש תודה נתת לי נק' למחשבה!
תודה רבה לכן וישר כח!!!
יש לי שני דברים:
1. ליהודית- מצא חן בעיני מה שאמרת אבל אני חוששת שהיא לא תשתף אותי אם אני לא אדובב אותה. (אני יודעת שזה מצחיק... אבל יש לי בראש שהבעיות של חוסר תקשורת עם הנוער מתחילות מזה שלא בונים מערכת יחסים של פתיחות החל מגיל כזה קטן..
הילדה מעצמה בהתחלה לא סיפרה ולכן התחלתי לדובב אותה- כנראה שהגזמתי... אבל לגמרי- להתעלם ממה שקורה איתה חצי יום אני מנסה אבל לא שלמה עם זה לגמרי, שוב, כי אני חוששת שהיא לא תרגיש שיש בנינו מערכת יחסים של :"אמא יודעת כל מה שקורה איתי, יודעת מה עובר עלי, ואם תהיה לי בעיה אפנה אליה"... -החל מעכשיו וגם כשתגדל.
2. ליוקטנה- נראה לי שהבעיה שלי שהבנתי אותה,נתתי לגיטימציה לרגשות שלה- רק מאוחר יותר כשהיא התחילה מעצמה לאמר שמרביצים לה וכו' רציתי לתת לה כלים איך להתמודד .. ואז התחלתי עם ההצעות. אבל נראה לי שמרב שהתעסקתי ברגשות שלה היא לא "שחררה" וזהו, אלא כמו שיהודית אמרה,התעצמו אצלה גם דברים בנאלים.- אבל ממש תודה נתת לי נק' למחשבה!
תודה רבה לכן וישר כח!!!
תודה לך יוקטנה
נשמע שאת אמא מאוד קשובה ותומכת, ונשמח לשמוע דעתך בעתיד כאן בפורום @@@ (זה אמור להיות זר פרחים...)
לקיחה בלי רשות....אנונימי (פותח)
בעקבות כמה מקרים לאחרונה עולים בנו חשדות שהבכור שלנו (8 וחצי), לוקח דברים בלי רשות מחברים ומהאחים שלו זה יכול להיות ממתקים מהאחים שלו או חלקי משחק ש"בטעות"נמצאו אצלו שאינם שייכים לו, מה לעשות??
יש לציין שאינננו בטוחים בכך, אך חשוב לנו שאם אכן התופעה הזאת קיימת לעשות לה סוף לאלתר
איך ניתן לבדוק האם חשדינו אמיתי וכיצד ניתן לטפל בעניין בהקדם, תודה.
לאושה שלוםיהודית פוגל
א. קודם תנסי לבדוק עם עצמך מה חסר בעולמו של הילד כך שהוא נגרר ל"לקיחה" וזה כולל בדיקה מדוקדקת של האם אנחנו/אחד מאיתנו קמצנים? האם שיטת החינוך שלנו היא צימצום, כמו מתן ממתקים במידה ובמשורה וכו' אם אכן יש משהוא כזה, אולי הילד זקוק ליותר, ומכיון שהוא לא בטוח שהוא יקבל בהתאם לצרכיו הוא "לוקח" כדי שיהיה ברור שלא יחסר לו. הוא כאילו מבטח את עצמו. 2.אם אין כלום ממה שכתבתי, יתכן שהוא חמדן ורכושן, וצריך לדבר איתו על: 1. ה"לקיחות" במוקדם או במאוחר תתגלינה, תמיד תתגלינה, כי סוף... לתליה, ואז יהיו מחירים לשלם, וכן זה בודאי יוציא אותו מהמעגל החברתי. 3. יש לבדוק איפה הוא עומד מבחינת גבולות, מודעות לגבולות, האם אתם יודעים להציב גבולות? כי האיסור על "לקחת" הוא לא רק איסור תורה, אלא גם כלל התנהגותי אוניברסלי. ומי ש"לוקח" מתעלם מכללי התנהגות נורמטיביים. כמו כן יש לבדוק איך הוא מבחינת בטחון עצמי, מכיון שאם חסר לו בזה, הוא מעלה לעצמו את הבטחון דרך ה"רכוש" שהוא צובר. אשמח לקרוא תגובה, ובהצלחה.
תגובה ושאלות.אנונימי (פותח)
הממתקים אצלנו בבית נגישים לכולם, הוא צריך בד"כ לבקש רשות, אך לא נראה לי שזה מה שחסר לו-
**האם לדעתך נכון לתת יד חופש/ית לממתקים על מנת למנוע חסרים?
כן, הוא אכן די רכושן, תמיד יודע לדאוג לעצמו , קשה לו לעיתים להחלק במה שיש לו.
**האם נכון לדבר איתו באופן גלוי שאנו יודעים (כשנברר את העניין בוודאות- כרגע זה בגדר חשד ) שהוא לוקח בלי רשות, ושסופו של דבר להתגלות? או בצורה עקיפה של סיפורים עם מוסר השכל בעניין?
לעניין הגבולות, הגבולות בבית די ברורים וחד משמעיים, למרות זאת אף פעם לא עסקנו בסוגיות מעין אלו בהרחבה, כי ממש לא ראינו צורך להדגיש את הנושא עד היום.
לעניין הבטחון העצמי, לא נראה לי שיש לו חסר מכיוון שהוא ילד מאוד חכם,ומוצלח בבית הספר ובלימודים וכן יש לו הרבה חברים. והוא מקבל חיזוקים חיוביים לעיתים קרובות.בביה"ס ובבית.
**האם לדעתך נכון לתת יד חופש/ית לממתקים על מנת למנוע חסרים?
כן, הוא אכן די רכושן, תמיד יודע לדאוג לעצמו , קשה לו לעיתים להחלק במה שיש לו.
**האם נכון לדבר איתו באופן גלוי שאנו יודעים (כשנברר את העניין בוודאות- כרגע זה בגדר חשד ) שהוא לוקח בלי רשות, ושסופו של דבר להתגלות? או בצורה עקיפה של סיפורים עם מוסר השכל בעניין?
לעניין הגבולות, הגבולות בבית די ברורים וחד משמעיים, למרות זאת אף פעם לא עסקנו בסוגיות מעין אלו בהרחבה, כי ממש לא ראינו צורך להדגיש את הנושא עד היום.
לעניין הבטחון העצמי, לא נראה לי שיש לו חסר מכיוון שהוא ילד מאוד חכם,ומוצלח בבית הספר ובלימודים וכן יש לו הרבה חברים. והוא מקבל חיזוקים חיוביים לעיתים קרובות.בביה"ס ובבית.
אושה היקרהיהודית פוגל
לשאלותיך: אני לא חושבת שצריך לתת לילדים לקחת ממתקים ללא הגבלה. מכיון שאח"כ הם מאבדים מערכם, מקלקלים את התיאבון ומזיקים לבריאות. לשאלה האם לדבר איתו גלויות: ודאי שכן, אפשר אבל להתחיל מסיפור. עדיין מוטל עליכם לפענח למה נגרר הילד להתנהגות כזו. כיון שאני לא מכירה אותו, תצטרכו להשקיע הרבה מחשבה בפיענוח. כי איך אפשר לטפל אם לא יודעים מה הסיבה? לדוגמה אם הוא רכושני צריך לדון איתו על הצורך והיופי שיש בלתת ולהתחלק, ועל כלל הברזל: שלך ל א שלי! תבדקי גם אם המדיניות בביתכם היא שהכל שייך לכולם, וע"כ הוא מרגיש שהטריטוריה שלו פרוצה ולא מוגנת, והוא מפצה את עצמו דרך "לקיחה"? בכל אופן תצטרכו להבהיר לו שהתנהגות כזו לא תתקבל בשום אופן, וגם אם ינסה להסתיר, זה ממילא יתגלה כך או אחרת ואז העונש יהיה כבד ומשמעותי. ואני מתכוונת פה להפחדה.
יש שלב כזה שכמעט כל ילד עובר, שבו הוא "בודק"יוקטנה
איך זה מרגיש לקחת בלי רשות, לעשות מעשה "רע"...
אני חושבת שאין טעם להביך אותו עם התעמתות ישירה. הרעיון של סיפור בנושא מאוד נשמע לי. למה לא סיפור מהחיים? למה לא את הסיפור על האחים שלו? או עליכם? לדוגמא:
"שמתי לב שממתקים נעלמו. אני מקווה שזה לא אחד מכם, הילדים. זה מאוד יעציב אותי לדעת שהילדים שלי לוקחים ממני בלי רשות במקום לבקש. הרי לא נכעס אם מישהו סתם יבקש! לפעמים נסכים, אבל לפעמים נסביר שאנחנו לא נותנים הרבה ממתקים כי אנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו בריאים וחזקים, ומי שאוכל יותר מדי ממתקים עלול להיות חולה ועלולים להיות לו חורים בשיניים"
וגם:
"נבוכדנאצר סיפר לי שהצעצוע האהוב עליו נעלם! אולי ראית אותו? נבוכדנאצר מאוד עצוב. הוא רוצה לשחק בצעצוע שלו. הוא מאוד מתגעגע אליו. הוא דואג שאולי לא נמצא אותו לעולם והוא לא יראה אותו שוב!" (אפילו אם ראיתם כבר שהצעצוע אצל הילד הגדול. ספרו לו על רגשות אחיו הקטן ותנו לו הזדמנות לתקן בעצמו. הרווח שהוא יעשה את זה בעצמו גדול מאוד!
אני חושבת שאין טעם להביך אותו עם התעמתות ישירה. הרעיון של סיפור בנושא מאוד נשמע לי. למה לא סיפור מהחיים? למה לא את הסיפור על האחים שלו? או עליכם? לדוגמא:
"שמתי לב שממתקים נעלמו. אני מקווה שזה לא אחד מכם, הילדים. זה מאוד יעציב אותי לדעת שהילדים שלי לוקחים ממני בלי רשות במקום לבקש. הרי לא נכעס אם מישהו סתם יבקש! לפעמים נסכים, אבל לפעמים נסביר שאנחנו לא נותנים הרבה ממתקים כי אנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו בריאים וחזקים, ומי שאוכל יותר מדי ממתקים עלול להיות חולה ועלולים להיות לו חורים בשיניים"
וגם:
"נבוכדנאצר סיפר לי שהצעצוע האהוב עליו נעלם! אולי ראית אותו? נבוכדנאצר מאוד עצוב. הוא רוצה לשחק בצעצוע שלו. הוא מאוד מתגעגע אליו. הוא דואג שאולי לא נמצא אותו לעולם והוא לא יראה אותו שוב!" (אפילו אם ראיתם כבר שהצעצוע אצל הילד הגדול. ספרו לו על רגשות אחיו הקטן ותנו לו הזדמנות לתקן בעצמו. הרווח שהוא יעשה את זה בעצמו גדול מאוד!
הרווח שהוא יחזיר מיוזמתו גדול כייוקטנהאחרונה
ככה הוא מחזיר לא בגלל שהוא פוחד, או בגלל שהכריחו אותו, אלא מתוך עצמו, כי הוא מבין בעצמו שהוא גרם צער, והוא רוצה לעשות "טוב". אני מאמינה שבני אדם הם טובים מיסודם
מסרב להגיע לבית כנסתאנונימי (פותח)
אנחנו משפחה דתית לאומית באחד היישובים הדתיים, בני הבכור בן 8 מסרב להגיע לתפילה עם אביו בשבתות וגם בימי החול, יש לציין שעד עכשיו לא הפעלנו עליו שום לחץ בעניין, והאמנו שזה יגיע מאליו.ניסינו את שיטת הצ'ופרים על כל תפילה וזה לא ממש הועיל,כמו כן בעלי מנסה להפוך את זמן התפילה לחוויה ומלטף אותו ומסביר לו במהלך התפילה,וכן מאפשר לו לצאת החוצה מדי פעם.אין לו בעיות בקריאה או משהו שיכול להקשות עליו.הוא ילד חכם ונבון. הוא מעדיף בזמן התפילה להשאר בבית עם האחים הצעירים (ולא אכפת לו אם גם הם הולכים לבית הכנסת- הוא נשאר עם התינוק ואיתי בבית), אינני רוצה ללחוץ בעניין התפילה שלא יפתח אנטי לתפילה,אך מה ניתן לעשות? (חשוב לציין שזה ילד של הרבה מאבקי כוח)האם לשדל וללחוץ אותו ללכת או להמשיך לקוות שזה יגיע?
תודה!!
ולמה הוא צריך בגיל כזה להגיע???נשארת חסויה
רוצה - יבוא, לא רוצה שלא יבוא. למה לפתוח מולו עוד חזית ועוד בנושא כזה, כמו שאת כותבת - את לא רוצה ליצור אצלו אנטי בנושא - אז למה ללחוץ? תנו לו להרגיש שזה "עסק של גדולים" ללכת לבית הכנסת, כשהוא ירגיש בוגר ו"גדול" תוכלו לפי שיקול דעתכם ל-ה-ר-ש-ו-ת לו ללכת לבית הכנסת - וגם זה רק במידה והוא יתנהג שם כראוי..
להדס 69יהודית פוגל
חשוב מאוד לברר למה הוא לא מוכן ללכת לביהכ"נ. הרי יש סיבה. אי אפשר לתת פתרון לפני שיודעים את הסיבה. אם הוא הבכור אז אולי הוא מחפש פינוקים? אולי יש לו הרגשה שבעוד הוא בביהכ"נ אתם בבית חוגגים? אולי חסרה לו קירבתך? אולי כשהיה קטן סיפרת לו סיפורים בזמן הזה והוא מתגעגע לביחד הזה? נסי לפענח את הסיבה ואז אולי גם תגיעי לפתרון, אם תשתפי אותנו בסיבה נוכל יותר לעזור. האם שאלת אותו למה הוא לא רוצה ללכת? אם אחת אמרה לבנה שבורא עולם יושב מהנץ ומחכה שדוידי יבוא להתפלל, וזה עבד.בהצלחה.
יהודית תודה רבה, והמשך...אנונימי (פותח)
אינני מוצאת שום סיבה שיכולה להיות מאלו שהזכרת, אני משתדלת לא לתת לו יחס או לשחק איתו באופן אישי בזמן התפילה, הוא מעצמו אינו מסביר ממש מדוע אינו מוכן ללכת (כל פעם יש תירוץ אחר: קמתי מאוחר, אין לי כוח, קר בחוץ...)ממה שנראה לי זה קשור למאבקי הכוח שלו איתנו, האם יש לך עצות כיצד לנהוג במצב כזה?
להדס69תהל
הבת הבכורה שלי באותו גיל ובאותם תסמינים. כמובן שהסיטואציה של בית כנסת לא רלוונטית אך בכל מה שקשור להרגלים של מבוגרים כמו להתקלח מדי פעם בעצמה וכדו' היא מתעקשת שיעשו לה ויהיו איתה. הרבה פעמים זה גורר מאבקי כח ודוקא אם מתרככים מדי אז היא עוד יותר מגזימה את התינוקיות... לכן בכל הזדמנות אני מתייחסת אליה ברכות ובמקרים מסויימים שאני חושבת שמוגזם לתת לילדה גדולה להתנהג כך אני פשוט מפעילה סמכות וקובעת עובדה בתקיפות נחמדה. חשוב להיות חזקים. לדוג' אם החלטתי שהיום היא מתקלחת בעצמה אז אהיה נחמדה ואעמוד לצידה כדי להפריך את כל החששות שלה ומצד שני אעמוד על כך שאם היא מתעקשת ולא מסכימה עד שעה מסויימת אני לא אהיה שם בשבילה.נקודה.
להדס 69יהודית פוגל
בעצם גילית את הסיבה להתנהגויות שלו: מאבקי הכח ביניכם. אם תתני דוגמה או שתיים למאבקי כח אולי אוכל לעזור יותר, אבל בכללי אני רוצה לאמר לך שמאבקי כח בין הורים לילדים הם איזור סכנה מובהק וצריך מהר להפסיק אותם. זהו תמרור אדום ביותר! אני לא שוללת צורך בשיחת ייעוץ או יותר טוב השתתפות בחוג הנחית הורים. אי ההליכה לביהכ"נ היא כנראה רק סימפטום למצב עינינים מסויים שצריך לטפל בו. יש גם קשר לזה שהוא בכור. מה דעתך להזמין אותו לפיצה בחוץ ולדון איתו על הצורך והחובה שלכם לחנך אותו, ועל העובדה שהוא עושה לכם את זה קשה ביותר?
ליהודית - מה דעתך?תהל
הגבתי קודם להדס69 , ניסיתי מס' פעמים לצאת לבד עם הבכורה שלי (8.5) לבד כדי לתת לה להוציא איפה הבעיה, למה על כל דבר היא מתווכחת, כועסת, רבה עם אחותה ועוד. חייבת לציין שממש עטפתי אותה בכיף בתשומת לב בפרסים, ישבנו לאכול משהו, היא נהנית מספרת על החוויות בבית הספר ועל חברות (נשמע מזה שהיא ממש תמימה בחברה ומאמינה לכל השטויות שמוכרים לה). אבל כשנגעתי בנקודות התורפה ושאלתי מה לדעתך צריך לעשות כדי שלא תכעסי, תתווכחי וכו' - אז היא סותמת ב"לא יודעת". או שותקת במבוכה. לא מצליחה לדובב אותה, זה מתסכל שהיא נסגרת דוקא כשמרעיפים עליה.
אנחנו יכולות לחזור הביתה בהחלטה שנעזור אחת לשניה לשמור על אוירה טובה ואם יש בעיה נדבר - אבל מהר מאד זה נעלם. היא כאילו רוצה אותי לעצמה כל הזמן. (חלק מהשיקולים שלי לקחת הפוגה מהלידות זה בגלל שהרגשתי שהיא הסובלת העיקרית.) סליחה שהארכתי, אודה מאד לתשובתך.
אנחנו יכולות לחזור הביתה בהחלטה שנעזור אחת לשניה לשמור על אוירה טובה ואם יש בעיה נדבר - אבל מהר מאד זה נעלם. היא כאילו רוצה אותי לעצמה כל הזמן. (חלק מהשיקולים שלי לקחת הפוגה מהלידות זה בגלל שהרגשתי שהיא הסובלת העיקרית.) סליחה שהארכתי, אודה מאד לתשובתך.
מהנסיון שלי, זה אופייני לבכורותיונה
היה מי שקרא לזה "מכת בכורות".
(אני עצמי בכורה,ומזהה את זה גם באופי הפרטי שלי).
ההסבר שלי הוא שאותה תקופה שבה הבכור/ה היי/תה ילד יחיד ומרכז העולם של ההורים (ובעיקר האמא) משפיעה בצורה מכרעת על תפיסת העולם שלו/ה.
אפשר לדבר על זה והילדה תבין *במודע*,אבל בתת-מודע היא תמיד תקנא ותרגיש תחרות עם האחים על תשומת הלב של ההורים.
צריך פשוט ללמוד לחיות עם זה.(אפשר להעזר,כמובן,בטכניקות ופטנטים כדי להקל על החיים,אבל לזכור שזה מובנה באישיות של הבכור/ה)
(אני עצמי בכורה,ומזהה את זה גם באופי הפרטי שלי).
ההסבר שלי הוא שאותה תקופה שבה הבכור/ה היי/תה ילד יחיד ומרכז העולם של ההורים (ובעיקר האמא) משפיעה בצורה מכרעת על תפיסת העולם שלו/ה.
אפשר לדבר על זה והילדה תבין *במודע*,אבל בתת-מודע היא תמיד תקנא ותרגיש תחרות עם האחים על תשומת הלב של ההורים.
צריך פשוט ללמוד לחיות עם זה.(אפשר להעזר,כמובן,בטכניקות ופטנטים כדי להקל על החיים,אבל לזכור שזה מובנה באישיות של הבכור/ה)
לתהליהודית פוגל
יש לי הרגשה שאת באי שקט מסויים בקשר אליה, כלומר את לא בטוחה ביכולות שלך לגדל אותה ולחנך אותה בטוב טעם ושכל. יתכן שהיא מזהה בתת המודע שלה את ה"חולשה" המסויימת הזו שלך, ומגיבה לזה ע"י שהיא בודקת: יש כאן סמכות? יש כאן מישהוא שיודע מה הוא עושה? או שהוא נשאב לתוך ההתנהגויות שלי? זה כמו - להרגשתה - לטוס במטוס שבו הטייס הוא חסר בטחון ופחדן, נורא! חישבי על הדברים, יתכן ותיעזרי מאוד בשיחה עם איש מקצוע, או כמו שאני ת מ י ד ממליצה: ללמוד הורות בצורה מסודרת, בקבוצות או בצורה פרטנית. בהצלחה בתפקיד הקד1וש.
תודה ליהודית וליונה - עזרתן לי מאדתהלאחרונה
נקודות טובות וכו'מכאל 2 3
ב"ה ית' בר"ה
שלום
א' יש לר שלום ארוש דיסק על חינוך ושם הוא מדבר גם על תפילה וכו'
ב'את מתפללת ומראה שזה חשוב שהאבא מתפלל הוא שמח שהוא יתפלל?
מה שכתבת שזה יגיע מאליו זה רק אם הוא רואה שאבא ואמא שלו שמחים במזוות (לא אמרתי שלא)
ג' נקודות טובות כל פעם שהוא אפילו "רק" רוצה ליתפלל תומרי לו כמה שזה חשוב
דברו איתו מה שהם שמח ששהוא מתפלל אפילו אך שהוא יתפלל וכו'
דברו איתו על נקודות טובות שלו (לא רק דברים שקשורים לתפילה)
כדי לקנות את הדיסקים של הרב שלום ארוש שליט"א אפשר לקנות את זה באתר"ברסלב ישראל" בהצלחה
שלום
א' יש לר שלום ארוש דיסק על חינוך ושם הוא מדבר גם על תפילה וכו'
ב'את מתפללת ומראה שזה חשוב שהאבא מתפלל הוא שמח שהוא יתפלל?
מה שכתבת שזה יגיע מאליו זה רק אם הוא רואה שאבא ואמא שלו שמחים במזוות (לא אמרתי שלא)
ג' נקודות טובות כל פעם שהוא אפילו "רק" רוצה ליתפלל תומרי לו כמה שזה חשוב
דברו איתו מה שהם שמח ששהוא מתפלל אפילו אך שהוא יתפלל וכו'
דברו איתו על נקודות טובות שלו (לא רק דברים שקשורים לתפילה)
כדי לקנות את הדיסקים של הרב שלום ארוש שליט"א אפשר לקנות את זה באתר"ברסלב ישראל" בהצלחה
אאהמכאל 2 3
ב"ה ית' בר"ה
אאה וצריך גם ליתפלל לה' ית'
אאה וצריך גם ליתפלל לה' ית'
פיספוסים בלילהמיכיה
הבת שלי, בת שלוש וקצת, גמולה במשך היום יותר מחצי שנה כמעט ללא פיספוסים ביום. בלילה היא פשוט לא בענין. חודשים אחרי שהיא נגמלה ביום ניסיתי גם בלילה אבל אחרי חודש של החלפת כלי מיטה כל בוקר,ולפעמים עוד פעם באמצע הלילה - התיאשתי ומאז היא ישנה עם חיתול. ניסתי לקחת אותה גם באמצע הלילה לשרותים אבל לא עוזר. וגם כשניסנו, בלי לחץ , לדבר איתה זה לא ממש עזר.
מה לעשות? לחכות שזה יבוא ממנה או ללכת לטיפול?
למיכיהיהודית פוגל
הרבה פעמים נאמר כאן שגמילת לילה עשויה להתאחר אפילו עד גיל 6 וזה עדיין נורמטיבי. בגיל 3 ומשהוא אין על מה לדבר לדעתי. חתלי אותה ללילה בשקט, תני לה ולעצמך לישון והגמילה/בשלות בוא יבואו.אין מה ללכת לטיפול. כל טוב.
באותה הסירה...אנונימי (פותח)אחרונה
גם אנחנו ממש באותו הגיל החזרנו לבת את הטיטול בלילה וזה עשה לה טוב. בהתחלה היא עוד אמרה לנו שזה של תינוקות והיא לא רוצה אבל הסברנו לה שהיא גדולה וכשהטיטול יהיה יבש נוציא אותה גם בלילה.. היא הבינה ועכשיו לא רק שלא צריך לריב איתה על זה היא בעצמה מזכירה לשים טיטול. אני מאמינה שהיא היתה הרבה יותר מתוסכלת במצב הקודם... שיהיה בהצלחה!!
מה עושים??אנונימי (פותח)
יש לי ילדה בת 3.5. כל בוקר אותו סיפור בערך... היא בוכה על כל דבר, שום דבר לא מוצא חן בעיניה.. שיגעון!! יש לה אח גדול ממנה בשנה גם הוא יש לו שגעונות אבל הוא רואה שאני עומדת על מה שאני אומרת והוא מתרצה. היא מתעקשת... אני בבוקר ממש חסרת סבלנות במיוחד כשאני אחרי משמרת, עייפה ורוצה לישון... היום פשוט התעלמתי מהכל שאלתי אותה אם היא רוצה לגן היא אמרה שלא (עוד בעיה...) השארתי אותה בבית.. עכשיו אני מתחילה להתחרט שזה "פרס" בשבילה...
ברסלב ישראלמכאל 2 3
ב"ה ית' בר"ה
א' יש דסקים של הרב שלום ארוש שליט"א
שם הוא מסביר על זה
ב' אולי תספרי לה סיפור חסידים על כמה שזה טוב להקשיב להורים
ועל זה שצריך לומר תודה וכו' (אבל ספרי לה בלי לחץ)
ואולי תספרי לה כמה זה טוב ללכת לגן
וגם תשאלי אותה(בלי לחץ) למה היא לא רוצה ללכת לגן? (לא הכול באותו יום)
ומה ש100% תכדי לך לקנות את הדסקים של הרב שלום ארוש על חינוך(יש כמה דסקים ב"ה)
בהצלחה וכל הכבוד על הרצון הטוב
הדסקים זה בחוט של חסד (אתר ברסלב ישראל)
א' יש דסקים של הרב שלום ארוש שליט"א
שם הוא מסביר על זה
ב' אולי תספרי לה סיפור חסידים על כמה שזה טוב להקשיב להורים
ועל זה שצריך לומר תודה וכו' (אבל ספרי לה בלי לחץ)
ואולי תספרי לה כמה זה טוב ללכת לגן
וגם תשאלי אותה(בלי לחץ) למה היא לא רוצה ללכת לגן? (לא הכול באותו יום)
ומה ש100% תכדי לך לקנות את הדסקים של הרב שלום ארוש על חינוך(יש כמה דסקים ב"ה)
בהצלחה וכל הכבוד על הרצון הטוב
הדסקים זה בחוט של חסד (אתר ברסלב ישראל)
אני אומר לך תשאלי את הרב ארוש הוא מבין בזהמכאל 2 3
ליאמייהודית פוגל
בגיל הזה ניתן מאוד לגרום לה שתעשה מה שאת רוצה ע"י הסחת הדעת. ספרי לה סיפור שהמצאת הרגע, ותוך כדי שהיא מרותקת, הלבישי אותה מהר, תני לה משהוא לאכול או לשתות, יתכן שהיא מאותם אלה שלוקח להם הרבה זמן "להתעורר" וזה שאת ממהרת אותה מעצבן אותה. כשאת מעסיקה אותה במשהוא אחר היא לא נדרשת להחליט אם היא רוצה לקום, להתלבש, ללכת לגן, את פשוט מעבירה אותה דרך הפעולות האלה בקלות יחסית. אם את אומרת/שואלת אותה: רוצה לקום? רוצה לשתות? ברור שהתשובה תהיה תמיד "לא" ואז את נכנסת איתה למאבקי כח מאוד לא רצויים. אקוה שהבנת. בהצלחה.
עייפותאנונימי (פותח)
אצלי זה קורה עם ילד בן שלוש וחצי כאשר הוא לא ישן מספיק בלילה. הוא קם עייף, עצבני ובוכה מכל שטות. פשוט צריך להשכיב אותם יותר מוקדם! לפעמים הוא במיטה כבר בשש בערב, ואז הוא קם עירני. מי משכיב את הילדים כשאת במשמרת? אם זה לא את, חשוב לוודא שהילדים יישנו מוקדם, ולעשות חושך בבית ושקט. כמו כן, אני מפרידה את כולם ולא נותנת להם לישון באותו חדר (אחד בסלון, אחד בחדר שלי וכו') כי אם הם באותו חדר אז הם מפריעים אחד לשני לישון. אחרי שהם נרדמים אני מחזירה אותם לחדר שלהם.
סליחה על האריכות, אם תרצי עוד פירוט אשלח לך בשמחה
שבת שלום!
סליחה על האריכות, אם תרצי עוד פירוט אשלח לך בשמחה
שבת שלום!
גם אני עם ילד עקשן! את יכולה לקרוא בשרשור למטה יוקטנהאחרונה
אמנם אצלנו לא הולכים לגן, אבל הילד מוצא את המקומות האחרים להתעקש ולהוציא אותי מכלי גם לי יש ילדים גדולים יותר, שאיתם לא נתקלתי בבעיות הללוֱ! זה כנראה גם עניין של אופי...
בעקבות העצות שנתנו לי התחלתי לחפש סיבות אחרות להתעקשויות ומצב הרוח, ומצאתי שזה בולט יותר אחרי הקימה מהשינה, בבוקר וגם אחרי הצהריים! חשבתי על זה שגם אני בעצם "לא טיפוס של בוקר", כמו שאומרים... צריכה את הרבע שעה-חצי שעה שלי לעצמי, להסתגל שוב לעולם... אולי אורי ירש את זה ממני אני מנסה עכשיו למצוא דרך לתת לו זמן להתרגל לעולם אחרי שהוא מתעורר. מצחיק שאצלנו מתעוררים לבד - אף אחד לא מעיר אותו! אולי אצלכם אפשר להעיר רבע שעה מוקדם יותר, ולשבת איתה בחיבוק על הספה, בלי מילה, בשקט...
גם לי יש ילדים גדולים יותר, שאיתם לא נתקלתי בבעיות הללוֱ! זה כנראה גם עניין של אופי... בעקבות העצות שנתנו לי התחלתי לחפש סיבות אחרות להתעקשויות ומצב הרוח, ומצאתי שזה בולט יותר אחרי הקימה מהשינה, בבוקר וגם אחרי הצהריים! חשבתי על זה שגם אני בעצם "לא טיפוס של בוקר", כמו שאומרים... צריכה את הרבע שעה-חצי שעה שלי לעצמי, להסתגל שוב לעולם... אולי אורי ירש את זה ממני
אני מנסה עכשיו למצוא דרך לתת לו זמן להתרגל לעולם אחרי שהוא מתעורר. מצחיק שאצלנו מתעוררים לבד - אף אחד לא מעיר אותו! אולי אצלכם אפשר להעיר רבע שעה מוקדם יותר, ולשבת איתה בחיבוק על הספה, בלי מילה, בשקט...התעוררות בלילהאנונימי (פותח)
יש לי ב"ה 2 ילדים בגיל 4 ושנתיים וחצי כמעט. כבר תקופה ארוכה של כמה חודשים הקטנה מתעוררת
ה-מ-ו-ן במשך הלילה. היא מתעוררת בצרחות ובכיות! לפעמים היא בוכה וצועקת במיטתה ולפעמים היא באה לחדרנו ובוכה. תמיד אנחנו מחזירים אותה מיד למטה שלה ולא מאפשרים לה לשון איתנו.
התהליך הוא כזה שאני באה ומתיישבת ליד מיטתה. היא כמעט תמיד מבקשת מים ורוצה שאני אחזיק בידה.
כך אני יושבת ומחזיקה בידה מספר דקות (כרבע שעה) וכשאני רואה שהיא נרדמה אני קמה וחוזרת למיטתי.
כעבור 5- 10 דקות היא שוב פעם מתעוררת בצרחות וכך הלאה!! התהליך יכול לחזור על עצמו כך במשך שעתיים...
דברתי עם הגננת שלה והיא סיפרה שבגן היאילדה נהדרת שמתנהגת כרגיל- משחקת יפה, לא מראה סימני
עצבנות וגם לא סימני עייפות. אבל היא שמה לב שבשעת השינה בגן אחה"צ- היא לא רגועה ואכן מתעוררת
הרבה יותר מהר משאר הילדים.
כרגע, אני לוקחת אותה למספר בדיקות רפואיות על מנת לשלול בעיית פוליפים שעלולה להפריע לשינה-
אך נראה לי כי יש מעבר לזה ולא ברור מה.
רוצה לציין שהקטנה מקבלת המון תשומת לב , חום ואהבה ואני מקדישה לילדי הרבה מזמני יום יום!
אשמח לקבל עצות ורעיונות לפתרון מכם ומגב' יהודית פוגל.
אמא עייפה
אולי תמצאו פשרה?יוקטנה
למרות מה שהורגלנו לחשוב על עצמנו, האדם הוא קודם כל יצור חי ממשפחת היונקים, ואלו נוהגים לישון עם צאציהם בסמוך אליהם למעשה כך היה גם נהוג עד לפני כמה ערשרות שנים גם בארצנו, עת לכל משפחה היתה דירת שני חדרים במקרה הטוב, וחדר אחד לשינה וארוח במקרה הפחות טוב... ואנשים חיו ושרדו
אני גם בעד פתרונות שמכבדים את הילד. כלומר: אני אוותר קצת ואבוא לקראתך, ואתה תבוא לקראתי. אתה רוצה אותי בצמוד אליך כל הלילה, אבל זה לא מתאים לי. אבל אני לא אתעלם מהצורך שלך לגמרי אלא אמצא פיתרון ביניים: אולי להגדיל את המיטה ושעם ההתעוררות הראשונה היא תעבור אליכם לשאר הלילה? ואולי את תרצי להישאר לישון איתה במיטתה? או שאולי משהו פשוט יותר: מזרון לצד מיטת ההורים, והיא מגיעה לישון לידכם עם הכרית והשמיכה שלה (ואז גם יש לה את העצמאות שלה והיא גם פחות תטריח אתכם כשהיא תקלוט את הרעיון)?
כמובן שניתן לעשות "סדרת חינוך", ובסופו של דבר היא תוותר על הצורך שלה, אבל אני אישית מרגישה שלוויתור הזה יש מחיר אישי שה-י-א משלמת. מעין פצע בנפשה, שגם אם הוא קטן ולא נראה תמיד לעין, הוא קיים ומציק לילד (וגם לי כאמא שלו שיודעת שהוא שם...). יש מאבקים ומחירים שאני מוכנה שהילדים ישאו בהם (כי אין עולם מושלם ואני בוודאי שאיננה האמא המושלמת), ויש כאלה שלא. לכל אמא החלטות אחרות
למעשה כך היה גם נהוג עד לפני כמה ערשרות שנים גם בארצנו, עת לכל משפחה היתה דירת שני חדרים במקרה הטוב, וחדר אחד לשינה וארוח במקרה הפחות טוב... ואנשים חיו ושרדו אני גם בעד פתרונות שמכבדים את הילד. כלומר: אני אוותר קצת ואבוא לקראתך, ואתה תבוא לקראתי. אתה רוצה אותי בצמוד אליך כל הלילה, אבל זה לא מתאים לי. אבל אני לא אתעלם מהצורך שלך לגמרי אלא אמצא פיתרון ביניים: אולי להגדיל את המיטה ושעם ההתעוררות הראשונה היא תעבור אליכם לשאר הלילה? ואולי את תרצי להישאר לישון איתה במיטתה? או שאולי משהו פשוט יותר: מזרון לצד מיטת ההורים, והיא מגיעה לישון לידכם עם הכרית והשמיכה שלה (ואז גם יש לה את העצמאות שלה והיא גם פחות תטריח אתכם כשהיא תקלוט את הרעיון)?
כמובן שניתן לעשות "סדרת חינוך", ובסופו של דבר היא תוותר על הצורך שלה, אבל אני אישית מרגישה שלוויתור הזה יש מחיר אישי שה-י-א משלמת. מעין פצע בנפשה, שגם אם הוא קטן ולא נראה תמיד לעין, הוא קיים ומציק לילד (וגם לי כאמא שלו שיודעת שהוא שם...). יש מאבקים ומחירים שאני מוכנה שהילדים ישאו בהם (כי אין עולם מושלם ואני בוודאי שאיננה האמא המושלמת), ויש כאלה שלא. לכל אמא החלטות אחרות
שינה עם ההוריםאנונימי (פותח)אחרונה
שוב, למרות כל הטענות הפסיכולוגיות והאחרות הטוענות נגד שינה עם ההורים, אין מה לעשות. ילד בגיל שנתיים צריך את ההורים שלו, ולדעתי זה עדיין צעיר מדי לחנך אותו שיש שעות שאמא שלו מוכנה "להיות אמא שלו" ויש שעות שלו. אני אמא ל- 5 ילדים ואת כולם הכנסתי למיטתי במידת הצורך - לפי כלל אחד וברור - שמים ראש על הכרית והולכים לישון. לא באים לשחק!
בצורה זו הילד חש בטוח וקרוב לאמא, אני יכולה לישון (ללכת לשבת ליד המיטה שלו ולחכות עד שיירדם זה ממש סיוט באמצע הלילה, ובמיוחד באמצע החורף!!).
הילד לא בא כל לילה וגם ככה בגיל מסוים (אצלי בגיל 5-6) ההרגל הזה נפסק מעצמו.
שיהיה לכולנו לילה טוב
אילנה
בצורה זו הילד חש בטוח וקרוב לאמא, אני יכולה לישון (ללכת לשבת ליד המיטה שלו ולחכות עד שיירדם זה ממש סיוט באמצע הלילה, ובמיוחד באמצע החורף!!).
הילד לא בא כל לילה וגם ככה בגיל מסוים (אצלי בגיל 5-6) ההרגל הזה נפסק מעצמו.
שיהיה לכולנו לילה טוב
אילנה
מתעוררת בלילהיהודית פוגל
אמא עייפה, אני מאוד מבינה אותך. לדעתי צריך להשקיע הרבה כדי לגלות את הסיבה. יש ילדים שמתעוררים בגלל טפילים (תולעים) זוהי אחת הסיבות הנפוצות וצריך לשלול ו/או לאמת ולטפל. אולי טיטול רטוב מידי עם תפרחת טיטולים מציקה? אחד מילדי היה מתעורר בבכי הרבה פעמים, והחלפת טיטול (אז היו חיתולים..) היתה מרגיעה אותו מיידית. עכ"פ חשוב ביותר לגלות את הסיבה ולטפל בה כי השחיקה שלכם מטרידה אותי. אני תמיד אומרת שהורים צעירים עסוקים וטרודים חייבים לפחות כמה שעות שינה רגועה בלילה. וממש אי אפשר לוותר על זה.
לחני 34יהודית פוגל
התייעצי גם עם רופא הילדים שלך. כי אם את בטוחה שההתעוררות איננה משהוא פסיכולוגי - כמו רצון לתשומת לב, ולא משהוא פיזיולוגי, יתכן ויפנו אותך למעבדת שינה לילדים כי חייבת להיות סיבה. ישנם רופאי ילדים הממליצים על מתן הרגעה כלשהיא ע"מ להקנות לילד הרגלי שינה. ובודאי אתם מכירים את ההמלצה שאם אתם יודעים שהכל בסדר איתה, וזה סתם פינוק, לתת לה לבכות ולצרוח עד שהיא תבין שבלילה ישנים במיטה עד הבוקר וזהו. אבל תאמו קודם עם השכנים...
אולי היא רעבה? ;אופה
תנסי קרקר או משהו אחר בלילה ותראי אם היא תישן אחרי זה או לא. לא צריך לפתוח שולחן, רק לנסות משהו מעט משמין אבל לא כבד, כדי לראות אם זו הבעיה.
יש אורות ניאון מהבהבים מבחוץ?
יש אורות ניאון מהבהבים מבחוץ?
הסכם שינה עם נדנדנים קטנטנים...טיפאנונימי (פותח)
שלום לך
עצות יהודית הם בהחלט עונות על האפשרויות שעשויות להיות הסיבה...
על כן ורק לאחר מיצוי האבחון לסיבות הפיזיולוגיות
אפשר ומומלץ בחום על "הסכם" עם הנדנדנים החמודים באופן הזה:
הקריאי לה ספרים באורח קבע ותשתדלי להיצמד לשעה מסוימת וכך כשתודאי איזה ספר הכי חביב עליה (מומלץ ספר שבתומו הגיבור הולך לישון או ממליץ על שינה) ובו תשתמשי באורח קבע כך שגם אם זה נובע מסיוטים למינהם זה נותן שקט לתחילת השינה ומשליך על השינה לאורך הלילה..
מומלץ בחום אם מדובר בבעיה פסיכולוגית של "סחיטת הורים"
לפעמים לקחת את הילד ולהשכיבו לידך וללטפו כשאת מבהירה שזה עד לרגיעה וא"חכ בחזרה למיטה עשוי גם להיות מעין הסכם מרגיע בתנאי שלא להפוך זאת לרוטינה והרגל
*** בדקת איתה אם היא נבהלה ממשהוא או שאינה משתפת פעולה ועלייך להכניס גורם שיבדוק
בהצלחה מרובה ושינה ערבה
עצות יהודית הם בהחלט עונות על האפשרויות שעשויות להיות הסיבה...
על כן ורק לאחר מיצוי האבחון לסיבות הפיזיולוגיות
אפשר ומומלץ בחום על "הסכם" עם הנדנדנים החמודים באופן הזה:
הקריאי לה ספרים באורח קבע ותשתדלי להיצמד לשעה מסוימת וכך כשתודאי איזה ספר הכי חביב עליה (מומלץ ספר שבתומו הגיבור הולך לישון או ממליץ על שינה) ובו תשתמשי באורח קבע כך שגם אם זה נובע מסיוטים למינהם זה נותן שקט לתחילת השינה ומשליך על השינה לאורך הלילה..
מומלץ בחום אם מדובר בבעיה פסיכולוגית של "סחיטת הורים"
לפעמים לקחת את הילד ולהשכיבו לידך וללטפו כשאת מבהירה שזה עד לרגיעה וא"חכ בחזרה למיטה עשוי גם להיות מעין הסכם מרגיע בתנאי שלא להפוך זאת לרוטינה והרגל
*** בדקת איתה אם היא נבהלה ממשהוא או שאינה משתפת פעולה ועלייך להכניס גורם שיבדוק
בהצלחה מרובה ושינה ערבה
לשירדיהודית פוגלאחרונה
קבלת, ראי לעייל
"לא רוצות לשחק איתך"אנונימי (פותח)
שלום לכולם: אמהות, אבות ומדריכות.מתנצלת מראש על האורך של הטקסט. חשוב לי להביא ולהבהיר את בעייתי:
אני אמא ל 3 בנות בגילאי: 7 , 5 , ו -2. ביתי הבכורה עלתה לכתה א' השנה, בית הספר הוא איזורי. אתה בכתה עוד 3 בנות מישובנו. סך הכל הן 4 בנות מהיישוב בשכבה. (בכתתה 18 בנות. בשכבה 3 כתות א.)
3 בנות מתוך הרבעיה ,וביתי ביניהן, הן 'שלישיה'- די צמודות (בא לידי ביטוי לכך שביתי בדרך כלל הן רוצה לשחק עמן), ואילו הרביעית קצת יותר בחוץ(לצערי). כך אני מבחוץ רואה את הדברים וייתכן שזה אחרת.
לאחרונה קרו מספר מקרים,אשר טרם נתקלתי בהם כשהיתה בגן: 2 בנות מה'שלישיה', 'זורקות' את ביתי:"אנו לא רוצות לשחק אתך" . כאשר הן הולכות לפעולה: "אנחנו לא רוצות שתבואי עמנו.." והיא נשארת עצובה / בוכה. היא מצידה כן מעוניינת להיות עמן (כך נראה לי מנקודת מבטי).
ואפילו קרה פעם מקרה בו ביתי וחברתה שיחקו בבתינו והשלישית הצטרפה (אע"פ שאמרו לה בטלפון שאינן מעוניינות) , כאשר הגיעה לבייתנו אמרה: "בעצם באתי לא אליך ( אלא אל השניה)". חברו יחדיו והלכו להן . בתי באה אלי ממררת בבכי.. "בא לי להרוג אותה" - כך הגיבה.
ואני - יושבת ואיני יודעת מה לומר ומה להגיב. האם אומר לה שגם לי בא להרוג אותה שעשתה דבר כזה מכוער? מובן שלא..(ובאמת אותן ילדות ''קלפתיות'' רציניות בעיני, לעומת ביתי אותה אני'תופסת' כילדה טובה , ישרה ונעימה וזה לא רק אני שאומרת את זה..).
הרגשתי חסרת אונים לא יודעת מה ואיך להגיב, כועסת גם כן על אותה ילדה, מבינה את ביתי כ"כ.
בסופו של דבר אמרתי לה שאני מבינה אותה וגם אם היו עושים לי את זה הייתי נעלבת..
אני זקוקה מכם, הורים יקרים ומדריכות, לעצות מעשיות: כיצד להגיב ברגעים אלו? כיצד אחזק את ביתי בהתמודדותה עם תסכול, כעס, רוע של החברה שמסביב? אילו כלים אני צריכה לתת לה ואיך?
ואולי אלו כלים שאני צריכה ללמוד? וממילא יעברו אליה?
תודה לכולכם מעומק הלב.
אמא שאכפת לה לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון.
שירד היקרהיהודית פוגל
אני מבינה את כאבך כאם הרואה אולי לראשונה את ביתה הרכה מתמודדת עם עובדות החיים. ובכן, תנודות בקשרים החברתיים בגיל הזה ובשאר הגילאים הן נפוצות, וללא כלים להתמודדות הן אכן גורמות לסבל רב. את צריכה לשוחח עם בתך על הנושאים הבאים: על האופי השונה של בני אדם, על רגישות ואי רגישות של בני אדם שונים, על חינוך טוב וההיפך, וכן על השינויים החלים אצל בני אדם: חברה שהתאימה לי בגיל מסויים, בגיל ובמצב אחר כבר לא מתאימה ואני מחפשת חברות אחרות. כלומר לחשל ולחשל את הילדה כי בעצם זוהי תמונת מצב ידועה בכל הגילאים, משברים על גבי משברים בנושאי חברויות, מתחברות, מתפרקות, וכו' וכו'. אין לך יכולת להשפיע על מה שתעשינה הילדות, אבל יש לך יכולת להשפיע על התגובות של הילדה. זהו בעצם אחד הכללים היותר חשובים בחיים. למדי אותה ליצור לעצמה מאגר של חברות ולא להיות סגורה כבר בגיל הזה על שלישיה, למדי אותה לגלות ולמצוא ענין עם עוד ועוד בנות מהכיתה והישוב כדי שיהיה לה על מה להשען בעת משבר. תנסי גם לקרוא ספרים או באינטרנט לגבי פיתוח כישורים חברתיים. אולי ביתך לא מוכנה בקלות לתת להן ספרים ומשחקים? אולי היא יותר מידי נדבקת? לא שומרת סוד? רואה את עצמה נעלה יותר מהן? כל אלה נכללים בגדר כישורים חברתיים, וכדאי לך לבדוק אחד אחד, ברכות ובעדינות. תפתחי בשאלה כמו: מה יכולה להיות הסיבה שהן/היא דוחות אותך? מה את חושבת לעשות בנידון? תשובה: להרוג אותה, האם זה אפשרי? מה זה יפתור? איזה עוד פתרונות יכולים להיות? וכן על זה הדרך, בהצלחה לך, והחזיקי אותנו בתמונה.
תעודדי אותה לחזק את הקשר עם הבת הרביעיתיונה
(זו שמחוץ לשלישיה)
למה הם לא רוצים?מכאל 2 3
אולימכאל 2 3אחרונה
ב"ה ית' בר"ה
א' אולי דברי אם אמא של הילדה שלא רוצה לשחק אם הבת שלך
ותומרי לה שתסביר לה על זה תאמת שבדרך כלל סיפור חסדים עוזר
שאולי תספר סיפור חסדי על כמה זה חשוב אהבת ישראל וכו'
לרבנו יש ספרים לילדים על זה וכו'
וכדי גם לקנות את הדסיק שעורים של הרב שלום ארוש על חינוך
זה בחוט של ברסלב או באתר ברסלב ישראל
א' אולי דברי אם אמא של הילדה שלא רוצה לשחק אם הבת שלך
ותומרי לה שתסביר לה על זה תאמת שבדרך כלל סיפור חסדים עוזר
שאולי תספר סיפור חסדי על כמה זה חשוב אהבת ישראל וכו'
לרבנו יש ספרים לילדים על זה וכו'
וכדי גם לקנות את הדסיק שעורים של הרב שלום ארוש על חינוך
זה בחוט של ברסלב או באתר ברסלב ישראל
דיבורים דיבורים..אנונימי (פותח)
אפשר לדבר על המון דברים אך לדעתי הכי חשוב הוא לשאול אותם איך היה היום בגן, בבית ספר. כי הרי חלק נכבד מהיום שלהם הם לא איתנו וזה חלק מאד מרכזי בחייהם וחשוב שנדע עליו, כך גם אפשר להכיר אותם יותר טוב, ואת החברים והגננת. הם בד"כ מאד אוהבים לספר ולשתף, גם על דברים לא טובים שהם עשו - אני שומעת ולא כועסת או משהו. אני חושבת ואחר מנסה לעשות עם זה משהו (לדוגמא אני אומרת לאחר כמה שעות, אולי תבקש סליחה מהמורה וכו'). את הילדים הקטנים יותר אני אפילו שואלת - מה אכלתם בגן היום? גם האוכל הוא חלק מעולמם. אני שואלת עם מי שיחקתם, ומה הגננת סיפרה וכו.
לסימסי=תודהאנונימי (פותח)אחרונה
את אומרת לשאול בלי לשפוט כדי שימשיך לספר הכל בלי להירתע מהתגובה שלי. זה ממש נכון בעיני.
נראה לי שכדי לדבר עם ילדים צריכה קודם לדעת לדבר עם בני גילי. נכון?
ואם זה נכון אז זה הולך אפילו יותר אחורה- צריכה קודם לדעת לדבר עם עצמי...
המינוס גדל לאט לאט . אבל א י ן דבר ה ע ו מ ד בפני הרצון. לפעמים צריך לעבוד קשה. הלוואי וא/נזכה !!!!!!!!!!
בא לי לצ ע ו ק בקול גדול!!!!!!!!!!!
בא לי להשתחרר!!!!!!!!!!!
(מזל שאתם לא מכירים אותי....... איזה פאדיחות)
נראה לי שכדי לדבר עם ילדים צריכה קודם לדעת לדבר עם בני גילי. נכון?
ואם זה נכון אז זה הולך אפילו יותר אחורה- צריכה קודם לדעת לדבר עם עצמי...
המינוס גדל לאט לאט . אבל א י ן דבר ה ע ו מ ד בפני הרצון. לפעמים צריך לעבוד קשה. הלוואי וא/נזכה !!!!!!!!!!
בא לי לצ ע ו ק בקול גדול!!!!!!!!!!!
בא לי להשתחרר!!!!!!!!!!!
(מזל שאתם לא מכירים אותי....... איזה פאדיחות
)