פורום עצמאיים ועסקים קטנים (עמוד 63)

התפקיד שלה זה לתת ביקורת
וזה התפקיד שלה.
אמרו לכם שהיא תיכנס לכתות? כי אם לא אז היא לא יכולה להכנס ללא רשות...
הרבה פעמים זה רק לשבת עם המנהל/ת על ניירת ובירוקרטיה... אצלנו זה קורה הרבה...

אם היא נכנסת-

את צריכה שיהיה לך ראשי פרקים של השיעורים לאותו יום
רוב הכא ראש זה למחנכת... (לא נראה לי שאת מחנכת, נכון?)
אני מהאלו ששמים פס. לא מכינה לכבודה שיעור של סמינריסטית...


(שבוע שעבר המנהל היה אמור לצפות בי בכיתה ופספס פגישה שנקבעה עם המפקחת... וכשהיא הגיע הוא אמר לה שהוא צריך להכנס לכיתה והיא רצתה להכנס איתו! אני נבהלתי אבל לא היה אכפת לי... המנהל הוא זה שנלחץ כשאמרתי שבכיף תיכנס... הוא אמר שזה חייב להיות שיעור מושקע! באיתו רגע עקמתי לו פרצוף... תכלס הם לא ניכנסו ואני התאכזבתי...



אבל אולי אני לא פונקציה. מקווה דיהיו עוד תשטבות ממנוסות יותר

ככה אמרו לי הרבה פעמים במהלך הלימודים והסטאז'

אז אני ממליצה לברר אם היא אמורה להיכנס ואם כן, להשקיע- במסנה מסודר, ועזרים חיצוניים (שיראה מרשים)

לא להשתגע יותר מידי, אבל כן לנסות לשחזר את ההשקעות שעשית בעבודה מעשית..

והכי חשוב בשיעור-

כמה שיותר לשתף את התלמידים/ות

לשאול שאלות

להקשיב באמת לתשובות שלהם

וכך להתקדם בשיעור.

 

ראיתי שגם מפקחות (וגם מדפיות שמביאות סטודנטיות לצפות)

מתלהבות בעיקר מזה

 

כי ביננו עיקר התפקיד בתור מורה הוא לתווך חומר לתלמידים

בצורה שהם באמת יבינו ושיהיה להם משמעותי ....

 

עד כאן תובנותי... מקווה שעזרתי

 

נ.ב.

לפעמים לכבוד הפיקוח מורה באמת מכינה שיעור מפוצץ

ואז תלמידה שואלת לאוזני המפקחת- המורה מה קרה? לכבודה?....

 

 

לדעתי חשוב שתהיה שליטה בכיתה.

שהכיתה תהיה נקיה (אני בכלל לא מבינה איך אפשר לא ללמד בכיתה נקיה).

שיתוף התלמידים כמו שכתבו...

 

להיות רגועה.

 

ואפשר לתת לך טיפ להגיד לכיתה, בגלל שאתם לומדים כ"כ יפה אז היום יבואו אלינו המנהל ו/או המפקחת לראות איך אתם לומדים יפה, זה גורם לתלמידים באמת ללמוד יפה, וזה עושה להם תחושה שיש אוירה טובה בכיתה.

חישוב ציון משולב

http://info.smkb.ac.il/calc/calc.exe/

חופשת נישואין:

עובד הוראה זכאי ל- 6 ימי חופשה. יומיים בשכר ו- 4 ימים ללא שכר.

 

http://www.itu.org.il/?CategoryID=780&ArticleID=5136

 

 

(ולא, אני לא מכיר את האתר של ההסתדרות, חיפשתי בגוגל )

לק"י

שכל אחד יספר במשפט על עצמו.

בהצלחה!

ם ציפיות.

וגם לרעיונות נוספים...

איך אוכל להציג אותם? לצייר אותם? עוד רעיונות יתקבלו בברכה!!

 

דיקטטורה - אפשר לשחק עודד אמר..

 

כאריזמה - לשחק עודד אמר בדרמטיות..

 

טלפתיה - לשחק עודד אמר בלי שעודד אומר כלום.. 

 

;)

חיפוש במילון

העיקר הפרקטיות

כי להסביר - זה באמת תלוי אם זה בנאדם אחד/קבוצה, באיזה רמה שכלית, ומתוקף איזה תפקיד.
בכל אופן, הדרך שהכי משאירה רושם על בנאדם זה כשהרגש אצלו מופעל, מה שקורה דרך משחק דוקא.
אם זה בשביל לזכור, הדרך הטובה היא אסוציאציה. הדרך העוד יותר טובה לזכור - היא לצייר את האסוציאציה ביחד עם הפירוש האמיתי. להסביר או שלא רלוונטי?

אני גם כזו...בחיים לא הייתי מסוגלת לעמוד מול כולם ולדבר וכו (המצחיק שמי שהכיר אותי לא שם לב כי גם כשלא עליתי ודיברתי ראו אותי

מול התלמידים זה שונה ממש ממש ממש! ואני מרגישה את זה כשאני מלמדת חומר שלא מתחברת אליו ואז יש משהו בחוסר בטחון הזה לעומת שיעורים זורמים + כשהחומר קרוב אלי וכו'

 

נגיד להנחות ערב או לדבר מול הורים זהלא אני, אבל  להפעיל את התלמידים- את כלל בית הספר אין לי בעיה ואני אפילו אוהבת...

והיום ב"ה השתפרתי מאוד,

כמה וכמה רמות מעל

אני מלמדת כיתות נמוכות - שצריך להסביר דברים יותר פשוטים

בתחילה היתי מכינה את השיעורים כמעט מילה במילה וחוזרת לפני- היום המסירה זורמת אצלי.

והיום אני יכולה למסור כבר דברים עמוקים בצורה ברורה ומענינת.

עבודה קשה קשה אבל אני מלאת סיפוק!

 

אני מציעה לך (אם מתאים לך) לנסות את התחום של החינוך המיוחד- שהוא פרטני .

ואם מתכוננים היטב לשיעורים אפשר להצליח

זאת נקודה שעדיין קשה לי איתה

אבל עם הניסיון יש משפטים שאת אומרת גלובלית ויותר קל

אבל עדיין קשה

מנסה שהכישורים האחרים שלי יחפו על זה

ואני לא אוהבת ללמד כיתות גדולות

למדתי חנ"מ

 

בעבטדה מעשית הייתי מתאמנת על משפטים עיקריים בשיעור

עכשיו אין לי סבלנות לזה

ואגב, בעניין פילגש בגבעה, כשמוצאים סיפור דומה (האיש מוציא את פילגשו) המפרשים מסבירים כי האיש חשב שבגלל שזו אישה- ירחמו עליה ולא יתעללו בה. אולי גם בהקשר הזה ניתן להסביר כך? שווה לבדוק את הדיעות הפרשניות השונות.

 

בכל מקרה- לא נתמנינו כדוברים וכסנגורים של דברי התורה,

תפקידנו ללמוד אותה- וללמוד הוראה לחיים ממנה.

כמובן שבכיתה התמקדתי באך צריך להתנהג וכו וכו

ובגן הזכרתי את הסיפור אך באופן מינורי כי זה מזעזע ב י ו תר

אם תרצי, אשלח לך קישור של ת"ת מורשה, שהוציאו חוברות ללימוד ספר בראשית ושמות

ושם כתוב איך להתייחס לכל פרשה ופרשייה...

מדהים..

בהצלחה לכולנו..

יש כאן גננות בפורום??

לוט הוא לא מודל לחיקוי.

הרמב"ן: "מתוך שבחו של האיש הזה (בענין הכנסת אורחים [איל]) באנו לידי גנותו" וכו'. ומביא את דברי המדרש המבקרים בחריפות את לוט.

כלומר, לוט קים את מדת הכנסת האורחים בצורה עקומה.

יש גם מפרשים שאומרים שלא באמת התכוון למסור את בנותיו, אלא רק כדי להשתיק את אנשי העיר, או שאמר זאת כדי לקומם את חתניו. (עייני במפרשים).

מה הבעיה שיכעסו עליו?

אדרבא, זה מראה את ההבדל בינו לבין אברהם אבינו

כדי להבין מה זה אברהם, מה זה גאונות אמיתית של חסד.. לדעת מה לעשות ומתי.

זה הגיוני שאבא נוסע ברכב עם כל הילדים ובאמצע שום מקום עומד טרמפיסט - האם בשם הרצון לעשות חסד הגיוני שהאבא יוריד את אחד מילדיו הקטנים לעמוד שם במקומו??

לק"י

 

אלו ילדים קטנים, וזה נושא קשה.

לענית דעתי, מספיק להזכיר את זה במשפט ולהמשיך הלאה..

אנחנו לא מצנזרים את התורה, אלא לומדים ממנה- עשה ולא תעשה.

אותם אין לבעל הקורא לתרגם לארמית (השפה המדוברת בבבל דאז), כמו מעשה יהודה ותמר למשל, בדיוק בשל הסוגיה שהעלית. לא כל אדם יקבל את זה נכון ובטוב, וזה עלול להזיק.

 

נק' למחשבה.

לק"י

 

לי בגדול זה נראה גדול מידי להתחלה, אבל יש בנות שמתאים להן.

לא מכירה אותך כדי לשפוט..אולי תתייעצי עם מישהו שמכיר אותך?

 

בהצלחה!

בד"כ גדולה וקלה, קלה יותר

ואם הציעו לך-

כנראה שאת יכולה

 

(אני לקחתי חינוך בשנת הסטז'

היה קשה 

אבל קידם אותי- המון)

ואז הפלאפון נכבה לי
ובאחה לי ההשראה סליחה

בכל אופן זה ממש תלוי איך את מרגישה עם עצמך
ולמה את מתחברת

אני חושבת שאני הייתי קופצת למים ומנצלת את ההזדמנות אבל לא יודעת אם זה מתאים לי בפועל לנהל כיתה

מנסיוני התלמידים לא מבינים את כל הפתגמים האלה, והבה יותר שמחים ממילים פשוטות ומובנות.

רוצה שההערה תהיה משמעותית לתלמיד? שתחזק אותו או תעורר אותו להשתפר? תכתבי אותה בצורה שהוא יבין...

 

ואני תמיד מחכה חהשארה שבאה לי בלחץ זמן
ואז כשיש לי את החומר הגלם אני משגעת אנשעים שינסחו לי את זה טוב

את יכולה לעשות קישוט לקיר שלם עם כל הכיתה-

 

לעשות עץ על נחל, עם פירות וכו'-

 

ולחלק את זה בין הילדים בכיתה, מי עושה איזה חלק, מכל מיני חומרים..

 

זה יכול לצאת מעניין מגבש ומאוורר

תשמרי על הקו הכללי של המורה או על הרעיונות שלה בקישוט ותפריחי את זה ותעשי את זה יצירתי..
כמובן שעדיף עם הילדים!
אשריך!

בכל עקב שם של תלמיד

ומתחת הפס' "דע מאין באת..."

למשל- קיר בתורה- עיצוב של מדבר (חומש במדבר, לא?) ובתוכו כל מיני תוצרים שהילדים כותבים ומכינים על מה שלמדו (למשל- משירים, ציורים, מעין סיקור עיתונאי של האירועים)

 

קיר נביא- מפת ארץ ישראל תנ"כית- כשממנה יוצאים חוטים וכל אחד מהם מפנה לאירוע מסויים שהתרחש שם .

 

קירות בנושאי שפה/ חשבון וכד'.

 

כל מיני קירות חברתיים- כפות ידיים שכל אחד כותב עליהם משהו ומתחברים ביחד.

אפשר עפרונות בכל מיני צבעים- וקטע כתוב על צבעים והפכים שמשלימים חלק מתמונה.

אפשר את אותו רעיון בכלי נגינה/ תווים, כל ילד בוחר משהו וכותב על עצמו.

 

בהצלחה!

למרות שגם אני אוהבת כיתה אסתטית אבל אם המחנכת הקבועה לא עשתה קירות נושא לכל השנה הייתי מחפשת דרכים יצירתיות לקשט אותן בצורה אחרת.

מה שאני עשיתי הרבה כשחינכתי ד' זה קירות המבוססים על עבודות של התלמידות.  

בנביא ביקשתי שכל אחת תבחר פסוק שהיה משמעותי במיוחד עבורה מתוך שירת דבורה ותכתוב ותקשט על שמינית בריסטול.  מזה הכנתי קיר קולאז' עם כותרת יפה ומסגרת מסביב.

בהלכה נתתי למספר פנות להכין 'קיר פעיל' עם כרטיסי מושגים וכרטיסי הסברים למושגים (מנויילן עם סקוטשים) כמו משחק התאמה ושוב הוספתי כותרת ומסגרת. 

באנגלית היתה תורנות לבחור חמש מילים מהאוצר מילים החדש ולאייר אותן וכך נהיה קיר אנגלית דינאמי שהתחלף מידי שבוע באחריות הבנות.

אה, ובשבט עשיתי משהו מקסים עם הבנות:

כל בת קיבלה שמינית לבנה ובעזרת שבלונות שהכנתי גזרה צורה של עץ (היו שלוש צורות לבחירה)  על העץ היא כתבה את שמה וצבעה היטב בצבעי פנדה.

גזרתי פסי 'דשא' מטפט ירוק ועשינו כמו 'בורדר' מסביב לכיתה של דשא עם עצים כאילו יוצאים מתוך הדשא.  הוספנו פרחים קטנים מקרפים ויצא ממש יפה.  

בכל הרעיונות האלה עיקר העבודה היתה של התלמידות ואני רק 'חיברתי' בין החלקים.  זה גם יפה, גם יוצר שייכות ואחריות ונראה לי גם פחות מאיים על המקום של המורה הקבועה כי זה נבנה בתהליך תוך כדי למידה.

מסביב ללוח- פרחים, עשינו מערכת שעות גדולה, עשינו בחלונות ובדלת- קרפים... דברים כאלה בערך...

בהצלחה....

הרעיונות שהציעו לפני יפים וממצים, אני מציעה להכין הכל עם סקוצ'ים ואז להוריד כשהמחנכת הקבועה חוזרת.

לק"י

 

ואז אולי אפשר להציג בישיבה (ואולי זה יהיה פחות בלגן).

דברים שגם יפעילו דידקטית?

כמו סיבה ותוצאה, רעיון מרכזי, מילות שאלה..

אז מקווה שאני לא הורסת לך מקור השראה.

בגדול, אין כמו המשחקים הפשוטים שכל הילדים 'משתגעים' עליהם.

למילים קשות בסיפור: בינגו, משחק הזיכרון, לוטו, דומינו ורביעיות.

לשטף קריאה: אפשר לשחק 'פיקולו'. שמים פעמון באמצע השולחן, יש 2 ערימות של כרטיסים  ומרימים מכל ערימה, אם הכרטיסים מתאימים- לוחצים על הפעמון. הראשון שלוחץ על הפעמון -מרויח ( לדג' מילה שגזרת ל2 או מילה ופירושה או אפילו 2 מילים זהות, תלוי ברמה) תחרות עם הסטופר, (אני מנצח את עצמי),  להקליט אותם קוראים וצריכים לנצח את הקול שבהקלטה...

יש גם סוג של משחקים שאני קצת  פחות אוהבת וזה משחקי החיזוק- מי שעונה נכון מקבל חלק של משחק ובסוף משחקים אותו. בד"כ כדאי משחקים עם המון חלקים כמו: המשחק החשמלי של הדגים שמסתובבים וצריכים לתפוס אותם עם החכה, או רובה עם הרבה 'יריות' ( עיגולי פלסטיק...) או אפילו איקס עיגול ומי שעונה נכון יכול להתקדם בתורו . בעיני, הסכנה במשחקים כאלו היא שאפשר 'למרוח' אותם קצת יותר מידי ולא משמשים את הלמידה, רק נלווים לה. אבל זה עובד יופי.

סוג המשחקים שהכי חביב עלי זה משחקים קבוצתיים- לגד' קוראים סיפור כל ילד קורא שורה או שתיים וזורק כדור לילד הבא, אם הכדור נופל, מתחילים את הסיפור מהתחלה... או כותבים ביחד סיפור או שנותנים לכל ילד תפקיד בהתאם למטרות, (אפשר ממש להכין תגים) לדג': החוקר- צריך לשאול שאלות שיש או אין להם תשובה בטקסט ולהשתמש במילות השאלה, הבלש- צריך לבדוק מה הייתה הסיבה לתוצאה וכו' כיד הדימיון הטובה...

אם יש לך מחשב- את יכולה להכין להם משחקים במחשב. להעזר בתבניות מוכנות שיש ברשת ולהתאים לצרכים שלך. לדג': מי רוצה להיות מליונר קיים באינטרנט בכמה גרסאות- תקחי ותתאימי.

אם דוקא חשוב לך שיקומו- את יכולה לאלתר משחקים לדג': מי שעונה נכון מתקדם צעד לכיוונך וכד'

עוד משהו - תאתגרי אותם! גם חידות הן סוג של משחק. לדג': בנושא של סיבה ותוצאה אם את כותבת להם משפט כמו "הייתי חולה כיון שלא הגעתי לבית הספר" ושיסבירו לך מה מצחיק בזה ,או אפילו יותר טוב: טקסט עם הרבה שגיאות כאלו והם צריכים 'לעלות עליהן' זה כייף להם.

בהצלחה רבה!

נ.ב. הערה אגבית לגמרי אבל אתם עובדים עם ספר לימוד? מהניסיון שלי, זה מאד משמעותי למוטיבציה... ילדים אוהבים להרגיש שהם מתקדמים לקראת יעד ממשי , (כמו לגמור את הספר) זה נותן סיפוק וממחיש להם עד כמה התאמצו ולמדו. 

 

 

 

גוזרת ושומרת!
וגם בע"ה אשים קישור למעלה..נתת כל כך הרבה רעיונות

אנחנו לא לומדים מספר, את צודקת שאולי זה חא נותן אפקט של סיום
אבל אני מדרבנת עם נקודות, ואני מעדכנת שסיימנו נושאים או מתחילים נושא חדש
ואם הם משתפרים אני ממש משתדלת לומר,
אבל תודה על ההערה

שתי רעיונות, השתמשתי רק באחד מהם בינתיים, אבל לנסות תמיד אפשר

 

* משחק נכון/ לא נכון, במקום שהמשפטים יהיו על דף, והם יצטרו לסמן V/X או לכתוב נכון/לא נכון, מקריאים את המשפט. אם הוא נכון, הם צריכים להעמד, אם לא, לשבת (או להיפך...) מזיז אותם, אבל יחסית בשליטה...

* כל אחד הוא "קטע" מהטקסט, וצריך להסתדר לפי הסדר (על משקל - סדר עפ"י הרצף, אבל עם טיפה תזוזה, וגיוון)

 

בגדול, צריך לצאת מהקופסה, ולא לפחד לנסות את המשחקים האלה. 

(אבל גם לדעת לקטוע אם נוצר בלאגן..)

 

בהצלחה!

את המשחק נכון או לא נכון עשיתי עם פתק ירוק ואדום
וזה רעיון יותר טוב!

רציתי לעדכן שזה רק נתן לי עוד רעיונות למשחקם וכיווני חשיבה

 

אז חשבתי על משחק המטמון

ודומינו

וטאקי

 

 

אז ממש תודה

פתחתם לי עוד כיוונים

http://www.efrat.edu1.org.il/BRPortal/br/P100.jsp

 

בעיקר:

דומינו

אישיות- על מושגים

 

יש באתר הרבה תבניות למשחקים (כמו דמקה, דומינו, לוטו)

והרבה מוכנים

 

בהצלחה!

שבעצם זה כל אחד מאיתנו..

והנה תגובתי

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t600984#6674093

דמעתי כשצפיתי בסרטון.

אין לילד חיים. זומביט.

 

וזה אסור שיקרה!

 

ואני לא נכנסת לדיון של מתי בכ"ז צריך ריטלין, כיוון שאין לי ידע בזה. מודה.

אבל הכל ענין של מינון.
ולהציג ריטלין בצורה כ"כ קיצונית ומכלילה..אנילא בדיוק אהבתי את זה

למה רטלין זה גרוע ביותר

 

וכיוון שרטלין באמת אינו גרוע ביותר. אדרבה יש לו הרבה יתרונות והרבה הצלחות. הסרטון  עוזר לצופה "להוציא" מעצמו יתרונות של הרטלין. ולהצליח לעמת אותם מול החסרונות (שגם הם קיימים, כמובן)

 

בנוסף בסרטון נראה שהמטרה בנתינת רטלין לילד היא שהסביבה לא תסבול ממנו.

ובמציאות (כך לפחות אני מקווה), עיקר המטרה היא לעזור לאדם להתמודד עם כל מיני אתגרים בחיים ובלימודים...

 

בקיצור, הסרטון מצויין בעיניי דווקא כיוון שהוא בכלל לא נכון ורחוק מהמציאות והוא עושה זאת בצורה מאוד חמודה ומשעשעת.

כלומר, הסרטון קיצוני ומעורר דיון

 

אגב, להקרין את הסרטון מבלי להנחות דיון לאחריו יכול להיות ממש נורא ואיום בעיני!

הכשרה מקצועית- תעודה של בית יעקב (לא זוכרת איך זה נקרא)

סוג ביה"ס- חטיבה+ יסודי (למה א"א לסמן 2?)

(התעודות בר"ח אדר -שנה מעוברת)

מה שנראה לך הכי קרוב או אל תסמני בכלל.

אלף תודות!

מלמדת חטיבה + תיכון

וא"א לסמן....

 

בהצלחה!!!!!!!!!!!!

אתן נהדרות ממש!

לק"י

ובחלק השני- אין מספיק אופציות..

על עצמם עם הבדלים, פעם זה פדגוגי ופעם התנהגותי.

בכיתתי יש הכל מהכל

מאיים או שהתלמידה בעייתית מידי לצרף חתימה מהמנהלת\ מחנכת\הורים\ יועצת.

אם יש מורה בכיתה בזמן ההפסקה אפשר להשאיר אותה בכיתה (מי שעשתה מהשיעור הפסקה, בהספקה יהיה לה שיעור...)

 

 

כיתה מאוד קשה, מחנכת בחופשת לידה.

מנהלת עסוקה ואין לה זמן.

הורים - חלק עוזר, חלק מגבים ת'ילדה יותר מאשר את המורים...

יועצת - לא מאיים.

 

אני קצת מיואשת..

שורדת בקושי..

עבודה לש"ב או שאלות נוספות (מחנכת אחת אמרה לי שהיא הענישה בת שעל כל משפט מיותר בשיעור קיבלה שאלה לש"ב, התלמידה כמובן הוזהרה מראש ולמרות זאת קבלה 8 שאלות לש"ב מאז הדיבורים מאוד נרגעו).

הפחתה משאלות הרשות במבחן (אם לכולן יש 5 שאלות רשות לה יש רק 2 וכד')

בהצלחה רבה רבה!!

 

בס"ד

 

ובשביל זה זה רק מחצית.

כל שלושה משפטים -פחות נקודה בתעודה.

לא תמיד צריך לממש את העונש.

 

אם הכיתה קשה, איום בש"ב זה לא עוזר כ"כ.

את התעודות האלה הן צריכות לתיכון.

תעודות של ד-ו לא משמעותיות ולא נראה לי שחשוב לבנות שהתעודה תיהיה חלקה.

אבל אולי זה תלוי בבית ספר.

לפעמים צריך משהו ממשי כאן ועכשיו, עכשיו אומנם תעודה זה קרוב (למרות שאחרי שמגישים ציונים וזה אוטוטו, זה לא עוזר), אבל הם לא רואות את העונש בצורה מיידית.

 

ואחרי איסוף מדבקות במספר מסוים- ממתק שווה

להתעלם מהמפריעים ולהאדיר את הטובים. וברגע שאחד המפריעים משתפר- להדגיש את זה ולתת לו מייד גמול

אפשר לחלק כרטיסי הגרלה ואחת לכמה זמן להגריל פרס יפה או הנחות במבחן וכד'

אפשר לחלק שטרות כסף ולעשות מכירה סינית.

לחלק כוכבים ובת שיש לה 10\15\20 בוחרת פרס (דגש על הבוחרת, המורה מביאה מבחר והיא בוחרת לעצמה מה היא רוצה, אני אוהבת לעשות את הבחירה ליד כל הכיתה זה גם מפרגן לבת וגם מוכיח לכולן כמה שווה להתנהג יפה).

ואי אפשר להתעלם מהמפריעים, זה לא מספיק רק להעצים. אני משתדלת, אבל יש כאלה שלא אכפת להם וממשיכים להפריע.

פחות חומר ללמוד למבחן, או תוספת אחוזים לציון הסופי.

אני צריכה עונש מיידי, כאן ועכשיו, לא להימרח איתם.

בחנים לא ממש עוזרים.

מציעה לך לערוך מבדק עצמי.

עצות הן דבר נהדר, אבל כמו שאת בעצמך כותבת- מה שמתאים לאחרים לא בטוח שיתאים אצלך.

מקוה שלא ישמע מידי כהטפה מעצבנת אבל ממש ממליצה לך לבדוק את ההתנהלות שלך בכיתה.

יצירת מסגרת ברורה של משמעת בכיתה מורכבת יותר מרק פרסים ועונשים. ( ואני לא נגד, בגבול הטעם הטוב.)

תבדקי איך את נכנסת לכיתה- האם את מחכה ליחס של כבוד ( תלמידים עומדים בשקט, כיתה מאורגנת לשיעור)

או מתחילה ללמד גם כשהכיתה לא מוכנה לשיעור?

האם את מגבירה את הקול שלך מעל קולות התלמידים? ( קרי: משדרת להם שזה לגטימי לדבר כשאת מדברת)

או מפסיקה מיד לדבר?

מה הנוכחות שלך בכיתה- האם ברור לך לחלוטין שאת הדמות בעלת הכוח הרב ביותר?

עד כמה את משדרת שאת ה'בוס' כאן? 

האם את משדרת חוסר אונים במצבים מסוימים או אולי הססנות? 

עד כמה את יוצרת קשר עין עם התלמידים, מה משדרת שפת הגוף שלך?

האם ברור לך לחלוטין מה הגבולות מבחינתך? מה ממש לא מקובל עליך?

האם את עיקבית? או פעם מעירה ומענישה ופעם מתעלמת?

בכלל- האם את מתעלמת מהתנהגויות שליליות, כלומר התלמידים רואים שאת רואה ולא מגיבה?

מה האוירה הכללית בכיתה? האם כל ה'צומי' מופנה אל המפריעים? עד כמה זה שווה להתנהג יפה?

מה אחוז ההערות החיוביות ( שבחים וכד') לעומת אלו השליליות?

עד כמה את נהנית ממה שאת עושה? עד כמה את מראה לתלמידים את ההנאה שיש לך מההוראה ומהם?

סתם כך,גם הערה היא סוג של עונש... לפעמים להערה תקיפה מדמות סמכותית יש יותר השפעה מאיזה עונש אימתני.

באופן כללי בעונשים משתמשים במידה ובמשורה. תרבות של עונשים בכיתה יוצרת אנרגיה שלילית של כעס, מירמור וחוסר מוטיבציה.

אפשר להעניש, ולפעמים חובה, רק צריך לשים לב לאוירה שנוצרת סביב העונש.

אם לתלמיד ברור שאת מכבדת אותו ומעריכה אותו כאדם וההכרח להעניש אותו מצער גם אותך- זה אחרת.

אם הגעת למצב שאת מרגישה שאת צריכה לעשות שינוי ולהגדיר דברים מחדש- שתפי את התלמידים.

תבהירי להם שמה שהיה עד עכשיו 'לא עובד' בשבליכם.שתפי בתחושות שלך ( "אתם ילדים חכמים שאוהבים להתקדם ולהחכים, אבל אני מרגישה שיש כאן ילדים שהתרגלו ללמוד בצורה לא נכונה, וזה מאד מצער אותי...")

הגדירי מחדש את הגבולות -בקצרה ובצורה הכי ברורה שאת יכולה. (לדג' " מדברים רק לאחר קבלת רשות דיבור")

הזכירי את הכללים בכל הזדמנות ( לדג': כשאת שואלת שאלה- תרימי את האצבע שלך כתזכורת)

שבחי מאד על הדברים הקטנים ( "10 תלמידים היו מוכנים בזמן, אנחנו מתקדמים. מעניין כמה יהיו מוכנים בשיעור הבא")

אל תתעלמי מהתנהגיות שלא נראות לך. תגיבי בתקיפות רבה ובקצרה. ( "כך לא מדברים כאן")

כמובן, לפעמים צריך גם סנקציה, אבל בזהירות ובמקום הנכון.

יכול להיות שאם המצב ממש קשה - כדאי לך לשלב גם מבצע כיתתי חיובי, משהו פשוט וברור שאת והתלמידים תוכלו לעמוד בו באופן עיקבי. זה הרבה יותר נעים. רק שימי לב לא לעשות ויתורים קטנים. ( "טוב, בסדר, אני אתן לכם נקודה אבל זה לפנים משורת הדין...") זה מאבד את האפקט לגמרי.

והעיקר- לא להתייאש! ( סיום דרמטתי להטפה הזאת)

בהצלחה רבה רבה!!!

בתור מורה מתחילה אשמח מאוד לשמוע מימך עצות בסגנון הזה (לא מצאתי שום נימה של הטפה, להפך רצון טוב לעזור). 

מאמצת את הרעיון של- לא להתחיל ללמד לפני שהכיתה מאורגנת, אני נכנסת וישר מתחילה, חבל לי על הזמן של השיעור אבל יכול להיות שכשהכיתה מאורגנת מראש משקיעים על זה פחות זמן במהלך השיעור.

ממש ממש תודה.

 

אני לא מפסיקה לבחון את עצמי.

יש שם כרגע קושי מאוד מאוד גדול, כי המחנכת בחופשת לידה, והכיתה חוגגת.

(אגב, אני ממש לא המורה היחידה, ויש שם מורות מנוסות ממני שזה המצב אצלם...)

 

אני מסכימה איתך שצריך לחשוב לפני שנותנים עונש, ולא כל הזמן ליצור מצב של פחד מעונשים, הבעיה היא שיש שם אוירה מאוד מאוד בעייתית, בצורה בלתי רגילה. אני מרגישה שצריך לתת לבת או שתיים פעם אחת עונש חמור שיזעזע אותן ויזיז להן. משהו שהוא תגובה ישירה על התנהגות בלתי הגיונית בשיעור.

 

יש גם נקודות חיוביות על התנהגות כיתתית  בשיעור.

בס"ד

 

חה.

ד-ו הם כבר ילדים "גדולים" אני זוכר איך צחקנו כשהמורה ניסתה לעשות משהו כזה ^

מסכנה, בכתה אחרי כמה שיעורים. אני באמת מצטער על זה.

אבל כעיקרון,  זה ^ לא עובד. רק בתחילות שנה, ועם בצפר חדש, לעיתים נדירות זה עובד.

מצטער לאכזב.

נראה לי יש הרבה הבדל בין בנים לבנות.

לתת חיזוק חיובי על התנהגות טובה.

 

גם כלפי הילד הספציפי וגם לגבי שאר הכיתה.

 

אם יש ילד שמתחצף- *לפני* שזה קורה- לשבח בפני כל הכיתה ילד שמתנהג תמיד בדרך ארץ, עלזה.

 

וכן ילדים שיושבים יפה על השיעור.

 

כל כיתה ומורה והאופי שמתאים לה- אפשר סתם לומר כל הכבוד בפני כל הכיתה, אפשר לתת פרס, אפשר 

 

לעשות לוח מצטיינים שבועי עם הקטגוריות שיש איתם בעיה בכיתה.

 

זה במישור הכיתתי.

 

במישור האישי- כאשר הילד עושה מעשה טוב, לאו דווקא בתחום שקשה לו בו- תחמיאי לו, תשבחי אותו בפני כל הכיתה-

 

לאט לאט הוא ישתפר גם במה שקשה לו,

 

כי הוא ירצה לקבל תשומת לב חיובית ממך, ויהיה לו חשוב שהדימוי החיובי שלו אצלך לא יפגם.

 

בהצלחה

שמידי פעם יש להעניש.

יש לי כיתה אחת מאוד קשה, אם מידי פעם בת תקבל עונש כלשהוא זה ירגיע את הכיתה, ותאמיני לי שאני עובדת מאוד גם במישורים החיוביים (לפעמים קצת יותר מידי).

אבל בגדול- אם נאמנים ועקביים עם השיטה הזו,

 

התנהגויות שליליות פוחתות.

 

מה גם, שבעיני עונש שקשור לחומר למידה (בוחן על השיעור וכו'),

 

זה "לירות לעצמך ברגליים" כי המורה משדר מסר שגם ככה קיים בעולם-

 

שלימודים זה סוג של עונש.

 

וזה לא באמת ככה, עובדה שרוב האנשים מאוד אוהבים ללמוד לאחר סיום 12 שנות לימוד...

 

שוב, זו רק דעתי, וגם זה- ממש תלוי כיתה ומנטליות

כשאני נותנת בוחן על החומר, אני מסבירה למה אני נותנת בוחן:

"אנחנו צריכים ללמוד, אם אנחנו לא לומדים בכיתה, אז כל אחד צריך ללמוד לבד וכדי שאני אראה שבאמת הבנתם את החומר, אז נעשה בוחן, לא כדי להעניש, אלא כדי שנוכל לראות שהבנתם את החומר".

בפעם האחרונה שעשיתי את זה, לא אמרתי "אם לא יהיה שקט אני אעשה בוחן", אלא פשוט הודעתי "בשיעור הבא יש בוחן על החומר שאנחנו צריכים ללמוד היום, אם תתנו לי ללמד כמו שצריך, אז כולם ידעו את החומר ויקבלו 100, אם לא, תצטרכו ללמוד לבד..." כלומר, הבוחן לא בא כעונש, אלא הבוחן היה בכל מקרה, ה"עונש" הוא שאם הם לא ילמדו יפה, הם יצטרכו להשלים את החומר לבד.

בנוסף, ביקשי שיכתבו לי על הבוחן אם הם למדו או לא (ואני מאמינה שהם כותבים את האמת) מי שלא למד ונכשל, אני יודעת שזה לא שהוא לא הבין את החומר אלא שלא התאמץ להבין, מי שלמד ונכשל, אני מבינה שהוא לא הבין, ולפי המדד הזה אני מחליטה איך להתקדם, כמה להתעכב על הנושאים הבאים וכו'.

אם תלמידה הפריעה במהלך השיעור, היא לא למדה בשיעור, ולכן אפשר לתת לה עבודה שתעשה, על מנת להשלים את החומר, זה נראה לי מאוד הגיוני, עונש שהוא תגובה על המעשה. זה לדעתי העונשים הכי טובים.

וודאי שענישה באופן שהצגת היא ענישה מחנכת ולא הישרדותית,

 

אני פשוט חושבת שזה תלוי מורה ותלוי כיתה.

 

יש כיתות ששיטה כזו תתאים להן- ויש שלא.

 

יש מורות שלא יתחברו לשיטה ואז זה מילא לא יעבוד ויש שלא,

 

רק הצגתי אפשרות נוספת,

 

לא פסלתי משהו אחר, בטח לא ענישה שהיא נעשית באופן חיובי

לק"י

 

בני כמה הם? ואיזו רמה?

 

בכל מקרה- מומלץ שזה יהיה מוחשי: להביא פירות אמיתיים, וגם להראות בתמונות או במצגת.

להריחף למשש ולטעות את הפירות.

אפשר למיין פירות- מה פירות הדר ומה לא..

לעשות טבלת השוואה: ריח, צבע, טעם, מגע.

דפי עבודה/ קלסרי עבודה עם למינציה.

 

בהצלחה!

 

קצת חשוב לדעת, כדי לכוון יותר...

אבל בגדול, אם ההגדרות 'שימושיות' לתלמידים ומשולבות בתוך מהלך מובנה וברור, השיעור הוא שיעור טוב.

מה הופך הגדרה לשימושית?

1. מונסחת באופן בהיר פשוט וקצר. ( הניסוח התחבירי חשוב- הגדרה מסורבלת= שיעור מסורבל..., לפעמים מדובר בשינוי הסדר של מילה או שתיים. תשאלי מישהו שהחומר לא מוכר לו, אם מבין את ההגדרות)

2. משמעותית לתלמידים. ( הם מבינים למה שווה להם לזכור ולהפנים את ההגדרה לדג': כך יוכלו להכין אנמציה למצגת הכיתתית)

3. מלווה בדוגמא. החיבור למציאות הוא הכרחי, הקישור בין ההגדרה התיאורטית לדוגמא המעשית יוצר את ההבנה וההפנמה של ההגדרה.

בנוסף, כמו שכבר כתבתי, ההגדרות צריכות להיות משולבות בשיעור באופן הגיוני.והכוונה כאן היא למהלך שיעור מובנה ויעיל.

מהו מהלך של שיעור טוב?

קודם כל, שיעור שיש בו את כל המרכיבים: פתיחה מענינת, הקנייה, התנסות, סיכומי ביינים, סיום משמעותי וכו'.

חוץ מזה, העיקרון הוא די פשוט: רצף. השיעור צריך לזרום. הגדרה גוררת הגדרה, 'כמעט' בלי לשים לב...

בהצלחה רבה!

נ.ב. אם בכל זאת יש הגדרות פחות 'שימושיות' שחשוב לך ללמד- את יכולה להעזר ב'עזרים מלאכותיים'. כלומר, להשתמש בעזרים חיצוניים (לדג': תמונות)  ובתומכי זיכרון שאינם קשורים באופן ישיר להגדרה, (לדג': המילה הזאת נשמעת כמו... אז ככה כולנו נזכור שזה אומר...)

אולי לעשות בסוף השיעור איזה משחק שכל תלמיד מקבל כרטיסיה עם ההגדרה או עם המושג והם צריכים להסתדר בזוגות לפי הפירוש, ואז תולים על הלוח את כל המושגים עם הפירושים.

הגדרות ומושגים בלשונך וגם קלוז טקסט השלמה

ונראה לי שיש בו כמה סיפורים טובים. אין לי את הספר הזה, רק יצא לי לקרוא בו כמה פעמים, אז אולי משם.

 

http://www.shemolam.org.il/default.asp?catid=%7BFF7A51A4-4AF9-410D-A2B0-860E9D4F6D2F%7D

 

מסודר לפי נושאים.

בחלק מהנושאים יש רשימה של ספרים שעוסקים בנושא, ובחלק יש קישורים לקטעים וסיפורים סרוקים.

יכולה לראות מה כתוב, יש עוד?

לקרא את התוכן, כנראה חסימה של רימון.

תודה.

http://iis.infocenters.co.il/shem_olam/query.asp?site=shem_olam&lang=HEB&param=%3Cquery_operation%3Eload%3C/%3E%3Cquery_id%3E1_74%3C/%3E

 

ואפשר לעשות חיפוש של מילות מפתח.

 

אפשר גם לעשות בגוגל- סיפורי שואה, 

ויש דברים כמו

https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=7&cad=rja&ved=0CGUQFjAG&url=http%3A%2F%2Fwww.yeladim-edu.org.il%2Fdocs%2Fyom_hashoa%2Fsipurim_leyom_hashoa.pdf&ei=14a8Us3YIOuX0AX7_4CIAQ&usg=AFQjCNEAy-1UeVS2beH_SFqwyOKv4rxuSw&sig2=o3Y7jEhWaRZrwE1aSvjNsg&bvm=bv.58187178,d.d2k

 

http://www.yadvashem.org/yv/he/righteous/stories/

 

http://www.mesaper.co.il/Default.aspx?ID=a117f6bf-9a5e-4d30-bc62-2dcd341d71b5

הקישור לא מראה לי את הסיפורים, כנ"ל הקישור השני (רימון, מה לעשות?)

את השלישי מצאתי, לא אהבתי את הסיפורים.

חיפוש בגוגל לא עזר.

אבל אם תפרטי יותר..

את מחפשת סיפורים אישיים [מישהו שמספר איך הוא שרד את השואה]?

מקרים קטנים?

עדויות?

איזה מסר? אמונה? ערבות הדדית? תורה?

באיזה אורך?

 

יש בספרים של הרב קרליבך של לב השמיים כמה סיפורים מעניינים על אדמו"רים בשואה. הסיפור של הרבי מפיאסצנה גם בעיניי מאוד מעניין. להבדיל, גם אותי הספר 'נידונה לחיים' ריתק, על מאות עמודיו. כמובן, הדבר המתאים ביותר ללמד בספרות שואה זה את כתבי זוכה פרס הנובל לספרות, אלי ויזל.

אם הם מספיק בוגרות, אולי רכבת קסטנר. או להקרין להם עדויות ממשפט אייכמן.

לכן, אם תפרטי קצת יותר, זה יעזור...

 

והנה הקישור הראשון, אולי עכשיו זה יעבוד לך- http://www.yeladim-edu.org.il/docs/yom_hashoa/sipurim_leyom_hashoa.pdf

 

הוא בדיוני.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000411659

בצד ימין יש קטגוריות, כמו דת במהלך השואה. http://lib.cet.ac.il/Pages/sub.asp?item=1244

 

לדוגמה, מתוך הקטגוריות של הצלה וצעדות המוות:

http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=15657&kwd=1192

 

 

לאנונימי ) 

אם כן- תודה על הטרחה המרובה.

בעצם- גם אם לא- תודה

לא קראתי עדין את הסיפורים רק רפרפתי מלמעלה והיה נראה טוב, תודה על הערה החשובה

לא חשוב איזה מסר, רק שהבנות יקבלו משהו מהסיפור שהוא מעבר לעלילה עצמה.

כל סוגי הסיפורים טובים, באורך של 2-3 דפים

על אשה שלא דיברה להגנתה כדי להימנע מלקבל מלקות.

חשבו שזה מגאווה,

אבל בסוף מגלים שזה מכיוון שהיו יהודים שרשמו פרוטוקול

וזה היה בשבת

והיא לא רצתה שהם יחללו שבת בגללה.

 

אני לא בטוחה איפה קראתי את זה ואולי הפרטים לא מדויקים.

 

מצאתי גרסה של זה באינטרנט: http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6053&CategoryID=1305

האם בשעת שמד, כאשר סכנת מוות עומדת כל דבר, צריך להקפיד על זה?

כדאי לברר עם רב...

שמד- כל המצוות הן בגדר יהרג ועל יעבור.

אם זה המסר (לא הספקתי לקרא) זה מצויין.

לא יזיק להם קצת לשמוע על מסירות נפש למען המצוות.

זאת אומרת, ברור שזה השואה וכל זה, אבל זה לא כל כך פשוט הלכתית. במיוחד שלא אמרו לה- תחללי שבת.

ובהנחה שהרשמים כותבים בשינוי, זה רק איסור דרבנן, וזה נראה לי דוחה פיקוח נפש.

בזמנו, כשאנו למדנו על על השואה החדירו בנו את המסר של קידוש החיים, ולא קידוש המוות. הבחירה של לחיות למרות הכל.

 

האם יהודים אכלו כשר במהלך השואה? לא אכלו חמץ בפסח?

לפי ההודעה שלך, מסתבר שהם חייבים. 

הנושא הוא מאוד מורכב, הלכתית ורגשית.

אבל את צודקת אני התייעץ עם משהו מוסמך בל"נ.

תודה

כמו למשל משהו שחשבתי עליו אתמול כשכתבתי את ההודעה, האם העובדה שהפצירו בה לדבר, וגם את זה רשמו לא יותר גרועה מאשר היו רושמים מה שהיא עצמה אמרה, אבל בסה"כ יצא יותר בקיצור?

 

אדרבא, אפשר גם לשאול רב ולהגיע מהסיפור לדיון משמעותי.

 

(יחד עם זאת, גם אם המעשה היה לא נכון, הסיפור עדיין מרגש לטעמי.)