פורום עצמאיים ועסקים קטנים (עמוד 62)

לק"י

מסיכות, רעשנים, אוזני המן...

סמיילים

לדעתי זה מרהיב, ודי מקיף את כל הנושא

את יכולה ממש ליצור כביכול מגילה שפתוחה,

ובתוכה ליצור את הסיפור עם הדמויות, ומלל מועט.

משהו צבעוני ומלא חיים

ונכון מאד.. לצערנו..

https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=1&cad=rja&ved=0CDIQFjAA&url=http%3A%2F%2Fwww.orianit.edu-negev.gov.il%2Farazimasd%2Fcp%2Fhomepage%255CregFiles%255C%25D7%259E%25D7%25A2%25D7%25A8%25D7%259B%25D7%2599%2520%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%25A8%2520%25D7%2590%25D7%2599%25D7%259B%25D7%2595%25D7%25AA%2520%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%2591%25D7%2599%25D7%2591%25D7%2594.doc&ei=Vc_vUtDHDM3bsga7m4DYDw&usg=AFQjCNGQME7LZRdAH47f8UldMUs3QRZsmQ&bvm=bv.60444564,d.Yms

http://info.smkb.ac.il/home/home.exe/2111/41897

http://www.kaye7.org.il/seviva.htm

http://www.itu.org.il/kishuran/?CategoryID=66&ArticleID=120861

לעצם העניין, הייתי משנה את הכותרת. לא מדובר כאן בבעיות משמעת אלא בחוסר מוטבציה ( 'הנעה') ללמידה.

זה נושא רחב מאד, ומציעה לך לקרוא עליו קצת ברשת.

בקצרה אומר שהשאלה שכל מורה טוב שואל את עצמו היא איך ליצור אוירה של שותפות בתהליך הלמידה,

כלומר, התלמידים פעילים בתהליך. המורה שם בתפקיד 'המנחה' אך לעיקר הלמידה- אחראים התלמידים.

מה יכול לעודד מוטבציה? בגדול, זה זה:

• העצמת תחושת המסוגלות של התלמידים.
• יצירת עניין והנאה בלמידה
• מסגרת ברורה המאפשרת למידה

מהתיאור שלך נשמע שאכן, המורה לא רק שאינה מעודדת מוטיבציה למידה אלא הפוך.

לפעמים לומדים על דרך השלילה... שימי לב כיצד היא יוצרת מצב של חוסר מוטבציה ללמידה:

החומר מוכתב להם למחברת ומי שנכשל במבחן כי לא למד פשוט יעשה תיקון מבחן בבית והיא תעלה לו את הציון.. 

היא בעצם משדרת להם שהם לא מסוגלים להתמודד עם מטלות בית סיפריות פשוטות כמו לימוד למבחן או סיכום החומר...

הם לא מקשיבים, לא משתפים פעולה ומפריעים לכל אורך השיעור גם בפטפטת וגם בהתעסקות אין סוף בפלאפונים

האם השיעור מעניין? רלוונטי? עד כמה הוא מחובר לעולמם של בני 16? איך הוא מוגש?( בהתלהבות?)

מה הוא דורש מהם? (רק להקשיב ולענות על שאלות?) מה 'ייצא להם' מהידע הזה? עד כמה זה מאתגר ומסקרן?

כמובן שהתלמידים לא נרתעים מהערה קטנה וממשיכים להפריע 

כאן מגיע הקטע של 'המשמעת'. היא לא דורשת כבוד לעצם הלמידה, אז למה שהם יכבדו?

אולי מי שמקשיב נחשב 'חנון' ולא 'קול'? האוירה הזאת לא נוצרה ביום, והמורה אחראית לה!

את כותבת: נראה שקל ליפול לשם כשבסוף ההישגים מדברים

אבל אני חותמת לך שההישגים של התלמידים האלו יכלו להיות פי עשר יותר טובים

לו הייתה מתרחשת למידה אמיתית ונכונה!

וידוי הגדול/ אמנון שמוש

אִמִּי

הָיְתָה בָּאָה אֵלַי
בְּכָל קַיִץ

עֵינֶיהָ יְגֵעוֹת מִקְּרִיאָה
עֲבָרָהּ עָמוּס לְעַיְּפָהּ
מְסַפֶּרֶת הָיְתָה
וּמְסַפֶּרֶת

עַל מַה סִפְרָהּ וְעַל מַה לֹא
סִפְּרָה
קוֹלָהּ מִתְנַגֵּן
כְּעוּד
וְכַפּוֹת יָדֶיהָ מְבָאֲרוֹת
צְמִידֶיהָ מִצְטַלְצְלִים
זָהָב אֶל זָהָב
כְּאוֹתָן אִמְרוֹת כָּנָף
שֶׁבְּפִיהָ
שֶׁאֵין לַזְּמַן שְׁלִיטָה בָּן-


וַאֲנִי
כֻּלִּי
אֹזֶן סְתוּמָה

שָׁקוּעַ בִּלְהוֹצִיא
אֶת הַקִּבּוּץ מִן
הַבֹּץ
לְהָזִיז דְּבָרִים קָדִימָה
וּלְמִי
(נוּ - בֶּאֱמֶת)
יֵשׁ פְּנַאי
לְאִמָּא

מָסָךְ
בֵּין קוֹלוֹת תְּמוֹלֶיהָ
לְבֵין אֹזֶן הַכְּרוּיָה
לִשְאוֹן קְבוּצָה וּמִפְעָלֶיהָ הִיא מְסַפֶּרֶת
עַל בֵּן-צְרוּיָה
וְעַל סְגוּלוֹת הַקָּמֵעַ
וַאֲנִי
מֵנִיד רָאשִׁי
כְּשׁוֹמֵעַ

קַיִץ אֶחָד
לֹא
בָּאָה
וּבַחֹרֶף
נִפְטְרָה
מִן הָעוֹלָם
וּמִן הַצָּרוֹת
הַצְּרוּרוֹת בִּצְרוֹר הַחַיִּים

חָלַף אָבִיב
כָּלָה קַיִץ
וּבַסְּתָו
הִתְחִילָה יָדִי
מַעֲלָה עַל הַכְּתָב-
סִפּוּרִים

קָרָאתִי
וּמָצָאתִי
אֶת עוֹלָמָהּ
שֶׁל אִמָּא
תַּרְבּוּת- חַיִּים
שֶׁהָלְכָה
לְעוֹלָמָהּ

אֶפְשָׁר
אָזְנִי הָיְתָה סְתוּמָה
וְלִבִּי עֵר
וְאוּלַי
חִלְחֲלוּ הַדְּבָרִים
בַּדֶּרֶךְ אַחֵר

רָצִיתִי
לְהַשְׁמִיעַ סִפּוּרַי
בְּאָזְנָהּ
שֶׁל אִמָּא
בִּקַּשְׁתִּי
לִשְׁמֹעַ עוֹד וְעוֹד
מִמֶּנָּה
אַךְ אִמִּי
שֶׁהָיְתָה
כָּל קַיִץ
עִמִּי
(מֵעֵבֶר לְאוֹתוֹ הַחַיִץ)
הָיְתָה -
וְאֵינֶנָּה

כל הכבוד לאבא/פרץ בנאי

כל הכבוד לאבא

שלא חסך ספר

במחסור ורעב

לבוש בלואים בילדותי

ישבתי בשפת השורות

וכל השאר לא חשוב

כמו אבא אז וספר בין אצבעותיו

אמר :

פה טמון כל הסוכר שבעולם

השאלה היא לאיזו שכבת גיל השיעור מיועד?

האם את מתכוונת ללמד את שני השירים בשיעור אחד?(לענ"ד לא תספיקי)

אפשר לתת להם למרקר דברים שיעזרו לך להוביל את השיעור (תלוי במה את מתמקדת). 

יש לך כאן מוטיב חוזר בשני השירים מנקודות מבט שונות - היחס לסיפורים.

ניגודים בולטים - רוצה לשמוע ומרגיש רווח ומודה על כך למול זה שלא רוצה לשמוע ומרגיש החמצה.

אם אדע מה בחרת ללמד בשיעור ומהו הנושא המרכזי, יהיה הרבה יותר קל לעזור לך למצוא פעילות מתאימה.

בכל אופן, אשמח לעזור באישי (נכנסת לפה לעיתים רחוקות)

גם אם לא בהצלחה לך.

החלטתי לעשות על "וידוי הגדול", וכרגע יש לי כמה רעיונות (לתת משימה לספור את השורש ס-פ-ר לפני ולראות אח"כ שבחלק על האמא השורש הזה מופיע 5 פעמים וכו'... להשמיע קול של עוד...)

השיעור לכיתות ט'...

האמת שני לא ככ הייתי בשיעורים

אבל אני רק זוכרת שבשיר 'כל כבוד לאבא' [אגב, לטעמי הוא הרבה יותר יפה. אבל סתם כי בכל השיעורים על הווידוי הגדול לא הייתי אז אנלא מכירה אותו]

המורה כתבה בגדול על הלוח 'כל הכבוד לאבא', וכל את היתה צריכה להמשיך את זה לשיר עפ"י ראות עיניה.

זה היה מגניב. באמת שווה.

לעשות את סדר הפעולות במנגינה או בהטעמה

(נגיד" כותבים יחידות שומרים עשות)

וגם אפשר לעשות חיצים בצבעים שונים מספרת היחידות ליחידות ואז לעשרות ואז בצבע אחר חיצים מספרת העשרות ליחידות ולעשרות

שזה בעצם סדר הכפולות

יצא מסורבל אבל זה לא קשה

והניצלו"ש-

איך עושים חילוק?

אני לא יודעת והם תכף מגיעים לזה

גם יש איזה פרצוף שעוזר לזכור..

אבל אין לי מושג

ב"ה
חילוק במאונך:
ראשי תיבות חכמ"ה:
חילוק
כפל
מחסרים
הורדת ספרה
 

28:7=4

אז תכתבי את זה בצורה של חילוק ארוך ותעבדי לפי חכמ"ה:
חילוק: 28 חלקי 7 זה 4.
כפל- 4 כפול 7 זה 28.
מחסרים 28 פחות 28
יוצא 0 וגם אין ספרה להוריד... .

עכשיו תנסי לקחת תרגיל שנשארת שארית ותעבדי לפי השלבים הנ"ל... .
בהצלחה!
(אני גם לא למדתי את זה ביסודי! אל ייאוש! )

162:6

חילוק: מתחילים מ1:6- אי אפשר לחלק, אז מוסיפים את הספרה הבאה.

עכשיו יש לנו 16:6. 6 נכנס פעמיים בתוך 16, אז התשובה היא 2.

כפל: נכפיל 6X2 (המספר בו אנחנו מחלקים- 6, כפול התשובה שכתבנו- 2), יוצא 12.

מחסרים: 4=16-12

הורדת ספרה: מורידים את הספרה הנוספת (מה שנשאר מה-162)- 2.

עכשיו יוצא 42 (4- השארית ממקודם, ו-2- הספרה שהורדנו).

חוזרים על התהליך:

חילוק: 42:6. יוצא 7. מוסיפים את ה-7 לתשובה.

כפל: 42=6X7

מחסרים: 0=42-42

הורדת ספרה: אין ספרה להוריד

הסתיים התרגיל, והתשובה היא 27 (ה-2 מהחילוק של 16:6, וה-7 מהחילוק של 42:6).

ודווקא לא באוכלוסייה חלשה...

לא יודעת להגיד לך יותר... רק שאצלי יש תלמידות שאני רואה שבימים שהם לא לוקחות אין עם מי לדבר, ובימים שהן לוקחות זה תענוג ללמד אותן! (לא אומרת על כולן, רק על כמה!)

לי יש בכיתה ב'  3 מיתוך 16!!!

זה המון ועוד אחת עם הפרעה נפשית ו- 2  עם בעיות רגשיות, נסי ללמד ככה

(אוכלוסייה חלשה)

יש לי אחת שביום חופשי של המחנכת הרבה פעמים לא לוקחת וזה כ"כ שקוף עליה (צחוק בלי שליטה, אלימות, מילים גסות והתנהגות שלא מאפיינת אותה כשהיא לוקחת)

הכלל בבית ספר- מתקשרים להורים שיגיעו לטפל בה (להביא כדור או לקחת הביתה)

ובכיתה של 20 ילדים יש לפחות 10 ילדים הלוקחים ריטלין.

זה לא קשור בכלל לאוכלוסיה. יש בזה משהו גנטי.

לא קשור להרגלים מהבית. זאת בעיה נוירולוגית אז למה שזה יהיה קשור להרגלים מהבית.

ממליצה לך לקרוא קצת על ילדי ADHD ועל הפרעות קשב וריכוז בכלליות. זה יעזור לך ללמד אותם ולהתמודד איתם.

אגב,

אני נהנית ללמד אותם. זה אתגר כיף וכל הצלחה שלהם היא משמעותית יותר.

רק הערונת,

זה מאוד קשור להרגלים מהבית,

זו אומנם בעיה נוירולוגית, בד"כ מולדת, שתלויה בעיקר בגנטיקה אבל:

תזונה יכולה מאוד מאוד להחריף או לשפר את המצב!

והרגלי למידה יכולים להיות כלי עזר משמעותי ביותר עם ההתמודדות!

באוכלוסיות חלשות, לצערנו יש בד"כ גם בורות בנושאי תזונה, וזה משפיע על יכולות הלמידה של הילדים!

ודווקא אוכלוסיה חלשה

ואני חושבת בהקשר אחר

שבגלל שהן מאוכלוסיה חלשה היה קשה לשכנע אותם לקחת...

לא יודעת אם זה מולד/ הרגלים/ דור כזה...

שלום וברכה

כמאמנת אישית לילדי ADHD, חשוב לי לתת את המידע המדוייק ביותר ביחס לאחוזים.

כיום ישנו בין 10 ל- 15% בכל כיתה שמאובחנים ומקבלים ריטלין.

זוהי הפרעה נאוירלוגית המתאפיינת בחוסר דופמין במוח, שהוא מוליך נוירני, שתפקידו לעזור בתיפקודים הניהוליים של המוח. 

הריטלין - משלים את הדופמין, למספר שעות, ועוזר באיזון המוח הקדמוני - ריגשי .

היום, ככל שהדור חשוף יותר לטכנולוגיות חדישות ומהירות, במשך שעות, מתפתחות הפרעות קשב ריגשיות  יותר, שנוטים להתבלבל בינם לבין ההפרעה האמתית, וזה תפקיד הנאורולג.

יש לציין, כי השלמת הדופמין, איננה מספיקה, ויש ללמד ילדים אלו אסטרטגיות למידה, כישורי חיים ויכולות תקשורת. כאן אני נכנסת לתפקיד...

בהצלחה

לינדה

וזאת ממש לא אוכלוסיה חלשה

אני חושב שיש לו יכולות. לא בטוח במאה אחוז

הסדר לדעתי,

קודם "תקוה וביטחון", אח"כ "משמעת וגבולות".

אתה אומר לו: תשמע, יש לי פטנט.. אם אתה הולך איתי - אתה נהיה ממש תלמיד טוב בעז"ה. לא בבת אחת ולא במאמץ נוראי..

תגיד לו: מתחילים מדברים קטנים. אתה תראה שהצלחת - יהיו לך יותר שמחה ויותר חשק.

תקדיש לו קצת זמן מחוץ למסגרת.  נגיד: איזו הפסקה או קצת אחרי הלימודים. תבדוק מה הוא יודע בחשבון. תתחיל מחיבור פשוט.

הגעת לנקודה שהוא יודע (נניח חמש ועוד שבע..) - אתה מלמד אותו משהו קטן מעבר לזה. אומר לו מראש - אני מלמד אותך כעת משהו לא קשה, אבל קצת יותר ממה שאתה יודע. אתה חוזר על זה פעם אחת בבית. מחר אני נותן לך שאלה. אם הצלחת שני פרסים: פרס אחד - אני מביא לך ממתק קטן, פרס שני - אתה פתאום תרגיש שאתה דווקא יכול משהו, מצליח, זה ישמח אותך. 

נניח הסברת לו איך מחשבים שש ועוד תשע (כולל אצבעות ידיים, רגליים וכו'...) - למחרת אתה שואל אם חזר פעם אחת בבית. אם יגיד שלא (יש להניח..), תגיד - טוב; אבל הבאתי כבר את הפרס. אתה רוצה שאתן לך אפשרות לחזור כעת חמש דקות במקום מה ששכחת בבית?..

חזר - בחנת אותו, הצליח, צילש"ת אותו. מברך על הפרס (חייב!) אוכל על ידך (אל תיתן לו לברוח.. תגיד: רגע... שכחנו את הפרס השני..). ואתה אומר לו: הצלחת. ייש רכח. זה נעים להצליח, נכון? תבוא אחרי הלימודים - קומה הבאה.

הקומה הבאה יכולה להיות שאתה מספר על אברהם אבינו מתחילת לך-לך, מסביר מה היה שם, מסביר את הניסיון, את האמונה בה'..  שואל כמה שאלות לוודא שהבין. משימה הביתה: קורא את הכמה פסוקים ששם. מחר - שואל אותך כמה שאלות על מה שלמדנו. הבנת - פרס כפול..

למחרת - כנ"ל ( לא חזר בבית, 5 דק' בכיתה במקום מה ש"שכח"..  אחרי כמה ימים, אתה כבר תוכל להגיד שאתה כבר בטח יכול לזכור ללמוד בבית. אז אם מחר תשכח - נחכה עוד יום שתזכור גם בבית, זה חשוב..).

וכן על זה הדרך.

כשתעשה לו מבחן על כל הש"ס - תודיע...

א. שיחה אישית שבה אתה מבהיר לו שאתה לטובתו ורוצה לעזור לו. חשוב לא להתייחס בהתחלה לקשיים ולבעיות אלא רק ליכולות שלו.

ב. הבהרה שחלק מהעזרה שאמנם אתה רוצה לעזור לו, אבל לשם כך עליו לעמוד במספר כללים. את הכללים כדאי לחלק בין כללים שאתה קובע לבין כללים שהוא ירצה להוסיף (לדוגמה: מותר לו לצאת באמצע השיעור, בתנאי שהוא חוזר תוך 5 דקות).

ג. להבהיר לו מה הוא ירוויח אם הוא יתנהג כמו שצריך (מומלץ לשתף את המנהל בסיפור. יש לו כלים שיכולים לעזור כתגמול חיובי).

ד. לזהות את הפערים הלימודיים, ולהגדיר במה מתמקדים. אל תנסה לסגור את כל הפערים במקביל. תבחר שניים-שלושה מקצועות ותתמקד בהם. העזרה צריכה להינתן גם ע"י מורים מקצועיים.

ה. לזהות תחומים שמעניינים אותו, ולנסות לתת לו להביא אותם לידי ביטוי - או בתור דבר שירגיע אותו, או בתור תרומה לכיתה\ לבת הספר.

ו. לנהל מעקב אחרי עמידה בכללים. לא תאמין כמה מסגרתיות יכולה לקדם..

על אי עמידה בכללים תגיב בצורה של "לא מתאים לך. החלטנו ביחד...". אל תיקח את זה אישי, ואל תכניס את זה למלחמה מולו.

אל תשכח לתת תגמול חיובי על עמידה בכללים (בהתחלה יותר תגמולים ולאט לאט להפחית). כמובן שגם מחמאות הן תגמול, אבל שווה לדאוג גם לתגמולים מסוגים נוספים.

ז. תנסה לייצר תחרותיות בינו לבין אחרים בצדדים החזקים שלו. תוכיח לו שיש דברים שהוא טוב מאחרים (כמובן שתעשה את זה בחכמה ואל תגרום לו להיות שנוא...)

זה על קצה המזלג רעיונות שעלו לי. אם יהיו לי עוד אני אכתוב.

ואני יודעת שזה אולי ישמע מוזר.

אבל טלפון אליו ל5 דק לבית.... זה קצת ממש להשקיע והמון תוצאות!!

תתקשר אליו, תשאל אותו ״הסתדרת עם הש.ב היום (לא האם עשית!!) ישך משהו שאולי תרצה לשאול ואעזור לך? איך בבית? איך בכיתה ״. וכו וכו

עושה פלאים

בהצלחה רבה!!

ותגיד לו גם ״בןנא , ראיתי, איזה תותח אתה בכדורגל!!!״

מגניב

אבל מדגיש: דבר ראשון תדבר איתו.תן לו לספר לך מה מפריע לו.

תצא לרגע מהמקום של מורה,דיסטנס מסויים, ריחוק ופשוט תבהיר לו שאתה רוצה 

לעזור לו ולשמוע מה יש לו על הלב. כמובן, תבהיר לו תוך כדי/בסוף שהשיחה הזו

לא אומרת שאנחנו חברים ולכן הוא יכול לעשות מה שבראש שלו, ושהוא כן צריך

להיות ממושמע ולהקשיב לכללים, אבל שיידע שתמיד תהיה שם בשבילו.

שהייתי סמל טירונים בצבא היו לי מספר חיילים מאד בעייתים, (למי שלא יודע-

הסמל בדר"כ תופס דיסטנס רציני מהחיילים) שהמפקדים שלהם לא הצליחו להתמודד איתם לבד,

בין השאר כי הם פחדו למחול על כבודם.

דווקא שאני,שבאתי כאילו מ"למעלה" ותפסתי איתם שיחות הצלחתי בעז"ה ליצור מגמת שינוי אצל האנשים,

והם הצליחו והגיעו למקומות שהיה הזוי לחשוב שהם בכלל יסתכלו לכיוונם.

הרבה הצלחה בעבודת הקודש.

ישר כוח ענק, מורה שנה ראשונה, חטי"ב, 32 תלמידים 

ושם לב גם לתלמידים "השקופים",, ראוי להערעכה.

מציע לך לפתוח בתהליך מסודר ומקיף מכל הכיוונים,

המקצועי (אבחון) הפדגוגי והקשר האישי.

הפן המקצועי: חייבים לשלול בעיית קשב וריכוז, לא בטוח ש "

הוא מאחר לשיעור ויוצא מהשיעור מתי שבא לו

ובכללי הוא לא בעניינים." נובע מאי הצבת גבולות אלא

נראה יותר מבעיית קשב. שוחח על-כך עם היועץ/ פסיכולוג.

מהצד הלימודי: דבר עם מנהל בית הספר, נסו להשקיע בו שיעורים

פרטניים (עוז לתמורה אופק חדש) תצמידו לו חונכים, מתנדבים,

כדאי לעסוק איתו יותר בהטרמה מאשר בחזרה (הטרמה היא כלי יעיל ביותר).

הקשר האישי: לא בהכרח שהוא מצריך זמן רב, יותר שינוי מחשבתי, שירגיש שהוא חשוב לך ואתה אוהב אותו.

צריך לומר לו את זה ולהראות לו אתזה, הארת פנים, התעניינות במצבו המשפחתי כלכלי (יתכן שתגלה שהוא בכלל

לא פנוי ללמידה עקב קשיים כלכליים/ משפחתיים/ בושה מלהביא חברים הביתה )וכו'.

עכשיו צריך לשאול את השאלה הנוקבת, איך הוא הגיע למצב הזה? מה עשו איתו ביסודי?

לא רוצה לשפוט אבל להבין ולשפר את המערכת...

הרבה פרגון והעצמה לכל הצלחה/ מאמץ אפילו קטנים

ושוב..ישר כוח והרבה הצלחה

חשוב לשלוח אותו לאבחון קשב וריכוז (מבחן מוקסו יתן לו מעבר למבחן טובה, גם הכוונה לגבי בעיות יותר

ספציפיות שלו, ואם יש בעיית קשב, לשלב ריטלין + טיפול חינוכי .

תכין "כרטיסיה" שתשמור אצלך ובכל פעם שהוא מתאים את עצמו ליעד שלך שקבעת איתו (למשל, להיות

בכיתה 4 שיעורים ברצף), תסמן בכרטיס. אם הוא משלים 4 כרטיסים, 

הוא יקבל פרס שקבעתם (לדעתי, במצב הזה, יתכן שאפילו עט מיוחד או קלמר יספקו אותו).

אחרי השלמת 10 סימנים בכרטיסיה, הוא יזכה בכדורגל.

כדאי להשקיע פעם אחת ולהתקשר למחנך בבי"ס הקודם ולוודא שהוא יודע לקרוא ושאכן הוא חסר מוטיבציה 

(לימודית, אבל יש לו מוטיבציה לכדורגל!), כדי לוודא שאינו סובל מדיסלקציה או לקוי למידה כלשהו, ומעדיף 

לברוח מהשיעורים כדי לא להראות חוסר יכולת.

כדאי לשים לב אם הוא "בורח" באופן קבוע משיעורים מסויימים (בהם הוא מתקשה או לא מסתדר עם המורה) ולדאוג לתגבור בתחומים אלו.

אם התלמיד יעבור אבחון והוא ימצא לקוי למידה, הוא יוכל לקבל הוראה מתקנת ולהשלים פערים.

בלי השלמת פערים, הוא יכול לשבת בשיעור ולא להבין מה קורה, כי הפער הולך וגדל, היך 

שלא פלא שהוא לא מחזיק מעמד זמן רב.

כתבת בעצמך שהוא אוהב כדורגל...

הייתי מציע לך לגרום לו לשחק איתך או עם עוד כמה ילדים משחק כדורגל - שירגיש טוב...

ואז, לוקח אותו לסיבוב - בטוח יש לך זמן (קצת תפנה ממשהו אחר...)

ותדבר איתו - פנים אל פנים - לא ממקום גבוה... - אלא, ממקום של חבר..

הילד דורש אהבה... הילד דורש תשומת לב...

הוא צריך אותך...

אני אומר את זה כי עד לא מזמן התנדבתי קצת במרכז קליטה..וראיתי את חוסר היכולת ההורית לתת אהבה לילדיהם מחוסר חיבור לישראליות...

הילדים מתחברים למקומות ואנשים שיכולים להשפיע עליהם לרעה בעתיד הלא רחוק...

ובזכותך - הוא יכול אולי לצאת מהבאסה בלימודים...

ע"י תמיכה וחיזוקים חיוביים...

תרגיש שהילד מולך הוא הבן שלך!!!

הוא צריך אותך...

מתפלל שתצליח בדרך הקשה הזו של החינוך...

בס"ד

אני קודם כל מאמינה בה, שיש בה יכולת להגיע ליותר, יש בה פוטנציאל גדול מכפי שבא לידי ביטוי.

אני עובדת איתה קודם כל על לשנות גישה, לנסות להסתכל על הדברים הטובים שיש בה, על הרצון, גם האכזבה מהחוסר הצלחה, זה מנוף להצלחה כי יש מוטיבציה לשנות. אמרתי לה שאני ממש לא מסתכלת על הציון, זה לא חשוב לי. הדרך היא מה שאני מחפשת, ובמקביל מעצימה את הצדדים הטובים שבה , את הדברים שהיא כן יודעת לעשות ועושה טוב, אפילו יותר ממני.

להראות שיש הרבה דרכים להתמודד עם בעיה, אנחנו בוחרים קודם כל בהשתדלות, במאמץ.

בהצלחה רבה

טיפ למורים ולחיים: רק במילון הצלחה באה לפני השקעה

כמו למשל- ללכת ליועצת בית הספר לדבר- שם ידעו יותר איזה כלים יש לתת (חונכים, פרח, תיגבורים, אבחונים) 

להשיג מתורגמן שיבוא וידבר איתך ועם ההורים- כדי ליצור איתם קשר

אתה צריך לזכור גם את הרקע התרבותי

בנימוסים של העדה האתיופית- דיבור עם מבוגר או איש סמכות או מורה - נתפס אחרת. לא מתחצפים

ויש רצון עצום להצליח בלימודים - כדי להיכנס לחברה ולעבודה ממקום חזק יותר.

ב"ה
1. טבלת עידוד- על כל שיעור שהוא נכנס בזמן, יוצא בזמן ומתפקד כמו תלמיד- הוא מחתים את המורה. זו אחריות שלו להחתים!.
בסוף כמה זמן פרס / צופ'ר וכו'.
2. להזמין אותו שירצה לכל הכתה על משהו בכדורגל (תקשר את זה לנושא חינוכי כלשהוא... אולי לחשיבות של חינוך גופני ובריאות). אמנם כתבת שהוא מקובל, אבל דבר כזה יעלה עוד יותר את המקובלות שלו וגם יעלה את הבטחון העצמי שלו שהוא מסוגל ויכול להצליח בעוד דברים!.
3. לדבר איתו ולהגיד לו שאתה מאמין בו. לפעמים כל מה שילד צריך זה מישהו שיגיד לו שהוא מאמין בו... .
4. להביא לו לעשות תיקוני מבחנים, להגיש לך ולשפר את הציון.
5. לנסות להשיג לו עזרה של שירות לאומי (בן) / חונך פר"ח וכו'.
6. להוציא אותו לשיעורי תגבור- פרטני / שעות של ביה"ס.
 

בהצלחה רבה... .

לפעמים אח גדול יכול להיות בוגר ומעורב

עונשים הם לא מתאימים כאן בכלל..

העונשים מכניסים אותו למצב של התנגדות, וגם ככה החוסר הצלחה גורם לזה.

כדאי לבדוק קודם כל אופציה שיהיה מישהו שמוציא אותו בשיעורים לפרטני(אמור להיות תגבור..)

כדי שיתקדמו איתו בקצב שלו...

אם לא,

אולי כדאי לתת לו דפים משל עצמו- עם שאלות ברמה יותר קלה, 

בגדול זה נשמע שהוא צריך פשוט בסיס-

שזה אומר חומר קצת שונה, והתקדמות יותר איטית.

תנסה רק להחמיא לו- וכמה שיותר, על מה שרק אפשר- אבל על דברים אמיתיים.

כשתלמיד נכשל- אין לו סיבה להיות בשיעור, אז הוא יוצא, גם אין לו מוטיבציה- ועונשים רק יגבירו את זה.

הייתי מציעה לך לתת לו חיזוקים חיוביים (גם על עמיד בגבולות- הוא עשה משהו לפי הכללים- להחמיא)

אולי לעשות לו לוח ניקוד,

לשלוח מכתב הערכה להורים דרכו (כדי שהוא יראה)

לדאוג שיתר התלמידים ישמעו את ההערכה- זה יעזור לו גם בתחום החברתי-

וכל אלו יגרמו לו לאט לאט ליותר מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמו-

ואז תראה שהוא כבר ישתדל ממש להצליח....

(לא קראתי את התגובות, מקווה שלא חזרתי על הנאמר..)

להיות עו"ס של העייריה שמטפל בהם, לפעמים זה יכול מאוד לעזור כי אז הם יכולים להצמיד לו חונך

או לקחת אותו לטיפול רגשי פסיכולוגי וכדומה

לא פלא שנער שחווה קשיים בבית לא יגלה סימני מוטיבציה

אל תשכח שהוריו אינם עובדי משרד או מעבדה שמרוויחים יפה וגם נהנהים מהחכמה שבמקצוע,

כך שאל מי עיניו נשואות?

הוא ככל הנראה גם ילד הורי שמטפל בהורים שלו כמו לעזור להם בקריאת מכתבים וכדומה,

מישהו חייב לקחת שם את הענינים לידיים, ולעזור למשפחה כולה ואז לילד יהיה יותר פנאי ללמידה.

קודם כל ההורים צריכים עזרה ממקור אחר ולא מהבן שלהם,

שנית, הרבה עידוד, תמיכה וכל מה שאמרו כאן למעלה.

יש לי את הספר בגן..

אך אני לא ממש מכירה..

באיזה נושא הוא??

ראיתי גננת שעשתה עליו פעילות אבל אני לא זוכרת מה

אולי כשהיא קראה את הסיפור בפעם השניה היא נתנה לכל ילד דמות של חיה והוא הציג אותה..

אבל זה היה גן חנ"מ אז זה מעט ילדים

אבל תלוי איך תפתחי אותו...

אולי -פרח (מחזיק מפתחות)- לכתוב משהו על פרחים ואנשים

נראה לי צריך למצוא קודם קטע ואז צופר

http://www.kaye7.org.il/mikra_vayikra.htm

http://www.mibereshit.org/newsite/adult/rakazim/myfiles/Tazria-Mezora.pdf

http://www.daat.ac.il/daat/dapey/dapim.asp?selectclass=2&selectauther=0&selectd1=13&selectdd0=0&selectdd12=0&selectdd13=160&selectdd14=0&selectdd21=0&selectdd22=0&selectdd24=0&selectdd26=0&selectdd27=0&selectdd39=0&selectdd46=0&selectdd47=0&selectdd48=0&selectdd57=0&selectdd60=0&selectdd62=0&selectdd70=0&selectdd71=0&selectdd99=0&selectdd102=0&selectdd104=0&selectdd106=0&selectdd110=0&selectdd113=0&selectdd115=0&selectdd118=0&text0=2&text1=13&text2=160&submit1=%E7%F4%F9

http://www.michlala.edu/Productions/sadna/2.asp

את יכולה לפנות אלי באישי

בעיקרון, צריך ממוצע עובר...

אבל יש איזשהו ציון מינימום בשאלון 803 שבלעדיו לא תהי זכאית...

פעם הציון היה 11 נקודות (מתוך 100), אבל אולי במבנה החדש זה השתנה...

בהצלחה!!  (ניתן ורצוי לשאול את רכז הבגרויות בבית הספר, הוא אחראי לענות על שאלות כאלו...)

עזרת לי מאוד! יש למישהי עוד רעיונות?

ומתוכו יוצאות מילים טובות

ולרשום משפט על שמירת הלשון

של מקרים שונים , ואז הם מקבלים את זה כמשימה וכל אחד צריך להגיד האם זה היה לשון הרע מה שכתוב שם, או לא ,

ואם זה לשון הרע אז איזה סוג? אבק לשון הרע, רכילות, בפני שלושה וכולי. אבל אז את צריכה ללמוד את ההלכות בעצמך היטב.

2. פעם היתה לי חוברת בבית ספר שהיתה עליה תמונה יפה שממחישה מהו לשון הרע:

אישה אחת (זה היה פרצופים של אנשים) שלוחשת לחברתה משהו, וזו לחברה שלידה, וכן הלאה המון פרצופים עד שבסוף העמוד רואים את האשה האחרונה מספרת את זה לאותה אישה שהופיעה בהתחלה! ואז רואים איך פניה נראות כאשר היא שומעת את מה שהיא ספרה! אוי לאותה בושה!

גם אני חשבתי על לוח התנהגות אבל ידעתי בדיוק איך זה עובד. ידוע לך איך בדיוק לעשות את זה?

דרך פתרון הבעיות עשויה להיות שונה מגיל לגיל מסוג אלימות אחד לשני.

זה יכול להועיל ל"מייעצים".

לכל דבר יש שתי דרכי טיפול - טיפול נקודתי, וטיפול מונע. 

אם אני לא טועה ישנו חוזר מנכ"ל כיצד יש לטפל בבעיות משמעת ואלימות בבתי הספר כאשר הן מתרחשות.

חיפוש פשוט בגוגל מניב תוצאות רבות - זו אחת מהן:

http://www.kaye7.org.il/be‎havior.htm

בכל מקרה, עיצוב התנהגות הוא הטיפול המונע, וזה צרי להיות לא בשעה שעונשים את הילד על התנהגות אלימה.. 

יש חשיבות לכך שאת תחילת עיצוב ההתנהגות צריך לעשות בשיחה אישית, ולא כאשר התלמיד נמצא בסערת הרגש שלו ומן הסתם לא ישתף פעולה. לפני השיחה הייתי ממליצה להתייעץ עם היועצת הבית ספרית או כל גורם שמכיר את התלמיד ואת הרקע ממנו הוא בא, וכיצד טיפלו בבעיות עד כה.
לאחר מכן ניתן ביחד לשבת ולנתח את המקרים שהיה מעורב בהם, להציג חלופות לדרך ההתנהגות בה בחר התלמיד. בדר"כ הם יודעים כאשר הם מתנהגים בצורה לא נאותה, ולפעמים הם לא מכירים דרך אחרת, או שצריכים דווקא חיזוק חיובי . 

לאחר שמוודאים כי התלמיד יודע שיש חלופות לדרך בה הוא בחר עד כה, ויודע כיצד תטופל כל חריגה שלו מהמקובל, ניתן להכניס לתמונה את החיזוק החיובי.

המטרה של הלוח - שהתלמיד יצבור כמה שיותר נקודות חיזוק (יכול להיות מדבקות, שהמורה נותן לו והוא יכול להדביק במקום המיועד), ניתן גם לעשות תחנות ביניים (שלא יתייאש באמצע הדרך) ולצ'פר על כל הגעה לנקודת ביניים כזאת (למשל: צבר 10 מדבקות מקבל צ'ופר קטן, אבל המטרה לצבור סכום גדול יותר).

את הלוח ניתן לחלק לימים,שבועות, חודשים וסיבת נתינת החיזוק יקבע ע"י המורה והתלמיד - אם בכל שיעור/יום שעובר בלי שהתעוררה בעיית אלימות מקבל "חיזוק" או אם בכל פעם שנקלע למצב כזה והתגבר עליו , הוא מקבל "חיזוק" (ואולי במצבים כאלו יקבל חיזוק כפול, הייתי אומרת אולי אפילו לשבח אותו על כך בפני המנהל של בית הספר, שיבין שניתן להגיע למנהל גם כדי לחזק ולא רק כדי לפתור בעיות חמורות שהמורה לא יכול להן לבדו - בטוחה שגם המנהל ישמח).

זה לענ"ד. 

מקווה שהועלתי במשהו. 

אז לא כל כך מתאם לי לעשות טבלת התנהגות עקבית אך למחנכת הייתי ממליצה מאוד וגם להורים לילדים מגיל 4 עד 13

הגיל זה יסודי (ד') יש אלימות מילולית שמכנים ילדים אחרים בכל מיני שמות וגם קללות ומילים שהם ממש לא מתאימים לבי"ס.

ויש גם מכות בעיטות וכו'...

אני אשתדל לעזור..

אולי גם לקבל מושג על הדברים איתם את מתמודדת.

גם אם לא, בהצלחה לך.

יכול או לא יכול

תכלס

זה קורה הרבה!

תודה רבה לכל מי שמילא שאלון 

חסרים לנו עוד הרבה.... נשמח אם יוכלו עוד מורים/ות למלא.

תדה לכולם,

אתם עוזרים לנו ממש!

אורית ונעמי

בס"ד

רק הערה - הרקע עם הפרחים בצד מאוד יפה אבל גם ממש כואב בעיניים. היה כדאי משהו עדין יותר.

תודה.

תודה רבה לכל המשיבות! 

מאוד מעניין הסקר.

מקווה שזה עוזר וגם אם לא, הוא ממש מעניין!

מעניין מה יהיה התוצאות, תשתפו אותנו

http://www.simaney-derech.co.il/%D7%97%D7%A8%D7%9D-%D7%91%D7%9B%D7%99%D7%AA%D7%94-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%9D/

http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=e0cdcd75-7fa6-4e5b-8cc2-813a86e3593c&lang=HEB

http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=176b7946-e94a-43a1-aaa9-a2913f671b31&lang=HEB

http://itu.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=dffec035-db3c-4b9a-9e47-8cccee6278b7&lang=HEB

צורמת לי הצורה שבה את מנסחת את הדברים. בעיות חברתיות בכיתה ד' לא מצביעות על 'תינוקיות'. הפוך.

תלמידים בגיל הזה נמצאים בשלב בו הם מגלים את הכוח שיש בחברה: את המעמדות והלחץ החברתי וכו'

הם רק חסרים את המיומניות והערכים להתנהלות נכונה.

זה התפקיד שלך. לכן קוראים לך 'מחנכת' ולא מלמדת.

אני מאד מקוה בשבילך ובשביל תלמידותיך שאת לא מזלזלת בהן ובמצוקות החברתיות שלהן.

חרם חברתי הוא דבר חמור ביותר שמצריך טיפול מידי. 

יש כאן טווח קצר וטווח ארוך.

בטווח הקצר- יש לטפל במוקד החרם. בטווח הארוך- המטרה תהיה שיפור אקלים הכיתה באופן כללי.

ממליצה לך לגשת לאנשי המקצוע בבית הספר: ליועצת, פסיכולגית,סגנית, מנהלת.

מי שהכי נעים ונכון לך ללבן איתו התמודדויות כאלו.

בהצלחה רבה!

( לא חושבת שנכון לייעץ לך במסגרת הפורום רק אוסיף שהכיוון במקרים כאלו הוא לפעול ולא לדבר.

ילדים מבינים מעשים, לא הטפות, בנוסף, מציעה לך לבדוק את תחושתיך האישיות כלפי ה'קורבן' - האם את מרחמת עליה?

היא דוחה אותך? מכעיסה? מייאשת? יש לאינטרקציה שלך עם התלמידים יותר כוח ממה שאת אולי מייחסת...)

חשוב להתייעץ עם היועצת.

לדעתי חשוב להוריד את הכוח העליון בכיתה, מי שיזמו את החרם. אני לא יודעת איך, שיחות אישיות איתם יעזרו?

היועצת והמנלת יודעות רק לדבר ולא לרדת למעשים, והמנהלת עוד מעיזה להאשים אותי במצב הכיתה... (אני רק מ"מ)כרגע אני באמת אתמקד בטיפול המקרה הספציפי... תודה על העצות...

במקביל לטיפול במוקד החרם, כדאי לדאוג לפעילויות שמאחדות את הכיתה, פעילויות חברתיות,

קבלת החלטות וחוקים ע"י הכיתה ומתן אחריות מסויימת לבנות.

אולי אפשר שהשעור האחרון באחד הימים יהיה בקבוצות (אחרון כדי שיהיה נוח לסדר את הבלגן),

כדי לדאוג לשיתוף פעולה בין הבנות כדי להצליח במשימות קבוצתיות.