פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 1150)

 

 

אולי זאת עוד במה להודות לבנים הנחמדים שיוצאים/ לא נכנסים כשבאות בנות..

אז תודה!! זה ממש נחמד שיש את האפשרות להיכנס, כייף לפגוש אנשים שמכבדים!! תודה!! באמת!

[אפילו שבד"כ זה לא נעים כ"כ, מרגישים שבעפנו אתכם...]

בס"ד

 

מהמקום שלי כבת הייתי יוצאת אם חבורת בנים הייתה מגיעה...

כנל אם הגעתי והכל מלא בבנים.

 

ואז הלכנו והם נכנסו...

בד"כ עובד!

עם פק"ל מלא.. (חצאית, חולצה ארוכה, מכנסיים מתחת וכו')

אם זה בנים שאני מכירה- נראלי שהייתי יוצאת/לא נכנסת..

בס"ד

לא שוחה עם בנים.

לא, חס וחלילה! הוא ראוי פלוס פלוס להיות רב! לא התכוונתי לזה..

 

אלא שבזה שהוא רב נסתם לי הפה, אני לא יכולה להגיד כלום..

אני מאוד לא מסכימה, אבל לא יכולה להתנגד...

זה הכי מבלבל!!

 

(אני יודעת, העתקתי את זה מנסיו"פ... אבל אני באמת מבובלת מזה, אם מישו יכול לסדר קצת אני אשמח...)

אני מאוד לא מסכים עם ההתנהלות שלו,.

כמי שמעקב אחרי המהלך מקרוב אני יודע להגיד ואני אשתדל לומר בזהירות

הוא חייב התנצלות להרבה אנשים שהיו שם והוא הטעה אותם .

הוא אמר בהתחלה "תמסרו את הנפש על המקום"

ואח"כ כשהיינו מול הבית שלו השמיצו אותנו כאילו ניסינו לפגוע באישי ציבור שהיו שם

וזה ממש, אבל ממש, לא נכון בעליל! אנחנו ניסינו בסה"כ לעשות שם רעש מתחת הבית שלו

ורק בגלל הרב טרופ מישהו זרק נורת צבע על הרכב שלו. {אגב, זמביש זה סיפור שונה לגמרי}

אבל ההתנהלות של בהתחלה אטרף ודירבון, לאחר מכן מתינות, ולאחר מכן ייבוש לגמרי

אני חושב שהרב חייב התנצלות לכמה אנשים שהיו שם. עד כאן דעתי.

בבקשה אל תתייחסו לתגובה הזאת עד שאחד המנהלים יתחבר.. טוב?

תודה צדיקים!

בס"ד

 

את יכולה להגיד שאת לא מסכימה.

אין פסול בלהגיד שאת לא מסכימה עם רב כזה או אחר עם כל הכבוד לגדולתו.

אני מעריכה מאוד את הרב מלמד אבל חושבת שהוא טעה, וכן רבנים טועים.

הם לא מלאכים ובטח לא אלוקים.

 

מותר לך להגיד מה דעתך למרות שהוא רב.

כי את יכולה להגיד שאת מתנגדת,

אבל אסור לך להגיד לרב מלמד שהוא טועה,

כי לפני אלפיים שנה היה לזה דין של "מורה הלכה בפני רבו",

והיית מוצאת להורג...

אני ממש ממש לא מסכימה עם מה שהוא עזה פה.

אבל הוא הרב שמוביל את המאבק,

איתו ופיו תושבי שכונת האולפנה הולכים, אז מי אנחנו שנלך בדרך אחרת?

אנחנו לא נאבק בדרך שהתושבים והרב שמנהיג אותם לא רוצים.

 

זה קצת כאילו להכנס לבור שאתה יודע שהוא שמה.

המדינה הראתה לנו לא פעם ולא פעמיים שהיא יודעת לשקר, אז למה לסמוך עליה? היא יותר גרועה מ"משענת הקנה הרצוץ" (ביטוי למצרים/אשור כמדומני באחד מנביאים ראשונים)

אז כאילו מה אתה שוב נותן מה שהם רוצים ובסוף נדפק שוב?

 

אבל מצד שני, זה אולי פסימי להגיד את זה אבל דוגרי בסוף בכל זאת יפנו את זה, אז זה ימנע מלחמת אחים כואבת ויש סיכויים קטנים שהפעם אולי יעמדו בהבטחות שלנו.

 

זאת אומרת אני לא מסכימה עם דבריו אבל יש בהם משו אבל עדיין...

 

והרב מלמד לדעתי מתפשר קצת על ארץ ישראל בטענות לא נכונות כ"כ. אבל זה מה יש.

זה נראה כאילו הוא מדבר אלינו ממש- אל הפורום הזה...

ובת'כלס הוא מביא טיעונים יפים...

 

אז אולי נכון- אני לא מסכים איתו לגמרי, וכן, גם אני חושב שזה סתם פשרה- אבל המכתב הזה מראה לכם שהוא לא סתם החליט להתפשר בגלל פוליטיקה ובגלל כל השטויות האלה...

 

הוא עושה את זה מנימוקים יפים ואף מוצדקים..

 

אבל תאמת עכשיו זה כבר לא משנה הדיון הזה- כאילו המכתב הזה נצרך ויפה, אבל הדיון שיהיה פה לא יהיה כל כך רלוונטי- כי לא משנה מה אנשים פה יגידו- הם במילא יתפנו בלי בלאגן...

הדבר היחיד שנותר לחכות- לחכות ולראות אם הממשה תעמוד בהסכם...(וכמובן להרבות בתפילה ותחנונים לבורא עולם...)

בס"ד

 

 

רק אגיד מראש שיש לי הערכה עצומה לרב מלמד ולמשפחתו (גם לבן שלו הרב אליעזר) ואני מאוד מחזיק מהם.

 

רבל הפעם אני חושב שהרב עשה שיקול שהוא לא נכון.

אז נכון שאנחנו מקבלי תמורה גדולה, אבל אנחנו בעצם מצידים את א"י כמקו נדל"ני שעליה אנחנו מוכנים להתפשר אם אנחנו מקבלים דברים יותר טובים. ואני חושב שעדיף להלחם על אותם חמשת הביתם ולהראות לכולם את ההקרבה על הארץ מאשר לקבל יותר.

 

חוץ מי זה-

משהו שהפריע לי זה קולות המאבק שהם עשו. עדיין אני רואה שלטים תלויים "בואו להאבק על שכונת האולפנה" הרי מהתחלה היה דיבור על הסכם אז למה לעשות קולות של מאבק אם לא עושים מאבק? בי זה פגע והרגשתי רע יום לאחר מכן.

 

המכתב הזה נכתב ע"פ דעתי בשביל ניסיון של הרב להתפייס עם בני הנוער.

הוא מבין שמצד אחד הנוער נפגע מהמהלך שלו ומצד שני הוא מבין שהוא לא יכול בלי הנוער ולכן הוא פרסם את הנוער כניסיון פיוס ובו הוא בעצם מנסה להציג את ההסכם כפיתרון היחידי והנצרך ושאין שום דרך אחרת ללא ההסכם.

 

שוב אני אומר-

אני מאוד מעריך את הרב זלמן מלמד, אבל פה אני חושב שהשיקול לא היה נכון (יכול להיות שגם הופעל עליו לחץ מבחוץ אבל זה לא באמת משנה)

 

(מועתק מנסיו"פ)

בס"ד

 

אי הסכמה עם דעתו לא בהכרח אומר שזה זיזול.

אבל יש בזה צדק.

שלפני כמה חודשים הגדירו את הרב זלמן כ"מנהיג הזרם הקיצוני יחסית".

מקרה?! בגלל שבנאדם חושב בהיגיון ועושה מהלך אמיץ אז הוא הופך לממלכתי?

 

נו באמת, זה מעיד על הרדידות של הנוער גבעות ועל התפיסה שקובעת שצריך לחשוב מהבטן.

בס"ד

 

(ואני לא אומר שהרב מלמד לא בדק לעומק אלא אני מתכוון אליך)

 

נכון-

הרווחנו 300 בתים תמורת 5 בתים.

אבל מה עשינו בזה? הראנו לכולם שאם משחדים אותנו אנחנו מוכנים להתקפל. שאם יציעו לנו משהו יותר טוב אנחנו נתפנה.

 

אז הים זה 5 בתים ומחר יגידו לנו לפנות את כל עופרה ובתמורה נקבל 500 בתים על יד בית אל (שזה כמה קילומטרים ספורים משם) ואז יעשו את אותו הדבר לפסגות ולעוד יישובים בסביבה ואז יצא גוש התיישבות ענק אבל כל השאר ישאר שומם. ויעשו עוד כמה גושים כאלה, ואז מצד אחד יש לנו מאות בתים ממה שהי לנו מקודם אבל מצד שני יש לנו פחות שטח.

 

ביו"ש לא רק חשוב הגודל של היישוב, אלא גם לתפס עוד נקודה ועוד נקודה בשביל שהערבים לא התיישבו שם (כי להם כמובן זה חוקי).

 

אין לך סיכוי להכנס לשיקול דעת של אחד מגדולי הדור..

"אני לא יודע באיזה משחק הוא משחק.. אני יודע שהוא מסוכן, ואני סומך עליו"

בס"ד

 

היא דווקא הייתה ממש קלה

אבל לא אכפת לי לחתום בשביל עד כמה נקודות

חשוב ממש להפיץ. הבגרות עצמה לא הייתה קשה אבל האורך היא הייתה חסרת פרופורציות לגמרי ביחס לזמן הדרוש כדי לענות על הכל.

בס"ד

 

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/240102

אין על ערוץ 7!!!

זה גם לא עוזר. לדעתי חבל על המאמץ..

 

ודווקא היה לי די נסבל. לא מדהים, אבל גם לא ממש רע. ואפילו סיימתי רבע שעה לפני הזמן. אולי כי באתי עם ציפיות נמוכות? P:

אשמח לתגובות...

מה חוצפה?!?!...

אני הייתי הולכת משם, ולדבר איתם יותר מאוחר על זה..
שאת מעדיפה שלא יעשו את זה כשאת בסביבה..

חוץ מזה שאנ ילא בקשר כזה עם ההורים שלי כדי להגיד להם שזה מפריעה לי...

בכל זאת הם ההורים שלי...

ואני אמורה להעיר להם על זה שהם מתנהגים קצת כמו ילדים קטנים....

יש לי את הקטעים האלה.. שאמא שלי צועקת ואני ממש לא יכולה לשמוע את זה

כי אני מתחרפנת ממנה!

אני פשוט אומרת לה

אמא תפסיקי כבר לצעוק!!!

 

אני חושבת שזאת כן חוצפה אבל בנקודה מסויימת קצת פחות

כי פשוט לא נעים לי שצועקיים ליידי!

אם היא רוצה לצעוק.. בבקשה היא יכולה לצעוק אבל לא ליידי!! ולא בטון כזה!

אבל הורים ומשפחה  זה הכל!!!!!ומי שלא מכבד אותם עד כמה שהוא יכול גם את עצמו הוא לא יכבד...ותחשבי גם שהרבה פעמים את רבה עם האחים שלך(אם יש כאלה..) והם סובלים מזה מאד,וכמה הם עשו בשבילך כל השנים אז גם לנו מותר לסבול...

הורים רבים זה לא כמו אחים שרבים...

משפחה זה הכל?! אז משפחה צריכה להיות שלמה, שמחה, מאושרת ואוהבת..

ולהפסיק את הצעקות והויכוחים אצל ההורים יוסיף לאושר ולביטחון של הילדים והמשפחה כולה..

בני אדם יוצא להם להתווכח...צריך להתמודד עם זה מה לעשות...אל תשכחו שהם עשו ויעשו הכל בשבילכם..לא שאני חס ושלום מושלם בזה,משתדלים עד כמה שאפשר...

 

מה אפשר לעשות בענין?!

כלום!!

גם אותי זה מעצבן אבל אין מה לעשות חוץ מלהתרגל..

הם כבר לא יכולים לריב ולהתווכח...

 

 

גרמתם לי לצחוק, תוודה תוודה !! [אני לא משוגעת, זו השעה]]

אבל ההורים שלי לא כזה צועקים, רק לפעמים כשאנחנו עולים להם על העצבים וגם אז זה כזה בקטנה וויכוחים כמעט לא לידנו ואם כן אז זה לא וויכוחים משמעותיים....

לפעמים כשאח שלי הקטן נמרח (בדר"כ בדרך לביה"ס) אז אמא שלי דופקת לו לפעמים צעקה (לא ממש, רק בקטנה כדי שיתחיל להתעורר) ואז יש לו קטע כזה שהוא אומר: ווואוווו (הוא כאילו אומר- ואללה?! את באמת עצבנית?!) וכולנו נמרחים מצחוק (עכשיו כשאני כותבת את זה אני נשפכת מצחוק)....

והוא עושה את זה חמוד כזה

כן, זה עלול בהחלט להרגיז, ואפילו מאוד, כשבלהט ויכוח - שהוא כנראה חשוב ואין זמן אחר לדון בצורה רגועה (עבודה ושאר לחצי החיים...) איזה ילד מתערב או מבקש שקט וכדומה.

אינני יודעת מה תכיפות המריבות ומה מקורן - אבל תמיד כשמשהו מפריע אצל מישהו - ובייחוד כשזה ההורים - כדאי לנסות להעביר את המסר בהומור וללא כעס.

בהצלחה

 

הם בני אדם אבל גם הורים, ובתור שכאלה אני חושבת שיש להם יותר מחויבות והם צריכים יותר לשים לב ולהראות דוגמא!

ואני מדברת מניסיון בתור מדריכה, שלפעמים  ואלה המדשית עיצבנה אותי חבל על הזמן אבל מילה, מילה לא אמרתי לה ליד החניכות!!!

 

חוץ מזה אני בן אדם ששונא קטנוניות!!!

ולפעמים באלי לצעוק להם למה אתם כאלה קטנוניים?!? תראו כצת יותר בגרות...

אבל אין מה לעשות,אי אפשר לשפוט אף אחד אם הוא לא עושה כל מה שהוא צריך לעשות כל הזמן...כל אחד עם חולשות,וההורים שלך שאני לא מכיר אותם אבל הם בטח אנשים נפלאים שעושים בשבילך כל מה שהם יכולים(ויותר...) בטח שלא נשפוט אותם,אפשר להבליג...

אני מצטערת שלא הדגשתי את זה...

אבל יש לי הורים מקסימים!!!

ואני ממש, ממש אוהבת אותם!

 

ואולי דווקא בגלל שהם כל כך מקסימים אז זה מפריעה לי יותר, הויכוחים שלהם.

ועוד פעם אני מדברת על ויכוחים שבאמת לא נירא לי ראוי שהם יעשו את זה לידינו!!!

 

אני מדברת על זה שהם נגיד מעירים אחד לשני ונעלבים מזה...

ממני מצפים שאני לא יעיר לאחיות שלי , לפחתו לא מול כולם והם אין להם בעיה.... זה חינוך?

(זה בתור דוגמא..)

 

ושוב, הם ההורים הכי  מקסימים בעולם!

 

זה יפה...ודבר שני "אל תדון אף אחד עד שתגיע למקום שלו"זה נראה לי ממסכת אבות...תלמדי זכות תחשבי מגיעים לבית אחרי יום עבודה ארוך,קשה לשלוט בזה...בטח זה קורה גם לך כשאת חוזרת מהבית ספר/אולפנה לא יודע מה...

עין טובה לא תזיק..

 

אבל שדוב - בדיוק כמו שכמה שתנסי לא לריב עם אח שלך יש סיכוי די קטן שתצליחי תמיד...

וההורים טועים אבל זה ממש קשה... הורים אבל בני אדם...

 

לפעמים כשלא מצליחים לדבר על הדברים הגדולים שבאמת מפריעים - רבים על הדברים הקטנים, רבים על קצה הקרחון ולא מצליחם להמיס את מרכזו.

אולי תנסו להתארגן  - הילדים הגדולים במשפחה, להודיע להורים על תאריך (לפחות שבועיים מראש - שלא ייוצרו לחצים בעבודה) שבו אתם הגדולים לוקחים אחריות על הבית - ושולחים את ההורים לבדם לחזור ולהיות זוג צעיר.

אולי הם כל כך עסוקים ביום יום - שאין להם זמן להשקיע בקשר ביניהם - ומכאן כל המריבות הטיפשיות?

עכשיו חופש, שווה נסיון, לא?

 

ואגב הדרכה - את נמצאת ליד החניכות פעמיים בשבוע, בשאר הזמן את לא תחת זכוכית מגדלת, ההורים לעומת זאת - נמצאים תחת זכוכית מגדלת בעבודה, אח"כ בשעות אחה"צ והערב - בבית מול הילדים, ואני יכולה לשער שכפי שקורה אצלי בבית -ההורים הולכים לישון לפני הילדים (הגדולים). כך שאין רגע שהם לא תחת עין בוחנת (וביקורתית), לכן ההשוואה להיותך מדריכה נכונה אבל לא מדוייקת.

 

אני חושבת שאת כן צריכה להגיד להם!

כי זה פוגע בך וזה לא נראה לי משהו שהם רוצים לעשות,

 

לפעמים צריך להיכנס בהם קצת...

בדברים כאלה כל מקרה לחוד אחי ! אסור להשוות בין מקרים.. ולפי דעתי כל עוד הווכוחים לא מגיעים לצרחות או קללות או אלימות או משהו ממש מזעזע - שזה מקרים קיצוניים - פשוט עדיף לתת להם להתווכח.. זה לא נעים וזה אבל תכלס זה חלק מזוגיות ואין מה לעשות.. 

הינה העצה שלי - יש דבר אחד שאין הורה שזה לא נוגע בו - וזה החינוך של הילדים!! כי סך הכל אין דבר כזה הורה שלא מפריע לו לראות את הילד שלו עושה משהו רע או את הילד שלו מתחנך בצורה לא טובה.

אז תגידי להורים שלךך שכשהם מתווכחים ליד הילדים זה לא טוב לחינוך של הילדים!! בדווק זה יגרום להם להיזהר מתי ואיפה הם מתווכחים..

 

חח וזה גם לא חוצפה להגיד את זה - ההפך זה מראה שאכפת לך אז יאללה בהצלחה

למרות שכשחושבים על זה כשהייתי קטנה, אני באמת חששתי שהם יתגרשו...

 

וניראה לי שזה כן חוצפה להגיד להם בצורה שקשור לחינוך של הילדים...

פעם דיברתי על זהעם אמא שלי ובאמת פעם פחדתי שהם יתגרשו..

עד אז שהבנתי שמכל מריבה בונים קשר יותר טוב וברור שזה מעצבן וכל הבית פתאום על עצבים....

אבל יש ימים טובים יותר מהם וההורים שליאוהבים הכי בעלם!!!

באישי יהיה לי יותר קל, אז אם תרצי....

אבל בכולופן אני אגיד גם משהו כאן...

זה קורה לי לא מעט פעמים, והדרך שאני מעדיפה לפתור את זה היא להבין למה אני מתנהגת ככה, ואז לנסות להוציא את זה מהשורש, לי יותר קל ככה.

כן, צריך לטפל גם בסמפטומים, וכשבאה העצבות הזאת לנסות להרפותמהמחשבות, לתפוס איזה שביב של שמחה ולעלות על הגל, להיות חלק מהשמחה, לא להסתכל עליה מהצד, ואם צריך אז גם להיות אקטיבים, לעשות דברים, לא לשקוע במחשבות.

 

מקווה שעזרתי...

ב"הצלחה!

קסם

ב"V אנחנו משפחה מרובת ילדים, וקצת קשה למצוא זמן שבו אף אחד לא רואה מה אני עושה במחשב, וכשיש אז זה לא להרבה זמן. ככה שזה לא בא בחשבון לדבר באישי.

 

בכל אופן - תודה רבה לכל מי שהגיב.

החלטתי שבלי נדר אני אנסה לדבר עם מישהי.

 

תודה רבה.

קוראים לזה גיל ההתבגרות
את מוזמנת בשמחה לאישי:p

ובאוטו יהיה לכם זמן איכות

את באמת לא לבד. יהודי אף פעם לא לבד. יתכן ששמעת על צרות ןזה היה גדול על הנפש הצעירה שלך. כדאי כדאי ללכת לייעוץ. זה נותן שיקוף בריא לרגשות שלך ופרופורציות. ב"הצלחה.

זה מקסים! זה מושך! זה מהפנט!

נסי את זה.

יום שלם רק לחייך.

את תשתני והעולם שסביבך ישתנה כבמטה קסם.

את תחווי חוויה שמיימיך לא חווית.

 

שווה לנסות, לא?

קודם כל, תרפי מעצמך. הי, את בנאדם מקסים בעצם קיומך - אל תבקרי את עצמך כי כרגע את בתקופה קשה! תני לעצמך את מרווח הנשימה הזה לאסוף את עצמך מחדש!  

 

ודבר נוסף, אני מבינה מאוד על מה את מדברת [עם השיחה עם הבת הבוגרת...] 

אם התועה הזו נובעת מהשיחה הנ"ל, אולי תקחי את אותו עניין [השיחה] ותשוחחי עם מישהי אחרת, שתעודד אותך, ותראה לך שהחיים יפים! 

 

לשוחח עם המישהי המסוימת נשמע לי כמו רעיון טוב [: 

 

ודבר נוסף - בסופו של דבר אנחנו אלה שקובעים על החיים שלנו, ואנחנו אלה שקובעים האם לקחת את עצמנו בידיים או לא. גם בנאדם שהולך לפסיכולוג - בסופו של דבר הוא זה שמחליט האם לצאת מזה או לא, אחרים יכולים לתת לו את הכלים, אבל אם הוא לא החליט לצאת זה- זה לא באמת יעזור.

והכי טוב הוא, שאת ~רוצה~ לצאת מזה, כלומר - כבר יש לך את ההתקדמות הזו, שחסרה לאנשים! 

ולכן, את כבר מתחילה לתפוס את עצמך בידיים כשאת מודעת לעובדה שהמצב שלך יכול להיות הרבה יותר טוב.

אני הייתי ממליצה לך לקחת כמה חברות טובות ולהתחיל לבלות איתן, במיוחד עכשיו - שזה חופש, אל תשבי בבית בחוסר מעש / לא בחוסר מעש שנקרא 'לשטוף כלים' 'לסדר את החדר' וכו', צאי עם חברות לים, לאיזשהו נחל, למסלול נחמד - כן, בהתחלה תסיחי את דעתך מהעצב הזה, ובסופו של דבר את תתחילי לצאת מזה! 

 

ודבר אחרון, כמובן, זו תפילה. [:

אישית, שמעתי המלצה שמומלץ להגיע לתפילה של כאב וכו' אחרי שאת מונה 10 דברים שטובים לך בחיים, אבל שאת באמת מאמינה בטוב שלהם. ואז התפילה יוצאת ממקום הרבה יותר טהור והרבה יותר נקי, ואז בהכרח - דברים גודלים קורים. 

 

מלבד זאת, אותם 10 דברים עוזרים לקחת את הדברים בפרופורציה המתאימה. 

 

בעז"ה עלי והצליחי

לשעבר, ב"ה=)

מוזמנת לאישי!

תשמעי.. את ממש לא היחידה שיש לה את זה..

אומנם לא כולם מרגישים כמוך אבל אני יכול להגיד לך שהרבה מאווד אנשים מרגישים כמוך או שהרגישו כמוך בעבר שלהם..

בסוף התשובות פשוט באות... את מבינה לבד שהחיים הם מתנה וזה פשוט עובר לך הדיכאון..

חכי בסבלנות

וסליחה על הביאור אבל אמת הזמן עושה את שלו..
גרמני שנאתי שאמרו לי את זה כשנפלתי אבל עכשיו אני מבינה כמה זה נכון

לומדים לחיות את החיים, להינות מהם, וגם נהיים בדרך אנשים חכמים יותר ועמוקים יותר.

בס"ד

 

חודש  עבודה (חפור) (<<< אני עובד בעבודת אדמה, אז לכן חופר)

טיול עם המשפחה שבוע בצפון 

חוג קרב מגע עם יס"מניקים (אלא עם גבעת אסף גם תגיע להסכם)

נפגש עם כל מיני אנשים 

והכי חשוב.. מחשב

שלושה שבועות עבודה בקייטנה,

יומיים-שלושה טיול עם חברים,

מחנה עם החניכים (אם יצאו),

שבוע עבודה בישיבה.

 

קודם כל יש עוד לימודים, בגרות בהיסטוריה ומועדי ב',
ללכת לטיול לצפון 3 ימים עם חברות.
לטייל מלא מלאמלא
להשקיע בחניכות שלי.
להיות הרבה בסניף.
מחנה. מחנה הכנה.
פסיכומטרי.
לנהוג
להתנדב בעז"ה.
יום הכרות לטרמחיות\ יומיים בשבוע התנדבות (צריך להחליט...)
ללכת לים.
ללמוד.

וכל מה שנספיק עוד

עבודה, התנדבות, תורה לשמה, כיבוד הורים, טיולים וכיו"ב.

לישון=ביזבוז חיי. >באסה, יאוש וכו'..

לישון כדי למלא מצברים ובשעות טובות..

אז מה אפשר לעשות?

-לקחת מקצוע שנים שלא טובים או רוצים להתקדם וללמוד קצת כל יום, קצת, אבל לא לוותר!!

-להתנדב, בסניף(לנקות, גרעין, יום כיף לשבט\סניף, להרים שוק למען משפחות נזקקות), מאורגנים(ערוץ 7, חסדי נעומי וכו'..) והכי חשוב- בבית!! שם העבודה לא נגמרת..תשאלי את אמא..

-לעשות עבודות חופש, לא יודעת מה איתך, שלי לא נגמרות..

-לעבוד, אם אפשר..זה מסגרת וזה כסף.. 

-לעשות את הכיף שלך!! ים, ברכה, סרט, לטייל בארץ וכו'..

 

אפשר ורצוי מאוד לעשות לוחופש שבו את מתכננת בראשי פרקים מה את עושה בכל יום, ולעשות לו"ז שבועי מורט יותר עם שעות והכל.. כזה רשום זה שונה-רואים מול העיניים!

וגם להתחיל את היום בלימוד טוב, זה נותן תחושה טובה, אפשר את זה של החמ"ד..הוא טוב!

 

מה אני מתכננת?

להשקיע בחניכות שלי.

להשקיע באנגלית.

שבוע תו"ע.

מיכא"ל.

למד"צ בקייטנה.

לטייל בארץ..

לסיים ת'עבודות חופש..

אולי סיירים..

ים!!

להתנדב יותר בגרעין..

ויש עוד כמה שאני לא זוכרת..

 

והכי חשוב, היום! לא מחר..

חופש מנוצל ושמח נשמה..

למשל אם את אוהבת תכשיטים לכי לאבגד או להובי תקני חרוזים וחוטים ותצרי זה יבוא לך עם הזמן! יש גם הדרכות מפורטות באינטרנט..

תעשי פסיפס, תכיני קישוטים כייפים לבית אהיל עם בלון מורחת דבק על הבלון וכורחת סביב בחוטי כיפה כשמתייבש תפוצצי את הבלון ותוציאי..זה כייפי מאוד

גומר בגרויות להשנה

חניכים

בריכה

חברים

מוזיקה

מנגן

אוכל

מכין אוכל

מסתלבט

ישן

לומד

 

 

מה שבא לי אני עושה!!!

תאמת לא הבנתי בדיוק אפשר בממילים יותר פשוטות?

זה פשוט השעה משפיעה על ההבנה..

אנחנו בעצם דור המחנכים העתידי.

ואולי גם עכשיו, הדרכה בסניף, חינוך החמשושים וכו'..

 

אז השאלה הזאת מעסיקה אותי גם בפן הזה. וגם בפן האישי. איך לחנך את עצמי..

 

מה בעצם השאלה?

אז ככה..

 

יצא לך פעם לברר על איזה סניף להדרכת חוץ?

או סתם להסתובב עם הח'ברה בשבת בערב?

לראות חברה של שפיצים שמתנדבים, ואז פתאום לקלוט איך הם מתערבבים.

"הכל אחלה, באמת שפיצים אחד אחד! אבל הבנים-בנות......."

 

חמשושים וחיינוקים. גם זיינוקים שמתסובבים בזוגות או סתם חבורות מעורבבות.

 

וזה בעייתי הערבוב הזה.

 

 

זה נראה שכל סניף שיש בו שבטים נפרדים, זה נפרד רק על הדף.

הסניף מאמין בהפרדה. מקים 2 שבטים לכל שכבת גיל.

אבל הצוות-מעורב.

וגם השבטים עצמך מתערבבים בשלב כל שהוא.

 

ונכון, יש את המקומות שזה נפרד לגמרי.

בקושי מזהים פרצופים. שלא לדבר על שמות פרטיים.

 

נראה שמקומות שח'ברה באו מהפרדה, שם יש ריחוק גדול יותר בין הבנים לבנות.

אני לא מדבר על כאלה שההפרדה כביכול חנקה אותם והלכו לקיצוניות שנייה, אני מדברת על אלה שלקחו את העקרונות ומשתדלים לשמור על מרחק למרות שהם לא מקפידים על ההפרדה.

 

השאלה היא אם יש דרך אמצע.

להביא להבנה ולשמירה על הריחוק הטבעי שיש בהתחלה

בלי הפרדה מוחלטת.

 

 

ועוד שאלה, אם זה בכלל נכון? יש דרך מסויימת?

אולי הכי נכון זה כן להפריד? לגמרי?

אולי רק חלקית? אבל אנחנו רואים שזה לא ממש מחזיק מעמד..

אולי מראש בכלל לא? ואז יש את הדרך המהירה והתלולה ביותר למקום נמוך..

 

שאלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ובשבילך-

וואלה לתחזק מערכת יחסים בין בן לבת - של חברות נטו בלי משיחה - זה ממש קשה. כי זה לא כמו חברה שלך שאת מסתובבת איתה ואת תמיד מרגישה נוח לידה וזה.. תכלס בין בן לבת תמיד יש משיחה לכן קשה להגיע למצב של חברות טהורה.. אין מה לעשות ככה זה העולם שהשם ברא..

אני מדברת על הכרות.

יותר מ"שלום שלום. כן אנחנו מזהים אחד ת'שניה.."

סתם ח'ברה, שבט, חב"ב, הנוער, במקרה שלנו- מפגשי פורום..

 

אני לא חושבת שהפרדה מלאה זה הדבר הנכון. אולי אני סתם בונה תאוריות כדי לתרץ את החולשה שלי.. ובכל זאת, לפעמים זה מגיע למצב שאיזה אחד אומר לאחת שבת שלום ברחוב והיא מתעצבנת "מה הוא מתחיל איתי?" [מקווה שלכולם פה ברור שזה מגוחך. הבנאדם כולה אמר שבת שלום. זה אפילו לא "שלום" ביום רגיל. זה "שבת שלום. אומרים לכולם.. לא משנה אם מכרים או לא..]

 

ויש צד אחר,

"הסניף האמת אחלה, שפיצים על כולם פה ועושים מלא דברים ממש טובים ויפים.

אבל הבנים בנות.."

במחוץ זה נראה מאוד יפה. קבוצה שתורמת ומשקיעה בקהילה.

אבל מבפנים- זה פשוט לא נעים להיות חלק.

 

איך אפשר להיות טובים ולתת, ביחד. בלי ליצור הרגשה כזאת, לא נעימה?

 

איך אני יכולה להרגיל אנשים להכיר בלי להביא לזלזול הזה שבד"כ בא?

לוידעת מה לעשות.. חשה אותו דבר בדיוק

 

 

אמר לי איזה רב שדברתי איתו על הנושא שזה אמנם המצב האידיאלי, אבל יש את אלו שיפלו יותר חזק אם לא תהיה כזאת הגבלה מסגרתית

 

 

מיצטרף אליך

א'-אוהל/אבטיח

ב'-ברווז/בית/בלון

ג'-גג

ד'-דגלים

 

אין לי כח עוד..=)

 

אם את ממש צריכה תרשמי..

אני ימשיך..

קצת יותר בפעילות עצמה עם האות..באלך לעזור לי??

 

בס":ד

 

ב"ה היה סיבוב שערים שמח במיוחד

אפילו שאנשים נפטרים.

ואפילו שזה שבוע שהולך להיות קשה. מבחינה גופנית ונפשית.

 

שבוע שעבר היה טוב!

והיתה שבת כיפית, רק אבא אמא וכל הרווקים שנותרו עדיין

ומישהי התארסה היום.

וגם החלטתי החלטה חשובה. שנראה לי שהיא חכמה.

 

ה' טוב! 

השבוע אני עושה עוד שתי בגרויות ומסיימת הכל ב"ה!!

זכיתי להתחיל לברר כמה עניינים יסודיים וזה גרם לי להתעלות.

*יצאנו לחופש (סופסוף)

*לבנתיים ניצלתי כל רגע מהחופש |מאושרת|

* הכרתי מקום חדש בא"י שעוד לא הייתי בו (נדיר ביותר)

וכו' וכו'   =]

בס''ד

סיימתי ללמוד עם תעודה מצויינת ב''ה.

 

אז..

*הייתה לי מתכונת אחרונה לכל החיים (בערך )

*הייתי בסיבו"ש.. והיה לי ממש כיף

*עוד חברה שלי התארסה (ה-3 בשכבה. )

*ב"ה.. בשבת למדתי (בערך..) עם חברה טובה שלי לתנך והיה לנו כיף

*הגיע שבוע שממש חיכיתי לו

היה לנו השבת שבת כיתה מטורפת!!

הכנתי לאחותי אלבום לבת מצווה ויצא אחד המהממים!!

 

הייתה עכשיו בגרות, והיה ממש טוב ב"ה!!

עוד בגרות אחת ו ז ה ו (להשנה..)

עוד בגרות אחת להשנה...והכי קלה..הסטוריה!!

מזל טוב!!!

היתה לי אחלה שבת!!!!!!!!!!!!!!

והלך לי מעולה בבגרות....

ואני עוברת בי"ס

ואני בחווווופפפפששש!!!!!!!!

היה לי יום כלכך טואב!!!!!!

* עברתי טסט בשעה טובה, אחרי מלא מלא זמן שלמדתי, וב"ה!!
כי רציתי לגמור אתזה לפני החופש
*גמרתי לשון לכל חיי בעז"ה!!
*אתמול פספסנו את האוטובוס לירושלים ב10 דקות, אז עמדנו בטרמפיאדה, ואז הגיע טרמפ לרובע, אז הלכנו לכותל אני ועוד חברה שלי ועשינו אפילו הליכה בחזור, היה מה זה כיף!!

*אולי שבוע הבא אני נוסעת לטיול לצפון
*הייתי באשקלונה ועשיתי 3 פעמים במגלשה הצהובה הארוכה הזאת (שמופיעה בכל הפירסומים שלהם), תקשיבו זה מטורף!!!

 

 

-היה לי אחלה חופש עד עכשו..(:

-היתי בדייט עם מדריכה שלי בים

-מצאתי בגדים שווים והיה ממש כיף..(:

-עשיתי לעצמי מטרות ובעז"ה יהיה לי חופש מנוצל וכיפי

כנסו

נכון לעכשיו בעזה"י אהיה שם..

יאללה מי עוד בא? אשריכם!!

אבל את/ה לא צריך/ה לכתוב את זה פה, פשוט בוא/י,

 

וכנס/י לשם-

/Forum/Forum.aspx/f12

 

יותר מועיל...

.

הרגע דיברתי איתך!!!

כאילו, מה קרה? למה אני?

 

אבל בואי נשתף אותך בתובנה שהגעתי אליה..

 

ההורים שלי בקושי בבית, אשכרה בשביל לצאת לאנשהו אני צריכה להודיע על זה מראש כדי שאמא שלי תדאג למישהו שישמור על הילדים.

 

והרגשתי כמוך, אולי עדיין..

אבל אני יודעת שב"ה זה כל כך לטובה!

 

1- בע"ה אני רוצה בעתיד להקים בית משלי, נכון? יש אימון יותר טוב מזה? זה מעולה!

2- כל רגע יש לי מה לעשות. אני רואה את חברות שלי שכל היום רואות סרטים וסדרות, מגיעות הביתה ו"מה עושים עכשיו?", ואני כל כך שמחה שכל רגע שאני רוצה יש לי הזדמנות לעשות משהו מועיל!

3- כמה מדהים זה לזכות בכל כך הרבה זכויות! מצוות כיבוד הורים היא אדירה! ב"ה שנותן לי את הזכויות האלה, זה לא ברור מאליו..

4- אני רואה את ההורים שלי עובדים כל הזמן כל כך קשה עד כלות הנשמה, ותמיד היה נצבט לי הלב. בשביל מי הם עובדים? בשבילי! שיהיה לי מה שאני צריכה! אז למה שהם ישברו את עצמם בשבילי ואני אשב ואסתכל? הינה יש לי אפשרות להיות חלק מהדבר הזה! אבא שלי לא ישן ועובד שעות בשביל כסף, התפקיד שלי הוא לדאוג לבית. אחלה דיל!

5- זה לא הבית של ההורים שלי ואני גרה בו, זה הבית שלי! אז אני צריכה לדאוג לו בדיוק כמו שאמא שלי צריכה לדאוג לו, ועדיין אמא שלי ב"ה עושה יותר, אשת חיל! אז אני רוצה שיהיה נחמד בבית שלי, אני צריכה לדאוג לזה, לפעול, או למשל- לשטוף כלים.

 

אז נכון, זה קשה! בכל זאת באלי עכשיו לשבת מול המחשב מאשר לרוץ עם הילדים בחום, או לסדר בלאגן לא נורמלי בסלון... וגם הרבה פעמים באמת אני נופלת וכועסת על עצמי,

אבל אם תשני את הגישה הקושי נהיה יותר קל!

ואת גם מבינה שאין טעם לכעוס על ההורים, תחשבי מה אם היית במקומם...

 

בהצלחה נשמה! אל תוציאי אנרגיות כאלה, חבל...

בס''ד

למרות שגם יש נערים שבגלל זה לא יקראו ק"ש בזמן.

בס"ד

 

כי הם רוצים לנצל כמה שיותר זמן במיטה, אז כל עוד זמן קריאת שמע הוא דקות ספורות לפני תשע זה עוד סביר שהם יעשו את זה, אבל אם זה יותר מידי לפני הןם נראה לי יעדיפו לישון. 

 

הבעיה היא שהם עושים את זה בלא יודעין - הם לא מודעים לעובדה של זמן קריאת שמע ולכן הם לא יקראו לפני והם חושבים שאם הם קמים בתשע זה מצוין ואחלה סידור, כי מצד אחד הם קמו למניין ומצד שני ישנו הכי הרבה שאפשר.

הם צריכים לקרוא ק"ש עד שעה X.

 

אאל"ט סוף הזמן הוא דווקא דק' ספורות אחרי 9, ואם קמים כמה דקות לפני תשע כדי להתארגן לתפילה-אפשר דבר ראשון (אחרי נטילת ידיים וברכות התורה) לפני שמתחילים להתארגן לקרוא ק"ש.

בס"ד

 

אם הם לא קמים לתפילה כי הם רוצים לישון אז מה גורם לכם לחשוב  שמעניין אותם אם הם יכולים להגיד ק"ש או לא?

מצד אחד זה באמת עדיף שגם למי שלא קם תהיה מסגרת תפילה בדיעבד. אבל הבעיה היא שיש כאלו שבכלל לא יהיו מודעים לזמן ק"ש.. אולי לנסות לתלות בגדול בכניסה את זמן ק"ש מובלט?
הרב ליכטנשטיין אמר פעם- אם אנשים היו מבינים שלקרוא ק"ש אחרי זמנה זה כמו ליטול לולב בחנוכה.. > כשאני קלטתי את זה זה באמת העציב אותי. אבל זמני ק"ש בקיץ מוקדמים ובחופש זה באמת קשה.. הלוואי שנצליח.

חח לא קשור אפילו לתפילה - סתם כי זה מרגיש טווב וזה גם פותח לך שעות ביום שקודם לא היו לך!

תכלס אין לך סיבה לקום למניין של תישע זה סתם עצלנות אז יאללה תזיז את עצמך מהמיטה וזהו!!

 

ואם יש ילדים שבדרך כלל לא מתפללים זה בעיהה אבל לא נראה לי מניין ב9 זה מה שיפתור.. כי תחשוב שאתה קם בתשע - עד שתסיים את התפילה ותחזור הבייתה כבר 10 -- זה בזבוז זמן כזה.. אז אם יש ילד שלא באמת אכפת לא מהתפילה הוא פשוט לא ילך בכלל כי חבל לו על הזמן!! חח זה לפי דעתיי..

בס"ד

 

סתם רציתי לשמוע את דעתכם

אם ה' לא נותן ניסיון לאדם שלא יכול לעמוד בו, והוא נתן ל-י את הניסיון הזה,

זה בעצם מראה לאדם כמה שהוא תותח!!! ה' בחר בו ומאמין בו שהוא מסוגל! זה מדהים!!

עצמו לייאוש ח"ו.

 

חבר'ה באמת שלכל אחד יש את הנסיונות שלו ולא תמיד זה קל אבל תדעו שבמצב הכי קשה הקב"ה נמצא איתנו והוא רוצה להוציא אותנו משם...

 

בנוסף לנפילות יש את האנשים החכמים שהם בעלי מקצוע שיודעים להרוס לאדם את החיים ולערער לו את כל הביטחון העצמי... לדוגמא מישהו מהיישוב/השכונה שאומר לבנאדם אתה תעשה תשובה אין מצב... כחו עוד דוגמא פסיכולוג שאומר למוטפל שלו אין לך אחריות וכד'... לא מספיק שלא עזרת לבנאדם אלא עוד הוספת מלח על הפצעים שגם ככה פתוחים.

 

חבר'ה חבר/ה שנמצאים בצרה צריך לעזור להם כמה שאפשר... יש לפעמים דברים חריגים לכאורה שיכולים לגרום לנו במקום לעזור להתרחק מהשני. חבר/ה אמיתי/ת נמדד/ת בשעת צרה.

 

בהצלחה לכולנו בכל! 

 

אחד המשפטים!!..באמת חזק.. (:

אבל כמה שזה נשמע קיצ'י-

הזמן הוא תרופה ממש טובה!

עם הזמן זה ירגע לך, עכשיו זה ממש טרי...