משמעת עצמית..
ז''א, לקום בבוקר.. כשאני בישיבה, גם אם אני אחרי 3 לילות רצופים של התוועדויות, שישנתי בכל לילה אזור השעה וחצי, אני קם בזמן, ומגיע בזמן לסדר, לא משנה מה יהיה (וזה קורה הרבה פעמים)
ואני מתעורר משעון מעורר בכל מצב..
אבל איך אני גורם לעצמי לקום גם כשאני בבית, ב''חופשה'' ולא ''חייב'' לקום מוקדם.. ואז אני קם מאוחר חבל על הזמן.. ברמות לא נורמליות. אוף!
(בחופשות קצרות, אני ג''כ קם בשש בד''כ.. חופשת פסח, ארוכה מדי בשביל המשמעת העצמית שלי..
רמב"ם ה"ד כותב לישון 8 שעות בלילה ואין אף רופא שחולק עליו בנוסף תציב לעצמך יעדים לכל יום שתהיה לך מטרה לקום בבוקר בנוסף על לימוד קבוע.
זה אחת הבעיות.
אני איששללילה (איש של לילה) (מי שמזדהה שיגיד..)
אני אוהב את השעות של הלילה, פחות את השעות של היום, אם יש לי משהו שאני רוצה ללמוד\לעשות\לעבוד\לדבר, או כל משהו אחר, הכי כיף לעשות אותו בשעות הלילה.. אז ממילא הולך לשון כל יום ב...
דבר שני, איזה יעדים בדיוק אני יכול לקבוע? גר בחו''ל, נמצא רוב היום בבית. ואין פה אף אחד חוץ ממני ומההורים שלי..
ולגבי לימוד. אין, פשוט אין מוטיבציה וכח ללמוד, כשאתה לבד בבית. מילא היה פה חברים\אחים, משהו ללמוד איתו או משהו כזה.. אבל לשבת ללמוד לבד.. עושה את זה, אבל זה קשה, לא אחד הדברים שמדרבנים לקום בבוקר..
בין 22:00-6:00 לבין 23:00-7:00 אבל חשוב לשמור על שעות שינה (אפשר גם יותר מוקדם ולקום אבל נשמע שאינך מעונין)
לאחר התלבטות רבה החלטתי לעזוב את הפורומים עד להודעה חדשה (תרתי משמע) , אולי אשוב בהמשך....
באמת שיש כאן אנשים מדהימים אין עליכם! יש כאן תגובת שחבל על הזמן, אבל הזמן, חבל עליו...קצת נסחפתי בשוטטות פה
אז ביי! היה ממש ממש נעים להכיר וחיזקתם ממש!
זה מה שהתכוונת בשאלה שלך?
מה זאת אומרת ''לעבור'' אם עוד לא הגעת לישיבה?
ואיך אני אמור לדעת אם לייעץ לו לעבור ישיבה, כשאני לא יודע באיזה הקשר זה בא?
האם להישאר באותו מוסד שבו לומד ז-י"ב או לעבור לישיבה אחרת לא יודע כ"כ מה האופציות שלו ומה הסגנון שלו ולכן אין לי שמץ איך לדעת
משהו עדיין קורא ספרים בזמננו?
ספרים טובים.. איכותיים..
משהו מכיר אולי את הספר ''על דברים שאיבדנו בדרך''?
ספר מדהים.
כל הסגנונות 
על דברים שאיבדנו בדרך-זוהרת כהן
מחנה הקיץ של אדון הוא-יעל רועי
מחלק התמונים-יעל רועי
סדרת ממלכה במבחן-מ קינן
בית עם גג אדום - יעל רועי
כמו תחנה מרכזית-יעל רועי
זוזוז-יעל רועי
ילדי דינור-יעל רועי
לפרוש כנפיים-מ קינן
אדמה פראית- מ קינן
לחיות וחצי-רותי קפלר
הנורמלי האחרון-רותי קפלר
אנוכי מבקש-רותי קפלר
מאחורי החומות-מרים כהן
המשורר בין ההרים-דוד זריצקי
שימקה-דוד זריצקי
סדרת אח ואחות ובמיוחד שני החלקים הראשונים - משה פראגר.
הרקידה לפני המשיח-דוד זריצקי
האש המתלקחת-דוד זריצקי
אל תרקוד היום-מ גוטמן
פגישה בלילות שבט-מ גוטמן
שוליים של זהב-מ גוטמן
אנשים כן משתנים א-ב- - מ גוטמן
יש לו שעה-מ גוטמן
על סף הלב-מ גוטמן
הם שבו ללכת-מ גוטמן
הילדים מקצה המחנה
האנשים מקצה המחנה
שתיהם של רות רפופורט()
פחות יפה מהקודמים אבל עדיין נחמד...
מחלק התמונים-יעל רועי - לאאאאאאאאאאאאאאא
סדרת ממלכה במבחן-מ קינן
אל תרקוד היום-מ גוטמן
פגישה בלילות שבט-מ גוטמן
שוליים של זהב-מ גוטמן
אנשים כן משתנים א-ב- - מ גוטמן
יש לו שעה-מ גוטמן
על סף הלב-מ גוטמן
הם שבו ללכת-מ גוטמן
ממש מוצלח
ספרים של ליבי קליין:
כי אבי ואימי
לולא האמנתי
לראות בטוב
אל תסתר
אך טוב וחסד
כי אתה עמדי
גם כי אלך
אשא עיני
מאין יבוא
זה סדרה אחת ארוכה (נראה לי, לא קראתי הכל...) אבל כל ספר טוב לכשעצמו.
מומלץ בחום!!
סדרה מרתקת, מותחת סוחפת ומרגשת, כתיבה מורכבת ומעוררת מחשבה...
מושלם!!!
סדרת "מרגל להשכרה" של יונה ספיר.
נקי - נקי - נקי. ומלא תוכן.
קולמוס הנפש.מרתקת, מותחת, סוחפת? (השאלה למה קוראים סוחפת) כתיבה מורכבת
, ולא מעוררת חשיבה בגרוש..
ואכן נקי, טכנית כי הוא חרדי.
-13 אדום
-סוד המוח היהודי של ערן כץ
אם יעלה לי עוד, אשלח...
או שדיברת על ממלכה במבחן..
אז עדיין לא הבנתי מה התשובה פה, מה ההשוואה להארי פוטר?
היא ממש לא ''פנטזיה''..
אם אנחנו רוצים לתת דוגמא לספר ''פנטזיה'', הגיוני לדוגמא לקחת את ''אחד מאלף'' (של מ. קינן)
או את ''ילדי דינור'' שמשלב אלגוריה ופנטזיה ביחד (של יעל רועי)
כמובן שעדיף להתחיל מאיסתרק, אבל גם אם תתחילי ממהללאל, זה לא יהרוס לך ממש את איסתרק, (יהרוס הרבה, אבל לא נורא, אני התחלתי ממהללאל, כי לא היה לי את איסתרק.)
אבל אל תתחילי מיוזבד, כי גם לא תביני כלום, לא תהני מיוזבד, וגם יהרוס לך את מהללאל ואיסתרק..
סבבה, תודהלראות בטובהחזיר לי מבחינת הג'יבריש..
שבדר"כ נוהגים להגיד שתינוקות מדברים "ג'יבריש" אך זה באופן כללי כינוי לשפה מומצאת עם סתם הברות חסרות פשר ללא משמעות...
אמת מארץ תצמח, תיאום כוונות, כעפעפי שחר, בואי הרוח, בשפריר חביון.
עם דגש על תיאום כוונות, בואי הרוח, ובשפריר חביון
השאר קצת שיעממו אותי
וקראתי את כולם
שבוע טוב!
בסייעתא דשמיא, ספירת הגבורה -
אחרי שבוע של "חסד ה' מלאה הארץ" ו - "...אף אתה חסיד" נכנסים לשבוע שספירתו ספירת הגבורה. (אשתדל לדייק את הדברים בפן המעשי).
מה היא גבורה?
גבורה היא מושג מקיף שבעיקרו עומד העניין של עבודתנו אנו. אם עסקנו בספירת החסד שעניינה "השיבנו ה' אליך" ומידתה מידת אהבה, נתינה מצד אהבתו של הקב"ה, לא משנה מצבנו, עכשיו עובדים על 'הטהרותא דלתתא', על ה-"ונשובה".
מידתה של ספירת הגבורה היא יראה. רמז לספירה מהתורה - "פחד יצחק". יצחק הי'ה 'מופנם', פנימי, (לכאורה) לא דואג למציאות סביבו. יצחק כבד עיניים כי (רש"י בראשית כז א) "ותכהין - בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א)". יצחק לא מחה, הוא 'שתק'.
זה קצת מוזר, היינו מצפים שמידת הגבורה תהי'ה 'התקפיות' יציאה החוצה, לא התכנסות פנימה. שהגבורה תהי'ה צעקה, לא שתיקה.
אבל צריך להבין מה היא אותה גבורה שהתורה מדברת בה. לא הגבורה שברורה מאליו, "הגבורה האמיתית".
אם ספירת החסד עוסקת בנתינה, לא צריך עוד ספירה כזו. אלא שהחסד והגבורה הפכים הם.
הגבורה עיקרה 'צמצום'. הגבורה האמיתית מידתה היא יראה כי הגבורה האמיתית היא גבורה של קבלה והבנה של קטנות האדם מול הגודל הא-לוקי. היא גבורה של קבלה והבנה של היכולות שלי ושל הכוחות שלי, ואיך אני מנתב אותם נכון.
למה זו גבורה? כי הרבה יותר קל לנו להגיד שאנחנו בסדר ושאר העולם הוא בעייתי. כי זה משאיר אותנו במצב של 'אנחנו סיימנו לעבוד, קל לנו, שאר העולם צריך ליתקן'. כנגד התפיסה הזאת מגיעה העבודה של הגבורה. כדי לתקן את הקיצון הזה אנחנו לוקחים לקיצון שני - "אני צריך ליתקן. לא את העולם, את עצמי". ומתוך ההבנה הזאת אני מתגבר. מתוך ההבנה הזאת אני מתקדם. מתוך זה אני יכול להגיע לגבורה יותתר ממשית.
"איזהו גיבור - הכובש את יצרו". הייתי חושב שהאחד ששומר על כבודו הוא הגיבור. אבל לא. גיבור הוא האחד שלא רץ, האחד שמחושב, שעיקרו הוא מה הוא באמת פנימה. שיכול, ששולט. אומרת הגמרא: ""הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". מי שלא ממהר להחזיר, לתקוף חזרה, אלא "שמח בייסורים", משתמש בהם לעבודה על עצמו - הוא באמת גיבור.
"כחיצים ביד גיבור" - הבירור הוא של הגיבור, איך ולאן לזרוק את החיצים כדי שיפגעו הכי חזק. אבל החיצים קיימים אצל כולנו. במיוחד אצל - "כן בני הנעורים". לכן עבודת הספירה הזאת מאוד רלוונטית לנו לענ"ד.
אז איך עובדים מכאן?
חסד שבגבורה - פשט - חסד שמתגבר. חסד עיקרו שהוא מתפשט. שהוא רחב מני ים. אבל יש בו גם בעי'ה בגלל זה, הוא קשה לחדור. קשה שיהי'ה חסד אמיתי שבאמת משנה את את המקבל, וגם את הנותן, מכיוון שרוב החסדים שאנחנו עושים זה דברים שקל לנו לעשות. וזו העבודה של חסד שבגבורה. הצמצום של הגבורה יוצר נתינה וחסד חדים שחודרים עמוק ]פנימה, לא נשארים שטחיים. אם מכפילים את הגימטריא של חסד ב3 יוצאת הגימטריא של גבורה. 3 מסמל חזקה, משהו שקניתי, שטבוע בי. כותב הרמב"ם: "כשייתן האדם אלף זהובים בבת אחת, לא תעלה בידו מידת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים... מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קניין חזק". חסד בגבורה זה חסד שבא מתוך קושי מסוים, חסד שלא קל לעשות ובכל זאת עושים, לא חסד שטחי חיצוני, חסד פנימי שחודר עמוק פנימה. (עוד פירוש, יכול להיות שצריך למצוא למי אני עושה חסד בזה שאני שותק, שאני גיבור).
המלצה לחסד שבגבורה - תעשו היום חסד, יכול להיות קטן, שאתם בד"כ נמנעים מלעשות אותו כי מתביישים או לא כיף וכד'...
גבורה שבגבורה - כמו בחסד, גם כאן, גבורה שחוזרת על עצמה. הדוגמה לזה היא מיצחק והבארות. עוד פעם חופר, ועוד פעם... לא להתייאש.
המלצה לחסד שבגבורה - שבו עם עצמכם, תנסו להגיע הכי פנימה שאתם מכירים בעצמכם, ועוד יותר פנימה, ולברר מה שם צריך עבודה. מה בתוכי בעייתי ואני צריך להתגבר עליו. (לא להתעכב על החיצוניות. משהו שרק אני רואה ויודע שצריך גבורה).. ועשו צעד לעבר ההתגברות המלאה עליו. (לא להתייאש - גבורה זה תהליך)...
תפארת שבגבורה - החיבור המלא השלם והנכון בין החסד לגבורה. זה להבין מתי אני שותק כדי לקבל מהחסד, ומתי אני נותן מהחסד. עבודת תפארת שבגבורה היא, גם כשאני רוצה לפרוץ, 'לשלוט', אני מתגבר ומסתכל על הדברים מתוך תפארת. מתוך הסתכלות כוללת ולא רצון ותשוקה רגעית.
המלצה לתפארת שבגבורה - נסו היום לחשוב פעמיים לפני שאתם מתבטאים כנגד מישהו, לפני שאתם עושים צעדים של פריצה.
(אמממ, בהחלט יצא ארוך מדייייי, שאר הספירות של השבוע בהמשך השבוע בעז"ה, שנזכה!)
(@תות"ח! אני חייב לך...)
אהבתי מאוד...!!
ממש חשוב...!!
לעומת זה, דבריי מתגמדים ונדמים כחגבים, כהררים לעומת שערה.
יישר כוח ושבוע טוב...!!
שנזכה...!!
אגב, רק משהו קטן ממש, לגבי מה שכתבת שיצחק לא מחה, אני לא מספיק בקיא, אבל יכול להיות שדווקא בנשות עשיו היה לו למחות וזה היא חטא, אלא שכל מידתו היא גבורה, ודווקא בנושאים שהוא צריך השתדלות, שהוא צריך חסד, יש לו נסיון.
וכן יש את מעמד העקידה, שבו יצחק הוא הנעקד ואברהם הוא העוקד, וכתוב: "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱ-לֹקִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" ודרשו חז"ל על הפסוק השני שכתוב "א-לוקים יראה לו השה לעולה בני" שאברהם אמר ליצחק שהוא זה שיעקד, הוא יהיה הקרבן, ולמרות זאת יצחק המשיך ללכת איתו.
ואחרי כל זה, אנחנו אומרים: "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעָמַד בְּכֻלָּם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם"
רואים מהמשנה שזה מדובר בנסיון של אברהם. והלוא מה יותר קשה, להיות הנעקד או העוקד...?!
אז תירוץ אפשרי אחד: באמת יותר קשה להיות העוקד, לעקוד מישהו אחר, במיוחד כשמדובר בבנך, הרבה יותר קשה מלהיעקד בעצמך.
אך גם אם נאמר זאת, מדוע לא אמרנו כלל שמדובר בנסיון של יצחק...?
אז אפשר לתרץ את זה בתירוץ אחר:
יצחק מידתו הייתה הגבורה, להיעקד לפני הקב"ה זה היה בשבילו מובן מאליו...!!
כל מידתו היא גבורה, למסור מעצמו ולעשות רצונו יתברך...!!
אז להיעקד על קדושת השם...?
פשיטא...!!
ודווקא לאברהם אבינו, שהוא היה מידת החסד, פה היה לו נסיון, ופה הקב"ה בחן אותו גם במידה שהיא לא הייתה המידה הטבעית לו, במידת היראה והגבורה, שעושים רצונו יתברך לא משנה מה הוא אמר, שמקבלים את הגזירה ואת מידת הדין ולא לעשות דבר, זה דבר שהוא נסיון עצום לאברהם אבינו, שמידתו היא מידת החסד, שעושה השתדלות ותמיד לא מוותר ועושה הכל, ובסופו של דבר אברהם אבינו עמד בנסיון בהצלחה. (אגב, מופיע איפשהו שליצחק היה נסיון במידת החסד, אך לא זוכר איפה זה מוזכר ומה אמרו שם....)
זהו, עד לכאן ההוספה, ויישר כוח עצום...!!
שבוע טוב...!!
נ.ב. אני מצפה לתיוג גם בפעם הבאה...
לא אגיב לכל החלק של החגבים וכו', כי, מחילה, אבל נדמים בעיני הדברים למליצה...
לגבי חטא יצחק - לא יודע אם זה הי'ה חטא, יותר כמו מציאות.
בכ"מ - זה עניין הנסיונות של האבות - מנוגד ממידתם...
אברהם שהוא חסד - ניסיון גבורה בעקידה. להקריב מהעולם כשאתה עצמך נשאר שלם, לקחת מהעולם, לא לתת... קצת מסובך ל1 בלילה...
יצחק שהוא גבורה - ניסיון חסד בעקידה. להקריב מעצמך... (לכן לנסיון העקידה קוראים עקידה אפילו שהיו שם עוד הרבה פעולות, מכיוון שעקידה זה הי'ה החלק ששני הצדדים שותפים בו.... וכל אחד נותן את חלקו)
עכשיו, עד עכשיו היינו בחבל עם שני צדדים, חסד וגבורה, לכל צד הי'ה ניסיון בצד השני. לעומת זאת יעקב, שהוא אמת-תפארת, אמצע החבל, הניסיון שלו הוא מחוץ לחבל - בשקר לאביו יצחק... (שזה ההפך מהמידה שלו - אמת...)....
שכוייח מורי ורבי, תודה רבה על הארותיך המופלאות, שנזכה!
אוקיי, הבנתי, יפה מאוד...!!
וואו, יישר כוח, דבריך אכן מתיישבים על הלב ועל הדעת ומבארים נפלא את העניין...!!
חידשת רבות...!!
ואם כבר תודה לך, אתה הוא מורי ורבי, אלופי ומיודעי...!!
אני רק הערתי והוספתי, אתה זה שכתבת כ"כ נפלא..!!
אמן, שנזכה...!!
אנוכי עפר ואפר, משול לאבק דק...
כבודו...
וכמובן, ידוע שדווקא הגדולים בעלי ענווה גדולים, כמו דוד המלך שאמר את המשפט הנ"ל...
אשרינו שזכינו...!!
היא למלך מלכי המלכים הקב"ה
אגב זה לא רק הקב"א זה גם הדפ"ר הייתי אומר אפילו בעיקר הדפ"ר
לאלא מה הקשר לדפ"ר? (אם הבנתי למה אתה מתכוון...)
בשביל לכתוב כזה ד"ת יפה אתה צריך הרבה שכל
לא בהכרח, צריך הרבה סייעתא דשמיא
מה זו החתימה הזאת?
אתה נהנה לנגוד את התקנון?
אף פעם לא חשבתי על הספירות שבספירת העומר.. הסברת ממש יפה ובמיוחד אהבתי את הפירוט של הסוף!
אשרינו שכיוונו
שוב, זה הכל ממנו יתברך...
כוחות מג"ב מפנים את המאחז מעלה אהוביה - ערוץ 7
"יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש, תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד, שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם, תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב, כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו, תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך, ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו, ואני עני וכואב ישועתך א-להים תשגבני"
במה הצדיקימל'אך האלו יוצאים מגדר "רשעי ישראל"?
זה אנחנו הם רק המקל...
כי כל עוד יש פינויים זה אומר שאנחנו לא מתוקנים וזה בגללנו.
זה אומר שהעם עוד לא קלט מה זה ארץ ישראל וזה אומר שנכשלנו בהסברה הזאת..
ועם זאת ברור שהשוטרי מגב אלה ממש לא בסדר היה עליהם לסרב פקודה, ושוב זה אומר שכנראה הם לא מבינים מה זה ארץ ישראל.
נכון שזו לא הסיבה שאנחנו צריכים לרצות משיח, אבל אנחנו אנשים, אז שמשיח כבר יבוא!!
*תיקון שנדרש בכתבה, לא הנער ש''נהרג במהלך מרדף'' הנער שנרצח במהלך מרדף.
צריך להשלים את התפילה בתפילה הבאה אחריה, להתפלל פעמיים את תפילת 18. (עדיף להוסיף משהו בשומע תפילה בתפילה השניה, אבל לא חובה.)
לעומ''ז אם מפספסים ערבית, ככל הידוע לי, אין אפשרות להשלים את התפילה.
אמרתי הבדל בין שחרית ומנחה, לבין ערבית
שלפי מה שידוע לי, לא ניתנת להשלמה בשחרית של היום הבא.
) ותראי איך זה מרים אותך וגורם לך לרצות להיות יוצר ויותר טובה) למרות הדפקות שלה
הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו כז. #57הָיוֹ הָיָההפרק הקודם בסדרת תולדות חייו - הפינה הדו יומית על מרן ר' אברום- תולדות חייו כו. #56 - נוער וגיל ההתבגרות
פרק עשרים ושבעה:
בהמשך לפרקים שסיפרו על המאבק בהסכם אוסלו הארור, נמשיך בנושא זה, והיום נחתום את הנושא הזה.
בשלב מסויים במאבק, פרסם הרב גורן זצ"ל (שלמה גורן – ויקיפדיה) פסק הקובע שעל חייל שמצווים עליו לפנות שטחים - לסרב פקודה. הדברים עוררו סערה תקשורתית גדולה, כיצד הרבצ"ר והרב הראשי לשעבר פוסק דבר כזה.. בתגובה לפולמוס שהתעורר - פרסם רבינו תמיכה אסרטיבית ברב גורן, כשהוא עומד בתוקף על חרותה של ההלכה וזכותו אשר היא חובתו של רב בישראל להביע את עמדת התורה הצרופה בלי שיקולים זרים. בהמשך - הוציאו אף איחוד הרבנים בהנהגתו פסק דומה. ובראיון שנערך עימו תהה רבינו כיצד אדם יכול לקרוא לעצמו "דתי" אם בד בבד הוא מפנה שטחים ביודעו שהדבר מנוגד להלכה.
מעניין לציין, שבד בבד עם מאבקו הנחרץ, נזהר ככל האפשר להתחמק ממחלוקות, דוגמה בולטת לכך אנו למדים מעדות מעניינת, לפיה - הרב יהודה חזני זצ"ל (יהודה חזני – ויקיפדיה) ארגן הפגנות גדולות כבר בתחילת התכנית - בעת שנסע רה"מ ל"ועידת מדריד". והנה, ברגע האחרון לפני ההפגנה, אחד מאנשי הישיבה הורה למקורביו, שנועדו לסייע בארגון ההפגנות, שלא לעשות כך, מפני איזו סיבה תמוהה. ומשכך - התבטל הכל.
הרב חזני זעם על כך, ורצה לקיים הלכה מעניינת - שמאפשרת במקרים מסויימים. לאדם שיש לו טרוניא על אדם אחר - לעכב את קריאת התורה ולהכריז את טענתו תוך שהוא מבקש מהקהל שיתמוך בו (ראו: עיכוב קריאה – ויקיפדיה מעניין לקרוא!) אך כששמע זאת רבינו - צאצאו הנאמן של אהרן הכהן, מרבה שלום ורודף שלום, ביקש ממנו לוותר על זאת באמרו - לא שווה המחלוקת שתיגרם מכך. ואכן, נאמן לדעת תורה ויתר הרב חזני זצ"ל על תכניתו, על אף העוול שנעשה לו ולארץ ישראל.
תיוגים:
אם יש עוד מישהו שרוצה שאתייג אותו - מוזמן לכתוב כאן.
כמו כן - מי שיש לו סיפורים - מוזמן לשלוח לי לפרטי.
לכל הפרקים והסיפורים - מקבץ- כל הפינות היומיות של הסיפורים ממרן ר' אברום שפירא זצ"ל - נוער וגיל ההתבגרות
ממש מעניין.
כל הכבוד על ההתמדה!
ואכן קראתי את העיכוב קריאה, באמת מעניין...!!
זה אמנם עיכב אותי בקריאה, אבל בסדר...
בקיצור, שכוייח...!!
ועוד כולה שעתיים אחרי שכתבתי לך שאתייג אותך. סורי.
בע"ה מהפעם הקרובה
ובתקווה שהערב לא אשכח כמו ששכחתי פעם שעברה עם סרווס - תתוייגי בע"ה עוד הערב
עדיף להטמין את הפתקים רחוקק אחד מהשני, פעם אחת להריץ למקום שכבר היו בו..
ולסיים את המרוץ, בגן שעשועים, עדיף גדול כשהמטמון זה ארטיקים של קרח שקונים במקום במכולת הקרובה..
אבל להביא בחשבון שאם אלו הגילאים.. מי שעושה את המרוץ, יצטרך לרוץ ביחד איתם בכל האזור.. אז להביא בחשבון את המשקל\תנאי האזור, עליות ירידות וכד'\והעצבים של מארגן המשחק..
נמאססססססססס!!!!!!!!!!!! בטירוף! בטירוף!!
איך שורדים אתזה בטוב??
לתחליף טבעי לריטלין?
אבל משהו באמת עוזר ובריא.
בעלי ניסיון בתחום?
התפקדו!
אהובי וחביבי, שלום וברכה!
מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי.
דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר לך תוכן משפט זה.
רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.
הרושם שלך על גדולי ישראל מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע - משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.
התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בבית השם". שלפי הדמיונות של נער זה, להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלוות נפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב, כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן עדן, ולאידך גיסא, לא להיות מרוגז מסערת היצר על דרך הכתוב של "במתים חופשי" [תהילים פח, ו].
אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלווה של היצר הטוב, אלא דווקא מלחמתו של היצר הטוב. ומכתבך היקר והנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר הטוב.
באנגלית אומרים - Lose a battle and win the war - דהיינו, הפסד קרב, ותנצח במלחמה. בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן), ובכמה מערכות תיפול שדוד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל מערכות תצא מן המלחמה כשזר על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שינך.
החכם מכל אדם אומר "שבע יפול צדיק וקם", והטיפשים חושבים כי כוונתו בדרך רבותא: אף על פי ששבע יפול צדיק, מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטיב שהכוונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא ה"שבע הנפילות" שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר הרע.
אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזנך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות והמעשים הטובים שלך, הייתי אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב מאוד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. בבקשה ממך, אל תצייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה אתה מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה השלמה שאתה רוצה בה. דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמיים.
דווקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דווקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמיים
אינך רוצה לגנוב את דעתי, שאחשוב עליך שהנך בקו הטוב בעוד שבאמת הנך כך וכך, ועוד כך ושבע פעמים כך. ואני מה לי לכל השבע פעמים הללו. בשבילי עבודת היסוד היא שבמשך החורף העבר רכשת לך ידיעה הגונה בהלכות נזקי ממון. חזרת כמה פעמים על המסכת שלמדת. לא תכחיש את זה, זו היא העובדה המכריעה. בעובדה זו גנוז סוד הניצחון במאבק היצרים שלך.
הנך כותב: "לעולם לא אשכח הרצון שהיה בי להצליח ולעלות מחיל אל חיל. אבל חבל, כבר אבדה תקוותי". אינני יודע כיצד אתה מעיז פנים להכחיש מציאות חיה, האם אתה לא עלית מחיל אל חיל מאותו זמן שנכנסת לבית המדרש?!
מכיר אני אותך שאינך בעל העזה כזה, שלא שהם הם הדברים: אם מוצא אתה בעצמך שיצרך הרע מתגבר עליך, הנך חושב בטיפשות ובתמימות שכבר אבדה תקוותך. דבריך פשוט מביאים לידי גיחוך. משתתף אני בסבלך הרע, אבל הסבל הזה הוא, הוא הרחם של הגדלות. ראיתי את פניך בשעת עיון בהלכה. ראיתי את פניך בשעת הקשבה לשיעורים. ראיתי את פניך בליל שביעי של פסח. האותיות החרותות על פניך בשעות הנ"ל הן אותיות של "סוף הכבוד לבוא". אין שביל הכבוד מתפתל דרך מישור: שביל הכבוד עובר מסתובב כנחש עלי דרך וכשפיפון עלי אורח. ארסו של נחש בקרבך? - הוא ישופך עקב ואתה תשופנו ראש.
מצאתי לנכון להציע לך דברים הללו במכתב. הכוונה היא לתת לך יכולת להזדקק להם מדי פעם בפעם. מובן מאליו שמפאת זה לא היתה לי הכוונה אלא לקו הכללי. בנוגע לנקודות פרטיות, בזה יפה כוחו של הדיבור החי פנים אל פנים.
אתה הוא השתול בבית השם!
בהשתתפות בסבלך, בביטחון בניצחונך, בתפילה להצלחתך
יצחק הוטנר.
נ.ב. עכשיו הנך מבין את המשפט הראשון של המכתב, כי עצם מכתבך מנוגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו.
*מתוך סדרת כתבי הרב הוטנר "פחד יצחק".
דיברתי על המכתב הזה עם חברה, ולא ידעתי איך לחפש אותו- והנה ה' שלח לי אותו!
תודה!
עובדה מעניינת: הרב הוטנר הוא שהסמיך לרבנות את הרב קרליבך
פרשת קסטנר.
פרשת נסיון (שהצליח בחלקו הקטן) להצלת היהודים ע''י הרב וייסמנדל זצ''ל, שהופרע ע''י היהודים..
מעללי ''ועד ההצלה'' בתקופת השואה.
ובכלל מה אתם יודעים על שתיקת היהודים בזמן השואה, טרפוד נסיונות הצלה שנעשה ע''י יהודים, ועוד?
אוקי תקשיבו שמעו רגע האזנה שנייה, המורה של המגמה שלי חושבת שיש לי אחות קטנה בגלל שמתישהו אמרתי משהו ואז התחרטתי שאמרתי אותו ואז הייתי חייב לתרץ שזה בגלל אחותי והיא הבינה שהיא קטנה וזרמתי איתה ואין לי אחות קטנה כל האחים שלי גדולים ממני והיא מתשאלת אותי ואני רק נכנס עמוק יותר לשקר הזה ואני מחנטרש שהיא לומדת בבצפר מסוים ואיזו מגמה היא עושה די נווו הצילווו
חח סתם .תודה
רק שמעתי על זה...
אמא שלו סיפרה לו את זה כדי לגורם לו לעיתודד
והבחור הזה שאני לא זוכרת את שמו הוא הילד שבשואה הוא כול הזמן נדוד וזה
ככה אמרו לי...
אח שלי חופר לי על זה אבל עד שאני לא אראה במציאות אני לא מאמינה
גם זה הורס את כל הסדרה למה?
כשחושבים על זה ככה כי על הסרט הופך להיות ממש עמוק עם סרח והכול...
מה הקטע להיות ערומים בכל מקום - אבל בים ללבוש בגד ים?
כמו שכתבו בויקיפדיה על המומינים
"המסרים המרכזיים בסדרת הספרים הם: אהבת הזולת, ענווה, אופטימיות ואהבת הטבע"
לדעתי הם עברו די טוב.
אבל כן, כמו שאמרת, יש פספוסים.
אני בכילד תמיד הרגשתי חוסר צדק שסרח מעולם לא נענש אפילו בקצת על המעשים שלו
מילא שיענישו ואז יסלחו לו, אבל כלום? זה עצבן אותי 
כי זה לא שהם הכריזו עליו חרם, סתם כעסו עליו בלי לעשות לו כלום.
ולו זה בכלל לא הזיז, הוא מצידו גם שם עליהם פס.. רק שאל שאלות כדי לעשות צרות 
ובסוף תכלס הם כן התייחסו אליו חח וואלה ציפיתי לעונש כלשהו - מגיע לו.
לא יודע מה איתך, אבל אני כילד ממש ראיתי בזה חוסר צדק.
מבקש אמונהאני לא הייתי מפספס שום פרק!! מכור!!
עד היום אגב לפעמים אני צופה בזה סתם ככה להנאתי. (רואה מה זה, גם אני סלחתי לסרח בסוף )
אם כן, איזה?
🐄
בשר..
תפוחי אדמה
ביצים
חצילים..
(כל מה שאכלתי בפסח נראה לי..)
לא מבחינת ההלכה
הבנתי...
עוד אין לנו חמץ בבית, מחכים לקמח שנטחן לאחר הפסח...
מוכרים בעיקר דברים שתכלס הם יכולים להיות כשרים אבל אין להם הכשר..
למשל אותי זה האהבה שלהם.. והקבלה תמיד
לא מדברת על דברים דרמטיים, שזה גם תמיד מהמם איך הורים אוהבים עדיין
בעיקר על היום יום..
שמחדירים לנו כל כך שאנחנו טובים. טוביםם
אוף איך אני אסביר.. לא טובים כאילו מוצלחים (למרות שגם, ב''ה;)
כאילו טוּב
הבנתם?
זה כאילו מגיל שנה הילדים יודעים לשנן- איזה ילד אתה? טוב..
ואני ממש מתרגשת בדברים האלה. נגיד אחד הילדים מרביץ, או עצבני (מה שבלי עין הרע קורה הרבה בבית עם כל הילדים אצלנו אז תמיד אמא שלי אומרת אל תשכח שאתה ילד טוב... יכולה לבכות ששומעת את זה.
ושנותנים מקום לבכות.. מעודדים לזה.. שזה משחרר
ושהבית הוא מקום בטוח כל כך ותמיד יקבלו אותך ותמיד מחכים לך..
וואו יכולה בלי סוף ברוך השם!
תגידו גם נלמד מה לקחת לבית שלנו אחר כך..
אני חושבת זה שיש מוקם לכולם לא משנה מי אתה
... יש מוקם לכולם ויש התנהלות בבית חופשית אין הרגשה של שקרים ולא יודעת מה יש כנות .. חופשיות גם בקטע שאני לא יעשה כולם יום שלם ואף אחד לא יגיד לי כולם , לא יעיר לי
אני אחראית עם אני רוצה שחדר יהיה מוסדר , אני אחראית
אין קטע שאוסר לעשות ככה וככה יש גבולות אבל בואו נגיד ככה לא הרבה
תמיד חשבתי שזה רגיל עד שקלטתי שבאתי לחברות...
וואלה ויש דיבור פתוח על הכול , אין פדיחה לשואל את אבא או את אמא אל דברים הכול בכנות בפתוח ומשתדלים תמיד להיות שמחים!
למשל פעם באתי לחברה והיא ביקשה מאמא שלה אם היא יכולה לקחת תופח הייתי בהלם? למה היא שאלה שתיקח זה הבית שלה
באמת הייתי בהלם!?
אז החלטתי גם לאמץ את זה כי אם היא עושה את זה אז כנראה כך צריך להיות ריצתי תופח באתי לשאול ואז כזה אבא שלי אמר לי מה בשביל מה קנונו את התפוח ליופי?( הייתי בערך בת8)
כאילו שמגיל קטן כל אחד יודע שאפשר לעשות כל מה שרוצים אם באמת רוצים,
שמעודדים את זה שכל אחד ימצא את מה שהוא אוהב, מה שהוא טוב בו ויפתח את זה בענק....
אבל מצד שני זה לא בקטע לוחץ אם מישו לא רוצה להתקדם במשו הוא לא חייב לעשות את זה...
אפשר לראות את זה ממש אצלנו נניח אחשלי שרוף על צהל ברמה אחרת ושאיפה שלו זה מינימום רמטכ"ל דרך יחידות מובחרות...
יש עניין שכול אחד יעשה מה שטוב לו , ואיך שטוב לו..
ולא עניין כזה אם אתה טוב בזה בואו תלך לחוג בואו תיתפתח ,
כול אחד עושה מה שהוא רוצה
אבל עד הסוף!!
אני לא זוכרת שאמא שלי אמרה לי פעם אוסר...
יש איזה משהו כזה שאומרים שהילד בוחר את ההורים מלמעלה בשמיים נכון?
לפעמים זה באמת נראה כל כך נכון..
אולי גם כי כשאתה חי את החיים בבית מסוים עם הסתכלות מסוימת אתה גם נראה כזה ואז הרבה פעמים זה מתאים לבית שלך
אבל מלאא אני רואה כמה הבית שלי מדויק לי..
ותאמת שמטורף לחשוב כמה השפעה יש להורים על הילדים שלהם..
כאילו הורים שהולכים לפי חיים של ראיית הטוב, ומאמינים. וחיי תורה.. ואהבה והשלמה
זה פשוט משפיע..
ותמשיכו להגיד דברים לפעמים זה חסר היום.. שיודעים יפה מאוד להתלונן על איזה הורים מעצבנים וחוסמים ולא נותנים
ושוכחים לראות כמה טוב הם הביאו עלינו..
בקטע שנותנים לך אפשרות להעצים את מה שאתה טוב בו ולא להשאיר את זה בתחום התחביב...זה איזה חלק מהחינוך השאיפה לעשות הכי טוב שאפשר... זה גם משפיע על עוד דברים כמו על זה שאנחנו משפחת פרייארים (יענו מתנדבים לכל דבר וכאלה...) ועוד דברים...
ואשרי ההורים שלך שזכו בך!
תמיד בגיל הזה מהרהרים בסוגיא הזו...
הייתי מנסחת את המשפט הסוגר כ "מה היינו למדים מההורים שלנו"
כל אחד\ת והחבילה שלו\ה בעולם.
מה שנותר הוא להפיק לקחים ותמיד לשאוף לתוצאות מועילות.
חבל שהם לא רואים את זה
יש כזה משהו של משימה יומית נכון?
בואו נעשה. כל אחד היום אומר להורים שלו תודה על משהו בחינוך שלהם..
נגיד אני, לחוצה טירוף מהלימודים וחורשת בהתאם... אז ההורים שלי כל הזמן משדרים לי שהכל בסדר גם אם אני לא אצליח, והם מוציאים אותי מהלימודים בכח.
ואחד מאחים שלי שלא לומד כ"כ, אז יושבים עליו שילמד ומסבירים לו כמה זה חשוב שילמד.
ובכל תחום, מתאימים לילד.
ואוהבים. בכל מצב, בכל מציאות. משדרים שאוהבים בכל מצב!
