שרשור פאדיחות..
אבל תכתבו הרבה כאלה, בסדר?
מי זורם?
שרשור פאדיחות..
אבל תכתבו הרבה כאלה, בסדר?
מי זורם?
יריד הספרים של מוסד הרב קוק. מומלץ מאוד, מחירים הזויים!
ארכיון מוצרים - מוסד הרב קוק
מכיר ספר עם פירוש בהיר וחביב למסכת אבות?
כלומר - מסביר את המשפטים בבירור וכו',
או פירוש יותר לעומק?
משה קיבל תורה מסיני - דברי שיר
מכיר?
פשוט אני לא אוהבת לקנות בלי לראות איך הספר כתוב בפנים, ואין לי אפשרות עכשיו להגיע לדברי שיר, אולי יהיה אותו ביריד הזה.
אבל שמעתי על שלמה טמסות...
בד"כ אני אוהב לבדוק לפי המחבר אם אני לא יכול לראות את הספר בפנים...
בכ"מ, היריד השנה הוא וירטואלי, אבל תגידי איזו ספר את רוצה ואוכל לשלוח קישור עם כמה עמודים לדוגמא...
ואם תראי משהו שאת רוצה אבל לא בטוחה או משהו, בשבוע הקרוב אהי'ה כל יום בעז"ה ליד מוסד הרב קוק, החל מיום שלישי, אז עד יום שלישי את יכולה לכתוב מה את רוצה ואעיף עליו מבט... (ואשלח קישור לצפי'ה לדוגמא)
אני מאוד אוהב את המהר"ל ('דרך חיים' על מסכת אבות), אבל צריך להתרגל ללשון שלו, לפעמים זה קצת קשה...
בכ"מ, יש לי פה כמה ספרים, אעבור עליהם ואעדכן מה לדעתי תאהבי...
יש לך קישור לספר הזה?
ואשמח לשמוע גם על האחרים, תודה.
אם לא מתאים היום אפשר גם בהמשך..
מצד אחד אני לא יודעת אם תהיה לי סבלנות ללמוד את המהר"ל כי הוא באמת מאריך מאוד בפירושיו,
מצד שני אני מעדיפה לא בשטחיות.
מה אתה יודע לומר לי על שלמה טמסות?
עיקר הסבלנות במהר"ל צריכה להיות כלפי זה שהוא מרבה לחזור על עצמו...
מורה בנשמת, איש 'רוחני' כזה... אבל רגע, אשלח לך קישור לעמודים מהספר (בעז"ה שאמצא)
תודה רבה!
לא מצאתי קישור לעמודים מתוך הספר, (בכ"מ ביריד הוא לא נמצא)
אנסה להשיג תמונה או שניים מדברי שיר, אם לא אצליח, אז אסתכל עליו ביום שלישי, אבל זה אומר שאוכל לעדכן לגביו רק עוד שבועיים שאהי'ה שוב בפורומים (אולי) - אלא אם כן זה ממש דחוף ואז אוכל לפתוח את הפורומים גם בשבועיים האלו...
אני גם פחות יהיה כאן ממחר
אם תצליח אשמח, אם לא מקסימום אחכה עד שאגיע לחנות.
בעז"ה
ואעדכן בקרוב לגבי ספרים אחרים...
לא יודע אם מתאים לדרישות שלך
"משפטי שאול" של הגר"ש ישראלי?
תודה למשטרת ישראל ומשטרתה (אחחח #זיכרונות_ילדות)
סתם
תודה למוסד הרב קוק
הטיפש? האחראי? השיפוטי? הקשוח?
מה זה חשוב
העיקר שהוא תכלס הדמות הכי עיקרית שם
שמעתי פעם משהו
תכלס
בגלל אבישי שטרית (מלאכי השוטר) כל הדת"ל אומרים 'ימים כלילות' במקום 'לילות כימים'...![]()
בבחינת "מה העבודה הזאת לכם?"?! גוועלד!
לא מפקפקים בדמויות מופת של התרבות הישראלית!
מה הקטע שלו
אבל על מלאכי אין לפתוח פה
עכשיו צריך לסנן מתוך מה שבחרתי - כי זה גם עולה כסף אפילו
אעעע
השלב הכי פחות מועדף עלי
גם אתם עוברים לפעמים על שרשורים.. ופשוט לא אוחזים איך השרשור מתחיל בצורה אחת.. ולאט לאט הופך להיות משהו שלא קשור בגרושש. להתחלה של השרשור?
דוגמא..
מה דעתכם על ''סלשים'' כדוגמת ''לכם\ן'' - דיון דקדוקי ארוךךך - דיון על לשון הקודש...
וואי. מה הקשר?
מלא דיונים ככה.. זה פשוט מצחיק.
ועוד שאלה, קשורה.
אני הפילוסוף היחיד בעולם שכשמדברים ביחד קבוצה של כמה אנשים לפעמים עוצר ומשחזר איך בדיוק התגלגלו העניינים ב20 דקות האחרונות והגיעו לנושא המדובר?
נואשת לפתרון????
מתנחל בראבקביינישים זה ביטוי דת"לי...
לכל מגזר יש את הסלנגים שלו... וגם את הכינויים שלו.
ואם לא, אתם לא אוחזים בסוגייה, רבותיי...
וכמובן, אם בעבר אחזתם, זה לא עוזר, אתם צריכים לאחוז בסוגייה המעודכנת והרלוונטית להיום...
והמלך "אחז", שהוא אחז בעבר, אך לא אחז בהווה, היה רשע...
טוב, לא אחפור יותר מדי...
בנות מתערבות בשיח...
הן פחות עונות באופן ממוקד, ולכן השיח מתרחב עד כדי מקומות שלא חשבנו עליהם....
ולא... אתה לא היחיד...
קרה לי המון פעמים!
זה מקסים לשחזר הכל ולבחון איך כל אחד מסיט את כיוון הדיון ע"פ שדה הראייה שלו!
מנייסים קצת.
מחזיר לכם..
לכם יש ''בניישים''..
לי יש ''תמימים'' ![]()
"תמימים" (מלעיל) זו ההגדרה החבד"ית לבני ישיבה
זה ביטוי...
מה הקשר סטיגמות...?
אולי כאילו סטיגמה שבחורי ישיבה הם תמימים...?
אולי זו הכוונה...?
צע"ג.
ונשמח לביאור...
זה סתם ביטוי, לא הבנתי מה הבעיה...
זה הביטוי המקביל של הביטוי "ביינשים"...
אם את לא רואה בעיה בביטוי "ביינשים", אז אין כל סיבה שתראי בעיה בביטוי "תמימים"...
אבל לי נראית המילה "תמימים" כאחת בעלת קונוטציה רדודה מדי...
בוא נתחיל מזה שנשאל "מאיפה נולד הכינוי 'תמימים'?"
טוב, אוקיי.
אם כך אז נחמד...
וסורי על העצבים 
מה הקטלוג פה...?

באופן כללי, המשמעות של המילה ''תמים'' אינה טיפש.. אלא משהו אחר לגמרי.
אבל פה במיוחד היה אי הבנה. אז הנה המשמעות והסיבה לקריאה של התמימים ''תמימים''
השם "תמים" וכן השם תומכי תמימים מבטאים את חידושה של הישיבה והתלמידים, בכך שהייחודיות שלה היא שלומדים שם את שלימות (תמימות - שלימות) התורה, דהיינו על שני חלקיה נגלה ונסתר (-חסידות) באותה דירוג.
אכן, כבר כתבתי על זה בתגובה אחרת על המושג תמימות...



- נוער וגיל ההתבגרות
צודק.
הי כולם, לחברה טובה שלי יש יומולדת בקרוב ומכיוון שבדיוק התחילה ללמוד גלישה חשבתי לקנות לה משהו קשור.
גלשן כמובן שיש לה אבל חליפת גלישה היא עוד לא קנתה.. התחלתי להסתכל על כל מיני חליפות באינטרנט והאמת שאיבדתי את זה,
בקיצור יש לי כמה שאלות כלליות, אשמח לעזרה ממי שמתמצא.
קודם כל, זה בכלל דבר הגיוני לקנות למישהו או שזה מהדברים שחייב לקנות בעצמך? (כמובן שאם אקנה זה יהיה עם פתק החלפה, ובכל זאת-)
דבר שני, איזה סוג מומלץ? יש חברה מועדפת?
ואתרים/ חנויות מומלצות?
לסיים חת''ת.. בקטנה
אחרי זה רמב''ם שלוש פרקים.. יש לי השלמות מטורפות.. אבל אין כזה דבר.. השנה אני מסיים את הרמב''ם ויהי מה..
ועכשיו גם סוטה.. אוף. שכחתי אתמול, אז אני כבר בהשלמה..
כי אני לא חבדניקית...
אבל לכל מגזר יש את הרווחים שלו 
ומעצבן אותי שיש כזה שם של מסכת...
כאילו... למה אין מסכת "נזיר, ממזר, סוטה" לא יודעת... מתנצלת על הביטויים, זה פשוט קצת צורם לי ומתסכל, כי תכלס, אם ככה גדולי עולם החליטו שקוראים לזה, אז אין לי אפילו הישג להרהר או לערער על זה... אבל סתם, שאלית\פריקית.
למה, מה הבעיה בשם הזה...?
ולא הבנתי מה המשפט: "למה אין מסכת נזיר, ממזר, סוטה" אומר...
ואכן, אין לערער על זה אבל את יכולה לשאול כדי להבין...
ובאופן כללי בעברית אין ביטויים "גסים" וכל הקללות באות משפות אחרות...
ויש גמרות מפורשות על זה, לדוגמא פסחים דף ג' עמוד א':
"דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז, ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה"
המילה "סוטה" היא שם של פרשייה בתורה, פרשייה שעוסקת במקרה מסויים שהוא חלק מהחיים שלנו וצריך גם לעסוק בו.
מקווה שעזרתי ואם עדיין לא מובן אשמח לנסות לעזור במה שאוכל...
מצויין, כל הכבוד...
ורק מוסיף משהו קטן, הביטוי "סוטה" איננו ביטוי גס מעיקרו, שכן משמעו הוא "לסטות מדרך הישר" ורק כשזה בא במובן של סטייה במקרה ספציפי, זה מקבל משמעות "גסה" אך המילה עצמה ומשמעותה איננה גסה כלל.
אולי זה יספק אותך...
הרב יגאל לוינשטיין שקרא לסוטים סוטים 
על מי הוא אמר "סוטים"?
ושוב, אמרתי, כאשר מתכוונים למציאות מסויימת זה אכן עשוי להיות גנאי לאותו אדם, אך מה שבאתי לומר שעצם המילה היא אינה "גסה" במשמעותה, וכמוה כל המילים בעברית, שהם אינן גסות במשמעותן הפשוטה.
כמובן, בעולם יש מציאויות לא טובות, ואז באופן טבעי כשאתה מתאר את המציאות הזאת ההקשר הוא הקשר "גס", אך מקורן של המילים אינו גס...
לעומת זאת, בשפות אחרות יש מלא מילים לקללות...
ואולי אפשר לומר שהסיבה הפשוטה היא שהעברית בנויה על משקלים, ועל כן, משום כך, לא יהיה משקל מיוחד לקללות...
טוב, לא משנה....
הוא אמר על להט"בים




בקצרה שבקצרה שבקצרה.. כי אין לי כח כרגע להאריך, רק בנוגע למעשה בפועל.. (לא מאיפה התקנה, למה ואיך וכו'..)
חת''ת ר''ת - חומש תהילים תניא.
החומש מחולק הרי לימים? כל יום אומרים ולומדים את הפסוקים של אותו יום+ רש''י, וכך מסיימים את התורה בכל שנה.
התהילים מחולק לימי החודש, בכל יום אומרים את שיעור הפרקים של אותו היום, וכך מסיימים את התהילים בכל חודש.
התניא, ספר היסוד של חסידות חב''ד, מחולק אף הוא לחלקים לפי ימות השנה, ולומדים אותו בכל יום, וכך מסיימים בכל שנה את כל התניא.
נוהגים גם ללמוד את לוח היום יום. להסבר= לוח היום יום – חב"דפדיה
רמב''ם, תקנת הרמב''ם, תקנה של הרבי מה''מ שליט''א, שבה יש שלוש 'דרגות'
לנשים וילדים בעיקר, ספר המצוות, מחולק לימות השנה, כך שעד סוף השנה מסיימים את ספר המצוות.
דרגה מעל, לימוד פרק אחד ליום, בי''ד החזקה, כך שבמשך 3 שנים מסיימים את היד החזקה.
דרגה מעל, לימוד שלושה פרקים ליום, שכך מסיימים את הרמב''ם במשך שנה אחת..
וכעת גם מסכת סוטה, כנ''ל, לא מסביר מה מי מו. כי אין לי כח כרגע.
הוראה של הרבי, ללמוד את מסכת סוטה, דף גמרא אחד כנגד כל יום של ספירת העומר, עד שבסוף ספירת העומר מסיימים את מסכת סוטה.
ובאמת כולם עושים זאת?
ובכלל גם לומדים ספרי מוסר חוץ מתניא? כיאלו למשל מסילת ישירים
בכללי לומדים עוד חוץ מזה?
אבל באמת כול הכבוד!!!
א: משתדלים, קשה מאד, אבל בעז''ה.. כמו שכתבתי להלן, אני בפיגור של דף אחד בסוטה, ובהשלמות מטורפות ברמב''ם.. אבל אני הולך לסיים השנה את הרמב''ם לא משנה מה יקרה.. בעזרת ה' כמובן...
ב: ספר התניא, אינו ספר מוסר כלל וכלל.. זאת ממש לא ההגדרה שלו, אם השאלה הייתה האם לומדים ספרי מוסר בחב''ד, זו שאלה אחרת, אני לא יודע מה ''לומדים בחב''ד''.. אני יודע מה אני לומד..
ג: לא הבנתי כ''כ, מה זאת אומרת ''לומדים עוד חוץ מזה''?
ברור, מה חשבת, שלא לומדים עוד כלום חוץ מזה? לא ממש הבנתי את השאלה..
אבל באמת השאלה אתה לומד ספרי מוסר? זה מוקבל בחב"ד?
שוב, לא יודע מה ''מקובל בחב''ד'', זו הגדרה גדולה מדי בשביל להגדיר אותה.. במיוחד לילד בן 16..
אם רוצים לשאול מה אני לומד, חופשי..
וממתי 'האדם מחפש משמעות' הפך לספר מוסר? (אא"כ את מדברת על משהו אחר)
יוכל להיות שטיעיתי....
אבל, אם אני מבין למה כוונתך..
אין קשר בין המחבר לבין רב.
ובין ספרו לבין ספר מוסר..
תתחילו לשתף
תאריך לועזי
אנחנו בני חורין אם תאריך עברי
לא ידעתי
אדע להיזהר עם ימתחו אותי...
פעם מתחו אותי וביכיתי איזה שבוע .. קיצר באמת צריך להיזהר עם מחליטים לעושת...
מהתחלה עדיף שלא אבל עם ממש בזהירות..
לי אז ככה עשו לי התקשרו עלי וכזה זה היה בן והוא אמר שהוא רוצה להיפגש איתי מחר בשעה זה וזה
קיצר ואני כולי בטוחה שזה מתיחה אני זרמתי...ניתקו אני מחכה שיתקשרו להיגד שזה מתיחה מחכה, מחכה , מחכה
2 בלילה מתחילה להילחץ יש מצב אולי זה אימתי... לא ישנתי
קיצר מפו לשם בבוקר באו כמה בנות ואמרו כזה יאו איזה פיתיטית את
קיצר שבוע בערך לא יצאתי מחדר לא הלכתי לכיתה ביכיתי
טוב באמת הגזמתי לא הייתי צריכה ככה להגיב
אבל ככה הגבתי קיצר זהרו!
לכו לשרשור השנישרשור מתיחות מתחרה!!! - נוער וגיל ההתבגרות
סתם סתם![]()
).
טוב, אז כנראה שאין פה כפיים..
אז שתדעו שרציתי לעשות לכם כפיים (מנהלים)
והפסדתם, כי לא המצאתם את הסמיילי הזה.... בעייתכם!
לא של ערוץ 7, אבל יש סמיילי כפיים...
👏👏👏
לא צריך.. בעייתם.
אם אתה ממחשב יש דרך פשוטה מאוד...
זהו התייאשתי.
כבר שנתיים שאני מנסה למצוא אולפנה ללמוד בה. ושם דבר לא הולך לי.
התחלתי חמשית באולפנה עם פנימייה.
היה לי קשה עם כל הכללים ועם זה שמחלטים עלי כל הזמן, אז אחרי כמה חודשים החלטתי לעזוב.
עברתי לאולפנה בלי פנימייה מאוד דוסית ליד הבית שלי, כי זו הייתה האופציה הכי נוחה.
מההתחלה לא היה לי שם טוב. למדתי ביסודי מאד דוסי ורציתי להתרחק משם כי זה לא התאים לי ובסוף יצא שחזרתי לאותו מקום.
לא הצחתי להשתלב שם, וגם לא ממש ניסיתי.
היו לי כמה משברים בחמשית (תאונת דרכים לאח, מוות של קרובה) וזה גרם לי להסתגר בתוך עצמי.
ואז הגיעה הקורונה.. בסגר ובסוף חמשית עוד למדתי והצלחתי למצוא קצת חברות אבל המסגרת של האולפנה פשוט חנקה אותי.
אני לא יודעת למה המשכתי שם גם לשישית ולא עברתי כבר אז.
בשנה הזו- בשישית הייתי אולי שבוע וחצי באולפנה בין הסגרים.
האולפנה עשתה הכל כדי לגרום לי להרגיש גרועה. איבדתי אמון בחברות מהאולפנה, במורות. בקושי למדתי. התעצבנו עלי, איימו עליי.
רצו להזמין לי קבס"ית.
ואני ילדה טובה, נפש חופשייה כזאת.. לא עשיתי דברים רעים, פשוט פחות התאימה לי המסגרת..
הייתי כזאת שמחה ביסודי, פצצה של אנרגיה, עם הרבה חברות, והאולפנה הזאת פשוט הצליחה לכבות בי כמעט הכל.
ניסיתי מראש השנה לחפש אולפנות אחרות וכולן עם אותו תירוץ שזו שנת קורונה והם לא מקבלים.
וזהו נגמר לי הזמן. כי עכשיו זה מאוחר מדי. האולפנות לא רוצות לקבל בנות חדשות בשביעית. ואחרי שמרחו וסיננו אותי, ואחרי כל הראיונות שעשו לי לשווא גם אני לא רוצה ללמוד במסגרת של אולפנה.
אני מחפשת מקום אחר שיהיה לי בו טוב. מקום שיחזיר לי את השמחה שהייתה לי, את הבטחון העצמי. מקום שיקבל אותי כמו שאני מלכתחילה ולא בדיעבד. מקום שאני אעשה בו מעבר ללשבת וללמוד 8 שעות ביום.
ופה אני צריכה את העזרה שלכם.
אם אתם מכירים חווה שאפשר לגור בה ולהתנדב, או בית ספר ערב שעובדים בו בבוקר או משהו כזה.
איך ואיפה אפשר להשלים בגרויות, מה עם חוק חינוך חובה (נבחן אקסטרני ושאר הפרטים).
ואם אתם הייתם או עכשיו במצב כזה, או אם אתם מכירים מישהו כזה מה עשיתם בסוף.
ובכללי הערות והארות..
תכתבו לי בתגובות או בפרטי, אני אשמח לקרוא הכל, כל תמיכה אפשרית..
תודה מראש לכל העוזרים וסליה שזה יצא כזה ארוך![]()

את תהי פי אלף חזקה מאחרים כי מה שלא הורג מחשל
והמון בהצלחה![]()
יש מקום נפלא שהוא לא בדיוק מקום אפשר להגיד שהוא המציא בכלל את המושג מקום והוא ממש מקומו של עולם ואם תתחברי אליו אז בכל מקום שתהיי כבר לא יהיה כל כך רע כי אפשר לדבר איתו! אני מדבר כמובן על אבאל'ה שבשמיים שרק מחכה ומצפה שתפתחי את הפה בכל מקום שלא תהיי ולא תתיאשי מלדבר איתו..
רובנו חושבים- יש מקום והמקום מכיל אלוקות. אבל זה לא נכון. יש אלוקות וה' מכיל אותך. ועוטף ושומר ומגן, ובאמת אין שום סיבה להתרגש משום דבר ואף אחד.. רק להיות שמחים מאוד מאוד על כמה שה' אוהב אותנו. שמעתי כבר מכמה צדיקים שמלחמת עולם השלישית מתרחשת בתוך כל אדם כשעיקר המלחמה היא על השמחה. צריך להילחם רבותיי! לעשות שטויות, גלגלונים, ריקודים וכדו' הכל הכל הכל (חוץ מעברות) כדי להיות שמחים. אם תקחי את העצה הזאת אני מאמין שיהיו לך חיים מאושרים איפה שלא תהיי.
בהצלחה רבה.
-זהו. סוף סוף היא לבד!! הגיע הזמן.
~כן. אין בסביבה איש. השטח נקי.
- אז הנה. הגיע הזמן. נתנפל עליה בבת אחת, נתקוף מכל הכיוונים וננצח! לא יהיה חה סיכוי היא תיפול שבויה ביידים שלנו וזה יהיה הסוף שלה. זה לא יהיה מוות קל. לא בירייה וגמרנו, ואפילו לא כמה דקות של חנק וזהו, זה יהיה סבל ארוך ומתמשך. בתחילה נתקוף אותה, נחליש אותה, וכאשר תיכנע, נשתלט עליה. כאילו... כאילו שפחתינו היא. ואז...
~ואז נשאיר אותה לדעוך. לאט לאט. בקצב שלה... בזמן שלה... ב- ייסורים שלה. הם יציפו אותה ולאט לאט היא תאבד כל רצון טוב.
-כן! זה העוצמה שלנו! נילחם בה בכל הכח וננצח!
~למלחמה??
-מלחמה!!!
***
היא ישבה שם. בודדת. אומללה, ויותר מכל, חסרת אונים.
הם הקיפו אותה מכל עבר, לא משאירים לה פתח קטן של מילוט.
בתחילה זה עוד היה נראה שיש תקווה... היא ניסתה לנשום עמוק ולהיאבק. נשימה עמוקה... ועוד אחת... ועוד... האוויר נכנס מילא את הראות, ויצא בנשיפה כבידה.. ושוב נכנס ויצא אט אט. אבל זה לא עזר לה. הם חסמו אותה במרכז המעגל ואט אט התקרבו אליה. צעד... ועוד אחד... ועוד...
לאט, לאט... היה להם את כל הזמן שבעולם. העיקר- המטרה! להתעלל, להכות, ולהשאיר אותה לבסוף חייה-מתה. בלי רצון, בלי תקווה. מהלכת מתה.
היא רצתה לצעוק, אבל אחד מהם חסם את פיה. "מה לך צועקת?!" שאלה בנועם מדומה, והוסיף "את יכולה לצעוק כאוות נפשך, אך רק זאת דעי- זה יהיה חסר טעם." "את לבד!! לבד! הכי לבד שבעולם... אין איש סביבך. זה רק את ואנחנו! ואנחנו פה כדי לפגוע בך."
"בין אם זה ייקח דקה, ובין אם שתיים. בין אם שעה, ובין אם יומיים. אנחנו כאן, חדורי מטרה. מקיפים אותך ולך לא נשאר דבר, כי אם להיפגע."
היא התבוננה בו מבוהלת. מעיניה נשקף עצב עמוק, ולחלוחית של בהלה כיסתה את עייניה בדוק מחשיד.
"זהו!! זה הסוף!!" אמר אחר. "כשנלך מכאן לא ישאר בידך דבר, כי אם- לדעוך!"
הוא התקרב אליה בצורה מאיימת. היא כיסתה את עיניה בידה אך זה לא עזר. הוא היה שם. מאיים. מפחיד. פוגע.
ואחד נוסף הוסיף: "את זוכרת מה היה בפעם שעברה???? שתקי! הכנעי! וכך תדעכי מהר יותר ותסבלי פחות"
הפגיעה הזאת הייתה מתוכננת מראש לפרטי פרטים. אפילו התזמון תוכנן מראש... הריחוק מהאנשים, והבדידות.
בבת אחת, בעת ינתן האות הם פצחו בקרב.
האחד תקף אותה מאחורה, מכה בעוז, נלחם בכח.
היא ניסתה להכות בו, לסלק אותו, להסביר לו שהוא טועה, אבל... זה היה חסר טעם, כי הם היו קבוצה.
והיא... בודדת.
הם היו חזקים, רעננים, מלאי כוחות.
והיא... עוד שבורה ומרוסקת מהפעם הקודמת.
עם אחד עוד יכלה להתמודד, אך השני תקף אותה מלפנים, ועוד אחד מימין, ועוד מספר משמאל.
זה היה נראה מאבק חסר תקווה,
אך היא עדיין לא התייאשה. עדיין לא מתייאשת.
מנסה להלחם, להאבק, לסלק אותם, לזעוק לעזרה.
אך כוחותיה אוזלים, והיא כבר שבורה ורצוצה.
היא נאבקת במחשבות. עדיין...
הינצחו אותה המחשבות???
התיכנע להם???!
נ.ב. לכל מי שעדיין לא הבין, התוקפים זה המחשבות שלה. בכל מקרה, ממליצה לקרוא מחשד אחרי שהבנתם את זה.
הלחיץ אותי הפרולוג...
בבעעעעעע
ואווו כתוב מותח ומעניין ממש...
לא עמדתי במתח, פשוט לא האמנתי שזה קורה... חח
מיד הלכתי לסוף לראות האם זה אמת או מטאפורה...
איזה הורסת!
הרסת לעצמך את הקטע...
כתוב מעניין, אהבתי את המטאפורה...
ואת האמת, שהמטאפורה שעלתה לי באסוציאציה זה לגבי כנסת ישראל, שחז"ל מתארים אותה ככבשה בין שבעים זאבים, שנאבקת לחיות למרות הכל, ומחכה שהרועה הנאמן יִגלה ויציל אותה מהם.
וזה פשוט נס, פשוט נס שהיא מחזיקה מעמד...!!!
הזוי לגמרי...!!
איך היא שרדה בין שיניהם...?
איךךך...?
"הנהיה כדבר הזה או הנשמע כמוהו?"
"השמע עם קול א-לוקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי?"
"אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹקִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה' אֱ-לֹקיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ : אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ : מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ : וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם : לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה : וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד"
בדיוק היום אנחנו בשיא חג הפסח שבו צריך להאמין בנפלאותיו של הקב"ה, אולי הדברים האלו (פסוקים מפורשים...) ישבו על ליבותיהם של ישראל...
@שושיאדית
@אחד הגברים!!!@אחד הגברים!!!
@נשמה כללית
זה מה שאני אוהבת בקטעים האלה.
כל אחד יכול להתחבר מהמקום שלו... בהקשר שלו...
דווקא בגלל שרק בסוף מבינים את המסר של הקטע.
וסתם דרך אגב, יש המון עומק ומסרים בתוך הקטע, כל אחד קולט אותם לפי המקום שלו...
ואחרי שקולטים בסוף על מה מדובר, אפשר לקרוא שוב, לראות איך כל דבר מתחבר 
ואהבתי את ההקשר שעלה לך
אגב, גם "סיפורי מעשיות" של רבי נחמן הם כאלו, וגם המשלים של החפץ חיים, כולם מתחברים לכל אחד במה שהוא מבין ולנקודה שלו...
אכן, צודקת לגמרי...
תודה...
!!
ושכוייח על זה, אהבתי ממש...
!!
ממש אהבתי!
וואו וואו וואו..
קורה לכם?
תארת את זה מטורף.
תודה רבה!!
יש לי קטעים כאלה של השראה לכתוב...
הבעיה היא זה השעות שזה קורה... (בדכ אמצע הלילה😒)
זה רק כשאני עייף, גמור, באזור 2-3 בלילה, אחרי יום של מאמץ
מפעיל איזה שיר, \(בדר''כ יש לי שיר קבוע שמפעיל אצלי את ה''השראה'')
וזהו, כותב בלי לחשוב.
כשאני מנסה לחשוב, זה יוצא נאכס כזה..
סתם מה שיוצא?
או שאתה חושב על הרעיון הכללי ואז כותב בלי לחשוב?
אני דווקא כן חושבת.
קודם, איזה תחושה אני רוצה להעביר, איזה חוויה, או עם איזה מסר אני רוצה שיצאו.
ואז, באיזה דרך...
ואז כותבת בלי לחשוב באמצע
סליחה על הדוחף...
אני בכל שעות היום, מסתכל על מה שכתוב שעליו אני כותב תגובה, מעיין בטענות, חושב על הרעיון הכללי ופשוט נותן לאצבעות לדבר בשמי...
ובאמצע, כמובן, לפעמים כשאני רוצה להביא דבר בשם אומרו ("כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם...(מגילה ט"ו עמוד א'...זה המקור שחייבים להביא לו מקור, אחרת אתה עובר עליו בזמן שאתה כותב אותו...
) אז אני כותב בגוגל את המקור בע"פ שאני זוכר ואז כותב את המקור או לפעמים כבר מעתיק את כל המקור שאותו אני רוצה...
ויש פעמים שאני לא זוכר את הציטוט אז אני כותב את הצירוף בגוגל שאולי יעזור לי או מחפש באתר ישיבה או משהו את הנושא עליו אני רוצה לכתוב, ואז מעתיק משם את מה שאני רוצה...
וזהו בערך...
אלא על כתיבה של קטעים, וכתיבה ספרותית בכלל.
אמרתי מתי יוצא לי לכתוב דברים בסגנון של הקטע בתחילת השרשור
אצלי זה בדרך כלל משהו מתבשל הרבה זמן
ואז בום יש לי השראה ואני כותב אותו ומעבד תוך כדי..
וכן השעות הן לרוב בלילה מאוחר
התבשל שבועיים ורק אז התפרק בבת אחת על הנייר.
אבל בדכ זה יותר מהיר.
מלא זמן...
לי לא יצא כ"כ הרבה זמן אחרי לכתוב משהו...
אבל בסדר, מדובר במקרה חד"פ, אכן בדר"כ זה הרבה יותר קצר...
חודש התבשל לי בראש.
ואז כתבתי פעם אחת ביום שישי אחד בהודעה בנוקיה(זה הדבר היחיד שכתב שהיה לצידי 

)
ואתה שומר קטעים שכתבת?
בעיקרון לא כלומר אני מנסה לשמור אותם באופן אוטומטי בהודעות
אבל לא תמיד אני מוצא את ההודעות
או שאני מפרמט בטעות
זה היתרון בערוץ קשה למחוק לגמרי דברים
אבל מה שכן להזכר בשירים זה מצריך נבירה בארכיונים
אז אני מצליחה לכתוב רק על המחשב...
שזה יתרון ווחיסרון.
בכל מקרה, ממליצה ממש לכתוב בכתב יד או על המחשב ולשמור.
אחרי שנים זה ממש מגניב לקרוא את זה.
למרות שכבר די יישמתי את זה...
כתבתי מלא שירים על המחשב...
אבל תכל''ס, הכי טבעי וטוב זה דף ונייר, ואפשר פשוט להעתיק אחרי זה למחשב ולשמור....
מגיע בד''כ כמו שכתבתי באיזה 2-3 בלילה..
ואז אני לא רוצה להעיר את החברים (ישן בפנימיה)
אז כותב מהר מהר בנוקיה..
בנוסף, בנוקיה אני כותב בד''כ יותר מהר מאשר בכתב יד, ובגלל שאני חייב לכתוב מהר מהר שלא יברח, אז הולך יותר טוב בנוקיה..
(דופק לי חבל''ז את היום בישיבה, שיש סדר יום מתמשך.. אבל כשזה מגיע, אני לא חושב על מה שהולך להיות..)
ז''א, לא הבנתי באיזה הקשר
אה, אז לא הבנתי, סליחה...
אם כך, אז גם אני אזדהה איתך לגבי מה שאמרת...
אבל לפעמים באמצע, כשאני כותב משהו, אני נתקע עם שורה שאני לא מוצא לה חרוז (מתסכל...😤!!) ואז אני פשוט ממשיך עם שאר השורות ובסוף אני חוזר לשורה הנ"ל ומוצא לה חרוז...
וכן, כמוך, כ"נוחתת עליי הרוח" אני פשוט כותב בלי לחשוב, חוץ מהרעיון הכללי והמסר שבדר"כ כשנותחת עליי הרוח זה ביחד עם זה, לפעמים על המסר כן צריך לחשוב...
מרגישה ככה הרבה פעמים... תכתבי גם איך אפשר לנצח
ואין לי כ"כ פיתרון איך לנצח את המחשבות.
אז אם תתנו לי פתרונות, ואצליח, אז אוכל להעלות על הכתב...
אבל אין לי כ"כ אפשרות להעלות על הכתב משהו שאין בי, שאין לי...
אתם חושבים שיש כיום רבנים גדולי הדור?הכול לטובה!כמו הבן איש חי? השילה קודש? הרב שמואל מסלנט ?הרב אליהו? , רב' אברום ?, הרב קוק..
סתם עולים לי שומות של רבנים (והיו עוד הרבה רבנים),
אבל בכללי יש היום רבנים חושבים?
כי לא יודעת למה אני מרגישה שאין לי אימון ברבנים ואני לא יודעת אם זה בסדר ואני מרגישה גאוותנית...
ואני מרגישה שפעם היו רבנים שעושו נסים , והיום?
ואני באמת מרגישה שאין שום דמות רוחנית שהיא ואווו!
אני מוזרה?
עד כמה באמת מפריע שבכותרת כתוב לכם ולא לכן?
עד כמה זה מפריע שאומרים אנשים ולא מוסיפים נשים?
עד כמה זה מפריע שכותבים כמעט הכול בלשון זכר ורק מידי פעם מוסיפים איזה סלש?
קורה לי לפעמים שאני בעצבות כי אני רואה מה המצב שלי ומרגישה שאין לי סיכוי או כל מיני סיבות אחרות שמפילות לי את מצב הרוח ונותנים לי הרגשה של חידלון. אין לי מוצא מהתסביך לפי ההיגיון ודייי אין לי כוח לכלום
ולפעמים אחרי זה אני רואה כמה אני נהפכת לחסרת חיים וכמה נזק נגרם לי בגלל זה ומחליטה פשוט לשמוח בפשטות
פשוט מבסוטה משום דבר כי לא צריך סיבה
וזה מרגיש לי הזוי, לפני רגע הייתי בעצבות, ואני מתחילה לחשוב בשכל עד כמה אין לי סיבות לשמוח
ואני פשוט משתיקה את ההגיון: די! אתה פועל יותר מדי
ות'כלס נותן לי בדרך כלל יותר בעיות מפתרונות
מספיק לחשוב על כל דבר ברציונאליות
מותר לי להרגיש אמונה, ביטחון ושמחה גם אם השכל וההיגיון כל הזמן מכניסים לי ספיקות, בלבולים, דאגות, וכולי
כוח החשיבה שה' נתן הוא דבר גאוני וחזק אבל צריך הרבה חוכמה כדי להשתמש בו נכון ולדעת מתי לתת לו לנוח ומתי הוא מתחיל להגזים
מותר לא להשתמש בו לפעמים. אני לא יכולה להישען עליו אלא על אבי שבשמיים לפעמים המוח רק מטעה אותי כמעט תמיד הוא מבולבל כי מה לעשות גם הוא חלק מהגוף והוא כל כך מוגבל וככל שאתחבר לאלוקות שאין לה מגבלה או גבול גם השכל יעשה יותר צלול
מה דעתכם? מה מרים לכם את המצב רוח?
חג פסח כשר ושמח מאוד לכולם! והלוואי ויבנה בית המקדש במהרה ונזכה לשמחה שלימה ואמיתית
שירים, השאלה היא איזה תחליף נמצא עכשיו בספירת העומר
זה כל כך משמעותי לי אולי אני אנסה להשיג איזה היתר בשביל שירים שרק מחזקים אותי אבל הם לא מוגדרים כשירים שמחים
עבר עריכה על ידי שירה 333 בתאריך ט"ח במרניסן תחש"א 27:68
לנגן, לקרוא, לחשוב על דברים, עמוקים, ללמוד, בעלי חיים, מוזיקה, ולגבי ספירת העומר אם לא שומעים בווליום גבוה ושומעים ממכשיר אלקטרוני לפי חלק לא קטן מהרבנים מותר לשמוע אא"כ זה שיר מאוד שמח.
וואו איזה חופרת אני
ארוך מה שכתבתי שם...
שירה 333דיברתי על הקשר בין השכל לשמחה...כי בדרך כלל מה שגורם לי ליפול לעצבות זה ההגיון....מחשבות של "מה יהיה איתי?" וכל זה אז לפעמם למרות שנראה שאין לי סיכוי אני פשוט זורקת את השכל הצידה ונותנת לעצמי לשמוח בלי קשר להיגיון או למציאות.
בלי סיבה. זה מה שעוזר לי לקום מהנפילות
לא שזה כזה פשוט....
וְאִם אָמְנָם דְּבָרִים אֵלֶּה גָּבְהוּ וְשָׂגְבוּ מִשֵּכֶל אֱנוֹשִׁי, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג בַּשֵּכֶל בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וּמַה שֶּׁנִּתְפָּס בְּלִבִּי מִזֶּה כְּפִי מַה שֶּׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בַּפֶּה וּבַכְּתָב, כִּי מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי אִם לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, כִּי הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, כִּי מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל בִּטּוּל הַזְּמַן וְאֵיךְ הַזְּמַן עוֹבֵר וּפוֹרֵחַ וְאֵין לוֹ מְנוּחָה אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל וְכַנַּ"ל, בְּוַדַּאי יָשִׂים כָּל לִבּוֹ לְבַטֵּל הַבְלֵי הַזְּמַן וְלָשׂוּם כָּל תִּקְוָתוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְגַם עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁיַּאֲמִין בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן עַל-יְדֵי-זֶה לֹא יִפֹּל לְעוֹלָם מִשּׁוּם נְפִילָה שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי יִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ הַנֶּאֱמָר בַּמָּשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבָעוֹלָם הַבָּא וּבִיאַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם וְאֵיךְ שֶׁהוּא מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתוֹ עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת מָשִׁיחַ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַקְּדֻשָּׁה עַל כָּל הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד דָּמֵי, מִכָּל שֶׁכֵּן הַבַּעַל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַכְּנִיסָה לַתְּשׁוּבָה וְלִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִקְּדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ כַּנַּ"ל, (כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, עַיֵּן שָׁם) וּכְשֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינָה זֹאת לַחֲשֹׁב בְּכָל עֵת כְּאִלּוּ עַתָּה נוֹלָד וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה יִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וְיַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁעַתָּה נוֹלָד, אָז בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְאָז יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה וְיִהְיֶה נִכְלָל הַכֹּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה וּלְהִתְחַזְּקוּת, כִּי אֵין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מִזֶּה:
(כדאי לשים לב לכל מילה כי ר' נתן מקצר מאוד וכל מילה מדויקת...)
ליקוטי הלכות הלכות מילה ד' פסקה י"ח.)
צריך אמונה בקב"ה! רק אמונה! ובטחון!
וככה זה עוזר לקום מעצבות!
אני גם חושבת, שטוב לפרוק על איזה מישהוא, או לבכות לטאטא!
ואל תגרמי לדברים להפיל לך את המצב רוח, תצאי מכול העצבות והדכאון..
ותעיפי את היצר הרע הרשע הזה ממך, ותסמכי על הקב"ה!!
לפעמיים פשוט צריך "לזרוק תשכל", לא תמיד כע?
וגם את נגיד במצב של עצבות, שימי שירים, ותעשי לעצמך הרקדה עם עצמך ועם ה'! ותרקדי ותשמחי
וגם התבודדות, אני חושבת שזה ממש משמח!
מקווה שעזרתי, ומועדים לשמחה!
בהצלחה נשמה...
תודהשירה 333
מה דעתכם על החינוך של פעם?
כילו עם כל המכות וזה?
מצד אחד רואים שזה חנוך טוב עובדה ששנים חינכו איתו
מצד שני זו אכזריות להכות ככה ילדים רק בגלל שהם הפריעו!
ומה עם ילדי הקשב והריכוז של פעם?
פעם היו בקיצוניות אחת. הילד לא מקשיב?! יאלה, נחנך אותו עם מכות, עם חגורה...
היום יש הסתכלות רווחת (גם לא מוגעת) של "כל אשר יאמר אליך הילד עשה".
וכמו שהרמב"ם אומר- צריך ללכת בדרך האמצע.
לא להרביץ. לא מכות. ולא "כל מה שיאמר לך ילדך עשה", אלא ללמוד להציב גבולות, ולפעמים גם לתת עונשים (לא מכות) מתוך אהבה לילד ורצון לחנכו לטוב.
אגב, כשמרביצים לילדים היום (ולא מדברת על מקרים חריגים שילד נגיד הכניס אצבע לחשמל אז נותנים לו מכה קטנה ללמד אותו שזה אסור). אלא, כאשר זה נעשה על דרך שגרה, בין אם זה על ילדים, בין אם זה על נשים, אז זה בד"כ נעשה מתוך רצון לשלוט, או יצרים אלימים, או פשוט חוסר אונים שמתפרק בצורה לא נכונה. ו3 רעים.
ויכולה להעיד על עצמי שבזמנים שחינוך מגיע מתוך חוסר אונים/ כעס אמיתי ולא מתוך אהבה ורצון באמת לחנך אז הוא עובד הרבה פחות.
המתאים (נגיד ילד בן עשר לא) אבל ילד בגיל ארבע אפשר לתת לו פליק קטן (אבל באמת קטן לא כאילו קטן).
היום זה לא יעבוד כי להורים אין באמת במה לאיים על הילדים שלהם (הרי פעם הפחד מהעונש הרתיע מלעשות מעשים רעים לפחות עד שהילד גדל להקנות לו הרגלים ראויים) והיום אם תכה את הילד הוא יתלונן עליך במשטרה או יברח הוא לא מפחד ממך...
גם פעם היה אפשר להכות לשם חינוך והיה אפשר להכות מאכזריות זה תלוי בהורה איזה מן בן אדם הוא.
היום צריך יותר ללכת בדרך הרכה ב"ה, אבל כמובן להציב גבולות.
וגם פעם הילדים עם הקשב וריכוז קיבלו יותר מכות אבל בסוף נראה לי היה בחינוך הזה משהו לא מפונק והילדים האלה גדלו והסתדרו בחיים באיזו עבודה שכן מתאימה לתזזיתיות שלהם.
היה מרחק רגשי גדול בין ההורים לילדים,ולדעתי זה לסרון גדול מאד
לא היה ''אז''
אז קצת קשה להגיע מהתשובות פה לאמת..
כל אחד פה די ''מנחש'' מה היה אז, ובונה תאוריה..
(או שאני טועה, ויש פה משהו מבוגר באמת בין התגובות?)
שאלה..
אוקיי, אז יש כמה דברים...
קודם כל, הבהרה קטנה שרוב האנשים יודעים אותה, אך בכל זאת...
ההיפך מאהבה זו לא שנאה, אלא אדישות.
מי ששונא מישהו, פירושו של דבר שיש לו רגשות אליו, אלא שאלו רגשות שליליים, והם הרבה פעמים מתהפכים, אך מי שהוא אדיש כלפי מישהו אחר, אין לו רגשות כלפיו כלל, הוא מתעלם ממנו, וזה העונש הכי גדול שמישהו יכול לקבל, שמישהו מתעלם מקיומו. ("או חברותא או מיתותא" עיין חוני המעגל שם שם...).
אז מדוע הקב"ה לא עשה שכולם יאהבו את כולם למרות שהם שונים, שכולם יכילו את כולם, מדוע יש צורך בשנאה בכלל...?
והרי השנאה זה דבר גרוע עד מאוד, וכמה חז"ל הזהירו להתרחק מן המחלוקת, ובית המקדש השני נחרב על שנאת חינם וכתוב שגרועים השניים מן הראשונים, למרות שבבית ראשון הוא נחרב על כך שהם עשו את שלוש העבירות החמורות בתורה.
וגם, ידוע שבדורו של אחאב, לא מתו כלל חיילים במלחמה, אף לא אחד, למרות שבדורו של אחאב עבדו ע"ז, ולעומת זאת בדורו של דוד מתו קצת חיילים, והסיבה היא שבדורו של אחאב לא היו מלשינים ואילו בדורו של דוד כן.
"בימי אחאב נעשה שלום בין מלכות יהודה למלכות ישראל. יהורם בן יהושפט מלך יהודה התחתן עם בת אחאב, ומלך יהודה ומלך ישראל היו יוצאים יחד למלחמה נגד אויביהם (מלכים א' כב). וכן אמרו חז"ל, שדורו של אחאב היו עובדי עבודה זרה, ואע"פ כן היו יוצאים למלחמה ומנצחים, מפני שלא היו מספרים לשון הרע. ואילו דורו של שאול היו בני תורה, ואע"פ כן היו יוצאים למלחמה ונופלים, מפני שהיו בהם מספרי לשון הרע (דברים רבה ה, י, ירושלמי פאה פ"א ה"א). וכן מובא בספרי (במדבר פיסקא מב): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם, שנאמר (הושע ד, יז): "חבור עצבים אפרים הנח לו", אבל משנחלקו מה נאמר בהם (שם י, ב): "חלק ליבם עתה יאשמוּ"."
וכן מצינו במעשה של מגדל בבל ("דור הפלגה"), שכולם חברו יחדיו נגד הקב"ה ומרדו בו, והם נענשו שרק הופצו (חלקם מתו, אבל לא משנה...) ולא מתו לגמרי, ואילו בדור המבול שחטאו ב"חמס", בגזל, שהיא עבירה של בן אדם לחבירו, הושמדו לגמרי.
אוקיי, אז נחזור לשאלה, אם כן, מדוע הקב"ה לא עקר את השנאה מן העולם וכל הדברים האלו היו נחסכים מאיתנו...?
התשובה היא כזאת:
"הַשָּׂטָן, הוּא שֶׁנִּצֵּל אֶת הַתִּקּוּן הַנִּפְלָא הַזֶּה שֶׁרָצָה בּוֹ ה' שֶׁיִּפָּלְגוּ יִשְׂרָאֵל לְעֵדוֹת שׁוֹנוֹת לְמַעַן תִּקּוּן עוֹלָמוֹ, שֶׁיַּעַבְדוּהוּ בִּטְבָעִים שׁוֹנִים וּבָאֳפָנִים שׁוֹנִים כְּשֶׁכָּל אֶחָד מַשְׁלִים אֶת הַשֵּׁנִי, כִּי כָּל עֵדָה עוֹשָׂה תִּקּוּנִים שׁוֹנִים מַה שֶּׁאֵין עֵדָה אַחֶרֶת יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת. וּכְמוֹ שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּ חֵיל הַיָּם בְּחֵיל הָאֲוִיר, כִּי זֶה נִצְרָךְ וְגַם זֶה נִצְרָךְ, וְכָל אֶחָד מָגֵן עַל מוֹלַדְתּוֹ בְּאֹפֶן אַחֵר, וּבְסַךְ הַכֹּל - בְּכָךְ מֻבְטַחַת הַמְּדִינָה מִפְּנֵי הָאוֹיֵב. וְלוּ יְצֻיַּר שֶׁיָּרִיבוּ אוֹתָם חֵילוֹת בֵּינֵיהֶם - יַחֲרִיבוּ אֶת הַמְּדִינָה כָּלִיל. כְּמוֹ כֵן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פִּלֵּג אֶת עַמּוֹ לְתוֹעֶלֶת, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְחַיִל אֶחָד לַעֲשׂוֹת הַכֹּל לְבַדּוֹ, אֲזַי כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ, וּבְיַחַד נִשְׁלֶמֶת הָעֲבוֹדָה."
הקב"ה לא רוצה שהעולם יהיה משעמם, הוא לא רוצה עוד מלאכים "רובוטים" שיעבדו אותו, כמו שכתבתי בתגובה הזאת:
יאללה, נכתוב משהו... - נסיונות פעילים
ועוד סיבה, שהיא לפי דעתי מאוד חשובה, היא שכאשר יש שנאה בעולם, האדם לא מקבל את הכל מחבירו.
זאת אומרת, אם לא הייתה בעולם שנאה כלל, ופלוני היה רק אוהב את כולם והיה מתחבר אליהם וכו'...הוא לא היה יודע לסנן מה צריך ללמוד מאנשים ומה צריך לסנן, מה צריך לקבל ומה לא צריך לקבל, ויש כאלו שמרוב שיש בהם הרבה זבל, למרות שבתוך תוכם יש נקודה פנימית של אור וגם יש מה ללמוד מהם, לא מתחברים אליהם, לפחות לא בגישה שיורדים אליהם כמו "הינדיק", כנאמר: "הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייש מן הפורענות".
ולכן, הקב"ה ברא שנאה בעולם, שנאה שמוטבעת בנו לשנוא את מי שחושב אחרת, את מי שעשה לי משהו וכדו'...
אך כמובן שאנחנו לא צריכים להישאר ככה.
הקב"ה מצפה מאיתנו שאנחנו נתרומם מהשלב הזה, שנדע לאהוב כל אחד למרות המגבלות שלו והחסרונות שלו וללמוד מכל אדם בענווה, אך גם לא לשכוח לדעת לסנן את מה שלא צריך, לא לקבל הכל, ויש קווים אדומים כמובן.
כמובן, צריך לשנוא את מי שעושה רע לקב"ה, את האפיקורסים שנלחמים בקב"ה ואותם צריך לשנוא, אך גם אותם בלב צריך לזכור שיש בהם נקודה פנימית של אור שפשוט מתחבאת, אך צריך להילחם בהם ואם אנחנו נאהב אותם ונקבל אותם כל הדברים הרעים יזרמו גם אלינו ואת זה אנחנו ממש לא רוצים שיקרה. (מדבר על יהודים, כמובן, לא על גויים, גויים זה נושא אחר...)
וכמו שאמרתי כמה פעמים, צריך לנקוט בשיטה הידועה שאומר אותה השו"ע והיא "שמאל דוחה וימין מקרבת". שמאל דוחה-אתה צריך להראות שאתה לא מסכים, שאתה לא מקבל את זה, שזה לא מעשה טוב וכו'...ומצד שני לנקוט ב"ימין מקרבת" שאתה אוהב את היהודי למרות הכל וכו'...בימינו, מבחינה תקשורתית אי אפשר הרבה פעמים לנקוט ב"ימין מקרבת" כי אחרי זה תופסים אותך כאחד שרק אוהב אותם ומקבל את דעתם וכו'...ולכן במקרים מסויימים לא אומרים "ימין מקרבת", אין מה לעשות..
וזה מתקשר לדעתי בכללי בחיים, למי שמכיר, שקודם כל צריך להבהיר את "השחור לבן" ולאחר שהשחור לבן ברור, אפשר גם לעלות רמה לרמה של המוּרכבות, של האפור, שהרי הדברים תמיד אינם חדים ושחור לבן, הם יותר מורכבים מכך, כי הקב"ה עשה עולם מורכב ולא עולם שחור לבן, וזו הבחינה של יעקב אבינו, שיש שני אבות, שהם בבחינת ה"שחור לבן", ואחרי שהשחור לבן התבררו בעולם הגיע יעקב אבינו, שהוא השלישי שמסמל את המורכבות של החיים, שלא תמיד הם כמו שרוצים וכמו הרצוי.(ורואים זאת בחייו של יעקב, שימיו היו "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם", משום שהאמת לא תמיד משתלבת בבד בבד עם המציאות, וכאשר הולכים עם האמת עד הסוף יש ויתורים קשים, אין מה לעשות, מפאת העובדה שיש פער בין הרצוי למצוי.)
בקיצור, צריך לדעת קודם כל לבנות את הקומה הראשונה, לדעת שיש אמת א-לוקית אחת, לדעת שה' אמת ותורתו אמת, לדעת שכל דברי הנביאים אמת ומשה רבינו הוא אב הנביאים, להאמין באמיתותה של התורה שבכתב והתורה שבע"פ, להאמין ולצפות בכל יום למשיח שיבוא, אע"פ שהוא מתמהמה, לדעת שאנחנו עם סגולה וה' בחר בנו מכל העמים, לא להתבייש להגיד את זה, לדעת שאנחנו מיוחדים ואין עלינו, לדעת שהגויים אינם כמונו ורק כאשר ה"חול" יתבטל אל הקודש הוא יופיע את הקב"ה, אחרת הוא יגרום רק לקלקולים ולבעיות, ואחרי כל זה להבין את המורכבויות של המציאות, להבין את הדברים ועל גבי ה"שנאה" הזאת לאהוב, להכיל.
ולא לשכוח...!!! הרבה פעמים, מכיוון שהשפה הזאת הפכה להיות נפוצה כ"כ שמי שהוא "אוהב" ו"מכיל" אז הוא מקבל את הדעות ואת כל הזבל, קשה להשתמש בשפה הזאת לכוונה הנ"ל, ולא לשכוח לא לפחד להשתמש במונחים האלו, לא לשכוח לקיים אותם באופן הנכון, ואנחנו יודעים שזו האמת, אנחנו יודעים שזו הכוונה האמיתית ולא צריך להקשיב לשקרים ולעיוותים שנוצרים בתקשורת ודומיה.
זה מזכיר לי סיפור, שפעם אחת דיברתי על דברים חשובים שיש במדינת ישראל ועל "כחול-לבן" ואז הוא אמר לי: "מה, מפלגת כחול-לבן?" והתעצבנתי עליו, שזה שהמפלגה הזאת משתמשת בשם הזה למפלגה שלה, לא אומר שהביטוי איבד מהמשמעות הרגילה שלו, ואסור לנו בגלל מפלגות לא לדבר במה שאנחנו מאמינים ורוצים להגיד.
@באולפנה...
@נשמה כללית
בקונטרס פה הוא אומר דברים נפלאים וחשובים, כדאי לפחות לעבור ברפרוף...!!
http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01805.html
!!תות"ח!אמן..!!
וואלה...?
חחחח...



לא חשבתי על זה אף פעם, אשקול זאת...
בשמחה...
!!!
שמח מאוד לשמוע, באמת...!!
את האמת, שבדיבור פחות מאשר בכתיבה, אבל אני גם בסדר בדיבור, אבל אני לא כ"כ יודע אם אני טוב בדיבור משום שלא היו לא כ"כ הזדמנויות לבטא את עצמי בדיבור כמו בכתב, שבכתב ב"ה יש את הפורומים ונותן לי את המקום הזה...(אם כי אני צריך להפחית במינון...
).
תודה רבה..
!!
כן, כן...
צודקת...
וואלה, אם את אומרת...
טוב, אולי אשקול, נראה...
אבל יש לי עוד זמן עד שאחליט במה אני אעבוד, אל תלחיצי אותי...
הכיוון היחיד שלי הוא-בטוח לא הייטק...
כל השאר-אין לי מושג...
וואלה, מגניב, אולי אנסה את מה שעשית עם חברה שלך...!
כן, נכון, כל אחד מבטא מחשבות באופן שונה, יש כאלו שמומחים בהבעה בע"פ, יש כאלו מומחים בהבעה בכתב, יש כאלו שמומחים בהבעה במשחק או משהו כזה, כל אחד והדרך שלו להביע את עצמו וכל אחד והכישרון שלו...
טוב
שלום מורנו ורבנו מרא דאתרא רב הפורומים (אני לא צוחק, אולי קצת)
אין כ"כ מה להוסיף על המרגליות האלו
חוץ מזה שפעם אחר פעם אני לא מתוייג, אני כבר חושש
ואתה צוחק הרבה, הרבה מאוד...
טוב, בסדר, קצת מילתא דבדיחותא לא יזיק לאף אחד...
ואגב, אם כבר הזכרת את הנושא, מי נבחר לרב הפורום...? (אין לי ספק שאני לא נבחרתי, יש פה גדולים הרבה יותר ממני, כדוגמת @נשמה כללית...)
ובסדר, שמח לשמוע שקראת את מה שכתבתי והכל טוב, לא תמיד יש מה להוסיף, אך אם יש, אשמח ממש לשמוע...
!!
וכתבתי לך בש"א לגבי אי-התיוג, סורי...
נבחרתי לרב נסיו"פ... 
(הגישו בשמי מועמדות.. התלמידים בדור שלנו..)




תות"ח!ידעעתתתייי...!!!!




זה היה די ברור, שקוף מאוד, לא היה ספק קל שבקלים שאתה תיבחר...
יש רב נסיו"פ? ב"ה! אשרינו שזכינו לרב כזה!
יאללה @תות"ח! אתה בא 'להסתופף בצילו' של מורנו @נשמה כללית?
לפורים וזה
אבל אתה יכול תמיד לבא להסתופף בצילי 
אני בא בכ"מ...
תות"ח!כן, יאללה, אני בא...
אה, זה רק לפורים, אוף...
אה, בסדר, תמיד מוזמנים, אחלה...




אולי גם ניקח שיירים מהרב'ה...
(איפה קובעים סעודה...
?)
ואוסיף על דבריך עוד עומק שנתחוור לי לאחרונה.
חז"ל מלצדים אותנו שיצר זה משהו אחד.
כלומר כלי מסויים שאתה בוחר לאן להטות אותו.
ולכן מכורח האהבה שזה הרגש הנורמאלי והבריא והתקין
יש שנאה שנכון היא לא ההיפך מאהבה אלא היא הצד שכנגד
כלומר וכורח האהבה יש שנאה.
ועוד אם יש כוח בעולם יש לו שימוש(גם אם שימוש קטן)
וכן יש דברים שצריך לשנוא (כמו שכתוב בתהילם משנאיך ה אשנא)
יש פעמים שהשנאה לא רק כורח האהבה אלא יצרה מזו היא שימושית ונצרכת.
וכמו שאומר הרמב"ם הלכות דעות אדם צריך ללכת בדרך האמע וכו חוץ מכמה מידות שצריך ליטות לצד השני יותר.
ואחד מהם זה שנאה
כלומר צריך לשנוא את מי שצריך
ואוי ואבוי אם נשתמש בזה שלא לצורך.
שבוע טוב!!
ישר כוח עצום לתות"ח! התותח!
אני רק הוספתי על דבריו
תודה..
ושכוייח על ההערה, צודק לגמרי...!
אכן, צודק, אין לי כ"כ מה להוסיף על הערתך המחכימה...
אבל מה שכן, ששכחתי לכתוב, זה שההיפך משנאה זה אדישות.
ובזה גם רציתי לקשר לפסח, אבל שכחתי לכתוב את זה...(כאילו, כשכתבתי ידעתי ששכחתי משהו אבל לא הצלחתי להיזכר, בזכות @מאן דאמר נזכרתי...
)
בכל מקרה, ככה...
ההיפך משנאה זה אדישות.
כאשר אדם לא מתייחס לשני, הוא בעצם מתעלם מקיומו ובעצם לא נותן לו את מקומו...
יש שיטה ידועה, שהיא מאוד נקרא לזה "פדגוגית" והיא שכאשר מישהו משמיע נגדך טענה אתה פשוט משתיק אותו, מתעלם מדעתו ומבטל אותה והופך אותה לקטנה ע"י כל מיני שיטות, וכך בעצם זו השיטה הכי טובה להתווכח עם מישהו בלי טענת נגד, פשוט להשתיק את דעתו.
הקב"ה ברא אותנו עם רצון, לכל אחד יש רצון. הרצון הבסיסי ביותר הוא לחיות, לא למות. זה רצון שטבוע בנו, ואם הוא לא היה טבוע בנו, באמת הרבה היו מתאבדים, משום שהנשמה סובלת פה בעולם, ותכל'ס בלעדי הרצון הא-לוקי אין לאדם עצמו טעם להישאר בחיים, ולכן הקב"ה טבע בנו רצון בסיסי והוא להישאר בחיים, לשרוד, שאגב, טבוע בכל חיה וחיה בטבע והוא מאוד בסיסי.
ולכל אחד יש רצונות יותר "גבוהים" מזה, כמו להתחתן ושיהיה לו המשך בעולם, ליצור חברויות עם אנשים, להיות אדם טוב ולעשות טוב, למצוא את החצי השני שלו ולהתחבר אליו ולא רק מהסיבה הבסיסית שהיא להביא ילדים שיהיו ההמשך שלך בעולם, אלא גם להתחבר לאשתך ולהיות קשור אליה.
וכו' וכו'...
ביציאת מצרים, לפני שאבותינו יצאו ממצרים, הם היו שקועים במ"ט שערי טומאה, וכתוב שאם היו מגיעים לשער הנ', לא היו יכולים להיגאל וזו אחת הסיבות שיציאת מצרים נעשתה בחיפזון, כדי שלא חלילה יפלו לשער הנ' ולא יוכלו להיגאל, וכתוב שהשער הנ' הוא שער הייאוש. מדוע כשהיו מגיעים לשער הייאוש לא היו יכולים להיגאל...? כי כל עוד לא אבדה לעם ישראל האמונה, לא אבד להם הרצון, היה סיכוי, היה אפשר עוד להציל אותם, אפילו שהם היו שקועים במ"ט שערי טומאה, אך כאשר הרצון נעלם, אי אפשר לגאול...!! כאשר אין את הנקודה הפנימית של הרצון, הכל אבוד...!! כאשר יש את הרצון, אפשר לקחת אותו, לפתח אותו, להגדיל אותו, ובעז"ה להגיע למצב יותר מתוקן ושלם, אך כאשר גם את זה אין, אי אפשר לעזור...
וכן במציאות, כאשר אדם לא רוצה משהו, לא משנה מה תעשה ותשכנע אותו, ותבטיח לו פרסים/עונשים, אם הוא לא רוצה בכלל ואין לו אף נקודת רצון, אין עם מי לדבר...!!! (לצערינו, יש כאלו שמוכרים את הרצונות שלהם ומוותרים עליהם בשביל כסף, אך זה לא סותר, משום שהם עושים את מה שאומרים להם כי יש להם "רצון" לכסף, יש משהו שהם רוצים שישיגו אם יעשו אותו, אך ברור שאם לא היה מובטח להם כסף, ולא היה להם רצון לעשות את זה, אז הם לא היו עושים את זה כלל, לא הייתה להם אף סיבה לעשות את זה...)
המצרים ניסו לאבד את הרצון של היהודים..איך הם עשו את זה...?
הם ניסו להפוך אותם לכלום, לאבד את ערכם העצמי, ע"י הפיכתם לעבדים, לקיחת חפציהם האישיים וכל דבר שמגדיר אותם, וניסיון להפוך אותם לאנשים חסרי משמעות. וכך גם היטלר ימ"ש וזכרו עשה, הוא קעקע על כל יהודי בשואה מספר, ניסה להפוך אותם למספרי חסרי משמעות, ושמעתי מניצול שואה אחד שזה היה הדבר שהיה הכי קשה לו בשואה. (יש כאלו שדברים אחרים היו יותר קשים להם, אך זו רק דוגמא לכמה זה נוראי...)
מה עוד הם עשו...?
לא נתנו להם פנאי להרהר במשמעות קיומם, בתוכן וערכים לחייהם, וניסו לגזול מהם כל אפשרות לפתח אישיות וכך בעצם לאבד את זהותם האישית ובכך גם את זהותם הלאומית. (את זהותם הלאומית פרעה ניסה לקחת גם בכך שציווה להשליך את הזכרים ליאור: "כל הבן הילוד היאורה תשליכֻהו..." וכך זהותם הלאומית הייתה נאבדת...ולא כאן המקום להאריך בעניין חשיבות הזכרים במסורת של עם ישראל, אבל על רגל אחת זה משום שתפקידם של הגברים הוא "לזכור", להעביר את המסורת מדור לדור, והנשים לבדן, בלי הגברים שיזכרו, היו נטמעות ח"ו עם המצרים ושלשלת הדורות והמסורת הייתה נקטעת, אך כמובן לנשים היה תפקיד מאוד חשוב וזה לא חלילה מזלזל, ואפילו כתוב בנושא יציאת מצרים: "בזכות נשים צדקניות יצאו ישראל ממצרים" (ילקוט שמעוני, תהלים פרק ס"ח, סימן תשצ"ה))
אך ב"ה הקב"ה גאלנו ממצרים, והוציא אותנו משם, ובזכות אותה נקודת רצון הצלחנו להגיע לאן שאנו כיום, ובעז"ה גם יש עוד לאן להגיע ובמה להשתפר.
התרבות המצרית לקחה את תענוגות העולם לקצה, והאמינה כי ככל שאתה חופר קבר יותר גדול וממלא אותו ביותר דברים, ביותר זהב וכסף, ביותר תכשיטים וכדו'...אז בעולם הבא יהיה לך יותר טוב, משום שבחיים לאחר המוות זה מה שיהיה לך, מה שתשים בקבר.
התרבות המצרית בעצם לקחה את העולם הזה ושמה אותו בתור אידיאל, בתור תכלית, ואפילו את העולם הבא הוא היה בשבילם מעין עולם הזה, אפילו הוא היה בשבילם חומרי.
הקב"ה בא והוכיח לנו בפסח את הדבר הבא:
חלילה להגיד שהרצון שלנו תכליתו הוא לספק את התאוות שלנו, שהרצון שלנו מוגדר מ"מה שבא לנו" מה ש"מתחשק לנו" מה שאנו חושקים וחומדים אותו...לא..!!
תכלית הרצון היא הגשמת הרצון הא-לוקי, הנשמתי, הטהור, ולא חלילה דברים חומריים שאין להם שום משמעות והם ברי חלוף ולא נצחיים.
לא כמו שהמצרים אומרים שתכלית הרצון הוא החומריות, אלא תכלית הרצון היא התגשמות הא-לוה, התגשמות רצונו בעולם הזה, ע"י עם סגולה שייצג אותו בעולם, שעושה רצונו ומצוותיו, שעובד אותו ומקדש את שמו בעולם, שהוא משמש דוגמא לכל העמים, בבחינת "אור לגויים" ובבחינת: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
ולכן כתוב: "שלח את עמי ויעבדוני". אחרי שאנחנו משתחררים משעבוד הגוף, אנחנו יכולים לעבור מ"מה לא" ל"מה כן", למשמעות של הרצון, של עבודת השם. ואמנם, אחרי זה כתוב בתלונות בני ישראל: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים", זאת אומרת, בני ישראל רצו את השפע הגדול החומרי שיש במצרים, אך הקב"ה אומר למשה שזה לא כך, וזה שיש שפע חומרי, אם אין בו משמעות, הוא לא שווה כלום, אם זה מגיע לקלקולים ואין מוסריות, החומר לא שווה כלום, וכן בסדום היה שפע גדול אך הם היו בבחינת: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד".
אדישות בעצם זה בלי רצון, האדם מאבד את רצונו, לטוב ולרע, לא שונא ולא אוהב, וזה יותר גרוע משנאה, כי כאשר יש רצון, אפשר מהנקודה הזאת לקחת את הרצון ולנתב אותו לכוח חיובי, לנתב אותו לרגש חיובי, אך כאשר אין כלל רצון, אי אפשר לעשות כלום, רק לנסות לעורר את הרצון בחזרה.
ותפקידנו הוא לרצות טוב...!! לרצות לעבוד את ה'...!! לרצות להתקרב אליו יתברך...!!
וכן, אפילו בדברים שהם כביכול "רצונות נמוכים" אותם אפשר להעלות ע"י נתינת משמעות לכל זה, וכמו שכתבתי בתגובה הבאה:
כי במקרה... - נוער וגיל ההתבגרות
וכן גם התגובה הזאת קשורה קצת:
... - נוער וגיל ההתבגרות (וואו, מדהים איך הכל מתקשר אחד לשני...!! אין כמו היהדות...!!)
ולגבי הרמב"ם, לא ראיתי שזו אחת מהתכונות שהוא מזכיר, אשמח לציטוט, אך בכל אופן אתה צודק לגמרי שצריך לשנוא את מי שצריך.
מקווה שהייתי ברור, ושוב שכוייח על ההערה...
שבוע טוב...
!!
איך לא לשים על איך שמסתכלים עלי?
קודם כל להיות שלמה עם עצמך לחלוטין
ואז בעז"ה זה יקרין כלפי חוץ.
מבינה אותך, לסביבה מאוד קשה שאנחנו משתנים
הם צריכים זמן להתרגל..
עם ביטחון עצמי..
גבוהה
ואם אין בטחון עצמי?
לספור את הדברים הטובים שבך, לראות את הטוב שבך, לדעת את המיוחדות שלך ואת התפקיד שרק את יכולה למלא ואף בן אחר לא יוכל, לשמוח בחלקך כמה שניתן ולא לקחת במדד את הדברים האלו, לא לפחד לקחת קצת סיכונים בדרך לגבי ביטחון עצמי, ללכת על זה ולא לתת לפחד לנצח, בעז"ה יהיה טוב...!!
לקחת פרוייקטים מסויימים/יעדים מסוייימים ולעמוד בהם (דהיינו, דברים שאפשר להצביע עליהם...), כשיש לך דברים שאת יכולה להגיד בפה מלא: "את זה עשיתי...!" זה יכול להעלות קצת את הביטחון העצמי.
ומשהו מאוד חשוב לדעתי, להכיל אחרים. אנחנו רוצים שיכילו אותנו, שיקבלו אותנו וימחאו לנו כפיים ויטפחו לנו על השכם, צריך שגם אנחנו נעשה את זה לאחרים, לא לשכוח...!!
ואפשר גם לחפש הזדמנויות של דיבור מול קהל וכדו'...או אפילו מול המשפחה, דהיינו להכין פעילות ואז תצטרכי להסביר לכולם מה עושים וכו'...אולי דברים כאלו יכולים לשפר את כושר הביטוי העצמי מול אנשים ובכך להעלות את הביטחון העצמי.
וכמובן, תמיד תמיד להזכיר לעצמינו כמה אנחנו טובים, ואנחנו לא רעים, לא להקשיב ליצר הרע, אנחנו קדושים וטהורים, אנחנו רוצים לעבוד את קודשא בריך הוא, ואשרינו שאנחנו עושים זאת ומשתדלים ככל יכולתנו גם לקיים את זה, גם אם מדי פעם אנחנו קצת נופלים.
ואת לא מוגדרת מאיך מסתכלים עלייך או מה חושבים עלייך.
ופשוט תשימי פס, תביני שמי שמסתכל מבחוץ קשה לו לדון מישהו אחר לכף זכות, לעומת זאת את עצמו הוא דן לכף זכות, ועוד, שעל עצמו הוא יודע מה היו הסיבות שלו ומה הרקע שלו, ולעומת זאת לאחר הוא לא יודע, והוא גם מניח שלא, משום מה, ולכן לקחת בעירבון מוגבל ולדעת שזה נובע מבוּרות, נובע מחוסר מידע ורקע, נובע מחוסר לימוד זכות ושפיטה ביקורתית לא אמיתית.
את עובדת עם הקב"ה...!!
כל השאר לא מפחדת ממה שהם אומרים/חושבים ולא מאף אחד אחר חוץ מריבונו של עולם...!!
בהצלחה...!!
חשוב..
תהפוך אותו למשיחיסט.
צריך עוד אני נתתי רעיון לפורום ממש טוב והוא לא הסכים
עברתי על רשימת הפורומים..
ובא נגיד שכדאי למחוק הרבה מאד מהם..
אלף פורומים שנפתחו אי אז, ל5 ילדים משועממים, שלא השתמשו בהם ליותר מחודש..
ראו ברשימת הפורומים..
איזה שטויות שיש שם..
פורומים שיש אחריהם פעילים כי זה יצור בעיות או משהו ככה מישהו הסביר לי לא יודע אם זה נכון
לא נראה לי שצריך שני פורומים דתיים של מבזקים..
א. המייסד היה דתי, וחלק גדול מהמשתמשים דתיים.
ב. נכון...
אבל רוב המשתמשים דתיים.
יש למשל את השמאלני שם קוראים אותו "ציון לייט" רק באנגלית הוא פשוט הזוי הבן אדם
יש כמה שמאלנים, אבל הרב המוחלט הוא דתי וימני.
גם באחריות של משה וגם באחריות של ימ''ל-לפי מה שאני זוכרת
פשוט תשתלט על אחד נטוש
לא בגלל שיש לי תאוות גדלות..
וגם באמת הייתי מעדיף שמשהו אחר ינהל את הפורום שאני רוצה לפתוח, (בשיתוף שלי, כי יש תקופות שאני לא נמצא פה)
אבל כשאתה לא מנהל, יש מלא דברים מעצבנים שאתה לא יכול להסתדר איתם בלי להיות המנהל,
+ בפורום שאני רוצה לפתוח, אין שום אפשרות להשתלט על פורום. (לפחות איך שזה נראה כרגע.
ואיזה פורום זה כבר שאי אפשר להשתלט על פורום אחר???
אוקי זה יהיה קצת ארוך מעריכה את מי שיקרא עד הסוף.
די אני לא יכולה יותר.
מאז ומתמיד המקום שלי בשבט לא היה בין הגבוהים גם לא בין הנמוכים. לא סבלתי מהשפלות וגם לא הייתי מקובלת פשוט הייתי אוויר.
גם שניסיתי לדבר אף אחד לא התייחס אלי.
לאחר כמה ניסויים כושלים הבנתי שעליי לשמוח שלא מציקים לי ושמניחים לי לנפשי.
עד שהגעתי לנו"צ (נוער צעיר) שם פגשתי חבורת בנות חלקם מכתה ח' חלקם מהשבט שלי (אוקי קצת מביך אחרי כל השרשורי גילאים שמלאים ב16-17 לומר שאני בכיתה ז') ששמו להן מטרה למרר את חיי בין אם זה במייל בין אם זה בסניף או בנוצ או גם ברחוב.
הן לא לועגות לי (בגלוי לפחות) ולא משפילות אותי.
את האמת יכול להיות שלא תבינו אפילו מה הבעיה.
הם קוראות לעצמן חבורת המעריצות שלי.
אני מבינה את מי שיגיד- יופי שתשמח ישלה מעריצות.
הבעיה היא שהכל נעשה מתוך רצון ללגלג ולצחוק עלי הן נצמדות אלי נטפלות אלי ומחניפות לי בלעג.
ברמה כזו שברחוב אני מתפללת לא לראות אותן.
הכל היה טוב ויפה כשהייתי לבד יכולתי לעמוד בזה.
עד היום.
הלכתי למימונה של הנו"צ ולקחתי איתי חברה טובה.
כאן המקום לציין שהשבט שלנו מתחלק לשלושת רבעי ורבע. רבע לומדות בבית הספר היותר דוס. ואני בינהם.
וכל השאר לומדות בבית הספר השני.
ככה שמן הסתם שהגענו לסניף היינו לא הכרנו אף אחד. החברה הזו שלקחתי היא איתי בכיתה ובין החברות הכי טובות שלי.
הגענו לחדר נוער התיישבתי על אחת הספות עם חברתי (שגם היא (הייתה עד היום לפחות) לא הכי מקובלת בחברה)
ודיברנו עד שהן הגיעו והתקרבו אלינו לחשתי לה
"פליז הלפ מיי תעזרי לי איתן"
והן התחילו- ------ למה נפלו פנייך?
--------- בואי לרקוד איתנו
----- אנחנו המעריצות שלך ---------!!!!
חברה שלי הביטה מן הצד משועשעת אחרי שהן הנחו לי (לרגע לפחות)
היא אמרה לי "למה את צריכה עזרה? את מקור השראה עבורן" והלכה.
ישבתי לי ככה ושקעתי במחשבות מדי פעם הסתכלתי וראיתי אותה במטבח של החדר נוער נהנת לה.
הלב שלי נצבט.
עד שבערך בשעה 12:00הן באו שוב 'שיר המעלות אשא עיני אל ההרים' התחלתי למלמל בשקט מתחת למסיכה.
אחרי ניסינות כושלים מצידם לפתוח איתי בשיחה-לגלוג הן הלכו ולי נשבר הלכתי לחברה שלי ואמרתי לה -אני הולכת!
למה חיכיתי לה? פשוט כי לא רציתי ללכת לבד באמצע הלילה אבל עכשיו כבר לא היה אכפת לי.
יצאתי מהחדר נוער והתחלתי ללכת לפתע אני שומעת מאחורי "-------------" לא הגבתי די שתעזוב.
-------------
-----------
-----------!!!!!!!!
עד שהיא השיגה אותי המשכתי ללכת.
"מה קרה?" לא עניתי
כלום שחררי
"אה אז עכשיו את לא מדברת איתי?
כן.
רק שתדעי הדף שלך אצלי.
שישאר שם.
אחרי שהיא ראתה שלא יעבוד לה החליטה לשחרר.
ריבונו של עולם למה? למה?
כל פעם שאני רק מנסה להתקרב אליך יותר אני מרגישה שאתה נותן לי סטירות בפרצוף.
ככל שאני מנסה להתחזק יותר אני מרגישה שאתה רק מנסה אותי יותר מטלטל אותי חזק.
למה?????????
-סוף פריקה-

פשוט שבר אותי.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל בכל התקופה המטורפת הזו.
כשמשהו רע קורה לבן אדם באופן מתמשך ולא חד פעמי אסור לו לעמוד מהצד ולהגיד "זה יעבור" כי זה פשוט לא יקרה מעצמו.
אני לא מספיק מכיר את הסיטואציה אבל את צריכה להבין שיש לך מקום!
תשאלי את עצך למה הן עושות את זה?
למה אין לך מספיק יחס בשבט?
כי אם למישהו לא נוח על הכיסא הוא צריך לשבת בצורה נוחה יותר.
וגם אם לא תשני, למרות כל מה שאמרתי תזכרי שהזמן יעשה את שלו
תזכרי שיש לך את הכוחות לשנות "כל עוד הנר..."
בהצלחה!
ההתנהגות שלהן פשוט מגעילה.
ניסית לומר להן שזה פשוט לא מצחיק וממש פוגע בך?
אולי בגלל שאת שותקת כשהן מציקות לך הן ממשיכות אבל אם תראי להן שאת לא מוכנה שהן יתייחסו אלייך ככה הן יפסיקו
אז אפשר פשוט להישאר ברצון ובאידיאל בארץ ישראל, כמו שנאמר: "ליבי במזרח ואנוכי בסוף המערב"(ומי שלא הבין, ארץ ישראל מכונה בגמרא "מערבא" כי היא במערב מבבל...), להיות בנשמה שם, לכסוף אליה כל הזמן ולדעת ששם צריך לגור ואת בחו"ל רק זמנית ורק מסיבות מסויימות, ואל תשכחי שכל המצוות שאת עושה לאחת מהדעות זה רק משום "הציבי לך ציונים", רק כדי לא לשכוח, ולכן כל פעם שאת עושה מצווה תאמרי זאת בליבך. וכן אפשר לדבר עם אנשים מחו"ל על חשיבות ארץ ישראל ועל כמה היא הלב של האומה ורק שם אנחנו יכולים לחיות וכשמדברים על חשיבות של משהו ומסבירים למישהו אחר, גם משהו נכנס לנו ללב.
בקיצור, מקווה שעזרתי ויישר כוח...!!
אני מרגישה שאם הוא עוזב את ארץ ישראל מטרת קירוב רחוקים זה גם הוזי...
זה באה מרגש לא משכל משכל אני מבינה מה את אומרת אבל מרגש אני מרגישה וואלה בנאדם אם אתם רוצים באמת שיהודים יעלו לארץ והתקרבו לארץ ואתם באמת רוצים אתם ציריכם להיות דוגמא אישית ולהישאר בארץ ולהפיץ אץ האור שלכם בארץ!! וזה אפשרי מי שזה חושב לו יוכל!
אבל באמת אני יותר ויותר חושבת , כן זה אולי ישמע חי בסרט וכולם יקפצו אלי , למה בכלל צריך לקרב רחוקים , כול החיים חופרים לך כמה שזה חושב וכו... אבל אנחנו במוקם שאנחנו יכולים לקרב משהו?
ולמשל אדם לא ידע משהו מסיום ועכשיו בזכותך הוא יודע אך לא עושה אז אתה גורם לו לעובר עווברה? וואלה זה עדיף? אולי עדיף שקודם כול ננסה לתקן את עצמנו?