עבר עריכה על ידי gbck630 בתאריך י"ד ניסן תשע"ב 15:35
בס"ד
בשנה שעברה שמעתי שיעור של הרב מדן על יום ה'. סיכמתי אותו (בערך). אני יודע שקצת קשה לקרוא את הסיכומים שלי ולפעמים רק מי ששמע את השיעור יכול להבין, אבל זה בסדר יחסית וערכתי אותו קצת שיהיה יותר קל להבין. מומלץ מאוד, נראה לי שוה את המאמץ לקרוא אותו אפילו בצורה המסובכת הנוכחית שלו:
כהקדמה, יש לשאול שתי שאלות:
הראשונה: מהו יום ה'?
יום ה' מוכר לנו מההפטרה של שבת הגדול (סוף ספר מלאכי):
"הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה הוֹגָעְנוּ בֶּאֱמָרְכֶם כָּל עֹשֵׂה רָע טוֹב בְּעֵינֵי ה' וּבָהֶם הוּא חָפֵץ אוֹ אַיֵּה אֱ־לֹהֵי הַמִּשְׁפָּט: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ה' צְ־בָאוֹת: וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים:.. הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:"
מדובר על יום בוא ה' (שימו לב שקראתם את המילים בסדר הנכון), ועל המלאך ש'מפנה דרך לפניו' – שיבוא לפני יום ה' הגדול והנורא.
הצלחתם של הרשעים משאילה את השאלה איה א־להי המשפט.
יום ה' יבוא, ויביא לכך שיהיה משפט. הנביא מעלה את השאלה מי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, כלומר: בואו נחשוב אם אנחנו לא בגדר ה'רשע וטוב לו' ואולי לא כל כך כדאי לנו שיבוא יום ה'. לכן יבוא אליה(ו) שינסה לעשות סדר לפני יום ה'.
התשובה לשאלה היא שיום ה' הוא יום הדין.
את הקטע לעיל מספר מלאכי קוראים בשבת הגדול.
המשנה בפסחים אומרת:
"אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר."
הגמרא שואלת למה בודקים דווקא לאור הנר.
הגמרא מביאה זכר לדבר מצפניה:
"וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת"
- כשמחפשים, מחפשים בנרות.
"וּפָקַדְתִּי עַל הָאֲנָשִׁים הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ: וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם: קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד קוֹל יוֹם ה' מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר: יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל: יוֹם שׁוֹפָר וּתְרוּעָה עַל הֶעָרִים הַבְּצֻרוֹת וְעַל הַפִּנּוֹת הַגְּבֹהוֹת: "
– הקב"ה לא מחפש את ירושלים, שהיא די גדולה, אלא אנשים הדומים לחמץ. את האנשים האלה הוא מחפש לאור הנר.
נראה שחיפוש האנשים האלה בא לפני יום ה'.
נדבר על שני נביאים בהם יום ה' בולט בעיקר – יואל ועמוס.
השאלה השניה היא מהו ספר יואל:
"דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל:"
- לא מוזכר כאן מתי הוא היה.
יש כאן כמה אפשרויות: מדרש אחד אומר שזה יואל בן שמואל. זה מדרש חשוב שנראה שאינו כפשוטו ולא ניגע בו.
דעת בעל סדר עולם אומרת שלא נזכר בימי מי היה כיון שזה בתקופתו של מנשה.
אנחנו נלך בעקבות הרד"ק שאומר שיואל היה בתקופת המלך יורם בן אחאב מלך ישראל. אנחנו נדבר על יהורם בן יהושפט מלך יהודה (שהיה באותה תקופה).
לא נגיד שהוא בימי מנשה. יש אינטרס לשים את תרי עשר כסדרם.
"הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם ה' בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ: שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם: וַה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וַה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:" (כמעט סוף ספר יואל)
"ויאמר ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל:" (תחילת ספר עמוס)
- עמוס מתחיל במה שיואל מסיים. נראה שזה רצף אחד ועמוס ממשיך את נבואת יואל.
ככלל נגיד: יום ה' מוזכר בכמה נביאים, אבל אם יש נביא שהוא הנביא של יום ה' זה יואל:
"אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי קָרוֹב יוֹם ה' וּכְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא:"
"תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי יִרְגְּזוּ כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי בָא יוֹם ה' כִּי קָרוֹב:"
"וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ:"
"הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:"
"הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ כִּי קָרוֹב יוֹם ה' בְּעֵמֶק הֶחָרוּץ:"
אין נביא שמזכיר את יום ה' כל כך הרבה.
השם יואל דומה לאליהו, וכנראה היה תלמיד שלו.
זה יסוד אחד ביואל.
יש הרבה השוואות בין ספר יואל וסיפור יציאת מצרים:
"שִׁמְעוּ זֹאת הַזְּקֵנִים וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם: עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר: ("למען תספר באזני בנך ובן בנך" במכת הארבה) יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל:.."
מכת חשך:
"תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן וְהָרִיעוּ בְּהַר קָדְשִׁי יִרְגְּזוּ כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי בָא יוֹם ה' כִּי קָרוֹב: יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל.. לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם:"
אח"כ הפטרת שבת שובה:
"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ: וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי: (ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי) וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם (לטפטף) וָאֵשׁ (לטפטף) וְתִימֲרוֹת עָשָׁן:
הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם
לפני שנעסוק במשמעות יום ה' נעסוק במשמעות אוירת חג הפסח האופפת את הנביא יואל:
"כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ: וְאֶל עַמִּי יַדּוּ גוֹרָל וַיִּתְּנוּ הַיֶּלֶד בַּזּוֹנָה וְהַיַּלְדָּה מָכְרוּ בַיַּיִן וַיִּשְׁתּוּ: וְגַם מָה אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי וְאִם גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם: אֲשֶׁר כַּסְפִּי וּזְהָבִי לְקַחְתֶּם וּמַחֲמַדַּי הַטֹּבִים הֲבֵאתֶם לְהֵיכְלֵיכֶם: וּבְנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יְרוּשָׁלִַם מְכַרְתֶּם לִבְנֵי הַיְּוָנִים (טורקיה) לְמַעַן הַרְחִיקָם מֵעַל גְּבוּלָם: הִנְנִי מְעִירָם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתָם שָׁמָּה וַהֲשִׁבֹתִי גְמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם: וּמָכַרְתִּי אֶת בְּנֵיכֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם בְּיַד בְּנֵי יְהוּדָה וּמְכָרוּם לִשְׁבָאיִם אֶל גּוֹי רָחוֹק כִּי ה' דִּבֵּר: ס קִרְאוּ זֹאת בַּגּוֹיִם קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה הָעִירוּ הַגִּבּוֹרִים יִגְּשׁוּ יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה: כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת וּמַזְמְרֹתֵיכֶם לִרְמָחִים הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי: עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב וְנִקְבָּצוּ שָׁמָּה הַנְחַת ה' גִּבּוֹרֶיךָ: יֵעוֹרוּ וְיַעֲלוּ הַגּוֹיִם אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט כִּי שָׁם אֵשֵׁב לִשְׁפֹּט אֶת כָּל הַגּוֹיִם מִסָּבִיב:"
עמק יהושפט מזוהה עם ואדי ג'וז. שם הקב"ה הולך לשפוט את הגוים, על מכירת בני יהודה וירושלים.
"וַיָּעַר ה' עַל יְהוֹרָם אֵת רוּחַ הַפְּלִשְׁתִּים וְהָעַרְבִים אֲשֶׁר עַל יַד כּוּשִׁים: וַיַּעֲלוּ בִיהוּדָה וַיִּבְקָעוּהָ וַיִּשְׁבּוּ אֵת כָּל הָרְכוּשׁ הַנִּמְצָא לְבֵית הַמֶּלֶךְ וְגַם בָּנָיו וְנָשָׁיו וְלֹא נִשְׁאַר לוֹ בֵּן כִּי אִם יְהוֹאָחָז קְטֹן בָּנָיו:" (דברי הימים ב' כ"א)
הם לקחו את המשפחות ומכרו כל אחד למקום אחר, מקומות בהם לא מכירים את השפה, אי אפשר לפגוש אף אחד מהמשפחה אף פעם ואין מה לדבר על קיום מצוות.
אם בני ירושלים נמכרים לעבדים ולשפחות, לא מפליא שיואל מנפנף בחג הפסח.
חג הפסח עתיד להתחדש. יואל הבין בהבנה אמתית את האמירה שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים.
אדם לא צריך רק לקרוא בתורה על יציאת מצרים, אלא צריך לקרוא עיתון, וללמוד את האירועים באותה מסגרת בה מסתכלים על יציאת מצרים.
זו ללא ספק המשמעות של התנאים שישבו בבני ברק עם ר"ע בראשם ודיברו על אפשרות של שחרור משעבוד הרומאים.
בנוסף לכך שהקב"ה גואל את ישראל הוא גם שופט את הגוים שלקחו אותם.
יש היום רעיון של יואל הראשון והשני, כי ה'חוקרים' לא מצאו קשר בין תחילת יואל לסוף יואל.
יש קשר ברור: ארבה, חושך ומכת בכורות.
אבל, זה דומה למכת בכורות, ולא דומה.
מכת ארבה באה על עם ישראל. מכת חושך באה על עם ישראל.
ואז באה הפטרת שבת שובה, ומגיע יום תשובה גדול.
"וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ: וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שֻׁבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְצוֹם וּבִבְכִי וּבְמִסְפֵּד: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה' אֱ־לֹהֵיכֶם כִּי חַנּוּן וְרַחוּם הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה: מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה מִנְחָה וָנֶסֶךְ לַה' אֱ־לֹהֵיכֶם: פ"
ואז מכת בכורות נהפכת לאויב.
ברור לנו מדוע בא הנביא יואל לפני יום ה' הגדול והנורא והוא מבשר את הגאולה הגדולה. נשאר לחפש את הגאולה הזו.
"וַיֹּאמַר ה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ וְאָבְלוּ נְאוֹת הָרֹעִים וְיָבֵשׁ רֹאשׁ הַכַּרְמֶל: פ
כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּבֵית חֲזָאֵל וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד:"
מדובר על דור אחד אחרי יורם, דברים שקרו בתקופת יהוא:
"בַּיָּמִים הָהֵם הֵחֵל ה' לְקַצּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּם חֲזָאֵל בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל: מִן הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ אֵת כָּל אֶרֶץ הַגִּלְעָד הַגָּדִי וְהָראוּבֵנִי וְהַמְנַשִּׁי מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וְהַגִּלְעָד וְהַבָּשָׁן:"
"כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי בְנֵי עַמּוֹן וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל בִּקְעָם הָרוֹת הַגִּלְעָד לְמַעַן הַרְחִיב אֶת גְּבוּלָם: וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלְחָמָה בְּסַעַר בְּיוֹם סוּפָה:"
נראה שהעמונים ניצלו את המצב להרחיב את גבולם על חשבון הגלעד.
"כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַגְלוֹתָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לְהַסְגִּיר לֶאֱדוֹם:"
אין להעלות על הדעת שמדובר על סוף ימי בית שני בעוד שבע מאות שנה. זה בלתי אפשרי. הפלשתים והערבים הלוקחים שבי מירושלים מסגירים אותם לעבדים. אדום היו ראשי המרד של הדרום ביהודה.
"כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי צֹר וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל הַסְגִּירָם גָּלוּת שְׁלֵמָה לֶאֱדוֹם וְלֹא זָכְרוּ בְּרִית אַחִים:"
עמוס מזכיר כנקמה על הגוים את מה שקרה בתקופת יהורם בן יהושפט.
אבל מדוע יש צורך להמשיך את נבואת יואל?
"כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם:"
כולם יקבלו את ענשם על כך שמכרו את בני ישראל לעבדים. את העונש הגדול ביותר יקבל עם ישראל.
בכל העמים הוא מונה חטא אחד משלושה וארבעה, ובישראל שבעה.
"שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם:"
בתקופת יורם עם ישראל מדוכא ומכור לעבדים. בתקופת עמוס המצב הרבה יותר טוב, ימי עוזיה מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל.
גבול ישראל ויהודה היה יחד הגבול של ממלכת שלמה מנהר מצרים עד נהר פרת.
מתברר שכשישראל זו המעצמה הגדולה ביותר, הם עושים את אותו דבר שהגוים עשו.
גם יציאת מצרים מקבלת משמעות אולי הפוכה לגמרי מכל מה שאנחנו רוצים לראות ביציאת מצרים.
"הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר:"
לא יהיה שום משוא פנים.
"הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל: עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה אִם רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם:"
בדורו מלכות ארם חוסלה, הפלשתים חטפו מכה אנושה ועמוס שואל אם הם חושבים שיקרה לישראל משהו אחר.
כל נבואת הפורענות של יואל מתהפכת על ישראל ברגע שהם עוברים אותן עבירות ומוכרים את אחיהם לעבדים.
ניגע מעט במשמעות יהודי המוכר יהודי לעבד.
"שִׁמְעוּ זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ: לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה: לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם וּמַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר:"
מה שעולה מכאן זה הדבר הבא: עמוס אינו מאשים את סוחרי העבדים. הוא מאשים בסחר עבדים את סוחרי המזון.
יתכן שאין סוחרי עבדים. יהודים מוכרים את עצמם לעבדים, כיון שאין להם איך להביא פרנסה הביתה, כי הסוחרים יודעים לשחק עם המחירים.
הם יודעים להגיד שמי שרוצה יקנה ומי שלא לא, אבל עמוס לא מקבל את זה.
חז"ל אומרים על סיפור דוד ובת שבע, כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו. ועדיין נתן אומר לדוד את אוריה החתי הכית בחרב וכו'. לא מספיק שזה בסדר על פי החוק. אסור לזה להוליך למקום רע.
מבחינת הנביא עמוס יום ה' קיבל היפוך של 'רק אתכם ידעתי על כן אפקוד עליכם', יציאת מצרים הפכה להיות משהו שכלל לא כדאי לחשוב עליו עם אמירה שהכל יפקד עליכם.
מכאן אתה למד שחג הפסח זה לא רק חג גאולה, אלא גם חג של חשבון נפש.
"וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ כִּי הוּא כְּאֵשׁ מְצָרֵף וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים."
אנשים רוצים לראות את הגאולה ואת הדין בגוים, אבל אנחנו צריכים את היום שלפני, בו משיב אליהו את העם בתשובה.
כדי לדעת את הדבר הזה, לקראת יום ה' אנחנו צריכים להתכונן, כדי שאם ח"ו נועדה פורענות עלינו תבוא על אויבינו. שישועה שתבוא, תבוא עלינו.
יום ה' מופיע בנביאים נוספים, כולם סביב העניין הזה.
]
ואפילו עוד אחת [
טובה לבעלת בקרוב... |משפט בל"חי לסיום|
, הצלחה בכל, בריאות.
אמן!
.לא מגיבה פה הרבה..פוחדת להתמכר...
)