בס"ד
או שאני היחידה שלא שמה לב לזה?!
אתמול, חברה, היה יום השנה לרצח משפחת פוגל הי"ד.
ולא ראיתי אף לא שרשור אחד על הנושא.
אז, יכול להיות שאני הפסיכית פה ולא שמתי לב שהיה כזה, או שבאמת לא היה אחד כזה- אחד מהשניים...
מפחיד לחשוב על זה ששנה עברה, ואנחנו המשכנו לנו הלאה בחיים שלנו, למרות שזה מה שאנחנו צריכים לעשות- זה עדיין מפחיד אותי.
השרשור נפתח קצת לפני יום השנה, כל הכתוב בו-אמת! מהיכרות אישית.
"מסר מיואב":
מצד שני אולי זה תירוץ.
בשניה שקראתי את זה אמרתי לעצמי "נכון, אני בקושי מסוגל להתעסק בנושא. הספיק לי שיתוף של אחד החברים בפייס שגם אותו העברתי מהר" אבל אז- "רגע, מה זה התירוץ הזה?"
לא יודע...
ואני בטוחה שאם לא היה זה לא מחוסר תשומת לב של החבר'ה...
אני תכננתי לפתוח שרשור על זה אבל פשוט לא יכולתי 
בס"ד
לא אמרתי-"למה לא פתחתם?!"
שאלתי למה זה קרה...
ואני17 -אולי זה תירוץ, אולי קצת עלוב 
ואבל אני בהחלט מבינה אותו... וזה לגטימי...
אבל אני שואלת למה ההרגשה שלי היא של מן פיספוס כזה... כאילו...שנה עברה...ומה?! כלום?! אנחנו עדיין באותו מצב?! איך זה קרה?! למה לא השתנה שום דבר?!
ב"ה היה מדהים והמבנה גם מקסים ביותר! כל הכבוד להם!
ובאמת קשה להאמין איך זה עבר כ"כ מהר...
אולי שנה הבאה אני אהיה מסוגלת לדבר על זה, לחשוב על זה, לכתוב על זה.
אבל אני רק נזכרת בשבת המדהימה שהייתה לנו באולפנה, ועל השניה שהודיעו לי על זה [כמה דק' לפני כל האולפנה, כי חברה שלי דיברה עם חיילים..] ועל השיר ששרו באותו רגע בסעוד"ש- כל האולפנה- בשיא העוצמות- "ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה, ולקורבן אקריב לו את נפשי היחידה", והדמעות שוב עולות. השנאה כלפי הנבלות האלה נכנסת שוב.
וכבר כ"כ השתדלתי לשמוח למרות הכל.. שאני מעדיפה לחשוב על זה לבד, עם עצמי, לבכות בשקט במיטה, ולא לפתוח על זה דיונים ושרשורים ודיבורים..
זה מוזר שאני היחידה ששמה לב לזה....
לפני 4 ימים, בה' באדר מלאו 16 שנה לפיגוע בקו 18 ליד התחנה המרכזית.
לא ראיתי אף ששרשור אחד על הנושא.
אתם יודעים גם שבעוד 3 ימים, ביב' לחודש, ימלאו 8 שנים לפיגוע בקו 18 אשר קרה ברחוב יפו.
אי יודעת שזה די היה מזמן, אבל לפני מספר חודשים, בכסלו, מלאו 75 שנה לרצח היהודים ליד קרית ענבים.
אני לא זוכרת שראיתי איזה שהוא שירשור על זה.
גם לפני קצת יותר מחודש, בו' בשבט, מלאו 8 שנים לפיגוע בקו 19 ברחביה, למיטב זכרוני לא היה שום שירשור, אולי זאת דווקא אני שלא שמתי לב, באותה תקופה לא הייתי כל- כך נוכחת בערוץ.
........
(נ.ב. כל הפיגועים שהזכרתי קרו רק באזור י-ם, וגם הם ממש לא היחידים שהיו באזור הזה.)
ד"א- בזמן כתיבת התגובה הזאת, אחי ממש איבד סבלנות, הבטחתי לו שאני אתן לו את המחשב אחרי שאסיים לכתוב את התגובה, זה לקח לי המון זמן לסיים אותה, מרוב כאב....
זה הכי טבעי שיש שיותר יכאב לנו, ויותר נזכור, פיגוע שהיה לפני שנה...
ופיגוע כזה מזעזע, שבו רוצחים תינוקת בת חודשיים, הגיוני ששנה אחרי כולנו עוד נהיה בתוך ההלם והכאב...
בס"ד
סלחי לי את מכבודך- אבל את כאילו מזלזלת בזה?!
לא אמרתי שצריך לשכוח את הפיגועים הללו- שכן- צריך לזכור אותם- שהם לא פחות חשובים וכואבים-
אבל מה שאת אומרת זה בעצם- "אז מה שלא הזכירו את הפיגוע הזה, היו עוד אלפי פיגועים שלא הזכירו!"
בבקשה תגידי לי שלא הבנתי אותך נכון, בבקשה!
סורי על הטימטום אבל,מרוב שזה עדיין כ"כ חי וכואב, לא הרגשתי שעבר שנה!
באמת!
חשבתי שעברה אולי חצי שנה! זהו!
ברוך דיין האמת!
עמיר בניון לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2010 הוציא שיר "אני אחיך", שיר שאותו כתב והלחין, ובו יצא כנגד יהודים הפוגעים לדעתו בביטחון המדינה ובפרט כנגד ישראלים המגישים תביעות משפטיות בחו"ל כנגד חיילי צה"ל באשמת פשעי מלחמה ("אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ אתה בא והורג אותי מבפנים"). השיר עורר סערה, ויש אף שטענו שהוא מכוון כנגד השמאל הישראלי.
אני אחיך
עמיר בניון
מילים ולחן: עמיר בניון
אני שומר לך על הזהות
אני מגן לך על הילדים
אני מוסר את נפשי בשביל המשפחה שלך
ואתה יורק לי בפנים
אחרי שלא הצליחו להרוג אותי בחוץ
אתה בא והורג אותי מבפנים
לא ראיתי את אמא כבר חודש
לא את בני לא את ביתי לא את אישתי
אני מסתער תמיד קדימה עם הגב שלי אלייך
ואתה משחיז את הסכין
יותר מכל המחשבה הזאת שורפת לי את הנשמה
ואתה איך אתה עוד לא מבין
אני אחיך אתה אויב
אתה שונא אותי אני אוהב
כשאני בוכה אתה צוחק מאחורי גבי
אתה הורג אותי אתה הרי אחי
אני עתיד אתה עבר וההווה בינינו נשבר
אני רעב למענך אתה זולל ושובע
כשגרוני יבש אתה שותה שכר
הפה שלי חתום תמיד למען בטחונך
אבל אתה מוסר אותי לזר
אני אחיך אתה אויב...
'מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב
הוא יברך את חיילי צבא הגנה לישראל
העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו
מהלבנון ועד מדבר מצרים ומן הים הגדול ועד לבוא הערבה ובכל מקום שהם ביבשה, באוויר ובים'
אני אחיך אתה אויב...
'כי ה' אלוהיכם ההולך עמכם להילחם
לכם עם אויבכם להושיע אתכם ונאמר אמן'
.
.
.
.
.
אני אחיך- עמיר בניון
למה לא מצאו להגיד את המשפט הזה על משהו באמת משמח?
למה דווקא על יין שגורם לאנשים להשתטות...להגיד שטויות ולהציק סתם לאנשים..?
באמת שבחיים לא הבנתי את הקטע של התורה עם היין..
ועוד יש מצווה להתבשם...
נכון שיש אנשים שלוקחים את זה למקום של פליטת דברי תורה...אבל הרבה ממש לא ככה.
מדוע התורה כביכול מועדדת שיכרות? או לפחות מעודדת משהו שמביא לשיכרות והוללות בהרבה מן המקרים??
התורה לא מעודדת אף פעם להשתכר חוץ מב-פורים!!!!!
ולפי מה שנראלי ו-[קטונתי]-: שזה באמת צריך לבוא בקדושה... ולדבר דברי תורה...
>>> >>>> >>>> >>>>
>>>> >>>> >>>>
>>>> >>>>
>>>> וזה לא מה ש-ממש קורה כמו שאמרת...
עדיף שמההתחלה התורה לא תיתן אפשרויות כאלה כי תמיד יש חטאים שיוצאים מזה כי יש תמיד את אלה שמפרשים את זה לא נכון.
יין מטבעו משמח..אבל צריך גם לדעת לשים גבולות! התורה מעודדת שמחה..ולא שכרות..
צריך לשים לזה דגש..יש אנשים בלי גבולות..
השבת פרשת זכור, יש מצווה למחות את זכר עמלק! שנזכה בע"ה להטהר!
עמלק תסתלק עמלק תסתלק מהמוח מהלב, וזכינו לקבל קדושת פורים באמת!!
לרפואת כל חולי עם ישראל ובכללם:
אודליה נחמה בת מיכל
צפירה צפורה בת שרה תמה תמר
רחל חגית בת צפירה צפורה
אברהם זאב בן שירה צירל
(הרב) יוסף שלום בן חיה מושא
(הרב) יעקב חי בן מרגלית
בתוך שאר חולי עם ישראל! רק ישועות ובשורות טובות בע"ה.
בע"ה אני לוקחת פרקים א'-י' בע"ה בלי נדר...
בעז"ה
שבת שלום !! בשורות טובות!!
לרפואת הרה"ג יוסף שלום בן חיה מושא
ולרפואת: הרה"ג יעקב חי בן מרגלית
בתוך שאר חולי עמו בית ישראל אמן!!!!!!!!!!!!!!!
ונאמר את הפרק הקטן והמוכר, לרפואת הרב יוסף שלום בן חיה מושא:
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
מצבו של הרב חמור מאד
.
בשביל הפעולה של שבת זכור...
תזכו למצוות!!
שבת שלום.
תפילה זו נמצאה תלויה ליד מיטתו של יואב פוגל הי"ד בן ה-12 מאיתמר.
תפילה של אהבת ישראל, של חברות, של דרך ארץ.
לקראת יום השנה לרצח חמישה מבני משפחת פוגל הי"ד, שבתוכם יואב הי"ד, נקבל על עצמנו להשתדל לאהוב את השני, לקבל את השני, ממש כמו יואב הי"ד (מהכירות אישית...). להפיץ!!!
מי ייתן שמתוך האסון הנורא, נשכיל לגדל דור של ילדים טובים יותר, אוהבי ישראל, ואכפתיים יותר.
בס"ד
יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שתזכה אותי לאהוב כל אחד מישראל כנפשי ומאודי ולקיים בהידור מצוות עשה של "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (ויקרא יט יח)".
וכן יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שתתן בלב חברי ורעי לאהבה אותי אהבה עזה ואהיה מקובל ורצוי אצל כולם ואהיה אהוב ונחמד, ואשא חן וחסד בעיני כל רואי.
"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כז יט) ". והכל לשם שמים,
לקיים רצונך אמן.
של הנרצחים...
והכאב וההלם לא עובר...
והדמעות באות ישר כשמזכירים אותם, למרות שלא הכרתי אותם,
המשפחה הזאת כלכך כלכך נגעה בי....
ה' יקום דמם של הרוצחים השפלים של האנשים הטהורים הללו במהרה.
פשוט צדיק.
לפחות שזה ישאר למעלה עד יום רביעי (ו' אדר)
יכול לחולל...
נ-ק-מ-ה!!!!!!
אני לומדת באולפנה שיש בה פנימיה-אני בעיקרון לא ישנה כי יש לי הסכמים......
אתמול הרב של האולפנה אמר שאין יציאות,ואני ברוב טימטומי שאלתי אם זה כולל הסכמים?!
אז הוא אמר לי שהוא צריך לדבר איתי......ואז הוא אמר לי שאני מנצלת את ההסכמים וכל מיני שטויות כאלה.....
בקיצור והוא אמר לי להשאר....(ההסכם שלי הוא הסכם אחיות-אם אחותי ישנה אני לא צריכה לישון ואתמול אחותי ישנה באולפנה)בקיצור ברחתי הביתה.....
אז השאלה שלי היא כזאת:
איך הייתם מגיבים??.....
בקיצור- היה דיי ליגה..
ואני חושבת שרק בגלל זה אהבנו את הפנימיה
כי יכולנו לעשות בה כל מה שרצינו כולל הכל..
החל מלצבוע את הקירות וכלה בדברים שלא אפרט פה.
חיוכיםמגיבים למה?
מזה שהוא אומר לי פתאום להישאר?
האמת היא שאני לא יודעת, נראה לי מבאס לגמרי, אבל בכלזאת הייתי נשארת.
אני לא מהאלה שיברחו 
אבל לדוגמא אחותי גם לא נתנו לה שחרור,
והיא הייתה חייבת להשתחרר ובנתה עלזה, אז היא הלכה בכ"ז.
אבל זה לא שווה אתזה. . זה בדר"כ לא נגמר בטוב
בכלמקרה אני ממש בפנימיה, כל השבוע בדר"כ..
חוזרת בימי שלישי לפעולות ואח"כ חוזרת חזרה לאולפנא בלילה,
אם לא משחררים אות ואני חייבת אז אני הולכת ...כאילו לא שמים אל אף אחד בסוף מה אכפת לי לפחות אני בבית...קרה לי סיפור דומה שלא שיחררו אותי ופשוט התעצבנתי ובקשתי אז אישור ללכת הביתה ולחזור(זהבערך שעה נסיעה)ובסוף שהגעתי הביתה לא רציתי לחזור אז נשארתי בבית...(=בסוף הענישו אותי)שלא חזרתי לאולפנא.....
לרכך קצת תעיניניםלהסביר לו מה קשה לך (למרות שהוא "ממש ישמע")סתם......... אודיה כפרעליך תעשי מה שבא לך הוא לא יעיף אותך את יכולה להיות רגועה (מקסימום אני ידבר איתו)
אני לא הייתי בורח. בקושי להביא כדור שאף מחוץ לגדר אני הולך.
ממושמע. 
אבל אני לא חושב שיש מקום לכנות דברי הרב ''שטויות''...
בסיעתא דשמייא!
שלום, חבר'ס!
יש פה ממש ד"ת שיא הקצר על הפרשה.
ממש משהו קטן לשבת, ששווה לקרוא.
אז יאללה, בואו נשקיע את הדקה וחצי הזאת בשביל הנשמה.. 
----
מכירים את זה שיש משהו שבא לכם לעשות,
והוא לא עבירה או משהו -
אבל עדיין אתם יודעים ש.. וואלה, זה לא מתאים. זה לא בדיוק רצון ה'?!..
נגיד בא לי לרדת עכשיו על איזה שווארמה בלאפה, עם כל הטחינה ככה מלמעלה, ו.. מממ 
א-ב-ל - אני יודעת שאני לא באמת רעבה עכשיו, וחבל לאכול סתם מתוך תאווה.
או שנגיד בא לי לראות איזה סרט נחמד וצנוע, סתם כדי להעביר ת'זמן -
אבל אני יודעת שתכל'ס זה בזבוז זמן, ואני יכולה לעשות בזמן הפנוי הזה כ"כ הרבה דברים טובים. לא חבל?
קיצור, אם מתישהו הרגשתם ככה - הגעתם לשרשור הנכון.
תקראו את הד"ת, ואני מקווה שזה יעזור לכם קצת בנושא..
למה בעצם יש 2 מזבחות במשכן?
ולמה בכלל יש את מזבח הקטורת?
כאילו מה? ה' רומז לנו להיות היפים ולהתחיל לעשן סמים?
בעצם כשאנחנו חוטאים - אנחנו פוגעים גם בגוף שלנו, שבתכל'ס ביצע את העבירה,
אבל גם בנשמה שלנו, שמתנתקת מאבאל'ה שבשמים, מאיפה שהיא הגיעה אלינו, בגלל שחטאנו.
המזבח החיצוני (מזבח העולה) מכפר על החטאים שעשינו ממש בגוף -
יענו, מחליפים בין הגוף שלנו, לבין הבהמה -
ובמקום שישחטו אותנו, שוחטים את הבהמה, והיא מכפרת עלינו.
אבל המזבח הפנימי (מזבח הקטורת) מכפר על הנשמה שלנו, שגם לה קורה משהו בגלל החטא.
לכן - אנחנו צריכים את 2 המזבחות.
אבל למה מזבח הקטורת כ"כ חשוב?
ולמה בכלל יש שם קטורת?
אם אני עכשיו אחטא - אני אדע שאני עושה משהו לא בסדר.
אבל יש דברים שלא ממש אסורים במפורש מהתורה, אבל הם לא ל'רוח התורה'.
ז'תומרת שמי שרוצה להתקרב לה' באמת - זה לא מתאים לו לעשות את הדברים האלה.
כמו שלדוגמא, אני לא יכולה לדמיין את הרב אליהו זצ"ל אוכל בתאווה, או צועק על מישהו.
אבל כשאני עושה את הדברים האלה - אני לא תמיד מרגישה לא בסדר, כי בתכל'ס אני לא עוברת על עבירה ממש מהתורה.
אבל עדיין הדברים האלה פוגעים במהות שלנו, בנשמה שלנו.
הם מרחיקים אותנו מאבאל'ה שבשמים.
בדיוק בשביל זה נועד מזבח הקטורת -
בשביל לנקות את הנשמה שלנו.
כמו שהעשן של הקטורת הוא ממש דבר דק ועדין,
ככה גם ההבדל בין מה שהוא רצון ה', לבין מה שלא רצון ה' -
הוא שיא הדק.
לפעמים ממש קשה לראות אותו, אבל בכל זאת - הוא פוגע בנשמה שלנו.
לכן, אם אנחנו באמת רוצים שהנשמה שלנו תהיה נקייה -
אנחנו צריכים ללכת גם ברוח התורה.
לעבוד את ה' באמת, זה אומר לא רק לעשות מצוות ולא לעשות עבירות,
אלא ממש בכל תחום בחיים שלנו - לזכור את ה'.
לחשוב אם מה שאנחנו עושים עכשיו מקדם אותנו, או מרחיק אותנו מהתכלית,
מאבאל'ה שבשמים.
קראתם עד לפה?
אשמח ממש שתקפיצו את השרשור.
תודה, צדיקים!
שנזכה, בעז"ה.
שבת שלום ומבורכת לכל עמ"י!
קיבלתי צו ראשון!! משום מה זה משמח אותי :O
עכשיו כל הנטורי קרתא מארץ מולדת יגיבו תגובות שנאה D:
זה צבא שאפילו לא יתן לך ספה נוחה בתורות בצו ראשון הוא הוא אפי' לא ישים לך סרט במסך הכבו יש לו מחשבים משנות השישים המוקדמות וחמש חיילים מטפלים כל יום במאה מתגיסים!11
הצבא לא רוצה אותך בווו בההה
טוב ההיתי חייב לשחק אותה נוער גבעות עכשיו רציני קח איתך ספר (ד"א שקט פה בזמן האחרון)אני באתי בשבע ויצאתי בחמש
שרשור חוויות מהצו ראשון נכנס עכשיו
בס"ד
רק לדעת שגמרתי עם זה כבר
מרב.מזל שאני בת.
נוסעים לעיר, ועל הדרך מצהירים [3 שעות] ומתייצבים [פחות מחמש דק'..]
מצהירים (שעתיים וחצי) שולחים הצהרה בדואר (שלא מגיעה אליהם) מקבלים התראה לפני מעצר פעמיים, מקבלים צו מעצר, מתייצבים עם עוד הצהרה, תוקעים אותך 3/4 שעה ובסוף מודיעים שההצהרה הראשונה כן הגיעה- הם פשוט שכחו לעדכן.
יחי צה"ל D:
לי ב"ה היה בסדר, גמרתי עם זה עוד בסוכות
SimplePlan סורי על הניצלוש.חיוכיםרחלי בלאו
מסכנה, הלכה לשם, אחרי שיקבלה צו לפני מעצר, ואז הם אמרו לי שהיא בכלל רשומה שכבר עשתה.
גרם לי לבוא לשם
(קיבלתי אותו ביומולדת - זה היה די מגניב.)
את יודעת, מהרבנות ללשכה בירושלים- זה כבר בדרך לת"מ.. [לא משנה שאח"כ עוד הלכתי לשיטוטי בנות בעיר... אבל פסדר... ובכלל- מי נוסע בת"מ??]
tomerittalאיזה מצחיק-כיף היה השבוע להיות בלשכת גיוס ולראות את כל השביעיסטים שמיניסטים מגיעים לצו ראשון..
שהם פגשו איזה אדיוטית.. כי כשקלטתי שהכל בסדר ואני לא צריכה לחזור שוב - פשוט דילגתי וקפצתי על המעקים והמדרגות..
אחרת אני אקבל איזה קב"א של 30 כמו איזה ערס :O
אא"כ ממש חשוב לך להיות מודיעין, טייס או משו כזה..
וגם במקרה כזה- בד"כ החבר'ה שהולכים לשם הם לא צריכים לתרגל- הם פשוט שולפים שם ת'תשובות.
בכ"מ תתכונן למבחן מתיש ולא כיפי
עשיתם עסק מהצו ראשון.
למיונים וימי שדה צריך לעשות כושר ואימונים אבל לצו ראשון זה ממש לא...
אין לך צורך גם לעשות מבחנים, לדעתי לא יעזור לך. זה פשוט על זמן ושכל...תרגול לא יעזור יותר מידי..
(ואני קיבלתי את הציונים הכי גבוהים, קב"א-56 ו90 בדפ"ר)
בהצלחה!
ותדאגו לא להיתקע שם יותר מידי זמן, זה סתם מעייף..
חזרת בשאלה או משו??
כן עשיתי. אל תדאג, זה למשו ספציפי, אם לא אני יצהיר.
aswמשום מה זה העציב אותי.
מזל טוב! זה באמת מרגש.
כשקיבלתי ת'פטור הסתובבתי כמו טמבלית בבית ובערך מלמלתי לעצמי "שרק לא יעשו לי בעיות אח"כ.. שהפטור לא יאבד.."
למה דוד שלי הלחיץ אותי שיש בעיות עם הצבא שמשום מה הוא נהנה לא למצוא את הפטורים שלנו ואח"כ עושים לנו בעיות... אז הפטור שלי שמור במקום הכי דיסקרטי בבית פחדנית שכמותי...
אבל קצת מבאס שעד שיש מישהו שעושה משהו אשכרה בשביל להעביר מסר,
הופך גם את זה לקטע של פירסום וטינניי ניי שוליים...
המשפט הזה ממש מלחיץ אותי...
יש לי איזה באג ברגשות, אולי קוראים לזה "נקביות מוגזמת" או אני לא יודעת מה...
אבל אני מרחמת הרבה מאוד על אנשים שקל מאוד להגדיר אותם כ"רשעים" וזה לא בשליטתי! פשוט רחמים רחמים רחמים!
למשל תמונה של ילד ערבי שמתחבא מפחד למראה חייל שלנו שבסה"כ רוצה לשמור על חיי העם שלי- זה עושה לי את זה! פשוט עירבוב של רגשות לא נורמלי, אני מרחמת עליו בלי שאני רוצה! ואני לא רוצה...
וגם אם זה היה בשליטתי והייתי יכולה להגיד לעצמי פשוט "לרחם/לא לרחם" וזה היה משפיע עליי- הגבול כל כך מבלבל!
איך אני יודעת מי רשע מרושע שצריך לנדות או לא יודעת מה, ומי פשוט נסחף וצריך חיבוק ואהבה בשביל לחזור?...
אני שומעת איזה שמאלני אומר דברים נוראיים, פשוט שונא אותי!!! ומה אני? מרחמת עליו שככה הוא חושב, מרחמת עליו שהוא התבלבל...
אני רואה מחבל (!!!) שניסה לפגוע באח שלי (כלומר מהעם שלי) ועכשיו הוא פצוע וכולו דם כי חייל צדיק ניסה לעצור אותו, למה אני מרחמת לעזאזל??? זה נורא!
והרחמים האלה כל כך מבלבלים...
מה עושים איתם?...
כיהודים..
החכמה היא לדעת כשצריך לדחוק את הרגש הזה לצד ולא לתת לרגש הזה להשתלט
כמו דוד המלך שעליו נאמר: "כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ
את רואה ילד - את מרגישה אמפתיה כי הוא ילד, ויש לו עיניים כאלו מפוחדות. לא כי הוא ערבי.
את רואה מחבל (!!!) - את נגעלת ומפחדת מהדם. לא כי הוא ערבי.
[זה אמנם קצת (הרבה) שונה, אבל -
את רואה שמאלני - את מזדעזעת מהדיעות שלו, ובגלל שכך חינכו אותך - את ישר מאחלת לו ש"יחזור בתשובה", ומרחמת עליו שכך הוא חושב.]
אם היו נותנים בידייך את הבחירה אם לגרש את הילד הזה מהארץ, או אם להרוג את המחבל - היית אומרת כן, בלי להסס ולרחם עליו. נכון?
אולי לא היית מסכימה לעשות את זה בעצמך, כי זה מרתיע לגרש או להרוג אדם (יהיה מי שיהיה), אבל היית תומכת בזה, ונותנת לאנשים חזקים ממך לבצע את זה.
[במאמר מוסגר אוסיף שלכן נשים לא צריכות ללכת לצבא - כי אשה לא מתאימה להרג ולהרס.
רובן המוחלט (אם לא כל) של הנשים לא יעמדו בזה, ולא יהיה להן את האומץ בזמן אמת לסחוט את ההדק.]
לכן, אין מה לחשוש, את לא מרחמת עליהם, רק מזדהה עם האדם שבהם (-רגשות של פחד, דם), וזה בסדר.
בנוגע לשאלה איך את יודעת מי רשע וכד' - את לא צריכה להתעסק הזה, לענ"ד.
גויים רצחניים (מחבלים, נאצים. - עמלק) וודאי שאין שאלה, ןבתוך העם - כרגע א"א לקבוע, בטח לא אנחנו הקטנים.
בנתיים גם אין טעם לשנוא, צריך רק לנסות לקרב, לחבק, להתפלל.
אני מרגישה כאילו עשו לי משפט עם .
רצח אופי, פשוט ככה.
העמידו אדם מול חצי כיתה, ושפטו אותו,
באו אליו בטענות על ה'אני הפנימי' שלו .
מול אנשים....
כואב.
הלבנת פנים ברבים.
כואב כ'כ, פוגע כ'כ.
לרצוח אופי של בנאדם.
אאוצ' !
בסיעתא דשמיא
ווואאווו
איזה כתיבה..
וואי עד כמה שזה נכון..
תהיהי חזקה
את יכולה..
אל תרשי להם להרוס אותך..
=)
אל תשימי עליהםר"חאיך הייתם מגיבים אם הייתי משקיעים בענק שלכם וזה שעושה לכם מזלזל בך.. הוא נתן לך רק פעם אחת כשיש לו עוד 3 פעמיים להביא וזה גם מוציא לך את החשק להשקיע למי שאתה עושה .. אבל מצד שני אתה לא רוצה לעשות משהו שאתה בעצמך נעלב ושנוא את זה!!
זה לא פייר ואין לי מושג מי עושה לי וקיבלתי פעם אחת וגם זה לא היה משו.. היא שילמה עלי 2 ש"ח על שוקו ומקופלת!
זה מה שקיבלתי!!
אוופ
ר"חזו הזדמנות מצויינת לנסות לחשוב:
למה אני נותן? בציפיה לקבל? ואם אני לא מקבל? אני לא נותן?
לנתינה שלך יש ערך עצמי גם בלי לקבל חזרה.
זה מבאס, וזה לא צודק, אבל אני חושב שההשקעה נותנת הרבה יותר
לנותן. יכול להיות שהנותן שלך נמצא באותו מצב כמוך, רק שלו היה
יותר קשה להמשיך להשקיע.
באמת שאין דבר. הכי חשוב שאת רואה את הנתינה באופן אחראי כזה.
הלוואי ולכולן הייתה חברה כזאת.
היי, גם שוקו זה כיף! 
יוואוו!!! אשכרה להביא למישהי סתם ככה הפתעה ממש נחמדה ולהשקיע בה מתוך טוב מוחלט!!! בלי ידיעה שיחזירו לך אותו דבר! אם בכלל...
זה שיא המבאס, אבל תראי איזה זכות אדירה שלחו לך!!! תביאי למי שאת מביאה בכיף! כי זה שווה את זה!!!
היה לנו גמד וענק שכבתי, ואני לא קיבלתי כלום.
במסיבת פורים, שבה חושפים את הזהויות ומביאים משלוח מנות לזו שעשתה לך, התברר שהיו לי 2 גמדות בטעות, ושתיהן (!) לא הביאו לי כלום.
אני עדיין זוכרת את העלבון שהרגשתי.
אז נכון, קשה מאוד לבצע, אבל עדיין אני חושבת שעדיף להסתכל על החיובי - את זכית לתת ולשמח.
מסכימה עם לך דומיה תהילה.
כדאי לך לנסות
יש לנו השבת שבת בר מצווה לבנדוד, ובאולפנא יש שבת זכור.
למה ללכת?
הייתי הולכת ניראלי לשבת, רק תלוי כמה שבתות אולפנא יש לכם, באולפנא שלנו יש רק שתיים בשנה אז כל אחת זה כאילו ממש וואווווווווווווווווווווווו אז לא ההייתי מפספסת ...
אני פנימיסטית, אז שבת אולפנא זה ממש לא מרגש. (אבל ממש).
הקטע הוא שזה שבת זכור, יעני שבת שהשמינית מארגנת וכו'... קיצר שבת שיא השווה.
מצד שני, שבת בר מצווה זה לא דבר שיש כל יום.... לראות את כל המשפוחה וכו'....
הממ אז ככה- אם כיף לך עם הבנידודים (אתם חברים וכו')-לכי לשבת בר מצווה. אם לא - לכי לשבת אולפנא
דווקא אתם משפחה דיי שפויה ונורמטיבית...
אהה, האמת מפה זה מתחיל: האח ממלכתי, האחות פמניסטית... אני רק מקווה שמישו לא יצא בסוף לתרבות רעה 
|תוהה| |קולט את השפעת פורים| |סותם|
נערה0סתם, לא באמת ברור, תעשי חושבים..
תראי מה יותר חשוב לך...
הייתי מציע להתייעץ עם המחנכת או עם כל אדם שמכיר אותך ואת המקרה ויכול לעזור.
בגדול הייתי אומר שתלוי בקשרים עם בן הדוד. ולא זו בלבד, אלא שהייתי גם מוסיף שהמשפחה עלולה להיפגע מאי-בואך לשבת בר המצוה, ואילו חברותייך ושאר האולפנה קרוב לודאי שלא תיפגענה. לפיכך הייתי מציע שגם אם החלטת ללכת לאולפנה ושקלת את הדברים היטב, לשוחח עם בן הדוד ועם הוריו ולבקש מחילה על כך שלא תשתתפי בשבת המיוחלת, ולבקש מהם שלא ייפגעו.
שבת שלום ופורים שמח
בסיעתא דשמיא
ברור שתלכי לבר מצווה..
חברות מתחלפות משפחה לא!
וגם עוד משוו..
שבת זכור יש עוד מליון כאלו!!!(מזל..)
לשיקולך..
מזל"ט..=)
בכולופן... ממש ממש תודה... 
מתי כבר כל המשפחה נפגשת?
אבל גם מלא זמן לא הייתה שבת אולפנא ..
איך שבאלך
אובז'יי!!אחרונהסתם... נראלי אני באמת יבוא לאולפנא...
וואי. מכירים את המצבים שאתם מוקפים בחברים. תומכים. אוהבים. מעריכים. ובכל זאת אתם מרגישים הכי לבד שבעולם..??
וואי כלכך קשה. כואב. מתסכל ולפעמים גם מייאש. חייבים מישהו שיהיה פה לשמוע, להקשיב אפילו שלא יגיב, רק יהיה. ואין אחד כזה. עד כמה שתמיד יש סביבך חברים בכל דבר- בטיולים, בכיתה, בחוויות, אבל דווקא כשכואב ומרגיש לבד, פתאום אין מי שיהיה לידך ויקשיב. רק יקשיב.. אין איזה חבר שתוכל לשבת איתו על כוס תה ולספר, ולפתוח ולהרגיש בנוח.. אין. דווקא כשהכי קשה אין אחד כזה..ואתה מרגיש בודד. ואין למי לספר..
כולם שואלים מה קורה? מה נשמע? אבל איזה חברה שאמת תרגיש שלא טוב??
למה כולם חברות מאוד טובות ובעצם זה אף אחת?!?!
וואי לפעמים כלכך קשה!!!!
אז את, אם זה מפריע לך, תפקחי עיניים ותחפשי אולי יש לך חברה שצריכה עזרה.
ולא, זאת לא בושה לפנות לחברה ולשפוך.
שוקו =)לפעמים יש דברים שבאמת אפשר לפתוח ולדבר עליהם
ולפעמים יש דברים (וכן אני מזדהה) שלא תדברי איתם על אף אחד
ושאת מרגישה שאין לך באמת למי להגיד...
אבל אפשר לנסות! [אני מצאתי]
ואם את רוצה....את מוזמנת בחום לאישי
אולי זאת שתמיד מסתובבת לידך, ונראית מאושרת ומלאת חברות- היא בדיוק כמוך!
גם היא מחפשת את האחת הזאת לדבר איתה ולשתף אותה, מישהי לשבת איתה על כוס תה ולספר...
רק צריך את התעוזה הזאת, את הקאץ' הרגעי הזה, חפשי מישהי, מתוך ה"כולם" המבלבל הזה, ותמצאי איזה הזדמנות שבדרך אגב להגיד לה "וואיי אני חייבת לפרוק שנייה, אני ללוידעת מה לעשות עם עצמי..."
זה עובד! אם שתיכן אכן בנות אדם ממוצעות השיחה בד"כ זורמת ומתפתחת לשיתוף מדהים וערבות ואמון מטורף!
וכשיש את הסודות המשותפים האלה, גם החברות מתחזקת ומתפתח משהו טוב כזה, את יודעת שיש לך למי לפנות וכנ"ל היא...
רק צריך להעיז ולהתפלל!
הפילו עליי לעשות יומולדת לאח שלי (כיתה ג') למשו כמו 20 ילדים (אנרגטים ביותר)
אינלי מושג מה אפשר לעשות!!
אם מישו יכול לעזור לי ברעיונות כלשהן הוא יזכה במצווה גדולה!! (מי רוצה לזכות במצווה חמודים?!)
באמת- אני חייבת רעיונות. אפשר גם במסר"ש/אישי אם למישו יש. תודה חמודים!!
משחקים פעילים, אבל לא יותר מידי (שלא יהרסו תבית
)
לא עולה לי כרגע משו...
בהצלחה!!!
קוראים לו ישלה.יש שם פווול רעיונות ממש נחמדים!
פופקורן (סרט ארוך... שימשוך זמן...) ועוד כמה פעילויות חמודות...
מסלול מכשולים וכוו'..
כגון:שני ילדים צריכים ללכת עד הקיר ולחזור עם כף שעל זה מונח תפוח (או פרי אחר) ומי שחוזר ראשון מנצח ומקבל פרס.......
או שמדביקים על הקיר דף ומצירים על זה קליעה למטרה ומכסים את עיניו של החבר והוא צריך לעשות נקודה בדף כמה שיותר קרוב לאמצע ומי שהכי קרוב מקבל פרס..
בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!
את צריכה להוציא להם את המרץ ברמות:]
למשהו יש צ'ופר חמוד [קטע קריאה ] לכבוד פורים לילדה בכיתה ה' ? [היא לא ילדה דתית אז לא משהו עמוק מידי. .] משהו נחמד כזה שמעביר מסר לכבוד פורים , כל מיני דברים משמחים וכד' ..
תודה ! (:
התכוונתי לאיזה קטע כתוב .. קטע מצחיק כזה שמתאים לפורים (:
אבל אולי זה יתאים20120301194644.doc
