בני צבי כמעט ולא מקבלים את מי שמגיע להיבחן שם ,אני לדגומא היום מפסות על זה שאני לא היתקבלתי לכל מיני מכומות שרציתי להתקבל אליהם בהתחלה...

בהצלחה....

אבל חבל על הבאסה...

נשמע הזוי, אבל תגיד לעצמך- "הם לא מבינים מה הם הפסידו!..."

ברצינות!

תלך לאן שיכוונו אותך, כי אין ברירה...

אבל תעשה שם הכי טוב שאתה יכול! תהנה מלא מלא!!!

ב"הצלחה צדיק!!!

יהיה טוב בע"ה!!!!

היא לא כזאת טובה כמו שחושבים ובאמת שהיא ישיבה פשוט

חרייייייייייייייייייייייידית

כדוגמה של החיים שלי אני ניסתי אולפנה אחת שמאוד רציתי להתקבל ושכסרבו ממש התאכזבתי קשות ובכיתי אבל עכשיו שאני מסתכלת אחורה אני רואה שכעיקרון זה מקום שממש לא היה מתאים לי באופי אז ידיד,תתפלל שיקבלו אותך למקום שטוב בשבילך!

בהצלחה רבה.

שלשם רציתי ללכת!

אבל התקבלתי לבני צבי שאני לא כ"כ רוצה ללכת לשם!!!!!!!!!!

תשובות??

ישיבה על הפרצוף....

הזורעים ישיבה טובה אבל מתאימה לבחורים מסוימים.

יש שם בחורים ממש טובים...

אם לך לא התאימה ישיבה לא אומר שצריך להוציא לה שם רע.

אתה יכול להגיד שלך היה רע וגם להסביר למה.

אבל אל תגיד ככה, זה ממש הוצאת שם רע.

בס"ד

תיצור קשר אשמח לעזור...

אני מכיר אותך ויש לי הצעה מפתה חבל"ז-דבר איתי בפלא'...

כן, כן, הייתי בידיוק במצב שלך. לא התקבלתי למקום שחלמתי ..

ואני זוכרת איך השקעתי כל כיתה ז' כדי להוציא תעודה טובה ולהתקבל.  אבל ה' רצה. ולא התעודה, ולא הלחץ מיצד הבצפר היסודי - כלום לא עזר. הם לא הסכימו לקבל.

היום, אני במקום אחר ומודה לה' על כל שניה במקום שאני נימצאת בו.

הלכתי לשם לבד, עם חששות מכאן ועד השמים (הודות לסטיגמות הנחמדות). אבל ב"ה הדבר שהייתי צריכה, זה פשוט לפתוח דף חדש. לא עם אותן בנות שהלכו לאולפנת חלומתי.

ופשוט ד' סידר את זה ..

אז להגיד לך את זה עכשיו, לא בטוח שזה עוזר. בעצם - בטוח לא. כי עכשיו, באמת ניראה לך שאתה דפוק ושאתה הולך לישיבה ממש דפוקה. וזה ממש הגיוני.

אבל, אל תהרוס לך את השנה הכי כייפית ביסודי ביגללה! לא שווה להכנס לדיכאון, לחשוב שאני לא שווה כלום.

הם הפסידו ילד שפיץ!

המלצה שלי - תתפלל ותאמין שד' יוביל אותך למקום הטוב ביותר. תבקש מימנו עזרה, והוא יעזור. בטוח!

תתנחם בזה שהקב''ה לא עושה סתם דברים!

הכל לטובה(:

בהצלחה

עכשיו שמסתכלים אחורה רואים שה' כייון אותנו למקום טוב שאנחנו לא חשבנו על זה!

בהצלחה!

גם לי הייתה מציאות שבה שיבצו אותי למקום שלא רציתי להיות בו (לא בית ספר אלא מסגרת מסויימת בתוך בית ספר) ,ובסוף בית הספר (גם בתחילה לאחר כמה שבועות וגם באמצע אולם בסוף זה היה ברור מאוד !) הוברר לי שזו הייתה המסגרת הכי טובה שהייתה יכולה להיות בשבילי,באמת באמת הכי טובה!!,וזו בכלל הייתה "טעות" של שיבוץ לפי ההגדרות שכיוונו לשיבוץ תלמידים

בהמשך חייך ומה תעשה...

בהצלחה בהכל!!

אם את עושה הדרכת חוץ, חצי מהשבתות [לפחות] את לא בבית!!

הדרכת חוץ דורשת הרבה, קחי אתזה בחשבון.
הרבה יותר קשה לפתח קשר רציני עם החניכים כשהם נפגשים איתך רק פעם אחת בשבוע...

בס"ד

הדרכתי בסניף חוץ שאי אפשר ללכת אליו ברגל.

הייתי עם מד"ש שהדריך את השבט הזה במשך שנה לפניי- הוא למד (לומד, שיהיה...) בישיבה בצפון הארץ, והיה חוזר הביתה רק לשבתות- וגם אז, לא כל שבת. הוא היה בא רק לשבתות.

לעומת זאת אני, גרה בבית, הייתי מגיעה כמעט כל שבוע לפעולת אמצע שבוע- ופעם בשבועיים (לעז: שבת כן, שבת לא) הייתי באה לסניף לשבת שלמה.

אני אגיד לך מה אני מרגישה- הקשר שלי עם החניכים והקשר של מד"ש שלי עם החניכים הוא שונה- ושנינו השקענו באותה מידה- זמן, מאמץ, השקעה, פעולות, צ'ופרים, וכאלה.

למרות, שהוא הדריך אותם כבר שנה לפני- הקשר שלי איתם הרבה יותר טוב, הם העדיפו לבוא לדבר איתי, והעדיפו להיות איתי יותר פתוחים מאשר איתו.

*קחי את זה בחשבון.

דבר נוסף- מניסיון אישי אני אומרת לך שהשבת נותנת לך הרבה יותר. נכון שפעולת אמצע שבוע הרבה יותר כיף להכין, הרבה יותר כיף להעביר, יש הרבה יותר מה לעשות בפעולה- שבת זה אחרת. קודם כל, את נותנת להדרכה את כל כולך- והחניכים רואים את זה- מבטיחה לך. את צריכה להתארח אצל החניכים, לישון בבתים שלהם, לאכול אצלם ארוחות- הקשר שלך איתם נבנה הרבה יותר.

בהתחלה, זה בהחלט פדיחה רצינית, ואני הייתי ילדת בית, בחיים לא חשבתי שרוב השבתות אני אהיה מחוץ לבית, ובהתחלה היה קשה, לא אשקר, אבל זה בנה אותי הרבה יותר, זה נתן לי המון- יותר מלחברות שלי שמדריכות בסניף האם שלהם- קרוב לבית ולחצאית של אמא

אם את רוצה עוד פרטים על זה- אשמח באישי...

ומסתמא את צריכה להרגיש את האווירה גם בשבתות.

בתור מדריכת חוץ לשעבר..מומלץ!

מחזק תקשר..כמה שיותר עם החניכים יותר טוב. לך ולהם

בהצלחה ממש.

http://www.bar-mitzva.com/kriot.asp

בסידור \ בחומש

ואם לא הבנתי נכון אז..

"זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע, ולא ירא אלוהים. והיה בהניח ה' אלוהיך לך מכל אויביך מסביב, בארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלק, מתחת השמים. לא תשכח."

אבל אני צריכה להכין עותק בוורד ולצלם כמה וכמה פעמים. (:

ותודה רבה על הקישור עזר מאוד

לכי לרבנות הראשית הקרובה לביתך והצהירי. כאשר יש אצלך את ההצהרה ביד יש לך 2 אפשרויות:

1) להתייצב ביום שכתוב לך, ולהראות להם את ההצהרה.

2) לשלוח בדואר.

אם צריך עוד מש'ו, שאלה, חשש וכ'ו - בשמחה!

סיימתי את תהליך ההצהרה לא מזמן אחרי שהם עשו לי הרבה כאב ראש..

וואו זה יכול להיות חסכוני!

תכננתי ללכת בתאריך (עוד כמה חודשים, אבל זה עושה כאב ראש כבר מעכשו..) , רק מה - התאריך העברי והתאריך הלועזי שכתוב הם לא אותו יום!

איזה גאונים!!

תצהירי רק אחרי שאת בת 17 לפי התאריך העברי!!

אחרת תצטרכי להצהיר שוב!

(מנסיון - זה לא כיף...)

ותביאי איתך לבית הדין הרבני תעודת זהות ו-50 ש"ח.

בהצלחה רבה רבה

אני הצהרתי אחרי שהייתי בת 17 לפי הלועזי,

שלחתי להם העתק בדואר רשום,

והם החזירו לי מכתב (עם צו לפני מעצר!),

שכתוב בו שההצהרה לא תקפה, כי עוד לא הייתי בת 17...

והייתי צריכה ללכת להצהיר שוב, לשלם שוב, לשלוח להם שוב בדואר...

ב"ה השבוע קיבלתי את הפטור!!

בס"ד

נשמה, 

אל תשלחי את הטופס המקורי כי את תצטרכי אותו בהמשך לשירות, לימודים גבוהים ועוד..

צלמי ושמרי! שיהיה כמה עותקים. זה ממש חשוב!

ואם את שולחת תשלחי בדואר רשום ותוודאי שזה הגיע.. ואין שום סיבה להגיע ללשכת גיוס לבדיקות כי רק יבדקו אותך ויתחילו לך סרטים..(מנסיון של חברה..)

ב"הצלחה!

ואת הפטור- 'צלם ושמור'. במקום בטוח

ישר אחרי שקיבלת צו אפילו אם את עוד לא 17 זה לא קשור..

את צכה להביא תז, (ואם אין לך ללכת לעשות במשרד הפנים עם תז של ההורים)

50 שח (עמלה בשביל הרבנות)

את הצו שקיבלת ( בשביל הלשכה)

זה בכלל לא מסובך!! רק לפני שאת הולכת לכל המקומות האלו תבדקי באיזה שעות הם פתוחים..(בבוקר בעיקר)

ואיזה טופס לשמור- צו ראשון או הצהרה?

1-קודם כל, בשביל להצהיר- את חייבת תעודת זהות! אם אין לך- לא נותנים להצהיר!

בשביל ת"ז את צריכה ללכת למשרד הפנים עם ת.ז. של אחד מההורים שלך. זה לוקח זמן..אבל לא יותר מדי-תביאי גם לפחות 2 תצלומי פספורט שלך.

2-ההצהרה לוקחת כמה שניות, אבל ייתכן שברבנות יש תור ארוך, לכן כדאי להיאזר בסבלנות ורצוי מאוד לברר את זמני הפתיחה מראש (נכון גם לגבי משרד הפנים).

3-מהלך ההצהרה לא נורא בכלל, אולי ישאלו אותך שאלה כלשהי ביהדות, וגם אם כן-היי סמוכה ובטוחה שאת תדעי אותה..(את יודעת מה מברכים על תפו"א?) בסוף, הרב מביא לך טופס אישור פטור מצה"ל, ב2/3 עותקים. תשמרי אותם!

4- לגבי הצו-לא עוברת שום בדיקה רפואית! באופן לא רשמי את גם לא חייבת להגיע בזמן..אם את מקבלת התראה שלישית לפני מעצר- מומלץ שתגיעי בהקדם, לא לפני זה.

5-אם את צריכה לדעת איך מגיעים ללשכת הגיוס בי-ם, ממשיכים מהצומת של "שערי העיר" (אחרי התחנה המרכזית..) רק שבמקום להמשיך ישר לעבר השוק, את פונה שמאלה אלהשכונות החרדיות..יש שם בהמשך שלטים.

6-תביאי איתך תעודת זהות (שידעו שאת לא מחבלת) ואת הקבלה מהרבנות שיש לך פטור. אולי תצטרכי לחכות בתור, אולי סתם תצטרכי לחכות שהפקידים יואילו בטובם להתייחס אלייך. ייתכן מאוד שתספגי הערות ביקוריתיות המופנות אלייך כנציגת "הדוסים המשתמטים"..אל תלחצי.

זהו, בהצלחה!

אם צריך עוד משהו-רק לשאול!

מה (בנים) אף פעם לא היה לכם חבר אמיתי שסיפרתם לא את הכל והוא סיפר לכם, והייתם 'החברים'???

חס וחלילה אני לא מכלילה! ברור שיש כאלה ויש כאלה...

אבל זאת תופעה שממש חוזרת על עצמה! בגלל זה היה חשוב לי להעיר את זה...

כי זה קורה הרבה, רק צריך לפתוח את העיניים והלב...

אתם לאיכולים להגיד על זה שטויות.

נכון, גם האח הקטן 3 לא יכול להכליל.

אבל הוא אמר את זה מניסיונו האישי.

(ואני יודעת שזה מניסיונו האישי.)

זאת דעתו, וקצת קשה להגיד על דעה של מישהו אחר שהיא שטויות.

אצלו זה באמת (היה?) ככה.

בנים יכולים להיות חברים טובים (אפילו בהרבה) יותר מבנות.

בסיעתא דשמיא

ווואאי  זה כ"כ נכון!!

השאלה מורכבת מכ''כ הרבה דברים, אני לא יודע איך להתחיל...

(תקציר למטה)

אני לא אגיד שיש לי שחנ''שים עמוקים כל יומיים עם חבר, אבל אני יודע עם איזה חברים אני יכול 

לשתף מחשבות/ רגשות. גם לא כל חבר ידע להכיל או לקבל את מה שאני אומר, אז גם את זה אפשר

לוקחים בחשבון.

אולי אצל בנים יש אווירה מבודחת יותר (או שהבנות רגשניות יותר?). פחות נוח לשתף דברים בסגנון

מסוים כשהאווירה אחרת. למשל, בטיול שנתי יש פחות שחנ''שים מאשר מסע לפולין*. 

תלוי גם ברמת הבגרות והגיבוש של החבר'ה. כשכל אחד עדיין עוטה על עצמו תחפושת ולא נותן

ל'אני' שלו להתבטא ומתבייש בו... זו כבר בעיה אחרת. הרבה פעמים כל החשש הזה מהצחוקים

של החברה הם תסריט שהבן אדם בונה לעצמו בראש. יכול להיות גם שכן יצחקו, אבל גם יכול להיות

שלא...

אני גם לא בעד הגישה שאומרת שה-כ-ל צריך לשתף.

יש גם זכות לשתוק ולשמור סודות ותהיות לעצמך.

לפעמים זה גם עדיף.

אני בספק אם רמת השיחות מעידה על חברות טובה יותר או פחות. כמובן, קשר בין בני אדם הוא בעיקר

מילולי, אבל אין שום מניעה שיהיו שני חברים טובים בלי כל הפריקות כשקשה.

בקיצור:

זה לא נכון לומר שזו תופעה או בעיה. בנים פשוט לא מדברים על הכל וגם לא תמיד רוצים לדבר.

מודל הדיבור והשיתוף הנשי, נקרא לזה כך, לא בהכרח חייב להתקיים גם בגבר. המחשבה על הבעיה

צצה רק כשמשווים אותנו לבנות. וזה - לא שייך.

| *תסלחו לי אם בשבועות הקרובים המונח "מסע לפולין" יצוץ, טוב? 

וגם לשאול חברים 'מ'מצב' כשהם בדיכי.

לי אישית יש חברים שהם הכל בשבילי! (ואני בן למי שלא הבין...)

כ'כ מכירה ת'הרגשה .

אשמח לדבר איתך, ואמלא, אני  ממליצה לעשות איזה יומכיפ עם חברות טובות .

זה משכיח את כל הבעיות בד'כ ...

אמרת "יש לי ניסיון ממש גדול בחיים"

אני ח"ו לא מזלזלת, אבל לכולנו יש ניסיונות וכל אחד מאיתנו חושב שהניסיון שלו מאוד גדול עד שהוא רואה ניסיונות של אחרים ונכנס לפרופורציות.

זה סתם נקודה.

הייתי במצב שלך, ולפעמים באות לי שוב המחשבות האלה של "למה ה' עושה לי את זה?", "למה הוא מנסה אותי?", "נמאס לי"

אבל יש לי שתי סיסמאות להגיד לך, ואני יודעת שאנשים שונאים סיסמאות אבל אם תחשבי עליהן, את  תראי שהן מאוד עוזרות.

"גם אם לא הכל טוב, הכל לטובה"

הקב"ה לא מעמיד אדם בניסיונות בלי לתת לו כוחות לעמוד בהם.

אם קיבלת את הניסיון אז יש לך כוחות לעמוד בו!

וכנראה שזה בדיוק מה שאת צריכה לקבל כדי לצמוח ולגדול.

אל תתיאשי!

אם הביאו לך ניסיון כזה אז אתת חייבת לעבור אותו!

כי רק ככה תוכלי להמשיך ולהתקדם.

החיים הם מסלול, מסלול מכשולים.

כל פעם עוברים מכשול ומגיע עוד אחד.

יש פעמים קצרות בדרך שנותנים לנו לנוח (למרות שלחיות כיהודי שומר תורה ומצוות זה ניסיון אחד גדול אבל....)

ואז מנחיתים עלינו ניסיון.

אם נתיאש במסלול מכשולים, לעולם לא נגיע לסוף, לא נגיע למטרה, לא נמלא את המשימה.

אבל אם נגיד לעצמנו "אנחנו לא מתיאשים! אמנם הדרך קשה אבל בסוף היא משתלמת!"

אז נגיע!

כי כוח רצון יש לנו...

למה לך זה הגיע?

כי ה' החליט שאת הכי צריכה את זה וזה הדבר שהכי יעזור לך בהמשך.

ותאמיני, תאמיני שזה יעזור לך.

אנחנו לא סתם עוברים דברים.

יש סיבה.

לפעמים הסיבה נסתרת, לפעמים אנחנו באמת שואלים "למה היינו צריכים את זה??"

אבל אנחנו חיבים להפנים שגם אם הסיבה נסתרת, היא קיימת.

ה' לא סתם מעמיד אותנו בניסיון כי משעמם לו.

לא משעמם לו.

הוא מעמיד אותנו בניסיונות לטובתנו בלבד.

כי הוא מאמין בנו, כי הוא אוהב אותנו, כי הוא אבא שלנו!

ואבא, אבא לא מרע לבנים שלו סתם.

אבא אוהב אותך!! הוא אוהב את כולנו, והוא לעולם לא עוזב.

תמיד הוא יישאר אבא שלנו!

ממש כמו אבא אמיתי

אם את רוצה יותר הרחבה אתת מוזמנת לאישי

וכמובן אם יש שאלות או משהו דומה.

אגב, הנאמר פה, נאמר בעקבות ניסיונות שעברתי השנה ונפלתי בהם למשך זמן ארוך ולקח זמן רב עד שהצלחתי לקום.

אם את רוצה לשמוע דוגמאות, מוזמנת לאישי.

זה באמת לא קל. אבל אני ממש מתרשם מזה שפתחת את ההודעה שלך ב"יש לי ניסיון גדול...".

זה כבר פתח לתקומה. אם את רואה את זה כניסיון ולא "סתם", אם הראש שלך עדיין מספיק

צלול בשביל לראות את זה ככה - אני מסיר בפנייך את הכובע.

ואני באמת מתכוון לזה. זה בכלל לא מובן מאליו.

אכן, החיים תקופה קשה... כשלי הייתה תקופה באסה כזאת הייתי פשוט "מחזיק" חזק בכל הכוחות

בנפש ומחכה עד שזה יעבור. לנסות להרים את הראש מעל המים כמה שאפשר, בידיעה שזה מצב

זמני ועוד רגע יהיה טוב. אולי זה לא מתאים לכל אחד, אבל אני חושב שצריך להיות מקום בראש שמבין

שהרע הוא חולף.

תרצי לכוון אותנו קצת יותר?

איפה קשה לך? באיזו צורה זה מתבטא?

שתפי רק אם נוח לך...

(שימי לב שלאו דווקא כל דבר ודבר יתאר את המציאות שלך,אבל הרבה מזה כנראה כן)

א.לתת חיוך גדול,את יהודיה,עברנו 2000 שנות גלות במציאויות שלא ניתן להבין כיצד שרדנו ולא התבוללנו,נעבור גם את זה ,את בגיל שכזה וזה לא חריג ,אבל בסוף בעז"ה רואים את האור =]

ב.הרמב"ם תקף את צורת החשיבה לפיה אנשים מתעוררים ומתלוננים רק כאשר מגיע להם קורטוב רע,להרבה אנשים או אפילו לרוב האנשים 95 % מהנק' בחיים שלהם הם בחזקת טוב,דברים שצריך להיות מאושרים בגללם במאוד מאוד,ואילו כשמגיעים ה5% של בעיות שצריכים התמודדות הם מלינים על כך (איני תוקף אותך חלילה,זה אולי עניין טבעי ובודאי לא רק את,אולי גם אני,משום שאנחנו שואפים שיהיה לנו רק טוב,אבל צריך לראות את המציאות השלמה,אחרת אנחנו משלים עצמנו ומגיעים למצבי שקר ,וחבל כ"כ כשאין סיבה אמיתית לכך !)שכל חייהם רעים ומרים ע"י הסתכלות על ה5 % לבדם !!! .עלינו לשבור את צורת החשיבה הזאת.את יכולה ללכת ?,לראות?,לשמוע?,את שומרת מצוות ? (יש ילדים יהודיים שלא יודעים להגיד את המשך הפסוק של "שמע ישראל...",את צריכה להיות מאושרת שד' שם אותך במשפחה שומרת מצוות !) וכך הלאה.. כ"כ הרבה טוב שצריכים להודות לה' עליהם ! .

לכל אחד יש את התמודדויות שלו,והחסרונות שלו,אני לדוגמא חולה במחלה שאני צריך להיות בטיפול תרופתי במשך כל החיים (למרות שעדיין לא איבדתי תקווה שהיא תתרפה למרות זאת,כי יש עדויות שיש אנשים שזה התרפה להם,אז בעז"ה !) אולי את ב"ה ובעז"ה לא חולה במחלה כזאת לכל אחד יש התמודדיות שונות וכל אחד צריך לקחת את הבעיה(להבדיל ממצוקה או משבר,שזה לדעתי מצב של אי טיפול ראשוני בהסתכלות על הבעיה או בבעיה עצמה) להסתכל עליה בצורה נכונה ואמיתית,ולשאול האם אני יכול לפתור אותה ? ,איך ?,אם לא,איך אני מתמודד איתה ? וכו' כל זאת תוך כדי דירבון עצמי,וההבנה שאם יש לנו ניסיון והתמודדות יש דרך להתמודד איתו !

לסיכום:א.להסתכל בצורה בריאה ונכונה על המציאות,על הטוב הרב שאנחנו נוטים חלילה להתעלם ממנו !,ב.להכיר בטוב הזה ולשמוח בו במאוד מאוד ! ולהגיע להכרה שיש ב"ה כ"כ הרבה טוב שאני צורך להודות לקב"ה ,להבין שהמאזן הוא שב"ה יש הרבה יותר טוב מרע ג.יש גם לגשת להתמודדות עם הבעיה ולא להשאיר אותה בהפקר: להסתכל על הבעיה בפורפורציה נכונה ורגועה,ולא לנטות להגיע למצב דיכאון,זה כנראה משאלת היצר להפילנו,קל יותר במישור המידי לברוח לדיכאון וליאוש,קשה יותר להתמודד,אנחנו נכנסים לעצבות לאו דווקא כי אין פתרון ! אלא כי קשה יותר לפתור.ד.לבדוק כיצד אני פותר בעיה זו ? במי אני נעזר לשם כך ? ה.אם זה בעיה שאנחנו בעצמנו לא יכולים לפתור ולא ניתן לשנות מציאות זו לפחות בטווח הקרוב,לחשוב,כיצד אני מתמודד עם בעיה ? במי אני נעזר ?ו.בכל התהליך יש לדרבן את עצמנו לא לעצור בדרך,אנחנו חכמים ורוצים לחתור קדימה ולא להשיג את הקלות הרגעית שבעצבות !.

אלו לדעתי דברים חשובים שצריך ליישם,כמובן שאם יש דברים חיוביים שאת חושבת שיש להוסיף,אז מומלץ להוסיף

בהצלחה ! .

מארגנים ארוחה משפחתית מושקעת. חידון על המשפחה זה ממש טוב .עד כמה אנחנו מכירים. (הילדים את ההורים  ולהפך).  שלט ממש יפה שתולים על החדר שלהם (זה ממש משמח יותר ממתנות שתקנו להם).

לקשט את הבית בלונים וכ"ו... (אם האלבום של התחונה שלהם כבר לא נראה משהו שווה לעצב להם אותו מחדש). לבקש מכול אחד לרשום מכתב ברכה לשני. בהצלחה ושיזכו לעוד שנים מאושרות!!.

אנחנו אפילו לא יודעים מה התאריך..  |מתבייש|

יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי
שנזכור את המילים ולא נשכח את התנועות.
שלא תהיה הפסקת חשמל וההגברה לא תעשה בעיות.
שלא ירעדו לנו הידיים
ולא ניתקל אחד לשני ברגליים.
שלא יהיו פאשלות ולא נהיה לחוצים -
וגם אם כן שיישאר חיוך על הפנים.
וכשהכל ייגמר, אחרי כל החזרות -
שנקבל גם קצת מחיאות כפיים סוערות...

למעלה יש את המכתב פתיחה תקרא אותו.

התמכרות נעימה למקום.

תודה לך.

המנהלים פה לא עד כדי כך מפחידים...

כאילו יש אממ... אממ....

אבל הם לא נושכים בדוק!

מדברים על דברים שמעסיקים את "נוער וגיל ההתבגרות" וגם מה שלא...

ברוך הבא!!!

תסתכל בשרשורים הנעוצים למעלה.

וברוך הבא

.

סתם סתם

אנחנו מאוד נחמדים!!!

חיוך קטן ברוך הבא

רק כדאי להיזהר לא לפרסם פרטים אישיים לאנשים שאתה לא סומך עליהם.

זאת האזהרה היחידה שיש לי לך....

ברוך הבא למשפחת נוג"ה!!!

תראו  איזה מסכן רק יומיים פה וכבר מפחד מענבל...

מה אתה אומר?!

חי בסרט

וסטודיו- כולם מפחדים ממני  |עפה על עצמה|

ועוד ממך?

הצחקתני.

שימרחו את זה כ"כ עד שנצא (עוד פחות מחודש) בלי לדעת על המלגות.

ככה ש..

תשובות על המלגות קיבלנו בערך שבוע-שבועיים לפני היציאה.

תתעדכן עם מרכז המסע.

חשבתי על זה לפני בערך חודש, רק עם הלח"י, והגעתי למסקנה שכן, זה נכון, ובמקום לשבת בבית ולקרוא ולהזדהות עם הלח"י, הלכתי למאחז, להכיר, ועכשיו אני שם, גם פיזית.

יומנעים.

דרך אגב, תשאלי בארץ מולדת, יענו לך יותר טוב ממני.

פעם זה היה שלטון בריטי ועכשיו אנחנו עם שלטון יהודי שאמור לעשות לטובתינו!

וזה באמת שאלה אם זה נכון ללכת למאחזים או לא

ואני חושבת שזה כן חשוב כי זה מלמד ממש לאהוב את הארץ ושיהיה חשוב לך ממנה

אבל לא ללכת בכוונה נגד החוק כדי לעצבן את המדינה! הם לא האויבים שלנו.

יש אולי קצת קשר- שניהם לא חוקיים.

זהו.

מבצע חומה ומגדל היה נגד בריטים- לא יהודים, לא אחים.

היה דרך לעקוף את החוק. זה לא היה ללכת נגד כולם עם ראש בקיר. (לא אומרת על מאחזים.)

אין פה בכלל מה להשוות!

בנים שהולכים- מבינה, זה בהחלט חשוב.

אבל בנות?? סליחה מאוד, אבל זה ממש לא מקום בשבילנו.

שם אם את הולכת, זה חוסר צניעות מוחלט, את החיילים לא מעניין עד כמה את דתייה.

וחוץ מזה- קצת בעיה של מלחמת אחים...בעיקר חשוב ללכת למען ארץ ישראל, בידיעה שגם החיילים מבחינתם באים כדי לעשות מה שנכון בעיניהם.

רק לא מלחמת אחים!!!!!

במאחזים, לצערנו, כן מפרקים כל בית עם גג, לעומת חומה ומגדל- שמבנה שהיה לו גג היה אסור לפרק.

ולכן זה פחות משנה "כמה יספיקו לבנות בלילה", ואפשר לעבוד יותר בסטלה, תכל'ס...

ובאמת- בגלל שזה היה בריטים מסריחים- ברור לכולנו שהיה צריך לצאת ולפעול, אבל כשמדובר באחים שלנו, יהודים, ואנחנו חלק מהמדינה- זה קצת מערער את הביטחון ומגביר את הפחד...

חוצמזה- ישמצב שגם אז היינו מפחדים רצח.. אז לא בטוח שהיינו הולכים לבנות בגלל הפחד הזה..

אני גם תמיד חושבת ש"אם הייתי בתקופת המחתרות- הייתי בלח"י, דאא", אבל זה לא כ-זה ברור, כי יש את הפחד הזה- גם מצד ההורים וגם מצידי... אז לא יודעת...

לא במובן שלילי או חיובי, פשוט זה לא אותו דבר!

בחומה ומגדל העניין היה שלא הורסים יישוב שכבר בנוי, בגלל זה השקיעו ובנו. אבל עכשיו? לא ממש שמים על זה...

כבר אין עניין לשיטת בנייה הזאת, היא לא עובדת!

ובחומה ומגדל המלחמה הייתה נגד הבריטים, וכאן... לצערנו יש סוגשל "מלחמה" נגד אהמ אהמ...

לא כל התיישבות הייתה בצורה של חומה ומגדל.

אם יבנו מאחז עם חומות ומגדל שמירה אז אפשר יהיה לומר שכן.

בניגוד למאחזים, חומה ומגדל היה מבצע עם הנהגה, עם ראש, יוזמים.

לא כל המאחזים כפופים תחת מרות אחת ובגדול - כל אחד עושה "מה בראש שלו".

אני לא אוהב לעשות את ההשוואה כי יש כ''כ הרבה גורמים שהשתנו.

אבל העיקרון זהה, וזה מה שחשוב.

מהלוח הראשי

יש שקעים שמובנים עם שעון שבת ויש כאלה שלא, אי אפשר לשנות את זה...

צריך פשוט לשנות את החיווט בלוח חשמל.

השאלה אם זה אפשרי - כלומר יכול להיות מאוד שאותו חיבור מוביל גם לשקע שאתה רוצה וגם לעוד משהו שאתה לא רוצה שלא יעבוד עם השעון שבת.

אם כן, אין באפשרותך לעשות את זה, זה עבודת חשמל שרק לחשמלאי מותר לעשות.

אתה יכול לחפש שקע אחר, ואם הוא רחוק להעזר בכבל מאריך.

בהצלחה!

מזל טוב

וואי. אני ממש אוהבת שמכירים כזה את 2 הצדדים איכשהו.

איזה כייפ!!

באלי שגם אחותי תתחתן!!!

היה מטווורררףףףף!!!!!!!!!!!!

תודו שהקטע הכי כיף היה הדיסקים לאוטובוסים איייןן על השמינית בכל האולפנההה

ואוו.. באמת היה טוב!!
ורוג'ר, אצלינו באוטובוס שכחו לצרוב חלק מהדיסקים...
שעות ניסינו לנחש איזה צרוב ואיזה לא,
ועד שהצלחנו לשים את אחד הדיסקים זה היה שירים של "ליצן קטן שלי" ו"זקן ארוך לי עד מותניים"

סתם, אבל היה אחלה, באמת!
במיוחד המסלול ביום השני מהבוקר עד השקיעה, והנוף מטורף.

שלישית מה קשור (כל אחת מתחפשת למה שבא לה), הארי, רון והרמיוני, שלושה אנשי שלג [שיא המגניב!! ], הדובים של זהבה..

כל בת מתחפשת לאמא ואז זה כאילו 'אם פי 3'!! (אפשר לעשות גם ב4..)

אתן יכולות להתחפש לדמויות מסרטים

צעצוע של סיפור , שרק, --- > מה שבא לכן D:

בהצלחה