פורסם בעולם קטן
מכתב גלוי לרבנים ולמחנכים
אביעד חזני, חיפה
קראתי באכזבה את תגובותיכם על התנהלות המאבק ב"בית השלום" בחברון, שמעתי אתכם מגנים בתוקף ברשתות התקשורת, והרגשתי כמרבית חברי, ניכור.
אני אישית, לא הייתי בחברון עצמה, אלא פעלתי במקומות אחרים. אך אחיי ואחיותיי, בשר מבשרי, שותפיי לדרך ולאמונה, היו בחברון.
לא באתי לדון על צדקת המאבק, ולא על שיטות הפעולה. רציתי לדבר על דבר יסודי הרבה יותר.
גינויים, גינויים וגידופים זה מה שקיבלנו מכם. לא השתתפות, לא הבנה, לא הושטת יד מנחמת ולא זעקה. זעקה, על האלימות הנוראה, על הרשעות האכזרית מולה עמדנו חשופים, כשבאנו בשם האידאלים אליהם חונכו על ידכם.
אני מבין שאינכם מסכימים לשיטת המאבק. אולם, האם כל תופעה אתם טורחים לגנות?! האם כל חיסרון בציבור הדתי אתם דואגים לתרץ?! אז למה הזדעקתם פתאום?!
לפחות הייתם מגנים את בית המשפט על השקרים, את כוחות הביטחון על האלימות המזעזעת, אולם, רק צד אחד גינתם. ואחד הרבנים, דאג להסביר לתקשורת שאנחנו "תינוקות שנישבו". איפה כל הדיבורים על "קבלת השונה", על "פתיחות הדעות"?! הרי הלכנו ע"פ רבנים גדולים וחשובים, שאמנם לא חושבים לגמרי כמותכם, אולם גדלותם לא עומדת בספק. אז מדוע אותנו לא הייתם מסוגלים להכיל?!
ובכלל, אם אתם נגד האלימות, אם אתם כ"כ דואגים ל"ערבים המסכנים", מדוע לא באתם?! מדוע לא הדרכתם? היכן הייתם כשהיה צריך לתת כיוון?!
אלא שאתם, במקום לצעוק על הפקרת יהודי חברון בידי הפורעים הערבים, במקום למחות בכוחות הביטחון שהתעללו בחבר'ה שהגנו על עצמם, במקום זה, עזרתם לתקשורת להסיט את הדיו הציבורי ל"מופרעות" של הנוער הפוחח, הבנים החורגים. האם גינתם את ההצעה להקים בעבורנו כפרים לטיפול פיסכופטי? האם גם דאגתם לכבודנו?!
בוודאי מכירים אתם את אמרתם של חז"ל "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" אולם, אתם התנהגתם כאילו שתי ידיכם שמאליות הן. הפקרתם אותנו לשיסוי התקשורת, הפקרתם אותנו לאלימות ולברוטאליות של כוחות הביטחון. וכשאנחנו, מדוכאים מאוכזבים וכואבים חיפשנו נחמה, גילנו לאכזבתנו ולתדהמתנו, שאתם נגדנו.
את האמון, יהיה קשה לשוב ולקבל...
מה אתם אומרים?
מעולה.
[איזה ילד כאפות..]
(אוי..אני מתמוגגת מעצמי..)
