הוא מ-מ-ש ארוך אבל שווה לקרוא!!! אני אומרת לכם, זה באמת אחד ה-דברים ששוה כל רגע!!
יש לי בעיה והאמת שהיא די גדולה...
לפני שבוע,העברתי פעילות לחניכות שלי והיה ממש סבבה.
כאילו בהתחלה באמת פחדתי לקחת אותם וחברה שלי,שלא מפסיקה לחפור, חופשי הריצה לי תסריטי אימה על כל מיני שאלות שהם ישאלו אותי ולא יהיה לי מה
לענות להן.
אני מצידי ניסיתי להסביר לה שאיזה שאלות כבר יכולות לשאול נערות בכיתה
ח´, אבל היא התעקשה ואמרה שאני סתם חיה בסרט ואז, כשזה יגיע ולא יהיה לי
מה לענות, הן ישרפו אותי למשך כל השנה.
הקיצר, איך שאני מסיימת את הפעילות ונמצאת כבר עם רגל וחצי בחוץ, מדמיינת
את הפנים המבואסות שלה אחרי שאני אומרת לה שהייתה פעולה באמת חבל"ז,היא
הגיעה לי.
בבום!!!
מהבת הכי לא צפויה.
ת´מבין? כל הפעולה היא שותקת לי,לועסת מסטיק וממסמסת,ואז,בסוף, אחרי
שהסכמתי עם הקב"ה בלב שלי, שאני גדולה או מה, היא פשוט הביאה
לי אותה.
ישר לפנים.
זה התחיל מאיזה הודעה שהוא כנראה שלח לה, היא חייכה.
החברה שלה חייכה.
ואז לאט לאט כמו שריפה כולן צחקקו וכל השבט עסוק במה
´ירון כתב לך, תראי לי נו...´
והיא...בשמיים.
לועסת את הרגע עד הסוף.
הרגשתי כל כך חסרת אונים.
כי אני יודעת שזה אסור וזה לא טוב, אבל פשוט לא היה לי מה לומר לה...או
איך לומר את זה...
וכמו שכתבתי, כשחשבתי שגם ככה הכול נהרס לי, פתאום שמעתי אותה שואלת אותי בהתרסה:
´אפשר לשאול אותך משהו?´
הלב שלי בישר רעות, כמו שמרגישים כמה שניות של שקט לפני הסערה
אני כזה, חצי מתה:
´בטח, מה שבא לך, בשביל זה אני כאן...´
´בשביל זה אני כאן?´ ה´! כמה מטומטת אני יכולה להיות!
אני בכלל לא אמורה להיות כאן,
אני אמורה להיות עכשיו בבית שלי,עטופה בשכפ"צ שאמור להגן עליי
מבנות מעצבנות שלועסות מסטיק וחושבות שאני הרב שלהן ושיש לי בכלל מה לענות.
´יש משהו רע בזה שיהיה לי חבר...?´
ברור! מה זאת אומרת...זה אסור, כולם יודעים שזה אסור!
כאילו אני יודעת שזה אסור...
אני חושבת...
ואז, כשניסיתי להתחיל לענות לה, פתאום הכול התבלבל לי בראש...
´מה זאת אומרת, אם יש בזה משהו רע...מה את רוצה שהלב שלך ייפגע?´
היא הסתכלה עליי במבט נפגע:
´למה שייפגע?´
´אני יודעת שהוא אוהב אותי ואני אוהבת אותו...אז?´
ובינתיים, כל הזמן הזה, כל העיניים של החניכות שלי נעוצות בי, מחכות
לראות מה אני אענה לה.
´יודעת מה, נדבר על זה אחר כך?...´ ניסיתי והרגשתי איך גוש גדול גדול
מתחיל לחנוק לי את הגרון ומתנחל לי על הלב, שגם ככה לפי הנשימות שלי
תפקד יום כן ויום לא, והיום זה נראה היום של הלא...
זו הייתה חוויה די משפילה...ומאז אני די מבואסת כי בתכל´ס לא הבאתי לה תשובה.
לא הבאתי להם תשובה.
ויודע מה?
אולי לא הבאתי להם תשובה כי אני בעצמי לא יודעת באמת למה לא טוב חבר
לפני החתונה...
האמת שחשבתי כבר לעזוב את ההדרכה בגלל זה, אבל אני לא רוצה, כי אני באמת אוהבת אותן ואני חושבת שיש לי מה לתת להן.
אוף! איך אני יכולה להוכיח לה שחבר רק יהרוס אותה?
למה הכול אמור ללכת כל כך קשה?
מה עונים לה בכלל?
ואולי באמת עדיף שאני אפרוש...נראה לי שאיכזבתי כמה מהן, בטח את עצמי...
----
והנה התשובה...
-----
מה שלומך?
קודם כל תירגעי.
גם הרב קוק לא נהיה הרב קוק אחרי פעילות אחת.
אחרי הכול, למרות החולצה הלבנה והיותך חלק פעיל מצוות ההדרכה, את עדיין איך שלא נהפוך את זה,נערה בראשית דרכה.
ובגלל זה לא בדיוק הבנתי ,ממה נבהלת?
למה מה נראה לך,שאם תלכי לקומונרית שלך ותשאלי אותה את השאלה הזו,או האם היא רק מאמינה שיש ריבונו של עולם או שהיא גם יודעת שהוא קיים, והיא לא תדע, מה זה אומר? שלכן היא לא צריכה להיות קומונרית?
מה הקשר? זה לא מתחיל בכלל!
אז עכשיו השאלה הזו נגמרה מבחינתך במחלקת טרואמה, בפעם הבאה כבר יהיה טיפה יותר טוב, ואי"ה אני חותם לך שבסוף שנה, אם רק באמת תתעמקי קצת בנושא,תביאי כבר לכל החניכות ה´מאוהבות´ שלך בראש. עניין של זמן. בדוק!
אז נתחיל מהסוף:
האם את צריכה לעזוב את ההדרכה?
ברור שלא!
למה?
כי תכל´ס המסר העיקרי שמדריך או מדריכה אמורים להעביר לחניכים שלהם מורכב
מהרבה גורמים שלא קשורים בכלל לעצם הפעולה:
את יכולה להעביר להם פעולות מפוצצות על כל הנושאים שבעולם אבל אם בשורה
התחתונה חניכה אחת תפסה אותך מחובקת עם איזה בוי פרנד, כל התדמית שלך
התרסקה...
וגם הפוך:
את יכולה לצאת די מהוססת משאלות כאלו, אבל אם את משדרת להם שצניעות ויופי
פנימי הם מעל לכול...קנית אותם. לא בדיבורים שלך אלא במעשים,שהם שווים
ומחלחלים הרבה יותר מכל מה שלא תגידי להם!
הם מסתכלות עלייך,בוחנות אותך, צופות בך.
באיזה שהוא מובן, נהפכת לכלי קיבול שאמור להעביר להם מסר ומהרגע שלבשת את
החולצה של המדריכה, זה כבר לא את הפרטית שמברכת בכוונה ולא משתחנש"ת עם
כל צוות ההדרכה, אלא זו המדריכה שלהם, והם...ירצו או לא, כבר יספגו את זה
לבד.
ולעצם השאלה,מה עונים בכלל לחניכה מאוהבת שקראה יותר מידי ספרים
בילדותה, על סוסים לבנים ונסיכים עם כיפה קטנה וגשר בשיניים.
בואי נחלק את זה לכמה נקודות כדי שיהיה לך יותר קל לזכור, נכון לעכשיו נסתפק בשבע:
1.
אנחנו לא הולכים לחפור על מלאכים ושמיים,אלא הולכים להוכיח תכל´ס שבת
שרוצה להנות ולעשות כמה שיותר ´פאן´ בעולם הזה, כאן ועכשיו,זה האינטרס
האישי והמובהק שלה להיפרד וכמה שיותר מהר מהסם הזה שנקרא, בוי פרנד!
מה, אתה משווה חבר לסמים? ואיך אתה יכול בכלל?
כן, אני משווה חברות לסמים ואני יכול כי הייתי בסרט הזה ואף אחד לא יספר
לי מה מי כמה ואיך...
2.
את חייבת לפורר לה את מה שאת רוצה להגיד לה לביסים קטנים!
לכן אם לא תמחישי לה את הדברים בצורה מוחשית וחיה, היא פשוט לא תקשיב לך.
לשמוע היא תשמע, אבל להקשיב היא לא!
למה?
כי אנחנו לא יכולים לבוא בטענה שכלית לדבר שקשור ללב.
הלב שלנו ברוב הפעמים נשאר כיתה גם אם בשכל הבנו מצויין.
לכן כל כך חשוב לדבר אליה במושגים שלה.
3.
את לא אמורה לצפות שגם אם תוכיחי לה שחור על גבי לבן שהחבר שלה הולך לקבור אותה (כי זה ייקח לה יותר מידי זמן לאסוף את החתיכות של הלב שלה
במקרה וזה לא ייגמר בחתונה, מה שקורה בדרך כלל) והיא אותו (מרוב הפגמים שהיא מחטיאה אותו, וגם אם הם יצליחו לשמור נגיעה, והם לא! אנחנו יודעים שהפגמים של עולם המחשבה הרבה יותר חמורים מעולם העשייה מעצם היותו עולם גבוה יותר) אז את לא אמורה לצפות שאחרי השיחה היא תרים את הפון שלה, תבכה ותגיד לו:
´ירוני, זה ניגמר...´. אין מצב!
למה? כי גם רכבת שדוהרת ב160 קמ"ש לא עוצרת בשניה.
המטרה שלך היא לבקוע בה בקיעים.
לאט לאט. להשאיר אותה עם סימני שאלה.
אחר כך, אי"ה באמצעות הרבה תפילות יהי´ה אפשר לראות הלאה...
4.
בוא נקרא לילד בשמו!
למילים יש כוח, וכל עוד תדברי איתה במושגים שהיא רוצה להשתמש בהם, כמו
´אהבה´ ´אוהבים´ ´אהבנו´ ו´חפרנו...´ יהיה לך הרבה יותר קשה להעביר את
המסר.
אם כך ובהתאם לזאת קודם כל את מסתכלת לחניכה שלך בעיניים (ולא במבט מהוסס לשמיים. ´שיר המעלות, אשא עיני אל ההרים...´ מועיל תמיד, אבל עכשיו כדאי שתתרכזי יותר בחניכה שלך) ומבקשת ממנה שהיא תלחץ לרגע על OFF ולמרות שזה ממש קשה, תצא רגע מהסרט שהיא נמצאת בו.
יצאה? יופי. עכשיו את אומרת לה:
´לפני שנתחיל בואי לפחות נסכים על שני דברים:
הראשון: שאנחנו לא הולכות לטחון ת´מוח אחת לשנייה
והשני: אנחנו לא הולכות לחוש...קפיש?´
היא כמובן, לא תדע מה את רוצה מהחיים שלה ותסתכל עלייך במבט של:
´אין לי מושג לאן את חותרת...´
ואז תמשיכי ותגידי לה:
´שהרבה יותר מתאים לקרוא לקשר שלה ושל והחבר שלה, ´משחק אינטרסים זול ומגעיל´...(אם הדגשה על ה´מגעיל´ -זה תמיד עובד..).מאשר ´אהבה´ כי אם זה מה שהיא חושבת שהולך ביניהם אז כנראה שאין לה מושג מזה אהבה בכלל! כמה שניות להתאוששות, ואז מגיע שלב המחאה:
´למה את חושבת שאנחנו לא אוהבים?´ היא תשאל אותך
´אין לך מושג כמה שהוא אוהב אותי! ואני בכלל כל היום חושבת עליו.
הוא לא מפסיק לומר לי כמה שאני מיוחדת. אני הנסיכה שלו, ככה הוא לוחש לי
ורק אתמול הוא קנה לי טבעת כזו,תראי איזה יפה...שאם רק היית יודעת כמה
שהיא עלתה היית מבינה כמה שאנחנו באמת אוהבים...
חוצמזה לא היינו כל היום ביחד אם זו לא הייתה באמת אהבה!´
´ווט דו יו סיי?´
תעני לה, אז מה את אומרת דרלינג, את באמת אוהבת אותו?
היא תסתכל עלייך ותענה לך במבטא צפונבוני כבד:
´ברור...´ איזה שאלה מפגרת היא תחשוב...התמימה, לא יודעת מאיפה זה הולך לנחות עליה.
ואת...תמשיכי:
´לא לא, כנראה שלא הבנת אותי...לא נורא, קורה. אני אסביר שוב:
את באמת, אבל באמת אוהבת אותו?´
היא תחשוב שהתחרפנת...בכל זאת סניף עני, אין כסף למזגנים והחום מתחיל לעבוד...
´נו מה, אמרתי לך, ברור שאני אוהבת אותו! מה יש לך?´
אחד.
שתיים.
שלוש. אש!
´ואם החבר החמוד שלך, עם העיניים הכחולות שכל כך כיף לך לראות אותו...
אם הוא יחטוף ניוון שרירים, ולא יוכל לעשות כלום,ויהיה סיעודי לחלוטין וכבר
בגיל 17 את תצטרכי כל היום לדאוג לו, ולהאכיל אותו, ולהלביש אותו, כמו
ילד קטן, רק שהוא לא הולך להיות חמוד כמו ילד קטן...ולשבת לידו ...והוא?
לא יגיד לך אפילו תודה רבה...לא כי הוא לא רוצה.
הוא פשוט לא יכול!
ואת....נערה צעירה, כל כך תרצי שמישהו יהיה איתך
וישמור עלייך.
ויאהב אותך...
אבל...בעיה!
הוא פשוט לא יכול... למה?
כי הוא סיעודי לגמרי!
מה אז, פשושה? גם אז תרצי להתחתן איתו?
או שפתאום דודי, החבר של ירון (החבר הנוכחי שלה), ייראה לך לאור הנסיבות
הקיימות הרבה יותר מושך ואטרקטיבי, כי להבדיל מירון שהדבר הכי גדול שהוא
יוכל לעשות יהיה לסובב את הראש...דודי למשל יוכל בתור בעלך,
להקשיב לך.
ולהגיד לך כמה שאת מיוחדת...
מה אז, עדיין תעדיפי את ירון?´
כמה שניות של שקט.בזמן הזה את יכולה להכין בסבבה שלך חליטת צמחים טיבטית
ולהנות מהעולם היפה שלנו...
היא תתבלבל קצת.
חיוך קטן של מבוכה. וקול קטן שיצא לה בצורה לא ברורה יגיד:
´אממ...אממ....לא יודעת...´
שזה אומר מדריכה יקרה, שהרגע קיבלת להנחתה! ואנחנו, לא אוהבים לפספס הנחתות.
ואז את אומרת לה, בקול:
´אבל חשבתי שאת באמת אוהבת אותו?´
וכאן אנחנו מגיעים למשפט המאוד מאוד חמוד שתבקשי ממנה לענות עליו:
´תגידי האני, דייג אוהב דגים?´
והיא תגיד לך...לא...
´ואת, אוהבת את חבר שלך?´
´כן...´מהוסס...
´שזה בעצם אומר שהיית הולכת אחריו באש ובמיים ווט אבר?´
נענוע ראש.
´אבל חשבתי שלפני שניה היססת, מתי ששאלתי אותך מה היית עושה אם הוא היה
חוטף ניוון שרירים קשה?´
וזה הזמן להזכיר לה שהרגע היא הפירה את ההסכם שסיכמתם בהתחלה:
בלי לטחון ת´מוח ובלי לחוש...
הלאה. ממשיכים.
5.
´והחבר שלך?...זה שלא מפסיק להגיד לך כמה שאת מיוחדת, ויפה, והכי נסיכה
שבעולם...קוקי...מוקי...בוקי....
´מה איתו? את חושבת שהוא אוהב אותך?´
היא, נפגעת, תענה לך:
´כן....´ חלש כזה.
הבנתי, תעני לה.
´ואם חס וחלילה, טפו טפו שומר פתאים ה´,תקרה לך תאונה ומשאית תעבור על
הפנים היפות שלך, ואז הפרצוף שלך יראה כמו אמא של מרואן ברגותי לפני
שהיא טבעה באמבטיה של פודרה, מה אז?
נראה לך שגם אז הוא כל כך יאהב
אותך?
כי אם את הולכת לענות לי שכן, אז את לא יוצאת עם חבר, אלא עם קדוש!
והקדוש האחרון שהיכרנו טען בכלל שהוא מושיע ולאמא שלו קראו מריה,ומכל
הבולשיט שהוא כתב בברית החדשה על הלחי השניה ושאר האהבות,
הוא בסוף סיים צלוב בתור פסיכי עם קבלות...
6. ומה נראה לך הבויפרנד שלך חושב כשהוא אומר לך:
´אני אוהב אותך?´
נכון, לא כל הבנים ככה, אבל מאין ספור שיחות עם בנים בגילאים האלו, יוצא
שהמקום האחרון שבת מאוהבת רוצה להיכנס אליו הוא המוח של החבר שלה, אלא אם ממש דחוף לך להקיא...´
ואם את רוצה את יכולה להפנות אותה למייל שלי שם אני אסביר לה איך בשלב מסוים הפסקתי כבר לספור את מס´ הנערים שאמרו לי שאין להם בעיה לצאת עם כמה בנות ביחד או את אלו שתוך כדי כך שהם מספרים לי כמה כלים הם, כי הצעצוע שלהם,אופס, החברה שלהם ממש דלוקה עליהם ואין להם בעיה באותה נשימה להריץ דחקות ולעלות על שולחן הניתוחים כמעט כל דבר שזז...סליחה שזזה...
7. ומי אמר לך שבכלל תתחתני איתו?
שזה אומר שאם לא התחתנת איתו, הלכו לך כוחות נפש ואין ספור בועות של אהבה על בחור שאת בכלל שכחת איך קראו לאמא שלו...
לא שווה להתאפק?
קרה לך פעם שהיית ממש רעבה, אבל ממש ממש רעבה?
ואז הגעת כזה למטבח והנה, לא יאומן!
עוגה עצבנית מתבשלת לה בפנים. והריח שלה?
למות...
ואת, עוד דקה הולכת למות מרעב, אבל את יודעת שאם את הולכת להוציא את
העוגה באמצע...לא רק שלא תהיי שבעה אלא שתחטפי גם קלקול קיבה...
מה תעשי?
תאכלי אותה?
לא נראה לי...
יצא לך פעם לראות איזה שמלה חדשה שממש רצית לקנות?
משהו מטורף שראית ב Rnuar או בCastro , אבל שמלה כזו שאת יודעת שאין, את פשוט חייבת לקנות אותה. רק מה, השמלה הזו, עולה 300 שקל ולך נכון לעכשיו, באסה, יש רק 50... אבל אם תחכי עוד שבועיים,תשיגי את שאר הסכום.. בינתיים, בדרך, את הולכת דרך שוק ´רמלה-לוד´ ורואה שם מציאות וסיילים, חצאיות ב30 שקל...ואת, בא לך לקנות כזה משהו חדש...מה תעשי?
תקני את החצאית של ה30 או שתתאפקי ותחכי לחצאית בה´ הידיעה?
למה אז זה לא יהיה קשה לך? כי לא רק שאת מבינה שהרבה יותר תהני מזה, את גם מרגישה את זה, חיה את זה!
וזה פחות או יותר כל ההבדל.
עד כאן 7 הנקודות בקצרה...נראה לי שאם תעברי עליהם בצורה קצת יותר מעמיקה
וקודם, לפני שאת יוצאת איתם החוצה תוודאי שאת בעצמך מסכימה איתם, יהיה לך
באופן טבעי הרבה הרבה יותר קל...
והכי חשוב, תדעי שהצלת את החניכה שלך והבאת לה כלים, בשביל להציל את הנשמה שלה,או יותר נכון את הלב שלה,מלהיקבר בגיל כל כך צעיר.
ושוב, את ממש לא צריכה להילחץ או לקבל רפיון ידיים, כי ככה, ורק ככה אנשים גודלים!
