בס"ד
אני חוזרת בתשובה ואני לא מוכנה לוותר על מדרשייה ושיעורי תורה(זה מכסה לי את כל השבוע)
ואמא רוצה שאני לא אלך כל השבוע ואני יודעת שאחרי שאני אלך נניח רק 4 פעמים היא תתחיל להגיד לי אולי לא תלכי גם היום שזה יהיה 3 פתאום ואני לא מוכנה
ומכל מה שאני עושה ההורים שלי לא מרוצים כמה שאני מתחילה לנסות לכבד אותם אני לא מצליחה מה עושים.....
בכלל שעוד מעט אני אתחתן בע"ה..
מה עושים?~נואשת~
אני בת 17
ואי אנשים משעמם לי רצחחח
מה עושים?
ישה"ז=]שלום
אני חדשה פה....!
אז ככה: יש לי בעיה...
אני לומדת באולפנה די דוסית ואני רוצה ב"ה לעבור שנה הבאה..
הבעיה היא שאיפה שאני רוצה זה לא מספיק דתי בישבילי(הולכים שם לא בדיוק צנוע ויש הרבה בנות שלא בדיוק...בואו נגיד..'לרוחי')
אבל מצד שני זה יעזור לי מאוד בלימודים (יש שם מורים פרטיים...)
וגם יש שם מדמת מוזיקה שאני ממש רוצה...
מה אתם אומרים?
אני ממש מפחדת שאם אני יהיה שם אני היתקלקל...
אשמח לתגובות...
אהלן אנשים!!!כ"כ משעמם פה!!!!!
אז בואו נעשה שירשור של דשים!!!!!!
כל אחד מוסר ד"שים לחברים שלו או למשפוחה!!!!!
הבנתם???
אוקי, אז משו כמו- "רציתי לשאול, יש לכם איזשהי דרך או עיצה בשבילי איך להיתנתק ולהיפגע כמה שפחות משירי/סרטי תועבה שמושמעים לידי, אם יש לי אפשרות אני מתרחקת מהם ומשתדלת להישמר, אבל לפעמים אין לי אפשרות ללכת, ואני מרגישה שבעל כורחי הם ניקלטים אצלי. ואז הם ניתקעים אצלי בראש ואני כל הזמן תופשת את עצמי מזמזמת אותם. אני מנסה לשיר שירים אחרים, אבל מאוחר מידי.. מכירים את זה שזה נתפס לכם חזק?... אולי יש לכם איזה עיצה מניסיון או משהו? בתומ"ר...
...דיייי אני לא מסוגלת יותר!!! אני מרגישה חרא כל הזמן האחרון!! אתמול קיבלתי מבחן במתמטיקה, שלא כ"כ למדתי אליו, וקיבלתי בו 52, והראתי את זה להורים שלי, ואבא שלי אמר לי שמי שלומד לא קורה לו דברים כאלא, ומתי שאני לומדת בחדר שלי (מתי שאני מכינה ש"ב ולומדת למבחנים אני עושה את זה בחדר שלי עם דלת סגורה) אני בכלל לא לומדת, ואמרתי לו שאני כן לומדת והוא אמר שמבחינתו אני סתם שקרנית!! וזאת לא פעם ראשונה שהוא קורא לי שקרנית!! והוא אמר גם שאני יכולה להמשיך לרצות להיות אפס בלימודים, אבל אצלו אין דבר כזה ואני יכולה לרצות להיות אפס כמה שבא לי, אז אמא שלי אמרה שאני לא רוצה את זה, אני פשוט עצלנית.. והוא גם אמר שאני לא מכינה במתמתיקה ש"ב, ואני לא מקשיבה למורה בכלל בכיתה- וזה ממש ממש לא נכון!! אני ממש מנסה להבין את החומר, ואני פשוט לא מצליחה!!! אז אבא שלי אמר לי שאני לא יוצאת מהבית כל השבועיים הבאים (חוץ מללכת לביצפר) ואני לא הולכת לפעילות פורים שיש בפורים איפה שאני גרה, ואני גם אחראית לארגן מסיבת פורים לכיתה שלי (אני ועוד כמה בנות) ואבא שלי אסר עלי להכין את המסיבה הזאת וללכת אליה.. והוא אמר שאולי אני גם לא יתחפס בפורים בכלל!!! ואני קיבלתי היום מבחן באנגלית שחרשתי אליו בערך שבועיים לפני המבחן הפסיכי הזה, וקיבלתי בו 70, ואני מתה מפחד להראות אותו להורים שלי!! וגם איזה שבוע שלא התפללתי, ועכשיו אני גם לא מברכת, לא נוטלת ידיים לפני הואכל, לא מנשקת מזוזה... ותמיד אני הייתי הצדיקה שמעירה לבנות בכיתה שלי על כל זה, אז עכשיו הם שמות לב לזה...!! ואני יודעת שזה נורא להגיד את זה, אבל אני פשוט שונאת את ה'. אם הוא באמת אוהב אותי, למה הוא גורם להורים שלי להיות כאלא חראות??? למה??? ואני כותבת לו מכתב כל פעם שאני עצבנית, ואני ממש מקללת אותו.. וגם בזמן האחרון ממש קשה לי להתרכז בלימודים, והמורות שמות לב.. ואני כל הזמן עצבנית ומתוחה, וכל יום אני יוצאת לפעמים משיעורים לאיזה רבע שעה סתם כדי להתאוורר. אתם מכירים את התחושה שאם לא תעשו משהו- תתפוצצו? אם כן- ככה אני מרגישה כל הזמן. קשה לי לשבת בכיתה בלי לזוז, אז כל הזמן אני מתופפת על השולחן (עד שהחברה שיושבת לידי מתעצבנת, או המורה..) או שאני "מקפיצה" את הרגל.. ואתמול, אחרי שההורים שלי גמרו להוציא עלי ת'עצבים, בכיתי כל הלילה.. ואחרי שנמאס לי לבכות, לקחתי סכין, וניסיתי לחתוך לי את היד. פחדתי, אז עזבתי את הסכין וחתכתי את עצמי עם מספריים ביד, עד שירד לי דם, והרגשתי סיפוק. אני נשמעת מטורפת, אבל זה המצב. וכל פעם שחשבתי שהפצע חלש, פצעתי את עצמי עוד יותר. אני שונאת את ההורים שלי, אני שונאת את ה'...!!!!!! נמאס לי מהכל.. אבל אני לא רוצה למות, אני מפחדת למות.. אוף אני לא יכולה יותר, אני מרגישה שאני מתרפנת... בא לי כבר לקחת סמים, אבל אני מפחדת ממה שיספרו איפה שאני גרה.. ואח"כ האחים שלי לא ידעו מה לעשות עם עצמם.. ואיתי!... אני מרגישה מגעיל, והקטע הוא שמתי שאני לא מברכת לדוג', אני לא מרגישה כלום. כאילו כבר השלמתי עם זה. אני לא מרגישה שום ייסורי מצפון על זה... ואני כבר לא בטוחה אם יש דבר כזה ה'.. אני מנסה לקרוא ספרי אמונה, אולי זה יעזור, אבל נאדה!! זה לא מזיז לי... סליחה שכתבתי כ"כ הרבה אבל ממש הייתי חייבת לפרוק את הכל. בבקשה תעזרו לי!!! אני לא מצליחה לצאת מהגלגל הזה שאני בתוכו!! ואולי אני גם לא רוצה.. אני כבר לא יודעת..
באחת הטיסות, כשעה לאחר ההמראה, קם ר' שלמה ממקום מושבו וראה דיילת אחת ממלמלת בשפתיה ואוחזת בידה סידור.
הוא התפלא מהמראה הלא שיגרתי והמתין לסיום תפילתה. כאשר סיימה, אמר: "אחות קדושה. אני רואה שאת מתפללת מסידור. האם את יהודיה?" הדיילת ענתה: "אמנם הורי אינם יהודים, אבל נולדה בי איזו משיכה ליהדות. למדתי כמה שנים אצל רב יהודי אורתודוכסי ולאחרונה התגיירתי כדת וכדין, ואני נוהגת, כפי שאתה רואה " באורח חיים של תורה ומצוות על פי ההלכה .
אחד הנוסעים קרא לדיילת וכך שיחתם נקטעה. ר' שלמה חזר לשבת במקומו והתבונן בעננים שריחפו מתחת לכנפי המטוס. כמה דקות לאחר מכן ניגשה הדיילת לר' שלמה ושאלה אותו "האם אתה רב? אולי תוכל לעזור לי בבעיה דחופה ר' שלמה הינהן בראשו והיטה את אזנו לדבריה.
"בזמן האחרון נקשרתי לבחור יהודי, אבל הוריו מתנגדים מאוד לשידוך בגלל שאני גיורת ולא מרשים לו להתחתן אתי, ואפילו מאיימים לנתק את הקשר בינינו. אנחנו אוהבים מאוד אחד את השני, אבל הוא קשור להוריו ולא רוצה לצערם. הוא שבור מכל המצב ואני חוששת שהוא עומד לנתק אתי קשר. רבי, האם תוכל לעזור לי?"
"אני אשתדל", אמר ר' שלמה, "תני לי את מספר הטלפון של הוריו וגם את מספרך ואני אנסה כמיטב כוחי לשכנע אותם שלא יתנגדו לחתונה".
כאשר הגיע ר' שלמה ליעדו, התקשר להורי הבחור ונתקל מצידם ביחס עוין ומנוכר.
ניסיונו של ר' שלמה לגרום לאב לראות את הדברים באופן אחר עלו בתוהו. ככל שניסה לשכנעו, כך האב התרגז יותר, עד שצעק לבסוף:
"תדע לך שאני ניצול שואה! ובגלל מה שה' עשה ליהודים באמצעות הגויים, אני שונא יהדות, אבל אם הבן שלי יתחתן עם גויה, אהרוג אותו!"
ר' שלמה הבין שאין טעם לדבר יותר וסיים את השיחה הטלפונית. הוא התקשר לדיילת כדי לספר לה על אי הצלחתו. הדיילת לא ענתה ובמקומה ענה אביה. ר' שלמה שוחח עמו וסיפר לו על השתדלותו למען בתו. האב כעס על ר' שלמה בגלל שהתערב וניסה לגשר בין הצדדים. ר' שלמה ניסה להצדיק את עצמו באומרו: "הרי כתוב בגמרא שהקדוש ברוך הוא מתעסק שליש מזמנו בשידוכים, ואני מנסה לעזור לו טיפ-טיפה... אבל מה שברור לי הוא שבתך והבחור אוהבים מאוד זה את זה, וחבל מאוד שלא יתחתנו".
קולו האיכפתי של ר' שלמה נגע ללבו של האב. הוא החל לבכות ואמר בהתרגשות: "אני אגלה לך סוד שלא גיליתי לאף אחד, והייתי בטוח שלא אגלה לעולם. אני ואשתי נוצרים, אבל לא אמיתיים. שנינו בעצם יהודים ניצולי שואה, ובגלל מה שה' עשה ליהודים, אנחנו שונאים יהדות. אנחנו מעמידים פני נוצרים, למרות שלא התנצרנו באופן רשמי וגידלנו את ילדינו כנוצרים לכל דבר.
הם לא יודעים את האמת..."
"אם כך", אמר ר' שלמה בהתלהבות, "בתך יהודיה מלידה ואין בעיה! אביו של הבחור רוצה שכלתו תהיה ממוצא יהודי וכעת התברר שהיא באמת כזאת. תגלה לה את האמת והם יוכלו להתחתן".
אביה של הדיילת התרצה ור' שלמה הצליח לשכנע את ההורים משני הצדדים להפגש ביניהם.
הפגישה נערכה במלון שבו התאכסן. ברגע הפגישה, אחד האבות צעק:
"יענקל'ה!" והשני ענה לעומתו:
"הרשל'ה!" והם נפלו זה בזרועותיו של זה. לאחר מכן הסבירו לנשותיהם ההמומות שפעם, לפני שפרצה המלחמה, למדו כחברותא בישיבתם.
כל אחד סיפר שהיה בטוח כי רעהו נספה בשואה. זיכרונותיהם עלו ופרצו. הם נזכרו בילדותם האבודה ודיברו עליה בנוסטלגיה מהולה בכאב.
אחד מהם אמר:
"זוכר איך חלמנו על העתיד כשהיינו בחורי ישיבה?! אמרנו אחד לשני שכאשר נגדל ונתחתן ויהיו לנו ילדים בוגרים, נשיא אותם אחד לשני.
אנחנו שכחנו לגמרי, אבל ה' לא שכח..."
הי לכולם אני חייבת שתעזרו לי! נפרדתי מחבר שלי הייתי חייבת (לא מרצוני)
ועכשיו ממש קשה לי להתרגל!! אני בדיכאון ויש לי מצפון אני כל הזמן חושבת עליו וזה משגע אותי אני כבר לא יודעת מה לעשות!!
אני פשוט אוהבת אותו וקשה לי להשלים עם זה שאין לי עכשיו אותו!!
אם אנלא שומרת תורה ומצוות זה אומר שאני חילונייה????????
פליייז תגידו לי שלא!!!!!
ובאמת, -מה ההבדל בין דתי לחילוני????????
ב"הצלחהרוצים לעשות לחברה שלי בדיקת שתן כדי לבדוק אם היא לוקחת סמים......... והיא ממש לא לוקחת סמים, אבל לעיתים נדירות היא שותה לא הרבה אלכוהול, (והיא גם שתתה לפני 4 ימים...) נראה לכם שאפשר לראות את זה??
יש לי 2 חבירות שלא כל כך מסתדרות בינהם, והם כל הזמן רבות.
אני חברה די טובה של שתיהם, ולכן קורה הרבה פעמים, שאחת מהם ( כל פעם מישהי אחרת) ניגשת אלי, ומדברת איתי על הבת השנייה ועל מה שהיא עושה לה.
בשיחות האלה יש המון לשון הרע, ולא רק שאני מקשיבה ללשון הרע, אלא אני גם מדברת הרבה, בגלל שאני מנסה לשכנע את הבת הזאת שהשנייה לא מנסה לעשות לה משהו רע, ואז אני מדברת לשון הרע על הבת השנייה ( חלק מהדברים, אני כמעט בטוחה שהם לא נכונים ואני אומרת את זה רק כדי שהם ישלימו).
סך הכל גם קשה לי מאוד לשמוע כל הזמן דברים רעים על החברות שלי ( כל אחת על השנייה), אבל בדרך כלל אחרי שהם מדברות איתי הם נרגעות ומשלימות אחת עם השנייה. (ואחרי שבועיים רבות שוב).
השאלה שלי היא האם מותר לי לדבר\להקשיב ללשון הרע בשיחות האלו.
אני יודעת שאם אני לא יקשיב להם ולא אתעניין בהם, הם ממש יעלבו, ואני לא רוצה להפסיד את שתיהם בתור חבירות.
בס"ד
היה פיגוע, נהרגו שמונה מטובי בחורינו.
מייד עולות השאלות: למה זה מגיע לנו, למה דווקא תינוקות של בית רבן שלא חטאו, למה דווקא אנחנו הדתיים שהכי משתדלים לשמור מצוות, וכו' כו'.
ישבתי אתמול וחשבתי ועלו לי כל השאלות האלה וכל מיני שאלות בסגנון.
תאמת שאחרי שחשבתי ברצינות הכנתי כמה אנחנו באמת לא עושים את כל ההשתדלות שאנחנו יכולים, שכל אחד יישב עם עצמו דקה ויחשוב באמת האם הוא עושה את כל ההשתדלות שהוא יכול?! מה הוא עשה כדי להרבות אהבת חינם (לפחות במחנה הציבור הדתי), מתי פעם אחרונה התפללת שנזכה 'לאוקמי שכינתא מעפרא' (להקים את השכינה מהעפר), האם זה שאני מתפלל ומקיים מצוות/האם כשאני מתפלל זה באמת לשם שמים או שזה כדי להרגיע את המצפון שלי ש"עשיתי מה שהיה צריך", "אמרתי את הטקסט"...
או שאני באמת כל תפילה, בוכה לה' שיגאל את עם ישראל, מרבה מצוות/לומד תורה כמה שאני יכול, לא בשביל החיצוניות, שיגידו שאני צדיק, או שיהיה לי שידוך טוב, אלא באמת כי איכפץ לי ממה שקורה לעם ישראל. כואב לי שהשכינה נמצאת בגלות, שאני לא נותן לאבא שבשמיים להכנס לבית שלו, אני מפריע לו, בגללי הוא לא נכנס לבית!!!
כמה באמת איכפת לי שאיזה חילוני לא שומר שבת, כמה זמן אחרי שנהרג איזה חייל בעזה עדיין כואב לי.
כמה כואב לי החילול ה' הנורא הזה שיהודים נהרגים וכולם שותקים, שיהודים נהרגים וממשלת הערב-רב נותת תמיכה למשפחות המחבל!!! (בגלל שלא אושר החוק...!) במקום להוריד את כל המשפחה שלו נותנים להם כסף!
איזה חילול ה' נוראי זה שראש ממשלת ישראל מתחנף לרוצחים שפלים, זדים ארורים!
אז באמת מה אנחנו צריכים/יכולים לעשות?
התפקיד שלנו עכשיו הוא להמליך את הקדוש ברוך הוא, יהודי נרצח, לעשות חשבון נפש איפה אני לא בסדר, איך אני יכול לקדם את ביאת הגואל, איך אני ניהיה יותר טוב.
לא להשבר ולומר "אם ה' הורג בנו סימן שהוא לא אוהב אותנו", מי שחושב ככה הוא לא באמת חושב למה ה' לא אוהב אותנו הוא פשוט מחפש תירוץ למה לא לאהוב את ה'! מי שבאמת מחפש את האמת יילך ויעשה חשבון נפש, איך אני יכול לעשות שזה לא יקרה עוד פעם.
"השכינה לא בוכה?! השכינה לא מצטערת?!"
רבותי, השכינה בוכה איתנו, "בכל צרתם לו צר", הקדוש ברוך הוא בוכה איתנו, הוא מצטער אפי' יותר ממנו, לנו יש בית, לו אין!
נשמות אל תתיאשו, אנחנו נביא את הגאולה! זה יהיה קשה, זה יכאב אבל אנחנו יכולים! אם נצטרך נמסור את נפשנו!!!
ה' עמכם גיבורי החייל!!! (וגם אנחנו!!!)
איזה פסיכיאטר מומחה נתן לי תרופה נגד דיכאון, אבל היא בכלל לא עוזרת לי, והיא תרופה מאד חזקה, ואני חושבת שהיא פועלת עלי הפוך!! -מה לעשות?? אמרו לי שממש כדאי לי לתת לזה צ'אנס, ואני לא יודעת מה להחליט...
אני נורא נורא נורא כועסת על ה', אז זה התחיל לאט: בהתחלה הפסקתי "לדבר" איתו, ואז הפסקתי להתפלל, ואז התחלתי לדבר מלוכלך, ואז להפסיק לברך, ואז לרדת בצניעות, ואז הפסקתי לשמור שבת ו..... דדדאאאאייייי!!!!!! אני לא רוצה להיות חילונייה, אבל אני כועסת עליו כל-כך, שכל פעם שאני בהתקף של באסה כזה אני עושה עבירות נוראיות!!!!!!
תעזרו לי!!!!!!! אני באמת כזאת חלשה ורעה?????????????????
