בס"ד לק"י
יש היוצאים למלחמה, ויש הלומדים מאחוריהם ומחזקים ידם, בכוח התורה.
היום גם מאלו חסר וגם מאלו. אי לכך, אם יש בידך הבחירה בין תורה למאחז, לענ"ד עדיף תורה. משום ש:
א. היא כנגד כל המצוות (מוזכר בברייתא. כלומר מקור תנאי. ואילו על א"י זה מוזכר, אם אינני טועה, במדרש רבה על שמות. שהוא, ככל הידוע לי, מקור אמוראי, אם לא מאוחר אף יותר. ובכל מקרה- ברייתא היא מקור הלכתי [כמו משנה, שמתגלגלת בסוף להלכה], ואילו מדרש רבה הוא מדרש אגדה, ולא פוסקים ממנו [למעט מקרים מסוימים]).
ב. אם אתה לומד ע"מ ללמד, הרי שאתה לא רק מקיים מצווה אישית, זוהי מצווה כללית, לא פחות, ואף יותר מא"י.
ג. גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.
ד. כוח א"י בא מכוח התורה.
ה. התורה היא מזון לנשמה, והמצוות לבוש (מבואר הפרקים הראשונים בתניא). התורה עוטפת את האדם בקדושה מכל אבריו וכיווניו, ואף מקיפה אותו.
ו. "תניא אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום...', אל תיקרי בניך אלא בוניך". התורה כוללת את כל המצוות, גם את א"י. ת"ח, מרבה שלום, הוא גורם שלא תהיה מריבה על א"י, ובכך הוא גם "בוניך". התורה פועלת פעולות הרבה מעבר למה שאנחנו קולטים, ומסוגלים לקלוט.
הספיק, או שצריך עוד סיבות?...