פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 81)

אם עדיין רלוונטי

פורום גיטרה 

 

חחח נכון את בקורס של אלישע?

את גם? הצלחת?🙈

כן...

 

אמממ לא הצלחתי להתמיד... אני צריכה לנסות עוד פעם

בהתחלה- לומדים פריטה אחת שחורשים עליה, ולאט לאט מתחילים להבין את הקצב ולאלתר.

אחרי שתשלטי במעברים בין אקורדים תתחילי ללמוד פריטת ארפג'יו שזה עם האצבעות בנפרד.

אם את נתקעת עם האקורדים באמצע שיר- תזרמי זה הכי חשוב, תדלגי על האקורד ותחזרי ללמוד אותו בסוף השיר.

לי עוזר לדפוק עם הרגל על הרצפה לפי הקצב של השיר, זה מאד עוזר עם הפריטה.

 

ואם הבנתי את השאלה האחרונה- את אמורה להמשיך לנגן על *השעה* את אקורד am ולהחליף לem כשאת מגיעה ל*הזאת*. (עכשיו זה אולי קצת מסובך אבל מתישהו המעבר בין אקורדים יקח לך פחות משניה..)

בהצלחה!

במשולש ישר זוית יש שלוש צלעות-
שני ניצבים שיוצרים את הזוית הישרה
והצלע השלישית היא היתר.
המשפט אומר כך:
a²+b²=c²

הכוונה~
ניצב אחד בריבוע ועוד הניצב השני בריבוע שווה ליתר בריבוע.


אם אתה מצייר את זה:



בעצם זה אומר שהשטח של ניצב a בריבוע בנוסף לשטח של ניצב b בריבוע שווה לשטח של היתר בריבוע.

תודה

תודה

אם יש מוטיבציה לעשות עכשיו פסיכומטרי - יש בזה יתרון.

עכשיו ולא במהלך הלימודים.
אם התוצאה תהיה מעולה, הרווחת.
אם התוצאה לא תהיה טובה, תמיד אפשר לשפר.

כדאי לעשות פסיכומטרי בחופש הגדול בין יא׳ ל-יב׳ בגלל שבהמשך החיים הזמן שצריך להקדיש לפסיכומטרי כנראה יבוא על חשבון דברים אחרים ולא בטוח שיהיה זמן שקט ונקי כמו עכשיו.

עכשיו, לא חושבת שאני אספיק עד סוף החופש
בכסליו של י"ב, לא יודעת אם זה אפשרי טכנית תוך כדי לימוד למבחנים ואם בתקופה הזאת יש עומס.

בכל מקרה התכנון הוא ללמוד בחופש וקצת ימים לפני הפסיכומטרי (אם אני אעשה בי"ב)
השאלה שלי היא האם זה רציונלי או שאני חיה בסרט ואין זמן

המבחן עצמו היה בשבוע הראשון של ספטמבר.

הוא למד בקורס של ״קידום״. עבר בציון מעולה.

הוא עשה זאת במטרה להתקבל לעתודה האקדמאית, כך שמבחינתו מועד קיץ היה קריטי.
אם לא היה עובר בציון טוב במבחן של ספטמבר, היה ניגש למבחן חוזר במועד של דצמבר.

עשיתי פעם נוספת שנתיים מאוחר יותר, ושיפרתי ב-80 נקודות (כי לא השקעתי מספיק בפעם הראשונה).

זה ישנה לכם תחיים!!!

כאילו, טוב לי בחיים העכשויים

אחד הטובים

להלחם על הגבעות? לגור שם? סטייל כמו שלהם?

נוער ריבונות, או דברים אחרים.

לכתוב מאמרים בעניין. להעביר פעולות בעניין בתנועת נוער וכדומה.

בהצלחה!

לא רוצה ח"ו להוריד לך מזה, אני מכירה הרבה בנות מהגבעות באופן אישי.

אני למשל "נערת גבעות בלב" אבל בתכלס באמיתי, אני לא.

בנות לא צריכות להיות בגבעות, ולהפקיר את עצמם באיזה בקתא נטושה., "כול כבודה בת מלך פנימה"..

ובטח שלא לעשות "תגי מחיר" ולחיות בניסים כול הזמן, שכול שנייה איזה דרוזי יכול לעלות אליהם, ולעשות כרצון תאוותו..

נכון שזה "מצוות ישוב הארץ" והם עושות שלטון יהודי, אבל הצניעות חשובה מעל הכול! 

 

ב"ה, יש היום נערי גבעות בנים, שהם עושים את העבודה מצוין, אבל לבנות? ממש לא! 

אני ח"ו לא רוצה ללכלך עליהם או משהוא, כי כול אחת שם היא יהלום קדוש וצדיק!

אבל בת לא צריכה להזניח את עצמה, ושכול שניה יכולים לפנות אותה באלימות מהגבעה,

ותיקים במשטרה.. למה הם צריכות את זה? שילכו לאולפנה ויבנו שם את עצמם בדרך נוראמלית, ולא לנסות להיות "גברות"..

זה מה שאני חושבת על "בנות בגבעות" בככלי הם אחלה בנות! 

בהצלחה עם זה נשמה!

נ

הקיסם הוא כמו תחליף לסיגריה... משהו שנותן עיסוק בפה...
ואז זה דבר נפלא, מבורך וטוב...

מעבר לזה, יש שסתם שמים כי זה מאגניב...

בכמ, לא רואה בזה בעיה...

לא התכוונתי כשזה משמש כתחליף לסיגריה, אלא סתם להסתובב עם זה...

לא בדיוק כי זה מגניב, אבל סוג של...

טוב, תודה על התגובה...

" אני אחלה גבר, משתדל להיות מגניב ויש מצב שזה גם עובד לי. לא תדע אם לא תדבר איתי. רות סוף."🙂

כשרואים דמות (בעיקר בסדרה מצוירת) עם סוכריה\ קיסם\ חיטה בפה זה סימן שבמקור הייתה שם סיגריה או שמראש ההגבלות של הרשת המשדרת לא מסכימות לשים סיגריה בפה של דמות קצת חיובית וזה רק רמיזה לרעיון.

 

(הדמות המצוירת של ילד רע עם מעיל עור, אופנוע וסוכריה בפה? אז הסוכרייה היא סיגריה, אם תחשבו על זה, זה באמת הכי הגיוני)

 

לא שמעתי על אף אחד בחיים האמיתיים שבאמת מסתובב עם זה בפה.

תודה על התגובה, אבל לא דיברתי על סרט, דיברתי על החיים האמיתיים...

וכן, אני מכיר באופן אישי אחד כזה, לכן שאלתי...

אבל באמת מה שעולה לי שאני רואה משהו אחר.. בטח הוא נגמל מסגריות.. אבל אצלי זה סתם כי אני אוהבת לשחק עם זה...

אז משתדלת ככה לראות אצל אחרים סתם נהנים לשחק , כמו שאני משחקת בפלסטלינה גם כשאני גדולה סתם כי כייף

וזה לא בא ליצג שום דבר
אני הייתי הולך עם מקל דנטלי כי זה נוח

 

אני הולך לפעמים עם קיסם או חיטה. סתם כי אני צריך איזה משו בפה

(זה כמו מסטיק רק לא יותר מדי חסר נימוס)

אבל תודה על התגובה בכל זאת...

תודה לכולם על התגובות...!

קיסם.. פלסטיק, פקק של בקבוק.. שיניים של מזלג שעקרתי בעת התוועדות..

מוזר? אולי..

 

|מזדהה|🤞✌👌👆 (לא ידעתי מה הסמיילי המתאים אז שמתי את כל האפשרויות שנראו לי מתאימות...)

תמיד בשבתות ישיבה כשאין קיסם אני שובר את השיניים של המזלג...

תמיד יש בחירה איזה חלק הכי חד...

טוב, אחרי שהשרשור הזה התארך אודה ולא אבוש שמדובר עליי, לא על חבר שלי...

רק אל תהרגו אותי...

וב"ה אמא שלי קנתה לי חבילה כזאת קטנה של קיסמים שאפשר להכניס לכיס, ממש "ובלכתך בדרך"...

אבא שלי תמיד אומר לי שזה מסוכן וכו'...אבל לפי דעתי זו לא טענה מספיק חזקה שבגללה אפסיק, כי אני יכול להיזהר...

מה שכן, מצד הייצוגיות שבדבר, אם זה מייצג משהו לא טוב אני בהחלט אפסיק, והשרשור הזה גרם לי לחשוב פעמיים ולכמה תובנות...לא בטוח שאפסיק בגלל זה, אבל בהחלט זה יכול לקדם אותי בדרך לשם בעז"ה...

אבל אני מעדיף דברים חדים, לא סתם משהו בפה, נגיד פקק לא יעזור...

ועלים ומקלות תלוי במוזה שלי...(אני חצי מתנחל חצי עירוניסט, דהיינו...לא משנה, משהו מוזר, אבל אני קצת איסטניסט כך שכנראה לא אכניס את זה לפה...).

ועטיפות מזמן הפסקתי אחרי שראיתי איך העטיפה נראית אחרי ואילו חומרים יוצאים ממנה....(כשהייתי ממש קטן לפעמים התעסקתי בזה...).

לא אכפת לי שזה יראה מוזר, דהיינו אם זה לא מייצג משהו שטחי/תרבותי וכדו'...לא אכפת לי ללכת עם קיסם, מה שאכפת לי זו הייצוגיות, בתור דוס אריאלניק לא רוצה שזה מה שיחשבו שאני, זה הכל.

מאיך שכתבת וגם מאיך שהגבת

זה משהו שאתה חייב להתעסק במשהו גם אני כזאת , כול החיים , פלסטלינה, קיסם , סלים , מה לא?

הכול!!!

פושט הפרעות קשב וריכוז!

יום אחד ריאתי משהו אומר למשו שזה מוסכן ואני כזה מה??

גם חברה שלי פעם אמרה לי שמוסכן לישון עם שקית על המיטה ואני מה???

אנשים ממצאים דברים מסוכנים

לא בדיוק...

זו לא הפרעת קשב...

לא תמיד התעסקתי בזה, רק בשנים האחרונות...

יותר כזה סקרן והגניב אותי שאני יכול להתעסק עם זה, אני יכול להיות בקשב גם בלי קיסם, אבל כבר התרגלתי לקיסמים, "התמכרתי" אליהם, אז כבר יותר קשה להפסיק עכשיו, אבל זה לא קשור להפרעת קשב...

נגיד, הדוגמאות שנתת, פלסטלינה וכו'...אני לא מתעסק בהם כ"כ...

נכון, יש רמות סיכון, גם בלחצות כביש יש סיכון מאוד גדול, אך יש דברים שהם סתם מיותרים ולא הכרחיים וסתם מוסיפים סיכון, אבל בהחלט אין צורך להשתגע ולחפש כל דבר בר סיכון ולהימנע ממנו, מכיוון שאין לדבר סוף.

ושקית על המיטה זה באמת נשמע מונפץ...

וואלה לא הפרעת קשב וריכוז?

מגניב, טוב בהצלחה להגמל ...חחח אם אתה רוצה תצלח!!!

 בסך הכול כולם עושים את זה בסתר או בפומבי

אלא סוג של כזאת...
אח שלי גם כזה, מתעסק במלא דברים תוך כדי לימוד או משהו כזה (פשוט שמתי לב לזה בקורונה, אבל מסתבר שהוא ככה כמעט תמיד) ז"א בדברים שיש על השולחן וכיו"ב
וגם הוא היה בקטע הזה של הקיסמים שצריך משהו להתעסק איתו... אבל לא תמיד, ממש פעם ב- (הקיסמים)
זה אממ סתם להוסיף עוד תעסוקה מן הסתם🤷‍♀️
(וגם אח שלי אריאלניק כזה וכו וכו)
ולגבי השאלה שלך בהתחלה לא נראה לי שזה אומר משהו... לפחות לא מזוית הראייה שלי, לא חשבתי על זה כלום.. לא ידעתי גם שעושים את זה כדי להגמל מסיגריות 🙈
(ההורים שלי פעם אמרו לאח שלי שזה פחות מתאים ובאמת כבר מלא זמן לא ראיתי אותו עם קיסם אבל לא יודעת אם סתם ירד לו מזה או שהוא באמת החליט שזה לא מתאים...)

ו, וואו עם השיניים של המזלגקרה לי ככ הרבה פעמים

אם כך, יש מצב...

פשוט אני בלי הפרעת קשב וריכוז אז לא הבנתי מה הקשר, אבל אם את אומרת אז יכול להיות שזה קשור...

וואלה, מגניב שאח שלך אריאלניק...

כן, כן, לכן שאלתי מבחינת הייצוגיות, זה בעיקר מה שהפריע לי....

כן, חחחחח...

בעז"ה בקרוב...

משהו יכול להסביר לי את הקשר של ''הפרעות קשב למיניהם'' שהוזכרו פה?

לא קשור בעליל, סתם כיף להתעסק עם משהו.. במיוחד כשמקשיבים להרצאה\שיעור\התוועדות וכו'

אלא אם כן כ90 או יותר בחורים מהישיבה שלנו הם בעלי הפרעת קשב, כי יש מלא מזלגות לעוסים בסוף התוועדות וכד'..

סתם
אבל באמת לכמעט כולם יש הפרעות קשב פשוט לא בכל רמה צריך לקחת ריטלין
יש כאלה שההפרעות שלהם קלות
ויש כאלה שההפרעות שלהם קשות

 טענה שמראה על חוסר הבנה של המונח "ADHD".

 

להרבה אנשים קשה להתרכז מכל מיני סיבות, אך המונח "הפרעת קשב ופעלתנות יתר" מתייחס להפרעה נוירולוגית מאוד ספציפית.

כיום הרבה אנשים לא מבינים את משמעות המונח, ומבלבלים בין חוסר ריכוז לבין ADHD.

הכול לטובה! כתבה בהודעה 

(אללה הייתי בוטחה מהתחלה שזה אתה!!! - נוער וגיל ההתבגרות) שזה פשוט הפרעות קשב,

היות ש ADHD מאופיין גם בפעלתנות יתר

ובצורך להתעסק עם דברים נוספים.

 

אין מקום להגיד שאיזכור הפרעת קשב ופעלתנות יתר הינו חסר כל קשר,

אך מובן מאליו שלא מדובר בזה אלא בהרגל, לפי מה שכתבת.

 

 

מתייגת: @שפרינצא בוזגלו.

בכדי להבין את הקשר שלה לפעולות חזרתיות.

add/adhd הן הפרעות המתבטאות באי יכולת להתרכז ומחיקת כל הגירויים האחרים שצצים בו זמנית. כמו כן היא מקשה על הנושא אותה כל פעילות מונוטונית או חד- גירויית כמו קריאת ספר, ישיבה פסיבית מול מרצה וכדומה, שכולן דורשות התמקדות בגירוי אחד תוך מחיקת הגירויים הסובבים.
אבל כאשר מוצאים עיסוק אחר הבעיה נפתרת, העיקרון הוא למצוא עיסוק שלא מפריע לפעולה השניה, כגון לעיסת עיפרון.

כמו כן לעיסת קיסם יכולה לנבוע משיעמום גרידא.

 

 

(כי אם אני אכתוב "בן אדם טוב", ה"טוב" יכול להתחבר ל"אדם" במקום ל"בן"...)

לי יש הפרעות קשב, ריכוז והיפר-אקטיביות, ואני גם מרגישה כל הזמן צורך להתעסק בדברים / להסתובב...

אבל ברמה מסיומת אני שולטת בזה!

לא יודעת איך פושט לימדת את עצמי...

אבל אחים שלי זה נוראי ואווו

אני  אמרו לי שאני צריכה ריטלין כי יש לי הפרעת קשב וריכוז והפרקטביות...

אבל בגלל שזה לא מפריע לכיתה ולא לי בשיעורים למידתי את עצמי איך ללומד וכו..

אז לא לוקחת..

אבל מלא מורות ניסו לשכנע אותי כי הם אמרו שוואלה רואים שאני יודעת את החמור אבל אני מתבלבלת במבחנים , מרחפת עונה לשאלה 3 את תשובה 4 

וזה.. ואם ריטלין ייעזר לי... 

וגם עושו לי את כול הקלות בגלל זה חוץ מאנגלית

אז פושט בחרתי איזה הקלות לעשות 

אבל וואלה אנגלית הכיי קשה לי!!! היה!!!

אני כול היום תאמת עם קיסם, פעם הייתי עם קוביות והתרגלתי.

וזה פשוט נחמד כזה לשחק עם זה בפה, לא חושבת שזה מייצג משהוא לא דוס.

 

 

לא מבין איך זה נשאר בפה

כל הזמן נפל לי

אתה צריך לקשר שיבינו למה אתה מתכוון. יש פה הרבה שרשורים של הרבה אנשים

אני חדש בפורום הזה.

בנושא הלאומנות ויחסי יהודים ערבים

חחח.. נראה לי אין לי את הבעיה הזו.
כתב ידי אינו קריא לרוב

אפשר לכתוב בוורד ולנעול בסיסמה

או סתם באיזה דף שתשמרו לעצמכם

 

אם זה ממש עכשיו חייבים לכתוב  -

אפשר לכתוב בעברית ולקפל טוב טוב כמה קיפולים

או באנגלית...

כתב עברי (עתיק) – ויקישיבה

לקחתי כתב של טולקין ושיניתי את המשמעות של האותיות

או שאני כותב בכתב יד שלי ולא מנסה לכתוב את זה בצורה ברורה

וזהו...

 

מספרים והערות שאני מנסה שלא יהיו מובנים למי שיראה את המחברת הזאת, כי אני מראה למי שמבקש.

(אבל זה אולי מילה או שתיים ומספר בעמוד, לא ממש עולם פנימי, רק קטגוריות שונות לציורים שהמצאתי)

זה כל המטרה של לכתוב את ההודעה הזאת להדליק אותךך

אני עושה את זה או שאני כותב בגרמנית. אף אחד לא יודע כמעט גרמנית במדינה הזאת, ומי שמבין יידיש לא מסוגל להבין אותה בכתב לטיני. אז אני מכוסה מכל הכיוונים....

שאם קשה לי אני כמו שאמרה @נ נח מאומן כותב ואז שורף ומכוון שהאותיות והמילים יגיעו לאבא שבשמים!!

והוא כבר פותר לי את כל הבעיות,

באופן כללי הוא האיש סוד הכי טוב שיש...

איש סוד???!
'אין לו דמות הגוף, ואין לו גוף, לא נערך אליו קדושתו...'

סתם, סתם... הבנתי למה התכוונת. אבל אני אישית קנאי מאד לדת וכל דבר קטן מדליק אותי.

באמת התכוונתי לתחושה, לא לפשוטו כמשמעו...

כאילו בעברית אבל נגיד כותבת או על עצמי או על משהיי אחרת אז תמיד אני אכתוב היא ואז אי אפשר לדעת למי ועל מי

ניסיתי פעם את כתב קווניה של טולקין. בפעם אחרת משהו שמבוסס על כתב ברייל.

ועוד רעיון שהתוודעתי אליו ועשוי להיות שימושי - קצרנות.

למה בגן החיות דוקא? הייתם עושים ביפו בירושלים, זה פצצה!

תיתחפשי לאישה בהריון עם משקפי שמש גדולים, ומסיכה ואיפור כזה. זה אחלה..! 

ושימי לב, אל תשכחו לשמור על צניעות גם בתחפושות! 

למשל, יש בנות שמתחפשות לבנים, ומרשות לעצמם מכנסיים כי זה בתחפושת, אז אל תשכחו את מה שמתחת לתחפושת!

סתם להערה כללית, בהצלחה נשמה! 

 

שמתי מטפחת והסתובבתי עם הגב אל אנשים וראיתי את התגובות רק יום אחרי...

אפשר בקשה מיוחדת?
תכתוב תובנות מה'אגרת' של רבי נחמן...

מלא זמן לא למדתי

ואם נקרא את המשפט הזה הפוך נראה שאם מראים לך התרחקות- סימן שנכנסת בעבודת ה'!

ראיתי תובנה נפלאה מהרב בזאנסון שמסביר שהאדם שנכנס לעבודת ה', מה זה עבודת ה'? להתבטל לרצון ה'. הדבר שחוסם את האדם מלהתבטל הוא האגו. שהאדם מרגיש נפרד. לא נכלל. 

עכשיו האגו הזה, לפי עולם המושגים שלו, אם הוא עושה משהו טוב אז הוא צריך לקבל פרס, לא כן בעולם של עבודת ה' והתכללות שם עצם המעשה נחשב כבר לפרס ואם כן עצם זה שמראים לו התרחקות, כבר זהו ההתקרבות דהיינו ביטול האגו כיוון שהאדם לומד להעריך את התנועה בעצמה שהוא מתקרב בלי לקבל פרס!

ולכן גם מובן למה "צריך לעבור בכל אלו הבלבולים קודם שנכנסים בשערי הקדושה" כדי לשבור את סברות האגו הנ"ל.

ועוד משהו (חידוש שלי..) שעוד אחד מתעלולי האגו והסט"א הוא שברגע שנראה מישהו שכן מצליח בעבודת ה', אז נרגיש עוד יותר גרוע, למה ה' מקרב אותו ולא אותי וכו' וכו' ובודאי שיהיה קשה לנו מאוד לבא ולהגיד לו "אחי! חזק ואחוז עצמך!" לכן מספר לנו רבינו בהמשך התורה כמה חשוב לחזק את חברו כי גם ככה שוברים עוד חתיכת אגו וסט"א..

ורבינו בעצמו מחזק אותנו "והכלל אהובי אחי, חזק ואמץ מאוד ואחוז עצמך בכל הכוחות להישאר קיים בעבודתך"

שאדם לא מבין שחלק אינטגראלי מהעבודה זו התגובה שלו לאחר שנדחה,
אדם חושב שברגע שהוא קיבל על עצמו קבלה נפתחים לו שערי גנעדן, יוצאת בת קול מהשמיים ומכריזה על היותו צדיק גמור, ונשפך עליו מטר של מטבעות שוקולד מלמעלה...
אבל האמת היא לא כזו, מראים לו התרחקות, בדיוק כמו שמראים לגוי שרוצה להתגייר, רוצים לראות מהי הנכונות שלו לקיים את אותה מצווה, רואים כמה הוא לא מוותר גם כשהוא נופל, רואים כמה קשה לו והוא כמעט מתייאש- וזוהי העבודה הגדולה, להתמיד במה שקיבלנו על עצמינו גם כשלא יהיו אורות, גם כשהיצר יתגבר, וגם כשממש נראה שמלמעלה כביכול לא רוצים בעבודה שלנו.

גם אם לא מצליחים שם- להפוך את הדף ולהתחיל מהתחלה ואפילו אם לא מצליח לעשות כלום ואפילו נופל... לא ליפול בדעתו מזה אלא לזכור שהכל הכל חשוב בעיני ה' וכתוב במשיבת נפש שה' מחשיב כל הבטה! כל הבטה! כלפי מעלה... אז שיעשה מה שיוכל. שזה מה שהוא יכול. לא להאשים את עצמו ולא לרדוף את עצמו..

ובזה אדרבא! לא יהיה נקי מאגו ממנו..

חיזקת אותי תודה.

אפשר במקום לקבל קבלה לכל החיים להחליט לטווח הקצר, נניח לפני שאני שומעת שיר ב3 השבועות פשוט לחכות 5 דקות, במקום לקבל על עצמי 'אני לא שומעת שירים ב3 השבועות' זה עוזר כי:
א. לנסות לחכות 5 דקות זה דבר לגמרי אפשרי ככה שהקבלה לא מאיימת עלי
ב. לפעמים אחרי 5 דקות הלך הדודא לעבירה
ג. גם אם כן שמעתי את השיר אני לא מיואשת מעצמי כי לא הבטחתי שאני לא הולכת לשמוע את השיר הזה עד אחרי ט' באב

אז אולי כדאי לא להגיע בכלל למצב שיכול לשבור לי את הלב ולהביא אותי ליאוש? אולי העבודה הגדולה יותר היא למצוא את סדר הגודל והקנה מידה שבו אני יכולה לעבוד על עצמי כדי להשיג אפקטיביות?

רבי נתן אומר שהעיקר זה שברון לב.. ודאי ששתי העבודות קדושות ונעלות.

העבודה לא ליפול והעבודה להתחזק אחרי הנפילה אלה שתי עבודות ששייכות בזמנים שונים וצריך (לדעתי) פשוט לשלב אותם בזמן הנכון

זו לגמרי עצבות והשתקעות בעבר

לב נשבר ועצבות אינו עניין אחד כלל, כי לב נשבר הוא בלב, אבל עצבות הוא בא מן הטחול והוא סטרא אחרא והקדוש ברוך הוא שונא אותה, אבל לב נשבר הוא חביב לפני השם יתברך ויקר מאד בעיניו יתברך. והיה טוב שיהיה להאדם לב נשבר כל היום, אך אנשים כערככם אין יכולים לקיים זאת כי יכולים לבוא מלב נשבר לעצבות, חס ושלום, שזה אסור להאדם לגמרי. על כן צריכין לייחד איזה שעה ביום שיהיה לו לב נשבר, דהיינו להתבודד ולשבר לבו לפניו יתברך אבל שאר כל היום כולו יהיה רק בשמחה.

במקום אחר כתוב שלב נשבר זה געגועים כבן המתחטא לפני אביו

אני לא חסידת ברסלב כידוע
אבל נהניתי מהשרשור
והעומק.🙏⁦⁩

חיזוק כזה, אשרייך לגמריי!!!

תפתח שירשור כזה כל יוםם

לא רק שמה שיקרה בסוף הוא הטובה אלא שגם הדרך הקשה עצמה היא טובה. למה? לא ידוע. אבל זו הגדולה שבאמונה הזו. ויש לה עוצמות להחזיק בן אדם במצבים הכי קשים, למי שמאמין בה באמת.

אני צריכה תשובות

אבל אז תחיי את כל חייך באכזבה, בחרטה ובמחשבה למה זה קרה. וזו בדיוק העבודה שבאמונה הזו- להאמין אפילו שלא מבינים למה זה טוב. וזו בעצם העבודה בעולם הזה בכלל. לפעול נכון ולהאמין אפילו שלא רואים בעיניים..... לדעת שיש מישהו גדול מעלייך שרואה את התמונה השלימה והוא החליט שזה הכי טוב בשבילך. למה? הוא יודע. ואת בעיניים גשמיות לא יכולה לראות את הטוב הזה... זו עבודה קשה ברמות אבל משתלמת פשוט כדי לחיות טוב יותר....

"לפני שנשאל מה המשמעות המוסרית של הרוע צריך לקבל את המציאות שתמיד היה רע ותמיד היו קשיים-המציאות של עץ הדעת טוב ורע קיימת כל הזמן ולכן כשמשהו רע קורה לידי ומטלטל אותי צריך קודם כל להבין שרע קיים ולא להיות מופתע מזה
ה' ברא את העולם באופן כזה שיש הסתר פנים ולכן במציאות יש גם רע וגם קשיים ונפילות .
התפיסה שאומרת שהעולם הוא רק טוב זו תפיסה ילדותית ולא נכונה כי עובדתית יש רע
(לפי התכנון של ה' כל דבר רע באמת מוביל לטוב אבל במציאות זה לא נראה ככה)"

 

כשקורה משהו רע גם אם מבחינת ה' זה טוב לך זה עדיין נראה רע וצריך להבין שיש דברים רעים בעולם הגשמי ושזה לא בעייתי

וחוץ מזה אם לא נשנה את המציאות הרעה זה יישאר רע כי גם לפי רבי נחמן יש דבר שהוא רע אבל הוא גורם לטוב אבל זה עדיין רע.

''לא הכל זה טוב אבל הכל לטובה'' שיש את הדרך, הניסיון והתוצאה הסופית זה טוב.
לאיודעת אם לך זה עוזר, אבל הידיעה הזאת שהתוצאה הסופית כבר מתוכננת והיא טוב, עושה לי טוב

 

כי אם לא יהיה לך משהו קשה ,אתגר שאת צריכה לעבור את תישארי באותה נקודה ולא תתקדמי אלאה . 

 

 אני יכולה להגיד לך שלפעמים אני מרגישה כותל לחברות שלי יש קטע שהם מספרות לי כל מה שעובר עליהם (ואני ממש לא מהאלה  שהן חברות טובות של כולם) אני סוג של כותל ;) וני מיד אומר לעצמי כאילו החיים שלי ממש טובים וזה קצת משעמם באלי שהיה לי איזה משימה לעבור ולהצליח משימה גדולה שיהיה לי משהו מעניין בחיים חוץ מעוד סדר יום חוזר על עצמו.

 

אז תיהני מזה תרגישי שעכשיו קשה אבל בתכלס זה סרט של גיבורת על שאת תהיה הגיבורה שם תדמיני שאת הולכת לעבור את זה ולכתוב על זה סרט שתהיי גדולה. וזהו בעיקר.

 

דרך הגב שמעתי דבר תורה שפעם ליפני חטא אדם וחווה הכל היה כיף גם הדרך וגם התוצאה אבל אחרי החטא זה ההשתנה אני לא זוכרת בגלל איזה חלק בחטא. אבל זה ההשתנה והיום הדרך קשה אבל התוצאה מתוקה!

 

 

כי אם לא יהיה לך משהו קשה ,אתגר שאת צריכה לעבור את תישארי באותה נקודה ולא תתקדמי אלאה . 

 

 אני יכולה להגיד לך שלפעמים אני מרגישה כותל לחברות שלי יש קטע שהם מספרות לי כל מה שעובר עליהם (ואני ממש לא מהאלה  שהן חברות טובות של כולם) אני סוג של כותל ;) וני מיד אומר לעצמי כאילו החיים שלי ממש טובים וזה קצת משעמם באלי שהיה לי איזה משימה לעבור ולהצליח משימה גדולה שיהיה לי משהו מעניין בחיים חוץ מעוד סדר יום חוזר על עצמו.

 

אז תיהני מזה תרגישי שעכשיו קשה אבל בתכלס זה סרט של גיבורת על שאת תהיה הגיבורה שם תדמיני שאת הולכת לעבור את זה ולכתוב על זה סרט שתהיי גדולה. וזהו בעיקר.

 

דרך הגב שמעתי דבר תורה שפעם ליפני חטא אדם וחווה הכל היה כיף גם הדרך וגם התוצאה אבל אחרי החטא זה ההשתנה אני לא זוכרת בגלל איזה חלק בחטא. אבל זה ההשתנה והיום הדרך קשה אבל התוצאה מתוקה!

אמונה היא שמחה. (כלומר איך תוכל לבחון את רמת האמונה שלך? בדוק כמה אתה שמח.)

אמונה שייכת דווקא במה שלא שייך שכל. (דהיינו במקום שלא רואים איך באמת הכל טוב אלא לפי השכל והחושים רע, קשה כואב ואין לזה תכלית וסוף. שם צריך להתחיל להאמין. כשמרגישים טוב אז השכל אומר "הנה ה'"! עכשיו, בחושך ובכאב, האמונה צריכה להגיד את זה.)

אמונה תולה בפה של האדם. (דהיינו כמה שתדבר את האמונה- תגיד "ברוך ה'" תגיד כמנטרה-" אני מאמין שזה לטובה" "אני מאמין שה' אוהב אותי"- תזכה לאמונה. וכן כמובן על ידי שתדבר עם ה').

"אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואילו אצלי אמונה הוא דבר גדול מאוד".

כשהאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זו הבחינה היא מעין עולם הבא.

כשאדם עובד את ה' בלי להבין רק עם אמונה לבד על ידי זה זוכה אח"כ לדעת גדול.

על ידי תפילה בכח זוכים לאמונה. (הכוונה להשקיע כוחות בתפילה. לא לדרוש מה' שייתן לנו.)

האמונה היא יסוד ושורש כל הקדושה.

אם את רוצה לדעת מה עובר עליך אני ממליץ ללמוד את הספר "משיבת נפש" שמסביר בצורה יוצאת מן הכלל את כל המשברים והגלים שעוברים על הבנאדם בחיים ועוד נותן עצות ועידוד איך לעבור אותם בשלום ובשמחה.

אני חושבת שלומר "המציאות מורכבת ולא תמיד אני מצליח לעמוד בה" זה עניין אחד
ולכתוב כאילו שזה אידיאלי ו" אני לא מתבייש"
זה כאילו להביע בריש גלי שאין לך בעיה עם מה שאתה עושה. כאילו מבחינתך זה האידיאל.

גם אני לא מושלמת אבל קשה לי עם התנהגויות כאלו שמדברות על מורכבות כאידיאל ודווקא מחובקות היום על ידי העולם בחוץ כאילו שיש כאן איזה אומץ.
קשה לי עם זה. אבל אני לא שופטת.

זה לא אידיאל להכניס את כל תרבות המערב הביתה..

הוא מתאר שהוא מצליח לשמור על הגבולות אבל אני מאמינה שלילדים זה כבר יתפוצץ בפנים

שוב, גם כל אחד רואה אחרת את מה נכלל תחת ההגדרה של שמירה על הגבולות..
אני לא מאמינה בלחיות במנותק מן העולם
אבל אני גם לא מאמינה בלהפוך להיות העולם הזה.
אפשר לכבד בן אדם אחר גם מבחוץ.
וגם אם אתה שומע שירת נשים או כל דבר אחר כזה
סיבה להתגאות אני לא רואה בזה.

הכתבה הזו היא חרפה.

חיי ה"גם וגם" האלו, המיש מש שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו..  

שלא נאה לו עם הדתיות שלו, והוא חייב לתבל אותה בכל מיני ריגושים מהצד..

שמזלזל באנשים שהם רק דתיים. שאכפת להם רק מהקב"ה ולא גם מהוליווד.

 

 

אממה, נכון, לפעמים קשה.

אני לא תמים. אי אפשר לשפוט אנשים על התמודדויות שלהם.

אבל היכן מגיעה החרפה הגדולה?

כשזה נהיה אידיאל, כמו שכתבה @רחל יהודייה בדם, האיש גאה בזה, רואה בזה דרך חיים, שיטה, אידאולוגיה. הוא בז למי שלא כזה. הוא לועג לאלו שלא נפלו כמותו במדמנה...

 

וכשככה מתנהגים - אז כמו שכתבה @היום יהיה שמח✨ - זה לא מחזיק. הילדים מאבדים את הכל, זה לא עובד, הם לא קונים לוקשים.

ומי כמונו בעלי ניסיון בזה. מספיק להסתכל על החמישים שנה האחרונות כדי לראות שכל, אבל כל, מי שחי בכזו תודעה ודרך - איבד את הדורות הבאים לו. אין דבר כזה לשמר את הדרך הזו. ועצוב.

אמר מי שאמר, טיפשות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות....

הכותב קידש את תרבות הפנאי המערבית, כל מה שנמצא בעולם הגדול גם צריך להיות אצלו, והגבול הולך ומטשטש עם השנים.
מה יהיה השלב הבא? לאכול אוכל לא כשר ו"לא להתבייש בזה"? לצפות בטלוויזיה בשבת כי "הגיע הזמן להתבגר"?

מחיקת המחוייבות להלכה היא צעד ראשון בדרך למדרון החלקלק בדרך לחילול שבת ואכילת טריפות, הוא עוד לא שם, אבל ילדיו כבר יהיו קרובים הרבה יותר.

מאמרים כאלה צריכים לעורר אותנו למחוייבות בלתי מתפשרת להלכה, והם מחזקים את ההבנה שבלי המסגרת ההלכתית שחז"ל קבעו לא יישאר הרבה מהיהדות.

שיש לו בעיה והוא לא מצליח להתגבר עליה?

זה שעושים את זה, זה עוד לא אומר שצריך להתגאות בזה. ההיפך, נקיפות המצפון הופכות לאדם טוב יותר גם אם לא מצליחים להתגבר. אבל ברגע שמאבדים גם אותן אז בעצם משלימים עם הבעיה ולא מנסים בכלל להתגבר עליה כי לא מבינים יותר שזו בעיה.
ודרך אגב זה בדיוק מה שקורה היום עם הקהילה הגאה...

יש הבדל בין להיות פתוח ללהיות חילוני

ככה:
פעם ההגדרה 'דתי', הייתה הגדרה, ת'ם יודעים- דתית...
כיום, ובעצם כבר הרבה זמן, קרתה איזה תקלה. זו הגדרה סוציולוגית. חברתית, מגזרית, כזו שכל מי שחובש כיפה יכול להיכנס תחת כנפיה...

כותב המאמר צודק מאוד בזה שכיום 'רוב המגזר נמצא איפה שהוא נמצא'.
התקלה היא שהם לא מבינים שהם יכולים להמשיך לקרוא לעצמם 'דתיים' מבחינת המגזר אליו הם שייכים- זה רק לא יעזור להם מבחינת התורה. מבחינת הדת...

רק צריך לדייק:
גם לפי דבריי, שזה הפך מהגדרה דתית לסוציולוגית- אם זה היה המצב היום מצבנו היה טוב.
הבעיה היא שהכדור חוזר אלינו: אחרי שהמושג הזה הלך והכניס תחתיו את כל מי שמרגיש כ'דתי' סוציולוגית- הוא חוזר אלינו והופך את כל האנשים האלה גם לכביכול דתיים מבחינה הלכתית ודתית.

זה מצב הרבה יותר מבלבל, ושנותן הכשר לא רק ציבורי אלא מעין הכשר הלכתי לכל מה שכותב המאמר ולכל מה שרוב המגזר ההזוי שלני מרשה לעצמו לעשות.

****

למה אני כותב פה את כל הניתוח הזה שלי?

כי בזמנו חשבתי לעצמי איך אני יכול להסביר לבחור ששייך לציבור הפחות תורני, הליברלי, שהדרך שלי צודקת ושלו טועה.

ואז עלה לי רעיון נורא פשוט:
להסביר לו שבמבחן התוצאה, מה לעשות, אני אצליח ואו לא.

אם עוד שלושה דורות נסתכל על נכדיו ועל נכדיו- סיכוי עצום שהנכדים שלי יישארו דתיים ושלו לא.
וגם אם במקרה הנכדים שלי לא יהיו דוסים כמוני- הירידה שלהם תהיה פחותה בהרבה מהירידה של הנכדים שלו.
כנ"ל גם אם במקרה הילדים שלו כן ישארו דתיים- הם ירדו הרבה יותר משלי.

(הכל כמובן בהינתן שילדינו יחונכו באותו דרך.
לא, לדוגמה, שהוא יחנך באהבה, בזמן שאני אחנך לדוסיות עם כפיה או חניקה ואשניא על הילדים שלי כל מה שקשור לתורה... אותה צורת חינוך! רק חינוך לדברים שונים.)

חשבתי שזה יהיה אחלה הסבר.
אפילו לא צריך לחכות כמה דורות- אפשר כבר היום להסתכל איך הוא נראה ואיך אני נראה...
אבל אז קלטתי שלא. בכל מקרה הנכדים והנינים והניני נינים שלו- תמיד ייכנסו תחת הכותרת 'דתיים'. לא משנה איך הם יראו.

כי בדיוק כמו שהיום גם בנט או חנוך דאום נחשבים דתיים- כל כמה שנים ירחיבו את מוטת הכנפיים של ההגדרה.
אף פעם הציבור הליברל החלש הזה לא יודה בכישלונו ויגיד 'נכון, פספסנו פה דורות של דתיים'.
הוא פשוט יגיד ש'הנה, הבאנו דורות שלמים של דתיים- שיותר טוב, אפילו הרחיבו את ההגדרה ואת הפתיחות יותר ממנו!'.

וזה מה שקורה גם במאמר המביש הזה.
בהצלחה לנו.

לדעתי הבלבול והערבוב הוא שאחראי למאמר הדי מטופש הזה. כותב הכותב - "אני שומע שירת נשים, ולא מתעטף בתירוץ שלשמוע אלקטרונית מותר ורק הופעת לייב אסור... יש לי חיבה לאלכוהול טוב, אף פעם לא קידשתי על תירוש, אלא על יין חצי יבש ומעלה. אם יציעו לי סיגר טוב מקובה, בהחלט אנסה כי זה מסקרן אותי." 

בשמיעת שירת נשים לגבר יש בעיה הלכתית ברורה. 

אין שום בעיה הלכתית בשתיית יין ואפילו בחיבה ליין. אין שום בעיה הלכתית בעישון סיגר. 

הערבוב בין האסור הלכתית לבין - החיים הטובים/תרבות המערב היא לחילונים, מביאה טשטוש של הגבולות ועיקור של הבסיס שיש לאדם הדתי. 

האדם הדתי חי על פי הלכה. בדגש על חי - גם עם החיים הם טובים ומהנים, כל עוד אין התנגשות עם ההלכה.

"בעל לא יצא מפה" | כן אני דתיה, וכן יש לי טינדר - כיפה

מי שאין לו אידיאולוגיה שלא יתפלא שהוא מצליח לשמוע אנשים אחרים,

החידוש הוא מי שיש לו דרך והוא מכבד אנשים אחרים

 

לי מרגיש שאנשים כמותו איבדו את הצפון לחלוטין (ואגב אני חושב שרוב מי שלא מקפיד על ההלכה במאה אחוז לא עושה את זה מאידיאל כמוהו)

חרדים מישיבה גדולה והרבה פעמים מנצח אותם,

הציבור החרדי לא רואה בנו בכלל יריב ראוי אז הוא לא טורח ללמוד על עמדותיו (הרב ש"ך והחזון איש לא היו טיפשים ואני מעריך שכן היו להם תשובות, פשוט רואים בדתיים אנשים שלא מאוד אכפת להם מהיהדות)

 

לכן יש שאלה האם להתנתק מהציבור הדתי לאומי ולהצהיר על עצמנו כחרד"לים או לנסות להרים אותו, בינתיים אני עדיין מאמין בדרך השנייה אבל אנשים כמותו גורמים לי לחשוב על הראשונה

תלך על הראשונה

אפשר הסבר של המילים "תלך על הראשונה"?

המגזר הדתי לאומי הוא לא מגזר אוטונומי מטבעו, כך שנסיון חלק מהצדדים ליצירת אוטונומיה ובידול מהצד היותר חלש רוחנית לא יביא לאותן תוצאות שמביאה האוטונומיה לציבור החרדי- ואני אסביר.

הציבור החרדי מחזיק את עצמו בשיניים מכח הבידול, מבחינתם בידול אומר שכל אחד דואג לעצמו, וכל אחד שומר על עצמו, כך שאין כניסה ואין יציאה. כפועל יוצא של הבידול נולדת שנאה וגזענות. ולכן לא תראה ספרדים שהופכים לחסידיים או ליטאים שהופכים לחסידיים וכן הלאה, למרות שמדובר בתתי מגזר של הציבור החרדי- עדיין כל אחד חי לעצמו (עד הבחירות, וגם אז לא תמיד מתאחדים). ברגע כשתיקחו להם את הבידול (אפילו לא דיברתי על הבידול מכל מה שריח מודרנה נודף ממנו) הם לא יחזיקו מעמד. 

הציבור הדתי לאומי החזק לעומת זאת חי על אהבה, אהבת התורה, הארץ, הזולת, הוא מקבל כל עובד ה' ללא הבדלי נוסח תפילה. אהבה יוצרת קרבה, כך שהציבור החרדלי עדיין חלק מכריע ומשפיע מאד על השיח הציבורי של החברה (הן מבחינה תורנית והן מבחינה חברתית) מהציבור הדתי לאומי הכללי, אילולי אותה אהבת הזולת הציבור הדתי לאומי החלש יותר היה חש התנשאות ומתנתק לגמרי מהציבור החזק והייתה נוצרת תורה שונה (לא שכיום הם לא מרשים לעצמם, אבל לפחות הם יודעים שהם בחרו ברע ולא חושבים שזה טוב מבחינה רוחנית) ומתירנית ללא שום בסיס, האחריות שלנו היא לשמר את המצב הנוכחי בשביל לא ליצור אוטונומיה חברתית תורנית שתגרום לצד השני להישאר בלי מנהיג חברתי תורני אמיתי.
כמו כן אהבה ובידול אלו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו. אז אם הדרך כבר הוגדרה כמקרבת א"א לשנות אותה ולגרום למי שעוד מבולבל (מעדיפה לקרוא לזה מבולבל במקום חוטא. כן, בקטע הזה אני קצת נאיבית) לא לנטוש לחלוטין.

לעצם השאלה - אני חושב שהכשל נעוץ בחיתוך הדיכוטומי בין האפשרויות, כאילו זה "או זה או זה".

למעשה זה ממש לא שחור לבן, ואין צורך בכח למצוא הגדרה חדה שתכריח אותנו לגישה מסויימת דווקא.

אין צורך להתבדל בכח, אבל גם לא לא להיות כמו עלה ברוח עם כולם. לא צריך לפתוח מפלגה לעצמנו מצד אחד, אבל כן צריך לדאוג שהילד שלך יהיה בכיתה עם ילדים מבתים יראי שמיים. וזו רק דוגמה קטנה... השורש נעוץ בלב: מצד אחד להרגיש יחד, ומצד שני דווקא בגלל שאנחנו יחד לזכור במה אנחנו שונים וממה צריך להיזהר.

אני גם הייתי ממש מבוזבז השנה ואני עוזב!
נמאס לי לאלעשות כלום עם החיים שלי.
אז סידרתי לי משו עם משמעות שנה הבאה (של"פ)
ואני ממש שלםעם העזיבה

השאלה היא האם תצליחי באמת למשש את עצמך מיחוץ למסגרת
או שתעזבי וסתם תחפשי את עצמך כול היום

אני חושבת שאני אצליח לממש,

גם אני כאילו רוצה להכנס ל'מקאמת' שזה גם אחרי הכל סוגשל מסגרת...

עד עכשיו למדת במקום אחד או שאת מאלה שעוברות הרבה?

כי יכול להיות שאת פשוט צריכה לעבור למסגרת שבה את תממשי את עצמך יותר,

ואולי לצאת מפנימיה..

עברתי מלאא בתי ספר ואפילו הספקתי להיות ב4 אולפנות (כשבאחת מהן הייתי ב2 כיתות),

ככה שלא נראלי זאת הבעיה...

אז כנראה שבאמת הדרך שבה תרגישי שאת מממשת את עצמך זה לא דרך מסגרת,

כי עובדה שניסית כמה...

האמת שגם אני הייתי בהתלבטות הזאת, כי הרגשתי שאני פשוט מבזבזת את הזמן... שהצטרפתי לאולפנה כן ישנתי שם כמה שבועות ובכלל הרגשתי שאני לא עושה כלום...
ואז יצאתי מהפנימיה ועכשיו אני תכלס לומדת עד 3 בערך(לפעמים פחות) ואז יש לי את כל האחה"צ לעשות דברים שחשובים לי ואני אוהבת...
לדעתי מסגרת כלשהי של לימודים זה טוב... פנימיה זה לדעתי באמת בזבוז זמן...
גם אם לומדים עד 3 יש מספיק זמן לעשות דברים משמעותיים וחשובים...
קיצור לדעתי כן תיהיי בבית ספר כי זה בסופו של דבר חשוב ואחה"צ תעשי מה שאת אוהבת...

או פנימיה או לא ללמוד...

ילד צריך להיות בתוך איזו שהיא מסגרת...
לדעתי תנסי לחשוב איך את יכולה לעשות את הדברים שטובים לך ושאת אוהבת בתוך המסגרת של הפנימיה(זה לא חייב להיות בתוך האולפנה, אפשר גם לצאת מהאולפנה וגם מהעיר)...
בכל מקרה אולי תנסי לברר על מקום ליידך שיש בו פנימיה אבל יסכימו לך לא לישון...

כמו שכולם בטוחים שבחופש הזה הם יעשו משהו מפוצץ, ובסוף החופש כמעט כולם מגלים שמה שהם עשו זה רק לשרוף זמן.

למה את מרגישה שאת לא ממשת את עצמך?

 

את לא אוהבת ללמוד?

 

או שהלימודים קלים לך מידי?

 

ממש לא חושבת שמומלץ לעזוב מסגרת... בלי לעבור לאחת אחרת...

 

מזה לעבור בבית?
לקום בבוקר בלי צורך ללמוד לבגרות או סתם לעבור על איזה חומר (לא יודעת איפה את אוחזת).

ואז מה תעשי?

 

תהיה לך סיבה לקום מוקדם?

או שאולי במילא אין לך יום לימודים אז תקומי ב11 
זאת סתם דוגמא זה יכול לבוא בדברים אחרים.

 

יכול להיות שלא הבנתי את כוונתך.

מזה לעבור לבית? 

לא חושבת שאני מממשת את עצמי כי יש הרבה תחומים/כישרונות שאני לא יכולה למקצע בתוך מסגרת רגילה,

אוהבת ללמוד, כמובן שיש תחומים שיותר ותחומים שפחות,

מבחינת לימודים, זה סבבי כזה, לא קשה ולא קל,

אני כן רוצה להכנס למסגרת אבל שהיא נטו שיעורי מוזיקה, וזה לא כל יום, סה"כ 19 שעות בשבוע,

אני בכל מקרה אוהבת לקום ב5 וחצי כזה, אז אני לא אבזבז את היום על שינה,

לעבור לבית יענו, לבנות לעצמי סדר יום, לא בתוך מסגרת קבועה...

לא הבנתי , למה אי אפשר גם וגם?

 

אפשר גם ללמוד מוזיקה... וגם להשאר במסגרת...

 

אני חושבת שבאופן כללי וממש ממליצה לבנות להתחיל מהתיכון תואר... ( מאוד מאוד ממולץ!!!!!!!! אם את מה שאת אוהבת יש בפתוחה אז בכלל. )

אני בטוחה שדברים מהסוג הזה עושים הרבה סיפוק...

אבל יש משו כיף בתיכון שזה פשוט סתם להעביר את הזמן (מידי פעם ללמוד לאיזה בגרות)

להתחרבשש בשיחות מוזרות להכיר תעולם במילים אחרות......

 

היום לא יוצא לי כמעט (אפשר לומר אפילו בכלל) לדבר עם אנשים סתם שיחות על החיים........ 

את לא תוכלי לשלב גם לימודים בתוך המסגרת הנוכחית ולהוסיף על זה את ה19 שעות בשבוע...?

 

אמרתי שזה לא חייב להתבטאות בשינה ...

באופן כללי יותר בבריא לבן אדם לקום בבוקר שיש לו סדר יום עם מחוייבות!!!!!!!!!!! שהוא יודע שאם הוא לא יעשה עכשיו זה יברח לו......
אני נמצאת במצב שהוא מסגרת וגם לא מסגרת (משו קצת לא הכי מחייב)

ואני חושבת שזה מאוד קשה!! והייתי מעדיפה מסגרת רגילה כמו בית ספר.....

בקיצור אני ממש לא ממליצה......!!!

אני חושבת שאפשר גם וגם..........

אם תרצי הכל אפשרי!!!!!!!

הרבה הרבה בהצלחה!!!!!!!!

 

עברתי כמה אולפנות.. והייתי קצת שובבה.

בסוף החלטתי לעזוב לאקסטרני לתוכנית שעושים את כל הבגרויות בשנה אחת.

(אבל לא עזבתי סתם רציתי ללכת ללמוד במדרשה במקום השמינית).

עכשיו אני שמחה שעזבתי, אבל זה לא צעד פשוט בכלל.

צריך להבין למה נכנסים, להבין שבלי מסגרת זה לא רק כיף חיים, והגשמת חלומות, זה הרבה הרבה יותר מחייב- לא למורות וציונים אלא לעצמך. 

את צריכה להיות מספיק חזקה ולדעת שלא תדרדרי.

צריך לדאוג שבאמת יהיה מה לעשות כל הזמן (עבודה, חוגים וכו), כי כשמשתעממים אפשר להגיע לעשות דברים גרועים (מנסיון).

אני אישית לא הייתי ממליצה למישהי שעולה ל-י לעזוב כבר עכשיו כי בסוף חברה זה דבר טוב ובונה, ואפשר למצוא דברים טובים לעשות גם בפנימייה. להסתובב במשך 3 שנים עד שכל שכבת הגיל שלך תסיים תיכון זה יותר מדי לדעתי.

ואם בכלל חשוב לך לעשות בגרויות- זה גם שיקול. יהיה לך קשה ללמוד בבית לבד.

 

אם את רוצה עוד עזרה בהתלבטות אפשר בכיף בפרטי

 

אל תעזבי לעולם, תלמדי ותציבי לעצמך מטרה, להוציא ת.בגרות מלאה.

 

ככה שלב אחר שלב, תרגישי סיפוק ושמחה.

 

אח"כ תוכלי להגשים את עצמך במקצוע מכובד, שאת אוהבת.

נהנים.ולא קשור לזה צריך תואר בחיים צריך ידע .אז למה לעזוב?

יכול להיות שאצלה כמו שזה נשמע הצד האומנותי יותר חזק ומעניין אותה אז לדעתי היא צריכה לחפש דרך שתעזור לה לממש אותו כמו שהיא רוצה...

לא כולם צריכים תואר,

וידע אפשר ללמוד גם מהחיים עצמם...

רגע מסתכלת
עברת?
אם עברת אז אל תעשי שוב פושט

יש שיגידו טוב חח

כאילו במתמטיקה 70

ב4 יחל

אבל ירדתי לפני כמה חודשים מ5 וציפיתי לציון ממש טוב

מה גם שהגישו אותי ב100.. כאילו המתכונות הלכו ממש טוב

ופתאום הבגרות כאילוט שחא הביאסה

אבל באנגלית ברוכשם 96🙈 ב5 יחל

חחח

ולשפר. אם את באמת יודעת שזה סתם היה מתוך לחץ אז באמת שאין טעם לא לגשת

והכל בסדר לא צריך להלחץ מעוד מועד

(יש לך גם חורף של שנה הבאה ושני מועדי קיץ שנה הבאה)

חוץ מזה ש70 סופי זה יפה מאוד!

אבל האמת שסופי זה אפילו יוצא יותר.. אבל לאיודעת בשביל הבטחון העצמי שלי חחח

מתמטיקה הזאת הורידה לי אותו

וב"ה הלך לי טוב.

במ"מ קצת פחות אבל גם לא נורא

יאוו לפעמים אני חושבת למה בכלל להתאמץ להורג את עצמך כול השנה לא לוותר כשאת חולה עם חום והכול ללומד כי את יודעת שזה חושב ובסוף בסוף התוצאה כזאת...
סליחה שאני מבאסת...
אבל לא חשבתי שלא עברתי מרוב שהתאמצתי הרגשתי ביטחון..

עישתי 3...

 

לפחות עברתי במטתיקה, הייתי בטוח שזה לא יקרה

הצלחתי ממש טוב וקיבלתי 68 ואני ממש טוב בקטע כתיבה ובאמרקיאות טעיתי רק ב1

בקושי על הקטעים שלמדנו כל השנה...

 

טעות אחת באנסין 9 נקודות... מה קרה?!

 

אבל ב"ה קיבלתי 95 _מסתבר שירד לי על הקטע כתיבה 😏

לפחות בזה קיבלתי ציון טובב 96

והפעם היה פער לטובת הבגרות חח

של איזה 12 נקודות

אבל באנגלית הלך לי הרבה יותר גרוע ממה שאמור להיות כי לפי מה שבדקתי צדקתי בכל השאלות האמריקאיות גם בE וגם בG (עשיתי את שנייהם ביחד עכשיו) ויצא לי 86 בE ו68 בG ועכשיו אני מתלבט אם לגשת מועד ב'

מה זה ביא של 4?

 

אנגלית ברוכשם הלך טוב

אני הוגשתי ב100 ואשכרה קיבלתי 70

איזה צרחות.... ואוו... לא יאמן.

 

השנה הזו לא למדתי כלום, וגם לא ידעתי כלום, אז פשוט הימרתי על כל החומר שלמדנו השנה - דיפרנציאלי אינטגרלי ובעיות קיצון, שעד עכשיו אני לא ממש יודעת מה זה....

 

ואוו אבל בעיקר התפללתי, ואוו קרה פה נס מטורף!

המורה שלי אמרה שזה היה יותר מדי קשה, והמון תלמידים עושים את מועד ב'.

 

בד"כ מועדי ב' הם יותר קלים, תרענני את הזיכרון ובעז"ה תצליחי!

כן אבל שיא ההתבאסתי על הפער בין הציון לבין מה שאני יכוךה

כן התחלתי לתרגל ובעז"ה יהיה טוב

תודהה

יש מקרים רבים של חוסר צניעות בין מתנדבים במד"א ועירוב גדול מאוד. חברות שלי עמדו בנסיונות לא פשוטים וכן בנסיונות של נהגי אמבולנס או חובשים לפגוע מינית. זה תלוי מאוד איפה, אבל כדאי לברר לגבי התחנה הספציפית עם אנשים שמכירים ואת סומכת עליהם, רצוי יראי שמים שיותר יבינו כמה זה מורכב לבחורה דתיה. בהצלחה!

אבל לא הייתי בן 15...

ואיי איך נרשמים לשם?דחופפ

@אני ועצמי אני מההתחלה אמרתי שזה יכול לקרותת😏

@פשוט אני.. רוצה לספר?

בתור מישי שהייתה עם אח שלה בבדיקת דם והתעלפה..כןכן🙈
אבל זה גם החלום שלי..מורכב🤭

מטומטמים הם לא שולחים על ההתחלה לזירות ארן אם יש ברירה וגם לא שולחים בשום מצב לזירות של אלימות כגון פיגועים וכאלה ולכן זה לא מאוד נורא מצד שני אם לבן אדם יש אופי ממש עדין אז עדיף לו לחכות

יש שם חוסר צניעות ברמה גבוהה. בלי להכליל - הרבה מהנערים שהולכים לשם לא באים מתוך עיניים של שליחות, אלא הם רואים במקום הזה מפגש חברתי, ורוב הזמן יושבים בתחנה רגל על רגל, מפצחים גרעינים, ומחכים לקריאה.. ואני מניחה שאת לא רוצה להיות שם בזמן הזה.
ומהבחינה השנייה, שעליה רצית לשמוע - לפי דעתי זה תלוי באופי, אבל לרוב המוחלט של הבנות הצעירות, ובמיוחד בגיל 15, זה איום ונורא להיות במקום הזה. שמעתי על כמה נערים/נערות שכבר מהפעמים הראשונות שלהם שהם עלו על האמבולנס הם נפגשו במקרים קשים ובמראות מזעזעים.. החייאות וכו'..
בקיצור, המקום הזה לא טוב - בלשון המעטה - גם מהבחינה הדתית וגם מהבחינה הנפשית.
(גילוי נאות: פעם זה היה ה-חלום שלי.. אפילו עשיתי קורס 60 במטרה להתנדב מתישהו. ובאיזשהו שלב הבנתי שזה לא ריאלי, וטוב שירדתי מהעניין. ולגבי הקורס שעשיתי.. אני לא מצטערת לרגע שעשיתי אותו, זה נתן לי המון ידע שיכול להציל חיים במקרים מסוימים, שלפי דעתי כל אדם, גם מי שלא הולך להתנדב במד"א, צריך לדעת אותו.)

ושלא ישמע לא נכון, אני באמת חושבת שמתנדבי מד"א עושים עבודת קודש, זו ממש הצלת חיים, אבל לא לכולם המקום הזה מתאים.