פורום נוער וגיל ההתבגרות (עמוד 921)

אאל"ט

 

לא יודעת מה שמו..

היום השביעי של חג הסוכות, נקרא בתלמוד הבבלי: "יום שביעי של ערבה" (סוכה מב, ע"ב), על שם שהיו מקיפים את המזבח בערבה. ויש שהיו קוראים אותו: "יום חיבוט חריות", על שם ענפי הדקל שהיו מביאים וחובטין אותן בקרקע בצידי המזבח (סוכה מה, ע"א, במשנה).

אמנם במדרשים נמצא שקוראים יום זה: "הושענא" (ויקרא רבה לז) או "הושענא רבה", "וכיוון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלים ערבי נחל, ומקיפין שבע הקפות" (מדרש תהלים [בובר] יז, ה). ובשם זה נזכר יום זה לדורות. אמנם מסוגיית הגמרא הבבלית לא ניתן להכיר את אופיו של הושענא רבה כיום דין, והוא ידוע כ"יום נטילת ערבה".

רמז לכך נמצא במה שהוזכר בדרשה בירושלמי (ראש השנה פרק ד, הלכה ח), להוכיח שהתקיעה תהא במוסף: "ואותי יום יום ידרושון - זו תקיעה וערבה". בשני מועדים אלה, הכול נמצאים בבית הכנסת בזמן המוסף, אם לשמיעת קול השופר בראש השנה ואם לנטילת הערבה ביום הושענא רבה. עצם הדבר שהושוו שני הימים האלה זה לזה, יום תקיעת השופר שהוא יום הדין, ליום נטילת הערבה, שהוא הושענא רבה מלמדנו על יסוד משותף להם: דין.

וכך כתוב בספר המנהיג (סימן לח): "כי בהושענא רבה מקוימת חתימת שלושת הספרים ה פ ת ו ח י ם בראש השנה לפני הקב"ה, ו נ ח ת מ י ם ביום הכיפורים, ובהושענא רבה - תכלית הכפרה".

כבר בספרי הפוסקים אנו מוצאים שיש בהושענא רבה גוון של חג, שהכול באים לבית הכנסת, ומרבים במזמורים כמו ביום טוב ומרבים קצת בנרות, כמו ביום הכיפורים (טור, אורח חיים תרסד). והרמ"א הוסיף: "והמדקדקים נוהגים לטבול עצמן קודם עלות השחר, כמו בערב יום הכיפורים, ויש נוהגים ללבוש הקיטל כמו ביום הכפורים". (שו"ע, אורח חיים, סימן תרסד, א)

לעתים מתרחב העניין עד שנדמה ש'מרוב עצים לא רואים את היער', לא מדגישים את עיצומו של היום ועל מה נידונים בו, מרבים בתפילות המתחילות ב'הושענא' ולכן קוראים ליום זה "הושענא רבה" (חיי אדם, כלל קנג). רואים ביום זה מעין המשך לימים הנוראים, אבל לא מבליטים מספיק את מה שכתב ה'טור': "לפי שבחג נידונים על המים, והכל הולך אחר החיתום, וכל חיי אדם תלויים במים". (טור, אורח חיים סימן תרסד)

מעניין שדווקא בספרי חסידות אשכנז, שנתחברו על רקע רדיפות ושמדות, בקידוש שם ה' במותם, הרי רק השמים היו פתוחים לפניהם, כי הקרקע, אדמת חו"ל הטמאה - בערה תחתיהם, והם שהשאירו לדורות, את תפילת 'אב הרחמים'. ארץ ישראל כה שגבה בעיניהם - עד שהותירו לנו גם את אריכות הסברתם בבקשת הגשמים ומעמדה של ארץ ישראל.

הערבה והמים

בחג הסוכות נידונים על המים, הרי זה עניינם המיוחד של "ערבי נחל", התלויים כל כך במים, לְרַצוֹת ולבקש על המים. וכך נמצא הסבר חשוב ביחס שבין נדרים וגשמים. שלא היה יום מרובה בקרבנות כיום השביעי של סוכות, שבו עובר על 'בל תאחר' על נדרו, אם עבר החג, ובעוון נדרים - גשמים נעצרים. קיימת תלות הדדית בין הרמה המוסרית של בני אדם בארץ ובין ירידת הגשמים, כי הבטחות שווא גורמות מניעת גשמים. וכך הם דברי הגמרא:

"אין הגשמים נעצרים אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין, 'נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן - אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר'" (משלי כד, טו). (תענית ח, ע"ב) "ולמה ערבה בהושענא רבה? לפי שהערבה גדילה על מים ואז נידונים על המים", ועל זה נידונים "שיושב בדין, אם לא עברו נדריהם, נותן להם מדה במדה... אם יתן נדרים בעתו, 'וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ'. ומביאים קרבניהם בהושענא רבה... והיו קושרים הבהמות בענפי ערבה: 'אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ' (תהילים קיח, כז), ואומר: ריבונו של עולם, מה שנדרנו הבאנו, והענפים שאסרנו בידינו הם, הואיל ולא עצרנו מתת, גם אתה אל תעצור הגשמים"! (ספר הרוקח, סימן רכא)

הנה קיבלנו ביאור חדש על הפסוק "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים", המסביר וקושר את קורבנות הנדרים שבחג - לענפי הערבה, כלומר, עם ברכת הגשמים! נוסף על כך אנוו למדים ביאור חדש לשם: "הושענא רבה". "ועושין יום גדול שהוא סוף השנה, ואומר: "הושיעה את עמך וברך את נחלתך" על שם זה, היו קורין אותו יום 'הושענא רבה'... לפי שזה היום, גדול בעיני כול". (ספר הרוקח, סימן רכא)

במה נחשב יום הושענא רבה לסוף השנה? כי למחרת, ביום טוב האחרון של החג תהא בקשה חדשה על הגשמים לקראת השנה החדשה. לא מפני ריבוי ההושענות נקרא אותו יום כך, אלא מפני העניין החמור של היום הזה - עניין הגשמים והמים דאגו שלא יחול הושענא רבה בשבת כדי שיוכלו להתפלל על הגשם! ומכאן גם ההסבר מדוע היו נוהגים לאחר את יום חלותו של ראש השנה, מיום א' ('לא אד"ו ראש'), "כדי שלא יבוא הושענא רבה בשבת, כי היו בוכים ומתחננים על המים" (שם). ובשבת לא היו יכולים להתפלל ולבקש על הגשם.

והנה חידוש: גם ז' ההקפות שהיו מקיפים את המזבח קשורות במים. "ומקיפים ז' פעמים כנגד ז' פעמים שכתוב בתורה 'ענן' 'וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ'" (ענן - ו' פעמים, ועוד אד - פעם אחת), מובן שהזכירו גם את הקפת יריחו כהסבר נוסף.

עניין יום החיתום הוזכר ב'זוהר':

דווקא ערבה, הרגישה מכל יתר המינים של הלולב, היא נבחרה לְרַצוֹת ולבקש על המים, כי היא ממחישה את תלותנו במים, על כן, ביום האחרון של סוכות היא נשארת לבדה לבקש על חיי האדם התלויים במים, והתורה מבליטה מה שלא הדגישה בשאר מינים, שיש ליטול "ערבי נחל".

מחלוקת עם הצדוקים

מעניין שכמו שעל הבאת העומר הייתה מחלוקת בין פרושים לצדוקים שלא ידעו להעריך את חשיבותה של החקלאות כבסיס לקודש, ולכן קרבן העומר לדידם אינו דוחה את השבת, כן חלקו ביניהם ביחס לערבה שאף היא אינה דוחה את השבת. על כך מסופר במשנה, שהצדוקים שמו אבנים על הערבה כדי שלא יוכלו ליטול את הערבה בשבת, ובאו עמי הארצות ושמטום. כיוון שהערבה מציינת את תלותנו במים, כבר אמרו חכמינו: "נטיעות, ערבה וניסוך המים הם הלכה למשה מסיני" (סוכה מד, ע"א). ניסוך המים בא ברמז במקראות, והצדוקים לא קיבלו את הרמז הזה, וכדי להוציא מליבן אמרו חכמינו: שערבה דוחה שבת יותר משאר ימים, כדי לפרסמה, שהיא מן התורה שבעל פה (סוכה מג, ע"ב).

מכאן הפתח להסביר את מנהג הקדמונים להקיף ביום הושענא רבה את הר הזיתים: כיוון שמזכירין את גבורות הגשמים בתחיית המתים. בזמן הבית היו רגילים להקיף את המזבח, לאחר חורבנו נהגו הראשונים להקיף את הר הזיתים, הם באו לעורר על תחיית המתים, ביום שבו נידונים על המים שהם חיים לָעולם.

פיוט

מבין הפיוטים שאמרנו היום, נזכיר פיוט אחד המיוחס לר' אלעזר הקליר, הפיוט סובב על אָדָם וּבְהֵמָה. בָּשָׂר וְרוּחַ וּנְשָׁמָה. גִּיד וְעֶצֶם וְקָרְמָה. דְּמוּת וְצֶלֶם וְרִקְמָה. מזכירים את האדם זִיו וְתֹאַר וְקוֹמָה, ואת חיי האדם אבל מיד עוברים לקיומו. חִדּוּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. טִיעַת עֲצֵי נְשַׁמָּה. כלומר, שיצמחו העצים, יְקָבִים וְקָמָה. כְּרָמִים וְשִׁקְמָה. לְתֵבֵל הַמְּסֻיָּמָה. כלומר לבשם את הארץ בגשמים, נְשִׁיָּה לְקַיְּמָה. התבל משולה כאן לנשייה, שיש לקימה, שנאמר בתהלים (פח, יג) "וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה". כלומר הארץ עלולה להישכח בלעדי המים המרטיבים אותה ומקיימים אותה. שִׂיחִים לְקוֹמְמָה. שיחים הם העצים עֲדָנִים לְעָצְמָה. כדי שיתעצמו, כדי שיגדלו. פְּרָחִים לְהַעֲצִימָה. צְמָחִים לְגָשְׁמָה. קָרִים לְזָרְמָה. כלומר שיזרמו מים קרים ויחיו אותנו. רְבִיבִים לְשַׁלְּמָה. להשלים את הבריאה במים - שְׁתִיָּה לְרוֹמֵמָה. בית המקדש נקרא שתייה, אבן השתייה ובסיום הפיוט: תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה.

קיומנו כאן בארץ עם התלות שבגשמים, הוא ברכת הארץ שאנו מקבלים בחסדי ה' ומברכותיו, ולכן אנו מתפללים ומבקשים ביום חיתום הדין על החיים ועל הכתיבה לחיים הרי אנחנו כאן מבקשים על הדבר המקיים אותנו - הגשמים.

כי זה באמת נשמע כמ שטות.

האמת היא שאת הרוב ידעתי פחות או יותר, רציתי לדעת ספציפית על הקטע עם הפתקפים והפיתקא טבא..

פשוט מאוד בהושענא רבה נחתמים על המים, והפתקים זה על ענייני המים.

לשנות את הפתקים אחרי שהם נחתמו? לבקש מהמלאכים שישנו את הפתקים?

 

נשמע כמו השיר של התקווה שש..

(מה גם שאני לא מי יודע מה מאמין במלאכים..)

ולא נחתמים על המים ביום כיפור אלא בהושענא רבה

וחושב שאמוה בהם רוקדת על גבול הכפירה.

ממוחו הקודח?

וגם מיסודות שונים בתפיסה הרמב"מיסטית.

מודה שהטענות שלי צריכות חיזוק מסוים.

אבל גם ברור לי שהאמונה הקלאסית במלאכים בתור ישויות נפרדות סותרת את העיקר הראשון. (מה13)

אמונה היא לא רק שייכל

והרבה פעמים הם גם הולכים ההפך..

הם משלימים זה את זה! ממש כמו איש ואישה

אמונה זה לא רק שכל- אמונה היא בבסיסה אמונה לא רצינלית- כל השאר- שכל.

מעל הבנת השכל נמצא הקב"ה, שום דבר אחר.

בעיניך?

שטות

אומר במפורש בכוזרי (בערך באמצע מאמר ראשון כשהמלך מדבר איתו על הגשמה), שאסור שהאמונה תסתור את השכל בשום פנים ואופן. במיוחד לא בדברים שקשורים לאלוקים.

 

לגבי עצם הדיון, השאלה היא איך אתה מבין מה זה מלאכים. אני אישית גם שכלתן כזה ומחובר לתפיסה הרמב"מיסטית בנושאים מסוימים, ואין בזה שום סתירה לאמונה בקיומם של מלאכים. אני ממליץ לך ללמוד את הספר דרך ה' של הרמח"ל שמסביר את הדברים בצורה ברורה.

 

בגדול אני יכול לומר לך הסבר על רגל אחת-אתה מודע לקיומו של כוח המשיכה, נכון?

הכוח הזה הוא חוק בטבע. מה ז"א חוק בטבע? ז"א שיש משהו שגורם לזה לקרות שוב ושוב. אז בעצם יש פה איזשהו כוח רוחני (לא גשמי ולא מקרי) שגורם לחומר להמשך לחומר אחר. הכוח הזה הוא שליח של האלוקים-הוא מלאך, ועונה להגדרות של מלאך. כמו שיש מלאכים לחוקי הטבע, ככה יש מלאכים לכל שאר החוקים. גם הדין שהקב"ה עושה מנוהל ע"פ חוקים, ולכל מלאך יש חוק מסוים שהוא מבטא (ואין מלאך אחד עושה שני תפקידים, ומצד שני אין שני מלאכים עם אותו שם). הקב"ה ברא עולם שמבוסס על חוקים, החוקים האלו הם כוחות רוחניים שליחים של האלוקים לדברים מסוימים, הכוח שלהם הוא אדיר (מפאת היותם שליחים ישירים של הקב"ה), והם כבולים אליו.  אלוקים הוא המנהיג היחיד, ושלוחים רבים למקום.

ובטח עוד הרבה מעבר

פשוט אמרנו שאמונת השכל והרגש שונה זו מיזו [מין הסתם] אך משלימה!

את אמונת השכל אף לרגע ולהסתמך על אמונת הרגש.

(ובד"כ דווקא עדיף שהשכל ישלוט ברגש, ואפילו במחיר האמונה, כי אז, כשהאדם יכיר באמת כמו שהיא-הוא ייכנס לתוכה עם כל הלב, ואז באמת תהיה הרמוניה מלאה בין השכל לרגש, כי הם באמת עובדים ביחד תמיד, כשהשולט הוא זה שמבחין באמת טוב יותר. וכמובן ששכל זה לא רק אחד ועוד אחד שווה שתיים, אלא כל מה שנכלל בטענות ההגיוניות והמסתברות, שיש לך סיבות טובות לחשוב שהם נכונים/לא נכונים.)

מצמידה למלאכים אישיות, קיום פיזי ודיבורים וכו'.

הרמב"ם עצמו מתחמק כ"כ מקיומם של מלאכים שאת הנבואה של אברהם והמלאכים הוא מפרש כחלום, בשונה מרוב המפרשים.

בס"ד

 

כנראה שאני לא...

את ילדה שמחה! כמובן שמותר להשבר.. אבל נסי להתעודד מזמינה אותך לש"א

תעשי חיים בחיים כי מהחיים בחיים לא תצאי בחיים!!!


(חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.....P

מכריע לדעתי)

 

זה לא כדאי.

 

נכון זה נורא נורא כיף.

 

אבל..יש בזה גם הרבה סכנות. מבינה? לאו דווקא הלכתיות. סכנות נפשיות. בגיל שלכם יש מעט מאד סיכויים שיצא מזה משהו רציני. זה כן יכול להביא להרבה מאד בעיות.

 

אני לא ממליץ. 

 

 

 

רק יגיגו לך שזהאסור מבחינת ההלכה

ולגבי איך זוגיות באמת צריכה להראות ואיפה היא צריכה לקחת מקום,והתשובה היא במסגרת של נישואין והקמת בית בישראל.

וחברות אישית שהיא לא לשם נישואין אסורה.

לא תמלא בת 14

ובטח שלא בגיל שלך...

 

יש ממש טיפה סיכוי שיצא מזה משו בסוף, וזה סתם הורס. 

לדעתי סיימי ת'קשר הזה.

 

בהצלחה במה שתחליטי..

להבנה של העניין, ואני בגיל 14 קיבלתי תשובות לגבי שמירת נגיעה ועוד

ואכן הבנתי ת'עניין, כי רציתי! כי האמנתי שזו הדרך, וככל שעובר הזמן אני מאמינה יותר ויותר 

ומבינה שצדקתי!

זה יותר עדיפויות, לראות את הנולד וכח רצון.
קשה קשה כמובן אבל שווה פי מיליון מהקושי!

לעזור זה להגיד ת'אמת ולומר את כל ההשלכות של מה זה להיות בקשר בגיל כזה

ובכלל בקשר שלא למטרת נישואין ולא בזמן

אבל רציתי להיות בטוחה אז שאלתי

הי, אנלא מכירה אותך אבל אני יכולה לגיד לך בוודאות שממש לא כדאי.

קשר רציני בגיל הזה בד"כ לא מביא שום דבר בעתיד (חתונה)

וגם אם כן, זה לא שווה את הסיכונים.

זה פשוט פוגע בנפש.

מכירה כמה אנשים שממש מתחרטים..

זה נותן תמונה לא נכונה על זוגיות.

כמה זמן תחזיקו? חצי שנה? שנה? מקסימום שנתיים?

בשביל מה? כדי אח"כ להישבר..

שמרי ת'רגשות שלך רק לאחד! 

בהצלחה!

הדתי לייט:

למה לא? תהנו

 

דתי ממוצע:

זה מסוכן... את יכולה להפגע ממש ולא בטוח שיצא מזה טוב. תזהרי.

 

חרד"ל:

אין יותר מדי מה להתווכח או לחשוב - זה פשוט אסור.

בשבילה הדיון הזה חדש והוא חשוב באותה

מידה כמו הראשון שפתח את הדיון הזה.

 

זה שהיו הרבה שרשורים דומים לא הופך

את השרשור הזה לפחות רלוונטי.

הברסלבר הצדיק והחמוד: 

נשמה יקרה! 

למה את צכה חבר??! תיהי חברה של ה' יתברך!!!! 

ו...טוסי לרבינוווו!!!!!!!!!

לדוסים במיוחד...

שעם הקבה קבע לך אותו..ואת חושבת שאתה רוצה להקים איתו בית..אז הקבה יביא לך אותו בזמן שצריך...

עכשו כדאי לך לעזוב..

אבל אין לי מושג איך תעזבי

מכיוון שכולם פה כבר ממש מזלזלים בשאלות האלה של בינו לבינה, טוב לא כולם- לפחות הרוב, (אני טועה? כי זה די נראה

 

ככה) אני אשמח מאד לענות לך, אבל באישי.

 

אז דברי איתי אם את מעוניינת

פשוט לענות לה.

לא זלזלתי. רק הבאתי את מבחר הדעות בעניין ושתבחר את המתאימה לה

ברוכה הבאה לפורום. 

 

ובקשר לשאלה ששאלת:

איזה יופי לשמוע שאת מאוהבת. אהבה זה רגש מאוד חשוב, כמעט

בכל היבט של החיים ובעיקר בין בני זוג. אהבה מביאה הרבה דברים

טובים לעולם. אבל דווקא בגלל שזה דבר חשוב, צריך לדעת לשמור

עליו ולא לטשטש את הגבולות בין טוב ללא-טוב. לכן אני חושב שלא

כדאי לך להתחיל איתו קשר רציני.

 

למה? משתי סיבות:

הסיבה הראשונה היא שהתאהבות זה חשוב, אבל זה לא הכי חשוב.

אין כמעט אנשים שלא התאהבו במישהו או מישהי, אבל בסוף זה עבר

וחלף כלא היה. כי רגש זה דבר שלא סומכים עליו לטווח הארוך. בני

ישראל במדבר נורא התלהבו ממעמד הר סיני, אבל ההתרגשות הזאת

נעלמה לאט-לאט... הלוחות השניים, לעומת זאת, ניתנו לישראל בצנעה

ומשה לא נאלץ לשבור אותם. בקיצור, אי-אפשר לסמוך על רגש בכל

נושא וצריך להיזהר כשעושים החלטות מתוך רגש ובשביל הרגש. מה

היה קורה לו היינו נכנסים לקשר עם כל מי שהיינו מתאהבים בו? זה

היה גורם לנו הרבה כאב לב... לכן צריך לדעת להכניס לזה קצת מחשבה

ושכל. "לראות את הנולד". מה יהיה אחרי שתהיו חברים? כמה זמן תהיו?

שנה? שנתיים? ומה הלאה? אם אין לדבר הזה תכלית ברורה חבל

שתשקיעו כל-כך הרבה כוחות נפש בקשר. זה מאמץ, לא רק הנאה

וכיף. אצלנו, בהלכה, תכלית ברורה זה חתונה. כמו שאמרנו בהתחלה,

אהבה זה דבר חשוב ובגלל זה צריך לדעת לשמור עליו לזמן המתאים,

למקום המתאים, לאיש המתאים. 

 

הסיבה השנייה היא שאתם עוד צעירים. מאוד צעירים. אתם אמנם כבר לא

ילדים קטנים ואתם יכולים לקחת אחריות על עצמכם, אבל בגיל הזה מתחיל

תהליך נורא ארוך של עיצוב האישיות. אני בטוח שהוא חמוד כמו שאמרת,

אבל כולם עוברים שינויים בתקופה הזאת בחיים. אולי גם אחר-כך הוא יהיה

חמוד, אבל חמוד אחר... כזה שלא יתאים לך להקים איתו בית. ואולי גם את

תשתני. ואולי שניכם תשתנו ותגלו שאתם לא מתאימים... כלומר, אם תתחילי

קשר עכשיו, את בעצם תתחילי קשר עם מישהו שאת לא מכירה עד הסוף

וזה יכול להיות מאוד קשה לפעמים.

 

ועכשיו אולי תשאלי "אז מה אני צריכה לעשות בינתיים?"

תשובה:

לדעת להיות חברה טובה. זו ההכנה הכי טובה לנישואין. ככה זה,

אנשים שהם חברים טובים גדלים להיות בני זוג נפלאים. אז תשקיעי בקשר

עם החברות שלך, זה חשוב לא פחות. יהיו המון רגעים בחיים שאנחנו נזדקק

לחברים שלנו והם יזדקקו לנו.

תשקיעי את הזמן בבניין האישיות שלך. כמו שאמרנו קודם, התקופה הזאת,

שנגמרת בסביבות גיל 20, משפיעה מאוד על המשך החיים. ללמוד, לעבוד

על המידות, להתנדב. יהיה לכם קשה להשקיע בבניין האישיות כשאתם כ"כ

מתמסרים אחד לשני. 

 

זכרי תמיד, השקעה בעצמך היא לא במקום השקעה בבעלך, היא הבסיס

בהשקעה בו. אז תקדישי את הזמן לבניין העצמי ויום יבוא ותזכי לחתן (יהיה

מי שיהיה) שיהיה מאוד מאוד שמח באשתו. 

 

 

המון הצלחות. 

אז ככה, לא!

כמה סיבות:

1. הקטע של הגיל הזה הוא שאת מגלה מי את באמת!!! מחפשת את עצמך ובונה את האישיות שלך.. חבר בגיל הזה יכול לפגוע בזה כי את תחשבי על כל צעד שאת עושה ביחס אליו.. אם את עם עצמך לבד, את תעשי את זה הכי אמיתי שאפשר, תכירי את עצמך, תבני את האישיות שלך, ובעתיד בעז"ה תוכלי להכיר ולחזק קשרים כשברור לך מאיפה את באה ולאיפה את הולכת, והאישיות שלך ת.ביב יציבה יותר

2. זה נשמע טיפשי, אבל תחשבי על זה בכל זאת, תמיד יחס בנים בנות זה מגיע לקטע של חתונה או לא. מה הסיכויים שזה באמת ה- בחור שלך, ואתו תתחתני?  יש, אבל יש גם סיכוי שלא.

תדמיני שאת יוצאת עם מישהו, שאת הראשונה שהוא יצא איתה, ותדמיני שאת יוצאת אם מישהו, שמגיל שלוש עשרה יש לו חברה, היו כבר 7 לפנייך, ואחת זה היה קשר של שלוש שנים... באמת שיותר כיף לדעת שאת הראשונה  או בין הראשונות...

אז למה עכשיו?

 

בהצלחה!!!!!!!!!

ומוזמנת לאישי!!

נראלי זה תלוי בבן אדם עצמו... בך ובו.

נעילה-בישיבת "עטרת נחמיה" בת"א.ואחרי כל נדרי בבית הלכתי לבי"כ של אבא וסיימתי שם תהילים אם כמה זאטוטים..ב"ה!

וthe black..איזה כיפ לך שהתפללת שם..מהמם שם!!(האחיין שלו חזן אצלנו..קיבל את הגנים חזקק

 

יומלא טוווב!!

ר"ה הכל בספרדי הרגיל ביישוב.

 

יו"כ- בערב בתימני (רק ב-"לך אלי תשוקתי" שלהם..), אח"כ לקרליבך (שכנזי) אבל ממש לטיפה זמן.. ואז חזרתי לעדתי המקורית- לבי"כ הספרדי מרוקאי...

ובבוקר של יו"כ הלכתי לשכנזי הרגיל בהתחלה (כמה שירים שאני אוהבת..), אח"כ ספרדי מרוקאי (הרגיל כאילו..תמיד אני שם..) ונעילה בספרדי ירושלמי- שמה היה הכייי יפה!!

 

זהו.

קהילות בפ״ת… התחלקתי בין התפילות

יוה"כ בישיבה שלי(התיכונית) חוץ מבבוקר שבהסדר

וביו''כ בישיבת שבי שומרון

בסוף הוחלט על פוף מאורך זוגי כזה

ובת אחת שאלה ת'הורים שלה והם אמרו שזה ממש לא פרקטי

אין בדר"כ מקום בדירה של זוג צעיר וכו' וכו'..

מחר בעז"ה נחליט..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f12

 

בהצלחה רבה

תודה רבש"ע!

התכחשות לבחירה בעם-ישראל פוגמת בכל עיקרי האמונה האחרים.

הכוזרי סובב סביב זה והרב קוק עוסק בזה המון וגם כל החכמים בכל

הדורות. ולא בכדי.

 

אם יש מישהו שלוקח את זה כמקור לניפוח האגו, לבריאות. אבל זה לא

בשל כך נבחרנו.

 

הרב צבי-יהודה היה אומר שכשמברכים "אשר בחר בנו" צריך להעמיד

לנגד עינינו את הגויים המשכילים והנאורים ולא הנחותים מביניהם. על

מנת להדגיש שייחודו של עם-ישראל אינו בחירי, אלא סגולי. אינו תלוי

במעשים ובצד הנגלה, אלא בתכונה נשמתית אופיינית. בכוח גם אם לא

תמיד בפועל.

והסבר מקסים למעשינו הליכותנו והנהגותינו.

ממש אדם הזוי אני, איך שאני סולד מעליונות! טיפש שכמותי.

 

"לא עשני גוי" למען השם.

ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו'

 

שים לב.. כמה הכניסו לנו אנשים סטיגמות על מילים למח.

פירשו את הדברים בדרך שלהם ונתנו להם משמעות נוראה.

ועכשיו המלים של התורה נשמעות לנו נוראיות...

 

 

כי את המשמעות שלא להתחתן עם גויים אתה מבין אחרי שדיברו על זה כאן בשרשורים

אתה מוזמן לקרוא את הדברים אני חושב שיש בהם הוכחה נקייה לכך שלא ניתן לייחס דבר כזה למושג "גזענות".

מה גם שאתה מרגיש כך בעל כרחך בדברים שהם יותר מופרזים חיצונית,כלב ואבן,אפשר לגדל אחד מהם בבית,למה אדם נורמלי ירגיש עליונות ויעדיף את הכלב ?.יש סיבות אובייקטיביות,אמיתיות,מציאותיות,עובדתיות שהופכות את הכלב למשהו אחר ששווה גידול מכל אספקט מאשר אבן,ולכן לא שייך כאן המושג עליונות או גזענות,כך המציאות,והאמת לא קשורה למושג גזענות.

אלא גזענות הינה הפלייה לא הוגנת ושאינה נכונה עובדתית,כמו לומר שאדם עם נמשים חשוב יותר מאדם בלי,זה דבר מגוחך שאין יסודו באמת ולכן זו גזענות,אך לא שאפריקאים הם אצנים טובים יותר באופן ממוצע מהאצנים האירופאיים,כי זה נכון עובדתית..

"אשר קידשנו בקדושתו של אהרון".

 

כן, הקב"ה ברא מעמדות בעולם הזה וגם

בעולמות אחרים. בעולם שלנו יש מעמדות

שהם השתדלותיים,  עניינים שהם תלויים

במעשי בני-אדם. כמו כן, יש מעמדות שהם

אופייניים, תכונתיים, מעמדות שמגדירים

אותך מלידה.

אם זה לא מוצא חן, אני מבין. אבל זה מה

יש.

 

כמו שאמרתי קודם, מי שחושב שסגולת

ישראל היא תירוץ לניפוח האגו, לבריאות.

הכוח האופייני הזה הוא אחריות ולא סתם

שררה לכבודנו.

אם אתה מבין למה זה לא מוצא חן בעיניי, אני שמח.

 

אני לא מדבר על ניפוח אגו, אני מדבר על עליונות.

וכל אחד יכול לחשוב על ההשלכות של "עליונות".

 

גם עליונות של כהן היא פסולה. מבחינתי.

העליונות של הגבר, העליונות של העשירים, העליונות של האשכנזים, העליונות של ה"ארים", העליונות של הלבנים ועוד ועוד.

 

לא באמת אכפת לי אם אתה חושב שאתה מיוחד ושאתה נבחר,

כי אם אתה אדם בודד תקרא "משוגע". בסגנון אורן זריף.

כשמדובר בחבורה... זה כבר "עם נבחר" "גזע עליון" "המעמד הגבוה".

אילו לא היו נקבעים מעמדות לא היינו יכולים לקבוע אותם

על דעת עצמנו וכאן גישתך הייתה נכונה.

 

אבל כאן באה התורה לחדש לנו שיש מעמדות ושיש הבדלים.

 

מה ההבדל?

גם היהודי וגם הגוי מגלים את קדושת ה' בעולם. אך השוני

בין גילוי קדושה בקרב העמים לבין גילוי הקדושה בעם ישראל

הוא שהעמים מגלים את ה' כפרטים. עבודת ה' שלהם היא

פרטית, הקשר לאלוקים תלוי באדם הפרטי. עם ישראל מגלה

את ה' כאומה. הפרט בישראל יונק מהגדלות של האומה. מה

שנקרא במקומות אחרים "כנסת ישראל".

לא פרטים שמתחברים לכלל, אלא כלל שמתפרט לפרטים.

 

גם הכהנים הם קבוצה בעם ישראל שמגלה את הקדושה

בעוצמה יותר גדולה. לכן יש בהם קדושה יתירה.

גם אנחנו סולדים מעליונות שאין בה ממש כמו שהזכרת: אשכנזים, לבני עור וכדו'..

 

העליונות של עמ"י היא לא התנשאות. או עליונות. כמו שאתה מתאר..

 

אנחנו צווינו ע"י אלוקים במצוות אשר מעלים את האדם מעל תכונות אנושיות

או בהמיות, שיש עכשיו המון בעולם.

 

אנחנו מתעלים מעל האנשויות הרגילה,

 

אנחנו לא עושים מה בא לנו בראש,

לא אוכלים כל דבר, וישנם זמנים שאיננו אוכלים,

ביחסים בינו לבינה מאוד שמורים..

 

זה נקרא להתעלות. לא עליונות..

 

יש הבדל.

משום מה זה מזכיר לי את העניין של קורח..

סתם מעמדות, אשכנזים וספרדים - שאין בהם שום טעם, נראה לי שכולנו פה נגד.

אבל יש מעמדות שזה לא אנחנו החלטנו, זה מה'!!

ואם ה' החליט שזה נכון, אז זה נכון..

עליונות - בקטע המתנשא, זה לא נכון בשום מצב, אבל להבין שיש מישו שהוא עליון ממך [פשיטא.. בדרגה] מה הבעיה?

[אני חושבת שיש בזה גם עניין של ענווה. אין מה לעשות, בחיים יש מעמדות. עובד-מעביד, הורה-ילד. ככה זה.]

 

אגב, אהבתי את מה שאמרו פה על ה'סגוליות' שבנו.

 

שלא כמו אצל האומות הדמוקרטיות יותר..

שלא ישמע שיש לנו מיסיון

גרים תושבים, שבע מצוות בני נח, וכו


אם יש גוי שהוא סה"כ בנאדם טוב, (או יהודי תינוק שנשבה), הוא לא ילך לגיהנום. כוזרי מאמר א. אביא ציטוט עוד כמה ימים.

לעומת הנוצרים למשל...

מר רסיסטה היקר, יש משהו ביהדות שעוד לא השמצת?

אם כבר משהו נגד דתות או נגד עליונות/מעמדות.

בשביל להגיד להם כמה הם טועים? ואז גם אני וגם אתה נהיה מבסוטים.


לפי הדמוקרטיה חופש דת הוא דבר ליגיטימי. המדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם היא די דתית (ארה"ב).

אם אתה תומך מעמדות, זכותך. אין כאן נכון או לא נכון.

אני מתנגד לעליונות, אם אתה תומך... בסדר.

על עניין "העם הנבחר" אני פחות מדבר, דיברתי בכלליות על הלאומנות. תוסיף לזה את העליונות ויאלה שגעתתתת

 

אני בעד חופש, הפרעתי לחייך כדתי?

כשתפגע בסדר יומי ואורך חיי, אפגע בחופש הפולחן שלך.

לא תפגע? אתן לך את כל החופש המגיע לך.

בס"ד

 

אחחח.... איזה יום כיפור.... אני רוצה עוד!!!

עכשיו נצטרך לחכות עוד שנה לסליחות..

אחח איזה יום כיפור?! אילו תפילות?! פשוט אורות.

באמת היה תפילות מרוממות!!(שנה ראשונה שעליתי לכווול התפילות,אפילו למנחה ב"ה)





(אני כאן בנוג"ה חד"פ,אל תשמחו כל כך מהר )

בס"ד

 

הייתי רוצה עוד!!!

האווירה, הקדושה, ההרגשה, השירים, הריקודים וההרגשה של להיות מול הארון הקדוש הפתוח ולדבר ישרות אליו.

עוד!

 

ואת האמת היו"כ הזה חיזק את הצד של להגיע לישיבה בשמחת תורה בהתלבטות שיש לי.

וללמוד באמת אין לי כוח, אז אני רק פותח סידור..

באמת מיוחדת

[ואני מתחילה לחשוב שמשה עיצב את הסמיילים בהתאמה לאיגרת הרמב"ן.

אבל עדיין חייב לחדש קצת סמיילים לדעתי]

אולי באמת כדאי לחזור לזה.. (היא פשוט טיפה ארוכה, ובבי"ס לא מספיקה כ"כ..)

(משתדלת להגיד פעם בשבוע...)

היא מדהימה ובאמת מאזנת את החיים!

אהבתי את העיצוב שעשית עם הסמיילים

סתם עשיתי שיהיה מעניין לעין

זה הזכיר לי. בשבוע האחרון של הזמן, אחד הרבנים סיפר שהרב קוק

היה אומר שככל שהוא נעשה עניו יותר, ככה הוא רואה את האחר גדול

יותר. וככל שאתה רואה מישהו שגדול יותר ממך, ככה אתה אוהב אותו

ורוצה לתת לו כל מה שיש לו ולהעביר לו כל מה שהוא יודע.

איזה מילים מתוקות מדבש!!! אהבתי נורא את מה שחידשת.. זה משלים לי נק' מסוימות!

פשוט אני לא רוצה להעביר את החומר עד שאני יגמור עם כל הבגרויות בלשון, פשוט הכל לבגרות...

ולא נראה לי שאת צריכה את החומר של כיתה ז-ח, אבל שויין...

שאלון א'. 

 

וישמצב שיש לי גם חלק מהמיקודית של א'..

לא סגורה עלזה.

 

 

[וחוצמזה, ישלנו בטוח חוברות של כתה א', של כתיב וקריאה- כמו צלילים מספרים, ונעים לכתוב הכתב, וכו']

אני לא צריכה של יסודי, תודה.

רוצה?

אממ... וגם ספרי לימוד....

בס"ד

 

אבל לפחות נזכה להקפיץ

בס"ד

אם אתם רוצים אשמח אם תפנו באישי או בהודעה..

יסכה-0584719164

אולי ירצו לבוא. זה יכול להיות רעיון.