פורום סופרי סת"ם (עמוד 47)

זה נוגע בדיני מחיקת השם.

ויש דעה שאומרת שא' שנגע לה הקוץ - עדיין כשר, ולכן יש בעיה למחוק את הנגיעה.

וכ"ז בלי להתייחס ללכלוכים.

אז הדיון מתחיל - מזה נגיעת קוץ שכשרה, ומה זה נגיעה שפוסלת.

פשוט לגנוז (או לקלוף)

היות וזה נראה רושם בהיר יותר ויותר מיזה יש לזה דין של מותר דיו שמותר במחיקה ומה שכתבו האחרונים שמותר דיו יש להמנע מלמחוק הוא רק לאזהרה הלכך מותר למחוק ועדיף שתראה זאת לחכם ליתר בטחון

אך כשאתה מוחק תזהר לא למחוק מן האות עצמה

לקלוף, אין מה לעשות

וגם בשביל זה.

ברח לו לסופר...

כמו שפעם ברח לי בה"א השניה של השם

אולי עוד מאתיים שנה (אם יישאר איזה רושם מהכתב) יתחילו לחקור את זה?

ניתן לומר סברא שפסיעה מלבר שייכת גם בזה, ומ"מ, לי אף פעם לא קרה שברחה לי פסיעה מלבר, כיון שאותה אני כותב עם השפיץ העליון של הקולמוס, ובשביל זה צריך להפוך אותו לגמרי...

פסיעה מלבר זו פסיעה קטנה שעושים בסוף רגל שמאלית של ה' ראשונה של השם. ע"פ דברי רבינו האר"י (עיין קו"י).

לפי הכוונות שמובאות בקול יעקב, פסיעה מרמז על ה"א האחרונה כדי לרמז שמקורו בה"א הראשונה (באותיות דקבלה - מקורו של ספירת המלכות בספירת הבינה)

לכן לדעתי הק' לא שייך כאן פסיעה לבר כי אין כאן ה"א שניה בשם הזה

כי גם בפס' עזי וזמרת י-ה עשה פסיעה מלבר.

אסתכל בספר שאני עובר עליו, גם שם יש פסיעה לבר בהוי"ה.

ונראה אם זה גם שם כך...ממש מעניין

אם יש דעה שצריך לקדש את השם הזה אולי הוא חשב שגם כאן צריך לעשות פסיעה.

השאלה היא האם יש דעה כזאת?

הפסיעה מלבר בסך הכל תפיסה למזיקים בשם הגדול הויה ברוך הוא ולא בשום שם אחר

איפה זה כתוב?

פעם ראשונה אני שומע על כזה דבר

כתיבה לא תקנית, המון בעיות.

בן שלי קרא את הרי"ש של ישראל ליו"ד

זי"ן שניה של מזזות, דומה לדל"ת

הלמ"ד שם כמעט ללא רגל.

שני הזיינים של מזזות נוגעים בתגים ונעשה ח' בחטוטרת

ייתכן שהייתה מחיקה בשם, וייתכן שהייתה מחיקה בסביבות השם, וייתכן שהייתה מחיקה שאמנם לסופר אסור לעשותה, אך כשכבר נעשתה אינה פוסלת.

מ"מ בודאי שמזוזה זו אינה מהודרת בכלל, ולכן לא הייתי ממליץ לקבעה בפתח החייב במזוזה מעיקר הדין.

תצלם קרוב יותר והי' שם נראית בעייתית אך תתקרב

יש כאלה שצריכים להתאמן המון, ויש כאלה שלא.

יש כאלה שמשקיעים מאוד בכתב שלהם, וזה מצריך המון עבודה ותרגול, כאשר בשלב הזה עדיין לא רואים תמורה הולמת למאמץ.

יש כאלה שלא משקיעים כ"כ והכתב שלהם נראה בהתאם.

לדעתי, אם יש לך זמן- תלמד. זה תמיד טוב ותמיד מוסיף. אך אם אינך להוט אחרי העבודה הזאת- אל תבנה על זה בתור פרנסה, ובוודאי שלא בתור פרנסה יחידה.

תזכור גם שהשוק מוצף, ויש היצע גדול מאוד.

בהצלחה!!

לפחות בתקוםת הלימוד שווה להשקיע הרבה זמן  - כי אם לא זה סתם לזרוק את הכסף לפח. ואחרי שמעצב כתב אפשר להוריד לחץ.

וכן לא להתפשר על מורה - ללכת על הטוב ביותר. הם יקרים, אבל הם שווים כל שקל.

אם אתה לוקח מורה זול - אתה לומד גם את הטעויות שלו ואח"כ לתקן זה מאד קשה.

הזמן המומלץ (מינימום) בתקופת הלימוד זה שעה וחצי ביום (למקילים ביותר)- פחות מזה אין התקדמוןת ניכרת, ואז נמאס ולא רוצים להמשיך. המומלץ זה שעתיים, ככה שיש התקדמות וגם זה לא יותר מידי משגע את המוח.

נ.ב. לא ידעתי שיש לך חברים חוץ ממני. חידוש.

אם יש מוטוריקה עדינה וסבלנות להתאמן ולכתוב, כל אחד יכול להיות סופר. 

כנ"ל כדאי ללמוד אצל מלמד טוב שבעצמו כותב יפה ועובד בזה בפועל.

זמן איכות של כתיבה מאוד חשוב לעיתים תדירות. אני לא התאמנתי שעה וחצי ביום והכתב שלי יצא פחות או יותר בסדר.

לגבי הפרנסה, כיום לא כדאי לבנות על זה אבל יכול להיות מעולה מהצד.

ב"ה

כמו בכל מקצוע, למרות שזה לא נראה כך לגבי סופרות, צריך המון השקעה.

במבט ראשון, לאחר שהאיש עובר את המחסום של הכנת הקולמוס (לצערי, מתרבים העצלנים שמשתשים בפלאסטיק ועוד יותר גרוע בברזל, ומדלגים על הכנת הקולמוס), העבודה כייפית, לצרף אות לעוד אות וכו'. אבל במציאות זה הפוך רק לאחר כמה שנים של כתיבה בפועל יום יומית מגיעים לתוצאה ראויה, והדרך מלא מכשולים, דיו שנשפך, מחיקות מכוערות, אות שחסרה וכו'.

1. מי שלא משקיע, אין טעם להתחיל וזה נכון לא רק בסופרות, זה נכון בכל תחום בחיים. (יש הבדל עצום בין בונבונירה על בסיס צימקאו בטעם שוקולד בהכשר הבד"צ שקיבלתם במשלוחי מנות לבין "פרלין" המיוצר ע"י "שוקולטיאר" מפורסם מפריס או מבריסל.
2. ברוח החג המתקרב: "כל המרבה... הרי זה משובח"
3. תגובה חופשית: סלח לי על הסגנון אולי בוטה, אבל מהשאלה נראה שאתה, כמו רוב הדור של היום נוטה לאהוב הדברים הבאים בקלי קלות. קבל החלטה להשקיע או תרד מהענין.
4. ישנם כמה סיפורים בתלמוד שניתן ללמוד מהם את הגישה הנכונה: סיפור האיש הזקן ששתל עצי זית, שלמרות שהוא לא ידע אם יזכה לאכול מפירותיהם, לא זלזל בעבודה שכנראה צאצאיו יהנו מתוצאותיה. וכן סיפורו של רבי חייא שע"מ ללמד תשב"ר, גידל צבאים, פשט את עורם, כתב חומשים ולבסוף לבסוף לימד את התשב"ר. ועליו נאמר גדולים מעשי חייא. התנא הנפלא הזה, למד רפתנות, הפך לבורסקאי (מקצוע בזוי), למד סופרות כדי לקיים את מצות לימוד תורה.
5. חג שמח

אקיצר, חפרת. 

למה קוראים לאלה שכותבים "סופרים"?

הערות יבואו בהמשך בע"ה

אחותי הקטנה בת 4 ויותר גדולה בת 7...

פשוט למעלה בשורה הראשונה של העמודה הראשונה כתוב "כי אם" ולא בטוח שיש שם רווח כמלא אות קטנה,

אז אם מישהו יכול לשאול על זה תינוק, יעזור לי מאוד..

תומ"ר

יש מספיק הפרש, אם נראה לך קרוב תגרד קצת מהאותיות.

חוץ מזה ממש לא ברור שאפשר לשאול תינוק דרך מחשב.

במזוזה ששלחת שאלתי בגלל שהמזוזה נראת לי ממילא פסולה (בגלל סגנון הכתיבה)

אבל בעמודה השניה בשורה האחת לפני האחרונה במילה "מרדכי" האותיות כ' ו-י' נראות נוגעות אחת בשניה.

וגם בשורה שמעל זה במילה "ויבז" זה נראה כאילו יש נקודה שמחבר בין ה-ו' ל-י'.

יכול להיות שאני טועה כי זה בגלל הרזלוציה הנמוכה של המחשב ביחס לראיה בלתי אמצעית של המגילה.

יש רווח בין כ' ל-י' של מרדכי

וגם ב"ויבז"

שצריך לראות בעין את הדיו המטושטש הזה.

אם הוא חזק ובולט רק למעלה, נראה שיש להקל ולמחוק הדיו (כך זה נראה בתמונה),

ואם הוא חזק גם למטה, נראה שצריך להחמיר.

השאלות מהסוג הזה יחסית נפוצות, ולדעתי זה תלוי בהרבה שימוש חכמים.

(היו לי שאלות מסוג דומה, וכמעט תמיד הכשירו לי).

בהצלחה!

לשאול תינוק, מה תינוק קרא?

כ"ך סופית.

בכל מקרה אצטרך לכתוב חדשות, כי הייתי אמור לכתוב בשתיקה...

איזה סיוט!

העניין הוא שזה מאמץ גדול לכתוב תפילין אר"י בלי הפסקה.

השאלה קרתה ממש לקראת הסוף...

מה גם לטובת כתיבה רצופה ויתרתי על התגים כסדרן.

רוצים לסיים עד ר"ח אייר בעז"ה....

א- לא.

ב- כן.

בהצלחה

אם א - כן ובאותו יום, אז ב - לא.

(כמו פסיכומטרי...)

אני דווקא חושב שכדאי לא לערבב מזוזות מחדרים שונים.

הכוונה, אם הוצאת מזוזות משני חדר שינה וממרפסת, צריך לדאוג שמזוזות שהיו בחד"ש לא יעברו למרפסת.

למה? מכיון שמצד הדין אין ממש חיוב לקבוע מזוזה במרפסת (או במחסן או בכל מקום שאין דלת וכו' וכו' וכדו') ואילו בחד"ש יש חובה מדאורייתא לשים מזוזה, אותה מזוזה שעברה מחד"ש למרפסת יורדת בדרגתה ומסתבכים בדין "הורדה בקדושה" (מעלין ולא מורידין - דעת רוב פוסקים שהורדה בקדושה איסור מדאורייתא).

אם כל המזוזות הוצאו מאותו דרגת חיוב אזי אין בעיה לערבב ביניהם.

בקשר לברכה אחרי בדיקה, אם נבדק באותו יום לא מברכים שוב. אבל מנהג ירושלים הוא כן לברך. לכן מי שגר בירושלים רצוי שיברך.

לא מברכים רק אם מחזירים כל מזוזה לאותו פתח שממנו היא יצאה באותו יום.

א- אדם שבודק המזוזה ונמצאת כשרה, כשחוזר וקובעה מברך. כך היה זכור לי, וכשראיתי דבריכם נבהלתי, שמא מישהו בירך שלא כהוגן בגללי (אמנם ודאי שלא היה בזה חשש ברכה לבטלה). אולם עכשיו, נרגעתי, כי התברר לי שזכרתי טוב את ההלכה. עיינו יבי"א ח"ג יו"ד סי' יז (אם אין לכם כח לחפש, אז ע"מ קסח אות י למטה..), ועיינו ביחו"ד ח"ג סי' פ.

ב- לאו"ה- ההערה לגבי מרפסת וכד' במקומה. מה שחשבתי כשקראתי השאלה, שהסופר יראה את המזוזות, ויחליט שאת המזוזה הכי מהודרת יניח בפתח הראשי, ואת המזוזה עם השאלות יניח במקום הספק.

יש"כ.

ע"מ לבדוק זה כביכול היסח הדעת מהמזוזה

כידוע לך בדיקה היא כמו שדה קרב אפשר רק להתפלל שתשוב למקומה בשלום

כך גם לי זכור וטרם עיינתי במקורות שהביאו

רוב הסיכויים שהיא כשרה.

וגם זה קשור להיסח דעת? ואם היסחת דעתי אני צריך לברך כל פעם?

לפי מה שזכור לי  - כל עוד זה אות יום ולאותו מקום לא צריך לברך.

ואם כן הוא, מה הכוונה באותו יום? עד שהולך לישון? או יום-24 שעות/12 שעות?

עוד מנהג שאני מכיר, מגביהים את הראשון ואת הספר השני כלל לא מגביהים.

כך נוהגים יהודי טורקיה (איסטנבול, איזמיר וכו') 

אתה בטוח שמנהג תוניס כפי שכתבת? אולי יש שם מחוזות שונים ? (מצוי במנהגי מרוקו)

בילדותי התפללנו תקופה עם יוצאי תוניס וביום בהיר אחד החליטו שהם מחדשים את המסורת ומגביהים את 2 הספרים אחד אחרי השני

בל"נ אנסה לבדוק אם מישהו מכיר מקור לכך

שהיו ב' המנהגים בתוניס, והמנהג שמגביהים רק א' הוא הנכון.

אני זוכר הפעם הראשונה שתפרתי מגילה ושאלתי כמה סופרים כמה שאלות ועשו ממני צחוק אמרו לי אתה רוצה המכונת תפירה שלי ובקיצור אני זוכר שחיפשתי ומצאתי כתוב אני לא זוכר בדיוק איפא שהקיפולים צריכים להיות מקופל לכיוון הסוף ז''א מקופל לצד שמאל 

ובנוגע לתפירות עצמם אני זוכר גם עשיתי פעם חשבון שהולך לפי כל מה שהיה כתוב (כי כתוב בכמה ספרים כל פעם פרט אחר אבל לא מצאתי הכל מושלם למשל שיש צד עם תפירות קטנות ויש עם גדולות וצריך לראות מבחוץ הקטנות וכו' בקיצור יש כמה דברים אבל אין לי את זה עלי אני ינסה להביא אני לא רוצה להגיד שטויות אבל הקיפולים אני זוכר טוב !עכשיו האים זה מעכב אם לא עושים ככה אני לא יודע אבל לדעתי אני לא חושב 

פורים שמח !!

כי הס"ת מתגלגל לב' הכיוונים..

נכון

זה מתגלגל מב' הכיוונים ואז מה זה קשור למה שאמרתי שהקיפולים צריכים להיות פונים לצד שמאל ? 

וחוץ מזה שראיתי את זה בנוגע לס''ת ולא למגילה 

לא הבנתי למה התכונת תסביר ?

ב"ה

... שלא יפגע הכתב בעת הקיפול לכן במגילה שמקפלים רק בכיוון אחד ע"מ למנוע, כאמור, הפגיע בכתב.

לעומת זאת, כמו שכתב שלום, ס"ת גוללים לשני הכיוונים, כך שאם משתדלים לעשות לכיוון אחד, אין בזה שום תועלת כי כשגלגלו לכיוון השני, זה כן עלול לפגוע בכתב, וכן להיפך, כך שלס"ת אין פתרון.

ובקשר לשאלות המקוריות:

א. זה אחת הסיבות למה עושים שתי טבעות בעצי חיים, פעם היו עושים רק אחת. בצד בראשית שתי הטבעות למעלה, ובסוף שתי הטבעות למטה, כך שהצד של בראשיתהימני מעל הצד השמאלי.

ב. הנני יודע, אבל היום יש חתיכות קלף חתוכים ומוכנים אם דבק, רק לקלף ולהדביק.

ג. לא הבנתי מה הפירוש "לפי העינין"???

ד. בס"ת מקפידים שיהיה ע"פ קבלה 12 תפירות. אמירת פרק תהלים ומטבעה לצדקה לפני תחילת העבודה, תמיד עוזרים.

אין שום עניין במטליות, אם אפשר להימנע עדיף.

אין שום עדיפות לכיון מסוים, יש מקפידים כמו שכתב ר' חיים 12 תפירות ויש כאלה שמקפידים גם תפירות חוזרות. (הרב מרדכי היה מורה לתפור כך) אבל לא יודע איכן זה כתוב.

עצה טובה, כדאי לקחת גידים דקים וחזקים בלי חספוסים.

אבל למה את החושב שבס"ת לא צריך תפירה לשמה?

אם זה דבר שמעכב - אז צריך שיהיה לשמה.

במגילה בטוח שתפירות מעכבות, ואם לא תפר אלא הכל על קלף אחד - גם פסול.

אז לכאורה מחוייב גם שיהיה לשמה.

הכל מסברא - לא ראיתי שום ספר שכותב על זה. 

תקנו אותי.

מהקו"ס שהבאתי משמע דאינו מעכב

ולא מצאתי בכלל בפוס' שצריך לתפור לשמה.

אבל כתבתי שזה מסברא - כמו שמה שמעכב לא יכול להעשות ע"י אישה וקטן כך הוא גם יצטרך שיהיה לשמה.

ואגב, נראה שמותר לתפור ע"י אשה..

הנה זה כמה דברים שלקחתי מכמה מקומות מהספר ''המבצעים כהלכתם'' :

''בשנים תש"ב-ג אמר הרבי שעל פי קבלה אין להניח את המזוזה בשום נרתיק, רק לעוטפה בנייר או בפלסטיק, ולכן נהגו כך ב-770, וגם רבים מאנ"ש עוטפים בנייר ואחר כך בפלסטיק –'ניילון'.''

ועוד דבר מעניין שיכול להיות חשוב ''

''נוהגים לקבוע המזוזה במסמרים של ברזל, ואם חיברה בדבק, כשרה. ואם מדביק בדבק נייר ('סלו-טייפ') יש לעיין, כיון שהמזוזה נחשבת כמי שעומדת ליפול, לאחר שהדבק יתייבש ולכן כנפול דמי. אך אם הדבק נעשה מנייר חזק מאוד, קביעות המזוזה – נחשבת טובה.''

שלפי הבעש"ט, לא משתמשים בבית מזוזה מברזל

לא יודע איפה כתוב אבל

אני יודע שכך נוהגים רבני משפ' אבוחצירא וכן גם בכמה חסידויות.

בקשר לדבק דוד צדדי, אם הוא חזק אבל ממש חזק ולא מתנדנד זה בסדר.

פימו זה לא ברזל.

ודבק דו"צ  הוא מספיק חזק.

ואנחנו לא חבדני"קים...

קודם כל הרש לא באתי לחלוק עליך אלא שפשוט שאלו מקודם שאלה אז רציתי להוסיף פרטים שזה לא פשוט כמו שאמרת !

וחוץ מזה על זה שאמרת שאנחנו לא חב''ד אז אולי הזה ששאל את השאלה הוא כן חבדניק ? ! 

ואם גם הוא לא חבדניק, אז לא ידוע לי עד היום בתור  חב''ד שיש קבלה לחבדניקים ויש קבלה אחרת לשאר היהודים !! כי רק להזכיר לך שהבאתי את מה שאמר הרבי שעל פי קבלה אין להניח .........

ובנוגע למה שאמר אות והדר שידוע לו שלא נוהגים להניח את המזוזה בתוך נרתיק מברזל זה נכון יש כזה דבר וזו היא מסורת מהבעל שם טוב הסיבה לזה היא כמו שהברזל אסור שיגע במזבח, וביארו חז"ל שהמזבח מאריך ימים והברזל מקצר ואינו בדין שיונף המקצר על המאריך, כמו כן המזוזה מארכת ימים ואינו בדין שיכוסה המאריך ימים בדבר שמקצר כו'. מסורת זו מובאת גם בדעת קדושים הל' מזוזה סי' רפה.

שבת שלום לכולם !!!

שוב.
פימו זה לא ברזל, אז זה לא קשור.

והשואלת היא לא חבדניקי"ת.

לדעת הגר"א אסור שתהיה חציצה בין קלף המזוזה עצמה למזוזת הדלת, אבל כל שאר הפוס' חלקו עליו.

בקשר למש' אביחצירא, בשם רבי אלעזר ע"ה שמעתי, שטוב להקפיד שהבית מזוזה יהיה או מעץ או מכסף..

כל טוב.

המזוזה חייבת להיות עמידה ואטומה למים

בייחוד אם המדובר במזוזה חיצונית

אע"פ שזה לא הלכה אלא עצה טובה מאוד (כלומר אם לא תהיה אטומה לא תהיה פסולה)

אם את רק מחליפה בית מזוזה, לא מברכים בקביעה

שני כיסויים כפי שתיארת, בסדר גמור.

ב"ה

האם באמת הם עושים את זה או שזה רק "גימיק" ע"מ לשתף את הילד שיראה איך מכניסים את הפרשיות לבתים?

וע"כ יש צורך לשנות את הפרסומת.

הם מפרסמים, מישו בא. 
אז הם עושים או לא? הם עושים כי בגלל זה הוא בא...

ב"ה

לסופר יש כמות של מזוזות שלא הצליח למכור מכמה סיבות (מחיקות מכוערות, כתב של תחילת דרכו וכו')

• פרסום יכול להיות הוגן לדוגמה: "מזוזות בכל הרמות ובכל המחירים"
• הפרסום יכול להיות מטעה: "מזוזות מהודרות במחיר שלא הכרתם !"
• ויכול להיות גימיק: "מזוזות מהודרות החל מ-80 ש"ח". ואין כאן שקר, באמת יש לו מזוזה אחת שדומה יותר למסננת מלמזוזה שהוא מוכר באמת ב-80 ש"ח, אבל לאחר שהלקוח במגרשו הוא בוודאי יציע לו אם כל ההסברים שיותר כדאי לו לקנות מזוזה מהודרת מאוד ששויה 300 ש"ח.

מאוד יכול להיות שה"פרסום" הוא פיתיון גרידה ובפועל הילד מקבל הסבר ולא מכניס בעצמו את הפרשיות.

ע"פ שתי עדים יקום דבר לא ע"פ פרסום בעיתונות.

פלא על אותו מקום שיכול לגרום למכשול בזה כאילו הכנסה יכולה להיעשות ע"י קטן.

מקור היחיד שאני זוכר, זה הרמב"ם שנדמה לי שכותב שהכנסת פרשיות הלכה משה מסיני לכן תהיה בעיה גדולה ע"י קטן.

שאלתי את הרב גרוס כדי לברר אם יש צד התר, אעלה את התשובה לכשתגיע.

כמדומה בשו"ת חת"ס, וכן בשו"ת חלקת יואב, איתא שאפשר להכניס ע"י קטן. אמנם הרמב"ם כתוב ש"חיפוי הפרשיות" זה מהלכה למשה מסיני, והיינו הכנסתן לבתים שעי"ז מחפן בבית.

וזה לשון הדעת קדושים בסי' לב סוף ס"ק לח, (בעל האשל אברהם מבוטשאטש, רבו של המקדש מעט): "עיקר עשיית הבתים, היינו הכנסת הפרשיות בהם".

ונפק"מ שנכנס לחשש גדול ע"י קטן, שהוא לעיכובא לדעת הרמב"ם והדע"ק, וזה הפסד גדול להבר מצוה, וכל הנדון למעשה, אם נעשה כבר הכנסה כזו בדיעבד, אם צריך לפתוח שוב וכו', שבזה נתבונן אם האדם דחוק או א"א לפתוח כעת מאיזו סיבה - ובכה"ג נסמוך בדיעבד, אבל "לכתחילה" למה למסחר ולהפסיד הנער, אתמהה?!.

תשלח להם את התשובה של הרב גרוס.

שיפסיקו עם שטויות.

שמונהג ע"י תלמידי חכמים מובהקים

יש לברר כמובן, אך אני מניח שיש להם על מי לסמוך

נדמה לי אין בעיה של לשון הרע או משהו מאחר ופרסמו בעיתון

אלעד, עיין בתשובה שכתב הרב גרוס, אכן יש להם על מי לסמוך

למפעל אחד, ואחרי בירור עם הרב ליאור שפסק שאסור - הם הפסיקו עם זה והורידו את הפרסומת.

ובשבת אחרונה ראיתי פרסומת של מפעל לא ידוע ולא מפורסם, ולפי מה שאני יודע הוא גם לא מונהג ע"י ת"ח מובהקים....

ב"ה

פעם ישבתי בחתונה של נכד או נכדה של הרב רובין שי', מולי ישב מוזמן ליטאי ממשפחת הרב קוק שי'.

וכשראה שעל ראשי כיפת "יחי", התחיל לתחקר אותי "אתה אוכל רובין?", "אתה אוכל לנדא?".

לשתי השאלות עניתי "לא" אחלטי.

לאחר כמה דקות הגישו המנה הבשרית, ואכלתי להנאתי, ואז הוא שאל "אמרת שאתה לא אוכל רובין? והבשר הוא משחיטת רובין !" ואז עניתי "נכון אני לא אוכל לא רובין ולא לנדא, אני אוכל את ההכשר של הרב רובין ושל הרב לנדא !"

כל השולחן נשפך מצחוק, לא התכונתי להפוך אותו לצחוק הרבים ולבייש אותו, אבל הפריע לי מחד הזילזול ברבנים והצורה בוטה בה הוא שאל.

אז גם כן קצת מוזר להשתמש בביטוי המותר בפיך לגבי שיער הרב אליאשיב ????

זה גובל ב"קניבליסם", אולי לכמה שבטים באפריקה בשר אדם הוא מן המותר בפיך, אבל אין בן ישראל, למרות שלא כתוב במפורש, שגם במצבים של פיקוח נפש (בשואה, אכלו עכברים) אבל לא בשר אדם.

כי יגידו לך שהכסף הזה יכול להציל המון אנשים...

דוג', מזקן של הרבה - לא היית קונה?

ב"ה

במקום שהסרקיקים ירקו על ילדות קטנות, שיעשו להם תספורת, ברבות הימים הילדה התמימה הזו יכולה להיות כלה של איזה אדמו"ר או רב מכובד, ומשיער זה יכינו פיאות קסטאם אם שיער של הרבנית (השם המלא שמור במערכת) כלתו של הרב (כנ"ל) פאר הדור ותפארתו, פטיש מפוצץ סלע וכו'.

אתה יודע בכמה זה ימחר??? כמובן שהכסף שיצטבר ישמש למטרות נעלות.

לדוגמה, קרן למשפחה של האברך כולל (הנבך) שקנה הפאה המיוחדת הזו בסכום עתק לביתו לחתונה וקרס תחת החובות ול"ע הלך לעולמו בדמי ימיו בהשאירו אלמנה ו-17 יתומים !!!

רוצה הלכה, הנה פסוק מפורש: "מזעת אפיך כי תוכל" כתוב לא משיער רבך כי תוכל.

תגיד את האמת, אתה מחפש דרשה לסעודת פורים?

אדם, אינו מן המותר בפיך.

גם את זה שאלתי את הרב כי לא מצאתי מקור שמאפשר להשתמש בשער זקן וכדו'. ומצד שני, אני יודע שזה מותר כי כך לימדו אותי עכ"פ בדיעבד.

בדיעבד כשאין לו שער זנב עגל, וצריך התפילין להניחן, יכול להשתמש בשער (כגון מזקנו). ראה הגרעק"א סי' לב סע' מב, בשם הג' ס' כסא דהרסנא סי' יט, וכ"כ בס' מאיר עיני סופרים, אמרי שפר, ודע"ת למהרש"ם. וכאמור זה אינו לכתחילה כיון שבא מבשר האדם, והוא אינו ממין המותר בפיך.

לדעת הרמ"ך אין שום בעיה. אפילו לא עשה.

לרמב"ם זה רק עשה. אין על זה לא תעשה.

זה יפה, מאד.

אבל מדאורייתא ברור שאין בעיה.

וגם מדרבנן לא סגור שיש.

לא סתם ביקשתי מקורות.

http://www.soferet.com/aboutme.html

ובכל אופן, הרב ערוסי לא הכריח שהמגילה כשרה לכתחי', וכתב כ"ז בדרך אפשר, ועוד צ"ע.

וגם מה שאמר שאשה חייבת בקריאת המגילה כגבר, עד כמה שזכור לי, לדעת הרבה פוס' אשה חייבת רק בשמיעת המגילה ולא בקריאתה, והנפ"מ, שאשה לא תוכל להוציא איש י"ח, וגם צריכה לברך אם לא שומעת מאיש המברך "לשמוע מגילה" ולא "על מקרא מגילה".

מעבר לכל זה, יש להביא בחשבון בכגון דא גם שיקולים שאינם הלכתיים, למשל, שמעתי מהרב ליאור שליט"א, שאמנם מצד הדין נשים יכולות להתאסף לעצמן, ואחת תקרא להן המגילה, אבל למעשה צריך לברר מה הכוונה העומדת מאחורי התאספותן ומינוי אשה לקריאה, ורק אם ברור שאין בזה כל עניין לנשים "המתקדמות והנאורות (פחחח...)", יש להתיר זאת (כמובן, גם לכתחי').

בברכה

כתבה על סופרת הסת"ם (מעיתון "הארץ")

סופרת הסת"ם הישראלית נאבקת בהדרת הנשים בנוצת הקולמוס

על שולחן עבודה קטן, דחוק בין ארון בגדים לקיר, החל להיכתב בשבועות האחרונים ספר התורה הנשי הראשון בישראל. כותבת אותו בשקדנות רבה סופרת הסת"ם חנה קלבנסקי, שמקווה שמעשי הכתיבה והקריאה בספר יעבירו מסר הפוך להדרת נשים.

קלבנסקי שוברת עולם דימויים שלם על סופרי סת"ם. היא בת 39, עלתה לישראל מגרוזיה ב-1996 והוסמכה כאן לרבה קונסרבטיבית. בהכשרתה היא מוזיקאית ומשמשת גם מדריכה בקורסים להדרכה רוחנית לחולים סופניים וקשישים. יש לה חמישה ילדים. אחרי שהם הולכים לישון היא מתפנה להשלים עוד שורה וטור בספר התורה. "הייתי מגדירה את יהדות גרוזיה כיהדות קונסרבטיבית, אפילו שהם לא יודעים מה זה", היא אומרת.

"כשהגענו לארץ רצינו להמשיך את אורח החיים המסורתי, רצינו להיות יהודים, אבל זה היה בלתי אפשרי. בארץ אתה חייב הגדרות", אמרה. החיפוש אחר זהות הוביל אותה ליהדות הקונסרבטיבית ולבית המדרש לרבנים "שכטר". שם נחשפה לראשונה לעבודת ספרות הסת"ם, תחילה כקורס העשרה של כמה פגישות. מאוחר יותר פנתה ביוזמתה למורה ולמדה את תורת הסת"ם במשך שנה. המורה הוא למרבה הפליאה חרדי, חוזר בתשובה, שלימד כנראה את כל 17 סופרות הסת"ם בעולם.

"שאלתי אותו אם הוא לא מפחד שהסוד שלו יתגלה ושיחרימו אותו. הוא אמר שהוא מאמין שהיום הזה יבוא, אבל העולם צריך אמירה נשית". המורה הוא גם זה שיבחן ויאשר את ספר התורה שהיא כותבת. הוא אינו החרדי האחרון שהגיב בשלווה למקצוע של קלבנסקי. חרדי אחר רכש ממנה מזוזה ("הוא אמר שיבואו זמנים והדברים האלו ישתנו") ועוד אחד מוכר לה את הקלף.

בארץ יש היום לא יותר משלוש נשים שהוכשרו לכתיבת סת"ם, וקלבנסקי היא כנראה היחידה שעוסקת בזה יום-יום. עד היום כתבה את מגילת אסתר, שנקראה בפורים שעבר במניין נשי בבית כנסת בשכונת מגוריה גבעת משואה, לאחר ויכוח; היא עשתה מזוזות ("התנאי שלי הוא שהמזוזה הולכת עם המשפחה כדי שלא תשמש אנשים שרואים בה דבר לא כשר"), תפילין, כתובות ועיטורי קליגרפיה עברית. היא השתתפה לפני כשנה בפרויקט בינלאומי - כתיבת ספר תורה בידי נשים מכל העולם - שמצא את מקומו בקהילה בארה"ב. אבל הפרויקט הנוכחי שלה הוא הגדול מכולם עד כה - ספר תורה שלם שייכתב בארץ בידי אשה ויישאר בארץ, לשימוש אחת הקהילות הדתיות המודרניות.

בשאלה האם מותר לאשה לכתוב ספר תורה, ההלכה די ברורה. במסכת גיטין בתלמוד הבבלי נכתב: "ספר תורה, תפילין ומזוזות שכתבן מין (כופר), ומסור (מלשין), עובד כוכבים, ועבד, אשה, וקטן, וכותי (שומרוני), וישראל מומר - פסולין". למרות זאת החליטה קלבנסקי לנסות ולהשיג אישור רבני ומצאה אותו לבסוף אצל הרב הקונסרבטיבי שמחה רוט.

רוט מצא כי רוב הפרשנים אינם חולקים על הכתוב בתלמוד, אך יש כמה - החשוב שבהם הוא "בעל הטורים", רבי יעקב בן אשר - שלא הזכירו את האשה ברשימת האסורים בכתיבת ספר תורה. על כך מבסס רוט פרשנות שמאפשרת לאשה לכתוב ספר תורה ולציבור המתפללים להתפלל מספר זה. אבל גם קלבנסקי מודה שההיתר מאולץ וששימוש בספר תורה נשי נחשב מעשה רדיקלי אפילו בזרם המסורתי-קונסרבטיבי הליברלי.

עד לאחרונה לא ששה קלבנסקי לחשוף את המקצוע שלה. "פעם חששתי, היום לא אכפת לי. זה מאפשר מאבק נגד הדרת נשים, אבל אפשר לעשות זאת בדרך שלי". קלבנסקי פתחה דף פייסבוק בשם "תורת נשים בישראל", שדרכו היא מציעה למכירה אותיות מהספר תמורת חצי שקל האות. עלות הפרויקט שלה היא להערכתה 140 אלף שקלים, כולל הקלף, הדיו וזמן העבודה. בינתיים היא מממנת הכל מכיסה.

את הקלף היא רוכשת בחנות בשכונה חרדית. "המוכר לא שואל ואני לא עונה. לפעמים אני שולחת את בעלי. מאוד חשוב לי שלא יהיה שום שקר לתוך הספר". ספר התורה נכתב על 64 יריעות קלף שנתפרות לבסוף למגילה. עד עתה השלימה קלבנסקי מגילה אחת, ולהערכתה, הפרויקט יסתיים בעוד שנה וחצי. עיקרו מבחינתה הוא האנרגיה הרוחנית המושקעת בו. "יש הלכה שאומרת שכל אות צריכה כוונה. אם כתבתי אות ללא כוונה, ואפילו היא יצאה יפה, אני מוחקת אותה. האות מקבלת את האנרגיה של המחשבות. מאוד קשה להתרכז בקדושה".

היא נזהרת לא להפוך את ספר התורה לדגל במאבק נגד הדרת הנשים. "ספר תורה כותבים בקולמוס נוצה ולא בקולמוס ברזל, כי ברזל משמש למלחמה. מלחמה לא מתאימה פה, לי מתאימה דרך אחרת. אמירה חיובית יותר", היא אומרת.

ביום רביעי בשבוע שעבר שרטטה קלבנסקי בעדינות את האותיות של פרשת נח מספר בראשית, פרק ו', שם מנחה אלוהים את נח בבניית התיבה ובחירת הנכנסים אליה: "באת אל-התבה אתה ובניך ואשתך ונשי-בניך אתך", היא כותבת ומניחה את הקולמוס. היא מתרגשת, הכתיבה דורשת ריכוז. "לנשים יש יתרון בעבודה הזאת", היא אומרת, "בעדינות, באנרגיות. יש אמירה שאם נשים יהיו מנהיגות לא יהיו מלחמות, אז אם נשים יכתבו ספר תורה לא יהיו מריבות בעם היהודי".

ב"ה

אות והדר, מצד אחד אינך מבקש לא לפרסם, ופרסום ההידורים הוא "ה"פרסום ב"ה" הידיעה !!!

ולענינו:

טבילה: כרוב חסידי חב"ד משתדל לטבול כל יום, בימים שאין באפשרותי לטבול, לא נוגע בקולמוס.

טבילה לפני השם: ולהסיר ספק מדובר בטבילת הקולמוס לא הסופר, למרות שזה רק אם חסר דיו בקולמוס, זה נחקק אצלי בהרגל שזה אחד מההכנות לכתיבת השם

כסדרן בחצי אות: לפי הידור האבני נזר, לאחרונה היה לי שאלה בנושא בראותי שהרבה סופרים לא נזהרים בזה, וכשיש צורך למחוק שורה שלמה הם מבטלים צורה. שאלתי רב די מפורסם ובקי והוא ענה לי כך כולם עושים ואין טעם להחמיר בזה, (דעה הפוכה ממה שקיבלתי ממורי), לכן שאלתי את מורי מה מקורו והוא אמר לי שכשהוא היה בישיבה כך הוא שמע מהסופרים דאז. הסתירה בין הרב למורי, לא נתתנה לי מנוחה עד ששוחחתי אם מורה הוראה בבית הדין של הרב לנדא, אב"ד בני ברק, שהיה ברור ביותר,"לכתחילה נזהרים בזה", ומכך הבנתי שאם יש צורך למחוק את כל האותיות מוחקים ואם מישהו לא עשה כן וביטל את צורת האותיות זה כשר. אל תשאלו אותי אם זה רק כשר בדיעבד או לכתחילה, אין לי מושג, מה שכן הגעתי למסקנה שכן צריכים להדר בכך למרות שזה לא נפוץ בקרב הסופרים.

תיוג תגי קבלה של המצות שימורים: גם בכך היתה לי ספק, וכך הוא המעשה: עד שכתבתי בכתב חב"ד לא כתבתי אותם, לאחמ"כ כתבתי במקביל כתב האר"י וכתב חב"ד ולא ידעתי ועד היום אינני יודע אם להוסיף התגי קבלה בכתב האר"י.

היצר הטוב אומר לי תכתוב והיצר הרע מתחיל פילפול שלם לאר"י ז"ל ללא תגי קבלה משלמים לך כך וכך אם תוסיף והסוחר לא ירצה להוסיף לך אתה עובד בחינם. לצערי אני נוטה לשמוע לו, מה אתם אומרים???

אנא ממך אל תבייש אותנו, ואל תשאל על מה אנחנו לא מקפידים, היריעה קצרה מלההכיל !!!

בלי פרטים, מס' טל' וכו'

אם מישהו יפנה אליך בעקבות הודעתך במסר אישי, מה טוב!

אני אשמח מאוד

בקשר לאבני נזר, יש מה לדון

בקשר לתגי מצת שימורים, אני עושה אותם בכתב האר"י

כך בכל הכתבים החסידיים שראיתי (בסוף ספר כתב חב"ד) ועוד כמה זוגות תפילין מאזור רוסיה, שבדקתי

כמובן, סוחר חייב להוסיף על זה ואם לא אז שיחפש פראייר אחר!

יהי רצון שתיפטר מהם ותכתוב רק לפרטיים

א. כתב יפה ואחיד.

ב. כתיבה בקנה.

ג. אם רוצים- אפשרות לתיוג בדיו.

ד. כתיבת ה' בחילוק אותיות ופסיעה מלבר.

ה. כתיבה גסה במקצת.

ו. טבילה.

ז. תיוג מלא כולל בד"ק חי"ה.

ח. ללא מחיקות בולטות ומכוערות, ומה שפסק רב להתיר אחר שהתעורר ספק אמיתי בהלכה לא נכנס בגדר מהודר.

אשמח לשתף אותך ואת כולם כולל חיים 770.  בבדיחותא. (תודה על המקורות שהבאת שם לעניין עוף טמא)

לא חלילה שמה שאמרת לא הידור. 

כתיבה בקנה, למעוניינים

כתב מושקע מסודר ונאה, מינימום מחיקות

ואם אני נאלץ למחוק, דרושה עין מיומנת מאוד כדי להבחין בכך

טבילה

כתיבת השם בחילוק

תיוג מלא כולל בדק חיה

אפשרות לתיוג בנוצה

אסטטיות - מחיקות נקיות

אופציה לכתיבה בלי מחיקות (בינתיים רק במזוזה)

ספק הלכתי  מוריד מהידור

הכי חשוב לענ"ד - משתדל להיות סופר כזה שהייתי קונה ממנו בעצמי

לגבי הבתים אין לי משנה סדורה אני מחכה לתגובותכם

טבילה, קלף עבודת יד, תיוג בדיו תמיד,

כותב בנוצה או בקנה (בשלב ההתמחות - עדיין ללא תוספת תשלום) משתדל ללא דיבוקים.

משתדל להקפיד על שיטת הרשב"א ומוחק את האות שנדבק לפני שהשלים את צורתה (קה"ס, שערי אפרים)

מקפיד על שיטת הב"ח בדיבוק עב (מוחק את האות השני ופוסל את האות הראשון)

משתדל לדקדק בצורת האותיות,

מוציא קבלות

להוציא קבלה זה דאורייתא.

ואני אדון לכף זכות את כל הנ"ל שלא כתבו את זה כי זה ברור להם...