פורום סופרי סת"ם (עמוד 48)

איזה יפה הוא!

ה' ירחם!

ואף שזה פחות נורא מהכתיבה ע"ג כתב...

אני לא נמשך לכתב כזה בספר תורה. לענ"ד הוא רחב מדי, ולפעמים מצועצע מדי וחסר פשטות חיונית, למשל ראש הלמד.

המכונה מור וקציעה.

האמת היא לעולם בשום כתב לא כתבו את הלמ"דים כך

במיוחד עם העיגול למטה

אלא זה היה מצוי בכתב דפוס שבעיר ועליש.

מאחר ומור וקציעה העתיק את האותיות האלה ככתב ספרדים, ואחריו לדוד אמת

זה הפך להיות כתב הספרדים אע"פ שהספרדים לא כתבו בכתב כזה.

בכל אופן, אני מאוד נהנה מהאסטתיקה של הכתב הזה,

ממש פונט אומנותי.

לדעתי האסתטיקה המוגזמת (והחדה כתער) מראה שאין פה שום חיות וחיוניות של כתיבה..

בס"ד בר"ה

אבל כמובן שאין בדעתי, כדי לפסוק!!

רק עד כמה שזכור לי, השרטוט הוא חובה בשורה עליונה תחתונה ומן הצדדים!!!

או שבכל דבר זה משתנה, סת, תפילין ומזוזה..

אני יתן למומחים ממני לענות לך במדויק!!!

וזה בכלל לא קשה לשרטט מחדש, ע"ג הקוים

עניין של נוחות

אם אתה מסתדר כך אז זה בסדר

אני לא מזמן הייתי צריך לחזור על שרטוט של  כמעט יריעה שלימה בס"ת

השרטוט מושלם, הבעיה היא התאורה.

בשיעור הראשון שלי המורה אמר שלא כותבים אם תאורה ממש מעל הכתב, אלא קצת למעלה כדי שיהיה קצת צל והשרטוט יבלוט.

לא כתוב בשום מקום שצריך לראות את השרטוט.

"כל מה שקנתה (או קבלה) אשה קנה בעלה"

בהנחה שאלעד ענה .לחייים -

סופר מתחיל שגר רחוק שאל אותי (בטלפון) איך עושים מחיקה ותוך כדי הדברים אמר שאשתו יכולה למחוק ממש נקי.המדובר הוא על מגילה (ראשונה)

אמרתי לו שישאל רב ושבינתיים שאשתו תלמד אותו לעשות מחיקות

אצלי פורים כבר התחיל עם חיוך...  אבל לצורך הדיון

נראה לי שמחיקות שלימות אותיות או מילים (כלומר כאלו שלא מכשירות את הכתב , כגון הפרדות) , מצד הדין לא אמורה להיות בעיה . .

א. מה דעתכם? - אולי זה סניף בעיבוד או שהקלף כבר מעובד מבחינה הלכתית? ? אם כן מה דין נשים בעיבוד?

ב. האם ראוי?

אגב אאל"ט ראיתי פעם תשובה של הרב מזוז בעניין תיוג של נשים במגילה וכתב שגם אם יש צדדים להתיר ישתקע הדבר ולא יאמר .

אמנם פה זה קילקול ולא תוספת לכתיבה אבל....

ב"ה

ויקחו לי תרומה.

לא צריך ללכת בשביל זה עד הרב מזוז.
אי"ה ואני אזכור, אני אביא מחר מקורות (אני מקווה שלמחיקה לא צריך...).

לכאורה כשרה לעבד, כמו כל דבר ביהדות, לכתחילה לא בדיעבד כן

מה הוכחה? מהלכות ציצת! כמו שהיא יכולה לטוות או לקשור ציציות ויכולה לכוון לשמה גם כאן אותו דבר.

כמובן הכל בסברא, שלא תרוצנה נשים היקרות לחפש עבודה בבורסקי הקרוב.

לגבי תגים, לענ"ד נראה שאפשר להתיר כי מגילה כשרה גם בלי תגים.  

ב"ה

מהוא מעמד האישה?

(התשובה מאוד שוביניסטית.

מזה? בשביל זה יש פורום בנים חדש...קוראים לו 'שלא עשני אישה'...

זה גם אומר לי מה שהוא זה ניראה לי מובא מהגמרה שכתוב ליכתוב בקנה ולא בנוצה אולי אני ינסה להביא יותר פרטים בהמשך (וזה גם נכון שיש הרבה שמבקשים יותר מתי שכותבים בקנה !)

הרי זה דינא דגמרא, שו"ע ועוד המון ראשונים.

נדמה לי שמובא ט"ז שכותב שבקושי התירו לכתוב בנוצה (ראיתי בשו"ת הרב הראשי של הרב אליהו זצ"ל).

יש כאלה שאמרו שזה הידור בגברא ולא בחפצא כלומר לסופר יש מעלה שלא גזל את זכותו של הקנה וכו'

ואילו אין הידור בחפצא כלומר בסת"ם

לדעתי דוחק גדול להגיד כך, כל ההידורים שהסופר עושה אפילו על עצמו ודאי שמהדרים גם את חפצא שהוא כותב כמו טבילה במקווה אע"פ שזה לא קשור לחפצא כלל זה נחשב הידור.

יש לי עוד מה לכתוב בנידון אבל אני קצת לחוץ בזמן אחרון.

שהיו רגילים לכתוב בקנה, ולא שיש בזה איזה עניין,

ואולי כמו שכתבת, נחשב כהידור בגברא ולא בחפצא?

ואולי כוונתו שלא נחשב מהודר בכדי לבקש תוספת במחיר (למרות שלא על כך שאלתי אותו)

אינני יודע מה מקורו.

תשובה- לעולם יהא אדם רך כקנה וכו' .

אמרתי / שאלתי בעבר ל-2 רבנים ידועים בתחום. כל מה שהגמרא אמרה שיכתוב בקנה זה רק בס"ת (על זה מדובר שם) . אבל בתפילין ומזוזות לא, (מאיפה לנו להחמיר שיכתוב בקנה גם בתו"מ) !

אז הידור זה ודאי בס"ת ואפ' יכול להוסיף במחיר.

מנין יצא לך לחלק בין ס"ת לתו"מ? הלוא ש"ס ערוך הוא בתענית כ: דמפורש שם זכה קנה...תו"מ.

ולא מצינו אף א' מהמפרשים ומהפוס' שזכר החילוק שאמרת.

לפני כמה חודשים שאלתי את הרב גרוס על כתיבה בקנה, הוא אמר שודאי שיש מעלה בכתיבה בקנה ואפשר להוסיף על זה תשלום. שאלתי אותו כמה אפשר להוסיף והוא אמר לי שהוא חושב בסביבות ה- 15-20 %

מצד שני הרב מועלם טען שיש מעלה בקנה אבל אם ע"י כתיבה בקנה האיכות הכתיבה תרד אפילו מעט, יש להעדיף את הנוצה. כך אמר גם הרב אשר חנניה.

לעולם לא שמעתי חילוק בין תפילין-ומזוזות לבין ספר תורה.

כך גם השתמע ממה ששאלתי לפני הרבה שנים את הגר"מ זצ"ל (מ"ש בשם הרב מועלם). אבל מ"מ מהקו"י (ועוד כמה) לא משמע כך בדיוק..

כנראה שאין באמת חילוק בין ס"ת לסת"ומ.

מקור:

אותו היום ישב ר' שמעון בן אלעזר ודרש בבית המדרש הגדול שלו, לעולם הוי רך כקנה ....ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו  ספר תורה נביאים וכתובים. (מסכת כלה רבתי פרק ז' א')

אותו היום נכנס ר' שמעון לבית המדרש הגדול שלו ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז.... ומה סופו של קנה זה זכה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה.  (אבות דר' נתן, מא)

מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם.... ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות. (בבלי, מסכת תענית, כ)

(יש להעיר שב"דקדוקי סופרים" פה הגהות אות ז' מציין הערה שבכל הדפוסים הישנים של הבבלי אין "לפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות",)

אני חושב שגם הרמב"ם לא רואה בברייתא זו מקור למעשה זה..

אולי בגלל זה הרבנים ששאלתי אותם , לא הביאו את הברייתא הזו כהוכחה שאין הבדל בקולמוס קנה לשאר קולמוסים בין ס"ת לסת"ומ.

לסיכום : לא יודע - אבל הידור פשיטא שיש.

ברור לי שהכתיבה בקנה משמעותית מאוד.

הכוונה, למ"ש בס"ס לד"א בקונטרס תורת השלמים סימן חי אות ח', וז"ל: "הקולמוס יהיה מקנה ולא מנוצה".

אחרי זה ברור לי שאי אפשר לומר שאין בכתיבה בקנה לכל הפחות הידור חשוב.

ומהחלטיות לשונו של החיד"א, יש לדון עד כמה החילוק שחילק הרב מועלם תופס, דהיינו על איזה ירידה בערך ויופי הכתב אנו מדברים.

ואם נשים לב, נראה שבאות ו' כתב שטוב שהגידים יהיו מבהמה כשרה לאכילה, אבל לגבי הקנה, לא כתב, טוב שיהיה מקנה, אלא משמעות ופשט לשונו שצריך שיהיה דוקא מקנה ולא מנוצה. ועוד, שהרי בסעיף הקודם כתב שהדיו צריך להיות מדברים הבאים מן העץ, ומיד אח"כ כתב שהקולמוס צריך שיעשה מקנה ולא מנוצה. ומשמע מדבריו, דיש קפידא בדבר. ולעד"ן שלדעתו כתיבה בקנה היא בגדר של לכתחי', ולא הידור בעלמא (ואזכיר כאן מה שידוע ומפורסם שבני ספרד קבלו עליהם הוראות מרן החיד"א כהוראות מרן הב"י כנז' בהרבה מקומות בפוס').

ולפי מ"ש בקו"י, ודאי שהיום כתיבה בקנה היא בגדר של לכתחי', ולא הידור בעלמא, שהרי כתב שבמקום שיש להם קנים חזקים, אין לכתוב אלא בקנה.

ופלא על הרב יר"ש שכתב שעתה נהגו הסופרים לכתוב בקולמוס של נוצה. איני מכיר הרבה סופרים, אך ממי שאני מכיר, רבים הכותבים בקנה, ואני יודע שיש עוד הרבה שיודעים לכתוב בקנה חוץ ממי שאני מכיר.

ונצרף מ"ש לעיל בשם הקו"י והחיד"א ע"ה, לזה שמנהג כל קהילות הספרדים לכתוב רק בקנה, יוצא שבהחלט צריך להעדיף סופר שכותב בקנה, ואם צריך, כדאי להוסיף ע"ז במחיר.

לכן, נראה לי לעת עתה (שעה מאוחרת) שלכתיבה בקנה יש גדר של לכתחי', ולכל הפחות הידור חשוב ומשמעותי.

ובקשר למ"ש לעיל בשם הרב ליאור, נראה לי שאמר לי שאין בזה שום הידור ע"פ מ"ש בערוה"ש, וכסברא שהזכרתי לעיל, שהגמ' אומרת מה נהגו, ולא באה לשלול קולמוסים אחרים. ומ"מ, נראה לי שאם מורים כך, אפשר להורות כך רק לבני אשכנז, ולא לבני ספרד, וגם לבני אשכנז, עדיין יש למורה שיש בזה הידור ע"מ שיסמוך, כיון שהרמ"א הביא ד' המרדכי (בשם ר"ש משאנץ) שאין לכתוב אלא בקנה. 

נראה לי שהיית צריך להביא סייעתא לדבריך מהגי' בתענית כ., ומהדרכ"מ ס"ס רע"א. אולם אחר העיון נראה לכאו' שאין לחלק בין ס"ת לת"מ, כיון שהמרדכי רצה להשוות דין כתיבת הגט לכתיבת סתו"ם, והזכיר רק הס"ת. אבל לא נראה שרצו לחלק כמ"ש, כי אם היה מקום לחילוק זה, לא אשתמיטו הפוס' מלהזכירו.

חזק וברוך ותודה לך.

ואחרי ששמע מה שאמרתי (הדברים שכתבתי כאן לעיל) הסכים אתי שלגבי ספרדים בהחלט יש בזה הידור, ואולי אף יותר מהידור.

לגבי אשכנזים הוא אמר שהוא עוד צריך לעיין בזה.

מניסיון - שיש לי בעיה הלכתית בנושא מסויים ,  אני מחפש רב שהוא בקי מאוד בתחום . ולא רב שהוא ידען כללי בתורה . (לא באתי לזלזל ח"וש ברב כמובן . אני רק שואל אם הוא בקי בתחום)  

סת"ם עצה אישית.- זה פותר לי המון בעיות .

מה זה ידען כללי בתורה?

הרב ליאור לא יושב מבוקר עד ערב ועוסק בהלכות סת"ם. הוא רב עיר, פוסק, אחר פטירת רב אברום והרב אליהו זצ"ל כל השאלות מופנות אליו, כך שיש הרואים בו אחד מגדולי הדור.

על הרב אלישיב היית שואל אם הוא מומחה בתחום הסת"ם?

אגב, קרית ארבע, חברון והיישובים באיזור מ ל א י ם בסופרים, כך שיש להניח שהרב נדרש לשאלות בענייני סת"ם בתדירות גבוהה מאוד...

ייתכן ויש שיפרשו את השאלה שלך כזלזול חלילה, ואני מניח שאינך מכיר את הרב ליאור.

אני מבין את כונתך, ואעיר (כפי שכבר כתבתי כאן בעבר), שהרב אליהו זצ"ל אמר שבהלכות סת"ם איננו פוסקים כמשנב"ר, כיון שלא היה סופר...

אבל אני חושב שיש הבדל בין השאלות השונות בהלכות סת"ם:

יש המצריכות הכרעה ע"פ ידע, סברא ושיקול הלכתי עיוני,

ויש המצריכות נוסף על הנ"ל יותר "שפשוף" בפועל בכתיבה..

בהצלחה! 

לספרדים שקבלו את הוראת החיד"א (כ"כ רבנו עדבאלה סומך רבו של בן איש חי) ברור שיש הידור בקנה וממש חשוב היה שהבאת את דברי החיד"א במקור.

הרב ליאור בקיא מאוד בענייני סת"ם. קבלתי את הסמיכה הראשונה שלי ממנו.

אומנם אני לא שאלתי אותו שאלות בגלל שאני גר רחוק אבל מכיר הרבה ששואלים אותו.

מאוד יפה, הרבה יותר מהכתב שהיה באשת חיל.

יש לי כמה הארות קטנות אסטתיות, אכתוב בהמשך.

1. למה המעבר מה רע בכתב האשכנזי (משלמים יותר קצת)
2. תוך כמה זמן המעבר, דהיינו זה הכתב הראשון  לאחר האשכנזי?
3. כיוון שהאותיות דומות אחת לשניה דהיינו האות אל"ף דומה לשאר אותיות האל"ף וכן ע"ז הדרך שאר האותיות, לכן קשה לי לקבל את המעבר הזה, או שמא אמנם היה מעבר אך הכתב המוצג כאן הוא לאחר שפשוף ממושך של כתיבה ספרדית. (בדר"כ במעברים בין כתבים יש הבדלים באותיות)
4.  כתב נחמד, רואים שעדיין נשאר בך את העניין האשכנזי(הצפיפיות בתוך האות)  פתח עוד קצת את חלל האות.
5. עלה והצלח.

ב"ה

... יוסיף בייצור הדיו הבא K-600

הוא מחקה לאישור בכתב של חברת סנו.

ואם זה דיו קייצי הוא יסיף גם סנו דיו כדי שהאיתושים לא יפריעו לסופר בעט הכתיבה.

נ"ב: אני אחרי יום עבודה, לא להתרגז עלי, רציתי רק להשתחרר קצת.

ועכשיו ברצינות, חכמים אמרו , מרבה בשר מרבה רימה, מאוד יכול להיות שהברחשים האלו נוצרים מהקלף עצמו, שהוא בעצם לא משהוא אחר מחלק מהבשר.

יום אחד אני יושב וכותב..

ופתאום אני שומע רעש של שקיות מאחורי. כיון שלא היה אף אחד מלבדי בחדר, והחלון היה סגור, והמלאכים המלוים אותי בד"כ משתדלים לשמור על השקט, לכן שיערתי שאורח בלתי קרוא נמצא ליד השקית, שבה ארוז כל ספר בראשית..

כנשוך נחש קפצתי

ומצאתי בתוך השקית, בתוך הקלף  ע כ ב ר !

כדי שאשתי לא תעמוד בדרכי ולא תפריע לי בשאלות, צעקתי- יש כאן עכבר!!!

מהרתי החוצה, ושלחתי את האויב הכי גדול של הספרים לדרכו.

לחומש בראשית שלום (חוץ מאיזה כתם שנשאר ודיו שנמרח מעט והצלחתי לתקן).

ברוך ה', ששמר עלי ועל הספר, וגיליתי זאת בזמן.. 

אבל יש לי הרבה חברים כאלו...

תראה מה עכבר היה יכול לעשות, אפילו יותר גרוע מזה

וניכר שד"ת משוננים בפיך...

מ"מ לי ולשכמותי איני רואה בזה כ"כ נפ"מ...אחינו הספרדים.. אתם יודעים...

מושקע מאוד, אשריך...תמשיך

לדעתי טוב מאוד גם לספרדים, הלכות הן אותן הלכות

גם רוב ככל הספר קו"י פוסק כמו קסת הסופר

זה ניראה מאוד טוב מה שבטוח זה עבודה טובה תודה רבה 

ישר כח ..ההבנה תלויה רק בהבחנה.(רמח"ל)

לגבי הספרדים אם זה מעניין אותך יש בסוף יר"ש מהדורה רביעית "קונטרס המחלוקות" בין משנ"ב לקו"י כולל מ"מ אולי זה יהיה לך לעזר .

 המבנה  ממש נוח לחזרה מהירה וגם לשליפת מקור לעיון

סתם מתוך סקרנות- לא מתוך כוונה להכנס למחלוקת הידועה (כן, אני יודע שזה רק "אשת חיל"...).

פשוט ראיתי כמה מאפיינים בכתיבה, שגורמים לי לחשוב שנכתב בברזל. אולי אני טועה. 

רואים שיש כשרון,

הכתב מבחי' קליגרפית נעים לעין.

ככתב סת"ם צריך שיפוץ רציני בלא מעט אותיות.

בהצלחה

א- אם לא אכתוב בחילוק אותיות, רוב הלוקוחות הפוטנציאליים שלי לא יקנו ממני.

ב- עיין בקו"י, ועד כמה שזכור לי ממנו, מאוד מאוד כדאי לכתוב בחילוק אותיות, ומאוד מאוד כדאי שלא לכתוב בלי חילוק אותיות...

ג- ראיתי באחד הפרסומים של אחד המפעלים לייצור ומכירת תפילין, שע"ז לוקחים עוד כסף. איני יודע על שום מה.

ד- מי שרוצה תפילין מהודרות לפ"ד אחרוני הספרדים (לפחות רובם), והכוונה לאלה שהתייחסו לדברי הקבלה והאר"י בכבוד (והיינו שהביאום ג"כ להלכה), נראה לי מוכרח שיהיה בחילוק אותיות.

ה- אני כותב בחילוק אותיות (מס"ת גדול ועד תפילין פצפונים), ומעולם לא העירו לי שזה הורס. ואדרבה, יש כאלה שרק התפעלו.. . רק מי שכותב, צריך שיכתוב בעדינות.

ו- הסופר צריך לאמן ידו היטב. ואם אומר שאיני כותב השם בחילוק או', מפני שאיני יודע לכתבו כראוי, אז גם אומר שלא אתייג היודי"ן (עיין ביר"ש), ואם אומר כך, אומר ג"כ שלא אתייג הנוני"ן (מי שכתב פצפונים יודע למה הכונה), כי אין התיוג מעכב, ואיני רוצה לפסול הסת"ם בשל כך, ובכלל, איני יודע לכתוב בקנה ובדיו, ולא בנוצה ובדיו, אז אכתוב בעט עם דיו רגיל, וכו' וכו'. הדבר דומה למוהל שאינו יודע לפרוע, אז לא עושה פריעה (והדבר מצוי מאוד בימינו), כי לפעמים הפריעה מפריעה לו מאוד תוך כדי ואחר הברית. אם כך- אל תהיה מוהל!

כתיבת סתו"ם זו אומנות. אם אתה אומן- עסוק בזה, ומצוה רבה היא. אם אינך מסוגל לכתוב כראוי- חפש מלאכה אחרת.  

אמנם להלכה ברור שחילוק אותיות לא מעכב כלל, אבל הטענה שזה הורס הסתו"ם, היא טענה מרגיזה מעט...

אני מסכים איתך מאה אחוז ועל כן שאלתי על אלה שלא כותבים עם חלוקת האותיות על מה הם סומכים ואיך הם עונים לדברי הזוהר ? 

וסתם לפני כמה שעות כתבתי על זה לרב ויינר והוא ענה לי פשוט מאוד שאלה שלא כותבים עם חלוקת האותיות הם לא חוששים לדברי האריז''ל והזוהר השם ירחם.

איני יודע אם שייך לכתוב זה על הרבה פוס' חשובים, שאינם חוששים לדברי הקבלה לעניין הלכה למעשה...

פשוט, כך שיטתם.

זה לא המילים שלי אלא של הרב ויינר 

בשבת שעברה עיינתי בספר נפלא "מקור נאמן", שאלות ששאלו את הרב מאיר מאזוז ותשובות קצרות ברורות, שם הרב כתב שמי שלא יודע את הכוונות שלא יחלק, לא כל הרוצה יבוא ויטול את השם.

כן דעת הרבה רבנים אשכנזים.

לעומת זאת כיום רוב הספרדים וחסידים כן מחלקים ככתוב בקול יעקב, שכתב לחלק אע"פ שלא יודע לכוון כדי לא להיכלל בקללה של הזוהר.

.נקודה למחשבה, כל הסת"ם שנכתבו לפני גילויו של ספר הזוהר וכתבי האר"י, השמות הקודש שם, פגומים הם?

נראה לעניות דעתי, שיהודי ששאל את רבו והוא אמר לו לא לכוון, אין לו מה לחשוש משום קללה.

לא הכריח לכוין דוקא, אלא הכריח לכתוב בחילוק.

מ"מ זה שהרב מאזוז אומר לא לחלק, זה חידוש בשבילי.

איך אתה לוקח על אחריותך להגיד שלא צריך ?

אני בעד מה שכתב שלום שזה חשוב ולא שווה (אם זה לא אסור ?) להתעסק אם זה ומי שלא יודע לכתוב כן שלא יכתוב ! חוץ מזה שזה מאוד שייך לעשות את זה ולפחות כמו שהבאתי לחבר מימין לשמאל עם פס דק לצאת ידי חובה !!!

קבעו שאין לכוון, הקללה הפכה לברכה,

הרש כותב כתב אשכנז, לכן הוא לא צריך לכתוב בחילוק.

כך נהגו גדולי אשכנז מדורי דורות, הרב מבריסק, חזון איש, חת"ס ערוך השולחן ועוד...

אני חושב שזה קצת צורם להגיד עליהם ה' ירחם

אבל גם ברוב התורה שאני לומד אני לא אשתמש...

אז אם אתה אומר שזה בשבילי תן הסבר קצר עם כמה מקורות.

ההסבר הכי פשוט זה מה שהבאתי לפני בשם הזוהר ואצלי לפחות אם מה שהזוהר אומר אני לא חולק ושותק ומנסה לקיים ובפרט במילים שהוא השתמש 

וגם שמדובר בעניני סת''ם שידוע כל האחריות והרציניות שיש בדבר אז אצלי לפחות אני לא מחפש קולות ומנסה שיהיה הכי מהודר שאפשר !

ובפרט שאני לא מבין איך אפשר להתוכח הרי כל יהודי שקצת איכפת לו ורואה דבר נוסף שיכול להיות יותר מהודר אז הוא עושה את זה (חוץ מזה שזה ניראה מהדברי הזוהר שזה לא רק הידור !)

וכל זה זה איך שאני רואה וחושב אני לא מחייב אף אחד לחשוב כך ולא מזלזל בפוסקים שהביאו לפני שמקילים 

אלא הבאתי דברי הזוהר ושאלתי שאלה על מה סומכים קבלתי תשובה מאות והדר והבאתי את דברי הרב ויינר במילים שלו שהשיב לי 

ועל זה שאתה אומר שרוב הדברים שאתה לומד אתה לא משתמש זה באמת בעיה ולא תירוץ וחוץ מזה אני לא מבין מה שווה כל הלימוד אם אנחנו לא מקיימים הרי זה ההבדל בין חסיד שלומד ליהודי אחר שהוא מפנים את לימודו אצלו עד שיגיע למעשים !(בלי שום קפידה ח''ו) וכמו שהרבי התבטא ותבע מכולם : המעשה הוא העיקר !!

בעיון? כמה נ"מ יש מזה למעיישה?

אני מרחיב אופקיםן בלימוד סת"ם, מעבר לבסיס, קורא לכיף- אין לי ולא יהיה לי כמעט נ"מ מעשיות מזה.

יכול להיות שחסר לי קצת במווח, אבל לא הבנתי תכל'ס מזה חלוקת אותיות. אני צריך הסבר מפורט כמו לאנשים פשוטים...

ב"ה

אינני יודע אם זה כוונת הזהר, אבל דבר ברור שאם כותבים את השם בחילוק (עיקר החילוק הוא באותיות "ה" של השם) אז כותבים אותו בכוונה יתרה ולא כמו שכותבים כל השאר.

יש כמה מסורות איך לכתוב בחילוק, אציין כאן מה שלימדו אותי:

ה"י" כותבים רגיל

ה"ה" הראשונה כותבים קודם "י" בלי רגל רק אם קוץ קטן עליון , ממנו מושכים קו דק מימין לשמאל, חוזרים על קו כרגיל משמאל לימין, מורידים את הרגל הימנית ואת הרגל השמאלית, מוסיפים פסיה לבר.

כותבים את ה"ו" כרגיל ויש שנוהגים לעשותו אם תג.

לגבי ה"ה" האחרונה עושים כמו ב"ה הראשונה "י"  ללא רגל אם קוץ קטן, רק שהפעם מורידיפ את הרגל הימני לפני הקו העליון, מושכים את הקו העליון ומוסיפים את הרגל השמאלי.

למי שלא הבין הדבר מופיע בהרבה ספרים אם ציורים והסברים.

בהצלחה

חיים לא הבנתי טוב מה שהתכונת אבל זה מופיע מאוד יפה נ''ל בספר שינון הסופר הוצאה שני' 

אני לא יודע אם התכונת לזה אבל בה' הראשון כותבים רגל הימיני ולא מחברים אותו לגג אלא לאחר שכתבת הרגל השמאל וגם אחר כך מחברים הגג כמו שהסברת (אבל הפס זה לא הכי טוב הוא כותב את ז ה למי שלא מומחה הכי טוב זה לחבר מימין לשמאל  לא דרך הפס אלא כל עובי הקולמוס) ה' השני זה לא כמו הראשון אלא עם ו בהתחלה אני ינסה לעלות צילום דוגמה ברור 

ב"ה

הסיבסה לקו דק היא בגלל שלא כולם מסוגלים למתוח קו מימין לשמאל, ואלולים לקלקל בניסיון מתיחת קו הפוך מהרגלם.

חיבור הרגל לפי המסורת שקיבלתי ממורי מחברים את הרגל ימין וכותבים את רגל שמאל.

יש בזה הרבה מסורות וכל אחד ינהג לפי מה שקיבל.

ישנה עוד מסורת לכתוב את הכל בחילוק ובסוף השם לחבר לפי הסדר, אומנם לא פעם ראיתי סופרים ששכחו לחבר והמשיכו הלאה, יצא שכרם בהפסדם.

לגבי הספר שינון הסופר, המגיה שלי העיר כמה השגות על הספר למרות שלא הבנתי מה הוא רוצה מהמחבר, בכל זאת אם יש עליו השגות הלכתיות בימנו צריך להיות זעיר.

נתקלתי בלי קשר למה שנאמר קודם כולל הספר שינון הסופר, בספר שאיני זוכר את שמו שהשמיט חציה תשובות ע"מ שהצילום שהוא הביא יתאים לדבריו עד שהרב קרליץ,רבה של רמת הארון כתב שהוא חוזר בו מהסכמתו עד שיקבל הסברים נאותים על ההשמטות !!!

בימנו יש חלק מהספרים היוצאים לאור מלאים "הסכמות" וריקים מתוכן !!!

והחכם עיניו בראשו.

ולא אמרתי שאתה טועה או לא צודק אלא שהחיבור עם הקו זה למי שלא מומחה עדיף לנסות כמו שמוסבר ! אבל אני לא חולק על מה שאמרת וכמו שאמרת יש בזה הרבה מסורות ! 

והבתי הספר שינון הסופר רק להסתקל מהתמונה להמחיש וידוע שמכל הספרים האלא וכמו שנקרא הספר זה לא לילמוד מזה להלכה אלא לשינון ....

שהטוב ביותר לחבר כל אות בפני עצמו, גם הבנתי כך עושים סופרים הותיקים ספרדים ואשכנזים.

לעשות את הפיסוקים ואח"כ למלא אותם, זה מאוד מסוכן ולצערי ראיתי כמה צרות שנגרמו מזה.

רק לידע כללי, דווקא מי שראה את הכוונות הרש"ש על אות יו"ד לא יכול להבין איך אפשר להכניס כ"כ הרבה כוונות על אות כ"כ קטנה. פעם נסיתי לעשות רשימה ויצא כעמוד שלם של כוונות רק על אות יו"ד.

אע"פ שאין חילוק באות יו"ד וו"ו, יש עניין לעשותם ע"פ סדר של "קודם קוץ העליון אח"כ קוץ התחתון (כלומר קו דק שכולל את שני הקוצים) ואז להוציא את גוף היו"ד ואחרי זה רגל הימני וכן באות ו"ו (בתפילין) לעשות קוץ ואז לכתוב את גוף הו"ו.

י' כותבים כרגיל, עם ג' קוצים (כ"א מפרש מהו קוץ לדעתו וסברתו), ועם תג דק ויפה באמצעה כמו כל י'.

ה' ראשונה כותבים י- דהיינו לא אות י' ממש אלא נקודה קטנה שהיא כי'- והיא צד ימין של הגג, אח"כ מושכים משמאל לימין שאר הגג (בלי שום קו דק, ומ"ש העטרת זקנים, אין זה מוסכם כלל בדברי רבינו האר"י זיע"א והחונים עליו). ממנו מושכים רגל ימין. אח"כ כותבים רגל שמאל, ומוסיפים לה בסופה פסיעה לבר.

ו'  כותבים כרגיל- עם קוץ קטן. יש לדון אם לתייג אותה או לא, ורוב סופרי ספרד מתייגים אותה, וכן הורה מרן הרמ"א זיע"א (--נחמד, יצא לי מרן הרמ"א...).

ה' אחרונה כותבים כעין י'- צד ימין של הגג, ממנה מושכים רגל ימין, ואח"כ כותבים רגל שמאל רגילה ככל הה'.

עוד אעיר, שעד כמה שזכור לי, יש ראיה מס"ס מבו"ש, שמגג הה' ראשונה יוצא עקב כלשהו מעבר לרגלה (כעין ד), משא"כ בה' אחרונה, ובשאר ההי"ן (למנהג הספרדים). 

ועוד לא הבנתי מי בכלל משאיר ה' של השם פסוקה לפני שעושה הפסיעה לבר? וכל שכן קודם שכותב הו' והה' שאחריה? הרי זהו שיבוש גמור, (ועל פניו נראה שהוא ממש כמקצץ בנטיעות) וחלילה לכתוב כך!!! הרי כל מה שכותבים בחילוק הוא להינצל מקללת הזוה"ק, אז למה לשבש ככה, ועוד בשם ה'? ואם הסופר מבולבל, לענ"ד עדיף שיכתוב פשוט, ויצא יד"ח הפשט כראוי, ולא יכתוב ע"פ כל מיני שמועות רחוקות, ויפסיד הפסד גדול.

ובקשר לפסיעה לבר, יש תשובה ארוכה, יפה ומפורטת מאוד של הרב הלל שליט"א (וישב הי"ם ח"ב), בסופר ששכח לעשותה אחר שכבר כתב הו', או אחר שהשלים ה'. והעלה, שהדבר ברור לחלוטין שאין כל משמעות בהוספת הפסיעה לבר אחר כתיבת ה', ואדרבה, מגרעות נתן. וע"כ, אם הסופר שכח לכתוב הפסיעה לבר, ייעץ, להעביר רפידוגרף (ע"מ למנוע קלקול ח"ו) על כל השם מהתחלה, ע"פ הסדר, ואז להוסיף הפסיעה, ורק כך יתוקן הדבר (ואף שהרב קליין שם החמיר בזה, ולא הסכים לעצה זו, מ"מ כך דעתו עי"ש).

שמעתי מכמה מוצי"ם ספרדים, שסתו"ם שלא נכתבו בחילוק, כשרים לכתחי', אבל אינם נחשבים כמהודרים. והוא ע"פ שיטת הקו"י, והפוס' שנמשכים אחר הקבלה. אבל נראה שלפשטנים (כן, יש גם ספרדים כאלה) אין בזה כל נפ"מ, ואם הכתב מהודר וכהלכה, אף שלא נכתב בחילוק, דין הסתו"ם כמהודרים.

ואסיים, שלדעתי (ומנסיוני) לא ייתכן מצב בו סופר כותב השם בחילוק אותיות, וישכח לקדש, או ישכח לעשות הפסיעה. פשוט לא יתכן.

ויוצא הרווחנו עוד תועלת מכתיבה בחילוק.

ברוכים תהיו!!!

מה שהביאו פה בשם הרב הנאמ"ן שליט"א, שהכתיבה בחילוק היא רק למכוונים,

זה פלא גדול, כיון שזו "ג'סטא" וטובה גדולה, ופתח הצלה לאלה שאינם מכוונים, ורוצים לכתוב סתו"ם שיהיו כשרים (לא מהודרים) לדעת הזוה"ק.

ובפרט ששמעתי כמה פעמים מהרב הנז' שדעתו להחמיר כבא"ח והמקובלים, היכא שאין בדבר כ"כ טורח ויוהרא, והיכא שאינם חולקים על הפשט.

זה השיטה שאני מכיר, הסברת יפה.

רק בה"א השניה נדמה לי שעושים ו"ו שלימה וממשיכים כמו שהסברת.

בקשר הרב מאזוז, באמת פלא, יכול להיות שבדברים שקשורים לכוונות, הוא ממליץ לא להתקרב למי שלא מבין. ידוע שהיו צדיקים שהחזיקו כ"מכשף" את מי שמכוון ולא יודע לכוון. מה שמעניין, שאע"פ שיריעות שלמה הביא את זה (שלא לכוון), זה לא התקבל בקרב הסופרים הספרדים ולא אצל החסידים.

אני לא פעם כותב תפילין לבחורי כסא רחמים, ואוי לי אם לא הייתי כותב בחילוק.

א- בקשר לה' השניה, גם היא מתחילה בי' קטנה, וממנה נמשכת רגל ימין, ולמעשה כותבים אותה כעין ו' (כי הה' מרובעת והו' לא).

ב- איפה כתב ע"ז ביר"ש?

במהדורה הראשונה לא הזכיר בכלל כתיבה בחילוק לא לחיוב ולא לשלילה.

בזמנו שאלתי אותו מה דעתו  והחזיר לי צילום תשובה של הרב מזוז שלא כל הרוצה ליטול...

כיוון שכך כתבתי מהמזוזה הראשונה, נקפני ליבי ושאלתי את הגאון הנאמ"ן  ותשובתו היתה שלכתחילה לא מלמדים לכתוב כך אבל כיוון שהתחלתי אז אמשיך במנהגי. (אז הוא לא מתנגד לגמרי ..! )

לגבי מעשים חיצוניים למי שלא מכוון אפשר לראות דעת בא"ח שנה ראשונה בראשית כמדומני הלכה ד' או ה' שם הרב מרחיב באופן עטיפת הטלית ששוהים בין שלב לשלב כדי שיעור הכוונות אע"פ שאין לנו עסק בכוונות האלה. 

במהדורה הנוכחית היר"ש מביא את דעת הרב מזוז שציינתם לעיל.

לא מבין בזה...

באיזה ספר זה כתוב? (קשה לקרוא נורמאלי מהמחשב...)

וכן, אחרי הכתיבה זה נראה אותו דבר ורק הכתיבה עצמה היא אחרת, או שגם אח"כ זה נראה אחרת?

20120130203000.doc

מה שבר אותך כל כך?

ב"ה

אבל דווקה היום השתתפתי בשיעור סת"ם והמורא אמר בשם החיד"א שאם האות כשרה והתינוק פוסל, לא מתחשבים בדעת התינוק.

ומה יהיה אם אות שכתובה כתיקונה נקראת ע"י תינוק לא נכון, אז התינוק הוא טיפש ואינו יודע את צורת האותיות לכן הוא לא עונה להגדרה תלחול"ט, ואין מתחשבים בתשובתו.

וכמו שציין הרב רוב הפוסקים מכשירים "ב" מרובעת למטה, עגול למעלה המ"ב נשאר בצ"ע.

על בי"ת כזה שואלים שאלת תינוק.

וכן על כ"ף כזה שואלים ש"ת

כ"כ מקדש מעט וכך נוהגים למעשה.

לגבי מה שחיים כתב, אכן דעת החיד"א שלא משגיחים בתינוק

ואילו דעת הקסת הסופר שמשגיחין אחר התינוק אף ברעותא קטנה (בפגם קטן בצורת האות)

קול יעקב עשה פשרה, שבס"ת שאפשר לתקן משגיחין אחר תינוק אבל בתפילין ומזוזות משגיחין אחר חכם ולא תינוק.

גם אם הוא מרובע למטה מועיל ש''ת ?????????????

כך נוהגים היום למעשה

גם בכף עם פינה למטה

גם אם כף עם פינה למעלה

גם אם הבי"ת למטה ללא עקב

או בי"ת עם פינה למעלה ועגול למטה

תסתכל מה הרב ויינר כותב על הנושא :

הנה תמונה של כ"ף עם זוית כהה, נראה לי שכל תינוק יקראנה כ"ף [בגלל שהזוית מוגבהת מהמושב, וגם גבה העגול כלפי חוץ. ולכן אין צריך לשאול עליה] אבל לפעמים הזוית יותר מזו ואפשר להגיע לשאלת תינוק.

(מ''מ סבאג) זכור לי אם אני לא טועה שיש 2 סיבות לזה שלמטה זה יותר חמור

1 כי באות כ' הב''י מזכיר שיהיה עגול למטה ואינו מזכיר על למעלה 2 שבאות ב' רבינו ירוחם כותב שלא יכתוב בעיגול למטה ! אז שוב אנו רואים ב' פעמים דגש על חומרה למטה דווקא ולא מוזכר למעלה !

השב

בדעת אדמו"ר הזקן הן בבי"ת והן בכ"ף ברור שעיקר ההבדל ביניהם לדינא ולעיכוב הוא דוקא למטה, ולא למעלה.
מה שכתבת מרבינו ירוחם כן הוא וכתבו בביאור הלכה למשנה ברורה באותיות בי"ת וכ"ף. וזה מתאים לדעת רבינו כאמור.
אך מה שכתבת מהבית יוסף [באלפא-ביתא שהעתיק מהברוך שאמר]- לא ברור כלול בבית יוסף לא בבי"ת ולא בכ"ף מהו עיקר הזוית בבי"ת ועיקר העיגול בכ"ף אם ישנו דוקא אחד מהם?
יש בזה פלפול גדול בהבנת דברי הב"י בהבדל בין בי"ת לכ"ף, ממקומות אחרים שכתב באלפא ביתא וכן מדברי הרב אסכנדרי שהעתיק בב"י בנוגע לכ"ף פשוטה.
אך המסקנה מכל האמור שלא ברור כלל בב"י סברת האלפא ביתא בנידון דידן.

אני יכול להחשב כתינוק?

אפשר כבגיר?

ב"ה

לאחר שרשמתי תגובה ל"ר או ד", ורציתי לצרף תמונה הכל נמחק !

לפחות נשאר התמונה מפוטושופ, הלבשתי מרובע ועיגול, לדעתי זה יותר קרוב למרובע מלעיגול למרות שיש איזה שבירה עגולה קטנטנה בפינה.

על זה נאמר אם רוצים לשגע רומני מכניסים אותו בחדר עגול ואומרים לו שיש ארנק מלא בפינה !

רק בגלל שעשית עיגול גדול והחלטת שזה העיגול שצריך לר'- פסלת.

אבל אם תעשה את העיגול יותר קטן, הוא יכנס שם...

ב"ה

איפה אתה רואה שפסלתי ???

1. לא הבאתי דעה, לא לכאן ולא לכאן.
2. העיגול הוא בפרופורציה למרובע.
3. גם אם ימצא מי שיכשיר, הייתי מציאה לסופר לצרף בתוך הבית של המזוזה את הפסק, כי ללא ספק בבדיקה חוזרת השאלה תעלה שוב ושוב. תסכים איתי שזה מאוד מאוד גבולי.

כי חשבתי כמו חיים שזה יותר קרוב למרובע.

הרש, אל תשכח שדל"ת לפי משנ"ב לכתחילה ללא עקב, תשעים מעלות וזה מספיק.

אני בכלל לא בטוח, אם העיגול כאן  ייחשב עגול או לא לפי משנ"ב

צודק שלא פסקת, מחילה.

ואתה גם צודק שאני פזיז....

אבל שוב אתה החלטת שהעיגול צריך להיות ביחס למרובע. איפה זה כתוב?

ואחרי שהייתי מכשיר- הייתי מתקן ע"י הוספת דיו, או מינימום גרירה קטנה.

וגם, זה ס"ת ולא מזוזה...

הוא פוסק כמשנ"ב למעשה?

ב"ה

ממעשה הגמרה עם רמי בר תמרי "ייהרג" ויהרג" שלומדים ממנו שאלת תינוק, הבית יוסף שאל שאלה ומה אם עקף גויל?

ונתן לזה שני תירוצים:

1. הפסול של חסרון היקף גויל הוא בדיבוק ולא בנקב.
2. בתירוץ השני הוא מבדיל בין נקב בשעת כתיבה (תמיד פסול, לא הייתה לאות שעת כושר) לניקב לאחר כתיבה (תמיד כשר גם ללא תיקון כי הייתה שעת כושר לאות שהייתה מוקפת גביל בשעת כתיבה).

ואם כן אז דיבוק בין האותיות שקרא לאחר כתיבה בלי לשנות את צורת האות גם אינו צריך תיקון וכשר כמו שהוא.

ואם כשר כמו שהוא איך ניתן להפריד אותיות בשם השם? הרי זה כשר גם ללא תיקון ! והיה צריך להיות הלשון בשו"ע אם אותיות של שם שנדבקו בשעת כתיבה (או משהוא בסגנון)  יכול להפרידם. ובזה שנקט בלשון סתמי בלי להבדיל בן בשעת כתיבה לאחר הכתיבה, יש כאן איזה סתירה. והמשנה ברורה והביאור הלכה הכן מסבירים שמדובר בנגיע בשעת כתיבה, אבל מלשון מרן לא משמע כך, לכן שאלתי הראשונה, האם מרן חזר בו מהתירוצים שהוא כתב בבית יוסף?

שמה שכתבת כתירוץ ראשון (שזה תירוץ שני בב"י) לא מבדיל בין בשעת הכתיבה לבין שלא בשעת הכתיבה ובכל מקרה פסול. ובכל זאת אני צריך לעיין.

וכן אני צריך לעיין במשנ"ב לגבי הפרדת השם אחרי הכתיבה, אני זוכר שהוא אומר שלא להפריד אבל לא זוכר את הפרטים.

ב"ה

המשנה ברורה מתיר להפריד רק כשהדיבוק קרא בשעת כתיבה.

אבל השאלה היא על לשון מרן איך בשו"ע לא הבדיל כמו בבית יוסף?

והתירוץ הראשון הוא הראשון והשני הוא שני (טור אוה"ח סימן ט"ז ב"י ד"ה וא"ת הכי מכשרינן וכו').

לא שאני ת"ח גדול אבל הספר לפני כדי להימנע מבושות !!!

הסתכלתי בסיכומים שלי וכנראה אני זה שסיכמתי הפוך...

בלי"נ אעיין בב"י

ואתה כן ת"ח גדול! (בבח' תלמיד חכמים)

פשוט להלכה הוא נקט כמו התירוץ השני.

סע' טז שם (לא זוכר בע"פ)

גם המ"ב מביא את זה .

ב"ה

יש לפני מזוזה כתובה לאחר הגהה כשרה למהדרין ללא חורים וללא דיבוקים.

מאיזה שאי סיבה (עבר זבוב, טבל את רגליו בקסת,) ונחת בדיוק על שם השם וחיבר בין שתי אותיות.

לפי התירוץ השני הייתה שעת כושר לאות ועכשיו שהיא לא מוקפת גוויל לא מפריע וזה כשר למהדרין כמו שהוא, ולכן אסור לנגוע בשם, אז איך בשו"ע מרן לא מבדיל בין אם זה קרא בשעת כתיבה או לאחר כתיבה !!!!

ואם נקט להלכה כתירוץ הראשון שהפסול הוא בדיבוק ולא בנקב, אז לכאורה חזר בו מהתירוץ השני כי אם היה חושש לו היה אסור להפריד כי זה קרא לאחר כתיבה (כמו שמביא המ"ב) אבל מרן לא מבדיל !!!

למנוע ספק- לכו"ע מדובר כאן בחיבור בשם ה' באותיות, באופן "שכל אות ניכרת". כי אם לא זה פסול גם למ"ב.

כלל: מרן לא מבדיל בדיבוק בין בשעת כתיבה או לאחר כתיבה, (סע' יח- ואם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול)(אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם) ולא משנה אם זה שם ה' או לא.

המ"ב מחמיר גם בשעת כתיבה וגם לאחר כתיבה : אם נדבק קודם שגמר האות, וזה קרה בשאר הכתב- לא יועיל להפריד כיוון שגמר האות בפיסול. חוץ מת"ומ, כדיעבד דמי

ואם נדבק אחר שגמר האות  וזה קרה בשם ה' - לא יפריד כיוון שאולי הלכה כתירוץ הב' של הב"י "דלא בעי מוקף גויל רק בעת הכתיבה" ויהיה כשר גם ככה. (מ"ב)

מרן לא סובר כירושלמי / גם המאירי (אני חושב) בזה שבעינן רק אשעת כתיבה, ולאחר מכן לא אכפת לן.

אלא כל הזמן האות צריכה לעמוד בכשרותה.

ולגביי התרוץ הב' : רק "בנקב" אנו מבדילים אם נעשה בשעת כתיבה או לאחר כתיבה. הרי מרן הביא תירוץ זה לעניין נקב, ולא בדיבוק. ולכן אין לך בו אלא חידושו.

חוזר על שאלתך: ולפי התירוץ השני הייתה שעת כושר לאות ועכשיו שהיא לא מוקפת גוויל לא מפריע וזה כשר למהדרין כמו שהוא. תשובה: זה נכון בתנאי שהיא לא מוקפת גויל מחמת נקב, ולא מחמת דיבוק אות לאות. 

הרב פרידלנדר שאל אותי על דיבוק בשם ה' אחרי הכתיבה

אמרתי לו שאסור להפריד

התקיל אותי ושאל "אז מה עושים לפי מ"ב?"

אמרתי לו שלהשאיר את זה ככה? לא נראה לי כי זה לא מוקף גויל....

ולהפריד, הוא אוסר בגלל ספק.

אז כנראה לגנוז את היריעה!

הוא התלהב מהתשובה ובמקום חתם לי לשלוש שנים.

כמובן אוסיף, שלמעשה לא עושים כמ"ב וחלילה לגנוז יריעה בשביל זה.

(גם מובא בקו"י ברע"ו כך לא זוכר באיזה ס"ק)

שלום 

אני חדש בפורום ורציתי קודם כל להודות לרב גם על זה שמקדיש מזמנו החשוב לענות פה ולשתף את כולנו וגם לענות בטלפון כי אני היתקשרתי כבר הרבה פעמים והצלת אותי ממכשולים וכו''

רציתי רק לדעת אני זוכר שלמדתי נ''ל בקסת הסופר שמותר להפריד באותיות ה' שנגעו זו בזו אך ורק במקרה שבטוח עכשיו זה פסול מטעם נגיד היקף גביל אבל נשאר הצורה כתיקונה כי אם לא זה כמוחק את השם ? זה נכון או לא ? אני לא בנושה קצת זמן אני לומד הלכות אחרות אבל אני יחזור לזה בע''ה .? 

וגם עוד שאלה בנוגע לספרים ישנים שהאנשים מתקנים היה זמן שהייתי מתעסק בזה ועד היום קצת, אני יודע שיש הרבה סופרים ששמים ספריי ביריעות שהדיו הלך ונ''ל שיש בזה בעיה במקרה שהיה פסןל לפני ובזכות זה חזר הצבע השחור מטעם שזה לא דרך כתיבה ?? אז אני שואל האים זה נכון קודם כל ? וגם איך לנהוג כי אני עולה הרבה פעמים בב''ח שהס''ת נראה שהוסיפו ספריי אמרתי להם לראות את מקור הספ''ת וגילו שכן השתמשו בכזה ספריי אז אני שואל מה לעשות ומה דינו כי ניסיתי לדון לכף זכות שהם תקנו  הפסולים לפני הספריי והיה דרך כתיבה והשאר הספריי רק עוזר אבל קשה קצת כי גם עכשיו יש מקומות שזה אדום (שזה עוד בעיה !) תודה מראש (ולידעתך התחברתי לפורום לאחרי שפגשתי את אחיך בבריסל וגילה לי על זה ) תודה רבה רבה 

אכן מותר להפריד במקרה של דיבוק, בשם ה', כ"כ קה"ס וכן קול יעקב ועוד הרבה אחרונים.

וכן יש מקרים שאפשר לתקן ע"י מחיקה אחרי שהתברר לנו שאותיות מהשם השתבשו לגמרי ואיבדו את צורתן. כמובן כמו שכתב בעל קו"י שאסור להחליט בזה לבד אלא ע"י חכם מומחה, אם אפשר לתקן או לקלוף וכו.

בקשר לס"ת ישנים, אני לא יודע על איזה ספריי אתה מתכוון אבל אסביר לך באופן כללי איך עושים.

אם יש בעיה של אותיות נשברות או מתפרקות, משפשפים את הספר ע"י סמרטוט קצת קשה כמו מגבת משומשת או משהו כזה. בשלב הזה מה שמפורק יורד ומה שנשאר הוא דבוק על הקלף. ורק אחר השלב הזה יש חומרים מחומרים שונים כמובן שקופים רובם על בסיס לקה (אבל צריך לדעת איזה ואיך) שמושחים את הספר כדי לשמרה.

כלומר החומר לא אמור לסתום נקודות לבנות או להשלים אותיות שבורות אלא לשמור על מה שקיים. בד"כ גם נותן קצת ברק ושחרות על האותיות אבל אין בזה שום בעיה. אם יש איזה שהוא חומר שבדרך כל שהוא משלים או מתקן את האותיות הדהויות או ששבורות, ברור תהיה בעיה גדולה מאוד להעביר את החומר הזה על האתיות (אני לא יודע להגיד אם זה יהיה פסול אבל סביר להניח שכן)

בשירשור שפתח.

אכן יש חומר שמשלים השברים בדיו כמו שהוא מתאר, וברור שפוסל, זה לא כתיבה, ואפילו גרוע מדפוס.

עכשיו אני מבין שגורמים הונאה לציבור ע"י חומר זה ב'תיקון' ספרים ישנים, פשוט וקל, לזה התכוונת מנחם?

ב"ה

השאלה היא האם מותר לאחר שהכתב חדש ונכתב כהלכתו יהיה מותר לשים ספריי סיליקון שישמור על הכתב שלא יתקלקל? מן שכבת מגן.

הוא מביא שם התייחסות של הרב קאפח לזה, הרב קאפח רצה לפסול, והוא מכשיר.

ולדעתי אם תראה שם, יתכן שלא פליגי, רק מדברים במציאות שונה. הרב קאפח מדבר באותיות שממש מנותקות והצ"א בחיזוק.

בספריי שלא מחדש את האותיות אלא שקוף כדי לשמר?

שטענת הרב קאפח היא שהאותיות כבר מנותקות והספריי הוא שמחזיק אותם,

צריך לעיין שם , אין לי את השו"ת, ואיני בטוח שיש בביהמ"ד ליד ביתי, אם יזדמן לי אעיין.

מ"מ אשמח אם יש למישהו נגישות לעיין שם ולהודיענו.(אפשר לחפש בשו"ת ב"א וכדומה).

לכן ציינתי שאם זה לא מחזיק האותיות, רק מונע ניתוק עתידי, שלכאורה גם הרב קאפח יודה, וכל זה מזיכרוני הדל, יש לבדוק בפנים.

כן בדיוק ואני אישית כמו שאמרתי שהתעסקתי קצת עם כאלה ס''ת ואני מכיר א' (כמו שאמר הרב על מה שהבאתי על הס''ת ישנים ) שהיה מוכן ליקנות ממני כל סוגי ס''ת והיתי שואל אותו לפעמים הרי הס''ת פשוט גרוע ביותר כולו מחוק והיה פעם שזה היה גם משוח מעוד חלק מביפנים ואמרתי לו אתה לא תוכל לתקן זה ישר נוגע באות שליד ..... והוא לא רצה לענות ומאז התענינתי על זה עד שניגלה לי על זה !

וסתם עכשיו זכור לי שזה מובא בא' מסיפרי יריעות שלמה (נ''ל על בדיקות ולא אוכל להגיד עכשיו יותר פרטים איפא כי אין לי הספרים מולי אני בשליחות עוד כמה  אולי זמן או שתמצאו לפני) על אותו הספריי 

ולא רק מחזיק אלא משחיר !! תסתכלו ! 

אני לא רב ולא חושב שיש לי אח בברזיל, ולא נראה לי שאני זה שאתה חושב. 

אולי כדאי לשאול רב בקשר למכירת ספרים,

לא אמרתי בברזיל אלא בבריסל מתי שהוא חזר מכינוס השלוחים ! ואם גם זה לא אז לא !

ובכל זאת תודה לך

ב"ה

יש לך קשר אם הרב מנחם חדד לשעבר ממילנו, אם כן תמסור לו ד"ש חם מחיים שהיה איתו בישיבה בברינוא לפני המון המון שנים, אבל מי יכול לשכוח אותו?

אני ינסה למסור אבל סתם אתה חיים ממו?

אשלח לך בלי"נ באישי.

זה לא כזה פינוק שמשפצים לך בית בהמה דקה. הבית זבל והוא ישאר זבל, רק קצת יותר יפה.

ובמיוחד אצל אלו שעושים הכל ביום אחד.

זה אומר שלא רק הבדיקה לא שווה, או ההכנסה או הסגירה.

אלא זה אומר שהכל לא שווה כלום!!!

רוב האנשים שעושים את זה, לא אותו אדם עושה את הכל, יש בעל מקצוע לכל דבר, ולוקח זמן לעשות כל דבר בצורה טובה.

במקום רגיל, מתוך כל הבעלי מקצוע הגיוני מאד שאחד לא יהיה הכי טוב.

ובמקום שעושים את הכל ביום אחד- זה אומר שכולם עובדים חאפר...

א. לא מסכים שבהמה דקה זה זבל של בית, בהרבה מקרים הוא יותר טוב מבהמה גסה.

ב. לא מסכים שאי אפשר לבדוק וגם להכניס ביום אחד, במיוחד כשמדברים על בהמה דקה. (אפילו גסה אפשר)

ג. לא מסכים שלא יכול להיות בעל מקצוע טוב בכל דבר שנוגע לספרות. אולי זה חולשת הדור שיש היום מכניסים (שלא מעט מהם עמי ארצות ולא למדו שום הלכה), ומתייגים (כנ"ל), ותופרים (כנ"ל), ובודקי מחשב (כנ"ל - הרבה פעמים אשה בכלל). אפשר לעשות את כל זה בדרך טובה, להיות גם סופר, גם מתייג גם מגיה גם מכניס.

אפשר וכך ראוי.

אבל הבעיה שאני מכיר רק אדם אחד כזה!!!

אין, זה מאד נדיר...

שאתה לא מכיר הרבה דברים!

כל אחד כותב לפי מה שהוא יודע ומכיר....

אני חושב שכולם מסכימים , אבל מה חרי האף הגדול דוקא היום לפנות בוקר?

וסתם מעניין , ידוע לך באמת שזה כ"כ נפוץ?

כל הפירסומים שמחפשים לקנות ס"ת שמיועדים לגניזה, זו מטרתם? תמיד התפלאתי מה יעשו בהם.

אע"פ שלא כולם נוכלים,

אני מכיר אישית סוחר שקונה ס"ת לגניזה

לא מעניין אותו אם אפשר לתקן או לא

מוכר אותם לאנשים תמימים ופשוטים

עליהם נאמר ארור עושה מלאכת ה' רמיה.

סתם זה נכון שזה היה לפנות בוקר אבל אצלי אולי לפנות ערב ! לא סתם אני לא נימצא בארץ זה היה שעה לפני !

ולא לשכוח והגית בו יומם ולילה !! 

אז אני שואל האם יש בעי' למכור ס''ת אם יש לי הרבה ספרים בבית חב"ד שמאוד ישנים וא''א לגנוז אותם כי אין מקום בית הקברות זה גם בזיון להשאיר אותם זרוק בצד ? 

וכמובן לברר לפני למי למכור שלא יכשיל את הרבים !

לא מכיר בעיה כזו...

אני מכיר בעל מקצוע מצויין שעושה את זה.

ואם הם היו בעלי מקצוע נורמאלים- אז הם היו מזמינין מסופר שיכתוב על קלף דק, ומרחיבים את החללים. י

ש בתים יותר קטנים גם מזה, ואין עם זה שום בעיה.

ב"ה

אם הבתים קטנים והפרשיות גדולות הם יכולים להגיע לטיטורא וזה כן בעיה

ראה כאן בעברית:

http://hebrewstam.blogspot.com/2012/01/blog-post_16.html

ויש שם לינק להרחבת הדברים באתר באנגלית.

האתר הוא של הרב ווינר מחבר ספר "אותיות הרב".

ואני בטוח שיש שם כמות גדולה של נושאים שיענינו את החברים דכאן.

לא נכנסתי לקישור.

כל מה שאמרתי שאין בעיה- זה רק אם הבעל מלאכה הוא נורמאלי, שיודע להעמיק חללים, ולהזמין מראש פרשיה קטנה..

ואם הוא לא יודע -  זה היה פותר לי חלק מהספיקות אצל מי לקנות...

בכל דבר יכול להיות פולטק בעיות, אבל צריך לדעת מי יודע להתמודד איתם ולעשות הכי מהודר, ואצלו לקנות.

מדובר על בתים המכונים "מוקטנות" בשוק.

אם הסופר כתב את הפרשיות על קלף סטנדרטי, לא צריך להיות בעיה.

אבל קיימים חנויות שמציעות פרשיות קצת יותר גדולות (בד"כ מדובר ביד אבל יש גם בראש)

או שהסופר שרטט בעצמו את הקלף ועשה קצת יותר גדול מהרגיל

והפרשיות יירדו לחלק התחתון של הבית,  וזה יכול להיות מאד בעייתי. (יש פוסלים ויש מכשירים בדיעבד)

כל הנ"ל מתייחס לגובה הבתים, לגבי הרוחב שלהם והכנסת פרשיות (שנכנסות בדוחק וכו'), תלוי בסופר כמה ארוך כתב את הפרשיות ועל איזה קלף כתב אותם (דק - עבה, שזה יכול להיות בעיה גם בבתים רגילים)

אני מאוד ממליץ על נערי בר מצווה לקחת בתים כאלה, ועד היום לא הייתה לי בעיה.

אני סופר כבר הרבה שנים, ויכול להגיד לך שאם יש לך סופר נורמאלי אתה יכול להזמין ממנו בכל גודל משתרצה, אולי יקח לו טיפה זמן למצוא את גודל הפרשיות שיהיו לו הכי נוחות לכתיבה,, אפילו 2.2 או 2.3 זה אפשרי, למרות שהסטנדרט בפיצפון זה 2.4 , קיצר דבר עם הסופר שלך, והוא כבר ימצא לך מה שצריך.

אפשר לעשות כל מני דברים, אבל אם הסופר שלך לא מרגיש בטוח בזה אז לא כדאי לאלץ אותו.

בבתים שאינם קטנים מ-29 מ"מ אין שום בעיה להכניס פרשיות סטנדרטיות, וכל הפרשייה מצליחה להיכנס לתוך הבית (הקציצה) מבלי שהחלק התחתון ישאר בטיטורא.

נתן שמבה -בית התפילין -

כוכב השחר

אמנם בגללך בזבזתי שעות עבודה יקרות,

אבל אני כ"כ שמח  על הלינק הזה ששלחת.

ממש לא ידעתי שקיים כזה דבר בנט

למי שלא מכיר, הרב וינר, יהודי בעל ידע עצום בענייני סת"ם בכלל

ובשיטת בעל שו"ע הרב וכתב המיוחס בפרט

אני כ"כ שמח על הגילוי הזה!

ב"ה

להזכירך רציתי להפגש איתך ביום חמישי או ששי ולא הסתדר, אז מיליתי את השעות הפנויות  בביקור אצל הרב ווינר, שהפרעתי באמצע ההכנות לשבת, לא הייתה לי ברירה, ונודע לי על האתר.

אז שה' יברך את כולנו.

מי שהמליץ לא לרכוש צודק,כי מי שדוחף בכח ולא בקיא במלאכתו עושה רק נזקים.אך מי שהוא בעל מלאכה באמת

יודע כיצד להכניס ,יודע להעמיק כראוי את הבית, לא נתקל בבעייה כל שהיא שקיימת רק אצל חאפרים.

אפשר לפנות למומחה ולקבל ממנו תשובה אחראית ומדוייקת

ב"ה

לפני זמן לא רב כשעוד לא היו תעשיות של משחטות וכו' קרא הסיפור:

אטליז שהיה גר בכפר מרוחק מהעיר, כל פעם שהיתה לו שאלה היה נוסע בעגלה וסוסים לבית הדין שבעיר ומציג את השאלה לרבנים. לפעמים היו מכשירים ולפעמים היו מטריפים, וכך נהג במשך שנים רבות, יום אחד פגש אותו חבר ילדות ותוך כדי שיחה הוא אמר לו לאן פניו מודעות.

ואז חבירו אמר לו למה לך כל הטרחה הזו, אני שולח לכלב שנאמר "לכלב תשליכון", אם הכלב אוכל זה סימן שזה נבלה ואם לא זה סימן שזה כשר.

האיטליז קיבל את העיצה הנבונה וחזר לכפרו וכך במשך חודשים אימץ את ההנהגה החדשה לפחות לימי החורף המושלגים.

לאחר כמה חודשים כשחזר השמש בתפארתו, מיועדינו שם שוב פעמיו לכיון העיר הגדולה אם סל מלא "שאלות".

הרבנים כשראו אותו שאלו בתמיה כבר שישה חודשים שאין לך שאלות???

והנ"ל סיפר את כל הסיפור.

והרבנים שוב שאלו, אז למה הפסקת והגת לכאן?

והכפרי ענה: "הכלב שלי מהדר ומחמיר מידי בזמן האחרון !".

זה לא מעניין?

יש כאן הרבה תופעות מעניינות

למשל, בכל סוף פסוק יש חלל קצת, דבר שמובא ברמ"א

אותיות רבתיות שלא מן המניין

בתמונה של פ' לפופה יש אתיות עם קישוטי קליגרפיה.

מסתמא היינו פוסלים את הר"ש לפני הפ"א לפופה משום למ"ד (בגלל הקישוט).

בקשר לצורת האותיות, כמעט אין הבדל בין כ"פים לבי"תים

הרבה אותיות שונות מהכתב אשכנז שאנו מכירים.

אני מסכים איתך שזה מעניין אותך. לכן הבאת את זה...

אבל אותי זה לא מעניין, לא נותן לי כלום.  לכן לא מגיב...

לראות את כתבם של אבותיך?

במיוחד אם הוא נראה ככה...

גם אף פעם לא הבנתי מזה ס-נ-ט-י-מ-נ-ט-י-ם...

ב"ה

ובכן מבקש סליחה מראש כי אני לא הולך להיות עדין.

הות והדר אל תשכח שהרש מהחוג הליטאי, שמתאפיין בשכל קר, הנשמה אצלו היא כמו מפתח שמאפשר להתניע את הגולם שנקרא הגוף, ותו לא.

מענין איך מבירים בחוגם את "ועבדת את ה' אלוקיך בכל לבבך" (בשני יצרך).

עבודת ה' לא יכולה להיות רק שכלית, כל מי שאומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו.

העבודה צריכה להיות גם אם השכל, גם אם היצר הטוב וגם כן אם היצר הרע, רוב תבואה בכח שור.

ולפני שיפתח פה דיון סוער על השיטות השונות ביהדות, זה גמרה מפורשת, לא זוכר איפה כרגע, אבל רבותינו רצו לבטל את היצר הרע של עבודה זרה והיצר הרע של העריות.

כשנוכחו לדעת שאפילו הביצים בשווקים נעלמו לחלוטים אחזירו את היצר הרע של העריות מוחלש מאוד מכפי שהיה קודם.

ועוד מעשה מהתלמוד, אחד מהתנאים שאל את עצמו איךירבעם בן נבט העמיד פסלים, איך אפשר להגיע לדרגה נמוכה כזו, ואז יב"נ הגיע אליו בחלום ואמר לו אם הייתה בתוקפה שלי (לפני גזירת החכמים וביטול היצר הרע של ע"ז) הייתה מרים את שמלתך ורץ לעבוד ע"ז.

משני המעשים האלה ניתן ללמוד שהיצר הרע הוא מנוף לעשיה, השאלה איך משתמשים איתו, אם הולכים אחריו כטיפש אז עוברים על מצות הבורא, אבל אם יודעים לנצל את כוחו אפשר להגיה לדרגות נעלים ביותר, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.

ובקשר לתמונות, זה מאוד מענין רק שהגבתי לך באור לסופר, כי שם הוספת גם איזה משפט.

שבוע טוב

להרש תן קצת לרגש לזרום, זה יוסיף לך רק טוב.

חשבתי בתחילת תגובה שאני הולך להיות בוטא...וזה יצא סביר.

גם לך. אין בעיה, בששון ושמחה.

אני לא ליטאי (ח"ו)...

אני עובד את ה' עפ"י שיטת 'האחדות הכוללת'... 

יש לי רגש, ואתה צודק שוהא לא עובד מספיק. אני עובד על זה.

אבל מה הקשר?

אני כבר הרבה זמן לא מבין מה נותן לראות כתבים עתיקים...אצלך זה פועל על הרגש? מה זה קשור לרגש?

הבאת גמרות מאד יפות, (אמנם קצת משובשות...)וגם שם, מה זה קשור לנושא?

המש"ב מדבר על אופן שנדבקו הראשים עצמם זה בזה , ולכן בת"ומ כדיעבד דמי אם לא יגנזו.

אך בס"ת שאפשר לעשות לכתחילה ולמחוק, למה שלא נעשה כך.

המשנ"ס מדבר על אופן שנדבקו הראשים בקו בניהם, ולכן עדין צורתה עליה, ולכן זה פסול מצד הקיף גויל ולא מצד שאין צורתה עליה. ולכן יהיה מותר להפריד בין הראשים

כנל"ד. 

שמחחירים בס"ת יותר, כי אם נחמיר בתפילין נצטרך לגנוז אותם וכן לאבד ממון רב.

כמו שאמר קודמי, ראשים שנדבקו זה לזה, יש אומרים פסול, יש אומרים אפשר לתקן, ויש אומרים שלא צריך לתקן (ראיתי את זה ברמב"ם במהדורת הרב קפאח נדמה לי בהערה שאות שנוגעת בעצמה כשרה ללא תיקון)

בס"ת שזה תיקון קל של למחוק ולכתוב מחדש, צריך לתקן, מחמירם כפוסלים

בתו"מ, מקילים כמו "המקלים" (נראה לי גם בגלל הספק הספקות שאפשר לסדר כאן)

מה שהבאת מהרב קאפח, כמדומה שכ"כ בביאור הלכה לשיטת רמב"ם ומאירי שיש חילוק בין אם נדבקה האות בעצמה או לאחרת.

זה אותו אחד...

כלומר, אני דברתי על מקרה אחד שמופיע במשנ"ס, ושם יש חילוק בין ס"ת לתו"מ.

חזרתי עכשיו מטירונות, כך שאני לא זוכר בע"פ, אבל נראה לי ששרושם כלשהו זה בעיה.

בן כמה הספר ? היכן נכתב?

צורת האותיות די מוקדמת (ן,ש,ג,ח,ועוד) , ומצד שני , גם יחסית מאוחרת ,(י' - קוץ ר"ת - בספרדי ובכלל).

גם העיבוד, האם היה נפוץ באותו מקום וזמן? (כי גויל תמיד עיבדו כרמב"ם - עד כמה שידוע לי , אך קלף , עיבדו בסיד כר"ת,- בשירשור הנוסף מהיום כתבתי מה ששמעתי בשם הרב משאש זצ"ל)

אשמח ללמוד .

תודה.

הספר כנראה ממאה 18. ב-250 שנה אחרונות קראו בו בטורקיה לא יודעים היכן נכתב.

לגבי קוץ ר"ת, בספרד נהגו לעשות קוץ דר"ת. כל הס"ת מאיזורי ספרד, איטליה, טורקיה, סלוניקי וכו' יש להם קוץ דר"ת אפילו אלה שנכתבו לפני גרוש ספרד (כמובן לפני בית יוסף)

ואילו באיזורי, עירק, סוריה חלק ממרוקו, לא הקפידו בקוץ זה באופן שאם לא יצא לא טרחו להוסיף.

הספר נכתב על קלף שעובד בעפצים, קלף של כבשים ולא על גויל.  רוב הספרים באותם איזורים נכתבו על קלף ואילו באיזור בבל, סוריה הרבה פעמים כתבו על גויל של צבי.

את הספר הזה תיקנתי בשנה אחרונה. היתה לי חויה בלתי רגילה (אע"פ שהיה קשה מאוד) כיום קוראים בו בשבתות ובימים טובים. וזה ספר (בחזקת) כשר היחיד של אותו בית הכנסת

יפה , מאוד מעניין ,וגם מסתבר שמקומות אלו הושפעו מארצות אשכנז , משא"כ בשאר ארצות המזרח .

תודה אות והדר.

לגבי השפעה מארצות אשכנז בצורות האותיות, אני לא כ"כ בקי אבל מאוד סביר להניח שאתה צודק (מה גם שכתב אשכנז של פעם מאוד דומה לכתב ספרד).

אבל באופן כללי בארצות ספרד קבלו עליהם את פסקי הרא"ש (שהוא עצמו היה בספרד) ובהמון הלכות ומנהגים יצאו ביד רמ"א ולא נהגו כשו"ע (למשל לא הקפידו בבשר חלק, את הס"ת שמו בעצי חיים ולא בתיבה, הניחי מזוזה לא ישר אלא נוטה כמו שאשכנזים נוהגים, ועוד המון דוגמאות שלא יספר מרוב).

וכן לא נהגו הנהגות האריז"ל או ע"פ נסתר אע"פ שהיו מלא גדולי עולם בקבלה באיזורים האלה. לא מזמן נסיתי לברר אם הניחו תפילין דר"ת ובאיזה אופן, במקומות אלה. התברר לי שרק מעטים מאוד הניחו את זה, אפילו גדולי עולם לא הניחו תפילין דר"ת באיזור איסטנבול, סלוניקי וכו'. הרב משאש כותב שלא נהגו להניח תפילין דר"ת בארצות מרוקו ובעצמו לא הניח. לגבי טוניס, מאוד מעניין שבטוניס עצמו נהגו כמו ארצות ספרד ובאי ג'רבה נהגו כמו ארצות המזרח וכן מאוד הושפעו ממנהגי הקבלה.

נושא מאוד מעניין, הייתי מאוד רוצה לחקור אותו. אולי יום אחד...

כי אני סה"כ התכוונתי שכבר מתקופת הראשונים לאחר כיבוש חלק מספרד ע"י הנוצרים במאה ה 10 (?) כבר רואים ההשפעה של חכמי אשכנז , ראה לדוגמא באיגרות הרמב"ן בפולמוס על ספר המורה , משא"כ בארצות המוסלמים , וזה מעניין מה שאתה אומר לגבי ההנהגות עפ"י הקבלה בספרד , שלפני הגירוש , היו שם הרבה מקובלים , אך כנראה שעדיין לא הוכנסו מנהגים עפ"י קבלה , כי עדין היו הרבה חכמים שנטו לרציונאל כר"א ביבאגו , ועוד.

ותפילין דר"ת , דוקא בארצות המזרח נהגו יותר , היה נראה שדוקא באשכנז ינהגו כר"ת , ולמעשה זה הפוך  .

יתכן שבאשכנז שחזקה ידו של רש"י , לא נהגו כר"ת משא"כ בארצות המזרח , ויתכן גם על פי הסוד.

האמת , יתכן שהירחקתי , והסיבות הן יותר הלכתיות מ'השפעות'. ראיה מאות ח' שנהגו באשכנז כר"ת , לא כרש"י ובארצות המזרח , לקח הרבה זמן עד ששינו. מעניין.

דרוש שירשור בפ"ע , ו'ידען' מלווה.

שעדיין צריך לשפר. במילים אליה יעקב  (שורה חמישית מלמטה) צריך לגרד קצת ליצור יותר מרווח בין המילים. ובמלה "ויחר" ואו ארוכה. כמובן שאיננו פוסקים עפ"י צילום. יכול להיות שבמציאות נראה אחרת.

כיף לראות ספרים כאלה.

איך הכשירו אותיות אלו?

אותיות- ת"ו, אל"ף,

וכן גם

2 מילים הנראות כתיבה אחת.

זו הכתיבה הספרדית הרגילה מלפני מאות בשנים.

ולא מצאתי ב' מילים שנראות כמילה א' (וריוח י' ביניהן אינו לעיכובא).

לכן כל גדולי ישראל מטורקיה, ממרוקו, מסלוניקי ומטריפולי וכדו' בירכו ברכות לבטלה על הספרים האלה?

כל המו"צים האמיתיים שהייתי אצלם במיוחד הרב יהודה גרוס שאני מתייעץ אתו על כל צעד ושעל, התלהבו והתפעלו מהספרים האלה.

ב"ה

האלמוני הזה, שאיני יודע מאיפו הוא צץ, גילה את פורומי הסת"ם, הנוחכי ואור לסופר ומאז הוא משתלח על כל מה שזז.

אין מה לעשות, עשבים שוטים, זה לא רק בבית שמש יש כנראה גם בציבור הסופרים בבחינת חדשים מקרב באו.

וכמו שיש מצוה לשנוא את הרשעים, שעליהם ד"ה אמר תכלית שנאה שנאתים יש גם מצוה לאהוב אותם.

נכון שבמקרא של אלמוני, זה דבר קשה אבל נקיים את המצוה במסירות נפש.

תפילה נפלאה חיבר נוצת הברזל בעקבות האלמוני הזה, עיין באור לסופר

http://or-lasofer.com/FORUM1.asp?FType=178633&MsgID=1964

אתה לא חושב שזה חריף מדי?

נראה לי שאפשר לא לקחת ללב דברים כאלה,

בבח' "מח שליט על הלב"

לפעמים אפשר להתכסח בלומד'ס אבל לא באופן אישי.

בעיה 1- ישנם אותיות שאפילו שעיקר צורתם עליהם הם פסולות כגון:              ותלד בן / ויפתח / ותהר ותתן ועוד..

שי"ן שעשה את הקוים ישרים ללא ראש וכן על זה הדרך בשאר האותיות החייבות בזה.

כאן בצילום בס"ת הזה חלק מן האותיות כפי שציינתי לע'ל הם רגלם כקו ישר ללא ראש.

אומנם התימנים לא פוסקים כך וסוברים כמו הרמב"ם בזה שעיקר צורתה עליה וכשר.

אך כל הפוסקים לא סוברים כך (חוץ מהמק"מ) ופוסלים בזה.

גם היריעות שלמה פוסל בזה רק שהוא מיקל באותיות ל-ח-מ-ט שגם ללא ראש כשר.

ועוד באות אל"ף אם ביוד שלה אין ראש אך היא דבוקה לעמוד האמצעי בקצהו ממש באלכסון, יהיה כשר

בתנאי שזה לא יראה כקו ישר .

בעיה 2- מילים מחוברות ונראות כאחד לדוגמא: שמו ראובן

פשוט שלא צריך רווח יו"ד בין המילים. אך צריך שתינוק יקרא את זה כמילה שלמה.

וכאן לדעתי תינוק יתקשה לקרוא את המילה "שמו" הוא יתבלבל ויאמר "שמור" אפע"פ שבאמת יש רווח ,

אך כיוון שיש גם רווח בין האות ריי"ש למילה אובן יכול להתבלבל.

בלי לסבך את העניין לאיפה הריי"ש שייכת?

כל הדברים שכתבת נכונים אלא מה נעשה שכך כתבו במקומות שהזכרתי?

מה גם, בארצות ספרד לא כמו בארצות אשכנז, הסופרים היו תלמידי חכמים, רובם היו גם רבני מחוזות (כך נאמר לי ע"י יודעי דבר, ויש על זה עדויות רבות בספרי שו"תים)

דבר שלישי, הרי אתה צריך לדעת איך הכשירו את האותיות כקו משוך בשוה במיוחד כשצורתה עליה (הנודע ביהודה, רמב"ם ועוד ראשונים שאני לא זוכר בע"פ)

שאלת פעם איך ר"ן כתב כמו שהוא כתב? אם לא היינו יודעים שהוא רבנו ניסים היינו אומרים שהוא עם הארץ גמור! (למ"דים בלי ראש, אל"פים בלי ירך, ירכם של קו"פים מחוברים לגג ועוד מליון בעיות)

כל הדברים שהזכרת, נשאלו לרבנים בעלי שם, וברור שאם רוצים לברך על הספרים האלה כיום, צריך לתקן אותם.

אל תשכח, לפני שאתה פותח את הפה על ספרים הישנים, תשקול הרבה פעמים ותעביר בראשך את כל ההשתלשלות ההלכה, באיזה שהוא מקום תראה שהספרים האלה מסתדרים עם ההלכה.

אבל הרבה הלכות שנעשו בעבר אנו כיום לא עושים. כמו לכתוב על קלף משוח וכו' שזה היה בזמנם לכתחילה.

וכן ס"ת בשבת / תפילין- שיהיה אחד מהפיסולים כמו קו"ף שנדבקה לגגה יהיה פסול התפילין ויורידו את הס"ת ויוציאו אחר. לא יואמרו יש ראשונים שנהגו כך, נכון?

אינו דומה ס"ת שכתב אחד הראשונים (הר"ן כמדומני) למה שכתבו כל כולל כל עדות הספרדים. ונכון, היום איננו כותבים על קלף משוח, אבל הרבה פוס' אומרים שאפשר לקרוא בו לכתחי'- גם היום (ואגב, כל הסיפור על המשוח, אולי באשכנז זה היה מזמן, אבל אצל הספרדים, כמדומני שהיו כותבים כך עד לפני כעשרים שלשים שנה, ולאחר שעלו לארץ).

אני מרגיש שכיום איני עושה דברים שנהגו בהם בעבר, לא בגלל שיש בהם איזו בעיה הלכתית חלילה, אלא בגלל שכל מיני גורמים טענו שהם פסולים, ובגלל בורות שהיו שדאגו להנחיל בצבור (לדוג' האותיות ח, ת, ד,  מדת הצפיפות של האותיות והשורות, גובה האות ביחס לרוחב השורה וכאלה רבות).

וידוע המעשה שמרן הגר"ע שליט"א אוהב לספר על כתיבת הצ'- שהחזו"א פסל כל הס"ת שלנו בגלל הצ'..

מי אומר שיהדות לא מתקדמת?

ב"ה

לפעמים מבורות אפשר להגיע לפסק מוטעה ואתן דוגמה:

אחד מ"גדולי הרבנים" פסל את המנהג הירושלמי והחב"די שמקורו בזוהר שצאצאים לא ילוו את המת, שורש המנהג הוא שאם ח"ו האיש ראה קרי , נוצרים ממנו מזקים, לכן אלו שרוצים למנוע ממזיקים אלו להגיע להלוויה (שעה שמנסים להביא סנגורים ולא מקטרגים) נמנעים מסיבה זו הצאצאים ללות את המת, ולפי מנהג חב"ד הצאצאים הולכים לפני הארון עד מקום הקבר ושם ממתינים למת.

והנ"ל פסל את המנהג תוך כדי הוספת הסמכת של פסוק שילדיו של יעקב אבינו ליוו אותו לקבורה.

לכאורה תענה נכונה, אבל הרבי דחה את התענה של הנ"ל מהסיבה הפשוטה שמיטתו של יעקב היתה שלימה, בני בכורי וראשית עוני (על לידת ראובן) כך שאצל יעקב אבינו אין את הטעם שמהביא הזוהר.

לכן בכל הדיונים על אותיות שנראים לנו משונות, אנחנו צריכים להשתמש בכלל ברזל (לא בקולמוס ח"ו) הבעיה שלא יודעים את ההסמכתא לאותיות כאלה נובעת מהחיסרון בידע שלנו, לא ח"ו של הר"ן או של הסופרים שהיו כמו שהזכרת גדולי עולם, מי אנחנו לידם???

כנ"ל אם האות "פ" בכתב ב"י והאר"י, ה"פ החדשה" אין לה שום מקור, למעט הכתב של סופר ירושלמי שכתב אותה כך ובאמת אין סיבה לפסול את כל הכתבים וה"פיין" שנהגו בכל מחוזי רוסיה ופולין, כי באחלט זאת לא ה"פ השבורה" שעליה דיבר הב"ש.

אז להתקדם כן אבל לא לכיוון התאום !!!

איזה כיף לחזור לפורום אחרי הרבה זמן ולגלות כזה דיון, כמו שאני אוהב...

לגבי א' ו ת'- נראה לי שאת רובם הייתי מכשיר גם לפי פוסקי זמנינו כי רואים שבירה. כלומר זה לא פס אחד שמתרחב.

ולגבי המסורות- כתבתי את זה כבר הרבה פעמים פה- לא כל מה שאחד הראשונים עשה נפסק להלכה. אפילו תקנות עזרא לא נפסקו.

מה שקובע זה 'מסורת ישראל ברוב דורותיה', מה שעמ"י נהג ברוב הדורות זה מה שקובע.

(כנאמר 'אותי אתם קובעים הגוי כולו', ומסבירים בגמ' שאם יש מנהג של כלל ישרואל זה כביכול מחייב את הקב"ה.)

וכן, נשאל אחד מגדולי הדור (השם שמור אצלי) על איזה דין שנעלם לכאורה מעיני הב"י כשכתב את השו"ע- וענה לו אותו גדול שהשו"ע נכתב ברוה"ק (כפי שכתוב ב'תומים'), ומשמים רצו שדין זה יעלם מעיניו!!!

היית חסר מאוד

התגייסתי, ואז אח שלי לקח לי את המחשב...

והיום אני משרת בקריה ועושה יומיות, ב"ה.

ראיתי שכתבת פעם...

לא מזמן ראיתי ספר תורה מגרמניה מלפני 300 שנה,

כתב ממש מוזר, יש מלא לפופות ואותיות מוזרות.

פרשיות ע"פ רא"ש

בלי"נ אעלה תמונה של זה בקרוב.

אותיות כאלו, ויש גם בתתורה שלמה של הרב כשר קונטרס על מנהגים בזה.

דיו לנצח לא נשבר ולא נמחק ממים, כנראה שהחומר המדביק שלו זה משהו אקרילי - צמיגי.

אני גם כתבתי אתו מזוזה בכתב האר"י לנסיון שיצא לי הרבה פחות יפה

בקשר לגויל, גם אני אם הייתי כותב על גויל לא הייתי מתקרב לדיוים רגילים. לך תדע מה יהיה בעוד 3-4 שנים. (כבר ראיתי ס"ת כזאת שנכתב על גויל ולא היה בר תיקון - כואב הלב)

יש לי טיפול סודי לעייפות השריר (אל תגלה לאף אחד (-

תקח קפיץ חזק (מלחציים) שמוכרים בחנויות ספורט ותסחט אותו בבוקר מיד כשאתה מתעורר, אפילו לפני נטילת ידיים, (כשהשרירים עדיין רפויים) לא הרבה, עד שתתעייף קצת, וכן עוד כמה פעמים ביום, ותראה ישועות.

כתבתי על חתיכת גויל (עגל) בדיו לנצח (לרפידוגרף) כמה אותיות. אחר שהדיו התייבש, העברתי עליו אצבע בחוזק, והדיו התקלף מעל הגויל- נשאר רק רושם בהיר. עשיתי את אותו ניסוי עם דיו נהרי,, ולא קרה כלום לדיו.

נראה לי שדיו שמתקלף מעל הגויל, זו בעיה בגויל, ולא בדיו.

ראיתי ס"ת כזה, ומגילות כאלה, שנכתבו על גויל של כבש, ובאמת לא היו ברי תיקון.

רב גדול אחד (וגם ראש ישיבה), בעצמו סופר מומחה ופוסק בתחום, אמר לי לפני כמה שנים לא להתעסק בגויל, כיון שאיננו יודעים מה יהיה אתו בעוד כמה שנים...

נהרי מתייבש תוך כמה דקות ולא מתייבש יותר

ואילו דיו לנצח מתייבש  סופית תוך 48 שעות כמדומני.

יש מציאות של קלף ישן שלא מחזיק דיו, לא משנה עם מה תכתוב ואם מה תמרח אותו אח"כ לא יעזור כלום.

דיו לנצח כן כותב על זה וכן נשאר.

בכלל, תנסה לכתוב אתו על זכוכית, ותראה. (בדיוק מהסיבה הזאת לא נוח לי לכתוב איתו!) 

מניסיון של ס"ת וחצי, זה מאוד חזק, ועל גויל זה חזק הרבה יותר מנהרי, בעיקר בגלל גמישותו.

כנראה אות והדר צודק בהשערתו. ועוד דבר, הדיו לרפידוגרף הוא הרבה יותר דליל, זה נתון נוסף שמחזק השערת אות והדר.

ואות והדר , תודה על עצתך, אך אינך חושב שהתרגיל שהיצעת יכול להזיק?

מדובר בחולשה בעיקר כשקר, וזה בא לידי ביטוי לאחר כחצי שעה/שעה של כתיבה.

בטווח של שנה מאז שהתחיל, יש שיפור עצום אבל בחודשים האחרונים זה די סטטי.

בכל אופן אני מתכנן לנסות בע"ה.

תודה רבה רבה!

באופן כללי הקפיץ הוא די חלש (גם החזקים ביותר) לאדם רגיל.

לסחוט לאט לשחרר לאט עד שאתה מרגיש שאתה מתחיל להתעייף,שזה מתבטא וכאב קל, ולא יותר (לפעמים זה יכול להיות רק חמש-שש)

רק באבצע כואב? אגודל ופרק היד בסדר?

בקשר לדיו, ניסית עוד סוגים של דיו חוץ מלנצח, שמעתי שיש דיו של עשן עצים של הרב משה צרום וגם של ר' יהודה שרז. מישהו ניסה אולי?

האגודל - היהכאב, ב"ה עבר כמעט לגמרי,

ביד, היו בהתחלה כאבים כמעט עד המרפק- ועבר.

אני אנסה בע"ה.

דיו:

הרב משה צארום לא מייצר , הוא עשה פעם דבר כזה, אבל חד פעמי,

הוא המליץ לי על דיו לנצח.(הגויל ממנו, מעולה ויפה וגם דיו נהרי נתפס עליו טוב ולאורך שנים-בלי דילול במדלל או חומץ כמובן, אלא במים בלבד, אמנם נוצר שבירות בדיו, אך לא נורא, ודאי לא סדקים הפוסלים.)

ואגב, בשימוש בדיו לנצח לא שמים על הגויל קטירה וכדומה - עוד יתרון.

יש יהודי בקרית ספר שמייצר דיו כמו שאמרת, והוא טוען שאינו נסדק, ונתפס יפה , חסרונו - שאינו מבריק.

שיש כאן חבר שמבין מגויל!

זאת מסורת האמיתית לכל הדעות מפעים אותי אולי לחזור לזה יום אחד!

(כמובן לכתוב עם קנה שלמדתי משלום22 הי"ו)

יש לי הרבה מה ללמוד בעניין הזה.

אזמין את הדיו של ר' שרז בלי"נ ואעדכן אותכם.

ואשמח לנדב מניסיוני . כתבתי כבר כמה ספרים בגויל,

סוד ההצלחה הוא רק התמדה, וניסיון.

בעניין הניסיון, אוכל לעזור.

תן עצות איך לבחור גויל, איך לכתוב ושלא יתפשט וכו' וכו'

דברי הם לשימוש בדיו לנצח, אך נכונים גם בשימוש בדיו נהרי, רק שבדיו נהרי אפשר להקל יותר כי פחות מתפשט, הכל לפי היד והניסיון.

הגויל :

חשוב שיהיה חלק כמה שיותר, (גיהוץ טוב), ובדיו לנצח אין לשים קטירה כי זה מעכב הקולמוס, ופחות ניתפס בגויל.

הקולמוס:

יש לעשות לו פה צר וארוך, למנוע שפיכת הרבה דיו, בעיקר מהצדדים,

יש לעשותו חד, וישר(לא כמו קולמוס לכתב בית יוסף) ובעל זוית המתאימה לשולחן כדלקמן.

יש לעשות שיפוע בעוביו הסמוך לכתב, למנוע שפיכת הרבה דיו.

השולחן צריך זוית הרבה יותר גדולה מכתיבה על קלף , שוב כדי למנוע זליגת הרבה דיו.

שים לב, העיקר בגויל הוא שלא ישפך הרבה דיו, כי החומר נוטה למשוך הרבה דיו, ולהתפשט.

יש לזכור, ניסיון והתמדה , אין להתיאש, זה משתלם, בסוף זה אפילו יותר נוח מקלף ואפשר להגיע לרמת חדות יפה.

והעיקר, זה הכי מהודר, גם בגלל העיבוד וגם בגלל שס"ת העיקר הוא בגויל(אצל הרמ"א יש הסתייגות, אבל יוצאי ארצות המזרח קיימו את ההלכה במקורה לפי המסורת שהשתמרה אצלם, שבארצות אשכנז נאבדה מחמת הגזירות, כמובא בשו"ת הגאונים ) 

בהצלחה,

ואפשר באישי, מי שצריך,

ככה למכור בחינם עמל של שנים...

יום נפלא!

נ.ב.

לאות והדר, ראיתי שכתבת שגמרת תיקון ס"ת עתיק, רציתי להשתתף בשמחתך, זה באמת ממש מרגש!

מי שלא עוסק בסת"ם יכול לחשוב, נו גמר עוד פרוייקט...

זה לא כך, אצלי לגמור ס"ת זו התרגשות עצומה! ואתה מספר על ס"ת עתיק, להחזירו לבימה, זה דבר חשוב ועצום, (ולו רק כדי לסתום פיות המקטרגים עליהם...)!

יישר כוחך שתיקנת!

אשריך!

(אגב, מדוע נמחק השירשור שפתחת?)

מה שממש מעניין אותי, איך אתה מוחק בגויל?

(בקשר לס"ת הישן שתיקנתי, ק"כ תודה רבה על החיזוק, ובלי"נ אנסה לפתוח שירשור חדש בתוספת תמונות)

בגויל, בסוג הדיו, בכמות הדיו,

אני מניח שבספר ישן כמו שעסקת הייתי מקלף בלבד.

ובטח זה מה שעשית אם היית נזקק.

יש איזה שהוא חומר שמוחק?

או שקולפים או מגרדים ואח"כ שמים קטירה.

מסיוני הקטן, דיו לנצח לא כ"כ כותב על קטירה.

ואני שולח לך באישי.