| ב"ה בתאריך העברי של השבת, כ"ב שבט, נציין 22 שנים לפטירתה של רעיית הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – הרבנית חיה מושקא ז"ל. אישיות דגולה שהצטיינה בפקחות נדירה, עטופה בצניעות מופלגת ובריחה קיצונית מכל בדל של כבוד. לאחר 60 שנות חיים משותפות לה ולרבי, טבעי לחשוב על החלל שנפער בחייו של הרבי עם פטירתה. לפיכך מדהימה במיוחד התייחסותו של הרבי אל יום הפטירה כיום של עליית מדרגה! הרבי אמר כי ביום זה נפתח שלב חדש וגבוה במסלול הרוחני של עם ישראל – השלב האחרון בדרך אל הגאולה האמיתית והשלימה. בקריאה ראשונה נשמעים הדברים מפתיעים למדיי. מה פתאום שפטירתה של אישה, דגולה ככל שתהיה, תהווה קפיצת מדרגה רוחנית לכלל ישראל? מילא אם הייתה הרבנית מסוג הנשים שהייתה להן השפעה של ממש על עם ישראל, משהו בסגנון דבורה הנביאה או אסתר המלכה. אולם כאמור, הרבנית ממש לא הייתה אישה כזו. מדוע אם כן מהווה סיום חייה בעולם הזה תופעה כה גורלית? * בהתבוננות נוספת יש משהו קצת מגוחך בעצם השאלה הזו, משום שההבנה שלנו בתהליכים רוחניים היא אפילו לא מזערית. מי שמקשה שאלה כזו יוצר את הרושם כאילו את כל התהליך ועקרון ההתקדמות במסלול הרוחני של עם ישראל בדרך אל הגאולה הוא מבין היטב. יש לו רק בעיה 'קטנה', איך אפשר להגדיר תופעה כזו או אחרת עם הגדרה כזו או אחרת... זה קצת דומה לאותם אנשים שלא מצליחים לקלוט את חזון תחיית המתים, רק משום שהם לא מבינים היכן יהיה מקום בעולם לכל המיליארדים שיקומו... עם עצם התופעה של תחיית המתים אין להם בעיה. את זה הם מעכלים בקלות. כל הקושי שלהם הוא במקום החסר על פני יבשות העולם למתים שיחזרו לחיים... הנחת היסוד הראשונה בדברים האלה היא – אמונה. אנחנו מצפים להתגלות המשיח ולתחיית המתים לא בגלל שאנחנו מבינים כי זה עומד לקרות אלא בגלל שאנחנו מאמינים. ממילא כל ניסיון להתנות את ההסכמה לפרטים כאלה ואחרים בכל התהליך הזה – בהיגיון – מוטעה מעיקרו. האמונה היא השער שמחבר אותנו לכך. * אלא שכמובן, אנחנו מאמינים אך ורק במה שכתוב בתורה ובפירושים שמעניקים לה ענקי הרוח האמיתיים של עם ישראל. ולכן במקרה שלנו – כאשר הרבי מליובאוויטש הוא שמעיד לנו על תהליך רוחני כזה או אחר, אנחנו מאמינים לדברים בעיניים עצומות. האמונה מתחזקת במיוחד לנוכח היותו של הרבי בעל ראייה נבואית. הרבי הוכיח פעם אחרי פעם כי הוא רואה הרבה מעבר לכל אדם מן השורה וכי מגלים לו משמיים עניינים כמוסים. ומכיוון שהוכח כי מדובר בנביא אמת – אנחנו מצווים להאמין לרבי! הרבי 'מחובר' לעולמות העליונים, ולכן הוא יודע להגדיר באופן ודאי ומוחלט מה ההתפתחות הרוחנית בעקבות פטירתה של רעייתו הרבנית ז"ל. הרבי גם הסביר מהי ההתפתחות. תמצית ההסבר היא שהעבודה המחויבת כהכנה אל הגאולה – הסתיימה - ולכן הגאולה עומדת לבוא ממש בכל רגע. העולם הגיע לשלב ההתעלות וההזדככות האידיאלית, עת הוא הופך למוכשר וראוי להכלת הקדושה הגבוהה ביותר והיא אכן מאירה בו. נכון לעכשיו אנשים כערכנו לא מזהים את הקדושה הזו. היא תתגלה אלינו בקרוב ממש, ברגע שתתחולל בפועל הגאולה האמיתית והשלימה. אולם עצם הידיעה שאנו כבר אוחזים בשלב המיוחד הזה מרוממת ומחזקת את הציפייה הדרוכה להתגלות המשיח, תחיית המתים וכל יתר החזונות המופלאים שיתגשמו בעידן הגאולה. (מאמר הפתיחה של העלון "הגאולה מעניין ועכשווי" המתפרסם היום) |
השבת כ"ב שבט - יום הסתלקות הרבנית חיה מושקא ע"משיח נאו
השנה זה...חשבשבתאחרונה
פעמיים 'כי טוב' - סיפור לשבתמשיח נאו
| ב"ה צג הטלפון הסלולארי של תמי גבעון הבהב שוב ושוב. תמי, תלמידת מכללת קי בבאר-שבע לקראת תואר שני, הייתה באמצע שיעור. היא לא זיהתה את המספר ולכן ביכרה להתעלם מההבהובים. אולם המטלפן האלמוני לא חדל ותמי החליטה 'להיכנע'. "שלום", שמעה קול לא מוכר, "את אימא של רומי?". "כן", התגנבה משום מה חרדה לקולה של תמי. תחושה לא נעימה עלתה בגווה. רומי נמצאת כעת בטיול בצ'ילה. האם קרה לה משהו? נדרכו חושיה האימהיים. הדובר היה איש משרד החוץ. מסתבר שקבוצת המטיילים עליה נמנתה רומי עלתה בטעות על שכבת שלג דקיקה שהסתירה תחתיה בור, השכבה קרסה וכעת הם כולם לכודים בפנים. המידע הגיע מאחת המטיילות שהצליחה לדווח על כך לאימה ממעמקי הבור, בזכות שארית הסוללה בטלפון הנייד שברשותה. לאחר ההלם הראשוני, הבינה תמי כי אם היא רוצה להועיל לבתה עליה להתעשת ולפעול במהירות. במסעות מסוג כזה אוהבים המטיילים להצטייד בכמות מינימום של מזון שתתאים בדיוק לזמן המתוכנן, כדי לא לסבול מעודף משקל. עוד מעט בוודאי ייגמר המזון, ואז... תמי קטעה את חוט מחשבתה. היא ממש לא רצתה להמשיך לטוות אותו. אחד מילדיה מיהר להפיץ את הידיעה על ההיעדרות בכל הרשתות החברתיות באינטרנט. "מי שנמצא באזור ויכול להירתם לחיפושי המצילים, או מי שיכול לעזור בכל דרך שהיא, אנא צרו עימנו קשר", וכאן הופיעו מספרי הטלפון וכתובות הדואר האלקטרוני של המשפחה. העם היהודי הוכיח אחווה נפלאה. משפחת גבעון הוצפה במכתבים אלקטרוניים ובטלפונים מאנשים שלא הכירו, שביקשו כולם להציע עזרה. בחפ"ק המאולתר שהוקם בביתם, ישב אחד מבני הדודים רכון על הטלפון וצלצל לכל בתי ההארחה בצ'ילה באזור בו טיילה רומי. הכתובת האחרונה הייתה בית הארחה שנמצא לא הרחק משמורת טבע גדולה. בעלי המקום סיפרו על קבוצה ישראלית שהשאירה חפצים בחדר ששכרו, ויצאה לטיול שאמור להימשך שלושה ימים. בינתיים, בכל אותם ימים נותרה תמי בבית. היא לא הייתה מסוגלת ללכת לעבודה. אחת מחברותיה לעבודה חפצה להיטיב עימה והציעה עזרה מכיוון שונה לגמרי. אותה חברה חסידת חב"ד, והיא ביקשה מתלמידי ישיבת חב"ד בבאר שבע להתפלל לשלומה של רומי. היא גם כתבה על כך לרבי מליובאוויטש מלך המשיח וביקשה ברכה כי עוד באותו יום תימצא רומי. את מכתבה הכניסה לתוך כרך 'איגרות קודש'. 'איגרות קודש' הוא שמה של סדרה בת עשרות כרכים בהם אצורות אלפי איגרות של הרבי במגוון נושאים. בזמנו כתב הרבי, כי בזמנים בהם אי אפשר לקבל מצדיק מענה שגרתי, ניתן לבקש ולקבל ממנו ברכה על ידי הנחת מכתב בתוך אחד מספריו. משום כך נוהגים כיום חסידים לפנות אל הרבי על ידי הנחת מכתבם בצורה מזדמנת בין דפיו של אחד מכרכי האיגרות, ופעמים רבות גם מוצאים באורח פלא התייחסות למכתבם בשני העמודים החופפים על מכתבם. כאשר פתחה אותה חברה את הספר בעמודים שחפפו על מכתבה, מצאה איגרת שהתייחסה ליום בשבוע ולתאריך של אותו יום ממש – יום שלישי י"ט בכסלו! וכך נכתב שם (כרך כב עמוד רצז): מאשר הנני קבלת המכתב... במלאת שבעת ימים מיום י"ט כסלו יש להעיר: קביעות שנה זו – בנוגע ליום בשורה הוא יום י"ט כסלו (ביום זה נגאל אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי, מהמאסר בידי הרוסים)... מיוחדת בזה שהוא יום שהוכפל בו כי טוב (ביום שלישי למעשה בראשית מופיע בתורה פעמיים צמד המילים 'כי טוב')... וכלשונו (של אדמו"ר הזקן עצמו) במכתבו מבשר גאולתו: יום אשר עשה ה' לנו יום י"ט כסלו יום ג' שהוכפל בו כי טוב... כמה עניינים בכפילת הטוב – מתחיל ממאמר חז"ל 'טוב לשמים וטוב לבריות'... התשובה ההולמת הדהימה וריגשה מאד את תמי. בכל מאודה קיוותה לראות במהרה בהתגשמות הטוב הכפול שהוזכר באיגרת. בתוך שעות ספורות זה אכן קרה. מסוק שסרק אחרי האובדים איתרם סוף סוף ומצאם כולם בריאים ושלמים! במכתב אלקטרוני ששלחה לאחר מכן רומי, התגלה לתמי כי בתה כלל לא הייתה בבור... אל הבור נפלו רק אותם חברים בקבוצה שחפצו במסלול הקשה והמאתגר. רומי הייתה עם עוד חברה במסלול אחר והן סיכמו עם האחרים על נקודת מפגש. אלא שמזג האוויר הקשה, במיוחד השלג, מנע מהן לזהות את הנקודה המדויקת ולכן הן הלכו לאיבוד. בדיעבד שמעו כי גם אם היו מגיעות אל הנקודה – לא היו מוצאות שם אף אחד... שלושה ימים הן הסתובבו מבלי לדעת להיכן בדיוק מובילות אותן רגליהן. כאשר ראו מעליהן מסוק – שכפי שהתברר, היה זה באותו יום שהתקבלה ברכת הרבי – הן התבדחו כי אולי הוא נשלח להציל אותן. רק לאחר שהמסוק נחת והטייס שאל האם רומי גבעון היא אחת משתיהן, פרצה רומי בבכי משחרר... (הסיפור מתפרסם היום בעלון "הגאולה מעניין ועכשווי") |
תמצית שיחה לפר' בשלח (לקו"ש חלק כ"א)יהודה.
ב"ה
עם רדת עם ישראל
למרגלות הים, נקרע ים-סוף תחתיהם באופן על-טבעי, וגילוי אלוקי נשגב החל להאיר. לא
עבר זמן רב, לאחר סיום השירה לה', החל עם ישראל להתעסק ב"ביזת הים"
(באסיפת הרכוש הרב של המצרים שנטבעו)N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[1], והיו
שקועים בזה עד שמשה רבנו הוצרך 'לסחוב' אותם, כפי שנאמר "ויַסע משה את ישראל
מים סוף" ומפרש רש"י שמשה "הסיען בעל-כורחם".
ומתבקשת השאלה: עם
ישראל הרי היה אפוף קדושה בגילוי אור אלוקי נשגב בשעת קריעת היםN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[2], וכיצד יתכן
שלאחרי כל זה יהיו שקועים כל-כך באיסוף כספם וזהבם של מצרים עד שהוצרך משה להסיען
בעל-כורחםN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[3] ?
התמיהה אף גדולה
יותר: הם הרי ידעו שמיד לאחר צאתם ממצרים הם יתקדמו לעבר הר-סיני לשם קבלת-התורהN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[4], והם אף
ספרו את הימים (מ"ט יום) מרוב השתוקקות לקבלת-התורה. ואם-כן, כיצד יתכן שעם
ישראל העדיף להתעכב ולעסוק בביזת הים על פני ההתקדמות אל עבר הר-סיניN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[5] ?
מבאר הרבי, שאכן
סיבת התעכבותם בביזת הים היה (לא מצד להיטותם אחר הכסף והזהב כשלעצמם, אלא)
משום שסברו שזה הרצון האלוקי. שהרי, טרם יציאת מצרים הצטוו "וישאלו
איש מאת רעהו.. כלי כסף וכלי זהב" כאשר המטרה והתכלית היא לרוקן את
מצרים מכסף וזהב – "ונצלתם את מצרים"N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[6]. לפיכך,
כאשר ראו בים-סוף כמות נוספת של כסף וזהב שעדיין נותר בידי המצרים, התברר למפרע
שהציווי 'לרוקן' את מצרים לא בוצע בתכלית השלמות, ולכן חשו צורך וחובה 'להשלים את
המלאכה' בקיום הציווי "ונצלתם את מצרים", ובשל כך התעכבו בביזת הים.
ומצד מצווה זו סברו
שיש לדחות ולעכב את מתן תורה: היות שהיתה זו מצווה חד-פעמית שלא יוכלו
לקיימה מאוחר יותר, הרי-זה בהתאם לכלל ההלכתי שמצות תלמוד-תורה (היינו מתן-תורהN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[7]) נדחית מפני
"מצווה עוברת" (מצוה זו של "ונצלתם את מצרים")N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[8].
אלא שלמעשה, לאחר ציווי ה' (באמצעות משה) – יצאו מיד לדרך ללא עיכוב, אך מסעם היה "בעל כורחם", מאחר שלפי השגתם והבנתם בתורה צריך היה להשלים את קיום המצוה באיסוף הרכוש כנ"ל.
***
ויובן זה יותר על-פי הביאור הפנימי בכוונת המצוה של "ונצלתם את מצרים". שהרי, בכסף וזהב היו טמונים ניצוצות הקדושה, ובהעברתם לרשות עם ישראל – ניצוצות אלו התעלו מערוות הארץ (מצרים) לרשות הקדושה (ישראל). וכיוון שהיתה זו עבודה של 'בירור הניצוצות' – עם ישראל הקדיש לכך את מלוא מרצו.
אם-כן, זה שמשה
"הסיען בעל כרחן", לא היה איפוא משום שהם רצו להישאר בים-סוף (היפך ציווי
ה'), אלא נסיעתם משם הי' בקבלת-עול מוחלט לה', ולא על-פי הבנתם בתורה שיש
להמשיך ב'עבודת הבירורים' בביזת הים. ויתירה מזו: לאחר ציווי ה' לחדול מאיסוף הזהב
וכסף – הם הבינו שתם גם זמנה של מצוה זוN-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[9].
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[1] "שעטרו
סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות". והיתה גדולה יותר אף מ"ביזת
מצרים".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[2] עד
כדי כך שאף "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים (!)".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[3] בפרט
שכעת פניהם היו מועדות לעבר המדבר, שם ריבוי הכסף לא יועיל להם הרבה, שהרי לקנות
מסוחרי המדבר את צרכיהם – די היה ברכוש שלקחו מביזת מצרים, כדברי חז"ל
(בכורות ה, ב) שכל אחד מישראל יצא ממצרים עם 90 חמורים (לפחות) טעונים בכסף וזהב.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[4] כנאמר:
"בהוציאך את העם ממצרים – תעבדון את האלוקים על ההר הזה".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[5] בעוד
שאף באותו יום ספרו את הימים שנותרו להם למעמד מתן-תורה.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[6] שמות
ג, כב. וכפירוש האונקלוס ורש"י. ולא רק בשביל שעם ישראל יקבל את ה"רכוש
גדול".
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[7] ובפרט
שהפסוק "בהוציאך.. תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב) – (א) לא
נאמר באופן של ציווי. (ב) ובמיוחד שלא הוזכר בכך הזמן של
"תעבדון". (ג) וכן נאמר זה רק למשה.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[8] ונמצא
איפוא שסיבת התעכבותם לא היתה לשם תועלת אישית, אלא לשם קיום המשך המצוה. ולפי-זה
יש לתווך בין הפירוש הפשוט שהיו להוטים אחר הכסף והזהב (שכך משמע מלשון
התנחומא) לפירוש (של 'צרור המור') שהתעכבותם היתה בסיבת אי רצונם להתרחק מגילוי
האלוקות שהי' שם: כי הגילוי האלוקי גרם להם לקיים מצוה זו בתכלית השלמות.
N-US;mso-fareast-language
N-US;mso-bidi-language:HE">[9] ומעתה
ואילך לא יהיה בכך שום תועלת (כפי שהסגולה שבאכילת מצה (שמחזק את האמונה) היא רק
בחג הפסח).
אוהה.. אחסידישע בוחר..גל עיניאחרונה
חג התקשרות שמח!!חשבשבת
שנזכה להיות מקושרים לרבי באמת....חשבשבת
אמן ואמן וחג שמח!חיים שלמה
מי טס לרבי???????חשבשבת
חייבים לטוס או מספיק להתקשר?אלעד

חחחחחחמודחשבשבת
1:0מושיקו
-מה שנכון,נכון!חחח..(כמובן שבציניות..)חיים שלמהאחרונה
תמצית שיחה לפר' בא (לקו"ש חלק ט"ז שיחהיהודה.
סור מרע ועשה טוב כהכנה לגאולה
בפרשתנו מסופר אודות קרבן הפסח הראשון בהיסטוריה היהודית, שכהכנה ליציאת-מצרים שחטו כבש כמצות ה'. אחד ההבדלים בין הקרבת פסח זה (במצרים) להקרבת הפסח בדורות המאוחרים יותר (בבית-המקדש) היה שב'פסח מצרים' הקב"ה ציווה לקחת את הכבש בי' בניסן ("בעשור לחודש") ולהחזיקו בבית עד לערב הפסח ואז לשוחטו, ואילו ב'פסח דורות' יכול כל-אחד לקנות את הכבש בערב פסח ולשוחטו בו-ביום. וכאן נשאלת השאלה: הרי עם ישראל יכול היה לקנות את הכבש ביום שחיטתו, בערב הפסח, ומדוע איפוא ציווה עליהם הקב"ה לקחת כבש ולהחזיקו בבית ארבעה ימים (!) ורק אחרי זה לשוחטו[1] ?
והנה, יחד עם מצות 'דם פסח' ציווה אותם הקב"ה גם על 'דם מילה', ותמוה: מדוע הקב"ה נתן לעם ישראל שתי מצוות דווקא שיהוו כהכנה ליציאת-מצרים ? ממה-נפשך: אם היה זה כדי לבטל את מצבם של "ערום ועריה" (שהיו ערומים מן המצוות) – מצווה אחת גם היתה מספיקה להם, ואם רצה הקב"ה למלאותם ולציידם בזכויות – מדוע הסתפק בשתי מצוות בלבד ?
מבאר הרבי, שלעם ישראל היו שני חסרונות מרכזיים: היה חסר להם ב'עשה טוב' – קיום המצוות, וכן גם ב'סור מרע' – כיוון שנדבק בהם מהרע של מצרים בעובדם עבודה-זרה. ולכן נתן להם ה' שתי מצוות: א. דם מילה – לבוא בברית עם ה' (כנאמר "אות היא ביני וביניכם"), פעולה של 'עשה טוב'. ב. דם פסח – שגרם להם להיות בתנועה של 'סור מרע', היות שעם ישראל היו "שטופים בעבודה-זרה", אזי, כדי לבטל עניין שלילי זה היו צריכים לקחת כבש שהיה העבודה-זרה של מצרים[2] במטרה (א) לשוחטו (ב) לה'. ולכן, עצם לקיחת הכבש במטרה לשוחטו לה' – ניתק אותם מעבודה-זרה.
ועל-פי-זה יובן מדוע ציווה ה' לקחת ולהחזיק בבית את הכבש מספר ימים קודם שחיטתו: כיוון שעם-ישראל לא עבדו עבודה-זרה בצורה חד-פעמית, אלא הם היו "שטופים בעבודה-זרה", כלומר: הם הושפעו משכניהם המצרים ועבדו את הכבש לעיתים די קרובות. לכן, כדי לעקור מציאות גרועה זו עד כדי שתקבע בליבם התנתקות פנימית ומוחלטת מעבודה-זרה (לא די היה אילו היו עושים את המצווה של 'דם פסח' בפעולה חד-פעמית, אלא) היה צורך בפעולה דרסטית, להשאיר את הכבש בביתם לצורך שחיטת מצווה במשך ארבעה ימים[3], כדי שאמונה טפילה זו תיעקר ותינתק מליבם.
ועל-דרך כפי שמצינו בניסיון העקידה שהקב"ה הראה לאברהם את מקום העקידה רק ביום הרביעי מזמן הציווי "קח נא את בנך"[4], והטעם לזה: שלא יאמרו שמכיוון שה' זרזו ובלבלו – לא היה לו זמן לחשוב על-כך ולהתחרט.
***
וההוראה לפועל בעבודת ה': נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ולכן, כשם שההכנה ליציאת-מצרים היתה על-ידי 'סור מרע' ו'עשה טוב', כך גם עתה, כהכנה לגאולה העתידה צריכים אנו לפעול גם ב'עשה טוב': לזַכות יהודים במצוות מעשיות[5], וגם בסור מרע: שיש לקחת את ה'עבודה-זרה' של היום ולהופכם ולנצלם לעבודת ה' ולהפצת התורה (בבחינת "משכו וקחו לכם", כפי ששחטו לה' את האליל של מצרים).
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[1]
ומה שכתב רש"י שהיתה טעונה ביקור ממום ארבעה ימים – אין זה מתרץ,
כי רואים שב'פסח דורות' אין צורך לקנות את הכבש ארבעה ימים קודם שחיטתו למרות
שטעונה ביקור ממום.
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[2]
כפי שמצינו בפר' וארא ש(כאשר משה סירב להישאר במצרים ולזבוח שם את
הכבש, ה'אליל' של מצרים) אמר משה לפרעה: "הן נזבח את תועבת מצרים
לעיניהם ולא יסקלונו" (בתמיהה).
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[3]
ובפרט שהיה זה מסירות-נפש מצידם, כדברי משה הנ"ל: "הן
נזבח.. והם לא יסקלונו?!" [ראה גם לקו"ש ח"א בתחילת השיחה].
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[4]
שהרי משעת "וישכם אברהם בבוקר" ויציאתו מביתו חלפו שלושה
ימים (כנאמר "ביום השלישי וישא אברהם.."), וכיוון שהציווי היה יום קודם
ל"וישכם", הרי שמשעת הציווי חלפו ארבעה ימים.
N-US;mso-fareast-language
N-US;
mso-bidi-language:HE">[5]
כפתגם בעל-ההילולא אדמו"ר הריי"ץ [על-פי תנא-דבי-אליהו]
על-הפסוק "כי תראה ערום וכסיתו, ומבשרך אל תתעלם": שכאשר רואים יהודי
"ערום" ללא ציצית וללא תפילין, אזי מוטלת עליך המצווה –
"וכסיתו" (לעזור לו בעשיית המצוות).
דע מה שתשיב...חשבשבת
ב. ההתייחסות של החסידים כיום אל הרבי כמשיח.
ג. ההתייחסות של החסידים כיום אל הרבי כחי וקיים.
א. חב"ד זה הרבי. אף א' לא הוסמך ע"י הרבי לייצג אותו, או לדבר בשמו מעולם. לכן כאשר רוצים לברר מדוע "חב"ד" עושה או לא עושה משהו, צריכים לכל לראש לברר מהי עמדתו של הרבי בנדון. לשם כך יש לעיין במשנתו, ולכן הדברים דלהלן מתבססים ברובם על דברי הרבי בעצמו, בתוספת מקורות נוספים. שאר ההרגשים וכו', אין מקומם בבירור עמדתה של תנועת חב"ד.
ב. התייחסות החסידים אל הרבי כמשיח נובעת לכל לראש מדברי הרבי בעצמו. אצטט מספר ביטויים מתוך שלל גדול: 1. הרבי מגדיר (קונטרס בית רבינו שבבל) את ביתו – 770 כ"בית משיח", 2. הרבי חוזר ריבוי פעמים (לדוגמא שיחת ש"פ משפטים ה'תשנ"ב) על כך ש"משיח – מנחם שמו", ועוד ריבוי ציטוטים שבהם הרבי מרמז ברמזים עבים על היותו מלך המשיח.
כבכל סוגיא, מי שמעוניין לעמוד על עומקה, נדרש לא להסתפק בציטוטים בלבד, אלא ללמוד את הנושא לעומקו. ואכן תורתו של הרבי זמינה היום גם באינטרנט (http://otzar770.com/) ותוכל לעיין בשיחות בעיקר מהשנים ה'תשנ"א-נ"ב (1991-92) בהם הירבה הרבי לדבר על הנושא של הגאולה בכלל ועל היותו מלך המשיח בפרט. שיא השיאים הי' עידודו של הרבי (החל מקיץ ה'תשנ"א, ובעיקר משנים ה'תשנ"ג-נ"ד) לשירת 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!. הרבי לא הגביל את הדברים לתקופה או תאריך, ולכן הדברים הינם בתוקפת גם היום.
גם מבחינה הלכתית, הרמב"ם שהינו הפוסק היחיד שמתייחס הלכתית לנושא הגאולה, לא מתנה את היותו של מלך המשיח מן החיים, והגמ' אף מציינת זאת בפירוש: "אי מן חייא אי מן מייתי". ואכן, ישנו פס"ד של מאות רבנים (חלקם הגדול לא מרבני חב"ד) הפוסקים כי הרבי הוא מלך המשיח (http://www.psakdin.net/).
ג. כנ"ל לגבי ההתייחסות אל הרבי כמשיח, גם ההתייחסות אל הרבי כאל חי וקיים נגזרת מדבריו של הרבי. הרבי התייחס אל עצמו כאל 'הדור השביע' החל מהמאמר הראשון שנשא הרבי ביום קבלתו את הנשיאות, והכריז כי דורנו זה הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה.
מכיוון שדורנו הוא דור הגאולה, והדור נקבע לפי הנשיא (שזו הסיבה שכאשר עלה הרבי לנשיאות החל הדור השביעי) – הרבי, לא ייתכן כי תהי' אצל הרבי פטירה, מכיוון שהסתלקות של הנשיא, מסיימת את הדור, היפך דברים של הרבי. נקודה נוספת אלי' התייחס הרבי היא כי ישנו הבדל מהותי בין קודמו – הרבי הריי"ץ לבינו (ראה באריכות בשיחת ש"פ יתרו ה'תשנ"ב) בכך שאצל הרבי הריי"ץ היתה הסתלקות הנשמה מהגוף, משא"כ אצל הרבי יהיו חיים נצחיים ללא הפסק בינתיים. מכל זה משמע ברור כי הרבי חי וקיים, וגם אם הדברים לא נראים בעינינו, הרי כפי שהרבי הזכיר בקשר להסתלקות של הרבי הקודם, זהו רק ניסיון לעינינו.
האמת שבצורה אחרת מפורשים הדברים בנוגע לצדיקים אחרים, כמו: דוד מלך ישראל חי וקיים, משה רבינו לא מת, יעקב אבינו לא מת, ואף מסופר כי רבי – רבי יהודה הנשיא, הי' מגיע לקדש אחר הסתלקותו ומוציא את בני הבית ידי חובה. אלא שאצלם מדובר ברובד רוחני וגשמי הקרוב אל הרוחני, משא"כ אצל הרבי מדובר בחייו הגשמיים כפשוטו.
המורם מכל הנ"ל הוא, כי הרבי פסק על עצמו כי הוא מלך המשיח והוא חיי וקיים, ולכן תנועת חב"ד לא מעלה על דעתה להעמיד ח"ו נשיא אחר במקום הרבי, אלא כולם עומדים מוכנים ודרוכים להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח שליט"א תיכף ומיד ממש!
אכן רואים במוחש כי מאז ג' תמוז תנועת חב"ד גדלה בכל המישורים, הן במספר הבעלי תשובה שהתקרבו, הן בכמות המוסדות והבתי חב"ד שהוקמו, ולא כפי שכתבת שחב"ד צריכה לחזור אל עברה.
בלבול בנושא המשיחאנונימי (פותח)
נדהמתי לקרוא מה שנכתב בנושא המלך המשיח, זה מאד מעוות ומסוכן.
א. יעקב לא מת: משום ,מה זרעו בחיים אף הוא בחיים" היות וזרע ממשיך את דרכו, הוא ממשיך חייו דרכו, אך למעשה הוא באמת נקבר במערת המכפלה. כך גם בנושא הרבי: אנו הממשיכים דרכו, ממשיכים אותו אך הוא באמת נקבר, זאת מוכח.
ב. הרב אף פעם לא אמר שהוא מלך המשיח. חיים נצחיים יש לו בתור צדיק אך אין לזה קשר למלך המשיח.
ג. תנועת חב"ד בכללה אינה מכריזה על הרבי שהוא מלך המשיח, זו רק דעת המשיחיסטים בניגוד דעת הרבי.
אני מקווה שעכשיו הדברים ברורים יותר.
בברכה לגאלה קרובה.
זה^^^^ מוקדש לiiחשבשבת


ד' שבט - יום ההילולא של הבבא סאלי זצוק"ל.משיח נאו
הספר "תורת המלך"כלבו רפיק
דבר תורה לפרשת ואראמושיקו
שבת שלום וחודש טוב ומבורך !
איחוד משפחותמושיקו
זמן מה אחר כך נסעה הרופאה לחופשה באירופה. בעודה משוטטת לה ראתה שני בחורים שנראו רבנים. היא פנתה אליהם וסיפרה להם את הסיפור ואמרה שהיא רוצה לדעת אם אכן היא יהודיה ומה כתוב בשרשרת.הם אמרו לה את השם שכתוב בשרשרת, ואמרו שבקשר לשאלתה-שתכתוב לרבי מלובאוויטש ותשאל אותו. היא אכן עשתה כך וכתבה לרבי והרבי ענה לה אין לה מה לדאוג, היא יהודיה, ושבמקום לטפל בפולנים שתעלה לארץ ישראל ותטפל שם בילדים יהודים.היא שמעה לעצתו ועלתה לארץ וגרה בירושלים,נישאה ליהודי ובנתה ביתה. והתקבלה בבית חולים לעבודה.
והסוף? הסוף טוב והסיפור אמיתי.
תודה רבה ,מאוד מחזקבן ציון גגולהאחרונה
הצאצאים מתכנסים....חשבשבת
דבר תורה לפרשת שמותמושיקו
פרשתנו מספרת על תחילת השעבוד 1 של בני ישראל במצרים וגזירותיו של פרעה 2, בריחתו של משה מפרעה למדין 3 וחתונתו עם ציפורה 4 בתו של יתרו כהן מדין 5. משה רועה את צאן יתרו 5 במדבר 6 ושם נפגש עם המחזה שהסנה בוער ולא נשרף 7. משה מקבל ציווי מה' לחלוץ את נעליו 8 ומתקרב למקום וה' שולח אותו לגאול את בני ישראל 9.
כאשר ה' אמר למשה שהוא יהיה שליחו להוציא את בני ישראל ממצרים 9, אמר משה רבינו לה': אני מגיע לבני ישראל ואומר להם: "אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" 10, מיד בני ישראל ישאלו אותי "מַה שְּׁמוֹ" 10? וממילא "מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" 10?
שואל הרבי מלך המשיח מספר שאלות על הדו-שיח של משה עם ה'. למה בכלל חשב משה שבני ישראל ישאלו אותו מה שמו של ה'? הרי בני ישראל יודעים מי זה "אלוקי אבותיהם" 11, אבותיהם הרי למדו אותם וסיפרו להם על ה'? ומצד שני מדוע משה לא ידע מה להשיב להם?
מביא הרבי מלך המשיח את המפרשים, שמסברים שלה' ישנם מספר שמות וכל שם מורה ומסמל על צורת הנהגה שונה. לדוגמה: שם אלוקים מורה ומרמז על מידת הדין 12 ושם הוי' {שמו של ה' שבדרך כלל מוזכר בתורה 13} מורה על מידת הרחמים וכו'. וכשבני ישראל ישאלו את משה "מַה שְּׁמוֹ"? הכוונה היא באיזה שם משמותיו של ה' עומדת להתבצע גאולת מצרים כלומר באיזה אופן הנהגה הם יגאלו? האם תהיה גאולה מצד מדת הדין או מצד מדת הרחמים? זהו ההסבר על שאלת "מַה שְּׁמוֹ".
על ההסבר הזה של המפרשים, שואל הרבי מלך המשיח: לכאורה מה זה משנה על ידי איזה שם או באיזה צורה יגאלו? מדוע חשוב לבני ישראל לדעת את אופן הגאולה? הרי הגיע כבר זמן הגאולה ונגמר כל השעבוד והגלות והרי ברור שהגאולה מגיעה ממידת הרחמים. ואם הגאולה מגיעה ממידת הרחמים אז מה בכלל השאלה של "מה שמו" הרי ברור שזה משם הוי' - מדת הרחמים.
על זה עונה הרבי מלך המשיח, שחששו של משה שבני ישראל ישאלו שאלה קשה ועמוקה עוד יותר: איך יתכן שה' הניח לנו להיות בגלות מצרים ולהשתעבד כאן כל כך הרבה שנים בגלות שכה מרה ונוראה? על ידי איזה שם מ-'השמות' של ה' זה היה? איזה דרך הנהגה אִפשרה גלות כזו שרק אחריה תבוא הגאולה?
ועל שאלה כזאת מוסיף משה: מה אומר אליהם? הרי הם צודקים. גם משה רבינו מצטרף לשאלה זו ושואל "מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"? כיצד מאפשר ה' את סבלות בני ישראל בגלות?
על כך עונה ה' למשה ואומר התשובה לשאלתך היא: "אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה" 14 וזה גם מה שאתה צריך להגיד לבני ישראל: "אֶהְיֶ-ה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" 14. עוד אומר ה' למשה "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" 15.
על השאלה "מַה שְּׁמוֹ" עונה לו ה': "אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה". מסביר רשי"י: 16 "אֶהְיֶ-ה" - עמם בצרה הזאת, כמו - "אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה" - עמם בשעבוד שאר מלכויות 17.
ה' נמצא ביחד עם עם-ישראל בצרתם וכלשון הנביא ישעיהו "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" 18 וה' נמצא גם במצב של גלות וגם הוא {כביכול} סובל כאשר בני ישראל סובלים, אין ה' נוטש חס ושלום את בני ישראל בגלותם והוא גם אינו מתעלם ממצוקותיהם. ואדרבה "אהי-ה אשר אהי-ה" הוא לא רק נמצא עם עם-ישראל אלא הוא סובל יחד אתם את גלותם.
נקודה מעניינת נוספת שניתן לציין היא שבפסוק "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" 15 המילה לעולם כתובה בתורה ללא האות ו' {בכתיב חסר} כתיב זה רומז על העלם. מידת הרחמים נמצאת במצב של העלם. אמנם, "אהי-ה עמם בצרה" - ה' נמצא עם בני ישראל בגלות, אך מידת הרחמים נמצאת במצב של העלם. מידת הרחמים מוסתרת עד שהיא מתגלה כאשר מגיע הזמן של הגאולה.
זהו גם המצב שלנו בגלות, ה' נמצא איתנו בגלות ובעזרת ה' נצא ביחד מהגלות לגאולה האמתית והשלימה. ואז נאמר תודה רבה על הכל 19 כי אז נבין את מה שהיה כמו בגלות מצרים שהירידה הייתה כדי שיצאו ממצרים ברכוש גדול.
(ליקוטי שיחות חלק כ"ו פרשתנו)
שבת שלום ומבורך !
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
מקורות והערות:
1 "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א, יא), "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג), "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות א, יד).
2 "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ" (שמות א, טז).
3 "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן" (שמות ב, טו).
4 "וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּו לְמֹשֶׁה" (שמות ב, כא).
5 "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן" (שמות ג, א).
6 פירוש רש"י על הפסוק "וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" (שמות ג, א) מסביר רש"י: "כדי להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות זרים".
7 "וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב).
8 "אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג, ה).
9 "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג, י).
10 "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג).
11 כמו שאנו מוצאים בהמשך שה' אומר למשה "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב" (שמות ג, טו) משמע מזה שהם יודעים מי זה.
12 פרוש רש"י על הפסוק (בראשית א, א) על המילים "ברא אלוקים" שתחילה עלה במחשבתו יתברך לברא את העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מידת הרחמים וזהו שכתוב בהמשך (בראשית ב, ד) "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" ה' לפני אלוקים - רחמים לפני גבורה.
13 מכיוון שאסור להזכיר ולכתוב את שמו של ה' כמו שהוא - י - ה- ו - ה - לכן הוא נכתב ונאמר בלשון החסידות בשם הוי'ה.
14 שמות ג, יד.
15 שמות ג, טו.
16 פרוש רש"י על הפסוק (שמות ג, יד) על המילים "אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה".
17 כלומר בשאר הגלויות.
18 לשון הפסוק במלאו "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם" (ישעיהו סג, ט).
19 "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א).
הבעיה הדמוגרפית של פרעה..מושיקו
על הפסוק: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" יש מחלוקת בין רב לשמואל – אחד אומר: מלך חדש ממש, ואחד אומר: שנתחדשו גזירותיו.
אחרי כל הפירושים וההסברים של שתי הדעות הללו, עדיין אינו מובן בשכל אנושי איך תוך מספר שנים מועטות יכולה להתרחש מהפכה שכזאת? שפרעה יגזור כאלו גזירות קשות על עם ישראל, כפיות טובה שכזאת? כאשר האנשים משני הצדדים עדיין חיים? בין אם מדובר במלך חזק המעוניין לבסס את שלטונו ולקדם את עניני ארצו, וודאי אם מדובר באותו המלך שכרסו מלאה באינטרסים לאומיים - היה חייב לשמור ולשמר את עם ישראל במצרים להבטחת שלטונו ולהבטחת בטחונה וכלכלתה של מצרים?
עזר לנו הקב"ה והגענו לימים אלו – ימי שלטונו של ביבי נתניהו (טוב ליהודים!), וכעת אנו לומדים על בשרנו להבין את פרעה מלך מצרים:
בימים ההם כשבת המלך פרעה (ולא משנה איזה) על כסא מלכותו – מצרים הייתה המעצמה מספר אחת בעולם. כל הכסף והזהב העולמיים היו במצרים והיו שייכים לפרעה, חוץ ממצרים עצמה על תכולתה הנדל"נית והאנושית שהיו שייכים לפרעה באופן אישי! היה לפרעה מה לחשוש ממלחמות חיצוניות? הייתה לו בעיה בטחונית? כלכלית? חברתית?
אז מה הסיפור שלו?
התשובה נעוצה בפסוק הקודם: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו מאוד מאוד".
זאת הנקודה.
בעיה דמוגרפית!
עם ישראל היו אנשים מלומדים יודעי ספר, חכמים וצדיקים. לפרנסתם הם עבדו כרועי-צאן. לא הייתה סיבה לממלכה לחשוש מהם. ועוד חשש כזה שבמצב מלחמה הם יערקו לצד השני וילחמו במצרים בלי סיבה מוצדקת?
אלא, היהודים התרבו בצורה חסרת תקדים עד שכאשר מצרי אחד ביקש למצוא את חברו הוא ראה אלף יהודים לפני שראה מצרי בכלל, בגני הילדים נרשם רוב יהודי מוחלט במדינה.
תופעת ה'חזרה בתשובה' הגיע למימדים חסרי תקדים, סגן וממלא מקום נשיא המדינה (בלשוננו: משנה-למלך) הוא יהודי שמצרים חייבת לו הכל, כל ניסיון להרכיב קואליציה בלעדיהם לא יצליח, ויש חשש כבד שבדור הבא מצרים תהיה מדינה יהודית, רח"ל.
זה מה שהפריע לפרעה. עם ישראל לא ביקש כלום ולא התערב בניהול המדינה וודאי שלא הפריע ולא איים על מצרים, הוא בסך הכל רצה לשמור על ה'סטטוס קוו' שהונהג בימי יוסף הצדיק. אבל פרעה פתח במלחמת חרמה והסית את עמו נגדם.
הוא ציוה להשליך ליאור את כל הבנים וכך ניסה לפגוע בריבוי הטבעי, היום קוראים לזה: 'פגיעה בקצבאות הילדים'.
הוא הכריח את החרדים להיכנס לשוק העבודה המקומי בעבודות משפילות ובזויות שאינם הולמות אותם. ורק לאחר שגורם בכיר מאוד בארמון פרעה (משה רבינו) התערב למענם הם קבלו את יום השבת למנוחה.
בארץ גושן הוקפאה הבניה והיהודים אולצו לבנות שני ערים חרדיות: חריש וכסיף (סליחה: פיתום ורעמסס) כשבסיום הבניה החריבו אותם שוב ושוב.
פרעה שיסה בהם את התקשורת כל הזמן והפחיד את העם שמצרים הנאורה הולכת להיצבע בשחור... היהודים הולכים לעשות כאן 'מדינת הלכה'... ועל תקציב לישיבה שיהודה הקים אין מה לדבר בכלל.
מצרים ייבאה לארצה מאות אלפי ערב רב, והכל בכדי לאזן את...
הבעיה הדמוגרפית!
חוזה המדינה: מצרים בן כוש בן חם בן נח לא היה מרגיש בה בבית, הוא היה חושב שיש שם הרבה יותר מידי... חרדים.
מזהים את ביבי נתניהו?
אגב, ביבי נתניהו הוא גם ראש ממשלה בקדנציה חדשה וגם נתחדשו גזירותיו.
קרדיט לאתר חב"ד בית שמש
דבר תורה לשבת פרשת ויחימושיקו
תודה וישר כח. ממש יפהיהודה.אחרונה
שאלה יפהמושיקו
הנה קישורחשבשבת
הרבי אומר שהוא חי בגוף גמשי באופן נצחיבן ציון גגולה
סתם הערה..חשבשבת
תיקון טעותחשבשבת
למאירוביץ' היקר!מושיקו
צדיקיםאנונימי (פותח)
ומנין?מושיקו
זה מה שאתה אומר...חשבשבת
הנה שאלה שתשאל את המשפיעים הלא משיחסטיםבן ציון גגולה
מעבר לוויכוח ההסטורי האם לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח,
הרבי אומר הוראה לפרסם לכל אנשי הדור שהוא נביא ,שופט ויועץ הדור בשיחת פרשת "שופטים" ז' באלול תשנ"א בסעיף יא , יש כאלו שאומרים שהרבי דיבר על הריי"צ[הנקודה החבדית אחד ] אני אישית לא מבין כך וגם כל מי שהראתי לו את השיחה [מחוץ לחב"ד כדי לשמור על אובייקטיביות] כעת יש קבוצה שמפרסמת את הנביא ויש קבוצה שלא מפרסמת לא על הריי"צ ולא על הרבי למה?
הרני מביא את המקור כדי שאפשר יהיה לבחון את הדברים:

