תוריד למחשב וזהו

הסתדרתי בסוף, תודה!

תודה

ומן הסתם גם לא עובדים ברצף עד הפנסיה.

משכורת ממוצעת - כמעט 2000 שח בחודש.

 

מסכין איתך ולכן בדיוק זה הועלה לכאן. להבהיר כמה השנים הראשונות חשובות. 

באופן עצמאי במניות או בקניית דירה לא נותן תשואה גבוהה יותר ?

לא דיברתי ספציפית על קרן פנסיה אלא לזמן הפנסיה ודובר בהשקעה במניות.. אתה יכול להשקיע בקרן פנסיה במסלול מנייתי, אתה יכול להשקיע בקופת גמל לקצבה ואתה יכול לחסוך עצמאית.

 

לגבי דירה חד משמעית לא.

בוא ניקח מקרה היפותטי בסדר? אתה רוצה לקנות דירה שעולה מיליון לשם כך יש לך הון עצמי של 250000 שח. ועוד איזה 30 אלף נוספים לעלויות נוספוות (תיווך עו''ד יועץ משכנתא וכו')

השגת משכנתא למשך 25 שנה בריבית ממוצעת של 2.5 אחוז (זול מאד מאד) יצא לך בחדש 3365 וסה"כ 1009388

נניח אתה משכיר אותה במחיר טוב. 3500 שח כל חודש כיסית את המשכנתא. לא היה לך אפילו לא חודש אחד ללא שוכרים ולא הוצאת אפילו שקל אחד על תיקונים (לא הגיוני אבלל היפותטי) עכשיו במשך 20 שנה נוספות אתה מקבל שכירות 3500 בחודש כפול 240 חודשים זה עוד 840 אלף שח. הדירה גם עלתה לך במחיר פי 2 שווה עכשיו 2 מיליון.

שורה תחתונה השקעת 280 אלף ל45 שנה ועכשיו יש לך ביד דירה בשווי 2 מיליון ועוד 840 אלף רווח.

 

עכשיו ניקח את התרחיש הזה לשוק ההון אתה משקיע 280,000 שח ל45 שנה במסלול עוקב מדד (התשואה הממוצעת היא 8-9 אחוז, נהיה פסימים. 7 אחוז) בדמי ניהול של 0.5 (לא סיפור להשיג אפילו פחות עם סכומים כאלו)

התשואה שלך כעבור 45 שנה תהיה 4693174. כן. יותר מ4 מיליון. אמנם אם לא השכלת לחסוך את זה באפיק שיתן לך הטבת מס כגון קופת גמל לקצבה תשלם מס מיליון מאה ועדיין יהיה לך 3.5 מיליון!!!! 

 

ברור שאם משקיעים כסף לפנסיה כדאי מאד שהוא יושקע בצורה שתפטור אותנו ממס. עכשיו נניח שמנו בקופת גמל לקצבה או להשקעה שאכן נותנים לנו אפשרות למשוך כקצבה ללא מס. כמה קצבה חדשית תהיה לנו לכל החיים? המקדם המשוער לגבר הוא 200-250. נהיה פסימיים ונחלק את ה4.7  מיליון ב250 ואנחנו מקבלים קצבה לכל החיים של 18772 שח במקרה הפסימי.

 

יותר מה3500 שכירות של הדירה. 

 

דירה ב600000 שח. שכירות 2000. הון עצמי 200,000. אוקי? הוצאות נלוות 15,000 משכנתא של 415 אלף שקל למשך 23 שנים יוצא לנו בריבית משכנתא נמוכה מאד של 2.5 אחוז החזר של 1979 ש"ח. בוא נניח שוב שכל החודשים היהשוכרים, לא הוצאנו שקל אחד על תיקונים (יותר נכון בוא נעגל שכל ההוצאות שלנו בממוצע 21 בחודש כדי שיהיה לנו עגול וכאילו השכירות היא בול על המשכנתא)

אז אחרי 23 שנים הבית שלנו ואנחנו מקבלים שכירות 2000 עגול מידי חודש בחדשו למשך 22 שנים נוספות. 528000 שח. הדירה לא רק הכפילה את המחיר שלה אלא שילשה אותו היא שווה עכשיו 1800000 ועוד ה528000 סה"כ2,328,000 שח רווח.

 

ניקח את ההשקעה של 200,000 השקלים למשך 45 שנה בתשואה ממוצעת של 7 אחוז בדמי ניהול של 0.5% כמו שכתבנו בדוגמא הקודמת ויצא לנו 3,352,267 שח. מיליון יותר 

אמנם אם נשלם מס יצא ששילמנו כמעט 800,000 ועדיין אנחנו ב200,000 יותר מאשר דירה. כמובן שננסה להיפטר מהמס הזה כמה שיותר ע"י השקעה במכשירים פטורים ממס (קופות גמל למיניהם וקרנות השתלמות)

 

וזה בהנחת מצב שבמשך 45 שנה אתה לא מוציא שקל על הדירה, אתה לא מתעסק עם לחפש שוכרים, אתה לא מפסיד חודש אחד של שכירות, אתה מקבל משכנתא מאד מאד זולה... ועדיין לטווח של פנסיה זה הרבה פחות משתלם

 

@אניוהוא

א. אם מחיר הדירה עולה גם מחיר השכירות ודאי עולה. וזה דבר שלא שיקללת.

ב. משכנתא ב2.5% היא אכן זולה מאד, אבל יש אפשרויות אחרות למשכנתאות שהתשלום בסוף הדרך הוא זול משמעותית - או קיצור התקופה תוך כדי.
ובגלל התייחסות למשכנתא כמשהו אחיד לכל אורך השנים - זו טעות נפוצה ויקרה...

ג. אני מסכים שלפני שקונים דירה להשקעה צריך לעשות הערכה דומה למה שעשית, ויתכן גם ברוב המקרים המסקנה תהיה כמו שלך.
אבל דירה למגורים זה עניין אחר לדעתי

למגורים יש מימד של חוסן נפשי, וכן אין את הבאג של צורך למצוא שוכרים.

מאידך גיסא יש את העניין של התאמה בין הדירה לצרכים.

 

אני חושב שכלכלית לרוב זה לא יוצא. ובמחירים שיצאו לפחות בדוגמא הראשונה גם אם שכר הדירה יכפיל את עצמו עדיין יהיה פער (בעצם ככל שאחוז המימון גבוה יותר). ועדיין כשדירות הכפילו את המחיר השכירות עלתה בכ30 אחוז רק לזכרוני... (אחת הסיבות לכך שמדד המחירים לצרכן לא עולה היא כי הוא לוקח בחשבון עליה של מחיר שכירות ולא עליה של מחירי דירות)

 

נכון שמתייחסים למשכנתא כאל גוף אחד אבל אם מישהו בא ואומר אני יכול להוסיף עוד כסף מעבר לשכירות כל חודש כדי לקצר את המשכנתא ולחסוך זה מצויין אבל אז בחשבון שלנו יהיה צריך להוסיף את הכסף גם להשקעה שלו. וזה כבר חשבון שאי אפשר לעשות כי לא יודעים מתי בדיוק יהיה כסף נוסף וכמה אבל עקרונית  - גם אם לא ישלם ריבית בכלל (הריבית שם בחשבון הזה היא כ260 אלף. בוא נגיד שאין לו בכלל ריביות הפער עדיין במיליונים

וגם לעצמאים יש מינימום שחייבים (840 ומשהו) שמעבר לו לא חייבים...

 

וגם לאברכים/סטודנטים/מובטלים כדאי מאד להבין את החשיבות של זה ולחסוך גם אם אין עבודה מסודרת שמפרישה לפנסיה (וגם למי שהתחיל לעבוד ועוד לא מפרישים לו)ס

מבחינת יחס בין מה שאתה משלם למה שאתה מקבל - אף פעם לא היה יותר מידי שווה.

מצד יכולת להרוויח יותר משכיר], שליטה על הזמן שלך, יכולת גמישות תעסוקתית, וואלה יש יתרונות

כל המשחק הזה זה משחק סכום אפס
אבל רק מי שיש לו כוחות נפש לזה לא יפשוט רגל אחרי כמה חודשים. זה קשה

ומצד שני אתה משלם יותר תשלומים למדינה (מע"מ ובט"ל, מס הכנסה לא קשור, להיפך אתה יכול להזדכות על דברים שכשכיר אתה לא מזדכה)

שורה תחתונה גם אחרי ההפרשות הגדולות אפשר להרוויח יותר. כי שכיר מקבל הרבה פחות על אותה עבודה שעצמאי עושה.

 

לכן אם אתה טוב בהתנהלות עצמאית לרוב זה יותר כלכלי להיות עצמאי (בתנאי שאתה טוב במקצוע שלך שיש לך ביקוש ואתה יודע לשווק את עצמך וכו')

לכן גם צריך לשקול הרבה האם שווה לפדות כספי פיצויים.

 

 

אסור. אף פעם לא שווה למשוך פיצויים. לא לשקול כי התשובה מוחלטת. רק במקרים מאד מאד חריגים אולי כדאי

עדיף לקחת הלוואה מאשר למשוך

לא עליך ולא עלינו יש מקרים שאין ברירה.

 

 

ברור שיש מקרים חריגים. אבל זה פשוט לא נכון שצריך לשקול האם שווה. כי שווה זה לא.

צבר פנסיה בצבא היה בקבע
ואחרי זה גילה שיש לו כפול

לתת תחושה שזה "שווה" במקרים מסויימים.

 

השאלה למעשה היא האם הכרחי, ולשקול את התוצאות לטווח ארוך. זה לא פחות X כסף, אלא הרבה יותר.

יש גם את נושא הפגיעה בפטור ממס בגיל פרישה.

שאם אתה שם כסף בתיק ל20 שנה אתה 100 אחוז תרוויח משהו. וככל שזה פחות זמן הסיכוי להרוויח יורד.

אבל בעיקרון הוא אפילו הגזים. 15 שנה זה כבר 99.99%. 

לא דווקא קדושים אלא דברים פחות חומריים. שיש להם יותר קיום.
"כי הנפש לא תמלא"

זה לא הניק שלי!

לפחות את החתימה שלי תשים...

 

אבל אני לא עד כדי כך משוגע.
אל תגזימי כבר

אם אתה לא כ"כ משוגע.

ואז אני לא אגזים כבר

מה אכפת לך שפשוט נהנה פה ויהיה נעים ונחמד?
כואב לך שטוב לנו?
אתה הרי באמת לא אדם רע. אז למה סתם לפגוע?
אני רציני. זה לא נעים. זה פוגע. זה מעצבן ברמות. ופשוט סתם. אין סיבה.
אח יקר
שחרר אותנו מהשטויות האלה
ואם יש משו ְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְְ שאפשר לעזור לך רק תגיד אני אשמח ממש.
אבל למה ככה?
למהצלפגוע באנשים שלא עשו לך כלום?

עשיה
חוויות
וכו'

ברמה הרוחנית, אנחנו מחוברים וקשורים זה בזה. יש השפעה להתנהלות שלנו על האחרים. לא רק על המעגלים הקרובים פיזית. מהבחינה הזאת כל דבר טוב שאדם נמצא בו משפיע טוב על כולם.

נראה לי שהתכוונת לרובד יותר פשוט.
אז זה אולי מצריך באמת להתמלא - כמו שכתבת. מי שעובד לאורך זמן, לומד הרבה, מתקן ומדייק את המידות והאישיות שלו, ועושה את זה בשמחה וחיבור ולא בפסיביות - הוא מתמלא. ואז זה גולש החוצה בכל מפגש שיש לו עם אחרים.

אבל מעניין אותי - למה הסגנון הטוטאלי שהשתמשת בו? לכל אחד בכל מצב.. תמיד..

אני רוצה להרגיש שיש תמיד מה לתת.
בכל התחומים.

וזה טוב. רק אולי כדאי לזכור שמותר לא להיות מושלם כאילו, יש אחד מושלם. אנחנו בני אדם. אז הגיוני שלא בכל תחום נהיה מונחים ומלאים.

אבל תמיד טוב לשאוף, לא?

מילוי בשבילך זה כשיש לך תמיד מה לתרום לאחר ואת חושבת שבשביל זה שווה לקום בבוקר...
זה מראה על נפש מאוד כללית ונדיבה

דבר ראשון כדי להצליח צריך להוריד את המילה "תמיד" ו"כל אחד". את בסך הכל בן אדם, אל תשאפי להיות מושלמת אלא תשאפי להתקרב לשלמות.

דבר שני אדם צריך לתת לאחר כשהו מלא. שמעתי משל: תעשי פרמידה של כוסות. הדרך היחידה של כוס למלא את הכוסות שמתחתיה זה להתמלא עד הסוף ואז המים הנוספים שהיא תקבל ימלאו אחרים. כדי לתת צריך לקבל. בהתחלה צריך יותר לקבל כדי להתמלא. כן צריך להיות יותר אגואיסטים ולדאוג לעצמך למען הכלל. זה הרעיון של ישיבה- מילוי עצמי בצורה מרוכזת ומסיבית כדי שנוכל להשפיע מזה למען הכלל כשנצא מהישיבה (תמיד צריך להמשיך לקבל כדי לתת אבל בהתחלה צריך יותר לקבל כדי להיות מוכשר לתת.

אני חושב ששיפור עצמך למען הכלל גם נותן הרבה כוח לקום בבוקר כמו הנתינה לכלל בעצמה. כל עוד את מחוברת לדבר גדול אז יש כוח. לאנשים בעלי מטרה לא ברורה אין הרבה כוח. לאנשים עם מטרה גדולה כמו חלום אישי יש הרבה כוח. לאנשים עם מטרה אלוקית יש אין סוף כוח. "בשביל מה גדול אפשר לפתור כמאת כל איך" (ויקטור פרנקל) ככול שתתחברי יותר חזק למטרה האלוקית כך יהיה לך יותר כוח

חשוב מאד!
כתבת יפה.

תודה לך על המחמאה

אני אישית ממליץ על קינוחים😋

אוי לי ואבוי לי

בערק יש חומר שעוזר לגוף למחזר מצבים בלתי הפיכים,
כמו רלוקגנז וזורסטין

נגמלתי כבר מאלכוהול😅

יש דרך להשיג את החומר הזה באופן טבעי ולא משכר?

למרות שאתמול החברים שלי הביאו אבסולוט לבית והתחלנו בקטן וזה הדרדר.

בעיקרון יש לך את זה גם במעכבי חימצון למיניהם ..
יש אפילו חטיפים מיוחדים כאלה של בריאות שזה נמצא שם זה בריא מאוד

וזה נגמר

שתזכי להתמיד !!

אומיין אומיין!

דבראשון- אין לי רישיון אבל נראלי שכמעט לכל נהג יש את התאונה הקטנה / גדולה שהוא נתקל בה (בין אם גרם לאחרים או נגרמה לו)

אולי כדאי לעבד את התחושות מבחינה רגשית
כדי לעזור לעצמך להבין מה קרה ואיך להתמודד עם זה וגם כדי לא ליצור מצב של פחד או חרדה מנהיגה בעתיד.

אוטומט ולא גיר רגיל.

שאני מעריכה מאוד את האחריות של לבוא ולהגיד שאתה עכשיו לא יכול לנהוג אבל שהדבר הזה לא ישנה לך את החיים ואתה מתכוון לחזור לזה. אנשים אחרים היו יכולים לומר: "אני לא עולה יותר בחיים" ודברים כאלה ואצלך יש הכרה מדוייקת במצב. בעז"ה יעבור הפחד מהתאונה ותחזור לנהוג בבטחה ובזהירות. באמת כמו שאמרו רצוי שתסע עם מלווה למקומות בפעמים הראשונות שתעזר בו באמת עד שתרגיש שיש לך את זה. 

 

אבל הדרך להתמודד היא פשוט לעלות שוב על הכביש

אחרת הפחד רק ילך ויגדל 

אפשר לקחת איתך נהג מיומן 

לנהוג בזהירות 

לא לגעת בטלפון 

לנהוג רק בערנות 

 

להגיד תפילת הדרך

 

 

ומוסיפה. חשוב לעבד את החוויה. אמא שלי עשתה תאונה בגיל 18 כשהייתה נהגת חדשה, ועוד עם רכב של גיסה שהלך לגמרי, ומאז היא בטראומה ונוהגת רק בתוך העיר שהיא גרה בה. לא יוצאת לנסיעות בין עירוניות, וזה ממש תוקע אותה כי אז היא נוסעת בתחבצ או שאבא שלי או אחותי צריכים להקפיץ אותה, למרות שההורים שלי מחזיקים שני רכבים וסתם חבל..

ועל התאונה נאמר: כאשר יגורתי בא לי..

זה עניין של בטחון עצמי (כמובן שיכול להיות שאדם אחד אובייקטיבית פחות מוצלח בנהיגה מאחרים) הרבה פעמים הסיבה לחוסר הצלחה בנהיגה זה יותר מידי לחץ, ואם היית מגיע רגוע יכול להיות שהיית מצליח הרבה יותר.

קח מורה נהיגה טוב שייתן לך יותר בטחון

 

יעלה כסף אבל יעזור

 

כמובן, תלוי ביכולת הכלכלית שלך ובדיוק בשאלה מה אתה צריך. אבל מבחינתי זה היה הפתרון

 

 

אבא שלי הכריח אותי להמשיך לנסוע באותו יום בדיוק בגלל זה. שלא יהיה לי טראומה. נורא פחדתי, אבל ההתעקשות שלו השתלמה
היום אני נוהגת 25 ק"מ הלוך וחזור כל יום, לרכב ב"ה שלום
תבין שפשוט כולם עוברים את זה ותגיד למישהו להכריח אותך לנהוג איתו

 

כתבו לך כאן שאסור לך להכנע לפחד הזה ולוותר ולהמנע מלנהוג ואני בהחלט מסכים. אל תוותר. אבל

 

אני חושב שצריך לחלק בין שני סוגים של פחד. הפחד מהסוג הראשון הוא פחד משתק, כזה שמונע ממך מלכתחילה לנהוג וגורם לך לברוח מההתמודדות הזאת. הפחד מהסוג השני הוא פחד שגורם לך כל הזמן להיות דרוך ועירני ולא להיכנס למצב של שאננות, ועל פחד מהסוג הזה הפסוק מדבר, פחד שמונע ממך מלעשות טעויות ויכול להציל אותך מסכנות, ולא פחד שמונע ממך מלפעול. 

 

אישית, גם אחרי הרבה שנים של נהיגה ואפילו שב״ה יש לי בטחון עצמי בנהיגה, הפסוק הזה תמיד נמצא אצלי מאחורי הראש איפשהו בתודעה. לפני שאני נוהג, בין אם צריך לומר תפילת הדרך או לא, אני מתפלל לה׳ שלא אפגע באף אדם לא בגופו ולא ברכושו ולא אפגע לא בגופי ולא ברכושי. הרבה פעמים, למרבה הצער, יוצא לי לראות נהגים שאתה אומר לעצמך ״חבל שהוא לא מפחד״, אם הוא יפגע חלילה במישהו, איך הוא יוכל להמשיך לחיות כרגיל אחרי זה ? בן אדם שמסתובב עם אקדח טעון צריך לפחד. 

 

עשית טעות ? תנסה לבצע הפקת לקחים אחרי שסיימת לנהוג. אולי נסעת מהר מדי באופן שלא מתאים לסיטואציה ? נכנסת כמעט ברכב שעמד לצאת מהחניה ? פעם הבאה נסה לשים לב לדברים האלה. לא עצרת במעבר חציה להולך רגל שכבר ירד לכביש ? פעם הבאה נסה לחפש הולכי רגל כאשר אתה מתקרב למעבר חציה. (אין הכוונה שצריך לעצור להולכי רגל רק אם ירדו לכביש כמובן). 

ב. ללכת לטיפול שיעזור לך להשתחרר מהפחד.
(אני מכיר מישהו שהלך לטיפול בשיטת מוח אחד וזה עזר לו)

אבל הולכת לישון

פיי איזה יום חסדי ה'

וואלה

בדיוק אני רעב, לא הייתי מתנגד שירד לי מהשמים איזה טוסט

פסטה אם אתה רוצה

אני רעבה

את יודעת מה, שתזרוק באויר ונראה ליד מי זה ינחת...

כמו שהיה במן 

הפסטה שלי זה שלמות
לא כל אחד זוכה

נמאס כבר.

את לא מקבלת כי התנהגת לא יפה היום
(זוכרת על מה)

בנשואים טריים. ראיתי מה כתבת מהחשבון השני שלך 🤗

חח על מה את מדברת?

אה ואיי עכשיו קולטת שהתבלבלתי בינך לבין @משתדלת יותר

פאדיחה . 😑

מה כתבתי בנשואים טריים? ואיזה משתמש שני שלי את מכירה?

מה יהיה?

המנהל שינה את הניק כדי שידעו?

וגם שפעת וקורונה מהבורא נועדו לשמור את דרך עץ החיים ולקבל שיפעת השכינה שמחזקת מערכת חיסון ומחסלת מחלות בצורה טבעית

שינסה גם לא לנשום. 

תשקיע בכלים ותתחיל לנגר לך .
לומדים מטעויות ומהיוטיוב
עוד אפשרות לך לנגריה ותעבוד שם כמה חודשים

 

אני מבין מה שאתה אומר, לך על ניסוי וטעייה. אבל בשביל ההתחלה אני מעדיף שלא, המחיר של ניסוי וטעייה זה זמן, ואני מעדיף לשלם בכסף מאשר לשלם בזמן. 

עובד עם המורה נגרות ונהנה מזה מאוד.

אני לא מתייחס אליהם כאל אפיקורסים

אלא כאל תינוקות שנשבו

זו הבחנה.

תחשוב על עצמך.
תמיד יש במה להשתפר.

אלא תאווה.
סנהדרין סד ע"א: "אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא"
רש"י: "אלא להתיר להם עריות בפרהסיא - שהיה יצרן תקפן על עריות אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות אבל על עבודת כוכבים לא תקפן יצרן"
כפירה זה האופציה הכי נוחה למילוי תאוות והטענות השכליות הם משהו לענות לעצמך (ולאחרים) כדי להרגיע את המצפון

על 99% מהחכמים האחרים בעולם שחושבים וחשבו שהיהדות לא נכונה

והיהדות נשארה. חוץ מזה, אין מיש התנגד ליהדות וחקר אותה לעומק כמו מי שהגיע מבפנים - כמו בכל דבר ודבר.

שניזם (הדת הסינית העממית), הפילוסופיות ההודיות למיניהן, הבודהיזם, כל אלו דתות עם עבר של 1400-3000 שנים וכל אחת עם פי 100 ויותר מאמינים מאשר היהדות. עכשיו, מה הטיעון שלך שוב?

הנצרות והאיסלאם מודים שהיהודים קדמו להם, וגם בודהיסטים לא מקבלים ישראלים בגלל שהדלאי לאמה אומר להם שיש לנו דרך אחרת משלהם.
בקיצור יש הרבה מקורות חיצוניים שהדת הקטנה שלנו יש בה אמת השאלה היא מה מחפשים.

שום דבר ממה שאמרתי ולא התייחסת לטיעונים של אני הנני כאינני

הטיעון של דתות אחרות לא רלוונטי לפי מה שאמרתי.

אני טוען שזה לא משנה ואפשר להוכיח במידה שווה לכאן או לכאן.

רק שזה לא קשור בשום צורה לדיון שהיה ביני לבין הפותח

ל"כופרים" יש את כל הסיבות שבעולם לא להאמין באלהים וזה לא נובע משום גאווה.

אלהים מסתיר את עצמו וההתפתחות המדעית והטכנולוגית כבר לא מצריכה הסבר עלום על יצור מסתורי שאף אחד לא יכול להוכיח.

דווקא הדת וכל מאמיני האלהים המונותאיסטים על שלל צורותיהם כולל היהדות הם בעלי הגאווה הכי גדולים ומכל שפיכות הדמים הדמים לאורך ההיסטוריה דווקא הדת היא זאת ששפכה הכי הרבה בגלל גאווה. כל אחד חושב שהאלהים אצלו ובשמו הם הולכים וטובחים אחד בשני ואחד במאמין המקביל.


איזו מין הוכחה זאת שיש עם שקיים 4,000 שנה? הסינים קיימים 5,000 שנה אז קונפוציוס צדק?

מתוך אלפי תרבויות ועמים לאורך ההיסטוריה עם אחד שרד אחרי שניסו כל פעם להשמיד אותו. זה לגמרי מסתבר סטטיסטית.



אני עצמי כן מאמין באלהים. נוטה להאמין לפחות. אבל לא אקרא לכופר גאוותן או למאמין בור. כי זאת בדיוק ההגדרה של גאווה. זאת הגאווה עצמה, שאתה חושב שאתה יותר טוב ממישהו. זה מה שמביא במקרה הפחות גרוע לאפליה של מזרחים/שחורים/יהודים ותורות גזע במקרה הגרוע.

מוכח באמצעים לוגיים, כך שאין ספק על קיומו.

זו טעות שהדת גרמה להכי הרב מוות ראה ערך היטלר, מאו צה טונג וסטאלין.

הדת כן גרמה להכי הרבה מוות.

הדוגמאות שנתת הן של עריצים מהתקופה המודרנית החדשה שנהנו בסך הכל מיתרון טכנולוגי בכלי המלחמה.
אם בימי הביניים היה צריך צבא של עשרות אלפים איש ופרשים כדי לטבוח בעשרות אלפי איש, בתקופת היטלר וסטאלין צריך פצצה אחת, מטוס אחד ו2 לוחמים כדי לטבוח באלפי אנשים.

אתה מוזמן להסכים איתה או לא.

בכמה אלפי שנים הראשונות של העולם היה בעיקר ריבוי אלים- דבר שלא מביא למלחמות על דת כי האלים שלי קיימים וגם האלים שלו קיימים. המלחמה הייתה של כיבוש, והשילטון הרבה פעמים היה על ידי הנחלת תרבות (היוונים לא כבשו את העולם כדי להחזיר את כולם בתשובה...)

לאחר מכן הגיע התקופה של אמונה באל אחד של הנצרות והאיסלם וזה הביא לטבח נוראי מסיבות דתיות- או שהאל שלי הוא האחד והיחיד או ששלו

אחר כך הגיע המודרנה ותנועת ההשכלה שכפרה באלוקים ששופך דמים ואמרה שהחילוניות וההשכלה תוציא את המוות מהעולם ואז הגיע המהפכה הצרפתית ועוד הרבה מהפכות בעקבותהם בכל העולם וכל מהפכה גוותה דמים רבים ואחר כך הגיע מלחמת העולם הראשונה והשניה שגוותה יותר הרוגים משידע ההסטוריה

וכיום הגענו לעידן הפוסטמודרנה בה הבנו ש"אמת" זה מה שמביא לשפיכות דמים ולכן כיום אין אמת (אפילו בדברים הכי בסיסיים כמו אם אני גבר או אישה)

ויקיפדיה יכולה לתת בסיס קטנטן בנושא

מי שמחפש ימצא טיעונים לכל צד, אין תשובה חד משמעית. השאלה היא אם אתה בוחר להאמין למסורת שלך או ללכת אחרי טיעונים זרים. חוץ מזה השיקול שלי הוא באיזה דרך אני יעשה יותר טוב לעולם ולעצמי והדרך שאני הולך בה עכשיו נראית לי ככזו.

כתבת דברים לא טובים. ממש ממש.
אם אין שום סיבה להאמין ויש את כל הסיבות בעולם לא להאמין, אז למה אתה נוטה להאמין?

ההתפתחות המדעית לא פותרת את כל השאלות. כלל וכלל לא. אולי היא מסיחה את הדעת מהשאלות. במקום שאדם ישאל את עצמו מה המקור לכל מה שהוא רואה סביבו, מה מחיה ומניע את הכל, הוא עסוק רק בלהבין איך זה עובד.

אבל הדבר הכי נורא זה דברי הבלע שכתבת נגד ה'דת' והמאמינים.
דבר ראשון, מה זו ההשוואה הזו בין כולם??? היהדות והנצרות והאסלאם באותה סירה רק בגלל שהם 'מונותאיסטים'???
הנוצרים והמוסלמים הסתובבו ומסתובבים בכל העולם למסעי הרג. אכן. עם ישראל עשה דבר כזה אי פעם?
יש לנו עניין בארץ שלנו. כאן יחיה עם ישראל ולא תהיה כאן טומאת עבודה זרה של מולך ושאר דברים נוראיים ואכזריים. זה חיוני לקיומנו.
הגויים אכזריים. זה נכון. הם היו ככה בתקופה שהיו עובדי אלילים. והם ככה גם אחרי שקיבלו עליהם את האמונה באחד. והם היו ככה גם אחרי שהפסיקו להאמין, כפי שציינו פה כמה עריצים. זה שהם בודדים זה לא קשור, כי פשוט לפני כן הכופרים לא שלטו.

ולגבי הגאווה. מבחינתך כל מי שבטוח שהוא צודק הוא גאוותן. השם ירחם על מי שחי בלי שום אמת.
להאמין באמת כלשהי זה לא דבר רע. רק צריך להאמין באמת הנכונה
אם אלקים היה מתגלה אליך לא היית מאמין בו? לא היית שומע בקולו?
אם היית רואה איך שבאופן חד משמעי, כשאתה שומר מצוות אתה מצליח בכל העניינים, וכשלא להיפך, לא היית שומר מצוותיו?
אלא שאתה פשוט לא רואה את הדברים בצורה כ"כ ברורה. אבל מכאן ועד להאשים את מי שכן זכה לזה בגאווה?

אתה לא צריך לשכנע בנחיצות הדת אותי כי אני כבר משוכנע. פחות או יותר.

 

ברור שההתפתחות המדעית לא פותרת את כל השאלות. אפילו המדע עצמו טוען שאין לו תשובות לכל השאלות אפילו מדעיות.

 

לעניין ההשוואה - אחת הסיבות שאני גאה ביהדות היא שליהדות אין היסטוריה של רצח ואלימות כמו שיש לנצרות והאיסלאם. אבל, וזה אבל גדול, יש לזה סיבה שונה ממה שמנסים להדביק ליהדות שהיא לכאורה האמת לאמיתה ביחס לשאר הדתות. הסיבה היא שמאז ומעולם היהודים היו מיעוט זניח מספרית בעולם. היהודים בשיא הגודל שלהם מהווים 0.002% אחוז מאוכלוסיות העולם. לכן הם לא הקימו אימפריה חוץ מממלכה קטנה במרכז המזרח התיכון שהייתה מסוגלת להתרחב כמו האימפריה הרומית או האיסלאמית למשל.

 

ובגלל שאנחנו קטנים מספרית, קטנים מאוד, אנחנו לא רואים מה שכן רואים באימפריות אחרות.

 

אבל הפלטפורמה בתורה כן קיימת כדי שאם היינו מונים נניח מיליארד מאמינים אז היה לנו לא פחות טבחים ורציחות. הפלטפורמה בין השאר זו "עיר הנידחת" וכאלה. "עיר הנידחת" לא יצאה מעולם לפועל בצורה רחבה בגלל שהיינו קטנים. ועדיין קטנים.

 

אז הפלטפורמה קיימת וזה גם קשה בעיני.

 

 

 

והבהרה לגבי הגאווה - אני ממש לא אמרתי שמי שמאמין בצדקת דרכו הוא גאוותן. אני אמרתי שמי שקורה גאוותן ל"כופרים" אז הוא הגאוותן.

להאמין באמת כל שהיא זה דבר מצוין. 

 

ואין דבר כזה שבאופן חד משמעי כששומרים מצוות מצליחים וכשלא שומרים לא מצליחים. אין דבר כזה. יש שומרי מצוות שלא מצליחים ויש כופרים גמורים שמצליחים ולהפך.

 

יש גם נוצרים שטוענים ש"איך שגיליתי את ישו, פתאום הכל הולך לי. נרפאתי מסרטן/העסק צמח/הילדים פרחו" וכד'.

אין שום קשר בין קיום מצוות לבין הצלחה או אי הצלחה.

 

ולכן אני טוען טענה פשוטה, מי שחושב שהוא יותר טוב מהאחר ולא משנה אם הוא יהודי או נוצרי או כל דבר, הוא גאוותן.

 

זה דבר אחד להאמין בכל מאודך במשהו מסויים, דבר אחר להדביק תכונות שליליות למי שלא לא מאמין.

 

 

הדבר הכי בסיסי - איזה מין חילוק מוזר עשית? אם אני מאמין בכל מאודי בתורה, אז אני מאמין שהנוצרים טועים ועע"ז. אתה כאילו מנסה לומר שאפשר להאמין בלי להאמין באמת..
כנל לגבי הגאווה. אם האריה הוא באמת אריה, והעכבר באמת עכבר, זה לא גאווה לחשוב שהוא גדול וחזק לאין ערוך מהעכבר. זו האמת לאמיתה. אלא מאי, אתה מרשה לנו לחשוב רק כלפי עצמנו שאנחנו אריות. בתנאי שלא תהיה השלכה לגבי אחרים. זו אמירה שאין אמת.
(ואגב, בכלל לא התייחסת לעצם הטיעון של פותח השרשור. פשוט שללת מראש את האפשרות לקרוא לאדם אחר גאוותן.)

ולגבי העניין הראשון שהוא הרבה יותר חשוב, אתה טועה. לפי דבריך אין הבדל מהותי בין תורתנו לדתות האחרות. הצילו.
התורה נותנת דרך לתיקון העולם. נקודה. להמעיט בפגיעה זה בזה.
הנצרות גם התיימרה לעשות את זה, ונכשלה בענק. ויש הסברים חשובים לזה. באופן בסיסי זה נובע מלנסות לתקן בלי לדרוש מהאדם להתגבר על יצרו.
אבל תדון בדברים, ואל תדמה מילתא למילתא, שכמו שהנצרות היתה רעה כשהיתה אימפריה, ככה גם אנחנו חלילה.

לגבי ה'אכזריות' זה מאוד פשוט. נגד רוע צריך להלחם, אחרת יהיה פה רע יותר. ולפעמים זה אומר לקחת נשק ולירות לבנאדם כדור בראש. כמה שזה לא נעים.
אז שוב, אפשר לדון באופן ספציפי על עניין כזה או אחר. אבל להכליל ולומר שאין הבדל ואם מצאתי משהו שקשור למוות אז זה מסוכן - חבל.

כי אם לאריה יש מודעות ולעכבר יש מודעות נניח, זה נכון שהאריה יותר חזק, אבל זה לא נכון שלאריה יש יותר זכויות מלעכבר. זה לא נכון שהעכבר הוא נחות ביחס לאריה. כמובן שזו המשלה לבני אדם.

 

כי אי אפשר לשפוט דגים לפי היכולת שלהם לטפס על עצים.

 

וכן, אני שולל מראש לקרוא לבנאדם גאוותן רק כי הוא לא מאמין במה שאני כן מאמין. כי ככה כל הדתות התחילו. כל אחד חשב שהשני גאוותן כי הוא לא מאמין באל אחד/יהדותאחת/נצרות אחת/איסלאם אחד, ואז נוצרו פיצולים ואז כל אחד חשב שהאמת שאצלו וככה נוצר שפיכות דמים.

 

גם אצלנו יש את עיר הנידחת כמו שהזכרתי. פשוט לא היינו גדולים כדי שזה יצא לפועל. תודה לאל שזה יצא לנו ככה.

 

וגם לגבי העניין הראשון, אכן, לדעתי אין שום הבדל מהותי בין הדתות השונות. הבאת אימרה ש"התורה נותנת דרך לתיקון עולם". זה יפה על הנייר. גם המטיף הנוצרי אומר בדיוק את אותו הדבר. וגם האמאם המוסלמי. וגם הסוגד הבודהיסטי.

 

לכולם יש אותם צידוקים שאתה עצמך נתת.

 

תראה פעם הרצאה המונית של מטיף נוצרי. תראה כמה אנשים שם חוו "ניסים ונפלאות" בדיוק איך שהם חלמו על ישו.

 

הבסיס בכל הדתות הוא אותו בסיס. כולם מתבססים על "סיפורים". כולם מבטיחים הבטחות שלא לעולם הזה (עולם הבא) כך שאי אפשר יהיה לבוא אליהם בטענות אף פעם. כולם מתבססים על אקסיומות שאי אפשר להוכיח אותם בשום צורה. לפחות נכון להיום.

 

כך שבעיני, וכבר אמרתי את זה פעם בשרשור אחר, מי שצוחק על הנצרות/איסלאם/שינטו/בודהה, באופן ישיר צוחק על הדת של עצמו.

 

אני לא לועג לאף דת ולאף אמונה. מופרכת ככל שתהיה. כמובן רק ובמידה וזה לא פוגע פגיעה פיזית באחר.

כי כל דת יש לנו מה ללמוד ממנה. 

ולנתח דברים בצורה יותר עדינה וחדה.
יש דברים שאתה מנתח יפה, אבל יש גם המון שטחיות.

אתה מזהה דברים דומים בין הדתות, ומסיק שאין הבדל. כולם חושבים שהם יכולים לגאול את העולם ואף אחד לא מצליח. זו שטחיות. תסתכל קצת לעומק ותראה הבדלים של שמיים וארץ.

לדוגמא כתבתי לך כבר לפני כן הבדל יסודי מאין כמוהו, בין הנצרות שלא דורשת מהאדם להתגבר על יצרו, ולא מתווה דרך חיים מעשית הלכתית לחיים מתוקנים, אלא בונה על עולם הבא בלבד, לבין תורתנו הקדושה שמלמדת שהדרך לתקן את העולם היא על ידי מעשינו. על ידי תיקון עצמי ועבודה קשה. מתוכה מגיעים לזיכוך גדול כבר בעולם הזה. זיכוך פרטי וזיכוך לכלל האנושות והעולם.

ופה אני מגיע למה שכתבת על עולם הבא.
אני לא יודע איפה גדלת ומה למדת, אבל בשונה מהחרדים לדוגמא, אני לא קלטתי אווירה של עבודה למען עולם הבא. ממש לא. בקושי מדברים על זה בכל שיחות האמונה.

אנחנו רוצים תיקון של העולם הזה. עולם נקי מלא שלום וטוב. אנחנו רוצים דבקות בהשם בעולם הזה. נבואה היא פה. הארת פנים היא פה. חיים שלמים ומלאים הם פה. והם הראיה לעולם הבא. מי שמגיע לדבקות בהשם בעולם הזה, מבין שלא יתכן שכשהגוף מת הנשמה נעלמת. אבל זה גם לא מה שמעסיק אותנו.

לגבי עיר הנידחת גם הערתי ונראה שלא הבנת.

לגבי הגאווה, לא הבנת את האמירה של פותח השרשור. נסה לעיין בה.

ויש עוד כ"כ הרבה להאריך..
מאחל לך שהשם יאיר דרכך

הייתי גם בחוגי בית של יהודים משיחיים. ואפילו חוג בית של מין תנועה כזאת להפצת האיסלאם בקרב הישראלים.

אני יודע דבר או שניים על הנצרות. מה שכתבת הוא לא נכון.
להפך הנצרות ועוד איך דורשת מהאדם להתגבר על יצרו. בשביל זה יש את ה"סקרמנטים" שכל נוצרי מחוייב בהם.

יתרה מזאת, בסיס הנצרות יסודה בערכים שישו ניסה להנחיל כמו חמלה, אהבה, עזרה לחלשים.

הנצרות כמובן במהלך ההיסטוריה לא קיימה דבר וחצי דבר מהכוונה המקורית כן? כולה מלאה בדם ושפיכות דמים.

הנצרות אכן שמה דגש על העולם הבא ופחות על העולם הזה. אז מה? זה הבדל אחד מיני רבים בין הדתות. כמובן שיש הבדלים בין הדתות אבל ההבדלים הם בפרקטיקות ולא במהות.

לכל דת יש יחודיות משלה. אז היחודיות שלנו זה פרקטו-תאיסטיות והיחודיות של הבודהה זה גאולת הגוף מיסורי העולם הזה באמצעות מדיטציה בשביל לטהר את הנפש ולגלות את ה"אני הפנימי שלי".

אולי לא שמעת בשיחות אמונה על עולם הבא ואולי כן, אני לא יודע, אבל בסיס האמונה היהודית מושתת על אמונה בעולם הבא.
יהודים לא מניחים תפילין כי משעמם להם. זה שקיום המצוות נהפך למשהו אוטומטי בגלל חורבן הבית ובגלל ריבוי המצוות והאיסורים ובגלל זה בחוגים מסויימים יש תופעת "פוסט אמונה", לא אומר שזה לא בבסיס האמונה.

גם מה שכתבת "אנחנו רוצים תיקון של העולם הזה. עולם נקי מלא שלום וטוב. אנחנו רוצים דבקות בהשם בעולם הזה. נבואה היא פה. הארת פנים היא פה. חיים שלמים ומלאים הם פה", זה בדיוק אחד לאחד מה שנזיר של ה"שינטו" אומר למאמינים שלו.

ולגבי עיר הנידחת - זה בדיוק הצידוק שכל דת אומרת. מוסלמי רדיקלי משתמש בדיוק באותן מילים כדי להצדיק את הטרור שלו.

הרי כתבת "לגבי ה'אכזריות' זה מאוד פשוט. נגד רוע צריך להלחם, אחרת יהיה פה רע יותר. ולפעמים זה אומר לקחת נשק ולירות לבנאדם כדור בראש. כמה שזה לא נעים". מה נראה לך טרוריסט אומר? בדיוק אותו דבר.
רק שההבדל הוא שאצלנו זה לא יצא לפועל תודה לאל. מהסיבה שמעולם לא היינו אימפריה. מעולם לא מנינו יותר מ 30 מיליון איש על פי כל ההערכות.

תאר לך אם היינו אימפריה בימי הביניים שמשתרעת על פני כל אירופה והיינו מונים חצי מיליארד בני אדם והייתה עיר של נוצרים בתוך האימפריה? מה היינו עושים? בשם האל היינו טובחים בנוצרים בגלל עיר הנידחת.


ותודה לגבי המשפט האחרון שלך. שהשם באמת יאיר את דרכי.

אותי מנחה המשפט "האמן למי שמחפש אחר האמת. הטל ספק במי שמצא אותה"

אנחנו לא נסכים כנראה.
לדעתי השוטטות קצת בלבלה אותך..

אז לא נדון בהכל.
אבל שתי נקודות:
1. לגבי עולם הבא אתה טועה. אמרתי שזה יסוד. ללא ספק. אבל זו לא המטרה היחידה שאנחנו שמים מול עינינו. נקודה. ואני לא בא ממקומות של 'פוסט אמונה', אלא להיפך, מבתי מדרש של הרב קוק שעוסקים בענייני אמונה פי אלף מהיהדות הכללית. מוזמן ללמוד את 'למהלך האידאות בישראל' יש שם התייחסות לנושא.

2. לגבי האכזריות. שוב, מצאת דמיון מסויים ולכן מבחינתך אין הבדל. אז לא. כל אדם שפוי יבין שצריך למגר רוע. זה לא מוביל אוטומאטית לאכזריות, אלא להיפך.
ההבדל הוא האם באמת עסוקים בלהרבות טוב, ורק במקרים של רוע בולט שכבר אין ברירה ממגרים אותו, או שהשליטים אכזריים ועם מידות רעות, והם הורגים מי שלא בא להם בטוב.
התורה מלכתחילה לא רצתה שנשתלט על כל העולם ונשמיד כל מי שלא מקבל את התורה. היא ניתנה לנו, לקיים אותה בארצנו. וכשהגויים יראו, הם יבואו ללמוד ממנו. בלי שום אלימות. וזה הבדל מהותי מאוווווד. זה לא מקרה - שלא היינו אימפריה עולמית. מעולם לא רצינו בזה. אנחנו מאוד רוצים לתקן עולם, אבל בדרך שאמרתי ולא בכוח כמו הגויים האכזריים.

זהו. כמו שאמרתי, לדעתי הטיולים שעשית קצת בלבלו אותך. אבל כתבתי בכל זאת כדי שיהיה מונח למי שהדברים יעזרו לו. אם תמצא בהם משהו טוב, אשמח איתך

האם יש דת אחרת שיש לה משהו שדומה בעומק ובהיקף לתורה שבעל פה שלנו? האם יש דת שיש לה מוסדות לימוד בבסיס שלה בצורה דומה לנו?

התושבע היא הבסיס גם לשאר הדתות המונותאיסטיות.

אם אתה כולל גם את התורה שבכתב, אז לא, אין דת עם ארון ספרים כמו שיש לדת היהודית. בגלל זה אנחנו נחשבים ל"עם הספר".

מצד שני, יש בדתות אחרות דברים שאין לנו.

אצל הבודהיסטים למשל וגם אצל השינטו יש מערך שלם של תרגולי מדיטציה שמתפרסים על פני אלפי שנים. הצטברו להם כמויות גדולות של טכניקות שונות למדיטציות.

בנוסף, חשוב לציין שהדת שלנו כפי שאנחנו מכירים כיום שונה מהותית מהדת של תקופת המלכים למשל. מה שאנחנו מכירים היום קיים בערך כמה מאות שנים לפני שנחתמה המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא. עד אז, הדת שלנו הייתה נבואית ולא מעשית כמו היום.

יודעים פחות ופחות.
אבל זה סוג של גאוה שבן-אדם מנסה להידמות לאל ולחשוב שהוא יכול לדעת וליצור כל דבר בלי מעצורים.
כמו שרש"י בתהילים על הפסוק "אמר נבל בלבו אין אלוהים", מצמיד לזה את הפסוק בישעיהו "אעלה על במתי עב אדמה לעליון".

יש גם צד טוב לזה כי אנחנו אמורים להיות מבחינה מסוימת כמו אלוהים: "אני אמרתי אלוהים אתם".

אנחנו צריכים יותר לכבד את עצמנו.

מי יגלה עפר מעיניך זבוטינסקי. מדיניות הבלגה מתוך ביתך.

שולטים ברוב מזרח ירושלים ובחלק העיקרי שזה הר הבית.

אני לא יודע על מה ההזויים האלו אומרים הלל ביום ירושלים, רק על הרובע היהודי או אולי הקברות של הר הזיתים?

בין ה"הזויים" יש קצת אנשים שקטנם עבה מכרסך.

 

 

והלכתית - זה ששלטון ישראל פושע בדיני התורה ומבליג. עדיין לא סותר את היותו שלטון ישראל. את ההלכה לא מנחים על פי אסופת רגשות.

מזתומרת? על מלא מלא מלא חלקים מארץ ישראל. לדוגמא איפה שאני שוכב עכשיו.

יש משמעות סימבולית לעובדה שאנחנו אפילו אם רק תאורטית בעלי הבית בהר הבית, בכותל ובירושלים העתיקה. אנחנו צריכים להדגיש את החשיבות של זה לנו, אם יותר אנשים היו חוגגים את יום ירושלים עז אולי ירושלים הייתה יותר שלנו.

של זה לנו.
אלו שחוגגים את ירושלים, בלי לדרוש בפועל את מילוי חסרונו של המקדש.
הם מנסים להחיות את הגוף כשהלב גוסס.

ברור שקדושת ירושלים נובעת מהמקדש ושל המקדש מקודש הקודשים, דרך החגיגות של יום ירושלים על כיבוש הר הבית אנחנו מתחברים לזה בצורה שטובה הלכתית לכל הדעות.

על הר-הבית ובקושי יהודים עולים.
יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?

אבל צריך לדעת להתאפק ושיש דברים שלא תלויים בנו, אם אתה מאורס למישהי רואה שהיא מסתובבת במקומות לא טובים אתה לא תבוא ותפר שמירת נגיעה בשביל זה. על אחת כמה וכמה כשיש לנו הבטחה שבית המקדש ייבנה ונשוב לשם במהרה בימינו אמן.

והמקדש וזה גם אם נתעלם ש90% ממה שכבשנו בירושלים לא נמצא בשליטתנו, כמו שכתבתי בתחילת השרשור.

בנוסף זה מעשה סכיזופרני להגיד בתשעה באב:
וְאֶת הָעִיר הָאֲבֵלָה וְהַחֲרֵבָה וְהַבְּזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה.
הָאֲבֵלָה מִבְּלִי בָנֶיהָ וְהַחֲרֵבָה מִמְּעוֹנוֹתֶיהָ. וְהַבְּזוּיָה מִכְּבוֹדָהּ. וְהַשּׁוֹמֵמָה מֵאֵין יוֹשֵׁב. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה.
וַיְבַלְּעוּהָ לִגְיוֹנוֹת, וַיִּירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים, וַיָּטִילוּ אֶת עַמְּךָ יִשרָאֵל לֶחָרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְּזָדוֹן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן.
עַל כֵּן צִיּוֹן בְּמַר תִּבְכֶּה. וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ
ואז אחרי זה לחגוג את יום ירושלים.

נסחפת חבר, נסחפת.

עצור על השובר גלים נבוא לחלץ.

להלן רשימה חלקית של ה"הזויים" בעלי ה"סטיות והמצאות" שנבעו מלקותם בסכיזופריה.

 

קוק צבי יהודה

גורן שלמה

ניסים יצחק

אונטרמן איסר יהודה

כהנא שפירא אברהם אלקנה

הדאיה עובדיה

ישראלי שאול

אליהו מרדכי

יוסף עובדיה

זילברמן יצחק שלמה

זוין שלמה יוסף

 

 

מה אתה אומר, נמצא את הרשימה הזו במסמכי איזה מוסד סגור?

איך אני מתייחס אל כבוד הרבנים בצורה אישית.

אה. התכוונתי סתירות לא סטיות.
ה-א נמצא ליד ה ר'

ואכן מי שלא מסיק מסקנות כעת אני חושב שהוא הזוי.

אוקיי, אז רשימת ההזויים כיום:

 

אריאל יעקב

ליאור דוב

דרוקמן חיים

מלמד זלמן

שפירא יעקב

אליהו שמואל

שפירא יהושע

דודקביץ דוד

 

להמשיך למנות, או שיש מצב שפשוט תוריד את האף?

כן, חושב אחרת גם מרבנים.

או שחושב שהרבנים הם הזויים?

תמיד אנשים מתלוננים כשהמצב לא מושלם, הם רק שוכחים שבעבר המצב היה הרבה הרבה יותר גרוע.

מה יש עכשיו בירושלים? יהודים שחוטפים מכות? מזעזע, באמת.

אבל לפני 20 שנה, בכל שבוע אוטובוס התפוצץ בירושלים. זק''א היו מטפסים על גגות של בתים סמוכים בשביל להביא לקבורה חלקי גופות. אנשים הלכו לאכול פיצה עם כל המשפחה או נכנסו לשוק לקנות ירקות לכבוד שבת, וסיימו את הבילוי 2 מטר מתחת לאדמה. כולל ילדים ותינוקות.

לפני פחות מ-60 שנה, יהודים הלכו לתומם ברחובות ירושלים ונרצחו על ידי צלפים ירדנים, כשהגבול בינינו עבר ממש באמצע העיר.
נסעת לאוניברסיטה העברית ולא צלפו בך? שיחק לך המזל, לך תמלא לוטו.

לפני 80 שנים, בזמן שיהודי פולין היו ברכבות לאושוויץ ולטרבלינקה, הבריטים כלל לא נתנו ליהודים לעלות לארץ אבותינו, וגם המעט שחיו כאן לא יכלו לעלות בבטחה לירושלים בלי אבטחה צמודה שלא תמיד הועילה.

ואתה, בחור שגדל עם כפית זהב בפה (לא אתה אישית אלא כל הדור שלנו), שיכול לעלות על שני אוטובוסים מכל נקודה בארץ והופ אתה בבירת ישראל, שיכול להיכנס לכותל המערבי עליו בכו יהודים במשך אלפי שנים, אתה מסרב להודות לקב''ה על כל אלה?

דבר עם ניצולי שואה, לא נשאר עוד הרבה מהם. דבר עם לוחמי המחתרות, עם חיילים שנלחמו במלחמת העצמאות ובששת הימים. תשאל אותם איך זה להיות יהודי כשאין שלטון יהודי בירושלים.

ואחרי השיחה הזאת, כשתבין איזה בר מזל אתה שאתה חי בתקופה הזאת (ואפילו אם זה יהיה בתשעה באב), תברך הלל בברכה.

כי המצב משתפר תמיד ויש הרבה אירועים משמעותיים שהם זזים קדימה אבל חז"ל אמרו שזה מחרף ומגדף.

תכוון את כל מה שאתה מה שכתבת בפסוקי דזמרה ומודים.

מהבחינה הזאת שעד היום אנחנו בחי חורין בזכות יציאת מצרים.

אבל במקום זה, אנחנו אומרים רק בתאריך בו אירע הנס.

כנ''ל בשחרור ירושלים וחבלי מולדת נוספים.

על הרעיון שהבאת בכללותו. דווקא הגיב לעניין

חסדי נאם (בכפיות טובה נוראית) עד כמה המצב גרוע.

פשוט אני הראה לו עד כמה השינוי עצום

מה בדברי חסדי מתרץ את עמדתו?

אם יורשה לי להוסיף -
דוקא בגלל שאנחנו במצב ככ טוב, אני אישית מתחרפן מחוסר ההכרעה.
ולדעתי זה דורש שינוי יסודי בתפיסה של עמ"י.
ביחס הפוך להתקדמות שציינת, חלה ירידה בצדקת הדרך ובמוכנות לנצח..

כרגע אנחנו בשלב שאנחנו אבלים כי כמו אמרת העיקר של ירושלים חסר, אבל מצד שני אנחנו שמחים כי אנחנו זכינו זוכים למשהו שאלפיים שנה ייחלנו אליו!
צריך להבין שזה לא הכל או כלום, גם מה שנראה עכשיו רע יהפוך בסוף לטוב, ואנחנו שמחים שזכינו להיות בתחילת המהפך.

@איכה אנחנו צריכות לשוחח 🙊

זה:

לא כזה קשור

והמשפט הזה של סמוטריץ - ינון מגל כתב שתם עידן הציונות הדתית (וזה בפראפרזה על תם עידן נתניהו) -
משם כל הטוויטר התחיל לצחוק על זה/לדון בזה..

) ואף היא דבריה בלשון הקדש. דילפינן ואמר ואמרו ג״ש, כתיב הכא ואמר, ולהלן בפ׳ כי תבא (דברים כ״ז:י״ד) כתיב ואמרו אל כל וגו׳, מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. והתם מנלן, ילפינן עניה עניה מהדדי, דהכא כתיב וענו הלוים, ולהלן בפ׳ יתרו (שמות י״ט:י״ט) הוא אומר משה ידבר והאלקים יעננו בקול, מה להלן בלה״ק אף כאן בלה״ק:
(ט) על גבי קרקע. פי׳ בפניו כנגד פניו לא בפניו ממש, פי׳ משום דוירקה דבוק לעיל למלת לעיני הזקנים, כאלו אמר לעיני הזקנים וירקה, וישאר בפניו לבדו, וע״כ צ״ל שפירושו כנגד פניו, ומשום דהרוק הוא דוקא כנגד פניו, חשוב כאלו הוא בפניו ממש, לכן כתב בפניו ולא לפניו:


ספורנו דברים כ"ה

"ולא ימחה.. פריה ורביה למת... וזה מאס אונן בשנאתו את אחיו... ככה ייעשה לאיש... ראוי הוא לזה הביזיון מאחר שלא חפץ להשלים בניין הבית שהתחיל לבנות אחיו... "

כלי יקר דברים כ"ה
"
(ב) במספר, ארבעים יכנו – מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ואחת מלפניו (מכות כג) כי כל חוטא פונה עורף אל השכינה ועושה עין של מעלה כאילו אינו רואה, ויש לך חוטא שמעיז פניו נגד ה׳ כמ״ש (משלי כ״א:כ״ט) העז איש רשע בפניו. וכשם שהחמירה תורה בגנב יותר מבגזלן והוטל עליו הכפל לפי שמכחיש עין של מעלה ואינו משוה עבד לקונו משא״כ בגזלן (ב״ק עט, כך הוטל עליו הכפל ללקות פי שנים מאחוריו וחלק א׳ מלפניו כי בכל חטא יש לספק אם העז בפניו או אם פנה עורף אל ה׳ ואז חטאו כפול.
וי״א אחד לפניו, שהיה לו לזכור אחת לפניו, כי בא מטיפה סרוחה ושתים מאחוריו, שהיה לו לזכור כי הוא הולך למקום רמה, ולזכור לפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון והם לאחוריו, ונכון הוא.
וטעם למספר ל״ט, לפי שכפר באחד העולה למספר י״ג ובתורה שנדרשת בי״ג מדות ומרד ביצר טוב הבא

"
כלי יקר דברים כ"ה י'
"
ומ״ש ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי – הוא המצרי שהרגו משה בשם המפורש ועל כן כל הימים היה מגדף בתוך לבו ולא נודע בחוץ הדבר, וכל המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי (אבות ד׳:ה׳) על כן סבב השם שיצא מאהלו בתוך בני ישראל כדי שתגלה רעתו בקהל כי כך המדה בחילול השם. ויכול להיות שלכך נאמר ויצא כי במשה נאמר ויצא משה אל אחיו (שמות ב׳:י״א) גם אני אצא לגדף, במשה נאמר (שם ב׳:י״ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש ועשה בצנעה, אני אצא בתוך בני ישראל לעשות ברבים.
"


"
ועייני דברים פרק י"ט בפירוש רש"י ורמב"ן

האנציקלופדיה "המכלול" הביאו את הדברים כפי המובא בפניני הלכה להלן, והוסיפו את הדברים הבאים:

"

על פי הגמרא, הדין של הריגת הרודף נלמד ממה שכתוב לגבי נערה המאורסה "ואין מושיע לה" הא יש מושיע לה בכל דבר שיכול להושיעה, כלומר, ניתן להציל נערה מאורסה גם על ידי הריגת הרודף. הלימוד לגבי רודף שמנסה לרצוח נלמד בהיקש מהמשך הפסוקים "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה".

על פי הרמב"ם, מקור הדין הוא בפסוק "וקצותה את כפה – לא תחוס עינך": "שכל החושב להכות חבירו הכייה הממיתה אותו, מצילין את הנרדף בכפו של רודף, ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו שנאמר 'לא תחוס עינך'"[2].

"

"

לעומתם הרודף אחר הרודף פטור מנזק של כל רכוש, לא מעיקר הדין אלא משום תקנה, שלא יתמהמה מלעזור לנרדף[6].

...

לעומתם הרודף אחר הרודף פטור מנזק של כל רכוש, לא מעיקר הדין אלא משום תקנה, שלא יתמהמה מלעזור לנרדף[6].

"





פניני הלכה פרק י"א

"

כל אדם שיכול להציל את המותקף, ונמנע ולא הרג את הרודף ביטל מצוות עשה, שנאמר (דברים כה, יב): “וְקַצֹּתָה אֶת כַּפָּהּ”, ועבר על שתי מצוות ‘לא-תעשה’: “לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ” (ויקרא יט, טז), ו”וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ” (דברים כה, יב). ואף שהמתרשל ולא מציל אינו נענש על כך, מכל מקום עבירה חמורה בידו, שכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים את כל העולם כולו (רמב”ם שם א, טו-טז).

"



רמב"ם הלכות גניבה פרק ט'

"

ומפנימה התירה תורה דמו של גנב אף על פי שבא על עסקי ממון לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית בפניו ומנעו יהרגנו ונמצא זה הנכנס לבית חבירו לגנוב כרודף אחר חבירו להרגו ולפיכך יהרג בין שהיה גדול בין שהיה קטן בין זכר בין נקבה.

"

שו"ת סימן שכ"ט



"



וְנָפְלָה עָלָיו מַפֹּלֶת שָׁם – אֵין מְפַקְּחִין עָלָיומח, (שֶׁהֲרֵי אֵין מְצֻוִּין לְהַחֲיוֹתוֹמט):


ונָכְרִים שֶׁצָּרוּ עַל עֲיָרוֹת יִשְׂרָאֵל, אִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן – אֵין מְחַלְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת.נ,

וְאִם בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת,נא וַאֲפִלּוּ בָּאוּ סְתָםנב וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא בָּאוּ עַל עִסְקֵי נְפָשׁוֹת,נג וַאֲפִלּוּ עֲדַיִן לֹא בָאוּנד אֶלָּא מְמַשְׁמְשִׁים לָבֹאנה – יוֹצְאִים עֲלֵיהֶם בִּכְלֵי זַיִן וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶם אֶת הַשַּׁבָּת.נו,

"

מגן אברהם ס"ק ה'

"

שאם לא יניחנו. וצ"ע, דיניחנו ליקח הממון ולא יחלל שבת? ואפשר, כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, חיישינן שמא יעמוד אחד נגדם ויהרג, ולכן מחללין. אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת.

"



שו"ת מנחת שלמה סימן ז'



"

ואף דמסתבר שגם הרודף אחר חבירו להרגו ע"י גרמא [ומבואר באחרונים דה"ה נמי ברודף להרוג טרפה] דפטור ממיתה ג"כ נהרג אם נהפך הרודף והרג את המציל, היינו משום דסו"ס הוא עון של רציחה דשייך בו חיוב מיתה, משא"כ בבא לאכול חזיר דלאו בר מיתה הוא כלל, שפיר משמע מדבריו שאינו נהרג, וכ"ש כשהוא רודף אחריו למונעו מאכילת היתר שאם הנרדף מתעקש ואינו רוצה לבטל רצונו והשכים והרגו אינו נהרג. אך פשוט הוא שאחר ודאי אינו רשאי להרגו, כי דוקא בממון יש חזקה דאין אדם מעמיד על ממונו משא"כ בבא למונעו מאיסור, או אפילו מדבר המותר, מהיכי תיתי נימא שהנרדף יעמוד כנגדו...



וסעד גדול לדברינו מהבא במחתרת... ואע"ג שיש להבעה"ב עצה להציל עצמו ע"י זה שלא יעמוד על ממונו ולא ירדוף כלל הגנב להרגו, אפילו הכי משמע דאף מי ששולט ברוחו ואינו בהול הרבה על ממונו, אפילו הכי מותר לו לעמוד על ממונו ולהתקומם נגד הגנב, ולא לחוש כלל לזה שע"י התנגדותו הוא עושה את הגנב לרודף והוא רשאי להשכים עליו ולהרגו. ומשמע דאין זה דוקא מפני שהנרדף עצמו פטור בכל ענין, גם כשיכול להציל עצמו באחד מאבריו של הרודף, שהרי לפני שעומד כנגדו לאו רודף הוא כלל. ועל כרחך, דכמו שמותר להשביע את חבירו וא"צ לחוש לזה שמכשיל אותו בלאו דלא תשא, כך מותר גם להתקומם נגד הגנב ולא לחוש לזה שהוא עושהו בכך לרודף ומתיר את דמו...



"

שו"ת אחיעזר סימן י"ט



"

ונראה לפ"ז דגם ההורג את הטריפה שיש עליו עונש מיתה ביד"ש לפ"ד הרמב"ם הנ"ל א"כ יש עליו דין רודף כמו בגרמא... וביותר י"ל דהטריפה הנרדף בעצמו רשאי להציל א"ע בנפשו של רודף ומה"ט הו"ל קלבד"מ... דהא דהנרדף רשאי להרוג את הרודף אף דיכול להצילו באחד מאבריו לפי שאנוס הנרדף שאינו יכול לדקדק במעשיו ומה שנפטר מטעם אנוס אין על הרודף דין חיוב מיתה לענין קלבד"מ...

"

חידושי ר' חיים



"

וביאור דעת הרמב"ם בזה נראה, דהנה יסוד דין הריגת הרודף הלא הוא מדין הצלת הנרדף, ועיקרו הוא שנפש הרודף נדחה מפני פקוח נפשו של הנרדף, וכדתניא בסנהדרין דף ע"ד [ע"א] ריב"ש אומר רודף שהיה רודף אחר חברו להרגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו, הרי דכל ההריגה של רודף היא רק להציל את הנרדף, אלא דהלא בכל מקום אין דוחין נפש מפני נפש והכא ברודף הוי גזירת הכתוב דנפשו נדחה, והרי זהו הלאו שכתב הרמב"ם שלא לחוס על נפש הרודף, ר"ל דלא נדון בזה לומר שאין דוחין נפש מפני נפש, אלא כך הוא הגזירת הכתוב שנפש הרודף נדחה.

"

שו"ת מנחת שלמה סימן ז'



"

אפילו אם יכול המציל לפייס את הגנב בממון, ג"כ אינו חייב בכך, ולא חשיב כיכול להצילו באחד מאבריו ע"י זה שיתן לו סכום כסף ולהציל בכך חיי הרודף [אם הוא יודע שהבעה"ב יוכל ודאי להתקומם נגד הגנב ולהרגו]... כי לא מצאנו בשום מקום שחייב אדם ליתן כסף לרודפים כדי להציל חייהם של הרודפים אפילו אם גם מונע בכך את בעה"ב מחלול שבת הנעשה בהיתר מחמת פיקו"נ... ורק בקטן הרודף אחר חבירו להרגו, כיון דקטן לאו בר עונשין ואין הורגין אותו אלא כדי להציל הנרדף, בכה"ג נראה שחייבין לפייס הקטן בממון ולא להרוג אותו אפילו בחול וכ"ש בשבת. ואפי' אם הנרדף הוא עני שלא יוכל אח"כ לשלם למציל, מ"מ הואיל ויכול להציל בממונו את הקטן אשר לאו בר עונשין הוא כלל ופטור ממיתה, אפשר דשפיר חייבין לעשות כן.

"

ז) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אם יעידו שני עדים על מישהו שחטף אדם מישראל גם לאחר שהתרו בו, וְהִתְעַמֶּר בּוֹ והחוטף השתמש בחטוף לעבודות שונות,[19] וּמְכָרוֹ ולאחר מכן החוטף מכר את החטוף,[20] וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא מוטל על בית הדין להרוג את החוטף,[21] וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ (על ידי הריגת החוטף) תבער את המעשים הרעים מבין בני ישראל[22]: (ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת אם חלילה תהיה חולה בצרעת, תיזהר לא לקצוץ את סימני הטומאה מהבשר,[23] לִשְׁמֹר מְאֹד תשמור על הלכות נגע הצרעת, ותראה את הצרעת לכהן,[24] וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם ותעשה ככל שילמדו אתכם הכהנים.[25] במקרה והכהן מסתפק אם האדם חולה בצרעת, הכהן מסגיר את האדם המנוגע לשבעה ימים, ואם הכהן בטוח בכך שהאדם שלפניו חולה בצרעת, הכהן מרחיק אותו מהמחנה עד שנטהר ואחר כך המצורע צריך להביא קרבנות. התורה כאן מזהירה את האדם שלא לקצוץ את סימני הטומאה כך שכאשר האדם המנוגע בצרעת יבוא לפני הכהן, הכהן לא יראה את הנגע, וכן ציוותה התורה לשמוע בקול הכהן: אם הכהן מחליט להסגיר את האדם או לטמא אותו, על האדם המנוגע לשמוע בקולו,[26] כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם כמו שציוויתי (ה') את הכהנים לפסוק בהלכות צרעת, תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אתם תקיימו ותעשו: (ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם עליך לזכור שה' הלקה את מרים בצרעת, ואתם תלמדו מכך שאתם צריכים להיות זהירים שלא לדבר לשון הרע,[27] שלא לחשוד בכשרים[28] ושלא להוציא שם רע[29]: (י) כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה כשחברך יהיה חייב לך חוב כל שהוא,[30] לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ אל תיכנס לביתו כדי לקחת ממנו את המשכון[31]: (יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד (אסור לך להיכנס אל ביתו של הלווה כדי לקחת את המשכון, אלא) תעמוד בחוץ, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה ובעל החוב שלך יוציא החוצה אליך את המשכון: (יב) וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא אם בעל החוב הוא אדם עני, לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ אל תלך לישון כאשר המשכון יישאר אצלך (מדובר כאן בלבוש המיוחד ללילה, פיג'מה)[32]: (יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ עליך להחזיר לבעל החוב את המשכון (הפיג'מה) בשקיעת החמה,[33] וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ בעל החוב יישן בכסות הלילה שתחזיר לו,[34] וּבֵרֲכֶךָּ בעל החוב יברך אותך על השבת המשכון אליו,[35] וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ (בכך שתחזיר את כסות הלילה לבעל החוב) תהיה לך זכות לפני ה'[36]: (יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר אל תגזול[37] פועל שמשכיר עצמו למלאכה,[38] עָנִי וְאֶבְיוֹן (אל תגזול פועל) שהוא עני או אביון. אביון הוא אדם התאב לכל דבר, וזוהי מדרגת עניות גדולה יותר מסתם עני.[39] אמנם, אין מדובר דווקא בעניים, אלא שהפועלים שמשכירים את עצמם הם בדרך כלל עניים ואביונים, מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ (אל תגזול פועל שהוא עני או אביון) מאחיך היהודים או מגרי הצדק שנמצאים בארצך[40]: (טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ (כאשר מדובר בפועל העובד בלילה) עליך לשלם את שכרו ביום שלמחרת עבודתו,[41] וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ לא תשקע השמש בלי ששילמת לפועל את שכרו,[42] כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ (אל תתעכב מלשלם את שכרו) מכיוון ש(בדרך כלל) מי שמשכיר את עצמו בתור פועל הוא אדם עני, והפועל מסר את נפשו בשביל השכר שאתה צריך לשלם לו.[43] הרבה פעמים הפועל מסתכן תוך כדי עבודתו ולכן עליך לתת לו את שכרו מיד, וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק (כאשר תיתן לפועל את שכרו בזמן) הפועל לא יתלונן עליך בפני ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא (על ידי שתשלם לשכיר את שכרו בזמן) לא תגיע למצב שאתה תחטא בהלנת שכר השכיר, גם אם לא יקרא עליך לה'[44]: (טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים אסור לבית דין לחייב אדם מיתה על פי עדותם של בניו,[45] וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת וכן אסור לבית דין לחייב אדם מיתה על פי עדות אביו,[46] אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ מותר לבית דין לחייב מיתה רק על פי עדים כשרים[47]: (יז) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם אסור להטות משפט של גרים ויתומים, לא לטובתם ולא לרעתם. התורה חזרה על איסור הטיית הדין כדי לומר שבמקרה של גר או יתום או כל עני אחר, הדיין עובר על שני לאוים אם הוא מטה את דינו,[48] וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה אסור לקחת למשכון בגד של אלמנה[49]: (יח) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עליך לזכור שהיית עבד במצרים ושה' הוציא אותך ממצרים, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ולכן, בגלל שה' הוציא אותך ממצרים, הוא מצווה אותך לקיים את המצוות האלה, גם אם יש בהם חיסרון כיס[50]: (יט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ כשתקצור את הגידולים משדך, וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה אם יקרה לך שתשכח עומר בשדה. עומר הוא קבוצה של חיטים שאספו אותם יחד לאחר הקצירה,[51] לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ אסור לך לחזור ולקחת את העומר, ששכחת, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה אלא תשאיר את העומר ששכחת בשדה, כדי שהגרים, היתומים והאלמנות יוכלו לקחת אותו, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ על ידי שתיתן את העומרים שנשכחו לעניים, ה' יברך אותך במעשיך: (כ) כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ כאשר תחבוט בזיתיך כדי להשירם מהעץ,[52] לֹא תְפַאֵר אל תיטול את כל פארו ממנו, תשאיר חלק מהפירות על האילן, היינו מצות פאה,[53] אַחֲרֶיךָ וכן תשאיר את השכחה, שיבולים ששכחת,[54] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה הפאה והשכחה יינתנו לגרים, ליתומים ולאלמנות, דהיינו: לעניים (אלא שבדרך כלל הגרים היתומים והאלמנות הם העניים ביותר): (כא) כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ כשתקטוף את הפירות בכרם שלך,[55] לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ אל תקטוף את העוללות, כלומר, אשכולות ענבים שנראים כמרובעים (שאין להם כתף ונטף),[56] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה העוללות מיועדות לעניים שהם בדרך כלל הגרים, היתומים והאלמנות: (כב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תזכור שהיית עבד במצרים ובמצרים אתם הייתם שמחים אם המצרים היו מניחים לכם את עוללות הענבים, ולכן אני מצווה אותך לקיים את מצוות עוללות[57]:



(א) כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים אם יהיה דין בין שני אנשים (או יותר),[1] וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט ובעלי הדין יקרבו לדין בבית הדין,[2] וּשְׁפָטוּם הדיינים ישפטו את המשפט,[3] וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע הדיינים יזכו את הזכאי בדין ויחייבו את החייב בדין[4]: (ב) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע אם מי שיצא חייב במשפט התחייב במלקות (כגון שעבר על מצוות לא תעשה שהעונש עליה היא מלקות),[5] וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט הדיין יטה את הלוקה,[6] וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר אחד הדיינים ילקה על פי ציווי בית דין את האדם שיצא חייב בדין. יש לחלק את המלקות באופן הבא: שליש מהמלקות ילקו אותו לפניו, ושני שליש מהמלקות ילקו אותו מאחוריו[7]: (ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ יש להכות את הלוקה ארבעים (40) מלקות. חז"ל למדו שכוונת התורה היא שכאשר אדם מתחייב מלקות, אין מלקים אותו יותר משלושים ותשע (39) מלקות, ודייני בית הדין אומדים כמה מלקות יוכל אדם זה ללקות. לדוגמא: אדם חלש שגופו לא יעמוד בשלושים ותשע מלקות, מפחיתים את מספר המלקות שהוא לוקה. כמו כן, כל מספר מלקות שבית דין מחייבים אדם צריך להתחלק בשלוש, כדי שילקו אותו שליש מלפניו ושני שליש מאחוריו, כך שאם בית הדין אמד שאדם יכול ללקות עשרים מלקות, ילקו אותו רק שמונה עשר מלקות כדי שמספר המלקות שהוא ילקה יתחלק בשלוש, לֹא יֹסִיף אסור להלקות בבית דין יותר מארבעים מלקות (וכפי שראינו חז"ל למדו שכוונת התורה היא לשלושים ותשע) על כל איסור לא תעשה שהחוטא עבר עליו,[8] פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה שמא אם תוסיף ותלקה את החוטא יותר, אתה תוסיף מכה שלא יוכל המוכה לסבול אותה,[9] וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (על ידי ההלקאות הרבות) אחיך המוכה יתבזה.[10] יש חשש שמרוב כאב, יעשה המוכה את צרכיו ובכך הוא יתבזה בבית דין[11]: (ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ אל תחסום את פיו של השור בשעה שהוא עוסק במלאכת הדישה. אסור למנוע מהשור מלאכול מגידולי הקרקע בשעת החרישה על ידי חסימת פיו[12]: (ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו במקרה ושני אחים מהאב חיו לפחות שעה אחת ביחד, (למעט אם אחד האחים נולד לאחר שאחיו כבר מת),[13] וּמֵת אַחַד מֵהֶם ואחד האחים מת, וּבֵן אֵין לוֹ ולאח המת אין צאצאים, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר (במקרה ואחד האחים מת ללא צאצאים) אשתו של האח שמת לא יוצאת לשוק, היא אינה יכולה להתחתן עם אדם זר,[14] יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה האח של המת חייב לייבם את האישה, על ידי שייקח אותה לאישה, וְיִבְּמָהּ לאחר שהאח מייבם את האישה, האישה נהפכת להיות אישתו של האח לכל דבר[15]: (ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד האח הבכור של המת שנולד ראשון לאימו, כלומר: האח המייבם, יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת (האח המייבם) יירש את נחלת אחיו המת, וייבם את גיסתו. מלשון בכור למדו חז"ל שמצווה על הגדול שבאחים לייבם, אך אם הגדול אינו מייבם, המצווה מוטלת גם על כל אחד מהאחים האחרים. האח שעליו מוטל ליבם את אשת אחיו נקרא "יבם",[16] וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל על ידי קיום מצוות ייבום, לא יימחה מישראל שמו של האח המת, אלא תהיה לו המשכיות: (ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ אם אחיו של המת מסרב לייבם את יבמתו,[17] וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים (אם אחיו של המת מסרב לייבם את יבמתו) היבמה תעלה לשער בית הדין,[18] וְאָמְרָה היבמה תאמר בבית דין: מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל (היבמה תאמר בבית דין מי שאמור לייבם אותי סירב, לא רצה, לעשות זאת ובכך (על ידי הייבום) לגרום להמשכיות לאחיו המת,[19] לֹא אָבָה יַבְּמִי היבם אינו רוצה לייבם אותי: (ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ חכמי עירו של היבם יקראו לו,[20] וְדִבְּרוּ אֵלָיו חכמי עירו של היבם ייעצו ליבם עיצה וינסו לשכנע אותו לייבם את גיסתו,[21] וְעָמַד (אם גם לאחר דברי השכנוע של חכמי עירו, היבם עדיין מסרב לייבם את יבמתו), היבם יעמוד בבית הדין, וְאָמַר היבם יאמר בלשון הקודש בבית הדין: לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ (היבם יאמר בלשון הקודש בבית הדין) "אני אינני רוצה להתחתן עם היבמה"[22]: (ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו היבמה תתקרב ליבם,[23] לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים (היבמה תתקרב ליבם) לפני, במעמד הדיינים,[24] וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ היבמה תסיר את הנעל שנועל היבם,[25] וְיָרְקָה בְּפָנָיו היבמה תירק על הקרקע מול פניו של היבם,[26] וְעָנְתָה וְאָמְרָה היבמה תענה בבית הדין ותאמר: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו (היבמה תענה בבית הדין ותאמר כך, מעמד זה שבו יורקת האישה לפני האיש (שנקרא חליצה), ייעשה לכל מי שמסרב לייבם את אשת אחיו: (י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל משפחתו של האח המסרב לייבם את יבמתו תיקרא על ידי כל אדם שעמד בבית הדין[27] (כל אדם מישראל שעמד בבית הדין וראה את המעמד יאמר בית חלוץ הנעל[28]: (יא

דברים פרק כד | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

דברים פרק כה | אוצר התורה - לגלות את האוצר שבתורה

(א) כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים אם יהיה דין בין שני אנשים (או יותר),[1] וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט ובעלי הדין יקרבו לדין בבית הדין,[2] וּשְׁפָטוּם הדיינים ישפטו את המשפט,[3] וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע הדיינים יזכו את הזכאי בדין ויחייבו את החייב בדין[4]: (ב) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע אם מי שיצא חייב במשפט התחייב במלקות (כגון שעבר על מצוות לא תעשה שהעונש עליה היא מלקות),[5] וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט הדיין יטה את הלוקה,[6] וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר אחד הדיינים ילקה על פי ציווי בית דין את האדם שיצא חייב בדין. יש לחלק את המלקות באופן הבא: שליש מהמלקות ילקו אותו לפניו, ושני שליש מהמלקות ילקו אותו מאחוריו[7]: (ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ יש להכות את הלוקה ארבעים (40) מלקות. חז"ל למדו שכוונת התורה היא שכאשר אדם מתחייב מלקות, אין מלקים אותו יותר משלושים ותשע (39) מלקות, ודייני בית הדין אומדים כמה מלקות יוכל אדם זה ללקות. לדוגמא: אדם חלש שגופו לא יעמוד בשלושים ותשע מלקות, מפחיתים את מספר המלקות שהוא לוקה. כמו כן, כל מספר מלקות שבית דין מחייבים אדם צריך להתחלק בשלוש, כדי שילקו אותו שליש מלפניו ושני שליש מאחוריו, כך שאם בית הדין אמד שאדם יכול ללקות עשרים מלקות, ילקו אותו רק שמונה עשר מלקות כדי שמספר המלקות שהוא ילקה יתחלק בשלוש, לֹא יֹסִיף אסור להלקות בבית דין יותר מארבעים מלקות (וכפי שראינו חז"ל למדו שכוונת התורה היא לשלושים ותשע) על כל איסור לא תעשה שהחוטא עבר עליו,[8] פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה שמא אם תוסיף ותלקה את החוטא יותר, אתה תוסיף מכה שלא יוכל המוכה לסבול אותה,[9] וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ (על ידי ההלקאות הרבות) אחיך המוכה יתבזה.[10] יש חשש שמרוב כאב, יעשה המוכה את צרכיו ובכך הוא יתבזה בבית דין[11]: (ד) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ אל תחסום את פיו של השור בשעה שהוא עוסק במלאכת הדישה. אסור למנוע מהשור מלאכול מגידולי הקרקע בשעת החרישה על ידי חסימת פיו[12]: (ה) כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו במקרה ושני אחים מהאב חיו לפחות שעה אחת ביחד, (למעט אם אחד האחים נולד לאחר שאחיו כבר מת),[13] וּמֵת אַחַד מֵהֶם ואחד האחים מת, וּבֵן אֵין לוֹ ולאח המת אין צאצאים, לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר (במקרה ואחד האחים מת ללא צאצאים) אשתו של האח שמת לא יוצאת לשוק, היא אינה יכולה להתחתן עם אדם זר,[14] יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה האח של המת חייב לייבם את האישה, על ידי שייקח אותה לאישה, וְיִבְּמָהּ לאחר שהאח מייבם את האישה, האישה נהפכת להיות אישתו של האח לכל דבר[15]: (ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד האח הבכור של המת שנולד ראשון לאימו, כלומר: האח המייבם, יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת (האח המייבם) יירש את נחלת אחיו המת, וייבם את גיסתו. מלשון בכור למדו חז"ל שמצווה על הגדול שבאחים לייבם, אך אם הגדול אינו מייבם, המצווה מוטלת גם על כל אחד מהאחים האחרים. האח שעליו מוטל ליבם את אשת אחיו נקרא "יבם",[16] וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל על ידי קיום מצוות ייבום, לא יימחה מישראל שמו של האח המת, אלא תהיה לו המשכיות: (ז) וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ אם אחיו של המת מסרב לייבם את יבמתו,[17] וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים (אם אחיו של המת מסרב לייבם את יבמתו) היבמה תעלה לשער בית הדין,[18] וְאָמְרָה היבמה תאמר בבית דין: מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל (היבמה תאמר בבית דין מי שאמור לייבם אותי סירב, לא רצה, לעשות זאת ובכך (על ידי הייבום) לגרום להמשכיות לאחיו המת,[19] לֹא אָבָה יַבְּמִי היבם אינו רוצה לייבם אותי: (ח) וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ חכמי עירו של היבם יקראו לו,[20] וְדִבְּרוּ אֵלָיו חכמי עירו של היבם ייעצו ליבם עיצה וינסו לשכנע אותו לייבם את גיסתו,[21] וְעָמַד (אם גם לאחר דברי השכנוע של חכמי עירו, היבם עדיין מסרב לייבם את יבמתו), היבם יעמוד בבית הדין, וְאָמַר היבם יאמר בלשון הקודש בבית הדין: לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ (היבם יאמר בלשון הקודש בבית הדין) "אני אינני רוצה להתחתן עם היבמה"[22]: (ט) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו היבמה תתקרב ליבם,[23] לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים (היבמה תתקרב ליבם) לפני, במעמד הדיינים,[24] וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ היבמה תסיר את הנעל שנועל היבם,[25] וְיָרְקָה בְּפָנָיו היבמה תירק על הקרקע מול פניו של היבם,[26] וְעָנְתָה וְאָמְרָה היבמה תענה בבית הדין ותאמר: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו (היבמה תענה בבית הדין ותאמר כך, מעמד זה שבו יורקת האישה לפני האיש (שנקרא חליצה), ייעשה לכל מי שמסרב לייבם את אשת אחיו: (י) וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל משפחתו של האח המסרב לייבם את יבמתו תיקרא על ידי כל אדם שעמד בבית הדין[27] (כל אדם מישראל שעמד בבית הדין וראה את המעמד יאמר בית חלוץ הנעל[28]: (יא

(א) כִּֽי־יִהְיֶ֥ה רִיב֙ בֵּ֣ין אֲנָשִׁ֔ים וְנִגְּשׁ֥וּ אֶל־הַמִּשְׁפָּ֖ט וּשְׁפָט֑וּם וְהִצְדִּ֙יקוּ֙ אֶת־הַצַּדִּ֔יק וְהִרְשִׁ֖יעוּ אֶת־הָרָשָֽׁע׃
(ב) וְהָיָ֛ה אִם־בִּ֥ן הַכּ֖וֹת הָרָשָׁ֑ע וְהִפִּיל֤וֹ הַשֹּׁפֵט֙ וְהִכָּ֣הוּ לְפָנָ֔יו כְּדֵ֥י רִשְׁעָת֖וֹ בְּמִסְפָּֽר׃
(ג) אַרְבָּעִ֥ים יַכֶּ֖נּוּ לֹ֣א יֹסִ֑יף פֶּן־יֹסִ֨יף לְהַכֹּת֤וֹ עַל־אֵ֙לֶּה֙ מַכָּ֣ה רַבָּ֔ה וְנִקְלָ֥ה אָחִ֖יךָ לְעֵינֶֽיךָ׃
(ד) לֹא־תַחְסֹ֥ם שׁ֖וֹר בְּדִישֽׁוֹ׃
(ה) כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃
(ו) וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל׃
(ז) וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙ מֵאֵ֨ן יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃
(ח) וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃
(ט) וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיו׃
(י) וְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃
(יא) כִּֽי־יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים יַחְדָּו֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְקָֽרְבָה֙ אֵ֣שֶׁת הָֽאֶחָ֔ד לְהַצִּ֥יל אֶת־אִישָׁ֖הּ מִיַּ֣ד מַכֵּ֑הוּ וְשָׁלְחָ֣ה יָדָ֔הּ וְהֶחֱזִ֖יקָה בִּמְבֻשָֽׁיו׃
(יב) וְקַצֹּתָ֖ה אֶת־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶֽךָ׃
(יג) לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃
(יד) לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּבֵיתְךָ֖ אֵיפָ֣ה וְאֵיפָ֑ה גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה׃
(טו) אֶ֣בֶן שְׁלֵמָ֤ה וָצֶ֙דֶק֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ אֵיפָ֧ה שְׁלֵמָ֛ה וָצֶ֖דֶק יִֽהְיֶה־לָּ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יַאֲרִ֣יכוּ יָמֶ֔יךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
(טז) כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כׇּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה כֹּ֖ל עֹ֥שֵׂה עָֽוֶל׃
(יז) {מפטיר} זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃
(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃
(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃

יקום על שם אחיו המת – בהזכיר יחוסו יזכירו שם המת ולא שם היבם.
(ח) לא חפצתי לקחתה – שלשה שרשים הם אבה חפץ ורצה, וכמו יתר הנרדפים גם הם לא ישמרו פקודתם ולפעמים יבואו איש תחת אחיו, אבל הגדר ביניהם נ״ל שאבה ר״ל שרודף מדעהו אחר הדבר, או מדעתו ממאן לעשותו מבלי שתהיה שם סבה המביאתו לבקש הדבר או להתרחק ממנו; חפץ – הוראתו רדוף אחר הדבר או המנע ממנו מחמת איזו סבה; ורצה הוראתו שאחרים דברו על לבו והוא קבל דבריהם; וא״כ לא כתב כאן לא אביתי לקחתה כאומר חנם תדברו על לבי כי אינני שומע בקולכם, רק לא חפצתי כאומר לא מצאה חן בעיני ואין לי חפץ בה.
(ט) וחלצה נעלו – כאומר לא אדם חשוב אתה מאחר שלבצע כסף ירושת אחיך לא תחפוץ להשאיר לו שם בישראל, רק אחד הנבלים אתה שאפילו מנעלים אין ברגליו Mascalzone; והמנהג הקדמון היה שהגואל הקרוב לה נושאה, כמו שיסופר ברות ובתמר כלת יהודה, רק התורה שמה גבול לזה, והזקיקה היבמה לאחי בעלה ולא ליתר הקרובים; ועיין במשתדל ודבריו ינעמו לנפשך.



ולקחה לו לאשה ויבמה – בספר בראשית (לח,ח) ביארנו משמעות ׳יבום׳ — שאין רוצה בה להיות לו לאשה, אלא בא עליה ביאה אחת שהיא נקראת ׳הקמת שם׳ וסגולה לנשמת אחיו המת. ופשט פרשה זו כך הוא, דעושה כמו שהוא רוצה: או ולקחה לו לאשה — אם רוצה בה רשאי ליקחנה לאשה, או ויבמה — אם אינו רוצה בה לאשה מ״מ ״ויבמה״ — בביאה אחת, ואחר כך יגרשנה.
(ז) לקחת את יבמתו – להיות לו לאשה עולמית.
ואמרה – בדיבור ממש. ולמד מעניינו בסמוך (פסוק ט׳) ״וענתה ואמרה״ שהוא בלשון הקודש דוקא, וגם שיהיו דוקא אחרים מקרין, כדאיתא בירושלמי ביכורים (פ״ג, ה״ד) ׳אין עניה אלא מפי אחר׳. ומכל זה למדנו שהוא דיבור ממש, ומזה למדנו בכל הפרשה.
[הרחב דבר: ומשום הכי תניא ריש פרק מצות חליצה (יבמות קא,א) ׳מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כעין דיינים׳. פירוש, דוקא שיהיה מקרין, אפילו החולץ יכול לומר בעצמו, מצוה שיהיו מקרין. ובזה מיושב הא דתניא זה הפרט יותר משאר דיני חליצה, והתוספות נתקשו בזה, עיי״ש. אבל במה שכתבתי ברור הטעם, דשארי דינים אם החולץ יודע בעצמו אין צריך הדיין לדעת, מה שאין כן קריאה.]
לא אבה יבמי – אינה יכולה לקבול עליו על מה שאינו רוצה ליקחנה לאשה, שאינה נושאת חן בעיניו ואי אפשר לדור עם אשה תמיד בלי נשיאת חן. אבל על זה קובלת ש״לא אבה יבמי״ — ביאה אחת היה לו לבעול אפילו בלא נשיאת חן אלא לשום מצוה.
(ח) וקראו לו זקני עירו וגו׳ – לפי הפשט והמשך הכתובים יקראו אותו ושואלים על מה הוא ממאן.
ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה – לאשה, איני רוצה בה, והדבר מובן שאינו יכול להתגבר על טבעו לבעול אשה שלא לשם אישות, אע״ג שהיא מצות יבום אינו יכול לכבוש את טבעו מפני המצוה. [ועיין מה שכתבתי בספר בראשית לט,ח]. זהו המשך הכתובים לפי הפשט.
אבל לפי הקבלה שהוא למד מעניינו ד״ואמרה מאן יבמי״ הוא מצוה שתאמר זה בלשון הקודש, אם כן אי אפשר לפרש שהוא דיבור בית דין עם היבם לאחר שאמרה ״מאן יבמי וגו׳⁠ ⁠״, כי אם לפני זה, ואם כן סידור הכתובים קשה. משום הכי העלו חז״ל (יבמות קא,ב) לפרש ״וקראו לו זקני עירו ודברו אליו״, שבית דין משיאים לו עצה שלא לייבם אם הוא זקן והיא ילדה או להיפך. ומפרשים הכתוב שבשני אופנים יאמר ״לא חפצתי לקחתה״: או ״אם לא יחפוץ האיש וגו׳⁠ ⁠״, או שהוא היה חפץ לקחת אותה אבל ״וקראו לו זקני עירו ודברו אליו״ שאינו ראוי לעשות כן, ולייבם שלא בתורת אישות אינו יכול כמו שכתבתי, אזי בשני אופנים הללו ״ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה״. {והוא כענין ׳כופין אותו עד שיאמר רוצה אני׳. וכן בחייבי לאוין וכדומה שאסור ליבם, אומר ״לא חפצתי״, אע״ג שאין בית דין מניחין אותו לקחתה}.
(ט) וחלצה נעלו וגו׳ – ידוע לכל שיש בזה דבר סוד בענייני הנפש. ועיין מה שכתב הרמב״ן פרשת וישב (בראשית לח,ח). מ״מ יש להסביר הענין. דכמו דכתיב במשה (שמות ג,ה) ויהושע (יהושע ה,טו) ״של נעלך מעל רגלך״, וביארנו בפרשת שמות (שם) שהוא הפשטת טבע הגוף והליכות דרך ארץ להיות מיוחד לעבודת ה׳ ולעמוד לפניו. אמנם שם מיירי להיות תמיד מרכבה לשכינה, ואין כל אדם בישראל מצוה להיות בזה האופן. אבל מ״מ אם בא ליד האדם מישראל עסק מצוה לשעה שאי אפשר לעשותה אם לא בהפשטות טבע העולם — והוא המנעל — מעל רגלו, הרי זה מצוה וחובה לעשות כך באותה שעה, ותהא המצוה דוחה טבע גופו. והנה היבם אינו יכול להפשיט את מנעלו כרגע, שהרי משום זה אינו רוצה לייבם בשביל שאינו רוצה בה לאישות, על כן המצוה שהיבמה תחלוץ נעלו מעל רגלו, כאומרת אליו שאתה בעצמך אינך יכול להפשיט המנעל.
וירקה בפניו – על זה הדרך, שאינו יכול לכבוש טבע גופו בשביל המצוה לבנות בית אחיו.
(י) ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל – הוא לאות שאינו מכלל יראי ה׳ וחושבי עבודתו יתברך, שהרי הוא ״חלוץ הנעל״, ולא הפשיט בעצמו.

צרור המור

לפי שאמר למעלה זכור את אשר עשה לך עמלק. וחתם הפרשה לא תשכח. להורות שזה דבר גדול. ולכן הזהיר עליו בעשה זכור את אשר עשה לך עמלק. ובלא תעשה לא תשכח. וכן אמר זכור בעמלק. כמו שאמר בשבת זכור את יום השבת. ואמרו בשבת זכרהו על היין בכניסתו. שצריך לקדש עליו ולברך בפה. כן צוה בעמלק זכור שנזכור דבר עמלק בפינו. כאומרו במגלה והימים האלה נזכרים ונעשים. נזכרים בפה ונעשים במשתה ושמחה על היין. כמו שנצטוינו בשבת זכרהו על היין. ובמלת זכור הזהיר שנזכרהו ביין בסעודת פורים. והטעם שהשוה עמלק לשבת במלת זכור שנזכר. לרמוז כי כמו שהשבת הוא דבר גדול מורה על חדוש העולם. כן דבר עמלק הוא דבר גדול. שבא כנגד ישראל לאחר ביאתם לארץ. לפי שידע שאמרו תביאמו ותטעמו מקדש ה׳ כוננו ידיך. ואמרו זה אלי ואנוהו. להורות שתכלית ביאתם היתה לבנות מקדש לכפרת העונות. ולכן בא עמלק כאומרו כי יד על כס יה. שרצה לשים ידו על כסאי שהיא ירושלם. ולעקור לישראל שלא יעלו שם. באופן שרצה לחזור העולם תוהו ובוהו. באבידת ישראל שהם חדוש העולם. כאומרו החדש הזה לכם. ולכן אמר זכור את אשר עשה לך עמלק כמו שאמר בשבת זכור את יום השבת. וכמו שהשבת הוא יום מנוחה רמז לעולם הבא שהוא מנוחה. וכן הוא רמז לימות המשיח שהם מנוחה גמורה בלי עצב ודאגה כמו השבת. כאומרם שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב. שזה רמז לימות המשיח שיהיה העולם חרב מהדברים הראשונים של חרבן וגלות. אלא הכל מנוחה ועסק התורה. כאומרו אותם אלף שנים שעתיד הקב״ה לחדש עולמו צדיקים מה הם עושים. הקב״ה עושה להם כנפים כנשרים ושטים על פני המים. שזה רמז לתורה שנמשלה למים. כן דבר עמלק הוא רמז לימות המשיח. כי אז יתקיים האויב תמו חרבות לנצח וגו׳. וה׳ לעולם ישב במנוחה והשקט. כי כל זמן שזרעו של עמלק קיים. כביכול הקב״ה יש לו צער ומלחמה. כאומרו מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור. ואמרו מדורו של משה עד דורו של שמואל. ומדורו של שמואל עד דורו של מרדכי. ומדורו של מרדכי עד דורו של משיח. ואז אין שטן ואין פגע רע ספו תמו בלהות. ואז יתקיים השקט ובטח עד עולם. שהוא עוה״ב עולמו של משיח. שהוא מנוחה כמו השבת שהוא שביעי ומנוחה. ולכן ענין עמלק הוא דבר גדול בתורתנו ודומה לשבת. ולכן מועד פורים הוא גדול מכל המועדים כמו ששבת גדול מכל מועדים. עד שאמרו בירושלמי כל המועדים בטלים לימות המשיח חוץ מפורים. כתיב הכא וזכרם לא יסוף מזרעם. וכתיב התם קול גדול ולא יסף. וזה לטעם שהזכרתי למעלה. ולכן נאמר בו זכור בפה לא תשכח בלב לעד לעולם. וזכרם לא יסוף מזרעם. וכבר הארכתי בזה במגילת אחשורוש. וכן אמר בעמלק זכור. ובלשון הרע אמר זכור. דכתיב זכור את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים. לרמוז כי עמלק הוא יצר הרע הוא לשון הרע. ויש לנו להשמר ממנו לפי שהוא נושך כנחש. ואינו בא אל האדם פנים בפנים אלא מאחורים. ואינו מתדבק אלא לנחשלים ולחלושים מצד העונות. וזהו ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. ולכן אמר כאן זכור בעמלק ואמר זכור במרים:

זה אמור להיות א ב לקבל כל יהודי

הלוואי שהיו כותבים בחדשות גם דברים טובים
ולא רק על פוניבז'

קצת מהטוב שיש בעולם, כמה שזה חסר.

תחושה בתוכי שהכל מתמוטט

בחדשות מראים רק את הרע

כשמאכילים את הציבור כל יום בפסימיות הוא באמת מתחיל לחיות בסרט ולחשוב שהעולם באמת ברובו רע.

למרות שזה לא כך.

 

 

ב"ה המצב בעולם מעולם לא היה טוב יותר -מכל הבחינות

אי אפשר להתעלם שקורים דברים מתחת לפני השטח שלא בהכרח קשורים לחדשות, בחברה שלנו, מסביבנו..
אז אמנם התקשורת יותר מעצימה את הרע אבל עדיין קורים דברים לא פשוטים שאי אפשר להתעלם ולא היו באף דור ברמה כזאת.

ממי שלא למד את משנת הרב קוק להבין את זה

 

הכל טוב

בואו נעשה משהו - הפגנה.. כנס.

יש מי שמוביל אותו בחכמה...

טב מלגאו וביש מלבר. הכוונה היא שמבחוץ נראה רע ומבפנים הוא טוב.
יש הרבה תהליכים שאנחנו לא מודעים אליהם מתחת לפני השטח, התקשורת בוחרת להבליט את הדברים הרעים כי זה נותן לה כסף אבל חשוב לזכור שהמצב הרבה יותר טוב באמת.

צריך לסגל עיניים אמוניות (אני אומר לעצמי בעיקר..)
שכל המציאות הזאת זה הקדוש ברוך הוא

כמו ש@נרו יאיר. כתב, זה לסגל עיניים אמוניות,
פשוט יש רגעים שהכל בא בבת אחת וזה נראה שהולך ומחמיר.

 

מצד שני מה שמנחם הוא שאומרים שככל שהעולם מסואב יותר ושכבר אין לאן לרדת סימן שהגאולה קרובה.

הלוואי, רק שיבוא.
 

כאילו להעיף ת'שכל וללכת באמונה בעצם

יתעשתו.
אבל נקווה שזה יקרה לפני שהמצב יהיה גרוע יותר

השמאל והמרכז איבד את האמון בצדקת הדרך ומשמיד אל עצמו.
הימין החילוני ברובו סוגד לביבי או לאנטי ביבי.
החרדים מסתכלים על האינטרס הצר שלהם.
החבר'ה של בנט איבדו כיוון.
החרדלניקים נותרו שפויים אבל כשכולם סביבך משוגעים אז השפוי נחשב בעיניהם למשוגע.

אבל יהיה טוב. עברנו דברים קשים מאלה

שוב, זה כל כך מעבר לפוליטיקה, אין אף מגזר שפוי ונקי באמת, יש דברים שנמצאים בכל מקום (ברמה כזו או אחרת) וזה נוגע בהרבה תחומים.

אז מצד אחד נכון, יש מלא טוב ובטוח יש תהליכים שקורים מתחת לפני השטח שאנחנו לא מבינים.
אבל יש רגעים שאתה פתאום נחשף לכל ההזיות האלה, אם זה בחדשות ואם זה בחיים, בסבל שאנשים עוברים, בחוסר יישוב דעת, בחוסרים אחרים רבים, וזה מסוג הרגעים האלה שאתה פשוט יושב מול המחשב, שם ידיים על הראש וחושב: "מה לעז..?!"

 

נכון בסוף יהיה טוב (כמו שמספרים, יש לנו אבא טוב וכו'.. ) כמו שאומר השיר, ובאמת הכל לטובה וה' הכי צדיק וטוב בעולם.

 

אבל כשיגיע תשעה באב (שהשנה נזכה בע"ה לחגוג ולשמוח בו) ואנשים לא יבינו על מה צריך להתאבל או למה צריך גאולה ובית מקדש, אולי זה קצת יזכיר לנו גם על מה להתפלל באמת ולייחל ואיפה אנחנו באמת צריכים להיות.

ירבו כמותך בישראל

יש איזו שהיא אמת
רק צריך לגלות אותה
(כמו שגם אצל החרדלניקים לא בהכרח הכל דבש)

הם לעומת זאת "לוקחים" את הגרעין של האמת הזה ומקיפים אותו בעיוותים ומתעלמים מערכים אחרים.

ולגבי החרדלניקים התכוונתי רק פוליטית כמובן בהקשר למצב הנוכחי

את כל החלקים אמרת חוץ מהם
נעלבתי
סתם לא באמת😜

במקרה שלי זה היה ממש באותו היום. לא זוכר את המקרים של ההחזרות הקודמות שלי

אני בא להחזיר פתאום הקופאית אומרת לי שאני לא אקבל כי אפשר רק מסכום מסויים. 

לא וויתרתי להם, אמרתי שהם היו צריכים להגיד ולא כתוב בחשבונית,  אז שיחזירו את הכסף ומהר!!

 

החזירו כמו ילדים טובים

 

 

יש משמעות לשימוש ראשוני במוצר. פתיחה אינה מהווה הוכחה לשימוש ראשוני במוצר.
לפעמים אדם קונה מסך למחשב ואז הוא רואה שהוא קטן מידי או גדול מידי למדף עליו הוא יושב

זה לא בעיה למצוא על זה מידע ברשת