פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 41)

ולהיות על ה0 לא טוב, צריך לייצר הכנסה נוספת אקטיבית או סולידית ולחסוך

מהריבית אקבל כמה עשרות שקלים בחודש

אולי 15 בחודש.

ולדעתי זה קצת סיכון מיותר, שאולי לא תספיק להוציא בזמן.

אתה חייב כרית ביטחון נזילה של כמה אלפי שקלים.

זה א.ב. של בניית הון לפי שיטת 7 הצעדים של דייב רמזי.

עדיף תחסוך 15 ש"ח על פלאפל יצא לך יותר

ומספיק קצת התפספסת או שאתה במינוס או שאתה בפיגור תשלומים

ואחי אם אתה על 0 אתה חייב לחשוב איך אתה או מגדיל הכנסות או מצמצם הוצאות אפילו קצת מספיק מתקלקלת לך מכונת כביסה / ברז / כל דבר שהוא ואתה כבר במינוס

תעשה השלמת הכנסה

כל מיני עבודות קלילות אונליין מהבית 

שלפחות תרוויח 1500-2000 נקי

איזה עבודות בדיוק אני יכול לעשות מהבית ויתנו לי עוד 1500-2000?

לא אל תקשיבו לי, אני לא מבין בנושא

אם כי זה לא נשמע לי הגיוני שזה עד כדי כך משפיע.

או שהחורף יגיע באיחור..

לפחות השבת היה טיפה גשם אבל זה עדיין כלום

יש פריחה בחוץ כאילו אביב.

אפילו הצמחים מבולבלים

הבטן שלי תמיד צודקת.

וזאת הבחירה הכי מוצלחת שלי בינתיים

באופן כללי אני מעדיף לדעת שאני בתיאום עם הבטן שלי במקום לעשות דברים שהם נגדה ולהרגיש מוזר

הבטן שלי מאוד חשובה לי.

אבל לא להיות עיוור של תחושת בטן. בעיקר לשים לב למה מוביל אותה ואיך ולמה.

וברצינות, אני מאד מודעת למה שמרגישה. וכמעט תמיד הולכת לפי מה שהבטן אומרת.

של בעלי כן

אז אני קשובה לבטן שלו חחח

צריכה הרבה יותר

בעיקר מול אנשים שחושבים שונה

כמעט אף פעם לא איכזבו.

תודה לה' התחושות כיוונו אותי ממש נכון

אה זה אתה..

טוב אז לא פלא שהבאת עברי 😌

יום אחד תהיה מעריץ של שירים לועזיים ואני לא אפסיק לצחוק ..

Revelations In The Moments

Calum Scott - Dancing On My Own

וגם- Lewis Capaldi - Someone You Loved

של הזמר האמריקאי יעקב שוואקי.

רוב מניין ובניין של מילות השיר באנגלית, הזמר אמריקאי ולא מחזיק באזרחות ישראלית. 

הוא אף פעם לא מספיק איכותי בשבילי.

שוואקי, יש לו שירים יפים לא אשקר. אבל זה כמו הנשנוש של לפני הארוחה.. זה אף פעם לא מספק אותי.

בעיקר כי אין סיבה להחזיק אזרחות ישראלית אם אתה לא גר כאן, זה סתם כאב ראש. תאר לך שאתה מגיע בגיל 20 לביקור אצל סבא וסבתא, ועוצרים אותך בנתב״ג כי עברת על חוק שירות ביטחון חובה. וזאת דוגמה אחת לכאב הראש שאזרחות ישראלית עושה לתושבי חוץ.

בניגוד לאזרחויות אחרות, אזרחות ישראלית תינתן לך בערך בשנייה הראשונה שתרצה אותה שוב, אם אתה יהודי כמובן. כך שאין מבחינתך סיכון בוויתור על האזרחות.

אם תוותר על אזרחות אמריקאית או של הרבה מאוד מדינות אחרות, לא תוכל לקבל אותה בחזרה (או לפחות לא בקלות)

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ז בטבת תשפ"ה 20:29

עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ז בטבת תשפ"ה 20:28

עולים לי מיליון שירים לראש אבל אני לא זוכר את השמות שלהם

מבחר השירים המוזרים שאני יחסית אוהב

רוק:

Serj Tankian - Empty Walls

System of a Down - Lonely Day

Aleš Brichta - Barák na vodstřel, V uniformě lokaje

Omega - Gyöngyhajú lány, Éjszakai országút

SKORPIÓ - Így szólt hozzám a dédapám

Neutral Milk Hotel -  In the Aeroplane Over the Sea 

מטאל:

Children of Bodom - Lake Bodom, Angels Don't Kill

ראפ:

Tupac - הכל בערך

Eminem - Stan (יש שירת נשים ב־refrain)

Coolio - Gangsta's Paradise

בונוס (יפנית אלטרנטיבי, שירת בנות)

地味な色

ある喫茶

次回に

ゲームオーバー

サイン (יש שניים, זה החום)

ギャンブル

進行する闇

(של mei ehara)

אם כי מעולם לא הייתי אדם של רוק.

גם ראפ זה לא ממש הקטע שלי.. אבל תלוי מה.

מאז שהייתי קטן אני בנאדם של פופ.. ולאחרונה יותר מתחבר ל"Pop Ballads"
 

אבל לא הצעתי לך כי זה סוג של הגבול שלי שאני מעדיפה לחטוא לעצמי (אם וכשיש לי נפילות)

הייתי שומעת בעיקר בנות בכל מקרה... 

מזרחית נמאס לך?

זה היה צפוי שתאהבי כמוני 🙂 

אמ.. לחטוא לעצמך? למה זה חטא? .. 

ואו.. לא להאמין שגם אני עד לפני .. אני לא זוכר נראה לי שנתיים? שאלתי על שיר כלשהו ששמעתי באיזה סרט

וכאב לי כי ממש אהבתי אותו אבל זה היה של זמרת שראיתי בעבר (לא במציאות, בסרטון) ולא רציתי לשמוע .. איך נפלו גיבורים.

מזרחית.. אממ.. כן, כן האמת שנמאס לי. 

ניסיתי שוב לשמוע אייל גולן לפני כמה ימים.. זה לא עשה לי את זה כבר..

(יכול להיות שפשוט אני לא מכיר את השירים החדשים, אני מכיר רק ישנים.. אז אולי תחדשי לי משהו חח)

אני מעדיף את השירים השקטים האלה.. עם הרגש.. בלועזי.

שהזמר יותר דומיננטי מהמנגינה..

למה? ממ השירים האלה ממלאים אותך באמונה? מיישרים לך תראש? צנועים? אי אפשר לשים את כל השירים תחת אותה קטגוריה וזה מאד אישי אני יודעת... אבל לא נראה לי חיובי שאני אסייע בזה. מה שתשמע תשמע. 

זה בסדר

אני גם בדיוק חשבתי לעצמי שזה עוד תחום שכבר התמודדתי בו מול היצר הרע ועכשיו הגיע round 2!

ככה זה...

אתה יכול להכנס ליוטיוב ממצב אורח, לחפש שיר שאתה אוהב ואז הוא יציע לך עוד באותו סגנון

לרוב השירים צנועים.. ו.. יש בהם משהו שתורם לנפש זה ברור.. 

משיכה לתורה זה בטח לא תורם..

אם שואלים אותי.. לפעמיים צריך לזרוק ליצר איזה עצם בכדי שהניסיון לא יהיה קשה מידי כשהוא מצטבר.

אבל יכול להיות שזה תקף רק לגבי.. יש אנשים שעדיף שלא יפתחו את הפתח..

בינתיים מצאתי פלייליסט ושיר אחד שתפס אותי.. Blake Rose - Gone , שיר מלפני 8 שנים שלא הכרתי בכלל. 

זו האופציה הכי טובה למצוא שירים מאותו סגנון.

צודק לגמרי

גם אצלינו במשפחה יש, ואנחנו תוניסאים משני הצדדים.

עדיין, בצד התוניסאי שלי אין עיניים בהירות באופן מובהק. הצד של אמא "אשכנזי" (כוזרי ככל הנראה) ומשם ככל הנראה הגיע הצבע...

מפחיד

היה אשכול כזה שפתחתי לפני איזה חודש

בכל מקרה אתה מוערך ואהוד ואני סתם נלחץ להנאתח

לק"י

ויכול להיות שהיה לך איזה סבא רבא עם עיניים כחולות.

נדמה לי שלעיניים כחולות צריך גנים משני הצדדים.

והכחול מהסבא ממוצא גרמני, ה ¼. 

אגב, היום יש פתרונות זמינים להפוך כל תמונה שחור לבן לצבעונית.

סורקים את התמונה הישנה והיישום הופך אותך לצבעונית.  

אני חצי תוניסאי וחצי יקה.

יעל ג'רבאית.

בצד שלי אין לי מושג... 

חוץ מזה אני חושב שביטוי של גנים רצסיבים (כצו עניים כחולות) יותר גדול אצל האשכנזים בין השאר כי כל האשכנזים קרובים מאוד בדנא ולכן כשבתחתנו אחד בשני זה כמו נישואי קרובים שהגנים הרציסיבים מתבטאים יותר. לכן יש גם יותר מחלות גנטיות אצל האשכנזים.

גם אם הצטרפו גרים לאשכנזים זה לא מכוזר, ולא נראה לי שלכוזרים היו עיניים כחולות, הם היו שבט טורקי.

אני מעריך שגם לאפרים ומנשה היה עור כהה כי אמא שלהם היתה מצריה

זו עובדה שגם אנחנו ניכסנו כאמת לתפיסתנו ההיסטורית, קשה כספחת ככל שתהיה.

לגבי גן רצסיבי - מנין ליהודים שנולדו וגדלו בכנען (או באור כשדים ומשם לכנען, תלוי איך סופרים) היו עיניים בהירות? זה גן שהתהווה אצל הנורדים והאירופאים בעיקר. יש קצת מופעים של עיניים בהירות אצל איראנים וכורדים (אם אתה מכיר את החיפוש האגדתי של הנאצים אחרי המקור הגזעי שלהם, הם טיפסו על ההרים הגבוהים באיראן בשביל למצוא נערים דוברי פרסית גבוהים וחזקים עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות) אבל בכל מקרה זה מיעוט, לאיראנים יש מראה ארמוניאידי סטריוטיפי ומובהק.

צריך להבין איך ומאיפה נכדו של אברהם אבינו היה ג'ינג'י, וכנ"ל לגבי דוד המלך

התיכון. גם אם זה גן אירופי, תמיד היתה אולוסיות צפוניות שנדדו דרומה, והתערבבו באבותיו של אברהם, או התגיירו בבית ראשון שני, או התגיירו באירופה והצטרפו ליהודי אדכנז.כבר כתבתי לך פעם למה אין קשר בין הכוסרים לאשכנזים. והגיור ההמוני בכוזר ייתכו שהיה כמה אלפים. לא נראה לי שלכוזרים היו עיניים כחולות, היו טורקים.

המשותף בין הפרסים לאירופאים הוא יותר לשוני תרבותי, פחות גנטי

מאי נפקא מינא?

בדקתי את זה.

גם אני אף פעם לא הייתי במצריים.

לא נורא חבר

למה זה דווקא דרוזים עם שפם ארוך או בדואים מהנגב? או א־סיסי?

חוץ מזה יש גם ערבים ופלישתים ואפגנים ואפילו אמירתים עם עיניים כחולות

קח את באשר אסד, יש לו עיניים כחולות, אגב לחאפז ולאימא של אסד אין עיניים כחולות, ובכל־מקרה הם די סורים אסליים

או למשל לבנונים, מחיפוש "lebanese man" בתמונות גוגל, הרוב בתמונות נראים ממש כמו "ישראלי טיפוסי" ולא כמו בדואים מאום ראתם

אין לך דאגות בחיים שזה מה שמדאיג אותך?

במשך השנים היו הרבה גרים שהתווספו לעם ישראל והם חלק מעם ישראל לכל דבר היום. עוד היום הגרים הרבה יותר מוקפדים. בעבר כל אחד היה יכול לגייר והיו הרבה יותר גיורים וגם אלה שלא עברו גיור הלכתי אבל נתמעו בעם ישראל, נחשבים ליהודים לכל דבר.

בגמרא אם אני לא טועה, הגרים נקראים נדיבי עמים. שהם מנדבים את ניצוץ הקדושה שבהם לעם ישראל.

מה היה מצב ההפגנות, הישיבות והגיוס אם ה7.10 היה קורה בבני ברק, אם החטופות היו בנות סמינר, אם אזעקות היו נפוצות שם.

מה היה קורה אחרת מהצד החרדי?

שהם היו הראשונים לחתום על העסקה ולאיים בפירוק הקואליציה כדי שהיא תתקיים.

ההפגנות שלהם היו לא פחות גדולות.

לשמאל יש כוח גדול על התקשורת, לחרדים יש כוח על השלטון שהוא כנראה משמעותי יותר בקבלת החלטות.

כל צד לא מהסס להשתמש לצרכיו בכוח שלו.

ובקשר לישיבות ולגיוס, כנראה שהיו לומדים ומתפללים הרבה יותר ואולי פחות נוקשים בנושא הגיוס.

ואם מתנחלים היו נטבחים, היו אומרים מגיע להם כמו שהודה אבידע בכר..

לרוב חב"דניקים שולחים את הילדים למוסדות חב"ד ומשם לישיבות חב"ד

יש הרבה הוואי של חב"ד בכללי בחיי היום־יום

דת"ל הולכים לחינוך ממלכתי דתי או תלמודי תורה ומשם לישיבות תיכוניות תלוי במשפחה

וכמובן החינוך עוסק בדברים שונים אם כי יש הרבה מן המשותף (אהבת ישראל, תחושת שליחות, כו')

מסתמא אם תקחי בחור דת"ל אז הוא לא הולך לטוס ל־770 ולהראות סרטים על הרבי לילדים לפני השינה (לא יודע אם את מתכננת) אם כי יש סיכוי שהוא יזרום אם יש לו ראש ממש פתוח

מעבר לכך זה משתנה מאדם לאדם

יש הרבה דברים דומים- חשיבות א"י, אהבת ישראל, ימין, לימוד עמוק של אמונה, הדגשת החשיבות של העבודה הפנימית ולא רק של התכלס.

התורה של חב"ד רחבה ומיוחדת, ולדעתי היא הייתה ועודנה השלב המקדים והנצרך כדי להתחבר לתורת א"י של הרב ולהפנים אותה בצורה עמוקה וחזקה.

אני חושב שאפשר לומר שלמעשה, בכוונה או שלא בכוונה, תורת הרב קוק יצרה בין היתר כלים גדולים ורחבים לאור של תורת חב"ד (אם עושים את ההתאמות הנצרכות בתורת חב"ד. מה שחב"ד בעצמם לא יעשו כי אצלם זה מהותי). כמה דוגמאות:

ההדגשה של הציפיה התמידית למשיח חשובה מאוד. אבל במקום לצפות בפועל שהוא יבוא ויסדר את כל העניינים, צריך להסתכל על כולנו כבחינת משיח וממילא לפעול *בכל* המישורים האפשריים, מעשיים ורוחניים, כדי להביא את הגאולה.

האין עוד מלבדו שמודגש בחב"ד, מתבטא בשלמות כשהאדם חי חיים עשירים ומלאים, מתוך תודעה שככל שיש יותר "אני" יש לאין עוד מלבדו יותר מקום להתפשט אליו ולהתבטא בו.

כשאדם לומד תורה הוא "מחבק את המלך בלבושיו", וממילא ככל שאני עוסק יותר ברובד הפשט של התורה (תורת ישיבת הגוש על דרך כלל לדוג'), בטעמי המצוות לדורנו ועוד, דברים שנוגעים לעולם הזה ואליי ממש, החיבוק בינינו מתהדק יותר.

אמו של הרב קוק הייתה חב"דניקית כידוע (אביה היה מקורב לצמח צדק).

הוא הלך בילדותו לשמוע דברי חסידות מאחד מגדולי חסידי הצמח צדק שהיה גר באותה עיירה, וגם בבגרותו הרב היה לומד הרבה חב"ד. כשהרב היה ילד, אותו חסיד, שאהב את הרב מאוד, הביא לו חתיכה מבגד של של הצמח צדק כדי שיעשה לו ממנה כיפה, והוא היה מתעורר משנתו כשהיא הייתה נופלת לו..

אבל הרב קוק זה לא חב"ד ויש הבדלים מהותיים. דת"ל לא ירצה לכתחילה שילדיו יהיו חבדניקים לדוג'.

אז אני חושב שיכולה להיות הפריה הדדית גדולה מבחינה מהותית עם חלק מהדת"ל התורניים, אבל בתנאי שיש מוכנות לשנות דברים שבעיני חבדניק ממוצע הם בנאליים.

לדוג'- אפשר וצריך להעריך את הרבי, אולי גם יותר מדמויות רבניות אחרות, אבל לא לקחת את זה למקום של בלעדיות וק"ו שלא למקום של משיחיסטיות.

וכמובן שחבדניק ממוצע שמדקדק בהלכה, לא יסתדר עם החלק בציבור הדת"ל שנוטה לחפף בזה.

וגם עם מישהו שכן מדקדק, צריך מישהו שמבין את החשיבות של תורת חב"ד ומתחבר, כדי שהצד השני ירגיש מוערך ותורם גם בפן הזה (אא"כ לחבדניק זה לא באמת משנה ופשוט קשה לו לשנות את ההגדרה שלו מחבד לדת"ל תורני).

זה הרושם שלי, הכל בע"מ

חב"ד של היום זה לא חב"ד של פעם

מאז שהרבי נפטר. ההתנגדות למדינה קטנה פלאים.

לדוג' רוב מוסדות החינוך של חב"ד בישראל כבר ממ"דים עם סמל המדינה ודגל מונף (שהרבי היה חי זה היה כמו צלם בהיכל)

אבל זה כבר תלוי בך.

האם תרצי להקים בית כזה...

והאם תרצי להשתייך להקהילה שהיא לא חב"ד 

שגם היא כבר לא גדולה כבעבר.

יש כיום הרבה יותר משותף לחב"ד ולדת"ל מאשר לשאר החרדים לדת"ל

ואפילו בכותרת רמזתי היכן היא באמת. חב"ד - וחלק מהנקודה זה שנכון לימינו אפילו לא מדובר בעניין כולו אלא בפלג ליובאוויטש - איננה רק חסידות אלא פולמוס גדול, כולל דקויות עצומות ואינהרנטיות. אינך חב"דניק באמת אם אינך עורך סדר שלם של תפילין רש"י ור"ת בתוך תפילת ר"ח - מה שהיה מאריך שחרית כזו, במניין בו נכחתי במשך מספר שנים, אולי למשך שעתיים וחצי. אינך באמת בחסידות אם אינך מקדיש זמן ממשי ללימודי תניא וחת"ת וכל הליקוטים. לפותחת הדיון - או שבכל היבט מעשי תוותרי על שייכותך לחסידות, או שיידרש מבן זוגך לאמץ דקויות חדות ובלתי מתפשרות, בוודאי כשזה נוגע להנחלות החינוכיות. אני מסוגל לשבת בהתוועדות עם ליובאוויטשים ולערוך עימם את כל הדקויות כולל מתי בדיוק לומר כפליים לתושייה (ורצוי במבטא הרבי הליטאי-רוסי האוריגינלי). אני מסוגל להיות ש"צ במניין חב"די ואנגן בדיוק את הלחנים הדרושים בהתאם לשבת המסוימת בשנה (ההנהגה בשבת כזו או בשבת אחרת, פעם לפי הרש"ב ופעם לפי הוראת ריי"צ). אבל בשום אופן לא אבקש משום צאצא שלי לעקוב אפילו אחרי הקלה שבדקויות אלו, כי מבחינתי אינני חסיד ואינני רואה שום שייכות בזה למי שאינו אנ"ש.

וכובעי עגלון?
הגרטעלים צרים או רחבים?

כי באמת חב"ד היא החסידות האחת שאיננה ממתינה שתנסה להצטרף אלא מנסה לצרף אותך, בכל מקום ובכל זמן. כשעלון "קרוב אליך" מנסה להלך בין הטיפות ולהיות גם עם וגם בלי, גם להעביר שיחת פויקע סופר קוקניקית-רוחניקית וגם התוועדות ליובאוויטש של רב כפר חב"ד (או דמויות אחרות שכשלעצמן במקרים רבים חורגות מהזרם ואינן באמת שיקוף אמיתי, מהרב שטיינזלץ ועד אברהם פריד), אני חש שמשהו כאן לא תקין. כי מביאים מישהו ואז לא באמת שומעים אותו, אלא מנסים להלביש אותו בבגדי שבת שאינם ארון הבגדים שלו. גם אם בישיבה גבוהה סרוגה, או בחברותת גבעות, לומדים שיעור תניא, אין זה תומכי תמימים ואין זה בשום אופן הרעיון החסידי של בעש"ט או אדמו"ר הזקן. אפשר אולי לטעון שכך סיבבה ההשגחה, שלפחות בארץ הקודש יפוצו המעיינות בחיבור לתורת הארץ הטובה החדשה, כשבברוקלין זה בסדר שיהיה עדיין המבטא והדגש המקורי של החצר וכ"ק האדמו"רים השישי והשביעי בשושלת. אבל אני לא יכול להסתדר עם ההלבשה בכוח הזו של איש על רעהו; מחד גיסא של השליח השכונתי העושה נפשות לכל הסדר הליובאוויטשי השלם [וכאן הכוונה למקרים הפחות נפוצים, או אולי פחות ופחות נפוצים בימינו לעומת העבר, ששליח כזה ינסה במפגיע לשנות חינוך לילדים שהוזמנו לתהלוכת ל"ג בעומר, או ירכז סביבו בחורים מהאיזור להתוועדות שבועית לטווח ארוך], ומאידך גיסא של המנטור הרוחני הזמר-היוצר-הפעיל וכדומה בנעלי הבלנדסטון ואדרת הצמר הלבנה, שעדיין מצטט ברוב רגש מ"תורת מנחם". ולמותר להזכיר פרט לכל הנ"ל גם את המשיחיסטים, והם עדיין כאן (אם כי לעניות דעתי בגירסאות המתרככות עם שיני הזמן שאין מי שיוכל להן).

יש את העקרונות, הלימוד, ההנהגות וקבלת עול ויש את העטיפות החיצוניות שבדור האחרון משתנות כל אחד לפי עניינו.

אפשר להיות חסיד ומקושר לרבי בכל רמ"ח ושס"ה בנעלי בלנדסטון, ואפשר להיות יצר הרע בקאפוטע ושטריימל.

לקח שלמדתי בדרך הפחות נעימה הוא שגם לרבנים וחסידים גדולים יש עבודת המידות לעשות, אז יהיה אחד שלא ישנה לו מה אתה לובש אם אתה לומד חת"ת יומי ותהלים בשבת מברכים ואחד אחר שעד שלא תלבש סירטוק אתה לא נחשב חסיד מבחינתו.. אני מעדיפה את דרכו של הראשון ולדעתי העניה זו היא דרכה של ליובאוויטש מאז ומתמיד. זה לא דווקא קשור להיותך חב"דניק אלא לאיפה גדלת, סגנון שכונה/קהילה ומשפחה.

יש את העצה שלך ויש את העצה שלי.

אני ממליץ למי שביקשה את העצה להקשיב היטב למה שהיה לי לייעץ.

אם גרים ביישובים,  הילדים משולבים במערכת החינוך הרגילה כמו כל ילד מהיישוב.  

גם בערים, לא בכל שכונה או אזור יש קהילות חב"ד. גם אם יש בית כנסת של חב"ד.  

חלקם הגדול ממ"ד לגמרי

מה שעד לפני 20-30 שנה היה יהרג ובל יעבור

הרבה ממוסדות חב"ד היו ממ"ד כבר בחייו של הרבי.

ולא זכור לי שראיתי דגל מונף במוסדות חב"ד.

בכל בתי כנסת חב"ד אומרים תחנון ביום העצמאות ויום ירושלים, וכמובן שלא אומרים תפילה לשלום המדינה.

זה שלידי בלי....

ומכירה עוד כמה בלי.

אי אפשר להסיק מאחד על כולם

רוב מוסדות חב"ד תמיד היו ממ"ד, גם לפני 30-40 שנה. לא מניפים דגל ולא אומרים הלל ביום העצמאות ולא חוגגים את הציונות.

אם יש היום בית ספר חב"ד שמתנפנף עליו דגל ישראל זה נקודתי ומסיבותיו של המקום ולא מתאים לדרך חב"ד.

משעשע ששרשור כזה עולה כל תקופה פה בפורומים כבר כמעט עשרים שנה

זה אומר שהם כפופים לפיקוח ממ"ד ואני מנחש שבלימודי חול מלמדים גם חלק מהספרים הרלוונטיים שמתאימים להם.

לא שהם ממ"ד במובן הפשוט שלו.

או תערובת

אין כלל לדעתי,

יש הבדלים תפיסתיים וערכיים מסוימים, אם את מוכנה להתפשר על חלק זה אפשרי אם גם הוא מוכן, אבל אם את רוצה שהוא יהיה כמוך כנראה שלא יצליח כי הבדלים גדולים דורשים ויתור משני הצדדים

בהצלחה רבה!

דת"ל יותר מתרפס (בכאב אני אומר) מאשר חבדניק שלא מפחד מאחרים כ"כ.

חב"ד ודת"ל יכולים להשתלב ממש טוב. אפשר לראות ברמת גן / עוד יוסף חי/מגדל העמק וכו'

וליום יום בבית.

ההתאהבות עוברת ואחרי זה נשארים שני אנשים לחיות אחד עם השני. קודם כל מידות טובות, כבןד והערכה אחד לשני ודרך חיים שבה שניכם מסכימים עליה מתוך בחירה חופשית ולא כוויתור על העצמי.

בעיקר יש מנהגים שונים בחבד שיכולים להיות טובעניים יותר או מוזרים למי שלא רגיל (ויש שאפילו מוזרים מאוד, הייתי פעם בתפילת שבת בחב"ד וזה היה הלם עבורי) . כנ"ל חינוך הילדים

פערים דתיים - כשבן הזוג הופך להיות חבדניק - שירת מלאך

הן בעיקר נתקעו על זה ש800 שקל בחודש זה המון, וגם למה שתלכי להתנדב שנה כשבזמן הזה את יכולה להתחיל ללמוד.

היה להן קשה להבין את ה"לתרום למדינה"... הן לא הבינו למה כולן עושות את זה אם זה לא חובה

יש להם תרבות שמאוד מושפעת מהאתגרים הכלכליים שיש להם בגלל חברת הלומדים, שבה בעצם אין באמת מקום לדברים כאלה.

(אם כי דעתי ששירות לאומי בגדול כלכלית לא צריך להתקיים)

זה ממש מעניין, השיחות האלה

ומקטלגים דתיים כחרדים או עם זיקה לחרדיות בדברים שלא קשורים בשום צורה.

הם לא מבינים שציבור הדתלי הוא סקאלה מאוד רחבה בין המסורתי לחרדי ושיש אנשים דתלים עם אורח חיים יחסית מאוד קרוב ואין להם בדעות שום קשר או קשר קטן יחסית לדברים שבליבת התפיסה החרדית.

כמו הורים שבודקים בציציות של הבני דודים לפני השידוך והדייט הראשון.

או החינוך שכל אחד אמור לשאוף להיות אברך, וכל אחת אמורה לשאוף להתחתן עם בחור כזה ולפרנס אותו.

או שהצבא מטרתו לחלן וכו'

במיוחד שלא מבינים בצבא

אבל יש פה תרבות אחרת בעייתית שאי אפשר להתמודד איתה וצריך כרגע לקבל אותה כמות שהיא. בסוף זה נשים צעירות שעושות טוב ממבט צר גם אם זה במבט כולל אחרת.

אפשר להתחתן היום בשנות ה20 המאוחרות ולהביא 6-7 ילדים בכיף.

כך שאין עניין שאישה תתמקד רק בזה בשביל להוציא את המקסימום.

יצא לי פעם אחת בלבד להסביר מה זה מילואים.

ולאחר חצי שנה דל מלחמה, שכן שלי הזדעזע לשמוע שהחמאס פלש למסיבה וירה שם באנשים.

אני חרדית.

כל הסביבה שלי חרדית

ולא הכרתי חרדי אחד שלא שמע מיד על מה שקרה בנובה

זה שהוא לא מאזין לחדשות זה אומר עליו משהו רע??

הוא אחלה של בחור שעזר לי הרבה בתור שכן בדברים שהיו חסרים לי בבית...

הוא שאל אותי המון שאלות על המצב והתעניין בשלומי.

זה לא קשור לאופי שלו מול אנשים, אלא יותר קשור לאורח חיים שהוא נמצא בו.

התופעה שתיארת באמת מוזרה, אבל יש באמת ניתוק מטורף והמון חוסר אכפתיות...

יש תופעה של בחורים דתיים (מישיבות הסדר בעיקר) שבאים לישיבות חרדיות ראיתי הרבה מהם משתגעים מהבורות 

תחשבו על זה שגם ילד חרדי שילך לחמ"ד של רב אם לא כל מי שפה בצ'אט שמכנה את עצמו כדוס או חצי דוס וכד' יהיה מופתע מהבורות... שנער חרדי ילך לישיבה תיכונית הוא יהיה מופתע מהבורות... שבחור ישיבה חרדי ילך לישיבת הסדר הוא יהיה מופתע מהבורות...

במקום להתעסק בבעיות של אחרים בא נתעסק בבעיות שלנו, יש לנו מספיק. אל תיתממו

מחשבה – אני בהחלט חושב על זה, ויצא לי ללמוד קצת על שרירים שונים בגוף, אם זאת הכוונה...

זמן – בערך 15־30 דקות ביום כמה פעמים בשבוע

כשמישהו נמצא בדיכאון, הוא לא יכול לעסוק בפעילות גופנית

אפשר להיכנס לדיכאון גם אם עוסקים בפעילות גופנית, ולאט־לאט נגמר הכוח בהדרגה

לכפות על עצמי פעילות גופנית כשאני במצב רוח רע ובלי חשק מעולם לא עזר לי בכלום.

מה שכן, כשבן־אדם מתעניין בפעילות גופנית, יש לו חשק, זה נחמד לו והוא משקיע בזה, וגם עושה את זה בקצב שמתאים לגוף שלו, זה יכול בהחלט לשדרג את רמת החיים ומצב הרוח.

לא כתבתי דיכאון, כתבתי דיכדוך- ויש הבדל בין השניים.

ויש מצב שזה מאד אינדיבידואלי.

אבל ידוע שהרבה פעמים בזמנים של סטרס, פעילות גופנית עזרה מאד לשחרר את זה ולשפר את מצב הרוח.

יכולה לעזור.

לא תמיד זה אפשרי, ולא תמיד זה עוזר, אבל לפעמים כן.

גם השיטות האחרות עוזרות רק בחלק מהמקרים.

שהיו לי מצבים שהייתי על הפנים, ובאמת בלי חשק לכלום ורק רוצה וכו' וכו' וכשקמתי והלכתי להתאמן אז אתה חוזר מחודש ומלא כוחות(לא פיזיים כמובן, נפשיים).

אבל זה בגלל שאני גס ועב ומלא בגשמיות וריק מתורה ולכן מה שממלא אותי זה אימון אבל יכול להיות שלאדם רוחני באמת לא תהיה אפקטיביות.

לא הבנתי מזה ההכללה הזאת לומר שמי שגס ועב(שמן) ורחוק מתורהאז ספורט ממלא אותו ?

מחילה יכול להיות שלא הבנתי אותך, אבל הניסוח שלך בעייתי ועלול להעליב. אז אני הייתי משנה.

חוץ מזה, לעשות ספורט ולשמור על גוף בריא זה חלק מעבודת השם, מה גם שיש בחינה מסוימת של קודש בלאכול הרבה. אבל זה נושא טיפה אחר

לא משנה כלום ממה שכתבתי. מוזמן להמשיך להתהלך בעולמו של מלך.

ולגבי הפסקה השניה..אתה מעייף אחי. עזוב אותי

אני מתאמנת קבוע.

ביולוגית זה מייצר דופמין, שזה הורמון שמקפיץ את רמות האושר.

מסיימת אימון תמיד באורות גבוהים, גם אם התחיל בבאסה.

משמח לקרוא שאת נהנית מזה.

היו תקופות כשהיה לי מאמן אישי, שרציתי למות אחרי אימון.

עד שגיליתי מה עושה לי טוב ואיזה תרגילים

ואז סגרו את המקום שהתאמנתי בו. 

היום - חצי שעה הליכה (משתדל) בערב. ואימונים שאני זוכר בבית. לא מצליח כל יום. בגדול אמרתי אז למאמן שהוא הצליח להוסיף לי כל לילה שעת שינה שלמה.

מבאס לשמוע שסגרו ת'מקום, עד שמצאת משהו שמתאים לך

נכון

א. תרבות הפרסום והמהירות שחושבת על הסיפוק המיידי, בכאן ועכשיו, ועל מה שנראה טוב בעין ועובר טוב בלב, מבלי לראות את הנולד ולחשוב שכלית ובשיקול דעת לעתיד, משפיע פה.

ב. הפוסטמודרניזם שמקדש את זה שאין אמת. ההשפעה היא הליכה אחרי מאווי הרגע ללא הבנה שיש אמת אובייקטיבית ומחיר כבד בעתיד לסיפוק רגשי בהווה המיידי

ג. משהו טוב - הסולידריות הענקית שקיימת בעם היהודי, שרואה שאם אדם אחד חטוף אז כולם חטופים. (סיפר ישראלי שטייל בדרום אמריקה ושאל אותו גרמני אחד שטייל שם למה הוא רואה כל כך הרבה משלחות תרמילאים ישראלים מתנדבים שיוצאים לחפש ישראלי שנאבד בגונגל. הוא היה בשוק מזה ואמר שבחיים זה לא היה קורה אצל הגרמנים) אמנם זה טוב אבל החמאס מנצלים את זה

אחרי שחזרה: שלט ענק עם תמונתה של רומי גונן הוסר בתל אביב | ערוץ ７

ממש דת

מודה שאין לי סבלנות לצפות/לקרוא. 

אבל מההתחלה כל קמפיין החטופים הפך לעוד כת פרוגרסיבית איומה ששמה דגש על רגש ולב במקום על שכל ומח.

זה מצב מנטלי שבגללו קיבלנו עסקה ארורה, לכן לא מנצחים במלחמה, לכן נפלו מאות חיילים סתם ובכלל כל הטבח ועוד כאלה - בגלל שמתנהלים הפוך מהטבע האלוקי.

על הדרך גם עיוותו דברי תורה והלכה כדי שיעבדו לקמפיין המשוגע הזה "עכשיו! בכל מחיר!". הלוואי ויום אחד יקום מישהו בצד הימני של המפה שיתנהג בצורה דומה.

או שפייגלין ימצא לעצמו ספונסר עם הרבה כסף וכח

את מה שאנחנו חושבים בשקט.

אמונה בה' ובעצמי, ענווה, וכיבוד הורים (למרות שזו לא תכונה)

המשמעות של מקרר היא התפקיד שלו- לקרר אוכל.

המשמעות של אדם היא התפקיד שלו בעולם. ואותו הוא צריך למצוא כל אחד והסיבה שנוצר . אינדיוידואלי 

אפשר למצוא בתוך הקושי

וגם כשהכל בסדר

מהדברים הכי קטנים בחיים

ועד הגדולים

במסע האישי שלך

ובנתינה לאחרים

משמעות זה הדברים הנסתרים, העמוקים

שהנשמה

או אם תרצה

המהות הפנימית שלך

מחפשת כל הזמן

בלי שתתכוון

בלי שתדע

אז מילה סופית אין לי

אבל אולי זה נותן כיוון

משמעות זה השייכות לתמונה גדולה יותר (אולי הגדולה, בה"א הידיעה).

בדר"כ זה יבוא לידי ביטוי בהשפעה על דברים אחרים או אנשים אחרים. יחס בין הדברים. ההיפך ממיותר.

אבל זה לא הכרחי, כלומר ייתכן ואדם רק "לוקח" מהתמונה הגדולה, אבל הקשר הזה הוא יוצר משמעות.

למשל, אדם שיחיה בודד על אי ויפסל קדירות להנאתו. עצם היצירה, שיש לה ערך בעולם מצד עצמה, תוכל להיות משמעותית עבורו.

לא בטוח במה שכתבתי. אלה רק הגיגים ופתילים של מחשבה.

כלומר זה שאתה יוצר משהו, היצירה נותנת משמעות?

מהו הערך המטפיזי-נשגב-רעיוני-מוחלט של מעשיי, רגשותיי, מחשבותיי כו' (כולם נמצאים בסוף במימד הפיזי)

וכנגזרת מכך, מהו המטא־אימפרטיב הגלוי או הסמוי שאמור להכתיב את פעולותיי – כיוון חיים, מטרה, פילוסופיית־על

יש הרבה דרכים להתמודד עם השאלה הזאת,

יש כאלה שמתרכזות במימד של יחסי גומלין בין אנשים (או יצורים חיים בכלל), ברוח ה"אובונטו" (אני אנושי כי אתה אנושי),

יש כאלה שמתרכזות ביחס של האדם אל הקודש וסמליו, בהגדרה צרה או רחבה

וכן הלאה

פילוסופיות הדוניסטיות עסוקות אמנם בפסואודו־משמעות, אם המשמעות היא הנאה (גופנית, רגשית, רוחנית) אפשר פשוט לקרוא לזה "הנאה" ואין צורך במילה משמעות מה גם שהנאה אינה אימפרטיב.

למדתימGpt...

עשית לי סדר בפילוח לסוגי התשובות. תודה

אבל אין לך תשובה אישית לשאלה הזאת?

אני לא יודע כמה היא נכונה, אבל זה מה שיש לי וככה אני חי.

אני מאמין ביהדות לכן אני מאמין גם שהערך של המעשים שלי נמדד לפי קנה המידה של היהדות.

ברמת המיקרו, האימפרטיבים שלי הם אלה של היהדות (להניח תפילין, להתפלל, לא לעשות שטויות, כו').

ברמת המקרו, כלומר איזה אימפרטיב־על, מטא־כיוון לחיים, מה שקוראים לו "משמעות החיים" או משהו כזה, אני לא תופס את זה באופן הישגי־לינארי־מוגדר, כמו תיקון מסוים שאני צריך לעשות או משימה שבשבילה באתי או משהו מיוחד שבאתי ליצור או להביא לעולם. 

עברתי הרבה בלגן בחיים לכן המוח שלי פשוט לא חושב במונחים של משימות, מטרות, שאיפות, אבני דרך, זה לא עובד ככה אצלי.

יצא לי להיחשף לכל־מיני פילוסופיות ניהיליסטיות־דיכאוניות, גם לחוות אותן בעצמי. בימים האחרונים יצא לי להרהר ביצירה שבה הגיבור מתחיל עם ילדות סבירה, שאיפות גדולות, חלומות גדולים, אהבות, ובהדרגה איטית הכל הולך ומתנפץ וקורס וצולל לתוך תהום אינסופית, דרך המון אכזבות וטראומות. התוצאה היא שהגיבור הופך לדמות ניהיליסטית ארסית שנעה בין הרס עצמי להרס אחרים, משהו בין מרושע לעצוב.

המסקנה שלי היא שניהיליזם הוא פשוט תוצאה ישירה של קריסת הנרטיב ההישגי. באחת הסצנות ביצירה, יש starfall, ודמוּת שואלת את הגיבור מה הוא היה רוצה. הגיבור עונה שהוא לא רוצה דבר, שהוא שונא משאלות, והמשאלה שלו היא שיפסיקו לנפול כוכבים. בקיצור, קריסה של הנרטיב החלומי, של הרעיון שאפשר להביע משאלות ולהשיג אותן, שאפשר להשיג מטרות כלשהן, או שלמטרות יש חשיבות. וכיוון שאין אפשרות להגשים חלומות בעולם הזה, כיוון שהכל מתרסק תחת היד האכזרית של הגורל, אין שום טעם בחיים.

הבעיה של הגיבור היא שהוא פשוט נתקע שם, והוא לא יכול לדמיין שום נרטיב־חיים בלי הדפוס של חלומות והגשמתם.

גם אני הגעתי לנקודה דומה, אחרי שהאפיזודות הדיכאוניות שלי ריסקו כל דבר שניסיתי לעשות או להשיג, אבל אז פשוט הגעתי למסקנה שאפשר ללכת לפי נרטיב אלטרנטיבי שבכלל לא משתמש בעולם המושגים הזה. 

במקום "תיקון" או "משימה" אפשר פשוט לקרוא לזה "טיול" או "דרך". רואים דברים, שוכחים דברים, רואים דברים חדשים, מתלהבים מהם, אחר־כך עוברים למשהו אחר, אין "מטרה" או דחף פנימי "להגשים" איזה משהו אלא פשוט לזרום עם זרם החיים, ולנסות להיות כמה שיותר בהרמוניה עם מה שהולך כרגע. כמו ביקור במוזיאון מאוד גדול. יש תערוכות שממש לא מוצאות חן בעיניי או ציורים מטרידים לכן אני מעדיף לשמור מרחק. יש דברים יפים שאני אוהב לבהות בהם הרבה אבל אין לי בעיה לעבור הלאה ולתת להם להפוך לזיכרון שיתפוגג בהדרגה. וזה ממש עובד.

הגיבור ההוא מזכיר לי מהמר כרוני שכל הזמן שם את כל הז'יטונים בפוקר ונדהם שהוא מפסיד כמעט תמיד. אני פשוט לא מהמר, לא כזה אכפת לי מ"זכייה", אני מעדיף ליהנות מהרגע או לבהות בחלל או לעשות את מה שאני צריך לעשות כרגע.

אני מדמיין אותך יושב באיזה משרד בבניין רב קומות יוקרתי עם חליפה vau (ר"ל וואו) ומחלק הוראות סתם כי אתה יודע מילים גבוהות.

"ביטון סיימת את המטלה המטפיזית שנתתי לך?"

"יוני אמרתי לך שהמאמר הזה לא ערוך מטא אימפרטיבי"

"ציון הפסואדו משמעות של המחקר שלך לוקה בחסר, דרוש תיקון, חכה שניה..

..איריס?! איפה הקפה שלי?"