פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 93)

תאמין לי הבנות הללו.. אין להן גבולות. 

צריך את גברת פרידמן שתעשה פה סדר בבלאגן.. תחנך אותן..

סתם.

ברוח האחדות החדשה שמנשבת כאן אני קורא להרגעת הרוחות ושכל אחת ואחת תתעסק בעסקיה בלבד.

כל אחד ואחד ידווח אך ורק על שרשורים שלו עצמו. וגם יגיב לעצמו בלבד. 

אבל רגע יש לי שאלה..

אם אני יורק בחוץ ומשב רוח קל בא ומעיף את הרוק 2 מטר מהבחורה, זו הטרדה?..

כאילו אתה אומר שאי אפשר להעיר לבחורה שהיא יפה? זה ממש עלבון לגברים..

אני ראיתי בעיני שתי בחורים בארה"ב שאחד מהם אמר למישהי dam girl והיא דווקא צחקה ולא נעלבה.

בתחום המיני.

אתה יכול ללבוש כיפה גדולה כמו מוסלמים, ויעירו לך שאתה פוגע ברגשות המוסלמים שאתה מנכס את דתם.

הוא נועד למחוק תגובות לא ראויות ולא נעימות. חשוב שהפורום יהיה מרחב נעים לכולם. לא?

בסוף גם לא כל תגובה מדווחת נמחקת..

תגובות.

כל בן-אדם בפורום יהיו המון הודעות שיצרמו לו. זה החיים לא כל דבר נח ונעים.

ראוי זה קריטריון מסוכן, כי מה שלא ראוי בעיני אדם מסויים, ראוי בעיני האחר.

זה כמו שאני הזדעזעתי מהשרשור של @אריק מהדרום על אשה שנייה, גם אם זה בצחוק והוא לא אהב את השרשור של @לחם מלא השתתפתי בו.

כל אחד יש לו קריטריונים אחרים למה שראוי, אבל לא סותמים פיות בגלל זה.

כמעט אף פעם לא ראיתי שום תגובה שעברה קו אדום מבחינתי שצריך לסתום לו את הפה.

אני בן-אדם שחושב שאפשר לדבר ולדון כמעט על הכל, ומי שלא נותן לזה במה, גורם לדעות האלה להצטבר בתוך בן-אדם ואז הן מתפרצות בצורה מעוותת ומסוכנת ואף אלימה בפועל.

בנוסף לדווח זה סוג של הלשנה על בן-אדם ואני רועד מפני הפסוק: "ארור מכה רעהו בסתר".

אם אני לא מסכים עם מישהו, אני יגיד לו בפנים, אני לא ירכל לו מאחורי הגב.

שוב אני כותב לגבי איך שאני מתייחס לאחרים, אני מסכים עם @הפי שהאדם עצמו צריך להיזהר מלכתחילה.

"זה החיים לא כל דבר נח ונעים"

זה נכון בקטגוריה של התמודדות עם דברים

אבל לא נכון בקטגוריה של הוייצרות שיח בין אדם לחברו .

אם אני רוצה ליצור שיח המשפט הזה : "זה החיים לא כל דבר נח ונעים" לא אמור להיות לנגד עייני.

ולא אמור להיות שם נרדף(למה כבר עשיתי) תקליל .. (יש פה זריקת אחריות) אם אני פוגע באחר אני לעולם לא אדע כמו עמוק פגעתי, ולא שווה להסתכן.

אני התכוונתי לגבי אם מישהו אחר כותב, זאת הגישה שלי כלפי הכתיבה של האחר.

לא דיברתי על משהו ספציפי כן?

אה הבנתי יפה.

אבל עדיין לפעמים עדיף להעיר אחרת כל העולם שלנו יהיה קשוח 

בכ-650 ש"ח

מניסיון.

איך הa40e?

ראיתי בזאפ שנמכר גם בפחות מ-400 שקל.

הוא איטי כזה וכל פעם שפותחים משהו זה לוקח זמן או שלא?

תודה

אבל אני לא יודעת אם זו בעיה במכשיר שלי/ במגעים וכדומה. הוא חדש אצלי, אז אין לי הרבה ניסיון אצלו.

בפתיחה של אפליקציות לא חושבת שנתקלתי בבעיה.

או שאני ממש לא בעניינים.....

אז אולי זה כן מצדיק להיקרא ביניים 

נראה לי שהכי יקר היה סביב ה1000.

סוד... מתחיל מ4000 שח

ויש גם דגמים שעולים מעל 7000

ואחרי שקניתי את האייפון והרגשתי איך זה מרגיש, זה עולם אחר.. 

לא יודע להגיד מה אבל אפילו בתחושה הוא נעים יותר.

השאלה כמה פעמים לקחת את הפלאפון שלך לתיקון..

זול לפעמיים זה יקר

בלי עין הרע.

יש לי שיומי נוט 5 (בן 5+ ) שעדיין עובד.

שימש אותי עד לפני כחצי שנה

ואז אישתי קנתה לי מתנה שיומי חדש

אז הנוט5 עבר לילדות שלי, אבל הוא עדיין עובד.

לא משנה כרגע ברשות מי הוא הילדים או אתה..

טוב אם כך, זה מעניין.

במחיר הנ"ל.. פלוס מינוס.. (אייפון 8 פלוס)

ואני מבסוט עד הגג. נתן לי הרבה רגעים של אושר.. חחח

חתיך שלי

כי הרבה אנשים אוהבים להתחדש ולהחליף, ומבחינתי זה מחיר מוגזם (מבחינתי זה מוגזם בכל מקרה, אבל מילא אם הוא מחזיק כמה שנים).

אני לא זוכר מדויק כמה זמן יש לי אותו אבל הוא לפחות 6 שנים אצלי ואולי יותר. (יש לי עדין את הדף אחראיות זה כנראה יכול לספר מתי קניתי אותו מדויק)

רק לאחרונה הוא הושבת. אבל לחלוטין לא חוויתי איתו בעיות בכל השנים של השימוש.

אני מניח שהבעיה שיש כרגע זה רק עניין של חוסר מקום והפלאפון נכנס ללופ כזה בניסיון להפתח ועכשיו הוא לא נטען ולא נפתח כי אין סוללה.

אני אקח למעבדה נראה כמה ירצו על תיקון. אני הבנתי שאנשים עם גלאקסי לוקחים את הפלאפון שלהם למעבדה יותר מאייפון.

אני לא מאלה שמחליפים כל שנה או שנתיים, כל הפלאפונים שיצאו אחרי האייפון 8 פלוס היו עם מסך שלא מצא חן בעיני בכלל.  

אני אהבתי ועדין אוהב את הגודל של המסך הזה ואיך שהוא נפרס על הפלאפון. ברגע שיש משהו שאני אוהב, שום חידוש לא קורץ לי כבר. מעדיף את הישן והטוב.

במי שרוכש אייפון .. זה כולה פלא .. ויש פה מן הערכה לא ברורה למכשיר.

ככה אלו אנשי האייפון 

זה אכן מכשיר איכותי יותר.

וגם מותג וסמל סטטוס.

כמו לקנות מרצדס או לואי ויטון

או ללכת עם שעון של רולקס.

לכולם יש תחליף שמתאים ב99% (שעון אחר. בגד אחר או מכונית אחרת.)

אבל חסר לו את המותג ואת מה שרוצים לשדר ולהראות

סמארטפון Samsung Galaxy A04e 32GB 3GB RAM SM-A042F/DS - צבע כתום שנה אחריות ע"י סאני היבואן הרשמי

טלפון סלולרי XIAOMI Poco M5S 4G 128GB 6GB RAM שנתיים אחריות יבואן רשמי אפור

Xiaomi Redmi Note 12 256GB 8GB RAM

https://www.zap.co.il/model.aspx?modelid=1193103&gclid=CjwKCAjwvfmoBhAwEiwAG2tqzP5nF-1Iw7jqUETlg0mPNUqVxlG7RCfEEIqtJvtSyEDvNViEx6ArrBoCETcQAvD_BwE

מכשיר בסיסי וטוב

קניתי כמה כאלה. מרוצה.

לא הבנתי איזה בחירות יש אחרי זה, זה כמו לבחור ביום רגיל לעשות טוב. ברור שמה שכתוב בתורה "ובחרת בחיים" זה בכל יום, בזה אני מסכים איתך, אבל עכשיו יש הרבה יותר אור שמסייע.

שהוא לא שם לב שיש בחירות..

ושהילדים ילכו קצת למסגרות שלהם. אני זקוק לזה בשביל השפיות שלי.

יש פער מסוים בין הדקדוק והתחביר המדוברים לאלו שבשפת הסימנים.

עשיתי פעם איזה קורס קצרצר וזכור לי שבשאלות מילת השאלה מופיעה בסוף השאלה, ושאין הרבה שימוש במילות ייחוס, הא הידיעה וכו'. אבל לא נגעתי בזה כבר המון זמן אז יש מצב טוב שאני טועה, ובכ''מ אני לא יודעת מה הסיבה לזה.

האם זכור לך אם באופן מעשי לכל מילה בשפה המדוברת קיים תרגום בשפת הסימנים ? נגיד מילים כמו התגלות או השגחה פרטית או להבדיל מכון יופי ?

עכשיו כשאני חושב על זה אפשר פשוט להציג מילים כאלה אות אות, לא ? אבל אם עושים ככה אז משמע ששפת הסימנים היא בהכרח בסך הכל צורת הצגה אחרת של השפה המדוברת שלפיה מאייתים. 

נראה לי גם שהקונספט של מילים נרדפות (ירח/לבנה, חשוך/אפל/קודר) והטיות של מילים (חושך-חשוך-חשיכה) לא תמיד קיים שם, וגם אם כן לא בהכרח באותו השפע.

למרות שכן יש בה משהו קצת דינאמי.

נגיד כמו שיש עניין של ניבים והגיות שמשתנים ממקום למקום (ממרח ובית חולים במלעל, אבויויו ומאתיים וכו') גם בשפת הסימנים הדברים האלה קיימים באופן מסוים. לפעמים זה יושב אפילו על תפיסה של מהות הדבר (נגיד בעברית מסמנים בית כקורת גג. באנגלית מסמנים בית כשילוב של תנועת אכילה ושינה).

אז אני משערת שלא לכל מילה יש סימן, אבל אם יש בה מספיק צורך ונעשה בה מספיק שימוש- יווצר סימון באיזשהו שלב.

לגבי האיות-

זה מסורבל יותר, אבל האמת שהגיוני שזה קורה עם מילים חדשות עד שמתהווה איזשהו סימן.

זה בדיוק מה שעושים עם שמות של אנשים. במפגש ראשון אנשים יאייתו את השם שלהם, ובאיזשהו שלב יווצר לכל אדם סימון אישי משלו, שילווה אותו מכאן והלאה. ואז בכל מפגש עם אנשים חדשים הוא יאיית את השם שלו כדי שידעו, ויציג את הסימן הייחודי שלו.

הרבה פעמים זה נוגע למשהו בחיצוניות של אותו הבנאדם (נגיד זכורה לי מישהי מתולתלת שסימנה את האות הראשונה של השם שלה במקביל לתנועה שמייצגת תלתלים. או שלאהוד ברק הייתה פעם איזו נקודת חן בולטת כזאת ולכן בשפת הסימנים מסמנים את השם שלו במעין הצבעה על המקום שבו היא הייתה)

פתרונות פיזים אין, כל דבר אפשר להתגבר עליו.

פתרונות טכנולוגים יש, אבל לא שווים את העלות לרוב הרכבים.

פתרונות פיזיים פשוטים - כמו מוט נעילה להגה ולדוושות - אנשים מתקמצנים, או מתעצלים לרכוש. או לא רוצים לכער את הנראות של הרכב בהתקנות של תוספים.

פתרונות אלקטרונים - גם יש.  

למשל עלוקה.  

כי אם יבוא עם דרמל חזק או מסור נייד וכדו', יתגבר על זה.

שיהיה רלוונטי למי שרוצה

הושענא רבה תשפ"ד בהר הזיתים - טיקצ

הרשמה מראש

הרב שפירא, הרב מדן וסיוון רהב מאיר: כל שיעורי ליל הושענא רבה ברחבי הארץ - מקור ראשון

אני יכול להבין את הצורך הזה בשתי צורות מאוד שונות.

1. משהו שיעורר את היצירתיות הרגשות והמחשבה העצמית שלך (כך נשמע לי הביטוי 'מקור השראה' שהשתמשת בו,  או 'מחשבות מוצפות').

2. משהו לשקוע בתוכו, להתנתק מהשעמום או מחוויות ורגשות אחרים שאתה מעוניין להתנתק מהם. (כך צלצל לי הביטוי 'אני צריך משהו שאגמע פרק אחר פרק', וזה גם יותר מסתדר עם הביטוי 'שטויות' שהשתמשת בו).

כדאי לקחת את הדברים יותר לכיוון של פיתוח הצד היצירתי העצמי . 

[אם אתה שואל מה המשמעות של זה תכל'ס - @ריבוזום נתנה בהמשך המלצות מעשיות בכיוון]

יש מצבים שזקוקים לצריכת תכנים כ'חומר אלחוש' וגם אז צריך להיזהר שהחומר הזה לא יהיה רעיל ולא לצרוך אותו בצורה ממכרת, אבל זה מצב דיעבדי, ואם יש לך את הרצון והיכולת לעסוק בדברים שבאמת מפתחים, זה כמובן עדיף.

אבל אני צריך השראה באופן נואש, לא אכפת לי אם תקראי חזה אפילו סמים, זה לא עושה עליי רושם.

אני מודע לנזק, ואני מודע לריווח, ואני במקום שכדי להתניע את הנפש המדוכאת שלי אחרי הנפילה מימים נוראים אני לא מצליח לספק אותה רק בלימוד תורה בסוכה.

סמים לא כדי לזעזע או להפחיד, רק כדי להסביר את המסר שרציתי להעביר.

אתה רוצה להעמיד נזק מול תועלת. היה נשמע שאתה רואה תועלת אמיתית במובן של סיפוק של צורך שיתמלא רק כך. אז רציתי לומר, שלא נראה לי שיש כזו.

אני מבינה שהצורך הוא בתוכן למלא בו את הימים שבהם אתה חופשי מהלימודים בישיבה.

עיסוקים מספקים שאינם לימוד תורה בסוכה יכולים להיות דברים כמו ים, הליכה בטבע, טיול, ספורט. מוזיקה, ריקוד. פעילות יצירתית: נגינה, ציור, כתיבה. ביקורי קרובים וידידים. שיחות עם בני המשפחה. גם סרט טוב שבחרת ולא נשאבת אליו זה סבבה, אבל הישאבות למה שאתה עצמך מכתיר כ"שטויות" היא לא בריאה. לא אמרתי שזה יהיה אסון קטסטרופלי. אבל אם אתה כבר טורח לשאול לדעתנו - אז לדעתי עדיף להתאמץ למלא את הנפש בדברים אחרים.

אז כדאי לחפש כלים של אדם רגיש. יש פה פורום שעוסק בזה ותמצא שם עוד כלים.

יש גם ספרים שאפשר להיכנס לתוך העלילה ומעוררי מחשבה, ויותר קל למצוא ספרים כאלה בלי תכנים בעייתיים מאשר סדרות בלי תכנים בעייתיים.

כי כמו שאמרת סף הריגוש רק עולה ואין לזה סוף אז אולי עדיף לשנות כיוון? זה לא בריא כל הדבר הזה.

תנסה לחשוב אולי איזה דברים יכולים להעסיק אותך שלא תצטרך להתעסק עם ריגושים כאלה ואחרים. לא להשתעמם ואם כבר השתעממת אז תמצא לך תחביבים שיותר בריאים לך.

אני לא חושש מ"אין לזה סוף".

אני יודע שזה לא דבר שבמהות נפשי.

אבל תודה רבה לך, נתת חומר למחשבה.

עוד נקודה. אתה לא תהיה כל החיים בישיבה אז עכשיו זה ההזדמנות שלך לראות איך אתה מתמודד עם נסיונות כאלה.

ותרשה לי לומר שאולי זה באמת לא בנפשך אבל זה כן משפיע על הנפש (במיוחד אם יש לך נפש רגישה) וגם משפיע בסוף על איך אתה ניגש לתורה.

ומה שסדרות עושות זה לסחוט את הרגשות. גם סרטים תורניים (למרות שסרט עדיף מסדרה).

אין משהו שאין לו צד של היתר.

ובמיוחד כשאתה יודע להצביע על המניע הרגשי, ולא רק על הצורך לצפות בסדרות.

ברור שכשיש לאדם צורך נפשי לא ממומש הוא יכול להשתגע,

אבל לא צריך להדחיק, אלא למצוא את הדרך למלא הנפש בדברים שאתה יודע שבונים אותך, או בינתיים לפחות בדברים שלא פוגעים בנפש. 

הציעו לך כמה רעיונות, אבל בסוף זה דורש התבוננות מצידך..

זה לא מחדש לי שום דבר.

ואני צורך תוכן של ידע.

תאזין לכמה פרקים ואולי תמצא תמחומים שמעניינים אותך:

ארכיון האוניברסיטה המשודרת - פודקאסטים

המאסטרים

השעה הבינתחומית

אקדמיקס

יש לך צורך במשהו וכשאתה צופה בסדרות הצורך לא מתמלא למרות שיש משהו שגורם לך לחשוב שזה ימלא לך את הצורך. וככה נוצר מעגל של מילוי הצורך אבל בצורה לא נכונה כמו שתיית מי ים מלוחים שרק מגבירים את הצמא למים מתוקים.

ממליצה להבין מה הצורך הרגשי שאתה חושב שהסדרות ממלאות לך ולמלא אותו בצורה נכונה שבאמת תעזור לך להרגיש טוב יותר ולא תרגיש שהמחיר שאתה משלם כבד מדי לתוצאה

(אולי ספורט? או יצירה או כתיבה, להתעסק באמנות פילוסופיה וכו')

בבין הזמנים למצוא דרכים למלא את היום בדברים אחרים טובים, להיעזר במסגרות כמו עבודה, התנדבות וישיבת בין הזמנים. כי אלה חופשות מאד ארוכות (70 ימים בשנה, לעומת שכיר שיש לו 15 ימים לרוב)

א. ננסים על גבי ענקים, בארץ ישראל צומחים.

ב. תורה חדשה עולה מקדושתה, הדור הצעיר מקים לתחיה.

ג. קשה לראות רבנים זקנים מאחור, ינקת מהם והשכל אומר עבור.

ד. כל תורתך על בסיסם עומדים, רק פיתחת כבר לפני ולפנים.

ה. ההגדרות שלך יותר נכונות ורחבות,  מקיפים את כל הנושא ומדוייקות.

ו. יקום דור גם אחריי ויקיף אותי,

יגדיל את התורה ויפליא.

ז. לכן מתלמידיי אלמד יותר מכולם, אשמח בכל עומק השגת דעתם.

ח. כל כך שמח לראות תורה אמתית בלב מאירה, אבל העימות עם מלמדך מקדם גורמת כוויצה.

ט. ה' תמלא את ידיי חיצים, הם התלמידים המחכימים והחדים.

י. אתייחס לדבריהם בכבוד ובכובד ראש, הם יעזרוני לדייק ולחרוש.

יא. לחדש דברים שאוזן לא שמעתן, לשמח  בתורה הקדושה כעור לויתן.

אני לא חושבת שהיינו מגזימים אולי 3 או ארבע מאסרי עולם

לצערי....

או שאני טועה???

"הפזמון למעשה נושא על גבו את כל השיר, שאר הבתים חלולים למדי, ומסוגלים להכיל משמעות רק בכפייה, ויוצרים את התחושה שהם נועדו למשוך את הזמן עד שיגיע הפזמון."

איזו הגדרה קולעת לשירים שהם אוסף מילים אקראי 🤣

השאלה, למה אתה מחפש עומק דווקא בשיר הזה?

נסה למצוא בשיר "איכותי" יותר. לצורך העניין השיר אולי הכי איכותי בזמר העברי "עטור מצחך". בסדר, obviously,  מדובר על שיר אהבה אבל מעבר לטייטל הזה האם תצליח למצוא עומק מיוחד?

נטפלתי דווקא לשיר הזה כי שמעתי אותו בהקשר מסויים, והחלטתי להקשיב לו בצמוד לקריאה של מילות השיר, ויצאתי בתחושה של ״על מה אתה מדבר?״, אז רציתי לראות מה חושבים על השיר הזה אנשים אחרים וכשהסתכלתי בתגובות שם ביוטיוב ראיתי שאנשים יצאו מגדרם כדי לפרגן לשיר, וחשבתי לעצמי שאולי אם כל כך הרבה אנשים ואנשות התלהבו מהשיר, אז אולי הבעיה היא בי, ופספסתי כאן איזה עומק או הבנה. אבל מסתבר שלא. 

והזיכרון שעולה כשנדמה שהשחר לא יפציע לעולם, ומראה לאן- הוא בעצם משהו שמזכיר את הכיוון הפנימי האמיתי,

זה העומק שאני רואה.

איך מי שמרגיש כבוי מרגיש טוב בו זמנית?

הסתבכתי 😵‍💫

יש אנשים שחיים ככה.

כן אני מרגיש מאוד טוב, באופן יחסי כמובן לזמנים אחרים.

אבל חסר כוחות או מוטיבציה.

זה לא סותר.

והרגש החיובי מתקבל ורוצים פשוט להישאר בו.

הצעה שלי:

אם אתה רוצה לעשות משהו אמיתי- לך תעשה טוב למישהו. תחלק מטבעות לאנשים שמבקשים. תשטוף כלים. תתקשר לסבתא או למישהו שלא דיברת איתו מלא זמן. פשוט תעביר את זה הלאה.

לא הבנתי מה את רוצה להגיד בזה? אני רוצה מעבר ללהישאר ברגש החיובי, אני רוצה להרים אותו למקום גבוה יותר.

ועכשיו? בשעה כזאת אין כל כך מישהו שאני יכול פשוט ללכת לעשות לו טוב. הייתי שמח להעביר את זה הלאה, אבל כנראה שעד מחר כבר לא ארגיש אותו דבר.

אממ... יש למישהו אקורדים לשירים של החג? - צלילים ומוסיקה

אני הולך לנגן ליהודי קשיש בשכונה

האמת שהתכוונתי ל @עברי אנכי שעזר לך באופן וירטואלי

תודה

פשוט הייתי צריך רעיון לנקודת התחלה.

אבל תודה.

עצמך!!

כן תהיה אגואיסט ותעשה משהו שרצית לעשות מלא זמן (והוא אפשרי בשעה הזאת

אני בת אז אני במקומך הייתי מארגת את הארון ומפנה את השולחן ובבוקר יהיה לי כייף להתעורר לחדר מסודר ואוטומטית היה לי יותר טוב והטוב מאתמול היה נמשך...)

או שתעשה משהו שיגרום לך בבוקר להזכר באתמול ובהרגשה הזאת ואוטומטית ההרגשה תמשיך...(כמו הדוגמא שלי)

אם תרצה דוגמאות בשמחה .,

על התגובה

עייפות כזאת שאתה לא יכול להירדם.

חוסר הסבלנות הזה אחרי חסך שינה.

אני כופה על עצמי רוגע, דרך מודעות גבוהה לגוף שלי,

אבל בראש הכל עדיין סוער.

יש מן גוש של מחנק בגרון,

ומן פסימיות שממלאת את החלל, אבל לא טורחת לתהות על ההווה,

וכמה שיכול היה להיות גרוע יותר...

____________________#

המוסריות שלי עומדת למבחן.

אלוהים פתח לי את העיניים לראות את הנתון הזה כדי שתהיה לי בחירה חופשית.

היא נכשלה עשרות פעמים במבחנים קטנים יותר בעבר,

ואין לי ספק שהיא עתידה להיכשל,

אבל פה זה אחרת.

פה אין הוראת היתר, הפעם זה לא תחום אפור,

לשכל הישר ברור שיש פה צד פסול, רקוב, שיקרי.

לעומתו הנפש הבהמית לא פוסקת מלגעות בהצטדקויות רמות.

אלוהים השפיע עליי שפע טובות לאין קץ,

הנפש שלי עדיין חיה בהכרתו באופן שלא תבוא הרעה תחת הטובה.

ואם לקח מעשר מחיי? מה בכך, הרי אני כחומר ביד היוצר.

אך כשמבקש מעשר מחיי, פתאום כואב לי,

פתאום אני מרגיש עצמיות וגאווה, במקום ביטול ואסירות תודה.

____________________#

מוזר. לאוויר יש טעם מר.

געגוע ללא נודע. למין חזרה של נקודת זמן מן העבר, בה האמנתי בתירוצים שלי.

לא נשאר לי כלום,

אפילו הכאב נגזל ממני.

כמה מוזר להבין, אחרי שנים של ניכוס לעצמי,

שהוא מעולם לא היה שלי.

הכל מסתדר. העולם מתקתק כמו שעון שוויצרי.

אם מקשיבים היטב אפשר אפילו לשמוע את המשב האינסופי של שירת ההרמוניה העולה מן הבריאה.

עייפתי.

אני מתגעגע לרדיפה אחרי משמעות, לחיפוש הבלתי נלאה אחר סוד הקיום.

אני מתגעגע לתת ולקבל. לחוש ולאהוב. לציית ולערוג.

אמנם אחרי הכל אני לא מתגעגע לכאב.

השטן הרע שעיצב את חיי ונטש לפני השאול.

אפילו לו לא יאה לרדת מטה כל כך.

הייאוש הולך ובא לשרירות ליבו בלי התראה מוקדמת,

ובישימון גיא הצלמוות שעל שפתו אני עומד חיים רק הריק והשיעמום.

____________________#

שיהיה,

גם ככה אין שום דבר טוב יותר לעשות.

אתה כותב יפה. תהיתי אם אתה רוצה תגובה על כתיבות שלך... אם תרצה, אגיב על מה שכתבת.

זה פורום פתוח. פשוט לא יודע מה יש כל כך להגיב על זה

א. עבד ה' הוא החופשי, מוכן לשאת את כל עמלי.
ב. לשמוח בעול מצוותיו, להקפיד בפרטי דקדוקיו.
ג. רחבות הדעת תטע לי במח, חכמה ובינה מלא כח.
ד. רעננות אשיר לך בחדוה, אגיל בך ברוב אהבה.
ה. אהבו את ה' חסידיו, תכנעו את כל מהותכם לפניו.
 

הועילה.

כן, יש פוטנציאל גדול בדת להפוך את העולם לטוב יותר. אבל היסטורית זה לא קרה. גם לא יהדות.

אני חושב שבני אדם הפכו את הדת למטרה בפני עצמה ולא אמצעי בלבד. אם בני אדם היו משתמשים בדת כאמצעי ולא כמטרה, אז הדת והעולם יכלו לממש את הפוטנציאל שלהם.

הדתות המונותאיסטיות שמות דגש על "עבודת אלהים" (בצורה כזאת או אחרת). תרשים הזרימה הוא מהאדם כלפי שמיא. זה העיקר. לעבוד את האלהים. לסגוד לו. לרצות אותו. לבקש ממנו שפע ורחמים. בעיני תרשים הזרימה צריך להיות קודם כל מהאדם אל האדם ורק אז מהאדם לאלהים.

לא רוצה לכמת לכאן או לכאן. אבל בעיקרון הם הביאו קשר עמוק לאלוהים ורוחניות, הרבה חוקים טובים, ומדות טובות, וגמילות חסד בין בני-אדם.

ברור שהיהדות עולה על כולם, כי היא הדת הטהורה והאמתית.

הקשר לאלוהים זה קודם כל, כי הוא יוצר ומקור העולם וזאת המטרה היחידה לעבוד אותו, כל השאר משתלשל מזה, בלי אלוהים והנשמה ממעל, אין לאדם ערך.

דווקא ההומיניזם של ימינו, עם כל האגואיסטיות והיהירות שיש בו, צועד לפוסט הומניזם, כמו שיובל נח הררי מפרט בענין.

כי ככל שיש יותר בני אדם בעולם, ככה כולם חושבים שהקשר שלהם לאלהים הוא והוא בלבד החשוב וכל עוד אתה לא מתקשר לאלהים כפי שאני מבין אז זה מצדיק את ההריגה שלי כלפיך. היסטורית זה מה שקרה וקורה היום.

אחד הלקחים של הנצרות מאחרי ימי הביניים היא שאי אפשר לנצח בדת בכוח הזרוע, לכן הנצרות נכון להיום עשתה סיבוב פרסה בהקשר הזה והיא יותר משקיעה משאבים במיסיון מאשר כוח הזרוע. זה לפחות אפשר לומר לזכותם. לא שמיסיון זה כל כך טוב כן? אבל לפחות חוסך שפיכות דמים.

הדת אמנם מביאה חוקים של גמילות חסדים ומידות טובות והכל אבל היסטורית מוכח שבני אדם לא מיישמים את החוקים האלה. על כל חוק של גמילות חסדים יש 101 פרשנויות מתי לעשות ואיך לעשות ולמי ראוי לעשות ולמי לא. כל פרשן מוצא את ההצדקה שלו ללמה מותר להלבין פנים, או למה אסור לתת לזה ולזה צדקה ואפילו בחיי היום יום של האנשים.

תלך לסליחות בכותל. מבקשים סליחה מאלהים שפגעו בבן אדם עצמו. במקום שהתפילה תהיה כלפי האדם שחטאנו לו. זה אירוניה במיטבה.

גם הנצרות. דת "החמלה" ו "האהבה" לא יישמה בימי הביניים את החוקים של עצמה. נהרגו יותר נוצרים על ידי נוצרים אחרים מאשר כל מלחמת דת אי פעם. וכנל האיסלם של היום.

אבל יש כמה נקודות שראיתי ברפרוף שארצה להגיב עליהם.

קודם כל על הנצרות לא חושבת שיש מה להתייחס לזה. זה שקר אין מה לנסות לייפות.

"תלך לסליחות בכותל. מבקשים סליחה מאלהים שפגעו בבן אדם עצמו. במקום שהתפילה תהיה כלפי האדם שחטאנו לו. זה אירוניה במיטבה."- העדת על עצמך שאתה היית אדם דתי . אם כן, אתה אמור לדעת שעבירות של בן אדם לחבירו אין יום כיפור מכפר ובכללי פותרים את זה עם האדם עצמו אז בבקשה לא להמציא דברים בגלל שזה קל יותר.

כתבת כמה דברים ונראהלי קצת מיותר להגיב על כל טעות כי הבעיה העיקרית היא שאתה לא הבנת מה אנחנו עושים פה. לא באנו לשחק ולא באנו רק לנסות לחיות בהרמוניה 70-80 שנה ולמות או לא יודעת מה. ה' ברא את העולם לתכלית מסויימת ואנחנו פה בשביל מטרה עליונה והיא עבודת ה כל ההתנהלות שלנו פה צריכה להיות בהתאם לרצון האלוקי שאליו אנחנו כפופים.

עכשיו, התורה הנה תורת חיים זאת תורה שמבינה את המורכבויות בחיים ולא רק זה אלא שנותנת לנו אפשרות בחירה "וראה נתתי לפניך..." זה שאנשים בוחרים ברע ונגד התורה לא מעיד משהו על התורה. ממש לא.

זה כמו שתגיד אההה חוקים זה סתם אנשים כל הזמן עוברים על חוקי תנועה, חוקי עבודה, חוקים פליליים וכו וכו. יש המון אנשים בכלא והרבה שנפגעו מהחוקים .  זה רע והורס וחוץ מזה שיש הרבה חוקים שהם לא מוסריים וכל פעם גם משנים חוקים לפי רצונם ובסך הכל גם מדובר בבני אדם כמוני. החוקים האלה סתם. זה שטותי. תשמעו יש לי פתרון גאוני בשבילכם בואו נפסיק להתייחס לחוקים האלו נקשיב למוסר הפנימי שלנו בלי שיגידו לנו מה לעשות החוקים עד עכשיו גם ככה לא עזרו ממש אז יאללה מי צריך אותם.

ככה אתה נשמע ויותר גרוע מהצד.

יום כיפור אינו מכפר על בין אדם לחברו זאת סיסמא ריקה מתוכן. אף אחד לא מיישם את זה באמת. זאת סיסמא רומנטית בערך כמו "רק באהבת חינם ננצח". אין אהבת חינם. אף פעם לא הייתה אהבת חינם. נסי לאהוב את גלעד קריב. או את ענת הופמן. או שתעשי סיבוב פה בפורום אקטואליה. תראי כמה אהבת חינם נשפכת שם. כמו שלא באמת אנשים עכשיו מבקשים סליחה בעשרת ימי תשובה. דקה אחרי יום כיפור כולם חוזרים לסורם. לשנוא, להחרים, להלחם. הכל אותו דבר. העיקר להתפלל *לאלהים* שיסלח לי שפגעתי בראובן במקום לארגן תפילה המונית עם נוסח שמייחד את התפילה לראובן שמעון ולוי. תארי לך את מבקשת סליחה מאבא שלך בגלל שעיצבנת את אח שלך. "אבא, תסלח לי שהרבצתי לאחי בסדר?"

וזאת בדיוק הנקודה שלי לגבי "הלחיות בהרמוניה". הנה, דוגמא מצויינת. את לא פה בשביל לחיות בהרמוניה ותראי איך העולם נראה. כמו הפרצוף שלי בערך. אם הגישה הייתה שכן צריך לחיות בהרמוניה והדת הייתה חלק מהגישה הזאת, העולם היה הרבה יותר נורמלי לחיות בו. לקחו את הדת והפכו אותה למשהו שהיא לא הייתה אמורה להיות מלכתחילה.

גם לגבי חוקים אזרחיים. תתפלאי, חוקים אזרחיים משתנים בהתאם לזמן. פעם לנשים בשווייץ לא הייתה זכות בחירה. עד 1975. כן כן, שווייץ "הנאורה" והנייטרלית. בישראל פעם היה חוק שאסור לבעול אישה שלא בהסכמה על ידי מי שהוא לא בעלה. פעם החוק בישראל היה שחברות צריכות לשלם 26% מיסים. היום זה 23%. חוקים משתנים עם הזמן מתוך סיבה, לא מתוך גחמה. בוודאי שצריך חוקים. בלי חוקים יש אנרכיה. אבל החוקים צריכים להתאים לזמן (ולא, לא כמו הרפורמים. לא כל הצגת תפיסה של התאמת חוקים לזמן זה רפורמים. יש מספיק דוגמאות גם של לא רפורמים).

שוב. זה שאנשים בוחרים לא להקשיב לתורה זה בעיה שלהם מה הקשר שאתה מקשר את זה לתורה. התורה היא אור ואם בן אדם בוחר כן,*בוחר* לא לשמוע לה זה שלו נטו . יש תקופות שעמ"י היה במצב רוחני יותר טוב ויש תקופות כמו עכשיו שזה לא מושלם. זה לא קשור לטיב התורה או לרלוונטיות שלה כי עובדה שמי שנאמן לתורה החיים שלו אחרים,מאושרים, האמות מוסר שלו גם אחרות. זה עובדה.   והתורה גם מודיעה שיש בחירה ואנשים מנצלים את הבחירה לפעמים לרעה. ויש יצר רע בעולם ולכן אני לא מבינה מה הפלא שלך. אנחנו יכולים לעבור על דברים שאנחנו יודעים דהם לא טובים כי קשה לנו לא כי אנחנו לא מאמינים בזה.

לכן גם אמרתי לך שבאנו לעבוד!! לא לשבת על מי מנוחות. ויש הרבה כאלה שמצליחים בזה כל אחד עם העבודה וההתקדמות שלו.

הדרך חשיבה שלך קצת מעוותת גם עם חוקי המדינה יש הרבה (וזה כולנו) שעוברים עליהם ומה זה אומר עם חוקים? שאין צורך בהם? שהם פוגעים בנו כי אנשים מחליטים לא להקשיב להם?

מה הקשר?

לגבי ההרמוניה ברגע שהולכים לפי התורה אז כן נוצרת הרמוניה והתורה בעד שלום ואנחנו מתפללים על זה אבל רק שהמטרה העליונה זה לא זה אלא זה אחד התוצאות המבורכות. ובכללי הרמוניה לא אמורה להיות  המטרה העליונה ואם כן איך תאכוף את זה? מה תעשה אם מישהו לא עומד בכללים? מה תפגע בו? מה תהרוס את ההרמוניה בשביל ליצור הרמוניה? קיצר זה טיפשי.

בנוסף לגבי החוקים שאפשר לשנות אותם וכולי.  כמה דברים

א.יש כאן בעיה שזה כל פעם תלוי ברמת מוסריות של אותה תקופה. אי אפשר לסמוך על מוסר אנושי. (ראה ערך תקופת השואה)

זה משהו משתנה ולאו דווקא לכיוון חיובי.

ב.כל בן אדם עם ערכים שונים בתכלית איך אפשר לתת חוקים שמצד אחד טובים לקבוצות מסויימות ומצד שני פוגעות בקבוצות מסויימות. בסוף בני אדם מחליטים אותם והם נובעים מתוך התפיסות הפרטיות שלהם. לדוגמא לגבי כל עניין  קידום הלהט"ב פעם זה לא מוסרי והיום זה נחשב שיא המוסריות בקבוצות מסויימות. הייתכן? מה השתנה? וזה גם לא תואם את כל האנשים. זה מתחבר ל'א'

לגבי התורה, שוב, מהחינה היסטורית, אם כבר מדברים על עובדות, היהדות *אף פעם* לא היטיבה עם בין אדם לחברו. יותר נכון להגיד *היהודים* גם "הנאמנים" שבהם אף פעם לא יישמו את מה שהתורה עצמה כותבת במקרים רבים במצוות שבין אדם לחברו. אף פעם. תמיד יהודים רבו והתפלגו. כולם דיברו בשם אלהים והמציאו ק"נ טעמים להצדקה של המעשים או הכשרה בדיעבד של מעשה לא ראוי לאחר מעשה. וכל זה לא ייחודי ליהדות. זה נכון גם לכל דת אחרת, נצרות ובטח שאיסלם.

כשאני אומר הרמוניה זה נשמע לך רומנטי כזה וניו אייג'י. אז לא. *את* השתמשת במונח הרמוניה כאילו אני איזה מחבק עצים שמאלני ביערות האמזונס(לא שיש עם אישיות כזאת בעיה) ואני פשוט עניתי על זה. מה שאני אומר זה דבר פשוט, אם בני אדם היו עושים מהדת כמטרה ולא כמצעי, העולם היה יותר טוב.

מה זה אומר? זה אומר למשל להבין שלכל דת יש פיסה מן "האמת" (למי שמאמין בבריאתנות). שכל דת יש לה נימה אחת קטנה ממטווה אחד גדול וזה בסדר להיות נוצרי/יהודי/מוסלמי/בודהיסטי/שינטואיסטי/הומו/לסבית אם אתה מפיץ טוב בין בני אדם בעולם.  אתה לא חייב לחלוק איתי את האמונה שלי. לפעמים אורח החיים שלך יכול להיות מנוגד אלי אם אתה הומו למשל אבל אני אקבל אותך כבנאדם באשר אתה. רק אל תנסה לשנות אותי (לא הדתי את ההומו ולא ההומו את הדתי).

ואין צורך לאכוף הרמוניה. הרמוניה לא אוכפים. הרמוניה נוצרת באופן טבעי. כמו דמוקרטיה וחירות. אמנם יש חוקים של חופש ביטוי וכאלה אבל הדמוקרטיה לא נאכפת, היא נשמרת. החירות נוצרה באופן טבעי. זאת דוגמא מצויינת לגישה שלוקחים מונח ועושים ממנו את המטרה ולא האמצעי. כאילו, עכשיו צריך הרמוניה אז נקים משטרת הרמוניה ונאכוף כי ככה די שרוט אמר (בהנחה והוא אלהים).

ואם הזכרת את הרמה המוסרית המשתנה מדור לדור, את צודקת. רק חבל שהרמה המוסרית העולמית עלתה דווקא כשהעולם עבר חילון מאסיבי ב 150 שנים האחרונות. רק מאז המהפכה התעשייתית החילונית העולם התקדם למוסריות גבוהה יותר כפי שהוא היום. לפי הדת מותר לשכב עם ילדה בת 3 או להכות אישה במקל לפי הרמבם. היום אין דברים כאלה. לא כי הדת החליטה שזה לא מוסרי, כי העולם התקדם לשם והאחיזה של המוסדות הדתיים כבר לא כמו מה שהיה פעם. צר לי, אבל הדוגמא שהבאת מחלישה דווקא את הצד שלך. נכון, הייתה שואה, אבל זה לא היה הלך הרוח העולמי. זה היה סטיה של אומה ספציפית בנקודת זמן ספציפית על רקע פוליטי ספציפי מדרך האנושיות ודרדור להיות חיית אדם. עובדה שהעולם המערבי היום לא מאפשר לזה לקרות.

מה שאמרתי על זה שאנשים דתיים יותר מאושרים זה מוכח. אני לא רוצה להתייחס עכשיו לדתות אחרות. זה לא הנקודה ועוד שהם ינקו הרבה מהיהדות אז לא מפליא אותי שהרי בכל שקר טוב יש צד אמת. הנקודה זה עניין הגבולות בעיקר.

גבולות זה דבר חיוני לאנושות כמו שילדים חייבים את זה,וכל העולם שלנו עם גבולות. נתינת גבולות המותאמת לטבע האנושי עוזרים למימוש הפוטנציאל האנושי ומיצוי כוחות החיים שלו בצורה המיטבית. ולכן ההלכה היא היא הנותנת אושר לאדם. דווקא הגבולות. לכן ההפקרות זה הפך החופש -זה הבית מאסר מטעם היצר הרע. האדם שלא מקבלת עול מצוות נאסר במאסר יצרו.

שוב, אתה משליך על התורה ללא הגיון. מה אשמה התורה בזה שאנשים לא מקיימים אותה. הפוך .המסקנה המתבקשת זה-תראו מה קורה כשלא מצייתים לתורה אם נקיים אותה יהיה לנו נהדר,בואו נשמור תורה ומצוות!

וגם אתה ממשיך להמציא (לא יודעת אם בכוונה או מחוסר ידע) כאשר אתה אומר שאף פעם עמ"י לא הקפידו על בן אדם לחברו.  זה *שקר!* היו תקופות שעם ישראל היו מאוחדים ולמדנו שבתקופות האלה גם כאשר הם לא הקפידו על בין אדם למקום ה' לא פגע בהם בגלל שהיו מאוחדים. וגם אומות העולם היו בשלום (עיין ערך דור הפלגה(שלא נענשו כ"כ בחומרה בגלל שהיו בעצה אחת וכו), תור הזהב)

דת אמצעי? רציני? איך? אולי בהנחה ולעולם הזה לא היה תכלית. אבל יש תכלית ב"ה וצריך להיות מכוונים אליה.

כמו שאמרתי לך דווקא התורה היא הכי הכי מבינה שיש. זאת תורת חיים. היא נותנת בחירה. כן גם בחירה ברע היא בחירה אפשרית.אז אין מה לחפש אחרי מושגים שנולדו לא מזמן כמו 'דמוקרטיה' 'נאורות' וכו' כדי להרגיש מעודכן.

ודווקא המצחיק הוא שאותם 'נאורים' לא מוכנים לקבל את ה'חשוכים' ופועלים לבטל אותם זה לא נקרא קבלה זה רמיסה בשביל ערכים/חוקים חדשים. לא זה לא התקדמות. ממש לא. ואכמל.

אני לא מסכימה שזה סטייה. אני מאמינה שברגע שאין כפיפה לתורה אנשים יכולים להיות חיות טרף יותר ממה שהם חושבים. והשואה היתה הצצה קטנה ללאן אפשר להגיע עם זה.

ודווקא הפוך. דווקא עם התפתחות ההשכלה וכו וכו ועליית ה'מוסריות'כביכול אז התחיל השואה. לא לפני. זה היסטוריה.

העולם המערבי היום לא מרשים אותי במיוחד. הפוך.ההתדרדרות המוסרית היום הגיעה לשפל המדרגה וזה שאתה לא רואה את זה רק מוכיח כמה נמוך הגענו שאנחנו כבר לא מרגישים את זה.

אני לא סומכת על מוסר אנושי וההיסטוריה מעידה. אני סומכת רק על המוסר האלוקי שמכיר אותנו והוא הוא הבורא.

זה הכי הנקודה. זה ליבת העניין. שאין שום יתרון לדת אחת כלפי האחרת. דתיים מאושרים יותר מלא דתיים זה נכון. גם נוצרים וגם בודהיסטים.

ובוודאי שצריך חוקים. יש חוקים. חוקים אזרחיים שמשתנים בהתאם לזמן. תארי לך שלא היו מחוקקים בשנת 2006! את החוק לאיסור סחר בבני אדם? תארי לך שלא היו מתקנים את נוסח החוק בחוק העונשין שקבע שבעילה שלא בהסכמה *על ידי מי שהוא לא בעלה* דינו מאסר? בוודאי שצריך חוקים. אבל החוקים הם דינמיים. משתנים מעת לעת. מתעדכנים. אם החוק בישראל לא היה מתעדכן היית צריכה לשלם קנס של 50 לירות אם היית נוסעת באופניים ברחובות. הרי זה מגוחך. לא כן חוקי התורה "שלא משתנים".

אני לא מאשים את התורה. שאנשים לא מקיימים אותה. אני מאשים את האנשים שמשתמשים בתורה כדת להצדקה של הרג ושנאת האחר. לא מדובר פה על קומץ אנשים שלא מקיימים את הדת. מדובר פה על שנאה שהיא בילט-אין בדת של כלל האנשים כפי שהיא נהוגה היום. אני מדבר על שנאת הומואים ורפורמים אצל היהודים והנוצרים והמוסלמים (אצל הנוצרים והמוסלמים לא הרפורמים). זאת שנאה פר אקסלנס בשם הדת. את זה מאשים. ולא יעזורו מכבסות מילים כמו "לא שונאים אותם. שונאים את המעשים שלהם". זאת שנאה עם מכבסת מילים. וזה נחלתם של כלל הציבור הדתי.

אני לא ממציא שום דבר. נחרבו לך שתי בתים בגלל שנאה על מה את מדברת. ועוד לפני זה הייתה מלחמת שבטים אחד בשני. שלא לדבר על מלחמות המלכים. אף פעם לא היינו מאוחדים. אף פעם. זה לא היה קיים.

ואת לא מסכימה שזאת סטיה, נהדר. אבל היסטורית גם אנשי תורה היו חיות טרף. ודווקא בתקופת השואה (והאמת שבערך דור לפני) התחילה צמיחת המוסריות המערבית של היום. השואה זה דוגמא לאן בני אדם יכולים להגיע עם או בלי תורה. בתורה יש מצע מאוד מבוסס ללהגיע להיות חיות טרף כמו מצוות עיר הנידחת למשל. המזל שלנו שהיהדות מעולם לא הייתה אימפריה ועם כוח. לו היהדות הייתה מתפשטת במקום הנצרות למשל, המצב ביהדות מבחינת חיות טרף היה זהה. נשארנו קטנים ומקומיים ולא אימפרייה וקולוניאליסטים. תמיד היינו פרובינציאה של שלטון זר מעל השלטון המקומי שלנו. זאת הסיבה היחידה שהיהדות לא טבחה טבח המוני בבני אדם כמו הנצרות והאיסלם.

המוסריות של היום היא בהרבההההה יותר גבוהה ממה שנדמה לך. היום אסור פדופיליה. אסור סחר בבני אדם. אסורה עבדות. אסורה כריתת ידיים לגנבים כמו שהיה נהוג פעם. אסור לאנוס. לא מתייחסים בחוק אל נשים כשפוגעים בהן בהיבט הממוני. אלא בהיבט הפלילי כמו כולם. ואם בעיניך המוסר המערבי הוא התדרדר זה מראה עד כמה זה טוב שהעולם הדתי כבר לא שולט בכיפה כי אחרת נהרות דם ניו ממשיכים להשפך בשם הדת והאל כל אחד כפי דרכו.

אני לא אומר שלא טוב שתהיה דת בכלל. להפך. לדת אכן הייתה השפעה מכריע על הנושא של מוסר. אבל המטרה המקורית של דת לא הייתה להפוך אותה כקרדום לחפור בו. כמו שכתבתי לפותח השרשור, ברגע שהפכו את עבודת האל לעיקר ואת היחס לבני אדם כטפל, הדת החטיאה את המטרה ונעשתה ללא מוסרית בעיני. לא רק היהדות. כל הדתות.

שימי לב שאני לא מדבר על התורה באופן ספציפי. אני מדבר על הדתות בכללותן.

יש כאן הרבה נקודות שאני לא מסכימה איתן. לא אוכל להתייחס לכל ובמיוחד שהחוסר הסכמה שלנו הוא בכלל באופן הסתכלות על הדברים. אז קצת מיותר.

אני אתחיל מהסכמה בזה שזה לא טוב שמשתמשים בדת בצורה מעוותת כדי להתיר התנהגויות אסורות.

לגבי להטב הם פוגעים בקיום העולם זה מעבר לדת. אפילו ברוסיה הסובייטית שדת זה מילה אסורה אצלם תראה סלידה מהלהטב זה לא קשור לדת רק. אתה אוהב אנשים רוצחים?גנבים? שקרנים? אלימים?מחבלים? וכו?

יופי גם אני לא אוהבת אנשים שפוגעים בה' ובעמ"י 'משנאי ה' אשנא' זה המוסר שלי וזה שלך.תכבד אכבד. אדון נאור שמוכן לקבל את הלהטבים אבל לא את התורה. שמענו איזה מוסריות.

אתה ממציא כי אמרת במפורש ש*אף פעם* לא היו בשלום.וזה שקר. אומנם זה לא היה תמיד ואולי לרוב לא היה ככה אבל מתי שכן היה צריך לומר שהיה.

חיות טרף? קודם כל יש דינים לכל דבר. לא פועלים על פי שיקול דעתנו האישית. דבר שני הבעיה פה שאתה לא רואה את ה'. לא מוסרי בעיניך להרוג אותם אבל להיות כפויי טובה לה' ולהשתמש עם כל מה שנתן להם ה' ולהשתמש בו כנגדו זה מוסרי בעיניך?

בתקופות הטובות של עם ישראל שהיו בתפארתם היה נהדר פה. גם לשכנים.

שוב. אני ממש לא מאמינה במוסר אנושי. ויצר לב האדם רע וכו

"רגע שהפכו את עבודת האל לעיקר ואת היחס לבני אדם כטפל, הדת החטיאה את המטרה ונעשתה ללא מוסרית בעיני. "  הכל הוא חלק מהתורה. בן אדם שמקפיד על בן אדם למקום ללא בן אדם לחברו לא עובד ה בשלמות. זה חלק בעבודת ה'. ולדוגמא בן אדם  שלא מכבד את הוריו זה נחשב לו שלא מכבד את ה' הא בהא תליא. אי אפשר להפריד בין מצווה חמצווה הכל חשוב וחלק מעבודת ה'.

וחוץ מזה הלוו מתן תורה זוכר? ה' נתן לנו את התורה בשביל שנעבוד אותו. כן אותו. זה לא משהו שהומצא עכשיו. ושוב אין סתירה עבודת ה' כוללת את כל המצוות.

לא אכפת לי מדתות בכלליותן.

ונראה לי אסיים את הדיון פה ב"נ.

לגבי הלהטב, זאת דוגמא מצויינת לבדיוק מה שאני אומר. את ממציאה (לא את ספציפית, ברעיון) צידוקים בדיוק למה שאמרתי. מדברת (שוב, לא את ספציפית) גבוהה גבוהה על אהבת חינם ולא תשנא את אחיך וכו' אבל חוץ מהומואים. וחוץ מרפורמים. וחוץ משמאלנים. וחוץ מרבנים שלא חושבים כמוני. וחוץ מציונים. וחוץ מחסידים. וחוץ וחוץ וחוץ וחוץ. יעני תאהבי רק את מי שחושב, מתלבש, מתנהג ונראה כמוני בדיוק. זאת הצביעות של הדת שאני מדבר עליה. את תמיד תוכלי למצוא באמצעות שקלא וטריא וסיבובים אינטלקטואלים לשנוא כל אחד וזה בדיוק מה שהדת היום עושה. זאת צביעות במיטבה. לכן אני גם אומר שזה לא קומץ אנשים שלא מקיימים את התורה, זה ממש חלק מובנה באמונה הדתית של כל אחד היום. עצם הטיעון שלך "לא אוהבת אנשים שפוגעים בה'" זה בדיוק מה שמביא לעולם ישי שליסלים, עמיר יגאלים, ועמי פופרים וכד'. זה סעיף סל שאפשר להכניס לתוכו את כל מי שתרצי. ואפילו אם תאמרי שלא לוקחים את החוק לידיים והם פעלו עצמאית זה לא משנה את העובדה שהקונצנזוס בדת זה לשנוא את הלהטבים ואת הרפורמים ואת הרבנים שחושבים אחרת ואת השד יודע מי וכאן הדת חוטאת למטרה. המטרה מקדשת את האמצעים.

תשתדלי בבקשה לא לרדת לפסים אישיים עם אמירות כמו "אדון נאור שמוכן לקבל להטבים אבל לא את התורה" גם כי זה לא נכון וגם כי זה לא מנומס.

כשאני מעביר את הביקורת שלי על הדת, זה לא חד כיווני. כשאני מדבר עם חילוניים תל אביבים אני מעביר עליהם ביקורת נוקבת לא פחות. אני לגמרי מודע לצביעות שקיימת גם בצד השני. אני בניגוד לדתיים מחד וחילונים אנטי דתיים מאידך מקבל גם את האמונה של הדתיים וגם את האמונה של הלא הדתיים אבל מעביר ביקורת על הדרך שבא כולם מתנהגים.

אני לא מאמין בהשם. ולכן אני לא כפוי טובה כלפי משהו שאני לא מאמין בו. וכמוני גם השאר שלא מאמינים. שוב, זאת אותה השיטה להצדיק שנאה בשם הדת. תאמיני לי, אם הדת הייתה השולטת כמו פעם היו ממציאים לך תירוצים להתנהג כמו באפגניסטן ואירן וזה היה מקובל על מי שהוא מאמין.

לסיכום, כל הדתות הן אותו שטאנץ ולכן מה שקרה לנצרות וקורה לאיסלם יכול לקרות גם ליהדות אם רק יתנו לפן הדתי עוד ועוד כוח. במקום שהדתות יוסיפו אור וטוב לעולם הן משיגות את התוצאה ההפוכה לגמרי בגלל שהעיקר הוא אלהים והטפל הם בני האדם.

"אני לא מאמין בהשם"

הנקודות פתיחה שלנו שונות ולכן לדעתי לא נוכל להגיע להסכמה.(יש לי מה לומר על עצם האמירה הזאת אבל שויין..)

רק אומר שאתה כותב הרבה פעמים לא מדוייק בידיעה שזה לא מדוייק וזה בעיה בכללי וגם כי זה מוריד את איכות הדיון.

לגבי אהבת/שנאת חוטאים שוב זה בהכרח קשור לאמונה בה' ואמיתות התורה. אין מה לעשות. ברגע שאתה מתכחש למציאות ה' בעולם דברים נראים מעוותים אבל, זה הכי מוסרי שיש. הכי.

אני שמחה שאתה חושב שזה מעליב.(אשתדל)

לגבי הסיכום-כמו שאמרתי לפני בתקופות שעמ"י היו עם כוח וכולי המצב היה נהדר והיו אור לגויים וכו'. אני חושבת שאולי קיבלת תמונה חלקית שלא משקפת את היהדות כראוי.

אמרת שאתה ביקורתי לשני הצדדים ואני מאמינה לך.שלא תטעה גם אני ככה. ואני חיה בדרך הזאת מתוך בחירה בזה בכל יום מחדש. כן בחירה.מבחינתי אם לא הייתי בטוחה שהדרך הזאת היא הנכונה והאמת מזמן הייתי משנה מסלול וב"ה שלא צריכה.

לדעתי כדאי להפריד בין דתיים לתורה עם כמה שזה קשה.

לסיום,יש לי אליך שאלה אישית שאתה לא חייב לענות עליה..

בתור אחד שהצהיר שלא מאמין בה' יתברך... תמיד עולה לי השאלה מה מחזיק אנשים כאלה בחיים עם כל הקשיים של החיים שכל יום יש ניסיונות וכו' מה מחזיק אותך בעולם כזה מורכב ומאתגר?כאילו בשביל מה אתה סובל? למה אתה מחכה/מצפה/מקווה/? מה המטרה? מה יחכה לך בסוף המירוץ הזה? מה מחזיק אותך בעיתות משבר?

אני לא כותב שום דבר לא מדוייק. אף פעם. למעשה, רוב מה שאני כותב אני כותב מתוך ספרים שקראתי ולמדתי וחקרתי ודרשתי היטב. אין שום דבר לא מדוייק בהשתלשלות העניינים ההיסטורית שדנתי איתך. אפילו אם תקחי את גדעון השופט בספר שופטים שכתוב "ותשקוט הארץ 40 שנה" או אהוד בן גרא ששקטה הארץ 80 שנה זה לא בדיוק 40 לפי המפרשים (למשל ב"סדר עולם" ולא בדיוק 80 וצריך לכלול בתוך שנות השקט גם את שנות השעבוד ועוד כהנה וכהנה ומה גם שמדובר על שקט של מלחמה ולא שקט חברתי של "אור לגויים". אף פעם לא היינו אור לגויים. למעשה, הגויים היו אור לנו אם כבר. קחי למשל את החודשים "העבריים" שלנו. ידעת ש"תמוז" זה אל מסופוטמי? ו"אלול" זה "קציר" בשפה האכדית ששלטה בכנען? החודשים העבריים שלנו הם למעשה החודשים שבלוח שנה הבבלי הקדום. גולי בבל הטמיעו את זה אלינו ולא להפך. אז לא, אני לא ממציא ולא כותב לא מדוייק. לא היה באמת תקופה נהדרת בארץ הזאת אף פעם. תמיד התחוללו תמורות, מלחמות, כיבושים, פילגש בגבעה, ועוד מרעין בישין.

יודעת מה? אני אלך איתך. נניח והייתה פה תקופה טובה עשרים שנה מכל הבחינות. נניח. 20 שנה זה כלום. תעשי במחשבון 20 חלקי 5,000 שנות קיום ישראלי את תקבלי מספר שלא תוכלי לבטא אפילו.

אי אפשר להפריד בין דתיים לתורה או לכל דת אחרת מהסיבה שהדתיים ניכסו לעצמם את הטקסט. ואני לא מדבר על מקרי קיצון. אני מדבר למשל עליך. מה שאת בעצמך כותבת על האמונה בהשם ורצון השם וזה התכלית וזה הכי מוסרי ואני שונאת את מי ששונא את השם וכו' וכו' וכו' מראה לך עד כמה מושרשת השנאה לאחר גם בקרב אנשים רגילים לחלוטין. יותר מזה, כשבא מישהו וכבר כן רוצה להפריד בין הדתיים לתורה ולנסות להבין אחרת ישר קופצים עליו "רק גדולי ישראל יכולים. רק גגולי ישראל קובעים. מי אתה בכלל? מה אתה בכלל? " וכאלה.

השאלות שלך בסיכום הן נושא אחר כבר. אם תרצי תפתחי שרשור נפרד ונקיים דיון גם על זה.

נשמע מעניין מה שהולך כאן..

שבני האדם הפכו את הדת למטרה בפני עצמה ולא אמצעי בלבד.

אבל אני חושש שהבנתי את המשפט אחרת ממה שהתכוונת. אם כי כנראה לא רחוק מדי.

לגבי ההיסטוריה - אני לא חושב שזה נכון שהדת הזיקה יותר מאשר הועילה. 

לעניות דעתי התהליך ההיסטורי היה פחות או יותר כזה:

פעם פעם, החזק היה זה ששלט, ולא היה שום סדר חברתי. 

העולם הברברי של לפני 3000 שנה, כמו גם זה של לפני 2000 שנה, היה הרבה פחות מוסרי מאשר העולם של היום.

בגדול, הנצרות והאיסלאם יצרו שינוי אדיר בעולם בכך שהם יצרו הנחות יסוד מוסריות ברורות, 

גם אם לא הכל תואם למה שמאמינים היום, אבל נוצר שלד של מוסר בעולם.

החידוש הגדול של תקופת ההשכלה באירופה, שהיה חידוש גם בהיבטים מוסריים וחברתיים וגם בהיבטים אחרים,

לא היה בכך שהיא השילה מעליה את הדת.

החידוש היה בהתחלה של חדשנות. 

מה שנכון הוא שלדתות (בייחוד במסגרות גדולות וחזקות) יש נטיה חזקה לשמרנות, מה שעמד במקום שיצר הפרעה להתפתחות הזו.

(ובפרט הכנסיה שהתבססה במידה רבה על הערצה ואמונה עיוורת ועל שלטון בכח הזרוע.)

אבל בגדול- כתבת בתחילת דבריך  שיש פוטנציאל גדול לדת להפוך את העולם לטוב יותר, אז לדעתי מה שקרה הוא

שהמשכילים לקחו את הפוטנציאל הזה ומימשו אותו בעזרת החדשנות. אבל הם לקחו את אותו הפוטנציאל שגנוז בדת, לא המציאו משהו חדש.

אגב, גם חקר האמת ללא משוא פנים הוא חלק מזה. ולדעתי זה צריך להיות חלק ממה שהדת מקדמת.

אלא שלצערנו כבר נוצרה מלחמה קשה בין החדשנות והשמרנות, והדת ברובה התבצרה בחלק השמרני.

ובמובן מסויים, הביקורת שלי על הקשר בין הדת לשמרנות היא בעיקר הנקודה בעיני בזה שהפכו את הדת למטרה בפני עצמה.

כאילו להיות דתי פירושו לעשות את מה שאבותיך עשו, במקום להבין, להעמיק, לחפש, לרצות, לחלום על עולם טוב יותר ולפעול עבורו.

זה נכון שיש בשמרנות משהו אמיתי, אבל גם בחדשנות, וחבל שהדת מוצאת את מקומה רק בצד השמרני.

(שזה דבר שלדעתי קרה הרבה באשמת הכנסייה, שיצרה את "כללי המשחק" ביחסים שלה עם ההשכלה.)

לגבי הקטע האחרון, גם שם אני מסכים איתך רק באופן חלקי,

ולדעתי זה בדיוק הדבר שעליו זועק הראי"ה קוק בשני המאמרים האחרונים ב"עקבי הצאן": "דעת א-להים", "עבודת א-להים".

אבל זה לא נכון לומר שהבעיה היא עצם המרכזיות של עבודת א-להים, 

אלא שהבעיה היא שלא מפתחים את עבודת א-להים לחיבור עמוק למידותיו ולחזון השלם שלו.

חיבור עמוק למידות של ה' אמור בעצם גם להאיר את האור של האדם, 

כמעט ברמה ששמה את האדם במרכז. 

(ואולי לא רק כמעט, האדם במרכז, וה' במרכז של האדם. לא ה' במרכז והאדם בשוליים, אלא ה' במרכז של האדם. ויש להאריך)

וביחד עם זה מגיעות גם המידות הטובות ואהבת האדם, וכו'.

הייתי מאריך גם לגבי עצם השאלה האם עבודת ה' היא באמת צריכה להיות מרכזית יותר וכו', אבל נראה לי שזה פחות הדיון כאן.

קלה להכנה, קל למצוא מתכנון שלה (אני זוכר בערך שחותכים חתיכות של תפוח מקולף, ומערבים בעיסה של הבלילה של העוגה , סטנדרטית).

זה דורש יותר זמן עבודה.

נגיד 3-4 תפוחי עץ ו 3-4 בננות, 3-4 אפרסקים, מלון קטן, תות שדה (אם אוכלים), מיץ תפוז סחוט (כוס בערך) וצימוקים ותמרים.

לחתוך דק, ולערבב

חמוצים.

ככה ייצא יותר טוב?

כי המתכון שהכנתי איתו היה עם כוס תפוזים..

בעוגה לא נשמע לי מתאים לשים תפוחים חמוצים.

שהם חמוצים-מתוקים.

(עם רימונים, חסה, בצל, גזר, עגבניות ורוטב דבש חרדל, אפשר להוסיף עוד מלא עלים וירקות אחרים...)

זה טיפה ישנה הסגנון של הסלט. אבל שווה לנסות.

גם תרד אולי יתאים?

ולעיר תפוח שכבשו אותו בימי יהושע וזה היה בגבול מנשה ואפרים, כי כידוע בסוכות מציינים את כיבוש הארץ כערכין לב ע"ב וכמורה נבוכים ג שסוכה וארבעת המינים כנגד ארץ ישראל.

גם אם סוכות של יעקב אבינו היה ליד שכם, יכול להיות שזה היה באזור תפוח.

מלבד מה שציינת, ג"כ מדברי החת"ס והמבי"ט (וממשמעות הרמב"ם) שהסוכות היו בכיבוש הארץ.

וכן משאלת הארבנראל על סיום פרשיית המועדות ואז חזרה פתאום למצוות סוכות וד' מינים, ומתירוצו של הרב הופמן.

ודברי קול התור על הדמיון בין סוכה לא"י, והר"ן מברסלב לגבי יעקב שחזר לא"י אחר סוכות.

ועם ההקפות שממדמים לכיבוש יריחו נגר הארץ.

וכל מיני עניינים טכנים של החג.

והפרשייה מנחמיה שציינת, כמובן ממש מרמזת לזה.

יש"כ על השאר!

כל מילה תספרו לה משהו לא קשור

גזר

תפוח סמית

סלק

מקפיץ את ההמוגלובין וסביל לטעם 😁

מסויימים מאנשים רגילים, רק קשה להם לצאת מבועת החכמה שלהם.

כאשר הם יוצאים הם מסתדרים יותר טוב מאחרים.

רק הבעיה זאת הבועה.

והלאה...

בדרך כלל אלו הצדיקים, גדולי הדור, אלו ששקדו ימים ולילות ופשוט הכבוד לא היה מה שעניין אותם.

לק"י

שנובע מהפער בין הרמה השכלית שגבוהה מהרגיל לבני גילם, לבין הרמה הנפשית שתואמת לבני גילם.

לא מבינה למה בדיוק זה גורם לקושי, אבל זה מה שאני יודעת.

ועוד דבר, כנראה שכמו שיש באוכלוסיה אנשים עם רמות חברתיות שונות, זה נכון גם לגבי אוכלוסיית הגאונים.

מה כל כך חכם בבנט ובביבי? או קיי, בנט עשה אקזיט, זה יכול להעיד על כישורים בתחום הניהול, בשאר התחומים הוא בינוני ומטה. ביבי מדבר אנגלית טובה (כי הוא למד בצעירותו בארה"ב, לא משום שהוא איזה פוליגלוט גאון כמו ז'בוטינסקי), מה עוד? מה כל כך גאוני בו? האיש לא מסוגל לדכא את המרד הבולשביקי שהולך ומקצין.

After 10 years, US publication walks back claim that Netanyahu has genius IQ

אם יש להם עוד טיפה שכל

הם גם יודעים שלהיות חנונים - זה דבילי.

בטוח אפשר לפתח אינטלגנציה רגשית, אבל זה,לא "לדעת שלא טוב להיות חנונים".

כמו שכתבה יעל מהדרום כאן -לגבי ילדים מחוננים- אני יודעת שהרבה פעמים יש קושי

הבעיה היא לא בהכרח שיש להם חוסר בנפש באינטלגנציה רגשית, אלא שאין איזון בין הכוחות,

וההתפתחות שונה מאשר אצל אחרים.

וזה גם מקשה על השתלבות בחברה.

והרבה פעמים גם החשיבה שלהם ותחומי הענין שלהם שונים משל אחרים, וזה גם יוצר איזשהו מסך.

בקיצור - זה הרבה יותר מורכב מאשר לומר "אין להם מספיק אינטלגנציה רגשית".

א. ה' תן בי סבלנות, לשאת את עמך ברכות.

ב. תן בי אהבה קורנת חוצה, רק בשמך הגדול ארוצה.

ג. ה' חסד ואמת תן בי, שלום ושלוה במשכני.

ד. ה' תקרב לבבות, תביא לעמך שמחות.

ה. תהיה לנו מנוחה ונחלה, תרצה את עמך ברוב חיבה.