"אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה".
למה זאת אשמור בלב, אסבול ואתענה
אבחרה לי אדם ישר, חבר לי אמנה
אזי קמיו אשפוך נפשי, אשחרר ואתפנה
לשמוע גם את לבבו.
"אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה".
למה זאת אשמור בלב, אסבול ואתענה
אבחרה לי אדם ישר, חבר לי אמנה
אזי קמיו אשפוך נפשי, אשחרר ואתפנה
לשמוע גם את לבבו.
שפה יפה
הרעיון נכון ממש
אהבתי ממש את השילוב של הפסוק עם ההמשך,
זה מרגיש טבעי ולא תקוע.
רק שאלה, מה פירוש המילה "קמיו"?
המשמעות היא "לפניו".
תיאורים מעניינים, פותח פתח ליופיו של הלילה.
כתבת את המציאות הפשוטה של הלילה בצורה כ"כ עמוקה.. התחברתי מאוד
וואי..
מזדהה איתך.
מצד אחד,
בוא נשאיר גם לקב"ה מה לעשות..
קצת להרפות
ולראות את כל המתנות הטובות
שמגיעות אלינו.
ומאידך,
לא להתייאש
כדי שכשנעבור את זה
נוכל להגיד בלב שלם-
עשיתי את המקסימום.
מזדהה..

רוצה לשמוע משו?
אז אני לא לפני כמה זמן לא הייתי במצב רוח הכי וואו
ועודדו אותי כאן, והחלטתי שאני מהשנייה הזאתי
אדם חדש
האדם שאני באמת רוצה להיות
איכשהו זה עבד
ואני הרבה הרבה יותר שמחה, ולא עשיתי כלום
אבל יש דברים שאני חושבת שיכולים לעזור לך
קודם כל
את חייבת לעשות משו שאת אוהבת
(אני מנסה לחשוב מה את אוהבת)
תיקחי לך זמן לעצב איזה תמונה, תשמעי שירים שאת אוהבת, תעשי לעצמך הרקדה, תדברי עם אנשות בטלפון
אני למשל חזרתי לרקוד
כאילו תמיד הייתי רוקדת אבל אף פעם לא היה לי זמן ואם היה י הייתי מבזבזת אותו במשחב, ככה שכמעט ולא עשיתי אתזה
והתחלתי לשמוע שירים, ופשוט לא לרקוד
ואין לך מושג מהזה עושה!
כשהוצאתי את הכלב כמעט רקדתי ברחוב מרוב שמחה
זה ממש משפיע
תעשי דברים שאת אוהבת!!
כבר תהיי יותר שמחה, ויהיה לך יותר כוח להתחיל לעבוד על עבודות
ואז גם תסיימי אותם
וזה יעשה אותך פי אלף יותר מאושרת
מקווה שזה עזר במשו
💖
❤
אני מסמיקה כמעט כמו מישי מסוימת אחרי שיעור ספורט
תודה נשמה💖
גםאת
כנ"ל אלייך
💖
מעניין אותי מה גרם לך להגיע לזה
פשוט תודה💘
וואו
יש בזה עומק..
מעורר מחשבה
והכתיבה ממש יפה.
התחברתי
אבל אחרי הכל
אם המפלצת היא חלק ממנו
מפלצת היא לא
רק דבר שצריך שקצת יראו אותו
תירוצים
לעשות רק מה שרוצים
לא לענות על שאלות שיכאיבו לרגעים
במקומן לתת צלקת
על הלב
לעולמים
ממי הפחד? מאדם או אלוקים?
לשקר
זה קצת אסור
קצת הרבה אם מבינים
בא לכם להמשיך?
אך כשהלב עמוס,
עמוס מקושיות,
על החיים,
על משמעות,
על התפקיד,
על המהות,
כשהוא מתנגד לכך או לא מודע
לזה שלעולם הוא לא ידע,
שרק שלאלוהים הפתרונים
כשחושב שזה אצלו,
ולא מוצא תשובות- כי אין.
בשביל לשרוד הוא חייב להמציא עוד תירוצים.
ב. כתבת יפה מאוד. הבנת שיש שינויי קצב. אהבתי שסיימת במילה שהתחלתי.
ג. לקחת את זה לכיוון אחר ששונה מההתחלה. גם זה יפה בעיני, שיש שני משמעויות למילה תירוצים ובעצם באמצע הפכת את הכיוון לפירוש השני.
אני לא מאמינה לך.
אני מאמינה לך.
אני מאמינה לך בלי ברירה. לא מאמינה שמישהו עשה לך את זה, העז לצלק אותך ככה.
לא מאמינה ומאמינה מאוד בלי ברירה.
באישונים החומים שלך כבר אי אפשר לראות כלום, הכול את מפלטרת.
לא מעיזה לדבר, שותקת.
סיפרת, הלכת, ברחת.
איך שוב שתקת.
יש זוועות שלא מדברים עליהן.
והלב שלך לא חופשי,וכמה שתשירי את זה לא משתנה.
וכל אחד הוא אויב בפוטנציה
וכל מבט הוא קריאה לרוטציה
ואת אף פעם לא היית בחורה של פרובוקציה.
אבל איך שהוא נקלעת לסיטואציה.
ששש...
את לא אשמה,
יש דברים שהיא אפשר לחפש עליהם לגיטימציה
לא היום,גם לא עוד אלף שנה.
ששש..
תני לעצמך מנוחה.
אני מבינה שזה היה מעט בועט מדיי להרבה אנשים...אשתדל להיות פחות בועטת או חצופה להבא
יום טוב
שומעים פה סיפור חיים עם תחושה כבדה ורצון מבויש. יפה.
בהצלחה.
את כותבת מדהים
וזה באמת דבר חשוב
מסר מדהים
ממש התחברתי
❤
תסתכלו על השמש. תסתכלו על הירח.
מה אתם רואים?
לכל אחד יש שמש. לכל אחד יש ירח.
זה החלטה שלנו אם לשקוע, או לזרוח. זה החלטה שלנו אם להישאר יציבים במקום, או לנוע.
זה החלטה שלנו אם להתחיל מחדש, לאט לאט, ולהגיע לשלמות שלנו.
וזה החלטה שלנו אם להתחיל מחדש שוב.
זה החלטה שלנו אם לרקוד בגשם, או לברוח מהסערה.
זה החלטה שלנו אם כשקשה, וחשוך, לזרוח, כמו הכוכבים.
וזה החלטה שלנו, אם ליפול, אם להתרסק.
זה החלטה שלנו אם להרגיש לבד כשאנחנו מוקפים באנשים, או להרגיש מוקף בחום, כשקר.
זה החלטה שלנו אם להיות עצמנו, חשופים, זוהרים, או להתחבא בשמיים הכהים.
זה החלטה שלנו
איך
לחיות.
זה שאני כובת משו מאיר זה רק בזכותך(:
וגם בזכות @תהיה עצמךך!
יש לי אישור לציטוט?
לצטטאת המשפט שכתבת
שאנשים רק יכולים לגלות לך שאת קסם
פשוט לב
ענקי
❤
ניראלי רק פה יש את האווירה המתאימה והאנשים הנכונים.
אני הרבה פעמים שואל את עצמי מה זה "יופי"
מה ההגדרה למשהו יפה, אני מחפש הגדרה כמה שיותר רכבה וכוללת אבל לא תהיה ארוכה מדי.
אשפמח לכמה שיותר תשובות, נכונות או לא.
(פילוספיה תתקבל בברכה...)
לא חושב שאני יכול להגדיר אבל חשבתי על זה וזה באמת מעניין.
לדעתי להגיד על משהו שהוא יפה זה כמו להגיד על אוכל שהוא טעים, "ועל טעם וריח אין להתווכח" כי זה סובייקטיבי!
ואמנם יש דברים שמוצאים חן בעיני הרבה אנשים, ומומחי אופנה ופרסום מעצבים לפי הצורות והצבעים וכו שיוצרים את ההתאמה בנפש.
אולי זה מין תחושה כלפי משהו שהוא מתאים לתוך שלך, לנפש שלך. סוג של אהבה (חיבור), אתה יכול לאהוב סגנון של טעם וסגנון של מראה.
עד פה מחשבותיי..
מעניין איך אחרים רואים ;) את זה..
(מה זה?)
לדעתי מאוד נכון שזה סובייקטיבי אבל כמו שאמרת בטח יש איזה חרוז שמחבר את הכל.
יופי זה הגדרה חברתית שהתקבלה עם השנים עפ קריטריונים שהעולם קבע, זה דבר יחסי מאוד.
קח לדוגמה את אדם וחוה, תחשוב על היום בו נבראו, חושב שהם היו יכולים לקבוע האם הם יפים או לא? למה?
כי לא היה חברה, לא היה בין מי להשוות, לא היה את אידיאל היופי הזה שאנחנו חיים איתו.
אומנם כאילו יש הרבה עניין של טעם ביופי, אבל זו אשליה. ה"טעם" הזה התקבל מהחברה שבה גדלנו, הוא משתנה בין כל אחד כיוון שגדלנו בבתים שונים, בחברה שונה, ואוטומטית באידיאל יופי שונה. יש עוד אופציה, שהאדם שאנו חושבים שהוא כביכול ה"טעם" שלנו, פשוט מזכיר לנו דמות אהובה, אולי אמא או אחות, המוח קולט את זה ואנחנו מקבלים את אותה תחושה טובה כמו שאנחנו פוגשים את האהובים שלנו
(אהמ.. החתימה שלי, אהמ)
[קצת דתי מידי אבל] מו"ר שליט"א תמיד אומר שיש מרחק בין "אמת ויציב" ל"וטוב ויפה", מה שמלמד אותנו דבר על מהותו של יופי. לעומת זאת,מו"ר שבכתב זצוק"ל (מוהרי"מ חרל"פ) כותב על ספר משלי שדבר שנושא חן הוא דבר אמיתי ונכון. שם הוא כותב שיופי והעלת חן לא יתכנו בלא שלימות (חסרון כל מום). א"כ יופי הוא שלימות.
[ליתר דיוק, בלי שנשים לב, העברתי את ההגדרה חזרה לידיך, שלימות היא בפשטות חסרון מום - מה אנחנו מגדירים כמום?]
בכיף... אני לי בעיה שיקחו ממני מילים.
לדעתי יופי הוא שלמות. זו ההגדרה המדוייקת.
מבחינתי...
וכאן טמון ה'קטש' של המושג יופי, שמוכרח בטבעו שיהיה סובייקטיבי. כיוון שהשלמות של כל אדם היא סובייקטיבית, (וזה נובע מכך שהטבע של כל אדם שונה בתכלית ולכן גם השלמות שאליה הוא יכול להגיע ואליה הוא ישאף, בכל תחום) - גם מה שיחשב יופי אצל כל אדם יהיה שונה.
אגב, זה באמת נושא שדנו בו רבות בפילוסופיה. יש מאמר שקראתי לא מזמן שמסכם בצורה יפה כמה דעות של פילוסופים על הנושא, אם תרצה אשלח בפרטי.
דלת נטרקת בעוצמה מהרוח המשתוללת. מטריה נסגרת בתנופה.
היא מביטה מבעד לבועה שעוטפת אותה היטב, ומתרחקת. עיניה עולות מאליהן ללמעלה, ויש בהן, מן מבע של געגוע, של כמיהה. איש לא יבין את אותה הרגשה. איש לא יצליח לשער מדוע.
היא יוצאת בסערה מן אותו מקום אפל, החוצה. עוברי הדרך תמהים, מסתכלים על הדמות המשונה, שיוצאת בחולצה דקיקה וברגליים יחפות לעבר הרחוב הקפוא, הרטוב. מבטי תימהון עם דוק של רחמים. מתכרבלים במעיל, מכסים את הראש, ומתעלמים.
היא מגיעה לשם, סוף סוף. כמה חיכתה בסבלנות כל החודשים הללו.
עומדת היא על מקומה, רועדת מהקור הסובב אותה, נוקשת שיניים בחוסר שליטה, אך עיניה, זוהרות. טיפות גדולות מטפטפות להן מהשמיים, מלטפות את הראש והלחיים, כמו מכריזות על בואה. הרוח, במחול חורפי ומשוגע מקבלת את פניה בעליזות שכזו, דוחפת אותה בעדינות, בעליצות, קדימה.
הטיפות מפנות את מקומן בשביל המטר הנעים שניתך ארצה. והיא? בחולצה דקה ספוגת מים, בגוף רועד ללא הפסקה, ברגליים יחפות, מכווצות, ובשפתיים סגולות, נושמת לקרבה את שחיכתה וציפתה זמן רב כל כך.
המטר מתחזק לגשם מבורך, והיא, מדלגת, בביטחון. רגליה כה חיכו למגע העשבים הרטובים, מלחכים את הדשא הרענן והירוק, מדגדגים אותה בחיבה, גם הם חיכו להרחיב ולשמח את ליבה.
בקצב מסחרר, רוקדת באושר תחת הגשם, עם כל נפלאות הבריאה, שרה ללא מילים את שירת העשבים ולא מפסיקה להריח את ריח האדמה הרטובה, את ריח הגשם העז, את ריח הפריחה והצמיחה.
קפואה ורועדת מקור כפי שלא הייתה מעולם, נשכבת בעייפות מספקת של שמחה בין העצים הרווים, שמחבקים את כולה, מסכימים לנדב מענפיהם ולו רק שתסכים להתחמם קמעה, הרוח החזקה מאיטה ונחלשת, מלטפת ברוך ובאהבה את אפה האדום ושפתיה שלא מסוגלות לנוע מרוב שקפאו, מפזרת את שערה הנוטף ומנסה לייבש אותה.
היא עוצמת את העיניים, מתענגת. טיפה מיוחדת ששמורה לעת הזו, תלויה לה על הריסים, לא מוכנה לעזוב.
אור זך מאיר את פניה, מחליף את המבט הנוגה שהיה פרוס שם תקופה כל כך ארוכה.
והיא ידעה, וידעו כל הדוממים, שאילו הייתה רק מסוגלת, שפתיה הכחולות היו מחייכות את החיוך הכי גדול שיש.
אך גם ללא זאת, מי שיעיף, אף מבט קצר, לתוך עיניה, יגלה שם,
בן אדם, מאושר.
באמת.
תודה! על זה, ועלייך💗
הזדהתי ממש
פתאום חזרתי לחורף(:
את כותבת מעולה
תודה על זה
תודה! ובכיף (:
תודה נשמה!
בכל יממה יש נקודה אחת שהיא לא יום ולא לילה, גם לא שעת דמדומים או עת התנוצצותה של החמה ועליתו של עמוד השחר. זו נקודה אחרת, מעולם אחר, העולם של היום, של הרגע. עולם שכל הזמן בא ובא ובא.
קשה לתפוס את הנקודה הזו, לרוב זה אפילו בלתי אפשרי. רק לנו, לנו כעם סגולה ניתנה היכולת הזו. והפלא הוא שעל אף שהיא לא שייכת לאף רגע (כמימריה) ביממה - בכל שנייה היא ניתנת להשגה, להופעה. "נפלאותך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים".
נקודתו של היום. הכל מתוך "רצוננו - לראות את מלכנו".
הי זה מטורף לחשוב את זה. זה עמוק עמוק.
לוידעת נכנס לי כזה.
הלואי נזכה לזכור את זה ממש בכל שניה בחיים.
זה כל כך נכון
זה מזכיר לי הרב חרל"פ...
אני נהנה מאוד שמישהו זיהה!
כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתִּי לָהּ בָּעֵינַיִם
רָאִיתִי עֹמֶק וְתֹם וְאַהֲבָה.
צָעַקְתִּי לָהּ:"חַבְּקִי אוֹתִי!"
אֲבָל לָהּ כְּבָר נִמְאַס.
רָצִיתִי חִבּוּק שֶׁיָּגֵן עָלַי
וְגַם יְסַפֵּר לִי שֶׁאֲנִי יָפָה וְטוֹבָה
בֶּאֱמֶת, וְלַמְרוֹת הַכֹּל;
אֲנִי עֲדַיִן פֹּה, בַּמַּרְאָה,
נִלְחֶמֶת לְחַבֵּק וּלְחַמֵּם וְלֶאֱהֹב
אֶת עַצְמִי.
פאנץ' חזק. באמת העלת נקודה מעניינת, אם היה אדם בדיוק כמונו - הוא היה אוהב אותנו באמת יותר מכולם?
וואלה לא חשבתי על זה ככה. אבל אחלה שאלה.עמוק.. חושבת על זה..
תודה
אמן
♥️
זה קצת חצוף אבל אני רוצה לדעת מה גילאי הכותבים פה, יש כאן כשרונות...
אני התחלתי לכתוב כשהייתי בן 14 וגיליתי אנשים (צעירים ממני וחילונים) שבגיל הזה היו עמוקים פי כמה. מעניין אותי לראות איך זה אצלנו.
לא כישרון אבל אני בת 14 זה כתוב בכרטיס האישי
לפני חודש בערך
שזה אומר 15
אבל זה היה כי אחיות שלי היו מחטטות לי בדברים והעדפתי להשאיר את המחשבות שלי לעצמי
וגם כי לא האמנתי שאני יכולה לכתוב.
אם זה עוזר במשו
כולכן.
(התחלתי בערך בגיל הזה, לא מזמן..)
בן כמה אתה?
20...
נרות של שבת
מפה לבנה
מנוחה ונחת
ומעבר לחלון תאיר הלבנה
שרים זמירות
מכול הבתים
מסלסלים
ללא זיופים-
כי בשבת כבר אין זיופים
שבת זה רק אמת
וגם כול אחד מרגיש חי ולא מת
תפילה של שבת
מילה במילה
עוד רגע החזן
פוצח בנעימה
שמחה של שבת
אושר וגילה
ילדים עם ממתק
באים לקריאת התורה
תבלין של שבת
תבין שאי אפשר להשיג בשום שוק בשום חנות- רק בשבת
זורקים סוכריות
אושר וברכה!
אך..
האווירה נושבת בין המילים..
תיארת יפה כל כך
ציורי כזה..
אפילו שקוראת את זה במוצש
מרגישים במילים את האווירה המיוחדת!
(כשאני חושבת על שבת זה וואו, לא יכולה לתאר במילים)
הלילה עוטף אותי בשקט האופייני לו כורך עלי כמה סיבובים .ממלא את ליבי בעליזות.
.שומעת דלת נעה על צירה . זה הסימן שלי . מבט אחרון כולם הלכו לישון .
הזמן שלי הגיע . בטקסיות משו סוגרת את הדלת מניחה את הגושים המזמרים ב2 צדי אוזניי
לרגעים האלה חיכיתי כל היום. אני מרפה.
האמת פורצת מתוכי הרגש סוחב אותי ,אני נשאבת לעולם העמוק העשיר שנפרס בפניי אני מתמכרת
צוללת בין תסכול לרוגע בין אי שפיות לריקוד זומבה הנפש שלי משתוללת לא שבעה
מהקסם הזה שנושא אותה על כפו נוגע בהכל לא מפספס שום ניואנס או רובד נסתר וגלוי
המסע מרים אותה לגבהים אני עפה כמו ילדה כל העולם פרוס בפניי כל היקום שר יחד איתיי כל כך
טוב לי עכשיו .עכשיו הוא בועט את נפשי למצולות אני בוכה כמו תינוק כאב ככ טהור ונקי פושט בכל
גופי ,הכל סביבי ערפל לבנבן הגשם שיורד לפתע מלטף את לחיי מותיר עליהם באצילות שבילי עפר
עדינים . שב מרים אותי למעלה בתנופה אדירה , וואו איזה טירוףף אני שומעת את נפשי שרה
בקול פעמונים
משוחרר ,מתוק ,צח וצלול .ההד שלו מזמר לי בלב עוד הרבה אחר כך , המסע הזה נותן לי לחיות כל פעם מחדש את
עצמי את הנפש הגדושה שמסוגלת להרגיש כל כך הרבה מעבר לעולם הגלוי .
תודה לה' על העולם הקסום הזה המורכב מתווים שיוצרים לי מסע מופלא מטלטל אל תוכי.
אח....
הצטמררתי כשקראתי.. כואב
קשה.
כתבת מרתק ומובן, רציף ומעניין.
מקווה להמשך.
כל נורה שפועלת הרבה זמן
בסופו של דבר נשרפת
כשרכב מאותת הרבה זמן
הנורה שלו גם נשרפת
כשלא שמים לב לאיתות
כבר לא רוצים לאותת
ואז לא יודעים אם הנורה נשרפה
או שהיא יודעת שלא יראו
העיקר שיש רכבים
עם נורה של מאותתת
סליחה על הבורות, אפשר תרגום? (אני לא בטוח שירדתי לשורש דעתה...)
בעיקרון כתבתי אתזה סתם ככה, כל אחד יכול לקחת אתזה לאיזה כיוון שהוא רוצה, אם אתה רוצה אני יכולה להסביר לאיזה כיוון אני לקחתי..
אשמח. פשוט לא הצלחתי להבין.
זה פשוט וואו!
נגעת בי ממש..
(שומרת לי את זה)
פרח וכיס