פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 19)

שמי זהב
שמי עופרת
כוכב אחד
אתן לך

זריחה רכה
ענן כבד
קשת קטנה
אתן לך

שינה קסומה
אבק שריפה
ניצוץ אוהב
אתן לך

כוכב אחד
דמעה כסופה
מילת חיבה
תודה שקטה
חלום פז
אתן לך.

יללות, יללות
זאבים רעבים
בלילות, בלילות
הם תופסים אותך.

הם רואים אותך
מתחת לשמיכות
מריחים אותך
יללות, יללות
זכרונות עצובים
הגיונות כואבים
בלילות, בלילות
מחכים לך.

הם אורבים לך
בשעות החשוכות
הם רודפים אותך
יללות, יללות
מחשבות מוזרות
רעמים, סערות
בלילות, בלילות
מפחידים אותך.

הם הורגים אותך
באלף נשיכות
הם קורעים אותך
לועסים ת'חתיכות
יללות, יללות
בלילות, בלילות
זאבים עצובים
רוח קר, כוכבים
הם תמיד, הם תמיד
נמצאים בך.

[אחד החיבורים האהובים עליי ביותר]

ברחתי, אבל הז'נדרם רדף אחרי על הסוס והיה מהיר ממני. הגעתי כבר לרובע היהודי, ואז תפס אותי ז'נדרם שבא ממול וראה את הקצין רודף אחרי. קח אותו לקישלה! פקד הקצין בטורקית.

הז'נדרם ציית והוליך אותי במעלה רחוב השלשלת. הרחוב היה עמוס, ויהודים רבים היו בו. הרב שוורץ השכן ראה אותי. הוא ניגש לז'נדרם והושיט לו שתי לירות. הז'נדרם הכניס אותם לכיס, והרב שוורץ הצביע לו על השקיק שבידו, רומז שיביא לו נוספים. אני לא יכול, אמר הז'נדרם, זה אבו עלי, אי אפשר לשחרר אותו. הרב שוורץ הוציא עשר לירות, אבל הז'נדרם הניד בראשו לשלילה. למה אתה לוקח אותו? שאל הרב שוורץ והתלווה אלינו. שני ז'נדרמים נוספים הצטרפו, מוודאים שלא ינסו לשחרר אותי. אני לא יודע, אמר הז'נדרם. הוא ברח מאבו עלי. דברו איתו. ניסיתי לשחד אותו, לחשתי לרב שוורץ. הוא נשך את שפתיו. נתתי לו את צרור המטבעות לפני שהז'נדרם ייקח לי אותו.

הגענו לקישלה, והרב שוורץ הבטיח שיעדכן את הוריי, ואז הלך. נכנסנו פנימה והז'נדרם הכניס אותי לחדר מסריח, עם עוד כמעט עשרים איש, חלקם גנבים ושודדים, אבל זיהיתי ביניהם גם כמה יהודים חסרי מזל. הייתי עייף מטלטלות הדרך, והתיישבתי על ריצפת האבן כשגבי שעון על הקיר.

כעבור שעה נפתחה הדלת. אבו עלי עמד בפתח עם עוד ז'נדרם. קח אותו, פקד והצביע עלי. הז'נדרם תפס בידי ומשך אותי בפראות החוצה. נעמדתי וכשלתי אחריו. הוא הכניס אותי לחדר החקירות. מכשירי העינויים המגוונים הבהילו אותי והתחלתי לרעוד בלי שליטה. הז'נדרם יצא וחוקר נכנס.

מי אתה? הוא שאל. אני שלמה שלזינגר, עניתי בקול רועד. מה הקשר שלך ליעקב ברגר? הוא שאל בנוקשות. השאלה בלבלה אותי, ושתקתי. דבר!!! צעק החוקר והצליף ברגלי במגלב. איי! צעקתי ואחזתי ברגלי. דבר!!! צעק שוב החוקר והושיב אותי בכוח בכיסא. אנחנו חברים! צעקתי כשהוא הרים את המגלב. סטלאש!! שקרן!!! דבר!!! הכאב היה חד,  בקצה המגלב הייתה גולת מתכת. אנחנו רוצים להקים מושבה ביחד, צעקתי בפחד ומיששתי את רגלי. מושבה, אה? מלמל החוקר. הוא החל להסתובב בחדר.

למה הוא צריך אקדח? ירה פתאום. מכיוון שכל החקירה התנהלה בערבית חשבתי שלא הבנתי טוב מה הוא אמר. בָּרוּדֶה?!(אקדח) שאלתי בתימהון. כן, אקדח, אמר החוקר בארסיות והצליף שוב ברגלי. ייללתי בכאב. אני לא יודע כלום על אקדח! צרחתי באימה. החוקר הצליף שוב. דבר כבר למה הוא צריך!!!! אני לא יודע, בכיתי.

החוקר הניח לי, למזלי. הוא קרא לז'נדרם שגרר אותי בחזרה לתא, ולא קרא לי שוב. דיממתי לאורך המסדרון. הז'נדרם שמט אותי במרכז התא ויצא. אחד היהודים עזר לי לחלוץ את נעליי, ואחד העצורים, ארמני דווקא, נתן לי קצת מים לשתות. הפצע המשיך לדמם. ברגלי היו שקעים ממגלבו של החוקר המנוול. שקעים מדממים. השעה כבר הייתה שעת צהריים מאוחרת. לאחר כמה שעות נכנס ז'נדרם עם מגש פיתות יבשות וכד מים. העצורים עטו על האוכל, ואחד מהם זרק לי פיתה. היא הייתה יבשה וקשה, אבל הייתי רעב ואכלתי אותה. הלילה ירד ונרדמתי.

משם אתם כבר יודעים מה קרה, התעוררתי בבוקר בתא האפל, והז'נדרם שיחרר אותי. ועכשיו עליתי על עץ הזית שבחצר. מרים ויסנברג יצאה מביתה מלווה באחותי הקטנה מלכה. הן התיישבו בדיוק מתחת לעץ, על הספסל שבנה יוסף, הבן הבכור של ויסנברג.

תקשיבי, אמרה מרים, אמא שלך לא רוצה ששלמה ידע שום דבר, בסדר? לפחות עד שהוא יחלים. אף מילה על כלום. מלכה בת העשר הנהנה בצייתנות, נהנית מתשומת הלב של מרים. נזהרתי לא להשמיע רחש, וקיוויתי שמרים תאמר בקול מה לא לומר לי. הרגשתי שובב למדי.

אם שלמה שואל אם שיחררו את יעקב, את אומרת שכן, בסדר? לא מוסיפה שום דבר. טוב, אמרה מלכה. פלטתי קריאת שמחה. יעקב שוחרר! לרוע המזל פלטתי אותה בקול, ומרים הסתכלה למעלה בחדות. ה' ישמור! נבהלה וקפצה מהספסל. חייכתי אליהן מהענף. מרים החווירה. מלכה, שאלתי, מה עוד לא לומר לי? לכי, התעשתה מרים, תקראי לאבא שלך, מהר. מלכה רצה לבית ויסנברג. הסתכלתי על מרים. מה קרה ליעקב ברגר? שאלתי. לא קרה לו כלום, גימגמה מרים, הוא שוחרר אחריך. אל תשקרי מרים, אמרתי בעזות, מה קרה ליעקב?? היא מלמלה משהו לא ברור, נבוכה מהעובדה שהיא מדברת איתי בכלל.

אבא נכנס לחצר והסתכל עלי בשוק. מה אתה עושה שם?? צעקה אמא שבאה מאחוריו. רד מיד!!! אני לא יורד, צעקתי, עד שתאמרו לי מה קרה ליעקב ברגר!

נראה לי שאם הוא יכול לטפס על עצים, הוא יכול לשמוע את זה, אמר הרב שוורץ לאבי. בסדר, הסכים אבי, אבל בתנאי שתרד קודם!!!

אממ.. מלמלתי, נראה לי שאני צריך עזרה.

בסוף הביאו את הסולם של שוורץ וירדתי. עכשיו, מה קרה ליעקב ברגר? שאלתי את אבא. סביבנו עמדו כל השכנים בהרכב מלא. כולם ידעו שאני ויעקב חברים בלב ובנפש. אבא הרכין את ראשו וביקש שאשב על הספסל. התיישבתי.

טוב, אז התברר שיעקב קנה אקדח, אמר אבא. כן אני יודע, אמרתי בקוצר רוח. הטורקים גרשו אותו מהעיר, סיים אבא בדרמטיות.

פרצתי בצחוק. הרי גם ככה התכוון יעקב לעזוב את העיר! זה הכל? שאלתי בין פרצי הצחוק. דאס איז משיגינע, אמרה גברת שוורץ והלכה לה. יש גם את משפחתו, אמר הרב שוורץ. מגרשים גם אותם. הפסקתי לצחוק. הוריו הזקנים של יעקב לא יוכלו לעבוד במושבה שיקים. נתנו להם שהות עד מחר בבוקר, הוסיף אבא. הקהילה שלחה כבר מישהו שישחד אותם, אבל כנראה שיעקב יגורש בכל אופן.

כולם המשיכו להסתכל עליי. מה? שאלתי. ממחר אתה חוזר לישיבה סוף דיון, נשברה אמא. שום מושבה, שום יעקב ושום הרפתקאות, ברור? אבל אמא, ניסיתי לענות, אבל אמא רק אמרה לך להיפרד מיעקב והלכה, ממלמלת כמה טיפש היה יעקב שקנה אקדח.

גברת ויסנברג ובעלה נכנסו הביתה. מרים ישבה עם מלכה ורחל על הבור, משתיקה אותן. אבא התיישב לידי. אמא צודקת, הוא אמר. שתקתי.

בעלה של הבת של ויסנברג נכנס לחצר. הוא נסע ליפו למשך שבוע ובדיוק חזר. אשתי, הוא קרא מהשער, וכל המבטים הופנו לעברו. אריה! שמחה אשתו. בואי, יש לי הרבה מה לספר, אמר כשפניו קורנות ונכנס לבית ויסנברג עם כלתו. שלושת הזאטוטים של שוורץ יצאו לרחוב לשחק עם כלב משוטט, והרב שוורץ יצא להחזיר אותם.

טוב, אמר אבא, וחבש את הקסקט שלו. עוד מעט מנחה בבית כנסת הרמב"ן. הוא קם ויצא גם הוא לרחוב. נשארנו רק מרים, אחיותי מלכה ורחל, הבת הקטנה של שוורץ ואני. מרים שמרה על הבנות שלא יפלו לבור, תוך כדי שהיא מנסה להרים את המכסה ולסגור אותו.

הרב שוורץ נכנס לחצר ואחריו הזאטוטים, בדרכם לבית שוורץ. אחד מהם הרים את אחותו והם נעלמו בבית. מרים עדיין לא הצליחה להרים את המכסה וקיללה אותו ביידיש. (כולנו דיברנו יידיש, גם השיחות הקודמות היו ביידיש, אבל אתם לא הייתם מבינים אז תרגמתי) קמתי מהספסל ודידתי לכיוון הבור הפתוח. מרים לא שמה לב שאני עומד מעליה. היא המשיכה לקלל את הערבי שבנה מכסה כל כך דפוק שכל הזמן נתקע. תני לי, ביקשתי. היא נבהלה וכמעט שנפלה בעצמה לבור. משיגינע, מלמלה. זוזי, פקדתי. היא צייתה. נענעתי את המכסה ימינה ושמאלה, והציר השתחרר. סגרתי את הבור. הסתובבתי והתחלתי לדדות לכיוון הבית.

שלמה, קראה לי מרים פתאום. מה? הסתובבתי. מרים הצביעה לי על השער. שמואל, אחיו הגדול של יעקב עמד שם. דידתי אליו במהירות. חיבקתי אותו בלי מילים, לא ידעתי מה לומר. שלמה, לחש שמואל. כן? שאלתי. יעקב לא רוצה שתבוא למושבה. אבא שלך הגיע אלינו, הוא סיפר שאתה עדיין רוצה לבוא אל המושבה, אבל הוריך צודקים, מקומך בישיבה. לפני שעיכלתי את הפצצה שהטיל עליי כבר נפרד ממני לשלום, ורץ החוצה בחזרה לביתו. כשלתי בחזרה לכיוון הבית, כשליבי כבד עליי. מלכה ורחל נכנסו הבייתה בינתיים. מרים תלתה כבסים על החבל שליד בית משפחתה. הם צודקים, אמרה לפתע. מה? שאלתי בבלבול. לא הייתי רגיל לכך שמרים פונה אלי מרצונה החפשי. בדרך כלל היא מתביישת ממני. הם צודקים שאתה צריך להיות בישיבה, אמרה שוב בביישנות ונכנסה לבית. נשארתי בחוץ עוד זמן. היא בלבלה אותי, כי אולי באמת הם צודקים ומושבה זה לא לי. וגם אקדח, יעקב באמת השתגע. נזכרתי שלא הנחתי תפילין עדיין, ונכנסתי הבייתה.

הלכתי לישון מיד אחרי ערבית, בלי לאכל ארוחת ערב. באמצע הלילה החלה תחושת הרעב להציק לי והתעוררתי. הלכתי למטבח ומצאתי את שארית התבשיל בסיר, ואכלתי אותו. אחר כך נמאס לי להיות בבית. יצאתי החוצה לחצר, והתיישבתי על הספסל. השער היה סגור בגלל הצבועים שמנקים את הרחובות מהפגרים.

השעה הייתה מאוחרת, אף כי לא ידעתי מהי. בבית משפחת ויסנברג דלקה מנורה ואורה התפרץ מבעד לתריסים. אבל לא רק אורה, כעת גם צעקות התפרצו. נשמע כמו ויכוח קולני במיוחד, חשבתי. הבת הנשואה של ויסנברג יצאה החוצה בסערה וטרקה את הדלת. מרים יצאה בעקבותיה וקראה לה. הטונים בבית ירדו ועברו לדיבור. אני לא מאמינה שהוא רוצה לעזוב ליפו, התפרצה הבת של ויסנברג, שהתברר שקוראים לה לאה. גם אני לא, חיבקה אותה מרים. בעלה של לאה יצא החוצה. אני מצטער, לאה, לא רציתי לצער אותך. אם את לא רוצה שנעבור ליפו, נישאר בירושלים, הוא אמר בעצב. לאה התחילה לבכות. הרגשתי לא נעים שאני שומע ורואה הכל. ניחמתי את עצמי שלפני כמה שעות הסיטואציה הייתה הפוכה. אבל אני רוצה שגם אתה לא תהיה עצוב, בכתה לאה, אני רואה כמה אתה רוצה ללכת ללמוד אצלו... לאה, אני רוצה שתהיי שמחה יותר ממה שאני רוצה ללמוד אצלו. אנחנו נשארים בירושלים, זה ודאי היה רק השפעה חולפת, רשימו מהשיעור ששמעתי, ולא יותר מכך. קולו התרכך ולא שמעתי מה אמרו. מרים עזבה את לאה, ולאה ובעלה נכנסו פנימה, יד ביד, מחייכים אחד לשני. מהבית עלו עכשיו קולות שמחים.

ירושלים האחרת #1 - פרוזה וכתיבה חופשית

פגשתי אותו בצמתים,

ילד שתקן והמון תלתלים,

לא ידעתי לאן הוא נוסע,

אבל ראיתי אותו פוסע.

פניו תמיד הקרינו קשיחות,

יחדיו שתקנו מעט בנוקשות.

נסענו ביחד בטרמפים,

שנינו לבד בצומת שקטים,

לא מכירים לא מעוניינים.

היינו רק שני ילדים רגילים.

ועכשיו השתנה המצב,

נעלם הילד לשביל החלב,

ואני לבד בצומת שילה,

הטרמפ עצר, אך לא בשבילו.

ידידי השתקן מהצומת.

עכשיו הוא פתאום מת.

לא הכרתי אותו.

רק עמדתי בצומת איתו.

יותר לא אפגוש בו,

יותר לצומת לא יבוא.

שאלו שלום ירושלים, שאלו אוהביה

דברו על לב ירושלים, הר המוריה

עורף הפנו כולם אליה,

אל ליבת עולם ועלמיא.

עשיתם את העיקר טפל

ואת הטפל עיקר

הפכתם לקדוש את השפל,

ושכחתם לחלוטין מההר.

ציון מדבר היתה, לב ירושלים שממה

שועלים בבית מקדשינו,

מואזין מפר את הדממה

איה הם אוהבייך? היכן אנחנו?

עשיתם את העיקר טפל

ואת הטפל עיקר

הפכתם לקדוש את השפל,

ושכחתם לחלוטין מההר.

היכן אוהבייך ציון החרבה?

איה הם בנייך ציון השבויה?

מתי ידליקו האור שכבה?

מדוע בשערייך אנשי רמיה?

בנייך ציון, על יד הקיר

מטמינים פתק ובוכים

אותך מוסיפים להפקיר

אוהבייך, כך הם אומרים.

השעה הייתה כנראה שעת בוקר כשהתעוררתי.
הסוהר הטורקי טילטל אותי ואמר שאני משוחרר. קמתי. הרגל הימנית שלי עוד דיממה מהפלקות של החוקר.
הסוהר הוביל אותי במסדרונות החוצה, אל החופש. בכניסה נעמדתי ופתאום קפאתי. איפה יעקב ברגר? שיחררתם אותו? לא, ענה הסוהר, יאללה רוח. לא! תשחררו גם אותו! הסוהר התעצבן והעיף אותי לרחוב, בועט בישבני אגב כך, וסגר את דלת הברזל. נפלתי על פניי והתחלתי לדמם מהאף. שני הז'נדרמים בכניסה צחקו. כמה פלאחים שעברו ברחוב הסתכלו עליי והמשיכו הלאה. לאף אחד לא היה אכפת מיעקב, שנותר אצל הטורקים נתון לחסדיהם. קמתי והתחלתי להלום בדלת הברזל, כל זאת כשרגלי מדממת ואני צולע.

הז'נדרמים תפסו אותי וזרקו אותי אחורה. ברח! צעק הז'נדרם המשופם מביניהם, ושלף את חרבו. זחלתי במהירות אחורה כשהז'נדרם צועד לכיווני עם חרבו המעוקלת, וניסיתי לקום. הז'נדרם השני צחק. יהודי גלוי ראש מהביל"ויים עבר ברחוב מכיוון שער יפו, והחל להתחנן לפני הז'נדרם שיניח לי. הז'נדרם יישר את התרבוש על ראשו בידו האחת, והשיב את החרב לנדן. ברחו שניכם! פקד. האיש עזר לי לקום ולצלוע לכיוון הרובע הארמני, הרחק מהז'נדרם הרצחני.

נפרדתי מהיהודי לשלום ברחוב חב"ד, וממש ניערתי אותו ממני שיעזוב אותי, הוא רצה ללוות אותי לביתי. דידתי דרך הסימטאות שאפילו שם אין להן לחצר בה גרנו. השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, אבל אנשי ירושלים משכימי קום הם, ורבים הביטו ברגלי המדממת וחסרת המנעל. השער היה פתוח, ונכנסתי פנימה. מרים ויסנברג בת השכנים הייתה עסוקה בשאיבת מים מהבור שבמרכז החצר, ולא שמה לב שנכנסתי. הדם עוד זלג מכף רגלי היחפה, ולפתע חשתי חולשה ורציתי לשבת. התיישבתי על האדמה, ומוללתי רגב אדמה בידי. נשענתי על כותל ביתם של משפחת שוורץ, ונאנחתי. מרים שמעה את אנחתי והסתובבה. דלי הפח שהחזיקה נפל ונשפך. היא צרחה. מרים, לחשתי, די, אני לא מרגיש טוב. מרים נאחזה בבאר כדי לא ליפול, פניה מביעות זעזוע.

הבן של שוורץ יצא החוצה לראות מה קרה. אני לא יודע איך קוראים לו, אף פעם לא אהבתי את הצוציקים של שוורץ. לפחות עכשיו הוא היה מועיל יותר ממרים, כשהתעשת ורץ לביתי.

מרים התעשתה בעקבות הילדון, ושאבה מהר עוד דלי מים, עדיין מבועתת כולה והגישה לי אותו בביישנות מפוחדת. תפסתי בידית הדלי, נחוש להראות שהכל בסדר, ומשכתי אותו מידה. כוחי לא עמד לי, והדלי נשפך עליי.

הילדון שב ואמר למרים שאסתר לא בבית. מרים עמדה לרגע בחוסר אונים, ושוב היה זה הילדון שרץ הלאה להביא את אמו. מעודדת מנחישותו של הילד נטלה מרים את דלי הפח בשלישית, ומילאה שוב מים מהבאר. חייכתי אליה, הרי אני לא יכול להרים את הדלי. היא הייתה נבוכה מאד. אני הייתי מטושטש מאד. גברת שוורץ הגיעה, ובנחישות החלה לחלק פקודות, שולחת את אחד הזאטוטים לחפש את אימי אולי הלכה לשוק, ושולחת אחר לקרוא לאבי מן התפילה. על מרים היא פקדה לשאוב עוד דלי מים, ולהביא סמרטוטים נקיים. מרים צייתה, וגברת שוורץ נטלה סמרטוט טבול במים, והחלה לנקות את... פניי. התברר שפניי מכוסות דם קרוש, כנראה בגלל שנפלתי על הפנים לפני חצי שעה. גברת שוורץ נאנחה בהקלה אחרי שהתברר שאין שום פצע רציני בפניי, רק שריטות. הדבר מסביר את הצרחה של מרים, לראות את בן השכנים מכוסה בדם, אכן מראה מפחיד.

גברת ויסנברג נכנסה לחצר, מלווה בביתה הנשואה. מה קורה פה? היא שאלה והניחה על האדמה עוד ערמת סמרטוטים. מתברר ששיחררו את שלמה, השיבה גברת שוורץ הנמרצת, והחלה לנקות את הדם שהחל להיקרש על רגלי. איפה משפחת שלזינגר? שאלה גברת ויסנברג במעשיות וניגשה לערמת הסמרטוטים. זו שאלה טובה, מלמלה גברת שוורץ, אסתר הלכה כנראה לשוק, ר' חצק'ל כנראה בתפילה, וגם חיים וברוכ'ל. הבנות כנראה עוד ישנות, מלמלתי. כן,כנראה, אמרה גברת שוורץ והעיפה בי מבט מודאג. מרים, על השולחן שלנו יש בקבוק קוניאק, רוצי להביא אותו, פקדה. מרים צייתה ונכנסה לבית שוורץ.

גברת ויסנברג יצאה מהחצר לרחוב. ביתה ניגשה לבאר ושאבה עוד דלי מים. גברת שוורץ המשיכה לנקות את הפצע ולשטוף את הסמרטוט בדלי, שהמים בו הפכו לאדומים.

מרים חזרה עם הבקבוק. גברת שוורץ הספיגה סמרטוט בקוניאק והצמידה לפצע. נאנקתי בכאב, זה שרף. הבת של ויסנברג הנשואה שאני לא יודע מה שמה שפכה את הדלי האדום. גברת שוורץ הספיגה סמרטוטים במים וקשרה סביב הפצע שהיה עטוף כבר בסמרטוט קוניאק.

חבל על הקוניאק, אמרתי, בל תשחית, אני אשתה... מה יש לו? שאלה מרים. כל העיר יודעת שהבן של שלזינגר שונא אלכוהול! הוא כנראה הוזה, מלמלה גברת שוורץ. שתקתי, כי חשבתי שאולי אני באמת הוזה, וזה יהיה מאד לא נעים אחר כך.

גברת ויסנברג נכנסה לחצר עם שני ערבים. הנה, היא אמרה, קחו אותו לבית ההוא, היא אמרה והצביעה על הבית שלנו. הסבלים תפסו אותי כמו שק תפוחי אדמה, וסחבו אותי למיטה שאמרה להם גברת שוורץ. גנחתי בכאב כשהם הניחו אותי על המיטה. יכלתי ללכת, מלמלתי, אני רק קצת עייף. גברת ויסנברג נתנה להם איזשהו סכום, לא ראיתי כמה, והם הלכו.

אמא נכנסה פתאום, והזאטוט של שוורץ אחריה. שלמה! היא צעקה. אמא הכל בסדר, קראתי וניסיתי להתיישב, דבר שגברת שוורץ לא הניחה לי לעשות, וללא כל בושה דחפה אותי בחזרה למיטה.

שלמה מה עשו לך?? זעקה וחיבקה אותי. בגדי עדיין  היו מוכתמים מדם. חיבקתי אותה בחזרה, עדיין אדיש מאט למתרחש. רוץ תביא את הקוניאק, אמרה גברת שוורץ לבנה שמסתבר ששמו הוא חיימק'ה. הזאטוט חזר עם הקוניאק, וגברת שוורץ פקדה עלי לשתות כמה לגימות. ניסיתי, אבל מיד הקאתי. מרים רצה החוצה ושאבה עוד דלי מים. בבחינת גם אותך אשקה, עיוותתי את הפסוק במוחי כשהיא נכנסה עם הדלי וספל פח. הפעם הצלחתי לשתות בלי להקיא, ושתיתי כמעט ספל שלם בעזרתה של אימי. אחר כך גברת שוורץ גירשה את כולם החוצה ופקדה עליי לישון, משאירה רק את אימי לידי. צייתתי לגברת שוורץ, גם כי היא הייתה סמכותית ואני הייתי מטושטש, וגם כי הייתי עייף מאד מהבוקר הזה ומכל מה שקדם לו. נרדמתי כשאבי נכנס לחדר.

                                     ***

התעוררתי באותה מיטה בה נרדמתי, כולי שטוף זיעה קרה. הרגשתי טוב יותר, ישנתי שינה עמוקה וטובה שפיצתה על השינה הטרופה בקישלה המסריח עם דלי הצרכים והגנבים שהיו איתי בתא.

קמתי באיטיות מהמיטה. פתחתי את החלון, וקרני שמש נכנסו פנימה. השמש עמדה בערך במרכז הרקיע, נוטה למזרח או למערב. כלומר עכשיו שעת צהריים. הדלת הייתה סגורה. פתחתי אותה ויצאתי לחדר הגדול, המשמש סלון ומטבח. סיר היה מונח על השולחן, וביטני השמיעה זמירות שבת. לא היה לי כוח לאכל כאחד האדם, פשוט פתחתי את הסיר ושליתי ממנו רגל תרנגולת ואכלתי בבולמוס. אחר כך יצאתי החוצה לחצר. הבנות הלכו כנראה עם אמא לשוק, חשבתי, הרי היום יום חמישי בכל זאת. טיפסתי על עץ הזית העתיק שבפינת החצר ונשכבתי על אחד הענפים. הרגשתי ילד קטן ושובב, והתחושה הייתה נעימה.

פתאום הכל היה רגוע, והתחלתי להעביר בראש את סדר האירועים המטורפים עד עכשיו. הכל התחיל בעצם במוצאי שבת, אחרי הבדלה. יעקב ברגר דפק אצלנו בבית. יצאנו לחצר וישבנו ממש פה מתחת לעץ הזית. יעקב אמר שהוא רוצה להצטרף לביל"ויים, ליישב את ארץ ישראל, והציע לי להצטרף. גם ככה אתה רק ליצן ולא לומד, דחק בי, והצדק היה איתו. אבל הביל"ויים הם אפיקורסים, אמרתי לו, איך אנחנו והם נחיה בכפיפה אחת? שאלתי והצבעתי על הקסקט. אפשר להוריד, אמר יעקב, והסיר את הקסקט. לפני שהספקתי להגיב הוא חבש שוב את הקסקט ואמר: או שאפשר להקים מושבה חדשה בלי הביל"ויים, מושבה שומרת תורה ומצוות, שכל מעשיה לשם שמיים. חייכתי. יעקב ראה שאני מחייך, ואמר שאנחנו רק צריכים עוד אנשים. ואחר כך... הכל נהיה מסובך.

                                     ***

יום ראשון, תחילת השבוע.

חשבתי שיעקב לא מדבר ברצינות וחזרתי בבוקר לישיבה. בצהריים יעקב הוציא אותי מהישיבה וטיינו ברחובות, כשהוא פורש בפני את תכניתו. הוא הספיק לדבר כבר עם שבעה נוספים, וחסר רק העשירי, כדי שיהיה מניין, ואפשר להתחיל לקנות קרקעות. הוא כבר דיבר עם כמה מנדיבי ירושלים שהסכימו לתת לטובת מושבה יהודית. הוא כבר בירר עם איזה ערבי זקן שרוצה למכור קרקעות בגליל כבר לפני שבוע, והוא מוכן למכור את הקרקע במחיר סביר. ואני בכלל לא אמרתי שאני מגיע איתך, הזכרתי ליעקב. אל תדאג, אתה תבוא.

חזרתי לישיבה, אבל לא הצלחתי ללמוד יותר כלום והלכתי הבייתה. סיפרתי לאבא על המושבה הדמיונית של יעקב, והוא לא התלהב. הוא אמר שזה ביטול תורה, ושאם אני רוצה ללכת אז שאשאל את הרב סלנט מה הוא אומר על כך. הלכתי לרב סלנט. במילים אחרות הוא אמר שאם גם כך אני לא לומד כל כך, אולי זה באמת לא נורא שאעשה משהו אחר.

השתכנעתי, ואמרתי ליעקב שאני איתו. עזבתי את הישיבה. נסעתי עם יעקב לגליל, ודיברנו עם הערבי. נסענו לגליל ביום שלישי בבוקר, וחזרנו ביום רביעי, כלומר אתמול, בצהריים. יעקב סיכם עם הערבי שנקנה שטח לא רחוק מצפת, שטח קטן של עשרה דונם, ובו בית ישן. הופתעתי מאד מיעקב, הוא באמת תכנן הכל לפרטים. ישנו בבית דודו של יעקב בצפת. למחרת בבוקר נסענו לירושלים והגענו בצהריים. נכנסנו דרך שער שכם, וירדנו מהעגלה. הלכנו בשוק בין הבסטות, ואז עבר ז'נדרם על סוס ויעקב קפץ בבהלה ובטעות הפיל את הבסטה שלידו. הז'נדרם נעצר, ובעל הבסטה החל לקלל את יעקב. יעקב ניסה לעזור לו להרים את הבסטה, אפל הירקות כבר התפזרו לכל עבר ונרמסו תחת רגלי העוברים ושבים, או נכנסו לסליהם. קצין רכוב על סוס חצה את השוק ושרק לשני ז'נדרמים לעצור את יעקב. חכה, אמרתי, יש לי כסף, שחרר אותו ונביא לך! חצוף! צעק הקצין, ז'נדרם! עצור אותו!

זהו שיר על אדם שנפטר

שכל בוקר בשבע הוא קם

הוא לא היה כהמון הנבער

הוא היה איש משכיל וחכם.

אבל, היה הוא אדיש

מלחמות וחורבן חלפו לידו

היה עסוק אותו איש

והתעלם ממה שקורה לצידו.

והנה הגיע אותו היום

בשקט קרא קריאת שמע

וירד אז מלאך ממרום

לאסוף את זו הנשמה.

רק משפט אחד אמר,

למלאך המוות שנטלו בידו:

יהיה לי אכפת, ממחר.

ושב לעולם לתקן כבודו.

אני סתם מלאך
שאיבד תכנפיים
עצוב כאן כל כך
בעולם בלי שמיים
אני משתגעת
צונחת למים
נהרות של דמעות
אדומות
דם נשפך כמו מים
יש בי ים של שריטות 
שישאירו צלקת
אני קמה שוב פעם נופלת
צורחת לקירות
אם לא עונים
ואין תשובות
אולי הם לא שומעים?
אתה שומע אלוקים?
אם כן אז תענה
למה אני תמיד נסדקת?
למי אני שרה?
אולי רק לשקט
תגידו לי למה אני חולמת?
אין שאיפות בעולם של שלכת
תמיד בסוף אני קורסת 
אני תמיד מתפרקת 
רק כדי לחבר תשברים
ולקום ולהמשיך ללכת
לשומקום שכולנו חולמים
שהבטיחו מגיעים
כמה שקרנים ?
כולם חולמים
בסוף הם חיים
רק כדי לנשום
מדברים על מגדלים
שנופלים כמו קלפים
וגם אני משקרת
על מי אני עובדת?
כבר שרפתי את עצמי
כדי להיות מאושרת
אני עוף חול
אבל לא קוסמת
אני עדיין מחפשת
אמת
אמיתית
מחפשת תחלית
בסוף אני אמצא תשובה
בסוף תהיה לי נחמה
בסוף מהשברים שלי
תצא תמונה יפה ..

בין הסורגים נוצץ מבט,

זה מצב כל כך מעוות,

איך את החופשייה כלואה?

יד מי הייתה במעל הנורא?

אומרים שמרצון הסכמת להיכבל,

שליחות, אידאלים, קונספט מבלבל.

רק תחזיקי מעמד עוד קצת,

בסוף הגוף יכנע לשבּת.

עומדת בפתח, מעט נבוכה

כבר במפתן היא עומדת,

וצועדת לאט, כפופה ונמוכה

האם לשוב היא מתלבטת.

נכנסת בסערה איטית ושקטה

כובשת אט אט עוד פינה,

עוד מרצפת פתאום נשמטה,

וכך עוד פיסה עוד שנה.

חוצה היא את רוסיה וסין,

טייוואן ואוקראינה וגם ישראל,

מצרפת לאט עוד פסים,

לאט מתחילה להשתולל.

ארה"ב ותימן וסעודיה,

ירדן לבנון מצרים וסוריה,

בכל אלה כבר בחשו ידיה,

זו שמלחמת עולם היא קרויה.

(למען הסר ספק זה נכתב מזמן אין מה להילחץ.)

חושך, חושך, ערפל
שקט, שקט.
לילה וענן אפל
שזורחים אצלי בלב.
הם מתפשטים כמו מחלה
ממארת
שממהרת
לכסות הכל
בייאוש 
לצבוע הכל 
בדום.

הסכין רוצה את האדום
להתעורר מהחלום אל תוך הריק
אל תוך האבדון
לזרוק מהחלון את האחריות 
האישית, החברתית, הלאומית
והייתה
הייתה ההזדמנות
לא להותיר כלום מאחור
פתיחת נצרה, ירייה אחת תפתור
את כל מה שיש
או אין
עמוק בתוך חדרי לבי.

אחי די כבר, די כבר לדבר

המשיח שאתם מדמיינים,

זה שאת אויבינו ישבר,

לא יבוא לעולמי עולמים

המשיח הוא בסך הכל אחד,

עם זקן שחור או ג'ינג'י,

מגולח או גבעוני עם גיטרה ביד,

ספרדי / אשכנזי / קופץ באנג'י

הוא לא יעשה אותות ומופתים,

הוא לא יהיה הכי צדיק בישראל,

אל נא תהיו שוטים,

לא כך יהיה הגואל.

המשיח אולי עכשיו הוא גיטריסט,

שטיפה מזייף ואולי הוא כופר,

אבל הוא עומד להיות משיחיסט,

אפילו שהוא סטלן חופר.

המשיח לא יאמר הוקוס-פוקוס,

ובית המקדש לא יפול משמיים,

שכן המקדש אינו אגוז קוקוס,

והמשיח רק בן אדם, לא מאתיים.

אי שם בשומרון. חשוון תשפ"ד.

וואי אחי, נמאס לי מכל הערבים האלה, כל היום פיגועים, חייבים איזה ברוך גולדשטיין אחד שיחזיר ת'הרתעה!

וואי לגמרי אחי.

מה אתם מבלבלים תמוח שניכם?? אולי תתחילו לעשות במקום רק לדבר?

וואלה צודק, בוא נרד לכפר לעשות שמח.

כן, יאללה, חחחח...

מה אתה צוחק? יאללה יאללה בוא נגנוב נשק לאיזה חייל בצומת...

די אני מת... חחחחח....

מערת המכפלה, הנה אנחנו באים...!

חחחח...

אוווו!! מוות לערבים!! ט-ט-ט-ט-ט-ה!!!

חחחח... יאללה שב כבר רמבו.

ברוך הגבר... נכנס למערה... דרך ת'נשק וירה... טה-נה-נה-נה-נה-נה....

בסיס הקריה בתל אביב, מרתפי האזנות השב"כ.

הסוכנת כ'(כרובית) מה יש לך לדווח?

קבל הסוכן ב'(ברוקולי) כי שלושה נערי גבעות מסוכנים מתכוונים לגנוב נשק ולחקות את הטבח שעשה ברוך גולדשטיין במערת המכפלה.

שמות?

המסוכן שבהם הוא רמבו, אך ייתכן שזהו רק שמו המחתרתי, והשניים האחרים עדיין אין זיהוי, צריך להעביר למעבדת זיהוי קולי.

יש צפי מתי הפיגוע עומד להתרחש?

עדיין לא.

אוקיי, תישארי בהאזנה, כל דבר חשוד לדווח לי ישירות, ברור?

כן המפקד!

עבודה יפה, תמשיכי.

כל הכוחות, מצב חירום! המתנחלים מתכננים לעשות פיגוע במערת המכפלה!!! תודיעו למג"ב להכפיל את השמירה בסביבות המערה. ואני רוצה שני צוותים שלנו במערה, מוכנים לנטרל אותם. ותזעיקו יס"מ שיחסמו את המתנחלים של חברון שלא ינסו לשבש את המבצע!

סבבה רק מה השם של המבצע?

מבצע טיהור שפכים.

אוקיי, הצוות של יוסי והצוות של מיכה הקשבה אליי!

המפקד! יש זיהוי! מדובר בשלושה נערי גבעות מהימין הקיצוני, מסוכנים לציבור, אחד מהם נעצר בעבר בהפגנה לאחר אלימות חסרת פרופורציות.

אווה, על מה הוא נעצר?

העלבת שוטר בעת מילוי תפקידו, אמר לו שהוא טמבל.

לא יאמן איזה אנשים אלימים יש בעולם הזה.

כן ממש, מה הרגשות שלו לא חשובים? הוא לא בן אדם??

אוקיי מי הם השלושה?

שמואל שוורץ, יוסף עמרני, ומנחם מנדל כהן.

מה משותף להם?

תלמידים בישיבה קיצונית בשומרון.

אוקיי, תשלחו את ר'(ראש כרוב) שידובב אותם כשהוא מוסווה.

כן המפקד, סוכן ר'! יש'ך ג'וב!

ושינסה לחלץ מהם הודאה!

אי שם בשומרון, בישיבה הקיצונית.

שלום, אני גמליאל, אתה לומד פה?

כן.

מה השם?

יוסף.

תגיד יוסף, אם נניח הייתי מחפש מישהו קיצוני, אתה מכיר מישהו?

אני הכי קיצוני אחי, מה אתה צריך? מאיזה עיתון אתה?

(הסוכן ב' לוחש באזנייה: בשבע זה של הקיצונים)

בשבע.

בשבע? וואלה אז אתה מכיר את אמא שלי אולי!

כן.. אה.. אולי.. בכל אופן, הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות.

בכבוד.

איך זה ללמוד בישיבה קיצונית?

סליחה?

התכוונתי איך זה ללמוד בישיבה הזאת, כאילו.

אה.. אתה יודע, לומדים.

ותגיד הערבים פה באזור, איך זה מבחינתך? זה לא מפריע?

האמת? מפריע, בעזרת ה' שהמדינה תקבל שכל ויחסלו את כולם אינשאללה.

ותגיד, בינינו, לא חשבת אולי לעשות משהו בעצמך כדי לשנות? עשית פעם תג מחיר?

מה? אחי מה זה השאלות האלה?

סתם מתעניין, אתה יודע...

וואלה אחי, סתם שתדע אתה נשמע שבכ"ניק אש.

מה? לא לא, אחי, אני לא שב"כניק!

אחי הכל טוב? אתה נראה קצת חיוור, אתה רוצה להיכנס שניה לישיבה לשתות משהו?

(ר' צא משם מיד! כל שניה קריטית, הוא עלה עליך! רוץ!)

לא, תודה, שלום!

אחי מה יש'ך, לאן ת'ה רץ?

(ר' מחכה לך רכב מילוט במרחק רחוב אחד, רוץ כמו הרוח!)

אחי! חכה שנייה, יש פה חובש אם קרה לך משהו!

ב' הוא רודף אחריי, ב' מה לעשות???

(תחתוך דרך החצר ימינה! עכשיו!!!)

מי זה ב'? אחי אתה בהתקף פסיכוטי?? עצור רגע!! תעזרו לי לעצור אותו!!!

ב' מצטרפים אליו עוד שניים!!!

(הרכב מולך, השחור, אתה רואה אותו? רוץ!)

אחי יש פה גם פסיכולוג!

כנס כבר ר'!

תודה לאל שאתה פה, נ'(נבוב) סע כמו טורנדו!!!

וואו, המפקד ראיתי את החיים חולפים מולי.

כן אה? אבל עדיין אין לנו מידע על מועד הפיגוע.

אין ברירה חייבים לעצור אחד מהם.

אם נעצור אותם הם ישתקו כמו דגים ויעשו את הפיגוע במקום אחר.

נכון. חייבים לשלוח להם עוד מדבב.

אפשר להפעיל את מודיע ג'.

לא, מודיע ג' הוא נכס חשוב מדי.

אז אפשר לשלוח את סוכנת ט'(טסלה), היא הוכיחה את עצמה כמדובבת מצויינת באולפנה הסמוכה, כשגילתה על המזימה השטנית לזרוק בלוני מים על שוטרים בהפגנות.

נכון, צודק.

לא, זה ליגה אחרת, וגם הם דוסים, לדוסים אסור לדבר עם בנות.

אז אפשר לשלוח את ש'(שפן).

רעיון מצויין.

נכון, לא יחשדו בו.

היי! אתה לומד פה?

כן, למה?

אוקיי אז צ'מע, אני כאילו מחפש ת'ראש ישיבה ש'ך כזה, ת'ה יודע איפה הוא במקרה?

וואי אחי, מאיפה צנחת? תל אביב?

רעננה כפרה, מאיפה אתה?

מעלי. הרב נתן נמצא בסוף המסדרון שמאלה, יאללה יחי.

מה יחי?

יחי אדוננו-מורנו-ורבנו-מלך-המשיח-לעולם-ועד!

אממ.. וואלה, אתה חבדניק כאילו?

למה כאילו? באמת.

וואלה, אבל זה כאילו ישיבה של קיצונים, לא?

מי זה מנדל? למה הוא מלכלך עלינו?

תירגע שמואל, הוא סתם צוחק..

כן אני רק צוחק, לא התכוונתי..

תירגע, אחי, (צ'אפחה שמטלטלת את ש'), גם אני צחקתי...

אה.. וואלה... אז מה אתם כאילו לומדים פה?

לא, באמת לומדים פה.

יפה.. אבל מה אתם עושים פה, אתם לא כאלה קיצוניים?

אנחנו הכי קיצונים, אחי, רק אתמול בלילה תכננו ברוך גולדשטיין חלק 2 במערת המכפלה!

חחח... די שמואל אני מת...

רציני כאילו? מתי?

מה מתי? גם אתה רוצה להישתתף? חחחח...

כן, ברור, מי לא ירצה?

אז בפורים הבא בעזרת ה'... חחחח....

באיזה שעה?

חמש בבוקר בכניסה של הערבים עם גליל ושש מחסניות... חחחח....

די די, שמואל אתה תעשה לי התקף אסטמה...

כן! אני יכול להבין מה שניכם עושים פה??? באיזה שעה השיעור מתחיל מר כהן ומר שוורץ??

הרב נתן, מהר! לברוח!!! חחח!!

שלום, איך אני יכול לעזור לך? אני מקווה ששני הליצים האלה לא הפריעו לך יותר מדי.

מה? אה.. לעזור?

כן, שמעתי שאתה מחפש אותי, אז באתי.

אה, בסוף הסתדרתי, תודה..

לאן אתה רץ? הכל בסדר?

(עבודה יפה ש'! רכב מילוט מחכה לך מאחורי הצפרדע!)

אוקיי, עכשיו יש לנו מידע, אני מציע שנתפוס אותם בשעת מעשה במסגד, ואז נוכל לתפוס את הנשק.

הם חמושים בנשק מסוג גליל, ככל הנראה להפגין סולידריות עם ברוך גולדשטיין שביצע את הטבח בנישקו האישי שהיה אז גליל. כעת כל שנותר לנו הוא להמתין.

אי שם בשומרון, שבט תשפ"ד.

היה היום פיגוע, מטען התפוצץ ליד הכביש.

יא-אללה, ימח שמם!! חייבים לשים איזה מטען בחזרה, להרים איזה מסגד.

כן, אה? אי אפשר ככה יותר. חייבים לעשות משהו.

אוי טאטע! תן שכל למדינה הזאת!!!

במרתפים בקריה:

המפקד!

מה יש הסוכנת כ'?

יוסף ושמואל רוצים להכין מטען חבלה ולפוצץ מסגד!

פורים הולך ומתקרב, ייתכן שהפיגוע המתוכנן שלהם ישולב לירי ואחרי כן בשעת איסוף הגופות והפצועים למטען חבלה רב עוצמה!!!

מה לעשות המפקד??

אני רוצה סוכנים שיעקבו אחרי כל תנועה שלהם! אני רוצה לדעת: מאיפה הם מתכוונים להשיג חומר נפץ?

כן המפקד!

יומיים לפני פורים, אי שם בשומרון:

בסדר, אז מי בא איתנו לחברון לחלק אוזניי המן ולקרוא מגילה לחיילים?

מנדל, אם אתה נותן לי לנהוג אני בא!

דבר עם אבא שלי, נראה לי הוא יסכים, שמואל אתה בא?

אמרת אזני המן קנית אותי!

המפקד נראה שהם מתוגברים באביו של מנדל, יוסף חיים כהן.

אוקיי, דיברתי עם הבילוש, הם שולחים שלושים מסתערבים שיסתובבו באזור המערה, אני רוצה לשלוח עוד 20 משלנו.

בסדר, הסוכן ד'(דג)! גייס לי כמה צוותים!

ודברו עם המשטרה שיהיו בתחנה כמה חבלנים!

ליל פורים, 3:45. תחנת המשטרה שליד מערת המכפלה.

אוקיי, המצלמות תקינות, החלפנו את המצלמות שהשבאב שברו אתמול.

הצוותים פרוסים באזור.

עבודה יפה.

5:00 בבוקר.

כולם להיות בהיכון, הם אמורים לבוא כל רגע!

6:00 בבוקר.

כנראה חל עיכוב כלשהו בתכניות שלהם.

8:00 בבוקר.

המפקד! הם בדרכם לחברון!

אני רוצה מזל"ט מעליהם עד שהם מגיעים!

9:00 בבוקר, מחסום בדרך למערת המכפלה.

שלום לך חייל יקר! שמעת הבוקר קריאת מגילה?

לא לזוז!!! כולם לצאת מהאוטו!!!

מה זה מאיפה צנחו פה כל אלה?? מנדל זה לא היה בלוז שאמרת לנו!!

כולם לצאת החוצה!!!

תוציאו את הארגז הזה מתא המטען! חבלן, חבלן!

תאזקו אותם!!!

אחי, מה קורה פה, תשחרר אותי, מה אתם עושים??

יא-אללה, כמה בלשים ושב"כניקים, בחיים לא ראיתי כל כך הרבה!!

אתם עצורים!! כל דבר שתאמרו יוכל לשמש נגדכם בבית המשפט, יש לכם זכות לשמור על שתיקה!!

חבלן, הצלחת לנטרל את המטען?

אממ... אם אתה מתכוון לכל האזני המן שיש פה בארגז, אז נראה לי שכן, הוא לא מהווה יותר סכנה לציבור.

מה?? אזני המן???

מה חשבת שיש שם? מטען חבלה שיפוצץ את מערת המכפלה???

כן, בדיוק, איפה הוא????

אתה רציני כאילו??? מה אתה דפוק????

הי יוסף, הרבי אומר שמצווה לאהוב כל יהודי, וש- -

סתום כבר מנדל, אתה יודע כמה זה מעניין את יוסף.

אבל שמואל- -

די כבר!!!

מספיק עם הקירקס הזה, אני עורך דין יוסף חיים כהן, ואם לא תשחרר אותנו תכף ומיד אני אתבע את השב"כ ואותך אישית!!!

תהפכו את האוטו! אמורים להיות פה רובי גליל ומטען חבלה!!

אה, אלה? הם בפיגוע שיהיה עוד חצי שעה בשכם!!

מה? יוסף על מה אתה מדבר?

שתוק מנדל! יוסף למה גילית להם? חחח...

טוב, חבר, אין פה כלום, זו הייתה התראת שווא, יאללה אני משחרר אותם.

כן, שחרר אותם, כולם לעלות לרכבים, התראת פיגוע בשכם!!!!

וואלה נעלמו די מהר הליצנים האלה.

כן אה? ברוך ה'.

רגע אולי נעשה את מה שלשמו באנו לכאן?

רעיון טוב, תאמר לי, חייל יקר, שמעת קריאת מגילה הבוקר?

וואלה לא.

כולם לשבת!!! מי שישמע קריאת מגילה יפה יקבל אוזן המן!

עם תמרים או שוקולד?

מה שתבחר!

יש!

וליהודים הייתה אורה ושמחה.

אם יקחו
מילה כתובה
ויסגרו אותה בחדר
ויכבו את האורות שמסביבה

אם אכתוב
תווי שיר
המוּשר בשקט
ללחן צליל דממה

אם תגע
בכתב ידי
האם תדע?
שזאת מילת חיבה
ומילותיי הַלא־נראות
בוערות
בחשכה
הֲלא־נראות?

אם תחזיק

בידי
האם תשמע?
שאלה פעימות לבי
ומנגינתי הזעירה
רועשת
בתוכי
צלילים מאֵין עַין
מעֵין אַין
ואין קול

אם החושך יבלע
את מילות השיר ואת הלחן
ואת לבי
ואת הכל
וכל שיוותר הוא חושך ועשן

החושך, לוּ יהא מילה כתובה
לוּ יהא ללחן שיר תפילה

אם כל שיוותר הוא חושך ועשן
לוּ תראה בהם חיבה.

וְאוּלַי הַשָּׁנָה

כָּל אֶחָד יַבִּיט לְמַעְלָה

לְחָבֵר שֶׁלּוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם

וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיּוֹשִׁיט לוֹ מִשָּׁם יָד עוֹטֶפֶת

וְיַחֲזִיק חָזָק

וִיבַקֵּשׁ נֶחָמָה וְכוֹחַ

וְחִבּוּק אֵינְסוֹף

שֶׁלֹּא יִפֹּל

לַתְּהוֹם הָרוֹבֶצֶת תַּחַת

הַגֶּשֶׁר צַר מְאֹד הַזֶּה

שֶׁהוּא

יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַשָּׁנָה

כָּל אֶחָד יַבִּיט לְמַעְלָה

לְחָבֵר שֶׁלּוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם

כָּל אֶחָד יַבִּיט

הַשָּׁנָה

לַתְּהוֹם שֶׁלָּנוּ לְמַטָּה

וְלַחֲבֵר שֶׁלּוֹ לְמַעְלָה

כָּל אֶחָד יַבִּיט הַשָּׁנָה

יַבִּיט

וְיַשְׁפִּיל

וְיִשָּׂרְפוּ לוֹ הָעֵינַיִם

וְהַלֵּב

וְיַחֲזִיק חָזָק יוֹתֵר

בַּיָּד הָעוֹטֶפֶת

שֶׁל חָבֵר שֶׁלּוֹ מֵהַשָּׁמַיִם

וְיהַסְּסוּ

יַחַד

לַעֲבֹר בּוֹ

בַּגֶּשֶׁר צַר מְאֹד הַזֶּה

שֶׁהוּא

יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַשָּׁנָה

נְהַסֵּס

בדרייב אם אני לא טועה

מה הסוף שלו?

הצלחתם לכתוב את על הסיפורים?

כותרת הסיפור
מקווה אני
שתמצאי את דרכך
שתטפסי גבוה גבוה
שתעלי למעלה למעלה
אם לא תזרחי כשמש צהריים
אם לא תאירי שם בשמיים
אז לפחות תאמרי... משהו
למישהו
היכנשהו

תוכן הסיפור
מקווה אני
שתמצא את דרכך
שתגיע גבוה למעלה
ותפעל משהו
אם לא תסלק ענני ליל
אז לפחות תאמר... משהו
למישהו

מילות סיום
מצאנה דרככן
ותפעלנה משהו
אם לא הכל
אז לפחות...
משהו
למישהו
מתישהו
אי־שם.

במנגינת השיר "אחי שמעתי שחזרת בתשובה".

לחבר שאהב את השיר.

אחי עוד לא עברו הרבה שנים

ובכל זאת כל כך השתנית בפנים

החיוך שלך נשאר אותו דבר

מזכיר את מה שהיה לנו ועבר

חווינו הרפתקאות שלא אשכח

כל השטויות שעשינו יחד אח

אהבנו לשחק בין הסלעים והקוצים

כאילו שאנחנו חיילי מחתרת

יחד רצנו בסרפד בין העצים

ובידינו ענפים קצוצים.

אחי ראיתי שהורדת ת'כיפה

גילחת ת'פיאות וזרקת לאשפה

ויש לך שיחות עם המחנך

על מה שתעשה בעתיד ואיך

ניפחת ת'שרירים נהיית משוריין

לבשת שחור אתה נראה כמו עבריין

כבר לא הולכים יחד למעיין

אתה יודע

עברנו יחד לשכונה החדשה

השלג בתשע"ד שכיסה את השמשה

טיולי כלבים של בין ערביים

איך היינו מדברים בינתיים.

כל זה היה וחלף ולא ישוב

כל החלומות והשטויות שעשינו ביישוב

פק"ל בגינה והירח האדום

הבוץ שבחורשה והאש שנדלקה פתאום

שלום אחי נשמע מוזר

זה פשוט לא אותו דבר.

אחי ראיתי שהורדת ת'כיפה...

טוב רבותיי זאת יצירת מופת פוסט מודרנית מובהקת ברמת כישרון שלא הייתה כמותה מאז שבוע שעבר,

אמנם נפלתי בקלישאה של כתיבה אקטואלית מה לעשות גם אני בן-אדם, ניגאל מהקלישאה בהמשך

בנוסח הוידוי,

יש המוחקים
אות קדושה, ומעתה:
אשמת
בגדת
גזלת
(עם המון סימני קריאה)
(הוראות למתפלל: קרא את הוידוי בראש מורם ובקול מחריש אוזניים)

יש המוסיפים,
אות ריקה, ומעתה:
העויתם
והרשעתם
זדתם
(בנימת "אמרתי לכם")
(הוראות למתפלל: צקצק בלעג בעודך מגלגל עיניים)

חמאס…ת? תם?
ת"ו, ת"ו, ת"ו

כולם מכים באגרוף על לב
כולם
על לב כולם
אגרוף על לב ולבטן ולפרצוף

אולי במקום תיעבתם,
תעתעו בנו?

תעית… טעינו?

במקום לומר וידויים של אחרים האסורים בבית האבל
נדלג הפעם

(כותרת: נפילת אפיים)
נרכין ראש ונעצום עיניים
ונמות לרגע מבושה

ואז נוכל לפתוח אוזן (עדיף: אוזניים)
נקשיב בסבלנות
לקול לבם של אחרים
ולמנגינת לב השמיים

נקודה קטנה של חרטה בתוכי
תתן חירי"ק ליו"ד "חטאתי"
הרשעתי ופשעתי
ולכן לא נושעת
ולכן לא נשענו
מי יתן בלבי בלבד (בתור התחלה)
לעזוב דרך רשע
ואתן לכולם חיבוק ישע
ונרחם
ונרבה לסלוח.

היי. מדבר המשיח.

איזה משיח, מהפלאפל או מהשווארמה?

לא לא, חלה כאן אי הבנה. מדבר ה-משיח, בהא הידיעה.

טוב, לא מכיר, טעות, להתראות.

לא לא, זו לא טעו- - טית-טית-טית

הלו?

כן שלום, זה שוב אני, המשיח, זו לא טעות.

אה.. לא? אז מה אתה רוצה?

לכוף אותך לקיום מצוות.

סליחה?

טוב, אז אני המשיח, כמו שאמרתי, וכדי להוכיח את זה אני צריך לכוף את כל ישראל לקיום תורה ומצוות.

אה, וואלה אחי, אבל אני לא ישראל, קוראים לי שלום. ביי אחי, שיהיה לך יום טוב.

רגע לא- - טית-טית-טית

כן?

לפני שתנתק, חכה.

אוקיי, אני מחכה.

יופי תודה.

עד מתי לחכות?

עד שאני אגיד שאתה יכול להפסיק.

אממ... אז למה התקשרת?

או, טוב שאתה שואל, אז ככה: אני-המשיח-ואני-חייב-לכוף-אותך-לקיום-מצוות.

אממ... מה?

א-ני ה-מ-שי-ח ו-א-ני ח-יי-ב ל-כו-ף או-ת-ך ל-ק-יו-ם מ-צ-וו-ת.

אה.. אוקיי. מה זה אומר?

שאתה חייב לקיים מצוות, יש?

אממ... ישך אש אחי?

מה?

כלום,משחק מילים, לא משנה.

סבבה. אז ככה, אסור לעשן משום ונשמרתם, וגם משום לא תרצח.

מה מה? אחי לאן עפת? אם אני לא מעשן זה באבו-אבוה לא תרצח!!

אין מה לעשות אחי, דבר עם היצרן.

היצרן?

יעני אלוקים.

מה לומר לו?

שאתה רוצה לעשן.

אש אחי.

לא לא, בינתיים לא אש, יש?

זו צורת ביטוי.

גם צורת סיגרייה.

מקטרת אפשר?

מה אתה שרלוק הולמס?

ונרגילה?

שום סיכוי אחי, זה גם מיוצר אצל ערבים, לא תחונם.

קשים החוקים האלה.

החיים קשים.

העיקר קוקה קולה קר.

מה איתו?

זה מותר לשתות, יעני זה לא מזיק לבריאות, גם כן כל הדוסאלך האלה.

זה מזיק הרבה פחות ואם אתה עושה כושר זה מאזן את זה, אבל עישון הדרך היחידה לאזן אותו היא לא לעשן.

וואלה עדיף חיים קצרים ומאושרים מארוכים ועצובים.

זה לא משנה מה עדיף, זה משנה מה אלוקים אמר.

יאללה משיח, היה נחמד לקשקש, אבל אין סיכוי אני מפסיק לעשן, אולי כשיבוא המשיח הוא יעשה קסם.

רגע אבל אני המש- - טית-טית-טית

הלו?

היי, זה המשיח-

שוב אתה? מה התעלקת עליי?

תקשיב, חלה כאן אי הבנה, אני המשיח.

כן אמרת כבר שאתה משיח, נו?

לא, אני ה-משיח, זה שאמור לגאול את ישראל.

יעני זה שעושה קסמים?

מה?

כן המשיח יעשה מלאן קסמים.

מה אני נראה לך הארי פוטר?

האמת לא יודע, יש לך משקפיים עגולים?

עזוב התייאשתי, אני לא המשיח, אתה יכול לעשן את הריאות שלך, ביי. טית-טית-טית

הלו? משיח?? יא-אללה, האנשים היום, מנתקים באמצע החיים כאילו כלום.

שרלוק הולמס נדרש כאן

תעלומה רצינית יש לפתור

מקטרת בפיו מעלה עשן

כיצד את הקונספציה ישבור

שרלוק פתור לנו תעלומה,

מדוע השמאל מנסה להפקיר?

מדוע אינם לומדים מאומה

מדוע הם הולכים ראש בקיר?

לדוקטור ווטסון יש תאוריה,

לפיה עלינו לשמר את האחדות,

ומאליו תיפתר כל בעיה

אך שרלוק טוען: איזו שטות!

שרלוק טוען שזוהי לא האחדות,

הבעיה היא האויב ולא האוהב,

לכן כעת יש למצוא קצה חוט,

מיהו חבר ומי לי בשקט אורב.

חקירה בעיצומה ושרלוק עסוק

על כן אינו יכול לעסוק בתיק זה

לכן נאלץ בלעדיו לפתור בדיוק,

מי אוהבי ומי את מותי חוזה?