פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 46)

דרושים דרושות לעבודה מהבית בקלדנות, כתיבה, הזנת תוכן, הזנת נתונים, תמלול, ותרגום, לפרטים נא לפנות בוואטספ למספר 050-2322173
 

דרושים דרושות לעבודה מהבית בקלדנות, כתיבה, הזנת תוכן, הזנת נתונים, תמלול, ותרגום, לפרטים נא לפנות בוואטספ למספר 050-2322173
 

דרושים דרושות לעבודה מהבית בקלדנות, כתיבה, הזנת תוכן, הזנת נתונים, תמלול, ותרגום, לפרטים נא לפנות בוואטספ למספר 050-2322173
 

תכף יגיעו השמות
תכף יתרוקנו הלבבות
עוד שם, ועוד שם
ועוד מסמר שננעץ
בארון הקבורה
עוד שם, ועוד שם
ומשפחה שלנצח
תשאר בוכיה

הנה מוטלות גופותינו
ורק הס ישמע
הנה מוטלות גופותינו
ואבא לא ריחם
ואבא לא שעה
לתחינה שתגיע
ותרסק את הדממה
הנה מוטלות גופותינו
שחורות, כמו מצבה

אני אהיה קולך
הנישא על כנפיים שחורות
אני אהיה לחישותיך
הרכות, הקטועות

אני אהיה לך עיינים
שעצמת- רק לא לראות
אני אהיה לך אוזנים-
שעודן שומעות צרחות

אני אהיה לך יד
שתכתוב את כל הצלקות
את הבכיות בלילה לכרית
הכאבים והדמעות

אני אהיה לך מזון
שלא תאכלי עוד, לעולם
אני אהיה לך אב רחום
בעולם שחור מדם

ודמעות
וזעקות
וצלקות
ואנקות
חרישות, חרדות, כואבות
מטפטפות טיפות דמים

אילמות
נוכחות
צופות
פני שתיקה-
לעולמים.

(פורסם בפייסבוק שלי בדרך ליער הילדים בפולין)



יום השואה הבינלאומי 2023

אבי המת-
עודנו חי
גוסס בין כאב
לשיגעון.

אבי המת-
עודנו חי
אך אנו כמו נכבנו
היום.

כי אמנם הגוף חי
אך מוחו אבד מזמן
נעלם אי שם, בחלל נסתר
אבוד, שבור ומיותר

איך אדם גדול
לשבר כלי מחופש
אין צדק ואין רון
כך דועך כוכב

ובאלם צליל
תשגשג עלטה
ובאין שיר
תתנוצץ חשיכה

כי ליפול זה קל
ולהמשיך קשה
אז מוטב כי נידום
בעמק השווה

ואין מילים ואין שיר
רק קשקוש מלוטש
ורק חרב שדוקרת
על עוד ילד שננטש

ומציאות חיים רודפת
ונחלי דמעות צחות
ונהי וקול אופנים
זעקות צפות ועולות

משוגע
זאת לא מילה גסה יותר
זאת מציאות
וגם אם תרצה
וגם אם לאו
היא עוד שם, בעקשנות

אז תמשיך
תחתור בעוז
לא רק
כי אין ברירה
תנסה
לחוש, לגעת
בתולדות
האין כניסה.

סוס אדום בין ההדסים דוהר פרסותיו רומסות גבעולים, ראשיהם מתעופפים מתהפכים, נוזליהם משפריצים, מפיצים אדי מור ואהלות. ניחוחותיהם ניחוחות של פעם של הימים בהם נדפו בגדי ריח כריח שדה אשר ברכו ה' שם שקדתי על הדלתות שּרתי מראש אמנה בעיני ספירים נוצצות מאירות כאספקלריא המאירה כאור שבעת הימים.

הוי אנחם מצרי הסוגרים עליי ומחשיכים יפעתי בצל עֵיפת שטרות דולרים נערמים ערמות ערמות כמגדל בבל ראשו בשמים עולים מעלה מעלה. שם סמל הקנאה המָקנֶה, שם לא תמצא מרכבה מפוארת למראה, לא את שהיתה לראש פינה, ולא כתר גדול מכתרם ראשון בספירה.. רק הילל בן שחר טרם נפל משמים טלפיו כצּר נחשבו וגלגיליו כסופה בהם רמס חצרי החריב משכן לבבי ובגאווה ובוז עוד צֹעה ברוב כח בגדיו חמוצים ומטונפים מדמי...

שאל דודי מדוע הוצאתי אני, כרמו נטע שעשועיו, כאלה באושים, מה אענה ומה אצטדק באשר ארשע, אללי לי
כתולע וכשני האדמתי, באשר קיוותי לנֹפת נטפה משפתי זרה... מי יתן ואזכה כשלג להלבין, שיפוצו מעיינותיי חוצה לי לבדי

רק לרצות להתקרב,

זה מה שביקשתי פעם.

לפני רגע.

להרגיש את התחושה הזו הממכרת,

לרצות עוד.

היום,

אני פה.

ולא רק רוצה

אלא קרובה מתמיד

קרובה שקשה לי לקחת מרחק

גם אם צריך

וצריך.

מרגישה צורך לפצות את עצמי

לפצות אותנו יחד

להיות רגועה איתו

רגועים יחד

לדעת שאנחנו במקום אחר

ולהרגיש.

קשה לי ריחוק

אבל טוב לי איתו.

זהו ריחוק שמקרב

הכי קרוב שיש.

 

ואם אפשר ללחוש לך כמה מילים

אז,

בשקט בשקט אני אומרת לך

שרק אתה תשמע-

אני

אוהבת

אותך

 

ומחכה לך.

ממש מחכה!

 

משימת כתיבה//

אחר הצוהרים אביבי היה אותו היום, עת הבטתי חרישית באופק. גן הכוכבים שבשמיים החל כבר לנצנץ במלוא עוזו, ושלהבות גחלי השמש החלו במסעם אל עבר חציו השני של הכדור. וכל שרפי הלילה פרשו כנפיהם, ומבעד לשמיים שחורים כאור עצמו נגלו למולי מראות השמיים. לגבי דבר אחד לא היה לי ספק, הרגע הזה הוא רגע של פעם בחיים. או שמא רגע של פעם במוות. שנות אור רבות עברו מאז אותו היום בו הוריקו השמיים חרישית ורוח נושאת אבק אפפה הכל, עת השמים החלו ממטרים כדורי אש משל היו דרקון הפוער את לועו. אולי היה זה רק דרכי לזכור את אותו היום אך בליבות כולנו קיננה ההרגשה שזהו שחרו של עידן חדש, האם עידן זה יהיה טוב מקודמו או שמא שוב תשוקותינו הבלתי נשלטות יביאונו אל אחרית קצינו, בידינו הדבר. כלה דבר השמיים והארץ החלה לומר את דברה. עלו גלי הים, תהומות רבה פערו לועם והארץ זעמה כבמחול שדים. קור וסער החלו מכים בכל, ומעטים היו הניצולים. אבי לקחני בזרועתיו ביודעו שאלו רגעיו האחרונים השליכני אל ספינת החירום ואמר: לך לדרכך בני, שליחות גדולה נפלה בחלקך היום להיות מושיעו של גזעינו, לך בכוחך זה והושעת את עמינו. אלה היו דבריו לי טרם הטסני מרחק אלפי שנות דור אל כוכב זעם זה בו הנני שוכן היום. אלי הטוב ריחם אלי וחונן אותי להיקלע לחווה נידחת באמצע שדה תירס שם זוג איכרים אימצני על חיקו ובין זרועות האם המגוננת מצאתי לי מקלט. אלה דברי לי לכם, שארית זרעי. אוי לי כי מעלתי בשליחותי אך מה אעשה וגזע כוכב זה הינו חלוש ותאב כוח ולא היה לי מנוס אלא לעשות ככל יכולתי על מנת להושיעו. אוי ילדי גולו את חרפת גזעי מעלי ומצאו את שארית תקוותנו האחרונה. וטוהר אבותינו יהיה בעזרכם. לאו ידריך אתכם וישמש לכם כמנהיג לאחר לכתי אל קברות אבותינו. ואל תפחדו ממתן שם ושארית לזכרינו. רוע גדול ניצב באופק ואליכם להיות מוכנים כנגדו בבוא היום, בו יכה אתכם ללא רחם.
אלו דברי נאום קל-אל מכוכב קריפטון המכונה בפני בני האנוש בשם סופרמן.

מִשְׁתַּחְרֵר מֵהָרֶשֶׁת
בַּעֲנָנִים עֲדַיִן קֶשֶׁת
כָּאן כְּדֵי לְהַזְכִּיר

יָצָאתִי מֵהַסּוּפָה בַּמַּיִם
לְחוֹל מִבְטָחִים תַּחַת הַשָּׁמַיִם
הַפְּסִיעוֹת נִשְׁאָרוֹת

לְעִיר הַחֲטָאִים
אֵין גָּדֵר, אֵין חוֹמָה
החֲזָרָה לֶאֱלֹהִים
קָשָׁה מֵהַבְּרִיחָה

קְלִפָּה אַחֵר קְלִפָּה לְקַלֵּף
לָרוּץ כָּל הַמַּסָּע, לֹא לְהִתְעַיֵּף
לְהַשְׁאִיר אֶת זֶה רָחוֹק

אַחֲרֵי כָּל הַצִּמְצוּמִים
חֹמֶר וְרוּחַ מַאֲבָקִים
מִלְחָמָה מִדָּם עֲקוּבָה

קֹדֶשׁ וְחֹל בָּעִיר הַקְּטַנָּה
הֻבְטַח לָנוּ הַרְמוֹנְיָה
לוֹמֵד מֵחָדָשׁ אֵיךְ לִנְשֹׁם

לְעִיר הַחֲטָאִים
אֵין גָּדֵר, אֵין חוֹמָה
החֲזָרָה לֶאֱלֹהִים
קָשָׁה מֵהַבְּרִיחָה
אַךְ, מֻבְטַחַת בְּסוֹף תְּשׁוּבָה...

סימני חיים קטנים
בין דפי ספרים עבים
ברחובות ישָנים
אבני דרך
אותיות זעירות
מנגינות חקוקות על קירות ובכל מקום
בין דפי ספרים עבים
עלי כותרת
וזרעי פרחים
בתוך השורות
שיבולים אפילות
פסקאות עבריות
אור ופרח ופרק ומשב המתפרש כתחייה
לאדם הוא עיר קטנה
עיר קטנה ועליזה
אומץ ואוצר
הכמוסים עמדי
ובכל פסיעה ופסיעה
ובכל מילה ומילה.

יש שרואים פָּנִים.

פה, עיניים, אף.

יש שמגלים פְּנִים.

אהבה, אמת וטוב.

וישנם,

ישנם שרואים אינסוף.

איך רואים אינסוף, אתה שואל?

הו, זה לא פשוט.

צריך קודם כל לעצום את העיניים,

ולנשום עמוק.

כי אינסוף, לא רואים בעין,

רואים בנשמה.

כדאי לבדוק אם יש איזה קוצר רואי נשמתי, 

שעשוי להקשות על הראיה למרחקים.

והכי חשוב, להתמלא ענווה,

ולזכור שחלק אלוקי טמון בכל אדם,

ובנו.

עטוף במחרוזות עלי תאנה
נאדר ואזור בשיר
צלילי נעימות מתנגנים בחופזה
בכל סימטאות העיר

ואני- אך עלם רך
כגדי היונק אל תוכו
מיני ארזים כטל הדק
השב אל בית מעונו

וחורשת עצים עטופה בתוגה
נהירות וקולות בוכיים
וליבי, אוי ליבי האכזר
נשסע לאלפי רסיסים

ומנגינת הנפש פורצת באחת
מכל בית וניר
על מקדש שחרב ומלך שנדד
עיני דמעות אביונים

ובעת אחפש בסתר, בלאט
מרגוע לנפשי שדאבה
לבית כנסת אפסע
שם נפשי ששצפה
תבכה בכי תמרורים

וכל איש ישראל והמון לאומים
לשלהבת אחת יתלכדו
ובאש האחווה
אז רקיע יבקע
ושרפי אש יתגלו

ואדון כל
מלך כביר
אז קולו ישא בגאון
וכל תינוק קט ועלם רך
אליו יצביעו בהמון

ואכן מה נורא
יהיה יום הנשגב
עת שברי תימהון יתנפצו
ועינים דומעות
ועיי חורבות
לשמחה אדירה יתנקזו

ומשיח נגלה
מעוטר כפריחה
וכתר חבוש לראשו
ובורא שיצהל
ובריאה מרנינה
תהדהד אל מול שמחתו.

אדם

מטייל

מסתכל

רואה

ציפורים

עפות

נוסעות

וחוזרות

עצים

רחוק מאנשים

בוהה

משתעמם

הולך 

חוזר

אדמה

חול

נמלים

והכול