פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 473)

לדעתי קצת תלוש להגיד שלא תבין לעולם למה השקט גורם לך לחרדות ופחדים..
כי נכון שהבוקר יעלה, אבל הרעש שלו קצת ידחיק את הכאב, מה שבשקט לא יקרה.

אגב זה שיר אני לא יודעת אם זה שייך או לא שייך כי זה בא מהלב ... ואין פה מקום להסברים לפי דעתי .
ואני בת כתבתי את השיר בלשון בן כי רציתי (:

יש אמת בזה שלכל אחד זה בא מהלב וכו'
יש לפעמים דברים שמהצד הם חסרי היגיון ולכותב זה הכי מסתדר וזה לגיטימי ביותר והאמת שאפילו מוכר..
אה וטוב שאמרת. מעכשיו אדע.

המילים מונחות כאן נכון כל כך.

איך אפשר להגדיר אותן? כנות, אולי. 

בהירות, כואבות ומפוכחות,

ומספרות את הסיפור בדיוק כמות שהוא.

(אין בהן מענות וטרוניה. זה נדיר. 

כאב נקי, הייתי קוראת לזה)

 

נגעת בי עמוק.

בכלל לא הבנתי הכל...

אבל הארבעה בתים הראשונים כ''כ נגעו בי, והיו יפים בעיני...

שרציתי שמישהו ילחין את השיר הזה....

תודה

וואו וזהו.
כי כל מילה אחרת תהרוס את הרושם האדיר שהשארת בי כרגע.
תודה לך

ותודה לשירה שהביאתני עד הלום |קד|

אשמח לתגובות. לא מאוד מרוצה אבל זה ברור שזה פשוט כי אני לא משופשפת מספיק..


בשקט בשקט, הוא נכנס למטבח. פתח את המגירה השלישית. היא חרקה מעט. הוא הסתובב בבהלה- הכל שקט. הוא יכול להמשיך במשימה.

הוא לא הרגיש בה. לא ראה אותה יושבת במרפסת. מתבוננת ומאזינה. בחושך, בשקט. מחכה לראות מה הוא עושה.

בדממה פותח את הקופסא. חש את הדופק שלו, כאילו נשמע בכל הבית.
לוקח, ובורח. רץ. מהר לפני שמישהו יראה.

פתאום, היא נכנסה.
"מה לקחת?! חצוף!זה האוכל לכל השבוע!! מה האחים הקטנים יאכלו?!" כעסה עליו. כמעט זעקה.
"אני לא...." הוא מתגונן, בלחישה.
"ראיתי אותך." בנחישות. משתיקה, מאשימה.

והעיניים שלו, המבט הרעב, אמרו את הכל.

לא שיניתי כלום.. רק קצת את הסימני פיסוק..

בטח כשהנקודה האחרונה הייתה לפני כל כך הרבה זמן.

אז עכשיו, כסופרת שכתבה את הסיפור האחרון שלה לפני ימים מספר, מתי מגיע האחד החדש?

בלי ההקראה המאלפת זה לא אותו דבר.

טצטצטצ.

 

מנדלה אחת אצל @*בננית*, שמוזמנת להעלות אותה,

ומנדלה שניה- אח שלי הקטן השתמש בה כמו מוצץ וכל צבעי המים נמרחו

ואין מצב שאני מעלה את מה שכתבתי.

בס"ד

 

קודם כל השיר המקורי והמהמם-

לא

למצוא מקום טוב בחברה

לתפוס זנב כיסא של שררה

לומר ברבים עוד אמרה

לדחף בעיתון קצה שורה

רע

כל דקה יקרה של שידור

לדחף עצמי לתוך שאון

בין ספרה לספרה

ואין לי על מה להשען

רק עליהן

נורא.

איננו רוצה לחיות בעולם

יהיה העולם הזה בי

לא דברי בין דברים

בתוך עולמי רק דברי דברים בתוך הדממה

מחוץ לזמן

רק אני

ואתה 

אחד

 

והקטע תגובה-

לפעמים ברגעים של יחד בודד

אני בורחת לעולם אחר

מקום בו אין שעונים שמתקתקים את איחורי

בלי אוזניים שמבקרות את מילותיי

כשעיניים חוקרות אינן בסביבה

 

ואז אני יכולה בתוך הכלום

לשתוק את כל מה שלעולם לא אעז להגיד

ובין תקתוקים לא קיימים
להיות אני

צד אחד:


וצד שני:



וזה הרבה יותר יפה כשזה מסתובב

מוזמן להפליא בתגובתי את כישורי הניהול שלך.

אז אם אני אעביר זה יהיה מוזר, כי התחלה שלה תראה לא קשןרה

השיר שבחרתי: (דרך אגב, מי כתב אותו? @נפתלי הדג )

ובדרך אמרה לו האבן
פעמיך כבדו כל כך.
האתה - אמרה לו האבן -
תחזור לביתך הנשכח?

ובדרך אמד לו השיח
קומתך שחה עד מאוד,
איך תגיע - אמר לו השיח -
איך תגיע הלוך ומעוד?

ועמדו ציוני הדרך
לא הכירו באיש הזר,
והיו ציוני הדרך
מזדקרים ודוקרים כדרדר.

ובדרך קראה לו העין:
שפתיך יבשו בצמא!
ויכרע וישת מן המים
ודמעה נגעה בדמעה.


ועכשיו השיר תגובה שלי-

ואתה הולך במדבר
מסביבך חול ואבנים
התדע לצאת מן הנכר
לדעת, להמשיך בחיים?

כי השיח והאבן
הם רק כלי משחק
ואתה השחקן הראשי
יודע היכן החוט ניתק

ציוני הדרך אולי יודעים
חושבים הם להבין
אך אתה ההלך
אתה קובע אם להסכים

המדבר צועק
לחש בתוך הדממה
ואתה שותק
צעד
בתוך השממה

זה חלק א' מתוך שיר שנקרא 'משירי הבן האובד'

שיר תגובה. (תוצר הסדנה המרתקת של הדג. הריעו!)

 

התבין?

 

אבין.

געגועיי שלי

משמאל,

מימין,

בכל נקודה בה גמגמת את חייך

כשלת וחיכית 

שאבוא.

אבין

דווקא את אותה נקודה מדממת

בינות לגופך וליבך

היכן שאיש לא ידע לגעת.

אבין.

2 עלו לי לראש.

חברה שלי

ומרצה שלי

 

לא הצלחתי להסביר במילים מסודרות למה להן. נזרקתי מפירוש אחד לפירוש הפוך.

אז לא הקדשתי אותו.

 

אבל עכשיו, בכיתה, עם אותה מרצה ואותה חברה, אמרתי להן שכמעט הקדשתי להן שיר.

ואז גם עשיתי את זה. ושלחתי להן אותו

אוף... אני אשתדל.

הממ

זה יהיה חצוף מצדי לבקש התייחסות לכתיבה?

כִּפְתוּ שֶׁעָרִים.

מַנְעוּל חֵשֶׁק מְכֻשָּׁף

לוּ הָסִירוּ;

לוּ יְהִי 

                                 >> הבית הזה מופלא כל כך, ואין לי מה להגיד.

אָסוּר בִּגְבוּלוֹת טַעַם,

עִנְיָן שֶׁל הרגֶשׁ

מְטֻשְׁטָשׁ

נָתוּן 

לִבְחִירָה.                      >> הביטוי 'נתון לבחירה' קצת תקוע לדעתי, הוא לא ממש מתאים לרמה הגבוהה של השיר.                                            אולי 'שקול על מאזניים'? לא יודעת.

 

הַתִּירוּ הִגָּיוֹן,

פִּתְחוּ רַק כְּחֹד

הַכְּאֵב שֶׁבְּלֵב;

כְּמוֹ דְּקִירוֹת

תַּאֲוָה 

 

בִּתְשׁוּבָה, 

לוּ יְהִי

לוּ הָסִירוּ - 

 

כִּשְּׁפוּ חֵשֶׁק בְּמַנְעוּל

הַשְּׁעָרִים 

כְּפוּתִים.

 

 

אין הרבה מה להגיד על השיר המופלא הזה. באמת.

מגניב, יפה, מעניין....מעמיק...אהבתי

אין, זה גאוני.

ראיתי הרבה יוצרים שהשתמשו בדרך הזו להעביר מסר, דרך חתיכת משפטים,

אבל תמיד משהו חסר לי, זה כאילו קטוע מדי ולא יפה.

אבל פה עשית משהו אלוקי.

זה מדהים!

 

והשורה האחרונה... היא כל כך שתולה שם, אחרי הקטע המזוגזג,

וזה בהחלט עוצר נשימה.

 

אדירה.

תמסרי לחברה שהיא כותבת מדהים ומדוייק.

ושתבוא להראות לנו עוד דברים שלה, כי לי נפתח התיאבון

זה כתוב בצורה מדהימה!!!!

נוגע ללב ועצוב..

ולצערי משקף גם את התחושות שלי..לפעמים

הלוואי שכבר יבוא האיש הטוב..!|מייחל||מתפלל|

אז, תמסרי לה תודה רבה על ההעזה לכתוב ולפרסם.. ושככה נגע בנו.

(..כתבתי מניק של מישו מהמשפחה)

פסימי משו...  אבל מאוד יפה...

אהבתי את הסמנטיקה והדימויים!!!

 

אבל "רסיסי קרים"? מה זה אומר?

התכוונת רסיסי קור? רסיסים קרים?

סליחה על הביקורת...

זה טעות בהקלדה? או שלא הבנתי?

אבל אני רוצה לספר לכם שהורשמתי כבדות.

משהו טלטל אותי היום וזה מדהים אותי.

אני עוד לא יודעת אם אצליח או איך אצליח לעשות עם זה משהו, להפוך את היום הזה לתפנית שאוכל להסתכל ולזהות, אבל אני חושבת על זה.

אני לא רוצה לתת לזיכרון היום לחמוק מהר לאחסון הזיכרונות הנחמדים. אני רוצה ליצור משהו. אני רוצה למצוא את הנקודה הזאת שבי שנעלמת יותר מידי פעמים.

 

אתם חבורה נעימה מאוד.

הרבה כבוד. כבוד, כבוד, כבוד. זה מדהים.

אחד כלפי השני. כלפני המחשבות. ההתבטאויות. ההקשבה המטורפת הזאת. מדהים.

בלי בלי בלי סיכומפגש!

(זה נחשב חרוז, כי זה הלחם אז זאת מילה חדשה)

 

אז אחרי מלאנתלפים ארגונים לפחות, עיצוב של חצי כדור הארץ וטרטור של כמה יצורות חביבות במיוחד (כגון@פיתה פיתה ו@אנחנו יחד נבנה) הגיע הבוקר, וכמובן קמתי מאוחר

אני מתארגן לי לאיטי, ופתאום מקבל הודעה שאנחנו וגו' לא מגיעה, מה שהותיר אותי בהלם מוחלט, כי בניתי עליה לכמה דברים. התחלתי לרוץ סביב עצמי בלחץ, כשלפתע התברר שחבר שלי נוסע *עכשיו* לירושים, מה שאפשר לי לנסוע אית.

הגעית למרכזית והתחלתי לסדר כל מיני דברים. בדרך לאייס קפה בקופיקס, עברתי ליד צומת ספרים והייתי די בטוח שהחבורה האבודה בככניסה היא @מגדלור באפלה=), אבל כשההתלבטות נעה בינה לבין אייס קפה בקופיקס... בואו נגיד שהיא לא ידעה שזה אני

 יתתנו הגיעה, והצטרפנו אל המגדלור בכניסה לצמות. אט אט נוספו עוד ועוד... בנות @הנסיך הקטן. , @נפש הומיה , @פינג. וטיל בליסטי שהתגלה לאחר שנבלם בתחיה כ@בת של הקב"ה. מישהו שם לב ליחס הבנים-בנות בסיפור הזה?

אז הוא לא השתנה יותר מדי במהלך היום. מזל שהיינו שוביניסטיים ודאגנו לזה שכל הנואמים יהיו בנים

 

תחיה הובילה אותנו ברוב חן והדר לכיוון מקום המפגש שלנו, כשבדרך מגדלור צוותה עלינו לחפש אחר בחור דוס שהתגלה כ@בקצרה. הוא לא היה בדרך, אבל מצאנו אותו מאוחר יותר, כבר במקום המפגש.

 

המפגש התחיל בסדנא נפלאה ביותר ובהשקת כוסית וירטואלית.

 

מי רוצה להמשיך אותי מפה? פשוט אני צריך להתארגן לשבת

 

את הדברים שכתבתי אקליד בעז"ה במוצ"ש.

בס"ד

 

אז בניגוד לסטלנים שפה יש כאלו שעשו עוד מלאן דברים חשובים לפני המפגש
הבוקר התחיל בהתרוצצות סביב הזנב הלא קיים של עצמי למען סגירת קצוות לסדנה מושלמת

המשכתי לרמת השרון ומשם לבני ברק וירושלים עיר הקודש

בצורה מופלאה במיוחד לא איחרתי בהמון

ירדתי לקומת קרקע וראיתי חבורת בנות מצחקקות ואיש נבוך

כשהתקרבתי הבחנתי בנפשות הפועלות

והתחלתי לרוץ לעבר @פיתה פיתה מתוך מחשבה שהיא הבחינה בי

היא לא

והיא וכל הסובבים אותה היו בשוק לזמן מה

אבל לי לא היה אכפת

קיבלתי חיבוק חזק במיוחד מה שעשה אותי מרוצה לזמן שיא של 40 שניות

לאחר מכן תפסה את זווית עיני בחורה חביבה שהתגלתה כ@נפש הומיה 
שמחתי במיוחד לפגוש אותה ולגלות שלא מסרתי לשווא את מספרי לטרול

עמדנו ועשינו כלום וחצי תוך בהייה במיליוני הדוסים שבתחנה

עד ש@פינג. הגיעה ואחרי שהדגמתי עליה את כישורי ההתנפלות ממרחק קצר שלי

יצאנו לדרך

 

עלינו על האוטובוס קצרי רוח לקראת המפגש הממשמש ובא

וירדנו כשליבנו מלא שמחה ורון לאחר שפינג הדגימה לנו גלגול ספורטיבי במיוחד לאורכו ורוחבו של האוטובוס

היוצרים המוכשרים ואנוכי הענקנו לה 10 נקודות על התמרון המורכב והיא צחקקה בתודה

 

כמה דקות לאחר מכן היינו בבית אמונה שמחים לגלות ש@בקצרה הוא לא אחד מהדוסים המעוררי אימה שפגשנו בדרך

לאחר צפייה דרוכה לצור @L ענק היינו מוכנים ומזומנים להתחיל סוף סוף במפגש

 

ישובים ומחויכים קיבלנו את @נפתלי הדג שערך ביננו הכירות משמעותית במיוחד

הוא פרס בפנינו שלל שירים
וכל אחד מאיתנו היה צריך לבחור שיר אליו הוא מתחבר, להקריא אותו לקבוצה ולהסביר מדוע בחר בו.

בשלב מרונן זה הופיע לשמחתינו @אלעזר300 ותוך שסיימנו להקריא הוא בחר בשיר
בשלב זה מנחנו הקדוש המכונה משה ביקש מאיתנו להקדיש את השיר לאדם החשוב לנו
(שהתגלה אצל רוב היוצרים כאחיהם הקטן הנפלא
ובמקרה של בקצרה גם הפנוי [לפרטים צלצלו ל414155])
המשכנו וכתבו שיר או קטע תגובה לשיר שבחרנו והסדנה הראשונה תמה 

 

בלב רועד ונרגש התחלנו בסדנתו המעשירה של בקצרה

דיברנו על טריגרים על פודלים צרפתיים
ובעיקר על איך לגרום לכל אחד מכם להתחיל לקרוא את הסיפורים שלנו ולהמשיך ממש עד הסוף

אחד מהקטעים השווים במיותר בסדנה הייתה גילוי הסוד של בקצרה לסיפור מוצלח

הייתי כותבת מה הוא אבל בשביל זה אצטרך להרוג אותכם

ואין לי חשק לצאת מהבית החמים לרחוב הקר רק בשביל זה

 

הפסקת נשימה יעילה

והמשכנו למעמד המרומם טקס הכרזת הזוכים
בה כולנו התפלאנו לראות את הכישרון הנשקף מהשירים הזוכים התמונות הזוכות (אותן הציגה @דוסית גאה!)
וכמובן העיצובים הסוחפים של הדג 

 

לאחר שקריאות ההתפעלות תמו התפצלנו ל2 קבוצות

קבוצת כתיבה עם בקצרה וקבוצה עם אלעזר

אני הלכתי עם בקצרה וכך גם @מגדלור באפלה=)  @נדנדה כתומה @מישי' מאפושו' @הנסיך הקטן. ובקיצור כל הבנות שאינן תחיה שהעדיפה להצטרף לבנים אצל אלעזר

למדנו על גלגולו של הגיבור בסיפור

וערכנו השוואות מרתקות בין המודל להארי פוטר

לקראת הסוף בקצרה נעלם לנו יחד עם שאר הבנים לתפילה

 

אז הגיע המאורע הגדול באמת של הערב 

כנראה זה בגלל ש### הוא ####

 

@*בננית* הגיעה וניגשנו לסדנת מנדלות

בה למדנו איך להגות את המילה ודנו בשלל נושאים חשובים

הסדנה הייתה פסדר ולאחריה נפרדנו איש איש לעיסוקיו לקול ניגנתו המרעישה של נפתול

רואים שלמדת

(חוץ מהשורה הראשונה, שממש לא דוחפת לקריאה, שזה בעצם כה שדיברנו עליו. אבל בסדר )

בס"ד

 

יש נושא חשוב שלא נגעת בו

הכותב

לפעמים כשזה מישהו שמוכר לך כאחד ששוה לקרוא נותנים הזדמנות מעבר לשורה ראשונה

יש הרבה דברים שלא נגעתי בהם.

תאלצו לחכות למפגש השלמה

הכותב!

 

במקרה הזה זה נכון למדי

 

אח, הביאוסים...

ואוו. נהנתי מאוד מאוד!היה מקסים ומחכים!!

אז באופן בלתי צפוי בעליל-לא קמתי. אז יצאתי מהבית (המאווד קרוב <צ>) רק ב11 במקום ב9..

טרמפ מעולה, ואז מלא זמן שאין טרמפים בכלל. כנראה שזה בגלל שהכביש היה חסום. טרמפ מעולה לירושלים ואז רכבת+אוטובוס, וסופסוף הגעתי, לקראת סוף הסדנה הראשונה של בקצרה.

הפסקה מתודית. כולם אוכלים פיצה ואני בודקת את המצלמה של שרה. ואת נפתול של שרה. ומשלימה חוויות..

הכרזת זוכים וכו- בהחלט מגיע להן לזכות. צריך שפסיפס יהיה מותאם לפלאפונים, אחרת לנצח אני לא אהיה שותפה בדברים כגון.

מתחלקים לסדנאות. הבנים ותחיה בסדנת שירה עם אלעזר, שאר הבנות בסדנת סיפור עם בקצרה. היה ממש נחמד! וכתבתי סיפור. אמיתי. אפילו אולי הוא יצא נחמד. לא כתבתי סיפורנמאז כתה ה'. ניתן לכם לשפוט בהודעה הבאה.

הבנים הולכים להתפלל מנחה. צדיקים. הרבהה זמן אז בינתיים אנחנו מנצלות את הזמן לשירת נשים בנתה ביתה.

סדנת מנדלות מהממת של שירה קצת לימדתי את שירה איך אומרים מנדלה.. היה כיף מאוד!! מנדלות אהבת חיי.

ואז גלידה במרכזית

אין עליכם בעולם. באמת שכל פעם המפגש יוצרים מוציא איכויות חדשות. אני ממש שמחה שבאתי.

אבל איך אפשר לא לציין את הבלדה לחסה המהוללה!
הייתה הליכה משעשעת למרכזית
ורק שתדעו שזה ששתקתי רוב הזמן לא מעיד עלי כלום. כשאני מכירה תאנשים אני די קפיצית דווקא אז כדאי לכם להכיר אותי יותר

טוב לדעת (?) שמישהו הקשיב.

אבל אם תהיי קפיצית ולא שתקנית זה יוציא את כל ההיגיון מהשיר שלנו!

 

בטרם

 

 

 

 

כך זה נראה

 

 

 

 

 

 

וכך זה עובד

 

טוב לדעת (?) שמישהו הקשיב. 

אבל אם תהיי קפיצית ולא שתקנית זה יוציא את כל ההיגיון מהשיר שלנו!

 

 

למשה בהערכה.

אם אפשר בבקשה גם לחבר לפה את התגובה של נדנד כדי לא להוציא אותה מכלל היגיון מוצק.

פספסתי ממש
למה קבעתם דווקא ביום חמישייי

ומרגישים את המתיקות שלך דרך כתבייך...

מקווה שאת עושה עם זה משהו, ספרים ...בתור מישהי שאוהבת לקרוא וזורמת בלכתוב נשביתי...

המון הצלחה בהמשך הדרך, לכי על זה, העולם יהנה מאוד! !!

העלה לי חיוך

מבחינתי מ7:00 AM

בס"ד

 

אארגן פעילות בידיים אם תגידו מראש

רק אח"צ

ערב זה בעייתי קצת כי יש הדלקת נרות, ומסיבות משפחתיות וכו'..

אשמח לעזור אם צריך משהו..

אני לא מתכוונת להגיע למפגש, אבל סקרנית לדעת מי הזוכים...

אבל לא ערב ערב כי הדלקת נרות...

בס"ד

 

ושוב בבקשה יותר ערב

אחרת אצטרך לקחת את היום חופש חנוכה-בתשירות שלי רק בשביל לבוא

(כי אין התחלת מצב לפספס את המפגש הזה)

ואני אפגוש אותך! איזה כיף לי.

יש לנו בעצם שני זמנים אפשריים:

א. מעשר בבוקר ועד לשלוש בצהריים.

ב. משתיים בצהריים ועד לשבע בערב.

 

לדואגים, אם נהיה שם בזמן הדלקת נרות נוכל לעשות הדלקת נרות פומבית וחמודה

(לא מוציא יד"ח לרוב הדעות [בטח אם אתה לא המדליק] אבל אחלה של פרסומי ניסא!)

 

עשו טובה ותענו סופית בהקדם - אנחנו דואגים (יעני צור דואג ואני עושה מורל) לנו לאחלה של מפגש

 

גם לעשות מורל זה טוב

זה לא ברכה לבטלה אם אתם לא מדליקים בבית. זה לא כזה פשוט... נראה לי שהכי טוב זה ללכת לבית של מישהו שהוא ידליק ולבקש ממי שבבית שיכוון להוציא אתכם. בכל אופן תתיעצו עם רב...

http://ph.yhb.org.il/05-12-15/?wiziapp_back=cat-278

כמובן שההדלקה באירוע לא תבוא ע"ח ההדלקה בבית, אלא רק כתוספת ולפירסום הנס. שכויח

או אחרי הדלקת נרות, ואז הכל נהדר

ותביאי וופלים מן
סתם, נקבל אותך גם בלי.
בואי!!

אני אוהבת אוכל של אנשים פשוטים

ואת, באה?

אימא עדיין אוסרת עליי לבוא, בלי קשר להאם אני מסוגלת

במיוחד כעת, כשאני כבר יודעת איך פותחים אותם!

את מתוקה, אבל אבל לא בטוח שאוכל.

אוף, אנלא מצליחה להחליט.

נחיה ונראה.

שיבוא לדבר איתנו

את כותבת מאוד מביע.

אפשר להרגיש את המילים... זה מיוחד ממש!

נשמח לראות עוד דברים משלך

תודה

עשה לי חשק לבכות קצת.

מתארת לעצמי שהיה קשה להעלות את זה לפה - זה באמת מאוד אישי. כל הכבוד שאזרת אומץ ושיתפת 

בעיקר המון כאב על ילדים קטנים שברגע החיים שלהם משתנים.
תודה על התגובות.