ולא מגיבה רוב הזמן. אני דיי עסוקה..
שתדעו שאני נהנית להכנס לקרוא מדי פעם ולהתרשם בבת אחת ממלא שירים טובים.
עכשיו גם לי יש אחד.
ישמצב שהוא צריך עוד עיבוד. אשמח לעזרתכם..
~~
דרושים:
חבר טוב וחברות טובה,
וכלי שיכיל את כל האהבה,
וסבון לניקוי כל הרע,
ויומן לזכור מה שקרה,
ומחק למחוק הרגשות כואבות,
וטוש להדגיש כוונות טובות.
ויחס חם, ולב מבין ונפש רגישה,
ואם אפשר קצת בכי, בבקשה.
אולי אפשר לקרוא לזה : כלים ורגשות /חפצים ורגשות /חפצים עם רגשות......
משהו בסגנון הזה.
יפה ומתוק
ממש מתאר חיים... יפה!
חרותיקאחרונהאין לי חיים .
בבדידות .
אין לי נשימה עם הלבד ,
והעיניים ...
והלב עצוב כל כך .
ואין לי נשימה ,
ואני לבד .
הראש כואב לאין קץ .
הלב כל כך מתכווץ .
הדף כל כך ריק ,
המיליה כל כך אבודה .
אין לי נשימה לבד.
ואין לי טעם בחיים ,
אין לי טעם ,
אין אותי .
ויש בדידות .
ואין לי כבר מאום .
ואני לבד.
הלילה שותק .
והבוקר עוד לא בא ,
ואני עצובה .
ואין לי חיים .
ואין בי נשימה .
העולם דומם ,
מזדהה עם השממה .
והלב בודד.
והביחד מתנודד.
והמילים נעלמו .
ומרגישה כלואה .
והלב עוד בודד ,
והמילים עוד בלי הגדרה .
קשת1בס"ד.
שולחת לך את כל העידוד שבעולם. תהי חזקה.
|חיבוק מעודד|
אגב: כתבת בצורה מדהימה.מוכשרת.
))קשת1כאיל למשהו ממש רע , ומר לו בחיים.
זה מזכיר לי משהו שרוצה לשם קיץ לחיים ...
צלילים
זכוכיות נוגעות ברוח
רעש חד
מטלטל
כוס נשברת
שקט
נדנדה מגיבה למגע
ילד קט
מתנדנד
שקית מרשרשת
ושקט
דשא נע ברוח
אם מתכופפת
זכוכית נאספת
מכונית באה
איש יוצא
ורעש
מזכיר לי אפקטים שרואים לפעמים בסרטים כשקול הרעשים מושתקים חוץ מאחד, שולי יחסית כדי להמחיש את השקט שלפני הסערה... הצלחת לשחזר את זה בצורה מאוד מוצלחת לדעתי, גם בזכות התיאורים וגם בזכות המבנה הגולש של השיר שמדגיש כל מילה בפני עצמה.
יפה מאוד.
ריעותריעותאחרונהיום ולילה
אצבעותיך פורטות
מנגנות ללא הרף
ושפתותיך מלחשות
תפילה אילמת.
והמיתרים פוקעים
אחד אחד,
אך אתה לכוד
בכבליה של האומנות,
בין סורגיהם
של הצלילים.
ונשמתך מתחננת
לרחף לה מעלה
לפרוץ מהדרך,
אך אתה נעול.
אני ממש מודה לך על המחמאה! האמת היא שהדברים שכתבת קצת מתחברים לי לכוונה המקורית של השיר...
במיוחד עם המילה - נעול...
נראה לי שהרבה אנשים יכולים להזדהות עם ההרגשה, השאלה רק באיזה הקשר...
המדינה שלנו כמעיין עפיפון.
החרמון והגולן,אזור הגליל והים התיכון.
משור החוף והשפלה שפרושה כמו מפה.
ובעל נשכח את הריי המרכז והרי יהודה.
את ים המלח וירושלים הבירה הקדושה.
באר שבע, ערבה וחלה הדרומי של המדינה.
במדינה כמו שלנו הנוף משתנה מהקצה לקצה.
כל כמה זמן הוא מאוד שונה (משתנה).
המכתב שלא ישלחאיזה מדהים !!
המכתב שלא ישלחאחרונהשרו'שהי תודה רבה על המשימה השביעית
שאותי בהחלט איתגרה...
עד שלא היתי במקום מסוים שהוא ממש הילדות שלי,
לא הצלחתי לכתוב...
תודה רבה על הכוחות שהתגלו כאן, שוב.
שמעתי וקיבלתי תגובות מהרבה מכם שצריך
לגוון את המשימות.
אז אני עושה ניסיון...
אשמח לשמוע איך הוא ומה דעתכם,
וכמובן-שתכתבו יפה מקורי ומפתיע,
כמו עד עכשיו,
ואפילו יותר
מוזמנים להפתיע אותי ואותכם....
הפעם ניתן משפט (נתחיל עם משפט פשוט....)
וכל אחד יקח אותו למקום שלו...
המשפט-
מכאן הכל התחיל....
בהצלחה....!!!!!!!!!!
תרועת השופר
מקיצה אותך
משרעפי הפיוט,
ונשמתך מזעזעת.
במילים הנשגבות
"וה' פקד את שרה"
אתה מחפש מקור
מים חיים,
נביעה שתפרוץ
בנקודת ההתחלה,
כעץ שתול על פלגי מים.
הכול התחיל לפני שנים רבות .
כשהייתי צעירה והיה לי הרבה חברות.
עברו , עברו שנים וקצת התמקמתי בחיים.
יש לי בעל ושתי ילדים, קטנים ומאושרים.
בית עם ילדים שאת חיי ממלאים.
בהמון סיפוק והנאה מהחיים.
החיים שלנו יחסית סבירים.
ואנחנו מאוד מרוצים מהחיים.
מכאן הכל התחיל,
והמשיך והמשיך,
וכאן הכל נדם
עד שפסק לחלוטין.
מכאן נמשיך את השרשרת
ונמשיך ונמשיך,
וכאן האור יזהיר
עד שנתמלא אור בהיר.
מכאן נסגור את הספר, והוא
ימשיך וימשיך,
וכאן עוד נפגש
ונשוב ונשיר את השיר...
ריעותמכאן הכול התחיל.
חדר גדול וחמים, ספה כחולה, אח כבויה וכלב.
הבכי הגיע אחרי כמה דקות, שוטף בגלים. הטישו הגיע מיד אחר כך.
והמילים, אוי, המילים. וההבעות.
הפנים הקשובות.
את הסברת לי אותי. את הנפש שבי. כשאני בכיתי, את הבנת. כשאני גמגמתי, את חייכת.
את הצלת אותי.
את יודעת שבשבת נפלתי? לא הצלחתי להוציא את המילים החוצה.
מה היית אומרת על זה?
מכאן הכול התחיל.
מזג האוויר היה קר וגשום. רוחות סערו סביבי, והכלב.
הסוודר האדום שלי עטף אותי, גונן עלי. פחדתי.
בתוך שעה כבר הצלחת להרגיע אותי, אחרי שנתיים של סבל.
הסברת לי שאני לא אשמה, רק קצת חלשה. וגם זה לא באשמתי.
הצלת אותי.
מכאן הכול התחיל.
את לבשת מכנסי ג'ינס. השיער שלך היה קצר ואדום. כוס הקפה, והכלב.
מאז אותה פגישה ועד היום רק עבדתי. השתניתי. התחזקתי.
הצלת אותי.
תודה.
אהבתי את הקטע , התחברתי עליו ממש .
אני הייתי נותן לו את השם : מגעל החיים , גלגל החיים , מחזוריות בחיים .
(משהו בכיוון הזה ....)
אני אוהבת לתת כותרות ככה שהן לא מסגירות שום דבר ממה שקורה בתוך הקטע/שיר.
ולמעט מקרים בודדים רוב מה שכתבתי פה הוא עם כותרת עם 'טוויסט'.
וכך גם ההצעה שלי לקטע של שרו'ש - הינומה.
אבל תודה בכל אופן.
בס"ד
מכאן הכל התחיל
ממילה אחת בודדה וצליל.
משם ימשיך הכל
אל עבר ההרים והכחול
נדהר לנו יחד אל עבר האי שם
נעצור לנו יחד בעצירות העולם
נפלס לנו דרך בין אנשים
נלמד להכיר דברים חדשים
ממילה אחת וצליל
נעשה לנו יחד שיר מזמור מצהיל.
ענבלבס"ד
נו שוין. משימה הבאה אקרא טוב יותר בעז"ה..
[אז כן, אני מודעת לזה שזה יצא הדבר הכי מעפן בערך שכתבתי 
]
מכאן הכל התחיל.
מרגבי האדמה החמה שנרמסה תחת רגליו,
מאגל הזיעה שזלג לאורך צווארו.
מהמבט היגע,
מהנשימה המאומצת,
מהכאב והצער.
משם הכל התחיל.
מהאש והעשן,
הצעקות והדם.
זה התחיל משם.
מידיו הרועדות שחיפשו עץ, עמוד
לתפוס ולהיאחז בו, במציאות.
זה התחיל משם.
ומעולם לא נגמר.
--------
אשמח לתגובות..
זה מזכיר לי את השואה .
משואה לתקומה (כך הייתי קוראת לקטע )
זה גם מזכיר את התלועות של העם שלנו , פוגרומים ומצרות שעשו לנו ....
(ואלי קצת גם את גרוש גוש קטיף ).
הסוף מאוד נכון , שזה לא עולם לא נגמר ...
מכאן הכל התחיל.
מרגש חופשי, מלב מאושר.
זרם בנחת כמו מי נהר.
אין תהיות, הכל ברור כשמש.
הכל טרי כמו קרה אמש.
שתיקות באו, דחפו קדימה.
ואז מיד לרוץ פנימה.
חציית גבולות, הפרת הסכם.
נעצרים פתאום בהלם.
כאן הכל התחיל,
ומאז הכל הלך והסתבך.
התחברתי עליו , נחמד אוירה פסטורלית וצבעונית .
מזכיר לי שאוספים חתיכות של צלחת אירוסין למזל לחתונה (סוג של מנהג/אמונה טפלה ) .
כך הרגשתי שזה על אותו הרעיון , פשוט היא אוספת אבנים מהים.
שיר יפה.
מעניין אותי מה מסמלות כול שאר האבנים הקודמות... ערבים שכבר היו או שעתידים להיות?
)מטרהאז אני מבין שהכוונה לאבנים עתידיות...
נראה לי.
מטרהאחרונהאני הכי מתרגשת בעולם לשמוע תגובות כאלה 
עמדתי בסוף היום
על שפת הים,
אדום כמו דם,
יפה עד כאב.
ובין שאריות הגלים
חיפשתי בדיוק את השורה
שתתאר לך את היופי
שברחש הנמשך,
ברוגע שבעוד יום שנגמר,
כזו שתיגע לך בלב,
בדיוק בנקודה.
ריעותמהמם, מילים יפות, מרגש וכנה. אהבתי מממששש
רון א.דאחרונהתודה!
נועם הלכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתנו לו כתליו
ונתן לו מותו
(זלדה).
הים סוער בי, הוא מכה
את גליו על סלעיי, הוא רוצה
לצאת מן הלב, להגיע אל חוף,
מחכה
חוסמים לי כתלים, גדרות
עוטפות, רק שאלו, ואז
יימסו הקירות, ייפתח לבבי
יישפך
כי טוב לי מותי, חוסר חיי
העצבות והצער, לבד,
מלפתוח לבי,
את הים בתוכי,
ולחיות חיים של ממש.
ריעותמישהי בעולם!ריעותרעותה קבלי ח"ח!!!!
אחד הדברים היפים, הנכונים והמאתגרים ביותר.....
נתת לי חומר למחשבה.... תדה
לא אמרת לי שקראת את זה...ריעותאחרונהריעות
* קטע זה נכתב בעת ההמתנה להוציא את הבת מהגן .
בבית המדרש ישבתי .
ועל כתיבה חשבתי.
את הפנקס והעט לקחתי.
ומיד לחשוב וליצור התחלתי.
את הדף הראשון פתחתי.
ולשער הגן רצתי.
בתי הבכורה באה עלי בשמחה.
ושתינו לכיוון הבית הלכנו במהרה.
בבית אכלנו ארוחה חמה.
וחכינו לבואו (שובו) של פעוט המשפחה.
הפעוט שלנו מהמעון חזר,שמח ומאושר.
ואת הדלת כמעט וסגר.
הלילה הנושם נשימות אחרונות
מסעיר את החוף והים
וקצף הגלים עוטף את הצדפות
מכסה ומסתיר את הדם
העדויות שהייתי פה פעם
נמחקות עם חלוף הזמן
הגלים מחקו את הזעם
וצבעו את החוף בלבן
עוד מעט יעלה האור
וכבר לא תישאר שום עדות
יותר אף אחד לא יזכור
ואני עם הלילה הגווע-
אמות.
דוד ה.אהבתי מאוד
הקצב של המילים קבוע מאוד ומנעים את הקריאה (למרות השוני בין הבית הראשון והשני)
וכאילו השורה האחרונה, שארוכה מעט יותר, מחייבת כמו לנשום לפני המילה האחרונה, וזה נחמד (:
דימויים מקסימים!! כל הכבוד!
והאמת היא שבכלל לא חשבתי על השואה...
שיר עצוב, יפה ונוגע.. אבל בכל זאת ממש נהניתי לקרוא 
אהבתי את הסוף החד והקולע!!
בהצלחה בהמשך 
הדובדבן שבקצפתזה.
באמת שאינלי כבר כוח,
|עייף ויגע|
[ולא ירא אלוהים...?!]
אני נזכרת באהבה
אני כבר לא מרגישה
עכשיו אני שונה
אין בי שום תחושה
הבאתי לך מצפן קטן.
כדי שלא תאבד את הצפון.
(וגם את הדרך הביתה כמון).
אם אתה נמצא במזרח אז תסתכל לכיוון הים.
ושם תראה אותנו בתוך איזה אגם.
כאשר אתה נמצא בצפון ארצנו הקטנה.
תשב וחשוב על "חברתך" הנחמדה.
בבואך לארץ החול הצהוב והזהוב.
תסתכל לכל כיוונים ותהנה מהמרחב, הרחב.
אתה בשבילי כמו איזה אח גדול.
שמנסה לייעץ ולעזור לי בכל.
מה דעתך על השם "המבט הביתה?"
הצעה נוספת- אולי כדי לחתוך את השורה האחרונה בבית הראשון, זה נראה לי פחות שייך לשיר... (אלא אם כן התכוונת לכתוב כמובן, ואז הייתי מציע לשנות את הניסוח של השורה כדי שתתאים יותר מבחינת המשקל)
לשיקול דעתך.
זה היה מיועד לאחד הדייטים שיצאתי אתו בעבר ....
אז פשוט מצאתי את זה בקלסר (יש לי קלסר של דברים שאני כותבת ...)
והחלטתי לכתוב כאן כדי לשמוע תגובות .
נ.ב
אולי אני יוריד את השורה הזאת נראה .
שנה טובה!!שרו'שנשמת השבת?
בקשר לשיר עצמו- אהבתי את מה שכתבת, אני מתחבר מאוד לרעיון שהצגת, למרות שנראה לי שאפשר להגיד את זה גם על שירים אחרים ולאו דווקא על שבת...
יפה מאוד!
כן בשיר /בקטע הזה יש בו הרבה כיוונים למחשבה .
לקח לי זמן להבין ולחבר את כל הקטע יחד (קראתי פעמים עד שנראה לי שהבנתי )
לגבי השם :
1 הינומה (לקוח מהמגיבה הקודמת , סליחה ).
2.באותו הקשר . חתן וכלה .
3. שבת ויום חול / קודש וחול .
והלהקה .... 
עת נפלנו בצחוק מתגלגל
בשדה החיטה
הסתירו שיבולים זהובות מעיני
את העולם כולו,
וגם אותך -
כמעט.
וידי אחזה בידך -
נוגעת- לא נוגעת,
מניחה לך לנפשך
ואתה לנפשי.
והשמש ליטפה את פניך
ועיניך ננעצו בעיני,
מציצות בין השיבולים.
לו היה הזיק המרצד בעיניך
מבעיר אש יוקדת בליבך
ומחטא אותו מן הכאב,
לו יכולתי לנקות את פצעיך
ולחבוש אותם,
לו רק יכולתי לגעת
בליבך.
אהבת נעורים בטבע , פסטורלי , פשוט מקסים .
מזכיר לי את סיפור רות המואבית .....
ציירת כאן תמונה יפה ופסטורלית. יש כאן איזו אווירה שלווה ורגועה כזאת המסווה את מה שמתרחש מבפנים ומתבטא בבית האחרון שצובע את כל השיר בגוון קצת אחר....
יפה!
התחושה מועברת כ"כ טוב! הכתיבה שלך ממש יפה ומדוייקת.
תודה לך!
בס"ד
שנינו לא בבית יותר מדי אז לוקח זמן לענות .
בחוברת לא מושמעים צלילים...
כל סגנון מבורך ואנחנו נבדוק מה להכניס ומה לא.
אבל בתור התחלה כל שיר יתקבל בברכה ממש .
מה הולך? זקוקים לעוד שירים?
חוברת פרוזהבס"ד
בעז"ה בתקופה הקרובה נעבוד על ההמשך.
תודה לכל השולחים עד כה!!
