היה נמוג
ערפל עדין
שלכת
עיינים מתערפלות
רוח חרישית
שלוות בין ערביים
מבעד לצלילים
היא פוסעת
לחישותה מרפרפות על המים.
ואדוות גלים
סוערת בוכיה
נודמת בצליל מצלתיים.
עברמחכה לשקט
איזה עדין.. מהמםיעל
עבר עריכה על ידי אנחנו יחד נבנה בתאריך כ"ג בתשרי תשע"ה 14:29
ובהמשך לרוגע והעדינות שהשיר המקסים הזה מקרין, כדאי אולי לשנות את כלי הנגינה בסוף לשליש.
לדעתי הוא עדין וחרישי יותר ממצלתיים, או שזה לא מה שניסית להעביר... לא יודעת
תודה רבה!
מחכה לשקט
הכל מאיתו יתברך והוא בחסדו הגדול מאציל עלי מהודו
ובסוף-פשוט חיפשתי משו שיתחרז עם שאר הבתים ככה ששליש
לא נראה לי רלוונטי,
ושוב תודה על תגובתך המקסימה!
וואו .רוש לילה.
הצלחת להעביר את התחושה באופן יוצא דופן. התפעלתי!! וממש נהניתי לקרוא.
יש לך בכתיבה הרבה סודות ורמזים, אני מתה על זה
יש לך בכתיבה הרבה סודות ורמזים, אני מתה על זה
תודה רבה לךמחכה לשקטאחרונה
גם הכתיבה שלך מדהימה!
אמרתי זאת לא עשרות פעמים אז עוד פעם לא תזיק
וכן,
אני איש של סודות ורמזים,
הכתיבה היא הדרך היחידה שבה אני יכול להביע
את עצמי באמת, בלי מחיצות וחומות הגנה
ולכן גם בכתיבה שלי יש את זה הכי חזק.
ושוב תודה לך!
(ללא נושא)רוש לילה.
אתה בחיים לא תמצא אותי
או מישהי שדומה לי.
שנינו יודעים את זה.
אני כל כך טובה בשבילך,
אני המרפא לכל הצלקות
שיש בך.
אני כמו קסם, החיוך שלי
ממגנט אותך.
ולמה אני בורחת ממך?
רצה לכל מקום, מפחדת להיתקל בך
בורחת.
אני נעלמת, מתחבאת מפניך
כי אני כל כך טובה בשבילך
אבל אתה בכלל לא טוב בשבילי,
אתה מרעיל אותי כשאתה מנקה את עצמך,
ואם לימדת אותי משהו-
זה שאני יותר חשובה
מכולם.
או מישהי שדומה לי.
שנינו יודעים את זה.
אני כל כך טובה בשבילך,
אני המרפא לכל הצלקות
שיש בך.
אני כמו קסם, החיוך שלי
ממגנט אותך.
ולמה אני בורחת ממך?
רצה לכל מקום, מפחדת להיתקל בך
בורחת.
אני נעלמת, מתחבאת מפניך
כי אני כל כך טובה בשבילך
אבל אתה בכלל לא טוב בשבילי,
אתה מרעיל אותי כשאתה מנקה את עצמך,
ואם לימדת אותי משהו-
זה שאני יותר חשובה
מכולם.
ואו!*פרח הלילך
אהבתי!והתחברתי!
*אפשר לשמור לי את זה בשמך?
כן, בטח.. ותודה רבהרוש לילה.
יואו, זה עצוב! וזה יפה באותה מידה!יעל
תודה*פרח הלילך
את כותבת הכי נוגעמוריה^^^
את רושמת כל כך טוב ומדויק וחד את התלות ארורה הזאת
שמחה שהצלחתי להעביר את המסר שרציתי 
רוש לילה.
הכתיבה שלך!!! 
מישהי בעולם!אחרונה
הסוד שלך.רוש לילה.
אני לא יודעת אם מישהו זוכר אותנו, אם מישהו זוכר שאני פעם הייתי נסיכה ואתה הגיבור שלי.
זה לא משנה יותר עכשיו.
עכשיו אני שומרת על הסוד שלך, אבל השתיקה מאכלת אותי מבפנים. היא נוגסת ממני שברירים של אהבה, לאט לאט, שלא ארגיש.
אבל אני שומעת אותה, מגיעה בצעדים חרישיים ואז קופצת להשתלט עליי.
אני לא טורחת להילחם בה, כי היא עוזרת לי לשמור על הסוד שלך.
וזה הסוד שלך, אסור לי להפקיר אותו
לידיהם של גיבורים אחרים.
אבל השתיקה הורגת אותי, היא לוקחת ממני כל צל של חיוך ובולעת אותו לתוך הריק הגדול שלה. ואני לא טורחת להילחם בה, אתה יודע למה. זה הסוד שלך.
אני כמעט וחלולה, אחרי שהיא עוברת בי ומקבלת הכל לעצמה. ואולי זאת אשמתי שאני ריקה עכשיו, אולי זה כי לא טרחתי להילחם.
לא אכפת לי, אתה יודע? כבר הרבה זמן שאני מנסה למות.
ואם כבר מוות, לא אכפת לי למות בשבילך
ולו רק כי פעם היית הגיבור שלי.
אבל רק שתדע שאני מתה,
ובתוכי בוערת השתיקה שלי
ושומרת על הסוד שלך,
גיבור.
זה לא משנה יותר עכשיו.
עכשיו אני שומרת על הסוד שלך, אבל השתיקה מאכלת אותי מבפנים. היא נוגסת ממני שברירים של אהבה, לאט לאט, שלא ארגיש.
אבל אני שומעת אותה, מגיעה בצעדים חרישיים ואז קופצת להשתלט עליי.
אני לא טורחת להילחם בה, כי היא עוזרת לי לשמור על הסוד שלך.
וזה הסוד שלך, אסור לי להפקיר אותו
לידיהם של גיבורים אחרים.
אבל השתיקה הורגת אותי, היא לוקחת ממני כל צל של חיוך ובולעת אותו לתוך הריק הגדול שלה. ואני לא טורחת להילחם בה, אתה יודע למה. זה הסוד שלך.
אני כמעט וחלולה, אחרי שהיא עוברת בי ומקבלת הכל לעצמה. ואולי זאת אשמתי שאני ריקה עכשיו, אולי זה כי לא טרחתי להילחם.
לא אכפת לי, אתה יודע? כבר הרבה זמן שאני מנסה למות.
ואם כבר מוות, לא אכפת לי למות בשבילך
ולו רק כי פעם היית הגיבור שלי.
אבל רק שתדע שאני מתה,
ובתוכי בוערת השתיקה שלי
ושומרת על הסוד שלך,
גיבור.
אמנם אני לא מגיב לך כל פעםרון א.ד
אבל אני צריך לציין שהכנות העולה מהכתיבה שלך ממש נוגע....
אני רק מקווה שהכאב שעולה ממנה הוא לא באמת כמו שהוא נראה...
אני רק מקווה שהכאב שעולה ממנה הוא לא באמת כמו שהוא נראה...
רון, ממש מחמיא לי לשמוע דבר כזה ממך. תודה לך.רוש לילה.
ויודע מה? גם אני מקווה
איזה יפהשרו'ש
וואו את כותבת יפה כ"כ!
הרבה אמת ויושר יש במילים האלה שלך.
יפה
הרבה אמת ויושר יש במילים האלה שלך.
יפה
אבל השתיקה מאכלת אותי מפניםמוריה^^^
את נוגעת תמיד.
תודה רוש לילה.אחרונה
משפיל מבט.רוש לילה.
אני אוהבת לראות איך אתה משפיל מבט
מול כובד נשימתם של אנשים אחרים
שבוהים בעיניים המיוחדות שלך.
אני תמיד אהבתי להסתכל עמוק
לתוך הסגול שמקיף את האישונים שלך
ולדמיין שאני יכולה ואפילו מצליחה
לראות מה הולך שם בפנים.
אני אוהבת שמולי אתה לא משפיל מבט
זה כמעט כאילו אתה לא מפחד
שאני אסתכל עליך.
אני יודעת שאתה רוצה שהאנשים שחשובים לך
יסתכלו בעיניים הסגולות שלך,
אבל אני יודעת שלראות אותך
זה כמעט כמו לאהוב אותך.
אז לפעמים אני קצת לא אוהבת
שאתה נותן לי להסתכל לך בעיניים
וכמעט לאהוב אותך.
זה מפחיד אותי,
כי מי אני שאסתכל בסגול
שמקיף את האישונים שלך
ואתה לא תשפיל מבט?
זה מפחיד אותי,
שאתה כמעט כבר לא חושש
ממני ומהמבט שלי.
אני לא טובה בשבילך,
אפילו לא טובה בשבילי
ואסור לך לתת לי להסתכל
וכמעט לאהוב אותך.
מענין אותי לדעת....יעל
מי זה ולמה כל כך מיוחד להסתכל לו בעיניים?
מסקרן נורא...
חוץ מזה הקטע הזה מושלם!! תודה.
באנה מהזההההשרו'ש
יפהההה
תגלי לנו על מה כתבת
זה מסקרן
מסתוריומושך להמשיך ולקרוא שוב ושוב
תגלי לנו על מה כתבת
זה מסקרן
מסתוריומושך להמשיך ולקרוא שוב ושוב
תודה רבה (:רוש לילה.
אני תוהה למה בזמן האחרון אנשים רוצים לדעת מה מסתתר מאחורי הדברים שאני כותבת..
בעיניי כל היופי זה המסתורין או היכולת לקחת כל דבר למקום שלך
את דעתי על הכישרון שלך כבר אמרתי, ובכל זאת.ריעות
יש לך יכולת ממש מדהימה להעביר תחושות. וואי, יפהפה.
וואו. עוצר נשימה.מקום אחר
מדהימה אחת! זה מהמם!
התחבר לי מאוד מאוד לאחד כזה שאני מכירה ורק כשאני מסתכלת עליו,
הוא לא משפיל מבט..
זה מדהים. תודה.
יש לך את זה*פרח הלילך
את ממש מצליחה לכתוב ככה שמתחברים למה שכתבת.
זה נוגע בי במקום מאוד עמוק, אף על פי שאני לא מכירה אחד כזה...
את מדויקת וחודרת וזה עוצמתי.
תודה
תודה רבה, תודה, באמת!! שיא הכיף לשמוע דברים כאלהרוש לילה.
דמעות.מוריה^^^
ואוווווומחכה לשקט
הכתיבה שלך מתעלה על עצמה כל פעם מחדש!
כל פעם שאני חושב שכבר הגעת לפסגת יכולתך אני נדהם לגלות מחדש
עד כמה השתפרת!
אחת הכותבות הגדולות והטובות ביותר בפורום אם
לא ה-כותבת, הדרך שלך להביע את עצמך,
את נבכי ומיסתורי נפשך
זה פשוט גורם לי להיות חסר מילים.
אם לא היית יודע הייתי חושב ש...
תודה .. מה היית חושבת ?רוש לילה.
הוא בן משיח נאו בפומ!
אני יודעת זה בטעות.. מה היית חושב?רוש לילה.אחרונה
שמחה בבקבוק | שירנפתלי הדג
שמחה בבקבוק
צף על המים אשר מעל לרקיע
מסתובב על גלגלי השמיים
נצנוץ של כוכב אשר בא להוקיע
את מנעמי הסוד, האימה היא
רודפת אחריו בין זרמים וגליהם
נובעת ממעיינות תהום
מלאה הארץ חמס מפניהם
מחריבה את הסער שיהום.
שמחה בבקבוק, ניצוץ של שכרון
זיק של אש, מתנת האל לאדם
תינוק ותינוקת רוקדים בארון
מעטה של זהב במקום דם.
פנים אל פנים, זוג כנפיים נישא
בקבוק המוטח אליי קרקע
ואימה מגיעה, באותו המשא
ועתיד נברא בקול דממה דקה.
מלאכים נחפזים מלמעלה
שמחה בבקבוק, מתנתו של האל
אש משמים ועונש סביב לה
תיבת פנדורה, תיבת נח, גואל.
יואו זה מדהים!יעלאחרונה
ממש אהבתי את האווירה השמחה שבשיר,
בניגוד לכל שאר השירים שפה
אשריך!
יום כיפור קטן שליפשוט-מורכב
לך אלי תשוקתי,ובך חשקי.
לך כאבי, חלבי ודמי. ובך היתה תקוותי ומבטחי.
ולך צעקתי, ואליך באתי ,ועליך התרסקתי.
ובתוך כותליך נזלו דמעי,וביערותיך התגוללו אנחותי.
ועליך לא עלי בלתו חמסי עם תלונתי,הכי אתה מנת חלקי ורינתי וטובתי?
ויום שובי אליך רצה נא את תשובתי.
וואו! מרגש ממש...יעלאחרונה
רק משהו אחד הפריע לי-
"לך כאבי, חלבי ודמי. ואליך באתי, ועליך התרסקתי"
הסוף (ואליך באתי ועליך התרסקתי) לא כל כך מתאים לאווירה של השיר...
הכל בסגנון ישן כזה, והתרסקתי לא נשמע קשור..
אבל זה ממש יפה!!
לזכר החברה הטובה שאיננה..רגילה,כמו כולם
היא לא ידעה להצביע איפה זה התחיל.
יותר נכון לומר שהיא לא רצתה לגלות את זה למישהו.
זה התחיל אצלה כשיהודה נפטר. היא רצתה למות איתו, צעירה,
כי היא ראתה שכשמבוגר נפטר שוכחים אותו מהר, ולא בוכים באזכרות,
אבל ילד... זה הרבה יותר חריג. יותר מעריכים אותו.
היא ראתה שלא יודעים להעריך בנאדם עד שהוא נפטר, וזה היה קשה לה.
כי היא אף פעם לא הרגישה מוערכת, אז היא התפללה למות בגיל צעיר.
היא רצתה למות לפני הבת-מצווה, אבל היא נשארה בחיים, ומאז היא הצטערה על זה.
היא פיתחה בעקבות זה דימוי עצמי נמוך, שהיה נמוך לפני זה..
וכל שנה, בתקופה הזאת שלפני היומולדת שלה היא נכנסה לדכאון.
היא הכניסה לעצמה שזה בגלל הלימודים שמגיעים לשיא בתקופה הזאת, אבל זה היה בגלל זה.
היא ראתה עוד שנה שהיא נשארה כאן, והיה לה גרוע יותר.
והדכאונות היו נוראיים, והיא חשבה איך היא יכולה לקרב את המוות.
היא לקחה כדורים כשלא הייתה צריכה, והרגישה שהכבד מפסיק לעבוד.
אבל היא הפסיקה פתאום.
היא חצתה כבישים בצורה מסוכנת, והלכה באמצע הכביש..
ותמיד כשהיא הייתה במבנה גבוה היא בדקה כמה ארוכה הדרך למטה דרך החלון..
וככה היא נרקבה מבפנים לאט לאט.
היא הרגישה שכולם נגדה,
שההורים שלה כועסים רק עליה,
והיא לא יכלה לספר להם מה עובר עליה.
אז הם רבו,
במשך כל השנים האלה.
אז היא הרגישה נורא, והיא התחילה לשנוא את עצמה.
היא ראתה שלא הולך לה בחיים. כלום.
והיא איבדה לא לאט את החברות.
גם החברות ההכי טובות עזבו אותה.
הן לא הבינו מה עובר עליה.
היא נהייתה מפחידה. עצבנית כזאת ואדישה.
היא הייתה יושבת יום יום בחדר בוכה, ושקעה במרה שחורה.
יום אחד היא הרגישה שהיא לא מסוגלת יותר להתמודד.
היא פשוט איבדה את השפיות.
היא יצאה נסערה מהבית ורצה.
אחרי שעתיים מצאו אותה על הכביש מרוחה כולה.
בהלוויה שלה אף אחד לא בכה.
כולם אמרו שהבעייה הייתה שלה, שהיא לא טיפלה בעצמה.
רק אני בכיתי.
בכיתי כי רק אני ידעתי מה עובר עליה.
היא סיפרה לי הכל.
אבל לא יכולתי לעזור לה.
או שאולי לא ניסיתי לעזור...
ועכשיו אני אצלה, בוכה על המצבה שנשארה מהפרח היפה הזה.
שנבל
וואוסתם שמנה
מדהים. כתבת ממש מהלב וזה מדהים
כואב. כתוב מהלבחיה רוז
כמה שמחשבות קטנות כאלו כדאי לעצור כשהן קטנות....
וואו. שנז' את פשוט.. 
במבה 805
קטע מאוד חזק.
באמת שקטונתי מלהגיב.
אין לי מילים*פרח הלילך
עבר עריכה על ידי *פרח הלילך בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ה 01:07
רק עצב גדול.
אוישארמונות בחול
מקרה עצוב מידי. העלה לי דמעות לעיינים..
שנז' 
סגולה להצלחה!!
אני אותך!
ורק שתדעי שאת כותבת מדהים!!
אותך!ורק שתדעי שאת כותבת מדהים!!
איזה עוצמות .. אין מיליםקשת1
ווואיי כאב הלב ;(בתייייק!!
מלא מחשבות הולכות הראש עכשיו ;(
יש לי כמה שאלות לשאול אותך אז אשמח שתשלחי הודעה .. ושכחתי לציון את רושמת פשוט מהממם בצורה טובה מאוד חיפה גם כואבת מאוד
יש לי כמה שאלות לשאול אותך אז אשמח שתשלחי הודעה .. ושכחתי לציון את רושמת פשוט מהממם בצורה טובה מאוד חיפה גם כואבת מאוד
|עם דמעות בעיינים|מחכה לשקט
וואו. |עוצר נשימה| מדוייק. חודר. כואב. מדהים.מקום אחר
איפה אפשר לשפר? אני לא בטוחה שזה גמור...רגילה,כמו כולם
לא צריך..חסוייאחרונה
ככה אני חושבת..
מערכהבן-ציון
עבר עריכה על ידי Short Shadow בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ה 08:44
עבר עריכה על ידי Short Shadow בתאריך כ"ה בתשרי תשע"ה 08:40
מערכה
יריות.
חוזרות ונשנות.
קליעים ננעצים בלוח המטרה,
עפים במהירות עצומה.
ריקושט.
פוגע ושוחט.
אין כוונת ברובה הזה.
הצירים נשחקו מזמן.
זיכרון.
מראת הכישלון.
משקל המטען גדול מידי.
מקשה על התנועה קדימה.
תהייה.
ספיגת האכזבה.
הכל מונח בצד עכשיו.
עד לכאן, ומפה לאן?
יפהיעל
אבל ת'אמת, ציפיתי לסוף קצת יותר עוצמתי...
אבל אין לי מושג מה יכול להתאים,
אז סלח לי
אני קוראת ולוחשת לעצמי כמה שזה יפהמישהי=)
כאילו בכלל שאני צריכה לשכנע את עצמי
או מישהו שלא נמצא כאן.
זה מדהים בנאדם!!
אהבתי את הבתים הקצרים יותר.
את החרוזים.
ואת ההחלטיות שהייתה לך.
זה מדהים.
ממש תודה לך.
תודה על התגובות בן-ציון
וואאווחסוייאחרונה
עצוב ויפה ממש.תוודה
אפשר לפתוח כאן משהו?*פרח הלילך
אני יודעת כבר אמרו את זה לפני כמה זמן ועדין,
שמתם לב שיש מלא פעמים שלא מגיבים (כן אני יודעת שאין זמן ולא על הכל יש מה)
אבל להשתדל!
אנשים כותבים כאן מהלב שלהם, זה נראה לי לפחות שווה תגובה.כלשהיא, אפילו - קראתי...
למה צריך לכתוב בנושא שרוצים הערות בשביל לקבל אותם- כל אחד שכותב כאן רוצה ביקורת- בונה (!)
ביקורת שלילית (על תוכן) לדעתי עדיף שלא לכתוב, אל תשכחו שזה נפשות!כן!יש אנשים שזה המקום היחיד שהם פתוחים בו, כי זה אנונימי, אז שימו לב...
ותהיו קצת אכפתים, טוב?
תודה
וזה ממש לא העברת ביקורת, אני גם באותו המצב.סתם להאיר את עיננו...
חג שמח
צודקת לגמרי, אבליעל
זה קשה. כי אם קראתי משהו שאני לא אוהבת, מה אני אכתוב- "אהבתי"?!
או "לא אהבתי, זה מזעזע"?!
חוצמזה שיש המון שרשורים חדשים ואי אפשר לקרוא את כולם- אז קוראים חלק, ומה שלא- עד הפעם הבאה שאני אכנס כבר יהיו חדשים.
בכל מקרה צודקת...
^^... בן-ציון
^^^צודקת,תודה על ההארהבת-שבע77
אולי צריך להמציא סימן מוסכם כזה
נניח מי שקרא ואין לו משהו מיוחד להעיר\
לא הספיק לגבש לעצמו דעה על השיר
יכול לסמן משו כזה-(
)
נ.ב.מישו יודע איך עושים כוכב בכותרת??
לא לגמרי מסכיםרון א.ד
אני באופן אישי חושב שעדיף שלא להגיב בכלל מאשר להגיב רק כדי "לצאת ידי חובה". אל תבינו לא נכון, אני לא אומר שלא צריך להגיב בכלל בגלל טיעון ש"אני לא מרגיש את הצורך להגיב נובע ממני בדיוק עכשיו במאה אחוז-"
אבל-
גם כאשר מתגברים על יצר העצלנות ויושבים להגיב אז עדיף להגיב למספר מצומצם של יצירות באופן רציני (לפחות משפט- שניים מעבר ל "אהבתי\לא אהבתי, לא צריך לכתוב מגילות) מאשר להגיב לכול היצירות שעלו בשבוע האחרון בצורה שטחית. אני באופן אישי משתדל להתייחס בכל תגובה שלי לנקודה קונקרטית מהשיר, ואם אני יכול למצוא גם הערות בונות- מה טוב.
אבל בדרך כלל קשה למצוא את הזמן והריכוז להגיב ככה לכולם, מה גם שלא תמיד כולם מתחברים דווקא ליצירה הספציפית ואז אם אין הערות ספציפיות לשיפור מה נכתוב?
זאת דעתי בכול אופן.
בדיוק מה שהוא אמר ^^cookie_monster
אני גם לא מסכימה. תסלחי לי?חיה רוז
זה מקום אנונימי. נכון. ודווקא לכן אין לי תחושת מחויבות.
זה לא נשים שאני מכירה ויודעת מה עומד מאחורי היצירות.
לא מרגישה מחויבת להגיב לכל אדם בעולם על מה שכתב.
כשיש משהו שתופס אותי במיוחד, ובא לי להגיב, אני מגיבה.
לשירים באופן כללי אני פחות מתחברת. אז אני צריכה להגיב בכוח?
לפעמים פתאום מתחבר לי גם לשיר... אז אני מגיבה.
ולפעמים יש לי ביקורת.
וכשכותבים את זה, אז מעירים פה שזה לא יפה.
אז מה אני צריכה? לכתוב הפוך ממה שאני חושבת?
אני בהחלט חושבת לדוגמא שכל מי שמה שיוצא לו לכתוב ולפרוק נוגע באלימות/נזק פיזי לעצמו/התאבדות וכדומה (וזה קורה פה הרבה לאחרונה), זקוק לעזרה מקצועית.
ואני לא רואה בזה בושה. בצורך בעזרה.
אנשים הכי רציניים בעולם הולכים לעזרה כזו.
וגם אני הלכתי (מסיבות אחרות).
אבל אם אני כותבת את זה, זה לא יפה.
אבל זה הדבר היחיד שיש לי בראש כשאני קוראת את הדברים האלו. לצעוק לכותב/ת- לכ/י תציל/י את עצמך!!!!!
לכ/י ותנ/י לעצמך חיים טובים יותר!!!
אוקי - קיבלתי*פרח הלילך
את לא חייבת להגיב מה שאת לא חושבת, אבל את יכולה להתנסח בעדינות...(כשצריך!יש פעמים שצריך לצעוק את מה שאת רוצה)
ואת גם לא חייבת להגיב בכלל, אבל להשתדל...
כי יש הרבה פעמים שיש לי מה להגיב ואין לי כח..על הפעמים האלה אני מדברת, ואולי אני טועה...
אני מסכימה ....אבני חן
יש אנשים שכן רוצים שיגיבו להם , ויחזקו /יתנו פידבק כדי להמשיך לכתוב .....
אני כתבתי פה כמה דברים ואני רואה שלא ממש מגיבים .
( הרבה הפעמים הגיבו אחרי ששלחתי הקפצה /שיכתבו לי ....)
אני משתדלת גם להגיב למה שאני אוהבת מתחברת .
נכון שאני לא מתחברת להכול במיוחד לדברים האלימים והאובדניים .
ולי זה מאוד חסר , שלא מגיבים מספיק .
יוכל להיות שאנשים לא אוהבים את מה שאני כותבת .....
בהתחלה חשבתי שרק לי לא מגיבים , עד שהבנתי שזה לא רק לי ....
ואין זמן /לא אוהבים ת'קטע שכתבתים וכאלה , אז השלמים אם זה (בערך ).
* כרגע אני כותבת פחות , אולי אכתוב בהמשך שהיה לי משהו ממש מעניין .
(שאני חושבת שאקבל עליו תגובות .....)
סתם חבל לכתוב ולא מגיבים לך , כך נראה לי לפחות , אולי אני טועה .
אני יחסית חדשה כאן , רק כחודשיים -שלושה (בקיץ בערך מחודש אב ).
תודה (-:חיה רוז
תכלס, ברגע שכותבים למישהו שכדאי שילך לטיפול, הוא מרגיש שזה לא עדין.
למרות שזה מה שיכול להציל לו את החיים....
אם הייתי מכירה אישית הייתי מוצאת אולי דרך אחרת להעביר את המסר..
אבל כאן זו האפשרות היחידה שלי, לכתוב.
תעיינו בסיפור שכתבה עכשיו שנז'י.
כולם אמרו שם שזו הבעיה של החברה שלא טיפלה בעצמה.
אני חושבת שההורים היו צריכים להכריח אותה.
אבל כנראה שאתן צודקות. דרך הפורום זה בכל מקרה לא יעיל...
אז למה אני כותבת את ההודעה הזו בכל זאת?
כי אולי בפעם הבאה שנתקל במקרה כזה במציאות אצל מישהו מוכר, לפחות שם נעשה עם זה משהו.
אני לא מסכימה איתך*פרח הלילך
אבני חן-
תעלי...
אין טעם לשמור אצלך בגלל שלא מגיבים, לדעתי.
אבל בהחלט צריך להשתדל להגיב יותר, נראה לי.
----------------------------
וחיה רוז-
יש פעמים שצריך להתנסח בעדינות ולהגיד "ואו בהצלחה חבר, מקווה שיש מי שעוזר ותומך.."
ויש פעמים שצריך להתנסח בבוטות ולהגיד"לך לטיפול אחי!"
וכל אחד ושיקול דעתו הוא...
ודרך אגב, הרבה פעמים את יכולה לעזור יותר כי את לא מכירה אישית, יותר קל להיות פתוח מולך..
אפשר להציע עזרה דרך האישי, או אפילו לשלוח מס של מישהו שיכול לעזור (החל בהראל חצרוני וכלה...)
אמנם האפשרות היחידה שלך היא לכתוב, אבל השאלה היא איך את כותבת...את יכולה לכתוב בבוטות, או להתיחס רק לאמצעים הספרותיים ולהתעלם מהתוכן ואת יכולה לכתוב אחרת...
בקשר למה שאמרת על הסיפור של שנז'י- לא תמיד ההורים יודעים ושמים לב, מניסיון, אפשר להסתיר, אם רק רוצים...
חוץ מזה שאני חושבת שדרך הפורום זה מאוד יעיל..כן גם למקרים אובדנים...
ואני יסביר-
אחרי שאדם פתח משהו פעם אחת, וראה שזה התקבל באהדה, גם מול אנשים שהוא לא מכיר, יש יותר סיכוי שהוא יפתח שוב.
אם פתחתי משהו בפורום, כי זה הדבר היחיד, שנוח לי/שנעים לי/שאני לא מרגישה איתו חשופה, והגיבו לי בצורה שעודדה אותי, יש הרבה מאוד סיכוי שאני יספר גם לחברה, לאמא, לפסיכולוג..לא יודעת כל אחד מה שיש לו ומה שהוא מרגיש איתו בנוח(אין כוונה לאף אחד ספציפי!!!)
זה נותן לך איזה שהוא סוג של גב - שהרבה מאוד פעמים חסר לכולנו.
מי לא עבר תקופות קשות, ומי לא היו לא תקופות "סודיות",או תקופות של נתק עם ההורים?
אני חושבת שאנחנו תמיד יכולים לעזור להגברת הנחמדות בעולם, כן גם אם זה לוקח ממנו קצת זמן או כח.
לא צריך להגיב תמיד, ולא צריך להשתעבד לזה,
אבל אני כן חושבת שמילה טובה, לפעמים, יכולה לעשות הרבה.
ולא נראה לי יש כאן מישהו שיגיד לי שבחיים מילה טובה לא עשתה לו טוב...
בכללי העלתי את זה בתור נקודה למחשבה, שתשימו לב, לא רק בפורום, אלא כמו שחיה רוז אמרה גם בחיים האמיתים,
כי חיוך שווה הרבה יותר מהזמן והכח שאתה משקיע בשבילו.
קיצר,
אתם לא חייבים לעשות עם זה כלום, סתם שישב לכם איפשהוא במוח, ויום אחד אולי זה גם יצא, ויעזור, ואולי לא...
סליחה על השפיכה
ושום דבר לא אישי,
לא ניסיתי לתקוף, רק להגיד את דעתי.
סליחה עם פגע...זו בטח לא היתה הכוונה.
כרגע באמת אין משהו לכתוב, אבל כנראה שקשה לי ...אבני חן
בלי שמגיבים .
אני מאוד אוהבת לכתוב ,
ואין לי ממש הכין ואיך שיראו את ה"כישרון" הכתבה שלי .....
אז כשגילית את האתר התלהבתי מאוד (אולי קצת הרבה ....)
וציפיתי ורציתי שיגיבו לי וכך אני ידע הכין אני עומדת , מה כדי לשפר
לא לשפר /מה טוב /מעניין .....
ואני רואה שזה לא כל כך הולך , מעיין נתקע כזה .
זה בסדר שלא מגיבים אף אחד לא חייב לי משהו .
אני בעזרת ה' , יתגבר ואמשיך לכתוב .
זה לא שלא אכתוב כאן . פשוט צריך קצת "חופש מחשבה "....
לזה התכוונתי . מקווה שהסברתי את עצמי קצת יותר .
נ.ב
הנושאים שעולים כאן יחסית הרבה הם באמת דיכאונים ואובדניים .
אז באמת כדי להתייחס לזה (מי שמסוגל לקרא ....).
זה באמת יוכל לעזור , כי לא מכירים אותך .
יש משהו בדברייך.חיה רוז
בחיים האמיתיים כנראה הייתי עושה את זה באמצעות מישהו שלישי.
כי לי קשה לסבן ולהגיד את האמת שלי במילים לא ברורות כאלו וכו'.
כשאני מגיבה, אני אומרת מה שאני מאמינה בו.
ומתוך אכפתיות.
אבל מי שיודע לעשות את זה נכון- אשריו.
לפעמים אין מה להגיב. לפעמים לא מתחשק לי.מישהי=)
ורוב הפעמים
אין לי זמן
ואו.הצפה*פרח הלילך
סתם,
אבני חן- ממליצה לך על אתר ביכורים, לא מגיבים שם הרבה אבל נותנים באמת פידבקים על כתיבה כאן זה יותר על תוכן...(לפחות ככה אני מרגישה)
חיה רוז- סבבה, כל אחד ויכולותיו, ודרך אגב הרבה פעמים אמת שיוצאת מהלב, גם אם היא בוטה משפיעה, פשוט יש לפעמים שזה נראה כאילו התגובות הם לא מתוך מחשבה, ועל זה באתי להאיר. בכל מקרה כל הכבוד לך על הרצון...
ומישהי-
זה מותר, רק לפעמים כדאי לשים לב, א. שכשמגיבים לא מגיבים פוגע וב. שיש פעמים שכדאי להתאמץ להגיב אפילו שלא בא, תלוי במצב, אבל תכלס, תעשי מה שבא לך...
רק רציתי להעלות את המודעות...
(ודרך אגב אני לא יכולה להגיד שאני לא באותו מצב...משתדלים)
תודה רבה לך אבדוק את העניין ,מה זה האתר הזה?+הערהאבני חן
אני אשמח לשמוע עליו , מה זה ?
נראה , אני עוד לא סגורה מה אני רוצה .....
יוכל להיות שאכתוב גם פה (זה לא סותר ).
נכנסת לכאן מדי פעם להציץ ולראותה מה כותבים .
אנשים כותבים מאוד יפה ומאוד מוכשרים ( בעיניי) .
אני מרגישה שהרבה כותבים כאן בשפה ולשון יחסית גבוהה (גבוהים )...
(בשבילי , כמון . לא תמיד מבינה מה כותבים .... קוראת כמה פעמים ) .
בהצלחה לכולם !
הכין האתר הזה ....?אבני חן
תודה , מצאתי זה בכיפה ....אבני חןאחרונה
עמוקמחכה לשקט
שדרת עצים
ליל אפלה
ירח זורח לו בנחת
ואי שם בחורשה
מין צליל דק נשמע
גניחה חרישית ודומעת
הוא והוא
לא
היא והוא
שכבו אפרקדן
שם בחושך
הוא והוא
לא
הוא והיא
רכבו על סיפוקם
שגם נושך
ובינות לשיחים
רעדו האוחזים
גלגולי חיבוקים, נשיקות
לבבות פועמים
בזעם אין אונים
שריפת אהבה, נשמות
הוא והוא
לא
היא והוא
שכבו אפרקדן
שם בחושך
הוא והוא
לא
הוא והיא
רכבו על סיפוקם
שגם נושך
השחר עלה
מלובן כסופה
והוא עוד ממשיך ונובר
ואי שם בשדה
גופה מכוסה
עודנו גונח, קודר
נחמד , תיאורים מאוד יפים .אבני חן
תיאור של אהבה אסורה אולי אונס , או אהבה בכוח .
היה לי קשה אם ההרגשה הכללית של השיר.
כי זה אווירה כזאת של כוחניות , אונס ,שחור כזה ....
בכיוון כללי המילים והתיאורים יפים .
מילים יפות, השילוב שלהן...ריעות
אני לא יודעת למה התכוונת, אבל תתכונן שיהיו אנשים שיקפצו... לפחות ממה שאני הבנתי.
|שותק| אתה כותב יפה.מישהי בעולם!
לא,מחכה לשקט
אני כותב כואב.
וזה בדיוק,
היופי.
הכל מאיתו יתברך,
תודה לכן
נערךמישהי בעולם!
אהבה אסורה מתוקה. ככה זה נשמע.מישהי=)
בכל אופן אתה כותב מדהים, את זה כבר אמרנו לך אלף פעמים
פעם אחת לא תזיק
רק מבנה אחיד יכול היה להוסיף, לדעתי
מהמם.
מקסיםשרו'ש
שיר מקסים ומיוחד.
יש רק ביטוי שהפריע לי בעין-
'שגם נושך'
זה לא מתחרז עם חושך והציק לי קצת.
תודה
יש רק ביטוי שהפריע לי בעין-
'שגם נושך'
זה לא מתחרז עם חושך והציק לי קצת.
תודה
וואלה !! איזה שיר וואלה אין מילים .......קשת1
באמת שיר חזק אין לי מילים
תודה לך על המחמאותמחכה לשקט
הכל מאיתו יתברך והוא בחסדו מאציל עלי מהודו.
לגבי המבנה בניגוד לרוב שירי
כאן היה לי את הפיזמון ועליו הלבשתי את הבתים,
ולכן זה יצא כך.
כל הכבוד גם על האומץ .......קשת1
אונס,מחכה לשקט
לא "אהבה אסורה"
לא "תשוקה אפילה"
לא "דחף מיני בלתי נשלט"
אונס!!!
אלימות!
רצון לשליטה בכוח!
מובילה לטירוף של חיה
ולשפל מדרגת כל יציר,
מעשה נורא,
אכזר
שנפש אדם לא מצליחה
אף להתחיל לקלוט את נוראתיו
בכוונה כתוב בכתובים על כך
"את הנפש הוא הורג"
כפשוטו
לא את הגוף,
את הנפש.
תחשבו שיש לכם ארמון,
גדולה יפה ומפואר
ובאו גנבים
ונכנסו לחדר שבתוך חדר
ופצחו את הכספת שבתוך הכספת,
וגנבו את
אוצר גנזיכם
החביב עליכם ביותר
אפילו תכפילו פי מיליארד
אולי... רק אולי...
תתחילו
להבין.
השיר נכתב במהלך מחסום כתיבה
ומכאן גם רמתו
אשמח לשמוע בסיס לשינוים
אתה רציני? רמתו? שינוייים? השיר הזה מושלם!ריעות
מושלם יש רק אחד,מחכה לשקט
וזה לא אני.
אני חושבת שלשיר הזה טוב איך שהוא.ריעות
ככה אני מרגישה. מוזמן לשנות אותו אם אתה חושב שצריך... אני לא חושבת ככה.
תודה לךמחכה לשקט
כמו שציינו למעלה לגבי החריזה של נושך-חושך
ויש עוד כמה דברים...
בכו"מ ממש שמח לשמוע שאהבת,
גם את כותבת מרגש ונוגע ממש!
תודהריעות
אל תשנה כלום. וכע זה היה ברור מהתחלה מישהי בעולם!
לי בכל אופן
דווקא לא תיכננתי שזה יצא כך,מחכה לשקט
בכזאות בוטות
היה לי רק את החלק הראשון בפיזמון,
תיכננתי שרק חלק יבינו,
לקב"ה היו תוכניות אחרות
ראית שלא כולם הבינוו.. אבל בוטה זה כןמישהי בעולם!
עבר עריכה על ידי מישהי בעולם! בתאריך י"ח בתשרי תשע"ה 14:17
וזה היופי בכתיבה שלך לדעתי למרות שהיא חזקה וכואבת
ואולי בגלל זה.
אם זאת המטרה היא לא הועברה בדיוקmatan
אלא אם כן תחילתו באונס וסופו ברצון,
אין כאן מאבק או שליטה מוחלטת חד צדדית,
יש כאן הדדיות, אפילו אם כתבת "הוא והוא",
צריך משהו יותר חזק, "היא והוא" נותן תחושה שהיא חלק מזה,
היא לא, לפחות במה שניסית לתאר, לפחות לא ברצון.
גם הלבבות שלהם לא פועמים ב"זעם אין אונים שריפת אהבה"
שריפת אהבה רק אצל אחד מהם.
לא יצירת דיסוננס בין שתי הדמויות- מה שיצר תחושה ששתיהן באותו
מצב רגשי.
לכן הייתי אומר שזה לא יצא מוצלח, כי יש הרבה מה לתקן כדי שזה ירגיש
כמו מצב כל-כך דיסוננסי כמו שניסיתי לתאר.
מבלי משים נגעת בדיוק בנקודה ששאפתי לנגוע בה,מחכה לשקט
ואפילו לא שמתי לב שניכרת בבירור בשירי,
תודה לך!
בנות רבות שעברו תקיפת מינית ובפרט במקרים של אונס,
נוטות רבות לתחושות אשמה קשות עד כדי רצון לפגיעה עצמית ולהתאבדות,
"לו רק הייתי צועקת" "לו רק הייתי חזקה יותר" וכו'
בלא מעט מקרים הן משכנעות את עצמן
שבמובן מסוים זאת אשמתן על מנת להתמודד עם הטראומה.
החל מ"לו רק הייתי מתלבשת יותר בצניעות/לא מושכת תשומת לב/כל כך יפה/יושבת לבד"
וכלה ב"למעשה בעצם אף אני נהנתי מזה, למעשה אני בכלל במובן מסוים רציתי שזה מה שיקרה"
את תחושת האשמה הזאת הבאתי לידי ביטוי בשירי ודווקא כנגדה רציתי לזעוק ולמחות!
אין לה שום בסיס ונכונות!
גם כאן שלכאורה כביכול מתרחשת הדדיות בין הצדדים ששני הצדדים כביכול נהנים מכך,
שהרי בהנאות הגוף ובפרט במין גם האונס וגם הנאנסת לכאורה נהנים,
הזהו שלא!!! ממש לא!!!
האונס, הכוחניות, האלימות החדירה לתוך המקום העמוק ביותר שלך,
חילול החלק היותר פנימי ואינטימי שלך (תרתי משמע) אינו בר סליחה ומחילה,
הנזק העצום שנגרם מכך הוא לאין שיעור או הבנה אף לטובים שבפסיכולוגים.
הקונפליקט הזה הוא אשר רציתי להביע ואני שמח שעלה הדבר בידי
אני חולק מכל וכלmatan
זה בדיוק מה שלא הראית, תיארת את תחושותיהם בעת מעשה,
לא לאחריו, ההשפעה הפסיכולוגית הזו, מה שנמכונה "תסמונת הקורבן",
(ששייכת לא רק למקרים כאלו,אלא כמעט לכל פגיעה קשה) מגיעה רק בשלבים
שאחרי, בעת מעשה, חז"ל(וספרות הפסיכולוגיה המודרנית) לימדונו שיש ויש,
יש גם מצבים בהם הכל הוא גועל וכאב, ויש פעמים שבהם במהלך המעשה
"תחילתו באונס וסופו ברצון" ויש שינוי כי התהליך הפיזיולוגי גובר על התהליך הרגשי...
אבל כל זה לא קשור בדבר לשיר שלך, כי גם אם מבחינה פיזיולוגית יש שדרי דופאמין ואדרנלין,
זה לא משנה את המצב הרגשי המזעזע.
הטענה שלי היא שלא יצרת דיכוטומיה בין שני הצדדים, דיכוטומיה הנצרכת במקרה שכזה,
מה שנתן תחושה שהבעיה היא לא בעצם המעשה, אלא בהשלכות אחרות, אולי יותר דומה לנפילה
לתאווה של זוג דוסים, מצד אחד ההתמכרות לתאווה ומצד שני הקושי עם זה.
זה איפה שאני מרגיש שהשיר שלך לוקה בחסר בהעברת המסר.
נהנתי לקרוא את הדיון שנוצר פהשרו'ש
תודה רבההמוכשרים
מוזמנים לעיין גם פה:מחכה לשקט
ואו!!*פרח הלילךאחרונה
רק עכשיו קראתי.
עוצמתי.וע צ ו ב .
שיר חזק, וצועק.
תודה
עדרים | שיר (מזמן לא נפגשנו 
)נפתלי הדג
(כן, הושפעתי מזלדה..)
עדרים:
עולות מן הרחצה
למולי;
פס שחור על לובן מצמר.
אז אמרתי רצוני להיות
כאותם תאומים
בני צביה, יחידים,
רחלים
העולים אל המים.
אז אמרתי, הוחלתי לא-ל.
כאיילת השחר
נדמתי לי:
מדלגת על ההרים,
ברה כחמה.
וכה רציתי להיות,
כאותם תפארתך עליהם.
מתחת לטליתו
של הרב-
צמר רחלים
וקרן.
כשם שמקדישים
בשמי מרום;
רגל אחת,
ככוכב אחד מיני אלף
מנותץ
מגאוות הלבנה.
והיו אמרי לרצון:
להיות כאחד
מכל אלה.
ואשמע את קול חזרתם
בעודי
מעורר את השחר.
בעודי,
ממליך אותך
עלינו.
וואוווו ווואווו ווואוווו!!!עמית..
לא מכירה את השיר המקורי, אבל מה שראיתי פה פשוט מושלם! כ"כ אהבתי את השיבוצים, ואת המילים.. זה פשוט מהמם.. קטונתי.
|נפעם|חרותיק
איזה כיף! אני אוהבת שירים כאלו!
אתה נותן מילים לתחושות כ"כ מרוממות,
ואני מזדהה עם כל מילה.
זה כזה יפה!טהור כזה!
איזה כיף שנכנסתי לקרוא
תודה רבה נפתלי הדג
מדהים ונקי. כבר אמרתי שאני אוהבת את השירים שלךמישהי=)אחרונה
מפתח לדרך חדשהרון א.ד
שעות רבות
ישבתי לבדי בחדר החשוך
מרוכז
בקלידי הפסנתר
המתנגנים מעצמם,
שוטטי
הלוך ושוב
ברחבי זיכרונותיי
מחפש
את שורשי נשמתי.
שאפתי עמוק
תווים נוגים
שלובים
במילים החצובות
מאותם שירים
המהדהדים מהעבר
ויצקתי את המפתח הפותח
דלת לדרך חדשה.
אתרוגיעל
היינו יחד
כמו זוג יונים,
כמו שני אתרוגים
שמריחים כמור הטוב.
הרגשתי איתך
כמו חופשיה,
כאילו מאושרת,
עם ריח של נבלה.
הטעית אותי.
חשבתי שאתה המושלם
בשבילי, ואני- בשבילך.
ובמהירות
השלכת אותי
אל המציאות העגומה,
וברחתי ממך,
כי בשבילי היית
כמו אתרוג,
אחרי סוכות.
----
חשוב לי לציין שאני מאד אוהבת לכתוב על דברים שלא היו ולא נבראו
אין מה לרחם...
מעניין,אהבתי את שורת המחץבת-שבע77
חמוד ,אבני חן
יפהשרו'ש
מעניין ויפה. רק הפריע לי בעין המילה נבלה
היא מורידה את המשלב הלשוני היפה של השיר למשהו זול כזה ולא שירי.
אבל תעשי כראות עינייך.
תודה
היא מורידה את המשלב הלשוני היפה של השיר למשהו זול כזה ולא שירי.
אבל תעשי כראות עינייך.
תודה
אני אשמח למילה אחרת מחליפהיעל
תודה
אוליבת-שבע77
במקום נבלה-אפשר לכתוב "שריפה"?
רעיון מצויין, תודה!יעלאחרונה
קטע/ "עת ספוד ועת רקוד"ארמונות בחול
מבוסס ברובו על סיפור אמיתי.
קריאה מהנה(:
***
"עת ספוד ועת רקוד"(קהלת ג,ד)
עמדתי שם. על יד מחיצת הפלסטיק הלבנה עם התריסים החצי שבורים, צופה בריקודים בעזרת הגברים.
חג שמחת תורה זה היה. החג שבו שואבים שמחה אמיתית לכל השנה, היום שהיה יכול להיות הכי שמח. היה יכול..
הריקודים הסוערים מבעד למחיצה הצליחו להלהיב את כולנו. אולי היו אלו השיכורים שריתקו את עייניי כולן וייתכן שמבטו המאושר של הילד על כתפי סבו פעל את שייחלנו לו כל השנה- לשמוח באמת.
רציתי לשמוח באמת. רציתי.. אבל החג הזה בשבילי מספר, כבר עשור, על דברים אחרים משל כולם, על כאב וגעגוע חזק לאמא שלי.
המחלה ניצחה אותה אז. ניצחה את כולנו, את התקווה האחרונה ששמרנו לסוף. וככה, ביום אחד, חיינו השתנו מן הקצה אל הקצה. היום הכי שמח בשנה החל לבטא את הכאב הכי עמוק.
התמונות מבעד למחיצה החלו להטשטש. הקמט בחולצה של אבי כבר לא היה כל כך חשוב כמקודם, ולולא התיקרה שמעלי הייתי בטוחה שגשם שוטף את פניי. בכיתי, בין התריסים החצי שבורים. מקווה שדמעותיי אינן פוגעות בשמחת החג של כולם, ממילא רובם שיכורים.
ילדון קטן משך לי בחולצה. "קוראים לך בחוץ" הוא אמר בביישנות והלך. יצאתי מבית הכנסת, האוויר הקר שבחוץ מילא את ריאותיי באוויר חדש ונקי. הבטתי סביב, מחפשת אנשים מוכרים, אך לשווא. היתה שם אם צעירה שניסתה להרדים את בנה הקטן, עמדת עישון פעילה הפתוחה לציבור הרחב ומגון זוגות צעירים שהסתודדו לאורך השביל המוביל אל הרחוב. על מדרגות בפינה צדדית ישבו אב ובתו הקטנה. לא הכרתי אותם. הם דיברו בקול, לא שמים ליבם אל האנשים שמסביב. התקרבתי קצת ונשענתי על הגדר שליד.
"אבא, מי יותר רחוק מאיתנו, אמא או הכוכב הזוהר הזה בשמים?" שאלה הילדה וידה כמו הצביעה על הכוכב.
"אמא" השיב האב "אך רק מבחינה פיזית, באמת אמא קרובה אלינו יותר. אנחנו מרגישים אותה, מתגעגעים אליה וחושבים עליה הרבה. היא קרובה לליבנו יותר מהכוכב"
"אבל למה ה' לקח אותה?" הקשתה הילדה. והאב כמו בסבלנות עיקשת הסביר "ה' אוהב אותה, הוא רצה שהיא תהיה קרובה אליו גם. הוא סומך עלינו שיש לנו כוחות לחיות בלעדיה"
"אבל אבא" שאלה הילדה פעם נוספת "למה דוקא בחג כזה שמח ה' לקח אותה? אנחנו בגללו עצובים וכולם בפנים שמחים ורוקדים".
האב התקרב אל בתו וליטף את שערותיה "מתוקה שלי, כולם בפנים שמחים בגלל התורה. היא הקשר שלנו אל הקב"ה, אנחנו שמחים שיש לנו אותה. לפני הרבה שנים ה' נתן לנו את התורה במעמד מיוחד. ומאז, מידי שנה, אנחנו קוראים כל שבת פרשה אחרת בתורה וכך אנו מקיפים את פרשיות התורה במשך השנה. בשבת הקרובה אנו נתחיל לקרוא מההתחלה, מבראשית. לכן כולם שמחים בפנים, על הזכות הגדולה שיש לנו את התורה. אנחנו לא צריכים להיות עצובים מתוקה, אמא אהבה מאוד את התורה ואני בטוח שהיא גם שמחה איתנו מלמעלה. וזה שה' לקח אותה ביום כזה זהו האתגר שהוא הציב לנו,הניסיון. אם אנחנו באמת אוהבים את התורה ואנו יכולים להתגבר על הכאב והגעגוע ולשמוח באמת. מבינה?" נראה היה שבמילותיו ניחם האב את עצמו. הילדה הנהנה אך לא נראתה עדין שבעת רצון "אבא, וה' יכול לקחת את התורה כמו שהוא לקח את אמא?" השאלה כמו ריחפה באוויר, לאחר דומיה של כמה שניות הוא השיב בשקט עם חיוך "שאלות קשות יש לך ילדונת, כשתגדלי אסביר לך באריכות ובנתיים נכנס לרקוד מתוקה, כן?" האב הרים את בתו על כתפיו ונכנס איתה אל בית הכנסת.
ואני, נשארתי מהורהרת. תוהה אחר הכוח הרב שטמון באביה של הקטנה. מחיתי דמעה אחרונה ונכנסתי פנימה אל עזרת הנשים עם תקווה חדשה לאתגר שלקחתי על עצמי כרגע.
קריאה מהנה(:
***
"עת ספוד ועת רקוד"(קהלת ג,ד)
עמדתי שם. על יד מחיצת הפלסטיק הלבנה עם התריסים החצי שבורים, צופה בריקודים בעזרת הגברים.
חג שמחת תורה זה היה. החג שבו שואבים שמחה אמיתית לכל השנה, היום שהיה יכול להיות הכי שמח. היה יכול..
הריקודים הסוערים מבעד למחיצה הצליחו להלהיב את כולנו. אולי היו אלו השיכורים שריתקו את עייניי כולן וייתכן שמבטו המאושר של הילד על כתפי סבו פעל את שייחלנו לו כל השנה- לשמוח באמת.
רציתי לשמוח באמת. רציתי.. אבל החג הזה בשבילי מספר, כבר עשור, על דברים אחרים משל כולם, על כאב וגעגוע חזק לאמא שלי.
המחלה ניצחה אותה אז. ניצחה את כולנו, את התקווה האחרונה ששמרנו לסוף. וככה, ביום אחד, חיינו השתנו מן הקצה אל הקצה. היום הכי שמח בשנה החל לבטא את הכאב הכי עמוק.
התמונות מבעד למחיצה החלו להטשטש. הקמט בחולצה של אבי כבר לא היה כל כך חשוב כמקודם, ולולא התיקרה שמעלי הייתי בטוחה שגשם שוטף את פניי. בכיתי, בין התריסים החצי שבורים. מקווה שדמעותיי אינן פוגעות בשמחת החג של כולם, ממילא רובם שיכורים.
ילדון קטן משך לי בחולצה. "קוראים לך בחוץ" הוא אמר בביישנות והלך. יצאתי מבית הכנסת, האוויר הקר שבחוץ מילא את ריאותיי באוויר חדש ונקי. הבטתי סביב, מחפשת אנשים מוכרים, אך לשווא. היתה שם אם צעירה שניסתה להרדים את בנה הקטן, עמדת עישון פעילה הפתוחה לציבור הרחב ומגון זוגות צעירים שהסתודדו לאורך השביל המוביל אל הרחוב. על מדרגות בפינה צדדית ישבו אב ובתו הקטנה. לא הכרתי אותם. הם דיברו בקול, לא שמים ליבם אל האנשים שמסביב. התקרבתי קצת ונשענתי על הגדר שליד.
"אבא, מי יותר רחוק מאיתנו, אמא או הכוכב הזוהר הזה בשמים?" שאלה הילדה וידה כמו הצביעה על הכוכב.
"אמא" השיב האב "אך רק מבחינה פיזית, באמת אמא קרובה אלינו יותר. אנחנו מרגישים אותה, מתגעגעים אליה וחושבים עליה הרבה. היא קרובה לליבנו יותר מהכוכב"
"אבל למה ה' לקח אותה?" הקשתה הילדה. והאב כמו בסבלנות עיקשת הסביר "ה' אוהב אותה, הוא רצה שהיא תהיה קרובה אליו גם. הוא סומך עלינו שיש לנו כוחות לחיות בלעדיה"
"אבל אבא" שאלה הילדה פעם נוספת "למה דוקא בחג כזה שמח ה' לקח אותה? אנחנו בגללו עצובים וכולם בפנים שמחים ורוקדים".
האב התקרב אל בתו וליטף את שערותיה "מתוקה שלי, כולם בפנים שמחים בגלל התורה. היא הקשר שלנו אל הקב"ה, אנחנו שמחים שיש לנו אותה. לפני הרבה שנים ה' נתן לנו את התורה במעמד מיוחד. ומאז, מידי שנה, אנחנו קוראים כל שבת פרשה אחרת בתורה וכך אנו מקיפים את פרשיות התורה במשך השנה. בשבת הקרובה אנו נתחיל לקרוא מההתחלה, מבראשית. לכן כולם שמחים בפנים, על הזכות הגדולה שיש לנו את התורה. אנחנו לא צריכים להיות עצובים מתוקה, אמא אהבה מאוד את התורה ואני בטוח שהיא גם שמחה איתנו מלמעלה. וזה שה' לקח אותה ביום כזה זהו האתגר שהוא הציב לנו,הניסיון. אם אנחנו באמת אוהבים את התורה ואנו יכולים להתגבר על הכאב והגעגוע ולשמוח באמת. מבינה?" נראה היה שבמילותיו ניחם האב את עצמו. הילדה הנהנה אך לא נראתה עדין שבעת רצון "אבא, וה' יכול לקחת את התורה כמו שהוא לקח את אמא?" השאלה כמו ריחפה באוויר, לאחר דומיה של כמה שניות הוא השיב בשקט עם חיוך "שאלות קשות יש לך ילדונת, כשתגדלי אסביר לך באריכות ובנתיים נכנס לרקוד מתוקה, כן?" האב הרים את בתו על כתפיו ונכנס איתה אל בית הכנסת.
ואני, נשארתי מהורהרת. תוהה אחר הכוח הרב שטמון באביה של הקטנה. מחיתי דמעה אחרונה ונכנסתי פנימה אל עזרת הנשים עם תקווה חדשה לאתגר שלקחתי על עצמי כרגע.
---*פרח הלילך
תודה!
אני לא יודעת מה להגיב, אבל שתדעי שאני בוכה, ונפעמת מהכוחות...נתת לי הרבה נקודות למחשבה.
בהצלחה יקרה.
תודה לךארמונות בחול
אני שונאת לבכות מסיפורים/סרטים לא אמיתיים. אז מקווה שבכית מהשורות הנכונות
סתם אין לי מה לומר--
תודה על התגובה. לילט
סתם אין לי מה לומר--
תודה על התגובה. לילט
שרו'שאחרונה
אהבתי את השאלות ועוד יותר את התשובות!!
ובמיוחד את השאלה אם ה' יכול לקחת את התורה...
איזה נקודת הסתכלות מקורית.
שנה טובה נשמה!
ובמיוחד את השאלה אם ה' יכול לקחת את התורה...
איזה נקודת הסתכלות מקורית.
שנה טובה נשמה!
אני ממש אשמח אם תקראו.ריעות
לא חייבים להגיב, רק להגיד שקראתם, או רפרפתם מעל. זה ישמח אותי.
אני רוצה לספר לכם סיפור. תפנו קצת מקום בראש, תדחקו את כל שאר הדברים קצת הצידה. אתם יכולים גם לדחוף כל מה שיש לכם בפנים כך שיישאר מקום בצד, אבל תפנו בכם מקום. גם אם לא תזכרו אותו תמיד, אני רוצה שהסיפור הזה יהיה בכם, ואולי מדי פעם הוא יגיד בשקט: "היי, אני כאן. והילדה שכתבה את הסיפור הזה על עצמה תשמח מאוד אם תחשבו עליה קצת."
הסיפור מתחיל ביום קייצי יבש וחם. תינוקת קטנה נולדה לזוג הורים צעירים ומאושרים. היא הייתה תינוקת נוחה מאוד. התינוקת גדלה להיות ילדונת מתוקה, ואחר כך ילדה יפה ובוגרת.
אבל כשהיא הגיעה לבית הספר, הנפש שלה בגדה בה. היא לא הסכימה לעשות מה שהילדה ביקשה ממנה, ורק קלקלה כל דבר.
כשהילדה כבר התחילה בית ספר תיכון, גם הגוף שלה בגד בה.
בהתחלה הילדה בכתה והתרגזה וכעסה ובכתה שוב. אבל כשהעולם החל להיות ידידותי יותר, נכנסה בה קצת שמחה. היא כנראה אף פעם לא תהיה מאושרת, יותר מדי כואב לה, אבל לפחות היא מצאה מקור לשמחה שתבקר אותה לפעמים.
ואז אנשים הפילו את הילדה. הם כמעט הצליחו להרוג אותה, אבל בעזרת הישות הטובה מכל, היא הצליחה להישאר לחיות.
גם עכשיו היא חיה, ככל הנראה כואבת את כאביה בגלוי.
אבל אתם יודעים מה? היא קצת מתחרטת.
היא מתחרטת שהיא נתנה לכאב הזה מקום בתוכה. שהיא אפשרה לו להציף אותה ולצאת החוצה בנהרות שוצפים.
היא מתחרטת כמעט על כל דבר שהיא עשתה בחייה, שכלל אותה.
וגם כבר קצת נמאס לה.
נמאס לה מהכאב הזה, שחוזר על עצמו.
נמאס לה מהאישיות שלה, שדואגת רק לעצמה ובכלל לא מפנה מקום לאחרים.
נמאס לה מהחיים.
זוכרים את הישות הטובה? היא ממשיכה לשמור עליה שלא תפיל את עצמה, אבל הילדה מתפללת כל הזמן שמשהו כבר יפיל אותה.
כי היא חושבת שיהיה לה טוב בנפילה ובמה שיבוא אחריה.
היא רק לא מיישמת את המחשבות שלה, שאומרות לה שזה לא נכון.
אולי הן לא עקשניות מספיק, המחשבות שלה.
ואולי הכאב חזק יותר.
ואולי זה בכלל הרצון לתשומת לב.
תודה שהקשבתם לסיפור הזה. אני מקווה שהוא נכנס לכם לראש או ללב או ליד, או לכל מקום שבחרתם להכניס אותו.
הילדה שהסיפור הזה שייך לה מודה לכם מאוד.
ואתם יודעים מה ישמח אותה אפילו יותר?
ישמח אותה אם תגידו לה "היי, אני כאן בשבילך אם את צריכה משהו. ותזכרי שמי שאת זה הכי טוב שיש, גם אם צריך לשפר קצת."
ואם תוכלו להסביר לה מהי שמחה, ומאיפה שואבים אותה, היא תודה לכם מאוד.
זהו, סיימתי להגיד מה שרציתי.
תודה שהקשבתם.
אוי...רון א.ד
אני מקווה מאוד שזה לא מבוסס על משהו מהמציאות...
מבוסס מבוסס. אבל אני בתהליכים... ריעות
....רון א.ד
עצוב לקרוא כאלו מילים קשות, אבל אם יש סמיילי זו כבר התחלה טובה...
ברוך ה', יש גם אנשים טובים בעולם...ריעות
מקווה שתכף תוכלו לקרוא גם על תקווה שבאה ממני.
בע"ה!רון א.ד
ושיהיה חג שמח!
בהצלחה רבה!!!חיה רוז
תהליכים זה אומר המון וזה העיקר!!!
הלוואי שכל אחד יהיה בתהליכים עם הדברים הקטנים או הגדולים שלו.
מעריכה.
קראתיהנסיך הקטן.
ואני רק רוצה לאחל לך בהצלחה
ואת מדהימה
וזהו
|שותק|
|בוכה|יעל
שיואו, זה עצוב...
שיהיה לך בהצלחה,
ותדעי שאני כמעט בטוחה שכל אחד ואחת כאן מהפורום ישמחו להושיט לך יד אוהבת!
סחטיין על הפריקה והשיתוף.
קראתיארמונות בחול
נשארתי חסרת מילים.. כואב כל כך.
מאחלת המון בהצלחה ומתפללת שהשמחה תהיה חלק בלתי נפרד ממך
מאחלת המון בהצלחה ומתפללת שהשמחה תהיה חלק בלתי נפרד ממך
תודהריעות
בנוי היטב. רהוטנפתלי הדג
והילדה? הילדה צריכה להבין את טובה. ולהבין שלאחת כמוה יש יותר ממקום ביד או ברגל- יש לה מקום בלב ובראש.
תודה.
ואם אפשר לעזור...
קראתי ווא חזק .אבני חןאחרונה
הילדה צריך לדעת שבכל אחד יש טוב , יש משהו שהוא טוב בו והוא רק שלו .
לכל אחד יש רע וטוב והיא צריכה לנסות למצוא את הטוב שבה .
ושהיא מוצלחת בתחום כזה או אחר / שהיא מוכשרת בתחום זה או אחר / שהיא שווה משהו .
שהיא מיוחדת ב... כל אחד מיוחד במשהו . צריך רק למצוא וזה לוקח זמן .
מקווה בשבילה שזה היה בקרוב .
שירה חדשהבת-שבע77
זיוף לא מוכר
חורק שם בפנים
הולך ומאדים
מדקה לדקה
חלודה
נע על צירו
בלי הפסקה
הולך ונשחק
מתכסה באבק
נחנק
ומתוך החלודה
קול דממה דקה:
"המים ששחקו אבנים
לא יוכלו לשחוק אבק דרכים?"
האבק מתחיל להתפורר
הרצון מתעורר
פוקח עיניו
ומחדריו
בוקעת שירה
אליך
זה מדהים!!יעל
בהתחלה נחנק לי הגרון (תדמייני שמישהו שפך לי קילו אבק לגרון..)
ובהמשך זה השתחרר, יחד עם המילים... איזה יפה!
מהמםארמונות בחולאחרונה
הדימויים כל כל יפים. הרעיון והביצוע!
אהבתי..
אהבתי..
אולי זה טעות*פרח הלילך
עבר עריכה על ידי *פרח הלילך בתאריך י"ג בתשרי תשע"ה 21:03
זה ארוך אז לשיקולכם-
ים,
מקום לתת לנפש לצאת.
לעלות, להתעלות.
להבין מה קורה, ואיך.
ואת עומדת לידי,
מנסה להעלם בתוואי הנוף
יודעת שזה לא זמנך.
יודעת שעכשיו זה רק אני.
אבל את לא מצליחה.
וזה מפריע.
אני הזמנתי אותך אני יודעת.
אבל הים קורא לי
והנפש בוכה
ואת
לא קשורה.
ים,
עומק שמחבר פנימה.
רוח שמביאה כוחות חדשים.
אבל את נמצאת שם
ומפריעה.
כי הנפש רוצה לעלות
ואת מחוברת מדי לאדמה.
אדם של שכל.וידיעה.
ואני הזמנתי אותך אני יודעת.
חשבתי שהעוצמה של הים
תשפיע גם עליך.
ואולי תעזור לך להתנתק,
להתחבר לעצמך באמת
ולהצליח להתקדם.
אבל בנתיים הים קורא לי
ואת לא שומעת.
ים,
גלים של דמעות
שמתנפצים על קירות ליבנו פנימה.
דורות של הדחקות שרוצות להפתר.
אבל את נמצאת שם
וזה מפריע.
כי אני לא כנה מולך,
הוא דורש אמת.
והפער גורע.
אני הזמנתי אותך אני יודעת.
חשבתי שהבעיות יפתרו
מול אמיתות הבריאה.
זה היה לפני שהים נראה.
כי הוא קורא לי
לצאת, לגלות, להמריא
לתת חופש לנשמה
לנשום, להבריא.
ואת לא מבינה.
יואו, זה עצום..יעל
עבר עריכה על ידי אנחנו יחד נבנה בתאריך כ"ג בתשרי תשע"ה 14:28
באמת קצת מעצבן שסוףסוף מגיע הרגע היפה ביותר, ומישהו לידך לא קולט את המשמעות.
קרה לי מיליון פעם.
תתעודדי, ולכי שוב לים, וגם אם זה לא יחזור על עצמו- זה שווה את זה. תאמיני או לא.
מדהים!בת-שבע77
הכי אהבתי את הבית השני
תודה*פרח הלילך
אל דאגה, אני אלך...
אבל השיר נכתב על תחושה כללית....
בכל מקרה תודה...
גם אני עניתי במשליעל
P-:*פרח הלילךאחרונה
משימה משימתית 9 תשע"השרו'ש
אוקיי אחרי שהתחממנו מעט ותודה לכל מי שהשתתף והתאתגר ותודה לכל מי שפירגן.
יש פה התחלה של סיפור-
"מעשה בבמבי אחד שנולד ללא זנב...."
זה סגנון קצת שונה אבל קטן עלינו
מוזמנים להמשיך כפי ראות עינכם לכיוונים מפתיעים שרק הדמיון יכול לכתוב.
בהצלחה!
יש פה התחלה של סיפור-
"מעשה בבמבי אחד שנולד ללא זנב...."
זה סגנון קצת שונה אבל קטן עלינו
מוזמנים להמשיך כפי ראות עינכם לכיוונים מפתיעים שרק הדמיון יכול לכתוב.
בהצלחה!
מקפיצהארמונות בחול
לא ממש טובה בדברים האלו. אבל מענין אותי לקרוא את התוצר
---*פרח הלילך
מעשה בבמבי אחד, שנולד ללא זנב.
הוא הרגיש שיש לו הכל, חברים, קריירה,עבודה ומעמד.
אבל חופש לגרש את הזבובים מתחומו,חסר.
הוא גדל, והיה לו ברור שכך זה תמיד, ורק לחלשים, ופחדנים יש זנב.
כי הוא בכלל לא רוצה לגרש את הזבובים, להפך, הוא רוצה להתחבב עליהם, אז מזל שאין לו זנב, שירגיז אותם.
אח''כ הוא רצה לגדל כנפיים, כי הזבובים אומנם באו על ידו, אבל חברים הם עדין לא היו.
הוא לא ככ הצליח לעוף- וכשניסה, זה היה די כואב, אבל לפחות דומה הוא היה.
הזבובים עדין לא רצו בחברתו, הכנפיים שלו הפחידו אותם.אז הוא ניסה לדבר בשפתם.
הוא הצליח, ואת שפת אמו, שכח.
והזבובים אכן הראו לו פנים שוחקות, ודיברו איתו גבוהה גבוהה,
אבל בניהם, כשהוא לא היה, הם שנאו אותו, את הרצון שלו להשתלט על כל העולם- כך אמרו.הם פחדו מפניו.
עד שיום אחד, קם זבובון אמיץ ואמר "די! אנחנו לא רוצים אותו איתנו, הוא מפריע, ושתלטן, אנחנו רוצים שילך כבר מכאן"
הוא כתב ספר, והקים מפלגה, עלה לשלטון, ושילהב המונים הקים את "צבא הזבובים" ויצא להלחם ב"אויב" .
הגדול והנורא- במבי , בלי זנב.
בתחילה, הזבובים רק הציקו לבמבי, ניסו לשכנעו שעדיף לנדוד מחברתם. אבל במבי לא הבין, "כאן זו ארצי, אין לי לאן ללכת?"
אז הזבובים הגבירו את המאבק ושרפו עד היסוד את הדיר והמרעה- "שילמד שאיתנו לא מתעסקים, ויברח מכאן כמה שיותר מהר!"
במבי נבהל, אבל ישר הבין, "זה קרה בטעות!" קבע, "בכוונה?!מי יכול להאמין?" והלך לאכול בשדה האחר.
הזבובים הבינו שכך זה לא ילך, צריך מהלך אקטיבי, או שיהיה רע ומר. במבי עוד עלול להשתלט על כל העולם
הם גיסו לחברתם את הברבורים, והשימפנזות, ויחד ניסו להסיר את האיום מעל האנושות והעולם.
לא בקלות, אבל הם הרגישו מצליחים.
ואחרי מסע התשה בן כמה שנים, סוף סוף לבמבי כבר כמעט נגמרו הכוחות,
הם התחילו את ניצחונם להלל, וניגשו לסגירת הענין "הפתרון הסופי" כך קראו לו כולם.
הם כמעט כבר סימו את במבי להרוג, כשהופיעו לפתע דובים ודובות, נלחמו וכבשו, ואת מה שנשאר מבמבי שחררו.
ובמבי קם אט אט, ואסף את כוחותיו, עזב את ארצו ונדד.
וכשפגש עוד עופר אילים שנראה ממש כמוהו,(רק עם זנב),התיחס האחרון בחשדנות ליצור בלי הזנב שדיבר בשפתם של הזבובים,ונראה מסכן וקטן.הוא גירשו ממולדתו, ומקרבת ילדיו.
"הוא גלותי, הלך כצאן לטבח"הזהיר את בניו.
במבי בלי זנב.
וואי.בן-ציון
זה חזק.
דימוי מעניין (אם קלעתי למטרה) לתהליך שעבר על עם ישראל.
אם כי לא כ"כ הבנתי את ההתחלה, איפה בדיוק זה התחיל..
אצטרך לקרוא שוב כדי להבין.
תודה!
האמת היא שהתכוונתי*פרח הלילך
להתבוללות באירופה שלפני השואה...
|קורא שוב|בן-ציון
זה מסתדר טוב יותר ככה.
תודה לך!
אהבתי מאודאבני חןאחרונה
פנס קטןבת-שבע77
אינסוף טיפות ירדו
זרמו
גם סחפו
הניעו אותי
אל הנתיב הנגדי
טיפה אחר טיפה
שכבה
ועוד שכבה
כיסו אותי
עד צווארי
אפילה קודרת
פנס קטן מאיר
מזכיר לי ש
אתה מסתיר
על מנת לגלות
מכסה
כדי להראות
ואפילו לאיבוד
יש יעוד
בכל ריחוק יש קירבה
בכל כאב-לטיפה
וקטונתי
מלהבין אותה
אהבתייעל
רק הערה- השורות הקצרות חירפנו אותי
לדעתי זה זורם יותר עם שורות טיפה יותר ארוכות, שלא יקטע הרצף..
תודהבת-שבע77
יש לי בעיה...
תוך כדי שאני מחברת מילים
עולה לי גם לחן
אז מבחינתי,זה נשמע הכי זורם בעולם
אבל לאנשים שקוראים רק את המילים
זה עלול להישמע קצת קטוע