שרשור חדש
הקסם שבמנגינה. א"ר

מנגינה מתנגנת ברקע, מנגינה עדינה.

אחת לקולה נוגעת בכריכת הספר הרכה מלטפת וחושבת,

שנייה יושבת מסתכלת ובוחנת,

ושלישית מפטפטת וצחוקה מתלווה לקול המנגינה.

המנגינה ממשיכה וממשיכה ללא הפסקה,

לא עוצרת, ממשיכה ממשיכה ומתנגנת.

אותה אחת המלטפת את הכריכה לפתע מפסיקה,

אחריה אותה הבוחנת נעצרת, מתבהרת,

והמפטפטת משתתקת.

איפה המנגינה? לאן היא נעלמה?

אותה מנגינה נעימה שמתלווה לאותה אחווה,

אותה מנגינה לפתע נעלמה.

מה עושים? איך מכאן ממשיכים? איך את המנגינה לכאן מחזירים?

לפתע קול צחוק של ילדים נשמע,

קול שמעיר את נשמה מתרדמה,

צחוק מתגלגל, צחוק משתולל

צחוק שאומר, המנגינה חזרה אז קדימה לעבודה.

אז אחת לספר חוזרת,

השנייה ממשיכה ובוחנת,

אך השלישית קמה מכסאה, ונעלמת כמו המנגינה.

סיפורו של שיררון א.ד

הוא ניצב על ראש המצוק

והביט אל נתיבים זוהרים

באור שקיעה.

ביראת כבוד

הוא כרע על ברכו

והניח לרוח הערביים

לשאת את מילותיו הלאה ממנו,

בעודו מביט בשיר

המתרומם מן העופרת

ופורש את כנפיו,

מרכין את ראשו.

 

והיום כבר חלף,

הערב ירד

והוא לא שב.

 

הוא ניצב על ראש המצוק

האזין לרחש נהרות נשטפים,

ובאפלה הוא דימה לשמוע את השיר

עונה לו בהד מרוחק.

איזה יופי!דוד ה.
ממש יפה!
כתיבה מעולה ועמוקה!
תכתוב עוד בבקשה!
תודה רבה!רון א.דאחרונה
געגועים.תמונה.

געגועים למציאות שהיתה ואיננה.

לדיבורים.

למילים.

אולי לא ניצלתי מספיק את הזמן החולף לו במהירות.

לא הקשבתי מספיק.

אבל זה כבר נגמר.

מאוחר מדי.

את הגלגל אי אפשר לסובב לאחור.

המציאות תמשיך,

ואני- אנסה להמשיך איתה ביחד,

אך לבד.

באלי שתגיבו..תמונה.
יפה מאוד! התחברתי.דוד ה.
אבל בתגובה:
החכמה להמשיך תמיד הלאה
לא ליפול בזכרונות העבר
להבין שתמיד צריך להמשיך קדימה
לחשוב תמיד על המחר.
יפה!אורושקוש

תחושה מוכרת..

 

הסוף יפה אבל אני מאחלת לך שלא תרגישי לבד..

תודה רבה!!תמונה.


מהמם ופשוט.אווזה.

אבל קצת הורס שכל משפט נגמר בנקודה.

מספיק לעבור שורה, זה עושה תהפסקה הזאתי כאילו..

רק כזה לפעמים נקודה

See the painאחרונה

בס"ד.

 

כל מילה...

 

בהצלחה ילדה.

ירחחרציתמדופלמת

אור משתקף מלמעלה,
צהוב, חצוי
שולח זרועות לעבר הזיכרון
בתוך אפילת השיכחה

זוהר חיוור מלמעלה
סביבו שטים עננים כסופים
ושקט
אין מפר את הדממה

וחלומות מפליגים אט הלאה
מגיעים אל הים
וקרניים עדינות של אור ירח
מלטפות בהבטחה

עוד הלילה כאן
והירח מושל,
מאיר את נשמותינו
שהסתתרו ביום.

וחושך, שמאיר הכול
ושקט, שצורח בשאון
והסתר, שמגלה בקול
ןשינה, שמזכירה עול

והמסיכות נפלו, בהסתר הכי גדול
והצריחה קרעה, בשקט, בדממת הלילה
והתעוררות בכאב, משנת הנשמה
והחושך שלא מסתיר, מגלה את הכול

הם סודות הירח המאיר כמראה את הליל החשוך
בסופו של יום, בתחילתה של זריחה
שיר עמוק, יפה מאודרון א.ד
התיאורים שלך ממש יפים. אהבתי את האווירה הציורית הזו שיצרת... וגם מה שנכתב מעבר למילים, חושך והסתר- אפשר לדבר על זה הרבה ועדיין לא לרדת למלוא עומק העניין..

יפה!
ממש יפהדוד ה.
שיר רגוע כזה..יפהבדד...אחרונה
-.-.-My Escape
הקלידים על הפסנתר כבר נשחקו מהדמעות.
המים המלוחים לא טובים לעץ, הוא אמר לי גם קודם.
אז הלכתי לחפש קלידי שנהב.
והבטתי בהם, והם החזירו לי מבט לבן. וחיפשתי את התחושה המוכרת של הבית.
שכאן יאהבו אותי למרות הכל.
כי לקלידים אין לאן לברוח,
אחרת גם הם היו רחוקים.
רצף של מספרים בהה בי. רצף של פעימות ושל תווים.
הרמוניה של צלילים.
ואני אבודה בתוכם.
אז הפעלתי מוזיקה חזק, והטבעתי את עצמי.
זה זמן של מספרים.
תברחי, תברחי.
והשארתי מאחוריי שברים, זכוכיות, רצפה סדוקה.
והמשכתי הלאה, חזרה למצולות.
ונתתי לדיו לדמם את שיריה, עוצמת עיניים חזק כדי לא לבכות.
שלפסנתר לא יימאס ממני.
כי לכולם בסוף כן.
וברחתי הלאה.
משאירה בתרמיל מחברת שירים ומשקפיים מספיק כהות לכשיבואו דמעות.
וכל השברים מאחורה.
ואני, פחדנית מכדי לחזור לתקן.
וגם לא יודעת איך.
ווואו! זה קטע ממש טוב!רוש לילה.

דווקא הבלגן, דווקא החוסר סדר והערבוב של המילים עשו אותו ממש איכותי.

 

אהבתי.

 

קצת עצוב אבל.... התפקיד שלי הוא לתת ביקורת. אז נשיקה כי זה דורש ו.. בהצלחה בהמשך, יש כאן כישרון מטורף (:

אווץ'.הדובדבן שבקצפת

מדויק, מעביר את התחושה, חד בצורות מטורפות.

דימויים מדהימים.

כמו סכין מנתחים. חתך עמוק, ישר ונקי.

מדהים.

כל כך אמיתי ויפה...רון א.ד
אהבתי!
ואו. מהמםם.מוריה^^^
ככ אמיתי ומדויק..בדד...אחרונה

נגעת בי בול..

התחברתי ממש..

כוח החיים זולגThe bean
כוח החיים זולג
מבין שפתיים חשוקות
עיינים עצומות לב פראי
דפיקות חזקות
נואשות

והאושר חומק
כמו לא היה קיים
לעולם לא נודע לא ידע
ומנגד יביט הצל המבעית
יחפש רסיסי אהבה

והנני ניצב כאן חרש
נזכר בצלילים של ילדות
מבעד לערפילי התכלת
ממשיך בקול ענות
למות
איזה עוצמה!!דוסה
משהו נדיר. מהופנטת למילים של הבית הראשון...אחד מהשירים הטובים ביותר שקראתי כאן!
מהמם ממש! אהבתינקודה טובה
ל ג מ ר י !!!דניאל55
הבית הראשון באמת מהפנט.אורושקוש

שיר פסימי אבל כתוב נהדר!

^^ בשיר הזה אני באמת יכולה להגיד שאהבתי הכל.רוש לילה.

חוץ מהעצב, אבל זה לא נחשב..

 

המעגליות הנפלאה בשיר מוסיפה מאד. חרוזים טובים. ומסכימה עם כל מה שאמרו לפניי.. שיר טוב!

האדרנלין הנואש, הפעימותנפתלי הדג

פשוט מרגישית את האוויר בכל רגע

המסע לאורך השיר, למעלה ולמטה.

הלב שלי פעם איתך.

אני דווקא חשבתי שהסוף הכי מוצלח~מישי~

טוב אבל אני קצת משוחדת בעניין של שיבוצים.. (קול ענות..) קורץ 

 

השיר מאוד מוצלח. השפה והתחושות שאת מעבירה...
 

ואולי, ניתן לעצור את הזליגה ולא להמשיך? בהצלחה!נשיקה

יפה! כתוב מעולה!דוד ה.
אבל מה עם קצת שירים שמחים
וואו!הדובדבן שבקצפת

פשוט... פשוט וואו. אין מילים.

תודה לכם.The bean
וואו. פשוט וואו.בדד...אחרונה

מהמם!

הילדה שהייתי.רוש לילה.
שכחתי מהמחשבות שלי היום
איני עוד הילדה שהייתי
גדלתי להיות אני, אז פתאום
כלום כבר לא מה שדמיינתי.
 
​זוקפת ראש, וזוקפת את עצמי
הולכת ישר כמו כולם
השקט נסתר, הוא רק בשבילי
​מחייכת שם, הכל רק לא כאן.
 
​לא הפכתי לחזקה יותר עכשיו,
 אלא הסתתרתי עמוק   
ובלי לראות, עוד עולם נחרב
לברוח זה לא לרוץ רחוק.
 
מבט בעיניים זה לא כמו מילים,
גם אני יודעת לראות
אך לא תמיד מצליחה להבין,
מצאתי יותר מדי תמונות.​
 
שכחתי מהמחשבות שלי היום,
כי אני לא הילדה שהייתי
טוב לי להיות מי שאני, פתאום
ולשכוח כל מה שדמיינתי.​
נוגענולאית

 

 

בס"ד

 

נוגע בצורה יפה, בנקודה שאנחנו מבינים שאנחנו כבר לא ילדים, ולא האנשים שהיינו כשהיינו ילדים.

יש כאן צער ועצב על שכבר לא אנחנו לא רוצים וחולמים ומדמיינים אותו הדבר, השתנינו,

אבל גם שמחה על מי שאנחנו כעת.

 

פירשת יפה את כוונתי בשיר הזה. תודה לך רוש לילה.אחרונה
עיבוד לקטע שחברה כתבהזורמת עם החיים

הזמן חלף מהר בלי שהרגשנו
אבל אל תדאג אותך לא שכחנו
אתה פה איתנו, מלמעלה מתבונן
בלי שארגיש אתה שומר שלא אתחרפן

כל יום תפילות ובקשות שאזכור את ילדותי
את הרגעים ההם מזמן שעדיין היית איתי
אתה מלאך עכשיו, אותך לא אשכח
אמשיך להעריך אותך, איך שהיית תישאר תמיד כך

רוצה לחבק ,אליך צורחת!
זכיתי להיות ביתך עם ילדות בלתי נשכחת
מסתכלת בתמונות, שומרת רגעים
תודה שהיית לי אבא גם בזמנים לא פשוטים.
 

תגידו לי שלא פספסתי ת'הזדמנות הזאת.הדובדבן שבקצפת

2 לילות של מדורות, אש, אור, גחלים, עשן, דימויים מטורפים,

ופתאום קלטתי שלא כתבתי כלום. פשוט כלום.

אני עדיין בשוק.

לא נראה לי שיש כזה דבר לפספס מוזהיוני
או שיש או שאין.
בטח שיש.משיח נאו בפומ!
תנסי לשבת בשקט עם עצמך ולהכנס בחזרה לאווירה..
לשחזר.. להזכר ברגשות, במילים..

מקווה שזה יחזור..
וואיי.נכוןןתמונה.אחרונה
תהילים לרפואת אורי יונתן בן מלני מרגלית!!renanushy2555
ניסיוןסחת משומקום
שברים.
דלת נעולה.
שקט. רעש. לאף אחד כבר לא אכפת איך ולאן. מרחפים בין מציאות לדמיון. מגנט המציאות חזק. חזק יותר מכל דבר אחר.
ואתה נשאב.
אתה נשאר מבולבל. אתה אפילו לא יודע מה אתה רוצה מעצמך. אתה רוצה לברוח אפילו ממך, כי יש שם משהו שאין לך מושג איך להתמודד איתו. ואתה מוציא את זה על כל הבא ליד.
אתה מתוסכל.
אתה אפילו לא יודע למה אתה עושה דברים. למה אתה מתעצבן מדברים שטותיים כל כך. אתה כבר לא מכיר את עצמך.
או שאתה פשוט מתחיל להכיר את עצמך, ואתה לא רוצה להכיר בזה.
לא רוצה לחשוב שזה אתה. כל הכלום שיש שם. פחד מוות.
אולי זה סתם מצברוח?!
אתה משתגע.
קודם כל ברוכה הבאה!דוד ה.אחרונה
דבר שני: לא לגמרי הצלחתי לעקוב אחרי מה שכתבת.
אבל הסגנון נראה מבטיח. תמשיכי לנסות
דוםThe bean
עבר עריכה על ידי The bean בתאריך כ"ב באייר תשע"ד 13:54
דום
שתיקה נישאת כהד
שיקשוק חרבות מצטלצל
בינות לדימדומי הערביים
חשיכה

עיינים
ניבטות מתוך האין
שדים שולחים ידים
מאות פיות צורחים
אלם

דם
ניתז מכל עבר
הס הופך פניו
רוח סוערת סוחפת
חשיכה.
נתיבים לשבתרון א.ד
הו א-לוקי-

מה ארכה הדרך,
מה יפו סיפורי נתיבים
מתפתלים עדי ים חסר אופק.

מה נעימה לחישה 
ממתיקת סוד
על צל נוטה אחוז חרב
תחת שלהבת נר 
מרצדת לקראת ערב,
ביו קירות חדר 
אפוף אדי מקטרת.

מה יפתה שכיבה 
על מצע שפך העשב,
בסופה של הדרך 
הנמשכת
אלי שבת קודש.
מקסים!אורושקוש

קודם כל- כמו תמיד- אווירה קסומה, רגועה..

 

ורק רציתי להגיד שאני מקנאה- החלום שלי זה לכתוב שיר על שבת..

שבת זה משהו כ"כ משמעותי בשבילי בחיים ועדיין לא הצלחתי לכתוב עליה שיר..

 

תודה רבה!

התחברתי ממש..

איזה יפה!!ארמונות בחול
הבית הראשון הכניס לאווירה כזו חלומית;)
שיר יפה. והחרוז ערב-חרב ממש במקום.
יש משהו בשירים שלך שהם לא צריכים חרוזים שילכדו אותם.. הם בנוים ככ יפה(:
רשות הדיבור! עולם קטן! זה היה שם השבת ^_^רוש לילה.

יפה כרגיל

תודה רבה!רון א.דאחרונה
אני שמח מאוד לקרוא את התגובות הללו. השיר הזה נכתב באמת לפני שבת, יש משהו באווירה של השעות האלו לא משנה איפוא אתה נמצא שפשוט עושות את זה...

תודה!
קטע קצרהחלקיק האלוהי
שלמה אמר בחכמתו אין חדש,תחת השמש,אבל טני ברוב טיפשותי לע הבנתי שאין חדש תחת השמש עד שפגשתי אותך לא יכול לדמיין עולם בלעדיך

בשבלי אין חדש תחת השמש אם את לא איתי ,רוצה להיות איתך לעולמים.

שאהבתנו תלהב כמו השמש וששום דבר לא יוכל לפגוע באהבתנו כמו שאף אחד לא יכול לפגוע בשמש ו נתגבר על כל המכשולים

נגרום לפרחים ללבלב ולעצים לצמוח ולספק לעננים מספק כוח בכדי שיפריחו את השממה שמתחוללת בעולם.
שלי לעולמיםארמונות בחול
האמת שנטעתי
בשבילים של חיי
פרחה בשדותיהם של זרים.

והתקווה ששמרתי
ליום חורף גשום
חיזקה אנשים אחרים.

אך האמונה שהושרשה בי
עוד מבטן אימי
שלי היא לעולמים.
מקסים!! כ"כ יפה..ואוSee the pain
קולע~מישי~

מקסים!

ואוו!!איזה מהמםםתמונה.
וואו!!אהבתי..בדד...

תודה!

תודה(: כיף לקרוא!ארמונות בחול
רציתי להדגיש בשיר שגם אם יש דברים שעברנו בחיים והם נראים חסרי תועלת. אז לכל יש מטרה-"פרחה בשדותיהם של זרים"/ "חיזקה אנשים אחרים".
מקווה שזה הובן(: כי זה בעיקר הפואנטה..
ושוב,תודה!(:
יפה! רעיון מקסים!משיח נאו בפומ!
הייתי מורידה את ו' החיבור במילה "והתקוה".
תודה(:ארמונות בחול
מקבלת את ההערה..אשנה אצלי.
זה יפיפה!אילת השחר

אמת מארץ תצמח, ולא תמיד באדמתנו.
תקווה שלפעמים נדמה שהיא מורעפת עלינו משמים כטיפות גשם קטנטנות, לא תמיד יורדת עלינו.

 

אך אמונה לא תלויה בזה או בזה. לא בארץ ולא בשמים.

היא בתוכנו פנימה. זורמת בעורקינו, כמו שורשים שהם עורקי האדמה.

 

שמרת על חריזה בכל טור שלישי, בשיר שלושה טורים - שלוש הוא המספר הכי קטן שיש לו יציבו כלשהי מכוח עצמו.

גם כאן, האמונה - שנובעת מבפנים היא כמו רגל שלישית , מחייה..

 

עלי והצליחי!

תודה(:ארמונות בחול
גם על התגובה המושקעת
או שהסברת לי מה כתבתי או שזו פרשנות משלך
תודה רבה(:
יפה...געגוע..
אכןרון א.ד
בימים גשומים כאלו הדבר שצריך יותר מכל זו אותה אמונה...

אהבתי מאוד לא רק בגלל הכתיבה הטובה אלא גם בגלל שהצלחתי לקחת את השיר הזה למקום האישי שלי.
תודה(:ארמונות בחול
כיף לשמוע!
אהבתי ממש מרב.
יפהיוני

הבית הראשון הוא נכון ויפה מכולם. יש בו עומק אדיר. 

וכן, הפואנטה שלך חזקה.. 

באמת חזק, ויפה!אורושקוש

יפה מאוד!דוד ה.
לא קצת קשה להעלות שירים שנכתבים מהלב?
תודה(:ארמונות בחולאחרונה
קשה. אבל השיר הזה מספר תהליך שעברתי.. תהליך התבגרות אפשר לומר. קודם השיר הבשיל בתוכי ואחרי כמה חודשים פרסמתי אותו. וגם עצם זה שלא מכירים אותך זה יותר קל..
אפשר לומר ששירים שהם יותר אישיים שמורים במגירה;)
מה שבין לביןאורושקוש
עבר עריכה על ידי אורושקוש בתאריך ט"ז באייר תשע"ד 15:58

מה בין חלומות מציאותיים

למציאות חלומית,

איזה מהם אמתי.

 

מה בין שתיקות זועקות

לזעקות שקטות,

איזה מהם שומעים.

 

מה אם נחליט לחיות בין לבין,

פעם פה פעם שם.

ומה אם נדלג על קביעת הגורל-

איזה מהם הוא הנכון.

 

מה בין חשיכה מוארת

לאור מוחשך,

איזה מהם מכאיב.

 

מה בין הליכה אטית

להאטה בהליכה,

באיזה מהם מתקדמים.

 

מה אם נחליט לחיות בין לבין,

פעם פה פעם שם,

ומה אם נעצר לקביעת הגורל-

ונמצא אצל איזה מהם פתרון?

וואו. פשוט וואו.מקום אחר

קלעת בול.

מקסים. מקסים. מקסים.

כתיבה מדהימה.

אחד השירים היפים ביותר שלך!!

אהבתי כ"כ.

אין מה להוסיף..

תודה

תודה רבה ושבת שלום!אורושקוש
את גדולה אחות!! זה אדיר!! שיר .. מעולה!!רוש לילה.
מהמם!!וואו...בדד...

ממש אהבתי את הבית שני..

יפה מאוד! אהבתי!דוד ה.
אדיר!!!!דוסה
הכנסת בשיר הזה את תמצית החיים ( לפחות מבחינתי)...הבית הראשון כואב מרוב שהוא נכון! תודה.
תודה רבה, לכולם! שמחתם!אורושקוש


ואוו!ארמונות בחול
זה פשוט שיר שאם היתה לו מנגינה אז הייתי שומעת אותו כל הזמן.!
מהממם. הרעיון מיוחד וככ התחברתי.
"מה אם נחליט לחיות בין לבין,
פעם פה פעם שם.."
מהמם. כל שאר הבתים יפים! אבל הבית הזה מאחד את כולם.
אהבתי מאוד!
תודה לךאורושקושאחרונה


טיפהעקבות בחול.

 

במקום מרוחק

על ענן 

הייתה ילדה קטנה

היא תמיד חיפשה את העץ שעליו היא תנשור עם הגשם

חיכתה כבר להפוך לטיפה ולתת המון

היא חיכתה לעץ שלה

בידיעה שהוא עוד יבוא

 

..

עברו שנים הילדה עוד הייתה על הענן

אבל הילדה כבר לא הרגישה ילדה

היא גדלה

וחשבה שהיא כבר יכולה להפוך לטיפה שתתן המון

מהענן היא ראתה המון עצים

והם חיכו לה

והיא רצתה לתת

היא רצתה להפוך כבר לטיפה

 

..

יום אחד

היא ראתה מהענן שלה עץ גדול

עץ מדהים כמו שלא ראתה בחיים

היא ביקשה מהענן לרדת עם הגשם הראשון

אבל הענן שלה סירב

הוא אמר שאחרי הכל היא עוד ילדה

אז היא הבינה את הענן

היא ביקשה מהענן לשנות כיוון

כי היא שונאת את העץ הזה

אבל כל פעם שהענן זז היא כמו נשאבה חזרה לאותו מקום

מעל העץ שלה

מכוונת כולה להפוך לטיפה

 

..

יום אחד חייך לה העץ

באותו היום הם סיכמו שהיא תהיה הטיפה שלו

וכך כל יום כשסייר הענן שלה בשמיים

כשהגיע לאזור של העץ

הילדה הייתה מתגנדרת ומחייכת לעץ

והעץ חייך לה

 

..

יום אחד כשהם חייכו

גילתה הילדה שלמרות הכל העץ הוא לא מה שהיא חשבה

פתאום היא גילתה שהעץ הוא עץ באובב

שאסור לה להיות הטיפה שלו

אבל היא כל כך רצתה

 

___

פעם הייתה ילדה שאהבה לשחק בבית בובות

היא מצאה את הנסיך שלה

אבל הוא היה רק חייל מעץ

 

הנסיך שלה לא היה קיים

בדיוק כמו שהיא לעולם לא הייתה ותהיה טיפה

מעולהנפתלי הדג

מקסים כל כך, התמימות מועברת בצורה מושלמת וכך גם התהליך שעובר.

תמשיכי!

 

(ו.. לא הבנתי למה אסור לה לרדת על עץ באובב- הנחתי שכיוונת לנסיך הקטן ובכל זאת..)

אווצ! פגעת בי חזק! מילה שזה כאב עכשיו.רוש לילה.

קטע טוב, קצת לא מובן אבל לא קריטי, את הרגשות ואת התמימות העברת בצורה מעולה, זה מה שחשוב

 

בהצלחה בהמשך!

מצטרפת לקודמיי..אורושקושאחרונה

גם אני לא לגמרי הבנתי את המשמעות עד הסוף. אבל זה קטע חזק!

לראות.רוש לילה.
אני דומעת בין הרבה חברים
ומחייכת רק אל מי שמבחין בי
כולנו ביחד זה המון אנשים
לא כולם צריכים לראות אותי.
 
למדתי לדעת, אין היגיון בכאב
עומדת בפני דלתות נעולות
ומשהו בי קופץ פתאום, רעב
מחפשת עוד פתח בחומות.
 
פעם השארתי את עצמי, לבד
צוחקת לעצמי באיזה סוד
אם רק לא הייתי בורחת עכשיו
יכולתי לחזור לנסות לא לרעוד.
 
נושמת אויר קר שמקפיא אותי
ומביא לי את הימים האחרים,
אולי הימים נשארו אותו דבר
ורק אני עברתי אלף שבילים.
 
אני דומעת בין הרבה חברים
ומחייכת רק אל מי שמבחין בי,
הרי בכל זאת לא כולנו שווים
ולא כולם צריכים לראות אותי.
ווואאוו!! ממש התחברתי..דמעות....במבה!!!
ממש מזדהה..ממש יפה!!Elishva
מקסים.אורושקוש

אני פשוט אוהבת את השירים שלך!

תודה רבה לכולם רוש לילה.
אויי.זה יפה כמו שרק את יודעת..אאבבגג

איך זה שתמיד את מדובבת אותי? המום

יוואו!!מדהייםם!תמונה.
עצובSee the pain
שיר יפה מאודרון א.ד
כתוב טוב, את יודעת לשלב בשירים שלך חריזה זורמת יחד עם כתיבה כנה ונוגעת...

יפה!
נראה לי שאת כבר יודעתסגולה להצלחה!!

כמה אני נהנית מהכתיבה שלך חושף שיניים
אין לי כוח להסביר את התחושות שמעבר למילים. פשוט להרגיש לתוך עצמי. זה מספיק. (:

איזה יפה!ארמונות בחול
ואוו. שיר מהמם!
מיוחד ממש..
"אם רק לא הייתי בורחת עכשיו
יכלתי לחזור לנסות לא לרעוד"
שורות יפות שמביעות הרבה..
אהבתי(:
וואאווו.סמיילי שמח

בד"כ אני לא מגיבה אבל חייבת
מהממת את!!

תודה, ממש משמח לקרוא את התגובות האלה! רוש לילה.אחרונה
בגרות באנגלית!ארמונות בחול
עבר עריכה על ידי ארמונות בחול בתאריך ט"ו באייר תשע"ד 01:31
אותיות המרקדות על הדף
וצלילים הפותחים במחול
כמו מייצרים מציאות אחרת
שצבעתי לעצמי במכחול.

הזמן דוהר במרוצה
והשעון כמו מבשר לרבים
שהנה עוד תכף תבוא השעה
לחופשי נצא מאושרים.

אך האותיות והצלילים
כמו מחזירים למציאות
שלא הצלחתי לתרגם לבדי.
ואולי זה פשוט לא בשבילי
לעבור בהצלחה את שאלון E

***
כתבתי את זה באמצע אנסין..
חצי מיואשת. חצי מקווה.
בהצלחה לכולם בבגרות באנגלית מחר!!
חחח... ממש חמוד. מזדהה מאוד. א"ר
חחח תודה(:ארמונות בחול
חחחח יפה, קצב קליל וטוב, אהבתי רוש לילה.אחרונה
מפלים.אאבבגג

מעיין דמעותיי

עוד ממשיך לפכות

חרש חרש צולל

ומטביע רכות

לא יכולים לכאב

לא טיפה ולא רעם

רק זולגות הדמעות

אותו צליל, אותו טעם.

מפלי היאוש

סוחפים הם יגון

אבודה וטובעת

לאור בוקר ראשון.

מעיין דמעותיי

ממלא את כולי

ושוב אין מי שיראה

את העצב שלי.

________________

כבר מלא זמן לא הצלחתי לכתוב, ויצא מוזר ודיכאוני..

בעע.

אוף, למה את לא שולחת לי גם?אווזה.אחרונה

אני מחכה לךך

 

והלוואיי תשמחי לי..

שלוםSee the pain

בסייעתא דשמייא.

 

בין שמיים וארץ.

בין תהומות לרקיע.

בין מציאות לדמיון.

ביני לבין עצמי...

אני חוזרת תמיד לאותה מציאות,

מציאות נושכת שפתיים.

החדר דומם...

הקירות צועקים...

וראשי כלפי מעלה,

מחשבות על העבר.

תהייות על ההוה,

ולא רוצה לחשוב על העתיד.

הבטתי לעבר החלון.

אנשים הולכים לכאן, ולשם.

ורק אני בחדר בוכה...

דמעה אחר דמעה,

והכר ספוג דמעות..

מחכה ליום שניהיה שוב יחדיו.

אסתכל על הכר שהיה רטוב מדמעות,

אסתכל עלייך, יחייך חיוך מעורפל.

ואבטיח שלא אעזוב,

לעולם לא...

 

היי(:ארמונות בחול
לא ממש יודעת מה להגיב..
רק להגיד לך שקראתי.
וכל דבר לטובה..בעז"ה יהיה בסדר!
שיהיה המון בהצלחה!!
תודה.See the pain
עבר עריכה על ידי ~הודיה~ בתאריך י"ח באייר תשע"ד 16:54

התקף..See the painאחרונה

בס"ד

 

התקף,

ועוד התקף.

וזה חוזר.

מנתק אותי מהמציאות,

חזרה אל געגוע לא נודע.

אי שם, בין קוצים ודרדרים,

ראיתי פרח.

מאז עייני לא זזו ממנו.

אבל, מבקשת אני לשכוח.

למחוק את הזכרון ההוא.

לחיות רגיל,

ללא התקפים,

געגועים...

זו שפת הדממה בין שתי לבבות רחוקים.