פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 563)

האוויר הקריר של הלילה הנעים את ההליכה לצידו של הנהר הגדול.
חום היום המתיש נשבר ואיתו המועקה שאחזה בליבו של הנער.
תחושת קלילה ורגועה פשטה בגופו, וצלילי המים השוטפים הרגיעו את עצביו.
ממש בעיקול הנהר, נצץ דבר מה. צד את עינו הפקוחה והסקרנית ורגליו נשאו אותו

היישר אל העיקול. דבר מה נח שם, נחבט בגדה, אורו של ירח חיוור מעט טישטש מעט האיר את הדבר.
החפץ החלקלק והקר, נמשה לאיטו מן המים, מאמץ את גוף הנער החסון. מאמץ נוסף לקח להביאו אל 
מקום מואר.

חפץ מוזר ומתכתי, עמוד מסולסל, בעל כפתור אחד בבסיסו שכב מולו. מעליו אור הניאון מאיר ברכות.
סקרנות אחזה בו. ידו נגעה בכפתור, מבקשת לגלות את הסוד.
ללחוץ או שמא לא? וכי יש סכנה? או שאולי הסקרנות היא שתהרוג אותו?

הוא עצם עיניים וספר לאיטו לאחור. במהירות לחץ על הכפתור והתרחק.
דבר לא קרה. הוא ניסה שוב במהירות, אך שוב לא קרה דבר.
הוא לחץ ארוכות, ניסה ללחוץ בקבוצות של שתיים או שלוש.
שום דבר לא נע ולא זע במכשיר המוזר.
למחרת הוא חזר, העמוד היה שם אבל גם איש זקן.
"אתה הוצאת אותו?" הוא שאל את הנער,
הנער רק הנהן, הוא לא אהב לדבר עם זרים. בטח לא כאלו עם זקן.

"לחצת על הכפתור?" הנער המשיך להנהן. הזקן צחק והשתנק קלות.
"מצויין!" אמר הזקן בקול והתיישב על העמוד, כשפניו לכיוון הנהר.
"אבל זה לא עושה כלום" אמר הנער פתאום ושבר את שתיקתו.
"זה בגלל שאתה לא חושב מחוץ לקופסא" ענה הזקן כשהוא מושך בכפתור בחוזקה.
שניות לאחר מכן המשיך הזקן לרכוב על עמוד המתכת, מבריק בעיקול הנהר הגדול.
והנער חזר להלך בחום המעיק. לא, אני ממש לא אוהב זרים עם זקן. הוא חשב לעצמו.

אהבתי..

והמשפט האחרון

לצאת מחוץ לקופסא,

קופסא קטנה ללא צורה,

סגורה הייתי בה,

השתחררתי? אני כלואה!

כלואה במחשבות,

כלואה במעשים,

כלואה בשיגעונות,

אני כלואה בחיים!

והקופסא,היא מחזיקה אותי,

הקופסא מציבה לי גבולות.

היא פשוט מין קופסא כזאת,

כמו קופסא מהאגדות.

היא תמיד שומרת עליי,

מחזיקה אותי קרוב.

וכשיוצאים ממנה,

כולם אומרים- זה טוב.

ואם אני פוחדת ולא רוצה לצאת,

אם אני רוצה בתוך קופסא להישאר,

לא רוצה החוצה, לא רוצה לצאת,

רוצה לשבת לי בשקט, בגבולות שיש!

מתן איזה יפה אהבתי מה שכתבת! זה מה שנקרא כתיבה מחוץ לקופסה;)

וזורמת, גם אני כתבתי משהו באותו כיוון

אעלה אותו בשעה יותר פנויה...

ביי בינתיים

שיר פשוט מדהים!!

חסד אלוקי.באמת!! אשרייכם שזכיתם..

קודם כל פידבוק רציני לכל הכותבים המוכשרים!!!

אין אין אני קוראת והלב שלי עושה סלטות....

עובר אורח-חזק ביותר. אהבתי את היכולת לכתוב שיר ארוך ללא מורא, זה יפה בעיניי, כתיבת שיר ארוך מקיפה את הנושא מכל הכיוונים ומכניסה את הקורא עמוק יותר לרגשות, כתיבה מצוינת, נוגעת, כל מילה מקסימה יותר מקודמתה...וואו.

מוריה (באנגלית;))-קצר וקולע...אלו החיים חיי הנדודים. השורה האחרונה קצת הפריעה לי, כל השיר היה נורא מלוטש והיא הרגישה לי קצת בוסרית....אבל בכללי-יפה מאד!!!

משורר מדורות-שיר יפה...עמוק. כישרון אמת.

השיר שלי:

הנביא כבר ניבא שזה אבוד מראש.

אומרים, המצפן שלה מצביע על דרום.

הגיל, הו הגיל החליף קידומת יותר מפעמיים.

במודעות הדרושים היא לגמרי פסה,

ומתחום הכלכלה ממנו היא מגיעה-

האחוזים שואפים לאפס.

והיא, צחקה ליודעי העיתים.

תיפח רוחם של מחשבי הקיצים,

כך קרצה והפנתה את גבה.

ניערה מעליה בקלילות את כבלי המושכות

ודילגה אל ראש הצוק הנושק לגבול שמיים.

שם, עצרה לנוח בנקודת התצפית,

מהנהנת בחיוך אילם לקולות,

שבלהג קל כמעט,

דוממו לה את המנוע.

הדימויים מעולים!

"אומרים, המצפן שלה מצביע לדרום" ממש אהבתי!

והסיום יפה מאוד

מאוד יפה. אני בד"כ לא אוהבת כשמכניסים סתם נופים לשיר (ים, יער וכו') 

אבל הצלחת לעשות את זה בצורה נכונה ומרגשת

ואהבתי ממש את השאילה מהנסיך הקטן.

זה כבש אותי 

ההשאלה מהנסיך הקטן שיגעה אותי.

מדהים מדהים מדהים!

מורידה את הכובע בפנייך

אסור לפחד!!!! צריך להמשיך את החיים

במלוא העוצמות והעוז,

הרי זה מה שמפריע למנוולים,

שאנחנו ככה מסתובבים חופשי ובביטחון.

ואת זה הם מנסים להשבית...

"לא תירא רע כי אתה עימדי..."

אך כתבת יפה מאד!!!

הבית הראשון פשוט ממוגג

מעדליות נהדרת, חריזה מושלמת

פשוט ואוו אחד גדול!

אבל בהמשך משו מתחיל קצת להתפרק
בבית השני השורות מקבילות בדו סיטרי

אך לא הקפדת להשאיר גם את מבנה השורה סדיר

וזה מציק בעיינים והורס את החן שבבית...

השלישי מעורפל ונוגע

יש בו מין כאב עמום שאיני יודע את פשרו

אך הוא בהחלט נגע בי.

הבית החמישי משתלב מדהים

אך גם בו בחרת להרוס את המבנה הסדיר

לו רק היית עושה כך גם את הבית שלארחיו זה היה מושלם

אך זה קצת צורם בעיינים שבבית האחרון בחרת שוב לשוב למבנה המאורגן והסדיר שלך.

ושוב משו במבנה השורות בבית האחרון לא מסתדר

נותן הרגשה של נסיון חריזה בכוח במקום שיזרום טבעי וחבל שכך...

אבל בכללי שיר מדהים! אהבתי ממש!!

ווואו!!!

קטונתי,

אבל לא הבנתי על מה השיר מדבר....

אבל יש בו משהו כ"כ נוגע....קראתי אותו שוב ושוב ושוב....הוא יפה!!

האמת אני קצת שמחה שלא הבנתן. ב"ה

באמת את הבית השני והאחרון הייתי צריכה לשנות כדי להעלות לפה, מסתבר ששמים לב 

זה שיר כל כך כואב...

אני אשמח לדבר איתך, יש לי מה להגיב אבל אני מעדיפה להגיב באישי ולא כאן.

כל טוב!

משמעות ממש עמוקה ויפה..

זה במקרה עובר אורח?

השיר הזה כואב!! שיר מדהים!! ממש! אני כל כך חסרת מילים, בקושי נושמת!!

נגעת בי עמוק מאד

זה מדהים

רציתי להוציא את הקטע הזה מהאינטרנט ולא היה לידי מחשב אז החלטתי פשוט לכתוב משו מעצמי..

תודה!

כתבתי את זה לכמה אנשים שנפרדתי מהם השנה..

ולכן גם פירסמתי עכשיו

אין לי מילה אחרת

תודה!

פשוט יפה..

יש בזה משו שובה לב

ממש ממש טוב!! נהניתי לקרוא. נגעת בי חזק. הסוף עצמתי במיוחד

תמסרי לה שזה מדהים, ושאני מקווה שזה לא נכתב על מציאות חיים כלשהיא

את השורה האחרונה לא אהבתי...

הבנתי את כוונתך אבל הייתי מנסחת אחרת.

אולי מגיע אל קיצו...

וקיצו זה לא תמיד סוף סופי.

מוות לעומתו מאוד כן

תודה.

אמנם את רוב דברי אמרתי לך באישי

אך גם כאן אני רוצה להביע את התפעלותי

לנוכח כישרונך.

הדרך שלך להביע בכתב את אשר על ליבך גורמת לי לקנאה עזה

קנאת סופרים.

אגב אל לך להעלב מך שלא הגיבו לך,

חלק מאלה שלא הגיבו לך עשו זאת כיון שהיו פשוט חסרי מילים

ויש כאלה (שלצערי) הכניסו את הנושא שעליו את כותבת

ל"ספר החוקים הלא כתוב של הפורום" בתור טאבו

(ביחד עם שירי אהבה למינהם)

חבל... הפסד של שירים וקטעים כל כך נפלאים ומרוממים שלו רק יתנו להם את מקומם הראוי

יגיעו לגבהיי מרום...

לכל דבר שבעולם יש כוח לטומאה ולקדושה, הכל תלוי בשימוש שעושים בו.

וזוהי בדיוק הבחירה החופשית...

ההכרזה הזאת "אני עומד למות" דקרה אותי . משפט פשוט שאוצר בתוכו דברים .

אהבתי את מבנה של המשפט הזה

"רגיל, ומשעמם, ואפרורי."

הפסיקים הזכירו לי להפסיק לרגע . לא לאבד את ההווה .

בכללי אהבתי את הצורה שהכל פה כתוב , את השפה החצי עניינית חצי מתוודה , מבקשת .

יש פה כל מני משפטים מסוימים שאהבתי מאוד , וכשהכל מתחבר למה שאמרתי למעלה זה פשוט .. |מתפעל|

מחכה להמשך , בהצלחה

"עיוור נוסף במקום המסנוור ביותר עלי אדמות.

-העולם."

איזה יופי

ממש כיף לקרוא! ממש ממש!

שימוש יפה בביטויים, במקומות מתאימים.

אהבתי שהאנשת את הכלים (מלשון אנושי)

הצלחתי ליצור אוירה קסומה כזאתי, מרתקת.

אהבתי היותר. קבלי ח"ח

כדאי לכם לקרוא!

בקריאה ראשונה זה מרגיש שהקטע שלך הוא "תמונת הראי" של הסיפור עם העקבות בחול, שבו בזמנים הקשים רבש"ע מחזיק אותנו על הידיים.

תודה.

לא יודע, אבל אני אוהב את השולחן, הוא נותן בסיס כזה... 

הגלישות זה מכוון, להשאיר אותם קצת רוחניים, לא לקרקע אותם עד הסוף.

ולא יודע ;)

אם הייתי יודע זה לא היה נגמר ככה.
 

אהבתי את המשפט החזק שכתבת-

בסטיית התקן של הספק תמיד יש מקום להכיל

עוד מספר.

כתבת בצורה שאפשר להתחבר בקלות והמחשת את הסיטואציה ממש טוב!

ההתלבטות במי לבחור באמת קשה..

בהצלחה!

ההקבלה של שלשת הדברים לבית דין יוצרת דימוי שבהחלט מעביר את המסר בצורה כל כך חיה

ובועטת, תודה רבה לך

הצגת את המחלוקת המוכרת בין שלושתם בצורה מעולה.

לא פעם יוצא להתמודד איתם, ולא תמיד מודעים להשפעה של כל אחד...

תודה רבה!

ממש הרגשתי את הגלים שמתנפצים על חופי נשמתי. מהמם. כואב. אהבתי.

צר לי שלא הגיבו לך, אך הסיבה לכך נעוצה דווקא בגלל מעלתו

מעטים הם אלה שהבינו את העומק שבשירך שהיו מסוגלים להתחבר למדרגה הגבוהה

שממנה נובעים שירך,

לא הופתעתי לראות שדווקא רוש לילה הגיבה לשירך

גם השירים שלה מזכירים במובן מה את שירך

העומק, דרך התיאור הנשגבת

הכתיבה שלך ושלה הם כמה ליגות מעל יתר הכותבים שפה,

אתם שייכים לאותו דור של שפת ארץ ישראל הנפלאה,

את שמטיבים לתאר את רחשי ליבכם,

שניצבים בשורה אחת עם גאונים מסוגו של עמיר בניון ודומיו

תודה לכם

תודה לשניכם!! חייל ומשורר, לך- על השיר המדהים שזכיתי לקרוא,

משורר מדורות- על הטוב שאתה עושה לי בלב!!