אומנם אני בת וכתבתי את זה בלשון זכר
אבל אני בטוחה שתתמודדו
ניצב כאן מולך מלך המלכים.
חלקיק עפר בין כל האנשים.
האם תשמע לתפילותיו של גרגר קטן?
שרק רוצה שתגאלו מכאן.
הרי כבר מסופר על הבעל שם טוב,
שסיפר על תולעת שחיפשה מקום מוצל וטוב,
ואז אי שם מלמעלה התעופף לו עלה היישר עליה
כדי להגן על התולעת מפני השמש שמעליה.
התבטיח לי שאת קולי תשמע?
גרגר עפר קטן שקורא מתוך רעש ומהומה.
נמאס לי לבכות בימים ובלילות
ורוצה שתעזור לי כמו לתולעים הקטנות.
רוצה לדעת מה אומרים..
ברור לי למה בלשון זכר..ואין על כך טענה ומענה.
הרי אין דבר כזה גרגרת חול...
בשיר שלך יש התכתבות עם השיר שמבצע אברהם פריד
עלה קטן
עומד לו עץ בצידי דרכים
מושיט לצד ענפים רכים
ולפתע עלה קטן נתלש
על הארץ הוא גלש
צדיק עובר שם ומתפלא
ושואל הוא את העלה
אמור נא מדוע ועל מה
הושלכת לאדמה
והעלה לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
הענף לפתע פתאום נרעד
ואותי השליך לעד
ענף, ענף הממונה
אולי תתן לי מענה
מדוע לפתע אתה נרעד
ומשליך העלה לעד
והענף לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
הרוח לפתע פתאום נשבה
והעלה היא סחבה
רוח, רוח הממונה
אולי מענה תתני לי נא
מדוע לפתע פתאום נשבת
ואת העלה סחבת
והרוח לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
המלאך שלי עלי ציווה
ופתחתי בנשיבה
מלאך, מלאך הממונה
אולי תתן לי מענה
על הרוח מדוע תצווה
לנשוב על העלה
והמלאך לצדיק עונה
לא אני כאן הממונה
בורא העולם הגדול והנורא
לעשות זאת לי הורה
בורא העולם שליט עליון
אולי תסביר לי בהגיון
עלה קטן זה מפני מה
הושלך לאדמה
והבורא הוא בכבודו
מסביר לצדיק ברוב חסדו
הרם משם את העלה
ומה שתחתיו גלה
תולעת שוכבת שם קטנטנה
בודדה היא ומסכנה
על העץ ישבה במקומה
ובקושי רב נשמה
להירדם לא עלה בידה
כי השמש בעוז יקדה
וקראה אלי בורא הצל
תן לי גם קצת צל
מיד הוריתי למלאך
את הרוח הוא שלח
היא על הענף נשבה
ואת העלה היא סחבה
לתולעת באדמה
והוא הסתיר לה את החמה
והתולעת הקטנה שקעה לה בשינה
מפאת אורכו של השיר, לא רוצה להלאות את מי שלא מעוניין לקרוא אותו כעת.
בשיר שלך ניתן לראות את המרכיב שלא מופיע בשיר עימו את מתכתבת. בשיר המקורי נמצא רק את המוטיבים בעולם המשוייכים לעולם החי והצומח (שגם הוא סוג של חי), ולעולם הרוח (נותני החיות, המפיחים רוח).
את לקחת את המוטיב הדומם, ואת כמו מדברת מתוך פיו. את אמנם מראה את זה מכיוון שרוצה לראות את ההשגחה, אך בלי לשים לב, את בעצם מכוונת את הקורא לשים לב שגם לאותו גרגר, יש את ההשגחה הפרטית.
ואם לא די בכך, ברובד עמוק יותר אותו גרגר, האדם, הוא אולי המושגח ביותר מכולם.
כי הוא בן של המלך.
ניצב כאן מולך, מלך המלכים,
חלקיק עפר בין כל האנשים.
האם תשמע לתפילותיו של גרגר קטן,
שרק רוצה שתגאלו מכאן?
והרי כבר סיפר הבעל שם טוב,(שסיפר) על תולעת שחיפשה מקום מוצל וטוב,
ואז אי שם מלמעלה התעופף לו עלה היישר עליה - נסי אולי לצמצם את מספר המילים, כך המקצב של השיר ישמר.
כדי להגן על התולעת מפני השמש שמעליה.
התבטיח לי שאת קולי תשמע?
גרגר עפר קטן שקורא מתוך רעש ומהומה?
נמאס לי לבכות בימים ובלילות,
ורוצה שתעזור לי כמו לתולעים הקטנות. - נסי לעבד את השורה.אני יכולה לראות שיש פה שורה מפעימה..חפשי אותה.
(אלו השינויים הקטנים שאני הייתי עושה מבחינת פיסוק השיר)
כתיבה יפה מאוד.
עלי והצליחי!
תמונה.לפתוח מחדש את הפצעים.
לדבר.
לחשוב עלזה מזוויות שונות.
להביט. להתבונן.
להבין שזה מציאות אמיתית.
ולהודות.
תמונה.
.See the painבס"ד
בהצלחה :..
לדחוף את כל הזכרונות, לדחוף את כל האנשים
כדי שלא יגע בי אף אחד משם.
לדחוף ידיים מחבקות, המבטיחות את אמונם
לשבת עם פופקורן, לצפות שוב בשקרם.
לדחוף את כל החוויות, הרגשות שעוד חמים,
העט המתענג על דף שכבר הצהיב.
לדחוף את נטע העבר, התמימות והשירים
לצחוק על לב שלא ידע איך להכאיב.
לדחוף את כל הזכרונות, לדחוף את כל האנשים
כדי שלא יגע בי אף אחד משם.
לדחוף כל מי שעוד סביבי, ולהשאיר שם רק אותי
להיות עדות לכל תוהה על קיומם.
#הערה
זהו קטע ראשון שאני כותבת את הפעלים בגוף ראשון כ"שמות פועל" (והאמת שיש סיבה למה בחרתי בזה).
אשמח לשמוע מה דעתכם על העניין 
סגולה להצלחה!!מי שבילה כמוני בשיעורי לשון (ולא מחוץ להם) יודע שבשביל להגיע לשם פועל הופכים את הפועל ל"הוא רוצה ל..."
אז.. גם אני רק רוצה ל.. :-/ אין עוד אומץ לממש הכל.
ממש אהבתי!!
טיפה הפריעה לי השורה השניה בזה:
לדחוף ידיים מחבקות, המבטיחות את אמונם
לשבת עם פופקורן, לצפות שוב בשקרם.
הקטע קצת רציני בשביל פופקורן.. אבל חוץ מזה, מושלם, לדעתי.
הרעיון מדהים. לייק.
הבית השלישי מפתיע וזה מקפיץ את השיר
יפה. אהבתי.
זה כזה מהמם!
מישהי=)זה.. |חסר מילים|
יפה מאוד.
אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה
ואיך שחילקת את הבתים.
הפיסוק לפי דעתי קצת מיותר,
אבל זה מדהים רצח.
זה מדהים איך לקחת את מי שבדרך כלל נמצא בקרן זווית, מי שלא תמיד נמצא במחשבה בזמן שהמילים נכתבות על הדף, והעמדת אותו במרכז.
עכשיו לא המילים הן המוקד. הקורא הוא המוקד של השיר.
פתאום זה שעד עכשיו חשב שלא באמת שמים לב אליו, מגלה שכל הזרקורים עליו.
ואולי זה מה שמכניס להלם. זה מה שגורם לקורא לדמוע.
יש עוד מה לומר...
כעת אין פנאי.מקווה שאצליח להמשיך בקרוב.
בהצלחה.
רוש לילה.רון, שיחקת אותה !
אחותי, לאלפי רבבה היי
בית חדש את מקימה
בית חדש,
ישן
בית תורה, אחותי
בית תפילה ואמונה.
ייתן ה' את האשה
הבאה אל ביתך,
גיסי,
כרחל וכלאה.
אחותי, דודי ירד לגנו
ולגנך, לעדנך בערוגות הבושם
וללקוט לאירוסייך שושנים.
חיו במזל,
חיו בטוב,
חיו באהבה.
היו לאלפי רבבה.
מהאחות\גיסה הקטנה והאוהבת.
מישהי בעולם!
עינים קרועות. מבט מעורפל.
מנותקת. מחוללת. דוממת.
ריקה.
See the painבס"ד.
בהצלחה.
לאחרונה, בשל סיבות כאלו ואחרות (רמז- מאותה הסיבה שלא הגבתי פה בתקופה האחרונה)
אבדו לי כל השירים שכתבתי ושהיו שמורים לי.
הצלחתי לשחזר רבים מהם דרך הערוץ ומקומות אחרים, אך רבים אחרים כנראה אבדו.
יכול מאוד להיות ששיתפתי אנשים פה באופן אישי בשירים שלא פורסמו בערוץת
אם ברשות אחד מהנמצאים (או הנמצאות) יש אחד כזה- אשמח מאוד אם הוא יישלח לי את זה במסר או בשיחה אישית.
תודה רבה
מקווה להמשיך ליצור ולהיות פעיל פה
כבר בערך חצי שנה שאני לא כותבת כלום. לא שירה, לא סיפורים, שומדבר.
התחושה שלי היא כאילו היצירתיות שלי נעלמה בן רגע. אני יושבת מול הדף ואין לי, פשוט אין לי מה לכתוב.
אני כותבת מגיל מאוד צעיר ואף פעם לא קרה לי דבר כזה, ועוד לתקופה ארוכה כל כך.
יש דבר כזה, שיכולת כתיבה נעלמת במהלך גיל ההתבגרות? ואם כן, האם היא תחזור אי פעם?
אני ממש מיואשת 
עזרה, בבקשה!
מוזר, שונה,
לשום דבר זה לא דומה,
דרכו להסתכל,
הדרך שלו לעכל.
את ההיגיון בדבר את מנסה למצוא,
אך אינך מצליחה להבין את דרכו,
דרך מוזרה, מלאה פיתולים,
סיבובים ועוד סיבובים, הם לא נגמרים.
בעיניים עצומות את מגששת באפלה,
בעיניים עצומות למצוא את הגישה שמדרכך אליו מובילה.
הקירות מחוספסים, האווירה מעט חנוקה,
אך משפקחת את העיניים התפאורה השתנתה.
יפה, עדין,
אותו את מתחילה להבין,
את המבט, החיוך,
הצחוק, הגיחוך.
את ההיגיון בדבר את מצליחה למצוא,
אך עדיין לא מצליחה ממש להבין את דרכו.
הפיתולים ממשיכים, הסיבובים לא מפסיקים,
את כבר רוצה לראות את הסוף,
מה שעומד מאחורי אותם פנים.
בעיניים עצומות את מגששת באפלה,
בעיניים עצומות למצוא את הגישה שמדרכך אליו מובילה.
הקירות מחוספסים, האווירה מעט חנוקה,
אך משפקחת את העיניים התפאורה השתנתה.
יש לך כשרון.
אני רוצה להגיב לך על זה בצורה יותר מיושבת (תקף אותי כאב ראש)
אז...שאף אחד לא יגיב לזה..רוצה לערוך...
עלי והצליחי.
דמעה אחת זולגת.
אחריה עוד כמה דמעות מתגלגלות.
מתחרות.
והעין כבר כואבת.
הדמעות חונקות את גרוני,
כאילו מושכות בחוט.
ומגיעות לפי.
הוי,כמה מליחות...
מה אומרים?
עטרת..
, יהיה בסדר. See the pain
במבה!!!אחרונהאת יושבת מסתכלת,
את יושבת ולך חושבת.
את יושבת ובוחנת,
את מה שאת חווה את לא מעכלת.
אנשים הלוך ושוב מולך עוברים,
רצים, ממהרים, נראים עסוקים.
אך במוחך הכל לאט עובד,
מחפשת את התשובה שאותך תספק,
שאותך תעודד.
הם צוחקים, מגחכים,
כה חכמים הם נראים.
ואת מרגישה כה בודדה,
עד שמצאת את התקווה...
היא חומקת, בורחת, נאבקת בך,
לא רוצה להיות שלך.
את רוצה אליו ללכת,
את רוצה אליו לגשת.
את רוצה לומר ולדעת את האמת שאצלו שוכנת.
הם רצים, את עומדת,
את נבלעת, את דועכת.
אותך הם מקיפים,
אויר הם לא נותנים.
ועוד פרצוף חדש עוטף את הפנים.
הם צוחקים, מגכחים,
כה חכמים הם נראים.
ואת מרגישה כה בודדה,
עד שמצאת את התקווה...
היא חומקת, בורחת, נאבקת בך,
לא רוצה להיות שלך.
את רוצה ליצור, את רוצה לראות, לדעת לקוות.
ללמוד לפקוח את העיניים, להצליח את התקווה לאחוז חזק בידיים.
פשוט מדהים.
אני מפחדת להרוס את השיר עם הערות..
תודה!
כתיבה מדוייקת. כואבת. נוגעת. חודרת.
ילדה! זה מקסים! אהבתי.
תודה לך
בהצלחות בהמשך..
בס"ד
כ"כ יפה...
אהבתי, אין מילים...
בהצלחה.
אהבתי מאוד
מישהי=) זה כ"כ משמח לקרוא כאלה תגובות. ;)א"ראחרונהבסיעתא דשמיא!
האור שמעבר לחושך.
איפה הוא נמצא?
האור הזה נמצא מאחורי
הרים, גבעות, פסגות, עמקים, תהומות וצוקים.
אבל איך מגיעים לאור הזה?
בכדי להגיע אליו צריך לטפס על
הפסגות ההרים והגבעות.
ולרדת בזהירות על ידי חבלים וסולמות
בצוקים בתהומות ובעמקים.
אך תוך כדי הדרך הקשה הזאת
נאסוף לעצמנו מזכרות מהמסע הארוך,
אבנים יפות טובות ומאירות.
וכאשר נגיע אל הסוף,
נבנה לנו מזכרת אחת גדולה ויפה.
שהיא תזכיר לנו שהנה-
סוף סוף הגענו אל האור.
וגם אם לא מוצאים את האבנים הטובות והמאירות.
אל יאוש!
הן מתחבאות,
וצריך לחפשם טוב טוב.
עד שבסוף נמצא אותם ונראה רק רק אוווור!
See the painמישהי=)אחרונהאהבתי מאוד!!
צריך לשמור על מבנה מסויים במיוחד בשיר ארוך..
ככה אני חושבת, אבל זה כזה יפה.
בהצלחהה!!
1.
פותחת את פי,
וסוגרת.
רוצה לצעוק,
אך שותקת.
נגמרו לי המילים,
כבר לא אוהבת...
2.
אני חוזרת לפינה,
מצטנפת.
לא רוצה לראות,
אך רוצה שמישו ישמיע את קולי.
לא רוצה להראות,
אך רוצה שמישו יבין לליבי...
ממש אשמח להערות!! תודה..
אהבתי את השני.. פשוט וקולע.
תמונה.ממש התחברתי לקטע האחרון-
לא רוצה להראות
אך רוצה שמישו יבין לליבי...
פשוט יפה!!
ערפל..בס"ד
אין לי הערות, אך כן יש לי הארות.
כל כך יפה.. מקסים.
מישהי=)אחרונהאהבתי בעיקר את הראשון.
מאוד יפה, הכתיבה.
בחלק השני, השתמשת בשני המשפטים הראשונים
בראיה ושמיעה,
במשפט השלישי השתמשת בראיה והלכת להבנה,
אני חושבת שעבדת על רצף מסויים. ראיה שמיעה ראיה ו..
פה שברת אותו.
מקסים. מקסים. מקסים.
הלילה ירד
על דמותה הכפופה,
רכונה על השולחן
תחת משא הצללים.
ובין הצלילים
מבין הצללים
נשזרות שאלותיה,
כחוט השני
בין שפתותיה.
ובשעת השחר
הוא הופיע,
ופרם מהשיר
את חוט השני,
ובקומה זקופה היא ניצבה,
הביטה בעיניו
וידעה,
והוא ידע.
תשובה
משהו בשקט של השיר רק מוסיף לעצמה שלו..
אהבתי. אהבתי מאד.
אתה טוב!! באמת!!
תודה..
אני אוהבת את האווירה העדינה, השקטה, הקסומה(?) בשירים שלך..
מקסים בעיני איפה שהשיר הסתיים- בתשובה..
יפה מאוד!
באמת תיארת היטב , זה סגנון השירים שאני מרגיש אתו הכי נוח...
תודה לך על התגובות ושבת שלום!
נקודה טובהאחרונה
לפני שנים רבות במדינה רחוקה בתוך יער קסום חיו להם משפחת קיפודים ומשפחת ארנבים,
במשפחת הארנבים כל הזמן אמא ארנבת פינקה את ארנבי הקטן שלה הכינה לו סלטים (בעיקר עם גזר), חיבקה אותו, סיפרה לו סיפורים לפני השינה..
לעומת זאת במשפחת הקיפודים אמא קיפודה לא חיבקה את קיפודי הקטן שלה, הוא היה כ"כ אומלל שכל ערב אחרי הסיפור לילה טוב הוא בכה בשקט לתוך הכרית ופרק את תסכולו בדמעות תנין (למרות שבדר"כ לקיפודים אין דמעות תנין אלא דמעות קיפוד 
)
יום אחד ארנבי וקיפודי הלכו לטייל להנאתם, לפתע פגשו זה בזה בקרחת היער הקסומה, בקרחת יער זו התגשמו משאלות מוזרות והזויות ככל העולה על הדעת של גולשי ב7 (אופס! אני באמצע הסיפור..סליחה!!)
אז כמו שאמרנו התגשמו שם משאלות הזויות ומוזרות ככל העולה על הדעת..
אז ארנבי וקיפודי התחילו לדבר וסיפרו אחד לשני את צרותיהם -
- "אמא שלי בכלל לא אוהבת אותי" התלונן קיפודי
- "למה אתה חושב כך?" התעניין ארנבי באכפתיות
- "כי היא אף פעם לא מחבקת אותי!!" בכה קיפודי
- "ואמא שלי כל היום מפנקת אותי" אמר ארנבי ברוגז
- "יש לי רעיון!!" צעק קיפודי בהתלהבות
"בוא נתחלף בפרוות אתה תלבש את הקוצים הדוקרניים שלי ואני אלבש את הפרווה הרכה והנעימה שלך"
וכך היה, הם התחלפו וכל אחד חזר לביתו של השני..
כך עבר לו שבוע, בלי שאמותיהם שמו לב לדבר מה מוזר או יוצא דופן.
יום אחד יצא קיפודי, שעדיין לבש את פרוות הארנב, לטייל לבדו בשעת לילה מאוחרת, לפתע ראה אותו שועל צעיר ורעב מאוד שפספס את ארוחת הערב, וחשב לעצמו 'ממ..איזה ביש מזל יש לארנבון צעיר זה מכיוון שהוא הולך להיות הארוחת ערב שלי..מואהאהאהאה!!!!!'
אבל לרוע מזלו של השועל הקיפוד שם לב אליו בזמן וברח כל עוד רוחו בו למאורת הארנבים, השועל התאכזב וחיפש ארוחת ערב עסיסית אחרת, לפתע ראה קיפוד קטן שאוכל גזר, התגנב אליו באיטיות ולפני שהספיק לברך (בשקט, כדי שהוא לא ישמע ויתכדרר)
הוא התכדרר והםך לכדור מאיים וקוצני וכך ניצל הארנב בעור שיניו.
למחרת יצאו ארנבי וקיפודי לקרחת היער כי רצו לחזור לעצמם ולמשפחתם.
שוב ישבו ושחנש"ו כמה שעות טובות:
- "וואו! ניצלתי ממש בשניה האחרונה" סיפר ארנבי בפחד לקיפודי
- "ואני בכלל לא הרגשתי מוגן רק עם רגליים שרצות מהר" שיתף בבישנות קיפודי
- "אני בעד שכל אחד יחזור למלבושו ומשפחתו" הכריז ארנבי
- "צודק!" קיפודי נאנח בהקלה
וזה סופו של סיפורינו..
*מבוסס על סיפור מתוך ספר ילדים שגדלתי עליו ואני הוספתי כיד הדמיון הטובה..
חוזרתקוצ'ינית =)קוצ'ינית =)טוב, אז דבר ראשון- אני אברך אותך ב'ברוכה הבאה לעולם הפרוזה'!
יש בו מקומות נפלאים, מוזמנת להתחיל לשוטט.
מעבר לכך-
נתחיל בכך שהסיפור נחמד, וברגע שגורמים לי לדמיין קיפוד או ארנב- הוא אוטומטית נהפך למתוק
ההומור נחמד, ומוסיף לעלילה, קיפוד שאוכל גזר זה משעשע, וכנ"ל גם עור שיניו, אבל לא צריך להסביר את הבדיחות (תנין) ובטח שלא להוסיף סמיילים. תני לקורא להרגיש את הסיפור לבד.
שבירת הקיר הרביעי- יכול להיות נחמד, אבל לא ממש מתאים לסיפור הנוכחי ((אופס! אני באמצע הסיפור..סליחה!!)
אז כמו שאמרנו התגשמו שם משאלות הזויות ומוזרות ככל העולה על הדעת.)) תשמרי על רצף הסיפור.
הסיפור מאוד דידאקטי, מסוגנן מאוד כסיפור ילדים עם מסר פשוט בסוף.
לא הבנתי למה הם צריכים להחליף, הרי הכל טוב להם! בשני הצדדים יש סכנת טרף, ולשני הצדדים יש דרך להמנע מהם, ההחלפה- לא תשנה מדי.
ונקודה אחרונה לעיצוב- זה מתסכל לראות שהסיפור מועתק ממקום אחר, ומעבר לכך- זה גם לא נח לקרוא ככה.
בפעם הבאה- תעתיקי את כל הטקסט למקום אחר (WORD, פנקס רשימות) ותעתיקי אותו משם- אל תוכן ההודעה.
הרבה בהצלחה!!
רוש לילה.את יכולה רגע להסביר?
אני בעצמי לא הייתי אף פעם, זאת שנה ראשונה שאני נוסעת.. 
יש כאן מישהו שמבין בזה??
אבל לפני איזה 4 שנים..מישהי בעולם!על פי מה שהבנתי,
מחנה של כמה ימים,
יש שם סדנאות כתיבה ושיחות של יוצרים וכזה..
מקווה שזה לא יהיה על אחד מהסמינריונים שלי של השירות (ולא לפני מועד ב' במתמטיקה אררר...).
בגימזו או ירוחם לא זוכרת בדיוק..
רוש לילה.
אפשר עדיין להירשם?
מה אתם אומרים שווה או לא?
תהנו!
וזה רק לבנות?
אולי אולי גם אני יבוא נראה אם זה באמת יסתדר..
רוש לילה.אממ לא זה מעורב (סוגשל).
אבל עברתי את הגיל...
מישהו/מישהי היו שם פעם?יכולים לספר איך זה?
בקצרהאין לו שם. אז אתם חייבים לתת לו אחד, אחרת לא יהיה לי מה לכתוב למטה, בשרשור סיפו"שים, 2 בשרשור- זה לא רציני!
היתה הפסקה שבוע אחד, מקווה שלא תהיה אחת נוספת בקרוב.
אני עוד רוצה לשבת לסכם את התרגיל כתיבה (שהיה נהדר!), אבל אני גם רוצה עוד זמן ביום, וזה לא כל כך מסתדר לי.
החלטתי להוסיף קישור לסיפו"ש העדכני בחתימה שלי, ולשנות אותו כל שבוע.
יש סיפור צד נוסף ואמיתי שקשור לסיפור הזה.
אם תהיו ילדים טובים (ואני אקבל אישור) אני אספר גם אותו.
טוב, אז.. סיפו"ש?
"באחריותכם! תנו שם שנון"
"אחי, אצל מוטי עכשיו!" ניתקתי את השיחה כשניה וחצי אחרי שערן ענה. 'אצל מוטי עכשיו' שימש כקוד אדום למצבי חירום, אסונות טבע, או למקרי קצה, כמו אותה פעם שסמדר זרקה את מאיר, שנועם הפך לצמחוני, או להבדיל, אותה פעם שערן קיבל רגלים קרות רגע לפני שהוא הציע לספיר.
הפעם רק ערן יספיק לי, לא צריך לכנס את כל החמישיה.
חטפתי את הז'אקט השחור מהכיסא, דחפתי את הארנק לכיס האחורי, ולפני ששמתי לב - כבר הייתי בצדה השני של הדלת.
וידאתי שאף אחד לא עוקב אחרי, וקפצתי את כל המדרגות החוצה, לחסוך כמה שניות.
ברחוב, חותך אנשים במהירות שלא היתה מביישת צ'יטה זקנה, חולף על פני תיבת דואר, רמזור, המספרה של יוסי, עוד רמזור, פניה חדה ימינה, בניין שלישי, חותך פנימה, הבר של מוטי. עצרתי. הסדרתי את הנשימה, ונכנסתי. ערן כבר ישב בתא הקבוע שלנו, האמצעי משמאל. שולחן שחור, עגול, כבד, מרשים, ובלי מאפירה. ליד שקע חשמל, ואפשרות לקשר עין ישיר עם הברמן עצמו, ככה שאפשר להזמין משקה בקריצה.
ערן ישב בפינה המרוחקת, נראה שהוא על קוצים. אחלה.
מוטי, בעל המקום, זרק אלי מבט, קרצתי לו, "כרגיל?" שאל, "כרגיל" עניתי.
אצלי - 'כרגיל' לא אומר שאני יודע מה אני הולך לשתות, 'כרגיל' אומר שאם מישהו מזמין שתיה, ומישהו בטעות פיקשש לו את ההזמנה - מעבירים את ה'סליחה טעות, זו מלצרית חדשה' אלי. חצי מחיר, לא כולל טיפ. זה מרענן.
התיישבתי. ערן הפך את הפלאפון שלו, ודחק אותו אל קצה השולחן.
"מה עכשיו?" ידעתי שהוא יבין מיד. בתקופה שעוד הייתי יוצא - השיחה היתה מתחילה ב"מי עכשיו?" אבל כיום, שהתחתנתי, זה כבר סיפור אחר.
"זו שירה, אני לא יודע מה לעשות". ערן דפק לי מבט של 'כן, ידוע, הלאה', דפקתי מבט בחזרה של 'חכה, זו רק ההקדמה, תן לי את הזמן שלי' הוא לא ויתר והחזיר את המבט המפורסם של 'פחות מבטים, יותר דיבורים', ואפילו היה נחמד, ואמר "הלאה". המשכתי הלאה.
"יום שני לפני שבועיים, שש בערב, אני חוזר הביתה, קולט שהבויילר פועל, נבהלתי מאוד, כי זה אומר שהוא פועל מאתמול! ואין לנו כסף בשביל לחמם מים סתם. כיביתי אותו".
"עד כה הכל טוב", ערן עדכן.
"כן, זה משתפר. שירה הגיעה אחרי חצי שעה, ממהרת ברמות, היא פלטה משהו על מפגש חברות, שהיא נכנסת למקלחת, ואם מתקשרים - לשקר באדיקות שהיא כמעט מגיעה".
"זה בהחלט משתפר" ערן חייך.
"חכה, זה נהיה גרוע. המים היו קרים, היא התחילה לצעוק בחלקים על זה שהיא ביקשה במיוחד מהשכנה להכנס אלינו להפעיל הבויילר, משהו על זה שהיא צריכה עכשיו להכין לה עוגיות סתם, ועוד משהו על מישהו דביל. ואני רק ישבתי ותהיתי למה לשכנה יש מפתח לדירה שלנו".
עצרתי כדי לא להחנק, וכדי ליישב את הכרונולוגיה בראש לי. המשכתי,
"לפני שבוע, קמתי מהמחשב, ראיתי שהבויילר פועל, הבנתי את הרמז, השארתי אותו בתפארתו, ובבוקר- קיבלתי בחזרה את המונולוג על 'כסף, עבודה, וחיסכון' שנתתי לה לפני חודשיים, כשהיא קנתה את השמלה המטופשת ההיא"
כופפתי את הראש, להראות שאני רציני, ולחשתי באיטיות:
"מילה ב-מ-י-ל-ה".
ערן גיחך "ידעתי שהיא תזכור לך את זה", אמר. "שתוק", החזרתי. הוא שתק. המשכתי "התחננתי על חיי, ביקשתי לדעת מה לעשות בכפתור המדובר!! מכבים, או משאירים?!" צעקתי, מישהו מהשולחן ממול הסתובב, חייכתי בבישנות, פלטתי "סליחה" והחזרתי את המבט אל ערן.
"עצור רגע, בלילה, למה לא שאלת אותה מה לעשות?" הוא העיר.
"זה מה שהיא אמרה"
"מתי?"
"שניה אחרי הקטע בו הפסקתי את הסיפור"
"סבבה, ובאמת למה לא שאלת אותה?"
"כי יום קודם- נמסה לי גבינה צהובה בתוך הטוסטר, התקשרתי אליה כדי לשאול איך מוציאים את הגבינה משם, היא תהתה בקול גבוה מהנדרש "למה גברים לא מסוגלים לחשוב לבד, וצריך לעזור להם בכל דבר קטן", אז ניתקתי, וחשבתי לבד, ומסתבר שהיא לא אהבה את הרעיון שלי"
"מה עשית?"
"דחפתי פנימה סכין "
"לא משהו אחי..."
"הבחור משולחן עשר קיבל ליקר שרי" המלצרית חתכה את שנינו, והניחה לי כוס עם משקה אדום תמוה, זועק, ומחשיד. העפתי מבט אליו, הוא בהחלט היה נראה לא מרוצה. שיהיה. "תודה" הנהנתי. "תבלה", הלכה.
בירכתי שהכל, דפקתי שלוק, לא משהו, זה מה יש.
ערן הביט בי מהורהר "לא הבנתי... איפה נכנס לכל הסיפור הזה המצב חירום המדובר?"
נשמתי עמוקות, "נכנסתי היום הביתה, הבויילר פועל".
הקטע עם ה'כרגיל'- יש כאלה שלא הבינו, יש כאלה שאהבו אותו במיוחד, נאלצתי לערוך אותו, ולוותר על חלק מהפאנצ' שלו, אם הוא עדיין לא ברור- אני אשמח שתאמרו.
הערות לתיקון- יתקבלו בשמחה!
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."
שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".
שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".
סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".
נקודה טובהחוזרתהיה שווה לחכות...
אה... ו... |ילדה טובה| (כדי לשמוע את הצד האמיתי)
אושר תמידי
יוני
) ערן נשוי, ככה שזה מאוחר מדי
להעלות לפורום ההוא- יכול להיות מצחיק. נשמור את זה ליום אחר מיום הזיכרון.
תודה!
קוצ'ינית =)נחמד מאוד לשמוע
והקטע עם הכרגיל מובן ושנון.
בקצרהחשבתי על הסיפור הזה בזמן שקיפלתי גרביים, ותהיתי איך אפשר לדעת מה לעשות עם בויילר פועל.
אבל לא זה הסיפור.
הסיפור הוא כזה:
את הסיפור כתבתי בבוקר קייצי ונחמד, בערב- הקלדתי אותו, ושלחתי אותו למישהי שתקרא.
באותו בוקר, באותו הזמן שכתבתי את הסיפור- זה קרה לה.
אני לא אכתוב את הסיפור המלא, אבל יש קווי דמיון הזויים בין אותו בוקר שלה, לבין הדמות של שירה בסיפור.
זה היה הזוי.
נקודת רתיחה?
רתיחה מרתיחה?
אני בעד נקודת רתיחה..
משיח נאו בפומ!אחרונה