אני יודעת שזה קלאסי לגיל שלה אבל אשמח לשמוע אישורים לזה
בת 5, חכמה מאוד ורגישה,
כל יום מספרת סיפורים מתוקים שלא היו ולא נבראו,
כמו למשל-
היום בגן הלכנו עם הגננת לגן משחקים,
הלכנו לבית של הגננת השניה,
היום X הביאה את הארנבת שלה לגן..
נסענו עם סבתא לגן חיות והאכלתי את הפיל.. (לא קרה)
וכו' וכו'..
סיפורים שאני יודעת בוודאות שלא נכונים
היא מספרת ברצינות ובטוחה לחלוטין שהדברים קרו,
אני כמובן זורמת איתה ולא מוכיחה אותה שזה לא נכון..
זה תקין לגיל?
אולי רק מעט מוגזם.
אולי היא מהסוג שיהפכו אחר כך להיות סופרים
מציעה לך לשבת איתה מדי פעם ולכתוב את הסיפורים שהיא מספרת, ולשבח אותה בכיוון הזה: "איזה יופי סיפרת! אילו סיפורים יפים המצאת! את ממש סופרת!"
אם את רוצה לשדרג - אפשר גם לתת לה לאייר את הסיפור ולכרוך את הדפים שלו למעין ספר מניסיון שלי - ילדים ממש אוהבים את זה וגאים במעשה ידיהם!
ובינתיים - לא להתרגש יותר מדי מההמצאות שלה ולא להזכיר לה שהן לא נכונות.
כך לעניות דעתי.
אם היא תמשיך כך גם בעוד שנתיים, אז אולי יהיה מה לבדוק...
היא נשמעת מתוקה מאוד! ❤️
זהו, שניסיתי לעודד אותה לצייר את הדברים.. אבל מבחינתה זה לא סיפור, זה משהו שקרה, היא פחטת מתעניינת בלכתוב סיפורים, אבל מניחה שכשהיא תדע לכתוב היא ממש תאהב לכתוב וליצור סיפורים
בינתיים ברור שאני לא אומרת לה שזה לא נכון..
והיא באמת מתוקה מאוד ב"ה.
"אילו סיפורים יפים את ממציאה!"
ובינתיים להסתפק בזה...
וסיפרה דברים שלא היו (אבל בד''כ כן היה להם איזשהו קשר למציאות) הבנו מתישהו שהיא מספרת את מה שהיא רוצה שיקרה, כאילו זה היה באמת.
ומבחינתה הסיפור היה לגמרי אמיתי..
מה נותן לכן כח? מחפשת דרכים להתחזק ולהתעודד.
ובנוסף אם אתן עם בעל במילואים, מה הייתן שמחות לקבל מחברה? מה חברה יכולה לעזור?
אשמח לרעיונות לשתי השאלות
בס״ד
לנסות לתת לאחרים, לפי הכוחות. להכין לחמניות לחיילים, לשלוח משהו קטן לחברה או לשכנה מגויסת… זה ממש נותן לי המון, העשייה הזאת.
בכללי לנסות לעשות כמה שיותר דברים שנותנים לי תחושה של משמעות. זה מסיח את הדעת מהלא טוב וממלא את הלב בטוב, בחיבור לאנשים ולעם, בתקווה…
לשאלתך השנייה, אנחנו מגויסים אבל בעלי חוזר כל יום אז לא מניסיון אישי ובכל זאת -
* סלט מוכן
* מרק
* פינוק מתוק
* ארוחת ערב
* קרם מפנק / מטפחת וכד׳
* פרחים לשבת
* הודעה שמבטאת תשומת לב והכרת הטוב
* משחק לילדים
* להזמין את הילדים הביתה כדי לתת לה קצת זמן שקט
* לשלוח הזמנה לסעודת שבת
* להציע לקחת את התינוק (אם יש כזה) לשעה-שעתיים
* אם הילדים באותן המסגרות כמו שלך, להציע לקחת / להחזיר אותם איתך
* להציע להוריד את הפח קבוע…
בסוף זה אישי וכל אחת צריכה או אוהבת דברים קצת אחרים. אבל ממה שאני רואה וקוראת תשומת הלב עדיין (ואולי יותר מתמיד) מאד נצרכת עבור הגיבורות האלה וזה מה שחשוב בסוף, הכוונה שמאחורי המעשה.
אשרייך ובהצלחה ♥️
כ"כ נכוןנגמרו לי השמותהמקום של הנתינה, העשייה והמשמעות באמת כ"כ מחזק בפני עצמו
הלוואי שנזכה 🙏❤
נגמרו לי השמותאז כותבת אותה גם כאן:
רוצה לצרף לך הודעה ארוכה שכתבתי על הנושא של התמודדות עם המצב 🙏
(זו ההודעה השלמה: למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה
ומעתיקה לכאן חלק ממנה):
התמודדות עם מתח וחרדה:
הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.
ניצור את הכלים הללו,
נזהה אותם
והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.
נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.
נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".
"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."
ולתרגל את זה.
לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה -
מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?
מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?
ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.
וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.
כולם נשברים לפעמים. וקמים.
ואני יכולה לשאול את עצמי -
בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?
למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.
למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה.
ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.
אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.
לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.
ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?
אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה.
אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!
אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?
ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?
ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?
איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?
איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?
אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?
איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?
ושוב – לתרגל את זה.
התירגול חשוב מאוד.
ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.
כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –
המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.
אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?
למשל:
לעצור
לנשום
לכתוב
לחשוב
לשתף או להתייעץ עם אנשים
כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן.
מיומנת בכוחות הנפש שלך
מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.
-----------
כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:
- דיבור עצמי,
חיזוק עצמי
מאוד יכול לעזור.
- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."
ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.
- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.
או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות
וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.
או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.
או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.
- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים
- לשמוע שיר מחזק
- תפילה אישית או מזמור תהילים
- שיעור תורה מחזק
- לבקש חיבוק ארוך ועוטף
- לדבר את זה.
לדבר על זה.
עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.
- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.
- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.
- להיות בהרפייה
- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר
כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.
- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה
- להתחזק בטוב שבנו
- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים
- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים
- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.
- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו
- לצייר ציור חופשי
- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.
- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו
- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה
- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.
גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.
להיות בהווה.
- להקשיב לגוף
- להקשיב לרגשות ולזהות אותן
להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן
- בכי מרפא, הוא מתנה
- תזונה נכונה
- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום
- שינה מספקת
- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.
- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.
- ויסות רגשי:
א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה,
לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."
ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:
מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?
מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?
אפשר לשאול את עצמינו:
האם זה בהכרח כך?
האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?
ב"ה שנשמע כולנו רק בשורות טובות ישועות ונחמות 🙏
א. המשמעות, ההבנה שקורה כאן משהו גדול ואנחנו חלק ממנו
במקביל הקשבה לעצמי, לכוחות שלי, ניהול רגשות שמאפשר להשאר במצב מאוזן ככל האפשר בסיטואציה
ב. שובר למסאז/ארוחה זוגית/להוציא אותה למקום כיפי החל מקצפת וכלה בטיול
משהו מפנק וכיפי בשבילה (פיגמה, נעלי בית, קרמים, מטפחת)
זיכוי לבייביסיטר
לשלוח לה ארוחת בקר/ערב/צהריים מוכנה
להזמין לשבת כשהיא לבד אם בא לה
אשמח להתייעץ עם המנוסות...
מתלבטים אם לקחת אולם שכולל אוכל, הגשה ונקיון ב95 למנה,
או לקחת אולם ולהביא לבד את שאר הדברים.. אין לי מושג כמה יעלה...
האם 95 למנה זה יקר? נחסוך הרבה אם נקח את האפשרות השניה?... אין לי כוח לכל הבלאגן...
במיוחד שאת חוסכת ככה כאב ראש...
מניחה שמדובר בבשרי, נכון?
כמה מוזמנים יש לכם?
אצלנו היה אוכל מקייטרינג בהגשה עצמית. לא היו הרבה מוזמנים (כארבעים בני משפחה ועוד כארבעים חברים). האוכל היה חלבי. שכנים צדיקים עזרו לנו בהתנדבות לסדר את האולם לפני האירוע, כולל סידור השולחנות ושולחן הבר. נדמה לי שהניקיון אחרי האירוע היה על בעלי האולם.
לא יודעת לומר לך עלויות, כי בעלי האחראי על הדברים האלה... אם חשוב לך - אשתדל לשאול אותו.
קחו בחשבון את העלויות הנוספות של בר מצווה - צלם (אנחנו הסתפקנו בצילומים עצמיים), נגן (אצלנו אחי ניגן, אבל אפשר גם להביא מערכת שמע), שבת בר מצווה (קידוש בבית הכנסת, אירוח של בני משפחה - לינה ואוכל), ובעיקר - תפילין. אולי גם ביגוד.
(לדעתי אצלנו השבת עלתה יותר מהאירוע עצמו, כי לקחנו דירות בתשלום וחלק מהאוכל מקייטרינג, וגם האוכל בקידוש היה קנוי)
(אגב יש הבדל בין מילצור בין השולחנות או רק הגשה עצמית בבופה)
95 זה מאד זול
בהנחה שזה כולל מנה ראשונה, מנה עיקרית, סלטים, לחמניות ושתיה.
בלי מנה ראשונה אצלנו עולה 70.
כשזה באולם ההגשה יותר יפה (מן הסתם כלים אמיתיים ולא חד"פ) וגן הנקיון חוסך הרבה כאב ראש ומאמץ.
(בהשוואה לברית אצלנו)
זה לא ממש אולם, אלא חדר אוכל של ישיבה...
אבל בכל זאת נראה לי משתלם
מתואמת- תודה רבה על הפירוט, זה ממש עוזר לי להתאפס על דברים
אז כן יהיו שינויים בארגון ובהחלטות...)2 בר מצוות
גם בפעם השני זה היה קשה, אבל בפעם השניה ידעתי לצפות מראש לקושי והצלחתי יותר להנות.
לאולם של ישיבה זה גבולי.
בדיוק חברה שלי סיפרה לי שהקייטרינג בבר מצווה שלה עולה 45 למנה
(וזה אחלה קייטרינג יצא לי לאכול ממנו)
מניחה שזה לא כולל את כל המסביב, אבל בשביל אולם של ישיבה הייתי מבררת עוד קצת כי דייטרינג לבד אפשר למצוא גם בהרבה פחות, והשטלה אם המסביב שווה את הפער.
בדיוק מה התפריט, מה זה כולל מבחינת עיצוב כלים והגשה,
אם זה אולם שנראה טוב או לא....
הילד (7) אוהב שמרביצים לו.
הוא מתגרה בכוונה בילדים גדולים ממנו, ואז הוא בורח "בכאילו", נותן לילד שרודף אחריו לתפוס אותו, הוא מפיל את עצמו על הארץ וזה נראה שהוא ממש נהנה ממה שהילד עושה לו.
במיוחד הוא ממש אוהב שילדים יושבים עליו, ומרתקים אותו לקרקע.
זה קרה כשהיה קטן בבית עם אחים/ות ובהמשך עם ילדים בשכונה או בשבת בבית כנסת. וכנראה גם בבי"ס בו הוא לומד...
(כשהיה בן 4-5 בשמחה משפחתית ראיתי איך שאחת הבנות דודות ישבה עליו והרביצה לו בכעס וכשהתחלתי לצעוק הוא כזה אמר לי זה בסדר אמא זה משחק זה כיף, בהמשך התברר שהוא דחף אותה כמה פעמים וברח)
אתם נתקלתם במקרה כזה או שזה מקרה ייחודי?
ובכלל מה זה אומר???
אסתי
משהו בתחושתיות שלו. הוא אוהב מגע שלאחרים נראה לא נעים. אפשר להתייעץ עם מרפאה בעיסוק. יש הרבה בנים שאוהבים התגוששויות עם ילדים אחרים.
או שסתם הוא רוצה קשר עם ילדים אחרים ולא יודע איך ליצור אותו והוא צריך תיווך.
הייתי מחלקת לשני דברים:
דבר ראשון - לפנות לרופא ילדים, הפניה להתפתחות הילד ולהגיע למרפאה בעיסוק שעובדת על זה
(בויסות חושי יש שני כיוונים - רגישות למגע או שמחפשים מגע חזק)
דבר שני - מבחינה התנהגותית - הוא מבין את זה שלאחרים זה לא נעים? כי מניחה שחברתית זה דבר משמעותי
אבל הוא גם מבין שזו הדרך לקבל את מה שהוא רוצה.
יש ילדים שצריכים את זה ונעים להם
חיבוק חזק חזק חזק
אפשר לגלגל אותו בתוך שמיכה
ואולי אפילו שמיכה כבדה ללילה
אין לי רעיון איך לבקש את זה מחברים בלי להרביץ ולהציק להם אבל זה בהחלט משהו שכדאי ללמוד
(אין בעיה אם ילדים הולכים מכות דרך משחק אבל רק אם שניהם בעניין)
וגם חוג של אומנויות לחימה יכול לענות על הצורך הזה
שלומות לכולן,
מחפשת אתר לקנות בו גרביונים לילדות- צבעוני, דוגמאות וכו' (לא רק שחור, לבן, צבע גוף).
יש המלצות? (את next ו george מכירה)
כבר מידה מעל המידה הכי גדולה של הילדות אצלה
עד שנה שעברה הייתי קונה לה משם..
למה גרביונים צבעוניות?
לבנות שלי יש מלא גרביונים- אבל רק הלבן והשחור שימושי. כל הצבעוני סתם שוכב לו במגירה...
כי נגיד אם השמלה אפורה- אז הגרביון צריך את אותו גוון אפור. או ורוד, או כחול...
כחול- תכלת.
וגם גרביונים מותר רק כחול, לבן, או אפור.
ולגן- שמלות.
יותר קל שחור או לבן וזהו...
עונה גם ל2@חילזון
הן בוחרות לעצמן את הבגדים בערך מגיל שנה וחצי.
לא תמיד זה לרוחי (עיין ערך חולצת פסים וטייץ נקודות), אבל אני משחררת הכי הרבה שאני יכולה, ומציבה קווים אדומים (שגם הם לפעמים משתנים- שלום לך שמלה מנומרת) בשלב הקנייה.
בסוף הן דווקא עושות עבודה טובה. הראש שלהן יותר פתוח משלי ואיכשהו מתקבל שילוב שהוא בטווח שבין "יא, איזה סטייל" ל"לא נעים בעין, אבל נשרוד כדי לספר"
נשמה את.
שימחת אותי
אמהלהאת חסרה לי פה!!!!
הרטבות לילה בלתי נגמרותתת !!
יש מגן מיטה.... אבל מה עושים עם הפוך? איך אפשר לנקות??
במכונה זה כבד מידי...זה או שהוא יהרס או שהמכונה תהרס..
ניקוי יבש- חוזר כלעומת שבא.. לא ראיתי שזה מנקה משהו..
עצות יתקבלו בברכה!
לק"י
אני האמת מתכזה בשמיכת חורף אחת וחלון סגור/ כמעט סגור.
כרגע זה מספיק אצלינו.
מעולה מהמייבש.
ממליצה מאד.
שימי לב שיש שם דרגות שונות של עובי. נראה לי לקחנו את הבינוני. גם זול, גם מחמם וגם כביס
מתכבס ומתייבש בקלות
שתספוג את הכל... ומעל זה את הפוך אם ממש קר.
יש גם פוכים דקים יחסית שיכולים להכנס למכונה.
ובאמת אצלי בגלל הכביסות אני משאירה לכמה שיותר זמן את הפוכים שהם בגודל של ילדים (אלו שהם בערך אורך 120) ואז לא בעיה לכבס.
ואם הילד קצת גבוה מוסיפים מעל שמיכה דקה מצמר/פליז.
אגב מוכרים גם מגני שמיכה. אבל לא ניסיתי בעצמי. נראה לי פחות נח.
זה ממש מעולה. לא מכביד להרגשתי ולא הורס
אני עושה את זה כבר עותר מ5 שנים עם אותה מכונה והכל בסדר
לא הורס את הפוך לכבס אותו יום יום במשך שנים?
או שזה רק פעם ב
כן כמה פעמים בשבוע
בגדול - לא
ואם הוא ייהרס - יש לי מה לעשות עם זה? 🤷
הם אוהבים פוכים ממש. לא אמנע מהם בגלל זה
קטנים לגודל של מיטת ילדים
יותר נוח לכבס
אבל ממש מבינה קרה לי גם
כיבסתי כרגיל יצא מלא מים גם אחרי שתי סחיטות והכנסתי למייבש ל3 פעימות בערך ואחרי זה עוד תליתי לייבוש סופי ליד מקור חמים
אז זה דבר ראשון שבודקים. אבל אני לא יודעת אם באמת בודקים לכל התינוקות ברוטינה קבועה.
אםשר פשוט לעשות בדיקת דם. ותבדקי גם בנכתב שחרור שלך.
ד"אזה שאלה שמתאימה לפורום השכן. בטח גם שם יהיו לך יותר תגובות
וצריך לעשות לו בדיקת דם תבקשו להוסיף שיבדקו גם את זה
אני ביקשתי בלי סיבה מיוחדת ולא עשו לי בעיות
גם לי אמרו ואין 
אלא אם יש סיבה מיוחדת
אפשר לבדוק בבדיקת דם אם יסכימו... או אם וכאשר יתרום דם כשיגדל
יש RH- כדי לדעת אם היא צריכה לקבל אנטי D אחרי הלידה
ואם לאמא יש O שזה מגדיל את הסיכון לצהבת ויש לזה בכללי יותר משמעות אם לתינוק יש סוג דם אחר
ילד שצריך ניתוח בד"כ עושים לו בדיקת דם לפני הניתוח ואז גם בודקים סוג דם. (שמא יצטרך תרומת דם)
חוץ מזה למה צריך לדעת?
גם בצבא בודקים או אם תורם דם לפני הצבא...
(אצלינו אני ובעלי אותו סוג דם אז כנראה שגם הילדים שלנו אותו הדבר.)
נגיד אם את סוג דם AB וגם בעלך- הילד שלך יכול להיות רק A או רק B.
ככה הבנתי ממה שהסבירו לי.
וחלק מהילדים יצאו O.
רק אם לשני ההורים יש O, אז בטוח כל הילדים יצאו O. (יכול להיות גם ששני ההורים A או B וכולם יצאו כמוהם, אבל בשביל זה צריך לדעת את ההרכב הגנטי שלהם).
זו לא בדיוק הסיטואציה אצלנו אבל אני סתם סקרנית..
O הוא רצסיבי נכון?
אז אם האמא o והאבא ab אז כל הילדים ייצאו a/b ונשאים של o, נכון? ואז הילדים שלהם יכולים לצאת o אם הבן זוג o או נשא של o ואם הוא o הם אפילו בסבירות גבוהה לזה(אצלנו למשל אני a מאבא שלי שab ואמא o, אז אני a, ובעלי o אז לכאורה לכל ילד שלנו יש 75% להיות o)
אבל
אם האבא ab
והאמא לא o אלא a/b
עדיין יש סיכוי לנכדים o?
זהו זו באמת סתם חפירה
לא חייבת לענות
אם האבא AB, והאמא A או B, אז זה תלוי מה הרכב האללים שלה. אם יש לה שני A, אז אין סיכוי לנכדים O. אבל אם יש לה אלל רצסיבי של O, הוא יכול לעבור לחצי מהילדים, ואז לילדים שלהם יש סיכוי לO, אם גם לצד השני יהיה אלל של O...
טארקוויש לנו ילדה אחת שהיא O (כל השאר הם A)
אצלנו כתבו את סוג הדם במכתב השחרור מבית החולים, כי אני מסוג דם רציסיבי. (ב"ה כל הילדים שלי חיוביים )
האם נשמע הגיוני ליסוע לעבודה כל צד שעה (אם יש פקקים יכול לקחת שעה וחצי)
משרה מלאה עם משמרות כשמשמרת בוקר מתחילה בשש וחצי...
אוףףףף כנראה אצטרך להחליט בימים הקרובים ואני לא מפסיקה לחשוב על זה.
מבחינה כלכלית לא מאוד דחוף שאצא לעבוד, אפשר לחכות קצת...
לא הייתי עושה את זה
בני כמה הילדים ועד כמה זקוקים לך?
וכמה אנרגיות פיזיות יש לך?
האם זו משרה מעניינת מבחינתך?
עד כמה המשרה מתגמלת מבחינה כספית?
האם יש ימים שתוכלי לעבוד מהבית, לפחות בהמשך?
האם המשרה הזו היא בעינייך מקפצה למשהו אחר?
עבדתי משרה מלאה עם קצת פחות משעה לכל כיוון כשהילדים שלי היו קטנים. נהניתי מאוד בעבודה אבל זו הייתה קריעה מטורפת והייתי חוזרת הביתה גמורה (כי גם לא תמיד ישנתי בלילה וכו'...)
וגם השכר היה לא גבוה כך שהיה קשה מאוד להקל על העומס באמצעים חיצוניים כמו מנקה או אוכל מוכן.
כתבת שזה במשמרות, אולי תוכלי לעשות משמרות של פחות ממשרה מלאה, או למצוא משהו דומה קרוב יותר אלייך?
כמו תנאים מאד מאתגרים בלי סיבה ממשית כן לעשות את זה.
זו עבודה שאת רוצה? מעניינת אותך?
התנאים האלה זה משהו שאפשרי ונכון לך?
המחירים של זה מתאימים לך?
אני אישית לא הייתי עושה כזה דבר אלא בשביל משהו שהוא משרת חלומותי שקיימת רק שם,
אבל זה כמובן אינדיוידואלי...
שאלון הורים ושאלון מורה/ גננת
פגישה עם רופא קשב/ נוירולוג לאבחון וטיפול
אני לקחתי קודם את הילד למבחן מוקסו שבודק קשב בצורה ממוחשבת. כשיצא לו הפרעת קשב מובהקת בכל 4 המדדים, מילאתי שאלונים והלכתי לרופאת קשב שנתנה ריטלין.
יש לי ילדה חמודה ומוכשרת, חברותית חכמה ויצירתית שנוטה לזעפנות, לרחמים עצמיים ולתלונות כשהדברים לא הולכים כמו שהיא מצפה.
כשטוב לה אז הכול מושלם, כשרע לה אז רע לגמרי והכול שחור (לטעמי תואם גיל... סוף יסודי).
כשמבקשים ממנה משהו היא לרוב מתלוננת או מתחמקת, אבל לרוב אם אני מתעקשת אז הטונים עולים ותוך דקות ספורות מגיעים למריבה וצרחות (קל לי להיגרר לצערי. כשאני לא נגררת היא נשארת ממורמרת לבד ואני קשוחה. או החלופה היא שאני מרככת את הבקשה - גם אם היא קטנה - או מוותרת לחלוטין).
בעלי מתנגש איתה הרבה יותר ממני, הוא לא סבלני בעליל לרטינות ולמרמור.
עד לרמה שהוא מטיח בה עלבונות, מזלזל בה, טוען שהיא ככה תמיד, וזה לא נכון, יש לה גם זמנים שהיא מתנדבת ועוזרת ברוחב לב, נדיר אבל קורה.
וככה סתם יש בה המון דברים טובים ונעים להיות לידה, לדבר איתה ולשחק וליצור יחד.
עד לרמה שהוא אמר לי שהוא שונא אותה. וחזר על זה כמה פעמים. הוא לא מצליח לאהוב אותה.
הנקודה הקשה ביותר מבחינתי בסיפור העצוב הזה, הוא שהוא טוען בתוקף שהוא כהורה לא אחראי והיא היחידה שצריכה לעבור טיפול.
ואני חושבת שהורה ששונא את הילדים שלו - חוץ מזה שבא לי לבכות רק מהמשפט הזה, ברור לי שאנחנו כהורים אחראים.
אני יודעת שהיא מרגישה את מה שהוא מרגיש, היא מרגישה לא אהובה, לא טובה, לא נשמעת. אני מאמינה שזה מה שגורם לה להיות ממורמרת כל כך.
בזמנים יותר רגועים ניסיתי לשכנע אותו לגלות כלפיה אהבה גם אם באופן מלאכותי, אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
אבל אני מרגישה שהוא לא רוצה. הוא לא מעריך אותה, לא מחבב אותה, חושב שהיא עושה הכול בהגזמה ובהצגות. וזה מעורר אצלו הרבה אנטגוניזם.
זה קרה גם עם אחד הילדים האחרים (עם קשיים מסגנון אחר אבל תגובה זהה שלו, שהילד צריך להשתנות ולא הוא) שכיום הם בקשר טוב יחסית, אבל ברור לי שגם אצל הילד השני יש המון משקעים, זה ילד שתמיד ישמור ממנו מרחק זהיר מבחינה רגשית ורוב הקשר הוא ברמה האינטלקטואלית והטכנית (כמתבגר זה נראה כמו קשר טוב ואני מברכת על זה, אבל אני כאמא עדה לרגשות השליליים שנשארו מאחורי זה)
עכשיו אני גם יודעת שהוא מאוד ביקורתי כלפי עצמו ולא גדל בהורות מיטיבה כלפי עצמו, אבל מרגישה שאסור שיקרה כזה דבר בדור הבא.
לא מוכנה שהילדים שלי ירגישו ככה, ועוד מדמיינת מה יהיה עם הילדים הצעירים יותר כשיתנגשו איתו טיפה יותר מדי.
כבר 3 פעמים שלאחרונה אני עוברת מול בית הספר של הבן שלי כחצי שעה אחרי תחילת יום הלימודים ופוגשת שם ילד חמוד מהכיתה שלו (סוף יסודי), שקוע בסמרטפון שלו. אני תוהה למה הוא לא נכנס עם כולם בתחילת היום. אולי כדי להבריז מהתפילה בכוונה? אולי כי יש לו משיכה מדי גדולה לפלאפון? בכל מקרה, מתלבטת אם ליידע את אמא שלו או לא לעשות עם זה כלום… אופציה שלישית זה לחכות לראות אם זה קורה שוב ורק אחרי נאמר 5-6 פעמים להגיד לה. אופציה רביעית זה לשאול את הילד. אבל אז אם אחליט להגיד לאמא שלו, הוא יבין שאני זאת שסיפרה לה…
מה אתן חושבות?
היא בכיתה ה, בין הגדולות בכיתה וכבר ממש מפותחת, התחילו פצעונים בפנים, חזה מאוד גדל, גבהה מאוד, שיעור וכו'.
עשיתי איתה שיחה, ויש לנו את הספר של בואי בתי שקראנו יחד. אני לא מרגישה שהיא יורדת לסוף העניין, היא לא שואלת שאלות, לא מביעה ספקות.
אני קצת חוששת שזה יתפוס אותה לא מוכנה, אז ממש אשמח לשמוע איך זה היה אצלכן.
מה בדיוק שמת לה בתיק הקטן? ממש הלכה איתו לכל מקום? כי לא לכל מקום היא לוקחת תיק..
מפחדת שזה יקרה כשהיא לא מוכנה או בבית ספר, יש איזשהי התראה לפני כן?
אצלי זה היה מאוד מאוד טראומתי שקמתי בבוקר וראיתי את שקיבלתי בפעם הראשונה התביישתי והלכתי ככה לבית הספר ושמתי רק טישו זכור לי כזוועת עולם..
אשמח מאוד למנוע את זה מהבת שלי.
אם היא יוצאת אחה"צ אני מניחה שזה עניין של כמה שעות בודדות, אז טישו כן אמור להספיק עד שהיא חוזרת הביתה.
העיקר שהיא תדע מה לעשות וכדאי שגם תרגיש איתך בנוח לספר (באופן כללי, תקשורת טובה זה חשוב מן הסתם).
נשמע שמהצד שלך עשית נכון וטוב.
תראי לה אותו, תסבירי לה איך שמים,
ותגידי לה, כשאת מקבלת - תדעי שאת זה את שמה. אם את מקבלת ואת לא בבית תוכלי תשים איזה טישו או משהו אחר שזמין לך ולהגיע הביתה לשים פד. אם את בבית ספר - אולי כדאי שתשימי לך כבר עכשיו בילקוט שיהיה לך...
לא?
שקיבלתי פעם ראשונה. בקושי היה משהו. אפילו התלבטתי מה זה. זה היה נראה חום יותר..
לא הבנתי. .. ויום שלם התלבטתי עד שלקראת הערב באמת ראיתי והבנתי שזה ככל הנראה מחזור. ובכלל לא היה הרבה. זה לא כמו שכבר התבגרתי.ואז זה הגיע.... בהתחלה המחזור ממש קצר ומעט.. אולי רק אצלי?
אבל זה מהזיכרון שלי.
לכן נראה לי לא יקרה כלום אם זה יקרה לה באמצע היום. זה לא מתחיל בבת אחת ובכלל לא יוצא מלא...
מה הגיל הממוצע היום שמקבלים?
הגדולה שלי קרוב ל13 ועוד לא קיבלה. היא כן התחילה להתפתח והיא גבוהה אבל משום מה עוד לא...
לא צריך להיות בלחץ לדעתי.
זה לא שיש מייד שיטפון. גם למי שכבר מקבלת רצוף זה לא מתחיל בשיטפון פתאומי.
אז נגיד שזה אח''צ אז היא תבוא הביתה ותראה לך.
לבי''ס אולי אפשר לשים בתיק.
הסברתי לה בכיתה ד' מידי פעם מעלה שאלה בקטנה אבל ממש לא חפרה והתעיניינה וזאת הבת השניה שלי ולא נצפתה שום בהלה מהנושא..זה לא מתחיל בשטפון ( כאחת שסבלה משטפונות כל חייה)
בקיצור נראה לי שאת עברת איזה שהיא טראומה מזה ולכן את מצפה לטראומה...ממש לא אמור להיות ככה
למרות שהיא בוגרת ומהממת נראה לי ממש תיק לקבל בשלב הזה
אם הילדה לובשת גרביונים / טייץ… זה ממש התעסקות של להוריד אותם, להוריד נעליים, להחליף תחתונים ולהתלבש בחזרה… (בהנחה שאין פח בתוך תא השרותים זה גם להסליק את התחתונים המשומשים לפח שבחוץ, ומכיוון שזה יותר גדול מפד, זה גם פחות נוח….). לבית בזמן שלובשים פיג׳מה זה יכול להיות נוח. אבל לבחוץ נראה לי פחות…
הייתי אומרת לה שאם, איכשהו, זה יתפוס אותה כשאין לה אמצעי ספיגה, אפשר לפנות למזכירה של בית הספר / יועצת, שבטח ישמחו לעזור. או למדריכה אם זה קורה בסניף… וכדומה. להסביר שמכיוון שזה קורה לכל הנערות והנשים, לרוב הבנות הגדולות יש פדים ושאפשר לחפש משהי חמודה ולבקש ממנה (כמו שמבקשים טישו אם נתקעים בלי, או שיחת פלאפון וכו׳).
ומנסה ליצור הזדמנויות להמשך שיחה. נגיד לצאת איתה לקניות כשאת דווקא קונה לעצמך פדים. לא לעשות מזה עניין גדול, אבל אם יש לה שאלות, זה אולי יתן לה הזדמנות לשאול אותן.
או אולי ללכת לקנות ביחד את התיק הקטן הזה ומה שצריך בתוך… שהיא תרגיש שזה דבר משמח (הזדמנות לשופינג אם-בת!) וגם שאת משדרת פתיחות סביב זה. ועל הדרך אם יש לה שאלות, זו תהיה עוד הזדמנות בשבילה לשאול.
לא ניסיתי עדיין אבל זה נראה לי מדהים ומקל מאוד!
נראה לי מסרבל. היא יכולה להתלכלך גם וזה יהיה לא נעים.
גם טמפון בתור התחלה לא הייתי מציעה. רק פד.
אני לא חושבת שאפשר להתלכלך איתן,
בוודאי לא יותר מסורבל מאשר פד ...
אם לובשת גרביונים או טייץ וזה בהפתעה באמצע היום - מסכימה שזה מסורבל. אבל מבחינת ניקיון זה הרבה פחות מלכלך מכל אופציה אחרת שניסיתי.
בהתחלה אין בזה צורך, אין כמות גדולה
ועדיף שתתנסה בפד הרגיל
ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות
עדיף שתתנסה בפד הרגיל
ולאט לאט בהמשך תכירי לה את שאר האופציות
אני ניק ישן פה.. פתחתי חדש בשביל הפריקה הזאת..
הרבה זמן רציתי לשתף ואין יותר טוב מאתכן, אומנם עכשיו מצב מלחמה ושום דבר לא רגיל אבל עכשיו מצאתי כוחות לשתף וגם מרגישה צורך במיוחד..
בעלי במילואים אבל חוזר די הרבה.. מאז שהתגייס מרגישה ריחוק.. לא זמין הרבה, הוא מאד מרוכז במה שעושה וגם כשחוזר הביתה הוא לא מצליח ליהיות מאה אחוז כי יש טלפונים ועניינים.. אבל זה בסדר, אני מאמינה שזה תקופה ויעבור ורק נצמח מזה.. בעזרת השם..
חוץ מזה יש לנו זוגיות נפלאה (יחסית זוג צעיר עם 2 ילדים) הוא מפרגן המון, שמח בי וחושב באמת שאני האישה הכי טובה בשבילו..אממה, תמיד היה לו כמה דברים בחיצוניות שלי שמפריעה לו.. עם הזמן דברים עלו לאט לאט והוא אמר או רמז, לפעמים אחרי שלחצתי קצת.. מה שאפשר לשנות (למשל שערות) אני ממש משתדלת להוריד מה שאני משערת שמפריע לו אבל ניהיה לי אובססיה כזאת, שממש הוריד לי את הבטחון, וכל שערה קטנה אני בלחץ שישים לב כי אני יודעת שזה ממש מרטיע אותו.. אני גם יודעת או אולי מדמינת על עוד דברים שהוא דמיין שיהיה באישתו ולא קיבל.. וזה לאו דווקא דברים שאפשר לשנות.. יש גם דברים באופי אבל זה אנחנו משתדלים לשתף ולעבוד ולהתקדם וגם לו יש דברים שמפריעים לי וחכל אחד אז זה יותר בקטנה.. אבל הקטע של החיצוניות ממש לא מצליחה לשמוח בעצמי וחושבת כל הזמן שהוא משווה אותי לאחרות, במיוחד לגיסתו (אישתו של אחיו) שבדמיון שלי היא בדיוק מה שחיפש, ויש בה דברים שהוא היה רוצה שיהיו בי והיא ממש ממש לא שעירה שזה הנקודה המרכזית אצלנו... בקיצור כל פעם שאנחנו איתה אני מרגישה שהוא מסתכל עליה, אולי קצת מקנא באחיי שאיתשו כזאת.. אני לא יכולה להסביר לכם את התחושה הנוראית והמחלישה שזה עושה לי.. אני בסיפור הזה כבר תקופה אבל זה קצת התחלש אולי בגלל המלחמה לא נפגשנו הרבה זמן וחיזקתי את הצד שבי אבל היום שוב יצא לנו לדבר על זה וזה שוב החליש אותי ממש.. יצאנו לבוקר כיף כי השתחרר וזה פשוט הרס לי את כל הבוקא, היתי צריכה לעצור את הדמעות.. במיוחד לקראת שבת שאנחנו הולכים ליהיות עם אח שלו והגיסה בשבת.. וזה עוד יותר קשה לי כי אני יודעת שזה יפריע לי.. סתם ככה היתי רגועה לגבי שבת כי זה התחיל להרגע אבל אחרי שדיברנו על זה ואני שוב קולטת כמה זה מפריע לו, הוא חמוד, מנסה ליהיות עדין אבל גם כן מבינה שזה ממש אפילו מגעיל אותו.. אבל הוא מצליח לאהוב אותי עם זה ופשוט מחכה שאוריד וכו...זה תחושה ממש לא נעימה.. ניסיתי להסביר לו שבאלי שיאב אותי עם החסרונות ולא יחכה ש.. אני ממש משתדלת לעשות מה שיכולה לפי כוחות הנפש שלי אבל זה עדין לא מספיק.. ואז זה גם מתווסף לדברים באופי שלי או בכשרונות (שאין לי ויש לגיסה) שאני מרגישה ממש לא אהובה כמו שאני והיה רוצה אישה כמו גיסתו.. אני יודעת שיש בי דברים שאין בה והוא שמח בהם, ובכללי שמח בי מאד אבל לא מצליחה לקבל ולשמוח בזה שיש דברים שלא.. אוסיף שאנחנו אסורים אז זה עוד יותר קשה כי מכח המציאות יש פחות קרבה ופחוץ מחמיא לי וכו(כן בדרכ מחמיא לי אם אני ניראת יפה בעיניו אבל הרבה פחות כשאסורים ופחות מרגישה את האהבה שלו ובשבת עם הגיסה זה מקשה כי מרגישה שהוא אוהב אותה כי מתיחס אליה וצוחק איתה.. ווניראלי שהבנצן את הסיטואציה..
תודה למי שקראה עד כאן.. מעריכה ממש..
אשמח אם למישהי יש עצה, חיזוק או כל דבר.. כרגע מרגישה שבורה, אין כח לכלום, באלי לשמוח בחנוכה ואיתו אבל לא מצליחה, עד שסוף סוף הסיפור הזה טיפה נרגע זה צף שוב, אין לי כח להמשיך ללכת לטיפולים, או לכתוב על זה או כל דבר ובטוח שלא לשתף אותו.. לא רוצה שיבין שזה ככ קשה לי.. פעם שניסיתי זה לא היה טוב כי התחיל להחמיא לי יותר מידי והרגישש לי לא אמיתי בשום צורה.. יודעת שאחרי שאהוב את עצמי לגמרי ולא אשנא את השערות שלי או כל דבר זה יהה קצת יותר קל אבל ממש קשה.. כרגע כועסת על ה'שעשה אותי בצורה שמפריע לו, אמרתי לבעלי שאני מתבאסת בשבילו שלא קיבל את אשת חלומותיו.. וגם מתבאסת בשבילי וקשה לי מול ה'שסידר את זה ככה...
תודה לכולן.. כבר מרגישה טיפה יותר טוב אחרי הפריקה הזאת..
המשך חנוכה שמח לכולן!!!
אולי חוכמת הפורום תנפיק לך פנינה אחרת לענות לעצמך ולו להבא.. ??
משהו הומוריסטי בסגנון "רבות מחשבות בלב איש ועצת ד היא תקום" ..
מה זאת אומרת שדימיין את אישתו כך וכך, לא לימדו אותו לא לעשות רשימה של מה הוא מחפש, הרי האביר על הסוס הלבן לא קיים....
תסתכלי על עצמך טוב טוב באישון של העין במראה ותגידי לעצמך מילים טובות. ותבליטי מה שאת אוהבת בעצמך. ותתפנקי. ותעופי על עצמך! זה קשה. כל אחת עם ההתמודדות שלה בגוף. אבל זה הכרחי.
וחייבת רגע לומר לגבי הלייזר, החולק מחוכמתו לבשר ודם, והכלים שיש בימינו השבח לאל. וכו. אבל, ומנסה להיזהר בלשוני, איפה המקום של לקבל באהבה את המצב הטבעי.
אנחנו כנראה לא אותו סגנון אנשים, אני די גאה בשערות הלבנות שצצו להן ולא צובעת, בכללי פחות מתפנה לטיפוח לק וכו. והילדים שלי כבר יודעים שלפעמים לאמא יש קוצים ברגלים. ושואלת את עצמי, וסליחה על זה, לגבי הילדה הקטנה שיש לה שיעור אולי יותר משאר הבנות, האם יש לה דוגמא של איך נראית אישה באופן טבעי? האם היא תקבל את עצמה? האם אבא שלה יאהב אותה פחות?
(ואולי בנות בימינו מסירות שיער כבר ביסודי ואני סתם תמימה לי....)
ואת אלופה ששיתפת ככה מהכאב הפנימי שלך, ומקווה שהחיבוקים הוירטואליים מחזקים אותך.
בהצלחה...
נשמע ממש כואב וקשה.
ושהרצון העמוק והכי מובן טבעי ולגיטימי שלך, הוא להרגיש שבעלך מקבל ואוהב ורוצה אותך כמו שאת.
להרגיש אהובה וטובה כמו שאת,
ובמקום זה את במקום שאת כאילו כל הזמן שופטת את עצמך
דרך העיניים שלו ובחשש שהוא לא אוהב אותך כמו שאת.
אגלה לך סוד❤️
ככל שאת תאהבי את עצמך, ותקבלי את עצמך, ותרגישי טובה
ומבורכת עם כל מי שאת,
תהיי במקום שלם ותחווי את זה גם ממנו כלפייך.
זה תמיד נדמה לנו שהמציאות היא הבעיה ובעצם איך נשנה אותה כשזה לא בידינו,
אבל האמת שכמעט כל מה שתיארת קורה בתוכך,
והמפתח לתיקון בידיים שלך❤️
משהי גרה במקום שמרגישה שהחינוך של הנוער טוב?
בתי הספר, החינוך הבלתי פורמלי?
מרגישה שבכל הישובים סביבי איבדו את הדרך 
ומאוד לא רוצה לשלוח לפנימיות בעז"ה.
הילדים שלי עוד קטנים אבל מחפשת מקום לגדל אותם בשקט נפשי, יש דבר כזה??
אני גדלתי ביישוב יותר פתוח שהתיימר להגיד שהנוער מורד במקומות סגורים מדי, אבל בפועל הנוער יצא הרבה יותר נורא...
עכשיו אני גרה בעיר ואני רואה שהנוער פשוט רגוע. באמת. לא מחפשים ריגושים
אני גרה בגרעין תורני, לא מפרטת בגלל ההאוטינג, ובאמת שהנוער פה איכותי, ממש הרוב הגדול, האווירה החברתית היא בכיוון של עשיה, התנדבות, לימוד תורה, מיניני נוער ושיעורי תורה שהנוער מארגן.
גם 2 תנועות הנוער שפה איכותיות .
ואני אמא ב"ה חכמה מתבגרים. וממש מודה לה', שזו החברה שלהם.
אחד מילדי למד בשלב כלשהו במקום שהיו בו הרבה ילדי ישובים ואמר לי שהנוער של הגרעין הרבה יותר תורני מילדי הישוב התורני שהוא למד בו.
צריך לדעת שהחנות אין כללים. יש בזה המון משתנים. האופי של הילדים, התחביבים שלו, החברים שהיא מתחבר אליהם, המשפחה שלו... זה המון דברים. מה שנכון לילד אחד לא בהכרח נכון לילד אחר
מה כוונה איבדו את הדרך? את מדברת על נוער בסיכון או על יציאה בשאלה?
בהרגשה שלי רב מוחלט של נערים הם בסדר בסה''כ אבל יש כמובן כל מיני מקרים.
יש גם נערים שעוברים כמה שנים קשות ואז נרגעים . הרבה תלוי גם במשפחה ועד כמה יש לכם סביבה מתאימה באזור.
לגבי פנימיות, לא פתרון לדעתי. אם מסגרת לא מתאימה לילד , הוא פשוט נושר משם.
כאמא למתבגרים ואפילו לבוגרים.
אני באמת באמת חושב ורואה שהעיקר זה החינוך שהבי והמשפחה נותנים.
כל מקום שההורים מסירים את האחריות לחינוך לערכים כי הם סומכים על הסביבה: הישיבה/אולפנה, תנועת הנוער, הסביבה, החברה ביישוב או בקהילה - זה מועד לפורענות.
וכל מקום שההורים לוקחים אחריות ומוצאים את המקומות בהם הם אלה שבונים נתיבי שיח עח המתבגרים ודואגים לבנות איתם את העולה האמוני ערכי - הילדים נבניח עח עמוד שידרה גח מול סביבה לגמרי לא מתאימה.
אבל אין ספק שגם לסביבה יש השפעה. כבר עכשיו לא לכל חברה נח לי שהבת שלי תלך. סניף בני עקיבא פה על הפנים ולא רואה את עצמי לא שולחת אותה, בסוף הסביבה מאוד משפיעה. כמה הקונפליקטים האלה קיימים בכל מקום?
ברור לי שבכל מקום לא עם הכל נסכים אבל השאלה אם יש מקום שהתחושה היא שהתחום הזה מוחזק כי פה לא מרגישה את זה..
גם ביישובים הכי דוסים יש משפחות פיו או פשוט ילדים פחות והרבה פחות..
מה שמבלבל ביישוב זה שיש את התחושה ש"כולם בסדר" ולכן אפשר להרפות..
בעיר יותר ברור לכתחילה שיש גיוון ושונות.
לדעתי ומהנסיון שלי מגיע גיל שבו איח לי כאמא שליטה על החברה שהנערים מסתובבים איתם. זה לא בידיים שחי.
אבל אם הנחתי יסודות איתנים בלב שלהם - יש יותר סיכוי שהבחירות שלהם יהיו נכונות.
ומעל הכל הרבה הרבה הרבה תפילות...
אולי באזור שלכם יש משהו אחר בשכונה אחרת?
אצלנו באמת בני עקיבא היו לא משהו , אבל יש את אריאל שהם בסדר גמור. אבל היו הורים שהיה להם קריטי דווקא בני עקיבא אז הם לקחו יוזמה ויש עכשיו בני עקיבא נפרד בנוסף לבני עקיבא מעורב...
בכללי ברגע שיש דרישה למוסדות יותר תורניים אז גם מוסדות שהיו פחות משתדלים בכיוון בגלל תחרות
יש פה מסגרות חינוך ותנועות נוער טובות, אבל בעיקר - כיוון שזו עיר, הילדים לא מסתובבים הרבה בחוץ בעיקרון, ולכן מרכז החינוך הוא בבית.
ועדיין - לרוב אני יכולה להיות בטוחה שהילדים שלי נמצאים בחברה טובה אם הם יוצאים בחוץ.
אם את רוצה לשמוע על איזה מקום מדובר, אשמח לומר באישי. (אם כי מן הסתם כבר הרבה זיהו איפה אני גרה...)
בעיר.
אשמח לפרט אם יש לך שאלות ספציפיות.
עולה פה מהתגובות שהמגורים בעיר מאפשרים יותר בחירה בתחום החינוך.. לא עלה על דעתי.
ופתח אותי למחשבה על מקומות נוספים.
תודה על התגובות!!
אם באוכלוסיה הדתית קטנה, אין באמת בחירה.
עם זאת, בכל מקרה בעיר, קל יותר להגביל את פעילות הילדים מחוץ לבית.
אבל יש מחירים אחרים...
עם נוער איכותי וטוב
מתנדבים המון , במיוחד בימים אלו
הי לא מוצאת את הפורום שהיה פעם של דירה נאה
למישהי יש ניסיון עם סורגים שקופים? איך מנקים? חזקים מספיק? ובממד מה עושים?....
תודה
יש פה מישהי שמבינה בענייני משפחתונים של התמת?
אשמח לעזרה
פה זה פורום לאמהות בנושאים של ילדים בגילאי בית ספר פחות או יותר.
כל פעם מחדש לא ברור לי מה לכתוב שם ולא זורם כל כך .
יש גם משימות כמו להביא חפץ משפחתי או משהו קשור ליהדות שהוא משפחתי , ואין לי שום דבר כזה.
גם לא ברור מה לכתוב בעבודה עצמה. הורים היו מהנדסים סובייטיים עם אינטרסים בהתאם לחיים שלהם וזהו.
מצד בעלי גם רב משפחה לא יהודים ודי קל לנחש את זה לפי שמות. בדורות קודמים יהודים השתדלו לקחת שמות מסוימים שהם רוסיים אבל קצת שונים , כך שלפי שמות יחסית ברור ולא כזה בא לי שכל המורות יידעו את זה.
אז מורות כל פעם מבקשות להרחיב ולא ברור לי על מה...
לא מוצאת מה לעשות עם העבודות האלה...ואין שום חפץ שעולה לי לראש..
סתם מעצבן..הילדים שלי עושים את זה די לבד עם טלפונים לבית ולסבתות..
כי עושים שוב ושוב עבודות שורשים לכל ילד מחדש והם בעצם די מעתיקים מהאח הגדול.
אצלי כיץן יש המון סיפורים משפחתיים ושושלות די עתיקות, אבל זה עדיין מעצבן.
אני חושבת לקחת את זה למה שיש היום:
אם את ובעלך עשיתם שינוי כיוון בחיים- אז את הנקודה הזאת להדגיש:
מישהו אצלכם התגייר? חזר בתשובה? לעשות מזה סיפור משמעותי על השיבה ליהדות..
אפשר על העליה לארץ
אפשר על מנהגים או מסורות שכן שימרתם מהדורות הקודמים: מאכלים, סיפור/שיר ילדות, משחק מסויים,
זיכרונות שיש לך או לבעלך מהסבא/סבתא?
אפשר ככה לחשוב על חפץ סמלי - לא משהו שאפשר להחזיק אותו אלא משהו שמסמל עבורכם את הקשר הבין-דורי..
באמת סיטואציה לא נעימה😒
מבינה כל כך מה שכתבת!❤️
בילדותי היו לנו כמה שכנים עולים מרוסיה וגם הם סיפרו לנו בדיוק מה שכתבת על העבודות שורשים שלהם.
היתה לי שכנה שעשתה על רחל אמנו, שהיא אמא של כל ישראל 🙂
היתה לי שכנה שעשתה ראיון עם רבנית שליוותה אותם בתהליך חזרה בתשובה. והיא כתבה כמה דברים שלקחה ממנה.
בעיקר להשקיע בלהעביר את הסיפור המשפחתי שלכם לילדים שיכירו אותו
(גם אם עיקרו שההורים גדלו מנותקים מיהדות בגלל הסביבה הסובייטית
ואיך אתם חזרתם לשורשים).
ואת זה לחשוב איך לקשר למשימות
ההורים שלי מאותו מוצא. המזל שלנו שבצד של בעלי יש יותר מה לספר.
אבל, אולי אפשר לחקור קצת על הסבא והסבתא, אצלנו הם ברחו מהנאצים וכו.. והדור שמעליהם כן היה דתי ויש לנו אפילו תמונות.
ואולי גם קצת לשאול על החיים שלהם ברוסיה, איך התמודדו עם העליה. או על החזרה בתשובה שלכם.
זה דוקא מחקר חשוב לילדים, להבין קצת את סבא וסבתא גם אם חיו חיים שונים, לפעמים הם שמחים לספר על העליה ועל החיים שלהם ומה ידעו על היהדות וכו... .
ולגבי הצד של בעלך, אפשר לעשות עבודת שורשים גם על צד אחד.
זו ממש הזדמנות עבור הילדים להבין מאיפה הם באו ולהתחבר לדורות הקודמים, לדרך שהמשפחה שלהם עברה.
אבל לפעמים באמת ההוראות הטכניות שמקבלים יכולות להיות מגבילות ופחות מתאימות לכל משפחה.
אולי שווה לדבר על זה עם המורה, ולבקש להתאים את מבנה העבודה למשפחה שלכם?
אני הייתי מנסה לחשוב קודם מה באמת הייתי רוצים להרוויח מההזדמנות הזו, עם איזה 'סיפור משפחתי' הייתי רוצה שהילד ילך, ומתוך כך לבנות את העבודה.
אני יכולה לשתף שאבא שלי עלה לארץ מברה"מ, הוא חזר בתשובה ברוסיה, ובאמת אין לו סיפורים משפחתיים מדורות קודמים, חפצים משפחתיים וכדו'.
אבל אני הרגשתי שהעבודת שורשים שלי היא הכי מיוחדת. חברות שלי היו צריכות ללכת כמה דורות אחורה כדי להגיע לסיפורים 'מיוחדים' על המשפחה. אצלנו הסיפור המיוחד הוא כל כך קרוב - החזרה בתשובה של אבא שלי זה הסיפור המשפחתי שלי. ויכולתי לראיין אותו ולכתוב עבודה שלמה על הסיפור שלו ששמעתי ממש מכלי ראשון...
אני מעדיפה לעשות דגש על מידות טובות ומשפחתיות.
איך להסביר את זה, לא בא לי להדגיש חזרה בתשובה ולא בר לי שיהיה סיפור מיוחד. רוצה שיהיה אפור וסטנדרטי. וגם לא כל מה שאני מספרת לילדים מתאים לעבודה . וגם יש פה מימד של פרטיות שלי.
אולי לעוד אנשים זה מפריע. אבל רב המורות גרות באזור ולא בא לשתף אותן בדברים אישיים שלי אם הן לא חברות קרובות במקרה.
אפשר גם לקחת ערך משפחתי כלשהו שהיה חשוב במשפחה שלך, או מידה טובה שיש לאחד הסבים והסבתות? ולספר משהו סביב זה. זה לא קשור למידת הדתיות שלהם, מניחה שאפשר למצא בהם משהו טוב ולספר על זה, אפילו לראיין אותם על זה.
רק אומרת שנראה לי שיש חשיבות בחיבור של הילדים לשורשים שמהם הם הגיעו, גם אם הם היו שונים מכם מאוד, לחפש מידה טובה שיש בהם, משהו משפחתי, משהו שנותן הבנה על העולם בו חיו ומה שהתמודדו איתו.
זה יוצר אצל הילדים רצף, השורשים המשפחיתיים לא התחילו בחזרה בתשובה שלכם. להורים שלך היו הורים שמן הסתם ברחו מהנאצים בגלל היותם יהודים( כך לפחות הסבים שלי ויודעת שזה כל יהודי רוסיה).
והסבא סבתא רבים שלך כנראה עוד היו מחוברים למסורת בדרך כלשהי, לא יודעת אם יש לך ידע עליהם, אצלנו יש, וגם תמונות. זה עזר לי כבת לחוזרים בתשובה שעלו מרוסיה, לחבר את השרשרת בראש שלי. ההורים שלי ושלך לא באו מכלום, הם בנים לשרשרת יהודית ארוכה , שהשלטון הקומוניסטי ניסה לקטע, והצליח רק ל 70 שנה( 2 דורות וחצי בערך) .
אנחנו בנות לדורות של יהודים שחיו במסירות נפש על היהדות שלהם ברוסיה( כולל פוגרומים וכ...).
ויש משמעות בעיני בלחבר את הילדים לרצף ההיסטורי הזה. זה לא,סיפור החזרה בתשובה שלך,זו השייכות המשפחתית שלהם לעם ישראל.
באמת ברחו מנאצים. וסבתות של אמא שלי הלכו לבית כנסת, היה בעיר שלהם גם בברית המועצות.
אבל עבודת שורשים היא על סבא וסבתא של ילדים ולא על סבא וסבתא של סבא וסבתא.
בשבילם זה נורא רחוק.
והם שואלים למה לא עלו לארץ, למה סבתא לא יודעת כלום על יהדות. עכשיו, סיפור על תינוק שנשבה כבר פחות עובד כי מי שרוצה , הכל פתוח כבר שלושים שנה , בקיצור זה מסובך.
להפך, זה מיוחד יותר...
אצלי הילדים יכולים להכניס לעבודת השורשים את סבא וסבתא שלי, כי מכירים טוב את הסיפור שלהם (בזכות עבודות השורשים שאנחנו עשינו כילדים). וזה באמת מיוחד...
באופן אישי, בעיני כן יש משמעות לספר את הסיפור מהדורות הקודמים, בתוך ההקשר ההיסטורי - שהרוסים ניסו לנתק אותנו מהמקורות, הם ניסו וכמעט הצליחו למחוק את יהדות רוסיה, אבל 'נצח ישראל לא ישקר', והנה אנחנו חוזרים וממשיכים את הדורות הקודמים. מסורת ישראל ממשיכה למרות הנתק שהיה לאורך כמה דורות.
ובעיני הסיפור על תינוק שנשבה לגמרי רלוונטי גם היום. למי שגדל בחינוך אתאיסטי, מאוד קשה לשנות את התפיסות שלו. זה לא רק עניין של אפשרות טכנית, זה עניין של תפיסות שחונכו עליהן שהוטמעו וקשה לשנות.
אני מבינה שאולי לא הכל מתאים לך לשתף את הילדים. וגם לא הכל מתאים לך שיכתבו בעבודה שאחר כך גם המורות יקראו. סיפור כזה הוא באמת לפעמים אישי.
אבל אולי כן אפשר להבחין בין הסיפור שאת רוצה שהילדים יקבלו, לבין מה שמתאים לך שיכתבו בעבודה? לנצל את ההזדמנות עם הילדים ולחבר אותם לסיפור המשפחתי המיוחד שלכם, בדרך שבה מתאים לך לספר אותו. ואחר כך להחליט איך להציג את זה בעבודה של בית הספר, באופן שמתאים לך?
בעבודת השורשים.
קודם כול - הסיפור של ההורים שלי עצמם. מדהים לספר על אנשים שעשו את הדרך הזו אל היהדות!
שנית - סיפוריהם של סביי וסבותיי, שעלו לארץ, כל אחד בדרכו הוא. זו גם חזרה בתשובה מסוג מסוים.
ובאמת מתוך זה התחברנו לשרשרת הדורות באופן כללי, של עם ישראל שהוא עם הנצח.
בכל אופן, השאלות שהמורים נותנים הן בדרך כלל שאלות מנחות, ולא חייבים להיצמד אליהן במדויק. אתם יכולים לקחת את העבודה לכיוון המתאים לכם...
ובאמת חשוב לכל אדם, בטח לילד בתחילת גיל ההתבגרות, להרגיש שהוא מחובר למשהו גדול יותר, שהוא המשך של עם שלם ועצום...
שהייתי פונה למורה באופן אישי, מבלי ליידע את הבת, ומשתפת אותה ברצון שלך לחבר את הילדה לשורשים שלכם כמשפחה ובכלל לשושלת של עמ"י
ובקושי לעשות זאת בשל מיעוט מידע ועובדת היותם יהיודיים תחת שלטון סובייטי מנוכר ליהדות.
ושתשמחי להבנה והתחשבות במצב.
במהלך המלחמה ארחנו מעל 20 בני משפחה מהדרום
12 בני משפחה קבוע מתחילת המלחמה
2 זוגות עם 8 ילדים
ממחר אחת האמהות חוזרת לעבוד והתכנון היה שהם חוזרים הבייתה להם אין ממד אבל להורים שלי שגרים קרוב יש בית גדול עם ממ"ד
לילדים פה יש מוסדות חינוך ובאשקלון עדיין אין
ועכשיו אני מבינה שהיא מתכננת ללכת ולחזור כל יום לכמה שעות אחרי הצהרים
בעלה עוזר אבל די אדיש...מרגיש לי שיפול עלי מלא ודי קשה לי כבר
( כל בוקר אני מכינה מעל 10 סנדוויצים כדי שיצאו מהבית למוסדות בזמן כי אני עןבדת מהבית וחייבת את השקט הזה)
ב1 וחצי כבר הבית שוקק ילדים ורעש...
הילדים גם לא קלים בכלל וזה גורם לקטנה שלי לחגוג בלילה ולהיות עייפה בכית ( א)
בקיצור איך מסבירים שזהו .. שזה כבר לא קל לי
האחיות שלי עוזרות הרבה אבל עדיין הבית מתוחזק רחוק ממה שהייתי רוצה ולילדים כבר לא קל..
בקיצור מה עושים? איך אומרים להם בעדינות שזה כבר לא שייך יותר?
אם היה לחימה רצינית והרבה טילים הייתי נושכת שפתיים ולא אומרת מילה אבל מרגיש לי שזה נוח להם...בית גדול איזור ממש נוח ונעים ארוחות מתוקתקות נקיון..אבל לי כבר קשה 😔
לק"י
לא מובן מאליו שאת מארחת קבוצת אנשים לא קטנה לפרק זמן כזה, ודואגת להם ככה.
לא יודעת מה הייתי עושה, כי קצת לא נעים לגרש אותם מן הסתם. אבל אולי לשאול בעדינות מה התוכניות שלהם להמשך.
הם לא מדברים על זה?
לא הייתי עומדת אפילו ברבע מזה... באמת, ממש ממש לא מובן מאליו!
אז תעריכי את עצמך ממש, קודם כול.
שנית - אולי הגיע הזמן שלפחות הם יתנו יד בניהול הבית או לפחות בדברים שלהם? אין סיבה שאת תכיני סדנוויצ'ים לכולם, הם הורים בעצמם...
הייתי מכנסת אותם למעין ישיבה משפחתית, מסבירה שעכשיו נכנסנו לשגרה כלשהי, ואם הם עדיין מפחדים לחזור לבתים שלהם, אז בבקשה - שישתלבו בשגרה הביתית שלכם, ויעזרו בכל מה שדרוש (הכנת אוכל, סדר וניקיון, כביסות, שמירה על הילדים...)
יכול להיות שזה יגרום להם להבין שעדיף להם לחזור לבתיהם... וגם אם לא, לפחות לא הכול ייפול עלייך...
במקביל - תנסי לעזור להם למצוא פתרונות מגורים אחרים - בתי מלון, דירות להשכרה... זה באמת כבר יותר מדי בשביל להישאר בבית של משפחה כל כך הרבה זמן... אפילו אם היית אמא שלהם זה היה יותר מדי, אז בטח כשמדובר בקרובי משפחה אחרים...
מצד אחד שאני לא לוחצת להשאר מצד שני כבר קשה לי ולילדים..
הבית רחוק מהסטנדרטים שלי ..
( לגבי הסנדוויצים זה פשוט כי יקח להם פי 4 זמן והמטבח כולו יהיה בלאגן ואני עובדת מהבית ורוצה שהילדים כבר יצאו ושיהיה שקט)
הם יהיו קצת אצת ההורים שלי ואז יחזרו הבייתה
תם לו עידן 🙂
וגרם להם להבין שהם צריכים לעזוב...
אשרייך ששרדת את זה!
מתואמתבשביל המלחמה הבאה...
בעז"ה שלא תהיה עוד מלחמה, ונגיע כבר לשלב של וכתתו חרבותיהם לאיתים,
אבל אם חלילה כן תהיה עוד מלחמה,
את באמת "קרעת" את עצמך, בזמן אמת - כשהם אצלך פחות נעים לדבר, אבל עכשיו זה נראה לי זמן מתאים לקבל החלטות.
למשל הצעת ייעול- בפעם הבאה עושים לוח תורנויות
נקיון, הכנת אוכל- בקר, צהריים וכו'
והכל ברוח טובה עם בדיחות וכו' ולשמור את זה ( אפשר אולי את כל הדיון בקבוצת וואטסאפ)
אם חלילה תהיה עוד מלחמה תפתחו את הקובץ ותקראו.
חחח רק עכשיו רואה...
אשרייך על התקופה
איזה נהדרת את.
אני חושבת שרודם כל תרימי לעצמך על מה שהיה עד עכשיו.
דבר שני תנסי לחשוב מה בדיוק את רוצה שיקרה עכשיו:
שיחזרו לבית שלהם, שיגיעו רק בשעות מסויימות, שיקחו על עצמם חלק מעול הבית,
שידאגו לשקט בשעות שבהם את צריכה שקט ועבודה, שיעזרו בבישולים...
ממש תנסי להגדיר לעצמך מה היית רוצה שיקרה.
ואז תחשבי איך ולמי הכי נכון לך להגיד את זה.
אולי לגיסה ספציפית, אולי לנסות לעשות ישיבה עם כלל המבוגרים ולהגיד שאת אוהבת אותם וארחת באהבה אבל את כבר קורסת
ולכן יהיה צורך מעכשיו בלקיחת אחריות של כל אחד על תחום אחר (ומקסימום מי שלא טוב לו מספיק יחזור הביתה..)
אולי לבקש עזרה מאמא שלך או בעלך בלנהל את זה.
מה שבטוח, תהיי גאה בעצמך על החסד הגדול שעשית עד עכשיו
ותחזקי את עצמך בזה שעכשיו הדבר הנכון הוא לדאוג שגם את והמשפחה שלך לא תקרסו❤️
אז רק רוצה להגיד לך שאת מלכה אמיתית!
לארח כל כך הרבה אנשים למשך זמן כל כך ארוך זה אתגר אמיתי
את פשוט מדהימה!
אני בדיוק מתלבטת אם ללכת עם מה שהיא מציעה
היי מחפשת רעיונות ל-2 סוגי משחקים
משחקים דידיקטיים
ומשחקים מרגיעים שעוזרים לה להתרכז - היא ממש אוהבת דברים של מגע כמו בצק, פלסטלינה, קצף וכד'
אוהב לשחק באותיות ומספרים, יש לו אותיות מעץ עם מגנט, אותיות על קוביות דופלו ומשחק מעץ על מספרים ומניה.
לגבי משחק מרגיע- משחקים באמבטיה
משחקים לאמבטיה פחות רלוונטי כי אין לנו אמבטיה
ילדה בגיל הזה בהחלט יכולה לעשות אמבטיה באמבטיה אליפסה כזאת של תינוקות.
אחים שלי עושים בזה אמבטיה גם בגיל 6-7 וזה ממש כיף ומרגיע
פשוט מניחים אותה על הרצפה במקלחון
וגם יש את האופציה הזו
הבעיה שכולם רוצים גם להתקלח ככה ולכן הפסקתי עם זה.. ואם כן זה אחת ל...
יותר בגדר צ'ופר לילדים מאשר משהו שגרתי של מקלחת כזו פעם בשבוע
אבל אחשוב על זה יותר רציני כשנחזור לשגרה ובעלי יסיים מילואים יהיה יותר קל להשתלט על העסק של אמבטיות כאלו
מעסיק את הילדים שעות.. זה כן מלכלך, אבל לפחות לא נמרח ונדבק לידיים כמו פלסטלינה🙈
ולגבי הסוג השני לדעתי חתחתול או דאבל זה ממש לגיל. אבל יותר משחקי חברה/תפיסה ופחות דידקטי..
חול קינטי ניסיתי וזה הם רעיון באמת מלכלך ובמקרה הזה אני מעדיפה דווקא פלסטלינה
אבל לא לגמרי ויתרתי על הרעיון וחושבת אולי לקנות חול קינטי ולשים בקופסא פלסטיק גדולה, כמו ארגז חול קטן
משחקי קלפים יש לנו דאבל וזה טוב אז מחפשת עוד רעיונות של משחקים בסגנון למשל טאקי עוד מורכב בשבילה יחסית
פאזלים היא אוהבת מאוד אבל אם לא יושבים איתה היא על זה
שיחקנו בגילאים הקטנים מיון של מספרים או לפי צבעים. בהמשך התחלתי ללמד אותם את הכללים הפשוטים של המשחק.
גם מאותם קלפים אנחנו משחקים מלחמה וספיד…
של חיים שפיר (ממציא הטאקי...,).
ממש מוצלח! יש תחרות, אבל זה מבוסס על קוביות אז זה יותר מזל משכל, וזה חמוד ממש
אבל הוא לא מלכלך בכלל!
צבעוני
ואחרי 24 שעות מתייבש ונשאר תוצר חח האוצר מילים שלי בריצפה, מקווה שהבנת
מכירה זה מה שהם עושים בגן הרבהעטלף עיוור'אוניברסיטה לגן' שזה כמה לוחות, ככה שיש בזה כביכול כמה משחקים. ממש נהנת מזה.
אני הכנתי לה משחק חשבון להשכרת המספרים (הסבר להכנה בפרטי)
פאזלים, 24 כבר קל לה, 48 עדיין מתאמצת. יש לנו חדש של 100 חלקים, אולי אאתגר אותה בקרוב.
מגנטים מעסיקים אותה להרבה זמן, וזה ממש גיאומטריה בלי שהיא שמה לב אפילו.
מאוד אוהבת להכין יצירות, יש כמה סוגי חומרים, שמה לה דבק שקוף שלא מלכלך. יושבת מלא זמן...
אבל שלא מתאימים תמונה לאותה התמונה, אלא לפי הקשר, לפי הפכים, לפי צבעים...
זה ממש מהנה בשבילה
בר מצווה ראשונה... אני לא טובה בארגון אירועים...
אשמח אם למישהי יש רשימה של מה שצריך לארגן, ומה צריך לסגור מוקדם..
ומה מקובל שיהיה בבר מצוה? צריך מצגת? תכנית כלשהיא מעבר לדברי תורה?
הולכת לאיבוד וחייבת כבר לסגור דברים...
צלם
תקליטן/ או מוסיקה אחרת
אולם
או מקום וקייטריינג
להכין מעטפה לכל ספק לפני הארוע שיהיה מסודר
בגדים ונעלים לכולם
תסרוקות /איפור לבנות אם רלוונטי
דרשה / מצגת או כל דבר שיתן תוכן ( אפשר לדאוג שיהיה סיום מסכת)
אביזרים לריקודים כל מיני משקפיים עניבות מנצנצים או דברים מדליקי אור קונים בחניות של השקל
הילדים עפים על זה ועושים עם זה שמח מאד!
מזל טוב!!
לסגור מראש מה הטיפ למלצרים שלא ישגעו אותך אח"כ
