פורום אימהות השלב הבא (עמוד 19)

אני לפני כמה שנים, בעלי ממש לפני בערך חודש. היה אחלה.

הייתי בוחרת את המקום של הכי מעט ימים... (אני חושבת שאצלי זה היה שלושה ימים ואצל בעלי יומיים, פשוט יותר שעות בכל יום...).

נרשמתי לירושלים

ראיתי שיש בימי שישי וזה הכי מתאים לי

🙂

מנסה כמה שאני יכולה.

הילדים שלי גם מכירים את אחד הנרצחים מקרוב ועוד אחד יודעים מי זה ואת המשפחה.

הם עוד קטנים יחסית אז לא היו בלוויה והם לא ככ מדברים עליו אלא יותר על פרטי הפיגוע ומה היה אבל מרגישה שדורשים יותר התייחסות רגשית ועושים שטויות כדי לדרוש את הצומי שלהם ואני גם שבורה עם דמעות בעיניים כל היום. כל דבר מדליק אותי ואני חסרת סבלנות.

אני משתדלת להגיד להם כל הזמן שגם לי קשה ומשתפת קצת ברגשות ושאני קצת פחות עם סבלנות.

אבל באמת אני מרגישה שאני קצת חיה ליד החיים. אני גמורה ממש. פיזית ונפשית. הייתי באחת הלוויות והתפרקתי שם וקיבלתי החלטה שאני נותנת לעצמי את הזמן. ושזה חשוב גם לילדים שאני אעבד את הרגשות שלי ואתן לעצמי להתפרק

אתמול לקחתי את שני הגדולים להליכה כי הרגשתי שזה גם יאוורר אותי והרגשתי שזה עשה ממש טוב אפילו שדיברנו על דברים אחרים לגמרי.

זה מטלטל בטירוף. בטירוף.

תני לעצמך לכאוב, תני לעצמך לפחד, תני לעצמך לא לתפקד ולהיטלטל. מותר!! זה אפילו טבעי ונורמלי במציאות הלא נורמלית הזו.

עבר רק יום אחד תכלס, זה עוד ממש ממש ממש טרי. תכילי את עצמך שזה קשה, תחבקי את עצמך.

אל תכעסי על עצמך שאת לא מצליחה לעשות מה "שאמורים" כי אין אמורים במקרה כזה.

כן חשוב לי להגיד שצריך להיות בתשומת לב, ואם זה נמשך יותר מכמה ימים לפנות לעזרה, ויש כתובת! מרכז חוסן מיועד בדיוק בדיוק בשביל זה ובדרך כלל הם מקצועיים מאוד.

אני לא ככ אנונימית פה ובכל זאת פחות מתאים לי לכתוב מאיפה אני.. אבל יכולה להגיד שעברנו טלטלה קרובה וגדולה פה לא מזמן

וכל מנעד התגובות הוא יותר מנורמלי.

אצלנו כן הייתי בשבעה- כי זה מה שהיה נכון *לי* באופן אישי, ומבטיחה שגם לי היו את תחושות האשם האיומות שאני בשבעה אבל לא דואגת לבית שלי.....

ואת מוזמנת לפנות גם באישי אם את חושבת שזה יכול להועיל לך.

חיבוק ענק.

איתכם בשבר הזה💔💔

תגובה טבעית לגמרי. מניחה שזה ייקח זמן לחזור לאיזשהי שגרה.

רק חשוב ממש לשים לב שהילדים לא מפתחים חרדות מהאירוע. אם כן לטפל על ידי אנשי מקצוע.

חיבוק לכל עם ישראל ובמיוחד לאלה שהכירו מקרוב.

הקב"ה נותן לכל אדם נסיון מהזווית שלו.

אז את נותנת להם עכשיו בדיוק מה שהם צריכים לקבל, וגם אם זה נראה לך פחות ממה שהיית רוצה לתת להם- זה כנראה בדיוק מה שהם צריכים לקבל ממך.

חוץ מזה שכתבת שהם מקבלים במוסדות חינוך תמיכה- אז את ממש לא צריכה לדאוג להם.

ועוד כיוון- לילד מותר לראות שלאמא שלו קשה! את לא צריכה להיות מלאך,תמיד אנחנו חושבות שאנחנו צריכות להיות מושלמות,אבל דווקא הרגעי חולשה האלה שלנו גם בונים את הילדים!

לא מזמן מישהו קרוב אלינו נפטר בפתאומיות, כשהתקשרו אלי שעושים החייאה התחלתי לבכות ואספתי את הילדים להתפלל ,וכשעדכנו שההחייאה לא הצליחה- לא יכלתי להתאפק פשוט קרסתי בבכי ליד הילדים,אחר כך כמה ימים לא הצלחתי לעצור את הדמעות מלזלוג,

הרגשתי רע עם עצמי שלא התנהגתי עם הילדים כמו שהתנהגתי בזמן פטירה של סבא רבה ש"התכוננו" אליה מה להגיד לידים בדיוק וכו'. ( כי זה היה מישהו צעיר ובפתאומיות)

ולהפתעתי לא נגרם לילדים נזק מה"חולשה" שלי,ואפילו להפך- הם מדברים עכשיו על מוות ומעבר בין עולמות בצורה בריאה... ואפילו הזכירו את זה שבכיתי בטבעיות כחלק מתאור העניין...

ולעצמך-גם תרגישי לגיטימי עם הרגשות שלך- כל אדם מתמודד אחרת ואם השכנה שלך מסוגלת להשתבץ בתורנות בישול זה ממש לא אומר שגם את חייבת. לכל אדם יש רגש אחר וההתמודדות תופסת אותו במקום אחר. אל תסתכלי על אחרות תעשי מה שכוחותייך מאפשרים לך.

שנראה במהרה בנחמת ציון וירושלים! ויבולע המוות לנצח

יש לך עם מי לעבד את האבל בעצמך? לתת זמן לעצמך?

אולי חברות? שכנות? עם בעלך?

כשאנחנו זקוקות להכלה זה די בלתי אפשרי להכיל מישהו אחר

תתמקדי בלתת מקום לעצמך, ומותר להגיד לילדים שעכשיו קשה לך ולהפנות אותם לאבא

תודה על החיבוק, בהחלט הייתי זקוקה לו.. תודה על החיזוק במקום הזה.

האמת היא שאין לי כ"כ עם מי לעבד את הסיפור הזה (ונגזרותיו), אולי אנסה מרכז חוסן.. הבעיה העיקרית היא הידיעה שזה לא הפיגוע האחרון, שאנחנו לא יודעים את מי עוד נאבד במציאות ההזויה הזו... וכמה עוד תסכול נצליח להחזיק...

פיגוע נותן תחושה כמו שכתבת - את מי עוד נאבד?

אבל זה בגלל התקשורת שמדברת על זה בלי הפסקה,

האמת היא שכל קיומנו בעולם הזה הוא זמני.

לכן העולם הבא נקרא עולם הנצח!

אולי איזשהו ספר אמונה יכול להיות לך טוב?

בנערותי כשהיתה תקופת הפיגועים ברצף,עזר לי ללמוד אמונה ובטחון של החזון אי"ש,

יש חוברת מאד יפה של הרבנית עידית איצקוביץ "ואני בחסדך בטחתי"- ממליצה עליה מאד!

לגבי לק

אבל לא רציתי לאסור שלא תפתח עוד יותר רצון , דווקא או ציפיה מיותרת.

הבת שלי בת 9 בביס אצלינו גם ככה אסור אז מרשה בחופשים

עם הזמן ראיתי שהיא ממש לא מתלהבת מזה ב"ה

למשל עשתה ביום שישי שהיתה אצל בת דודה ועוד לפני שבת הורידה מעצמה  למרות שאמרתי לה שזה חמוד.

לגבי עגילים לא רואה סיבה למה לא אם היא רוצה. עשינו לה בגיל 4 לדעתי. עדין ומתוק

מתעניינת..

(כי האמת שהקוסנפט כשלעצמו קצת מוזר לי למרות שזה כל-כך מקובל. לי עצמי אין חורים באוזניים, וגם אם עגילים נראים לי לפעמים יפים, זה לא גובר אצלי בראש על המוזרות שבלנקב חור באוזן בשביל זה.)

חושבת אותו דבר על עגילים. האמת שזה ממש גם מרתיע אותי כל ההתעסקות עם אנפקציות ובגילאים קטנים נראה לי ממש מפחיד שהעגיל יתפס במשהו וימשך. בקיצור לא מרשה עד גיל 11 שאז הן יודעות לטפל בזה לבד ונראה לי מספיק גדולות כדי להחליט האם לחורר לעצמן את האוזן... לאחת הבנות הרצון לעשות עגילים עבר עד גיל 11. 2 אחרות כן עשו. אחת מהן עשתה עוד מלא חורים מאז...

לק הרשתי ביסודי, לא הפריע לי. זה נמאס להן די מהר...

זה לרוב משהו חברתי כזה. היו עושות לק עם חברות. שיהנו. אחרי פעמיים שלוש, איבדו עניין. היום הרבה חברות שלהן עושות לק ג'ל והן מדברות על זה בסלידה...

אצלנו ממש מקבול לק אז אני מרשה (בפועל זה קורה רק כמה פעמים בשנה, כשיוצא לה לבקש). עגילים עשינו כשהיא הייתה בכיתה א׳ כשהרגשתי שהיא מבינה את מה שהיא עושה (= שזה יכאב לה קצת אבל שזה מחיר שהיא מוכנה לשלם, וגם שהיא תדע לתפעל את זה בגדול). היא מאד מאד רצתה. אני לא רואה שום בעיה עם 2 הדברים האלה אבל מבינה שבסביבה אחרת אולי זה ייתפס אחרת (אנחנו דת״ל).

החלטות טובות 💕

ולא שמה בעצמי

הילדה שלי בת4

ככלהנראה לא ארשה גם בהמשך

עגילים כן, כשתגדל עוד קצת

(מקווה שזה בסדר שגלשתי לכאן, לומדת מכן הרבה!)

בקיצור, בהתחלה ממש סירבתי, אבל אז ראיתי שזה יוצר התלהבות יתר. 

אז כשהיא מבקשת אני מרשה, צבעים בהירים, ותכלס- לרוב היא מקפלת את זה תוך כמה שעות.... זה קורה פעם בחודש- חודשיים כזה, לא ביג דיל בעיניי. 

לגבי העגילים אני גם בדיוק בהתלבטות. היא ממש ממש ממש רוצה. אני חושבת שלא רלוונטי(מחכה שהיא תבין לגמרי את המשמעות של לנקב לעצמה את הגוף....) אבל יש הרבה לחץ סביב הנושא הזה, נראה אם נשבר או נשנה את דעתנו. 

מבחינתך שאת מתנגדת לזה?

כותבת ומוחקת תוך כדי 

כנראה צריך פה עוד התבררות בנושא...

בכל מקרה, בעלי מתנגד כי הוא חושב שזה לא יפה לילדות אוהב את התמימות והפשטות של הגוף כמו שהוא. אז בכל מקרה זה לא ישתנה פה בקרוב

לא רואה בזה משהו בעייתי. אני מסבירה שזה כואב.

אם היא מתעקשת, בכיף

גם לראות אותו על נשים זה מגעיל אותי, אבל על ילדות קטנות - זה לגמרי מגעיל בעיניי.

אני קיצונית, אני יודעת.

אבל אם את חושבת שלא מתאים שהיא תמרח לק בגילה הנוכחי - אז אל תתרגשי מאמירות כמו "את אמא מעצבנת". גם הבת שלי אמרה לי שאני אמא מעצבנת כשלא הרשיתי לה ממתק בפעם החמישית לאותו יום... אז מה. אם אני חושבת שזה לא נכון לאכול חמישה ממתקים ביום, אז הבת שלי תצטרך להתמודד עם זה. (ומזל שהבנות שלי מבינות שלק זה לא אופציה בכלל אצלנו 😅)

בכל אופן, אם יש לה רצון להיות יפה - אפשר לספק אותו בהרבה דרכים אחרות: ללכת איתה לבחור בגדים יפים, תכשיטים שמותאמים לגיל, לעשות לה תסרוקות מיוחדות (אפשר להשקיע וללמוד תסרוקות מסרטונים ביוטיוב) - לא חסר...

עם הגדולה בעלי ממש נלחם עד גיל מאוחר וזה היה טעות פטאלית!!!

כבר שנים היא עם לק בוהק וצפורנים ארוכות והיאנעןשה בעצמה לק ג'ל לאחרים אבל יש הרבה משקעים על זה ועל דברים דומים..

בקיצור לק בהיר יאלה לשחרר 🙂

בגיל קצת יותר גדול משלך, נראה לי שזה היה בגיל 7-8 בערך. ולא מיד כשהיא ביקשה, לקח לי קצת זמן...

לי אין לק ומעולם לא שמתי. ובהתחלה כשהיא ביקשה זה היה לי ממש מוזר ונראה לי לא מתאים.

אבל אני יודעת שהיא מאוד שונה ממני והרבה יותר 'בת' בכל הדברים שקשורים למראה חיצוני.

אז בדקתי עם עצמי מה באמת הבעיה שלי עם זה. הודעתי למסקנה שיותר נכון לי להשקיע בלעמוד על דברים שקשורים לענייני הלכה. ובדברים אחרים כשהיא רוצה להתייפות, כל עוד זה בגדר ההלכה אני כן מאפשרת (כמובן כשזה דברים סבירים שהיא גם רואה אצל חברות, ולא מחפשת דברים שלא תואמים את הגיל שלה בכלל).

למעשה היא שמה מעט מאוד פעמים, והורידה באותו יום. נראה לי שהרעיון הלהיב אותה יותר מהלק עצמו.

אבל לפחות זה הוריד לנו מוקד חיכוך בינינו...

הסביבה שלנו גם דת"ל. דוסית אבל לא סופר-סגורה. ואני רואה שגם כאן נראה שפחות מקובל בסביבה חרדית / חרדית לאומית, ויותר מקובל בסביבת דתית לאומית. אם כי מעניין אותי, @המקורית- למה התכוונת כשאמרת שאת לא מרשה? משמעות הדבר שהילדה ביקשה והייתי צריכה להבהיר שאת לא מרשה?

קראתי את כל מה שכתבתן. בסופו של דבר די חיזקתן אצלי את המחשבה יותר לזרום עם הרצון שלה כאן.

תודה!

והסברתי גם למה

היא רואה למשל טאת סבתא והדודות שלה עם לק

מבחינתי, זה כמו כל דבר ש- אצלנו נוהגים כך, והם ינהגו כרצונם גם אם זה אחרת מאיתנו

לא רואה באמת סיבה הגיונית לתת לה לשים לק, היא ילדה בת 4 כאילו 🤷 לגמרי בעיניי עניין של גבולות בשלב הזה של החיים

ויש בזה חומרים לא ידידותיים

ותלוי

אם זה הופך להתנגחות, זה מקום אחר ולא רק גבולות בעיניי

סיפרתי לה שבעיני זה לא מתאים, והצעתי לה שנעשה יצירה עם הלק.

זה בהחלט סיפק את הצורך שלה להתעסק עם הלק. ועד היום יש לי סט של לקים שאנחנו משתמשות בזה לצביעה ויצירה של כל מני חפצים פעם במליון…

לחג או שבת או אירוע. או סתם אם מאוד מתחשק לה.

לא ממש רואה למה לא. אנחנו לדעתי עדיין קצת בתפיסה שהייתה כשאנחנו גדלנו. העיפו אותנו להוריד אם הגענו עם לק לאולפנה. היום כל המורות עם לק ג'ל. אז זו כבר מציאות אחרת.

הסיבה שאני לא משחררת חופשי זה כי מרגיש לי נכון לשמור גירויים ודברים כאלה. כי מחפשים ריגושים. אז להשאיר סף נמוך. היא בת שבע וחצי בערך.

לא רואה למה לא לאפשר עגילים. זה לגמרי הגיל שהרבה עושות.  לשמור ליומולדת או הזדמנות חגיגית.

זה בעינהן סוג של משחק. באופן כללי אני בגישה של לומר לא רק אם יש לי סיבה הגיונית וטובה. לא מצאתי סיבה כזו. כשמגיעים לשלב של מתבגרות בבית שעושות עגיל שני, שלישי וכו... ואני משחררת כי זה מותר הלכתית,  וגם חינוכית לא חכם לפי דעתי להלחם מלחמות מיותרות, וזה כבר הפך למקובל ובנות ממש תורניות הולכות ככה. קצת לק נראה לי מלחמה מיותרת.

בת ה 11 שלי ביקשה עגיל שני( לאחת האחיות המתבגרות שלה יש כמה). ואמרתי לה שנחכה לבת מצוה, מצד האמת לא רואה בעיה שתעשה גם עכשיו. אלא שיש  בכיתה שלה גם בנות בכורות, ונראה  לי לאף אחת אין עדיין, אז לא רוצה ליצור את התקדים, אבל ברור לי שעוד כמה שנים כולן כמעט בכיתה שלה יהיו עם לק ועגילים.

בגדול אנחנו דת"ל תורנים, וכמעט כל הנערות פה , עם יותר מעגיל אחד ולק, ומבחינת צניעות הרוב אצלנו ממש בסדר. 

הלוואי שבעלי היה מסכים איתי ..הוא ממש לא!

זאת הגישה הבריאה לדעתי

שילדות לא רוצות את זה (לשים לק) ממקום שנערה נניח רוצה את זה..

ולכן אני לא מרגישה שזה לא מתאים לגיל שלה או משהו..

הילדה שלי גם אוהבת לק, ואני ממש לא נכנסת איתה על זה למאבקים, אני מסכימה לה לכבוד שבת..

אם היא זוכרת ביום שישי היא מזכירה לי, ובדרך כלל היא פשוט לא זוכרת..

נראה לי אם הייתי עושה מזה עניין היא היתה זוכרת טוב טוב כל פעם.. חח.. ככה זה עובד מה נעשה

של מה שנכון בעיניכם, ההורים הייחודיים של הילדים המיוחדים שלכם.

נראה שכן יש לך נטיה להרשות פעם ב, הייתי מבררת אותה יותר לעומק.

אני באופן אישי גם מרשה מדי פעם. חשוב לי שזה לא יהיה אישיו ולא יהפוך למשהו מעבר למה שזה-

צבע על הציפורניים שדי מהר נמאס ממנו.

וזה נכון כמובן למתבגרת הספציפית שלי ולאקלים שבו היא גדלה.

יכול להיות שבמקום אחר זה לא ככה.

אני כן אגיד, שצריך לשים לב שאנחנו בשם עקרונות חיצוניים,

לא הופכים דברים לא קריטיים למשהו שהופך למשאת נפש וסמל לילד במקום גבול שהוא מקבל.

נתקלתי בלא מעט מקרים כאלה עם חברות מתבגרות שלי

שהיו להם סיכסוכי עולם על חור שני עם ההורים, או עם ילדים קטנים שהשתוקקו לשוקולד בלחם כי זה היה משהו לא מושג.

צריך למצוא את האיזון הנכון, של מה שחשוב ועקרוני לנו, איך לתווך את זה נכון,

וגם להיות בקשר עם הילד לראות איך הילד מול זה, ובמידת הצורך לתקשר את זה יותר לעומק,

לחשוב עד כמה זה עקרוני לנו באמת וכן הלאה.

אצלך בעיקר נראה לי שאת לא בטוחה שהסיבה להגבלה מספיק טובה,

ולכן מציעה לעשות בירור עם עצמך עד כמה זה חשוב לך ומה זה אומר מבחינתך

ומה את חוששת שיקרה אם הילדונת תשים קצת לק,

ואז לגבש או עמדה שבאמת תאפשר פעם ב כמו שאת עכשיו חוששת

או עמדה מבוררת של לא מתאים אצלנו, שכשהיא תהיה ברורה לך היא תהיה ברורה גם לה (כמו העגילים )

אני מרשה בפעילות מיוחדת כמו מסיבת פיג'מות,

מסיבת סיום, פורים, כל מיני מסיבות כאלה של ילדים.

קניתי עם הבנות את הצבעים והם בוחרות כל פעם.

זה לגמרי תמים וחמוד.

דווקא בגיל קצת יותר גדול זה מראה לי פחות שייך כי זה הופך באמת לטיפוח ויכול לייצר תלות ולא סתם כעוד משהו חמוד במסיבות.

לא מרשה לק על עיקרון שזה לא בריא, אני בעצמי הפסקתי עם לקים בגלל הסיבה הזו בעיקר

לגבי עגילים, מעצמי אני זוכרת שעשו לי עגילים בגן חובה ולא הלך טוב (ודווקא לא הייתי מופרעת שמאבדת עגילים או בעניין המשיכות) בגלל אינפקציה שלא טופלה כראוי

לאחר שזה עברה והחור נסתם עשו לי שוב מרצון שלי בכיתה א' ומאוד שמחתי.

חורים באזניים לדעתי זה נפוץ ודיי נורמטיבי לא כמו משהו שלא כ'כ מתקבל באזורים אחרים בגוף..

מדי פעם. אבל מקבלים על זה ממש מעט פה. וזה רק מידי פעם.

השניה לא אוהבת את זה.

שיעורי עזר זה פחות הכיוון שלהן.

זו שאוהבת אפייה - שתעשה חוג אפייה לילדים. זו שאוהבת לקרוא - שתעשה שעת סיפור לילדים.

עוד רעיון - אם הן מסתדרות עם מחשב, אולי אפשר עבודה בקלדנות? אבל לא יודעת איך אפשר לחפש עבודה בזה, וגם אם זה לא משעמם מדי...

כמו קיפול כביסה או גיהוץ.

ילך אצלן?

עוד משהו, להוציא כלבים לטיול.

לנקות רכבים- יותר מתאים לנערים

אם הן טובות בסריגה/מקרמה- להכין ולמכור.

ארוחת ערב מידי פעם כמו פיצה, פלאפל וכו. לעשות דוכן, לפרסם הרבה מראש.

ישוב קטן....

ולא ספריה. דואר באחריות המזכירה . מגיע פעמיים בשבוע 😣

להציע את עצמן כמבשלת למשפחות (צריך לחשוב איך בדיוק - בבית המשפחה או בבית שלכם, לקחת לפי שעה או לפי מאכל וכו'..)

אפשרי גם לעשות מגשי פירות (מניחה שאפשר ללמוד לא מעט מיוטיוב)

קורס תסרוקות ולסרק בנות לאירועים

קורס צילום ולעשות צילומי משפחה או אירועים (מתחילים בתשלום סמלי עד שצוברים נסיון ובטחון)

לגבי בייביסיטר - אני גם ביישוב קטן.

אישית משלמת כמה שהבת מבקשת..

יודעת בוודאות שיש מי שתסכים לשלם יותר אם תדע שמדובר בדמות בוגרת שאפשר לסמוך עליה,

ובהחלט יש מי שתשלם יותר ולו רק שתמצא בייביסיטר

אם הבעיה היא שלא פונים אליה- מניחה שמדובר באחת משתי בעיות - או שלא יודעים שהיא עושה בייביסיטר, או שאף פעם היא לא זמינה. לשניהם אפשר למצוא פתרון - לפרסם הודעה שהיא עושה ומתי בדרך כלל היא זמינה (הכי שווה למצוא משפחה שצריכה בייביסיטר באופן קבוע)

פתאום אני נזכרת: החלפה במעון. בכל היישובים שהייתי בהם תמיד היו חסרות מחליפות במעון המנהלות מחכות לחופש בכיליון עיניים. אפשר לבדוק את זה

לא אחראית בלעדית על קבוצה

אחראית על קבוצה זה מגיל 16.

אם יש למישהי עוד רעיון  נשמח ממש.

חופשה נעימה ובטוחה לכולם.

שהציעה את שירותיה בעיצוב פליירים.

היא מעצבת באמצעות קנבה, ולוקחת 25 ש''ח לעיצוב.

נערה אחרת אופה ומקשטת עוגות ליומולדת בהזמנה אישית.

ויש אצלנו גם נער שיום בשבוע מעמיד דוכן פלאפל בגן שעשועים. ההורים כבר יודעים שביום הזה כדאי לבוא עם מזומן, וקונים ממנו המון.

הבת שלי גם מעצבת ממש יפה בקנווה ובדיוק היא חשבה להציע את שירותיה וכישרונה בנושא…

לפעמים גם מחפשים מישהי לקיפול כביסה, זה לא מגעיל.

הגדולה יותר יכולה לעבוד בחנות של מזון מהיר אם יש בסביבה, בדרך כלל מחפשים ידיים עובדות.

יכולות לסרוג ולמכור כיפות אם הן יודעות לסרוג.

הצעתי להן שיעורים פרטיים, נראה אם יהיה לזה ביקוש...

גם קיפול הצעתי שינסו, בינתיים לא רוצות. למרות שאחת מהן אלופה בקיפול וסידור ארונות. זה מביך אותה בבתים זרים... 

אצלנו התעריף הוא 5 ספרים ב5 שקלים.

שליחויות- למשל לאסוף מכמה משפחות רשימת ציוד לביה"ס ולנסוע לקנות לכולם במרוכז. לאסוף חבילות מהדואר (מותר עם ייפוי כח)

ללמד יישומי מחשב דרך הזום.

אני בשמחה הייתי רושמת את הילדה שלי לשיעור של חצי שעה תמורת 5 שקלים אם זה חובבני לגמרי, 10 שקלים אם היא באמת תפיק מזה משהו.

למורה מבוגר עם נסיון שילמתי 25 של למפגש עבור סדרה של 10 מפגשים.

סדרה נגיד של ארבעה מפגשים עם 5-6 משתתפים זה כסף לא רע. כן דורש הרבה הכנה ופרסום אבל אם זה ילך זה ישתלם מאוד כי ככל שיהיו מקצועיות יותר יהיה יותר ביקוש ויוכלו להעלות מחירים וכמות הלקוחות הפוטנציאליים היא לא מוגבלת. אפשר להתחבר מכל מקום בארץ. אבל הן צריכות לדעת לתפעל זום היטב. עם שיתוף מסך ולשקול שימוש בתוכנות השתלטות מרחוק על מנת לתקן את מי שזקוק.

אפשר להפעיל יריד ביחד עם חברות. זה הרבה מאמץ, אבל אפשר להכניס כסף טוב.

קודפ כל - לגבי הרעיון של לימוד נביא, אנחנו קנינו סדרת ספרים '5 דקות נ"ך' וזה ממש מוצלח. אנחנו כבר בסבב שני והילדים ממש אוהבים. מספרים שם את כל מה שכתוב בפסוקים (בתוספת מדרשים), וזה כתוב בצורה ממש שמותאמת להקראה לילדים (לא כמו ספר שמקריאים, אלא זה מנוסח בצורה של שיחה, עם שאלות לשאול את הילדים וכו').

בעיקרון זה כתוב בתורה סיפור לפני השינה. אצלנו ראינו שזה מתאים יותר דווקא בארוחה.

ועכשיו בסבב ב' אנחנו קוראים מהספר ואז מקריאים את הפסוקים שעליהם קראנו מתוך התנ"ך, והם ממש נהנים (אצלנו זה גילאי 4-9).

לאחרונה קנינו גם את הסדרה שלהם ללימוד הפרשה '5 דקות פרשה', אבל אותה פחות הצלחנו להכניס ללימוד קבוע. אולי בחופש נצליח, בעז"ה (בסדרה הזו יש גם חידון בסוף כל פרשה, עם שאלות מתוך הדברים שלמדנו).

כיוון אחר - יש כל מיני ספרים שמיועדים ללימוד עם ילדים. אנחנו קנינו פעם 'מסילת ישרים לילדים' של הרב אוחיון, וזה גם היה מוצלח (למרות שגם התרשמנו להתמיד, זה היה בעיקר בחופש אבל אחר כך לא המשכנו ונשארנו באמצע).

קיץ של תורה

רצים למשנה 

לא מבינה באבחון הזה. אז רק שולחת חיבוק...

מפורשת בגלל בעיות משפטיות

נתנו לזה קצת זמן ככה שהיית יכולה לאסוף תשובות אם הייתה מישהי שחוותה גם.

לפעם הבאה, ניתן לשאול אם מישהי חוותה מקרה דומה במרכז מסויים ויכולה לכתוב לך באישי.

חיבוק גדול, סיפור מעצבן מאוד 😕❤️❤️❤️

וגם - בבית תנסי לתת לו אפשרות להוציא את האנרגיות בצורה מכוונת - תביאי לו מגזינים ישנים שיקרע ויגזור, טרמפולינה לקפוץ בה, אולי גם שק איגרוף או לכוון אותו לכרית ולמזרון שלו

הכי חשוב שלא תסבירי לו את התווית, כי אם ככה הוא יתפוס את עצמו זה הרסני. כל מקרה הוא מעידה חדפ. ברור שלך כאמא זה קשה להסתכל ככה על המציאות, אבל לו זה יעשה רק טוב.

לא יודעת למה, חשבתי שהגבתי לעצמי.

התיקון האוטומטי כתב הכי חשוב שלא תסבירי לו את התווית,

אני התכוונתי הכי חשוב שלא תדביקי לו את התווית...

ילד שאינו מווסת חושית, לא מודע לכוחות שלו, עושה חזק יותר ממה שצריך כדי להרגיש ולקבל פידבק ואז התוצאות הרסניות בלי כוונה. הייתי מתייעצת עם איש מקצוע בעניין.

חשוב לספק לו תחושה עמוקה באופן עקבי, זה יכול להיות קפיצות, ריצות, זחילה, מסאז', התגלגלות ועטיפה בתוך שמיכה כך שנהיה כמו גולם/זחל, אמבטיה, בריכת כדורים, אוהל חשוך, לחפש מטבעות בתוך ברבצק ועוד...

צריך גם להתנסות בויסות הכוח שלו, לבצע פעולות שדורשות עדינות או דיוק, איך הוא לדוגמא בלכוון לקליעה למטרה? (מוסר חזק מדי רחוק מדי) איך הוא עם ליטוף חיה? זה דורש אימון והכוונה...

ובכל אופן, מה שלדעתי חשוב, במקום להתייחס לתוצר השלילי, להאיר ולהדגיש את ההשתדלות וההצלחה. במקום שיקנה מכספו עפרונות ששבר כעונש, הייתי מדביקה מדבקה על כל יום שחזר עם ציוד תקין/קרא ספר בצורה עדינה/צייר באופן מותאם על דפים... וכל נגיד 5 או 10 מדבקות מקבל פרס של שקל וחצי . וכו על זו הדרך. זה לא פחות גבולות, זה רק התנסחות חיובית, במקום "לא לקשקש על הקיר" "מציירים בדפים". במקום להדגיש את הפשלות של אותו יום "קרעת ספר" להדגיש את הטוב "שמתי לב שליטפת את האחות הקטנה בעדינות היום", באופן כללי לזכור לחשוב על האור שבו.

וכמו בהרבה נושאים כשאנחנו פועלים ממקום נקי רגשית וכביכול משחררים דברים נרגעים. כמובן שחשוב ללמד אותו כבוד לציוד ולסביבה, אבל תשימו לב האם השדר שהוא מקבל ממכם במשך היום הוא שזה מה שהכי חשוב?, האם זה מה שמוציא אותכם משלוותכם?, ככה משיג צומי שלילי?! איזה עוד ערכים חשובים לי? על מה אני לא אוותר, על המגנטים או על דיבור נקי?(סתם זרקתי)

ונקודה אחרונה, לבחור את המלחמות שלנו, להחליט לוותר בינתיים על חלק מהדברים באופן מודע לתקופה קצרה, כדי שהילד לא ישמע כל היום לא לא לא אסור לא אוף. נגיד השבועיים להתמקד בקישקוש ולוותר/להשתדל להתעלם מענין הקריעה.

תעדכני מה איתכם ומה עזר...

בהצלחה

מעניין אם שמתם לב לסימנים מקדימים בשנים הקודמות.

בכל מקרה - ממליצה מאוד מאוד לפנות לריפוי בעיסוק/התפתחות הילד או איש מקצוע בעניין.

התפתחות הילד דרך הקופה - הבנתי שתהליך ארוך. אני שקלתי ללכת בהתחלה פרטי ובמקביל להתחיל שם תהליך (כי אם זה אכן האבחנה אז זה הולך איתכם לטווח ארוך וכדאי שיהיה מוכר ותוכלו לקבל הכוונה וטיפולים מתאימים).

ברגע שזה משהו פיזי - אמירות חינוכיות וכו' זה נחמד, אבל כשהצורך לא מסופק יהיה לילד מאוד מאוד קשה ליישם ולזכור. (ובואי נאמר שעדיף שיוציא את זה על עפרונות מאשר במכות לחברים, נכון?)

כתבו לך רעיונות איך להתחיל לספק תחושתיות, הייתי מתחילה עם זה, ובמקביל מבררת מהר על איש מקצוע ללכת אליו לקבל הדרכה טובה.

ההבנה של מה קורה לילד ממש משמעותית כדי להבין אותו, להכיל ולתת לו כלים ויכולות להתמודד.

ובמצב הנוכחי הייתי מכינה אני.

וגם אם לא היתה מציעה לא הייתי משאירה אותו להתמודד עם זה לבד, נכון שזה נראה חוסר אחריות מצידו, אבל המחיר לבוא בלי תחפושת גבוה מדי לדעתי..

המורה גם אחראית על האובדן, היא הייתה צריכה להשאיר את התחפושת בבית הספר.

הייתי עושה משהו פשוט ואם היא היתה רוצה כמו המקורי שהיא תעשה.

ובאותו רגע דאגה להרים למעלה שלא ילך לאיבוד.

אז לא חושבת שזו משימה מסובכת מדי לילד בגיל הזה, אלא יותר עניין של אופי.

בכל אופן אם זה כרוך בעבודה מרובה הייתי מעדיפה להציע תשלום למורה בשביל תחפושת נוספת 

לגבי תשלום, אני קצת לא יודעת איך להציג את זה. לא מרגיש לי בנוח האמת. אולי נביא קופסת שוקולד כדי לפרגן במקום?

בכל אופן, דעתי שונה מהאחרות.

יש לכם אחריות על החינוך של הבן שלכם, לא על הצלחת ההצגה של המורה.

אם אתם חושבים שזה לא חינוכי שתכינו לו תחפושת חדשה - אז לא.

ולמעשה - הכי טוב לשתף את המורה בנקודה הזו, שאתם חושבים שזה לא חינוכי שתפתרו לו את הבעיה בלי שהוא התאמץ. בסופו של דבר היא מורה, ולא מפיקת הצגות. האחריות הראשונית שלה היא לחינוכם של התלמידים ולא להצגות שבית הספר מפיק.

מבינה את הפדיחה הנוראה שזה יכול לגרום... אבל עדיין חושבת שהחינוך צריך להיות במקום הראשון.

(שלא לדבר על זה שלדעתי המבוגרים לא צריכים להרוג את עצמם למען הילדים... גם הם בני אדם, וגם בצרכים שלהם צריך להתחשב...)

גם אצלי הילדים מאבדים דברים כל הזמן.

הייתי מציעה שהילד יכתוב מכתב תודה למורה על זה שטרחה והכינה לו שוב תחפושת. ואתם יכולים להוסיף גם כמה מילים.

כשקראתי אותך הוא כבר היה בבית הספר אז כבר לא היה רלוונטי שהוא יכתוב משהו. כן אמרתי לו להודות לה. והגענו להצגה עם קופסת שוקולד קטנה. האמת, היא הכינה משהו ממש בקטנה, לא חושבת שלקח לה יותר מכמה דקות בסוף. 

העיקר שהייתה הצגה ממש יפה ב״ה! זה אגב קצת לימד אותי שלא נורא אם התחפושת די זרוקה. משחק טוב ממש עושה את זה.

ובהצלחה גם לך עם הילדים שלך!

אבל זה עניין שלה.

לגבי מה חינוכי ומה לא - זו באמת שאלה... במיוחד שקשה להחליט על זה בלחץ של זמן...

ומסבירה לבן על המאמץ שנעשה בשבילו.

למה בעצם להלחם בהם?

הם גדולים? מוגלתיים? חריגים?

נניח שטיפות לפנים זה חשוב? כמה ועם מה?

מי פנים, סבון פנים..  

טיפים כאלה.

אבל אין לי המלצות מיוחדות לגיל...

אני אוהבת את מיכל סבון טבעי, יש שם מוצרים לאקנה, שווה לבדוק.

לםי מה שאני יודעת חצ'קונים נגרמים בגלל הפרשה לא מאוזנת של שומן בעור- סבום. מה שעזור זה:

שטיפת פנים עם סבון עדין ולא מייבש- לא יותר מפעם ביום ועדיף בערב

אחרי שטיםת פנים חשוב מאוד להחזיר לעור לחות על ידי קרם פנים מתאים

יש טיפול ייעודי לפצעים- בדרך כלל משחה ששמים נקודתי על החצ'קון עצמו.

סוג המוצרים והאיכות שלהם ממש משפיעה על הטיפול, להתייעץ עם קוסמטיקאית טובה יכול ממש לעזור. הם עושות טיפולי פנים שמאזנים את העור וגם מוכרות חומרים. פשוט זה עסק די יקר...אז אם לא מתאים לכם יש חברות טובות גם בסופר פארם, רק כדאי לברר לפני כי לא תמיד היקר שם באמת יותר טוב.

שטיפת פנים עם סבון פנים *טבעי* שמותאם לסוג עור שלה (לא טבעי- מייבש את העור...) 

דבר שני, לעשות שלום איתם, לא כי הם כאן כדי להישאר בהכרח, זו הסתכלות חיובית שהם הגיעו כי זה תגובה של הגוף להורמונים שאנחנו שמחים שהגיעו כי זה מראה על ההתבגרות וההתפתחות...

שלא מייבש את העור. אני רק אוסיף מה הבעיה בייבוש העור (כי מבחינת הגיון זה מה שמרגיש שיעזור ).

מה שקורה כשמשתמשים בסבון והוא מייבש העור מנסה "לפצות" על היובש ויוצר יותר סבום (שומן). טעות חיי בגיל ההתבגרות.

עם כל הג'יפה שיש בתרופה הזאת....

עם מעקב צמוד של בדיקות דם

בעיניי זה הרע במיעוטו...

כי חצקונים יכולים להשאיר צלקות לנצח... וזה מבאס כל כל כל גך...

בגיל מאוחר יותר..

זה מה שהכריע לא להשתמש בזה אצל הגדולה שלי

יש משחות שרופאי עור נותנים, זה לוקח זמן אבל עזר לגדולה שלי

מה שעזר ועוזר לי-

מוצרים של "ערוגות"-

סבון פנים לעור שומני/אקנתי

קרם פנים כנ"ל

ויש עכשיו גם משהו חדש שהם הוציאו יחסית לאחרונה וממש עוזר איזה ג'ל לפצעונים ששמים נקודתית.

אה ולפני כן ניסיתי חימר ירוק שגם ממש עזר כשהקפדתי אבל פחות היה לי כח וסבלנות לשים, לחכות שיתייבש ולשטוף כל פעם. אבל זה ממש עזר, הוא משפיע גם בטווח דיי מיידי לייבש חצ'קונים קיימים וגם מנקה לעומק את הפנים.

גם זה יש לערוגות ואמרתי לעצמי בהתחלה חבל לשלם 70 שח לשפורפרת מסכנה בשביל שיהיה מוכן במקום להכין מאבקה שעולה חצי או פחות ומספיקה לכמות שנשארת לאורך הרבה יותר זמן.

אבל בסוף כשהיה מבצע באתר שלהם כן הזמנתי את החימר ירוק שלהם, וזה הבדל מהותי ההשפעה שלו לעומת ההשפעה של סתם חימר ירוק רגיל שקונים בבתי טבע.

ההשפעה של החימר ירוק של ערוגות הרבה יותר יעילה, טובה ומהירה, יש בחימר ירוק שלהם עוד חומרים שעוזרים להשפעה של זה.

חחח חבל שאין לי אחוזים

אני סתם משתפת באמת מניסיון מה שעזר לי.

אני סבלתי מפצעים נוראיים והלכתי לקוסמטיקאית מצוינת שעשתה לי קילוף (פעמיים) וקניתי ממנה מוצרים להמשך הטיפול, סבון פנים ומשחה לפצעים נקודתיים. אחרי תקופה של שימוש קבוע הרגשתי שהסבון חזק לי מידי ומייבש את העור אז עברתי לסבון טבעי. ניסיתי כמה סוגים ובסוף נשארתי עם של ערוגות.

כנל עם חימר ירוק. המוצר היחיד שלהם שניסיתי ולא התחברתי היה הקרם פנים (אבל יש להם כמה סוגים וניסיתי רק סוג אחד).

וגם אנחנו בשנה שעברה נסענו לחיפה כאטרקציה

רעיונות נוספים:

* יום שדה בפארק/יער הקרוב - לבנות "אוהלים", לבשל בשטח, לשחק במשחקים שמותאמים לשטח...

* לחפש מעיינות נסתרים ולבלות שם (אני פחות אוהבת את זה, אבל יש כאלה שכן).

* לנסוע לגני שעשועים מרוחקים ושווים - הגיוון תמיד נחמד.

בכיוון אחר - רעיונות לבית:

* להפוך בכל פעם את הבית למשהו אחר - לבית מלון (מצעים יפים, מגבות מגולגלות, אוכל שווה בסלון, קישוטים מיוחדים לבית), לג'ונגל (להכין עצים, לפזר חיות פרווה שונות ברחבי הבית...), לים (למלא את האמבטיה, לפזר בובות דגים ברחבי הבית, חול קינטי, בועות סבון...), לחלל (לדמיין טיסה בחללית, להכין יצורי חלל וחייזרים, הזדמנות גם ללמוד מבחינה מדעית על החלל...) וכן הלאה...

* ערכות יצירה שוות שמותאמות לשלל גילאים (עולה כסף, אבל פחות מאטרקציה).

* יום נגרות - לקנות קרשים וכדומה ולבנות כל מיני דברים לבית.

* יום מדע - ניסויים מדעיים, הסברים וכו'.

* חדר בריחה ביתי - חלק מבני המשפחה מכינים חדר בריחה ביתי לכל השאר, וביום אחר כך מתחלפים.

בהצלחה לכולנו, והעיקר שיהיה כיף!

יש לי בנים גדולים שפחות יזרמו על פעיליות בית

כן יכולים להכין ארוחה מושקעת  אבל לא יום פעילות

ובנוסף אני עובדת 3-4 ימים בשבוע ככה שהקטנים בדלב ראשון בקיטנות ואחכ ה יעזור

לכן רוצה יום בשבוע לצאת איתם (רק אני בעלי עובד)

ומחפשת רעיונות מתאימים

אהבתי את היום שדה באיזה יער

אשמח אם למישהי יש עוד רעיונות

אם יש לך רכב,את יכולה לכל מקום בארץ.

ההורים שלי לקחו אותנו בלי רכב וגם לנו אין,אז ב"ה הצלחנו לבצע את זה גם בתחבורה ציבורית.

ללכת למקום חדש בשבילכם,זה מעניין להכיר,וגם הגינה שלהם תהיה אטרקציה.

היום בהרבה מקומות שבנו פרוייקטים של מגדלים הקבלנים עשו פארקים יפהפיים! עם אגמים,בע"ח מתקנים מיוחדים,אז גם שם אפשר לבלות הרבה שעות.

כתבת שרק הקטנים בקייטנות,אז אפשר לעשות טיול היסטורי שמתכוננים אליו מראש וזה יהיה תעסוקה לגדולים לכמה ימים.

הם יכולים לחפש ספרים בספריה בנושא מסויים- יש ספרים לגדולים יותר וגם לקטנים כמו ספייסי או הספרים של רונית לוינשטיין.

לדוג' זכרון יעקב - קראנו את שרה גיבורת נילי,וגם את תריסים ירוקים של רונית לוינשטיין,

והלכנו ליום שלם בזכרון יעקב.

במושבה הישנה- יש מוזיאון עם סיור מודרך מאד יפה בבית נילי, ליד יש מדרחוב עם חנויות מעניינות ( כולל בגדים צנועים!) אז אפשר לטייל שם עם הקטנים עד שהגדולים במוזיאון,

יש גם מוזיאון על תולדות ההתיישבות או משהו כזה,לא זוכרת את שמו.

יש שם פארק יפה שכולם יכולים להנות ואפשר להכנס לבית כנסת הגדול לתפילות , זה גם חוויה היסטורית המבנה שלו.

מתחת למושבה אפשר לרדת לכיוון היקב ששם יש גם סיור מודרך מעניין לכל הגילאים,ויותר למטה יש פארק חדש שאפשר לשחק שם שעות.

לכיוון השני יש את בית התותחן עם הרבה תותחים שאפשר לטפס עליהם ,ובתוכו את הבית עם התריסים הירוקים מהספר.

במחשבה שניה זה יוצא אולי מדי ארוך ליום אחד.

תבדקי מה מתאים לכם ותבחרו חלק.

אותו רעיון אפשר לעשות בהרבה מקומות - מזכרת בתיה, ראשון לציון , גדרה ועוד מושבות ( יש מושבות קטנות יותר כמו בת שלמה או בנימינה,שכדאי לבדוק זמני פתיחה של דברים שם,כי הם סוגרים מוקדם).

ואפשר גם על כיוון של מוזיאונים - ברחובות יש גם מכון איילון וגם את מרכז המבקרים של תנובה.

יש הרבה  מוזאוני מדע מושקעים שילדים יכולים מאד להנות שם ( יש להם גם פעילויות לקטנטנים)

אהבתי ממש

את הנסיעה לעיר אחרת מעניינת זכרון למשל.

אני עם רכב אבל לפעמים גם הנסיעה ברכבת למשל זו חוויה

תודה!!

אולי @אילו פינו ?

היו שם גם עם ציורים עדינים ויפים ב17 לחולצה אם אני זוכרת נכון.

באתר ראיתי רק את החלקות.

ובאתר יש להם גם שמלות 3/4 יפות מאוד

אפשר גם לחפש בפטרול אם יש במידות האלה.

גם בעזרה ואחווה בעיקרון יש, אבל האתר שלהם עכשיו סגור לרגל שדרוגים... (החנות עצמה בבני ברק, נראה לי שיש סניף גם בקריית ספר)

@בשורות משמחות 

יותר קטן נראה לי שאין להם

חולצה 3/4 הדפס תו - קיווי קידס

חולצת 3/4 הדפס מילקשייק - קיווי קידס

חולצה 3/4 עם הדפס פרחים - קיווי קידס

חולצת פלאם 3/4 - קיווי קידס

חולצת 3/4 פרחים - קיווי קידס

חולצת 3/4 עם הדפס - קיווי קידס

חולצת פרחים 3/4 - קיווי קידס

חולצה 3/4 עם הדפס - קיווי קידס

יש עוד, את יכולה לחפש כאן

חולצות- בנות קיווי קידס

ואולי לא הבנתי נכון את המידות שאת מחפשת

בעיניי הגזרה שלהם קצרה יחסית במותנים ואולי גם קצת רחבה, תלוי באיזה חולצה.

אני מאוד אוהבת את של קיווי או ביגוד. אבל בביגוד קונה רק את החלקות לתלבושת. לא יצא לי לחפש שם 3/4 עם ציורים לילדות

אין חולצות מצויירות

והחולצות החלקות זה רק ממידה 8

אני צריכה ממידה 4

ב100.

מאד יפות והעיקר נוחות

יצירות מהשקל- חול צבעוני, כפתורים להדבקה, מדבקות לפי תמונה.

חותמות - במקום כריות דיו אפשר להשתמש בטושטושים!

צבעי מים זה כיף ופחות מלכלך מגואש.

שבלונות

וואשי טייפ

לגזור תמונות מעיתונים ולהדביק (אולי הגזירה יותר מתאימה לגדולה אבל הדבקה מתאימה לשתיהן).

לקרוע נייר צבעוני בצבעים שונים ולהדביק במקומות מתאימים בציור

חגיגה ממש נחמדת...

מתלבטת אם שייך שאגיע ככה למסיבה של הבת שלי בגן מחר... כלומר - אם זה היה קורונה, אז היה ברור שלא, ומצד שני - גם ל"עולם" היה ברור ומובן למה אני לא מגיעה... אבל בימינו המצב כבר שונה, והבת שלי תהיה עצובה נורא-נורא אם לא אגיע...

מה דעתכן?

ואיך את מרגישה מעבר לשלשולים הקאות?

יש חום?

אם לא וזה "רק" הקאות או שלשולים חושבת שהייתי מגיעה, שומרת מרחק עד כמה שניתן ונמנעת מלקחת מהכיבוד המשותף

רפואה שלמה ומהירה בע"ה 

לק"י

ואם תתפני שם, אז תוכלי לנקות היטב אחרייך.

תרגישי טוב!

שיהיה לך כח להיות במסיבה ולהנות עם הבת שלך.

זה עוזר ממש לעצור את התכיפות בריצה לשירותים

ב"ה חוץ מסתם חולשה אני מרגישה טוב.

באמת אשתדל לשבת במרחק מכולן...

רפואה שלמה!!

איזה באסה!!!!!!

הלוואי שתקומו בבוקר בריאים ורעננים..!

שבי ליד חלון פתוח את אדם בוגר זה פחות מדבק מילדים קטנים שנוגעים אחד בשני

ממליצה לשתות חליטת אורגנו כמה פעמים

אפשר גם את התבלין מההקפאה

בכוס עם מים רותחים

אפשר להוסיף קצת סוכר כי זה מר

מחכים קצת ואחכ מסננים ושותים 

לא יודעים את זה כי זה טעים, זה לקחת כפית בלי מים חמים וחלב..

הילדים שהקיאו אתמול היום מרגישים מצוין ב"ה...

אני חלשה אבל כבר לא מקיאה בעיקרון.

הילד שהקיא בלילה שוכב גמור במיטה, אבל נראה לי שלא הקיא הבוקר.

נקווה שהסאגה הזו מאחורינו ושלא יהיו עוד נדבקים...

איזה מתיש זה...

אולי תכיני מרק? גזר מבושל גם עוצר שלשולים

אם אני זוכרת נכון אתם צמחוניים? אז לא מרק עוף, רק ירקות חתוכים גס, מים, מלח ופלפל.

אבל זה לא טעים... (לי)

זה עוזר לבטן

אצלנו היה שיפור כששתו את זה

זה לא נגמר... עובר מאחד לאחר כמעט ברצף... ואמנם חלקנו עברנו את זה במהירות, אבל לחלק לוקח זמן...

והתינוקת, שכבר חשבתי שעברה את זה, שלשלה על עצמה עכשיו רגע אחרי שקילחתי אותה...

כל היום אנחנו מכבסים בגדים ומצעים מלוכלכים, ואין כמעט מקום לכביסה השוטפת...

ובעיקר - יש לנו מחר בערב אירוע משפחתי שכמעט אין מצב לא להיות בו, ואני לא יודעת אם שייך שניסע ככה... (גם מבחינת החולים והמקיאים, וגם מבחינת ההדבקה של שאר האורחים באירוע)

מה עושים?

אני כבר חרדה מהלילה, שחלילה אחד משלושת אלה שנותרו בריאים יתחיל להקיא...

וגם עצוב לי שאני לא מצליחה להתייחס לכל זה באופטימיות... הרי זו לא פעם ראשונה שיש לנו וירוס כזה בבית, ואני כבר יודעת שבסוף זה עובר... ובסופו של דבר אני שמחה לטפל במשפחה שלי, לא? ושמחה שאנחנו כל כך אוהבים וקרובים, עד כדי כך שנדבקים זה מזה...

טוב, אולי אחרי שהכול יעבור אצליח להסתכל על כל זה בעין חיובית...

(אבל לפחות היה קטע משעשע אתמול - שגילינו בלילה שאחד הילדים נרדם על הרצפה באמבטיה... ובדיעבד הסתבר שכנראה הוא פשוט הרגיש בחוש שהוא צריך להיות קרוב לשירותים כדי להקיא בהם 😅 אבל מסכן, כנראה הוא פשוט קרס שם מרוב חולשה...)

זה ברור שקשה לך והאופטימיות בורחת ממך אחרי שבוע שאתם בסיפור הזה

ולך אין את הפריווילגיה להיות חולה ולהתאושש כי את צריכה לעזור לכל החולים...

ועד שזה עובר את בקושי שלא מפסיק.. אפילו לא יודעת מתי יזעיקו אותך לטפל..

חיבוק גדול❤️❤️

ולגבי האירוע.. קטונתי 💞

השאלה איך יגיבו בני המשפחה שלנו כשישמעו שאנחנו לא באים...

וגם - מה עם אלה שלכאורה כבר החלימו? שנחושים לנסוע בכל מחיר?

נשמע ממש ממש קשה❤️ מקווה בשבילכם שתמצאו את הדבר הנכון לעשות עם האירוע (אולי להשאיר בבית את החולים עם אחד ההורים/ילד/ה גדולים/בייביסיטר

או אפילו בן משפחה מהצד השני..)

ורק לגבי הסוף, זה בסדר אם קשה להתמודד עם כזה מצב מורכב

וזה בסדר להרגיש קושי ולא לשמוח בהכרח כשמבאס לנו

ככל שנתן מקום לרגשות האמיתיים שלנו בצורה מדוייקת, גם השמחה שלנו תהיה אמיתית בע"ה.

הלילה!"

ואז נכנסתי לחדר הבנים, אחרי שהילדון קרא לי משם בקול עדין ויציב, ואז הוא בישר לי: "אמא, בלילה הקאתי שתי פעמים..."

בקיצור, כבר לא יודעת מה נעשה...

העניין הוא שלילדון החמוד הזה יש מסיבת סיום מחר בגן, והוא ממש לא רוצה להפסיד אותה... (חוץ מזה שהתחייבתי לכתוב את הברכות לגננות ולהביא אותן מודפסות )

אם חבר מתנהג באופן שמפריע לי, אפילו רק קצת, אני אומרת לו שהוא צריך ללכת.

אני חושבת שמארחים באהבה ולא בסבל. ככה האירוח של החברים הוא ממש סבבה ולא מפריע.

הבן שלי מארח הרבה חברים, כמעט כל יום יש פה חבר/ים, אז אם משהו מתנהג באופן חריג, אני גם אומרת לו ללכת וגם אומרת לבן שלי לא להזמין אותו יותר, ככה גם הוא מתחבר לילדים טובים שמתנהגים בנימוס.

בין שינוי ההתנהגות של הבן

לאי נוחות שנגרמת לך בשל אמירה של ילדים על ההתנהלות בבית שלך

ולמה?

כי אם ההשוואה למה זאתם עושים בבית שלכם מפריעה לך כי היא מעלה בך חוסר בטחון, בעיניי זו לא סיבה מספיק טובה למנוע מהילדים להגיע

אפשר לדבר איתם על זה ולפתח שיח לא מחנך אבל פתוח על הגבולות בבית שלהם, למשל. לא בעומק אינסופי, אבל להוריד את הלהבות מהעניין

אם ההתנהלות שלהם מרגישה לך שפוגעת בחינוך של הילד, אפשר להעיר לילד על ההתנהגות שלו לא בפניהם שקלות ראש ודעת היא מחוץ לתחום בבית ושאפזר לשחק ולצחוק בדרך הרגילה.

בעיניי זו הזדמנות טובה לחזק את הערכים שלכם בבית מול מה שקורה והילדים רואים/מביאים מבחוץ

כמובן זזה לא מוחלט בעיניי שהם חייבים להמשיך להגיע, אבל כן הייתי בוחנת את זה ביני לבין עצמי

ותורידי מינונים

חברות של הבנות שהעירו פה כל מיני הערות על כמה האוטו שלנו נקי ומה דעתן על x, y,z כמעט ולא הגיעו לפה יותר

אני מארחת יותר את מי שנעים לי שייכנס למרחב הפרטי שלי, מי שלא אז פחות

ואפשר שישחקו יחד ךמטה או בחצר

קודם כל לדעתי כדאי לסגל את המשפט '' אצלינו בבית זה ככה''.

החברה אומרת שהסלון מלוכלך? -אצלינו בבית לא מעירים הערות על נקיון. החברה אומרת שאצלהם אין טבלת התנהגות? אצלינו בבית יש וככה אנחנו נוהגים.  בקיצור לעצור את ההערות בלי דיונים מהותיים.

וגם אם ההתנהגות עוברת גבולות... ''אצלינו בבית לא משתוללים'' וכו'.

אם הילדים מתנהגים אחרת עם החברים זה די מובן ונראה לי קורה הרבה. אז אם זה התנהגויות ספציפיות תנסי לעצור. אם זה לא מאד עקרוני תנסי להכיל....

דווקא אם זה חברים קרובים אפשר בקלות להגיד שילכו הביתה ויחזרו רגועים. זה לא כמו מישהו רחוק שצריך לארח.

ובמקביל אפשר לנסות להוריד מינון, לדאוג לחברים אחרים.

וגם בזמן רגוע אפשר לדעתי לדבר עם הילד שלך ולהסביר שהיבר הזה לא מתנהג יפה ככ ובגלל זה אי אפשר כל הזמן לארח אותו בלי סוף.

אין לי ילדים בגיל הזה, 

אבל על אמירות כמו שאת מתארת די ברור לי שהייתי מגיבה.

תקשיב, XXX. אצלנו בבית לא מדברים ככה, לא מזלזלים באחרים (ביחס לדוגמאות ספציפיות למה שהם אמרו). 

כל בית יש לו את הדברים המיוחדים שלו, ואנחנו שמחים שאתם באים ומכירים את הבית שלנו. אנחנו לא אוהבים ששואלים אותנו למה שמתם את זה פה ואת זה אחרת כמו שאנחנו לא נשאל אותך בבית שלך. מבין? אנחנו שמחים שאתם פה, אבל בואו תמצאו דברים אחרים לדבר עליהם.

(אולי זה יושב קצת על קנאה? אולי על שעמום? מנסה לחשוב פה מאיפה זה מגיע)

ואגב טבלת התנהגות - יכול להיות שבאמת כשבאים אורחים היא לא צריכה להיות גלויה לעין כל (לטובת פרטיות הילדים שלך).

ואולי גם לדבר על זה עם הילדים.. איך הם מרגישים שהחברים אומרים ככה? (לא תמיד ילד מוסגל לעמוד כנגד החברים שלו)

להגביל את המקום שבו אתם מארחים?

למשל רק בסלון/גינה/ חדר ילדים?

אפשר גם להגביל זמנים ושעות, ונשמע שבפרט לפני החופש כדי למצוא את המתכונת שנכונה לכם לזה.

מעבר לזה נשמע שיש כאן כמה דברים יותר עמוקים

גם ההתנהגות של הילד לצידם, וגם התחרות שהם מעוררים

שהייתי בוחנת יותר לעומק איפה הם נוגעים בי.

ומעבר לזה, בעיני חשוב ממש לשמור על הגבולות שלך.

זה התפקיד שלך לראות מה נכון *לך* להכיל ומה עובר את הקו שלך

גורם לך להרגיש אי נוחות רצינית בבית שלך ,

וסבל ממשי❤️ לא שלהם...

הרגשת שזה בא ממקום פוגע?

נראה לי נורמלי שמעניין ילדים להשוות בין מה שקורה אצלכם למה שקורה אצלם.

יחד עם זאת שלא הייתי נפגעת, כן הייתי דואגת לילד שלי כמו שכתבה @המקורית

בבתים אחרים.

אני כן חושבת שהייתי אומרת שככה זה בבית שלנו או שלא נעים לנו שאומרים לנו דברים כאלה.

לגבי זה שהבן שלך מתנהג פחות יפה כשהם אצליכם, כן הייתי מנסה להפחית או להסביר לבן שכשהם ביחד הוא מתנהג בצורה לא מתאימה.