פורום אימהות השלב הבא (עמוד 19)

חינוך לעבודת ה' הוא הדרגתי.

בגיל קטן עושים הרבה חוויות סביב המצוות, ומרגילים ומאהיבים אותן על הילד.

בסביבות גיל חמש מתחילות השאלות העמוקות על החיים - "אמא, איפה ה' נמצא?" "אמא, ה' ברא גם את הציפורניים שלי?" וכן הלאה כיד הדמיון הטובה על הילד... ואז תפקידנו כהורים לענות לו בכנות וברצינות, ולא לצחוק על שאלותיו המשעשעות.

אחר כך מתחילים "החיים האמיתיים", קיום מצוות אמיתי מתוך תחילתה של הבנה, ואז תפקידנו לתמוך בהם ולאפשר להם סביבה טובה וכיפית לעבודת ה'. השאלות האמוניות יכולות להעמיק, אבל גם להישכח - וזה בסדר. הוא כבר עמוק בתוך החיים הטבעיים של התורה...

ואז מגיע גיל ההתבגרות... ובגיל הזה הכול עלול להתהפך... ותפקידנו לנשום עמוק ולהישאר יציבים...

אבל למעשה התשובה האמיתית שהחינוך לעבודת ה' (ובכל דבר) מתחיל מאתנו.

כשאנחנו נעבוד את ה' באמת ובאמונה, נקיים מצוות מתוך חיבור, ננחה את חיינו לפי הקודש - הילדים יקלטו את זה מאתנו, וזה החינוך שהכי יחדור...

[הדוגמה שיש לי לכך מהחיים שלנו:

לתאומים שלי הייתה תקופה שהם העריצו את הרב גורן - התחפשו אליו, חרשו את הספרים עליו... וזה היה ברור למה: כי מצד אחד הוא היה חייל, שזה חלום חייו של כל ילד, גבר קטן, בשלב מסוים בחייו. ומצד שני - הוא היה גם רב... וזו השאיפה הגדולה שהילדים שלנו קולטים בחייהם בביתנו... ♥️]

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ב בסיון תשפ"ג 23:01

ליטול ידיים בבוק

מודה אני תורה ציווה....לומר איתו

להראות לו קידוש

להראות לו ספר תורה בבית כנסת

שיהיה נוכח ברגעים של קודש (לעמוד ליד אמא כשמדליקה נרות או כשאבא עושה קידוש , או כשאבא מברך את הילדים אז לתת גם לו ברכה)

לבקש ממנו לענות אמן/  לברך בקול שהוא ישמע

ללמד אותו לשיר שירי קודש ולהצטרף לשולחן שבת

להזכיר שם שמיים בבית (בעזרת ה' / אם ירצה ה' / להתפלל לה' ברמת יומיום/ לשיר או לומר בקול מזמור לתודה ) וככה שייטמע אצלו ההרגל הזה

להתפלל איתו ברמה שלו

לשיר ולרקוד שירים שיש בהם אוירה כזאת

והכי חשוב -

הכל בכיף, בשמחה, בחיוך

לא בלחץ בכלל ! 

עבדו את ה ב ש מ ח ה כתוב.

אבל זה מזכיר לי מאוד את המחשבות שהיו לי כשהפכתי לאמא.

בתיאוריה הכל מסתדר איכשהו, וברור מה צריך לעשות, בפועל גיליתי שזה הרבה יותר מסובך.

א. כי אומרים שהכי חשובה הדוגמה האישית ואני לא חושבת שאנחנו אישית "מספיקים" בתור דוגמא אישית ויש לנו עוד דרך ארוכה להשתפר בה,  אז מה בינתיים?

ב. כל ילד מתאים לו משהו אחר, ויש לי ילד שכל הדיבור על קודש ומצוות גורם לו יותר ללחץ מאשר להתקרבות, לעומת הילדים האחרים שכן מוצאים בזה עניין

אז גם עד שאת חושבת שמצאת איזה דרך פעולה שמתאימה לך, צריך לעשות התאמות מול כל ילד.

בקיצור, השאלה שלך מעסיקה אותי כבר יותר מ10 שנים, וככל שאני מתעמקת בה יש לי רק יותר שאלות ותהיות.

מה שבטוח כדאי להתפלל על זה

או להיות כאלה בעצמכם.

דבר שני להתפלל עלידבר שלישי אפשר ללמד אותו דברים, לשוחח איתו, להעניק לו חינוך מסויים וחוויות מסויימות.

מה לא כדאי? בעיני כהורים חרדה סביב משהו ובטח סביב עבודת ה'

היא אחד הדברים הכי מעוררים אנטגוניזם.

פחד זה כמובן דבר טבעי שקורה, וגם לגיטימי,

רק צריך ללמוד לפעול ולהתמודד איתו כהורים בצורה נכונה

ולא להשליך אותו על הילדים

הלוואי והיה דרך ברורה ובטוחה, שאם היינו צועדים בה, היינו יכולים להיות בטוחים שהילד שלנו יהיה עובד ה'...

אבל אין דרך כזו.

כי לכל ילד יש את הדרך שלו, כמו ששלמה כבר לימד אותנו - "חנוך לנער על פי דרכו".

וכי בסופו של דבר, לילד יש את הבחירה שלו. ואפילו הבן של אברהם אבינו, ישמעאל, בחר אחרת (אם כי בסוף ימיו הוא כן חזר בתשובה, אבל השורות הבאים שלו כבר לא המשיכו את הדרך של אברהם). וגם הבן של יצחק ורבקה, עשיו, בחר אחרת.

כמובן שיש הרבה מה לעשות, שצריך לעשות, בתור ההשתדלות שלנו.

יש לנו השפעה מאוד גדולה על הילדים, וזה מטיל עלינו המון אחריות. ואנחנו צריכים להשתדל לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לחנך את הילד ליראת ה' ולאהבת ה', ולקיום המצוות בשמחה ואהבה.

וכמובן להתפלל שה' יהיה שותף ויעזור לכוון את הילדים שלנו לעבודת ה'.

אבל בסוף יש את המקום של הילד, שגם לו יש בחירה חופשית, ולא הכל תלוי רק במה שאנחנו נעשה ונשתדל.

ועוד נקודה, שהרבה מאוד מהחינוך תלוי בעבודה המידות שלנו, וגם בעבודת ה' שלנו.

אבל מה נעשה, שאנחנו לא מושלמים, לפעמים גם מפשלים ולא פועלים באופן שנכון לפעול.

וזה יכול לפעמים להביא להרגשה של אשמה. אבל צריך לזכור שזה חלק מהעניין. אנחנו לא אמורים להיות מושלמיםץ אנחנו צריכים להשתדל, ולעבוד על עצמנו, ולנסות לגדול מתוך מה שאנחנו עוברים. אבל בדרך כוללת גם נפילות, וחוסר הצלחות, וטעויות. וזה בסדר, זה חלק מהדרך. והקב"ה שולח לנו את הילדים המדויקים לנו, ויודעת שאנחנו ההורים המדויקים להם, יחד עם כל החסרונות שלנו.

ואחרי כל מה שכתבתי, אני מרגישה שמאוד התחברתי לשיעורים ששמעתי של הרבנית חבצלת סלוטין, שמדברת על חינוך ילדים לעבודת ה' (ועל עוד כל מיני נושאים סביב חינוך, אבל הכל מתוך ראייה אמונית ועם המורה של גידול ילדים לעבודת ה').

לא שמעתי הכל, אבל התחברתי להרבה ממה ששמעתי.

בקישור פה אפשר לשמוע הקלטות של השיעורים שהיא כבר העבירה:

קישורים לשיעורים- חינוך בנחת/ הרבנית חבצלת סלוטין

יש קבוצת וואטסאפ בה כל יום חמישי שולחים קישור לשיעור בזום (ב21:00 בערב). אין לי כרגע את הקישור לקבוצה, אבל אם מישהי רוצה להצטרף, אני יכולה לבקש את הקישור ותודה ל@לפניו ברננה! שבזכותה אני הצטרפתי לקבוצה… (הצלחתי לתייג!!👋)

שמעתי שיעור אחד עכשיו

ממש יפה ונותן כלים!

שהילד יחווה חוויות כייפיות ומשמעותיות סביב עניינים של קדושה

בשבת זה שירי שבת, קינוחים טעימים אווירה טובה להתעניין בו דרך שיספר מהגן מה למד על הפרשה

לספר לו סיפורי צדיקים- ממש חזק בעיני

ללכת איתו לתפילות לפעמים

- ולכל מיני ארועים קדושים- הכנסת ספר תורה ,ברית מילה ,ללכת לקברי צדיקים או לכותל אחת ל..ללכת לקבל ברכה מרב צדיק ...שיהיה לו ציורים כאלה שיחקקו לו בלב .נכון זה מהו שקורה אחת ל..אבל זה משאיר רושם

ולייצר אווירה טובה סביב עבודת ה' גם ביום יום

ליטול ידיים לברך בקול

תפילת ילדים בשבתות

לרקוד ולשיר איתם

ובעיקר דוגמא אישית שלנו

להיות אנחנו כאלה

או ארגז גדול (מתחת לאחת המיטות. או אם יש מקום מיותר בבית....).

אין מקום לעוד ארגז מתחת למיטה🤭

המחשבה שלי היא באמת בכיוון של מוט, או מתלה תלייה כמו של תיקים, פשוט מרגיש לי שזה סתם ייתפוס מלא מקום על קיר..

אז מעניין אותי לראות אם מישהי מצאה פתרון יצירתי לסיפור.

למה לא יחד?

אצלינו האופנים מחלידים בחצר ואף אחד לא משתמש...

ושם תולים גם את הקסדות

וילדי הגן את תיקי הגן

בחורף גם מעילים

הוספנו עוד מתלה מעל למתלה של המעילים שנמצא במקום יחסית מוסתר בכניסה לבית ותולים שם

אפשר גם מתחת לגובה המעילים אם את מעדיפה ורוצה שהילדים יגיעו 

אין לי נסיון..

אולי להזמין 2-3 חברות לארוחת ערב משותפת.

אפשר להכין פיצה וכל אחת שמה תוספות ואז משחקות ביחד עד שיוצא מהתנור.

אם יש לאחת מהחברות הקרובות אח/אחות במסגרת עם הקטנה אפשר להוסיף אותו גם

או שהקטנה יותר תהיה בכלל מחוץ לבית..

אפשרות נוספת , היא יכולה להביא צעצוע קטן מתנה לכל ילד ביום האחרון של המעון

בהצלחה 

אנחנו לא נפרדנו ממש מכל החברים של הגדול

היה נראה לי בלתי אפשרי.

בצהריים יומיים לפני שעברנו (עברנו בראשון אז בחמישי) שלחתי בקבוצה של השכונה שהן מוזמנות להוריד ארוחת ערב למתקנים, אכלנו כל הילדים ביחד כזה.. ואז חילקנו גלידה למנה אחרונה

היה נראה לי לא רלוונטי לעשות משהו בבית. בטח לא משהו שאני מכינה בעצמי.

המתקנים פלסטיק הקטנים של 4 מגירות -

בכל מגירה שמיל סוג אחר של כלי כתיבה.

יש לי 2 סוגים של מגירות:

סט אחד של 4 מגירות נמצא בגובה ילדים ומותר לקחת חופשי.

ככה הם מוציאים רק את המגירה של הטושים, או רק צבעי עיפרון וכן הלאה - וגם האיסוף כףקל.

סט שני של דברים שנמצאים במקום גבוה וצריך לבקש רשות ממני כדי להשתמש

מוט תלוי על הקיר מאיקאה עם הכוסות שלו.

מאוד נוח כי כשיוזבים לעבוד מוציאים את הכוס מהמוט לשולחן ואחכ מחזירים ישר. 

מבשלת מחדש

אבל לפני כן גומרים את מה שנשאר ואז אפשר לאכול את הטרי.

כשזה קשה להם אני אומרת שכ'א ייקח כף או שתיים מהאוכל של אתמול ואז אפשר משל היום...

ו...לא קוראים לזה שאריות..... ;)

למתבגר שחוזר מאוחר, לאיש שאוכל אחרי יום עבודה, לאישה שרוצה לאכול בשקט אחרי הבלגן היומי עם הילדים...

אבל באופן כללי באמת מזדהה איתך בנושא הזה. גם מרגישה שלא יודעת לתכנן כמויות של ארוחות, לטוב ולמוטב (כלומר - לפעמים אין מספיק לכולם...)

אני מבשלת יומיים רצוף אוכל טרי וביום השלישי עושים "ארוחה משותפת"- השבוע בארוחה כזו היה יותר מבחר- שניצל, עוף, קציצות, אורז ופסטה...

דווקא הילדים שלי אוהבים את זה

אני שולחת לילדים שצריכים צהריים בבי''ס, או שומרת ליום שרק מעט אוכלים צהריים.

לפעמים זה עוזר לילדים הבררנים, שיש אופציה נוספת.

לפעמים אני גם מצליחה למחזר אותם- למשל לפרק עוף ולטגן מחדש (אצלנו זה משווק כשווארמה).

או להקפיא במתנה קטנה לארוחת צהרים לטיול או משהו.

ואם לא- אני או בעלי נאכל בסוף.

מוסיפים את זה לארוחה הבאה או זו שאחריה.

לפעמים אם זה אוכל לא אטרקטיבי גם אומרים שהאוכל החדש יגיע לשולחן אחרי שהאוכל הקודם ייאכל, ואזכל אחד לוקח קצת...

או שנשאר למי שרעב בין לבין.

או שלוקחים בקופסה לעבודה/לימודים, לזה מספיקה מנה אחת.

בדכ לא נשאר יותר ממנה אחת..

אם זה סוף שבוע לצערי בדרך כלל נזרק 

הם בחרו לעצמם את התפקידים? או שאתם החלטתם איזה שר יהיה כל ילד?

אצלנו בזמן הסדר בבית קוראים להם מלך-

מלך הנעליים, מלך המשחקים...

רק שאלה, חלק מהתפקידים קשים הרבה יותר מאחרים...

איך זה מסתדר?

בעיקרון זה התחלק בהתאם לכישורים של כל אחד, וכך זה יצא הכי מתאים.

יש סיכוי שנצטרך לשנות בהמשך...

אולי תפגינו

מתואמת, רעיון יצירתי ומתוק! כהרגלך

אצלנו בבית הם נקראים אחראיים

יש לנו אחראי הגשת מפיות

אחראי הגשת מים וכוסות..

אחראי שטיפה וכו..

עומדים בזה די יפה עד כה 😁

אני הייתי מתחילה בלברר אצל אמהות לילדים באותו הגיל איך הדינמיקה בכיתה שלהם, מה המצה החברתי, התנהגותי בכיתה?

מהי הרמה הלימודית.

ומנסה להבין מהאמהות לאיזו כיתה כדאי להכניס את הילד (בהנחה שיש כמה כיתות באותה שכבה)

אח"כ כשיושבים עם ההנהלה לספר קצת על הילד ולהגיד להם שאתם הייתם מעדיפים שישלבו אותו בכיתה X כי הוא מאד רגיש ובכיתות אחרות יהיה לו קשה למשל...

כדאי גם לבקש את רשימת ספרי הלימוד שיגיע "מוכן" לכיתה החדשה

כדאי בימי החופשה לחבר אותו עם ילדים מהשכבה- שלא יגיע לכיתה בלי להכיר אף אחד,

זה מה שעולה לי בנתיים

על הכיתה הספציפית שלו, מה הדינמיקה החברתית בה,

איך לומדים שם

על הדינמיקה בביה"ס

בשלב הזה בטח גם יודעים מי יהיה המחנך אז עליו.

אם העברתם את הילד כי לא היה לו טוב במסגרת קודמת

(וגם אם לא האמת) היתרון כשעוברים לכיתה קיימת זה

היכולת לברר שזה מקום שיענה על הצרכים שלו.

לדוגמא האם הוא זקוק למחנך שידרוש ממנו או כזה

שיהיה רגיש לקשיים שלו או גם וגם

האם הכיתה היא כיתה טובה בהכרב בלמידה ובהתנהגות או אם יש כמה כיתואז לברר על כיתה שהכי תתאים וכו

קודם כל חיבוק לך. זה ממש מכווץ לשמוע שהבן שלך עובר חוויה כזו, ועוד יותר קשה כשזה במרחב שאין לך שליטה על מה שקורה בו.

יצא לך לדבר על זה עם הגננת?

עכשיו זה קייטנה אז יכול להיות שיש פחות עם מי לדבר. אבל במהלך השנה, אני חושבת שממש חשוב לפנות לגננת ולחשוב יחד איתה על איך משנים את הדינמיקה הזו.

וכיוון נוסף - אולי לחשוב על חברים אחרים שהוא יכול להתחבר אליהם? ילדים יותר עדינים שיתנו לו יותר מקום? לחשוב ביחד איתו מי יכול להיות אופציה, ולהזמין דווקא אותם אחה"צ כדי ליצור את הקשר והחברות?

בהצלחה רבה!❤️

ואחרי הצהרים מזמינה חברים ועוזרת להם בדינמיקה

אל תחששי שיהיה כזה בעתיד...הוא ילמד לעמוד על שלו ואולי יהיה קצת ותרן יותר ופחות נלחם וזה בסדר

מבינה מאד את הקווץ 😔 וכן הייתי פועלת עם מה שרשמתי למעלה

נשמע ממש מכאיב❤️

בעיני הסדר הוא כזה:

קודם כל לתת מקום לכאב שלך כמה שאפשר,

כי טבעי שדבר כזה מציף בנו כאב כהורים, וכשאנחנו עונים מהמקום הכאוהתשובה שלנו לרוב לא תהיה מדוייקת.

דבר שני, לילד שלך- קודם כל גם לתת מקום לתחושות שלו. זה בטח ממש מעליב, לתת לו חיבוק גדול.

לפעמים יש בנו חשש שנתינת מקום כזה רק ישקיע את הילד בכאב, אבל האמת היא שזה לא נכון.

כשאנחנו נותנים מקום לכאב, אנחנו נותנים הכרה לחוויה שהוא חווה, ולמי שהוא כילד

ונותנים גם מקום בריא ובונים בו מסוגלות, בהפוך על הפוך, למה שהוא כן רצה ולא קרהלזה שישתפו אותו, שיהיה שווה בין שווים, שיתייחסו אליו יפה וכו'

(ומה לנו כשלושת השבועות ללמוד את העומק המדהים של היחס לכאב

כי רק מי שמתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בניינה

עצם האבל ועצם הכאב על החורבן בונה בנו את הרצון והמוכנות להיות ראויים לבניין).

אחרי שנותנים לו מקום להתבאס וזה קצת שוכח, לרוב ילדים בעצמם יקומו על רגליהם ויסתדרו או ימשיכו בחיים וימצאו פתרון

ואם זה לא קורה, אפשר גם לשאול אותו מה יעזור לו.

הרבה יותר משילד זקוק שנפתור לו את הבעיות, הוא זקוק שנקשיב לונתן מקום לרגשות שלו. (זה נכון כמובן לגבינו כנשים בזוגיות ובכלל )

זה מולו.

מעבר לזה, אם את כאמא מרגישה שצריך מעבר, אז אפשר לעזור לו ליצור חברויות עם חברים אחהצ, 

אפשר לפנות לגננת ואפילו להורים של ילדים שפוגעים אם יש כאן משהו שחוזר על עצמו.

א. ילדים לא תמיד מבינים סיטואציות נכון. יכול להיות שדברים קורים אחרת ממה שהוא מתאר או שהוא לא מספר את החלק שהוא אחראי לה בסיטואציה. או שהוא עשה משהו לפני שגרם לחברים להגיב בצורה כזאת והוא לא מבין את הקשר בין הדברים. לכן כמו שאמרו כדאי לבקש מהגננת לשים לב לדימיקה בינו לבין החברים. לפעמים ילדים צריכים תיווך או הארה כיצד להגיב בזמן אמת.

ב. לפעמים דינמיקה בין ילדים יכולה מאוד להשתנות כשהחברה תהיה שונה. אם לא טוב לו עם ילדים מסויימים כדאי לקרב אותו בגן או אחה"צ לילדים אחרים שיתאימו לו יותר. אני שמתי לב שהבן שלי כשהיה בגן התנהג אחרת עם כל ילד שבא אלינו. יש ילד שהיה בא הרבה והבן שלי היה משתלט עליו קצת והייתי צריכה להתערב כל הזמן. נראה לי בגלל שהילד היה קצת תינוקי ביחס לבן שלי. והיו ילדים שהיו באים והבן שלי התייחס אליהם כשווים לו.

בנוסף בגן הוא היה די שקט ולא היה מקובל מאוד בחברה. ומאז שנכנס לכיתה א' עם ילדים אחרים מהילדים שהיו בגן, אני כל הזמן שומעת מהמורים כמה הוא אהוב ומקובל בכיתה. ואיך כולם רוצים לשחק איתו, אפילו ילדים מכיתות אחרות מצרפים אותו למשחק. זה ממש הפתיע אותי.

ג. ממש הזכיר לי את הספר 'אני זה אני ואני מיוחד!' ספר מומלץ. ממש בהצלחה עם החמוד.

1. כדאי לדבר עם הגננת שתעצים את המקום של הילד בגן. תיתן תפקיד משמעותי, תתווך סיטואציות חברתיות, ותחבר עם ילדים שטובים לו.

יש ילדים שבאמת מתנהגים אליהם בצורה פוגעניות ויש ילדים שמפרשים סיטואציות בצורה לא נכונה, כדאי שהגננת תסתכל ואז תדעו מאיזה כיוון לעבוד.

2. להזמין חברים הביתה! המון! זה עוזר כ"כ! לחפש חבר שהחברות איתו היא הדדית ומיטיבה ואותו להזמין כמה שיותר (גם בזה כדאי להתייעץ עם הגננת)

3. אם זה לא עוזר יש מכון שעוזר לעבוד על מיומנויות חברתיות, זה תחום מאוד מאוד חשוב.

מתבגרת בכיתה ח'

שחוותה דחייה בכיתה מקבוצת החברות הטובות שלה כולל חברת ילדות שהייתה איתה ממש מהגנון...

זה דרש ממני אין סוף הקשבה והכלה

מלא אמפתיה

עזרתי לה למצוא חברה חדשה שממשיכה איתה גם בתיכון החדש

ועודדתי מאד את הקשר החיובי בינהן.

הרגשתי שבשנה הזו נתתי לה ולי את המתנה הכי טובה- הפכנו לחברות הכי טובות!!!!

שהיא צריכה לשאול עליהם?

דברים על הגוף וסרטים? 

אבל

אם זה הורים שעושים דברים כאלו בלי לבקש ממך רשות- לא הייתי שולחת את הילדה שלי לשם בחיים.....

כנל לגבי סרטים, לא אשלח את הילדים לחברים שרואים שם סרטים...

אני רוצה לפקח (לפחות בגילאים כאלו צעירים) על הסרטים שהילדים רואים... זה ממש חשוב ועם השלכות בעיני.

וזה באמת גיל צעיר בשביל להבין או לשים גבולות.

שולחת ילדים רק למקומות שאני מכירה את ההתנהלות של ההורים וסומכת עליהם בקטעים כאלו...

והאמת בכללי.. מעדיפה בגילאים כאלו שיבואו אלי מאשר שהילדים שלי ילכו לאנשים אחרים

שהציפייה שלי לשים גבול ולבקש רשות הוא לא מהילדה- היא קטנה מידי בשביל להפריד..

מבחינתה אם היא הולכת לחברה אז עכשיו האמא של החברה היא כמוך מבחינת סמכות..

הציפיה שלי היא מההורים!!

לא לעשות שום דבר בגוף לילדה בלי לבקש רשות מאמא שלה.. זה אלף בית בעיני...

אם הם בלי מודעות לזה, זה יכול להגיע לעוד חוסר מודעות (מתמימות! לא דווקא ממקום רע) בנישאים משיקים שממש לא הייתי רוצה שהבת שלי תחשף אליהם...

לכן אם להורים אין את המודעות הבסיסית הזאת בעיני פשוט לא אשלח לשם

ומוסיפה שזה אתגר שממשיך ללוות את ההורים גם כשהם גדלים.

חמותי הייתה אומרת לילדיה (בגילאים יותר גדולים) שאצל חברים זה מעט שונה מאשר בבית ושהיא סומכת עליהם שידעו לבחור נכון איפה לשים את הגבול. (לא בטוחה שאני לגמרי מדייקת את דבריה אבל בגדול היא כן עשתה להם את האבחנה הזאת בין כללי הבית לבין מה שקורה אצל חברים, מתוך הבנה שאין אפשרות לשלוט לגמרי על המצב כשאתה מתארח).

אז כמובן שזה לא רלוונטי לגילאים של הילדים של @ואילו פינו היקרה. בגילאים כאלה עוד אפשר לבקש מההורים המארחים לכבד x, y ו-z. ועוד אפשר בעיקר לארח אצלנו ולא לשלוח אל.

אבל בתור גישה כללית ולטווח הארוך, זה מרגיש לי נכון, לתווך את האבחנה הזאת. לא כדי להגיד שבחוץ הכל מותר. אלא כדי לנרמל להם את זה שאכן, בחוץ, לפעמים יותר מורכב להיצמד לכללים הרגילים. וכל עוד לא מדובר במשהו בל יעבור (מוגנות, עבירות, דברים מסוכנים וכו׳), זה בסדר קצת להתגמש כדי לכבד. אני מניחה שגישה כזאת תעודד יותר את הילדים שלנו לשתף אותנו לגבי מה הם עשו אצל חבריהם.

בזמנו הסברתי לילדים שלי שאני מעדיפה שלא יצפו בכלל. אבל אם מראים להם ערוץ מאיר לילדים את זה מותר. ואם זה משהו אחר - הם צריכים להתקשר לשאול.

ככה לא השארתי אותם ב"הכל אסור" מצד אחד, ומצד שני הם ידעו על מה צריך להתקשר..

א. לנסות להבהיר לילדה את הגבולות.

לדוגמא אני לא מרשה לראות סרטים מחוץ לבית

אם את רוצה לעשות משהו כמו לק או קעקוע צריך לשאול אותי

וכו

ויחד עם זה לזכור שהילדה עדיין צעירה וזה עלול להיות לה מורכב גם להבין בכל סיטואציה, וגם לעמוד מנגד...

וכאן מגיע הכיוון שבעיני יותר חשוב בגיל הזה-

ב. מהצד שלך, לבחון שוב אם ולאיזה בתים מתאים לך לשלוח אותה.

לדוגמא אם את יודעת שרואים הרבה סרטים וזה לא מתאים לך אולי

כדאי להמנע ולהזמין אליכם את אותה חברה, או שישחקו יחד בגינה,

או לתאם עם האמא שמבחינתכם זה מעבר לתחום (וכאן זה תלוי כמה זה אירוח מתואם ומה

בילויי הפנאי אצלם בבית...).

ולילדה בעיקר ללמד שיש דברים שאתם מסכימים ויש שלא.

פשוט וקל. ולהזכיר את הכללים לפני שהולכים לחברה

בלי לחץ.

ואם נראה לך שאלה כללים שגדול עליה להקפיד עליהם, תשקלי את ההליכה לחברות בגיל כזה ואת המינון...

הייתי אומרת לה: ' ואוו. איזה לק! מי עשה לך?'. ואז מצד אחד לא נבהלה אבל כן תדעי מאיםה זה הגיע. ואז הייתי שואלת היא רצתה לשים לך או שאת בקשת? ומתקדמת לפי התשובות שלה. ומסבירה אחרי שיש לי את המידע מה דעתי בעניין.

השאלות חשובות בעיניי כדי להבין מאיפה זה הגיע. אולי זאת אחות ששמה לה וההורים לא מודעים. אולי הילדה שלך ראתה אצלם וניצלה את זה לבקש.

ובכל מקרה הייתי חושבת שנית אם מתאים לי לשלוח את הבת שלי לבית כזה. 

בתור התחלה אין מצב שהייתי שולחת בן/בת 4 פעם ראשונה לחברה/ה בלי להיות נוכחת זה לחלוטין לא גיל שהיא יכולה לנהל את האירוע ולא אמורה לדעת לנהל את האירוע.

לק שחור, לחלוטין לא תואם גיל.

מדבקת קעקוע מאד תואם גיל והייתי בולעת את הצפרדע גם אם אני לא מתה על זה.

סרטונים - השאלה היא כמה אתם יוצאי דופן. אם רב ההורים בגישה שלכם לנסות לנווט אותה לחברות כאלו. אם אצל הרב סרטונים זה דבר מקובל זה יכול להיות בעייתי. 

יש את אתר 'הכתבה' הישראלי, שהילגים שלי משתמשים בו הרבה

ויש גם אתר שהוא כאילו ''ספריה'' עם סיפורים קלים לקריאה אבל שכחתי את שמח. אם מעניין אותך אחפש אותו.

Home | LearnEnglish Kids

לימוד אנגלית: הכתבה ומשחקים באנגלית לילדים בכיתה ד', ה', ו', ז'

וזה 'הספרים של בטי'

https://ahavaorg.wixsite.com/ahava/betty-s-books-he

פעם שמעתי מאשה חכמה שגידלה הרבה ילדים שסדר ונקיון זה עניין של דוגמא אישית.

היא אמרה שיש לילדים שלה תפקידים אבל היא המנהלת של הבית ודואגת שיהיה בית נקי והיא אומרת שגם הילדים שלה שלא עזרו מספיק בבית והיא עשתה בשבילם יותר, בסוף כשגדלו היו מאוד מסודרים ועם מוסר עבודה ונקיון כמוה.

החלטתי לא לסדר...אין לי כוח לזה...

הגדולה(20) כבר שנה בערך מסדרת לעצמה...כל השאר לא מסודר במהלך היום

אצלי הגדולה בת 6 וחצי ואחראית לסדר את המיטות של כולם בבוקר (קיפול שמיכות וסגירת מיטות)

אבל אולי אם זה יהיה מתכון לעימותים לא כדאי... כי חבל להתחיל את הבוקר בעצבים או במתח

כלומר אני אקפל את השמיכה (זה באמת קשה להם), והילד את השאר.

או מאפשרת להם לפרוס את השמיכה ולא לקפל, למרות שלי זה מציק בעין, העיקר שהתרגלו לסדר את המיטה.

בזמן הלימודים הם לא מסדרים את המיטות,

אבל בחופש זה חלק מהתארגנות הבוקר, ואי אפשר לאכול ארוחת בוקר לפני כן.

שהיא רק מתבקשת לפרושמאת השמיכה על המיטה גם אם מתחת יש בלגן..

פרושה לגמרי הוא מקופלת לק

אני אף פעם לא סידרתי מיטה משנולדתי ועד היום (אולי בעצם כן פעם ב) והכל בסדר איתי

אגב קראתי פעם מדעית בריאותית זה עדיף כי ככה המיטה מתאווררת כמו שצריך בין הלילות😅

מקסימום לעשות מבצע של סידור המיטות (לכולם) שבסופו מקבלים פרס שקשור במיטה יפה ומסודרת. (אנחנו עשינו את זה פעם והפרס היה דובי לקישוט המיטה - אבל אחרי המבצע הרגל הסדר לא החזיק מעמד...)

גם אני משתגעת מזה שהילדים מסוגלים למלא את המיטה במיליון חפצים ולישון ככה... אבל די, זה שלהם וזהו. זה המרחב הפרטי שלהם והם אלה שצריכים להתמודד איתו.

אני מסדרת להם את המיטות ביום שישי כדי לכבס את הסדינים, וזה מתיש אותי גם ככה... לפעמים אם יש זמן אני מבקשת מהם לפנות את המיטות לפני שהם יוצאים ללימודים (אולי עכשיו בחופש זה יקרה יותר), אבל לרוב אין לי כוח להתווכח איתם על זה... מעדיפה לסדר בעצמי (ועל הדרך לזרוק כל מיני גיבובי דפים שלדעתי מקומם בפח )

לבת הגדולה אני באמת לא מסדרת, אבל היא כבר באמת גדולה...

אני מסתפקת בלסדר את המיטה שלנו כל בוקר (ולהשליט את "טרור הסדר" הזה על בעלי ).

אני רואה שאף אחת לא חושבת שנכון להתעקש איתה על זה. או שנסדר לה, או שנסדר לה רק את השמיכות (זה עיקר מה שצריך לסדר לה. ולקפל פיג'מה. אין לה שטויות אחרות על המיטה), או שניתן לה להיות עם מיטה מבולגנת ונפסיק לסדר עבורה (לה זה לא יפריע...).

נראה לי שאני אבדוק עם בעלי עד כמה זה יפריע לו, ולפי זה נחליט.

יש לי גם הרגשה שזה קצת ביטוי לתחילת גיל ההתבגרות, שהיא מנסה להראות לנו שהיא לא כמונו וחושבת אחרת מאיתנו.

אני דווקא שמחה שזה יוצא דווקא על עניין הסדר, שבאמת לא כזה קריטי לי שהיא תמשיך עם ההנהגות שלנו.

אז אולי זה דווקא יהיה נכון לאפשר לה להישאר עם מיטה מבולגנת, בלי לעשות מזה עניין, לתת לה להיות היא בעניין הזה.

אני חושבת שאם את בוחרת לוותר לה על סידור המיטה, תציגי את זה ותסבירי לה זה מתוך כבוד למי שהיא בוחרת להיות.

לדעתי זה עוזר להם לדעת שההורים רואים את השוני ושמים אותו על השולחן. אחרת הם מנסים להראות כמה הם שונים ומיוחדים בדרכים נוספות...

האם החדר משמש לעוד דברים חוץ משינה?

האם היא עושה שם שיעורי בית? יש לה שולחן שם?

אם כן, בעיני סידור המיטה הוא משמעותי. זה נותן אווירה מסודרת ורגועה בזמן שנמצאים בחדר.

אם היא רק ישנה בחדר זה באמת פחות קריטי.

שמבין השניים, מי שיוצר הכי הרבה קשר, יוזם מפגשים וכו' זה דווקא החבר. 

הבוקר 8:00, אני פותחת את הפלאפון שלי, הוא כבר מתקשר. לא עניתי כי לא התאים לי באותו רגע. 

עכשיו שוב שיחה ממנו. שוב הייתי באמצע משהו ולא עניתי. אבל זה ממש טיפוסי שלו...

כרגע, זמנית מאד, הפלאפון של הבן שלי שבור ומכיוון שאין לנו טלפון קווי, השיחות עוברות דרכי.

בא לי לסנן איזה 90% מהשיחות שלו אבל שוב, לא יודעת אם זה נכון לעשות או לא.

בקיצור, החופש רק התחיל, וזה כבר סוגר עלי, הקשר האינטנסיבי הזה עם ההשפעות הפחות טובות שלו.

ממש אשמח שתעזרו לי לעשות סדר במחשבות ובהאם יש מה לעשות ואיך או שכדאי לשחרר ולהתפלל. תודה!

בתור התחלה, אולי באמת כדאי לסנן חלק מהשיחות של החבר, לפחות כל עוד זה עובר דרכך. לומר לו שלא הייתם זמינים מקודם ולרמוז לו שלא מקובל ולא יפה להתקשר כל כך הרבה פעמים.

ואני כן הייתי מנסה לדבר עם הבן שלך על זה. אולי אפשר בצורה עקיפה - לדבר איתו על ההבדלים בין חברות מיטיבה לבין חברות מזיקה. אולי אפשר דרך דוגמאות מהתנ"ך - כמו הדוגמה של המשנה (?) על אהבת דוד ויהונתן לעומת אהבת אמנון ותמר.

הוא כבר די גדול, אז נראה לי שהוא יוכל להבין את זה...

בהצלחה! כמה זה קשה לראות את הילדים שלנו נסחפים אחר חברות שלילית...

נראה לי שאפשר להגביל מבחינת משך זמן המפגש עם חברים. למשל, רק מ4 עד 6. גם בחופש, להחליט על זמן של בחוץ, זמן של חברים, זמן של בית. וכמובן להגביל ולהזכיר את הכללים שלכם מבחינת מקומות מוסכמים, תזכורת לגבי דברים מסוכנים, מה עושים אם חבר עושה דבר מסוכן (משחק באש או רכיבה על הכביש או כל מה שמתאים אצלכם. דרך אגב אני רואה שמשחק באש הוא די פופולרי בגיל הזה לצערי).

חוץ מזה, הייתי אולי מנסה להתערב קצת ליזום שהוא ייפגש וישחק עם חברים נוספים (גם אם החבר ההוא יצטרף, לא חושבת להתערב עד כדי כך).

אבל כן כמה נקודות

1. לא הייתי מנסה להפריד ממש בכח, לרוב זה יביא לתוצאה ההפוכה.

2. יש כאן משהו שהם מוצאים זה בזה, לדוגמה החבר מוצא מישהו להשפיע עליו, והילד

מוצא לו חבר חזק ומשמעותי. הייתי מנסה להעניק לילד השפעות

ומקומות אחרים ונוספים שיתנו לו חוויה של ערך והצלחה. והחופש וזה שהפלאפון מקולקל זה זמן מצויין.

הייתי מסננת חלק מהפניות אם זה לא בא לך בטוב, מחזקת בו

צדדים חזקים שיתנו לו חוויות של משמעות והצלחה (אפילו עוזרת לו

למצוא איזו עבודה אם הוא בעניין, קורס שאפשר לעשות מהבית וכו)

מנסה לחזק חברויות עם עוד ילדים מאיפה שאתם גרים

אולי עם בני דודים שיבואו או יסע אליהם לכמה ימים

כמובן צריך להזהר שלא ימצא את עצמו קרח מכאן ומכאן

3. בהמשך לזה נשמע שמה שמפריע לך זה איזה מחסור בעמוד שדרה של הילד

וכאן שוב הייתי מנסה לחזק את עמוד השדרה שלו ואת הבטחון העצמי שלו.

4. וזה צריך להיות ראשון, כן הייתי מנסה לדבר קצת עם הילד על החברות ביניהם, להתעניין איך הוא מרגיש איתה,

האם היה רוצה עוד חברים ואם כן מי ומה

כי יכול להיות שבאמת לא נעים לו או פחות דחוף לו, והוא נענה לחבר

יכול להיות שכן משהו מציק לו.. ובכל מקרה שיחה חשובה ומעניינת...

5. אם ברור שהחברות ממש מזיקה עבורם אולי כן נכון להעביר כיתה או לנסות להפריד ביניהם בדרך מסויימת, אבל זה צעד קיצוני למצבים קיצוניים...

לפני שהוא מבקש ללכת לחבר הזה להציע לו ללכת לחבר שיותר טוב בשבילו.

וכשהוא רוצה ללכת לחבר הזה להגיד לו שישחקו בבית שלכם.

אז אני לא כותבת מניסיון.

אבל הכיוון שעולה לי לכתוב לך בכל זאת, זה המלצה חמה על הספר 'איחזו בילדיכם' של ניופלד.

בעצם הרעיון המרכזי בספר הוא החשיבות ששדמויות ההיקשרות המשמעותיות של הילד יהיו מבוגרים ולא חברים בני גילו. הוא מפרט את ההשפעות הבעייתיות במצב בו ההיקשרות העיקרית היא עם חברים ולא עם ההורים (או דמויות בוגרות אחרות), וגם נותן כלים איך להחזיר את ההיקשרות בחזרה להיקשרות בריאה עם ההורים.

אני חושבת שזה יכול לתת לך כלים שיוכלו לעזור לך.

(בעיני בכלל זה ספר חשוב ומומלץ, לי הוא נתן הרבה).

הדבר העיקרי לדעתי זה לא לנסות להתנגד לקשר עם החבר. כרגע זה נשמע כאילו זה זה רק ירחיק אותו מכם ויחזק את ההיקשרות עם החבר.

אבל ככל שתצליחו לחזק את ההיקשרות שלכם איתו ולהפוך להיות הדמויות היותר משמעותיות עבורו, זה אולי יוכל להחליש את ההשפעה של החבר.

ואולי גם באמת ליצור יותר דברים משפחתיים שימלאו את הזמן שלו, או ליזום מפגשים עם חברים אחרים (בשיתוף איתו, לא נגדו), כדי למתן קצת את הקשר ההדוק.

וכן להסביר לו את הסיבה הוא בגיל שיכול לגמרי להבין.

וגם בבית קטן אפשר למצוא מקום שקט עם חברים חדשים ( חלק מהחיים היינו 8 ילדים בדירת 3 וחצי חדרים וחברים כל היום שרצו אצלינו)

@מתואמת אני לא בטוחה שיהיה נכון לפתוח את זה בצורה פתוחה. אולי דרך סיפור, בעקיפין. ניסיתי לחשוב על זה בעבר, אנסה שוב. תודה על האישור לגבי הסינון של חלק מהפניות.

@יראת גאולה תודה שכתבת על הכיוון של הגבלת משך המפגשים. מתחברת. צריכה להצליח לעשות את זה בחכמה (הבן שלי גם ככה מרגיש שאני יחסית 'רצינית' מדי יחסית לאימהות אחרות שהוא מכיר. או שאולי כל הילדים חושבים שרק אצל אחרים הכל מותר. לא יודעת).

@תהילה 3>  תודה על הניתוח של הסיטואציה. הוא עבר כל מיני תקופות מול החבר הזה. יש זמנים, כמו עכשיו, שהם ממש צמד. זה הרוב האמת. והיו תקופות שהוא התלונן עליו בגלל כל מיני דברים וכו'. אז אני כן מרגישה שיש לנו שיח סביב זה לאורך השנים. לא הייתי מעבירה אותו כיתה בגללו. סה''כ יש לו עוד הרבה חברים. וסה''כ אפילו החבר הזה הוא כאמור ילד מתוק, פשוט פה ושם מושך את הבן שלנו לדברים פחות טובים. למה את מתכוונת כשאת כותבת לנסות לחזק את עמוד השדרה שלו?

@נק - ניק תודה רבה. הבית של החבר יותר אטרקטיבי להם בכללי. גם כי האמא שם פחות נוכחת נראה לי אז הם יותר עושים מה שהם רוצים. וגם כי אין את האחים סביב. אבל אחשוב איך ליישם.

@בארץ אהבתי אהבתי את מה שכתבת. האמת היא שאני דווקא באמצע קריאה של הספר (כבר תקופה, כי זה ספר ממש רציני כזה שמצריך ממני להחזיק ראש. לא משהו קליל שקוראים כדי לנוח). יכול להיות שבבסיס השאלה שלי גם עמדה הנחת היסוד של הספר. מאז שכתבת אני חושבת יותר על הדברים ומנסה לחשוב איך ליישם.

@אור123456 איזה כיף לכם שחייתם הרבה ילדים במרחב קטן ועדיין הסתדר שיהיו מלא חברים. לא יודעת, אצלנו גם באים אבל לא בתדירות כזאת וגם פחות זורם לנו (לי מבחינת כוחות ולילדים מבחינת הרצון להיות רק עם החבר/ה בלי האחים). אצלנו באמת אין 'פינות' יותר מדי אני מרגישה. אולי קשור לאיך שהבית מתוכנן. 

זה לא קשור לגודל הבית, אלא לאופי.

לנו יש בית גדול ואני בכל זאת לא מסוגלת לארח פה חברים על בסיס קבוע. זקוקה לשקט ולפרטיות במרחב הבטוח שלי. זו אני ואין מה להילחם בזה.

אולי גם את כזו?

היה נשמע שהילד נגרר אחריו, ואולי אין לו את היכולת גם להוביל בפני עצמו בקשר הזה ושיהיה יותר הדדי

וגם לא להגרר לדברים פחות מתאימים.

כלומר ללמד את נילד יותר לשמור על הגבולות.

האמת שהדרך הכי טובה בעיני לעשות את זה זה לראות בבית התנהלות שלכם שהיא כזאת

שבה אפשר בפשטות ומתוך כבוד כן לרצות או לא לרצות משהו שלא מתאים וזה בסדר.

מעבר לזה חיזוק בטחון עצמי יכול להגיע מעבר לדוגמה אישית מחוויה של ילד שהוא טוב כפי שהוא,

בעיקר בסיטואציות רגשיות

חבל שאני לא מספיק יודעת כדי לענות..

בהצלחה גדולה !!🙏

בעזהי"ת

לאחת יש חברה מאוד טובה 

שמעבר לזה שהיא עושה כל מה שהחברה תגיד, היא גם מאוד מתבודדת איתה. דוגמא מאתמול שבלטה לי: הגענו לבריכה, פגשה כמה חברות שלה, שמחה ודיברה איתן בשמחה. ואז פגשה בריכה את החברה הזאת ומשם נצמדה אליה והיו שתיהן בצד השני כש3-4 חברות אחרות מהכיתה בצד אחר וממש בלי לתקשר איתן.. וזה ככה קבוע. 

לבת שלי יש עוד הרבה חברות, אבל אם החברה הזאת נמצאת- היא רק איתה ובמרחק מכל השאר. המורה בכלל הופתעה לשמוע שהבת שלי חברה של האחרות כי בכיתה זה רק שתיהן.. הכיתה אירגנה איזה מסיבה למורה, עשו ריקוד מכל הכיתה והחברה והבת שלי עשו ריקוד בנפרד לבד.. כזה. 

לשניה יש חברה מאוד טובה ושם הסיפור הוא הפוך; 

הבת שלי מאוד חזקה והחברה עושה כל מה שהבת שלי אומרת. מה שגורם לבת שלי להציע המון שטויות ולהשתולל לגמרי כל פעם שהחברה בסביבה.. 

עם הגדולה אני ממש מדברת על זה. היא אומרת 'את לא אוהבת את ___' ואני מתקנת: אין לי שום בעיה איתה, יש לי בעיה עם זה שכשאת איתה את עוברת על חוקים ומתבודדת מהשאר. 

מה שעשינו זה שסיכמנו שבתחילת כל שבוע (או שבועיים אם לא הספקנו) היא אומרת לי שם של חברה אחרת מהכיתה שהיא רוצה להתקרב אליה השבוע. וזה אומר שבמהלך השבוע מנסים לקבוע איתה אחה"צ, ושבכיתה התפקיד שלה לנסות ליזום איתה משחקים בהפסקה. התחלנו רגע לפני החופש ששיבש הכל אבל בעז"ה נמשיך עם זה שנה הבאה.. 

וכן כשהחברות איתה גורמת לה לעבור על כללים שלנו- על כל פעם כזה זה שבוע/שבועיים שאסור לה ללכת אליה אחה"צ. 

עם השניה, בגלל שהסיפור קצת אחר, פשוט אומרת לה להתרחק ומסבירה שזה לא כי החברה לא נחמדה או לא טובה- אלא כי ליד החברה היא מתנהגת לא כמו שהיא. הן כן נפגשות לפעמים אבל אני מאוד משתדלת שזה יהיה בנוכחותי.. 

נשמע שיש ביניכם קשר טוב. תודה על השיתוף!

חומרי יצירה - אימהות השלב הבא

משתפת גם אתכן, אולי יהיה לעזר למישהי...

מוסיפה כמה רעיונות - אימהות השלב הבא

(זה בעיקר רעיונות, ומתחת יש גם קישורים לקניה. הגיוני שיש חפיפה עם הקישורים בתגובה שריבוזום מצאה...)

(ערכתי מכמה תגובות שמצאתי, פלוס הקישורים העדכניים שמצאתי לי השנה. שלחתי לחברה הכל מאורגן, אז זה רק להעתיק ולהדביק לך..)

רעיונות ליצירות וחומרי יצירה -

באופן כללי אני אוהבת לקנות מגוון חומרי יצירה קצת מיוחדים, ואז עושים איתם כל מיני דברים.

קודם כל - ממש כיף להכין בחופש קישוטים לסוכה. זה נחמד שבסוף משתמשים ביצירה שעשינו למשהו שכולם רואים.

- היתה שנה שבמהלך החופש צבענו הרבה מנדלות שהדפסתי, ואז לקראת סוכות עשינו כמו קולאז' מכל המנדלות (על קרטון גדול) והוספנו אותיות גדולות של 'ושמחת בחגך', ויצא ממש יפה. (לצביעת מנדלות אני ממליצה צבעי עיפרון - תמיד זמין אצלנו לשימוש חופשי).

- היו שנים שהכנו הרבה כרטיסי ברכה של שנה טובה, להרבה בני משפחה, ואז שלחנו בדואר (אפשר גם להביא כשבאים, אבל זו היתה גם חוויה לילדים לשלוח בדואר).

זו גם הזדמנות לתרגל כתיבה ('ל--, שנה טובה, מ--'). לקטנים ממש אני כותבת והם עוברים מעל איך שהם מצליחים, בגיל גדול יותר אני כותבת על דף נפרד והם מעתיקים (עד השלב שכבר לא צריך עזרה...).

- היתה שנה שהכנו הרבה פתקים קטנים וכל פעם קישטנו אותם, ואספנו בסלסלה. כל פעם כשהם עשו 'מעשה טוב', כתבנו על אחד הפתקים המקושטים, והדבקנו על הבלוק ציור הגדול שהיה תלוי על הדלת. קראנו לפתקים 'אבנים של בית המקדש' ובעצם עם המעשים הטובים בנינו קירות לבית המקדש. כל פעם כשסיימנו למלא את הדף, קישטנו מלמעלה עם כתר כזה כמו של בית המקדש, ובסוף תלינו הכל בסוכה.

- כל שנה בתשעה באב אנחנו עושים יצירה של בית המקדש, מכל החומרי יצירה המיוחדים והנוצצים, ושומרים לסוכה (יש לנו קיר בסוכה של 'בית המקדש' שכל שנה מוסיפים לו את הקישוט החדש).

- חוץ מקישוטים לסוכה אפשר כמובן גם לעשות שלט לדלת לכבוד אירועים מיוחדים (יום הולדת למישהו וכדו'), או דברים שקשורים לנושא הקייטנה.

חומרי יצירה שאני אוהבת להשתמש בהם:

- טושטושים - הרבה פחות מלכלך מגואש, אבל יותר מרגש ומיוחד מאשר סתם טושים וצבעים.

- דבק נצנצים - בתוך שפופרת, מוסיפים בסוף היצירה כדי שנוכל להניח בצד להתייבש.

- סלוטייפים מיוחדים זה ממש להיט אצלנו. יש גם במקסטוק וגם אפשר להזמין בעליאקספרס כל מיני סוגים. הילדים אוהבים לעשות עם זה מסגרת לכל היצירות, וממש נהנים מזה.

- מדבקות - פשוטות ומיוחדות. אני ממליצה להזמין מעליאקספרס - אפשר לקנות הרבה מדבקות מיוחדות יחסית בזול.

- דפים מיוחדים שאפשר לגזור מהם ולהדביק על היצירה - דפים זוהרים, דפי אוריגמי קטנים צבעוניים, ריבועי לבד בכל מיני צבעים (יש כאלו שהם כמו מדבקה, ויש כאלו שמדביקים עם דבק סטיק).

- צורות מוכנות שאפשר להדביק - של סמיילים, פרחים, פרפרים וכדו'.

- אפשר גם לקנות צבעי מים ומכחולים. הילדים שלי ממש אוהבים. אני לא נותנת להשתמש באופן חופשי, אבל מידי פעם מציירים ביחד בצבעי מים וזה ממש כיף.

- אצלנו ממש נהנו שקניתי בלוק ציור גדול (בחנות חומרי יצירה, זה לא יקר, כ-10 ש"ח ל-12 דפים גדולים). לא משתמשים בזה לכל יצירה. אבל לפעמים לכבוד החגים או חגיגות משפחתיות (יומולדת של מישהו וכדו') מכינים יצירה גדולה משותפת על דף של הבלוק ציור ותולים על הדלת, או שמכינים עליו קישוט גדול לסוכה.

לנו ממש נוח שיש לנו סלסלה גדולה של כל חומרי היצירה, ובתוכה עוד סלסלות קטנות לפי נושאים.

הסלסלה הגדולה נמצאת במדף גבוה בארון בחדר שלנו, וכשרוצים לעשות יצירה אני מוציאה את כל הסלסלה והכל נתון לשימוש חופשי. ובסוף מחזירים הכל למקום.

ובלי קשר יש תמיד דפים זמינים, צבעי עיפרון נגישים לכולם, וקלמר עם טושים לכל אחד, שהם יכולים להשתמש בהם חופשי בלי צורך בעזרה ממני.

קישורים לחומרי יצירה מעליאקספרס:

סלוטייפ מיוחד:

https://a.aliexpress.com/_mt4LAIc

https://a.aliexpress.com/_mNRY79I

מדבקות מיוחדות:

https://a.aliexpress.com/_mr7Lbrs

https://a.aliexpress.com/_mqVxACm

וגם פשוטות יותר:

https://a.aliexpress.com/_mr201AW

https://a.aliexpress.com/_mP84vcy

https://a.aliexpress.com/_mM6BhIm

צורות להדבקה:

https://a.aliexpress.com/_mKW5eh0

https://a.aliexpress.com/_mPxpNkE

https://a.aliexpress.com/_mLvMobQ

https://a.aliexpress.com/_mtQQyPq

https://a.aliexpress.com/_mLOrJhe

דפים מיוחדים:

לבד -

https://a.aliexpress.com/_mtHEToa

דפי אוריגאמי (כמה גדלים לבחירה)-

https://a.aliexpress.com/_mr2v8Wi

דפים זוהרים -

https://a.aliexpress.com/_mM9fB7o

https://a.aliexpress.com/_msUU8e6

ועם ציורים -

https://a.aliexpress.com/_mthakqE

מגוון חומרים (עיניים זזות, פונפונים וכדו') -

https://a.aliexpress.com/_mKKHiD6

ויש גם ערכות יצירה מוכנות. אני לא קונה הרבה כי אני אוהבת לתת לילדים להמציא מהיצירתיות שלהם (ערכות מוכנות בדרך כלל גם יותר יקרות), אבל לפעמים זה גם נחמד.

אני אוהבת יצירות שאחרי כך גם משמשות למשחק, כמו הערכה הזו להכנת כתרים (שאחר כך אפשר לשחק בהם, עד שהם נהרסים…)

https://a.aliexpress.com/_mOIjeCO

פה יש כמה ערכות שמדביקים ויוצרים ציור:

https://a.aliexpress.com/_mNIBxjK

מדבקות להרכבת פנים של חיות -

https://a.aliexpress.com/_mL5Er5W

חוץ מהרעיונות ליצירות, יש לי עוד כמה רעיונות לפעילויות שהילדים אצלנו ממש אהבו, התאימו אצלנו מגיל קטן עד תחילת יסודי בערך:

- בועות סבון. אני קניתי מיכל גדול, אפשר גם קטנים. אפשר לנשוף והם מפוצצים את הבועות, אפשר לתת למאוורר לנשוף בשבילי (אני רק טובלת בנוזל ושמה ליד המאוורר). ואפשר גם לתת לילדים לנשוף (בזהירות שהנוזל לא יישפך). כל כך פשוט, אבל אפשר ליהנות מזה המון זמן…

- קורנפלור או קמח תפו"א עם מים - שמים לכל אחד בקערה אישית, צריך להוסיף מים עד שמגיעים למרקם כזה שזה חצי נוזל חצי מוצק. זו תכונה מיוחדת של העמילן שבהם שגורמת למרקם שנורא כיף לשחק בו. זה מלכלך מאוד, אבל לכלוך שנורא קל לנקות עם מים או מגבון.

- קערת קצף - שמים כמה כפות סבון וכחצי כוס מים בקערה (הכמויות גמישות) ומקציפים כמו חלבון ביצה (עם מיקסר). יוצא הרבה קצף שכיף לשחק בו.

לק"י

כבר הזמנתי לפני...

הבעיה שיש דברים שכתוב עליהם שהם יגיען רק בספטמבר. מקווה שיקדימו 

עשית לי חשק. למרות שאין לי כשרון אמנותי בכלל בכלל....

רציתי לשאול אם אפשר צילום של היצירה של בית המקדש. אשמח לרעיון איך לעשואעיתם את זה. גילאי 11 ומטה

אני ציירתי את הבסיס, ואז עליו קישטנו עם החומרים שבבית. סלוטייפים יפים, דפים זוהרים, מדבקות מיוחדות, צורות להדבקה, דבק נצנצים, ומדפי לבד גזרתי אותיות ששמנו למעלה.

למרות שאצלנו יצירה כמעט תמיד נגמרת בחירוב הבית🙈

מישהו מאבד את זה וכולם אחריו

וגם אני לא ככ אוהבת את התחום...🙈 מעניין לנסות להבין למה

אבל הכיף לא שווה לי את הבלגן כאילו

אם לא הייתי נהנית מזה בעצמי, לא נראה לי שזה היה עובד טוב...

אני בטוחה שיש דברים אחרים שאת עושה עם הילדים שלך בחוויה של כיף ביחד...❤️

מקווה אבל יום אחד להנות מחמירה איתם..

ןממש תודה על הרעיונות!!

זה מהמם ונותן לי חשק לתכנן את החופש הבא עלינו ובע"ה לטובה

1. אולי נקודות על לימוד? למשל פרשת שבוע, משניות, חוברות חופש.

2. עוד אין לי ילדים בגיל, אבל אולי להוריד נקודה רק אם המריבה כללה אלימות ו/או היית צריכה להתערב

בס״ד

אולי נקודות על עריכת / פינוי השולחן, סידור המיטות, סידור הקניות הארונות וכאלה דברים שאת צריכה שהם יקרו גם ככה? ובעיקר אהבתי את הרעיון של יחידות הלימוד שהיופי שבשקט הציעה!

אני אישית פחות מתחברת להורדת נקודות. לפעמים זה גם גורם לילדים להתמרמר על מי ש״בגללו״ הפסדנו נקודה (אם אני זוכרת נכון, צבירת הנקודות אצלכם היא משפחתית). וחוץ מזה נראה לי ככלל שעדיף להתמקד במה כן טוב ובמה שכן מצליחים.

אינטואיטיבית, אני גם פחות חושבת שכדאי למסד את העניין של המריבות עם שורה של כללים. (חוץ מהכללים הרגילים כמו נגיד שלא רבים כמה ילדים נגד אחד [כלל שיש אצלנו] או שלא מרביצים באזורים מסוימים של הגוף וכאלה). ככה מרגיש לי, אם כי אני לא כל-כך מצליחה לשים את האצבע על למה...

ואפשר לקוות שיהיה כל-כך מקסים ומעשיר (וגם רגוע כי אין את הדרישות, מתחין ועייפות של בית הספר) שמפלס המריבות גם ככה יהיה נמוך מאד 🤗. מאחלת לך, לי ולכל בית ישראל!

אפשר להגדיר אחרת - אם את רואה ילד שמתגבר ועוצר מריבה, או עושה משהו פעיל כדי להירגע (צריך טיפה לחשוב איך להגדיר את זה) אז את מוסיפה נקודה

וגם לחשוב איזה פעולות מרבות קירבה היית רוצה שיהיו יותר בבית, ועליהן לתת נקודה

(ויתור על משחק, עזרה במשימה שהאח מתקשה בה וכו')

ומסייגת מראש שהילדים שלי בכלל עוד לא בגיל, ואת נשמעת אמא משקיענית ממש!

אולי לא כדאי שהפתעות/דברים שווים/יציאה מהשגרה יהיו תלויים רק בהתקדמות/התנהגות.

את עושה להם דברים כיפיים כי את אוהבת אותם, ככה זה נשמע לי שהדברים הכיפיים מותנים בהתנהגות ולא בטוחה שזו גישה חינוכית נכונה בעיני.

יכול להיות שלא הבנתי עד הסוף מה את מתכננת לעשות.. אז סליחה אם זה נשמע כביקורת. רציתי רק להעלות את הנקודה הזו..

באמת לא הבהרתי את העניין במה שכתבתי.

הדברים הגדולים יותר דווקא לא יהיו תלויים בהתקדמות שלהם. יש יציאות יותר מיוחדות שבכל מקרה נעשה (נופש עם המשפחה המורחבת, ביקורים אצל סבא וסבתא, כמה טיולים בעז"ה).

וחוץ מהן יהיו גם הרבה פעילויות שגם לא יהיו תלויות בזה (הצגה שנעשה ביחד, 'חוגים', יצירות וכו').

הדברים שכתבתי פה,אלו דברים שממש אחד זה לא יציאה שצריך לתכנן מראש, ומצד שני מוסיף פעילות חדשה ומיוחדת שהם אוהבים ומחכים לה.

בגדול אני בדרך כלל בכלל לא בגישה של לעשות מבצעים על כל דבר.

אבל ראיתי שבתקופה כזו של חודשיים עם הילדים, זה יכול להקל שיהיו דברים שהם יעשו לא רק כדי לשמח אותי אלא גם עם תוספת של מוטיבציה חיצונית שתעזור לעורר אותם קצת.

אבל באמת נראה לי שזה יהיה בעיקר על התארגנות בבוקר עד השעה שאקבע (זה יוריד הרבה מתח שהיה לנו סביב זה בשנים קודמות), ותהיה אפשרות להתקדם עוד אם עוזרים בסדר וארגון הבית (ובעיקר בדברים שהם לא רגילים לעשות, שזה מאוד יקל עלי בתקופה הזו. ויהפוך את המשימות החדשות בשבילם ליותר מהנות כשהם גם מתקדמים איתם במסלול).

בחול המועד הבנות קמות ב12 ואני איתם..תענוג צרוף

עם הבנים כשגדלים קצת בעייתי יותר

לק"י

מוכנה לקום גם בתשע.

הבעיה שאצלינו הם יכולים לישון גם ב12 בלילה בחופשים, אבל לפחות קמים גם מאוחר.

בוקר מרוח יכול להרוס לי (ולכולם בעקבותיו) את היום...

אני לא מדברת על לקום ב-7. אני מדברת על ארוחת בוקר ב-9:15 בערך, כשכולם לבושים ואחרי תפילה (ועם גמישות בזמנים אם הלכנו לישון מאוחר קודם).

ראיתי על עצמי שבקרים מרוחים לא עושים לי טוב. גם אם אני נהנית מהנחת שלא צריך לזרז אף אחד, מגיע רגע שהם פתאום נזכרים שהם רעבים, או מתחילים לריב כי הם רעבים, אבל כולם עוד בפיג'מות ולא התפללו. ואז כבר קשה להתארגן באווירה טובה, ואם אני מגישה ככה ארוחת בוקר אז בכלל זה הופך את היום.

בקיצור, כל בית ומה שנכון לו. אצלנו אני מרגישה שזה אחד הדברים שאני חייבת כדי לעבור את החופש בטוב... ומקווה שזה באמת יעזור, בעז"ה.

את מוזמנת לקחת את הרעיון, וכמובן אפשר לשנות מה שתרצי…

לקחתי שני דפים (כדי שיהיה גדול), ציירתי עליהם ביחד מסלול שמקיף את כל המסגרת, כשכל 'צעד' במסלול מספיק גדול כדי שיהיה אפשר לכתוב בו משפט קצר.

את שני הדפים שמתי בתוך ניילוניות, הדבקתי אחת לשניה כדי שיהיה צמוד, והדבקתי על הדלת (הקיר של הקייטנה).

מצרפת פה תמונה להמחשה…

כל פעם כשמתחילים את המסלול, אני כותבת בפנים (בטוש מחיק) את ההפתעה שתהיה כשמסיימים את הסיבוב.

ההתקדמות במסלול לא קשורה לקייטנה באופן ישיר, אלא להתנהלות הכללית בבית בתקופת הקייטנה - מי שמוכן עד ה'צלצול' בבוקר (שעון מעורר עם שיר שהקלטנו), מי שעוזר בדברים בבית (לחתוך ירקות לארוחה, לפנות שולחן, לשטוף כלים וכדו'). כותבים הכל בטוש מחיק כמובן.

ההפתעות שאני מכניסה במרכז זה דברים מיוחדים שהם רוצים ומחכים לעשות, אבל לא יציאות מחוץ לשגרה, שהן לא תלויות בהתנהגות והעזרה שלהם, אלא לפי מה שאנחנו קובעים.

כל פעם כשמסיימים סיבוב, מקריאים את כל מה שכתוב ומוחאים כפיים על כל צעד למי שעשה אותו, ואז מוחקים ואני מודיעה מה תהיה ההפתעה הבאה (ועושים את ההפתעה שהשגנו עכשיו).

בא לי גם לעשות משהו כזה אצלנו...

אז נגיד מה שאת כותבת במשבצת

זה כל מעשה שכל אחד עשה או כולם?

כאילו גדי נדי ובני הספיקו להתארגן

רוני שיראל ועשהאל עזרו לאמא לסדר את הסלון

או

גדי הספיק להתארגן

נדי הספיק להתארגן

בני הספיק ..

ועשהאל חתך ירקות

שיראל אספה צעצועים

רוני סדרה כלים

סליחה על ההתקטטנות מנסה לחשוב איך יעבוד כאן..

על התארגנות בבוקר אני כותבת לכל אחד בנפרד - 'ראובן היה מוכן בזמן', 'שמעון היה מוכן בזמן'.

בעזרה בבית, אם שני ילדים עוזרים לי ביחד באותו דבר אז אני כותבת באותה משבצת 'ראובן ושמעון עזרו לפנות שולחן'. אבל אם למשל כמה ילדים סידרו את המיטה, אז כל אחד זה בפני עצמו.

אבל את יודעת שאת יכולה לעשות איך שנכון לך. זה לא חייב להיות כמו אצלי...🙂

ותודה על הפרגון! את כזאת משמחת ומחזקת...

הקצב תלוי בהם כמובן, אבל זה די הרבה צעדים בשביל לסיים ביום אחד.

מתחילת שבוע שעבר עד עכשיו הספיקו לסיים את המסלול פעמיים, ועברו שליש מהפעם השלישית...

באושר עד מוכרים כל שנה לקראת החופש,( עוד לא בדקתי השנה אם הביאו )

יש להם גם חשבון וגם עברית לגילאי גן עד מסיימי ג'.

(האמת שבאופן אישי מבאס אותי קצת שהרבה מהחוברות מפרידות בין נושאים - חוברת לעברית וחוברת לחשבון. מעדיפה לקנות לילד חוברת אחת שמשלבת בין מיומנויות שונות. זה רק אני ככה?)

לא הכרתי את מה שרשמת,

פחות מכירה חוברות,

אבל בעולם המגזינים לגן חובה אני מאוד אוהבת את "דובון" מבית אצבעוני.

התלהבתי יותר מהילדים נראה לי..

בעיקר זה מנוי שנתי, אבל אולי הם יסכימו לשלוח במרוכז כמה חוברות שכבר יצאו.

אם הילדים שלך הולכים לתנועת אריאל אז מגיע להם דרך אריאלי פלוס מנוי לנפלאות עולם.

לילדים יותר גדולים יש עיניים, גלילאו, נישיונל ג'אוגרפיק וכד'.

אפשר ללכת לספריות להתרשם.

יש את ספרי החידות של מיכאל אבס, יש גם למגזר החרדי אנסה להיזכר בשמות בעיקרון יש תמונה ויש עליה שאלות וצריך להבין לפי הרמזים מתוך התמונה. בספריה מאמינה שיוכלו להכווין אותך ואז אפשר גם להחליף ספרים בסדרה.

יש את החוברות של תפזורת, תשבצים, סודוקו וכו' אבל את לא מתכוונת לזה, נכון?

המגזינים שכתבת עליהם נשמעים מעניינים. האמת שלאחרונה עשינו מנוי לאותיות וילדים (הם רצו דווקא אותו, יש גם להרבה חברים) וזה כרגע טוב בשבילם.

אבל אני אשמור לי את ההמלצות, אולי בהמשך נרצה להוסיף או להחליף...

לגבי חוברות עבודה - בסוף מצאתי חוברות שאהבתי, מקווה שהילדים גם יאהבו.

מפרטת בהודעה נפרדת...

מצאתי בסוף חוברות שאני מאוד אהבתי, באתר של קולומבוס קידס - דף הבית - קולומבוס קידס

יש שם מגוון של חוברות, שמפתחות כל מיני סוגי חשיבה, ונראה לי שהילדים שלי ממש יהנו מהם. מצד אחד זה מאתגר את החשיבה ולא תמיד כזה קל, אבל זה בכיוון יותר כיף ומגוון, וגם משלב כל מיני סוגי חשיבה - חשבונית, שפתית, וגם אחרות שלא תמיד עובדים עליהם בבית הספר (למשל תפיסה ויזואלית בכל מיני רמות).

בכל חוברת אפשר לראות כמה עמודים לדוגמא, שמראים סוגים שונים של 'תרגילים' שיש באותה חוברת.

היתרון שלהן הוא שזה גם מאוד זול יחסית לחוברות איכותיות, רק שמקבלים אותן כקובץ ולא כחוברת מודפסת, אז צריך להדפיס באופן עצמאי (שזה גם יתרון כי אין מחיר משלוח, אבל לפעמים זה חסרון כי לא לכל אחד זה נוח להדפיס עצמאית).

והחסרון העיקרי של ההדפסה העצמאית הוא שבחלק מהעמודים צריך להדפיס דווקא בצבע, ולנו למשל יד מדפסת לייזר שמאוד נוח להדפיס ממנה הרבה, אבל היא רק בשחור-לבן. (בסוף מה שעשיתי היה להדפיס את כל העמודים שהצבע לא קריטי, ואצל ההורים שלי מדפיס את העמודים שצריך בצבע, כי להם יש מדפסת צבעונית, ואז כבר נרכיב ביחד).

אבל האמת שאפילו בלי מדפסת צבעונית, אפשר לדעתי ליהנות מהדפים שהצבע לא קריטי, שמהווים את רוב החוברת (ככל שהיא מיועדת לגיל יותר גדול, יש פחות עמודים שבאמת צריך צבע).

וזה באמת קצת חיסרון, כי זה גם פחות מזמין ככה...

אגב גם החוברות האלו, חלקן קצת חוזרות על עצמן מתישהו, שזה קצת חבל

את החוברת היחידה שאין בה צורך בעמודים צבעוניים.

החוברות האחרות אני מחכה שנבוא להורים שלי להשלים את ההדפסות ואז נהדק.

לגבי זה שחוזרות על עצמן - מבאס קצת...

אצלנו זה פעם ראשונה אז מניחה שניהנה מהן.

ואולי ממך שמעתי לראשונה על האתר? הכרתי אותו מהפורומים, מישהי המליצה עליו לפני כמה שנים ואז הסתכלתי ובסוף לא קניתי, ועכשיו איכשהו נזכרתי. אז אם זו את שכתבה עליו, אז תודה!

אני לפני כמה שנים, בעלי ממש לפני בערך חודש. היה אחלה.

הייתי בוחרת את המקום של הכי מעט ימים... (אני חושבת שאצלי זה היה שלושה ימים ואצל בעלי יומיים, פשוט יותר שעות בכל יום...).

נרשמתי לירושלים

ראיתי שיש בימי שישי וזה הכי מתאים לי

🙂

מנסה כמה שאני יכולה.

הילדים שלי גם מכירים את אחד הנרצחים מקרוב ועוד אחד יודעים מי זה ואת המשפחה.

הם עוד קטנים יחסית אז לא היו בלוויה והם לא ככ מדברים עליו אלא יותר על פרטי הפיגוע ומה היה אבל מרגישה שדורשים יותר התייחסות רגשית ועושים שטויות כדי לדרוש את הצומי שלהם ואני גם שבורה עם דמעות בעיניים כל היום. כל דבר מדליק אותי ואני חסרת סבלנות.

אני משתדלת להגיד להם כל הזמן שגם לי קשה ומשתפת קצת ברגשות ושאני קצת פחות עם סבלנות.

אבל באמת אני מרגישה שאני קצת חיה ליד החיים. אני גמורה ממש. פיזית ונפשית. הייתי באחת הלוויות והתפרקתי שם וקיבלתי החלטה שאני נותנת לעצמי את הזמן. ושזה חשוב גם לילדים שאני אעבד את הרגשות שלי ואתן לעצמי להתפרק

אתמול לקחתי את שני הגדולים להליכה כי הרגשתי שזה גם יאוורר אותי והרגשתי שזה עשה ממש טוב אפילו שדיברנו על דברים אחרים לגמרי.

זה מטלטל בטירוף. בטירוף.

תני לעצמך לכאוב, תני לעצמך לפחד, תני לעצמך לא לתפקד ולהיטלטל. מותר!! זה אפילו טבעי ונורמלי במציאות הלא נורמלית הזו.

עבר רק יום אחד תכלס, זה עוד ממש ממש ממש טרי. תכילי את עצמך שזה קשה, תחבקי את עצמך.

אל תכעסי על עצמך שאת לא מצליחה לעשות מה "שאמורים" כי אין אמורים במקרה כזה.

כן חשוב לי להגיד שצריך להיות בתשומת לב, ואם זה נמשך יותר מכמה ימים לפנות לעזרה, ויש כתובת! מרכז חוסן מיועד בדיוק בדיוק בשביל זה ובדרך כלל הם מקצועיים מאוד.

אני לא ככ אנונימית פה ובכל זאת פחות מתאים לי לכתוב מאיפה אני.. אבל יכולה להגיד שעברנו טלטלה קרובה וגדולה פה לא מזמן

וכל מנעד התגובות הוא יותר מנורמלי.

אצלנו כן הייתי בשבעה- כי זה מה שהיה נכון *לי* באופן אישי, ומבטיחה שגם לי היו את תחושות האשם האיומות שאני בשבעה אבל לא דואגת לבית שלי.....

ואת מוזמנת לפנות גם באישי אם את חושבת שזה יכול להועיל לך.

חיבוק ענק.

איתכם בשבר הזה💔💔

תגובה טבעית לגמרי. מניחה שזה ייקח זמן לחזור לאיזשהי שגרה.

רק חשוב ממש לשים לב שהילדים לא מפתחים חרדות מהאירוע. אם כן לטפל על ידי אנשי מקצוע.

חיבוק לכל עם ישראל ובמיוחד לאלה שהכירו מקרוב.

הקב"ה נותן לכל אדם נסיון מהזווית שלו.

אז את נותנת להם עכשיו בדיוק מה שהם צריכים לקבל, וגם אם זה נראה לך פחות ממה שהיית רוצה לתת להם- זה כנראה בדיוק מה שהם צריכים לקבל ממך.

חוץ מזה שכתבת שהם מקבלים במוסדות חינוך תמיכה- אז את ממש לא צריכה לדאוג להם.

ועוד כיוון- לילד מותר לראות שלאמא שלו קשה! את לא צריכה להיות מלאך,תמיד אנחנו חושבות שאנחנו צריכות להיות מושלמות,אבל דווקא הרגעי חולשה האלה שלנו גם בונים את הילדים!

לא מזמן מישהו קרוב אלינו נפטר בפתאומיות, כשהתקשרו אלי שעושים החייאה התחלתי לבכות ואספתי את הילדים להתפלל ,וכשעדכנו שההחייאה לא הצליחה- לא יכלתי להתאפק פשוט קרסתי בבכי ליד הילדים,אחר כך כמה ימים לא הצלחתי לעצור את הדמעות מלזלוג,

הרגשתי רע עם עצמי שלא התנהגתי עם הילדים כמו שהתנהגתי בזמן פטירה של סבא רבה ש"התכוננו" אליה מה להגיד לידים בדיוק וכו'. ( כי זה היה מישהו צעיר ובפתאומיות)

ולהפתעתי לא נגרם לילדים נזק מה"חולשה" שלי,ואפילו להפך- הם מדברים עכשיו על מוות ומעבר בין עולמות בצורה בריאה... ואפילו הזכירו את זה שבכיתי בטבעיות כחלק מתאור העניין...

ולעצמך-גם תרגישי לגיטימי עם הרגשות שלך- כל אדם מתמודד אחרת ואם השכנה שלך מסוגלת להשתבץ בתורנות בישול זה ממש לא אומר שגם את חייבת. לכל אדם יש רגש אחר וההתמודדות תופסת אותו במקום אחר. אל תסתכלי על אחרות תעשי מה שכוחותייך מאפשרים לך.

שנראה במהרה בנחמת ציון וירושלים! ויבולע המוות לנצח

יש לך עם מי לעבד את האבל בעצמך? לתת זמן לעצמך?

אולי חברות? שכנות? עם בעלך?

כשאנחנו זקוקות להכלה זה די בלתי אפשרי להכיל מישהו אחר

תתמקדי בלתת מקום לעצמך, ומותר להגיד לילדים שעכשיו קשה לך ולהפנות אותם לאבא

תודה על החיבוק, בהחלט הייתי זקוקה לו.. תודה על החיזוק במקום הזה.

האמת היא שאין לי כ"כ עם מי לעבד את הסיפור הזה (ונגזרותיו), אולי אנסה מרכז חוסן.. הבעיה העיקרית היא הידיעה שזה לא הפיגוע האחרון, שאנחנו לא יודעים את מי עוד נאבד במציאות ההזויה הזו... וכמה עוד תסכול נצליח להחזיק...

פיגוע נותן תחושה כמו שכתבת - את מי עוד נאבד?

אבל זה בגלל התקשורת שמדברת על זה בלי הפסקה,

האמת היא שכל קיומנו בעולם הזה הוא זמני.

לכן העולם הבא נקרא עולם הנצח!

אולי איזשהו ספר אמונה יכול להיות לך טוב?

בנערותי כשהיתה תקופת הפיגועים ברצף,עזר לי ללמוד אמונה ובטחון של החזון אי"ש,

יש חוברת מאד יפה של הרבנית עידית איצקוביץ "ואני בחסדך בטחתי"- ממליצה עליה מאד!