פורום אימהות השלב הבא (עמוד 19)

משתדלת להרים דברים קטנים שמתפזרים וזהו.

כן חייב לטאטא

אפשר גם לשאוב אחרי הטיטוי וזה ממש בסדר

כי תינוק זוחל הוא גם אוכל מאוד מלוכלך

שאר הבית יש לי הפרדה בין אזור משחקים לבין הסלון וכו ושם משתדלים להעביר שואב רובוטי כל יום.אצלנו זה ממש מקל וממש יעיל כי יש הרבה רצפה ויש קומה אחת מלבד אזור המשחקים שהוא מפלס אחר אז זה מושלם

אם הבית קטן או עמוס או שקשה להגיע למצב שיש רצפה פנויה כל יום אז זה פחות יעיל...

משחקים עם חלקים קטנים כמו לגו אני מבקשת שישחקו רק על שולחן

עוד אין לי ממש גדולים אז זה עובד

ומה המחיר בערך?

ראיתי שיש זולים מאד ואני תוהה אם הם עושים את העבודה...

הם לא פחות טובים מהרומבה שעולה כמה אלפים

היה לנו את הs5 ותכלס עבד מעולה, היום הוא די זול

השתדרגנו לאחד עדכני יותר כשהוא מת לנו אבל בדיעבד לא היה שווה את הכסף

אולי כן שווה להתקדם לs6 שהוא גם די זול

ויש לנו גם שואב שוטף אלחוטי לא רובוטי, אני מעבירה בד"כ רק במטבח או איפה שמלוכלך

על שלנו לא ממש ממליצה כי הוא נהרס הרבה אבל יש כמה טובים.

אם הבית לא גדול אולי זה עדיף, מספיק לטאטא חפיף ואז לשטוף איתו

אם הכתמים טריים הוא עושה עבודה מעולה

וזה טוב לעצלנים כמוני...איכשהו זה יותר עושה לי חשק מאשר להתחיל להתעסק עם מגבים, סמרטוט מבחינתי רק מורח את הלכלוך אז זה קצת יותר מנקה

יש שואב שוטף רובוטי של roidme eva נראה לי או משהו דומה, שהוא יקר אבל זה החלום שלי כי נראה שהוא באמת יעשה את העבודה (ברור שלא כמו שטיפה אמיתית אבל ליום יום במקום שואב ואז שוטף) הוא גם רובוטי וגם סוג של שוטף ולא רק מורח סמרטוט כמו כל האחרים

לא תמיד הייתי עושה את זה, רק לפני כשנתיים התחלתי להרגיל את עצמי לזה (ולהדחת כלים כל יום). מוותרת על זה רק במקרי חירום (עייפות ממש קשה/לא מרגישה טוב/חוזרת מדי מאוחר הביתה).

השיטה שלי היא למלא נטלה במים וסבון, לשפוך על המקומות עם הכתמים הקשים, ואז לנגב את כל הרצפה בסמרטוט חד פעמי. מכיוון שעושה את זה בלילה, אני בדרך כלל יכולה להשאיר את הרצפה להתייבש לבד.

כמובן, עושה את זה רק במטבח-סלון.

ביום שישי שוטפת נורמלי עם דלי וסמרטוט ואת כל הבית.

הבנתי ששואב אלחוטי לא מתמודד עם כתמים קשים, לכן הוא לא רלוונטי אצלנו. (מן הסתם בעוד כמה שנים יפתחו שואב שכן מנקה ממש, אבל אולי עד אז כבר לא נצטרך כזה )

כי לשטוף רגיל בסוף יום זה נראה כזה הר שאני לא מתחילה...

להוציא דלי, למלא במים, להוסיף חומר שטיפה, לשים סמרטוט בתוכו, לגרור ברחבי הבית...

(לי יש עוד שיקול למה זה מסובך לי, כי אני שומעת שיעור תוך כדי שאני מסדרת ומנקה, והדלי והסמרטוטים נמצאים באמבטיה... לא אוהבת להפסיק את השיעור באמצע בשביל דברים כאלה...)

בהצלחה לך! וגם לי

רק בייבוש

שופכת מים ומשפשפת עם מטאטא (יש לי יותר מאחד כמובן)

גורפת, ומנגבת עם סמרטוט יבש

גם אצלי יש כתמים קשים

עם מטאטא גומי לא הלך, ועם הרגיל עובד מצוין

כל מטאטא רגיל הכי פשוט יעשה את העבודה.

ואני משפשפת בעדינות. גם כתמים אגרסיביים. הכי הרבה שופכת מים מהקומקום וזה מקל על העבודה.

שווה לי 

וכתמים קשים -  משפשפת את הסמרטוט באמצעות הרגל...

אבל אולי נבדוק אם קל יותר עם מטאטא

בעלי אומר בין 20 ל 50.

מחזיק לנו כבר 6 שנים.. 

לק"י

יש גם לספרים מאורכים.

יש סוג שהוא עבה יותר, ואז גם אפשר למחזר בשנים שאחרי.

יש לו יתרון כלשהו?🤔

מעדיפה לעטוף מה שאפשר בעטיפות מוכנות בגדלים שונים.

מה שלא מתאים לשום גודל דורש את הנילון בגליל (למרות שאם קטן מA4 עדיף לפעמים להתאים את העטיפות המוכנות)

ובאמת פחות מוכרים אותו, כבר כמה שנים שלא מצאתי נילון נורמלי לעטיפה, רק משהו יותר צלופני שנראה שמיועד למתנות והרבה פחות נוח לספרים.

השנה קניתי באיזה חנות קטנה ניילון איכותי לעטיפת ספרים שלפי כמות האבק עומד שם כבר שנים.

ובאמת השתמשתי בו מעט מאוד ובעיקר לספרי קודש (חומש, גמרא וכדו).

אין לי סבלנות לזה.

עוטפת רק ספרי קודש שלא מצאתי להם עטיפות מוכנות. 

והילדים עוזרים אז הרבה פחות עבודה.

יש לנו שיטה יחסית פשוטה וקלה.

חוברות כתיבה אני לא עוטפת כי ממילא זורקים בסוף שנה וזה מהווה את רוב הספרים.

עבור חומשים יש עטיפות מהודרות מיוחדות ורק מחליפים את הכרך מחמישה חומשי תורה.

השיטה שאנחנו עוטפים:

1. קודם מפנים ומנקים את שטח העבודה. ספות ושולחן.

2. קוראת לילד שאחראי על הגזירה לידי ומראה לו איך מודדים עטיפה לגודל הספר. עושה שלוש כאלו בגדלים שונים לצורכי הדגמה. הילד עושה עוד שניים בנוכחותי בשביל להבין את הרעיון.

3. הילד הגוזר עובד על הספה. יש שם מספיק מרחב.

הוא גוזר את הגודל ומדביק עם סלוטייפ את החלקים שהם לא הלמעלה והלמטה.

יש שני חלקים כאלו. אחד בכריכה הקדמית ואחד בכריכה האחורית.

4. ילד בגיל גן אחראי לגזור חתיכות סלוטייפ עם מספריים כאשר הקצה העליון של הסלוטייפ מודבק לשולחן והשאר מתנופף באוויר שיהיה קל לשלוף את הסלוטייפים.

(ניסינו בעבר עם מתקן חיתוך ייעודי לסלוטייפ וזה לא מוצלח. עדיף עם מספריים)

הספרים שעטופים רק בצדדים ולא בלמעלה ולמטה עוברים אלי לשולחן.

אני גוזרת את המלבנים למעלה ולמטה של נייר העטיפה שנמצאים במקום בו נמצא החלק של הספר שאוגד את הדפים.

כך למעשה מפרידים בין העטיפה שהולכת להתקפל לכריכה הקדמית לבין העטיפה שהולכת להתקפל לכריכה האחורית.

מקווה שזה מובן. זה לוקח כמה שניות לכל ספר.

קיבלנו ספר עטוף שהקצוות שלו למעלה ולמטה בכריכה הקמית והאחורית פתוחים. סה"כ 4 קצוות.

בשלב הזה אני פותחת את הספר על מנת להפריד בין הכריכה הקדמית לאחורית.

כל קצה כזה שכרגע בצורת מלבן, מקפלת לשני משולשים בקצוות ותוך כדי שאני מחזיקה את המשולשים, מכניסה את כל החלק הבולט הזה בקיפול פנימה עד שלא רואים אותו בכלל מבחוץ.

בשלב הזה מחזיקה את הקצה ביד אחת, ולוקחת סלוטייפים אחד לכל משולש ואחד נוסף שמחזיק את הקצה ומדביקה.

ספרים עבים שבהם הפתיחה של הספר מעוותת את המיקום של העטיפה אני עוטפת קודם את הכריכה האחורית. בד"כ אחד הילדים מחזיק את הדפים שלא יזוזו ואז הופכת את הספר כך שיפתח מהכריכה האחורית. כלומר בכובד על העטיפה הקדמית וככה עוטפת אותו.

עד עכשיו תיארתי תפקידים של אמא, ילד גן וילד יסודי.

ילד יסודי נוסף אם יש עוזר איפה שיש צוואר בקבוק.

ככה נמנעים מכעסים ומתגובות איזה איטי אתה וכו'.

וגם מאפשר לטפל בפעוט שמתרוצץ בין כולם. (למרות שמעדיפה להתעסק עם ההכנה לביה"ס בערב שאין קטנטנים בסביבה)

בד"כ במוצ"ש שהקטנים הולכים לישון ואני ישנתי שנ"צ והגדולים גם ככה משובשים אז זה זמן טוב.

אם יש שני ילדים ביסודי וילד גן שעוזר עם הסלוטייפים זה ממש רץ.

ואם יש ילד אחד ביסודי אז אין הרבה ספרים במיוחד בגילאים הצעירים שיש המון חוברות של קריאה וחשבון שאני מראש לא רואה צורך לעטוף, אז לא מסתכם להרבה עבודה.

ילדים בחטיבה ומעלה השאיפה שלי שיהיו אחראים בעצמם על ההכנה ללימודים. הם מכירים ומנוסים בשיטה.

גם רישום שמות על כלי כתיבה אנחנו עושים בטקס דומה.

בהתחלה הילדים גוזרים פתקים צרים וארוכים ואח"כ רושמים את השם בעל אחד מהם.

(אפשר גם להדפיס ואז נשאר רק לגזור).

ילד גן גוזר את הסלוטייפים. מלמדים אותו מה האורך הרצוי.

ואם זה מתחיל להתקצר/ להתארך מחתיכה לחתיכה אז מחזירים אותו לגודל הרצוי.

אחרי שהפתקים מוכנים ויש המון חתיכות סלוטייפ (מקיף הקפה נכבדת מהשולחן)

אז כל ילד לוקח חתיכה של סלוטייפ, מניח עליה פתק עם שם, ככה שהסלוטייפ יכסה את כל הפתק, ומגלגל באלכסון על כלי הכתיבה.

מדביקים על כל עיפרון, עט, טוש, עיפרון צבעוני, פנדה וכו.

בהתחלה צריך להדגים כמה פעמים אבל זה פשוט והילדים קולטים מהר.

כלי כתיבה כמו מחדד, מכסה של דבק סטיק, מחק וכו אני רושמת עם ארטליין.

למספריים יש לי שיטה אחרת דומה. גוזרים סלוטייפ בגודל כפול מהפתק ועוד קצת ספייר.

משחילים את הסלוטייפ על הידית של המספריים ככה שהאמצע של החתיכה תיגע ותיצמד לידית, והסלוטייפ מתנופף כלפי החוץ.

בשלב הזה מכניסה את הפתק ומהדקת את שני קצוות הסלוטייפ אחד לשני.

קיבלנו פתק עם שם שמוצמד למספריים חיצונית.

מחברות הילדים מכניסים לבד לעטיפות.

סה"כ עיטוף ספרים וסימון כלי כתיבה לוקח בערך שעתיים וזה מכניסה את הילדים להתרגשות לקראת החזרה לכיתה.

קניתי דף A4 שהוא מדבקה והדפסתי עליו את השמות.

ואז נשאר רק לגזור ולהדביק.

חסך ים עבודה!

קונים מראש דף מדבקות לבנות קטנות. מלבנים קטנים בגודל הרצוי.

ואז רק כותבים ומדביקים.ממליצה לשים מעל זה סלוטיפ כדי שיחזיק לאורך זמן. 

טוש לא מחיק דק (טוש לשקפים) ולכתוב ישירות על מכשירי הכתיבה

(חסרון: מוריד את האופציה של רוב ילדי היסודי לעשות את זה לבד כי דורש מוטוריקה עדינה טובה יותר מכתיבה על מדבקות)

קונים מדבקות שמודפס עליהם השם של הילד מראש .

הזמנה מעלי אקספרס.. כמה שקלים וזה באמת חוסך המון

לק"י

חוץ מעל הצבעים.

ונראה כמה זה נצרך וכמה זה יישמר בלי השם.

אז נראה לי בעייתי להשתמש בזה. אבל תודה!

חדשות-נקיות כאלה...

בע״ה בלי נדר. עכשיו חושבת על כל השעות שהייתי חוסכת השנה 🤦🏻‍♀️. טוב, זה כנראה ״שכר לימוד״ בשבילי...

@אמאשוני - מקסים! עשינו פרויקט משפחתי למחיקת ספרי הלימוד שהם קיבלו מהשאלה הבית הספרית והיה ממש מוצלח ב״ה. והם עזרו עם המדבקות על הספרים. אם איכשהו-איכשהו נמשיך עם גלילי הניילון, חושבת לנסות לאמץ.

וברור שעטיפות קנויות!

ואני אחת שנהנית לעטוף, אבל עדיין, כשמכפילים באיזה 30 ספרים זה כבר לא כיף.

כל מה שמתאים לעייפות קנויות- בקנוי. גם אם זה דורש מעט התאמות פה ושם.

ומה שלא מתאים בכלל אני עוטף הניילון מגליל. אבל עבדתי בעבר בספרייה, ואני יודעת לעטוף ממש מהר. לקח לי בערך שעה וחצי לעטוף ספרים ל-4 ילדים (3 מהם בכיתות ז' ומעלה, כשכבר אין חוברות, שאותן אני לא עוטפת מטעמי איכות הסביבה).

לספרים שחשוב שלא יהרסו. מוכרים בחנויות כלי כתיבה ב3 גדלים לדעתי.

נשמר טוב וחוסך התעסקות 

קונה בכל הגדלים שאני מוצאת עטיפות לספרים (יש 2-3 לפחות איפה שאני קונה)

מודה לה' שהבנים שלי לא רוצים בכלל עטיפות, אז חוברות חשבון נניח

לא עוטפת רק שמה מדבקה (בכל מקרה לפח אחרי 3 חודשים כשמסיימים אותן..) וכן עוטפת ספרי קודש וכו.

גם במקרה שאין לי עטיפה בגודל, לוקחת עטיפה בגודל קרוב ומתאימה אותה, זה פחות עבודה מאשר לעטוף בניילון רגיל..

ואת השאר כן בניילון רגיל, זה לא נשאר הרבה.. 

נראה לי שיש באתר שרוולונים לבנים.

בינתיים כדאי למרוח קרם גוף או קרם ידיים עדין,זה כנראה יובש

אם לא עוזר אז בוודאי כדאי לראות רופא עור

זה הגיל. וזה מציק ומגרד ולא נעים. ואם זה אכן זה, אז א. לעודד שתקופה ועובר. ב. לשמוח ולהתרגש איתה שמתחילה להצטרף לעולם הבוגרים. 

אולי שייך למרוח משחת לינולין כמו של נשים מניקות?! 🤔 

לנולין זה רק בשביל שיהיה מותר להניק בלי לשטוף,

כשלא מניקים כל לחות יכולה להתאים.

לדעתי לנולין הוא סתם דביק ומגעיל.... (ויקר)

למרות שהיה עם חולצה

לדעתי חשיפה לשמש

עור רגיש יותר

שמתי ביאפין (קרם לכוויות, מכות שמש.)

ועזר לו

לי זה עושה כואב

אולי גוזיה? 

ואין אופציה לוויפי בנוקיה הפשוט

ממשיכה לעקוב....

אם את רוצה מכירה מישהו בירושלים שמוכר ב150 בערך כולל הכל.

אבל יש הודעות למשל

או מכשיר כשר

יש לחלק מהילדים שלי :

יש גירסה כשרה ממש בלי סמס.

יש גירסה עם מצלמה וסמס אבל בלי אינטרנט

הם בלי וייפי.

ובעבר היה לי תוכנית בלי גלישה.רק שיחות וסמס.

תנסי להתקשר לחברת טלפון ולבקש כזה.

לבת שלי יש רשמית ממש מעט גלישה

אבל זה לא כ''כ עוזר, כי בהמון מקומות יש היום וויפיי שמתחברים אליו חינם (מקומות ציבוריים, אוטובוסים, בתים של חברות... לא חסר).

ב15 שקל... מצטערת שלא קניתי.

באושר עד נראה לי ראיתי ב30 שקל.

מקווה שאני מתכוונת למה שאת מתכוונת.

יש אפליקציה באייפד שהילד מצייר וצובע בה (חינמית)

אייפד זה יקר אבל מחזיק להרבה שנים אז אולי משתלם.

הוא לא מצייר צבעוני, אלא בצבע אחד. יכול להיות שיש כאלה שמחולק לרבעים וכל רבע בצבע אחר, אבל למצייר אין שליטה על הצבע.

ואפשר למחוק רק את כל הלוח בבת אחת, ולא משהו נקודתי שלא יצא טוב.

למרות החסרונות אצלי אוהבים, במיוחד שמוציאים מדי פעם והוא לא כל הזמן בחוץ זמין.

הוא באמת נשמע פחות אטרקטיבי מהאפליקציה בפלאפון, אבל אם זה זול אולי זה שווה.

(ראיתי באתר של סופר פארם משהו שנראה שווה - עם טושים צבעוניים כאלו - אבל די יקר... אז צריכה לדעת שהוא באמת שווה את זה...)

שמאוד חשוב לילדים לצייר דווקא בצבעים על דף. להתנסות בצבעים שונים, לחוש את המגע, ללמוד להחזיק נכון את הצבע, את העפרון. לראות מה קורה כמחזיקים חזק או מרפים קצת, וכו'... גם פעולת המחיקה מועילה. ממש חשוב להתנסות הרבה. לא רק בעשר דק' של היצירה בגן. יש משהו במסכים שגורם להתמכרות והילדים עלולים לא לרצות לשוב ולצייר או לכתוב על דף וחבל.

הדברים האלה חשובים להתפתחות המוטורית והרגשית של הילדים וגם מפתח יצירתיות. לתשומת הלב ♥️

ובאמת ברירת המחדל אצלנו היא ציור על דף.

אבל החופש הזה הביא עמו לצערי הרבה זמן מסך... גם סרטים וגם דברים חיוביים יותר. וכבר נוצר פה ההרגל וכבר נוצרה הקנאה...

אני מקווה שעם סיומו של החופש (שמתארך לצערי, עקב ילדים חולים ) גם שעות המחשב המרובות יתמעטו, ואז - גם אם נקנה את לוח הציור הדיגיטלי הזה, הוא יישמר רק לזמנים מיוחדים.

פתחו וסגרו,אמרו לי שהסגנון פחות מתאים לאוכלוסיה החרדית שנמצאת באזור.

הסניפים של פטרול שאני מכירה:

בירושלים יש סניף סמוך לכנפי נשרים.

ויש להם עוד סניף בכפר עציון.

ואתר אינטרנט...

בסוף מצאנו בלידר חולצות וחצאיות תלבושת 4 ב100

ובגזרות מסויימות מידה 6 ממש טובה.

אז קניתי 1. 

מחפשת עוד סניף של לידר שיש בו תלבושות... (בגאולה אין מידות ובכנפי נשרים אין בכלל)

זה מיידי רואים הבדל ממה שאני יודע.

אולי לא נתנו מידה נכונה, אולי הזמנים לא היו טובים, אולי צריך קונצרטה...

התור הבא לנוירולוג רק עוד 3 חודשים...

גם ממה שאני מכירה זה לא תקין ונשמע שהיא צריכה תרופה או מינון אחרים.

זה מבאס אבל הרבה פעמים לוקח זמן למצוא מינון וסוג מתאים

זה לא נשמע לי אופייני

השיפור אמור להיות מיידי, יש תופעות לוואי נפוצות אבל הן בד"כ אחרת

תנסי אולי ברגע שכבר יש מרשם רופאת משפחה אולי תוכל לעזור עם שינויים בסוג?

אם לא אז תנסי להשיג את המזכירה צריך להיות איזה פתרון לפני 3 חודשים קדימה

ובכלל יכול להיות שזו טעות באבחנה,לפעמים יש סימפטומים של קשב וריכוז שנובעים ממקור אחר ולא מחסור בדופמין, אבל זה כבר מצריך המשך בירור מעמיק

בהצלחה!!

הרופא אמר שזה ל8 שעות.

המנהלת של הגן אמרה שזה ל5 שעות.

אבל אפילו לשעה שעתיים אני לא רואה הבדל.

אולי בגלל שזה בשעות של הבוקר שגם ככה היא "רגועה" יותר?

ועוד שאלה-

איך מספיקים להביא לאכול לפני הריטלין, אם היא אמורה לצאת ממש מוקדם מהבית?

להעיר אותה שעה קודם רק בשביל שתספיק לאכול? 

את האמת?! אני די מרחמת עליה...

אבל אפשר לקחת כדור ולאכול במקביל עד חצי שעה מלקיחת הכדור.

פחמימה כלשהי כי רק איתה החומר עובד.

אם לא הייתה פחמימה לפני הריטלין בימים שלקחה אז תנסי שוב יום יומיים עם הפחמימה, אם אין הבדל כמו שאמרו לך תרופה שלא מתאימה וצריך לנסות משהו אחר.

לוקח זמן להתאים את הסוג המתאים והמינון לפעמים זה יכול להיות גם תאריך לא מעט ארוך ומתסכל.

אבל כשיש את התרופה הנכונה זה כל כך כיף!!

להיות בקשר עם נוירולוג לגבי שינויים זה באמת כמעט בלתי אפשרי.

לכן יש היום רופאי ילדים שעשו התמחות בקשב וריכוז, והם יכולים לתת מרשמים, לשנות מינונים, להחליף סוג וכו'.

הזמינות זה דבר מאד חשוב!

בהצלחה!

עם ההתמחות לא מקבל מתחת לגיל 6...

רופאת הילדים אמרה שאחרי שיש אבחנה של הפרעת קשב בתיק הרפואי, היא יכולה בעצמה להעלות מינון או לתת תרופות חלופיות.

ובמידת הצורך- היא מתייעצת בעצמה עם הנוירולוג. 

בעצם רופאת ילדים עם התמחות גם לזה.

איתה אנחנו עושים את השינויים במינונים וגם התייעצויות שקשורות לזה.

בסופו של דבר

גם אם תחזרי לנוירולוג, כל מה שהוא יתן זה או תרופה אחרת או מינון אחר. וזה הכל עניין של ניסוי אז אין מה לחכות עד תור לנוירולוג

תרופה לא מתאימה

מינון לא מתאים

וגם אופן הנטילה שלה, חשוב לקחת אותה על בטן מלאה! אחרי ארוחה משביעה. 

?

שאני זוכרת שגם הגדולים פחדו ממנה אבל הוא לקח את זה קיצוני

הוא נרגע מזה למחרת אבל נזכר בפחד שהוא היה בו וזה גורם לו להרגשה רעה..

כנראה כלום

אבל גורם לי התקפי חרדה כל פעם שהוא אומר משהו בנושא וזה מבאס אותי כי הייתי בתופה ממש טובה לאחרונה 😞

החזרת אותי אחורה...

כשהייתי בערך בת 16 ראיתי עם חברות סרט אימה בלילה (טעות איומה) - ובמשך שלושה ימים הייתי עם פחדים נוראיים, עד כדי כך שביקשתי לישון עם אמא שלי...

יכולה להרגיע אותך ולומר שזה עבר לי אחר כך ולא השאיר לי יותר מדי משקעים (למרות שאני אחת כזו שבהחלט צוברת טראומות וחרדות מדברים שקורים לי). בעיקר למדתי את הלקח שלי - לא לראות סרטים מפחידים ואפילו לא לראות כמעט סרטים עם חברות, שהיו הרבה פחות רגישות ממני... ובאמת, כמה שנים אחר כך (כבר בתור בוגרת) התחלתי פעם אחת לראות סרט (דווקא מצויר) שעשה לי רע ממש והיה מפחיד ומגעיל, והיה לי את השכל להפסיק לראות אותו...

ולעניינכם:

א. להבא - נשמע שעדיף לו לא ללכת לקולנוע וכדומה ואולי לא לראות בכלל סרטים...

ב. לגבי עכשיו - כדאי לשדר לו שהכול בסדר, ומדובר רק בסרט, ובע"ה אחרי כמה ימים קשים הוא יעבור את זה וכמעט ישכח מהפחד שחווה.

ג. הדבר הכי קריטי - שתנתקי את עצמך ממנו, שלא תתערבבי עד כדי כך ברגשות שלו, שתשדרי לו שאת העוגן הבטוח שלו, שהוא יכול להישען עליו. (זה אחד הדברים שעזרו לי בזמנו - שאמא שלי כמעט לא נבהלה מזה שביקשתי לישון בחדר שלה, וזרמה איתי בזה...)

קל להגיד... קשה עד מאוד לבצע...

מכירה את זה מקרוב - כמו שאמרתי, גם אני רגישה מאוד ונוטה לקחת ללב דברים. ואם ילד שלי מגלה רגישות כזו זה קשה לי פי כמה, כי אני נלחצת מזה שהוא כמוני ואז מלחיצה אותו עוד יותר, וכן הלאה, מעגל בלתי נגמר...

אבל כמה שיותר להשתדל. ולהתפלל על זה שתצליחי. ואם את מרגישה שזה יותר מדי מערבב אותך - אולי ללכת לחיזוק בשביל עצמך דווקא. גם כדי שתהיי חזקה יותר וגם כדי שהוא יוכל לסמוך עלייך ולהתחזק בעצמו.

הרבה כוח! ♥️

בע"ה שהסיטואציה הזו רק תהיה מנוף לצמיחה בשביל שניכם, שתדעו בזכות זה איך להתמודד עם מצבים אפילו קשים מזה.

ותזכרו שלפחות כרגע זה רק סרט... לא אמיתי...

נתת לי הרבה כוחות

הוא גם ביקש לישון איתנו אבל בלילה השני סיכמנו שזה בסדר שישן איתנו אבל הוא שכח מזה ונרדם

הוא רואה המון סרטים ולא הפחיד עד עכשיו ( חוץ מדודו שהתחפש לליצן והפחיד אותו בגיל 5)

לקולנוע כמעט ולא הולך..

בדרך כלל זה סרטים שאנחנו בודקים קודם

אבל תודה רבה על התגובה מכניס לפרופורציות 🙂

אבל הוא יכול לדבר עם אבא , סבתא שזמינה לו תמיד וממש עוזרת לו

והאחות הגדולה (21) שב"ה חסינה יותר ממני 🙂

בע"ה מתפללת כל הזמן שיהיה עם חוסן נפשי

אולי זה באמת קרה שאפסיק כל הזמן לעקוב איך הוא מרגיש ( הוא אמצעי מבין 5 ורק אחריו אני ככה...ממש מרגישה שהילדים חלק מהגוף שלי...שקשה להם לי קשה פי כמה..דפקט ממש)

לפעמים הילד הוא זה שמתקשה לנתק את חבל הטבור, ולפעמים זו האמא... וזו עבודה שלנו - לנתק את החבל, אבל לא עד הסוף. להשאיר רק קשר בריא...

וטוב שיש לו בני משפחה נוספים שמסוגלים להתמודד עם הקושי שלו

אולי תגלו אי פעם מה זה ואולי לא.

נראה לי שכדאי לדבר איתו על זה: "לראות סרטים זה כיף ומשחרר, אבל אתה ברוך ה' ילד רגיש (לדבר איתו על זה בצורה חיובית) ויכול להיות שלפעמים יהיו דברים בסרטים שיפחידו אותך. וזה בסדר... מותר לך לפחד, ומותר לך גם להחליט שאתה לא ממשיך לראות את הסרט. והכי חשוב שתזכור שזה רק סרט, וגם אם זה מפחיד - לפחות זה לא במציאות."

בקיצור, לנרמל לו את המצב ולתת לו כלים להתמודדות. (שוב, כדי שיוכל להתמודד עם מצבים קשים באמת...)

ולשדר לו אמון שהוא מסוגל לחיות עם הרגישות הזו בטוב ולהרגיש ביטחון בעצמו ובכוחותיו...

(והצחקת אותי עם דודו שהתחפש לליצן... אצלי הילדים אוהבים את הקטע הזה כנראה שבסופו של דבר הילדים שלי לא רגישים עד כדי כך...)

לא הבנתי איפה היו האחראים שאישרו דבר כזה. הייתי גם שיא התמימות והיו דברים שלא הבנתי בכלל. וטוב שכך. בקושי ראיתי עד אז סרטים לא מצויירים. אז זה היה גם על הקרקע הזאת. לא מבינה מי נהנה מהדברים האלה. פחד.

אבל לפותחת היקרה @אור123456  למרות שזה היה אחד הרעים ונשאר באיזו פינה בראש שלי להרבה זמן זה לא היה ברמה של טראומה פוגעת בתפקוד ב''ה ולא פגע בחיים או בהתפתחות שלי בצורה כלשהי. מקווה שזה מעודד ❤️

זה בעיקר עולה לו בלילות בצורה די קשה

יום שישי פתחנו את זה וזה הציף לו ( אחרי שהוא כבר התחיל לשכוח) והחלטנו שלא מדברים על זה...אין עיניין להתגבר על סרטים מפחידים...

תודה על הנרמול...נראה לי שאני סובלת לראות איך הוא סובל יותר ממנו...😥

זה מה שאני עושה עכשיו..

מנסה גם לא להתייחס לפרצופים המסכנים שהוא עושה...( אם ילד אחר היה עושה לא הייתי שמה לב בכלל...רק עליו יש לי סנסורים כל הזמן)

אולי לא צריך ממש להתעלם, אלא רק לא לתת לגיטמציה גדולה למסכנות. לומר לו, "מה הפרצופים האלה של תשעה באב? נכון, היה לך קשה, אבל עכשיו כבר התגברת, אז יאללה לשמוח! אני מאמינה בך שאתה יכול לצאת מזה ולשמוח!"

משהו כזה...

כשצריך..אז אני מנסה לזרום איתו באותו קו.

היום ב"ה יותר טוב מקווה שימשיך להשתפר בע"ה!!

הייתי מתחילה בעבודה עם החרדה שלך

יחד עם העבודה על שלו

זה משליך אחד על השני ונשמע שיש שם משהו עמוק אצלך

הרבה פעמים כאנחנו משחררים דברים אצלנו גם אצל הילד משתחררים דברים,

וגם אם לא, כשאנחנו משוחררות כאמהות יש לנו יכולת רבה יותר להכיל את הילד ולתת לו מענה ממקום נקי וחזק❤️

שיחות

עברתי cbt שממש לא עזר

אני קוראת ולומדת המון.

אני ב"ה במצב די טוב אני חושבת 🙂

אבל לא יכולה להכיל שהילדים שלי סובלים...במיוחד לא בקטע רגשי 😔

זה באמת כואב מאד

ופוגש אותנו במקום עמוק בתוכנו, ומול עצמנו

מציעה לך לנסות להכיר את המקום הזה..❤️

והוא משחק אותה עצוב...

בליל שבת זה כבר היה מצחיק...הצחקתי אותו על משהו ואז בחצי צחוק הוא אומר לי "די, אני אמור להיות עצוב"

נקרענו מצחוק...

אני לא יכולה לראות אותו מתמרח על הספה...וכל דבר שאני מציעה...אין לו חשק

החברים הטובים שלו כך אחד במקום אחר...מקווה שיחזרו כבר ויצאו לעשות משהו יחד...

חייבת לשחרר אותו וקשה!!!

זו באמת עבודה ליצור את ההפרדה הזו❤️

בין מה שהוא מרגיש לבין מה שאת מרגישה, או מה שאת מרגישה בהקשר שלו ושל מה שהוא מרגיש

הוא ב"ה ממש משתפר.

בע"ה שיעלם מהר!

הוא יצא לפעולה ועכשיו חושך..השעות שזה עולה..ממש מקווה שיתגבר ...

שלמה- הארגון הישראלי לוולוודיניה

יש בו המון מידע, הסברים והמלצות על אנשי מקצוע.

למשל בעונה הזאת יש את אלו בכמה צבעים:

חצאית ג'ינס מכופתרת - קיווי קידס

הלוואי והייתי גרה בריכוז של החנויות האלה...

וגם ממה מדי פעם קניתי בלידר, האיכות לא משהו... 

לק"י

לא יודעת להגיד לך לגבי האיכות.

הזמנתי גם משיין

חלק ניילון קצת חלק לא.

מצאתי גם בזויה ילדות אבל זה היה די נדיר האמת.

קונה בעיקר חצאיות שהגומי במותן משוחרר בתוך הבד (אם אני מובנת), ואז אני קונה מידה יותר שתתאים באורך, עושה חור קטן במותן, מושכת עושה קשר ומכניסה פנימה מה שנכנס. ממש דקה זה לא מסובך בכלל.

יש מלא חצאיות קלוש לייקרה כאלו שקל לקצר ברגע

בכללי לא אוהבת אותם וכרגע בכלל לא נכנסת לשם.. 

מה האבחנה שלה? יש אבחנה?

כשאת איתה לבד איך היא מתנהגת?

מה אומרת הגננת?

מטפלת לא צודקת. את לא צריכה לחפש לברוח מאימות איתה אלא להתאמת כל פעם ולהעמיד אותה במקום. מילה שלך חייבת להיות אחרונה גם אם זה ייקח ממך מאמץ . נראה שככל שאתם מכילים היא מחריפה את ההתנהגות שלה עוד עוד ועוד עד שאתם כבר לא יכולים להכיל או להתעלם וחייבים להגיב.

ילדה יצרה משוואה שבה או שאת רק איתה או שהיא הורסת הכל. אתם צריכים לצאת מזה. ליצור מציאות שלא יהיה לה שווה.

בס''ד

קראתי את שני השרשורים, בהו''ל וכאן. 

נשמע קשה קשה קשה 💔

קטונתי להגיב לגבי כל הסיטואציה הכללית.

בעיקר רציתי לתת לך חיבוק לגבי הסטירה שהייתה היום.

ממש אפשר לקרוא כמה התאמצת לא להגיע לזה, לאורך כל-כך הרבה זמן...

כמה כנות הייתה לך בכל התהליך הזה של ללמוד לא לתת סטירה לא משנה מה.

העובדה שסיפרת למטפלת שלה (זה כל-כך אמיץ לספר משהו כזה!)

העובדה שהבטחת לעצמך שזה לא יקרה שוב.

העובדה שבכלל, זה לא משהו בשגרה אצלך - אם את יכולה לספור את מספר הפעמים שזה קרה לך בחיים!!!

וכמה עבודה עצמית עשית לאורך כל הדרך. כמה את לרוב מצליחה להיות בהקשבה לכוחות ולגבולות שלך ויודעת בכללי לקחת צעד אחורה כדי להירגע.

והיום, איכשהו, זה יצא ממך.

כי חופש גדול, ואת תקופה אתגרית (מאד) לרוב ככל ההורים.

כי היא הרסה לך משהו יקר, עציץ שאהבת וטיפחת, שהסב לך שמחה - ועכשיו כבר איננו.

כי היא הרבה לאחותה, לבתך, את הציור שלה, וזה כאב לך בשבילה, והרגשת חוסר אונים, ובטח עוד מלא רגשות.

כי היא שוב לקחה מכם כסף, ועוד סכום גדול... 

אגב כסף, אני לא יודעת מה המצב הכללי שלכם, אבל לרוב התמודדות עם ילד שככה בשני טיפולים עולה הרבה גם ברמה הכספית. בטח אם אתם משלמים על הטיפולים. אבל גם אם לא - זה להסיע, להפסיד שעות עבודה אולי או למצוא סידור לאחים וכו' וכ'. ואת כותבת שגם הייתם בטיפול זוגי או משהו כזה, עד שהרגשתם שכרגע זה כבר יותר מדי בשבילכם. כלכלית כללל זה יכול להיות ממש מטורף לשאת... אז ברור שהיא לא באמת גנבה מכם, ושהיא פשוט עשתה מעשה לא נכון, בלי כוונה זידונית כמו משהו מבוגר שהיה גונב. אבל זאת לא הפעם הראשונה, וזה קרה על גבי כל-כך הרבה דברים אחרים, לאורך כל-כך הרבה זמן, כשאת ובעלך מטפלים, מנסים ומשקיעים כל-כך הרבה...

אז זה יצא...

ואיך שאני רואה את זה, זה ממש אנושי לאורך כל מה שעובר עליכם.

מה גם ששינוי דפוסי התנהגות אצלנו, זה דבר ארוך מאד, שלפעמים גם יכול לקחת שנים של עבודה עצמית.

ותהליך של שיפור, שינוי, גדילה - זה דבר שבדרך כלל מגיע עם עליות וירידות, עם הצלחות ולפעמים גם עם מעידות.

זה חלק מהדרך!! לא להתייאש!! כל מה שהצלחת לשנות בתוך עצמך עד עכשיו לא הלך לשום מקום! גם אם היום איכשהו נתת לה סטירה.

זה ה'צעד אחורה' האחד שמגיע לפעמים באמצע מלא 'צעדים קדימה'. זה טבעי, זה צפוי, הכל טוב.

הסטירה הזאת לא מבטלת כלום מכל מה שהיה, ומכל מה שהצלחת *כבר* לשנות.

ואני בטוחה שתחזרי לדרך הטובה שלך ממש מהר (ואולי כבר חזרת אליה), ושתחזרי להיות האמא המטיבה שאת *כבר*!!!

אמא לביאה שמתמודדת עם מציאות מאד מאד מאד לא פשוטה, ושאני, אישית, מורידה בפניה את הכובע.

ואמנם אין לי ניסיון עם מקרים כאלה בדיוק, 

אבל גם לנו היו התמודדויות עם הילדים, ואני יודעת כמה זה יכול לכאוב ולייאש לפעמים.

אז מהקמום הזה, אני שולחת לך שוב ים של חיבוקים ותמיכה, 

וגם תפילות שבע''ה תגלו ששום דבר לא סתם, ושמהקושי העצום הזה בגידול המתוקה הזאת שלכם - גדלתם כולכם,

ושתזכו לראות את הפירות המתוקים מכל העמל שלכם, בקרוב ממש, 

וקבל ממנה המון המון המון נחת ושמחה ❤❤❤

בהלצחה אמא יקרה!!! אנחנו איתך!

א. אתם בטיפול משפחתי? כי בין השורות היה נשמע שאת כן מקבלת הדרכה, אבל לא ברור אם זה בצורה אגבית או שהטיפול מיועד מלכתחילה גם לכם ההורים.

לזה אוסיף שטיפול בראייה משפחתית (גם אם היא במרכז, עדיין יש הרבה משמעות לדינמיקה בין האחים)

יכול לשנות דברים. גם הילדים האחרים מקבלים מקום בתוך הסיטואציה והם רואים ושומעים וגם היא רואה ושומעת, אז זה עשוי לעזור. טיפול משפחתי הכוונה שחלק מהטיפול זה גם לדבר על הדינמיקה בין האחים ולהביא אותם לחלק מסוים מהמפגשים.

ב. נשמע מההודעה ועוד יותר מתחזק מהתגובות, שלשלוח אותה מדי פעם לבד לסבא וסבתא או דודים יכול לעשות טוב לכולם.

לפעמים מרוב דינמיקה בעייתית בהתנהלות בבית קשה לראות אותה בסיטואציה אחרת, ואולי עם סבתא וסבא כשהיא הנכדה היחידה באיזור, היא יכולה לגלות על עצמה, וגם תשמע מהם כמה שהיא מדהימה ונפלאה.

זה כמובן לא מוריד על הקושי של הבית, אבל זה כן עוזר לדעת שיש בה גם משהו אחר. זה נותן תקווה ועידוד.

וגם כיף שמישהו קרוב מצליח לבנות אותה קשר חיובי.

וגם זה ייתן לכם מעט הפוגה ויכולת "להתאפס" ולהתמלא מחדש בכוחות.

ג. אתם נמנעים מלצאת שבתות מתוך ניסיון או מתוך מה שאת מתארת לעצמך שיקרה? לפעמים דווקא היציאה מהשגרה יכולה לבלבל אותה בקטע טוב.

ואולי גם בגיל שלה היא כבר מודעת שזה מביך להתנהג כמו שהיא מתנהגת, אולי היא תתבייש לעשות זאת בפני אנשים אחרים.

עוד מעט מזג אוויר משתפר והשבתות מתקצרות אולי יהיה שווה לנסות.

אני מבינה שאתם בטיפול? זה חשוב מאוד.

גם הילדה מטופלת? נשמע שיש לה קושי ממש רציני. היא לא עושה בשביל להרגיז אתכם, יש לה קושי מאוד גדול. נשמע שהקושי הוא עם האחים שלה, זה תמיד היה ככה? 

נשמע כל כך קשה וסוחט ומייאש ומתסכל, אמאלה.

ממש ממש ממליצה לך יקרה לקבל עזרה רגשית גם לעצמך.

ילדים מציפים בנו תחושות קשות ומפגש עם עצמנו בנקודות עמוקות

שצריך לדעת איך להתנהל מולם ואיך לנהל אותם בתוכנו.

אני בטוחה שהכאב הלא מעובד שלך מול זה משתקף בתחושות שלך כלפיה

וזה מוריד מהאפקט של הטיפול כי גם בלי מילים ילד מרגיש מה אנחנו חווים מולו ומרגישים כלפיו

אפילו יותר משאנחנו יודעים❤️

את נשמעת כל כך משתדלת ומשקיעה באמת.

בעיני את חייבת לעצמך מקום לעכל את זה❤️

יותר מזה, המסע של הילדים שלנו זה חלק מהמסע שלנו,

וכשאנחנו מתבררים בתוך הדבר הזה בצורה עמוקה ובריאה זה

מקל גם עלינו וגם עליהם את הדרך....

נבדוק

תודה!

תיק אקספלורר מתפרק לשני תיקים באימפריית החסד בירושלים.

בעבר קניתי באושר עד והייתי מרוצה . פשוט לא מצאתי מה שחיפשתי שם השנה

או בסטוקים למיניהם.

אניק ניתי באושר עד תיקי גן של קל גב וממש מרוצה

מצאנו תיק במחיר שפוי ברוך ה'

תודה לכם על הרעיונות עזרתם!

קנינו בו פעם ספרי קריאה (אבל הוא יקר יותר מאתרים אחרים אז לא קנינו שוב).

אולי באמת לספרי לימוד זה יהיה שווה...

וקיבלנו הכל ארוז עד הבית.