עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ט"ו בתמוז תשפ"ב 14:58
בס״ד
דבוריתוש אהובה!
התחלתי לקרוא אתמול וכבר רציתי לשלוח לך חיבוק ענק!!!
והיום, אחרי שקראתי את הדברים שהוספת, עוד יותר! ❤❤❤
את יודעת מה אני הכי רוצה להגיד לך?
שבעיניי, זה בסדר להיות רגישים לביקורת! ❤
כי בעולם מתוקן, האנשים היו שומרים את הביקורות שלהם לעצמם.
ואם היה להם חשוב מאד לשתף אותנו במשהו, הם היו מוצאים דרך נעימה ומכבדת לעשות את זה.
כי בעולם מתוקן, היינו:
- מפעילים עין טובה והכרת הטוב, בראש ובראשונה
- מכירים בכך שאדם הוא יצור שמתמודד עם המון דברים, ושלרוב הוא עושה את הכי טוב שהוא יכול בכל רגע נתון
- היו זוכרים שמילים עלולות לפגוע, והם היו נזהרים לא לגרום צער למישהו אחר חלילה
- היו זוכרים שסתם 'ביקורת' היא בדרך כלל חסרת תועלת, בגלל העובדה שהיא ישר מעוררת אצל השני כל מניני מנגנוני הגנה
- היו מביעים את הבקשות שלהם או את התובנות שלהם בצורה אוהבת ומכבדת...
כי זה צו התורה
כי זה צו ההיגיון
כי כשאנחנו פועלים ככה, אנחנו אנשים טובים הרבה יותר...
מה שאני מנסה להגיד, זה שביקורת היא לרוב דבר לא טוב! ולכן אני לא רואה בעייה עם להיות רגישה לזה. זה מראה שאת מרגישה מה נכון ומה לא! שהחושים שלך יודעים לזהות משהו שהוא לא ראוי...
***
אבל כמובן שהעולם הוא לא בדיוק כזה... ויש ביקורות לא נעימות, לצערינו...
[וגם אני, כמו רוב האנשים חוטאה בזה לפעמים (בעיקר עם המעגל הקרוב, הילדים, בעלי... 😞)]
לגבי ההתמודדות מול ביקורות, אני באופן אישי לא חושבת שהעבודה שלנו היא ללמוד לספוג ביקורת בלי להתרגש. בוודאי לא באופן גורף.
בוודאי שללמוד להתמודד בצורה טובה עם ביקורת, זה משהו שיש בו עבודה רוחנית מסוימת. כנ''ל עם לנסות להבין על איזו נקודה רגישה זה דורך לנו ולבדוק איפה אנחנו יכולים לעבוד שם וכו'. (אגב, כלי חזק לעבודה כזאת היא 'העבודה' של קייטי ביירון). או להפנים שהכל-הכל מאת ה', ושהם רק שליחים...
אבל באופן אישי, אני מעדיפה להתמקד בעבודה רוחנית מסוג אחר. אני מעדיפה להתמקד בלאהוב את עצמי, בלשמור על עצמי ובלהגן על עצמי (''ואהבת לרעך ''כמוך*'' - משמע שיש מצווה לאהוב את עצמינו ולהתייחס לעצמינו בצורה טובה). בפועל, בהקשר הזה, זה אומר לדאוג לכך שהסביבה שלי תהיה סביבה נעימה ופוריה ולא חלילה להיפך. כי ככה אני יודעת שהסיכויים שלי עולים להיות אדם מאוזן יותר, שמח יותר ועם יותר כוחות למשפחה שלי ולעולם.
אז אני משתדלת להקיף את עצמי באנשים שמטיבים עמי ושמתייחסים אלי בצורה מכבדת. ככה אני בוחרת חברות. וככה אני גם מתרחקת מבנות שהשהות איתן לא עושה לי טוב. אולי זאת גם אחת הסיבות שאני עובדת כעצמאית (בוודאי לא הסיבה היחידה. אבל זה אולי תרם לדרך חיים הזאת. בכל מקרה עובדת עם אנשים).
איפה שאין לי באמת יכולת בחירה (קרובי משפחה לדוגמה), אני משתדלת להגן על עצמי על-ידי מינון ששומר על עצמי. וכשאני חייבת להתמודד עם מינון קצת יותר גבוה ממה שטוב לי, אני מנסה לפצות את עצמי עם דברים שעושים לי טוב ומוסיפים לי שלווה לפני / אחרי / תוך כדי.
ועדיין ביקורות מגיעות פה ושם... לי חשוב בדרך כלל להגיד שזה לא לא היה לי נעים / שחשתי פגועה או אם זה מישהו שזה מתאפשר איתו - לנסות ללבן את מה שהיה כדי לנקות את אי הנוחות ואת התחושות הלא טובות. במקרים נדירים, זה לא עוזר לכלום 😐. ואז, כמו ש@פרצוף כרית כתבה, באמת שאין מה לעשות וזה רק מצביע על כך שזה ''שלהם''. אבל יש הרבה אנשים טובים שאם רק נפתחים אליהם ומסבירים איך הרגשנו בעקבות המשפט שנאמר - פותחים את הלב בחזרה / מנסים להבין / מסבירים למה הם התכוונו / משתדלים לתקן / מחפשים איך לאחות את הקשר בחזרה / קצת מכל זה יחדיו...
אם זה כיוון שמדבר אלייך, אולי אפשר להתבונן קצת ב:
- מי הם האנשים האלה שמתייחסים אלייך בצורה ביקורתית?
- האם אלה אנשים שאפשר אולי להתנתק מהם? או להפחית את מינון המפגשים איתם?
- איך אני יכולה לעזור לעצמי במפגשים שעלולים לזמן סיטואציות ביקורתיות? אלה דברים יוכלו להרגיע אותי / למלא אותי / לשמח אותי / לנחם אותי במידה וסיטואציה כזאת תקרה?
- האם יש אנשים שאפשר לשחרר מהחיים שלנו? או לפחות במידה רבה מאד?
- מיהם האנשים סביבנו שכן מתייחסים אלינו בצורה מכבדת ושכן טוב לנו להיות בקרבתם?
- האם יש אפשרות שאלמד לשמור על עצמי בכך שאלמד את עצמי להגיב עם משפטים כמו ''זה לא היה לי נעים לשמוע'' / ''אשמח שלא נדבר על הדבר הזה יותר'' וכו'?
- האם יש אפשרות ללמד את האנשים סביב שהעידן שאפשר היה להעיר לדבורית חופשי תם ונגמר?
- וכו'
את אישה כזאת יקרה דבורית!
הלוואי ותרגישי רק כבוד, הערכה ואהבה מהסביבה ❤
ושאם, בכל זאת, ביקורות יקפצו לביקור פה ושם, הן יהיו כאלה נדירות שיהיה לך את כל החוסן בעולם להתנהל מולן בצורה טובה ובריאה.
אוהבת אותך ושולחת לך חיבוק ענק שוב ❤❤❤❤
)
