אם להורים אין אפשרות אז כנראה עד שהילדים יהיו ברשות עצמם הם יפסיקו,
ואם שוב ההורים יהיה להם אז בטח שימשיכו לתמוך,כמובן רק אם הילדים זקוקים.
חטיפים
חטיפים
מתואמת
(כשמדי פעם חלק מבני המשפחה הופכים מאורחים לעובדי בית המלון...))
קריאה עם אור הפלאפון ממש לא מומלץ,
אולי שתהיה לידה מנורת לילה וככה יהיה לה יותר קל,
בקשר לחוצפה תנסי לתת לה יותר אהבה ובטחון,
וככה לאט לאט החוצפה תרד לה בעזרת השם.
כשהייתי בגילה היה לי נוהל יום קבוע:
ב10 ספריית בית הספר הייתה נפתחת, הייתי לוקחת שלושה ספרים
מחזירה אותם בהפסקת 1, לוקחת שני ספרים נוספים
מחזירה אותם ב3 ולוקחת חמישה ספרים נוספים, שיהיה לי מה לעשות אחהצ..
נראה לי שרוב המטלות שאני אתן לא תהיינה מטלות שיבחרו בהן מעצמם.
אבל אם יהיה לי באותה רשימה דברים מסוג "להזיז ספות ולסדר את הבלאגן מתחתן"
ו "להכין עוגה" כולן תעדפנה לאפות מאשר לסדר. וגם הסדר צריך להעשות. זו הבעיה שלי.
אבל ממש אני אוהבת איך שפרקת תפקידים למשימות קטנות. נראה לי אני אדפיס לי!
נראה לי זה שי כל כך הרבה משימות שגם נחמדות יכול לאפשר את המשימות הפחות אהובות. אנסה!!
ממש תודה על כל הפרוט!!!!
)את האמת?
ממש התרגשתי לקרוא מה הם כתבו.
רואים שהם הבינו מה הבעיה ורוצים לעזור לעצמם...
זה מקסים!
(תגידי להם שכתבת בפורום ומאוהבת בילדי התרגשה... ממש! זה בכלל לא מובן מאליו- השיח, הביצוע, ההבנה והכוונה הטובה...!)
תהילה 3>אחרונהסבלנות!!!
חיתול בד או מגבת קטנה
תעסוקה לאמא כשהילדים במתקנים
פירות וחטיפים
מים וכוסות (או בקבוק קטן- הרבה יותר נח)
מגבונים
שקית לזבל (קליפות, טיטולים)
קרם הגנה
כובעים
ואם חוזרים מאוחר- משו לנשנוש חזור שיוכלו להכנס ישר למקלחת ולישון
אה, ובגדים להחלפה לנגמלים והמקיאים למיניהם...
מוסיפה גם אם יש נסיעה ארוכה- משחקים לדרך, כמו קלפים וכד'
יעל מהדרוםאנחנו יוצאים עם אחים ואחיות (ומליון אחיינים...)
רוצים לעשות בלילה תוכנית של פאנל משפחתי שיעלו כל מיני נושאים לדיון.
אולי למשהי כאן יש רעיון איך לעשות את זה בצורה משחקית?
דוגמאות שעשינו משנים קודמות:
כל אחד כתב איזה משפט על כוס
למשל: עדיף שבחופשה הבאה כל אחד ידאג לארוחות בעצמו
ואז מי שהסכים לכך היה צריך לשים בכוס דגנים בצבע חום ומי שלא בצבע לבן ואחר כך היה על זה גם דיון כללי כשספרו את הדגנים לראות מה הרוב חושבים.
או למשל שנה אחת עשו מעטפות שעלים כל מיני נושאים וכל אחד היה צריך לכתוב את דעתו בפתק ולהכניס למעטפה ואז הקריאו...
אשמח לרעיונות!
אפשר לכתוב דיסני או את שם הסרט בחיפוש ולראות המון אופציות של סרטים וסדרות.
(לשים לב רק מה מדובב ומה באנגלית עם כתוביות)
)) אבל תמיד כדאי לנסות.
בבזארים כמו פוזה, ביגוד וזברה בטח יש
אצלי הילדה בעצמה אמרה לי שפתאום המקום נהיה רגיש וכל מגע או התחככות שם הפריע לה.
אז הסברתי לה שגוזיה בהחלט שומרת על המקום ותורמת לתחושה נעימה ובטוחה יותר.
לדעתי גם הבגדים נראים יותר יפה... אפילו שז תחילת ההתפתחות.
) (כי הם זהים), ולפעמים זה מגניב לראות איך הפנים שלהם מתאימות את צבען לשער שלהם - אבל לרוב אני סובלת מזה, וגם פוחדת - אם לא על האיברים שלהם שיישברו, אז על המשקפיים שלהם... וזה מפריע לי...לחרדה של הבת שלך.
מסכם לך את עיקרי הדברים:
"חרדה היא בדרך כלל פחד מהלא צפוי ולכן הכרת הלא צפוי ובירור מידע על הגורם המפחיד משאיר אתכם במצב של פחד שהינו נורמלי וניתן לשליטה" - מתוך המאמר.
"השלב השני הוא הצורך להבדיל ולזקק את הפחד מ-הגדרת הבעיה ולהציף אותו בשיחה בפגישה"
התכוונתי בגלגול הקודם שלי 
יעל מהדרוםמה יהיה עם החופש הזה,ממש קשה לי עם המריבות והקנאה ביניהם.
אין תרופת פלא
אני מנסה להפריד כוחות- בנים בחדר הזה בנות בשני או בן ובת סמוכים כאן והשאר בחדר השני- תלוי במצב רוחם.
כשהם עסוקים- הם פחות רבים, צריך להמציא את הגלגל כל יום מחדש, מוציאה חומרי יצירה
מורידה משחקים שלא שחקו הרבה זמן
וכשממש אין לי כח- פשוט בורחת לחדר, נועלת את הדלת ונותנת להם להסתדר.
ב"ה נשארים בחיים....
"כשאני כואבת את המכה, כשאני בוכה, ומצטערת,
אני בעצם אומרת שיש פה משהו שהוא לא האידאל מבחינתי."
זה פשוט חזק!!!!!!!! בטירוף!
כל הכבוד על ההגדרה המדויקת!
זה גם נכון בכללי על גברים(או הורים ) שאומרים שהאישה מתלוננת יותר מדי
שלא מבינים שבעצם יש פה משהו עמוק, שרוצים לעשות שינוי,
לא רק תלונה וראית השלילי, אלא רוצים שיהיה שינוי וכואב מצב מסוים ..... כי שואפים ליותר
ולא כמו שאנשים אומרים שתסתכל על הטוב וכו' כשרוצים לשנות משהו.... ולא מתיחסים לטענת האדם....
אהבתי ממש , את חכמה מאוד,יישר כח
הי יקרות, אני רוצה לפתוח משהו שהוא אולי קצת טריוויאלי אבל אותי הוא מבאס מאד. אני בעיקר אשמח להזדהות ממי שזה גם פוגש אותה ולעידודים. אם יש עצות פרקטיות אפשר גם. ממש אשמח לקבל תגובות.........
זה התחיל עם ההריונות: בעיה בורידים... בהריון האחרון כבר שמתי גרביוני לחץ.
אחרי ההריון הבעיה פחתה משמעותית והורדתי אותם.
רופא כלי דם שבדק אותי לפני שנה אמר לי שמצבי לא מסוכן ב''ה ושכשאדע שאני לא אהיה בהריון יותר, אוכל לעבור טיפול ע''י הזרקות שיוכל לעזור: גם להוריד את הסימנים שעל הרגליים וגם להקל על אי הנוחות של הורידים. (משהי עשתה את זה ויכולה לספר אם זה עזר?)
כשנתיים עברו, אני לא בהריון, ופתאום מאז שהתחיל להיות מזג אוויר חם התחלתי שוב לסבול די הרבה. עד כדי כך שחזרתי לגרוב את הגרביי לחץ. אני חושבת שזה קשור לחום ושיש סיכוי שכשיהיה פחות חם אני שוב אוכל להוריד אותם. אבל אני לא בטוחה האמת.
עכשיו, בסביבה שלי ממש לא נוהגים לשים גרביים מטעמי צניעות.
וגם באופן אישי, טוב לי שאני לא צריכה לגרוב גרביים (עם כל הכבוד שאני רוכשת למי שכן שמה!).
ועכשיו, אני פתאום עם גרביים עבים כאלה. אולי חושבים עלי שהתחלתי להקפיד על גרביים.
ואולי אנשים מבינים שזה עניין רפואי ואז זה סתם שפתאום 'הזדקנתי' ואני כבר צריכה את הדבר הזה.
(ונכון, אתן צודקות, אולי גם לא שמים לב ורק לי העניין הזה בולט נורא...)
ממש קשה לי עם זה.
אני ממש מרגישה שכאילו קיבלתי בבת אחת עוד 15 שנה.
שזהו, סיימתי להיות צעירה. ועוד שכולם רואים את זה.
שלעומת האימהות האחרות של החברים מהכיתה, לילדים שלי יש אמא עם גרביי לחץ 😭
אני מרגישה שאני עושה את המעשה הנכון כשאני מקלה על אי הנוחות שיש לי ברגליים ואני טופחת לעצמי על השכם על זה.
אבל מצד שני משהו בי לא-מצליח-להשלים-עם-זה... זה מצער אותי...
כמובן שאני לא חושבת על זה בכל יום ובכל שעה. ושהחיים עדיין יפים מאד ושאני שמחה בסה''כ.
ותודה לה' על הילדים ועל השנים והכל.
אבל זה כן משהו שמעיב...
ועוד משהו: תמיד אהבתי להתקלח עם מים חמים מאד. כשהייתי צעירה אמא שלי הרבה הייתה אומרת לי 'את עושה לעצמך צרות לרגליים' (לה תודה לק-ל אין בעיה של ורידים). בכללי הקשר שלי עם אמא שלי היה קצת מורכב, ומטובל בהרבה ביקרותיות.
אז שמתי פס על המשפט הזה, כמו על הרבה דברים אחרים.
ועכשיו זה כל הזמן חוזר לי. ואני חושבת שהיא צדקה ושאני בטפשותי, במקום להקשיב לה, לא שיניתי את ההרגל הזה של להתקלח במים חמים מאד, והנה אני עכשיו משלמת על זה 😥. (אני יודעת שרק מקלחות חמות לא היו מביאות למצב כזה. אבל מאמינה שזה תרם..). אז אצלי זה נושא רגיש כזה ולמרות שבגדול הקשר בינינו טוב היום, אני ממש לא יכולה לשמוע שום הערה ממנה על הרגליים שלי 😐..
(בזמן האחרון אני כבר מתקלחת במים הרבה פחות חמים ומסימת עם מים קרים על הרגליים. לא מרגישה שזה מאד משפיע אבל זאת השתדלות. ניסיתי תקופה מסג'ים עם שמן זית וזה גם לא עזר. וגם דיקור..)
תודה למי שקראה!!
ושגם את כבר כמעט ולא מרגישה אותם. תודה על תשובתך!
שתדעי שהחיבוק שלך וכל המילים וההזדהות עשו לי ממש טוב על הלב!
מעניין מה שאת אומרת על נעלי הספורט. אני עובדת בעבודה (אהובה!) שמצריכה עמידה ממושכת, אז אולי אשקול לעבור לנעלי ספורט לפחות כשאני עובדת.
מרגישה שצריכה לא מעט חיבוקים וסיפורים דומים לשלי כדי להצליח לשחרר את עוגמת הנפש הזאת בצורה משמעותית... אז תודה לכל מי שעוד תגיב לי...
שלכן,
אנונימית באהב''ה
מי שסובלת מורידים- מומלץ לה לסיים את המקלחת בזרם קר כדי לכווץ אותם חזרה. זהו.
ברור לך שהרגל שלך לא נשארת חמה/ קרה כל היום בגלל המקלחת, אז ברור שגם אין לזה קשר ישיר לנפיחות והחולשה של דפנות הורידים.
אם מומלץ לסיים את המקלחת בזרם קר, סימן שיש קשר לטווח הארוך, לא? אחרת מה הקטע להקפיד על זה? זה רק לדקות שאחרי המקלחת?
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
בהריון אני עוד השלמתי עם זה. אבל להיות עם זה בלי קשר להריון, זה ממש קשה לי. מאד עוזר לי לקרוא את ההזדהות שלכן, זה מרגיש פחות לבד במקרה הזה... אז שוב תודה!
